חלוקת הספר חלק ג’ (תורגם אוטומטית) – תמלול מתורגם

הקדמות ללימוד רמב”ם

תפילה להצלחה בלימוד

ראיתי שיעור של הרב ברוין, הרב של קראון הייטס, בסיום הרמב”ם. הוא חזר על דברי הרבי מליובאוויטש שאמר שקשה מאוד ללמוד כל יום רמב”ם, אבל זה דבר גדול להצליח בזה. הרבי ציווה שלפני שמתחילים ללמוד יאמרו פרק תהילים, ויתפללו שיצליח המשך השיעור, שאף אחד לא יפול, ושיהיה כוח וחשק והתמדה.

דוד המלך התפלל שתהילים שלו יהיה כמו נגעים ואהלות – כשמשתמשים בתהילים כדי ללמוד נגעים ואהלות זה טוב מאוד, ומקיימים את בקשתו של דוד המלך.

האם אפשר לפסוק מהרמב”ם

אנשים הרבה פעמים מודאגים ואומרים שאסור ללמוד רמב”ם כי אסור לפסוק ממנו – ההלכה לא תמיד כמו הרמב”ם.

האמת היא שכן, אנחנו לא יכולים בדיוק את פסק ההלכה בחושן משפט ויורה דעה – בדיוק אם מותר להחזיר את המכסה בשבת כך וכך, אם הרמב”ם מקל מדי, וממילא אם מישהו מקל לפי הרמב”ם הוא הולך נגד המנהג שמחמיר.

אבל – רוב היהודים, הבעיה שלהם היא שהם בכלל לא יודעים שיש דבר כזה. הם יודעים שיש שבת, כל אחד יודע, אבל הם לא יודעים בדיוק בכלל שיש הלכה של שיעור הטמנה, ואיך קוראים לזה בכלל. כשלומדים רמב”ם מגלים, ובמקרה הגרוע ביותר מישהו יקל כמו הרמב”ם הקדוש.

זה רמה הרבה יותר מאוחרת לדעת מנהג מסוים להלכה למעשה. אבל קודם – דרך לימוד רמב”ם מרוויחים הרבה יותר מלדעת את כל היסודות, כללים ופרטים. אחר כך, אם למעשה מישהו רוצה לשאול מורה הוראה מקומי או להסתכל במשנה ברורה, זה דבר נפלא.

אפילו בדברים שכן נוגעים למעשה – הלכות חמץ נוגע למעשה, אבל רוב האנשים שכחו בכלל שיש מצווה כזו.

שיטת החזון איש

החזון איש סבר שכאשר יהודי לומד סוגיא ומתברר לו מאוד מהלך מסוים, מותר לו לנהוג כך. יכול להיות מישהו שהוא תלמיד של הרמב”ם, הוא לומד תמיד רמב”ם, הוא רואה את הסוגיא – כל המבט שלו על תחילת הש”ס מסודר עם הסדר של הרמב”ם. אבל שוב, שלא יסמכו על זה למעשה.

כל אחד נוהג כמו שמקובל – בעיקר עושים מה שראו אצל ההורים ומה שראו אצל הקהילה.

—

ספר טהרה – המבנה

זהו השיעור האחרון מההקדמות של הרמב”ם. למדנו את ההקדמה הארוכה של הרמב”ם שבה הוא מסביר את היחס של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מנה את רשימת תרי”ג המצוות, ואחר כך הרמב”ם נכנס ומסביר את הסדר שלו איך שסידר את ארבעה עשר ספריו.

ספר טהרה יש בו שמונה קטגוריות של הלכות:

הלכות מקוואות היא למעשה היחידה שנוגעת למעשה מכל העניין, כי מקווה צריכים עדיין לעשות לפי הלכות מקוואות. אולי משהו מזה נוגע לכהן אפילו בזמן הזה – אני צריך להיזהר מלהיטמא.

הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת יש בה מצות עשה אחת. זו אולי הקטגוריה הראשונה של הלכות שיש בה רק מצווה אחת – והיא דין טומאת מת.

הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה יש בה כלולות שתי מצות עשה:

א. דין פרה אדומה – הדין של עשיית פרה אדומה

ב. אחרי ששחטו את הפרה אדומה – הדרך איך מטהרים. מערבבים את אפר הפרה עם מים וזה נקרא “מי נדה” – נדה הוא לשון של הזאה. המצווה היא דין טומאת מי נדה וטהרתן – זה מטמא את המשתמשים במצווה: מטהר טמאים ומטמא טהורים.

הערה על לשון הרמב”ם

מעניין – ברשימת תרי”ג מצוות קרא הרמב”ם לפרה אדומה (מצוה ק”ג): “מצות פרה אדומה להיות אפר מוכן.” אבל כאן הוא שינה וכתב “דין פרה אדומה.” אני רואה שבספר טהרה “דין” הפך לשפה שלו.

הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת יש בכללן שמונה מצוות – שש מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה:

א. להורות בצרעת אדם כדין הכתוב בתורה – שהכהן יעסוק בהלכות של כשאדם מוצא צרעת על גופו, מתי זה כשר ומתי זה טמא.

*שאלה:* האם המצווה “להורות” – מצווה על הכהן להורות? או שהמצווה היא דיני צרעת כמו שהוא אומר “דין פרה אדומה”?

ב. שלא יקוץ סימני טומאה – שלא יחתוך נגע, אפילו רק קצת, כך שמוריד את הקצת מהנגע שעושה אותו טמא.

ג. שלא יגלח הנתק – כשיש נגע על השיער שנקרא נתק, שלא יחתוך את השיער.

ד. שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו – ברגע שמאושר כמצורע, שולחים אותו מחוץ למחנה, הוא קורע את הבגדים, הוא מגדל את השיער.

לשון הרמב”ם מעניינת: התכלית של העניין היא שיתפרסם – “טמא טמא יקרא”, שאנשים ידעו שהוא טמא. אבל הרמב”ם לא אומר שיש מעשים שצריך לעשות והתוצאה מזה היא שמתפרסם. אלא להיפך – המצווה היא לפרסם, ויש דרכים איך לעשות זאת.

*נפקא מינה:* אולי אפשר ללמוד שאם יש דרך אחרת לפרסם, צריך לעשות אותה.

הרב מצאנז אמר ש”טמא טמא יקרא” זו התוצאה מכל הדברים האלה – כשאדם עושה כך, כל האנשים שעוברים אומרים שהוא טמא.

ה. טהרת צרעת – איך מטהרים צרעת

ו. מצות גילוח המצורע בכל שער שבו – כשנטהר צריך לגלח את השיער

ז. דין צרעת הבגד – אם מוצאים צרעת על בגד

ח. צרעת הבית – כשמוצאים צרעת על בית

הלכות מטמאי משכב ומושב

“מטמאי משכב ומושב” פירושו הטמאים שמטמאים משכב ומושב – נדה, זבה, יולדת וזב. הם שייכים לקטגוריה אחת כי לכולם יש את העניין שהם מטמאים משכב ומושב.

יש בכללן ארבע מצוות:

– דין טומאת נדה

– דין טומאת יולדת – אחרי לידת ילד טמאה לזמן מסוים

– דין טומאת זבה – אישה זבה

– דין טומאת זב – זכר שהוא זב

שאר אבות הטומאות

חוץ ממה שכבר מנה טומאת מת ונדה שהם אב הטומאה, יש שאר אבות הטומאה.

יש בכללן שלש מצוות:

– דין טומאת נבילה – נבילה היא אב הטומאה

– דין טומאת שרץ

– דין טומאת שכבת זרע – שכבת זרע מטמאה

עבודה זרה – בגמרא כתוב “עבודה זרה מטמאה כשרץ.” ויש טומאה מדברי סופרים – הוא מונה את הטומאה מדברי סופרים.

הקטגוריה הבאה של הלכות היא שאר אבות הטומאה. חוץ ממה שכבר מנה טומאת מת, ונדה הרי היא אב הטומאה, וכן הלאה – יש שאר אבות הטומאה. ויש בכללן שש מצוות עשה, וזהו פרטן. הוא מונה: דין טומאת נבילה – נבילה היא אב הטומאה. אותו דבר שרץ – דין טומאת שרץ. דין טומאת שכבת זרע – שכבת זרע מטמאה.

עבודה זרה – מעניין, עבודה זרה בגמרא “עבודה זרה מטמאה כשרץ, ותמונתה מדברי סופרים.” מעניין שהוא יכול היה למנות קודם דין טומאת שכבת זרע, אחר כך דין טומאת שרץ, כדי לשים את עבודה זרה ישר לידו. נראה את הסדר המדויק.

גם מעניין שעבודה זרה הוא לא שם בהלכות עבודה זרה. אני מניח כי זו עבודה זרה שנוגעת לטומאה.

הלכות טומאת אוכלין

הלכות טומאת אוכלין – מצות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן. איך משקין ואוכלין נטמאים, ואיך אפשר לטהר אותם.

הלכות כלים

הלכות כלים – וזהו פרטן. כאן הוא לא מביא שום מצווה בכלל. ענין אלו ההלכות – זו הרי הראשונה שמצאנו בלי מצווה. הוא לא אומר שזה דרבנן, הוא אומר ההלכות, זה דאורייתא, אבל הוא לא אומר כמה מצוות.

ענין אלו ההלכות של הלכות כלים: לידע הכלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטומאות – אילו כלים מקבלים טומאה מכל הטומאות שהוזכרו, וכלים שאינן מטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים – איך נטמאים כלים, וכיצד הן נטהרין – ואיך הם נטהרים.

