האדריכל – סוד שם הויה ושם אלהים בפרשת המבול

רמב״ן בראשית פרק ו פסוק ו (פרשת בראשית)

ובבראשית רבה (כז ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל, והוא סוד גדול לא ניתן ליכתב, והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד, ובכל הפרשה וענין המבול שם אלהים:

רמב״ן בראשית פרק ח פסוק כא (פרשת נח)

ויאמר ה׳ אל לבו – לא גלה הדבר לנביא בזמן ההוא, רק ביום צוותו את משה בכתיבת התורה גלה אליו, כי כאשר הקריב נח קרבנו עלה לפניו לרצון, וגזר שלא יוסיף להכות את כל חי. וכבר כתבתי בזה (לעיל ו ו) סוד נרמז לרבותינו ז״ל:

קשת

רמב״ן בראשית פרק ט פסוק יב (פרשת נח)

אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם. אמרו בבראשית רבה (לה ג) את קשתי נתתי בענן, קשותי, דבר שהוא מוקש לי. אפשר כן, אלא קשין דפריא. והיה בענני ענן, רבי יודן בשם ר׳ יהודה בר׳ סימון אומר, משל לאחד שבידו סולת רותח ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים, זו מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה. וכבר ידעת מאמרם (חגיגה טז א) במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם:

ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן, את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית:

עצרת

רמב״ן דברים פרק טז פסוק ח (פרשת ראה)

ועל דרך האמת עצרת היא כנסת ישראל, ובא ללמדנו סוד היום. אבל איננו שוה לעצרת של שמיני, כי השמיני רגל בפני עצמו, והקרבן של כנסת ישראל ואיננו כקרבנות של שבעת הימים, אבל שביעי של פסח הוא מכלל הרגל ועצרת, כי לפעמים תמנה שמינית ולפעמים תהיה בכלל, והנה היא כשבת שיש בה זכור ושמור, כבוד יום וכבוד לילה. והקרבן בשביעי מכלל הרגל, ועל כן אמר כאן עצרת לה׳ אלהיך לא תעשה מלאכה, ושם אמר והקרבתם אשה לה׳ עצרת היא, כי האשה עצרת, ולכך היא סעודה קטנה, והמשכיל יבין. ולא הזכיר כאן השמיני של חג, שכבר הוזכר, ואיננו חייב שנעלה בו לרגל פעם אחרת:

סוד שמים וארץ שבפרשת בראשית (עיין גם שמים אצל תפארת)

רמב״ן ויקרא פרק יח פסוק כה (פרשת אחרי מות)

ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי (להלן כו מב), תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז) בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, וכבר רמזתי לך בפסוק כי לי הארץ (שמות יט ה):

רמב״ן דברים פרק יא פסוק י (פרשת עקב)

ומפני שאמר (פסוק יב) ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה – וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה׳ אלהיך ידרוש אותה, יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב, והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות. תמיד עיני ה׳ אלהיך בה – לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו׳, כדאיתא במסכת ר״ה (יז ב). ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת:

רמב״ן דברים פרק יא פסוק יח (פרשת עקב)

. וכן הוסיף כאן כימי השמים על הארץ – שהוא לדור דורים. או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם, והמשכיל יבין: