סוד חמשים שערי בינה וקישורו לפסח ויציאת מצרים – רשימות מתשע״ב

מבוסס על פרדס רמונים שער י״ג שכולו מוקדש לנושא זה.

 

פרק א‘

בתיקוני זוהר תיקון ל״ט נשאל ר״ש מהו שהשי״ת משבח את עצמו אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכי אדון שהבטיח לעבד שיוציאו לחירות וקיים יש לו לשבח עצמו על כך כ״כ. וענה רשב״י שאין כוונת הפסוקים לשבח עצמו, אלא להודיעם בכח איזה ספירה הוציאם, ומרומז זה בפסוק “אשר” הוצאתיך, מילת אשר מרמז על הבינה, ולכן נזכר בתורה חמשים פעמים שבח יציאת מצרים, להורות על חמשים שערים אשר בבינה, שבכח כולם יצאו ממצרים.

 

והבהיר הרמ״ק, שאין הכוונה רק  שבמספר זה מרומז ענין הנ׳ שערים, ולכן הזכיר את יציא״מ כ״כ פעמים,שא״כ לא נתיישבה קושייתו, שהרי אפשר למצוא דרך אחר לרמז לנו שיש חמשים שערים, אלא כי בכדי שיצאו הוצרכו לכח כל השערים שכל אחד הוא כח מיוחד.

 

ואמנם יש לדייק, כי יש כאן שני שאלות נפרדות, שאלה אחת הוא מה שבח הוא בכלל היציאה ממצרים, אחרי שהשי״ת עצמו הוא שהכניסם שם והוא שהבטיח להוציאם, וזהו פשטות שאלת הזהר, [ובעומק יותר זהו שאלה כללית על כל הודאה על הטוב, שהרי כל צרה שיש גם הצרה מעשה אלקים, אלא שכאן יותר קשה שכבר הבטיח להוציאם, ואין כאן אלא קיום ההבטחה, ובהגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל, מודגש שהשבח הוא קיום ההבטחה, וע״ז קשה טובא וכי על קיום הבטחה יש לשבח כ״כ.]

 

ושאלה שניה נטפלת לכך, היא מה ריבוי ההתפארות שנראה בתורה שהשי״ת מתפאר עצמו כי הוציא את ישראל ממצרים, שהתפאר בה עד חמשים פעמים ויותר מכך.

 

והנה הרמ״ק הבין שעיקר השאלה הוא השניה, והוא להבין ריבוי התפארות השי״ת בתורה בשבח יציא״מ, ולפי דרכו מתיישב זאת היטב במענה שהוא להראות כח כל שער ושער מחמשים שערים שבכח כולם יצאנו ממצרים. אבל השאלה הראשונה והיסודית יותר, מהו שבח ההוצאה ממצרים בכלל, לא נתיישבה בכך, ועוד צריכים  אנו להטעים מהו התשובה שבדברי ר״ש לשאלה הזו.

 

ונמצינו למדים, שהשאלה הזאת עומדת ביסוד כל ענין הפסח ויציאת מצרים שאנחנו עושים ממנו עסק גדול כ״כ, וקשה על מה כל הרעש, ולפי תשובת הזוהר נלמד להבין את כל הענין כאן, על מה רועשים כ״כ בימים אלו,

 

]ויש לדעת כלל בכל שאלה כזאת, שהשאלה היא בעיקר עלינו, לא על ההיסטוריה והתורה כמו שהיתה, שעל זה אולי יש תשובות שונות ואולי אז היה באמת חשוב להם מאד וכו׳, וגם התשובה אינה בהכרח תשובה שמאשרת בעצם את הקושי, אלא התשובה פירושה נתינת דרך חדשה לעבודה באופן שמובן אלינו מה החשיבות כאן, והבן.[

 

ונבא לתאר הענין איך שהוא נתפס בנפשנו לקראת ימי הפסח של שנה זו, ונראה אחרי כן התאמתן אל הכתוב.

 

כי יש ל״ב נתיבות חכמה ונ׳ שערי בינה, שהם כל לות דרכי השכל הרואה ומשיג אמיתות שבתוכו ושמחוצה לו, ויש כמה קישורים ביניהם, כדוגמת המבואר בכוונת הספירה איך מחלקים את מ״ט ימי הספירה כפי ל״ב נתיבות חכמה בכל שבוע.

