סיכום השיעור 📋
ההקדמה העשירית של המתכלמין — “שער ההעברה” (מורה נבוכים, חלק א׳, פרק ע״ג)
מיקום בטקסט ואופי ההקדמה
ההקדמה העשירית היא אחת מעשרים וחמש ההקדמות של המתכלמין שהרמב״ם מציג בפרק ע״ג של חלק ראשון במורה נבוכים. זוהי ההקדמה הארוכה והחשובה ביותר מבין ההקדמות, והרמב״ם מכנה אותה “עמוד חכמת המדברים” — היסוד שעליו נשענים כמעט כל טיעוניהם להוכחת ארבעת המבוקשים: מציאות האל, ייחודו, חוסר גשמיותו, וחידוש העולם.
בניגוד להקדמות הקודמות שהיו פיזיקליות — עסקו במבנה העולם (אטומיזם, מקרים, ריקות וכו׳) — הקדמה זו היא אפיסטמולוגית ומטאפיזית: היא עוסקת בשאלת האפשרות (modality) של הדברים. הטענה המרכזית: כל דבר בעולם יכול היה להיות אחרת ממה שהוא.
הקדמה זו בנויה על תמונת העולם הפיזיקלית של המתכלמין (האטומיזם, המקרים וכו׳), אך אינה זהה לה — היא או נגזרת ממנה, או שלהפך: הרצון להגיע למסקנה הזו הוא שהניע את בניית כל המערכת הפיזיקלית שלהם. בכל מקרה, מדובר בעקרון נפרד, בעל חשיבות מכרעת, שמשמש את המתכלמין בהוכחות על מציאות האל.
—
מושג “ההעברה” (תַּגְ׳וִיז / אלנקלה) — ניתוח מונחי
משמעות המושג
המושג המרכזי בהקדמה נקרא בתרגום אבן תיבון “העברה”, ובערבית “תג׳וויז” (או “אלנקלה”). פינס תרגם לאנגלית *admissibility*, ושוורץ תרגם לעברית “אפשרות”. משמעותו: לחשוב משהו לאפשרי — כל מקרה (תכונה, מצב) יכול “לעבור” מדבר אחד לדבר אחר. הדוגמה הקיצונית שהרמב״ם עצמו מביא: השמיים יכולים היו להיות שטוחים כיריעה, הארץ יכולה הייתה להיות למעלה ולהקיף את השמיים. באנגלית ניתן לקרב זאת למושג counterfactuals — תיאור חלופי של המציאות.
מקור התרגום “העברה”
אבן תיבון מסביר בפירוש המילים הזרות שלו: “העברה — שם נגזר מ׳עבר׳”, במובן שכל מקרה עובר ויכול לחול בכל גשם. כלומר, כל תכונה ניתנת ל״העברה” במחשבה מנושא אחד לנושא אחר.
שיטת התרגום של אבן תיבון — השאלה מערבית
מה שאבן תיבון עושה כאן אינו תרגום רגיל אלא השאלה מערבית: הוא מזהה את המילה הקונקרטית שעומדת בבסיס המונח הערבי (לעבור ממקום למקום) ומתרגם את אותה מילה קונקרטית לעברית. כך נשמר הקשר לשורש הקונקרטי, גם אם המשמעות הפילוסופית אינה שקופה מתוך המילה העברית עצמה.
תופעה זו אופיינית לתרגום פילוסופי בכלל: פילוסופים תמיד “גונבים” מילים מהשפה הרגילה ומעניקים להן משמעות טכנית — כמו המילה “צורה” (form), שבשפה רגילה פירושה מראה חיצוני (shape), ובפילוסופיה פירושה ההגדרה המהותית של הדבר — כמעט ההיפך מהמשמעות הפשוטה. הרמב״ם עצמו קורא לתהליך זה “השאלה” בתחילת הספר.
משמעות נוספת של “העברה” באבן תיבון
למילה “העברה” יש משמעות שנייה בכתבי אבן תיבון: דבר שנאמר שלא בדיוק במילה הנכונה, אך מעביר את הכוונה הראויה — כלומר שימוש מטאפורי או מקורב (“על דרך ההעברה”).
—
עקרון ההעברה — הגדרה ודוגמאות
הטענה המרכזית
כל מה שניתן לדמיין — אפשרי גם מבחינת השכל. כלומר, אם אפשר לצייר בדמיון מצב מסוים, אזי אין מניעה שכלית שמצב זה יתקיים במציאות.
דוגמאות מהטקסט
היפוך מבנה היקום: אפשר לדמיין שכדור הארץ יסתובב כגלגל (הגלגל השמימי) והגלגל ישב במקומו ככדור הארץ. מאחר שהדמיון מסוגל לצייר זאת, המתכלמין טוענים שזה אפשרי מבחינת השכל.
היפוך תנועות היסודות: לפי אריסטו, לכל יסוד יש מקום טבעי: העפר נוטה למרכז (למטה), האש נוטה לצד המקיף (למעלה). המתכלמין טוענים שאפשר להעביר את התכונות — לדמיין אש יורדת למטה וארץ עולה למעלה — ומכיוון שאין סתירה לוגית בכך, הדבר אפשרי. מכאן מסקנתם: אין סיבה שדבר מסוים יהיה דווקא במקום מסוים יותר מאשר במקום אחר.
שינויי גודל ומבנה: אפשר לדמיין אדם בגודל הר, פיל בגודל כינה וכינה בגודל פיל, בן אדם בעל ראשים רבים הפורח באוויר. כל אלה “עוברים אצל השכל”, כלומר אין בהם סתירה שכלית.
אש מקררת ומים מחממים: אין מניעה שכלית שאש תהיה מקררת וכבדה (נופלת למטה) בעודה אש, או שמים יחממו ויעלו למעלה בעודם מים. מה שאנו מכנים “טבע האש” הוא בסך הכול מנהג קבוע, לא הכרח.
הוויכוח עם אריסטו בעניין היסודות
לפי אריסטו, מקום אינו מרחב ריק שבו כל דבר יכול להימצא בכל מקום. מקום הוא תכונה של הדברים עצמם — מה שמתחייב מהגדרת מהותם. היות האש למעלה נובע ממה שמשמעותו להיות אש. לכן ההיפוך אינו אפשרי באמת.
אריסטו אמנם מסכים שחומר יכול להפוך מיסוד ליסוד (חלק מהמים יכול להפוך לאש), אבל אז הוא מפסיק להיות מים. החידוש של המתכלמין הוא שהאש עצמה — אותו דבר שאנו מזהים כאש — יכולה לשאת תכונות של מים ועדיין להיקרא אש, כי אין מהות קבועה שמחייבת תכונות מסוימות.
הנקודה הפילוסופית העמוקה: אצל אריסטו, כל הפך טבעי הוא גם הפך לוגי, כי יש סיבה למה הטבע הוא כפי שהוא. אם יש סיבה — אז כל סטייה מהטבע היא בלתי אפשרית מבחינה לוגית. אצל המתכלמין, שאין להם סיבתיות טבעית, ההפכים הטבעיים אינם הפכים לוגיים, ולכן אפשר לדמיין אותם אחרת — וכל מה שאפשר לדמיין, אפשרי.
—
ההבחנה בין מנהג למציאות הכרחית
הטענה
המתכלמין מודים שהעולם מתנהג בסדר קבוע — השמש עולה במזרח, הירח מקיף כל חודש, לכוכבים יש שיעורים ידועים. אך הם טוענים שכל זה הוא מנהג בלבד, לא דבר הכרחי שיש לו סיבה. אין סיבה שמכריחה שהדברים יהיו כפי שהם.
משל המלך הרוכב
המתכלמין נותנים משל חד: מלך שמעולם לא נראה הולך רגלי בשוק — תמיד רוכב. מדען שהיה מגיע לעיר ורואה זאת היה מסיק שיש משהו בטבע רגלי המלך שמונע ממנו ללכת. אך כל אחד מבין שזה שטות — אין שום מניעה פיזית, הרגליים עובדות, אין טבע מוזר בשוק. זה פשוט מנהג, הרגל, ולא הכרח טבעי. כך, טוענים המתכלמין, גם סדרי הטבע שאנו רואים הם מנהג בלבד.
ביקורת על המשל: עיוורון לצורות
המתכלמין הם סוג של מטריאליסטים — אינם מאמינים בצורות. לכן כשהם אומרים “סיבה”, הם מתכוונים רק לסיבה פיזיקלית-מכנית שמכריחה כמו לוגיקה. ואכן, אין סיבה פיזית שמונעת מהמלך ללכת רגלי. אבל הם שוכחים שיש דבר כזה “להיות מלך” — מלך מוגדר בין השאר על ידי כבוד, וללכת רגלי בשוק סותר את עצם מושג המלכות. זו כמעט סתירה לוגית: מלך שהולך רגלי מפסיק להיות מלך מבחינת הכבוד המחויב למלכות.
כלומר, יש סיבה — לא סיבה פיזית, אלא סיבה הנובעת מהצורה, מהמהות של הדבר. אריסטו היה יכול לענות על המשל הזה בדיוק בנקודה זו: הסיבות אינן רק מכניות, אלא גם צורניות ותכליתיות.
—
ההשלכה התיאולוגית
מכאן נגזרת ההוכחה של המתכלמין לקיום האל: אם אין שום סיבה טבעית שהחול יהיה לבן ולא אדום, שהשמש תעלה במזרח ולא במערב — מי קובע שהדברים יהיו כפי שהם? האל. הוא זה שעושה את החול הלבן ללבן ואת האדום לאדום, כי אין סיבה אחרת. הסדר שבעולם הוא עצמו החידה, והאל הוא הפתרון.
—
גבולות ההכרח — מה כן נמנע אצל המתכלמין
על יסוד עקרון ההעברה נבנה כל עניין חכמת הכלאם — הכל אפשרי. אך הם מודים שיש נמנעות, והן מוגדרות כך:
1. שני הפכים בנושא אחד ובעת אחת — סתירה לוגית טהורה (קור שמחמם באותו רגע ובאותו אטום). את זה אי אפשר לדמיין, ולכן זה נמנע. גם אלוהים אינו “צריך” לעשות זאת כי זה פשוט חסר משמעות.
2. עצם בלי שום מקרה — עצם (אטום) שאין בו שום מקרה כלל — נמנע מן השכל.
3. מקרה בלי נושא (לפי רוב המתכלמין) — מקרה שאינו נישא על אטום כלשהו. רוב המתכלמין רואים בזה נמנע, אף שהיו ביניהם חולקים (כמו הטוענים ל״מקרה ההריסה”).
4. היהפכות עצם למקרה או מקרה לעצם — ההבדל בין עצם למקרה הוא הגדרה לוגית: עצם הוא “המשהו” ומקרה הוא “אודות המשהו”. להפוך את היחס הזה הוא נונסנס — לא ניתן לדמיין.
5. גשם לא ייכנס בגשם — אטום לא יכול לחדור לתוך אטום אחר. זו אחת הסיבות שהם צריכים להניח ריקות כדי לאפשר תנועה.
העיקרון המארגן
כל הנמנעות הללו מוגדרות על ידי קריטריון אחד: מה שאי אפשר לדמיין — הוא נמנע. מה שאפשר לדמיין — אפשרי, גם אם מעולם לא נצפה במציאות. ההתאמה בין השכל לעולם, לשיטת המתכלמין, מצומצמת רק לנמנעות הלוגיות — מה שאי אפשר לשער כלל. כל השאר — כל מה שאנו רואים כ״חוקי טבע” — הוא מנהג בלבד.
—
הוויכוח המרכזי: דמיון מול שכל, והתאמת השכל למציאות
שתי העמדות הקוטביות
– עמדת הכלאם: כל מה שניתן לדמיין — אפשרי. ההתאמה בין השכל למציאות מצטמצמת רק לנמנעות הלוגיות. כל שאר מנהגי הטבע אינם הכרחיים, אין להם סיבה מובנת, והם תלויים אך ורק ברצון ה׳.
– עמדת אריסטו: השכל האנושי מתאים למציאות לגמרי — מה שהשכל קובע הוא פשוט המציאות עצמה. גם חוקי הטבע הם הכרחיים, כי לטבע יש סיבות שהשכל תופס כהכרחיות.
הבעיה של הרמב״ם עם שתי העמדות
הרמב״ם מזהה קושי בשתי השיטות גם יחד:
– השיטה האריסטוטלית — אם השכל מתאים למציאות באופן מלא, כל הטבע הוא מחויב, וזה הורס את חידוש העולם.
– שיטת הכלאם — מרוקנת את הטבע מכל הכרח וסיבתיות.
הסכמה בתיאור, מחלוקת בפרשנות
אין ויכוח בתיאור הפנומנולוגי — כלומר, באופן שבו השכל שלנו עובד בפועל: באמת אי אפשר לדמיין דבר שסותר את עצמו, ובאמת אפשר לדמיין פיל בגובה הר עם אלף ראשים.
אולם הוויכוח הוא על הפרשנות: הפילוסופים טוענים שהכלאם אינם מבחינים בין דמיון לבין שכל:
– מה שהכלאם קוראים “אפשרי” הוא אפשרי בדמיון בלבד, לא בשכל.
– מה שהם קוראים “נמנע” הוא רק מה שאי אפשר לדמיין, לא מה שנמנע שכלית.
ההבחנה בין דמיון לשכל — דוגמה מוחשית
דמיון = יצירת תמונה בראש. אפשר לצייר אדם בגובה הר.
שכל = חשיבה המתחשבת בחוקי הטבע ובסיבות. השכל מגלה שאדם בגובה הר יקרוס תחת משקלו — הרגליים לא יחזיקו את הגוף, יש בעיות פיזיקליות שהדמיון מתעלם מהן.
כך גם בסיינס פיקשן: מי שרוצה לבנות עולם בדיוני במגבלות הפיזיקה שלנו מגלה שהדמיון לבדו אינו מספיק — צריך לבדוק אם הדבר אפשרי גם שכלית.
שני סוגי טעות של הכלאם
הפילוסופים מזהים שהכלאם קובעים את האפשרי והנמנע בשתי דרכים פגומות:
1. בדמיון — ציורים בראש, ללא התחשבות בסיבות שכליות.
2. בתחילת הדעת המשותף (common sense) — המחשבה הראשונה, ה״הווה אמינא”, שאינה בהכרח המסקנה הסופית. למשל, לומר ש״עצם לא יכול להיות מקרה” — זה לא עניין של ציור בראש (אף אחד לא ראה אטום), אלא סברה ראשונית שאינה מוכחת.
—
אל-פאראבי: ההבחנה בין מובני “שכל”
הרמב״ם מצטט את אבו נצר אל-פאראבי ומאמרו הקצר על משמעויות המילה “שכל” (שכבר הוזכר בפרק ס״ט בהקשר של שכל-משכיל-מושכל). אל-פאראבי מונה שישה מובנים למילה “שכל” וטוען שהמדברים משתמשים במילה “שכל” בלי להבחין בין המובנים השונים.
דוגמה: רב סעדיה גאון מדבר על “מצוות שכליות” — אך לפי אל-פאראבי והרמב״ם, אלו אינן שכליות במובן האמיתי (מוכרחות, מדעיות), אלא מצוות מסתברות — הנהגות טובות, חכמות, אך לא הכרחיות. “לאסור על רצח” נשמע הגיוני, אבל קשה (ואולי בלתי אפשרי) להגיע לסברה מוכחת בעניין. זו “סברה” ולא “ראייה”, “תחילת הדעת” ולא שכל.
הבחנה זו קשורה גם לעניין האל כשכל, משכיל ומושכל (אחדות השכל) — שתלוי בהבחנה מהותית בין השכל במובן הפילוסופי האמיתי לבין מה שמכונה בשפה הרגילה “שכל” אך אינו שכל במובן הזה כלל.
—
סיכום עמדת הכלאם כפי שהרמב״ם מציג אותה
> “המדומה אצלם הוא אפשר, ישווה לו המציאות או לא ישווה לו”
הכלאם אינם בודקים את האפשרות על ידי השוואה למציאות (שזו בדרך כלל ההגדרה של אמת), אלא על ידי חשיבה פנימית — מה אפשר לדמיין ומה לא. מה שלא ניתן לדמיין — נמנע; מה שניתן לדמיין — אפשרי, בלי קשר למציאות בפועל.
—
הצפה: הדיאלוג בין מדבר לפילוסוף
הרמב״ם הולך לבנות דיאלוג בין מדבר לפילוסוף, שבו הוא מראה:
1. שההקדמה העשירית (המטאפיזית, העוסקת בדמיון ואפשרות) בנויה על השיטה הפיזיקלית של הכלאם (האטומיזם וההקדמות הקודמות) — ואי אפשר להפריד ביניהן.
2. זאת בניגוד למתכלמין מאוחרים שטענו שאפשר לשמר את תורת האפשרות בלי ההקדמות הפיזיקליות (בגלל בעיות באטומיזם), והרמב״ם דוחה טענה זו.
תמלול מלא 📝
הקדמה עשירית: מושג ההעברה (האפשרות) אצל המתכלמין
פתיחה ומיקום ההקדמה
אנחנו עומדים בהקדמה ה… Which number? הקדמה השביעית, לא, כבר למדנו את ההקדמה השביעית. אנחנו בהקדמה העשירית, כן. הקדמה עשירית.
אז בוא נלמד, ההקדמה העשירית היא ההקדמה הכי ארוכה והכי חשובה, זו אחת ההקדמות הכי חשובות פה, אולי הכי ארוכה. אז אנחנו יכולים לקרוא את מה שיש לרמב״ם להגיד, ואז נראה מה קורה פה.
אופי ההקדמה: אפיסטמולוגית ומטאפיזית
ההקדמה העשירית היא, זאת ההעברה. ההעברה זה התרגום של הרמב״ם למילה, שאיך קוראים לזה בערבית? אני לא יודע. אפשר לדעת פה. ערבית. לא, זה לא בסדר. דשאית. אל תג׳וויז. יש איזשהו דבר שקוראים לזה העברה. ומה זה העברה? העברה זה באנגלית אפשרות, פסיביליטי. ונראה לי שרב שוורץ בטח מתרגם משהו כמו אפשרות או משהו כזה.
הנקודה היא כזאת, הקדמה עשירית היא סוג של, אני קורא לזה הקדמה אפיסטמולוגית, הקדמה אפיסטמולוגית, או אפשר להגיד גם מטאפיזית, אבל לא הקדמה פיזית. עד עכשיו היו לנו הקדמות פיזיות במובן של הקדמות שעוסקות במבנה העולם ואיך העולם עובד באופן בסיסי. וההקדמה העשירית היא הקדמה מטאפיזית, או אפשר לקרוא לזה אפיסטמולוגית, כי היא עוסקת ביותר בידע, היא לא רק אפיסטמולוגית, היא גם, איך נקרא לזה, לוגית או מטאפיזית, משהו כללי יותר, שעוסק במה שכל הדברים שבעולם יכולים להיות בצורה אחרת, יכולים להיות באופן אחר.
אז הרמב״ם יטען שזה בנוי על תמונת העולם הפיזיקלית שלהם, אבל היא לא שווה לזה, כן? זה משהו שיוצא מזה, או שהפוך, בגלל שרוצים להגיד את זה, אז צריכים לבנות את כל הפיזיקה הזאת. בכל מקרה, זה משהו נפרד, וזה מאוד חשוב. ונראה שזה מאוד משמש אותם בהוכחות על מציאות האל, זה משהו ששייך למה שקוראים להיום מודליות, כן? מודליטי, האפשרות של הדברים.
מושג ההעברה: משמעות ומקור לשוני
המונח והתרגומים השונים
אז ההקדמה העשירית היא זאת העברה שהזכרו, כן, הם קוראים לזה המילה הזאת שמתורגמת פה, העברה, אני לא יודע מה התרגום הזה, העברה, משהו כמו, אין לי מושג למה הוא מתרגם ככה, צריך לבדוק, זה נשמע לי תרגום מוזר. למה העברה? אין לי מושג.
מה, הוא כותב משהו על זה? הוא כותב משהו על זה במילים הזרות, כן? בפירוש המילים הזרות הרב שמואל אבן תיבון כתב על זה ערך, וכתוב פה ככה, אני פשוט יש לי את הספר, אז כתוב פה ככה: העברה שהם נגזר מעבר, עבר בעברית, כן? הוא משומש בזה המאמר בשני עניינים. האחד, על מעונת המאמינים, כן, הוא מתכוון למדברים, המדברים והמאמינים, יש גרסה כזאת פה, שכל מקרה עובר ואפשר שיחול בכל גשם, כן.