בעצם כל הדברים האלה הם גם מצוות, כי אם כלי נטמא מטומאת מת, זה חלק ממצות טומאת מת. אבל יש קטגוריה נוספת של איך כלים נטמאים.

יש מסכת שלמה כלים. אם הרמב”ם היה מוצא תלמידים שלומדים את הדינים של כלים, הוא היה מאוד שמח, כי לצערנו אין. יש הלכה שלמה – מה העניין של כל ההלכות האלה? הכל דאורייתא, כי זה מטמא מדאורייתא. רק ש… לכאורה על טומאת מת יש גם את הדברים האלה, אבל העניין הוא שזה כמו תנאי – זה יותר כמו החפץ שמקבל טומאה, ולא הלכות איך להיטמא, אלא שזה מקבל טומאה. מעניין, יש מסכת שלמה כלים, מסכת גדולה.

הלכות מקוואות

הלכות מקוואות. מצות עשה אחת שיטבול כל טמא – כל מיני טמאים יטבלו במי מקווה, ואחר כך יטהר – ואחר כך יטהרו.

כל הטמאים, חוץ מטמא מת. כי טמא מת צריך עוד פרה אדומה. לא עוזר כלום מקווה לטמא מת. יוצא, לא עוזר כלום. כשאין פרה אדומה, לא אומרים שילך לפחות למקווה – לא משנה. בערך כמו שאומרים שכשאי אפשר ללכת למקווה שירחץ את הידיים. לא משנה הלכתית.

אנשים הולכים למקווה אחרי לוויה, יש מנהג כזה. רחיצת הידיים היא בגלל הרוחות או משהו, לא בגלל הטומאה. אבל ראיתי דבר, אני לא זוכר מאיזה ספר חסידי, הוא אומר שזה מה שהעניין של “מקוה טהרתם לפני ה’ תטהרו” – שאפילו כשאי אפשר להיטהר לגמרי, שלפחות יטבול במקווה. שמקווה לא עוזר לטומאת מת, אבל בכל זאת, טהר את עצמך כמה שאתה יכול, אפילו אם לא עוזר לגמרי.

סיכום ספר טהרה

“נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה” – בכל ספר טהרה יש עשרים מצוות, “מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתים מצוות לא תעשה.”

נראה לי שהרמב”ם עשה הרבה עבודה על ספר טהרה לעשות סדר. יש הקדמה שלמה של הרמב”ם בספר טהרה, שם הוא אומר שאף אחד לא יודע את זה – זו כמו הקדמה שהוא אומר שאף אחד לא יודע את זה, גם כי לא נוגע למעשה, וגם כי קשה. הרמב”ם השקיע מאוד לבאר, לעשות כללים טובים, ואפשר לראות את זה במצוות כאן. הדינים נעשו הרבה יותר ברורים, ולא כך סתם פעם כך…

הוא לא סתם אמר חבילת מצוות. הוא עבד מאוד מה יהיה הסדר. עשיתי את הקטגוריה של כלים, ואני חושב שכלים באמת לא כל כך יפה לנו, אבל רואים שאפשר להסכים, ורואים שזה יותר ספר מאורגן. הוא עבד קשה הרמב”ם לעשות את הסדר שלו. ידוע, ההקדמה לסדר טהרות היא חיבור חזק מאוד של הרמב”ם שמסביר את סדר טהרות.

קדושה ודברים, שם יש לך את מורה נבוכים שהוא חיבור חשוב, אבל שם לא שמתי לב כל כך שזה כל כך ברור. אולי גם, הוא עשה חלוקות – למשל הקרבנות של פסולי המוקדשין, גם לרמב”ם יש, זה כזה… אין מצוות, זה כזה כל מיני פסולים שאסור להקריב. זו הזדמנות לחלק כך או כך – קרבנות יחיד וקרבנות ציבור בנפרד.

ספר נזיקין

הספר השני הוא נזיקין. נזיקין זה בעצם שלוש הבבות.

חושן משפט, נותן לחברו. כי נזיקין זה יותר בבא קמא, אבל… יש לך גם הלכות מזיק. קנין זה יותר דברים כאלה. שופטים חזק בבבא מציעא, יש לך הרבה הלכות ארבעה שומרים ופיקדון.

שופטים זה יותר כמו סנהדרין. שופטים זה סנהדרין, אולי עדות. הלכות עדות יש גם על בית דין. הלכות ממרים. שופטים זה יותר במסכת סנהדרין – קצת עבודה זרה, קצת… עבודה זרה יש גם הרבה מסנהדרין בעניינים. הלכות עדות גם עמדו במסכת סנהדרין.

הרעיון של לעשות ספר כמו קבוצה שהיא הלכות סנהדרין, זה בעצם משנה מסכת סנהדרין. לא כתוב שם. כתוב שם עונשין, כתוב גם כאן – העונשין שבית דין עושה, וכדומה.

אפשר לומר שזה בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא וסנהדרין.

נזיקין בזמנים קדומים לעומת היום

אפשר לומר אולי שבזמנים קדומים, הדברים שהיו בתורה היו על נזיקין. אני מניח שנזיקין היה דבר קרוב מאוד. היום כנראה רוב דיני תורה הם יותר במקח וממכר, טוען ונטען, שותפים, ויש מישהו שנכנס… זה לא הגדול… והשכן הזיק את הרכוש שלך.

אני חושב שאפילו רוב זה שותפים והלוואות שלא שילמו, או הוא גורר בהשקעות. זה שוב דיני תורה הולכים על פחות נזיקין.

אולי צריך לחשוב אחרת… אני על מה שהרמב”ם עשה נזיקין כדבר קטן, ובא עוד הרבה סוגים אחרים… הסדר, הסדר שיש בגמרא נקראים כולם תחת הקטגוריה של נזיקין.

זה מעניין. הסדר של חושן משפט נקרא נזיקין, וגם בחומש, כשמסתכלים בפרשת משפטים, זה מתחיל מנזיקין, או לא? הדבר הראשון הוא “כי יגח”. אחר כך מדובר הרבה הלכות שומרים ודברים אחרים, אבל משפטים זה אחרי עשרת הדברות, וזה מתחיל עם נזיקין. נזיקין נראה קטגוריה חשובה מאוד.

יכול להיות שפעם בזמנים ההם עיקר הסכסוכים היו בענייני נזיקין, כי בהמות הסתובבו… עוד לא היו כל העסקים. לא היו כל העסקים. אני לא יודע, נדמה לי שדיני התורה הם פחות על נזיקין, יותר על כל הדברים האחרים. עדיין יש, הבעיות עם ביטוח.

הלכות נזקי ממון

ספר נזיקין יש בו חמש קטגוריות של עיקרי הלכות. הלכות נזקי ממון – כשמזיקים למישהו בממון, או הממון שלך מזיק.

הלכות גניבה, גזילה ואבידה

הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה… מעניין. יש לו שתי קטגוריות שנראות אותו דבר.

מעניין שגזילה ואבידה כתובים ביחד. ואחר כך יש גניבה בנפרד, וגזילה ואבידה. גניבה, גזילה – היה לכאורה זוג יותר טוב. גזילה היתה גניבה. גניבה, גזילה, או גזילה, גניבה.

מעניין, אבידה עומדת באמצע. גניבה חמורה מגזילה.

יש לי חשד שאוכל לומר חידוש בפרשת משפטים, תהיה שאלה. זה מעניין, כי אבידה… גזילה ואבידה יש להם קשר מסוים. גזילה זה להפסיד ממון של הזולת בידיים, ואבידה דרך התעלמות מהזולת, לעזור לזולת. אבל באמת, שונה מאוד. מישהו שלא עושה השבת אבידה, הוא חצי גזלן? מוזר.

הלכות חובל ומזיק

אחר כך יש הלכות חובל ומזיק. הוא עצמו מזיק – נזקי אדם, בעצם. חובל פירושו חובל בגופו, מזיק פירושו מזיק בממונו. אבל שניהם הוא עצמו עושה. הוא מתכוון השור שלו או הבהמה שלו עושה.

הלכות רוצח ושמירת נפש

ואחר כך יש הלכות רוצח. אדם הורג את הזולת, או אדם הורג את עצמו? שמירת נפש. או הורג את הזולת על ידי שאינו שומר נפש – למשל הלכות מעקה, הוא לא עושה מעקה לגגו.

מעניין מאוד ששמירת נפש – אנשים לא יודעים שהתאבדות היא פשוט סוג של רציחה. כי אתה לא לגמרי בעל הבית על עצמך לומר. שמירת נפש פירושו אבל בעיקר… יש הרי תרגום, תרגום ירושלמי או תרגום יונתן, “לא תרצח.”

שינסו, אם למישהו נגמרו כל התלמידים, חסידים, חברים, לא לנסות לעשות לעצמו. אם אפשר, עדיף לא. ר’ נחמן אמר שאין ייאוש. נו, לכל היותר, אפשר… אתה יודע דבר, שתמיד אפשר לדחות. אה, מחר, לא יכול ללכת. אם כבר עשית את זה, אפשר לעשות שוב, אבל… שים את זה טוב.

שמירת נפש היא סניף של רציחה.

ארבעה אבות נזיקין

הלכות נזקי ממון כוללות ארבעה אבות נזיקין – פרטיהם:

– דין השור – בדרך כלל קרן. הוא נוגח.

– דין הבער – פירושו שן. הוא אוכל.

– בור

– דין ההבערה – זה אש.

אבל הוא לא מונה את הרגל. אולי השור זה אולי קרן ורגל, והבער זה שן.

