'מידת הדין' הוא הכינוי הרווח ביותר אל השכינה (71 פעמים בפירוש התורה)
מקור הכינוי בלשון חכמים:
אמרו בבראשית רבה (לה ג) את קשתי נתתי בענן, קשותי, דבר שהוא מוקש לי. אפשר כן, אלא קשין דפריא. והיה בענני ענן, רבי יודן בשם ר' יהודה בר' סימון אומר, משל לאחד שבידו סולת רותח ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים, זו מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה
כי היא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (ב"ר לה ג) "מדת הדין של מטה":
דרשו רבותינו (ירושלמי תענית פ"ב) בפסוק כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ (מיכה א ג). יוצא ובא לו ממדה למדה, יוצא ממדת רחמים ובא לו למדת הדין
כאשר אמרו בבריאת העולם (ב"ר יב טו) שיתף מדת רחמים במדת הדין ובראו.
אבל לשון ספרי (ואתחנן כו) כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר ה' אל רחום וחנון, אלהים זו היא מדת הדין שנאמר עד האלהים יבוא דבר שניהם.
ויש ב' מידות הדין במידות. ראה –
וחיבורי מידת הדין במידת הרחמים ראה –
ושמה 'אלהים'
מקורות מפורשים על הזיהוי –
רמב"ן בראשית פרק יז פסוק א (פרשת לך לך)
כי היא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (ב"ר לה ג) "מדת הדין של מטה":