רמז מספר חמישים שערי בינה בספירת העומר והיובל
המקור הראשון והיסודי ברמז ספירת העומר נמצא כבר בהקדמת רמב״ן על התורה. הנושא שם איננו ביאור סוד ספירת העומר אלא הוא מגיע מן הצד השני, שהוא הידיעה (א) שכל מעשה בראשית נאמרו למשה. כולל כל סודותיו שאינם מפורשים בתורה (כי בתורה לא נאמר כל דבר מעשה בראשית, כדבריו בפירוש בראשית א:א. אבל לפי המשך דבריו בהקדמה, הרי אין בבראשית פתיחה ‘וידבר ה׳ אל משה׳, לפי שהוא נמסר כגוף המציאות עצמה מתחילה ועד סוף, כמו שרמז במאמר ‘אש שחורה וכו׳, ולכן עולה שגם נודע למשה את כל מעשה בראשית עצמה). (ב) וכי כל זה נכתב בתורה, אם לא בפירוש ברמז (ובאופנים שונים של רמז. וכפי שממשיך בקטע שלאחריו להביא עוד אופנים של רמז בכתרי אותיות וכו׳).
הרמב״ן מביא מקור לדבריו שכל זה נודע למשה, מתוך לשון רבותינו ‘חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה׳. את לשון ‘נבראו בעולם׳, הוא מבין לא כאמירה שפשוט אלה הם חמישים שערים עלומים של בינה שנבראו. אלא כאמירה שחמישים שערים אלו, הם הם כל שערי בינה ש׳נבראו בעולם׳, וכך הוא אכן משמעות המימרא שלא בא אלא להודיע גדולותו של משה שלא חסר אלא מעט מאלהים, וכך הוא סגנון חכמים כמו ‘תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם׳ (ברכות ח, א), ‘עשרה דברים קשים נבראו בעולם׳ (ב״ב י, א), שהכוונה שאלה הם ‘כל סוגי המיתה שנבראו בעולם, וכן עוד. ועוד הבין שאלה ‘שערי בינה שנבראו בעולם׳, אינם ‘כל סוגי הבינה הנמצאים בעולם׳, אלא הם בעצמם ‘השערים המתייחסים לכל הדברים שנבראו בעולם׳. שכן מה הם שערי בינה אם לא השערים של הבנת וידיעת כל טבעי העולם, ואין ‘שער בינה׳ אלא כלומר ‘חכמת מקצוע מסוים׳ או ‘ידיעת חלק מסוים מחלקי הנבראים׳.
הרמב״ן איננו מעתיק את הקשר מאמר ‘רבותינו׳, וגם איננו מציין את שם ‘רבותינו׳ האומרים דברים אלה, כדרך הראשונים. ויש כאן מקום עיון. כי מקור האמירה הזו בשני המקומות בתלמוד בבלי בשם ‘רב ושמואל׳. במסכת ראש השנה הוא מובא בסמיכות לפירוש מילת ‘בעליל׳ שבמשנה, שהוא לשון דבר הגלוי. ועל כך מביא רבי אבהו את הכתוב ‘אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים׳. וכך הובא בירושלמי בסתם. ובהמשך לכך מביא הגמרא מחלוקת רב ושמואל, בענין שלמה המלך, על הפסוק ‘בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת. חד אמר ביקש קהלת להיות כמשה יצאה בת קול ואמרה לו ‘ולא קם נביא בישראל כמשה׳. וחד אמר שבנביאים לא קם אבל במלכים קם אלא שביקש לדון בלא עדים והתראה וזה נמנע ממנו. ובמסכת נדרים הובא על מאמר רבי יוחנן שאין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר, וכולם ממשה, שהוא חכם לפי ש׳רב ושמואל דאמרי תרווייהו׳ חמישים שערי בינה וכו׳. נראה מזה שעצם המימרא על ‘חמישים שערי בינה׳ מוסכם בין רב ושמואל אלא שנחלקו בו אם השיגם שלמה או לא. ומן סמיכות הגמרא בראש השנה נראה שדבר זה קשור אל הפסוק ‘מזקק שבעתים׳, למרות שאינו מפורש.
ויש להעיר דאם תוכן מ״ט פנים אלה הוא ‘חכמתו של משה׳, שבגללה ניתן לו הנבואה, אם כן רחוק הוא לפרש שהוא עצמו הוא