הגמרא הרי יש לה כל מיני מחלוקות. לומדים על שור הבער והבערה. הרמב”ם פוסק בעצם ששור פירושו קרן ורגל, והבער פירושו… הבער כאן צריך להיות לכאורה כמו בפסוק כתוב “השלך על ה’ יהבך.”

הלכות נזיקין – שור אב הרגל

הרמב”ם לומד ששור אב הרגל הוא אב אחד. הוא פוסק ששור פירושו קרן ורגל. אבל כאן הוא אומר לכאורה, כשהוא מביא ששילוח הוא ביעור, ביעור הוא אש. השאלה היא, אם הרגל נכנס בקרן, כמו שהרמב”ם סובר.

אפשר לומר שאכילת חמץ ערב פסח אפשר לקרוא לה ביעור חמץ, כי הלשון ביעור עולה על אכילה. אבל בהמה, איך זה הולך על אדם? ביעור הרי לשון בהמה, כמו “האיש בער”. ביעור הוא לשון בהמה. אולי כי כשבהמה מתנהגת כבהמה, היא מבערת. כמו שאדם אינו אוכל כי הוא רוצה להיות שבע, אלא כי הוא רוצה לבער משהו, הוא עושה מעשה בהמות, מעשה ביעור.

הלכות גניבה – שבע מצוות

“יש בכללן שבע מצוות” – שתי מצוות עשה וחמש מצוות לא תעשה.

מצוות העשה של “לדון”

מצוות עשה היא דין – הוא קורא לזה דין. זו מצוות עשה? בואו נסתכל במצוות עשה איפה זה עמד. שור… אה, “לדון”. כל ה”לדון” כאן הם השליכו דין.

מה הראיה? אם היה לא תעשה, היה לאו שלא לתת לבהמה להזיק. אבל זו מצוות עשה. מצוות העשה אינה שתשמור מזה, אלא מצוות העשה היא שתדון אחרי שקרה ההיזק.

זו ראיה שכל ה”לדון” אינו פשט שבית הדין צריך להיות, אלא השם יחוד לקיים מצוות “לדון” הוא לומר שהדין של שור הוא שהוא צריך לשלם חצי נזק או נזק שלם, וכדומה.

חמש מצוות לא תעשה

ראשית: לא תגנוב ממון – מי שרוצה לדעת לעשות מצוות לא תעשה, מצוות לא תעשה חשובה, לא לגנוב כסף. נותנים ביס לגנב. אם מישהו לא יודע הלכה למעשה, אומרים לו לעשות תשובה הלכה למעשה, שיסתכל בפנים לראות בדיוק מתי אסור לגנוב.

אם כשהוא מסופק לא יעשה? אני זוכר שהשערי יושר אומר שבממון לא ברור שיש ספק דאורייתא לחומרא, לגבי הקונטרס הספיקות.

דין הגנב – פירושו לכאורה שהוא צריך לשלם כפל, כל ההלכות של מה עושים עם גנב.

מצוות עשה: לצדק מאזנים ומשקלות

אחר כך יש מצוות עשה – לצדק מאזנים ומשקלות, שיהיו משקלים נכונים.

זה מעניין, אתה רואה שלצדק, לשון צדק פירושו שווה, פירושו מידה במידה, פירושו שיהיה נכון שווה. וכאן אומרים את זה בתור פועל – שיצדק, שיעשה את המאזניים צדק, המאזניים ומשקלות יהיו נכונים.

זה חלק מהלכות גניבה, זה מאוד מעניין. זו דרך אחת של גניבה. ואפשר לשאול אפילו קושיא – למה צריך את זה, הרי זה בכלל גניבה? זה לא גזילה, כי השני לא רואה שחוטפים, אבל זה סוג של גניבה.

לא יעשה עול במדה ובמשקלות

יכול להיות שיש לזה הסבר. למשל, אדם יגיד שבאמת אני מבקש מחיר טוב, רק זה טריק שיווקי. אנשים עושים את זה. מוכרים שקית ענקית של צ’יפס, ופותחים אותה, יש 90% אוויר. והם אומרים, תראה, זה נראה יותר טוב, ואני כותב את זה איפשהו באותיות קטנות.

נגיד, אפילו אולי עם דין גניבה זה אולי לא בטוח היה נקרא גניבה, יש דין נוסף של מדה ומשקל. אפשר למצוא תירוץ למה זה לא ייקרא גניבה, יש איסור נוסף של משקלות שקריים.

אני זוכר שעל ינטא כתוב מפורש תיקון כזה לגבי הלכות אונאה, מוסיפים הערות יפות מראי מקומות.

לא יהיה לך אבן ואבן ואיפה ואיפה

לא רק שלא יעשו, אלא שאפילו לא יהיה בבית אבן ואבן ואיפה ואיפה. בפשטות, אחד לוקח מעושי מעשה – אם למישהו יש בבית משקל, לכאורה מדברים על משקל שמשתמשים בו למסחר ולא צעצוע שאינו מדויק, התורה אומרת שצריך לשרוף אותו.

אחי אלעזר אמר הערה טובה כאן – זה כי אי אפשר לעקוב אחרי כל אדם בשעה שהוא שוקל, אז שלא יהיה לו בכלל.

ולכאורה היום אפשר לומר, שאם מישהו לומד לפרוץ למחשבים, או למישהו יש מפתח מאסטר שאפשר לפרוץ איתו, אולי זה גם עבירה של איפה ואיפה. זה חידוש יפה, צריך לברר את זה.

לא תסיג גבול

אחר כך יש עוד דרך מעניינת של גניבה – הסגת גבול. מזיזים את הגבול, זה גם בעצם גניבה, רק עוד פרט.

למה צריך נוסף? יכול להיות לא תסיג גבול דומה יותר לאיפה ואיפה, כי הוא לא גונב עכשיו. הוא לא עושה כלום עם זה. הוא רק הזיז את השער קצת, שיום אחד יוכל לטעון שזה שלי. זו הכנה לגניבה, מין הכנה לגניבה.

אבל אולי זה יותר חמור, כמו שהגמרא אומרת – כתוב “לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים”, זה סדר ירושה. זה עניין שלם…

גונב נפשות

צריך להקפיד לא לעשות חטיפה.

רבי יואל’יש אומר שגם כשמשטיפים מוח למישהו יכול להיות חשש. משתדלים לא לשטוף מוח לאף אחד.

רש”י אומר כמה פעמים שלקח, לקיחת אנשים, הרמב”ן אומר את זה על שבט לוי, אומר “לוקחים בדברים”. אי אפשר לקחת אנשים בידיים, אפילו חוץ מחוטף, אבל אנשים רגילים, האיסור הוא לא לקחת אותם בדברים.

יכול להיות למשל חשש, צריך להקפיד עם עצמו בפנים. אבל למשל, לפעמים יכול לעמוד אדם ליד הדלת והוא לא נותן לאנשים לצאת מבית המדרש, לא נותן להם לצאת. זו שאלה של גונב נפשות. לעשות אנשים כל כך לא נוחים לעשות משהו. לגרום לאנשים לעשות משהו כי הם נעשים מאוד לא נוחים. זה משהו מסוג של גונב נפשות בדברים.

אם מישהו ממש גונב נפשות, הוא חוטף – עומד למשל כך, הציבור רוצה לצאת מבית המדרש, ואתה עומד ליד הדלת. הרי פשוט שאמרו לך שאתה גנב נפשות. שמישהו מתייצב והוא מחזיק דרשה ארוכה בשמחה, ואף אחד לא נוח לו לצאת.

הלכות גזילה

שבע מצוות – שתי עשין, חמש לאוין.

לא תגזול

אסור לגזול.

לא תעשוק

לא תעשוק פירושו על שכר שכיר, שלא משלמים לשני בחזרה. זו כן גזילה, כי השני רואה ברור שהעסקת מישהו ואתה לא משלם לו. אבל זו לא אותה גזילה, זה יותר כמו לא תלין – שתשלם לו בזמן וכדומה. אבל אתה לא משלם לו בכלל, אתה עובר על לא תעשוק שכר שכיר.

לא תחמוד ולא תתאוה

זה הרי הרמב”ם שהוא מביא. לא תתאוה זה להתחיל לתכנן, ולא תחמוד זה כבר לעשות משהו מעשה בזה.

אבל אמת, אני מסכים שכולם מכוונים למעשה. אבל יכול לפעמים להיות שאפילו לחשוב קצת יותר מדי, שזה כבר קצת תכנון.

חשוב: הכוונה לדבר של השני שאינו עומד למכירה. זה איסור דרך מקח וממכר.

כי אתה יכול לומר שאם כך, כל מגזין גורם לציבור לעבור על לא תחמוד, כי עושים את הפרסומות להיראות כל הפריטים יותר יפים, שיחמדו וילכו לקנות. למה זה לא? כי זו דרך מקח וממכר – הוא רוצה, הוא מציג את זה דווקא שיחמדו. לחמוד פירושו על משהו שהם לא רוצים למכור.

—

*[הקטע הבא דורש תשומת לב:]*

חובת הלבבות היה צדיק גדול, אבל הוא גם עשה עצמו מאוד פשוט עם מילים. הוא אמר שכל מצוה נעשתה גם לפשוטים, אבל גם לצדיקים. איך שייך אצל צדיקים “לא תחמוד”? הוא אמר, כשנוסעת עגלה של חסידים לספינקא, הוא יודע על רבי אחר שבאותו אזור, אין לו קהל גדול, זה “לא תחמוד אשת רעך”.

—

מצוות עשה: השבת גזילה

מצוות העשה היא להחזיר גזילה. נשאלת השאלה – קניין סודר אינו להחזיר את הדבר, אתה יכול להחזיר כסף. אבל מצוות העשה היא להחזיר את הגזילה. כל אחד, אפילו אדם חשוב, אם גזל, יכול לדעת שיש זמן שאפשר להחזיר.

