סוד ‘שבת ליי׳ – פירוש המדרש על סוד ימות עולם
דברי רש״י
שבת לי״י – “לשם י״י, כמו שנאמר בשבת בראשית”. לשון רבינו שלמה.
לא זה כוונת רבותינו- שהרי כל השביתות הם ליי ולא נאמר בהם כן
ורבותינו לא לכך נתכונו במדרשם, כי כל השביתות גם במועדים “לשם י״י” הן, ולא יאמר באחד מהם: לי״י. אבל יאמר: יהיה לכם שבתון (ויקרא כ״ג:כ״ד) , ואמר ביום הכפורים: שבת שבתון הוא לכם (ויקרא כ״ג:ל״ב) .
ולשון הבריתא בתורת כהנים (ספרא ויקרא כ״ה:ד׳) : “שבת לי״י – כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לי״י”.
שבת ליי בבראשית היינו ששבת בו וכן ישבות בסוף ימות עולם
אבל פירוש: שבת לי״י אלהיך האמור בשבת בראשית (שמות כ׳:ט׳) – כי בו שבת וינפש, על כן לא תעשה כל מלאכה. ולכך אמרו כי כן נאמר בשמטה, כי היא שביעית בשנים.
והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה, כבר רמז לנו ר׳ אברהם שכתב: “וטעם שבת לי״י – כיום השבת, וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה”.
וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך, ואם תזכה תתבונן.
כבר כתבנו בסדר בראשית (רמב״ן בראשית ב׳:ג׳) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לי״י (שמות כ׳:ט׳) – כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו (משנה תמיד ז׳:ד׳) : “בשביעי היו אומרים: מזמור שיר ליום השבת (תהלים צ״ב:א׳) לעתיד לבא שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים”.
והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאה כל ימי עולם. (כפי פשוטו: אמר ששבת בראשית היא השביעית בימים, ושבת של שנים שהוא השמיטה הוא הרמז לכל ימות עולם. אך לא הוסיף בזה כלום. ועוד קשה, שהרי גם ששת ימי בראשית עצמם הם ימות עולם, ואם כן מה מוסיף לנו שמיטת השנים והוא הוא הרמז. ופי׳ ר״י שועיב, שכוונתו כי שבת ימי בראשית רמז ל׳אשר ברא במעשה בראשית׳ – כלומר העולם הזה הנברא בשמיטה זו של ימות עולם, שהוא כל שבעת אלפים שנה שבה. אבל השנים רמז לאשר יהיה בבריאה כל ימי עולם, כלומר הבריאה המתחדשת בשמיטה השנית, עד היובל הגדול שהוא בסוף חמישים השמיטות כולם)
טעם חומר עונש השמיטה שהכופר בה אינו מודה בעולם הבא
ועל כן החמיר הכתוב בשמטה יותר מכל חייבי לאוין, וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות (ויקרא י״ח:כ״ח. ושם בפירושו שהוא תלוי במשפט אלהי הארץ) , שנאמר: אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) . והחזיר הענין פעמים רבות: כל ימי השמה תשבת (ויקרא כ״ו:ל״ה) , ונאמר: והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:מ״ג) .
וכן שנינו (משנה אבות ה׳:ט׳) : גלות באה על ענוי הדין, ועל עוות הדין, ועל השמט הארץ. מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית, ובעולם הבא. (יש כאן קושיא נעלמת, למה יהא עונש השמיטה חמור כ״כ, והתשובה לפי שהוא רומז ליסודי התורה שהם מעשה בראשית והעולם הבא. והיינו כפי ההנחה שלמדנו כבר בפסוק ראשון בדברי הרב, ולמדה הרב מדרך הרמב״ם, שיסודי התורה חשובים וחמורים יותר ממצוות פרטיות. אמנם כאן יש צ״ע, שהרי קשר שמיטה לימות עולם הוא מסודות התורה, והייתכן שיהיה חומר העונש תלוי בסוד שאינו נגלה אלא ליחידים, וגם צריך להבין למה מתבטא חומר הזה דווקא בהיות עונשו גלות, ולא בעונש ככרת או סקילה, כלומר שהוא חטא כללי ולא פרטי, ושייך לענין הגלות והגאולה שהם מענייני סדרי ימות עולם. ויש כאן פתח להבין)
וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית, שנאמר: אנכי כרתי ברית את אבותיכם, מקץ שבע שנים וגו׳ (ירמיהו ל״ד:י״ג-י״ד) , כי גם בעבד שביעית ויובל. (עי׳ בדברי רבינו על ועבדו לעולם, ועי׳ זוהר כאן שדיבר על שילוח עבדים).
והיובל יודיע עוד מבראשית עד ויכלו, כי ישובו ביובל הכל איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו (ויקרא כ״ה:י׳) , כי הוא מוסד מוסד המאמין יחריש.
‘הארץ׳ היא ארץ החיים
וזהו שאמר: ושבתה הארץ, וקראתם דרור בארץ (ויקרא כ״ה:י׳) , כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א׳:א׳) , שבה נאמר: והארץ אזכור (ויקרא כ״ו:מ״ב) . וכבר זכרתי זה פעמים ( רמב״ן בראשית א׳:כ״ו-כ״ז , ז׳:כ״ג ),
ביאור ‘חמישים שערי בינה׳
ושמא לזה רמזו רבותינו ז״ל (בבלי ר״ה כ״א:) באמרם: “חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן נמסרו למשה חוץ מאחד“, כי כל שמטה שער בית אחד. והנה הודיעוהו כל ההויה מתחלה ועד סוף חוץ מן היובל קדש.