הוא מסביר פה את ההקדמה הזאת שאנחנו עכשיו לומדים. הוא כותב את זה במילים שלו, בכמה משפטים. הוא אומר, אומרים שאפשר היה שהשמיים יהיו שטוחים וקריאה ושיהיו באמצע, ואפשר היה לארץ שתהיה למעלה ותקיף השמיים. וכך אומרים בכל העניינים, לא יוציאו מהם רק מעט מזעיר, כאשר תמצאו בפרק ע״ג מן החלק הראשון בהקדמה העשירית.
אז זאת האמונה, קראוה, הם קראו לזה שער העברה, אז משהו כפי שראינו, תאג׳וויז או משהו כזה בערבית, שכנראה שזה מתורגם בערבית למילה שמילולית זה העברה, אני צריך לבדוק את זה. אם היה לי זמן הייתי בודק למה זה נקרא ככה. וקראנו העברה, אז הוא אומר, למה אנחנו, אנחנו, אז זה המובן הראשון של המילה העברה. העברה, מובן שכל מקרה יכול לעבור למשהו אחר, ככה הוא מתרגם את זה. אז זה קצת מעניין.
משמעות שנייה של המילה העברה
יש עוד משמעות למילה העברה, שזה כדאי לדעת גם, ממי שקורא ספרים, כשהוא תרגם, שיש עוד משמעות אחרת לגמרי למילה העברה, העברה שזה דבר שיאמר או יעשה שלא בדקדוק כראוי, אך העביר הכוונה הראויה בו. כן, כן, אנחנו מוצאים לפעמים בספרים שלזה קוראים X, ככה ל-X קוראים Y, על דרך העברה. העברה, הכוונה היא לא… זאת לא המילה הנכונה, היא לא המילה המבהירה בדיוק באופן עצמי את המשמעות הזאת, אבל דרך העברה זה מעביר את הכוונה הנכונה. אני מבין מה שאתה מתכוון, אבל זה לא מה שאתה אמרת, המילה היא לא המילה הנכונה.
בדיקת התרגום אצל שוורץ ופינס
טוב, וככה הוא כותב פה על המילה העברה, אז צריך לבדוק איך הוא הגיע מהמילה הערבית. אולי שוורץ כותב משהו. איך הגיע לתרגום הזה? אותי זה מעניין, הבעיות האלה, כן?
אז אני בודק. העברה, כתוב פה בהנחה עשירית, כי אני, הוא מתרגם אפשרות, כפי שאמרתי, זאת אומרת תג׳וויז, והוא אומר שהפירושה, פירושה לחשוב משהו לאפשרי. פינס תרגם admissibility או משהו כזה, information of admissibility. לא לגמרי הבנתי למה זה העברה, אבל בלשון הרב טיבון. צריך לשאול.
זה משהו היפותטי? כן, כלומר, מה שקוראים באנגלית counterfactuals, שתמיד יש counterfactuals, תמיד יש אפשרות שאפשר לתאר את אותו דבר באופן אחר, כמו שהוא מביא דוגמא קיצונית שהרמב״ם עצמו הולך להגיד פה שהשמיים יכולים להיות למטה והארץ למעלה וכו׳. זה מה שהם קוראים העברה.
הסבר מעמיק על שיטת התרגום של אבן תיבון
העברה כהשאלה מערבית
אז העברה זה פשוט השם, אני רק מתקשר פה למה הוא קורא לזה עברה, הוא אומר שזה מלשון עבר, כאילו עבר במובן של אני עובר ממקום למקום, כן? כמו כל דבר אפשר להעביר אותו במחשבה, כן? אני יכול, כאילו, אני רואה אדם הוא גדול בגודל כזה וחייה היא קטנה בקטן כזה, אני יכול להעביר את זה לזה, משהו, אולי הוא חושב על משהו כזה, כן? העברה במובן של המקרה הזה, התואר הזה יכול לעבור ממקום למקום, מדבר לדבר. אבל זה, אוקיי, עד כאן.
הוא אומר שתג׳וויץ זה משהו כמו מותר בערבית אולי. טוב, צריך לבדוק. אני לא יודע. כן, לא, לא נכון. אז הוא צודק, אבן תיבון צודק. כלומר, השורש הזה בערבית, הוא, כן, כל שורש יש לו, כל שורש פילוסופי יש לו הרי מובן קונקרטי תמיד, כן?
הבעיה הכללית של תרגום פילוסופי
ואנחנו, כשאנחנו מתרגמים מיוונית או ערבית לעברית, אז אנחנו, אחת הדרכים הטובות לתרגם, יש ויכוח, כן? כן, לכן אני מתעניין בתרגום פה, כי לתרגם זה כמעט להבין, כן, אנחנו רוצים להבין. הדוגמה הזאת היא לא דוגמה כל כך טובה, כי זה די מובן מה הוא מתכוון בהעברה, אבל בדרך כלל זה משהו מאוד חשוב, כן, היה לי שיעור ביום ראשון על זה עם אנטוניו, איך מתרגמים דברים.
ואחת הדרכים, כן, אחת הבעיות בתרגום פילוסופי זה שהפילוסופים כבר תמיד גונבים מילים מהשפה הנורמלית. הם אומרים, למשל, המילה צורה, הרמב״ם עצמו הסביר או רמז בהתחלת הספר, שהמילה צורה, גם ביוונית וגם בעברית, כפי שהיא משתמשת בלשון העברית הפילוסופית, במובן של פורם, גם פורם באנגלית זה ככה, במובן של מה שההגדרה, מה שהופך את הדבר למה שהוא, הוא העברה, הוא השאלה, הרמב״ם קורא לזה על דרך ההשאלה בחלק הראשון.
ההשאלה של המילה הפשוטה, צורה, שזה פשוט השייפ של המשהו, איך שמשהו נראה, למובן הפילוסופי של מה המשהו, בדיוק לא מה שהוא נראה. הפירוש הפילוסופי של המילה והפירוש הפשוט של המילה הם כמעט הפיכים.
דוגמה: “ללכת בדרכיו”
אבל כשאנחנו מתרגמים, אז הרבה פעמים זה יעבוד אם מתרגמים את אותו, למשל, יש לנו ביטוי בעברית, בלשון המקרא, ללכת בדרכיו, שזו המשמעות להתנהג אחריו, להתנהג בדרכים שהוא חושב שהם ראויים או שהוא מראה לנו שהם ראויים וכו׳. אבל פה, כן, אז משתגמים את זה לאנגלית, to walk in his ways, שזה לא בדיוק עוזר לנו, כן? זה תרגום מילולי, נכון, אבל לא בדיוק מעביר את המשמעות של הביטוי.
חזרה להעברה: השאלה מערבית
ולפעמים אנחנו עושים דברים כאלה כי זה מאפשר לנו לדבר באותן הטיות וכו׳, כן? אז באיזשהו מובן מה שאבן תיבון עושה פה זה לא תרגום אלא יותר השאלה מערבית, כן? כלומר, הוא מתרגם את אותה מילה קונקרטית שבערבית הם גנבו, בעבר זה לעבור ממקום למקום או לעבור מתוך משהו כזה, ואז החכמים, הפילוסופים, המדברים הערבים השתמשו במילה הזאת לדבר הזה שהוא בעצם אפשרות, כן?
זה לא כל כך, העברה זה רק משל גרוע לזה, כן? כן, זה שמשהו עובר על משהו אחר, כן, זה שאנחנו יכולים לדמיין את כל תכונה של כל דבר עובר למשהו אחר, והם קוראים לזה העברה, אז גם בן תיבון קורא לזה העברה. אז זה אנחנו מרוויחים, לפחות מהתרגום שלו, את הקשר לביטוי הקונקרטי בערבית.
הערה נוספת: “להעביר על מידותיו”
הקלורד אומר לי שאפשר לחשוב שגם בלשון חכמים יש משהו כמו להעביר על מידותיו, כן? זה לא בדיוק נכון. אני חושב ששם הכוונה היא לעבור מלשון עבירה, כן? עבירה זה לא אותו שורש, כן, זה לא אותו, זה אותו שורש אולי.
זהו חלק 2 מתוך 6, אז אני צריך להמשיך ישירות מבלי להוסיף כותרת ראשית חדשה. אני צריך לזהות את מבנה התוכן הפנימי של החלק הזה ולארגן אותו בהתאם.
בואו נראה מה יש כאן:
1. דיון על המונח “העברה” והתרגום של אבן תיבון
2. הסבר על מה זה “שער ההעברה” ומדוע זה עמוד חכמת המדברים
3. הגדרת עקרון ההעברה: כל מה שמדומה עובר אצל השכל
4. דוגמה ראשונה: היפוך כדור הארץ והגלגל
5. דוגמה שנייה: היפוך תנועת היסודות (אש וארץ)
6. הוויכוח עם אריסטו על מקום
7. הכללה: כל דבר אפשר לדמיין אותו אחרת
8. דוגמאות נוספות: אדם בגודל הר
יש כאן ציטוטים מהטקסט שצריך לבדוק מול הטקסט המקורי:
– “כל מה שהוא מדומה, הוא עובר אצל השכל”
– “כמו שישוב כדור הארץ גלגל סובב, וישוב הגלגל כדור הארץ”
– “וכמו שתנועי כדור האש לצד נקודת המרכז ותנועי כדור הארץ לצד המקיף”
– “ואין זה המקום ראוי, יותר ראוי בזה הגשם מן המקום האחר לפי העברה השכלית”
– “וכן כל דבר מן המצאות הנראות”
– “כמו שיהיה איש אדם כשיעור ההר הגדול”
בואו נבדוק מול הטקסט המקורי:
– “כי כל מה שהוא מדומה, הוא עובר אצל השכל” ✓
– “כמו שישוב כדור הארץ גלגל סובב, וישוב הגלגל כדור הארץ, ואפשר היותו בבחינת השכל” – בתמלול חסר “ואפשר היותו בבחינת השכל”
– “וכמו שיתנועע כדור האש לצד נקודת המרכז ויתנועע כדור הארץ לצד המקיף” – בתמלול כתוב “תנועי” במקום “יתנועע”
– “ואין זה המקום יותר ראוי בזה הגשם מן המקום האחר, לפי ההעברה השכלית” ✓
– “וכן כל דבר מן הנמצאות הנראות, היות דבר מהם יותר גדול ממה שהוא או יותר קטון, או בחלוף מה שהוא נמצא עליו מתכונה ומקום” – בתמלול חסרים חלקים
– “כמו שיהיה איש אדם כשעור ההר הגדול” – “כשעור” לא “כשיעור”
עכשיו אני צריך לארגן את זה עם כותרות משנה מתאימות שמשקפות את התוכן.
