הקדמה שניה ושלישית - האטומיזם של הזמן והמרחק | חלק א פרק עג (ג) | מורה נבוכים 158
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) לחץ לפתיחה
סקירת תריסר הנחות היסוד
1 ההנחות הכלליות (=המשותפות) שהניחו ה"מדברים", על דעותיהם השונות ודרכיהם הרבות, והן הכרחיות לביסוס מה שרצו לבססו באשר לאותם ארבעה מושאי חקירה – שתים עשרה הנחות הן. אמנה לך כאן אותן, ולאחר מכן אבאר לך את משמעותה של כל הנחה מהן ומה שנובע ממנה.
3 ההנחה הראשונה עניינה הוא: הם טענו שהעולם בכללותו, כלומר כל גוף בו, מחובר מחלקיקים קטנים מאוד, שמרוב קוטנם אינם ניתנים לחלוקה. לחלקיק הבדיד מהם אין כמות (=גודל פיזי) כלל, אך כאשר הם מתקבצים זה עם זה הופך המתקבץ לבעל כמות, ואז הוא גוף. יש מהם מי שאומר שאילו היו מתקבצים שני חלקיקים מהם כי אז היה כל חלקיק גוף, והיו נוצרים כך שני גופים.
4 כל אותם חלקיקים דומים ושווים זה לזה ואין שוני ביניהם בשום אופן שהוא. לא ייתכן כלל, הם אמרו, שיימצא גוף אלא כשהוא מורכב הרכבה של שכנות מאותם חלקיקים שווים. כך שלדעתם ההתהוות היא התקבצות והכיליון הוא התפרדות. ואין הם מכנים אותו "כיליון", אלא הם אומרים: (מצבי) ההוויות הן: התקבצות, והתפרדות, ותנועה, ומנוחה. הם אומרים שלחלקיקים האלה אין מספר קבוע במציאות כמו שסבורים אֶפִּיקוּרוֹס ואחרים שטענו שיש חלקיקים; אלא לדבריהם האל יתעלה בורא את העצמים האלה תמיד כשהוא חפץ, וגם העדרם אפשרי. עוד אשמיע לך את דעותיהם לגבי העדר העצם (הנחות שישית-שביעית).
5 ההנחה השנייה טענת הרִיק. אנשי העיקרים (=ה"מדברים" שניסחו עיקרי אמונה) סבורים גם שהרִיק קיים. זהו מרחב כלשהו או מרחבים שאין בהם שום דבר, אלא הם ריקים מכל גוף ונעדרים מכל עצם. ההנחה הזו הכרחית עבורם לאור הנחתם הראשונה, שהרי אם העולם מלא באותם חלקיקים – כיצד ינוע הנע? ואי אפשר להעלות על הדעת חדירה של גופים זה בזה, והתקבצותם והתפרדותם של אותם חלקיקים לא ייתכנו אלא על ידי תנועתם. על כן הם נאלצים בהכרח לקבוע את קיום הריק, כדי שאותם חלקיקים יוכלו להתקבץ ולהתפרד, ותיתכן תנועתו של הנע באותו ריק שאין בו לא גוף ולא עצם מאותם עצמים (=האטומים).
6 ההנחה השלישית היא אמירתם שהזמן מחובר מ"עתות", כלומר פרקי זמן רבים שאינם יכולים להתחלק בשל משכם המזערי. גם ההנחה הזו הכרחית עבורם בשל ההנחה הראשונה. משום שהם ראו בלי ספק את הוכחות אריסטו (פיזיקה ו,א-ב), שהוכיח בהן שהמרחק והזמן והתנועה המקומית (=השינוי במיקום) – שלושתם שקולים במציאות, כלומר שיחסם זה לזה הוא יחס אחד; ושאם אחד מהם נחלק, נחלק האחר באותה מידה. על כן הם ידעו בהכרח שאם הזמן רציף ומתחלק עד אינסוף, נובע בהכרח שיתחלק החלקיק שהניחו שאינו מתחלק. וכן אם מניחים שהמרחק רציף, נובעת בהכרח התחלקותה של ה"עת" מן הזמן, שהניחו שאינה מתחלקת, כמו שביאר אריסטו ב"פיזיקה" (ו, סוף פרק 1). לפיכך הם הניחו שהמרחק אינו רציף אלא מחובר מחלקיקים שהחלוקה מסתיימת אצלם. וכן חלוקת הזמן מסתיימת בעתות בלתי ניתנות לחלוקה. לדוגמה: שעה אחת, למשל, היא שישים דקות. ודקה – שישים שניות. ושנייה – שישים שלישיות. ולבסוף יגיע הדבר, לשיטתם, לחלקיקים – או עשיריות, למשל, או קטנים מהן – שאינם מתחלקים כלל ואינם ניתנים לחלוקה, כמו המרחק. כך נעשה הזמן, אם כן, בעל תנוחה וסדר.
8 שמע מה שנבע משלוש ההנחות האלה, ושהם האמינו בו. הם אמרו: התנועה היא מַעבר אטום מאותם חלקיקים, מאטום אל אטום הסמוך לו. מכך נובע שאין תנועה מהירה יותר מתנועה אחרת. לפי ההנחה הזו הם אמרו: זה שאתה רואה שני דברים נעים עוברים שני מרחקים שונים בפרק זמן אחד – הסיבה לכך אינה שמהירותו של זה שעבר את המרחק הארוך מהירה יותר. אלא הסיבה לכך היא שבתנועה הזו שאנו מכנים אותה "איטית" משולבות מנוחות רבות יותר; ובזו שאנחנו קוראים לה "מהירה" משולבות מנוחות מועטות יותר.
קושיות על האטומיזציה של היש
9 כאשר הקשו לפניהם מן החץ שנורה מקשת חזקה, אמרו: גם תנועתו משולבת במנוחות, וזה שאתה חושב שהוא נע באופן רציף הוא בשל טעות החושים. כי מן החושים חומקים רבים ממושאי השגתם, כפי שהניחו בהנחה השתים עשרה.
10 אמרו להם: הרי אתם רואים שכאשר אבן הרחיים נעה בסיבוב שלם – האם החלקיק בהיקפה לא עבר את מרחק המעגל הגדול באותו זמן עצמו שעבר בו החלקיק הקרוב למרכזה את המעגל הקטן? אם כן תנועת ההיקף מהירה מתנועת המעגל הפנימי. ואינכם יכולים לומר שבתנועתו של החלקיק הזה משולבות יותר מנוחות, שהרי הגוף כולו, כלומר גוף אבן הרחיים, אחד ורציף. תשובתם היתה שחלקיקיה (של אבן הרחיים) מתפרדים בעת הסיבוב, והמנוחות המשולבות ב(תנועת) כל חלקיק הקרוב יותר אל המרכז, רבות יותר מן המנוחות המשולבות ב(תנועת) החלקיק הרחוק יותר מן המרכז.
11 אמרו להם: כיצד אם כן אנחנו רואים את אבן הרחיים כגוף אחד שאינו ניתן לשבירה אפילו על ידי פטישים, ואילו כאשר היא מסתובבת היא מתפרדת וכשהיא נחה היא מתאחה וחוזרת למצבה הקודם, וכיצד איננו משיגים את חלקיקיה מתפרדים? בתשובה לזה הם השתמשו באותה הנחה השתים עשרה עצמה, והיא שאין להתחשב בהשגת החושים אלא בעדות השכל.
מסקנה קשה עד כה
13 כללו של דבר: לפי ההנחה הראשונה (=קיום האטום) מתבטלות כל ההוכחות הגאומטריות. והדבר מתחלק בהם לשני חלקים: חלקן מתבטלות לגמרי, כגון תכונות שוני ושיתוף בקווים ובשטחים, והיותם של קווים רציונליים או אי רציונליים, וכל מה שנכלל בספר העשירי של אֵוּקלידס והדומה לכך. וחלקן – ההוכחות להן הופכות להיות לא מוחלטות, כגון שאנו אומרים: אנו רוצים לחלק קו לשני חצאים. שהרי אם מספר האטומים שלו הוא אי זוגי, אין אפשרות לחלק אותו לפי הנחתם. ודע שלבני שאכר יש "ספר התחבולות" המפורסם, הכולל יותר ממאה תחבולות שכולן מוכחות ונוסו בפועל, ואילו היה הרִיק קיים לא היתה אחת מהן נכונה, ורבים ממתקני הזרמת המים היו בטלים.
14 בטיעונים לביסוס אותן הנחות ודומות להן כילו את חייהם. אשוב לבאר את משמעויות שאר הנחותיהם שנזכרו:
15 ההנחה הרביעית היא דבריהם שהמקרים קיימים, והם עניינים נוספים על עניין העצם, ואף אחד מן הגופים אינו בלעדיהם.
16 ההנחה הזו, אילו הסתפקו בה בשיעור הזה – היתה הנחה נכונה, ברורה ופשוטה שאין בה ספק או פקפוק. אבל הם אמרו שכל עצם, אם אין בו מקרה החיים – הכרחי שיהיה בו מקרה המוות; כי כל שני הפכים, המקבל חייב לקבל אחד מהם. הם אמרו: וכן יהיה לו צבע, וטעם, ותנועה או מנוחה, או התקבצות או התפרדות. ואם יש בו מקרה החיים – אין מנוס מכך שיהיו בו סוגים אחרים של מקרים, כמו הידיעה או האי ידיעה, או הרצון או הפכו, או היכולת או חוסר היכולת, או ההשגה או אחד מהפכיה, ובאופן כללי כל מה שנמצא אצל החי – הכרח שיהיה לו הוא או אחד מהפכיו.
17 ההנחה החמישית היא אמירתם שבאטום קיימים המקרים הללו ואין הוא בלעדיהם. ביאור ההנחה הזו ועניינה: הם אומרים שהאטומים הללו שהאל בורא – כל אטום מהם הוא בעל מקרים שאין הוא בלעדיהם, כמו הצבע והריח והתנועה או המנוחה, מלבד הכמות (=גודל פיזי). כי כל אטום מהם אינו בעל כמות, כי לכמות אין הם קוראים מקרה ואין הם מבינים את עניין המקריות שלה. לפי ההנחה הזו הם סבורים שכל המקרים הנמצאים בגוף מן הגופים – אין אומרים על אף מקרה מהם שהוא מיוחד למכלול הגוף הזה, אלא המקרה הזה מצוי לשיטתם בכל אחד מן האטומים שהגוף הזה מחובר מהם.
הדגמות ונקודות לדיון
18 לדוגמה:
א) פיסת השלג הזו – הלובן אינו מצוי רק במכלול, אלא כל אחד ואחד מן האטומים של השלג הזה הוא לבן, ולכן נמצא הלובן במה שהתקבץ מהם.
ב) וכן אמרו על הגוף הנע: כל אחד מהאטומים שלו הוא הנע, ולכן הוא נע כולו.
ג) וכן החיים מצויים לדעתם בכל אחד מן האטומים של החי.
ד) וכן החושים – לדעתם, כל אטום הוא החש במכלול החש. כי החיים והחושים והשכל והידיעה הם לדעתם מקרים כמו השחרות והלובן, כמו שנבאר משיטותיהם (הנחה 8).
ז) לגבי הידיעה יש אצלם מבוכה, האם היא מקרה המצוי בכל אחד ואחד מהאטומים של המכלול היודע, או באטום אחד בלבד. משני הדברים נובעים דברים מגונים.
19 הקשו עליהם מכך שאנחנו מוצאים שרוב המחצבים והאבנים הם בעלי צבע עז, וכאשר הם נשחקים נעלם הצבע הזה; כי אם נשחק את האזמרגד שצבעו ירוק עז, יהפוך לאבק לבן. זו ראיה לכך שהמקרה הזה קיים במכלול ולא בכל חלקיק ממנו. וברור יותר מזה הוא שכאשר נחתכים החלקיקים מן החי – אין הם חיים, והרי זו ראיה שהעניין הזה קיים במכלול ולא בכל חלקיק ממנו. בתשובה לכך אמרו: המקרה אינו מתמיד אלא הוא נברא מחדש תמידית, כמו שאבאר את דעתם בהנחה הבאה.
20 ההנחה השישית היא אמירתם שהמקרה אינו מתמיד שתי יחידות זמן. עניינה של ההנחה הזו: הם טענו שהאל יתעלה ויתרומם בורא את העצם, ובה־בעת הוא בורא בו יחד עם זאת איזה מקרה שהוא חפץ, בבת אחת. ואין לתאר אותו יתעלה כבעל יכולת לברוא עצם בלי מקרה, כי דבר זה נמנע. מהותו האמיתית ועניינו של המקרה הם שאין הוא מתמיד ולא מתקיים שני פרקי זמן, כלומר "עתות". וכך מיד כשנברא המקרה הוא נעלם ואינו מתמיד, והאל בורא מקרה אחר ממינו. וגם המקרה השני הזה נעלם, ונברא שלישי ממינו, וכך תמידית כל זמן שהאל רוצה שיתמיד מין המקרה הזה. ואם ירצה יתעלה לברוא מין אחר של מקרה בעצם הזה – יברא; ואם יפסיק לברוא ולא יברא מקרה – ייעדר העצם הזה. זו דעת חלקם, והם הרוב, וזו היא "בריאת המקרים" שהם מחזיקים בה. אך חלק מהם, מן המֻעְתזלה, אומרים שחלק מהמקרים מתמידים משך זמן מסוים וחלק מהם אינם מתמידים שני פרקי זמן. אין להם בזה כלל להיסמך עליו ולומר: מין מקרה פלוני מתמיד ומין פלוני אינו מתמיד.
21 מה שהביא אותם לדעה הזו הוא שאין לומר (לדעתם) שיש טבע (לדברים) כלל, ושטבעו של גוף מסוים מחייב שיחול עליו מקרה כזה וכזה. אלא הם רוצים לומר שהאל יתעלה ברא את המקרים האלה כעת שלא באמצעות הטבע ובלי דבר אחר. מטענה זו נבע לשיטתם בהכרח שהמקרה המסוים אינו מתמיד. כי אם תאמר שהוא התמיד זמן מה ולאחר מכן נעדר – תתחייב השאלה איזה דבר גרם לו להיעדר. אם תאמר שהאל, בחפצו, גרם לו להיעדר, דבר זה אינו נכון לדעתם, כי הפועל אינו פועל העדר, כי ההעדר אינו נצרך לפועֵל; אלא כאשר מפסיק הפועל לפעול, נעדרת אותה פעולה. וזה נכון במובן מסוים.
22 כיוון שרצו שלא יהיה טבע המחייב את מציאותו של דבר־מה או העדרו של דבר־מה, הוביל אותם הדבר לטעון שהמקרים נבראים בזה אחר זה. לדעת חלקם, אם רוצה האל לגרום להעדר של עצם, אין הוא בורא בו מקרה – וכך הוא נעדר. ואילו חלקם אומרים שאם ירצה האל לכלות את העולם, הוא יברא מקרה של כיליון, לא בנושא, וכך אותו כיליון ינגוד את קיום העולם.
23 א) לפי ההנחה הזו הם אמרו: הבגד הזה שאנחנו חושבים שצבענו אדום – לא אנחנו הצובעים כלל. אלא האל יצר את הצבע הזה בבגד כאשר בא במגע עם הצבע האדום שאנחנו אמנם חושבים שעבר אל הבגד אך אין הדבר כך, לדבריהם, אלא האל קבע מנהג שהצבע השחור, לדוגמה, אינו מופיע אלא כאשר הבגד בא במגע עם אינדיגו (=ניל הצבעים). השחרות הזו, שהאל ברא כאשר המושחר בא במגע עם השחרות, אינה מתמידה אלא נעלמת מיד, ונבראת שחרות אחרת. האל גם קבע מנהג שלאחר שתיעלם אותה שחרות לא תיברא אדמימות או צהבות אלא שחרות כמותה.
סיכום ביניים
26 יש אצלם הסכמה כללית שהבגד הלבן שהושם ביורת האינדיגו ונצבע – לא האינדיגו השחיר אותו, כי השחרות היא מקרה בגוף האינדיגו, שאינו עובר לזולתו. אין לדעתם שום גוף שיש לו פעולה, והפועֵל האחרון הוא האל בלבד, והוא שיצר את השחרות בגוף הבגד כאשר בא במגע עם האינדיגו, כי זה המנהג שקבע. כללו של דבר: אין לומר בכלל שדבר מסוים גרם לדבר אחר. זוהי דעת רובם המכריע; היה מהם מי שהחזיק בדעה שיש סיבתיות, וגינו אותו.
27 לגבי מעשי האדם יש ביניהם מחלוקת: דעת רובם והרוב המכריע של האשעריה היא שיחד עם הנעת העט ברא האל ארבעה מקרים שאף לא אחד מהם הוא סיבה לאחר, אלא הם מתקיימים בו־זמנית ותו לא. המקרה הראשון: רצוני להניע את העט. המקרה השני: יכולתי להניע אותו. המקרה השלישי: עצם התנועה האנושית, כלומר תנועת היד. המקרה הרביעי: תנועת העט. זאת כי לטענתם כשהאדם רוצה משהו, וחושב שהוא עושה אותו, נברא לו הרצון ונבראת לו היכולת לעשות מה שרצה ונבראת לו העשייה. כי אין הוא עושה על ידי היכולת הנבראת בו, ואין לה השפעה על העשייה. ואילו המֻעתזלה אמרו שהוא עושה על ידי היכולת הנבראת בו. ויש מהאשעריה שאמר: ליכולת הנבראת יש השפעה כלשהי על העשייה והיא קשורה אליה; וגינו זאת.
