מה שמחפשים את החמץ ושורפים אותו, למרות שחמץ מצד עצמו אינו רע ואיננו חייב שריפה, והיה עדיף לכאורה שיאכלו את כולו, ומצאנו שיש ענין דווקא לעשות שריפת חמץ. ויש מנהג על פי קבלה דווקא לעשות עשרה פתיתים חמץ ולשורפם. (ואולי היה ראוי י”א).
הסוד שיש הרבה קליפות דקות רוחניות הנקרא בחינת שדים, שקשה להתמודד איתם לפי שאינם מלובשים בגוף כלל או שמלובשים בגוף אוורירי עדין שקשה לתפוס אותו. והעצה הטובה להינצל מהם הוא שמפתים אותם להיכנס בתוך גוף כלשהו, ועל ידי זה בנקל לאחוז בהם ולבערם. ולא שהחמץ הוא בעצמו רע אבל יש לו סגולה לקלוט כאלה קליפות עדינות, כמו למשל נייר דבק ששמים לקלוט את היתושים או ‘כליא ברק’ ששמים לקלוט את הברקים ולנווטם לארץ, כך החמץ תופס כל השדים הללו, ועל ידי המעשה של חיפוש וביעור הוא קולט כל מיני שדים כאלה מן האוויר והם נשרפים בשריפת החמץ. ואחר כך החמץ החדש שאופים אחר הפסח כבר הוא נקי שכבר נקלטו כל הקליפות לתוך החמץ הישן ואפשר להשתמש בו.
והבנת הדבר דרך משל כאשר רעיון רע מלובשת לגמרי בגופו של רשע הרי קל להשליך עליו פצצה מן המטוס ולבערו מן העולם, אבל כל עוד שהרעיון אינו מלובש בגוף אומרים החכמים ‘אי אפשר להרוג רעיון’. ולא שממש אי אפשר אבל צריכים בשביל זה ממש חכמתו של משה רבינו עבור להתמודד עם רעיון בעצמו, אבל רעיון רע שחיותו בגוף ממילא בביעור הגוף הוא נעלם בקלות. ואפילו אם במקור הוא רעיון מאחר והתפתה להתלבש בגוף הרבה פעמים לא נשאר ממנו כלום אחר ביעור הגוף מאחר והתתפה להיכנס כולו לתוך הגוף.
וכן למשל יש לאדם מחשבות רעות וכל עוד הם פורחים באוויר קשה להרוג אותם, אבל אם הם כולם מלובשים בתוך מכשיר אחד שעליו הוא רושם את מחשבותיו או צופה בהתפשטות הרהוריו הרעים, הרי קל לזרוק את המכשיר לתוך השריפת חמץ ולהיטהר. אלא שצריך ליזהר שבאמת ייכנסו כל ההרהורים לתוך המכשיר הזה כי אם נשאר מהם אחד בחוץ לא פעל כלום.
ובאמת שיש גם בחינות קדושות הנפעלות כך, כפי שכתוב בספר האמונה והבטחון והובא הרבה פעמים בספר קדושת לוי בסוד ‘עד שתחפץ’, שצריכים לעורר את האהבה עד שנעשית בחינת חפץ ואז יש לה קיום בעולם. כי כל הרוחות והמלאכים הקדושות אינם יכולים לפעול בעולם אלא כאשר מכינים להם כסא נאות להתלבש בתוכם, ואלה הם בחינת המצוות שאנחנו עושים.
אבל בדבר זה עצמו יש את הסכנה של ביעור שהשתמשנו בה כלפי הקליפה, שהרי גם נשמת האדם בעצמותה טהורה אבל כאשר היא נכנסת לגוף היא יכולה להיפגם, ואפילו המלאכים כאשר ירדו למטה נעשו רעים כידוע. וכמו שיש הרבה פעמים רעיון נפלא ואז עושים ממנו מוסד והרעיון כולו מתלבש בתוך המוסד וכל עוד הוא פועל הרי טוב אבל אז נסגר המוסד או שנעשה מושחת וכבר אין את הרעיון הקדוש בכלל. ולכן למרות שיש מצוה לעשות חפץ מן האהבה צריכים להיזהר מאד מן הפיתוי להכניס את הברק לתוך המכלה אותה. וזהו סוד בעיית עבודה זרה כידוע.
רק יש דבר אחד שלעולם אינו מתלבש כולו בתוך גוף כזה אף אם הוא יכול לשרות בתוכו, וזה הבחינה נקרא הקב”ה בכבודו ובעצמו, כמו שאמרו בזוהר שהוצרך הוא בעצמו לרדת למצרים שכל מדרגה פחותה מכך היתה נפגמת בטומאתה. והקרוב אלינו בבחינה זו נקרא התורה, שגם כאשר הגוף שבו שרתה נשרפת אותיות פורחות באוויר.
ולכן דווקא מבחינת התורה מותר לעשות מוסדות, כי למרות שמוסדות אלה כולאים את הרוח, הרי זה פועל רק בצד הטוב להגשים את מטרות התורה בעולם, ואילו התורה עצמה איננה נכלאת בתוכה. כל עוד יודעים שהתורה משמעותו החכמה עצמה שבה ולא מצוות קריאתה, שזה בעצמו הוא בחינת מצוות קריאת התורה ולא קדושת התורה עצמה.
וזהו סוד ‘תשמישי קדושה נגנזים תשמישי מצוה נזרקין’. ואין תשמישי קדושה אלא ספרי תורה תפילין ומזוזות. כי לא מותר להכניס את הקדושה לתוך החפץ אלא כאשר הוא קדושה של תורה, שבה ברור שלא האותיות האלה על הקלף בגוויל הם הקדושים אלא תוכנם, ולא נרשמו בספר אלא שנוכל לקרוא וללמד, ובאלה אנחנו אומרים שיש קדושה. אבל תשמישי מצוה אסור לומר שיש בהם קדושה כי אילו היינו אומרים שיש קדושה בחפץ המצות או הציצית או האתרוג היתה קדושה זו נפגמת אם יפגמו את האתרוג או ישרפו את המצות.