חלוקת הספר חלק ב (תורגם אוטומטית) – תמלול מתורגם

ספר קדושה – סדר הספר של הרמב”ם

המבנה של ספר קדושה

ספר קדושה כולל את כל ההלכות של איסורי ביאה ואיסורי אכילה. זה מה שמקדש יהודי, זה מה שמבדיל יהודי מגוי.

ההלכות האלה כוללות שלוש הלכות:

– הלכות איסורי ביאה – עם מי יהודי אסור להתחתן

– הלכות מאכלות אסורות – מה אסור לאכול

– הלכות שחיטה – בעצם חלק ממאכלות אסורות, אלא שנראה שזו הלכה בפני עצמה, פשוט כי שם מתחילות הרבה הלכות איך אדם רוצה לאכול בעל חי, איך עושים שחיטה

—

הלכות איסורי ביאה – 37 מצוות

מצות עשה אחת ושלושים ושש מצוות לא תעשה. אלה פחות או יותר קבוצה של עריות.

העריות

בת אשת אב – מה זה אומר, בת חורגת? לא, בת אשת אב זו אחות חורגת.

טאכטער עצמה – התפלאתי שזה לא כתוב בתורה בפירוש.

אשה ובתה – אישה ובתה יחד, זאת אומרת הבת של אשתך, או האמא של אשתך.

אשת אחי האם

מה עם אשת אחי האם? לא כתוב ברשימת הלאוין.

בהמה – זכר ונקבה

זכר עם בהמה, נקבה עם בהמה. איש לא ישכב עם בהמה זכר או נקבה. ואישה לא תיתן – זה “לא תביא” למי שאין לו “לא תבא”, כי אין הפשט שהיא עושה משהו אקטיבי, אבל היא מביאה, היא עושה את פעולת המעשה שהבהמה תבוא עליה.

ערות אב

“לא תגלה ערות אב” – זה לא שהאבא עצמו הוא איסור כזכר, הגמרא לומדת שהכוונה לבת עם אביה.

עמוני ומואבי – לא יבא בקהל

עמוני ומואבי שאינם באים בקהל – זה לא איסור חתונה או ביאה ממש, ביאה בקהל יש לה חילוקים אחרים.

שאלה: אישה שבועל אותה עמוני, האם היא עוברת על זה? או שזה “לא יבא” – נלמד מה הכוונה “לא יבא”. זו שאלה טובה.

דור שלישי – לאו להיתר

דור שלישי לא ירחיקו, זאת אומרת שהוא כן יהיה מותר לבוא בקהל. זו מצות לא תעשה שבכללותה עשה – שמשמעותה שהוא כן מותר. זו אחת ממצוות לא תעשה שהיא להיתר. הרבה מצוות לא תעשה הן איסורים, אבל מצות לא תעשה זו היא היתר.

סירוס

איסור לסרס זכר, אפילו בהמה חיה ועוף.

כהן גדול עם אלמנה

איסור לכהן גדול להתחתן עם אלמנה. איסור נפרד לכהן גדול לבעול אלמנה אפילו בלי קידושין.

מצות העשה

אתה זוכר שיש שלושים ושש מצוות לא תעשה שאני אומר כל הזמן – מתי תבוא מצות העשה? הנה היא הגיעה: כהן גדול בבתולה היא מצות עשה. ואם הוא התחתן עם אלמנה, הוא עובר על מצות העשה.

—

הלכות מאכלות אסורות – 28 מצוות

ארבע מצוות עשה ו-24 מצוות לא תעשה.

ארבע מצוות העשה – לבדוק סימנים

למעשה כל ארבע מצוות העשה הן לבדוק:

– סימני בהמה וחיה

– סימני עוף

– סימני דגים

– סימני חגבים

שאלה: אתה מדבר שזו למעשה מצוה לבדוק, או שאתה מתכוון שלא יאכלו בלי שידעו שזה כשר?

תשובה: יפה מאוד. אבל הוא גם אומר שזו פשוט אותה מצוה, רק שהיא חלה על גוף אחר – כל מין בעל חי בנפרד.

—

הלכות שחיטה – 5 מצוות

שלוש עשה ושתיים לא תעשה.

לשחוט ואחר כך לאכול

כבר דיברנו הרבה פעמים – זו תמיד הדוגמה למצוה שאינה מצוה חיובית. אין חיוב לשחוט, רק אם רוצים לאכול, אז צריך קודם לשחוט.

אותו ואת בנו

מעניין שזה נכנס בהלכות שחיטה. אין הפשט שאי אפשר לאכול את זה, הפשט הוא שאסור לשחוט את זה.

שילוח הקן – למה זה שייך לכאן?

מעניין מאוד – זה נכנס בהלכות שחיטה! זאת אומרת איך הורגים בעל חי כדי לאכול.

קושיא: איך שמת כאן שילוח הקן?

תירוץ: יכול להיות שהכל רק דברים שלפני כן אסור לאכול. אבל כאן באותו ואת בנו זה לא מעכב את האכילה, אבל שילוח הקן כן מעכב – אסור לקחת את הביצים לפני ששולחים את האם.

קושיא: תוספות אומר שמותר לאכול את הבשר לפני ששחטת?

תירוץ: כן, אבל הבשר לא נעשה נבילה על ידי אותו ואת בנו. זה יותר כמו כיסוי הדם.

טעם הרמב”ן לשילוח הקן

הייתי אומר ששחיטה נראית מעניינת – זאת אומרת איך הורגים את הבהמה בכלל? איך תופסים אותה? אז יש:

– שחיטה

– כיסוי הדם

– מתי אסור לשחוט

– איך לקחת את הבנים

הרמב”ן מצמיד שילוח הקן לאותו ואת בנו. הוא אומר שזו מין אכזריות לנצל את רחמנות האם כדי לתפוס אותה. כי הילדים עדיין חלשים, אפשר לתפוס אותם בקלות, אבל האם בדרך כלל יכולה לעוף מהר. אבל עכשיו יש לך הזדמנות לתפוס את האם, כי היא כאן עם הילדים.