—
המונח “העברה” ותרגומו
פה אנחנו בעצם מדברים על לעבור, כן? לעבור, להעביר אפשר להגיד, לעבור ממקום למקום, העובר ממקום למקום, כן? עוברי דרכים, לא עוברי אווירה. עוברי אווירה, אני לא יודע למה קוראים להם באמת עוברי אווירה. על מה הם עוברים, מאיפה הם עוברים, לא עוברים. הם עוברים על, כן? כאילו, לעבור… בדרך כלל עוברים על הגדר או על ה… כן, אבל אומרים, למה אתם עוברים את פי השם, כן, משהו כזה? עוברים את. כתוב עוברים את, נכון? זה משהו כמו to cross, ללכת נגד, כן, אולי זו הנקודה. זה לא אותו דבר בדיוק. ללכת הפוך. ללכת הפוך, משהו כזה, במקום ללכת בדרך. ללכת נגד, כן.
אז אם אני מתרגם פה שער האווירה, אז זה היה יותר חמוד, כי בטח הוא חושב שזו אווירה באמת לחשוב ככה. טוב, אז זו הנקודה של ההעברה, אוקיי, למה שיש לנו. הוא עושה את הדברים, הסגנון הזה של התרגום הוא משהו שאיבנתי בנושא הרבה. הוא מתרגם ככה מילים באותה מילה מילולית, והוא מעביר, כן, הוא מעביר את המשמעות הפילוסופית גם מהמילה המקורייתית, ואפשר לחשוב, טוב, טוב, לפעמים צריך לחשוב איך היו אומרים את זה בלשון חכמים או בלשונת תורה המקורית. פה אני לא חושב שיש מקבילה, כי לא בטוח, צריך לחשוב אם הם בכלל חשבו על השאלה הזאת.
שער ההעברה כעמוד חכמת המדברים
אוקיי, אז עד כאן. וזאת העברה שהזכירו, כן, הם מזכירים את זה תמיד, קוראים לזה שער העברה. גם שער זה עוד מילה שאני צריך להבין מה עניינה. פה הרמב״ם לא כותב שער, בסוף הקטע הוא מדבר על שער העברה. למה זה שער? שער העברה. אני לא יודע, אני צריך לבדוק.
אוקיי, אז הם מזכירים את זה תמיד, וזהו עמוד, אני לא יודע, פה כתוב יעמד, אני חושב שזה טעות. עמוד חכמת המדברים, הרמב״ם טוען, ההקדמה הזאת היא עמוד כל החוכמה שלהם, כן? אם אנחנו זוכרים, עיקר החוכמה שלהם זה הוכחת ארבעת המבוקשים שהם מציאות האל, ייחודו, חוסר גשמותו וחידוש העולם, שזה בעצם העניין, חוכמת המדברים. כי חוכמת המדברים היא חוכמת הוכחת עיקרי אמונה, זה בעצם מה שהם בעיקר מתכוונים.
וההקדמה הזאת של אפשרות של העברה הוא משהו שעומד בבסיס כמעט כל הטיעונים שלהם, כפי שאנחנו נראה בהמשך על הטיעונים שלהם לחידוש העולם וכו׳, הם הכל מתבססים על זה, ואז הרמב״ם הולך לתאר אותם לנו, מהו השער הזה, מה זה אומר, ואחר כך הוא הולך, משהו כמו שהוא עושה בכל ההקדמות האלה, להסיק את המסקנות האבסורדיות מזה, ובסוף הוא הולך לרמז לנו שיש פה משהו יותר עמוק, יותר לא כל כך פשוט להבין, אז נראה מה קורה.
עקרון ההעברה: כל המדומה עובר אצל השכל
הוא אומר ככה, ושמע עניינה, קודם כל אני אסביר את המשמעות של זה. דע, הם יראו, הם יחשבו, כן, יראו איזה, טוב, אין לי פה את ה… הם חושבים, כן, זה בטח, הם חושבים, כן, הם סוברים, אפשר להגיד. כי כל מה שהוא מדומה, כן, אז זה מה שהרמב״ם אומר, כל מה שהוא מדומה, הוא עובר אצל השכל. הם טוענים שכל דבר שאפשר לדמיין, גם השכל אומר שהוא יכול להיות. זה תרגום המילים, עובר אצל השכל, כן? עובר זה אפשרי, כן? אפשרי, עובר, על פי השכל. אפשר להעביר את התואר הזה שאני מדמיין באמת לפי השכל.
דוגמה ראשונה: היפוך כדור הארץ והגלגל
כמו, למשל, והוא נותן דוגמה, כמו והוא נותן את הדוגמה הכי קיצונית, הכי מוזרה, הכי הפוכה לסדר העולם. כמו שישוב כדור הארץ, גלגל סובב, וישוב הגלגל, כדור הארץ. אני יכול לדמיין את זה, כן, הרי אפשר לדמיין את זה. לא בטוח איך אפשר לדמיין את זה, אבל אפשר לדמיין את זה, צריך לפנח את הפרטים מה הכוונה שהגלגל יהיה כדור הארץ והכדור הארץ יהיה גלגל, לא יודע, אותו חומר, טוב, ברגע שמפענחים את זה אז נכנסים קצת לבעיות, אבל אפשר לדמיין את זה. אז לכן הוא אומר, ואפשרי אותו מבחינת השכל. הם טוענים שבדיוק ככה זה אפשרי מבחינת השכל. אז זאת הדוגמה האחת.
דוגמה שנייה: היפוך תנועת היסודות
עוד דוגמה אחרת, עוד דוגמה מהמבנה היסודי של ארבעת היסודות, שהרמב״ם מציג לנו בפרק ע׳-ב׳ כאן, בעיקר בשביל שהוא יוכל להגיד לנו את הדברים האלה ושנראה מיד למה זה מאוד מוזר. וכמו שתנועי כדור האש לצד נקודת המרכז ותנועי כדור הארץ לצד המקיף, אנחנו זוכרים שיש לפי אריסטו ארבעה כדורים שיש לכל אחד מקום, הארץ, האפר, מה שקוראים כדור הארץ כפשוטו, הוא נוטה, המקום שלו זה באמצע, באמצע היקום, באמצע הכול, וזה המקום שלו, ולכן יש לו תנועה לכיוון המקום שלו, אם אתה מרים חתיכת אפר אז הוא נופל למטה, למטה הכוונה לאמצע, אין למטה אלא לאמצע, וככה יש דברים שהם נוטים להיות למעלה, אנחנו קוראים לזה למעלה, וזה למעלה, לצד המקיף, כמו האש שעולה למעלה, שזה, כי כדור האש יש לו תנועה לצד המקיף, לצד ה-outer, כן, הסביב, המחוץ של העולם בכללותו, ולכן אש בדרך כלל עולה למעלה.
אז אנחנו אבל, לפי ההעברה השכלית, מה שהם קוראים ההעברה השכלית, תעביר עכשיו את התואר הזה אל התואר הזה, תגיד הפוך, תגיד אש יורדת למטה וארץ עולה למעלה, אין פה לכאורה דבר בעייתי בסיסי ולכן אפשרי. ואין זה המקום ראוי, יותר ראוי בזה הגשם מן המקום האחר לפי העברה השכלית. אתם טוענים, זה לא נכון, אין ראוי, אין סיבה שהדבר הזה יהיה במקום הזה יותר מאשר במקום האחר.
הוויכוח בין החושים לשכל
אלא השכל, כן, הם טוענים כביכול שיש ויכוח מה שהם קוראים שכל. הרמב״ם אחר כך ייכנס לשאלה מה פירוש שכל, מה פירוש דמיון, אבל בוא נתחיל פה ממה שהוא כותב פה. הם טוענים שיש כביכול ויכוח בין החושים לשכל, מה שהם קוראים שכל, והרמב״ם טוען שזה הדמיון. אנחנו רואים תמיד שהאש עולה למעלה והמים והארץ יורדים למטה, אבל הם אומרים, אוקיי, אתה רואה את זה ואתה באמת מאוד רגיל לראות את זה, אבל תחשוב שנייה ותדמיין לעצמך, תחשוב על אש שיורדת למטה והאפה שעולה למעלה. אין סתירה פה, אין בעיה לחשוב, לדמיין את זה. לסתירה אי אפשר לדמיין, כפי שאני יודע, אבל דבר כזה, מאוד קל לדמיין את זה.
ולכן הם אומרים, אוקיי, אז אתם רואים שהעולם הוא לא כפי שהוא. בעולם תמיד האש עולה למעלה והארץ יורדת למטה, אבל באמת אפשרי שהכול יהיה הפוך.
התיאוריה האריסטוטלית על מקום
ומה שאתם רואים, כביכול, הוא פה מזכיר את התיאוריה ההפוכה, התיאוריה האריסטוטלית זה שזה לא נכון, לכל דבר יש מקום, המקום של המים, וצריך להסביר את זה, למה זה יותר מלסתם להגיד שכל דבר הוא במקום, אריסטוטו טוען שזו סיבה, המקום של האש הוא למעלה והמקום של המים של הארץ הוא למטה, זה משהו שמתחייב מתוך ההגדרה של מה זה להיות אש ומה זה להיות ארץ, וזה לא יכול להיות הפוך, כן?
אנחנו, אני לא יכול היום, ולא זוכר היום להסביר בדיוק איך זה עובד, אבל זה תלוי בתיאוריה שלו על מקום, כשהוא לא מקום ריק, כן? זה הכל תלוי בזה, וזה לא שיש מקום ריק שכל דבר יכול להיות בכל דבר, אלא מקום הוא תכונה של דברים לפי אריסטו, וכבר הזכרנו בשיעור על מקום ריק, למה זה דווקא אופן הגיוני לחשוב, ולכן זאת התיאוריה האריסטותלית, ואבלי מכחישים את זה, כי הם מרגישים את זה בגלל שהם טוענים שזה אפשרי, או שלפחות זאת המסקנה, אנחנו נגיע לזה.
