רמב"ן ויקרא פרק טז פסוק ג (פרשת אחרי מות)
וסוד בזאת יבא אהרן אל הקדש – כסוד זאת אות הברית אשר הקימותי (בראשית ט יז), וכבר פירשתיו (שמות לא יג):
ורבותינו רמזו בו, אמרו בויקרא רבה (כא ו) רבי יודן פתר קריה בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות בידו.
בזכות התורה, וזאת התורה (דברים ד מד).
ובזכות מילה, זאת בריתי אשר תשמרו (בראשית יז י).
בזכות שבת, אשרי אנוש יעשה זאת (ישעיה נו ב). ב
זכות ירושלים, זאת ירושלים (יחזקאל ה ה).
בזכות שבטים, וזאת אשר דבר להם אביהם (בראשית מט כח).
בזכות יהודה, וזאת ליהודה (דברים לג ז). בזכות כנסת ישראל, זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז ח). בזכות התרומה, וזאת התרומה (שמות כה ג). בזכות המעשרות, ובחנוני נא בזאת (מלאכי ג י). בזכות הקרבנות, בזאת יבא אהרן.
וזה צריך פירוש ארוך, אבל כבר הכל מבואר בדברינו:
רמב"ן דברים פרק לג פסוק א (פרשת וזאת הברכה)
(א) איש האלהים – להגיד כי ברכתו מקויימת, כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו. והנה יקרא הכתוב למשה רבינו "איש האלהים" וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם, ולא יאמר הכתוב "איש ה'" אבל יאמר משה עבד ה' (להלן לד ה), והטעם ידוע לכל משכיל.
וכן על דרך האמת, וזאת היא הברכה, כי מאת ה' היתה זאת (תהלים קיח כג), וכן ביעקב נאמר (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם, זאת הברכה,
הוא שאמר דוד (תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי, ירמוז לציון עיר דוד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והמשכיל יבין:
ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרש שאמרו בבראשית רבה (ק יב), וזאת אשר דבר להם אביהם, עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל, כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם, הוי וזאת אשר דבר להם אביהם, אמר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה וגו'.
כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה, והיא הברית דכתיב (בראשית יז י) זאת בריתי, וכבר הזכרתי זה (ויקרא טז ג):