לקום בבוקר ולמצוא את עצמך. ולדעת שאינך שייך לכל הקטגוריות שבהם אתה נמצא. שאתה אתה. מופע יחידאי, משהו חד פעמי, ייחודי. לא חד פעמי במובן שמאפיל על אחרים, שיותר טוב מאחרים, שנעלה מאחרים. אלא חד פעמי במובן שאין לו פשר בשום מובן אחר. אינך יכול להיות מובן לפי כללים של אחרים, אינך יכול להמשיך את חייך לפי פרדיגמות של אחרים. זה פשוט אתה. נס. אינו מוכל בדרכי טבע, אינו מוכל מכל כלל וקטגוריה. ולהתאהב בך.
ואז לנסות להבין את הדינמיקה, לשאול איך האני הזה מתקיים בתוך עולמם של אחרים, האם מאז שהוא עומד על דעתו שנפרדת ומיוחדת מכל כלל אחר שוב אינו יכול להיות חלק משום דבר, האם נידון מעתה רק להשתמש באחרים ולנצל אותם לצרכיו השונים, לשחק את המשחק לפי הכללים שלו, ולנסות לעווות את הכללים שיתאימו לך.
ולדעת התשובה, שכאשר אתה הוא אתה, אינך צריך שום הדרכה ושום חוקי משחק בכדי להשתמש בעולם שאתה נתון בתוכה. שכאשר אתה חי מחובר לנביעות החיים שבך, כאשר אתה חולה עליו, חולם עליו ביום ובלילה, דבוק בו מבלי יכולת לחשוב על משהו אחר, שהמבט שלך חולמני ולא פה, אם תוכל להיות בתוכו בצלילות הדעת, אינך צריך כללים בשביל להיות טוב. כל מה שתעשה בשביל אחר, כל מילה שתדבר איתו, כל אינטראקציה שתהיה לך, תהיה בשיא הטוב והתכלית תיהיה בלוע בתוך ים החיים הזה ולא יהיה דבר נפרד ממנו. אלא ששוב, בשביל ביזנס זה לא טוב. ואולי כן אפשר. אם נרצה.