מקורות לימוד לחודש אלול – מקרא מדרש וראשונים

מקרא

ארבעים יום של עליית משה לקבל את התורה

ספר שמות

• [לוחות ראשונות] עליית משה ביום השביעי והיותו בהר ארבעים יום – שמות כד, יב – יח (אפשר להרחיב ולקרוא את כל פרשת ‘ואל משה אמר עלה א ה’, שמות פרק כד, בסוף פרשת משפטים)
• [העגל ולוחות שניות] נתינת הלוחות למשה, וכל מעשה העגל ותפלת משה ומתן לוחות שניות – שמות לא, יח – שמות לד, לה).
  במיוחד: שמות לד, כח – היות משה בהר ארבעים יום ולילה בכתיבת הלוחות השניות.

ספר דברים

• [לוחות ראשונות] כתיבת הלוחות הראשונות – דברים ה, יח
• [העגל ולוחות שניות] כתיבת הלוחות הראשונות מקץ ארבעים יום, מעשה העגל, תפלת משה ארבעים יום, ונתינת לוחות שניות – דברים ט, א  – דברים י, יא. (כל דרשת ‘שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן’).
  במיוחד: דברים ט, יא – נתינת לוחות הראשונות מקץ ארבעים יום. דברים ט, יח – תפלת משה ‘כראשונה ארבעים יום’, דברים ט, כה – תפלת משה ארבעים יום, עמידת משה בהר ארבעים יום כראשונה, דברים י, י.

התעוררות בנין בית המקדש והתשובה בחודשי אלול ותשרי בעליית בית שני

• ספר חגי פרק א’ וב’ (הנבואה בר”ח אלול, התחלת המלאכה בכ”ד אלול, והנבואה בכ”ד בכסלו)
  במיוחד: חגי א, א – חגי א, יד: נבואת חגי בראש חודש אלול, חגי א, טו- התחלת המלאכה ביום כ”ד אלול.
• ספר נחמיה
• ראו מאמרי פה

מדרשי חשבון זמני ארבעים יום

התורה בארבעים יום

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כו
מעשה באחד שבא לרבי עקיבא א”ל רבי למדני כל התורה כולה כאחת. א”ל בני אם משה רבינו ע”ה שעשה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עד שלא למדה ואתה אומר למדני כל התורה כולה כאחת. אלא בני הוא כללה של תורה מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה את שלא יזיקך אדם את שלך אף את לא תזיקנו. רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול של חבירך. הלך לו אצל (חבירו) [חביריו] הלכו ומצאו שדה אחת מלאה זירים זה (נוטל) [נטל] שני זירים וזה (נוטל זה) [נטל ב’] זירים והוא לא נטל [כלום] הלכו ומצאו שדה אחרת מלאה כרוביות זה נטל [ב’ כרוביות [וזה נטל ב’ כרוביות] והוא לא נטל [כלום. אמרו לו מפני מה לא נטלת אתה. אמר להם כך למדני רבי עקיבא מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה אתה שלא יזיקך אדם אף אתה לא תזיקנו. אם רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול את שלו:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א
(אמר) +מסורת הש”ס: [ואמר]+ רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וירא העם כי בשש משה, אל תקרי בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום, בתחלת שש, אני בא. לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש – ולא השגיחו עליו. מת – ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו. והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו’.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח עמוד א
ויתרון הכשיר חכמה – כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא. כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה, ועייל לקמיה דרבי יוחנן

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מב עמוד ב
ויתיצב ארבעים יום – א”ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה.

תלמוד ירושלמי מסכת הוריות פרק ג הלכה ה
ר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה ובסוף נתנה לו במתנה כל כך למה בשביל להחזיר את הטיפשים.