“לא תוכל להתעלם” – השבת אבידה

מצוות העשה של “לא תוכל להתעלם” היא מצוות העשה של מה שאתה מחזיר. הרי לכאורה שוב עשה ולא תעשה על אותו דבר.

למה אבידה שייכת להלכות גזילה?

זה מעניין – למה חסד גזילה יותר מחסד גניבה? למה אבידה שייכת להלכות גזילה ולא להלכות גניבה?

תראה – בהלכות גניבה יש לו רק ממש גניבה, ובגזילה הוא גם שם “לא תחמוד”, “לא תתאוה”.

כי יכול להיות, כי “לא תחמוד” יותר גורם… מה יותר גורם גזילה מגניבה? אני לא יודע, זה לא חזק. צריך באמת להבין למה הוא שם את זה בקטגוריה הזו.

כי השבת גזילה והשבת אבידה מאוד דומים. למה הוא לא היה צריך הלכות השבת אבידה בנפרד? ושניהם לאו הניתק לעשה – אם כבר עברת על “לא תוכל להתעלם”, אתה יכול עכשיו ללכת להשבת אבידה.

אולי הוא רצה לאזן, הוא לא רצה שהלכות גזילה יהיו מאוד קטנות. הוא רצה להכניס הכל ביחד. צריך להבין את זה.

בגמרא רואים שיש הלכות גזילה והלכות גניבה בנפרד. השבת אבידה בוודאי בנפרד.

הלכות חובל ומזיק

יש מצוות עשה אחת – דין חובל בחברו או מזיק ממון חברו.

הלכות רוצח ושמירת נפש

איזון ההלכות

אולי ביחד צריך לאזן, כמו דבר אחר – גזילה מאוד קטנה. זה נותן להכניס הכל ביחד. אני לא יודע, צריך להבין.

בגמרא רואים שיש הלכות גזילה והלכות גניבה בנפרד. מציאות אחת היא השבת אבידה – בוודאי בנפרד. אבל איך זה כשגנב הוא בבבא קמא גם? נדמה לי שכאן ובכל זאת על חובות עובד המזיק – זו מצוות עשה אחת.

שבע עשרה המצוות

אני מספר מסירת הנפש – זו גדולה, הגדולה מהקבוצה. יש 7 מצוות עשה ו-10 לאוין. גם במספר טוב.

מצוה א’ – צריך להשתדל לא להרוג, לא להיות רוצח. לא תרצח.

מצוה ב’ – לא לקחת כופר, ואולי רוצח. לכאורה מצוה לבית דין. יש את האפשרות למשפחה – לא להתפדות בכסף.

מצוה ג’ – לא תחוס – לא לרחם על הרוצח.

מצוה ד’ – לא תעמוד על דם רעך.

מצוה ה’ – רוצח בשוגג – גלות. ללכת לגלות, ולא לקחת כופר על זה.

מצוה ו’ – שלא יהרוג את הרוצח לפני עמידה בבית דין.

מצוה ז’ – להציל הנרדף מנפש הרודף. כן, למדו – גם לא תעמוד על דם, גם לא תעמוד על הזנות. זה לא רק להציל הרודף, גם יש עניין סופי.

לא תחוס על הרודף – העניין

מה צריך להבין? הלכות – מה אחד אומר, רואה רודף? אבל הרי יהודי, יש לו צלם אלקים? מה כתוב בתורה? לא תחוס. כי שלא תחוס על הרודף מבינים שעם החס על הרודף, רודף את הנרדף. כי זה אומר את זה אחרת מאשר כשזה למשל קודם – לא לוקח כופר פירושו אחר כך כבר. זו מצוה שלא לחוס על הרודף, אלא אחרת על הנרדף.

יש לזה אותו רעיון, כי המצוה הבאה נעשתה לכאורה להצלה.

שניהם דומים. זה מעניין, כי למשל אנשים אומרים הרבה את המאמר חז”ל “כל המרחם על אכזרים” וכו’. זו ממש מצוות עשה, מצוות לא תעשה – ואסור לרחם על רודף.

שאלת הטרולי והגבול

אני מתכוון שלא לחוס על רודף מדברים על שאלת הטרולי – אז אהרוג אחרת כך, אחרת כך. וכאן הגבול של אותו עם הטוב – כל אחד עם הטוב יש לו צלם אלקים.

לא, אבל אני מתכוון שזה לאו דווקא. זה פשוט – אני לא רוצה, למה אני צריך להיות מעורב? כאן יש רודף עם נרדף, אני יהודי יפה, אני עומד בצד. תן לי להיות יהודי יפה, אני עומד בצד.

צריך להבין – זה לא חס, זה חס מזויף. זה לא אהבת הבריות.

לא תעמוד על דם רעך

מיד מצוה הבאה היא שלא לעמוד על דם. לעמוד על דם זה יותר מה”יהודי היפה” – לפחות אני מתכוון שזה יותר מקרה כזה שהוא לא רוצה לעשות שום פסיעה. כי אם אתם מתכוונים שאני צריך לבדוק את ההלכה?

ערי מקלט

אחר כך יש מצוות עשה לעשות ערי מקלט ולהכין את הדרך – כן, שיהיו שלטים ולדעת לאן ללכת.

עגלה ערופה

יש מצוה של לערוף עגלה – כי כשמוצאים מישהו חלל ולא נודע מי הכהו, עושים עגלה ערופה.

מצוה י’ – היא שההלכות על אותו קרקע שעשו בו את הנחל איתן – לא יעבוד ולא יזרע אותו קרקע.

מצוה י”א – לא תשים דמים בביתך – שלא יהיו בבית דברים מסוכנים.

אני מתכוון שמצוה י’ אינה לאו על אדם שלא יעביד. לא יעבד – זה לא לאנשים להעביד, זה יתפרש כך עומדת לשון הפסוק.

מה הכוונה? לשים לב לשטח הזה – שלא תיעבד. האדם אוסר שאני צריך לומר את הנקודות – לא יֵעָבֵד, לא לא יַעֲבִיד. לשון זרע. כך כתובה לשון הפסוק – זה נכנס מזה, עשו נקודות.

לא תשים דמים בביתך

שלא לעשות הרי עם מכה – כן, שהיום יש דבר מסוכן בבית. למשל – זה מאוד דומה להיות לו איפה באיפה. אסור להחזיק כלי גזילה, אסור להחזיק כלי רציחה.

לא, לא כלי רציחה – הכוונה שהשומרים אפשר לפרש את השומר. כך לא לעשות מכה זה ההפך מזה – למשל או סוגים אחרים של דברים שהם מסוכנים.

מה פירוש לא להחזיק אקדח אתה אומר? דווקא אם זה באופן שמסוכן ולא נועלים אותו, כמו שחז”ל אומרים – יכול להיות שכן, לא תשים דמים בביתך.

מצוה י”ד – לא לעשות טעם בדבר

הרמב”ם בשו”ת לפני איוב – הוא לא אומר הרי איוב. ענווה, מה לגבי הדבר – הוא טעם ולא יודעים.

מצוה ט”ו – פריקה

יש מצוות עשה פריקה – כן, אם מישהו נפל בדרך על בהמתו, שיורידו אותה, שתוכל ללכת.

מצוה ט”ז – טעינה

יש מצוות עשה שאם נופל, שיחזירו להעלות על הבהמה.

מצוה י”ז – לא תעלם

יש מצוות לא תעשה שלא לעזוב. מה לשון הפסוק על זה? “לא תראה את חמור אחיך… לא תראה ותעלם” – זו הלשון. זו לשון מעניינת. וכתוב “לא יניחנה בדרך נופל משאו וילך לו” – לא תעבור את האדם שעומד שם נופל משאו וללכת, אלא תעשה פריקה וטעינה.

הרי זה תופס את הלשון “נופל” – כי בדרך כלל יש לו הרבה חבילות. יכול להיות שיש לו בכלל חבילה אחת, רק הוא אבוד. הרבה פעמים הוא עושה – אה, הוא יכול להסתדר. אם הוא נהג חלש, הוא עומד בצד הכביש, רואים שזה סתם פקק, הוא יכול לנסוע. אם הוא נופל – הוא נופל.

—

ספר קנין

יוצא שסך הכל 36 מצוות בהלכות נזיקין – 16 עשין ו-20 לאוין. זה כבר קנין. בואו נראה ללמוד איזה קנין.

קנין יש גם הלכות מעניינות על המצוות שלי.

סקירה של ספר קנין

ספר קנין – זה כן כל עניני קניינים ודברים דומים. במילים אחרות, מה שהרמב”ם אמר קודם היה דינים מן הדינים – רק אלה דינים שלא מתחילים בעונש. אני זוכר שיש משפטים. קנין הוא – אני לא זוכר בדיוק.

ההלכות בספר קנין:

– הלכות מכירה – איך הדין

– הלכות זכיה – אם מישהו מזכה משהו לשני

– הלכות מתנה

– הלכות שכנים

– הלכות שלוחים ושותפים – אחד שולח מישהו שליח או אחד יש לו שותף

– הלכות עבדים

אולי זה דומה, כי שותף הוא כעין שליח, והשליח…

—

הלכות מכירה

אומר: “נכללו בהן חמש מצוות – אחת מצוות עשה וארבע מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:”

מצוה א’ – דין מקח וממכר. כי הרי כתוב “כי תקנו ממכר” – שימכרו ליהודים.

מצוה ב’ – שלא יונה במקח וממכר – לא לרמות במקח וממכר.