 

והנה בתורה שבכתב, הושרשו ל״ב נתיבות חכמה בל״ב אלקים דמעשה בראשית, ונ׳ שערי בינה בנ׳ הזכרות יציאת מצרים. הרי לנו שב׳ ענינים אלו מתאימים אל שני הכרות הכלליות שהתורה וכלל העבודה מיוסדת  עליהם, האהבה והיראה, החכמה והבינה, מעשה בראשית ויציאת מצרים, תשרי וניסן, [ונמצא כאן יראה-תשרי-חכמה, אהבה-ניסן-יציא״מ-בינה] והנה ל״ב נ״ח מלמעלה למטה, נ׳ שערי בינה ממטה למעלה.

 

ועוד יש שרש לנ׳ שערי בינה בכתבי הקודש במענה ה׳ לאיוב שיש בה חמשים שאלות, מי ומה וכו׳, כמבואר באורך בהקדמת הראב״ד לספר יצירה,

 

וכמו כן יש לדייק הבדל הלשון נתיבות ושערים. דנתיב הוא דרך סלולה לילך בה [ועי׳ בהקדמת הראב״ד שיש עוד שביל ודרך ומסלול וכו׳, ובכוונות בד״כ מבואר ששביל הוא  בבינה ועי׳] אבל שער הוא רק שער, ובהתאמה אל נתיבות חכמה, הרי השערים צריכים לפתוח שער שמשם נבא אל הנתיב, והנתיב מוליך אותנו בעצם אלא הכתר ששם תר״ך עמודי אור המקשרים מעלה ומטה,

 

והנה יש בסגולת השער מה שאין בנתיב, כי הנתיב הוא דרך הצדיק דמעיקרא, שיש בו כח ללכת בנתיבות עולם. אמנם השער יש בו כח וסגולה מיוחדת לפתוח שער, וזה מוצאים ממצרים, כי בהיותם במקום החושך ההכרח לפתוח שער להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חשך, ועל ידי כן אפשר להתחיל ללכת בנתיבות.

 

וידוע דעל בינה נאמר דקיימא לשאלה, כלומר כי דרך השגת הבינה הוא בדרך שאלה ותשובה, שבזה שהאדם שואל שאלה, שאל לך אות מעם אלקיך, בזה מגיע להשגת שערי הבינה. משא״כ אל הנתיבות אין מגיעים דרך השאלה, דלית שאלה תמן, אבל השגתו הוא בשתיקה בבחי׳ שתוק כך עלה במחשבה, ועכ״ז אמר הכתוב ושאלו לנתיבות עולם, עולם כינוי לבינה, הכוונה שיש לנו לשאול מתוך השערים את הנתיבות, איך הנתיבות מאירים ונחקקים בשערים. וזהו עיקר הש אלה שצריך בשערים, “עברו בשערים פנו דרך”, כי עיקר הנעלם מן השערים הוא מה שנאמר עליהם חוץ מאחד, וממילא על זה עיקר השאלה, ושער הזה הוא מקום נגיעת השערים בנתיבות.

 

ותראה ששערי בינה נזכרים בנגלות התורה, בשני מקומות בש״ס, אבל נתיבות החכמה אינם נזכרים אלא בספר יצירה, יען היותם יותר נעלמים וגבוהים, שעיקר מקומם בצניעות החכמה.

 

והנה יש חמשים דרכים לשאול את השאלה הזאת, ולעומת זה יש חמשים דרכים שאין לשאול אותם, שכן מ״ט פנים טהור מ״ט פנים טמא,  שתלויים בשאלת הבן הרשע שנתקע בשאלתו ואינו יודע להגיע מהם אל אור החכמה שהוא
העיקר, והוא פגם אדה״ר בהגברת הדינים והגבורות והשאלות על עומק החכמה.

 

עברו עברו בשערים.

והנה דרך השערים שנפתחים לאט לאט בהמתנה הראויה, כסדר השגת השכל שצריך לה הקדמות וסיבובים, כי סדרם בהדרגה, שהרי השער השני תלויה בהשגת השער הראשון ושאלת השאלה שעליה, שאז מגיע לשער השני וכן הלאה, ולכן שאלת ליל פסח עצומה מאד, שכוללת כל השאלות, ושם נתקע הרשע, כי יש נס עצום ששואלים שאלה הנ׳ לפני שאלות האחרות, ובעצם השאלה הנ׳ הוא זו שאין עליה תשובה שעז״נ חוץ מאחד, כי התשובה עליה אינה אלא בשתיקת החכמה, בייחוד שביל ונתיב, ועכ״פ תבין בזה הנס העצום של ליל פסח ויציאת מצרים שמשיגים דווקא הנ׳ שערי בינה הכל בפעם אחד, ובשלמא נתיבות החכמה היה שייך להשיגם בפע״א, ועוד שהם עיקר השגתם ממעלה למטה מנתיב הראשון עד הל״ב, אבל שערי הבינה שעיקר השגתם ממטה למעלה, איך בהם נהיה הנס המופלא להשיג כולם מתחלתם ועד סופם ברגע אחד.

