מענין הפטרת שבת הגדול. הפטרת פרשת צו שבו חל שבת הגדול בשנים הפשוטות הוא דברי ירמיהו עולותיכם ספו וגו’ כי לא צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דבר עולה וזבח. הפטרה מפתיעה מאד שממש חולקת על הפרשה לכאורה. גם הפטרת פרשת ויקרא של ישעיה לא העבדתיך במנחה וגו’ הוא אותו המסר אבל פחות חריף מאשר ירמיה. מי שתיקן הפטרה זו היה בצד של הנביאים שהתנגדו לעשות מן הקרבנות עיקר.
אז היו יהודים שאמרו בשלמא כל השנה אבל ממש בערב פסח שבו מקריבים קרבן פסח לקרוא את דברי ירמיהו שאומר לא צויתי את אבותיכם ביום עלותם ממצרים על דבר עולה וזבח? זה ממש סתירה חזיתית הרי ממש יצאנו ממצרים על ידי עולה וזבח של קרבן פסח (עי’ רמב”ם במו”נ שהתקשה בכך ותירץ כי קרבן פסח הוא מדין אחר).
אז מה עשו הלכו וחיפשו איזה נביא הכי מתנגד למסר של ירמיהו, ומצאו את מלאכי. אם יש נבואה שסותרת את ירמיהו זה מלאכי שכמעט נראה מתפלמס בפירוש עם הגישה שקרבנות ודיניהם הפרטיים לא חשובים, הקריבהו נא לפחתך הוא אומר הירצך אם לא. נכון הוא אומר הקב”ה צריך מגישי מנחה בצדקה, לא גנבים שאומרים שלחן ה’ מגואל ה’. אבל המטרה הסופית הוא וערבה לה’ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם. ודברי הנביאים הקודמים שאמרו עולותיכם ספו זה בגלל שלא הייתם מגישי מנחה בצדקה אבל בסוף יערב לו מנחותיכם.
הלכו וקראו הפטרה זו בפרשת צו שחל בערב פסח, ומשם נתפשט גם לכל שבת שלפני פסח. עד שקראו לשבת זו שבת הגדול כי זה היום הגדול שבו נחזור להקריב קרבן פסח כימי עולם וכשנים קדמוניות ונזכור תורת משה אשר ציוה את ישראל חוקים ומשפטים.
(כל זה על פי דברי אור זרוע הלכות קריאת מועדים והפטרות)
ומה שמדגיש מנחה מתאים לפרשת צו המדבר על דיני המנחה. וגם לפסח שבזמננו נשאר חלק המנחה של קרבן הפסח שהוא המצות.
גם מלאכי מבטא יפה וויכוח בין ישראל לה’ ואמרתם ואמרתם ואמרתם, כמו הדיון בין הבן הרשע לאבא שלו..
ואסכם בקיצור את נבואת מלאכי.
אהבתי אתכם אמר ה’. יש כל מיני פירושים מוזרים על הלא אח עשו ליעקב שזה אהבה בלי טעם אבל הפשט פשוט, הוא אומר ה’ אומר שהוא אוהב אתכם, אז תשאלו במה זה מתבטא, אז אני עונה לכם הרי אדום נחרב ולא קם ואתם נחרבתם וכן קמתם זה נקרא שה’ אוהב אתכם.
ועכשיו יש לי טענה אליכם: הלא כל בן מכבד אביו וכו’ ואיפה הכבוד שלכם אלי? אז תשאלו מה איפה מתבטא חוסר הכבוד שלנו? תשובה: בזה שאתם מתייחסים אל המזבח שלי גרוע מאיך שאתם מתייחסים לפחה שלכם. הרי אפילו הגוים מבינים שצריכים להקטיר לי קרבנות יפים למה אתם לא מבינים.
עכשיו תשמעו כהנים: אתם חושבים שירשתם איזה שררה על חינם? הלא לא נתתי לכם את הכבוד שלכם אלא שתלמדו תורה ואתם מלמדים להיפך. לא ברכת כהנים מגיע לכם אלא קללה. לא בשביל עיוות המשפט ונתינת גובים לקרובים שלכם נתתי בריתי את הלוי אלא לעשות שלום ואמת.