28 הרצון הנברא, לטענת כולם, והיכולת הנבראת וכן העשייה הנבראת, לדעת חלקם – כל אלה מקרים שאינם מתמידים. אלא האל בורא לדעתם בעט תנועה אחרי תנועה, כך תמיד כל זמן שהעט נע. וכאשר הוא נח, אין הוא נח עד שיברא בו גם מנוחה, ואין הוא מפסיק לברוא בו מנוחה אחר מנוחה כל זמן שהעט נח.
29 נמצא שבכל "עת" מאותן ה"עתות", דהיינו יחידות הזמן הבודדות, האל בורא מקרה בכל פרטי הנמצאים – מלאך, גלגל וכן הלאה – כך תמיד בכל רגע. הם אמרו שזו האמונה האמיתית שהאל פועל, ולדעתם מי שאינו מאמין שכך האל פועל – מכחיש את היותו של האל פועל. על האֲמנות כאלה נאמר, לדעתי ולדעת כל בעל שכל: "אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ" (איוב יג,ט), כי זהו עצם ההִתול באמת.
30 ההנחה השביעית היא האמנתם שהעדרי התכונות הם עניינים המצויים בגוף, מוספים על עצמו. נמצא שגם הם מקרים מצויים, ועל כן הם נבראים כל הזמן: כל אימת שנעלם דבר מהם, נברא דבר. ביאור הדבר: אין הם סוברים שהמנוחה היא העדר התנועה, ולא שהמוות הוא העדר החיים, ולא שהעיוורון הוא העדר הראייה, ולא כל העדרי התכונות הדומים לכך. אלא דין התנועה והמנוחה לדעתם הוא כדין החום והקור: כשם שהחום והקור הם מקרים המצויים בנושאים, החם והקר – כך התנועה היא מקרה נברא בדבר הנע, והמנוחה היא מקרה שהאל בורא בדבר הנח. וגם הוא אינו קיים שתי יחידות זמן, כמו שאמרנו בהנחה הקודמת. נמצא שהאל ברא לדעתם את המנוחה בכל אחד מחלקיקיו של הגוף הנח, וכל אימת שהמנוחה נעדרת נבראת מנוחה אחרת, כל עוד נח הדבר הנח.
קיום ההעדר ביחס לבורות ולמוות
31 והוא הדין עצמו לדעתם בידיעה ובבוּרוּת (=אי ידיעה), כי הבוּרוּת לדעתם היא דבר מצוי, והיא מקרה. וכל עוד מתמיד הבור להיות בור ביחס לדבר מסוים, בורות נעלמת ובורות נבראת תמידית. והוא הדין עצמו בחיים ובמוות, כי כולם לדעתם מקרה. הם אומרים במפורש שחיים נעלמים וחיים נבראים כל עוד החי חי; וכאשר רוצה האל שימות – הוא בורא בו את מקרה המוות לאחר היעלמות מקרה החיים, שאינו מתמיד שתי יחידות זמן.
32 את כל זה הם אומרים במפורש. מכך נובע בהכרח שמקרה המוות שהאל בורא – גם הוא נעדר מיד, והאל בורא מוות אחר, ואלמלא זאת לא היה מתמיד המוות, אלא כמו שנבראים חיים אחר חיים, כך נברא מוות אחר מוות. מי ייתן וידעתי עד מתי בורא האל את מקרה המוות במת – האם כל עוד צורתו החיצונית קיימת, או כל עוד אטום מן האטומים שלו קיים? כי מקרה המוות שהאל בורא, הוא בורא אותו לשיטתם בכל אטום מאותם האטומים. ואנחנו מוצאים שיניים טוחנות של מתים בני אלפי שנים, וזו ראיה שהאל לא גרם להעדרו של האטום הזה. אם כן הוא בורא בו את מקרה המוות לכל אורך אותם אלפים: בכל פעם שנעלם מוות נברא מוות. זו שיטת רובם המכריע.
33 ויש מן המֻעתזלה מי שאומר שחלק מהעדרי התכונות אינם קיימים במציאות, אלא חוסר אונים הוא העדר כוח, ובורות היא העדר ידיעה. ודבר זה אינו בכל העדר: אין הוא אומר שחושך הוא העדר אור ולא שמנוחה היא העדר תנועה, אלא חלק מההעדרים מצויים לשיטתו וחלקם הוא העדר תכונה, לפי מה שמתאים למה שהוא מאמין בו; כמו שעשו בנושא התמדת המקרים – חלקם מתמידים (לשיטתם) זמן מה וחלקם אינם מתמידים שתי יחידות זמן. כי כוונת כולם היא להניח מציאות שטבעהּ יתאים לדעותינו ושיטותינו.
34 ההנחה השמינית היא אמירתם שלא קיים דבר מלבד עצם ומקרה, ושגם הצורות הטבעיות הן מקרים. ביאור ההנחה הזו: לדעתם, כל הגופים מחוברים מאטומים זהים, כמו שביארנו בהנחתם הראשונה, וההבדל ביניהם אינו אלא במקרים ותו לא. נמצא שלשיטתם החיות והאנושיות והחישה וההיגיון – כל אלה מקרים, בדרגת הלובן והשחרות והמרירות והמתיקות, כך שההבדל בין פרט של מין זה לפרט של מין אחר הוא כמו ההבדל בין פרט אחד לשני באותו המין; עד שלשיטתם גוף השמים, ואף גוף המלאכים ואף גוף כיסא הכבוד, לדמיונם, וגוף כל חרק שתחפוץ מחרקי הארץ או כל צמח שתחפוץ – הכול עצם אחד, ואין הם שונים זה מזה אלא במקרים ותו לא. והעצמים של הכול הם האטומים.
35 ההנחה התשיעית היא אמירתם שהמקרים אינם נושאים זה את זה. אין אומרים לדעתם שמקרה מסוים נשוא על מקרה אחר והאחר על העצם, אלא כל המקרים נשואים בשווה מלכתחילה על העצם.
שני טעמים לתפיסה זו
36 הם ברחו מזה (=מלומר שהמקרים נושאים זה את זה)
א) כי זה היה מחייב שהמקרה האחרון (הנישא על הראשון) לא יימצא אלא לאחר שקדם המקרה הראשון. והם מסרבים להודות בכך בחלק מהמקרים, כי הם רוצים ליצור את האפשרות של קיום חלק מהמקרים בכל עצם שיהיה מבלי שמקרה אחר ייחד אותו. זאת לשיטתם (הנחה ח), שכל המקרים מייחדים.
ב) וכן מצד אחר: הנושא שהנשוא נישא עליו, צריך שקיומו יימשך זמן מה. וכיוון שלשיטתם המקרה אינו מתמיד שתי יחידות זמן, כלומר שתי "עתות" (הנחה 6), כיצד ייתכן לפי השערה זו שהוא יישא את זולתו?
37 ההנחה העשירית היא ה"אפשריוּת" שהם מדברים עליה, וזהו עמוד התווך של חכמת ה"כלאם". שמע את עניינה: הם סבורים שכל מה שניתן לדמיין – הוא אפשרי מצד השכל. למשל, שאפשרי מבחינת השכל שכדור הארץ יהפוך לגלגל (שמימי) סובב, ושיהפוך הגלגל לכדור הארץ. ולמשל, שינוע כדור (יסוד) האש לעבר המרכז ושינוע כדור הארץ לעבר (הגלגל) המקיף, ומקום זה אינו מתאים יותר לגוף זה ממקום אחר, לפי ה"אפשריוּת" מצד השכל. הם אמרו: כך הוא כל דבר מן המצויים שאנחנו רואים – היותו של דבר מהם גדול יותר ממה שהוא או קטן יותר, או בתבנית או במקום שונים ממה שהוא, כגון שיהיה אדם במידת הר גדול, בעל ראשים רבים ופורח באוויר, או שיימצא פיל במידת פשפש ופשפש במידת פיל – הם אמרו שכל זה אפשרי מצד השכל, והאופן הזה של אפשריוּת חל בכל העולם.
38 כל דבר מן הסוג הזה שהניחו, הם אמרו: אפשרי שיהיה כך וייתכן שיהיה אחרת, ואין היותו של דבר פלוני כך מתאים יותר משיהיה אחרת בהתעלם משאלת התאמת המציאות להנחתם. כי המציאות הנוכחית, כך אמרו, שיש לה צורות ידועות ומידות מוגדרות ומצבים מחויבים שאינם משתנים ואינם מתחלפים היותם כך אינו אלא על דרך המנהג. כמו שהסולטאן נוהג שלא לעבור בשוקי העיר אלא כאשר הוא רוכב, ומעולם לא נראה אלא כך – ואין הדבר נמנע מצד השכל שהוא ילך ברגליו בעיר, אלא בלי ספק הדבר ייתכן ואפשרי שיתקיים. כך אמרו: היות הארץ נעה למרכז והאש למעלה, או היות האש שורפת והמים מקררים – על דרך המנהג, ואין מניעה שכלית שישתנה המנהג הזה והאש תקרר ותנוע כלפי מטה בעודה אש, וכן שהמים יחממו וינועו כלפי מעלה בעודם מים.
39 על כך בנוי הדבר כולו. ויחד עם זאת יש אצלם הסכמה כללית שהימצאות שני הפכים במקום אחד ובעת אחת – בטלה, לא תיתכן ואינה אפשרית שכלית. כמו כן הם אומרים שהיותו של עצם שאין בו אף מקרה, או מקרה בלא נושא לדברי חלקם – נמנע, ובלתי אפשרי שכלית. וכן הם אומרים שהפיכה של עצם למקרה או הפיכה של מקרה לעצם לא ייתכנו, וגם כניסה של גוף לתוך גוף לא תיתכן; אלא הם מודים שהם נמנעים שכלית.
41 ההנחה הזו אינה מתקיימת אלא על בסיס תשע ההנחות שצוינו לעיל, ואין ספק שבעבורה היה צורך להניח אותן. ביאור דבר זה הוא כפי שאתאר לך ואגלה לך מסודות הדברים האלה, בצורה של ויכוח שהתקיים בין "מדבר" לפילוסוף.
45 כיוון שהִתאמֵת ל"מדבר" כל מה שרצה בהתאם להנחותיו, עלה מכך שהעצמים (=אטומים) של השמנת ושל הברזל הם אותם עצמים, שווים זה לזה, ויחסו של כל עצם מהם לכל מקרה הוא יחס אחד, ואין עצם מסוים ראוי יותר למקרה מסוים מאשר אחר. וכמו שאין ראוי יותר לאטום לנוע מאשר לנוח, כך אין אטום ראוי יותר מאטום אחר לקבל את מקרה החיים או מקרה השכל או מקרה החישה. וריבוי האטומים או מיעוטם אינם מוסיפים דבר לעניין זה, כי המקרה קיים רק בכל אטום ואטום, כמו שביארנו מדבריהם בהנחה החמישית.
מסקנה
46 לפי כל ההנחות האלה מתחייב שהאדם אינו ראוי יותר להיות משכיל מאשר החיפושית, ומתחייבת ה"אפשריוּת" שהם דיברו עליה בהנחה הזו. ולשם ההנחה הזו היתה כל ההשתדלות, כי ההנחה הזו היא המכרעת ביותר לקביעת כל מה שרוצים לקבוע, כמו שיתבאר (א,עד-עו).
47 הערה דע, אתה המעיין בחיבור זה, שאם אתה מן היודעים את הנפש וכוחותיה, ועומדים על מציאותו האמיתית של כל דבר, הרי אתה כבר יודע שיש לרוב בעלי החיים דמיון, ושכּל בעלי החיים השלמים, כלומר אלה שיש להם לב, ברור שהם בעלי דמיון; ושהדמיון אינו מייחד את האדם, ושפעולת הדמיון אינה פעולת השכל אלא הֶפְכּהּ. זאת משום
א) שהשכל מפרק את הדברים המורכבים ומבחין בין חלקיהם
ב) ומפשיט אותם ותופס אותם על אמיתתם וסיבותיהם,
ג) ומשיג מדבר אחד עניינים רבים, המובחנים זה מזה עבור השכל כמו ששני בני אדם מובחנים זה מזה במציאות עבור הדמיון.
ד) ובשכל ניתן להבחין בין הדבר הכללי לדבר הפרטי, ואף אחת מן ההוכחות אינה מתקיימת אלא בדבר הכללי.
ה) ובשכל ניתן להבחין בין הנשוא העצמי למקרי.
48 הדמיון אינו עושה דבר מן הדברים האלה, כי הדמיון אינו משיג אלא את (הדבר) הפרטי המורכב בכללותו כפי שהוא מושג בחושים, או שהוא מרכיב זה על זה דברים שבמציאות הם נפרדים, והכול גוף או כוח מכוחות הגוף. כמו שידמיין המדמיין אדם שראשו ראש סוס ויש לו כנפיים וכיוצא בזה, וזה מה שנקרא "המצאה כוזבת", כי אין אף מצוי המתאים לו. הדמיון אינו יכול כלל להימלט מן החומר בהשגתו, אפילו הפשיט צורה כלשהי בתכלית ההפשטה. על כן אין לבחון דברים בדמיון.
49 שמע מה שהועילו לנו מדעי המתמטיקה, ומה גדולות ההנחות שלמדנו מהם.
א) לדוגמה: אם תדמיין כדור גדול באיזו מידה שתחפוץ, אפילו תדמיין אותו במידת כדור הגלגל המקיף (את היקום), ותדמיין קוטר העובר במרכזו, ותדמיין שני בני אדם העומדים על שני קצות הקוטר כך שרגליהם נמצאות בקו ישר כהמשך לקוטר, כשהקוטר והרגליים יוצרים קו אחד ישר – הרי אחת משתיים: או שהקוטר מקביל לאופק, או שאין הוא מקביל לו. אם הוא מקביל לו – ייפלו שניהם; ואם אין הוא מקביל לו – ייפול אחד מהם, והוא התחתון, והשני יהיה יציב. זה מה שמשיג הדמיון. אבל כבר הוכח שהארץ כדורית, ושהיא מיושבת בשני קצות הקוטר, וכל אדם משוכני שני הקצוות ראשו לכיוון השמים ורגליו לכיוון רגלי זה שנמצא בצד השני של הקוטר. אף לא אחד מהם יכול ליפול כלל, ואין להעלות זאת על הדעת, כי אין מהם אחד הנמצא למעלה ושני למטה, אלא כל אחד משניהם למעלה ולמטה ביחס לשני.
50 ב) וכן הוכחה בספר השני של "החרוטים" יציאה של שני קווים שיש ביניהם מרחק כלשהו במקום יציאתם, וככל שהם נמשכים המרחק ביניהם הולך ומצטמצם ואחד מהם מתקרב אל השני, אך אין הם יכולים להיפגש לעולם, אפילו הם נמשכים עד אינסוף, אף שהם מתקרבים זה לזה ככל שהם נמשכים. אי אפשר לדמיין זאת ואין זה נופל ברשת הדמיון בשום אופן. שני הקווים הללו, אחד מהם ישר והשני עקום, כמו שהתבאר שם. הרי כבר הוכח קיומו של מה שאין לדמיין ושהדמיון אינו משיג אותו והוא אף בלתי אפשרי מבחינתו.
דברים מדומיינים שאינם במציאות
51 וכן הוכחה הימנעותו של מה שהדמיון מחייב, והוא היותו של האל יתעלה גוף או כוח בגוף, כי מבחינת הדמיון אין מצוי אלא גוף או דבר בגוף.
52 הובהר אם כן שקיים דבר אחר שבו בוחנים את המחויב והאפשרי והבלתי אפשרי, ואין הוא הדמיון. מה טוב העיון הזה ומה גדולה תועלתו להתעורר מן התרדמה הזו, כוונתי להליכה אחר הדמיון.
53 התבונן אם כן, אתה המעיין, וראה, שנוצרה דרך של עיון עמוק. כי תפיסות מסוימות – אדם אחד יטען שהן תפיסות שכליות, ואחר יטען שהן תפיסות דמיוניות. אנו נרצה אם כן למצוא דבר שיבחין לנו בין המושכלות לבין הדברים הדמיוניים. ואם אומר הפילוסוף, כפי שהוא אכן אומר: "המציאות עֵדי, ובה אנו בוחנים את המחויב והאפשרי והבלתי אפשרי", אומר לו איש הדת: "על כך הוויכוח. כי המציאות הזאת – אני טוען שנעשתה ברצון, ואין היא הכרחית, והגם שהיא נעשתה באופן הזה, הרי אפשרי שתיעשה באופן אחר, אלא אם תפסוק התפיסה השכלית שלא ייתכן אחרת, כמו שאתה טוען".
54 בעניין זה של ה"אפשריות" יש לי דברים שעוד תשמע בכמה פסקאות בחיבור זה (א,עד, דרך 5; ב,טו; ב,יט; ב,כה; ג,יב8; ג,טו). אין זה דבר שניתן למהר לדחותו כולו כלאחר יד.
55 ההנחה האחת עשרה היא אמירתם שמציאות האינסוף בלתי אפשרית בכל אופן שהוא. ביאור הדבר: כבר הוכח
א) שבלתי אפשרית מציאותו של גודל אינסופי,
ב) וכן מציאות גדלים שמספרם אינסופי גם אם כל אחד מהם בעל גודל סופי, בתנאי שאותם גדלים אינסופיים נמצאים בו־זמנית.
ג) גם מציאות (שרשרת) אינסוף סיבות אינה אפשרית; כוונתי שדבר יהיה סיבה לדבר־מה, ולדבר הזה תהיה סיבה אחרת, ולסיבה סיבה, וכך עד אינסוף, כך שיהיו אינסוף מנויים מצויים בפועל, בלא הבדל אם הם גופים או נבדלים (=ישויות לא חומריות), אלא שחלקם עילה לאחרים. זהו הסדר הטבעי העצמי שהוכח בו חוסר האפשרות של האינסוף.
