עשרה בטבת

היהודים צמים בעשרה בטבת, והגויים עושים בדיוק ראש השנה. ובאמת עשרה בטבת זה אולי היום הקדוש הכי שגרתי בכל מעגל השנה היהודי. אחד הדברים שהדת מאד מוצלחת בה זה לעשות לוח שנה יפה מלא ימים חשובים. ובאיזה יום קצר באמצע החורף עשו לנו צום כזה. סתם אם השתעמם למישהו בחורף בין חנוכה לפורים. ומה עושים בצום כזה. לא עושים כלום. חוץ מלא לאכול. ורשימת הצרות שהוא קשור אליהם רשמית לא ממש מעניינים אף אחד, החשובים שבהם הרי יש להם את התקופה שלהם בלוח. אבל סתם לקחת יום שגרתי ולעשות אותו ליום צום זה למצוא מה לעשות גם בימים פעוטים. כי כולם מחפשים מה הרקע של הימים שלהם. והעשיות השונות שאנחנו עושים הרי לא תלויים במסגרת הימים אלא הם עשיות בפני עצמם. צריך איזה משהו שיעשה את היום ליום לפני שעושים בתוכו דבר אחר. ולצום זה מין משהו כזה שאומר מה אתה עושה היום, אה אני צם. אבל לא שאלתי אותך מה אתה לא עושה, לצום זה בסך הכל לא לאכול, אתה גם לא נוסע לאנטארטיקה היום, אז זה יום בעיניך? אבל לקבוע יום ולצום בו זה כן לעשות משהו עם היום הזה. וכבר יש יום. כמו שיש שנה. ולמה זה מעניין שהחליפו דף בלוח. כי קודם כל צריך יום ושנה וחיים. ואחרי זה עם הכוח הזה הולכים ועושים דברים.

צום קל או וואטאבר ושנה טובה.

השאר תגובה