ספר זכרון שאול-מימרות מקוריות של החזון איש
עמ’ מ”ט-עניני אמונה
לאחרונה הועלה בהיברובוקס המהדורה החדשה של ספר זכרון שאול -לר’ שאול ברזם חתנו של הסטייפלר. בתחילתו יש קונטרס זכרון איש ובו מימרות שרשם המחבר מפי החזו”א. יש שמה דברים מקוריים ומדוייקים שאינם נמצאים –עד כמה שאני יודע- בשום מקום אחר. ואולי גם הפכיים מהרושם שהיה לנו מתחילה בדעת החזון איש. כנראה שעם ר’ שאול- שהיה צרפתי עם חינוך כללי, היה יכול החזון איש לדבר בפתיחות יותר בנושאים כאלה. כדאי מאד לקרוא.
אני מעתיק כאן כמה קטעים שעוררו לי ענין. וכותב את המחשבות שהם מעוררים, בתקווה לדיון מתפתח על דעת החזון איש ועל הנושאים בעצמם.
עמ’ מ”ט-עניני אמונה
העולם והטבע הם בעיא גדולה . האדם עומד ומשתומם את החידה הגדולה. האמונה היאתשובה על השאלה, ובעצם אינה תשובה שפותרת.
ההתחלה כאן הוא בסיס הפרק הראשון באמונה ובטחון, שמבסס את האמונה על הבעיה של הטבע. החידוש הגדול נמצא כאן בסוף, בו הוא מודה שהאמונה אינה תשובה שפותרת את השאלה. השאלה שאם כן מה עוזרת לנו האמונה? כנראה שהאמונה הא משהו שנותן תוכן לשאלה ולאפשרות שקיימת תשובה גם בשעה שהאדם מכיר שאין בידו התשובה המושלמת לשאלת היקום.
[בהערה שם למטה מנסים העורכים לומר שכוונתו שלמי שאינו מאמין זו לא פתרון, כך או כך, הכוונה אחד הוא ודוק]
אצל המון העם נדמה כשמדברים על אמונה שרוצים משהו מהם, ואינם יודעים שיש הכרחלאמונה.
כאן הוא סותר בעצם את התפיסה החרדית של האמונה הפשוטה. האמונה אינה חיוב המוטל עלינו, אלא הכרח מתוך החיפוש של האדם אחרי המשמעות של היקום.
גם אצל האנשים הפרימיטיביים עובדי ע״ז אנו רואים חיפוש אחרי תשובה על הפלא.
מביא ראיה שהחיפוש אחרי משמעות של העולם והטבע מעסיקה את האנושות מתחילתו. והוא מציאות בסיסות בקיום האדם. וגם אם אנחנו רואים אותם כפרימיטיבים לפי התשובות הטפשיות שמצאו לשאלה הזאת, אין זה לוקח מהם את החיפוש הרציני אחרי האמת.
ובזמן האחרון בהתפתחות המדע חשבו כאילו מצאו את הפתרון, והכל אינו כי–אם דמיון שוא.
כפירה בשלילה אינה פתרון, היא כופרת בשאלה, וממילא יש בזה אפשרות גדולה לתשובה.
כאן הוא מעמיד את הכופרים המודרניים, למעלה מעובדי עבודה זרה הקדמונים. שכן הקדמונים כפרו עם תשבה, כלומר שהעמידו תשובה שקרית לשאלת וחיפוש האדם. ובזה עצרו את החיפוש. משא”כ הכפורים המודרניים שכופרים עם שאלה, וממילא נשארים עם השאלה והחיפוש. ובזה יש אפשרות שימשיכו לחפש ולגלות בסוף את האמת.
כמדומה שההתייחסות הזאת הפכית לגמרי לגישה החרדית הרגילה שהיתה בוודאי מעמידה את העובדי ע”ז למעלה מהכופרים המודרניים.
[כאן עלינו לשאול את עצמינו לפי ההגיון הזה ייתכן שגם מי ש”נעול” על היהדות, או על דרך מסויים בתוכה, האם אינו כמו כן נועל את עצמו ממציאת פתרון אמיתי יותר]
עמ’ נ”א-תיקון הדור
לו היה אדם גדול שהיה יודע מה שחסר בדיוק בדור זה, וגם היה יודע את התרופה, היה יכוללהפוך המונים.
כאן כנראה החזון איש מודה שהוא לא יודע בדיוק מה שחסר בדור, וגם לא יודע את התרופה. אילו היה מנהיג עם הידע הזאת היה יכול בקלות לעשות מהפיכה.
יש כאן סתירה קוטבית עם ההשקפה החרדית שהגדולים ברוחב דעתם יודעים את הכל ומנהיגים את הכל באמת וביושר, עם ההוכחה הנצחית נגד ההשקפה הזאת, שכן אילו היו באמת יודעים, היו כבר עושים את המהפכה
אנשים אינם שלמים, וכשרוצים לתקן את המעוות, אינם רואים כי–אם קצה אחד, וכשמתקניםאותו מזניחים הקצה הב׳, ובגלל זה יוצאים קלקולים.
כאן יש אבחון מדוייק למדי של סיבת הבעיות שיוצאים מכל המנהיגים. וככל הנראה החזון איש בעצמו לא נמלט מזה. ראו באשכול “ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש” ותבינו.