ד) יש ממנו מה שמציאותו הוכחה, כמו שהוכחה חלוקת (דבר בעל) גודל עד אינסוף בכוח, וחלוקת הזמן עד אינסוף.
ה) ויש ממנו נושא לעיון, והוא מציאות אינסוף בזה אחר זה, והוא המכונה "אינסוף במקרה". מדובר במציאותו של דבר לאחר העדרותו של דבר אחר, ושל הדבר האחר לאחר העדרותו של דבר שלישי, וכך עד אינסוף. בזה יש מקום לעיון עמוק מאוד.
57 נמצא שמי שטוען שהוכיח את קדמות העולם אומר שהזמן הוא אינסופי ואין נובע מכך אבסורד, כי כל פעם שמופיע חלק מהזמן, נעדר לפני כן חלק אחר. וכן לשיטתו המקרים חלים על החומר זה אחר זה עד אינסוף, ואין נובע מכך אבסורד, משום שאין הם מצויים כולם בו־זמנית אלא זה אחר זה, ולא הוכח שדבר זה בלתי אפשרי.
58 ואילו לשיטת ה"מדברים" אין הבדל בין אם תאמר
א) שגודל מצוי כלשהו הוא אינסופי,
ב) או תאמר שהגוף והזמן ניתנים לחלוקה עד אינסוף. ואין לשיטתם הבדל בין
ג) הימצאות של דברים שמספרם אינסופי סדורים בו־זמנית, כגון שתאמר זאת על בני האדם המצויים כעת,
ד) או שתאמר שהדברים שהגיעו למציאות – מספרם אינסופי, אף שהם נעדרים זה אחר זה אחרי השני. כאילו תאמר: ראובן בן יעקב, ויעקב בן יצחק, ויצחק בן אברהם, כך עד אינסוף – גם זה לשיטתם בלתי אפשרי כמו (האינסוף) הראשון.
59 ארבעת סוגי האינסוף האלה שווים לדעתם. הסוג האחרון מהם – חלקם רוצים לאמת אותו, כלומר להבהיר את היותו בלתי אפשרי בדרך שעוד אבאר לך בחיבור זה (א,עד דרך 7); וחלקם אומרים שזה מובן מאליו, וידוע באינטואיציה, ואינו זקוק להוכחה. ואם קיומם של דברים אינסופיים בזה אחר זה, אף שאין קיים מהם אינסוף כעת, הוא אבסורד ברור – נמצא שכבר באינטואיציה קדמות העולם היא בלתי אפשרית, ואין צורך לאף הנחה אחרת. אך אין כאן המקום לחקור נושא זה.
60 ההנחה השתים עשרה אמירתם שהחושים לא תמיד מעניקים ודאות. כי ה"מדברים" חשדו בהשגת החושים משני היבטים:
א) מגבלה האחד: הם אמרו שרבים ממוחשיהם יכולים לחמוק מהם. זאת אם בשל זעירות גופו של מושא ההשגה, כדבריהם על האטום ומה שנובע ממנו כמו שביארנו (החל מלאחר הנחה 3); או בשל ריחוקם מן המשיג, כמו שהאדם אינו רואה ואינו שומע ואינו מריח ממרחק של כמה פרסאות, וכמו שאיננו משיגים את תנועת השמים.
ב) הטעיה ההיבט השני: הם אמרו שהחושים טועים ביחס למושאי השגתם. כמו שהאדם רואה דבר גדול כקטן כשהוא רחוק ממנו, ורואה דבר קטן כגדול כשהוא במים, ורואה דבר עקום כישר כשחלקו במים וחלקו מחוץ למים. וכן חולה הצהבת רואה דברים כצהובים, ומי שלשונו ספגה מרה צהובה טועם דברים מתוקים כמרים. הם מונים דברים רבים מסוג זה, ואמרו: לכן אין לבטוח בחושים כדי לקחת מהם נתוני יסוד להוכחה.
61 אל תחשוב שה"מדברים" נאבקו למען ההנחה הזו לשווא, כמו שרבים מן ה"מדברים" המאוחרים חושבים שהרצון של הקודמים להם לקבוע את קיום החלקיק (=האטום) אין בו צורך. אלא כל מה שהבאנו לעיל מדבריהם הכרחי, ואם תשתבש הנחה אחת מהן תתבטל המטרה כולה.
62 אך ההנחה האחרונה הזו הכרחית מאוד. כי כשאנחנו משיגים בחושינו דברים הסותרים את מה שהם הניחו, הם אומרים אז: אין לשים לב אל החושים, כיוון שהוכח הדבר שלטענתם השכל מורה עליו. כטענתם על התנועה הרציפה, שמשולבות בה מנוחות; וכהתפרדות אבן הרחיים בזמן הסיבוב (הנחה 3); וכטענתם שהלובן (הקודם) של הבגד נעדר כעת, וזה (שלפנינו) הוא לובן אחר (הנחה 6). ודברים אלה מנוגדים למראה העין. יש גם דברים רבים המתחייבים ממציאות הרִיק שכולם מוכחשים על ידי החושים. והמענה שלהם לכל זה הוא שזה דבר החומק מן החושים, כשהם יכולים להשיב כך; ובדברים אחרים הם עונים שזוהי טעות מכלל טעויות החושים.
64 לאחר שהבאתי אותן הנחות, אחל לבאר את דרכיהם בנוגע לארבעת מושאי החקירה האמורים.
HE עברית לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור: ההקדמה השנייה והשלישית – מאמר הריקות והאטומיזם של הזמן
מיקום בטקסט
– ההקדמות השנייה והשלישית במורה נבוכים
– חלק משלוש ההקדמות הראשונות העוסקות ביסודות האטומיזם של הכלאם
—
א. עמדת הרמב״ם על האטומיזם – רקע מפרק נ״א
1. העמדה הבסיסית
– הרמב״ם, כמו אריסטו, דוחה את האטומיזם
2. הטיעון המרכזי
– יש דברים ברורים וגלויים לכל בר דעת
– למרות זאת, אנשים מכחישים אותם
– לכן נדרשות ראיות על דברים שלכאורה לא צריכים הוכחה
3. דוגמאות ל״מושכלות ראשונות” שאנשים מכחישים:
– מציאות התנועה
– יכולת האדם
– הוויה והפסד
– טבעי הדברים (חום לאש, קור למים)
4. סיבות להכחשת המובן מאליו:
– טעות
– כוונה לעניין אחר (שקר מכוון לשכנוע)
—
ב. הביקורת השורשית על הכלאם
1. הרמב״ם טוען שהכלאם:
– מכחישים את הנראה לעין
– לא התחילו מאמונה אמיתית בהנחות
– התחילו מרצון להוכיח דברים מסוימים → הניחו הנחות לצורך ההוכחה
– זוהי הנחת המבוקש (כשל לוגי)
2. מקבילות היסטוריות:
| נושא | מי הכחיש | מי הוכיח |
|——|———-|———-|
| קיום התנועה | זנון ופרמנידס | אריסטו |
| ביטול החלק הבלתי מתחלק | האטומיסטים | אריסטו |
3. הבדל בין הגישות הפילוסופיות:
– פרמנידס וזנון: אין תנועה, אין שינוי
– האטומיזם: יש רק שינוי, אין דברים קבועים גדולים מאטום
– אריסטו: מאזן בין השתנות לקביעות
—
ג. מחלוקת פנימית בכלאם והקשר לתיאולוגיה
1. ראשוני הכלאם vs. אחרוני הכלאם
– אחרונים טענו: המאמץ של הראשונים באמונת האטום אינו נצרך
– ניתן להגיד את עיקרי האמונה בלי אטומיזם
2. הקשר בין אטומיזם לתיאולוגיה:
העיקרון התיאולוגי:
– האל הוא הפועל היחיד בעולם
– אסור להאמין בסיבתיות/טבע
האישוש הפיזיקלי (לפי הראשונים):
– אין “טבע” של דברים
– יש רק אטומים
– האל בורא להם מקרים בכל רגע
– האל בורא את האטומים עצמם בכל רגע
3. עמדת הרמב״ם:
– חולק על האחרונים
– להיות קלאמיסט עקבי = צריך להאמין בכל 12 ההנחות
– במיוחד הנחת החלק הבלתי מתחלק
—
ד. מטרת הרמב״ם בהצגת תמונת העולם של הכלאם
1. שיטת ההוכחה: **Reductio ad absurdum**
– מציג תמונת עולם שלמה
– מראה כמה היא אבסורדית
– מראה כמה צריך “לשנות סדרי בראשית” בשביל העקרונות האלה
2. שני הטיעונים המקבילים:
| טיעון | תוכן |
|——-|——|
| א. כנגד הכלל | כל תמונת העולם הזו שטויות, נגד הטבע, היפוך סדרי בראשית |
| ב. כנגד הצורך | אין סיבה להחזיק בתמונה זו – הרמב״ם יכול להוכיח מציאות האל בלי כל זה |
3. עקביות השיטה – הכרה כפולה:
– מצד אחד: כל הכלאם הוא “שטויות”
– מצד שני: זוהי תמונת עולם עקבית פנימית
– הרמב״ם מתעלם ממחלוקות בפרטים (גודל האטומים וכו׳) – העיקרון המשותף הוא החשוב
—
ה. ההבדלים בין אטומיזם הכלאם לאטומיזם היווני
1. הבדלים תיאולוגיים (מובנים):
| אפיקורוס | הכלאם |
|———–|——–|
| אינסוף חלקיקים נצחיים | דוחים אינסוף ונצחיות |
| אין סדר, אין השגחה | חידוש העולם, חידוש הרצון בכל רגע |
2. הבדלים פיזיקליים (פחות מובנים):
– גודל האטום: לפי הכלאם – אין לו מגניטוד, כמו נקודה מתמטית
– דמיון בין אטומים: הכלאם סוברים שכל האטומים דומים זה לזה
– היעדר טבע: הדמיון מאפשר לטעון שאין סיבה שמקרים מסוימים יידבקו לאטומים מסוימים
—
ו. המונח “שורשיים” (אלאצולים)
1. משמעות המונח
– תרגום: “בעלי השורשים”
– קראו לעצמם כך כי עסקו בשורשי הדת (=עיקרי הדת)
2. ההבחנה בתוך חכמי הדת:
| חכמי השורשים | חכמי הענפים |
|————–|————-|
| עוסקים בידיעת האל, עיקרים שכליים | עוסקים בהלכה |
| מה קיים מבחינה דתית | מה צריך לעשות |
3. השימוש של הרמב״ם:
– ייתכן שזה זלזול: מבחינתם עוסקים בשורשים, מבחינתו – בשטויות
– שימוש במילה “מאמינים” (אִתַּקַד) – לא “חושבים” – נראה כמילת זלזול
—
ז. ההקדמה השנייה: מאמר הריקות
1. התוכן הבסיסי
– טענה: יש ריקות בעולם
– זהו עיקרון מוסכם על כל האטומיסטים
– הנוסחה: “אטומים וריק – וכלום”
2. הבעיה הפילוסופית של הריקות
– “המצאות של ריקות” היא סתירה: איך יכול להיות קיים משהו שלא קיים?
– זו אחת הסיבות שאריסטו דחה את הרעיון
– הגדרה: “רוחק” – מקום שאין בו שום דבר, נעדר מכל גוף ומכל אטום
3. ההכרח הלוגי של הריקות מתוך האטומיזם:
הבעיה: איך אפשרית תנועה?
– אם העולם מלא אטומים לחלוטין → אין מקום לזוז
– גוף לא יכול להיכנס לתוך גוף אחר (מוסכמה)
ההבדל מאריסטו:
– אצל אריסטו: כשגוף “נכנס” לגוף אחר → הם משתנים או הופכים למשהו שלישי
– אצל האטומיסטים: האטומים לא יכולים להשתנות → אי אפשר שייכנס דבר בדבר
הפתרון: הנחת הריקות
– האטומים יוצאים ממקום ריק ונכנסים למקום ריק אחר
– כך מתאפשרת התקבצות ופירוד של אטומים
– בלי זה → הכל סטטי לנצח
4. תפיסת המרחב כאטומיסטי (הערה)
– הכלאם חושבים שהמרחב עצמו בנוי מ״מקומות” אטומיסטיים
– כל אטום נכנס ל״תא” אחד במרחב
– תוצאה: התנועה תמיד באותה מהירות
—
ח. ההקדמה השלישית: אטומיזם של הזמן
1. הטענה
– הזמן מורכב מ״אתות” (רגעים אטומיים)
– אלו זמנים קצרים כל כך שאינם ניתנים לחלוקה
2. ההכרח מתוך ההקדמה הראשונה
– שלושה דברים קשורים זה בזה: מרחק, זמן, תנועה
– היחס ביניהם שווה (מופת אריסטו)
3. הלוגיקה:
| אם… | אז… |
|——-|——-|
| אחד מתחלק | כולם מתחלקים |
| אחד רציף ולא מתחלק | כולם רציפים ולא מתחלקים |
4. המסקנה ההכרחית
– אם הזמן היה רציף (מתחלק לאינסוף) → גם האטום היה מתחלק
– אבל האטום מוגדר כבלתי מתחלק
– לכן: גם הזמן חייב להיות אטומיסטי
5. מבנה חלוקת הזמן
– שעה = 60 דקות
– דקה = 60 שניות (“שני” = החלוקה השנייה)
– לפי הכלאם: בסוף יש חלקים שלא מתחלקים
– תוצאה: הזמן מקבל הנחה (מציאות) וסדר (מבנה אטומיסטי)
—
ט. ביקורת הרמב״ם על הבנת הזמן בכלאם
1. הטענה המרכזית
– “אנשי הכלאם לא יבינו את מהות הזמן כלל”
– “ובדין להם” – זה מתאים להם
2. הצדקת הרמב״ם
– הזמן הוא בעיה פילוסופית אמיתית
– אפילו פילוסופים טובים התבלבלו בעניין הזמן
– דוגמה: גלינוס הודה שלא הבין ואמר “הזמן הוא עניין אלוהי”
3. קל וחומר לכלאם
– אם פילוסופים רציניים התקשו בהגדרת הזמן
– כל שכן הכלאם שלא מאמינים בטבע ובהגדרות כלל
—
י. הקשר ההכרחי בין שלושת סוגי האטומיזם – סיכום
1. העיקרון המרכזי
– חלוקת הדבר = חלוקת התנועה = חלוקת הזמן
– אם מחלקים תנועה, חייבים לחלק גם את הדבר הנע
2. המסקנה ההכרחית
– אם הכל רציף → הכל מתחלק לאינסוף
– אם אתה אטומיסט → חייב אטומיזם של זמן, מרחק וחומר יחד
3. הסכמה כללית
– גם הכלאם וגם אריסטו מסכימים: שלושת הדברים הולכים יחד
—
יא. הגדרת התנועה לפי הכלאם – מסקנה
1. הנוסחה
– תנועה = העתק עצם פרידי (אטום) ממקום אחד למקום סמוך
– התנועה היא קפיצה בין יחידות מרחק אטומיות סמוכות
2. הערכת הרמב״ם
– מציג את מה שמתחייב משלוש ההקדמות
– מדגיש: הכלאמיסטים באמת האמינו במסקנות אלה
– לא נסוגו למרות שהתוצאות נראות אבסורדיות
– “שטויות” – אך מערכת עקבית פנימית
תמלול מלא 📝
ההקדמה השנייה – מאמר הריקות והאטומיזם
הערות מבוא והקשר כללי
טוב, אני פה, אפשר לראות את זה אבל, אולי צריך להגדיל. אין לי את הזה שלי, אז אני פשוט מביא מה שיש פה. הערבית פה לא מסודר במקום הנכון, אז בכל מקרה.
אנחנו פה בהקדמה השנייה, כן? ההקדמה השנייה, המאמר בריקות, כן? שלושת ההנחות ההקדמות הראשונות בעצם עוסקים ביסודות האטומיזם שלהם.
שלוש הערות יסוד ביחס לאטומיזם
אני רוצה להזכיר שני דברים רק באופן כללי ביחס לזה. הדבר הראשון הוא כן, שלושה דברים.
א. עמדת הרמב״ם הבסיסית על האטומיזם – פרק נ״א
הדוגמה מפרק נ״א
דבר ראשון זה שעיקר, הרמב״ם כמו אריסטו מאוד לא מאמין בעניין של האטומיזם ומה שהוא מעניין זה שפה בפרק נ״א הרמב״ם כתב ככה, הוא הביא על זה בתור דוגמה. כן, פרק נ״א, חלק מפרקי התארים, כן, שגם כל פרקי התארים הם ויכוח גלוי עם הכלאם, אז יש קשר, רק פה הוא מגיע ליסודות בצורה יותר פילוסופית, פיזיקלית וכולי.
הטיעון הרטורי של הרמב״ם
אבל שם הוא כתב ככה, בקטע הראשון בפרק נ״א כתוב, הטיעון שלו זה שיש הרבה דברים ברורים וגלויים בעצם, לכל בר דעת או לכל מי שיש לו חוש אבל עדיין אנשים מכחישים את זה ולכן צריכים להביא עליהם ראיות כן זה היסוד ועל זה הוא בנה סוג של רטוריקה שככה בעצם ההנחה שיש לאל תארים הוא בעצם מושכל ראשון שזה לא נכון רק אנשים טעו אז אנחנו צריכים בכלל להתווכח על זה.