יפה מאוד, אני מאוד אוהב את הרמב”ן הזה – זה משהו שלא תפסתי קודם.

סיכום הלכות שחיטה

במילים אחרות אפשר לומר: איך להתמודד עם בעל החי כדי שיוכלו לאכול את בשרו או את ביציו. יותר כמו איך מתמודדים עם השלב של תפיסת בעל החי.

—

סיכום ספר קדושה

יוצא שיש שבעים מצוות בספר הזה – שמונה עשין ושישים ושתיים לאוין. רוב הדברים הם מה שאסור לאכול ואסור לבעול.

—

ספר הפלאה

מה פירוש “הפלאה”?

“הפלאה” פירושה דברים שהאדם מוסיף איסורים על עצמו דרך נדריו או שבועותיו. “אפלאה” פירושו להפריש – כאילו הוא מוציא דברים מתחומו על ידי דיבור. זה באמת הלכות הבטחות – כל מיני הבטחות שאדם עושה בדיבורו.

ארבע ההלכות

– הלכות שבועות

– הלכות נדרים

– הלכות נזירות – כשאדם אומר הריני נזיר והוא נעשה נזיר על דברים מסוימים

– הלכות ערכין וחרמין – כשמקדישים דברים מסוימים באופן ערכין וחרמין

ערכין וחרמין – האם זה מתאים?

זה לא ממש איסור, קצת לא מתאים כל כך לדברים שאומרים שזה אסור. יותר שהוא מייעד משהו להקדש. אבל זה מפריש מעצמו – הוא נותן להקדש, זה מוקדש.

—

הלכות שבועות – 5 מצוות

עשה אחת וארבע לא תעשה.

החילוק בין שבועות לנדרים

שבועות – כשאומרים על עצמו “לא אעשה” או “אעשה”

נדרים – אומרים שהדבר יהיה אסור עליו, הדבר על הדבר, כגון “הרי עלי” או “הרי זה”

הלאוין

1. לא לישבע ולקחת את שם ה’ לשקר

2. ולא רק לשקר, גם לשוא – פירוש לדבר לא חשוב, או לדבר אבסורדי, וכדומה

3. שלא לכפור פיקדון – לא להכחיש בשבועה על פיקדון. כמו שאדם יש לו פיקדון והוא נשבע שאין לו

4. לא לישבע על כפירת ממון שאינו חייב כשזה לא אמת

מצות העשה – לישבע באמת

שכן יישבע בשם ה’ באמת.

זו מצוה נדירה מאוד – לא שמעתי מעולם שמישהו מקיים אותה, אבל זו מצוה גדולה.

“ובשמו תשבע” ברמב”ם

יש אומרים שהמצוה של “ובשמו תשבע” באמת הרמב”ם לא הכניס בספר המצוות, אבל יש מקומות שהוא כן מזכיר אותה כדרך להראות שאנחנו מאמינים בה’.

הלכות שבועות

הלא תעשה הראשונה היא שלא לישבע בשם ה’ לשקר, ולא רק לשקר, אלא גם לשוא – זאת אומרת לדבר לא חשוב, או לדבר שהוא אמת וכדומה.

המצוה השלישית היא שלא לכפור בפיקדון – לא להכחיש בשבועה על פיקדון. שאדם יש לו פיקדון והוא נשבע שאין לו, הוא עובר על הלאו. לא לישבע על כפירת ממון, שאינו חייב כשזה לא אמת.

הבאה היא מצות עשה – שכן יישבע בשם ה’ באמת. אהה, מצוה נדירה מאוד, לא שמעתי מעולם שמישהו מקיים אותה, אבל זו מצוה גדולה.

יש אומרים שהמצוה לישבע בשמו באמת הרמב”ם לא הכניס בהלכות יסודי התורה, אבל יש מקומות שהוא כן מזכיר אותה, כדרך להראות שמאמינים בה’. אבל הרי זה דין בהלכות שבועות. במובן מסוים הכל אפשר להכניס ביסודי התורה, הרבה מאוד דברים, אבל זה שייך להלכות שבועות, מובן מאליו. אני אומר, הקושי בזה הוא חילול שמו על ידי שבועה, אבל הרי זה גם בכל שבועות. כל הלכות שבועות הרי בתורה, לכולם יש שייכות.

הלכות נדרים

הלכות נדרים אומר שלוש מצוות, שתי מצוות עשה ומצות לא תעשה אחת.

המצוה הראשונה היא שישמור מוצא שפתיו – שאם הבטיח משהו ועשה נדר, יקיים אותו ויעשה ככל היוצא מפיו. והלאו שלה הוא שלא יחל דברו – שלא יעשה את דבריו חולין על ידי שיאמר שדבריו אינם שווים כלום ולחינם.

אחר כך יש מצות עשה שאם כן עשה נדר או שבועה, יעשה באופן שיעשה התרת נדרים, שיעשה זאת. כמו שיהודים בהפרת נדרים שכתוב בתורה – איך האב או הבעל או בית הדין מפר נדרים. בית דין לא כתוב בתורה, אז אני לא מבין בדיוק מה הוא מתכוון לומר “שיהיו הפרת נדרים על פי דין התורה” – אולי הוא מתכוון רק לאב ולבעל. יש מצוה, זו מצות עשה, שיש אופן של הפרת נדרים.

הלכות נזירות

נזירות יש לה עשר מצוות – שתי מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה.

הראשונה היא שהנזיר יגדל את שערו ארוך. והמצוה השנייה היא שלא יגלח את שערו – זה הפוך, זו העשה וזו הלא תעשה.

אחר כך יש כמה מצוות של לא לשתות יין או כל דבר שקשור לענבים: מצות לא תעשה אחת שלא ישתה יין או תערובת יין או אפילו רק החומץ של יין. ואחר כך יש כמה דרכים של אכילת ענבים – כשהם עדיין טריים, ענבים כשהם צימוקים, או הקליפות של ענבים, או הגרעינים – הזרע של הענבים.

