הלכות שבת פרק ג'

י"ג סיון התשפ"ו · 29 May 2026

📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) לחץ לפתיחה

מֻתָּר לְהַתְחִיל מְלָאכָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא נֶאֱסַר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם. אֲבָל כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה מֵעַצְמָהּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לָנוּ לֵהָנוֹת בְּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו:

It is permissible to begin the performance of a [forbidden] labor on Friday, even though the labor is completed on its own accord on the Sabbath itself,¹The Shulchan Aruch (Orach Chayim 252:1) emphasizes that this leniency applies even when one is certain that the forbidden labor will continue on its own accord on the Sabbath, as mentioned in the examples cited by the Rambam in the following halachah.
Having outlined the general principles governing the Sabbath laws in the first chapter, and the situations when leniency can be permitted because of a danger to life in the second chapter, the Rambam begins his discussion of the Sabbath laws themselves. He starts with an explanation of activities that are begun before the Sabbath actually commences.
[Significantly, although the Mishnah (Shabbat, Chapter 1) starts with a different concept, it also mentions many of the laws quoted by the Rambam towards the beginning of its treatment of the Sabbath laws.] for the prohibition against work applies only on the Sabbath itself. Moreover, when a task is carried out on its own accord on the Sabbath,²Shabbat 18a explains that these laws reflect a difference of opinion between the School of Hillel and the School of Shammai. The School of Shammai maintains that just as a person is required to have his servants and livestock rest on the Sabbath, so, too, is he required to have his utensils rest. They may not be used for work on the Sabbath. The School of Hillel does not accept this thesis, and their opinion is adopted as halachah. (See Chapter 6, Halachah 16.) we are permitted to derive benefit from what was completed on the Sabbath.

כֵּיצַד. פּוֹתְקִין מַיִם לַגִּנָּה עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְהִיא מִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וּמַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵן מִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַנִּיחִים קִילוֹר עַל גַּב הָעַיִן וְאִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּמִתְרַפְּאִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְשׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִין עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן שׁוֹרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְנוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה וְאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר וְהֵם מִשְׁתַּנִּין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּפוֹרְשִׂים מְצוּדוֹת לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וּלְדָגִים עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן נִצּוֹדִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁכָה וְהַמַּשְׁקִין זָבִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הַמְּדוּרָה מִבָּעֶרֶב וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:

What is implied?³The Rambam exemplifies the principle mentioned in the previous halachah, describing forbidden labors that are initiated by a person before the commencement of the Sabbath and continue without additional input from the person on the Sabbath. These examples are taken from the Mishnah (Shabbat 1:5-9) and the explanation of these mishnayot in the Talmud. We may open an irrigation channel to a garden on Friday, causing it to continue to fill throughout [the Sabbath] day. We may place [burning] incense under garments, causing them to continue to be made fragrant throughout the entire Sabbath. We may apply salve to an eye or a bandage to a wound, causing them to continue to heal throughout the Sabbath.
We may mix ink with herbs before night and let the mixture soak⁴Note the Rambam's description of the preparation of ink in Hilchot Tefillin 1:4:
One collects the vapors of oils, of tar, and of wax..., [causes it to condense,] and kneads it together with tree sap and a drop of honey... . When one desires to write with it, one soaks [the ink] in gallnut juice or the like.
throughout the entire Sabbath. We may place wool into a vat⁵To dye the wool another color. Note, however, the restrictions on this practice mentioned in Halachah 17. or strands of flax into an oven⁶In his Commentary on the Mishnah, Shabbat 1:5, the Rambam writes that flax would be soaked, mixed with ash, and then heated in an oven to bleach it. (See also Halachah 14.) so that their [color] continues to change throughout the entire Sabbath.
We may lay out snares for wild beasts, birds, and fish at nightfall so that they continue being captured throughout the entire Sabbath. We may load the beams of an olive press or the round stones of a grape press⁷The process of preparing both olive oil and wine involved crushing the fruit and then pressing heavy weights over the olives or the grapes to extract the remaining liquids. at nightfall so that the liquids will continue to flow throughout the entire Sabbath. Similarly, we may light a candle or a fire [before] evening so that it continues to burn throughout the entire Sabbath.

מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִים וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת:

A pot may be placed over a fire, or meat may be placed in an oven or over coals [on Friday], so that they continue to cook throughout the Sabbath [with the intent] that they be eaten on the Sabbath.⁸The Rambam is explaining that according to the Torah itself, leaving food over a fire to cook would resemble all the activities mentioned in the previous halachah. For although cooking is a forbidden labor, the cooking would continue without any further activity. Nevertheless, as is explained in the subsequent halachot, our Sages enacted certain restrictions because they were afraid that a person might stir the fire to cause the food to cook faster. With regard to this matter, however, there are certain restrictions that were enacted lest one stir the coals on the Sabbath.