דוגמאות למושכלות ראשונות שאנשים מכחישים
אבל הוא מביא דוגמאות לסוג הדברים האלה כן הוא אומר במציאה במציאות יש דברים מבוערים גלויים יש מושכלות ראשונות ויש דברים קרובים לזה שבעצם בעצם באופן טבעי כל אדם מודה בזה, כמו מציאות התנועה, מציאות היכולת לאדם, ושיש הוויה והפסד, טבעי הדברים כמו שיש חום לאש וקור למים וכו׳.
הצורך בהוכחות על דברים ברורים
אבל כאשר יצאו דעות זרות, אם בגלל שמישהו טעה, אם מישהו כיוון לזה לעניין אחד, כשמישהו לא טעה אבל שיקר, כן, הייתה לו סיבה לנסות לשכנע אותנו, אז אנשי החוכמה צריכים להביא ראיות על דברים, כן, כן, שקצת מוזר, להביא ראייה על דבר נראה לעין, ואנחנו צריכים לעשות את זה בגלל השיגעון הזה של אנשים.
הביקורת השורשית על הכלאם
ואז לא הבנו את זה, אבל זה בעצם הביקורת השורשית של הרמב״ם על הפיזיקה של הכלאם, כן? על זה הוא העריך בפרק ע״א, כשהוא נתן לנו את ההיסטוריה והוא נתן לנו להבין שהכלאם מכחישים את הנראה לעין, גם פרק ע״ב, שהיה תיאור בעצם של הדברים הנראים לעין, או הקרובים להם, הנראים לחוש והקרובים להם.
הנחת המבוקש של הכלאם
והוא טוען שזה אפילו לא באמת התחילו בלהאמין בהם, הם התחילו בזה שרצו להוכיח דברים מסוימים, ובשביל להוכיח אותם בצורה נכונה היו צריכים להניח את כל ההנחות האלה, שזה הפוך, זה ההנחה המבוקש.
ב. דוגמאות מאריסטו להוכחות על דברים ברורים
אריסטו מול זנון – קיום התנועה
ומה שהוא מעניין זה שהוא מביא פה דוגמאות, כמו שנמצא. אריסטו יקיים התנועה בעבור שהורחקה, כאן לאריסטו יש לו הוכחות בפיזיקה לקיים שיש תנועה, כן? והוא שוחקה כי זנון, כידוע, טען שאין תנועה בעולם, כן? פרמנדיס וזנון הוכיח את זה בהוכחות הפרדוקסים הידועים שלו, שטען שאין תנועה, אז אריסטו כאילו מוכיח שיש תנועה.
הכלאם לא התווכחו על התנועה
אז זה דבר אחד, אנחנו לא עוסקים כרגע בתנועה, כי תנועה זה, העולם לא התווכחו על זה שיש תנועה, כן? כן, זה הם פחות או יותר בכיוון ההפוך כפי שדיברנו, כן, כפי שהאריסט מעמיד את כל הפיזיקה על השאלה של ההשתנות ומה משתנה מהקבוע, אז פרמנדיס וזנון הם בצד שאין תנועה, שאין שינוי, דווקא האטומיזם הוא יותר, הוא לא בדיוק, אבל הוא יותר בצד שיש רק שינוי, או שאין דברים יותר גדולים מאטום קבועים.
אריסטו נגד החלק הבלתי מתחלק
אבל הוא מביא עוד הדבר השני, ויביא מופת על ביטול החלק שאינו מתחלק בעבור שקיימו מציאתו. אז אריסטו יש לו הוכחות נגד החלק שלא מתחלק, שזה בדיוק האטום, שהוא מה שקורה פה עצם פרדי מילה אחרת, ופה כתוב חלק בלתי מתחלק, שזה אותו דבר, כן? האטום זה פשוט אה כמו לא, כן? אה זה קידומת יוונית לדברים שלא, ותום זה לחתוך, כן? הדבר שלא נחתך, אז ביוונית זה מילולית התרגום.
המסקנה: האטומיזם כרעיון מופרך
אז מה אני מביא את זה סתם? כי הרמב״ם מגיע פה מהנחות יסוד אריסטטליות, שפשוט חושבים שהרעיון שיש אטומים הוא רעיון מופרך, וזה בעצם כל כך מופרך שלא צריך להוכיח את זה, כן? זה הרי סתם הזיה, אף אחד לא ראה אף פעם אטומים, אין שום סיבה לחשוב שיש אטומים, רק למי שיש לו נגיעות, למי שיש לו סיבה להוכיח את זה.
אז זו ההערה הראשונה שצריך לזכור בהקשר של הספר, שכמובן הכל קשור לזה.
ג. מחלוקת בין ראשוני הכלאם לאחרוני הכלאם
הציטוט מסוף הפרק
דבר שני, שכתוב במפורש, בהמשך של הספר, של הפרק הזה עצמו, בסוף הפרק, שזה שאני רק אביא דוגמאות, כן, פה, בפרק עוד סמך א׳, ממי שעשה את האותיות האלה, אני לא יודע, אומר, ולא תחשוב שהמדברים הסכימו על זאת ההקדמה לבטלה, כמו שיחשבו רוב אל האחרונים. כמו שיחשבו רוב אל האחרונים, כי השתדלות קדמוניהם לקיים החלק, אין צורך לו.
תוכן המחלוקת
הרמב״ם מביא שיש מחלוקת בין ראשוני הכלאם לאחרוני הכלאם. האחרונים טענו שכל המאמץ של הראשונים באמונת האטום הוא לא נצרך. צריך לבדוק מי זה השמות שם, שתנו את זה. אני לא, הוא לא כותב, הוא לא כותב פה שם.
האפשרות להסתדר בלי אטומיזם
אני אצטקל, יש, יש, היו באמת, דיברנו על זה כבר, שלכאורה אפשר להגיד את כל עיקרי האמונה של הכלאם בלי להגיד אטומיזם, כן? עיקרי האמונה שלהם, כלומר, העיקרי שאנחנו נתווכח איתו גם בפרק ס״ח או ט׳, אני לא זוכר, זה שהאל פועל, כן? שהאל הוא הפועל היחיד בעולם, והם טענו שלכן אסור להאמין בסיבתיות, כלומר, אסור להאמין בטבע.
הקשר בין אטומיזם לשלילת הסיבתיות
והראשונים שבהם קישרו את זה לנושא של האטומיזם, כן? כן? כלומר, זה סוג של אישוש פיזיקלי לזה שאין סיבתיות, כן? כי הסיבתיות, כפי שהייתה מובנת לאריתריטלים, לכל הפילוסופים אז, הייתה קשורה לזה שהסיבה של הדברים הוא הטבע שלהם, כן? אם הטבע של אדם הוא לעשות דברים של בני אדם, אז זה בעצם הסיבה לזה.
הפתרון האטומיסטי
והם אמרו, אין, אין כזה דבר טבע של בן אדם, יש רק אטומים שהשם ישירות בורא להם בכל רגע מקרים, וגם בורא את האטומים בכל רגע וכולי. שככה היה אפשר להגיד שהשם הוא הפועל בכל רגע.
עמדת האחרונים
אז אחר כך אחרים טענו שלא צריכים את זה, אפשר כן להגיד שיש בני אדם או באיזשהו מובן, ועדיין להגיד שהשם עושה את הכל.
דעת החוקרים המודרניים
צריך להיכנס בזה, אם הם צודקים, מי צודק. דווקא כל אלה שראיתי שדיברו על זה, גם הארי וולפסון, שכתב ספר שלם על הכלאם, נראה לי שהוא סובה באמת כמו אחרוני הכלאם פה, שטענו שלא צריך, לא צריך את הטעמיזם בשביל יסודות האמונה, כן?
ד. אופי החקירה של הכלאם – תיאולוגיה לא פיזיקה
המבוקש התיאולוגי
מוסכם, פחות או יותר, גם על הכלה מוסכם שהם מחפשים את האישוש ליסודות האמונה, כן? בסגנון של רס״ג, מה שאנחנו מכירים אצלנו, שהוא לא חוקר, הוא לא מדען, הוא לא חוקר פיזיקה, הוא חוקר תיאולוגיה, כן? באופן מפורש, אבל הוא חושב שהוא צריך תיאולוגיה רציונלית, אז הוא רוצה לבסס את זה על המציאות, הוא לא רוצה להגיד סתם, בניגוד למציאות. אבל עדיין המבוקש שלו הוא תיאולוגי, לא פיזיקלי.
הטענה שלא צריך אטומיזם
ולפי המבוקש הזה, הרבה טענו וגם היום הרבה טוענים שבאמת לא צריכים את האטומיזם.
עמדת הרמב״ם – צריך את כל ההנחות
הרמב״ם חולק על זה, אז צריך לראות איך וולפסון מסביר את זה, אני לא הגעתי לחלק הזה בספר שלו. אבל בכל מקרה, אני אשים לב פה שהרמב״ם מבין שבשביל להיות קלאמיסט עקבי, צריך באמת להאמין בכל אחת מ-12 ההנחות האלה, במיוחד הנחת החלק הבלתי מתחלק, כן? אני פה את הערבית בצד, זה מסובך. ושצריך את זה.
ה. מטרת הרמב״ם בהצגת תמונת העולם של הכלאם
שיטת ה-Reductio ad Absurdum
ולכן הרמב״ם בעצם מעמיד לנו תמונת עולם שלמה של הכלה בשביל להראות לנו מה בעצם, בחלק מסוים שלו זה סוג של מה שאנחנו קוראים עד אבסורדום, כן? הוא מוכיח את זה על ידי לראות כמה זה אבסורדי, כן? כן, כמה צריך לשנות סדרי בראשית כפי הסגנון שלו בשביל להגיד את העקרונות האלה, כן? ובאמת אי אפשר בלי זה להגיד את זה, זה חשוב.
כן, אלג׳אז, החלק, זה בדיוק.
שני העקרונות שצריך לזכור
אז ההקדמה השנייה שרציתי להראות, או צריך לזכור כל הזמן, שתי הדברים האלה, שרמב״ם חושב, דבר ראשון, שהמציאות הנראית לחוש, כפי שהוא תיאר אותה בפרק ע״ב, בעצם סותרת את כל זה, אז הוא מספר לנו פה תמונת עולם, תמונת עולם פיזיקלית שבאמת לא קשורה לפיזיקה, אין סיבה טובה, יש סיבות פנימיות לכל דבר שמביאים, כן?
החלוקה הדקה הנדרשת
אז צריך לחלק פה באופן מאוד טוב, לכשר את שתי הדברים האלה שאני אומר, כן? מצד אחד, אין סיבה אחת להחזיק בכל תמונת העולם הזאת בכללותה בלי הנחות יסוד תיאולוגיות, שבעצם אדם המאיתן שאנחנו לא צריכים את כל הנחות היסוד האלה, כן? כן, בעיקר בגלל שהוא יכול להוכיח את מציאות האל בלי כל זה.
הנושא הפתוח של חידוש העולם
כן, יש דברים שהוא לכאורה כן צריך את זה, שזה הנושא של חידוש העולם, אבל זה הוא עוד לא התחיל לטפל בו עדיין.
שני הטיעונים המקבילים
ודבר שני, אבל מצד שני, בתוך תמונת העולם הזה, כן, כלומר, כל הסיפור כולו בכללותו הוא שטויות, הם לא צריכים את זה, וזהו נגד הטבע, הוא היפוך סדרי בראשית. אבל אם אתה כן רוצה להאמין בעיקרים האלה, שהם עיקרים תיאולוגיים, שאי אפשר להתווכח על התיאולוגיה עצמה מתוך המציאות, כן?
המשך: האטומיזם של הכלאם – עקביות השיטה
ו. עקביות שיטת הכלאם לפי הרמב״ם
אם מתחילים מתוך הנחות יסוד מסוימות, אז צריכים באמת כן להניח את כל ההקדמות האלה. אז הרמב״ם מצד אחד חושב שכל הכלאם כולו הוא שטויות, מצד שני הוא חושב דווקא להיפך מחלק מהכלאם עצמם, שחשבו שחלק מההנחות שלהם לא נחוצות – הרמב״ם חושב דווקא שהיא כן תמונת עולם מאוד עקבית בתוך עצמה, רק שכל הסיפור כולו לא נצרך, כן? זה ברור? זה ברור.
ההבדל בין האטומיזם של הכלאם לאטומיזם היווני
הדבר השלישי זה כבר מה שהערנו קצת בפעם הקודמת, והיום אין לי מה לחדש על זה, וזה שהאטומיזם הספציפי של הכלאם הוא שונה גם מהאטומיזם היווני. יש שאלה מאוד גדולה בחוקרים האחרונים – פרופסור וולפסון כתב על זה, שלמה פינס כתב על זה ספר שלם, ויש היום אחרים שחולקים על זה ונכנסים לזה. יש שאלה גדולה למה, מאיפה באמת הם הגיעו לסוג האטומיזם שלהם, לא ברור.
כי אנחנו מכירים אטומיזם יווני שהוא דמוקריטוס הפרה-סוקרטי ואחר כך אפיקורוס שהוא מוכר פה בתור סוג של מקור לתמונת העולם הזאת, אבל בהרבה פרטים, והם פרטים מאוד יסודיים, הם בכלל לא נושאים אותה תמונה.
השינויים התיאולוגיים – מובנים
אז חלק אנחנו מבינים, כן? חלק מהשינויים, כלומר השינויים הקשורים לתיאולוגיה אנחנו מבינים, כן? זה הרמב״ם עצמו מזכיר פה בסוף החלק ההקדמה הראשונה, כן? אפיקורוס אמר שהחלקים נמצאים מאז, או כפי שהם מתרגמים את המילה, דיברנו על זה, שהם לפי אפיקורוס, יש אינסוף חלקיקים נצחיים, וזה הכלאם לא יכול לקבל – לא זה שיש אינסוף ולא שהם נצחיים, באותה סיבה, כן? כן, כי כפי שנראה בהקדמה האחת עשרה, שהכלאם לא מסכים שיש אינסוף בשום מובן, לא בזמן ולא בדברים, אז לכן לא יכול להיות.
ודבר שני, שזה בעצמו קשור לזה בגלל העניין של האמונה, הם מאמינים הרי בחידוש העולם ולא רק בחידוש העולם, בחידוש הרצון בכל רגע, ולכן הם לא יכולים לקבל את האפיקורוס, שהוא בכלל השיטה הקיצונית ההפוכה, כן, הוא סובר שאין סדר בעולם, אין השגחה, אין שום אחד מהדברים האלה. אז הם רק לוקחים את כביכול הנכונה הפיזיקלית שלו, בלי ההסבר התיאולוגי כביכול, הפילוסופי המטאפיזי שלו. אז השינוי הזה הוא ברור למה הוא קיים.
השינויים הפיזיקליים – פחות מובנים
אבל יש הרבה עוד שינויים, עוד הרבה שינויים, כמו זה שהם סוברים שהחלק האטום אין לו מגניטוד, אין לו גודל, כן, הוא רק כמו נקודה מתמטית, שזה קצת לא ברור מה זה בכלל, למרות שיש אולי סיבות קצת פנימיות לחשוב על זה – אפיקורוס, אף אחד לא חשב את זה.
הם גם חושבים שכל האטומים דומים זה לזה, שזה גם דבר שהקודמים לא חשבו. אז, כן, אני עכשיו, אני עכשיו ללכת, אתה יכול להגיד. כן, אתה יכול להגיד.
וגם את זה אפשר להבין למה הם חושבים את זה, כי זה בעצם מה שנותן להם להגיד שאין טבע, כן, גם לאטומים האלה אין טבע מסוים שגורם למקרים מסוימים להידבק לאטומים מסוימים, אבל גם זה מאוד שונה ממה שנמצא באטומיזם הישן. כמובן יש פה שיחה שלמה על האטומיזם החדש, שגם נושא שלישי שלא באמת קשור לכל זה.
אוקיי, אז זה הדבר השלישי שהזכרנו בתור הקדמה כללית לסוגיה הזאת.
הקשר בין ההקדמות – תמונת עולם כוללת
לא יודע עד כמה זה מתקשר לנושא השני, מה שזה קצת מתקשר זה למה שהרמב״ם חושב, זה נושא קצת, נוגע קצת לנקודה השנייה, וזה שהרמב״ם טוען שיש פה תמונת עולם כללית, למרות שיש, כן, הוא בעצמו מדבר לפעמים על זה שיש מחלוקות בתוך הכלאם, ומחלוקות מאוד גדולות, כביכול, אם ככה, אם ככה, ואז הכל בתוך הפרטים, לא רק הפרטים של הדבר הכי גדול שהם צריכים להאמין שאין טבע בעולם, אלא גם בתוך הפרטים של המוסכמות, שהם צריכים להאמין כן באופן כללי באטומיזם, למרות שהם יכולים להתווכח האם יש גודל אולי כן לאטומים, או אולי מתי הם מקבלים כמות, מתי הם מקבלים גודל, כן? כל הדברים האלה, הם יכולים להתווכח.
ורמב״ם כדרכו מתעלם מכל המחלוקות האלה, כי הוא טוען שעדיין יש משהו משותף שמאחד את כולם, שהם כולם צריכים, כן? בגלל שהוא טוען שתמונת העולם שלהם היא קוהרנטית בתוכה, אז לכן הוא צריך להתעלם, הוא צריך לקחת פחות ברצינות את המחלוקות שיש ביניהם בתוך הפרטים האלה, כי הוא טוען שזה לא משנה, זה כבר, הפרטים באמת הכי קטנים האלה הם לא נצרכים – אפשר להיות קלאמיסט עם כל אחד מהם, הם לא סותרים את עיקרי היסוד שלהם. אבל הפרטים האמצעיים כביכול – עיקר האטומיזם וכולי – הם כן צריכים, והוא גם מסביר למה הם צריכים חלק מההנחות שלהם במפורש. אוקיי, אז עד כאן ההקדמה הזאת.