ויש עוד שני איסורים של טומאה – שלא יטמא על ידי כניסה לאוהל המת, או כל דרך אחרת להיטמא במת.

ויש מצוה שהנזיר יגלח כשהוא מסיים את נזירותו, או כשנזירותו מסתיימת על ידי שנטמא מה שמסיים את נזירותו – צריך לגלח כשהוא מביא את הקרבנות.

הלכות ערכין וחרמים

הבאה היא הלכות ערכין וחרמים – שלמדנו עם הסדר שלנו בויקרא, למדנו אתמול את המצוות.

אומר, יש שבע מצוות – חמש עשה ושתיים לא תעשה, וזהו פרטן:

אחת היא לדון בערכי אדם כמו שמפורש בתורה – אם אדם אומר ערך אדם, הוא מקדיש ערך אדם, זו מצות עשה שידין ערכי אדם. ואותו דבר ערך בהמה – אדם מקדיש את הערך של בהמה. הבאה היא אם אדם מקדיש את הערך של בית. המצוה הרביעית היא לדון אם מישהו מקדיש את הערך של שדה. המצוה החמישית היא אם מישהו מחרים – זה חרם.

ואחר כך יש שני לאוין מה שלא לעשות עם חרם: לא למכור שדה או דבר שהוא חרם, ולא לפדות אותו.

יוצא שבספר הפלאה יש עשרים וחמש מצוות – עשר עשה וחמש עשרה לא תעשה.

—

ספר זרעים

עכשיו אנחנו עוברים לספר זרעים – ההלכות שקשורות לצמחים.

הרמב”ם לוקח כאן שבע קטגוריות, שבע מסכתות כמו: הלכות כלאים, הלכות מתנות עניים – צדקה שצריך לתת לעניים, תרומות שצריך לתת לכהנים, מעשרות שצריך לתת ללויים, מעשר שני ונטע רבעי הם שני מיני דברים שהאדם עצמו אוכל והוא צריך לאכול אותם רק בירושלים, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין שזה המדריך ליהודים גם מחוץ לירושלים שהם צריכים לתת מהגידולים הראשונים של השדה וכן הלאה, או הגידולים הראשונים של בהמתם – כן, ראשית הגז וכל הדברים האלה – ואחר כך ההלכות של שמיטה ויובל.

הלכות כלאים

בהלכות כלאים יש חמש מצוות לא תעשה:

אחת, לא לזרוע זרעים כלאים. והשנייה היא לא לזרוע תבואה או ירק בכרם – לא לזרוע זרעים בכרם. המצוה השלישית היא שלא להרביע בהמה כלאים – לא להרכיב בהמה מין שאינו מינו. המצוה הרביעית היא לא לעשות מלאכה עם כלאי בהמה כאחד – לא לקחת שני מיני בהמות ולהעבידם יחד. והחמישית היא לא ללבוש בגדים שהם תערובת של שני מינים.

אז בעצם יש כאן שלושה סוגי כלאים: כלאי זרעים, כלאי בהמה, וכלאי בגדים. הזרעים יש להם שתי מצוות – זריעה וכרם. והבהמה יש לה גם שתי מצוות – שלא להרביע ולא להעביד יחד. אפשר לומר שיש שני מינים: יש כשהם נעשים אחד, ויש כשהם לא נעשים אחד אבל עובדים איתם ביחד. והאיסור בכרם דומה לשלא לעשות מלאכה בכלאים – שלא נעשה אחד, אבל האיסור הוא להחזיק אותם יחד.

הלכות מתנות עניים

אלה הדברים שהם מתנות עניים. יש לנו שלוש עשרה מצוות – שבע עשה ושש לא תעשה, וזהו פרטן:

הראשונה היא מצות עשה להשאיר פאה, והלא תעשה שלה היא שלא לקחת את הפאה – הקצה של השדה.

אחר כך שוב עשה עם לא תעשה – כן להשאיר לקט, מה שנשאר בזמן האיסוף, ולא לאסוף אותו, לא לקחת אותו הביתה, להשאיר אותו באמת.

וגם עוללות יש שתיים – להשאיר את העוללות, האשכולות הקטנים של ענבים, ולא לחתוך אותם ולקחת הביתה.

כך גם פרט יש עשה עם לא תעשה – להשאיר אותו ולא לקחת אותו הביתה.

כך גם שכחה – להשאיר אותה ולא לקחת אותה לעצמו.

והמצוה האחת עשרה היא לתת מעשר לעני – מעשר עני. זה המעשר שצריך לתת לעני שיש לו שיעור, מעשר.

ויש כאן מצוה נוספת בלי שיעור – שכשבא אליך עני, תיתן לו כמה שאתה יכול לתת לו. ויש לא תעשה שלא תתאכזר ותימנע מלתת לו.

מעניין – נכון שכל אלה הם מתנות עניים, אבל מעניין שהרמב”ם תפס את הקטגוריות: פאה, לקט, שכחה, סתם צדקה – זה הכל קבוצת מצוות אחת, סוג מצוות אחד, יש לה טבע אחד כביכול.

הלכות תרומות

בהלכות תרומות יש שמונה מצוות – שתיים עשה ושש לא תעשה, ואלה הן:

המצוה הראשונה היא לתת תרומה גדולה – התרומה הראשונה שנותנים לכהן. ואחר כך לתת את התרומה שנקראת מעשר – תרומת מעשר, שהלוי נותן תרומה לכהן מהמעשר שלו. אה, התרומה מהמעשר. אז היית יכול לשים בהלכות מעשרות, אבל זו תרומה – זו התרומה של הלוי. היא הולכת לכהן.

המצוה השלישית היא לעשות את זה לפי הסדר – שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה. ולעשות את זה לפי הסדר, שקודם תרומה ואחר כך מעשרות.