כֵּיצַד. תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת פִּשְׁתָּן הַדַּקָּה אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא אוֹ בִּגְלָלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּאֵשׁ:

What is implied? When food has not been cooked to the extent that it is ready to serve, water has not been boiled, or food has been cooked to the extent that it is ready to serve,⁹The Rambam's view is also shared by Rabbenu Yitzchak Alfasi and other Sephardic authorities and is quoted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 253:1). Rashi (Shabbat 37b) and the Ashkenazic authorities who followed him are more lenient and maintain that when half (or according to others, a third - see Chapter 9, Halachah 5 and notes) of the cooking process has been completed, food may be left on a fire even when its taste is improved by continued cooking. The Ramah (loc. cit.) states that it is customary to follow this view. but the longer it cooks the better it tastes,¹⁰Even according to the Rambam, if continued cooking will impair the taste of a food or if food was not cooked at all, we are allowed to leave it on a flame, for it is unlikely that the person will continue to stir the flames to make it cook more, as will be explained in Halachah 8. it may not be left over a fire on the Sabbath¹¹The contemporary Rabbinic authorities explain that these rules also apply to electric and gas ranges. In these instances as well, it is possible that a person may desire to turn the flame up to have the food cook faster or more thoroughly. even though it was placed there before the commencement of the Sabbath, lest one stir the coals to complete the cooking process or to cause it to cook more thoroughly.
Accordingly, it is permissible to leave [food cooking] if one removed the coals one covered the coals in the range¹²In contemporary terms, covering a stove top with a blech, a piece of metal, serves this purpose. If this is done, food that has not been cooked thoroughly may be left to continue cooking throughout the Sabbath. with ash or with thin chips from the combing of flax, the coals burned low, for then they are covered with ash, or the fuel used was straw, stubble, or the feces of a small animal, for then no coals will remain.
[In these instances, it is obvious that] the person has diverted his intention from this food. Hence, a decree was not [enacted forbidding food to be left on the fire] lest he stir the coals.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט. אֲבָל הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף הָאֵשׁ אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִגְבָבָא אֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. הוֹאִיל וְהֶבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָא אוֹ מְכֻסָּה:

When does the above apply? With regard to a range¹³We have used a contemporary translation for the word kirah. In his Commentary on the Mishnah (Shabbat 1:3), the Rambam describes a kirah as "a place built into the ground with openings for two pots. The fire is placed under both of them in a single place." whose heat is minimal. With regard to an oven,¹⁴Rabbenu Nissim states that the ovens of his time were constructed differently from those of the Talmudic era. Their heat is not as intense, and they are governed by the rules that apply to a range. This leniency is also accepted by the Ramah. Although the construction of ovens has changed further in contemporary times, most authorities continue to accept his ruling with regard to household ovens. (With regard to commercial ovens, there is a difference of opinion.) in contrast, even if one removed the coals,¹⁵The reasons why restrictions are mentioned even in such an instance are explained in the following halachah. covered them with ash, or used straw or stubble as fuel,¹⁶There are authorities (see Mishnah Berurah 253:22) who maintain that the Rambam would allow food to be left in an oven if it was fueled with straw and stubble and the fire was removed. Although the Tur and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 253:1) do not make such a distinction, the Mishnah Berurah explains that there is room for leniency. we are not allowed to leave food in it or on it. Similarly, one should not put food close to it.¹⁷The food may not be placed at any point where the heat is warm enough to scald a child's hand. In terms of modern measure, the Rabbis define this term as 107.8 degrees Farenheit.
[This applies to] food that was not cooked to completion or was completely cooked, but will benefit from continued cooking. Since [an oven] is very hot, a person will not divert his attention [from the fire]. Hence, we suspect that he will stir the small fire that remains, even if it is straw or stubble, or even if it is covered.

וְלָמָּה אָסְרוּ לִשְׁהוֹת בַּתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרוּף. מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גּוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ וְעַצְמָהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר נִיצוֹץ אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלוֹ חַם שֶׁמָּא יַחְתֶּה כְּדֵי לְבַעֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת בַּתַּנּוּר:

Why did [the Sages] forbid leaving food in the oven even if the fire was removed? Because a person can remove only the majority of the coals and their most intense [heat]. It is impossible to remove the entire fire so that not even a spark remains. Since [an oven's] heat is very warm, we suspect that he will stir [the fire] so that the sparks that remain in the oven will burn more.

הַכֻּפָּח הֶבְלוֹ רַב מֵהֶבֶל הַכִּירָה וּמְעַט מֵהֶבֶל הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר. וְאִם הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא הֲרֵי הוּא כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא וּמַשְׁהִין עָלָיו. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ לְכִירָה מִבָּעֶרֶב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה. וְאֵיזוֹ הִיא כִּירָה וְאֵי זוֹ כֻּפָּח כִּירָה מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת כֻּפָּח מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת:

A kopach¹⁸In his Commentary on the Mishnah (Shabbat 1:3), the Rambam explains that a kopach is "built over the fire with a place for one pot. Fire is placed below it.... The heat of a kopach is greater than that of a kirah, because in a kirah the fire is dispersed beneath two pots and there is a greater exposure to the air." is warmer than a range and not as warm as an oven. Therefore, if wood or gefet¹⁹The residue remaining after olives were pressed (ibid.). is used as fuel,²⁰These materials are substantial and will supply heat over a lengthy period of time. it is considered equivalent to an oven, and we are not permitted to leave food within it, upon it, or next to it if it was not completely cooked, or even if it was completely cooked, but will benefit from continued cooking. This applies even if the fire was removed or covered with ash.
If straw or stubble was used as fuel,²¹These materials are not substantial and will be consumed by the flames in a short period. Hence, there is no need to suspect that the person will stir the flames. it is bound by the same rules as a range that was fueled with straw or stubble, and [food] may be left [cooking] on it. What is a range and what is a kopach? A range is a place with an opening for two pots. A kopach is a place with an opening for a single pot.²²See also Hilchot Keilim 16:13, 17:4,6,7.

