אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלתן. (מגילה טז, א)
בשעת יישוב הדעת כתבתי פרוזה. שורות מסודרים. משפטים שלמים. מבנים מסודרים. סיפורים כוללים. עת נקרעה נפשי עברתי לפואטיקה. מילים מנותקות. שורות ריקות. אסוציאציות פורחות. בשעת מיתה לא עשיתי אלא רשימות סדורות. צריך את זה ואת זה ואת זה ואת זה. כעשרת בני המן שנרשמו במיתתם.
כל השירות כולם נכתבים אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. כי יש הרבה שירות. הרבה ביטויים מילוליים לחיים, לדעת, לשמחה. וכולם נכתבים לסירוגין. מילים וריקנות מילים וריקנות. ידיעה ושעמום ידיעה ושעמום. הבנה ופליאה הבנה ופליאה. כולם בנוים באותו מבנה של מקום ומילוי. אלמלא הריק אין מילוי ואלמלא הפליאה אין תשובה. ניזונים הם זה מזה, פועלים בשיתופם את יופי השיר. האין מפרה את היש והיש מפרה את האין, והם משלבים שילוב אחד.
שירות המיתה נכתבים אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. התגברה השטח הריק על המילה הכתובה. פה נטמן המשורר, מחכה לו על גבול השורה הריקה הבאה. והתארך אותו שורה ריקה לנצח. כאשר מת משה משורר וכותב התורה כתב את שירת האזינו, וגם היא רשומה בשורות מסודרות. כי אמנם מילות משה פסקו, אבל מן הריווח הלבן אשר בסוף ספר תורתו אנחנו ניזונים עד היום. חוסר הידיעה היא לנצח והידיעה בגבול.
ועוד, לתוכן יש מובן רק בתוך המקום שהוא ממלא. את חלל הפנוי של היקום מעצב התכנים שאנחנו יוצרים בתוכו. מסגרת הדף נותן קיום אל המילים הכתובות בו, פיזית ומטאופורית. בשריפת התורה נאמר גווילין נשרפים ואותיות פורחות, אבל זוהי מחיקה גמורה. שכן מבלי גווילים אין אותיות כלל. אותם גווילים, אותם גופות, עליהם חוגגים את חג הפורים. הגוף קודם לנשמה. הקיום קודם למהות.
הדא הוא דכתיב עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי בין המילה ארור לבין המילה ברוך ישנה מקום ריק. והוא הנותן קיום לארור של המן ולברוך של מרדכי, מנגיד אותם ומשלב אותם למבנה עולם אחד. וכאשר יתבסם עד למחיקת כל גוף ממנו ויראה את הרוח בלבד, לא יהיה שם מקום בין ארור לברוך, ובעולם המופשט, הכל בהשוואה אחת.
ואז תראה את שריפת התורה שריפת המקדש כיצירת אמנות כשם שבנייתו יצירה. כי בנייה מסתירה את הלבן את אור האינסוף את רקע הקיום של החיים את חומר הגלם הוא ממלא אותו בתכנים. אבל למחיקה יש יופי כשם שיש לכתיבה. כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה. שכר הדרישה כפי התוכן. שכר הפרישה כפי אינסופיות האור הלבן.
למפלה זו לא תהיה תקומה. כנאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. נפלה מתוך נו”ן שערים עץ גבוה חמשים אמה ולא תוסיף לנפול עוד כי אין נפילה אחריה. היא אינסופית. אין שום אריח שיסתיר את הלבינה או יקלוט את הנופל בדרכו למטה אל אינסוף. כי אינסוף נמצא בנפילה למטה עד אינסוף כשם שהוא בעלייה למעלה עד אין תכלית. אך המדרגות באמצע מסתירים אותו. כבני קרח שנתבצר להם מקום בגיהנום ולא הצליחו לזוז משם עד היום. נשארו תקועים באותו מדרגה אמצעית. הגיע הפורים ונשברה הדרגה מתחתיהם, נפלו עד אינסוף ולא יפלו עוד כי היינו קימה.