הלאה, שזר לא יאכל תרומה. לא רק כך, אלא אפילו מי שיש לו שייכות לכהן – כי הוא תושב של כהן או שכיר של כהן – גם אסור לו לאכול תרומה. גם ערל, אפילו כהן, אסור לו לאכול תרומה. וגם כהן שהוא טמא אסור לו לאכול תרומה. וגם אשת כהן שהיא חללה – אתמול היה שכהן שהוא חלל אינו כהן – אבל אפילו חללה כהנת או בת כהן חללה אסור לה לאכול תרומה ולא את החלק של הקדשים שכהנים אוכלים.

הלכות מעשר

הלכות מעשר יש בהן מצות עשה אחת – שיש להפריש מעשר ראשון, בכל שנה ושנה יש להוריד את המעשר ולתת אותו ללויים.

הלכות מעשר שני ונטע רבעי

ועכשיו באות הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ובהן תשע מצוות – שלוש עשה ושש לא תעשה, ואלו הן:

אחת, להפריש מעשר שני.

השנייה, שלא להשתמש בכסף מעשר שני לצרכים אחרים אלא לצרכי אכילה, שתיה וסיכה – אבל לא טפל למאכל, אבל כן. כמו שאומר הרמב”ם, למאכל פירושו מה שאינו צורך חיי נפש ואינו חלק מהתועלת הגופנית.

השלישית, שלא לאכול מעשר שני בטומאה. ואחריה דבר דומה – שלא לאכול אותו כשהוא אונן, כשהוא אבל סמוך לקבורה.

עכשיו יש לו שלוש מצוות של לא לאכול מעשר שני במקומות אחרים מלבד ירושלים, אבל זה מחולק לשלושה: מעשר שני של דגן – של תבואה, מעשר שני של יין, ומעשר שני של שמן.

ואחר כך יש שמה שגדל בשנה הרביעית הוא קודש. לגבי מה הוא קודש? שיש לו דין כמו מעשר שני – שהבעלים אוכלים אותו בירושלים.

והמצוה התשיעית היא שכשמביאים מעשר שני לירושלים, יש מצוה לומר וידוי. וידוי מעשרות הוא בשנה השלישית – שאומרים “בערתי הקודש מן הבית” וכו’.

הלכות בכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

עכשיו באות הלכות בכורים עם מתנות כהונה אחרות שנוהגות גם בגבולין.

אומר הרמב”ם שיש בזה תשע מצוות – שמונה עשה ואחת לא תעשה, וזהו פרטן:

שיש להפריש ביכורים – הפירות הראשונים שגדלו – ולהעלותם למקדש, והכהן יאכל אותם רק בירושלים.

עכשיו באות הלכות ביכורים עם מתנות כהונה אחרות, שנוגעות גם בגבולין. אומר הרמב”ם, יש בזה תשע מצוות – שמונה עשה ואחת לא תעשה.

הפרטים: שיש להפריש ביכורים, הפירות הראשונים שגדלו, להעלותם למקדש, והכהן יאכל אותם רק בירושלים. והלאו הוא שלא לאכול מחוץ לירושלים. שיהיה קורא בעצמו, שיקרא יפה ביכורים – לכאורה הכוונה לוידוי ביכורים, ההגדה שצריך לומר.

אחר כך נאמרו עוד מתנות כהונה. מהן מתנות הכהונה האחרות? להפריש חלק מהעיסה, להפריש את החלקים הראשונים מסוימים מהבהמה – זרוע, לחיים וקיבה, ואת הראשית מהשיער כשגוזזים את הצמר, ואת הבכור מהבהמה.

ואין צריך דווקא לתת את הבהמה עצמה, אפשר לתת את הפדיון. האם זו מצוה לעשות את הפדיון, או שאפשר לעשות פדיון? שניהם. הוא עושה שתי מצוות. אפשר לתת את הבכור עצמו? אתה מדבר על בכור אדם. בכור אדם של אדם – אדם אי אפשר לתת, הכהן לא מקבל אותו. הוא אומר אמנם “מביא הוא שתים”, אבל הוא לא מקבל שאומרים “קח את בני”.

פטר חמור כן יש שתי האפשרויות. פטר חמור נותנים גם את הפדיון לכהן, או שהכהן הרי לא יכול – חמור הרי בהמה טמאה. אם לא רוצים לפדות, צריך להרוג אותו על ידי עריפה.

—

הלכות שמיטה ויובל

הלכות שמיטה ויובל יש בהן עשרים ושתיים מצוות: תשע עשה ושלוש עשרה לא תעשה.

שמיטה

הראשונה היא העשה, שיש להשבית את הארץ, לעשות שבת הארץ, להשבית את הארץ בשביעית. ואחר כך יש לא תעשה שונות של לא לעבוד: אחת שלא לעבוד על הארץ, שלא לעבוד עבודת האילן, לשפר את האילן. שלא לקצור את הגידולים שגדלים מאליהם.

מה כתוב בלשון האחרת? המצוה נאמרה שלא לקצור כדרך שקוצר בכל שנה – כתוב כנגד הקוצרים וכנגד הבוצרים. זה אומר שלא לעשות כמו שהקוצרים עושים ומה שהבוצרים עושים. מותר לחתוך, זה לא החיתוך – רק אסור לקחת לעצמו. הכוונה היא שלא לקחת כנגד מה שאנשים אחרים עושים.

המצוה השישית מהקטגוריה: מה שגדל כן יש להשמיט, כלומר להשאיר אותו לעניים ולחיות. ואותו דבר יש לעשות עם הכסף – שיש להשמיט את ההלוואות. ואחר כך יש לאו על השמטת ההלוואות, שלא ללכת ולתבוע מהלווה. ואחר כך יש לאו שאפילו אדם יודע שהכסף הולך להישמט, לא יימנע מלהלוות לפני שנת השמיטה.

יובל

המצוה העשירית היא שיש לספור את השנים כדי להגיע ליובל. ואחר כך המצוה האחת עשרה היא שכשמגיעה שנת היובל יש לקדש את השנה ולהכריז עליה כיובל. והמצוה הבאה היא שביום הכיפורים של יובל יש לתקוע בשופר ולהודיע שעבדים יוצאים לחופשי. ושבשנת היובל לא לעבוד בשדה.