אונאה בדברים

וכאן זה בא מעניין, שזה לא נכנס ממש כל כך חזק בקנין:

מצוה ג’ – שלא יונה בדברים – לא לצער אנשים.

הכוונה היא שהדוגמה שחז”ל מביאים היא אכן בשוק – שלא לשאול את המוכר שאלות כאילו אתה מתכוון לקנות, ואתה לא קונה, ואתה גורם לו צער בכך. הכוונה להטריד, הכוונה לדברים סתם. אבל אולי במקח וממכר זה קורה יותר לעיתים קרובות, או כי אנשים יותר יהירים.

העיקר הוא כי זה כתוב באותו פסוק. אבל אתה צודק שלכאורה זה צריך להיות בהלכות דעות. אני לא יודע – לא תמיד הרמב”ם מושלם.

אני לא יודע אם הרמב”ם הקדוש לא היה מושלם. לא, יש טעם לשניהם. אונאה היא האונאה השנייה – זה שייך כאן. אבל לכאורה אתה צודק שזה שייך בדעות. אבל נכון שאני זוכר שהדוגמה שתופסים באונאה היא לשאול מוכר אם הוא מוכר משהו ואתה לא מתכוון לקנות. יש דוגמה כזו – אני לא זוכר אם זו הדוגמה היחידה. אני חושב שזה מה שרש”י אומר שם ב”לא תונו איש את עמיתו”. יש דוגמה כזו, אבל אני לא יודע אם זו הדוגמה העיקרית. אני מניח שלא.

אונאה של גר צדק

מצוה ד’ – שלא יונה גר צדק בממון.

מצוה ה’ – שלא יונה גר צדק בדברים.

כמו שאמרנו שאסור להונות אדם כשר – לעשות אונאה בממון ולעשות אונאה בדברים – יש שתי מצוות שלא לעשות אונאה לגר צדק בממון ובדברים.

כאן כותב הרמב”ם “גר צדק” כי יש דברים מסוימים שנאמרו על גר תושב. גר צדק פירושו מי שנעשה יהודי.

—

הלכות זכיה ומתנה

אלו שלוש הלכות שאינן מצוות.

“ענין הלכות אלו לידע דין זוכה מן ההפקר – היאך יקנה, במה יקנה.”

קניין רגיל הוא הרי בין שני אנשים, וזוכה מן ההפקר הוא סוג אחר. נפקא מינה – לא כמו מצוה.

זוכה לא מתכוון לזכות בשביל אחר – אלא מה שהם מתכוונים זוכה פירושו זוכה מן ההפקר.

“ודין נותן מתנה ומקבל” – כן, כי לזכות בשביל אחר זה בעצם נותן מתנה.

“ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת” – איזו מתנה יכול הנותן לבקש בחזרה, וכדומה.

—

הלכות שכנים

“ענין הלכות אלו לידע דין חלוקת הקרקעות בין השותפין.”

איך שותפים – איך שני אנשים קנו יחד שטח, איך אפשר לחלק להם את הקרקע? במקום עם כסף שהרי קל יותר – מחלקים אותו חצי חצי – אבל קרקע… הרי יש הרבה הלכות בשותפים.

כן, קרקע יכולה להיות חלק קרקע הר, חלק עמק. כן, רואים הרי את ההלכות במסכת בבא בתרא – שותפין.

למה זה שכנים? הרי זה שותפים. הוא כותב שכנים.

“ופרטי הרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו” – אדם צריך להרחיק את נזקיו מהשכן.

“ודין בעל המצר” – מי שגר ליד הגבול שלו. מצר פירושו גבול. ודין בעל המצר פירושו הדינים של בעל המצר, או דינים אחרים בין שכנים – נזקי ראיה וכדומה.

—

הלכות שלוחין ושותפין

גם אין בהן מצוות.

“ענין הלכות אלו לידע דין שליחותו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במה שנוגע למקח וממכר.”

עם זה זה נוגע לשליח – מה קורה כששותף קונה והוא קונה גם בשביל השותף האחר? זה עניין של שליחות כמו…

וכן גם בהפסד וסחורה – כששותף אחד או שליח מפסיד, כמה המשלח יכול להתנער, והשותף יכול להתנער מזה, וכדומה.

—

הלכות עבדים

יש בהן כבר מצוות – שלוש עשרה מצוות. חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:

מצוה א’ – דין קניית עבד עברי. הפרשה של השבוע – איך קונים עבד עברי. כמה מאלה הן בפרשה של השבוע, פרשת משפטים.

מצוה ב’ – שלא ימכר בממכרת עבד – שלא למכור אותו באופן שמוכרים עבדים כנעניים, דרך שוק של עבדים, באופן כזה.

מצוה ג’ – שלא יעבוד בו בפרך – שלא להעביד אותו…

הלכות עבדים יש בהן כבר שלוש עשרה מצוות – חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן.

מצוה א’: דין קניית עבד עברי – הפרשה של השבוע. ודין מכירת עבד עברי. כמה מאלה הן בפרשה של השבוע, פרשת משפטים.

מצוה ב’: שלא ימכר ממכרת עבד – שלא למכור אותו באופן שמוכרים עבדים כנעניים, דרך שוק של עבדים באופן של ביזיון.

מצוה ג’: שלא יעבידנו בפרך – שלא להעביד אותו בביזיון. אפילו אם ביקש ממנו לעשות עבודה קשה, דבר שלא צריך.

מצוה ד’: והרביעית היא לא רק עבד, אלא גם גר תושב – שלא לתת לגר תושב לקנות עבד עברי. הכוונה בעצם שגוי יהיה לו יהודי, רק גר תושב יותר שכיח, כי מי שגר בארץ ישראל והוא לוקח עבד יהודי – כן, אומרים לו. בחוץ לארץ אין לך את הכוח לכפות על הגוי.

שלא נניח גר תושב לעבוד בו בפרך – שבית דין או מי שיש לו השפעה לא יתן לגר תושב להעביד יהודי בעבודה קשה, עבד עברי.

מצוה ה’: שלא נעבוד בו עבודת עבד – הכוונה, הרמב”ם אומר שלא להעביד אותו עבודות בביזיון.

מצוה ו’: להעניק לו בצאתו חפשי – כשהוא מסיים את שש שנותיו, או כשהוא יוצא, צריך לתת לו מתנות. ויש גם לאו – שלא יצא ריקם.

ובדומה במצות ראיה אמרו גם שיעלה ושלא יבוא ריקם.

קשר בין להעניק לעבד ומקום המקדש

לפדות אמה עבריה – זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, כי יש עוד קשר למה שאמרת. ה”להעניק לעבד” הוא אדנות. בספר דברים כתוב לשון “אשר יבחר” – ש”במקום אשר יבחר” כתוב הרבה פעמים על מקום המקדש. יש עוד פעם אחת שכתוב הלשון “במקום אשר יבחר” – על העבד שברח כתוב “עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו”. רואים שעבד שיוצא הוא משהו בבחינה, כמו שאתה אומר אותו דבר כאן – “לא יראה פני ריקם”.

מצוות אמה עבריה

לפדות אמה עבריה – לפדות אמה עבריה.

וליעדה – להתחתן איתה.

שלא תמכר – אם לא מייעד אותה, שלא למכור אותה.

עבד כנעני

לעבוד בעבד כנעני לעולם – שעבד כנעני לא לשחרר אותו, אלא אם כן פגעו אדוניו באחד מראשי איברים. אם האדון אכזרי אליו, הוא הזיק לו באחד מראשי איברים, אז הוא צריך לצאת לחירות.

מצוה י”ב: שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל – עבד, מדובר כאן על עבד כנעני אפילו, שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל – צריך לקבל אותו, לא להיות אכזרי למהגרים.

מצוה י”ג: שלא להונות עבד זה – לא להמשיך לחקור, לא לענות את העבד. הוא הרי מסכן…

אבל קודם “מאין תבאו” הוא אמר על גר צדק, על יהודי. כאן יש אפילו לא-יהודי, אם הוא במצב של עבד ישראל. הוא אכן גם נעשה יהודי, כי הוא עבד כנעני שיצא לחירות, אבל הוא עדיין סוג חלש יותר, שכמעט לא שייך ליהודי. הוא סתם עני שיש אחריות על היהודי לפרנס אותו.

—

ספר משפטים (ספר ד’)

ספר ד’ הוא שמונה עשרה מצוות עשה ושישים ואחת מצוות לא תעשה.

הלכות בלי מצוות

בספר הזה יש דבר מעניין – היו שלוש קבוצות הלכות שלא היו בהן אף מצוה אחת: הלכות זכיה ומתנה, הלכות שכנים, והלכות שלוחים ושותפים. ושם היו להן הערות אחרות – היה להן “ענין אלו ההלכות לידע”.

פעם מה שהיה לפני זה היה בספר טהרה – היה ספר הלכות כלים, ושם כתוב “ענין אלו ההלכות לידע איזה כלים הם מטמאין ומטהרין”. סך הכל היו לנו ארבע הלכות שלא היו בהן מצוות.

כאן יש לך כמה הלכות שיש בהן רק מצוות מדרבנן, כמו חנוכה ופורים, עירובין. אבל שם לא כתוב “לידע”, שם כתוב שיש מצוות מדרבנן.

סדר הלכות משפטים

הספר השישי הוא משפטים, חוץ מחובל ומזיק. שזה הסדר של חמש הקטגוריות של הלכות משפטים.

אולי הוא מתכוון לומר שלא לשנות את הסדר? כל הזמן ה”וזה סדרן” – הוא מתכוון לומר קודם הלכות שכירות, אחר כך הלכות וכו’? או שזה הסדר איך שכתבתי את זה?