הכללת עקרון ההעברה לכל הנמצאות
אז אמרו, אז פה הוא נותן לנו שתי דוגמאות של דברים מאוד בסיסיים בטבע, בעולם, שהם טוענים שאפשר להיות הפוך, והם אמרו שלא רק זה, אלא עכשיו תעשה הכללה שזה הנכון על הכל. אמרו, וכן כל דבר מן המצאות הנראות, כל דבר שאנחנו יכולים לראות, היות דבר מהם יותר גדול ממשהו, או יותר קטן, או בחלוף מה שהוא נמצא עליו מתכונה ומקום, כן? כל דבר, אתה יכול לדמיין אותו גדול כמה שאתה רוצה, קטן כמה שאתה רוצה, או סתם הפוך ממשהו בכל מיני אופנים, כמו שיהיה איש אדם כשיעור ההר הגדול, למשל, והוא מתחיל לתת לנו דמיונות, תתאר לך בן אדם שיש לו גודל כמו ההר הגדול,
ההקדמה השישית של המתכלמין: הכל אפשרי מבחינה שכלית
הטענה המרכזית: העברה שכלית מול מציאות
כל הדברים האלה, כל זה אמרו שהוא עובר אצלה, שכל זה אפשרי מבחינה שכלית. ועל זה הצעד מן ההעברה יימשך העולם כולו, כן? כלומר, באופן זה, כן, על זה הצעד, באופן זה של ההעברה, נכון בכל העולם, כן?
כל דבר שאתה רואה בעולם, אתה יכול לדמיין אותו, הוא אפשרי מבחינה שכלית, להיות הפוך, אחרת, כל דבר הוא אפשרי, הכל אפשרי.
הרחבת העיקרון לכל העולם
אז זו הטענה ואיזה דבר, שכן, כל דבר שיחייבו מזה המין, כל דבר, כן, הוא ממשיך להסביר איך הם מעבירים, איך הם ממשיכים באותו היגיון בכל העולם כולו.
כל דבר שאנחנו אומרים, מזה המין, כל דבר מזה הסוג שהם אומרים, מזה הסוג הוא מתכוון לכאורה, אני צריך לבדוק בדיוק, אבל לכאורה הוא מתכוון פשוט, הם אומרים אותו סוג של דבר, אותו מין של דבר על כל דבר.
אז הם אומרים על כל דבר, אמרו, כי הוא ראוי שיהיה כך ואפשר שיהיה כך, ואין היות העניין הפלוני כך, יותר ראוי מאותו כך. והם לא מביטים, ומבלתי הבטה לשיווי המציאות למה שיניחו.
ההבחנה בין אפשרות שכלית למציאות
מה זה “אפשרי”?
כאשר הם מסתכלים על מה אפשרי, זו הנקודה החשובה, הם טוענים, בשביל לדעת מה אפשרי, ויש פה טיעון הגיוני דווקא, הם טוענים, בשביל לדעת מה קיים, אנחנו יודעים מה קיים, מה, כפי שהוא יראה עוד רגע, מה המנהג, מה בדרך כלל קיים.
אבל בשביל להגיד מה אפשרי, זה נכון, זה לא מספיק להגיד מה קיים. אנחנו צריכים להגיד מה אפשרי, ומאוד קל לשכל, מה שהם קוראים שכל לפחות, לדמיין דברים הפוכים מהאופן הזה.
אז זה שהוא באופן מסוים לא אומר שהוא גם ראוי להיות באופן מסוים. כן, ראוי זה, כן, המרה לאהוב, מאוד נשתמש במילה הזאת, ראוי. אבל ראוי, ראוי פה הכוונה חייב, כן? לא ראוי שזה יפה, כמו שאנחנו, ראוי לכל ירא שמים שיהיה ככה, כן?
ראוי זה פשוט מילה שמתכוונת שיש לו סיבה, יש לו סיבה להיות ככה, כן?
שלילת הסיבתיות
הם אומרים שאין שום סיבה שכל הדברים בעולם יהיו באופן שלהם ולא באופן הפוכים ולא באופן אחר, והם לא מסתכלים אל המציאות כאשר הם דנים עם זה ככה.
הם כן מסתכלים בגלות שכליות, כפי שנראה. הם חושבים שאם אני לא יכול לדמיין את זה, אז אולי זה לא יכול להיות. אבל למציאות הם בכלל לא מסתכלים כאשר הם דנים עם משהו אפשרי, כן?
ההשלכה התיאולוגית: העולם כחידה
וזה בעצם מה שמאפשר להם להגיד שזה שהעולם הוא כפי שהוא זה חידה, כן? זה משהו שצריך פתרון והפתרון שלהם זה האל. ויש להם טיעון מאוד יסודי על מציאות האל ועל חידוש העולם וכו׳, שמתחיל מזה שאין שום דבר שמכריח, שנותן סיבה בכלל, שדבר מסוים יהיה באופן מסוים.
דוגמה: החול הלבן
היום אומרים, ההוכחה שלנו לקיום האל זה שיש בעולם חול לבן. אתה מסתכל עליו ואומר, למה? הוא אומר, כן, תראה את החול הזה, אתה יכול לדמיין אותו אדום? כן, יכול להיות חול אדום. אז מה עושה את החול לבן?
כן, והם מכחישים את כל התשובות שהאריסטו ייתן, כן, שהם שייכים לטבע, כפי שנראה, שזה הכל לא נכון לפי האטומיזם. ואז הם מסיקים, אוקיי, אז האל עצמו עושה את החול הלבן ללבן ואת האדום לאדום, כי אין סיבה אחרת שיכולה לתת טעם או ראיות ראוי למה שזה יהיה כך וזה יהיה כך.
אז זה מה שהם אומרים, והם לא מסתכלים על המציאות.
המציאות כמנהג, לא כהכרח
הסדר הקבוע בעולם
אמרו, ואני צריך לקרוא את כל הכתבים האלה עוד כמה פעמים, לראות מה הוא מתכוון בכל פעם שהוא חוזר על עצמו. אבל הם אומרים ככה, כי זה הנמצא, כן, ה-existence הזה, הדבר הזה הקיים, העולם כולו, היקום, אשר לו צורות ידועות, כן, הוא נמצא בצורות ידועות, באופנים ידועים, בשיעורים מסוימים.
כאן יש גדלים מסוימים לכל הדברים, הכוכבים הם לא גדולים כמו בני-אדם, ובני-אדם לא כמו הכוכבים, והערים לא כמו הגבעות, והגבעות לא כמו הדשאים וכו׳. ועניינים מחויבים שלא השתנו ולא התחלפו, יש גם מנהגים, כן, חוק עוזמן נתן להם שלא ישתנו את תפקידם, הירח תמיד מסתובבת כל חודש והחמה כל יום וכו׳ וכו׳. כל הדברים האלה שהם נראים ונמשכים בסדר קבוע.
הסדר הוא מנהג בלבד
אמנם, היות כך הוא כפי המשך המנהג. זה הכל מנהג וזה לא משהו סיבתי, זה לא משהו הכרחי, אין סיבה שזה יהיה ככה, כן, זה מה שהם מכחישים.
הם לא מכחישים שאנחנו רואים כל יום את השמש עולה מהמזרח ושוקעת במערב, הם כן מכחישים שיש סיבה שמכריחה שזה יהיה ככה.
ואז, אם שואלים עד להם, אוקיי, אבל אתם לא שמים לב שזה תמיד ככה? אז אומרים, כן, אבל פה הם עוד פעם מכניסים ומחדדים מאוד חזק את ההבדל בין מה אפשרי מבחינה שכלית ומה העיניים שלנו רואות, כן.
משל המלך הרוכב
הדוגמה
ואומרים, אנחנו ניתן לכם דוגמה מאוד פשוטה וברורה שיחדד לכם את ההבדל הזה בין דבר שהוא מנהג, שבאמת אנחנו תמיד נראה את זה ככה, לבין דבר שהוא מציאות שיש לו סיבה.
אומרים ככה, כמו, אני נמצא פה, כמו שמנהג המלך שלא יעבור בשוקי המדינה כי אם רוכב, ולא נראה מעולם אלא כן. המלך אף פעם לא נראה, אם אנחנו היינו, הם כאילו צוחקים על המדענים, אומרים, אתם המדענים הייתם נכנסים לאיש שלנו והייתם רואים שהמלך אף פעם לא רוכב בשוק. הוא תמיד הולך על, סליחה, הוא אף פעם לא הולך, הוא תמיד רוכב, הוא תמיד הולך על הסוס, הוא אף פעם לא הולך ברגליים שלו.
הטענה נגד המדענים
אז אתם הייתם מסיקים, אוקיי? אז אם המלך אף פעם לא הולך ברגליים, כנראה שיש משהו בטבע, רגלי המלך, שלא מאפשרים לו ללכת רגלית בשוק. כנראה בבית שלו זה עובד, אבל הרגליים שלו לא עובדים בשוק, מה לעשות, הם לא עובדים. הרי עובדה שאף פעם בחיים שלו, אולי לפני שהוא היה מלך, אבל בחיים שלו הוא לא הלך רגלית בשוק.
אז הם אומרים, מה, אתה טיפש? למה אתה טיפש? טוב, יש פה תשובה ארצות-הברית אחרת, אבל הם טוענים, למה אתה טיפש? למה?
כי כל אחד מבין שיש הבדל בין מה שאנחנו רואים, ואפילו רואים תמיד, בלי שום יוצא מהכלל, לבין מה שהוא הטבע, איך הדברים הם בעצמם.
ההבחנה בין שכל לעיניים
אומרים, לא יימנה אצל השכל שילך רגלי במדינה, אין שום מניעה שכלית. אומרים, יש פה הבדל בין השכל שלך לבין העיניים שלך. השכל שלך יודע מאוד טוב שאין שום דבר שמונע מהמלך ללכת רגלית במדינה. הוא יכול, הרגליים שלו עובדות, הוא לא חולה, אין שום טבע מוזר בשוק שסותר את טבע המלך, שום דבר.