בראשית רבה (וילנא) פרשה לב סימן ה (פרשת נח)
ה [ז, ד] כי לימים עוד שבעה וגו’ א”ר שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שניתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה,

ויקרא רבה (וילנא) פרשה ל סימן א (פרשת אמור)
ו, ר’ יוחנן הוה מטייל סלק מטבריא לצפורין והוה ר’ חייא בר אבא מסמך ליה מטון חד בית חקל אמר הדין בית חקלא הוה דידי וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא, מטון חד דבית כרמא אמר הדין בית כרמא דידי הוית וזבינת יתיה בגלל למזכי באורייתא, מטון חד דבית זיתא אמר הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא שרי ר’ חייא בכי א”ר יוחנן מה את בכי א”ל אל דלא שבקת לסיבותך כלום א”ל קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שנברא לששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום שנאמר (שמות לד) ויהי שם עם ה’ ארבעים יום וארבעים לילה וכתיב (דברים ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה

התפלה ארבעים יום

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ג
מה תצעק אלי שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך, אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) הרי זה לקצר ואתנפל לפני ה’ כראשונה ארבעים יום (דברים ט יח) הרי זה להאריך.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א
(טו, כה) ויצעק אל ה’ ויורהו עץ, מכאן שהצדיקים אין קשין לקבל לפי דרכך את למד שתפלת צדיקים קצרה. מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר’ אליעזר וקצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית פלוני שקצר בברכותיו והיו מלעיגין עליו ואומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה, אמר להם לא קצר זה יותר ממשה שנ’ אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר’ אליעזר והיה מאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית זה שהאריך בברכותיו והיו אומרין עליו תלמיד חכם מארכן הוא זה, אמר להם לא האריך זה יותר ממשה שנ’ ואתנפל לפני ה’ את ארבעים היום וגו’ (דברים ט כה), שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד א
תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: רבינו, כמה ארכן הוא זה! – אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו? דכתיב ביה: את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו’. שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: אל נא רפא נא לה.

חשבון הזמנים

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק יט פסוק ט (פרשת יתרו)
(ט). ויאמר ה’ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן אין ענן אלא ערפל קשה שנ’ וענן כבד על ההר. ר’ יוסי הגלילי אומר משה נתקדש בענן שבעה שנ’ ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמ’ כד טז) זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום. ר’ עקיבה אומר ויכסהו הענן ששת ימים בראש חדש קרא למשה לטהרו ויקרא אל משה ביום השביעי זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כח עמוד ב
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וכו’. נשתברו הלוחות מנלן? דתניא: בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר: בשבעה בו. מאן דאמר בששה ניתנו – בששה ניתנו, ובשבעה עלה משה, מאן דאמר בשבעה – בשבעה ניתנו, ובשבעה עלה משה. דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי, וכתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. עשרים וארבעה דסיון, ושיתסר דתמוז, מלו להו ארבעין בשיבסר בתמוז. נחית אתא ותברינהו ללוחות, וכתיב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלחות וישבר אתם תחת ההר.

סדר עולם רבה (ליינר) פרק ו
ביום השביעי אחר עשרת הדברות עלה משה להר, שנאמר וישכן כבוד ה’ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים (שמות כד טז), לטהרו למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וגו’, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (שם /שמות כ”ד י”ח/), בי”ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם וגו’ (שם /שמות/ לב ל), עלה בשמנה עשר בתמוז, וביקש רחמים על ישראל, דכתיב ואתנפל לפני ה’ את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה’ וגו’ (דברים ט כה), באותה שעה נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות ולעלות, שנאמר בעת ההוא אמר ה’ אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ (שם /דברים/ י א), ירד בעשרים ושמנה באב ופסל שני לוחות, שנאמר ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר וגו’ (שמות לד ד), ועלה בעשרים ותשעה באב ונשנית לו תורה פעם שניה, שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וגו’ לא אבה ה’ השחיתך (דברים י י), כימים הראשנים, מה הראשונים מרוצין, אף שניים מרוצין, אמור מעתה אמצעיים בכעס, ירד בי’ בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום, שנאמר וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד ט), לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא טז לד),

אלול מקורות מקרא ומדרש