הקשר ההכרחי בין ההקדמות
עכשיו אנחנו יכולים להראות גם איך מספר ההקדמות האלה הם בעצם נובעים זה מזה, כן? זה לא – אפשר להגיד כל שלושת ההקדמות הראשונות בוודאי הרמב״ם עצמו אומר – הוא בעצם הקדמת האטומיזם, אבל הוא פשוט מפרט מה מתחייב, מה מתחייב מתוך זה. וגם כן זה שהוא טוען שיש פה משהו שמתחייב מתוך כל דבר גם מאפשר לו גם לצחוק על זה ולהפריך את זה בדרך של עד אבסורדום, שהוא בעצמו אומר את זה במפורש.
ז. ההקדמה השנייה: מאמר הריקות
ההקדמה השנייה הוא המאמר בריקות. האמירה שיש ריקות, ריקות זה ריק. אפשר להגיד מקום ריק, כי מקום זה כבר דבר, אז זה קצת בעיה, אבל זה ההקדמה השנייה, וזה בעצם, זה כן דבר ידוע, דבר מוסכם על כל האטומיסטים מאז, ככה אמרו שיש בעולם אטומים וריק וכלום.
הסבר הרמב״ם לצורך בהנחת הריקות
ורמב״ם מסביר למה הם צריכים את זה, והוא אומר ככה:
המונח “שורשיים” (חכמי המדברים)
“קדמוני המדברים” – יש פה תרגום מוזר של אבן תיבון, של המהדורה החדשה של אבן תיבון, אני לא יודע מאיפה הם קיבלו את זה, או מה הסיפור של זה, צריך לשאול אותו, מה באמת קורה פה, כי מה שכתוב פה זה פשוט המילה הערבית שמתורגמת “השורשיים”. שוורץ מתרגם פה “התיאולוגים”, “השורשיים” הוא התרגום של אבן תיבון גם במקומות האחרים באותו הקשר.
והסיבה, ואנחנו יודעים שהם אלאצולים והם קראו לזה מילולית בערבית “השורשיים”, הם קראו לעצמם ככה כי הם עסקו בשורשי הדת, המילה עיקרי הדת או שורשי הדת, עיקר זה ושורש זה אותו דבר כמו שורש, כן? עיקר זה דימוי חקלאי – שורש, ויש דימוי של בניין שהוא יסוד, כן? שתי דימויים לאותו דבר.
הרעיון הזה שיש שורשים לדת, שהוא התיאולוגיה, כן, שהוא ידיעת האל, העיקרים השכליים. זה הביטוי, זה נוסח קלאמיסטי באמת, הרמב״ם עצמו משתמש בו לפעמים, והם קראו לעצמם “שורשיים”, חכמים שעוסקים בשורשי הדת.
לא, you can take a can’t help you now. ברוך, יאסל פלוג, please close the door, I can’t, I can’t have this now.
סליחה, אני פשוט מסביר את המילה הזאת שכתובה פה במילים. אז זה פירוש הפשוט של המילה, זו המילה שכתובה, “השורשים”, וזו פשוט מילה אחרת למדברים, הם עצמם קראו לעצמם “שורשים”, ואולי לפעמים הם גם “מדברים”, אבל ככה הם הראו את עצמם בהקשר של שחכמי הדת. כן, יש את חכמי הענפים שהם חכמי ההלכה שעוסקים במה צריך לעשות ולא במה יש, מה קיים מבחינה דתית.
השימוש של הרמב״ם במונח “שורשיים”
זה נראה, אז קודם כל יש פה שאלה למה הוא פתאום התחיל לכתוב את זה. כאילו, עד עכשיו הוא פשוט דיבר, ההקדמה שלה מדברים, המתכלמון, מותכלמון. זה לא ברור למה הוא פתאום נותן להם את השם הזה, וזה עדיין לא ברור לי. זה נראה קצת במקום אחר בפרק ע״א כתוב “השורשים רצוני לומר יעני המדברים” וכנראה שהוא מתכוון שהוא לא רוצה להכיר בזה שהם שורשים או משהו כזה – כאילו מבחינתם הם עוסקים בשורשים, מבחינתו הם עוסקים בשטויות, יכול להיות משהו כזה.
ויכול להיות שזה גם סוג של רמז לזה שכל השיטה שלהם בנויה לצורך לעשות אמונות, כן? הוא מדבר פה גם, המילה אמונה, כתוב “מאמינים”, אִתַּקַד, “מאמינים”, שזה לא היה כתוב ככה בחלק הקודם למשל, שהוא מכיר, הוא כתב שהם חושבים, כן? דיברנו על זה, שיש דברים שהם אומרים, יש דברים שהם חושבים, יש דברים שהם מאמינים, אני לא יודע, כל המילים האלה נראה לי מילות זלזול, וכנראה…
בעיית התרגום של אבן טיבון
אבן טיבון משום מה החליט לתרגם פה במשפט הארוך הזה, אני לא יודע מה קורה פה, שהוא כנראה הבין שהרמב״ם מתכוון שלא כולם מאמינים, אולי באמת היו כאלה שהתווכחו על הרעיון של הריקות, או שאולי גם היה ויכוח – אולי גם היה ויכוח – האם באמת הקלאמיסטים הראשונים האמינו בזה או שזה שורשי, זה יסודי בשביל הקלאם להאמין בזה או לא, כי הריקות היא באמת הנחה בעייתית, גם אחת הדברים שאריסטו מאוד תקף בהנחה האטומיסטית.
אז יכול להיות שהוא מתכוון פה, כנראה שהוא מתכוון פה שהקלאמונים, שהוא, ככה הוא מתרגם, כן, אז אם נדמה מתרגם פה “עיקר”, לא במובן של חכמי העיקריים, אלא במובן של הקודמונים המדברים שהיו עיקר חוכמת הדברים. תרגום מוזר, אני לא יודע מה קורה פה, ובאמת כנראה שיש פה מהדורות, צריך לשאול את החוקרים בשביל העניין הזה.
הסתירה המהותית של הריקות
אז בואו נמשיך. הם מאמינים גם כן, כן, גם כן, כלומר, חוץ מזה שהם מאמינים שיש אטומים, הם גם מאמינים שהריקות נמצא, שיש ריקות. עכשיו, המצאות של הריקות הוא כמובן קצת בעייתי, כן, כי זה סתירה. סתירה מהותית – איך יכול להיות קיים משהו שלא קיים? זה אחת הסיבות שאריסטו חשב שזה לא יכול להיות.
והוא מתרגם והוא רוחק אחד מרחק, כן, סוג של, אפשר לתרגם את זה בצורה נכונה, הכוונה היא סוג של מקום, אבל לא מקום, או רחקים או יותר, כן, כי אחר כך נראה שיכול להיות שיש שתי אופציות, כלומר או שהכל הוא ריק אחד או שיש סוגים שונים, חלקים שונים של הריק, שאין דבר בהם כלל, אין בהם שום דבר, הם ריקים מכל גוף, כן, גוף זה הדבר שנוצר מאטומים, נעדר מהם כל עצם, כלומר כל אטום.
ההכרח הלוגי של הריקות
עכשיו, זו אמונה שלהם, ולמה הם צריכים את זה? אנחנו מגיעים להסברה. וזאת ההקדמה, היא הכרחית להם, הם חייבים להאמין בזה, להאמינם ההקדמה הראשונה. בגלל שהם מאמינים את ההקדמה הראשונה של האטומים, אז הם חייבים להאמין גם בהקדמה של הריק. זה באמת מוסכם על כל אטומיסט. ולמה?
וזה שאם יהיה העולם מלא מן החלקים ההם, כן? כי הצד השני זה שכל העולם מלא אטומים. ואז איך יתנועע המתנועע, איך יכול להיות שיש תזוזה? איך דברים, איך האטומים האלה יזוזו בכלל? ולא יצוייר, הרי האופציה האחרת זה צריך להיות שהאטום אחד ייכנס לתוך השני, אבל זה אי אפשר, זה נשמע להם סתירה, סתירה לוגית, כן? לא יצוייר, הכוונה היא אי אפשר לחשוב. אי אפשר לחשוב, ייכנס הגשמים קצתם בקצתם, זה סוג של מוסכמה. גוף לא יכול להיכנס בתוך גוף אחר, אלא אם כן יש לו מקום.
אבל מה הפירוש שיש לו מקום? מקום זה ריק, איך יכול להיות שיש מקום? אנחנו מאוד רגילים לחשוב באופן כזה שיש ריק, אז קשה לנו להבין למה זה אבסורדי, אבל זה אבסורדי. צריך, צריך, צריך לחשוב יותר להבין את זה. אבל זה היה הטענה המקורית, וזה בגלל שאי אפשר שגשם ייכנס בתוך גשם אחר, במיוחד אם אתה אטומיסט, כן? שכל דבר הוא בדיוק משהו, זה לא שאצל האריסטו כן יכול להיות בסוג מסוים של להיכנס גשם בגשם, אבל הגשם עצמו משתנה, כן? כשמשהו נכנס למשהו שני, אז הוא לא ממש נכנס למשהו השני, הם הופכים למשהו שלישי, או שהם משתנים, אבל לפי האטומיסטים הם לא יכולים להשתנות. אז אי אפשר שייכנס דבר בתוך דבר.
אז הצד האחר היחיד יהיה שאין באמת תנועה, אבל הרי יש, ואי אפשר התקבץ את החלקים ההם ופירודם, אלא בתנועותם. אנחנו הרי מסבירים את כל השינויים בעולם בתור התכנסות ופירוד האטומים. ואם הם לא יכולים לזוז, הם לא יכולים ללכת לשום מקום, אז הכל צריך להיות סטטי לנצח נצחים. אז זה לא יכול להיות, אנחנו רואים שזה לא נכון.
ולכן אנחנו צריכים להניח מקום ריק. הנה בהכרח יצטרכו לקיים הריקות עד שיוכלו החלקים ההם להתקבץ ולהתפרד. איך הם מזיזים? כי הם יוצאים מתוך המקום הריק ונכנסים לתוך המקום ליד משהו שני. ותיתכן תנועתם תנועה בריקות ההוא אשר אין גשם בו ולא עצם מעצמים ההם, כן, אז זה דבר ברור.
תפיסת המרחב כאטומיסטי
אחר כך נראה שמשום מה, וזה דבר שהוא לא מוסבר פה, אני לא יודע איך בדיוק להבין את זה. אחר כך נראה שהם חושבים שהמרחב עצמו הוא סוג של אטומים, כן, כן, הריקות הזאת הוא בנוי איכשהו ממקום כביכול לכל אטום במיוחד, לכן הם סוברים שהתנועה היא תמיד באותו מהירות, בגלל שכל אטום צריך להיכנס לכביכול מקום, עוד מקום נוסף שטאק כזה, כן, שנכנס אליו אטום שני וככה שלישי. אבל זה לא היה כתוב פה, אז אני לא יודע למה, משהו חסר לי פה, הדבר הזה.
ההקדמה השלישית: אטומיזם הזמן
בואו נקרא את ההקדמה השלישית כאן, אוקיי? ההקדמה השלישית, אז זו ההקדמה השנייה וזו המצאות הריקות, זה באמת משהו שיוצא מתוך הנחת האטומיזם וזה בעצמו דבר בעייתי, כי דבר כזה ריקות זה משהו סתירתי ומשהו בעייתי.
אוקיי, אחר כך אנחנו ממשיכים. מה אנחנו ממשיכים? יש הקדמה שלישית, מה ההקדמה השלישית?
ח. הטענה: הזמן מורכב מאטומים
ההקדמה השלישית היא, הוא אמרם, עכשיו עד כאן דיברנו על מה יש, הגופים והמקום שהם נמצאים בו כביכול, אפשר לקרוא לזה, זה הרחקים, המקום הריק, הריק, כן, מקום זו מילה בעייתית, אבל בסדר.
והקדמה השלישית, הוא אמרם, הם גם אומרים שהזמן מחובר מ״עתות”, כן, מחלקיקים של אטומים, נאוז. רוצים בזה שהם זמנים רבים לא יקבלו החלוקה לקוצר מדותם. הם לא יכולים להתחלק בגלל שהם סוג של אטומים של הזמן, כן? כן, הם לא יכולים להתחלק כי הם מדי קטנים ואי אפשר לחלק יותר.
ההכרח הלוגי מתוך ההקדמה הראשונה
ועכשיו הרמב״ם מסביר גם למה הם צריכים גם את ההקדמה הזאת, וזו הקדמה גם כן הכרחית להם מפני ההקדמה הראשונה. למה היא הכרחית מפני ההקדמה הראשונה? כי כל הדברים האלה קשורים זה בזה.
כי הם, וזה שהם ראו, ופה רואים שהרמב״ם מבין שיש להם שיטה אחת עקבית, שמתוך דבר אחד יוצאת כל השאר, הם לא סתם ממציאים, כן? הכל סתם מומצא, אבל הם לא סתם ממציאים דברים. והפוך, הם גם מבינים בצורה טובה אפילו את ההכרחות של אריסטו אמר, כן?
וזה שהם ראו בלא ספק, בלי ספק שהם ראו את מופתי אריסטו. אריסטו הביא ראייה שהדרך, הדרך הכוונה היא פשוט מרחק, כן? המרחק שדבר עובר בתנועתו. והזמן, כן? והתנועה המקומית, כלומר תנועה במקום, שלושתם שווים במציאות, כלומר, הם אותו סוג של דבר, הם עובדים באותו אופן. רצינו לומר שערך קצתם לקצתם ערך אחד, שהיחס של חלק מהזמן אל חלק מהמרחק, אל חלק של התנועה, הוא אותו דבר, כן? ומחלק אחד מהם מחלק האחר ועל ערכו.
כלומר, אני חושב שההוכחה, התיאום פה הוא מאוד פשוט, אם דבר זז, אז הוא זז ממקום למקום בזמן מסוים, כן? לכן, אם אתה הולך, התנועה היא בזמן מסוג מסוים, כן, היא מתחלקת למהירות ואיטיות או משהו כזה. אז אם היא מהירה במובן, למהירות כלשהו, אז היא עוברת מרחק כלשהו ובזמן כלשהו, כן, זה הרי ההגדרה של זמן ותנועה ומרחק.
ולכן, במידה שאחד מהם מתחלק, אז גם השני יצטרך להתחלק. במידה שאחד מהם הוא רציף ולא מתחלק, אז כולם צריכים להיות רציפים ולא מתחלקים, כן? אז, זה אני חושב די ברור.
המסקנה ההכרחית
ולכן, אז יוצא מתוך ההקדמה הפשוטה הזאת, ידעו בהכרח, שאם היה הזמן נדבק, כן, נדבק זה מה שאנחנו קוראים רציף, ויקבל החלוקה לא תכלית, כן, אם הזמן היה דבר שלא מתחלק, לא אטומיסטי, כן, הוא כפי באמת השיטה של אריסטו, אבל אריסטו חושב שאין זמן. בכל מקרה, אם הזמן היה דבר שמתקבל חלוקה אינסופית, התחייב בהכרח שיתחלק החלק אשר שמו בלתי מתחלק.
כן, למה זה יוצא ככה? כי הרי מה זה שדבר נע? שהוא הדבר, מה שזה לא יהיה הדבר, שיש לו תנועה, הוא מגיע ממקום למקום בזמן מסוים, כן, בתוך אורך מסוים של זמן. עכשיו, האם יש
הקשר ההכרחי בין אטומיזם של חומר, זמן ומרחב
הקשר בין חלוקת הדבר לחלוקת התנועה
אם אנחנו מחלקים אותו פעם אחת, אז חייב להיות גם הדבר שיתחלק בדיוק אותו פעם, כן? כי אחרת אנחנו יכולים להגיד שדבר הוא נמצא חלקית במקום הקודם וחלקית במקום שהוא מגיע אליו, כן?
כן, אז בכל חלוקה אפשרית בדברים הוא גם חלוקה בתנועה שלהם, כי כל תנועה צריך תמיד אפשר לדבר על השלב שבו חלק מהדבר הוא במקום החדש וחלק מהדבר הוא עדיין במקום הישן, כלומר הוא מתאחר אחריו, כן, זה מובן. אז ככל שמחלקים את התנועה ככה מתחלק את הדבר. אנחנו, זה הולך באותו יחס.
עקרון הרזולוציה
אם התנועה היא תנועה גדולה, אז אם אנחנו נחלק את התנועה למידות גדולות, כן, אז אנחנו נדבר על הזמן בזמנים גדולים. אם ניכנס לרזולוציות יותר קטנות, אז אנחנו נחלק את שתיהן ברזולוציה יותר קטנה, כן?
המסקנה: רציפות או אטומיזם
ולכן, אם אתה תוטל, אם אתה חושב שכל הדברים האלה רציפים, אז אין בעיה, כולם מתחלקים לאינסוף. ואם אתה אטומיסט, אז אתה גם צריך לעשות אטומיזם של הזמן והמרחק. בדיוק מאותה סיבה, כי אחרת, אז כביכול אתה צריך לדמיין, כפי שהוא יסביר עוד שנייה, את התנועה בתור קפיצות ולא בתור משהו רציף, למרות שזה נראה לנו משהו רציף.
הם יגידו לא, כי אחרת אי אפשר לעשות תנועה שהיא רציפה בלי זמן רציף ובלי דברים רציפים, שהדבר עצמו, בגלל שכל דבר שיש לו תנועה, יש תמיד חלק שהוא עדיין כבר הגיע, כבר נגע במקום החדש וחלק לא, אז החלק הזה זה לחלק.
בעיית הצדדים באטומים
כמובן זה שתמיד אפשר לדבר על חלק הוא בעצמו קצת קושי במובנה של לאטומים, כן? כי אתה אומר אטום אין לו חלוקה אז יש לו צדדים, זה קצת בעיה. ולכן באמת הם חשבו שהאטומים אין להם גודל.