וכמו שנאמר לגבי שמיטה יש גם מצוה נוספת של לא לקצור את הספיחים, שלא לקצור את הענבים כנגד הבוצרים.

גאולת קרקעות

מצות עשה ליטול גאולה לארץ – בשנת היובל יש לתת גאולה לארץ, כלומר להחזיר את הנכסים שנמכרו לבעלים המקוריים. זה נקרא שדה אחוזה ושדה מקנה.

י”ז הוא אותו דבר באופן של לאו, שלא למכור את הארץ לצמיתות, אלא לעשות זאת באופן שחוזרת ביובל.

שבט לוי

ואחר כך יש דין בתי ערי חומה. וזה חוזר למצוה י”ט ששבט לוי לא יקח חלקים בארץ ישראל, אלא יקבל ערי מתנות מיוחדות.

מעניין, הוא מכניס את זה בקטגוריה שדומה לזה – ששדה אחוזה היא כמו שדה שלא שייכת לך, וגם כל ארץ ישראל לא שייכת ללויים.

שבט לוי גם לא לוקח חלק בביזה כשכובשים את ארץ ישראל או כשיוצאים למלחמות ומקבלים שלל. אבל חוץ ממה שהלויים לא מקבלים, יש מה שהם כן מקבלים – הם מקבלים ערים לשבת, הם מקבלים ערים ואת המגרש ליד הערים. ואת המגרש אסור למכור, אלא הם יכולים לגאול אותו לעולם, “לא ימכר לצמיתות”.

אין את הדין שבדרך כלל בעיר זה חוזר, נעשה חלוט אחרי שנה או מה שההלכה היא, אבל בתי ערי חומה – מה שאין כן הלויים יש להם “גאולת עולם תהיה ללוים”. לכאורה זו הסיבה שכל העניין נכנס, כי ערי הלויים יש להן דין מיוחד לגבי דיני גאולה של יובל והדברים האלה.

אז הספר הזה יש בו שבעים ושש מצוות.

—

ספר עבודה

נעבור לספר עבודה. ספר עבודה יש בו תשע קטגוריות, תשע מסכתות:

– הלכות בית הבחירה – ההלכות של בית המקדש

– הלכות כלי המקדש והעובדים בבית המקדש – הכהנים שעושים את העבודה בבית המקדש

– ההלכות של מי רשאי ואיך רשאים לבוא לבית המקדש

– הלכות איסורי מזבח – מה אסור להקריב על המזבח

– ההלכות של איך מקריבים קרבנות מסוימים

– הלכות תמידין ומוספין – אלו קרבנות ציבור שמקריבים תמיד

– הלכות של דברים שפסולים שאסור להביאם לקרבן, דבר שנפסל על ידי פעמים שנראה

– הלכות עבודת יום הכיפורים – העבודה של יום כיפור

– ואחר כך הלכות מעילה – כשמישהו נהנה מקדשים

—

הלכות בית הבחירה

הלכות בית הבחירה יש בהן שש מצוות – שלוש עשין ושלוש לא תעשין.

המצוה הראשונה היא שיש לבנות בית מקדש, “ועשו לי מקדש”. זה דבר של הקב”ה, אנחנו צריכים לעשות.

המצוה השנייה היא לאו, שלא לבנות את המזבח באופן גזית, כלומר אבנים חתוכות. ושלא לעלות על המזבח במעלות, לא לעשות מדרגות, אלא לעשות כבש.

מצוה לירא מן המקדש – להתנהג ביראה במקדש.

ולומדים שתי מצוות משמירת המקדש: אחת, שיש לשמור את המקדש, הכהנים יעמידו שומרים, שומרי המקדש. ושלא להימנע משמירת המקדש, “ולא ישביתו את עבודתי”, שלא תהיה שביתה.

—

הלכות כלי המקדש והעובדים בו

הלכות כלי המקדש והעובדים בו – ההלכות של כלי המקדש וההלכות של עובדי המקדש. יש בזה ארבע עשרה מצוות – שש עשין ושמונה לאוין.

וזהו פרטן:

שמן המשחה: לעשות שמן המשחה – לעשות שמן משחה, ובו הולכים למשוח את העובדים ואת הכלים. ואת שמן המשחה מותר לעשות רק לקודש, אסור לעשות כמותו – הלאו הבאה היא “שלא לעשות כמותו”. וזר לא ימשח בו באופן שאינו ראוי, זו לא המצוה.

קטורת: אותו דבר עם קטורת, שלא לעשות כמו הקטורת. המצוה הבאה היא שלא להקטיר על מזבח הזהב שום דבר חוץ מהקטורת שצריך להקטיר שם.

ארון: המצוה הבאה היא שהארון כשנושאים אותו – מעניין, נושאים אותו במדבר או עוד מצבים, כשצריך לשאת אותו – כשצריך לשאת את הארון, יש לשאת אותו תמיד על הכתף, דרך כבוד צריך לשאת אותו. ושהבדים שבארון, שנעשו כדי שיוכלו לשאת אותו, יישארו שם תמיד, לא להסיר אותם.

עבודת הלויים: המצוה הבאה היא שהלוי יעשה עבודה במקדש. ומצות לא תעשה הבאה היא שאיש לא ייכנס לטריטוריה של השני במלאכת המקדש, כלומר שהכהן לא יעשה את עבודת הלוי או להיפך.

מקדש זיין כהנים: והמצוה העשירית היא לקדש את הכהנים לעבודה, הכוונה לכאורה בשמן המשחה.

משמרות ברגלים: המצוה האחת עשרה היא שכל המשמרות יהיו שווים ברגלים – הכוונה שכל השנה יש משמרות אחרות שיש להן זכות לאותו יום, אבל ברגלים לכולם יש אותה זכות.