הכוונה, המילים “וזה סדרן” היא הוראה למעתיק – תעתיק את זה בסדר הנכון. אני לא יודע. הוא אומר אולי למי שמעתיק, אם הוא לא יודע מה קודם, שיסתכל כאן. האם אלה הוראות למדפיס?

לא, הרמב”ם במקום אחד אומר למה הוא כותב הרבה פעמים מספרים – כך יכול מי שמעתיק לבדוק אם הוא העתיק נכון. פעם היו מעתיקים אחד מהשני.

—

הלכות שכירות

הלכות שכירות אומר הרמב”ם יש בהן שבע מצוות – שלוש עשה וארבע לא תעשה.

מצוה א’: דין שכיר – כשאחד שוכר מישהו, או הוא שוכר מישהו לשמור על משהו. הוא שוכר מישהו לעבוד בשדה שלו, או הוא שוכר מישהו לשמור על משהו שלו – נקרא שומר שכר.

שומר שכר – כך אומרים בחדר. איך אומרים בחדר? שומר שכר? לא, אומרים שומר סוחר. זה הרי כך, הרבי לא נקרא מסוחר… מעולם לא חשבתי על זה, אבל רוב החדרים הלא חסידיים אומרים שומר סוחר.

מצוה ב’: “ביומו תתן שכרו” – כשיש לך שכיר, וכשיש לך אדם ששכרת, צריך לתת לו את התשלום. צריך לתת לו “ביומו תתן שכרו” – המצוה המתאימה היא המצוה של “ביומו תתן שכרו”, שכשלוקחים פועל צריך לשלם לו באותו יום.

והלאו שבו הוא שלא לאחר את שכר שכיר אחר זמנו.

מעשה עם רבי זלמן והאריז”ל

הוא מביא כאן את המעשה עם רבי זלמן – שיהודי מסוים ישב איתו, והוא מסתכל על השעון שלו ומתחיל לרוץ: “אוי, כבר הגיע הזמן!” שאל אותו: “הרבי כבר התפלל מנחה?” “כן, כן, לרבי היה פועל כאן.” כך צריך לעשות – זה דאורייתא, זה חמור יותר ממנחה.

האריז”ל הקדוש כתוב בשער המצוות שפעם היה מאחר מנחה בגלל זה. היה לו עסק, האריז”ל היה מנהל עסק, ולפעמים היה צריך לשלם לפועל שלו.

אומר החכם צבי: הוא אפילו היה יכול לאחר מנחה כי לא היה לו כסף, והוא הלך ללוות כסף כדי לשלם לפועל שלו באותו יום.

והאריז”ל אומר שמי שרוצה לזכות לאורות של שבת, צריך לקיים את סגולתו, ולקיים את המצוה הזו.

מצוות של שכיר לאכול

מצוה ד’: שיאכל השוכר מן המחובר בשעת מלאכה – כשלאדם יש פועל שכור והוא עובד במחובר, הוא עובד בשדה, מותר לו לאכול ממנו בזמן שהוא עובד.

והלא תעשה מזה הוא שהשוכר מותר לו לאכול מהמחובר רק בשעת מלאכה, אבל שלא בשעת מלאכה אסור לו. ואצלנו, אם כן, זה לכאורה גניבה, גניבה ממש. אבל יש לאו נוסף שלא יחשוב שכיוון שהוא עובד שם זה שלו.

מצוה ה’: שלא יאכל השוכר בידו יותר ממה שאוכל – שמותר לו אמנם לאכול בזמן שהוא עובד, אבל לא אומר שמותר לו למלא את הכיסים שלו.

מצוה ו’: שלא יחסום שור בדישו – שגם כששור עובד בשדה שלו, הוא עושה דישה, הוא מנקה את הגרעינים מהתבואה, לא לסתום את הפה שלו, כי זה צער בעלי חיים.

—

הלכות שאלה ופקדון

הלכות שאלה ופקדון יש בהן שתי מצוות עשה – שהן שואל ושומר חינם. שואל הוא שואל, ושומר חינם הוא פקדון.

שאלה פירושה שאלה, והרבה פעמים בשאלה עושים פקדון – נותנים לו פקדון נוסף.

—

הלכות מלוה ולוה

הלכות מלוה ולוה יש בהן שתים עשרה מצוות – הרבה מצוות על מלוה ולוה, זה עניין נפוץ מאוד – ארבע עשה ושמונה לא תעשה.

מצוה א’: קודם יש מצות עשה להלוות לעניי ישראל, עני ואביון. מה זה עני ומה זה אביון? אני לא יודע. אתה יכול ללכת לספרים לראות – הוא עני, יומיים אחר כך הוא אביון. יש רמות. אולי אחד אין לו כסף, ואחד פירושו שהוא חושב שאין לו כסף.

מצוה ב’: ולא יגוש את רעהו – לא לענות אותו לשלם את החוב, אם יודעים שאין לו. זו מצוה פשוטה.

אולי הכוונה שלא לקחת ריבית? לא, מיד נראה בנפרד. אבל לא יגוש את רעהו פירושו שלא לתבוע ממנו את החוב.

הגאון אומר שמדובר כאן על הלווה. יכול להיות שזה בגדר אוכלוסים חונים. הרמב”ם דווקא לא מנה את הלווים חונים – הם לא נתנו מתנה, הלווים חונים לא ריחמו על זה כמו הזרע. כן, הוא מביא את זה, הוא כן מביא את ההלכה, אבל בפנים במחבר הוא לא… לא תמיד בהקדמה כתובים כל הדינים של המצוה, הרי אלה רק הערות.

מצוות משכון

מצוה ד’: לא לקחת משכון בזרוע. לומדים שזה הפירוש של הפסוק “בחוץ תעמוד”.

מצוה ה’: להחזיר את המשכון כשהוא צריך אותו – אלה הסדרים היומיומיים.

מצוה ו’: שלא יאחר משכון מבעליו העני בעת צרכו לו – זה אומר שיש עוד עשה, זה עשה.

מצוה ז’: לא לקחת חובל מאלמנה – זה אומר לא לקחת את הבגד מאלמנה. באופן כללי, מאלמנה לא לוקחים משכון.

זה הלשון “חובל” – חובל קודם ראינו שחובל פירושו חובל בגופו. יכול להיות שכל דבר שאתה עושה לאלמנה אתה מכה אותה. לא, “לא תחבול” – חובל נראה שיש לו שני פירושים, פירושו לקחת משכון.

מצוה ח’: “לא יחבול כלים שהם אוכל נפש” – כלים שמשתמשים בהם לאוכל נפש לא לקחת, כי הוא לא יוכל עכשיו לעבוד. זה לאו.

מצוות ריבית

מצוה ט’ וי’: שתי מצוות לא תעשה על ריבית – אחת שהמלווה לא ייתן בריבית, אחת שהלווה לא ילווה בריבית. כמו שכל אחד יודע, אסור לקחת ואסור לתת ריבית – שניהם.

מצוה י”א: שלא לעזור למי שמלווה בריבית או לווה – “שלא יהיה עסק ביניהם, לפני עור לא תתן מכשול, לא תשיך לאחיך” – לא ערבות, להיות טקסט לא הפסוק שהוא מביא על זה. לא רק שאתה לא תעשה קאש אדוונס, אלא גם שלא יהיה לך עסק שנותן עצות לאנשי עסקים של קאש אדוונס.

מצוה י”ב: לא תשיך לנכרי – כי לגוי כן מצוה להלוות או להלוותו בריבית. ללוות לא צריך מצוה, אבל להלוות לו בריבית זה מצוה – סתם טוב.

הלכות ריבית, טוען ונטען, נחלות, סנהדרין, עדות, וממרים

איסור ריבית – לעזור למלווה או לווה

מצוה י”ד היא שלא לעזור למי שמלווה בריבית או לווה – “שלא יעסוק עמהם ולא יעיד ביניהם ולא יכתוב שטר ולא יערב”. יש פסוק אחר שמביאים על זה. לא רק שזו שאלה של לא להחזיק עסק שנותן עצות לאנשי עסקים של קאש אדוונס.

לגוי כן מצוה להלוות או ללוות בריבית. ללוות לא צריך מצוה, אבל להלוות לו בריבית זה מצוה – “לנכרי תשיך”.

הלכות טוען ונטען

הלכות טוען ונטען – זו מצוה. זה דין טוען ונטען: “הודאה במקצת”, “הכל כפי הפשרה”, “הצורם אוזן חמור”, “עד אחד יקום בשנים”. בקיצור, שם כתוב העניין של שבועה ב”הודאה במקצת”.

הלכות נחלות

הלכות נחלות יש בהן מצות עשה אחת – כמו דין סיי נחלות. כל הפרשה שם בפרשת מטות שכתוב “והיה לבני ישראל לחוקת משפט” – זו מצוה אחת. אפשר לחלק את זה לעשרים, “אם יבנה אין לו”… כל הפרק הגדול שנקרא “יש נוחלין ומנחילין” – הכל מצוה אחת.

בבא בתרא – שכל של החכמים

לוקח מסכת שלמה, אין בה אף מצוה אחת. זה מעניין, בבבא מציעא כתוב “הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות” – זו פסיכולוגיה טהורה, סברות. למה הגמרא שם יש לה “רוצה להחכים בתורה”? אין פסוק, אין מלאכה. שם בהלכות קניינים יש משהו שלוש הלכות, אין בהן אף פסוק אחד, אין בהן אף מצוה אחת, כי זה הכל שכל של החכמים. זה לא ה’ כמו שכתוב הלכות השותפין בתורה – לא קיים.