בכל מקרה, אבל בהנחה שיש אטומיזם אז חייב להיות גם אטומיזם של תנועה, שזה ממילא אטומיזם של זמן וממילא אטומיזם של מרחק. ולכן באמת אלה הם באמת אימצו את כל, את כל ההנחות האלה, כן.
הקישור המקובל בפיזיקה
הקישור בין שלושת הדברים האלה הוא עדיין מקובל בפיזיקה, יש המון סיבוכים על זה, אבל זה עדיין ברור שזה הדברים הולכים יחד, וזה בעצם הדבר שכולם מודים בו, כן, גם הכלאם, גם אריסטו, כולם מודים שהדברים האלה הולכים ביחד, ולכן זה הכל הולך ביחד, כן.
זה מה שהוא אומר, שאם הזמן נדבק ויקבל החלוקה, זה חייב להיות שגם החלק מתחלק לאינסוף. וכן הפוך, כשאתה שים הדרך מדובקת, כי אם אתה מדבר על תנועה מקומית, המרחק שאתה הולך בתנועה שהיא רציפה, יתחייב בהכרח להתחלק כעתה מן הזמן אשר הוא שם בלתי מתחלק.
אז הוא כאילו נוקט את זה מהכיוון ההפוך. אם נחלק את הדרך, כן, את מרחק, כן? מרחק מקומי, זו המילה של דרך. כן, לא המרחק שבו אנחנו זזים לכן. אם אנחנו מחלקים אותו לאינסוף, אז גם הזמן היה נצטרך להתחלק, כי אז אנחנו צריכים להגיד שהדבר הוא בזמן הזה, נמצא במקום הזה, ואז איך יש זמן כזה, חייב להיות מתחלק.
ט. הכרח האטומיזם הזמני
בגלל שהכל בלתי מתחלק, כמו שביאר אריסטו בספר נקרא השמע הטבעי, זה השם שלהם לפיזיקה. ולזה חייבו שהדרך בלתי מדובק, כן, גם המרחק, כן? אז גם הזמן וגם המרחק חייב להיות בלתי מדובק, לא רציף, אבל מחובר מחלקים, עליהם תכלה החלוקה. חייב להיות שיש מקום שהחלוקה מתחלקת ומסתיימת, שזה האטום, החלק הבלתי מתחלק. וכן הזמן, כן.
הערה על המבנה
אז גם בעצם המרחק זה ההקדמה, זה לא ההקדמה השנייה, כן, ההקדמה השנייה זה הריקות, ועכשיו אנחנו באיזשהו, זה מה שאני, לא ברור לי, חלק מסוים מהריקות הזאת, או איכשהו המרחק, הוא קורה לזו הדרך, זה לא אותו דבר בדיוק כמו הריקוד כנראה, אבל אני לא מבין מה קורה פה בדיוק, אז שאלה, אולי נגלה את זה. בכל מקרה, הדרך הוא מחולק וכך הזמן.
דוגמת חלוקת הזמן
זה שההקדמה השלישית יגיעה לעטות, לא יקבלו החלוקה. למשל, הוא נותן משל שהשעה למשל 60 דקות והדק, אנחנו אומרים דקה, הוא אומר דק, הוא 60 שנים, אנחנו אומרים שניות, הם לא ידעו את הזכר ונקבה, לא יודע. והשני הוא, כן, שזה שניות, זה פשוט כי זה החלוקה השנייה אחרי החלוקה של השעה לדקות.
המשך החלוקה
ואז לכן אפשר לחלק את השני לשלישיים, ככה הרמב״ם גם משתמש בכל החישובים האסטרונומיים שלו, הוא קורא לזה דקות, שניות, שלישיות. זה לא רק לגבי הזמן, כן, גם לגבי המרחב, כשאנחנו מחלקים את הגלגל ל-360 מעלות, אז אנחנו מדברים על דקות של המעלות ושניים של המעלות, שניות של המעלות או שלישיים של המעלות.
נקודת הסיום – האטום הזמני
ובקיצור, והגיע באחרונה העניין אצלם אל חלקים עם אסירים על דרך משל, כן, עשרה חלוקות או יותר דקים מהם, לא משנה כמה זה גדול בדיוק, לא יקבלו, לא יחלקו כליו, לא יקבלו החלוקה כמו הדרך. הנה שב הזמן, אם כן בעל הנחה וסדרי תשע, הזמן הוא משהו מאוד ברור, כן, הוא מקבל סדר, מקבל הנחה, הוא מקבל סוג של מציאות, הוא נהיה דבר, בעל הנחה וגם בעל סדר, כלומר הוא מסודר באופן אטומיסטי הזאת.
ביקורת הרמב״ם: הכלאם לא הבינו את מהות הזמן
הטענה המרכזית
ופה יש קטע מעניין של הרמב״ם לגבי הזמן, כן, שאומר שאלה המדברים לא יעמדו מהות הזמן כל עיקר, הם לא יבינו את מהות של הזמן בכלל. ובדין להם זהו, כדין להם זהו, וכך ראוי להם. למה זה בדין להם?
הסבר הרמב״ם: הזמן כבעיה פילוסופית
אומר הרמב״ם, פה הרמב״ם, כן, זה עוד דבר מעניין שהרמב״ם עושה לאורך הפרק הזה, זה שהוא מראה שהם לא לגמרי משוגעים מהכלאם הזה, יש פה באמת בעיות והם לא מבינים דברים מאוד יסודיים ועדינים ומורכבים ועמוקים, הם לא משוגעים לגמרי, כן? כל המוטיבציה שלהם עושה אותם משוגעים, עושה אותם משוגעים, אבל יש פה משהו.
צריך להבין למה הוא עושה את כל המשחקים האלה, אבל אני רק אומר מה שהוא אומר, הוא אומר שזה מתאים להם לא להבין את עניין הזמן, כן? להגיד שזמן הוא, להגיד שהדברים הם אטומיסטיים, יש פה בעיות על זה, זה מובן. להגיד שזמן לא אטומיסטי זה הכרחי מתוך, כן, הם עושים טוב את החשבון, זה באמת מה שצריכים אם מאמינים באטומיזם של הדברים. אבל זה גם סוג של מאוד רחוק מהמציאות של המהות הזמן, זה מאוד רחוק, אבל זה מתאים, ככה מתאים לפילוסופים לא מעמיקים.
למה? הזמן כבעיה אמיתית
למה? זה באמת, הזמן הוא בעיה פילוסופית ואם מישהו לא מאוד מעמיק, באמת נפגש בפרדוקסים להבנת מהות הזמן. בעצם גם אריסטו יש לו פרקים על מהות הזמן, ובעצם גם היה מחלוקת מאוד ידועה בין האפלטונים לאריסטוטליים על מהות הזמן.
ואריסטו מזכיר את זה, ואחר כך יש, אני לא יודע אם הרמב״ם מכיר, אבל יש פלוטינוס ואחרים שחוזרים ומפריחים את אריסטו בהסבר שלו. הרמב״ם הולך עם הדרך של אריסטו בדרך כלל, אבל עדיין אפשר לראות שם שיש פה איזושהי בעיה, והרמב״ם לא הכיר משהו מהשיטה הפלטוניסטית מזה שהוא קרא את גלינוס, את גלן, שהוא היה סוג של יותר הפלטוניסט משאר הפילוסופים שרמב״ם קרא.
דוגמת גלינוס – הודאה בקושי
והוא אומר ככה, ובדין להם זה שאם מהירי הפילוסופים בלבלם מעניין הזמן, אפילו פילוסופים טובים היו מתבולבלים בגלל עניין הזמן, וקצתם לא השכילו עניינו, חלק מהם באמת לא הבינו אותו עד שגלינוס אז הגלינוס היה לפחות מודה על האמת, כן? כשהוא לא הבין מה שזה הוא אמר.
כשהוא אמר, הרמב״ם כידוע חשב שגלינוס הוא בדרך כלל מגזים, הוא אומר שהוא יודע יותר ממה שהוא באמת יודע, הרמב״ם לא היה כל כך חסיד שלו, אבל עדיין כנראה שהוא הוביל אותו כדוגמה שהוא היה סוג, הוא לא היה טיפש והוא אמר שהוא לא מבין את זה, הוא אמר שהזמן הוא עניין אלוהי, לא תושג עמידתו. אז אלוהי זה משהו שלא מסוגלים, כן.
צריך להבין, אני חושב שגלינוס הוא התכוון למשהו פה, כמו שאני אומר, זה מקושר לשיטה הפלטוניסטית של הזמן, אבל הרמב״ם מצטט את זה, מביא את זה בתור משהו שמראה שהבנת מהות הזמן, לענות לשאלה מה ה-definition, מה הגדרה של הזמן, הוא באמת בעיה.
קל וחומר לכלאם
וכל שכן אלא שלא יביטו לטבע דבר מן הדברים, כן, כן, אלא הם לא מאמינים בכלל בטבע וההגדרה, הם לא מבינים את ההגדרה של שום דבר. אז כל שכן שהם לא מבינים את ההגדרה של הזמן, ומתאים להם, ככה מתאים להם לא להבין את המושג של הזמן. זה חלק, קטע שצריך להבין יותר, כן. אני רק מספר, אני רק קורא אותו כרגע.
מעבר לחלק הבא: המסקנות האבסורדיות
עכשיו, בוא נסיים, נראה אם יש לנו זמן לסיים את הקטע הזה. עכשיו בוא נסיים, אז עד כאן השלוש הקדמות הראשונות שהם מסבירים את עיקרי האטומיזם שלהם, שכל אחת מהנוחות האלה נובעים מאחד מהשני בצורה מאוד ברורה.
אומר הרמב״ם, עכשיו תבין עד כמה זה שטויות. ושמע מה שמתחייב להם לפי אלה שלוש הקדמות והאמינו. הוא אומר, תראה מה יוצא, מה מתחייב להם, כלומר, מה המסקנה שיוצאת מתוך ההקדמות האלה, והם באמת האמינו במה שיוצא מזה, כן? הם לא אמרו, אה, זה באמת יוצא אבסורד מדי.
ביקורת הרמב״ם על תורת התנועה של הכלאם
י. הערכת הרמב״ם את המסקנות
אומר הרמב״ם, עכשיו תבין עד כמה זה שטויות. ושמע מה שמתחייב להם, לפי אלה השלוש הקדמות והאמינו. הוא אומר, תראה מה יוצא, מה מתחייב להם, כלומר, מה המסקנה שיוצאת מתוך ההקדמות האלה, והם באמת האמינו במה שיוצא מזה. כן, הם לא אמרו, אה, זה באמת יוצא אבסורד מדי, אנחנו לא מאמינים – הם באמת האמינו בזה. אבל באמת מי שמסתכל מבחוץ רואה שזה מוזר.
הגדרת התנועה לפי הכלאם
אז הם אמרו ככה, מה זה התנועה? התנועה היא העתק עצם פרידי, כן, אטום, מן החלקים ההם, אחד מהם, מעצם פרידי, כלומר ממקום של עצם פרידי – אני לא יודע, זה הדבר שאמרתי שאני לא מבין – אל עצם פרידי סמוך לו. כן, אז עצם פרידי, כלומר העצם של המרחק, הדרך פה, כן?
EN English לחץ לפתיחה
📋 Shiur Overview
סיכום השיעור: ההקדמה השנייה והשלישית – מאמר הריקות והאטומיזם של הזמן
מיקום בטקסט
– ההקדמות השנייה והשלישית במורה נבוכים
– חלק משלוש ההקדמות הראשונות העוסקות ביסודות האטומיזם של הכלאם
—
א. עמדת הרמב״ם על האטומיזם – רקע מפרק נ״א
1. העמדה הבסיסית
– הרמב״ם, כמו אריסטו, דוחה את האטומיזם
2. הטיעון המרכזי
– יש דברים ברורים וגלויים לכל בר דעת
– למרות זאת, אנשים מכחישים אותם
– לכן נדרשות ראיות על דברים שלכאורה לא צריכים הוכחה
3. דוגמאות ל״מושכלות ראשונות” שאנשים מכחישים:
– מציאות התנועה
– יכולת האדם
– הוויה והפסד
– טבעי הדברים (חום לאש, קור למים)
4. סיבות להכחשת המובן מאליו:
– טעות
– כוונה לעניין אחר (שקר מכוון לשכנוע)
—
ב. הביקורת השורשית על הכלאם
1. הרמב״ם טוען שהכלאם:
– מכחישים את הנראה לעין
– לא התחילו מאמונה אמיתית בהנחות
– התחילו מרצון להוכיח דברים מסוימים → הניחו הנחות לצורך ההוכחה
– זוהי הנחת המבוקש (כשל לוגי)
2. מקבילות היסטוריות:
| נושא | מי הכחיש | מי הוכיח |
|——|———-|———-|
| קיום התנועה | זנון ופרמנידס | אריסטו |
| ביטול החלק הבלתי מתחלק | האטומיסטים | אריסטו |
3. הבדל בין הגישות הפילוסופיות:
– פרמנידס וזנון: אין תנועה, אין שינוי
– האטומיזם: יש רק שינוי, אין דברים קבועים גדולים מאטום
– אריסטו: מאזן בין השתנות לקביעות
—
ג. מחלוקת פנימית בכלאם והקשר לתיאולוגיה
1. ראשוני הכלאם vs. אחרוני הכלאם
– אחרונים טענו: המאמץ של הראשונים באמונת האטום אינו נצרך
– ניתן להגיד את עיקרי האמונה בלי אטומיזם
2. הקשר בין אטומיזם לתיאולוגיה:
העיקרון התיאולוגי:
– האל הוא הפועל היחיד בעולם
– אסור להאמין בסיבתיות/טבע
האישוש הפיזיקלי (לפי הראשונים):
– אין “טבע” של דברים
– יש רק אטומים
– האל בורא להם מקרים בכל רגע
– האל בורא את האטומים עצמם בכל רגע
3. עמדת הרמב״ם:
– חולק על האחרונים
– להיות קלאמיסט עקבי = צריך להאמין בכל 12 ההנחות
– במיוחד הנחת החלק הבלתי מתחלק
—
ד. מטרת הרמב״ם בהצגת תמונת העולם של הכלאם
1. שיטת ההוכחה: **Reductio ad absurdum**
– מציג תמונת עולם שלמה
– מראה כמה היא אבסורדית
– מראה כמה צריך “לשנות סדרי בראשית” בשביל העקרונות האלה
2. שני הטיעונים המקבילים:
| טיעון | תוכן |
|——-|——|
| א. כנגד הכלל | כל תמונת העולם הזו שטויות, נגד הטבע, היפוך סדרי בראשית |
| ב. כנגד הצורך | אין סיבה להחזיק בתמונה זו – הרמב״ם יכול להוכיח מציאות האל בלי כל זה |
3. עקביות השיטה – הכרה כפולה:
– מצד אחד: כל הכלאם הוא “שטויות”
– מצד שני: זוהי תמונת עולם עקבית פנימית
– הרמב״ם מתעלם ממחלוקות בפרטים (גודל האטומים וכו׳) – העיקרון המשותף הוא החשוב
—
ה. ההבדלים בין אטומיזם הכלאם לאטומיזם היווני
1. הבדלים תיאולוגיים (מובנים):
| אפיקורוס | הכלאם |
|———–|——–|
| אינסוף חלקיקים נצחיים | דוחים אינסוף ונצחיות |
| אין סדר, אין השגחה | חידוש העולם, חידוש הרצון בכל רגע |
2. הבדלים פיזיקליים (פחות מובנים):
– גודל האטום: לפי הכלאם – אין לו מגניטוד, כמו נקודה מתמטית
– דמיון בין אטומים: הכלאם סוברים שכל האטומים דומים זה לזה
– היעדר טבע: הדמיון מאפשר לטעון שאין סיבה שמקרים מסוימים יידבקו לאטומים מסוימים
—
ו. המונח “שורשיים” (אלאצולים)
1. משמעות המונח
– תרגום: “בעלי השורשים”
– קראו לעצמם כך כי עסקו בשורשי הדת (=עיקרי הדת)
2. ההבחנה בתוך חכמי הדת:
| חכמי השורשים | חכמי הענפים |
|————–|————-|
| עוסקים בידיעת האל, עיקרים שכליים | עוסקים בהלכה |
| מה קיים מבחינה דתית | מה צריך לעשות |
3. השימוש של הרמב״ם:
– ייתכן שזה זלזול: מבחינתם עוסקים בשורשים, מבחינתו – בשטויות
– שימוש במילה “מאמינים” (אִתַּקַד) – לא “חושבים” – נראה כמילת זלזול
—
ז. ההקדמה השנייה: מאמר הריקות
1. התוכן הבסיסי
– טענה: יש ריקות בעולם
– זהו עיקרון מוסכם על כל האטומיסטים
– הנוסחה: “אטומים וריק – וכלום”
2. הבעיה הפילוסופית של הריקות
– “המצאות של ריקות” היא סתירה: איך יכול להיות קיים משהו שלא קיים?
– זו אחת הסיבות שאריסטו דחה את הרעיון
– הגדרה: “רוחק” – מקום שאין בו שום דבר, נעדר מכל גוף ומכל אטום
3. ההכרח הלוגי של הריקות מתוך האטומיזם:
הבעיה: איך אפשרית תנועה?