 ולעולם שהאור הזה נצרך להפרטה וזו עבודת כל ימי הספירה, לפרטם אחד לאחד כל חמשים השערים. וז״ס עומר שעורים שמרמז לשערים כל חד לפום שיעורא דיליה נודע בשערים בעלהוכן הוא מלשון שערות שמצמצמים ומפריטים את השפע שהם הסיבובים  המביאים אותנו אל התכלית.

נחזור לענין כי מעשה בראשית הוא בחינת הצדיק דמעיקרא שהולך בעיקר בקו היראה והדין, וכמו שנברא העולם, אבל שרש יציאת מצרים הוא תיקון העולם בשנית אחרי השבירה והחטא, וזהו הפעם השני, בחינת בעל תשובה.

וגם כאן נהיה הנס החדש הזה לכם ראש חדשים,  אשר הפעם השנית העצמית הזאת נתהפכה ונהייתה להתחלה לראש, אשר משם מתחיל הכל, לפתוח שער ופתח בתוך החשך לצאת משם אל נתיב האור. 
שפעם השני יהיה בתוקף כמו פעם הראשון.

 

מקורות נ׳ שערי בינה 

שרש הענין בגמרא בשני מקומות, בראש השנה כ״א ע״ב ובנדרים ל״ח ע״א

שבעתיים. רב ושמואל דאמרי תרוייהו

שבעתיים. רב ושמואל דאמרי תרוייהו [הוא הגי׳ הנכונה] חמשים שערי בינה נבראו
בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים

בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים

בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים.

דהאי קרא דרשי רב ושמואל מזוקק שבעתיים שבע שביעיות והם חמשים חסר  אחת שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שרי מעט

נחסר מאלהים:

לא מובא הפסוק מזוקק שבעתיים ולכאו׳ סמכו אר״ה שהרי מפסוק זה נדרש

וילע״ע]
הרי מהלך הדרשה כך הוא, מבואר

בפסוק שהתורה, שניתנה למשה, מזוקקת שבעתיים, 

שהוא ז״פ ז׳], ומכיון שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. הרי בהכרח שלא ידע משה הכלותחסרהו,

הרי דחמשים שערים נבראו בעולם.

אלו מה ענינם. ומה ענין השער הנ׳ שנברא ולא נמסר.

שיש לעיין, דבד״כ המספר באגדות אין כוונתו לכל פרט במספר הזה אלא הכוונה לבטא

רעיון שתלוי בזה המספר, כמו ששים או שלש מאות וכו׳, והוא לשון הבאי, אבל ממה שנקטו

שחסר א׳ משמע שיש משמעות לכל פרט בפ״ע, או שיש להבין שרק “חסר א׳” יש לו

משמעות, ולא שיש לפרט בפועל עוד חמשים וכו‘]

משקל הנאמר בעץ הדעת והייתם כאלקים, ששלימות הדעת בתכלית זה נחשב אלקים, וקאמרו

שלמשה ניתנו כולם במתן תורה, חוץ מאחד שלא היה כאלקים, אל נחסר מעט מאלהים.

[ויל״ע כאן אם המילה אלהים כאן פירושה מלאך או שופט כפי׳ הר״מ כו‘]

שבעולם, והיינו נבראו בעולם כלומר שהידיעה המדובר כאן הוא הידיעה על קיום כל אלו

הנבראים, חוץ מאחד היינו נברא מסוים שלא נמסר ידיעתו למשה.

