תסמונת תשעה באב – תשע"ו

תסמונת תשעה באב.

א) קרא עלי מועד, זמנים רגילים יש וזמנים שאינם רגילים, זמנים שמבקשים איזה טרנסנדנס על הרגיל. מבין המועדים הוא תשעה באב. שכן גם הוא מבקש לחגוג עומק שאינו נא בתוך החיים הרגילים. זוהי התחלת העניו, כמו שמלמדים בישיבה בדרך קטנות לנסות לחוש את העצב, זה דבר שצריך לימוד והעמקה.

כה אמר השם בנו בתים ושבו ונטעו גנות וקחו נשים ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה. (ירמיה כט). זה כל ימות השנה דרשו את השלום אל תהפכו את העולם. אבל פעם בשנה תשבו לארץ ותזכרו את העומק אשר נחסר בעולם ותאמרו איכה.

שיש קו אמצעי ויש קצוות. הקצוות תמיד מבטאים את מה שלא ניתן לביטוי ביומיומי. רוב בני אדם הולכים בקו אמצעי. ויש אנשים עמוקים דורשי מה שלא נראה על פני הקרקע כלל. קוראים להם עובדים אמנים נביאים משכילים משוגעים. הם שמטיבים לראות אל תוך הענין מה שלא נראה על פניו. וכמו שיש אנשים כך יש זמנים למי שהולך בלוח של הקהילה, זמנים נביאיים שבהם ניתן פתח להציץ אל תוך עומק שאינו קיים ביומיום. נקראו מועד. ונועדתי לך שמה.

ב) בתחילה ניטל הדיבור, ולא היה אפשר להגיד מילה. ולא היה כח לחשוב מילה. נפלה כל זכרון הכעס והכאב. פתח הנביא ונאחז באלף בית איכה בכה גלתה דרכי וכו'. במשך הימים ניתנו יותר מילים ונמצאו דרכים לבטא ולדבר על כך. אבל בתחילה שתיקה. ישב בדד וידום.

ג) קשה עלי יום תשעה באב בגלל החוב ההיסטורי שהוא מטיל עלי. את כל המועדים פירשנו מזמן על דרכי היחיד, ומצאנו בדרכי חגיגתם את הפרט את לימודי ההשכלה היוצאים מהם הוצאנו אותם מידי פשוטם. אבל יום תשעה באב כאילו בא ושובר, או מנסה לשבור, את האדישות ההיוסטורית או לאומית הזו, הוא אומר הנה תשב לארץ תצום תעשהה זה על סיפור היסטורי על חורבנות של אלפים שנה על גלות מתמשכת ואולי יש גאולה ואולי לא. ואני אין לי כלים לראות את עצמי בתוך הסיפור הזה. ואין לי סיפור שיסביר למה כל זה מעניין או חשוב. וכל ההיסטוריה הזו, גם אחרי הכל, היא סיפור מאד עצוב, ומה לי ולכל זה. ואבותיי היו במחנות ריכוז, ואם מצאו פיסת מנוחה בעולם למה להפריע לו ואיך יעזור שנבכה ונאמר קינות בעברית ישנה, ואם נפטפט על לתקן את הארץ או האומה או העולם מי מקשיב ולמה כל זה טוב.

איני יודע, אפשר ננסה בכח להחזיר גם את זה לרשות הפרט. ואת האומה נשאיר לאלהים שידאג לה. או למי שיודע. זהות לאומית היסטורית חורבנות גלות גאולה ארץ עם מדינה איפה יש כח בלב להכיל דבר כזה. לנפש שלי אין וזה מסובך מדי עבורה. אני רואה כל אלה שיש להם זהות לאומית ופוליטית והיסטורית מגובשת ואין אף אחד שלא נמלט מפשטנות מחרידה והתעלמות מרוב המציאות. בכל צד. אפשר נביט על הכל באופטימיות ואפשר נביט בפסימיות ואפשר נבין שזה לא כל כך משנה לנו בחיים בכלל ונתעכב על מה שאפשרי לנו לנו ולבנינו ולהכיל. בוודאי הרבה חברים שלי יסכימו לזה והרבה יחלקו ועוד צריך לחזור לזה.

ד) עוד יותר קשה הוא הענין התיאולוגי. האלהים שנמצא תמיד במרכז כל עומק וכל מועד למשכילים היודעים להביט פנימה. והנה ההסתכלות הזו הושב אחור. לכל מועד יש פנים שהוא התגלות פני האל אפשרות לראות את נקודת המרכז החיות העדינה העמוקה של כל הדברים למצוא בדרכים מגוונות את הפנים של החיות. ובמועד הזה נראה ומתגלה הבגידה ההיפך. כולם יודעים לומר איכה ידע אל ויש דעה בעליון איפה היה האל בחורבן איפה היה בשואה איה הוא ביומיום עד שזה הפך לקלישאה ולמשחק מילים.

אבל רק המשכילים יודעים על מה הם מדברים רק אלה שמסרו נפשם למען נקודת האלהות וויתרו על כל חייהם ביטלו את מציאות עצמיותם והלכו אחריו בארץ לא זרועה רק הם יודעים בכלל על מה מדובר ואיפה נמצא מקום בעולם לבגידה הזו. (לא לחנם התחיל ירמיה עם הלכתך אחרי). כי צריך להבין בוודאי אלהות הוא לא איזה מין מפלצת השמים שעושה הכל הוא החי ומהווה את הפנים של כל הדברים. ונקרא בשמות רבים ומשונים כל אחד לפי שפתו. והוא הווה ומחיה את כולם. אבל שיחזיר פניו אחורה ויבגוד בנו זה הדבר הנורא מכל. ומי שקורא באיכה את הקריאה הזו איכה עשה הויה את כל זה היה אדני כאויב וודאי לא יוכל לחיות עוד לרגע.

אפשר תגידו הבגידה אפשרית רק באל הפרסונלי אבל אם נעבוד למופשט ההפשטות עילת העילות בלבד אין זה יכול להיות נוגע אליו. וודאי הדבר כך לפי האמת. אבל לעולם לא נופשט לגמרי ותמיד תמיד לכל אחד שעוזב את השטויות ורודף אחרי איזה נקודה שאפשר לקרוא לה אלוהית תמיד מתסתר שם חורבן ותמיד יש החזרת פנים לאחור ותמיד יש חורבנות מיוחדים שקורים רק לאלה שהלכו אחרי הקודש ותמיד תמיד נזדעקת שאלה זו, גם אם ניקח אותה בצורה מופשטת איך הפך הדבר הזה את פניו. וגם זה כעס וכאב שאי אפשר לסבול ורבים הגיעו לאן שהגיעו מכל זה.

ה) אמר רבינו נחמן מברסלב, כל אחד צריך שיהיה בקי בהלכה, דהיינו בקי בדרך שאדם צריך ללכת בו, והיינו שני דברים צריך שיהיה בקי ברצוא ובקי בשוב. צריך שיהיה בקי בעליה לשמים ובירידה לתהום. צריך שיהיה בקי בייאוש ובקי בחיזוק, בקי בעליה ובקי בנפילה. ואין דרך אחרת ללכת בו. כך צריך לדעת לשבת על הארץ ולבכות ולדעת לקום ולהתעורר. ואם יודעים רק את אחד מהם אין זו ידיעת הדרך כלל.

ו) הכל שטויות צריך רק להפסיק את הצום והכל יהיה בסדר.

השאר תגובה