– אם העולם מלא אטומים לחלוטין → אין מקום לזוז
– גוף לא יכול להיכנס לתוך גוף אחר (מוסכמה)
ההבדל מאריסטו:
– אצל אריסטו: כשגוף “נכנס” לגוף אחר → הם משתנים או הופכים למשהו שלישי
– אצל האטומיסטים: האטומים לא יכולים להשתנות → אי אפשר שייכנס דבר בדבר
הפתרון: הנחת הריקות
– האטומים יוצאים ממקום ריק ונכנסים למקום ריק אחר
– כך מתאפשרת התקבצות ופירוד של אטומים
– בלי זה → הכל סטטי לנצח
4. תפיסת המרחב כאטומיסטי (הערה)
– הכלאם חושבים שהמרחב עצמו בנוי מ״מקומות” אטומיסטיים
– כל אטום נכנס ל״תא” אחד במרחב
– תוצאה: התנועה תמיד באותה מהירות
—
ח. ההקדמה השלישית: אטומיזם של הזמן
1. הטענה
– הזמן מורכב מ״אתות” (רגעים אטומיים)
– אלו זמנים קצרים כל כך שאינם ניתנים לחלוקה
2. ההכרח מתוך ההקדמה הראשונה
– שלושה דברים קשורים זה בזה: מרחק, זמן, תנועה
– היחס ביניהם שווה (מופת אריסטו)
3. הלוגיקה:
| אם… | אז… |
|——-|——-|
| אחד מתחלק | כולם מתחלקים |
| אחד רציף ולא מתחלק | כולם רציפים ולא מתחלקים |
4. המסקנה ההכרחית
– אם הזמן היה רציף (מתחלק לאינסוף) → גם האטום היה מתחלק
– אבל האטום מוגדר כבלתי מתחלק
– לכן: גם הזמן חייב להיות אטומיסטי
5. מבנה חלוקת הזמן
– שעה = 60 דקות
– דקה = 60 שניות (“שני” = החלוקה השנייה)
– לפי הכלאם: בסוף יש חלקים שלא מתחלקים
– תוצאה: הזמן מקבל הנחה (מציאות) וסדר (מבנה אטומיסטי)
—
ט. ביקורת הרמב״ם על הבנת הזמן בכלאם
1. הטענה המרכזית
– “אנשי הכלאם לא יבינו את מהות הזמן כלל”
– “ובדין להם” – זה מתאים להם
2. הצדקת הרמב״ם
– הזמן הוא בעיה פילוסופית אמיתית
– אפילו פילוסופים טובים התבלבלו בעניין הזמן
– דוגמה: גלינוס הודה שלא הבין ואמר “הזמן הוא עניין אלוהי”
3. קל וחומר לכלאם
– אם פילוסופים רציניים התקשו בהגדרת הזמן
– כל שכן הכלאם שלא מאמינים בטבע ובהגדרות כלל
—
י. הקשר ההכרחי בין שלושת סוגי האטומיזם – סיכום
1. העיקרון המרכזי
– חלוקת הדבר = חלוקת התנועה = חלוקת הזמן
– אם מחלקים תנועה, חייבים לחלק גם את הדבר הנע
2. המסקנה ההכרחית
– אם הכל רציף → הכל מתחלק לאינסוף
– אם אתה אטומיסט → חייב אטומיזם של זמן, מרחק וחומר יחד
3. הסכמה כללית
– גם הכלאם וגם אריסטו מסכימים: שלושת הדברים הולכים יחד
—
יא. הגדרת התנועה לפי הכלאם – מסקנה
1. הנוסחה
– תנועה = העתק עצם פרידי (אטום) ממקום אחד למקום סמוך
– התנועה היא קפיצה בין יחידות מרחק אטומיות סמוכות
2. הערכת הרמב״ם
– מציג את מה שמתחייב משלוש ההקדמות
– מדגיש: הכלאמיסטים באמת האמינו במסקנות אלה
– לא נסוגו למרות שהתוצאות נראות אבסורדיות
– “שטויות” – אך מערכת עקבית פנימית
📝 Full Transcript
The Second Introduction – The Doctrine of the Void and Atomism
Introductory Notes and General Context
Okay, I’m here, you can see it but, maybe it needs to be enlarged. I don’t have mine, so I’m just bringing what’s here. The Arabic here isn’t arranged in the right place, so anyway.
We’re here at the second introduction, yes? The second introduction, the doctrine of the void, yes? The first three premises/introductions essentially deal with the foundations of their atomism.
Three Fundamental Notes Regarding Atomism
I want to mention two things just generally regarding this. The first thing is yes, three things.
A. The Rambam’s Basic Position on Atomism – Chapter 51
The Example from Chapter 51
First thing is that fundamentally, the Rambam like Aristotle very much does not believe in the matter of atomism, and what’s interesting is that here in chapter 51 the Rambam wrote like this, he brought this as an example. Yes, chapter 51, part of the chapters on attributes, yes, and all the chapters on attributes are also an open debate with the Kalam, so there’s a connection, only here he arrives at the foundations in a more philosophical, physical manner and so on.
The Rambam’s Rhetorical Argument
But there he wrote like this, in the first section of chapter 51 it’s written, his argument is that there are many things that are clear and evident essentially, to anyone with sense or to anyone who has perception, but still people deny this and therefore proofs need to be brought for them, yes, this is the foundation, and on this he built a kind of rhetoric that essentially the premise that God has attributes is actually a first principle that it’s not correct, only people erred, so we even need to argue about this at all.
Examples of First Principles that People Deny
But he brings examples of these kinds of things, yes, he says in reality, in existence there are evident things, there are first principles and there are things close to them that essentially naturally every person acknowledges, like the existence of motion, the existence of human capability, and that there is generation and corruption, the natures of things like fire has heat and water has cold, etc.
The Need for Proofs of Clear Things
But when strange opinions emerged, whether because someone erred, or someone aimed at this for another purpose, when someone didn’t err but lied, yes, they had a reason to try to convince us, then the wise men need to bring proofs for things, yes, yes, which is a bit strange, to bring proof for something visible to the eye, and we need to do this because of this madness of people.
The Root Criticism of the Kalam
And then we didn’t understand this, but this is essentially the root criticism of the Rambam on the physics of the Kalam, yes? About this he elaborated in chapter 71, when he gave us the history and he let us understand that the Kalam denies what is visible to the eye, also chapter 72, which was essentially a description of things visible to the eye, or close to them, visible to the senses and close to them.
The Kalam’s Begging the Question
And he claims that they didn’t even really start by believing in them, they started with wanting to prove certain things, and in order to prove them correctly they needed to assume all these premises, which is backwards, this is begging the question.
B. Examples from Aristotle of Proofs for Clear Things
Aristotle versus Zeno – The Existence of Motion
And what’s interesting is that he brings examples here, as we find. Aristotle will establish motion because it was rejected, here Aristotle has proofs in the Physics to establish that there is motion, yes? And it was rejected because Zeno, as is known, claimed there is no motion in the world, yes? Parmenides and Zeno proved this with his famous paradox proofs, claiming there is no motion, so Aristotle as if proves that there is motion.
The Kalam Did Not Argue About Motion
So that’s one thing, we’re not dealing with motion now, because motion is, the Kalam didn’t argue about whether there is motion, yes? Yes, they’re more or less in the opposite direction as we discussed, yes, as Aristotle bases all of physics on the question of change and what changes from what’s constant, so Parmenides and Zeno are on the side that there is no motion, no change, specifically atomism is more, it’s not exactly, but it’s more on the side that there is only change, or that there are no things larger than an atom that are constant.
Aristotle Against the Indivisible Part
But he brings another thing, the second thing, and he will bring proof for the negation of the indivisible part because they established its existence. So Aristotle has proofs against the indivisible part, which is exactly the atom, which is what happens here, a discrete substance is another word, and here it’s written indivisible part, which is the same thing, yes? The atom is simply ah like no, yes? Ah is a Greek prefix for things that are not, and tom is to cut, yes? The thing that is not cut, so in Greek that’s literally the translation.
The Conclusion: Atomism as a Refuted Idea
So why am I bringing this just randomly? Because the Rambam comes here from Aristotelian foundational premises, that simply think that the idea that there are atoms is a refuted idea, and this is essentially so refuted that it doesn’t need to be proven, yes? This is just a delusion, no one ever saw atoms, there’s no reason to think there are atoms, only for those who have vested interests, for those who have a reason to prove this.
So this is the first note that needs to be remembered in the context of the book, that of course everything is connected to this.
C. Dispute Between Early Kalam and Later Kalam
The Quote from the End of the Chapter
Second thing, that is written explicitly, in the continuation of the book, of this chapter itself, at the end of the chapter, which I’ll just bring examples, yes, here, in chapter aleph samech aleph, from whoever made these letters, I don’t know, it says, “And don’t think that the Mutakallimun agreed on this premise for nothing, as most of the later ones think.” As most of the later ones think, “for the effort of their predecessors to establish the part has no need.”
The Content of the Dispute
The Rambam brings that there is a dispute between the early Kalam and the later Kalam. The later ones claimed that all the effort of the earlier ones in believing in the atom is not needed. Need to check who the names are there, who gave this. I don’t, he doesn’t write, he doesn’t write a name here.
The Possibility of Managing Without Atomism
I’ll check, there is, there were really, we already talked about this, that apparently you can say all the principles of faith of the Kalam without saying atomism, yes? Their principles of faith, meaning, the principle that we’ll argue with also in chapter 68 or 9, I don’t remember, is that God acts, yes? That God is the only actor in the world, and they claimed that therefore it’s forbidden to believe in causality, meaning, it’s forbidden to believe in nature.
The Connection Between Atomism and Negation of Causality
And the early ones among them connected this to the topic of atomism, yes? Yes? Meaning, this is a kind of physical confirmation that there is no causality, yes? Because causality, as it was understood by Aristotelians, by all philosophers then, was connected to the cause of things being their nature, yes? If the nature of a human is to do human things, then that’s essentially the cause of it.
The Atomistic Solution
And they said, there is no, there is no such thing as human nature, there are only atoms that God directly creates accidents for them at every moment, and also creates the atoms at every moment and so on. That’s how it was possible to say that God is the actor at every moment.
The Position of the Later Ones
So afterwards others claimed that this isn’t needed, you can say there are humans or in some sense, and still say that God does everything.
The Opinion of Modern Scholars
Need to get into this, if they’re right, who’s right. Specifically all those I’ve seen who talked about this, also Harry Wolfson, who wrote a whole book on the Kalam, it seems to me that he actually holds like the later Kalam here, who claimed it’s not needed, atomism isn’t needed for the principles of faith, yes?
D. The Nature of the Kalam’s Investigation – Theology Not Physics
The Theological Goal
It’s agreed, more or less, also on the Kalam it’s agreed that they’re looking for confirmation of the principles of faith, yes? In the style of Rav Saadia Gaon, what we know among us, that he’s not a researcher, he’s not a scientist, he’s not researching physics, he’s researching theology, yes? Explicitly, but he thinks he needs rational theology, so he wants to base it on reality, he doesn’t want to say just anything, contrary to reality. But still his goal is theological, not physical.
The Claim That Atomism Isn’t Needed
And according to this goal, many claimed and also today many claim that atomism really isn’t needed.
The Rambam’s Position – All the Premises Are Needed
The Rambam disagrees with this, so we need to see how Wolfson explains this, I haven’t reached that part in his book. But in any case, I’ll note here that the Rambam understands that to be a consistent Kalamist, one really needs to believe in each of these 12 premises, especially the premise of the indivisible part, yes? I have the Arabic on the side here, it’s complicated. And that this is needed.
E. The Rambam’s Purpose in Presenting the Kalam’s Worldview
The Reductio ad Absurdum Method
And therefore the Rambam essentially presents us with a complete worldview of the Kalam in order to show us what essentially, in a certain part of it this is a kind of what we call reductio ad absurdum, yes? He proves it by seeing how absurd it is, yes? Yes, how much one needs to change the order of creation according to his style in order to say these principles, yes? And really it’s impossible without this to say this, this is important.
Yes, al-juz, the part, that’s exactly it.
Two Principles to Remember
So the second introduction that I wanted to show, or need to remember all the time, these two things, that the Rambam thinks, first thing, that the reality visible to the senses, as he described it in chapter 72, essentially contradicts all this, so he’s telling us here a worldview, a physical worldview that really isn’t connected to physics, there’s no good reason, there are internal reasons for everything they bring, yes?
The Fine Distinction Required
So we need to distinguish here very carefully, to reconcile these two things I’m saying, yes? On one hand, there’s no single reason to hold this entire worldview in its entirety without theological foundational premises, that essentially a believer who says we don’t need all these foundational premises, yes? Yes, mainly because he can prove the existence of God without all this.
The Open Topic of the World’s Creation
Yes, there are things he apparently does need this for, which is the topic of the creation of the world, but he hasn’t started dealing with that yet.
Two Parallel Arguments
And second thing, but on the other hand, within this worldview, yes, meaning, the whole story in its entirety is nonsense, they don’t need it, and it’s against nature, it’s the reversal of the order of creation. But if you do want to believe in these principles, which are theological principles, that one can’t argue about the theology itself from within reality, yes?
Continuation: The Atomism of the Kalam – Consistency of the System
F. The Consistency of the Kalam System According to the Rambam
If one starts from certain foundational premises, then one really does need to assume all these premises. So the Rambam on one hand thinks that all of Kalam is nonsense, on the other hand he thinks specifically the opposite of some of the Kalam themselves, who thought that some of their premises aren’t necessary – the Rambam specifically thinks that it is a very consistent worldview within itself, only that the whole story isn’t needed, yes? Is that clear? That’s clear.
The Difference Between Kalam Atomism and Greek Atomism
The third thing is what we already noted a bit last time, and today I have nothing new to add about it, and that is that the specific atomism of the Kalam is different also from Greek atomism. There’s a very big question among recent scholars – Professor Wolfson wrote about this, Shlomo Pines wrote a whole book about it, and today there are others who disagree and get into this. There’s a big question why, where did they really arrive at their type of atomism from, it’s not clear.
Because we know Greek atomism which is Democritus the pre-Socratic and afterwards Epicurus who is known here as a kind of source for this worldview, but in many details, and they are very fundamental details, they don’t share the same picture at all.
The Theological Changes – Understandable
So part of it we understand, yes? Part of the changes, meaning the changes connected to theology we understand, yes? This the Rambam himself mentions here at the end of the first introduction, yes? Epicurus said that the parts exist from then, or as they translate the word, we talked about this, that according to Epicurus, there are infinite eternal particles, and this the Kalam cannot accept – neither that there are infinite nor that they are eternal, for the same reason, yes? Yes, because as we’ll see in the eleventh introduction, the Kalam doesn’t agree that there is infinity in any sense, not in time and not in things, so therefore it cannot be.
And second thing, which is itself connected to this because of the matter of faith, they believe after all in the creation of the world and not only in the creation of the world, in the creation of will at every moment, and therefore they cannot accept Epicurus, who is the extreme opposite position, yes, he holds that there is no order in the world, no providence, none of these things. So they only take his supposedly physical correctness, without his supposedly theological, philosophical metaphysical explanation. So this change is clear why it exists.
The Physical Changes – Less Understandable
But there are many more changes, many more changes, like that they hold that the atomic part has no magnitude, has no size, yes, it’s only like a mathematical point, which is a bit unclear what this even is, although there are perhaps some internal reasons to think about this – Epicurus, no one thought this.
They also think that all atoms are similar to each other, which is also something the predecessors didn’t think. So, yes, I’m now, I’m now going to go, you can say. Yes, you can say.
And this too can be understood why they think this, because this is essentially what allows them to say there is no nature, yes, also these atoms have no specific nature that causes certain accidents to attach to certain atoms, but this too is very different from what’s found in ancient atomism. Of course there’s a whole discussion here about modern atomism, which is also a third topic not really connected to all this.
Okay, so that’s the third thing we mentioned as a general introduction to this topic.
The Necessary Connection Between the Premises
I don’t know how much this connects to the second topic, what it somewhat connects to is what the Rambam thinks, this is a bit of a topic, touches a bit on the second point, and that is that the Rambam claims that there is a general worldview here, even though there are, yes, he himself sometimes talks about there being disputes within the Kalam, and very big disputes, supposedly, if so, if so, and then everything within the details, not only the details of the biggest thing they need to believe that there is no nature in the world, but also within the details of the agreed matters, that they need to believe generally in atomism, even though they can argue whether atoms perhaps do have size, or perhaps when do they receive quantity, when do they receive size, yes? All these things, they can argue.
And the Rambam as is his way ignores all these disputes, because he claims that there is still something common that unites them all, that they all need, yes? Because he claims that their worldview is coherent within itself, so therefore he needs to ignore, he needs to take less seriously the disputes between them within these details, because he claims it doesn’t matter, this is already, the smallest details are not needed – one can be a Kalamist with any of them, they don’t contradict their foundational principles. But the middle details so to speak – the principle of atomism and so on – they do need, and he also explains why they need some of their premises explicitly. Okay, so up to here this introduction.
The Necessary Connection Between the Premises
Now we can also show how several of these premises essentially derive from each other, yes? This is not – you can say all three of the first premises certainly the Rambam himself says – it’s essentially the premise of atomism, but he simply details what is entailed, what is entailed from this. And also yes that he claims there is something here that is entailed from each thing also allows him to laugh at this and refute it by way of reductio ad absurdum, which he himself says explicitly.
G. The Second Introduction: The Doctrine of the Void
The second introduction is the doctrine of the void. The statement that there is void, void is empty. You can say empty space, because space is already a thing, so that’s a bit of a problem, but this is the second introduction, and this is essentially, this is a known thing, an agreed thing among all atomists since then, thus they said that in the world there are atoms and void and nothing.