לתורה ביאר מאמר זה ואמר:

למ״ש שהיה תלמידבעריבוין י״ג ע״ב שידע על כל דבר מ״ח טעמים

כו׳ היינו שו נחסר עוד אחד ממ״ט, וא״כ השערים כאן היינו טעמי תורה, ולא

ידיעות הנבראים.
[דורש ג״כ הפסוק מזוקק שבעתיים]  ב רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא וְרַבִּי
יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ, מָצִינוּ תִּינוֹקוֹת
בִּימֵי דָוִד עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת
הַתּוֹרָה מ״ט פָּנִים טָמֵא וּמ״ט
פָּנִים
טָהוֹר, וַהֲוָה
דָּוִד מַצְלֵי עֲלַיְהוּ, הֲדָא הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים יב, ח): אַתָּה ה׳
תִּשְׁמְרֵם, אַתָּה ה׳ נְטַר אוֹרַיְתְהוֹן בְּלִבֵּהוֹן, [עפ״י (תהלים יב,
ח)
ח)]: תִּנְצְרֵם מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם
השירים פרשה ב׳ רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אָמְרָה כְּנֶסֶת
יִשְׂרָאֵל, הֱבִיאַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַרְתֵּף גָּדוֹל שֶׁל יַיִן,
זֶה סִינַי, וְנָתַן לִי מִשָּׁם הַתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת מ״ט פָּנִים
טָהוֹר וּמ״ט
פָּנִים טָמֵא, מִנְיַן וְדִגְלוֹ
מִי כְּהֶחָכָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (דברים ד, ו): רַק עַם
חָכָם וְנָבוֹן. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת
הַתּוֹרָה לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים
טָהוֹר,

תשע״ב
ענין נ׳ שערים במענה ה׳ לאיוב.
כל אחד מהם כנגד שער אחד משערי בינה.  [ועי׳ להרמ״ק בסוף השער שכתב כי אינו מתיישב אצלו לכן לא העתיקו] שבאיוב, וענין שערי הבינה שהם מורים עליו.
השאלות, כדדרשו בזוהר מי דקיימא לשאלה, מובן אשר דרך הספירה הזאת הוא דרך השאלות
והדרישות והחקירות בכלל, והם כשערים אל התשובה שהוא ענין ל״ב נתיבות החכמה. והנה
כללות ספר איוב הוא העמדת ציור האדם העומד מול בוראו ושואל שאלה, דורש חוקר ושופט
ומבקש לדעת התשובה.
הגיעו  הדברים עדי ה׳, וזכה איוב לנבואה
ויען ה׳ את איוב מן הסערה. והנה לא השיב לו שום תשובה אבל ענה לו בשאלות יותר על
שאלותיו של איוב, איפה היית גו׳ הגד אם ידעת גו׳ גו׳ ויתפלא הלב מה ענין המענה
הזה, וכי אין לה׳ אלא להתפאר על איוב על כך שהוא יודע יותר ממנו והוא אפרוח לא
נפקחו עיניו, הלא על זה כלתה נפשו ועינו של איוב לדעת מה זה ועל מה זה כלל הווית
העולם הנראה נתנהג על הבל ומה תשובה הוא זו וכי בקש דחה אותו שממילא אינו יודע
כלום ואין לו לשאול על כלום.
נתחיל לראות איך אנו רואים מענה
זו. רמז ראשון לדבר מה שאמר ויען ה׳ את איוב מן הסערה, מהו הפתיחה הזו ומהו הסערה
האת. ורז״ל דרשו בה מלשון שערות ראשו וכו׳ ועדיין הדברים צריכים הטעמה. והנה
מצינו ברמב״ן שם שמבאר כי סערה זו הוא מדרגת התחלת הנבואה, כאשר מצינו בישעיה
ויחזקאל שתחילת דיבר ה׳ הוא ברוח סערה ואחרי הרוח רעש וכו׳ ככתוב אצל אליהו, והנה
לא הגיע איוב אלא עד לשער ומדרגה הראשונה שבמעלות ומדרגות דרכי הנבואה ושם שמע קול
ענן גדול ואש מתלקחת הם בחי׳ הקליפות הסובבות את המראה הנקי של חזון הנבואה.
ומתוכו כעין החשמל הוא הקלי׳ הכי פנימית המתאחד עם המכוון. וכללות ענין המחיצות
האלו חשך ענן וערפל שהם מפתחות הכניסה לחוויה הנבואית, וצריך ללמוד איך לעבור דרכם
ולהשתמש בהם בכדי להגיע אל המלך ביקרו. והנה הם משמשים כבחינות לנביא ולמשיג לבחון
אותו האם ראוי ליכנס, כאשר עד״ז מצינו בהיכלות שיש חותמות ומפתחות מיוחדות
לכל שער ושער ומלאך ממונה עליהם הדורש וחוקר מן המתעלה האם ידע אותם, וזה כללות
תפקידו של החשמל אשר בוחן את יורדי המרכבה כמבואר בסודו לר״י גיקטילא.
כל אלו השאלות שנשאלו מאיוב אינם אלא שאלות אלו הבוחנות ומכשירות את המתעלה היוכל
ליכנס לפנים מהם ולבחון את העומד בפנים מהם ומאחוריהם. ולא מבואר האם איוב עצמו
עבר דרכם אך עכ״פ הכתוב אינו מתאר לנו אלא עד לשלב הזה כי עד כאן קיימא
לשאלה, וכאן נגמרת הלימוד וההדרכה שאפשר ללמד ולפרש לתלמידים המבקשים גם הם לעלות,
ומכאן ואילך יפגש כל אחד לבדו בהיכלי לבו ומרכבתו את האדון אשר אנו מבקשים ושם הוא
מקום ההתבהרות הגמור על כל השאלות והתמיהות.
דרך כלל מבינים כי השאלות הם שאלות ובחינות מן התחתון אל העליון, שהאדם עומד מול
ה׳ ודורש ושואל מאתו. אבל כאן אנו למדים כי חמשים השערים שהם השאלות אינם אלא
שאלות העליון מן התחתון. וזו היא המדרגה הכי עליונה של חמשים  השערים המתגלים בכל מדרגה ועולם. עד שמגיעים
למקום שהכל מתהפך כחומר חותם וה׳ שואל לאדם איפה היית הגד אם ידעת וזו היא הבחינה
האחרונה של חמשים השערים שמכאן ואילך נכנסים דרך שער החמשים אל החכמה שהוא התענוג
המוחלט וההתאפסות הגמור יוצר אור ובורא חושך המבהיר ומאיר את הכל.
ענין זה הוא מה שמורגל בין אנשים כי השאלות והספקות העולות על לב לא שאלותיו הם
אלא נסיונות ומניעות שנשלחות אליו מן השמים לבוחנו ולנסותו. והבן איך כאן תלוי
הסוד הזה אע״פ שלא הבינו כלום מזה.]
שעורים, שהוא בחינת שערות ושערים, כי ענין קרבן העומד מבואר שהוא בדיקו דאשת חיל,
כקרבן סוטה הבוחן ובודק את הנכנס אם ראוי הוא ליכנס למקום שהוא מבקש, וזה כללות
הענין שעוברים דרך חמשים השערים בימים אלו שהעליון בוחן אותנו אם ראויים ליכנס אל
היכלו חופתו וחדרו שהוא נתינת התורה בחג השבועות.
שמאריך בענין מן הסערה עיי״ש]
למטה, שערים הם דרכים מלמטה למעלה לעלות אל הנתיבות,

