ההקדמה החמישית של הכלאם (מורה נבוכים חלק א’) קובעת שמקרים כמו צבע, חיים ושכל נמצאים רק באטומים בודדים, לא בגוף כולו – מה שמוביל לאבסורדים כמו שהציפורן שלך יודעת מתמטיקה או שהאבן היא “טיפשה”. הבעיה מתחדדת כשאבן ירוקה הופכת ללבנה בשחיקה, או כשיד כרותה מפסיקה לחיות – מה שמוכיח שיש תכונות השייכות לכלל ולא לחלקים. תשובת הכלאם: המקרים בכלל לא קיימים יותר מרגע אחד, והשם בורא אותם מחדש כל רגע – פתרון שמבטל למעשה את האפשרות של מדע וסיבתיות.