לשונות הכתובים באים כפשוטם על דרך האמת
רמב"ן בראשית פרק לא פסוק מב (פרשת ויצא)
ועל דרך האמת יבא הלשון כפשוטו ומשמעו,
רמב"ן שמות פרק ו פסוק ב (פרשת וארא)
ועל דרך האמת בא הכתוב כפשוטו ומשמעו,
רמב"ן דברים פרק כה פסוק ו (פרשת כי תצא)
אבל הכתוב הזה על דרך האמת הבטחה, והנה הוא כפשוטו.
שמות כ, ג
ועל דרך האמת תבין סוד הפנים ממה שכתבנו (לעיל ג ב), כי הכתוב הזהיר במעמד הזה פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה ד), ותדע סוד מלת אחרים, ויבא כל הכתוב כפשוטו ומשמעו. וכן רמז אונקלוס, והוא שנאמר (פסוק כג) לא תעשון אתי וגו':
דרשה לראש השנה
והנה נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז, והיה נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו, ועדין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד. ומי שזכה להיות מקובל בסתרי התורה יראה הענין יותר מפורש בכתוב ולשון התורה יותר מבואר בו,
פרשיות שאין להם מובן כי אם בדרך האמת
רמב"ן שמות פרק לג פסוק יד (פרשת כי תשא) (פני ילכו)
אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה. וכך הוא הענין על דרך האמת,