אחד שלא נמסר למשה שעז״נ אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק

 

כאלקים, הרי בהכרח שנברא עוד שער

 

ופירש״י [בר״ה] :סיפיה

[ובנדרים

 

והבינו דהיינו שבעה פעמים שבעה והיינו מ״ט, [וצל״ע מהיכן משמע

 

והנה לא ביארו משמעות שערי בינה

[ר״ל

 

וענין חסרון מאלקים לכאו׳ הוא על

 

 עוד יש לדייק לשון “נבראו בעולם” דמשמע שהדעת הוא דבר נברא, או שמשמע שהכוונה לידיעת כל הנמצאים

 

והנה הרמב״ן בהקדמה לפירושו

 

ובמהרש״א ביאר שזה שייך

 

ובמד״ר ויקרא כ״ו ב׳

וכן בחוקת פרשה י״ט, ובשיר

ובקהלת רבה פרשה ח׳ דָּבָר אַחֵר,

בס״ד כ״ג ניסן ח׳ לעומר

ויען ה׳ את איוב מן הסערה.

הנה הקדמונים קבלו כי חמשים שערי

בינה מושרשים בכתוב במענה ה׳ לאיוב שבסוף ספר איוב, אשר חילקוהו לחמישים שאלות אשר

ויש לבאר מקודם כללות ענין השאלות

דהנה זה נודע אשר הבינה הוא מקום

והנה אחרי כל הדיונים והוויכוחים

המון כקול שדי ויען ה׳.

ונודע בקבלת האר״י רוח סערה

והנה

והנה

[בדוגמת

והנה זה כללות ענין ספירת העומר

[ועי׳ בזהר חדש רות בתחילתו מה

= כ״ח אייר תשע״ב

נתיבות הם מובילים את השפע מלמעלה