The Rambam’s Explanation of the Need for the Premise of the Void
And the Rambam explains why they need this, and he says like this:
The Term “Shorashiyim” (Root Scholars/Theologians)
“The early Mutakallimun” – there’s a strange translation here by Ibn Tibbon, of the new edition of Ibn Tibbon, I don’t know where they got this from, or what the story is, need to ask him, what’s really happening here, because what’s written here is simply the Arabic word that translates as “the root scholars.” Schwartz translates here “the theologians,” “the root scholars” is Ibn Tibbon’s translation also in other places in the same context.
And the reason, and we know that they are al-usuliyyun and they called themselves literally in Arabic “the root scholars,” they called themselves this because they dealt with the roots of religion, the word principles of religion or roots of religion, principle and root are the same thing like root, yes? Principle is an agricultural metaphor – root, and there’s a building metaphor which is foundation, yes? Two metaphors for the same thing.
This idea that there are roots to religion, which is theology, yes, which is knowledge of God, the intellectual principles. This is the expression, this is actually a Kalamist formulation, the Rambam himself uses it sometimes, and they called themselves “root scholars,” sages who deal with the roots of religion.
No, you can take, can’t help you now. Baruch, Yasel plug, please close the door, I can’t, I can’t have this now.
Sorry, I’m just explaining this word that’s written here in words. So this is the simple meaning of the word, this is the word that’s written, “the root scholars,” and this is simply another word for Mutakallimun, they themselves called themselves “root scholars,” and perhaps sometimes also “speakers,” but this is how they presented themselves in the context of being sages of religion. Yes, there are the sages of the branches who are the sages of halakha who deal with what needs to be done and not with what exists, what exists religiously.
The Rambam’s Use of the Term “Shorashiyim”
This seems, so first of all there’s a question here why he suddenly started writing this. Like, until now he simply spoke, the premise of the speakers, the mutakallimun, mutakallimun. It’s not clear why he suddenly gives them this name, and this is still not clear to me. It seems a bit elsewhere in chapter 71 it’s written “the root scholars meaning ya’ani the Mutakallimun” and apparently he means that he doesn’t want to recognize that they are root scholars or something like that – like from their perspective they deal with roots, from his perspective they deal with nonsense, it could be something like that.
And it could be that this is also a kind of hint that their whole system is built for the purpose of making beliefs, yes? He speaks here also, the word belief, it’s written “believers,” i’taqad, “believers,” which wasn’t written like this in the previous part for example, that he knows, he wrote that they think, yes? We talked about this, that there are things they say, there are things they think, there are things they believe, I don’t know, all these words seem to me words of disdain, and apparently…
The Problem with Ibn Tibbon’s Translation
Ibn Tibbon for some reason decided to translate here in this long sentence, I don’t know what’s happening here, that he apparently understood that the Rambam means that not everyone believes, perhaps there really were those who argued about the idea of the void, or perhaps there was also an argument – perhaps there was also an argument – whether the early Kalamists really believed in this or whether this is fundamental, this is foundational for the Kalam to believe in this or not, because the void is really a problematic premise, also one of the things that Aristotle strongly attacked in the atomistic premise.
So it could be that he means here, apparently he means here that the Kalamun, that he, this is how he translates, yes, so if we imagine he translates here “principle,” not in the sense of root scholars, but in the sense of the early Mutakallimun who were the principle of the wisdom of speech. Strange translation, I don’t know what’s happening here, and really apparently there are editions here, need to ask the scholars about this matter.
The Essential Contradiction of the Void
So let’s continue. They also believe, yes, also, meaning, besides believing that atoms exist, they also believe that void exists, that there is void. Now, the existence of void is of course somewhat problematic, yes, because it’s a contradiction. An essential contradiction – how can something that doesn’t exist, exist? This is one of the reasons Aristotle thought this couldn’t be.
And he translates and it is one distance distance, yes, a kind of, one can translate this correctly, the meaning is a kind of place, but not place, or distances or more, yes, because later we’ll see that there could be two options, meaning either everything is one void or there are different types, different parts of the void, that have nothing in them at all, there’s nothing in them, they are empty of any body, yes, body is the thing created from atoms, devoid of any substance, meaning any atom.
The Logical Necessity of Void
Now, this is their belief, and why do they need this? We arrive at the explanation. And this premise is necessary for them, they must believe in this, to believe the first premise. Because they believe the first premise about atoms, they must also believe in the premise of void. This is indeed agreed upon by every atomist. And why?
And that is, if the world were full of those parts, yes? Because the other side is that the entire world is full of atoms. And then how would the moving thing move, how could there be movement? How would things, how would these atoms move at all? And it cannot be conceived, for the other option would have to be that one atom enters into another, but that’s impossible, it sounds to them like a contradiction, a logical contradiction, yes? Cannot be conceived, the meaning is it’s impossible to think. It’s impossible to think, that bodies would enter into each other, this is a kind of convention. A body cannot enter into another body unless it has a place.
But what does it mean that it has a place? Place is void, how can there be place? We are very accustomed to thinking in such a way that there is void, so it’s hard for us to understand why this is absurd, but it is absurd. One needs, needs, needs to think more to understand this. But this was the original claim, and this is because it’s impossible for a body to enter into another body, especially if you’re an atomist, yes? That everything is exactly something, it’s not that according to Aristotle there can be a certain type of body entering into body, but the body itself changes, yes? When something enters into something else, it doesn’t really enter into the other thing, they become a third thing, or they change, but according to the atomists they cannot change. So it’s impossible for one thing to enter into another thing.
So the only other side would be that there’s no real movement, but there is, and it’s impossible for those parts to aggregate and separate except through their movements. We explain all the changes in the world as the aggregation and separation of atoms. And if they cannot move, they cannot go anywhere, then everything would have to be static for all eternity. So this cannot be, we see that this is not correct.
And therefore we must posit an empty place. Hence they necessarily need to affirm void so that those parts can aggregate and separate. How do they move? Because they exit from the empty place and enter into the place next to something else. And their movement becomes possible in that void which has no body in it nor any of those substances, yes, so this is clear.
The Conception of Space as Atomistic
Later we’ll see that for some reason, and this is something not explained here, I don’t know exactly how to understand this. Later we’ll see that they think that space itself is a kind of atoms, yes, yes, this void is built somehow from a place as if for each atom specifically, therefore they hold that movement is always at the same speed, because each atom needs to enter into as if a place, another additional place that’s stuck like that, yes, that a second atom enters into and so a third. But this wasn’t written here, so I don’t know why, something is missing for me here, this thing.
The Third Premise: Atomism of Time
Let’s read the third premise here, okay? The third premise, so this is the second premise and this is the existence of void, this is indeed something that follows from the assumption of atomism and this itself is a problematic thing, because such a thing as void is something contradictory and problematic.
Okay, then we continue. What do we continue with? There’s a third premise, what is the third premise?
The Claim: Time is Composed of Atoms
The third premise is, their saying, now until here we spoke about what exists, the bodies and the place they are in as if, one can call it, these are the distances, the empty place, the void, yes, place is a problematic word, but okay.
And the third premise is their saying, they also say that time is composed of “nows”, yes, from particles of atoms, nows. They mean by this that they are many times that do not accept division due to the shortness of their measures. They cannot be divided because they are a kind of atoms of time, yes? Yes, they cannot be divided because they are too small and cannot be divided further.
The Logical Necessity from the First Premise
And now the Rambam explains why they also need this premise, and this premise is also necessary for them because of the first premise. Why is it necessary because of the first premise? Because all these things are connected to each other.
For they, and that is that they saw, and here we see that the Rambam understands that they have one consistent system, that from one thing all the rest follows, they don’t just make things up, yes? Everything is just made up, but they don’t just make up things. And conversely, they also understand well even the necessities of what Aristotle said, yes?
And that is that they saw without doubt, without doubt that they saw Aristotle’s proofs. Aristotle brought proof that the path, the path meaning simply distance, yes? The distance that a thing traverses in its movement. And time, yes? And local movement, meaning movement in place, the three of them are equal in existence, meaning, they are the same type of thing, they work in the same way. We mean that the ratio of some of them to others is one ratio, that the ratio of part of time to part of distance, to part of movement, is the same thing, yes? And dividing one of them divides the other and in its ratio.
That is, I think the proof, the coordination here is very simple, if a thing moves, then it moves from place to place in a certain time, yes? Therefore, if you walk, the movement is in a certain type of time, yes, it divides into speed and slowness or something like that. So if it’s fast in a sense, at some speed, then it traverses some distance and in some time, yes, this is the definition of time and movement and distance.
And therefore, to the extent that one of them divides, the other will also need to divide. To the extent that one of them is continuous and doesn’t divide, then all of them need to be continuous and not dividing, yes? So, this I think is quite clear.
The Necessary Conclusion
And therefore, it follows from this simple premise, they knew necessarily, that if time were continuous, yes, continuous is what we call continuous, and would accept infinite division, yes, if time were something that doesn’t divide, not atomistic, yes, it’s actually according to Aristotle’s system, but Aristotle thinks there is no time. In any case, if time were something that accepts infinite division, it would necessarily follow that the part which they posited as indivisible would divide.
Yes, why does it come out this way? Because what is it that a thing moves? That the thing, whatever the thing is, that has movement, arrives from place to place in a certain time, yes, within a certain length of time. Now, is there
The Necessary Connection Between Atomism of Matter, Time and Space
The Connection Between Division of the Thing and Division of Movement
If we divide it once, then the thing must also divide exactly that once, yes? Because otherwise we could say that a thing is partially in the previous place and partially in the place it’s arriving at, yes?
Yes, so with every possible division in things there is also a division in their movement, because every movement always allows speaking about the stage in which part of the thing is in the new place and part of the thing is still in the old place, meaning it lags behind it, yes, this is understood. So the more you divide the movement the more you divide the thing. We, this goes in the same ratio.
The Principle of Resolution
If the movement is a large movement, then if we divide the movement into large measures, yes, then we will speak about time in large times. If we enter into smaller resolutions, then we will divide both of them in smaller resolution, yes?
The Conclusion: Continuity or Atomism
And therefore, if you posit, if you think that all these things are continuous, then there’s no problem, they all divide infinitely. And if you’re an atomist, then you also need to make atomism of time and space. For exactly the same reason, because otherwise, you would need to imagine, as he will explain in a moment, movement as jumps and not as something continuous, even though it appears to us as something continuous.
They will say no, because otherwise it’s impossible to make movement that is continuous without continuous time and without continuous things, that the thing itself, because every thing that has movement, there is always a part that has already arrived, already touched the new place and a part hasn’t, so that part is to divide.
The Problem of Sides in Atoms
Of course that one can always speak of a part is itself a bit of a difficulty in the structure of atoms, yes? Because you say an atom has no division so does it have sides, that’s a bit of a problem. And therefore indeed they thought that atoms have no size.
In any case, but assuming there is atomism then there must also be atomism of movement, which is automatically atomism of time and automatically atomism of space. And therefore indeed these truly adopted all, all these assumptions, yes.
The Accepted Connection in Physics
The connection between these three things is still accepted in physics, there are many complications about this, but it’s still clear that these things go together, and this is actually the thing that everyone agrees on, yes, also the Kalam, also Aristotle, everyone agrees that these things go together, and therefore it all goes together, yes.
This is what he says, that if time were continuous and would accept division, it must be that the part also divides infinitely. And conversely, when you posit the path as continuous, because if you’re talking about local movement, the distance that you travel in movement that is continuous, it necessarily follows that it divides like the now of time which is posited as indivisible.
So he takes it from the opposite direction. If we divide the path, yes, the distance, yes? Local distance, that’s the word for path. Yes, not the distance in which we move therefore. If we divide it infinitely, then time would also need to divide, because then we need to say that the thing is at this time, found in this place, and then how is there such a time, it must divide.
The Necessity of Temporal Atomism
Because everything is indivisible, as Aristotle explained in the book called Physics, that’s their name for physics. And therefore they were compelled that the path is not continuous, yes, also the distance, yes? So also time and also distance must be not continuous, not continuous, but composed of parts, upon which division ends. There must be a place where division divides and ends, which is the atom, the indivisible part. And so time, yes.
Note on the Structure
So also distance is actually the premise, it’s not the second premise, yes, the second premise is void, and now we’re in some, this is what I, it’s not clear to me, a certain part of this void, or somehow the distance, he calls this the path, it’s not exactly the same thing as the void apparently, but I don’t understand what’s happening here exactly, so question, maybe we’ll discover it. In any case, the path is divided and so is time.
Example of Time Division
This is that the third premise arrives at nows, they don’t accept division. For example, he gives an example that the hour for example is 60 minutes and the minute, we say minute, he says minute, is 60 seconds, we say seconds, they didn’t know masculine and feminine, I don’t know. And the second is, yes, which is seconds, this is simply because it’s the second division after the division of the hour into minutes.
Continuation of Division
And then therefore one can divide the second into thirds, this is how the Rambam also uses in all his astronomical calculations, he calls them minutes, seconds, thirds. This is not only regarding time, yes, also regarding space, when we divide the sphere into 360 degrees, then we speak of minutes of degrees and seconds of degrees, seconds of degrees or thirds of degrees.
The End Point – The Temporal Atom
And in short, and finally the matter arrived for them at parts that are bound for example, yes, ten divisions or finer than them, it doesn’t matter exactly how big, they will not accept, they will not divide at all, they will not accept division like the path. Hence time became, if so, having position and order, time is something very clear, yes, it accepts order, accepts position, it accepts a kind of existence, it becomes a thing, having position and also having order, meaning it is ordered in this atomistic way.
The Rambam’s Critique: The Kalam Did Not Understand the Essence of Time
The Central Claim
And here there’s an interesting section of the Rambam regarding time, yes, that says that these theologians do not understand the essence of time at all, they don’t understand the essence of time at all. And rightly so for them, rightly so for them, and so it is fitting for them. Why is it rightly so for them?
The Rambam’s Explanation: Time as a Philosophical Problem
Says the Rambam, here the Rambam, yes, this is another interesting thing the Rambam does throughout this chapter, that he shows that they’re not completely crazy this Kalam, there are real problems here and they don’t understand very fundamental and delicate and complex and deep things, they’re not completely crazy, yes? All their motivation makes them crazy, makes them crazy, but there’s something here.
One needs to understand why he does all these games, but I’m just saying what he says, he says that it’s fitting for them not to understand the matter of time, yes? To say that time is, to say that things are atomistic, there are problems with this, that’s understood. To say that time is not atomistic is necessary from, yes, they do the calculation well, this is indeed what’s needed if one believes in atomism of things. But this is also a kind of very far from the reality of the essence of time, it’s very far, but it’s fitting, this is fitting for non-deep philosophers.
Why? Time as a Real Problem
Why? This is indeed, time is a philosophical problem and if someone is not very deep, they indeed encounter paradoxes in understanding the essence of time. Actually also Aristotle has chapters on the essence of time, and actually there was also a very famous dispute between the Platonists and Aristotelians about the essence of time.
And Aristotle mentions this, and then there is, I don’t know if the Rambam knew, but there is Plotinus and others who return and refute Aristotle in his explanation. The Rambam goes with Aristotle’s way generally, but still one can see there that there’s a problem here, and the Rambam didn’t know something of the Platonist system from what he read of Galen, of Galen, who was a kind of more Platonist than the other philosophers the Rambam read.
The Example of Galen – Admission of Difficulty
And he says like this, and rightly so for them that if the quick philosophers were confused by the matter of time, even good philosophers were confused because of the matter of time, and some of them did not understand its matter, some of them indeed didn’t understand it until Galen so Galen at least admitted the truth, yes? When he didn’t understand what this is he said.
When he said, the Rambam as is known thought that Galen generally exaggerates, he says that he knows more than he actually knows, the Rambam wasn’t such a follower of his, but still apparently he brought him as an example that he was a kind, he wasn’t stupid and he said he doesn’t understand this, he said that time is a divine matter, its standing cannot be grasped. So divine is something that cannot be, yes.
One needs to understand, I think Galen meant something here, as I say, this is connected to the Platonist system of time, but the Rambam quotes this, brings this as something that shows that understanding the essence of time, to answer the question what is the definition, what is the definition of time, is indeed a problem.
All the More So for the Kalam
And all the more so those who do not look at the nature of any thing, yes, yes, but they don’t believe in nature and definition at all, they don’t understand the definition of anything. So all the more so they don’t understand the definition of time, and it’s fitting for them, this is fitting for them not to understand the concept of time. This is a section that needs to be understood more, yes. I’m just telling, I’m just reading it now.
Transition to the Next Part: The Absurd Conclusions
Now, let’s finish, let’s see if we have time to finish this section. Now let’s finish, so until here the first three premises that explain the principles of their atomism, that each of these premises follows from the other in a very clear way.
Says the Rambam, now understand how much this is nonsense. And hear what follows for them according to these three premises and they believed. He says, see what comes out, what follows for them, meaning, what is the conclusion that comes out of these premises, and they indeed believed in what comes out of this, yes? They didn’t say, ah, this indeed comes out too absurd.
The Rambam’s Critique of the Kalam’s Theory of Motion
The Rambam’s Assessment of the Conclusions
Says the Rambam, now understand how much this is nonsense. And hear what follows for them according to these three premises and they believed. He says, see what comes out, what follows for them, meaning, what is the conclusion that comes out of these premises, and they indeed believed in what comes out of this. Yes, they didn’t say, ah, this indeed comes out too absurd, we don’t believe – they indeed believed in this. But indeed one who looks from outside sees that this is strange.
The Definition of Motion According to the Kalam
So they said like this, what is motion? Motion is the transfer of an individual substance, yes, an atom, from one of those parts, one of them, from an individual substance, meaning from a place of an individual substance – I don’t know, this is the thing I said I don’t understand – to an individual substance adjacent to it. Yes, so individual substance, meaning the substance of space, the path here, yes?