בגדי כהונה: והמצוה הבאה היא שהכהן ילבש בגדי כהונה בעבודה. המצוה השלוש עשרה היא לעשות את המעיל באופן שלא ייקרע, לא לקרוע את המעיל. והחושן לא יזוז מהאפוד, ויהיה אחד צמוד לשני.

—

הלכות ביאת המקדש

ועכשיו, הלכות ביאת המקדש. ההלכות של ביאה לבית המקדש יש בהן חמש עשרה מצוות – שתיים עשה ושלוש עשרה לא תעשה.

מה הן? בפנים איך הכהן לא ייכנס לבית המקדש:

– לא ייכנס שיכור

– לא ייכנס עם שיער ארוך מגודל

– לא ייכנס עם בגדים קרועים

– לא ייכנס סתם מתי שהוא, אלא כשהוא צריך להיכנס

ועכשיו, המצוה הבאה היא שהכהן לא יצא מהמקדש בשעת העבודה.

טומאה: עכשיו יש מצות עשה שהטמאים יש לשלח, ומצות לא תעשה מזה היא שהטמא לא יבוא לבית המקדש. ומי עוד אסור – מי שבעצם טהור כבר נטהר, אבל הוא עדיין לא טהור, כי עדיין לא היה ערב שמש, כי השמש עדיין לא שקעה.

קידוש ידים ורגלים: עובד, מי שעושה את העבודה בבית המקדש, מקדש ידיו ורגליו.

בעלי מומים: והמצוה הבאה, שלוש הן בעלי מומים: שבעל מום לא ייכנס לשטח הקודש, בהיכל ובמזבח, ובעל מום לא יעשה את העבודה, ואפילו בעל מום עובר שיש לו רק מום קל שעובר, גם אסור לו לעשות את העבודה.

זר: והמצוה החמש עשרה היא שזר לא יעשה את העבודה.

—

הלכות איסורי מזבח

ועכשיו נלמד הלכות איסורי מזבח. ויש בזה ארבע עשרה מצוות – ארבע עשה ועשר לא תעשה.

וזהו פרטן: שכל הקרבנות יוקרבו תמימים, קרבנות שלמים. והלאו ההפוכה מזה היא שלא להקריב בעל מום.

ובעל מום אסור – מה לא לעשות עם בעל מום? לא להקריב אותו, לא לשחוט, לא לזרוק, לא להקטיר את חלבו.

כל הקרבנות יוקרבו תמימים, קרבנות שלמים, וההפך, הלאו מזה היא שלא להקריב בעלי מומים.

לא להקריב בהמה שיש בה מום, בעל מום לא להקריב, אפילו קרבן שגוי שולח. לא לעשות מום בקדשים שכבר הוקדשו. לפדות קדשים שנפסלו, במילים אחרות, קיבלו מום.

בבהמות שמקדישים יש זמן מסוים, שזה מיום השמיני, לפני זה נקרא מחוסר זמן, לא להקריב.

מצוה י”א היא שלא להקריב אתנן ומחיר, וי”ב היא שלא להקריב שאור ודבש. ואחר כך יש עשה עם לא תעשה שיש למלוח את הקרבן, ושלא להקריב בלי מלח.

—

הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות יש בהן עשרים ושלוש מצוות, עשר עשה ושלוש עשרה לא תעשה. מה הם הפרטים? איך עושים ואיך מכינים כל קרבן. במילים אחרות, אם מישהו לא יודע איך עושים קרבן עולה, שיסתכל בהלכות מעשה הקרבנות. לא שיעשה קרבן עולה, אלא מי שצריך לעשות, צריך לדעת איך. ואותו דבר חטאות וכו’.

סדר הקרבנות

הקרבנות הולכים על הסדר. העולה יש מצוה שיש לעשות על הסדר, ולא לאכול בשר העולה, זה אחד מהפרטים של העולה – אסור לאכול.

אותו דבר חטאת, סדר החטאת, שהכוונה לכאורה גם אותו דבר – לעשות את החטאת כמעשהו, ולא לאכול מחטאת הפנימית. סתם חטאות רגילות אוכלים כן, אבל יש חטאות פנימיות שאותן אסור לאכול. חטאת העוף אסור להבדיל.

אחר כך יש מצוה של אשם, וסדר האשם השלישי. אחר כך יש מצוה שסדר קדשי קדשים, שהכוונה חטאת ואשם בעיקר, יאכלו אותם במקדש, ולא לאכול חוץ לעזרה. זה עד כאן קדשי קדשים.

קדשים קלים

עכשיו אפשר ללמוד על קדשים קלים. קדשים קלים הכוונה שלמים. יש סדר איך להקריב, זו מצוה. יש לאו שלא לאכול קדשים קלים קודם זריקת דמים, צריך לחכות שיעשו את הזריקה.

מנחה

עכשיו עוברים למנחה. מנחה יש לה סדר המנחה. פרטים של סדר המנחה: מנחת חוטא לא שמים שמן. בחוטא כבר ראינו את זה, אבל עכשיו מדברים על מנחת חוטא, מנחה שבאה על חטא, לא שמים שמן, ולא שמים לבונה.

אחר כך, כשמביאים מנחה לא אוכלים אותה, נעשית בכלל חמץ מתנור, לאפות את המנחה חמץ. וכהנים, זו מצות עשה לכהנים לאכול שירי המנחות. אחר כך יש מצות עשה לכהנים לאכול – כמו שהכהנים יאכלו את קדשי הקדשים, עכשיו יש מצוה שהמנחות גם יאכלו אותן.

נדרים ונדבות

מצות עשה היא שמי שעושה נדר או נדבה יביא אותה מיד, מצות עשה ברגל ראשון, והלאו היא שלא לאחר את הנדרים והנדבות או דברים אחרים שחייב, מה שהוא שיעור האיחור.

מצוה כ’ היא שכל הקרבנות יוקרבו בבית הבחירה, אפילו קרבנות חוץ לארץ. והלאוין מזה הן לא לשחוט חוץ לעזרה, לא להקריב חוץ לעזרה.