אבל זה אפשר בלא ספק, ועובר היותו, כן? זו המילה עובר, כן? זה אפשרי, מותר, אפשר להגיד אפילו מותר, כן? מותר זה אפשרי, מבחינה שכלית זה מותר, רק המלך יש לו מנהג שהוא לא עושה ככה אף פעם. אז זה פשוט מנהג, וזה לא דבר אמיתי פשוט. זה מנהג שאין לזה שום הכרח, כן?
והוא נותן דוגמה מאוד טובה של מנהג.
ביקורת על המשל: הצורה כסיבה
האם יש כאן סיבה?
אני חושב שאריסטו יכול לענות על זה, אבל אפשר לחשוב איך היינו עונים על זה, כן? כי אני חושב שיש כן, אני עכשיו חושב, יכול להיות שיש כן משהו שהם, כן, הרי הם קצת בלבבו פה את המילה מושג, סליחה, את המושג סיבה, כן?
המתכלמין כמטריאליסטים
כלומר, בגלל שהם, כן, כלל גדול בתורה, הקלאמיסטים הם סוג של מטריאליסטים, כן? הם לא מאמינים בצורות, כן? ומה שהם מדמיינים בתור סיבה יכול להיות רק סיבה פיזיקלית מכריחה, שיהיה מכריחה כמו שלוגיקה מכריחה.
ואז הם אומרים, אין שום לוגיקה שסיבה, כאילו סיבה פיזיקלית לוגית, שמונעת מהמלך ללכת רגלי במדינה, והם צודקים בזה.
אבל הם שוכחים את הצורה
אבל הם שוכחים שיש כן דבר כזה שנקרא מלך, ומלך אסור לו ללכת במדינה. זה לא אותו סוג איסור כמו איסור פיזיקלי, נכון, אבל זה גם דבר אמיתי.
אני לא יודע למה הם חושבים שזה רק עובר אצל השכל. זה עובר אצל השכל מבחינת כושר הרגליים שלו. כן, מאוד יפה, אבל זו לא השאלה. כשאנחנו מדברים על מלך, אנחנו לא מדברים על בן אדם שיש לו רגליים, כן? זו לא התכונה של מלך. מלך זה משהו אחר.
מהות המלכות
מלך זה משהו שיש לו, בואו נמציא איזושהי הגדרה, מלך זה משהו שיש לו כבוד במדינה, כבוד מסוים. יש לו גם כוח ושליטה, אבל לפחות יש לו כבוד.
עכשיו, דבר שיש לו כבוד ללכת רגלית בשוק זה סתירה, זה ממש סתירה לוגית, כי זה לא מכובד, אולי היום זה מכובד, אצלם זה היה מקובל שזה לא מכובד. מלך צריך ללכת רוכב, אז זה כן סתירה, יש בכל זאת סיבה, זה לא נכון שאין סיבה.
דוגמה הפוכה: מלך שהולך רגלי
אני רק אומר את זה בשביל, כי אני הצגתי את זה כאילו שהמשל הזה הוא מכריח משהו. הוא נותן דוגמה מאוד חדה של הבדל בין המציאות לבין המחשבה לבין ההרגל. אני רק מראה שכאשר אנחנו רואים הרגל, אז בדרך כלל זה לא בדיוק נכון. נכון שמבחינה פיזיקלית זה ככה, אבל מבחינת מה זה אומר להיות מלך, יכול להיות שאם המלך היה קורא מדי פעמים את המשל הזה, והוא אומר, אוקיי, אני הולך להוכיח לכולם שיש אלוהים.
איך אני הולך להוכיח להם שיש אלוהים? שאני הולך להיות המלך ואני הולך רגלית, ואז כולם יראו שהמנהגים שהם רואים הם סתם מנהגים ולא אמיתיים. אז יכול להיות שהוא היה מוכיח שיש שלויים, ויכול להיות גם שהוא היה מוכיח שהוא לא מלך. כן? הוא היה מפסיק להיות מלך אם הוא היה עושה ככה. מפסיק להיות מלך מבחינת הכבוד המחויב למלך שיהיה לו.
סיכום הביקורת
אז סתם, אני רק אומר, למה נכנסתי לזה? בשביל להסביר למה אני חושב שהאנלוגיה הזאת עובדת גם על דברים פיזיקליים ממש, אבל נחשוב על זה.
בכל מקרה, זה הטיעון, זה סתם משל שהם נותנים בשביל…
המשך ההקדמה השישית: גבולות הנמנע
הטענה המרכזית: אש מקררת ומים מחממים
וככה הם אומרים, וככה הם אמרו, כן? יש פה הרבה פעמים את המילה אמרו, כן? אנחנו זוכרים שהמדברים, הם אומרים הרבה, כן? הם יותר אומרים מאשר חושבים, לפי הטענה של הרב ארז.
אז הם אמרו גם שהיות הארץ מתנועעת לנקודת המרכז והאש למעלה, כן? אז הוא חוזר לדוגמה הקודמת שלו, או היות האש מחממת והמים מקררים, כן? אש זה משהו שמחמם, ומים זה משהו שמקרר, לפחות מים קרים. טוב, יש פה, היא משיכת מנהג, זה משהו שהמשך, הרציפות של זה, זה מנהג. ולא ימנע בשכל שישתנה זה המנהג, ויקר האש, האש תקרר, ויתנועעה אל תחתית, והיא אש, כן, זה מה שחשוב. וכן יחמו המים ויתנועעו למעלה, והם מים, כן, זה מה שחשוב.
מה הכוונה ש״והם מים” ו״והיא אש”?
כי הרי כולם מבינים, כל אחד יכול להסכים, טוב, זו אולי שאלה איך זה יכול לעבוד, אבל כל אחד יכול להסכים שהאש יכולה להיות מים, אבל איזה מים ולא אש, אז מה זה שווה, כן? אם אני הייתי אתה ואתה היית אני, אז היה עוד פעם אני ואתה, זה לא היה עוזר לנו כלום.
לא, הם לא מתכוונים לזה. הם מתכוונים שכאשר הם אומרים שהאש יכולים להיות קרים וכבדים, כן? במקום שעכשיו שהם חמים וקלים, כן? עולים למעלה, אנחנו קוראים לזה קלות. הם מתכוונים לאש, כן? אפשר להגיד לדבר הזה שנראה כמו אש, יש לו איזשהו צבע, הוא יישאר משהו, כמובן צריך פה הגדרה מה זה משהו, והאמת שלפי דעתם אין כזה דבר משהו, אז לכן זה אפשרי, אבל הדבר הזה שאנחנו חושבים עליו, כשאנחנו אומרים אש, הדבר הזה האדום או הצהוב, אני לא יודע, הוא יכול להיות פתאום משהו שמקרר ונופל למטה.
אתה יכול לדמיין את זה, זה לא קשה, יש לנו כל מיני ספרי פנטזיה שהם מתארים אש מקררת, כן? למה זה קשה לדמיין? מאוד קל לדמיין, יש לי אש שהוא מקפיא דברים. במקום לחמם דברים, לחמם דברים הוא מקפיא דברים. אפשר… שב בגיהנום, יש אש כר, לא? כן, אש מקררת.
אז זו השאלה, מה הכוונה שם? לכן, טוב, אני אמרתי ספרי פנטזיה, אני לא יודע מה זה אש מקררת. וטוב, צריך לדעת מה מתכוון מי שכתב את אותו סיפור, מה הוא מתכוון להגיד. יש גיהינום של קרח, כאילו, אז אולי מישהו קרא לזה אש מקררת, אז אולי הוא סתם מתכוון לקרח, לא יודע. יש בספרי קבלה, כן, אש, לא, הרי כתוב על ראשיהם, כן, הקרח הנורא, על ראשי החיות, יכול להיות שזה משהו קר, או שהוא מתכוון כל כך חם שזה קר, לא יודע, גם שאלות של מה בשירה, מה מתכוונים במילים.
ההבדל מהתפיסה האריסטוטלית
בכל מקרה, הטענה שלהם, זה לא כל כך רלוונטי לטענה פה, הטענה פה היא שאין מניעה שכלית שאש תהיה מקררת, והפוך, ומים שיחממו וילכו למעלה, והם מים, כן? זה מה שחשוב, כן? הוא מתכוון להגיד שזה לא סתירה, כן?
אם חושבים על זה, מבינים שהכוונה היא אין כזה דבר מים, כי אם אתה הרי מסתובב ואתה מבין שיש כזה דבר מים, יש פה איזשהו סוג משחק הגדרתי, אבל זה לא רק משחק הגדרתי, כי הוא מתכוון, יש כזה דבר מים, והטבע של המים מחייב שזה יהיה קר, בגלל שהוא משהו ומשהו, ובאופן כזה הוא יוצא קר. ואם אתה, כן, אתה יכול אולי להפוך אותו, כן? אריסטו מאמין שאפשר להפוך כל דבר לכל דבר במובן אחר, כן? כתוב ביסודי התורה, כן? המים, חלק המים יכול להיות אש, וחלק האש יכול להיות, כן, אבל זה, אז זה באמת מפסיק להיות מים, כן? אין בעיה. חלק מהחומר שהרכיב את המים יכול להיות עכשיו אש. אוקיי, זה נורמלי, כל פעם שאש שורפת משהו, אז חלק מהעפר שהיה שם נהיה אש, כן? זה נורמלי, התמורות של הטבע הן נורמליות, ואז הם נהפכים לדבר השנייה.
החידוש שלהם זה שהם טוענים שיכול להיות אש שיש לה תכונה של מים והיא עדיין אש, כי זה שאנחנו רגילים שאש שורפת זה סתם הרגל שלנו, אף אחד לא אשם בשום דבר להרגל שלנו. בדיוק ככה יכולה להיות אש מקררת.
הפכים טבעיים לעומת הפכים לוגיים
ועל זה נבנה העניין כולו, אני לא יודע למה הוא חתך פה את החתך על הכאילויות ככה, ועל זה נבנה העניין כולו, כלומר על היסוד הזה, שכל זה אפשרי, נבנה כל עניין חכמת הכלאם.
ופה זה משהו מאוד חשוב, והם עם זה מסכימים, הם לא אומרים שאין נמנעות, מאוד חשוב, והם עם זה מסכימים שתתקבץ שני ההפכים בנושא אחד ובעתה אחד, זוכרים, נושא אחד אצלם זה אטום אחד, וכל דבר מתקיים רק לעתה אחת, כן? עת אחת, רגע של זמן, הוא שקר. כי זה לא יתכן ולא יעבירהו השכל, כן? את זה באמת אי-אפשר לדמיין, כן? אנחנו לא יכולים לדמיין שני הפכים, כמו קור שמחמם, כן?
