בבית כנסת אחד היו נוהגים לחלק את הקינות וכל אחד היה אומר קינה אחת לפני העמוד. והיו רבים ביניהם כל שנה מי יתכבד בקינות המכובדות.
שנה אחת גברו המריבות. הכריז הזקן שבחבורה: כשיבוא המשיח יהיה כזה ספר קינות עב כרס, ויהיו מספיק קינות לכולם.
שכן, גם בין קינות יש קנאה, ולכל אחד היומרה, והוא יקבע על מה חרבה, ואיך יתקנה. ולאלה מגיע נחמה, כאשר יהיה גאולה, יכירו כי הקינה שלהם הכי יפה.
—
והיו רגילים להשתובב בתשעה באב, התבטא הרוז’ינער, רבונו של עולם, נתת לעמך חג, והם לא יודעים לשמור עליו, אז קח אותה מהם.