זה עד כאן הלכות מעשה הקרבנות.

—

הלכות תמידין ומוספין

עכשיו אפשר לראות הלכות תמידין ומוספין, שאלו קרבנות שמקריבים כל יום, תמיד כל יום, ומוסף של שבת ויום טוב. יש תשע עשרה מצוות מזה, שמונה עשרה עשין ולאו אחת.

א’, לתת שני כבשים כל יום עולות, אחד בבוקר ואחד בערב. ב’, לעשות אש על המזבח כל יום. לאו היא לא תכבה, מישהו עוסק להחזיק, לכבות את האש, לא תכבה. מצוה ד’ היא תרומת הדשן, מצוה ה’ היא קטורת סמים כל יום, מצוה ו’ היא אש התמיד של כל יום, מצוה ז’ היא מנחת חביתין של כל יום.

מצוה ח’ היא מוסף של שבת, שני כבשים. מצוה ט’ היא לחם הפנים שעושים בשבת. מצוה י’ היא מוסף של ראש חודש. י”א היא מוסף של פסח. י”ב היא עומר התנופה שעושים ביום השני של פסח.

ספירת העומר

י”ג היא לספור ספירת העומר. זו מצוה אחת שלמעשה שייכת לספר זמנים, שכתובה כאן. מי שיראה, זה מעניין – אפשר ללמוד את כל ספר זמנים ולא לדעת איפה ספירת העומר, צריך לחפש ברמב”ם איפה ספירת העומר.

הרמב”ם מכניס את זה שזה מקושר להקרבת העומר, הספירה של הקרבת העומר, זה סניף במצווה של הקרבת העומר. אבל למעשה הרמב”ם, זוכרים שהרמב”ם חילק את כל הדברים שעושים במקדש ושלא עושים במקדש, הוא חילק. והרמב”ם סובר את הפירוש שיש מצווה אפילו בזמן הזה בדרך הרמז לספור ספירת העומר, אפילו שאין קרבן עומר. ואבל כל זה, כתוב כאן ישר, שזה לכאורה לא המקום הנכון מהדעת עצמו, צריך לחפש סוד בפנים.

מוספים (המשך)

י”ד זה המוסף של שבועות, ט”ו זה שתי הלחם של שבועות שבא עם הקרבנות שבאים איתם, ט”ז זה המוסף של ראש השנה, י”ז זה מוסף של סוכות, י”ח זה מוסף של יום כיפור, י”ט זה מוסף של חג, וכ’ זה מוסף של שמיני עצרת, שהוא רגל בפני עצמו.

—

הלכות פסולי המוקדשין

עכשיו יש הלכות פסולי המוקדשין. פסולי המוקדשין זה מה שעושים עם מוקדשין מסוימים שנפסלו או שנפל בהן מום. כאן בזה יש שני עשין ושש לאוין.

א’ זה לא לאכול קודשים שנפסלו, גם לא לאכול בעל מום, ג’ לא לעשות נותר, ד’ לא לאכול נותר, ה’ לא לאכול קודשים שנטמאו – זו עוד דרך איך שיכול להיפסל, ו’ איך שאדם טמא לא יאכל קודשים. ז’ זה לשרוף נותר, ח’ זה לשרוף טמא.

הרמב”ם אוהב לומר טמא, אדם שנטמא, אדם הוא טמא. אין דבר כזה שאדם הוא טמא, מה זה אדם טמא? אין דבר כזה. אדם הוא דבר טהור, עושים את עצמו טמא.

—

עבודת יום הכיפורים

עבודת יום הכיפורים זו מצווה אחת, שיעשו את כל הסדר כמו שכתוב – בשמונה בגדים, כוונות, וידוי, שליח ציבור, כל העבודה.

—

הלכות מעילה

מעילה יש שלוש מצוות, עשה אחת ושני לא תעשה. מה זה? מצות עשה שהמועל ישלם חומש עם הקרן. אם המועל יוסיף חומש? הוא צריך לשלם מה שהזיק להקדש, מה שהשתמש, וחוץ מזה חומש מהקרן. זה הדין של מועל, כמצווה אחת. והלא תעשה זה לא למעול, ולא להשתמש בקדשים.

—

סיכום ספר עבודה

יוצא 103 מצוות. מספר עצום! עכשיו אתה מבין למה עד עכשיו זה הכי הרבה מצוות שמצאנו בספר הזה – 37 עשין ו-66 לא תעשה.

וזה מה שאנחנו יהודים לא לומדים ולא כל כך ברורים בנושא של קדשים, ואנחנו עם הארץ גדול, וזה אחוז גדול מהמצוות נמצא בזה.

—

ספר הקרבנות

ספר הקרבנות יש שש הלכות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, והלכות תמורה.

הלכות קרבן פסח

הלכות קרבן פסח אומר הרמב”ם יש שש עשרה מצוות, ארבע עשה ושתים עשרה לא תעשה. ואלה הפרטים:

אחת, העשה שישחטו קרבן פסח בזמנו. שלא ישחטו אותו כשעוד יש חמץ. שלא ישאירו את האיברים שייפסלו בלינה. שישחטו קרבן פסח שני אם פספסו את הראשון.

שיאכלו את בשר הפסח, יאכלו בליל חמישה עשר עם מצה ומרור. שיאכלו גם פסח שני, יעשו אותו דבר, שבליל חמישה עשר מחודש אייר יאכלו אותו גם על מצות ומרורים.

לאו שקרבן פסח לא יאכלו נא ומבושל. ולאו שלא יוציאו מבשר הפסח מחוץ לחבורה שאוכלת את קרבן הפסח.

המצווה התשיעית היא שמשומד לא יאכל מקרבן הפסח. הבאה היא שתושב או שכיר שאינו יהודי מלא לא יאכל מקרבן הפסח. וערל שאינו מהול לא יאכל מקרבן הפסח.