אש מחממת אפשר, זה לא הפכים לוגיים, זה רק הפכים טבעיים, שלפי אריסטו הם גם הפכים לוגיים, כי יש סיבה, כן? אם יש סיבה למה הטבע הוא ככה, אז כל ניגוד, כל הפך, לא ניגוד, כל היפך טבעי הוא גם היפך לוגי. אבל אם אין סיבה אז הוא באמת לא היפך לוגי, אפשר לדמיין את זה, לא קשה לדמיין את זה, ולכן הם חושבים שזה כך.
מה כן נמנע אצל המתכלמין — גבולות ההכרח
הם בוודאי מודים שיש דברים שהם כן, והם מגדירים את זה ככה. דבר שהוא בעת אחת ובדבר אחד, בנושא אחד, באטום אחד, יש סתירה, זה באמת בלתי אפשרי, זה לא ייתכן וזה לא עובר, זה לא משער העברה, אין פה קושיה, כן? אנחנו לא צריכים לתת סיבה למה אין קר מחמם, אין קור מחמם. גם אלוהים לא צריך לעשות את זה, כי זה פשוט נמנע.
והם יאמרו, ויש להם גם עוד דברים שהם טוענים שהם נמנעות, כי הרי, צריך לזכור, נמנעות זה, כל מי שטוען שיש סיבתיות בטבע טוען שיש נמנעות, כן? כלומר, שיש דברים שהם ככה בגלל שהם ככה, כן? בגלל שהם חייבים להיות ככה. ולכן, הם באמת, אין להם סיבות טבעיות כמעט, כן? לכן הם באמת מאפשרים כמעט כל דבר, חוץ מפשוט סתירות, שסתירות זה לא נמנע של הטבע, זה נמנע מצד, יש איזשהו חוק מאוד בסיסי במציאות, שדברים לא יכולים להיות הפיכים, צריך באמת לשאול על זה, אבל זה מה שמוסכם.
הנמנעות הבסיסיות: עצם ומקרה
אבל לפחות יש להם, כן, כמה, הרי מה יש להם כן בטבע? יש להם עצם ומקרה, כן, אטום ומקרה. לכן, הם יאמרו גם כי היות עצם אין מקרה בו כלל, הם גם מסכימים שהן נמנעות, כן? כי הם חושבים שאי אפשר לחשוב אחרת, לכן, או לדמיין אחרת, כפי שרמב״ם ייתן עליהם. לכן הם גם מודים, הם יאמרו גם, כי היות עצם אין מקרה בו כלל, כן, עצם בלי שום מקרה, כן, או למשל מקרה לא בנושא, כדברי קצתם, כאן היה להם ויכוח, למדנו, אם יש קצת דבר, מקרה שאין לו נושא, שאין לו אטום שנושא אותו, כמו שהיו כאלה שדיברו על מקרה ההריסה, שהשם יכול לברוא בניגוד לעולם, ואז יהיה מקרה לא בנושא, דברים כאלה. אבל לפי רובם, לפי קצתם, זה נמנע ולא יעבירהו השכל, כן? זה כך.
אם אנחנו הורסים את האפשרות של, את ההכרחיות של ההשתדלות הכי בסיסית של עצם ומקרה שלהם, אז גם לא יהיה להם פיזיקה בכלל, כן? לא יהיה להם שום דבר, ואת זה הם מסכימים שזה לא יכול להיות.
וכן יאמרו עוד פעם שההפך, העצם מקרה או ההפך המקרה עצם, לא יתכן, כן? ההבדל בין עצם ומקרה הוא רכיב בסיסי בטבע, בלתי אפשרי שיהיה הפוך, אנחנו לא יכולים לדמיין את זה, כן? כי זה מאוד פשוט, כי עצם ומקרה, כפי שלמדנו, הן מגדרות לוגיות, כן? לא ברור אם הן קיימות במציאות בכלל, אבל הן מגדרות לוגיות. מקרה איזה משהו, אודות משהו, ובעצם זה המשהו שאודותיו, או עליו חל המשהו. ולכן, להגיד את זה הפוך זה פשוט נונסנס, זה לא עובר, אי אפשר לדמיין את זה.
ואותו דובב לא הכנס גשם בגשם, יתכן, כן? אטום, כן? גשם לא יכול להיכנס לתוך גשם אחר, כן? זו אחת הסיבות שהם צריכים מקום ריק בשביל שתתאפשר התנועה, כן? אם לא היה צריך את זה, אז היה אפשר לעשות, אז לא היה צריך את המקום הריק, כפי שלמדנו.
אז כל הדברים האלה, הם ידעו שאלו נמנעות מן השכל, כן? כל הדברים האלה הם נמנעות מצד השכל, אי אפשר לדמיין אותם, ולכן פה הם מסכימים שהעולם הוא עוקב אחרי השכל, כן?
העיקרון המארגן: הדמיון כקריטריון
הם טוענים, רוב מה שאנחנו רואים בעולם, רוב הדברים שהטבעיים, האריסטוטליים נותנים להם סיבות טבעיות, הם באמת מנהגים ולא צריכים להם סיבה, כי הם לא קיימים. ועל אותם דברים הם אומרים, יש הבדל גדול בין מה שאתה חושב ובין מה שאתה רואה. אתה חושב, אתה מבין שהעובר אצל השכל, רוב השינויים, רוב החילופים בעולם, ואתה רואה שזה תמיד אותו דבר, אבל זה לא הכרחי, זה כמו מנהג המלך, לא ללכת רגלית במדינה.
אבל הדברים הבסיסיים האלה, כמו זה שיש עצם וצורה, ויש הלכות מסוימות, כן, בעצם ההלכות שלמדנו, כמו איך קוראים לזה? כמו שעצם נבדל ממקרה, ומקרה צריך להיות על עצם, ואולי אפילו עוד דברים, כמו שאין מקרה בלי עצם, ואולי גם אין עצם ואין עצם בלי מקרה, כל הדברים האלה הם באמת אי אפשר לדמיין אחרת, ולכן הם באמת במובן הזה, כן, הם טוענים שההתאמה בין השכל לעולם הוא רק על מה שאי אפשר לדמיין אחרת. זה בעצם הוויכוח.
הוויכוח המרכזי: עד כמה העולם מתאים לשכל?
אנחנו נגיע לזה עוד שנייה במפורש. יש וויכוח באיזה מובן, עד כמה העולם מתאים לתפיסה שלנו, לשכל. הם טוענים שכל מה שאנחנו יכולים לדמיין אפשרי, ובמובן הזה ההתאמה היא רק למה שהם קוראים מה שאי אפשר לדמיין, למה שאי אפשר לשער, שזה הנמנעות, הנמנעות הלוגיות. זאת טענת הכלאם.
ומזה נובע שכל שאר המנהגים—
ההקדמה העשירית של הכלאם: דמיון מול שכל
המחלוקת על התאמת השכל למציאות
וגם, אבל המקום שיש כן התאמה זה מה שאי אפשר לדמיין, וזה שניהם מודים. ואילו אריסטו חושב שהשכל שלנו מתאים למציאות לגמרי. אפשר להגיד מה שקורה עם שכל זה פשוט המציאות.
כפי שהרמב״ם הולך לחדד בוויכוח שלו עוד מעט, וגם להראות פה לכן למה זה בעייתי, השיטה האריסטוטלית גם, וצריך לזכור שלרמב״ם עצמו יש פה בעיה בשיטה האריסטוטלית, כי זה אומר שכל הטבע הוא מחויב, אז זה הורס את חידוש העולם, כן? הצד השני הוא גם בעייתי בשבילו, לפחות כפי שהוא מציג את עצמו פה.
ולכן, אבל ברגע שאנחנו טוענים שיש כן משהו, סיבה למה ראוי שהמים יהיו למטה והאש למעלה, כן? אז אנחנו אמרנו שהם מחויבים, ואז השכל שלנו, כלומר, מה שאנחנו רואים, לא רק השכל, גם העיניים, גם החושים שלנו באיזשהו מובן, מתאימים למציאות באמת, כן, אפשר להגיד את זה ככה, שיש ויכוח אם גם החושים שלנו הם שכליים, הם מראים לנו את העולם כפי שהוא, או שרק השכל, מה שהם קוראים שכל, שהרמב״ם קורא לזה דמיון.
תגובת הרמב״ם: הסכמה בתיאור, מחלוקת בפרשנות
אוקיי, בואו נמשיך קצת, אני. בואו נמשיך קצת. אבל, אז הרמב״ם, אני אגיע, בוא נגיע עד מ״א פה, עד לסיום הקטע הזה, לפני הוויכוח שהוא עושה, שהוא עושה דיאלוג.
אמנם, אז הרמב״ם עכשיו נותן את התגובה שלו למה שהם אמרו פה. אמנם, הוא אומר ככה, היות כל מה שהם ענו מן הנמנעות בלתי מצויר בשום פנים, זה שמה שהם מסכימים שהם נמנעות באמת אי אפשר לצייר, כי אי אפשר לדמיין, אי אפשר לחשוב, וגם היות כל מה שקראו אפשר, מצויר, מה שכל הדברים שהם קוראים אפשרי, באמת אפשר לחשוב, הוא מאמר אמיתי. זה משהו שהם אומרים שהוא אמת, כן? הם לא טעו, כלומר, אין פה ויכוח בתיאור הפנומנולוגי, אפשר להגיד. אין פה ויכוח בתיאור של איך השכל שלנו עובד.
השכל שלנו עובד בדיוק כפי שהם טוענים. כל הדברים האלה שהם טוענים, אי-אפשר לדמיין, באמת אי-אפשר לצייר או לחשוב, ובואו נגיע עוד רגע מה זה לחשוב, או לצייר או לדמיין, וכל מה שהם אומרים אפשר, באמת אפשר לחשוב, אין פה ויכוח. גם הרמב״ם, אני אומר, גם אני יכול לדמיין פיל, אדם בגובה הפיל שיש לו, בגודל הר, שיש לו אלף ראשים ואף, כל הדברים האלה אני יכול לדמיין, וגם אני לא יכול לדמיין היכנס גשם בגשם, למשל, כן?