בבא קמא בנויה על פסוקים, אבל בבא בתרא כמעט לא בנויה על פסוקים, כי הכל פתוח למשא ומתן בין שני האנשים.

הגמרא רוצה לעשות יותר סדר. צריך להבין לבד קצת – מצוה צריך לכתוב רק כשלא מבינים.

סדר משפטים – סיכום

בספר משפטים יש עשרים ושלוש מצוות – אחת עשרה מצוות עשה ושתים עשרה מצוות לא תעשה.

—

ספר שופטים

כל המצוות נוגעות להלכות סנהדרין ולמנודה גם כן. יש חמש הלכות בהלכות עדות, חמש הלכות בהלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם – זה כוונתי לגבי המכות של סנהדרין, איך עושים סנהדרין, הלכות עונשין שסנהדרין נותנים. הלכות עדות, והלכות ממרים – זה אומר זקן ממרא והלכות אחרות שנלמד עם הזמן. הלכות אבל נכנס כאן איכשהו, דיני אבלות, והלכות מלכים ומלחמותיהם.

הלכות עדות – כללים

הלכות עדות מאוד מקושר אצלנו בראש עם טוען ונטען, אבל זה לאו דווקא, כי עדות יש גם בקידוש החודש – זה נוגע לבית דין, איך בית דין מתמודד עם העדות. יש כללים מסוימים שעד אחד אינו נאמן, ושלאו דווקא בממון יש עדות.

הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם – שלושים מצוות

הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם יש שלושים מצוות – עשר עשין ועשרים לאוין.

מצוה למנות שופטים

יש מצוה למנות שופטים. יש מצות לא תעשה לא למנות דיין שאחד דן יחידי במשפט – אפילו הוא חכם גדול אבל אינו יודע את ההלכה.

דבר קטן: אדם יכול להתדיין, לקבל עליו אבא ואביך, אבל זה רק באופן עראי – אבל אי אפשר להעמידו כדיין בעיר.

אחרי רבים להטות

מצוה ג’ היא “אחרי רבים להטות” – אם יש מחלוקת בין שופטים הולכים אחר הרוב. בדרך כלל מספיק רוב קטן – שניים נגד אחד, או שנים עשר נגד אחד עשר. אבל בהריגה אי אפשר ללכת אחר אדם אחד.

שלא ילין חובה

“שלא ילין חובה מי שלמד זכות” – מי שכבר למד זכות על נידון בדיני נפשות, על מי שדנים אותו למיתה, אותו אדם אינו יכול לחזור ולהתחיל ללמד חובה. מעניין. כל הדברים האלה הם דיני נפשות.

ארבע מיתות בית דין

אחר כך יש ארבע מיתות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ותליה – שזה כשיש חיוב תליה שהוא חוץ מההריגה. זה הכל מצוות עשה.

קבורה

יש מצוות עשה גם לקבור את הנהרג – “קבור תקברנו”. הכלל הוא שמי שלא הרגו צריך לקברו, זו מצוות עשה. קבורה היא מצוות עשה, זו חובה. זה כתוב אצל הנהרג, אבל יש גם מצוה על כל יהודי. כשהולכים ללוויה ושמים שם את העפר, מקיימים את המצוה.

לא תלין נבלתו

“לא תלין נבלתו” – יש מצות לא תעשה לא להשאיר ללון שם על העץ.

לא תחיו מכשף

אחר כך יש לאו של “לא תחיו מכשף”. מעניין – הפשט הוא שמכשף יש לאו מיוחד שלא להחיותו. זה אומר סתם כך שצריך להורגו.

מלקות

יש מצוות עשה לתת מלקות לרשע – זה אומר מי שחייב מלקות. יש מצות לא תעשה לא לתת יותר מדי מלקות.

לא להרוג נקי באומדן הדעת

“לא להרוג נקי באומדן הדעת” – חשוב מאוד. אפילו רואים ונראה שמסתמא אותו אחד הרג, צריך ללכת עם עדים ממש.

לא לענוש אנוס

מצוה י”ד היא לא לענוש אנוס – מי שהיה אנוס לעשות משהו, לא יענישו אותו על אותו דבר.

לא לחוס על הורג

מצוה י”ח היא “לא לחוס על הורג חבירו או חובל בו” – עוד אחת מההלכות והמצוות. מי שהוא הורג או חובל, לא יחוסו עליו – “לא תחוס עינך”.

צדק במשפט

אחר כך יש עניינים של צדק – שילכו ישר ביושר, לא עם חשבונות צדדיים.

לא לרחם על עני

יש מצוה לא לרחם על עני בדין.

לא להדר גדול בדין

“לא להדר גדול בדין” – זה פשוט בנוי על הלשונות של הפסוקים. שם כתוב “כי תראה”, שם כתוב “לא תכחישו”.

ודל לא תהדר בריבו

וכאן יש הלאו של “ודל לא תהדר בריבו”.

יש כאן שלוש דרכים איך בית הדין לא יעוות את המשפט:

1. לרחם כי הוא עני

2. להיפך – כי הוא אדם חשוב ירצו לפסוק לטובתו

3. הוא בכל מקרה רשע, שיקבל מכות, שיצטרך לשלם

לא תטה משפט

אחר כך יש לאו כללי של “לא תטה משפט”.

גר ויתום

אחר כך יש אנשים שהם נעלבים – כמו גר, יתום – יש גם איסור.

מעניין – לא אומרים על משפט לגבי יתום גם את ההיפך, שלא ירחמו. זה כבר כלול ב”ודל”. גר ויתום, עני אולי גם.

בצדק תשפוט עמיתך

אחר כך יש גם מצוות עשה כללית של “בצדק תשפוט עמיתך” – זה לכאורה ההיפך מ”לא תעשו עול במשפט”.

שלא לירא בדין מאיש זרוע

“שלא לירא בדין מאיש זרוע” גם מאוד דומה ל”שלא להדר גדול בדין”. אבל זה שונה: “גדול” פירושו עושים את זה ככבוד, וזה עושים מפחד. הוא יהודי חשוב. שם עושים מכבוד, וכאן עושים מפחד. או שנהנים ממנו יותר – זה החילוק.

שלא ליקח שוחד

“שלא ליקח שוחד” – לא לקחת שוחד. לנסות לא יוצאים ידי חובה – לא לקחת שוחד.

שלא לשאת שמע שוא

אחר כך יש “שלא לשאת שמע שוא” – זה אומר לא לשמוע לשון הרע, או עדות שקר, לא רק לשון הרע.

לא לקלל

יש שלושה דברים כאן. כשאדם הפסיד בדין תורה הוא הולך עכשיו לקלל. לא לקלל לא את הדיין, לא את הנשיא. מה פירוש הנשיא? המלך שמינה את הדיין אולי. הנשיא הוא הנשיא – יכול להיות ראש הסנהדרין. וסתם יהודי, יהודי כשר, לא לקללו.

—

הלכות עדות – שמונה מצוות

הלכות עדות יש שמונה מצוות – שלוש עשין וחמש לא תעשה.

מצוות עשה להעיד

יש מצוות עשה כשיש עדות שיבואו לבית דין להעיד.

ודרשת וחקרת ושאלת היטב

יש מצוות עשה לבית דין “ודרשת וחקרת ושאלת היטב” – לחקור היטב את העדים.

עד נעשה דיין

יש מצות לא תעשה שעד שלא יורה הוא עד בדין זה שהעיד בו בדיני נפשות – זה אומר בדיני נפשות, עד נעשה דיין.

רק הקב”ה הוא יודע ועד. יש שאלה – הקב”ה צריך לקיים את כל התורה? זה גדר תורני? אולי הקב”ה… לכן כתוב, יש סתירה, דיברתי פעם על זה – יש מחלוקת תנאים. כי במקום אחר כתוב בפירוש “ונרדמו” – שהקב”ה מסייע, כתוב במדרש שהקב”ה מסייע לבית דין של מעלה, למה? כדי שלא יוכלו לפסוק לחובה.

כתוב גם במשנה “אל תדין יחידי שאין דן יחידי אלא אחד” – משמע שהוא כן רשאי. מה פירוש שהוא כן רשאי? מידת חכמה נגד התורה? כי הוא אחד ואין מספר – זה סוג אחר של אחד. זה מה שאנחנו לומדים בספר המדע – אחד ואין מספר.

שלא יקום דבר בעדות אחד

“שלא יקום דבר בעדות אחד” – שלא יוכלו לקבל עד אחד.

פסול לעדות

מצוה ח’ היא שבעל עבירה לא יעיד – זה פסול לעדות.

קרוב

מצוה ט’ היא שקרוב לא יעיד.

עדות שקר

מצוה י’ היא שלא יאמרו עדות שקר – גם בעשרת הדברות יש את הדבר הנכון, לא לומר עדות שקר.

עדים זוממים

מצוה י”א היא שיעשו לעדים זוממים מה שהם רצו לעשות – זה דין עדים זוממים.

—

הלכות ממרים – שלוש עשין, שש לאוין

לא תסור מן הדבר

אחר כך יש “לא תסור מן הדבר”. עשה אחת היא לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול – מצות עשה. וכנגד זה יש מצות לא תעשה “לא תסור מן הדבר”.

בל תוסיף ובל תגרע

אחר כך יש מצות לא תעשה שהיא לכאורה לבית דין – שלא להוסיף על התורה, לא מצות שבכתב ולא בפירוש על פי הדיבור, לא להוסיף על התורה. אחר כך יש עוד לא תעשה “שלא לגרוע”.

למי המצוה? לבית דין – שבשעה שבית דין עושים גזירות ותקנות, לא יאמרו שהם מוסיפים על התורה, כמו שהרמב”ן למד פשט.