הלאה, שלא ישברו עצם מקרבן הפסח. אותו דבר בפסח שני אסור לשבור עצם. ואסור להשאיר שקרבן הפסח יהיה נותר. ואותו דבר בפסח שני אסור להשאיר עד הבוקר הבא. וגם מחגיגת ארבעה עשר, הקרבן שמביאים חוץ מקרבן הפסח, קרבן חגיגת ארבעה עשר, גם אסור להשאיר עד היום השלישי של פסח.

הלכות חגיגה

ועכשיו באות הלכות חגיגה, יש שש מצוות, ארבע עשה ושני לא תעשה, ואלה הן:

אחת, שיעלו לבית המקדש, לראות את פני ה’. השנייה היא שיעלו בשלוש רגלים לחוג, לעשות מצות חגיגה. המצווה השלישית היא שישמחו בימים טובים. וד’, שכשעולים לא יעלו ריקם, לא יעלו בלי קרבנות. ה’, שגם הלוי שאין לו קרקעות משלו לא יימנעו משמחו, ויתנו לו מתנות כהונה ברגלים.

הקהל

המצווה השישית היא שחג הסוכות במוצאי שמיטה צריך המלך להקהיל את העם.

זה במקום הלא נכון. אני לא יודע למה שמו את זה. אני רק שואל קושיא, ודרך כבוד – אני אומר שילכו לשים בהלכות מלכים? אולי בהלכות קריאת התורה? אני לא יודע.

הרמב”ם סבר שזה דין בחג הסוכות. זה יותר דין בחג הסוכות מאשר דין בהלכות מלכים. באמת, זה מתייחס לסוכות, אבל זה מוזר לחשוב שזה דין בחג הסוכות.

הרי צריך ללמוד בפנים את ההלכה, וצריך לחשוב על זה. הסוגיא של המקום של כל דבר קיימת. אבל אני אומר, כשאתה לומד את ההלכות יש לך עם מה לעבוד, יש לך כלים לחשוב.

הלכות בכורות – למה מעשר בהמה נכנס

הרמב”ם הוסיף מעשר ובכור כי הם גדר אחד, כענין שכתוב – כמו שהפסוק אומר, שיש מום בשניהם, בבכור ובמעשר, “ככל חוקתיו עליו תעשה”. כבר רואים שמעשר ובכור הם קטגוריה אחת. רואה, הוא מביא ראיה.

זו הסוגיא של המקום של כל דבר. אבל אתה רואה שהרמב”ם הרגיש שזה לא ברור. היו יכולים לשאול על הקהל, ושאלות אחרות, אני לא יודע. אבל זו הייתה הקושי של הרמב”ם – כתוב כאן הלכות בכורות, פתאום מסתכלים בפנים, רואים שיש מעשר. יודע מה הוא היה צריך לעשות? הוא היה צריך לשים הלכות מעשרות, הוא היה צריך להפריד. או שהיה צריך לקרוא הלכות בכורה ומעשר. אומר הרמב”ם: תדע, בכור ומעשר יש להם אותם מעשים, יש להם אותם דינים. לא רק שיש להם אותם דינים, אלא הפסוק אומר את דינם באותה מילה – שנחשוב שזה מתכוון גם לבכורות גם למעשרות, ממילא שייך להלכה אחת.

—

הלכות שגגות

הלכות שגגות יש חמש מצוות עשה:

א’ – שיחיד שעשה עבירה יביא קרבן חטאת שקבוע על שגגתו.

ב’ – כשיש מצב שצריך להביא אשם, שהוא לא נודע לו – הוא לא יודע אם חטא עד שנודע לו – צריך להביא אשם תלוי עד שיוודע לו. אשם תלוי הוא רק זמני. אחר כך כשמתברר, צריך להביא חטאת גם. זה לא פוטר אותו, רק עד שמתברר ספקו.

ג’ – מי שהוא שוגג במעילה, או גזילה, או שפחה חרופה, או כופר בפקדון, מביא תמיד אשם – זה אשם ודאי.

ד’ – חוטא שעובר על עבירות מסוימות, יש לו קרבן עולה ויורד – שעשיר מביא בהמה, ועני יכול להביא עוף או עשירית האיפה. זה קרבן עולה ויורד.

ה’ – סנהדרין שעשתה עבירה של לא לדעת את ההלכה ופסקה שלא כהלכה, צריכה להביא קרבן, אם זו טעות באחת מן החמורות.

—

הלכות מחוסרי כפרה

הלכות מחוסרי כפרה יש חמש מצוות עשה. זה נוגע לאנשים שלא עשו עבירה או משהו, רק חסרה להם כפרה – זו הבעיה היחידה שלהם, סוג של קרבן. הם לא עשו עבירה, אבל חסרה להם כפרה.

זה מעניין – יש אנשים שהם חוטאים ומחוסרי כפרה. אבל כאן, הם לא חוטאים, הבעיה היחידה שלהם היא שהם מחוסרי כפרה. ההקשר של מחוסרי כפרה הוא בדרך כלל שאומרים שיש טהרה, יש שבעה נקיים, יש טבילה, ואחר כך יש שרמה אחת של להיות טהור היא דרך כפרה גם. זה סוג של קרבן שצריך להביא בתור טהרה, לא בתור כפרה על חטא.

פשוט מאוד: שזב כשנטהר צריך להביא קרבן, אותו דבר יולדת כשנטהרת צריכה להביא קרבן, אותו דבר זבה כשנטהרת צריכה להביא קרבן, אותו דבר מצורע כשנטהר צריך להביא קרבן – ואחר כך נעשים טהורים.

—

הלכות תמורה

הלכות תמורה יש שלוש מצוות – אחת עשה ושתי לא תעשה:

אחת – שלא יעשו תמורה.

שתיים – אם מישהו כן עשה, התמורה נעשית קדושה.

שלוש – עוד לא תעשה, שלא יחליפו קדשים מקדושה אחת לשנייה.

—

סיכום ספר הקרבנות

אומר הוא, יוצא שהספר הזה, ספר הקרבנות, הוא שלושים ותשע מצוות – עשרים עשה ותשע עשרה לא תעשה.