טענת הפילוסופים: הכלאם אינם מבחינים בין דמיון לשכל
אלא, פה זה הוויכוח, שהפילוסופים אומרים שזה שקראתם אותו נמנע הוא לא להיותו בלתי אפשרי, אלא להיותו בלתי מדומה. ואשר קראתם אותו אפשר להיותו מדומה. אתם לא מבחינים בין משהו שנקרא דמיון למשהו שנקרא שכל. וזה האפשר אצלכם, הוא האפשר בדמיון, לא אצל השכל. אז זה מה שהם טוענים.
אומר הרמב״ם מודה שלדמיין, כלומר לדמיין זה פשוט לצייר תמונה בראש, כן, לעשות תמונה בראש. אני יכול לעשות תמונה של הפיל בעל פרשים וכו׳, ואני לא יכול לעשות תמונה של פיל נכנס ב… לא יודע, אולי זה כן, יש פה סיפור על חלומות. בכל מקרה, משהו שהוא סותר את עצמו, אני לא יכול לדמיין. זה נכון, אבל הדמיון הזה זה לא אותו דבר כמו שכל.
והפילוסופים ממשיכים וטוענים, הנה, אתם בזאת ההקדמה תתבוננו הראוי והאפשר והשקר, פעם בדמיון, לא בשכל, ופעם בתחילת הדעת המשותף. חלק מהדברים שאתם קובעים בתור קריטריון למה אפשרי, הוא פשוט דמיון לא שכל בכלל. כלומר, כי אתם פשוט לא מתחשבים בעוד סברות, בעוד דברים, ואתם חושבים שכל מה שאפשר לדמיין הוא בהכרח אפשרי, וזה לא נכון.
ההבחנה בין דמיון לשכל — דוגמה מוחשית
יש עוד סיבות שכליות, אתה אומר, כן, מאוד קל לדמיין אדם שהוא בגובה הר, אבל תחשוב מה זה אדם ותבין שאדם בגלל הטבע שלו, בגלל איך הוא בנוי, לא יכול להיות בגובה הר, כי הוא יקרוס על תוך עצמו, משהו כזה.
זאת אומרת, כן, אתה יכול לדמיין את זה, אבל אם למשל עושים סיינס פיקשן, מדע בדיוני, אז יש כאלה שרוצים לעשות, למשל, שזה יהיה אפשרי בעולם שלנו, במגבלות הפיזיקה שלנו. אז רואים, אי אפשר באמת לתאר אדם בגובה הר. אפשר לדמיין, כי אם אתה בונה אדם בגובה הר, תראה שהוא קורס לתוך עצמו, הרגליים שלו לא יחזיקו את הגוף שלו, כל מיני בעיות פיזיקליות. אתה צריך לשנות עוד דברים, ואולי אם אתה עושה לפי אותן פרופורציות זה יעבוד, ואולי גם כמה זה לא יעבוד.
כן, אתה נכנס לבעיות, ואז הבעיות האלה, הדמיון לא רואה. אתה יכול לצייר את זה כמה שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול לבנות באמת אדם כזה. הטבע לא יכול לבנות אדם כזה. אז זה נקרא, אתה מאבחן את האפשר מן הלא אפשר בדמיון, ולא בשכל. כי השכל מגלה לך עוד עובדות על העולם שאתה, הדמיון לא מתחשב בהן.
תחילת הדעת המשותף — Common Sense
ויש עוד דבר, לפעמים אתה מתחשב לא בדמיון, כי למשל להגיד שעצם לא יכול מקרה, למשל הוא לא ממש בעיה של דמיין, יש יותר בעיה של חשיבה, כן? זה כבר לא עוד שאלה של ציורים בראש שלי, זה לא שאני לא יכול לכתוב ציור של זה, אין בכלל ציור של זה, אף אחד לא ראה אף פעם אטום, גם הגלם לא ראו אף פעם אטום, למה זה מושג מדעי, מתמטי, לוגי.
אבל אתם מדמיינים את זה בתחילת הדעת המשתתף, כן? איך קוראים לזה? בתחילת הדעת המשותף, כן? מה ש… זה סוג של תרגום מילולי ל-common sense, כן? דעת המשותף. הוא לא מתכוון בדיוק לזה, אבל הוא מתכוון לדעת המשותף לכל בני אדם או משהו כזה, ב-common sense. ו-common sense זה לא בדיוק איך העולם עובד גם. זה תחילת הדעת, כלומר, זאת המחשבה הראשונה, אבל זו רק המחשבה הראשונה, יכול להיות שזה רק האבמן, אבל לא המסקנה, זה לא חייב להיות.
אל-פאראבי על משמעויות המילה “שכל”
והוא מצטט, כמו שזכה אבו נאצר, כן, אבו נאצר אל-פאראבי, בזכרו העניין שיקראו המדברים שכל, כן, יש לאבו נאצר, כפי שאנחנו קוראים לו, מאמר קטן שהוא כבר ציין אליו בפרק סט, בסמך ח׳, כשדיבר על שכל משכיל ומושכל, ואמר שם שמי שלא קרא את הספרים המחוברים בשכל, שכל, לא מבין בכלל על מה מדברים כשאומרים שכל, כן? ופה זה עוד מקום שהוא מציין, או מרפרנס לאותו מאמר, יש את המאמר הזה, מאמר מאוד קצר יחסית.
ושם אלפרעבא מתחיל עם זה שיש שישה מובנים למילה שכל. הוא אומר שהמדברים אומרים הרבה פעמים שכל, כן? מדברים, למשל, אנחנו מדברים פה על רב סעדיה, רב סעדיה אומר יש מצוות שכליות, הוא אומר, זה לא מצוות שכליות, זה מצוות מסתברות, אבל הן לא שכליות. כי שכלי, הוא נוקט רק אחת המשמעויות למילה שכלי בתור שכלי אמיתי. שכלי זה משהו מוכרח, ואין שום הכרח.
מצוות שכליות או מצוות מסתברות?
גם המצוות השכליות הן לא מוכרחות, הן לא מדע. הן הנהגות טובות, מסתברות, או לא משתמשות טיפשיות, הן חכמות, אבל זה נקרא תחילת הדעת, למשל. אתה שואל אותי אם לאסור על רצח? כן, נשמע הגיוני. אבל למה? קשה להגיע לפחות, הרמב״ם אולי חושב שאי אפשר להגיע לסברה מוכחת בזה. זה סברה, אני קורא לזה סברה ולא ראייה, סברה ולא שכל. למשל, לומדים קוראים סברה, זה בדרך כלל לא סברה הכרחית, זה תחילת הדעת.
הוא סופר שם עוד כמה הגדרות למילה שכל, והוא ממנו לקח הרמב״ם, לפחות הוא אחד המקורות הכי גדולים שממנו לקח הרמב״ם את הטענה הזאת, שהמדברים לא מבחינים מה זה שכל, מה שהם קוראים שכל הוא דמיון, או לפעמים, הם גם בעצמם לא יודעים את כל ההבחנות האלה, אז לפעמים אומרים שכל הם מתכוונים סתם לדמיון, לפעמים הם מתכוונים למשהו כזה של תחילת הדעת, סברה כזאת שהיא לא רעה, אבל גם לא הכרחית וכו׳.
סיכום עמדת הכלאם: אפשרות ללא התאמה למציאות
הנה כבר התבאר, ואנחנו, רק כבר התבאר, אז הוא מסיים, כי המדומה אצלם הוא אפשר, ישווה לו המציאות או לא ישווה לו, כן? לא אכפת להם אם המציאות שווה לדמיון הזה, כי אם יש הקבלה בין האפשרות הזאת למציאות, האפשרות הזאת הוא לא משהו שצריך להגביל למציאות, כן? בדרך כלל הגדרה של אמת זה משהו שמקביל למציאות, כן?
אבל הם, יש להם הגדרה של אמת, שהוא אפשרות, שהם טוענים כמובן שהוא משהו מהמציאות, אבל הם לא מגלים את זה על ידי השוואה למציאות, אלא על ידי לחשוב מה אפשרי ומה לא אפשרי, לפעמים בדמיון, בדרך כלל, לפעמים גם בדעת. וכל מה שלא ידמה, שלא יוכל לדמיין, הוא הנמנע.
אז זה מה שהם טוענים, ועד כאן דברי הרמב״ם בתיאור ההקדמה הזאת שלהם.
הצפה לקטע הבא: הדיאלוג בין המדבר לפילוסוף
והרמב״ם הולך להסביר בקטע הבא, במשהו מאוד יפה שהוא עושה דיאלוג בין המדבר לפילוסוף, ומראה למה, מראה בדיאלוג הזה למה ההקדמה הזאת, שהיא הקדמה מטאפיזית של השכל, של הדמיון, של האפשרות, היא לא מזכירה אטומים ומקרים וכו׳ בהקדמה שלו, אבל טוען הרמב״ם שהיא בנויה על השיטה הפיזיקלית שלהם, ולכן בעצם הם צריכים את כל ההקדמה עד עכשיו בשביל זה.
וזה בניגוד למתקדמים האחרונים שטוענו שאפשר לקיים את האפשרות גם בלי כל ההקדמות הפיזיקליות, כי יש בעיות באטומיזם שהם רצו להתחמק מהם, אז הם אמרו, העיקר שאנחנו צריכים זה המטאפיזיקה הזאת של האפשרות ואנחנו לא צריכים את כל ההקדמות הפיזיקליות, הרמב״ם מכחיש את זה והוא מראה את זה מאוד יפה בדיאלוג שהוא ממציא בקטע הבא בדיאלוג בין המדבר לפילוסוף, ואחר כך יש לו הערה שנכנסת להגדרה של מה זה דמיון ומה זה שכל, ובאיזשהו מובן הקטע הזה הוא אחד ה…
חלק א פרק עג – סיום ההקדמה העשירית
סיכום והמשך
כפי ששינינו, זה גם העניין של האל כשכל, משכיל ומושכל — תלוי באבחנה של השכל מהסוג הזה לשכל המשותף, שכל, מה שאנחנו קוראים בדרך כלל שכל והוא לא שכל. וגם עוד הרבה דברים, אז אנחנו נגיע לזה בפעם הבאה.