תורת ה' תמימה
ורבינו שרירא כתב בתשובת שאלה ובלשון הזה, מסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, שמקצתן אמורים בסדר פרשה זה ספר תולדת אדם, ומקצתן בסדר פרשה, שלאחריו זכר ונקבה בראם. ופירש הגאון שהחכמים היו מוסרין הכרות הללו זה לזה, מפני שאין מוסרין מעשה מרכבה וסתרי תורה אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך, כמו שאמרו רז"ל אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו, ואמרו אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש, ואמרו ז"ל במדרש, נבון, זה המבין דבר מתוך דבר, לחש, זה שראוי למסור לו סודי תורה שנתנין בלחש. ור' ישמעאל הוא שקבל סתרים הללו וקרו ליה ר' ישמעאל דהיכלות והכרת פנים, וענין ידיעה זו רמוז בתלמוד דאמר במס' ברכות הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, לפי שאין פרטותיהן [פרצופיהן] שוות ולא דעותיהן שוות. ואיתימא ר' פלוני ור' פלוני אשכחו לר' פלוני, א"ל בהדי דחזינך ברכינן תרתי, שחלק מחכמתו ליראיו ומחיה המתים – שהיה חכם, ולאחר י"ב חדש – א"ל חכימת כולי האי, יהבו ביה עיניהו נח נפשיה. וזה ענין נפלא ועמוק. אין תגמול לעברה אלא כך הוא פי' הענין הזה, כי הדעת תלויה בפרצוף, כחכמתו של ר' עשמעאל, ואף חכמי הגוים הכירו בהם מעט מזער מן הטבעים הגסים כמנהגם, וקבלת רז"ל כי לא נבראו בשנוי פרצופים אלא בששים רבוא, והמנין הזה כולל כל הדעות, ולכן נתנה תורה במנין הזה, ואמרו לא היה כדאי לקבל התורה אלא כדי שתהא מתקבלת בכל הדעות י ולפי שהבורא ית' יודע דעתן של בריות ויצרי מחשבות הכל, מברכין באוכלוסא חכם הרזים. ויש ביחידים של בני אדם יחיד כללי, יודע ומבין כל החכמות וכלול בכל הדעות, כמ"ש ביהושע בן נון, אשר רוח בו, שיכול להלך כנגד רוח זו, כל אחד שיש בו דעת והוא מבין רזים דומה לנביא. והפילוסופים כשהגיעו בני אדם במקצת מדות הללו קורין לו כיהו, והאיש הזה דומה לאוכלוסא, שכן נכללו בו כל הדעות והגון לכל החכמות, לפיכך ראוי לברך עליו חכם הרזים, וזה החכם הכיר בפרצוף של חברו שהגיע לזה המעלה בדעת ובחכמה ולכן אמר חשיבתון עלי כס' רבוא וברוכי חכם הרזים, ולפיכך אמרו ליה חכימת כולי האי, להיות יודע משנתו של ר' ישמעאל דצורת פנים, יהבו ביה עיניהו ונח נפשיה, לפי שחלשה, דעתם עליו שהם לא היו בקיאין בחכמה זו, וסדרי שרסוטין שאמר הגאון ז"ל שאמור בפסוק, זכר ונקבה בראם הוא חכמת הכף ושרטוטין, שעד עכשיו משתמשין בהן ומתעסקין בהן בני אדם. וכל אלו הדברים וכיוצא בהם חכמות ישנות אמתיות הן ומקובלות ביד מקבלי התורה, וכשאבדנו אבדו החכמות עמנו. ונשאר זכרם בשבוש ביד מועטים, ובאו הפילוסופים והכחישום. וכבר היה איש יוני קיבל מחסידי אלמאני' חכמה זו, והיה אומר בצורת הפנים דברים נפלאים לעיני הגוים, ושמו [רבי] שבתאי היוני. וסוף דבר, כי בתורה נרמז לחכמים כל ענין הטבעים, ומקבלת התורה למר שלמה שכתוב בו וידבר על העצים וגו' ואליו היו נודעים טבעים, שקורין הרופאים ראשונים שניים שלשיים, והסגולות שבהם, ולא כאשר עושין אלו החוקרים שטועמין ואומרין, טעמתי בו מעט מרירות או ריח כמו דבר מתוק וכיוצא בדברים אלו, שהן מורות על מעוט ברור בחכמות, אלא כמ"ש שלמה המלך ע"ה בספר הנקרא חוכמתא רבתא דשלמה ששם כתב, והוא דיהב אידעתא דלא דגלותא למידע היכן קם עלמא ועובדיהון דמזלאתא, שוריא ושולמיא ומציעתהון דזמני, שולחפי דזנבותא ודהיכן עבדי זמני ריהטיהון דשמיא וקבעיהון דכוכבי, מתנא דבעירא וחימתא דחיויאתא, עוזיהון דרוחי ומחשבתהון דבני נשא, גונזי דנציבתא וחיליהון דעיקרי, כל מידם דכסי וכל מידם דגלי ידעית. ומחשבתהון דבני נשא אינו חכמת צורת הפנים שהזכרנו, אלא ענין נזכר בפרקי היכלות שאומר שם, גנב אדם יודע ומכיר בו, רצח אדם יודע בו ומכיר בו, נאף אדם יודע ומכיר בו, ולפיכך אמרו בקש שלמה לדון בלא עדים, יצתה בת קול ואמרה, וכתוב יושר דברי אמת, על פי שנים עדים.