כבוד לסמכות

אחר כך יש עוד עניינים של סמכות שצריך לכבד. “ממרא” פירושו לשון של מרידה – סורר ומורה, למרוד במי שצריך לכבד.

שלא לקלל אב ואם

אחר כך – שלא לקלל אב ואם. יש רשימה של אנשים שצריך לכבד – אב ואם לא לקלל. שלילת הכלל דיין שם קודם – קודם כבר הייתה רשימה של שלושה: לא לקלל דיין, נשיא, ותלמיד חכם.

לכל אחד יש שייכות עם בית דין.

הלכות ממרים – כיבוד אב ואם

שלא יקלל אב ואם – כאן יש רשימה של אנשים שצריך לכבד. אב ואם לא לקלל.

שלא יקלל דיין שם קודם. קודם כבר הייתה רשימה של שלושה אנשים שלא לקללם: דיין, נשיא, וחרש. יש רביעי, האב ואם, שאותו שם כאן.

מכה אב ואם שם גם כאן בהלכות ממרים – לא להכות את האב ואם, ולכבד אב ואם, ולירא מאב ואם.

יש ארבע מצוות שבעצם בקטגוריה של כיבוד אב ואם, ואת זה הוא שם בהלכות ממרים, כי הממרים זה בית הדין וגם האב והאם. חשוב מאוד – אנשים חושבים שהאב והאם לא חשובים, או שבית הדין לא חשוב, שניהם חשובים.

בן סורר ומורה

אחר כך יש גם האיסור שלא להיות בן סורר ומורה על קול אביו ואמו.

מעניין, כאן הרמב”ם שינה – הוא לא שם את האיסור של זולל וסובא, הוא שם איסור כללי בלי אב ואם בתמונה. כאן יש דבר נוסף של לא להיות חצוף, של לא להיות סורר ומורה על קול אביו ואמו.

—

הלכות אבל

אחר כך יש הלכות אבל, שיש בהן ארבע מצוות – עשה אחת ושלוש לאוין.

מצוות העשה – להתאבל על הקרובים, אפילו כהן מתאבל על קרוביו, כלומר כהן הדיוט, כהן גדול לא.

על אדם אחד אבל על הרוגי בית דין. ראיתי במפתח על הלכות אבל כאן, שלנו כן הייתה המצוה של קבורה ביום מיתה, ורק על הרוגי בית דין לא מתאבלים.

אבל למעשה פירושו כל פעם שיהודי מת, כך – כשזה הרוג בית דין שמחים קצת שברוך השם קרובי לא היה בעוון חמור כזה, שאי אפשר להתאבל עליו אפילו.

מעשה ר’ חיים בריסקער

מכאן יש ראיה להיפך מהמעשה שאמרתי לך מר’ חיים בריסקער, כי הוא אומר כאן שהסיבה היא לא בגלל מה ששייך לבית דין, אלא כי פשוט קורה להיות כך. צריך לומר שאותו מעשה היה יותר בבחינת פסיכולוגיה מאשר בבחינת הלכה.

טומאת כהנים

שלא יטמא כהן גדול לקרובים – זה כמו ההיפך מכהן הדיוט שחייב.

כל יהודי, לא רק כהן גדול, קל וחומר מכהן גדול – כל יהודי חייב להיטמא, במילים אחרות, הוא חייב ללכת ללוויות, הוא חייב להיטמא. כהן גדול אסור, יש איסור שכהן גדול ייטמא למת בעולם, יש לו לאו נוסף, טומאה נוספת. וכהן הדיוט גם יש לו מצות לא תעשה שייטמא לקצת לא קרוביו, רק לקרובים.

סתם יהודי חייב כן. שאף אחד לא יחשוב שסתם יהודי זו מצוה ללכת לאנייד, להיטמא לאנייד – זו מצוה מהמצוות, זו מצוה גדולה מאוד.

—

הלכות מלכים ומלחמותיהם

הלכות מלכים ומלחמותיהם יש 23 מצוות – 10 עשה ו-13 לא תעשה.

מינוי המלך

מצוה א’ – למנות מלך בישראל – למנות מלך, כמו שכבר היה לנו קודם שימנו דיין.

שלא ימנו מקהל גרים – המלך שממנים. שופט אין איסור שלא ייקחו מגרים, רק מלך. יש לכאורה כן כי כל נשיא שבישראל, כן, אבל הם היו נשיאי הסנהדרין.

שלא ירבה לו נשים – המלך לא יהיו לו יותר מדי נשים.

שלא ירבה לו סוסים.

שלא ירבה לו כסף וזהב – לא להיות לו יותר מדי.

מלחמות עם שבעה עממין ועמלק

להחרים – שהמלך או המנהיג של היהודים יחרים שבעה עממין. להחרים זה לשון יפה של להרוג. להחרים לא אומר להטיל חרם, פירושו להשמיד.

שלא להחיות מהם נשמה – זה לאו עשה על אותו דבר.

מצוה ח’ – למחות זרעו של עמלק.

מצוה ט’ – שיזכרו תמיד מה שעשה לנו כדי שירצו למחות זרעו.

מצוה י’ – שלא לשכוח מעשה עמלק אשר עשה בדרך – שהם באו בדרך, שזו כבר חוצפה. זה היה עורב בדרך.

איסור ישיבת מצרים

מצוה י”א – שלא לשכון – לא לגור בארץ מצרים, וזה מקושר עם שלא ירבה לו סוסים, לא להרבות סוסים כדי לא ללכת לארץ מצרים.

דיני מלחמה

מצוה י”ב – שכשמלך יוצא למלחמה, מלחמת הרשות, אומר הרמב”ם שישלחו קודם שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, כשמקיפים אותם, כשמבלגרים אותם, ולדון בה – שאז יהיה בהצעות שלום, יתמודדו איתם, כמו שכתוב בתורה “אם תשלם” ו”אם לא תשלם”.

מה פירוש “ולדון בה”? חשבתי ש”ולדון בה” פירושו כמו כל ה”לדון” של כל המצוות – ינהגו בדינים כאן, סדר שלם על שלום כאן, כשלא תשלם, יעשה את כל הדבר. ראיתי אחד אומר שפירושו לשלוח שלום, ואם שלחו, אם האנשים שלחו קודם שלום, ידונו בשלום. אני חושב שהפשט שלי טוב יותר – כי בלשון הרמב”ם לא אומרים “לדון” להתדיין, פירושו יותר כמו דין המצוה עם כל הפרטים.

מצוה י”ג – שלא לדרוש שלום עמון ומואב בלבד – זה יושבי ערי ארץ ישראל אחרים, אבל עמון ומואב יש לאו נוסף. אם הולכים למלחמה עם עמון ומואב מכל סיבה שהיא, לא יתחילו בשלום.

מצוה י”ד – כשהולכים למלחמה, מחריבים, אבל אילני מאכל לא ישחיתו במצור כשמקיפים את העיר.

מצוה ט”ו – להכין יד – שיצא בו בעל המלחמה להפנות בו על המחנה. מי שהולך למלחמה, במחנה המלחמה, יעשו מקום מיוחד לאן יוצאים.

מצוה ט”ז – להכין יתד לחפור בו – לכסות אחרי היציאה.

מצוה י”ז – שימנו כהן משוח מלחמה, שהוא ידבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.

פטורים מן המלחמה

מצוה י”ח – שאדם שהתחתן לאחרונה, או בנה בניין חדש, או נטע כרם חדש, לא ילכו למלחמה, אלא יהיו בבית וישמחו עם קניינם החדש – אשתם החדשה או בניין או כרם – שנה שלמה, ולתכלית זו מחזירים אותם מהמלחמה.

מצוה י”ט – שהאדם הנ”ל, אדם שיש לו אשה חדשה או משהו, לא רק למלחמה לא ילך, אלא שום דבר אחר מצרכי העיר – “שלא יעבור עליו דבר”.

מה פירוש “דבר”? “לא יעבור עליו דבר” פירושו “לא יעבור עליו דבר של הלוואה”. אבל “ולא יצא” פירושו שלא יצא גם לא לצרכי העיר או לצרכי הגדוד וכיוצא בדברים אלו. “צרכי הגדוד” אולי פירושו שהוא לא הולך למלחמה, אבל גם לא עוזר – ה”ג’ובניק”, מי שעוסק בלשבת על… הוא לא יושב גם על זה.

מצוה כ’ – שלא לירא – שלא יישברו ויברחו מהמלחמה, “ולא יחזור אחור בשעת מלחמה”.

יפת תואר

מצוה כ”א – דין יפת תואר – שכשאדם פוגש יפת תואר במלחמה, איך מתמודדים איתה.

מצוה כ”ב – שיפת תואר, אם לא התחתנו איתה, לא ימכרוה, וגם לא יחזיקוה לשפחה – זה “אחר אשר עניתה”.

—

סיכום

יוצא שבכל ספר שופטים יש שבעים וארבע מצוות – עשרים ושבע מצוות עשה וארבעים ושבע מצוות לא תעשה.

יוצא שבכל ארבעה עשר הספרים יש שמונים ושלוש הלכות, ותרי”ג מצוות.

—

הקדמה לביאור ההלכות

כאן הוא אומר הקדמה פשוטה:

> “ועתה נתחיל לבאר הלכות כל מצוה ומצוה וכל הדינים הנגללים עמה”

הוא אומר שהוא לא רק יאמר בדיוק מה שכתב כאן, אלא הרבה פעמים יבוא “דרך אגב” עוד דברים חשובים מחז”ל. למה? כי זה הרי פשוט ואמת.

עד כאן הקדמות הרמב”ם.