עכשיו חוץ מזה, אפילו לנשותיכם אינם מתנהגים כראוי ופוזלים אל נשים אחרות. על החטא הזה לא אקח מנחה מידכם. תשאלו על מה? כי אני הייתי שם כאשר נשאת אותה. אתה לא רוצה אותה לפחות תהיה גבר ותגרש אותה. וכי מה היא רוצה ממך האשה היהודית זרע כשר, זה כזה נורא? אני מסתכל על המזבח עם הקרבנות שלכם ואני רואה דמעות נשותיכם אני לא יכול לקבל מנחה ככה.
אני אומר לכם אתם מעייפים אותי. תשאלו כיצד אתם מעייפים את ה’? ככה על ידי שאתם מתנהגים כאילו טוב זה רע ורע זה טוב ואלהי המשפט לא קיים.
אז תשמעו, אתם כהנים גרועים לא מייצגים אותי. יבוא יום ואני אמצא לי את השליח הנכון. הלא זה מה שאתם כל הזמן מבקשים שיעמוד כהן לאורים ויבוא וישרת בהיכל, לא? הנה הוא יבוא. ואתם לא תוכלו לעמוד בפניו הוא לא יהיה כהן מסוג שלכם עם האשה הגויה בצד והחברים המקושרים וזלזול המעשר והקודש. הוא יברר את בני הלוי וידע מי מכם שייכים אליו ואז תהיו מגישי מנחה בצדקה.
(עושה רושם שמלאך הברית אשר אתם מבקשים הוא עזרא שבפועל טיהר את בני לוי ושלח מהם את הנשים הנכריות וכו’)
תראו, אין כאן דבר חדש, אני לא התעייפתי אני אומר את אותו הדבר מן היום הראשון, גם אתם לא מחדשים חידושים מן היום הראשון אתם סרים מחוקי. תשאלו מה? מה חטאנו ואיפה צריכים לשוב בתשובה? אתם חושבים שאפשר לגנוב אותי? אתם שואלים בטח כיצד אפשר לגנוב את האלהים? זה התירוץ שלכם תמיד הרי את האלהים אי אפשר לגנוב מה אכפת לו שאנחנו מקזזים קצת את המעשר.. אבל זה לא אותי, הרי אתם גונבים את העם כולו. הוא רוצה להביא מעשר שיהיה בית המקדש כתיקונו ואתם גונבים את זה. ואז אתם תמהים שאני מעניש אתכם. בחנוני נא בזאת תפסיקו לגנוב את המעשר ויהיה לכם ברכה עד בלי די.
(משום מה חושבים המפרשים שגניבת המעשר פה הוא תוכחה אל העם שאינו מביא מעשר ולי ברור שזה תוכחה אל הכהנים או הגזברים שאינם מביאים את כל המעשר אל בית האוצר אלא גונבים קצת לעצמם ונותנים לחבריהם).
אוי אתם ממש מעייפים אותי, מכריעים אותי בדבריכם. אתם שואלים מה? דברינו חזקו על ה’? כן. הרי אתם במעשיכם אומרים שוא עבוד אלהים. ומה בצע כי שמרנו משמרתו. הלא הנקראים כהנים משרתי ה’ הם חבורת גנבים נואפים. אפילו כשאנחנו כבר מכבדים את הכהנים אנחנו מאשרים זדים. אומר ה’ יש בפינה כמה יראי אלהים הם מדברים בינם לבין עצמם, אין להם כח אבל אני זוכר אותם וכותב את דבריהם. אני זוכר. ויגיע יום שאפתח את ספר הזכרונות ויראו הכל מי הצדיק ומי הרשע מי עובד אלהים ומי לא.
כבר אין לי כח לצעוק אגיד לכם ברור. יבוא היום והוא בוער כתנור. זה לא משחקים. והוא יעשה סדר בעולם יראי שמי יאיר להם ואתם הזייפנים הצבועים יישרפו והצדיקים ידרכו עליכם. אולי זה לא יקרה היום אולי לא מחר אבל תזכרו את התורה, כי היום יבוא הנה אנכי שולח לכם את הנביא הנזכר בטרם יגיע היום הזה והוא יעשה את המיטב שלו לדאוג להשיב את לב האבות על הבנים, כלומר אותם הבנים שמיאנתם לדאוג לנשותיכם, הוא יקרב אותם, פן יהיה מאוחר מדי.