תַּבְשִׁיל חַי שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כְּלָל אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בֵּין בְּכִירָה וְכֻפָּח בֵּין בְּתַנּוּר. וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל וְלֹא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אִם הִשְׁלִיךְ לְתוֹכוֹ אֵבָר חַי סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת נַעֲשָׂה הַכּל כְּתַבְשִׁיל חַי וּמֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּרַף וְלֹא כִּסָּה. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ בָּא לַחְתּוֹת בָּגֶחָלִים:

When food has not been cooked at all²³Since the food has not been cooked at all, stirring the coals to intensify the fire will not bring much immediate benefit. By the following day, the food will cook sufficiently even without stirring. Hence, there is no need for safeguards (Rashi, Shabbat 18b). or has been cooked to completion, but will be impaired by further cooking,²⁴In such a situation, the person will not desire to stir the coals to intensify the fire. it is permitted to leave it cooking whether on a range, a kopach, or an oven. Similarly, even when food has been cooked, but has not been cooked to completion, or when it has been cooked to completion, but will benefit from further cooking, it may be left on the fire if one placed an uncooked piece of meat²⁵If, however, one places vegetables in the food that is cooking, this leniency does not apply. Meat takes a long time to cook, while vegetables cook quickly (Beit Yosef, Orach Chayim 253). See also the Kessef Mishneh. in it shortly before nightfall, for the whole dish is considered to be entirely uncooked. [This applies] although one has not removed or covered the coals, for he has diverted his attention [from this food] and will not stir the coals.

כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ אִם עָבַר וְשִׁהָה אוֹתוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם שְׁכָחוֹ. אִם תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מֻתָּר לְאָכְלוֹ מִיָּד בְּשַׁבָּת:

[The following rules apply] whenever a person left food [on a fire] in a situation where he was prohibited against doing so: If he transgressed and left [the food cooking intentionally],²⁶The Rambam's ruling is based on Rabbenu Yitzchak Alfasi's interpretation of Shabbat 38a. Both the Ra'avad and the Tur (Orach Chayim 253) have different conceptions of that passage and hence raise objections. The Rambam's rulings are accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 253:1). The Ramah and the Ashkenazic authorities who follow prefer the Tur's interpretation, although as will be explained, in practice the differences between them concern only food that was not cooked to the point of completion before the commencement of the Sabbath. he is prohibited to eat it²⁷The Merkevet HaMishneh notes that the Rambam's wording implies that only the person who left the food cooking is forbidden to eat it, but others are permitted. Rabbenu Asher, however, rules that the food is forbidden to be eaten by others as well. His view is accepted by the Magen Avraham 253:11 and the later authorities. until Saturday night, and must wait until enough time passes for it to have cooked.²⁸The requirement to wait until the food could have cooked on Saturday night was instituted so that the person would derive no benefit from the forbidden act. Therefore, he will have no motivation to do so again. If he forgot [to remove it from the fire on Friday, greater leniency is allowed.] If the food was not completely cooked [before the commencement of the Sabbath], it is forbidden to eat it until Saturday night.²⁹Shabbat (loc. cit.) states that normally there would be no reason to forbid this food from being eaten. It transpired, however, that many people were intentionally leaving food to cook, and if admonished would excuse themselves by claiming that they forgot. Accordingly, the Sages placed restrictions on those who forgot as well, forbidding them to partake of the food until Saturday night. (See the exception to this rule mentioned in the notes on Halachah 18.)
There is a question whether it is necessary to wait until the food has time to cook on Saturday night or not. From the Rambam's wording, it appears that this is unnecessary. Rabbenu Asher, however, rules that it is necessary to wait. His view is accepted by Shulchan Aruch HaRav 253:12. (See the Mishnah Berurah 253:32.) If it was completely cooked, but further cooking will benefit it,³⁰Theoretically, according to Rabbenu Asher's interpretation of the passage in Shabbat cited above, such food should be prohibited until Saturday night. Nevertheless, Rabbenu Asher subscribes to the lenient view mentioned in note 9, which states that after food has been half- (or a third-) cooked, it may be left on a fire on the Sabbath even if it will benefit from continued cooking. Hence, in practice, he - and the subsequent Ashkenazic authorities - do not differ with the Rambam on this point. it is permitted to be eaten immediately³¹Rav Kapach notes that this word is not included in the authoritative manuscripts of the Mishneh Torah. The intent is also difficult to understand. on the Sabbath.

כָּל שֶׁמֻּתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ כְּשֶׁנּוֹטְלִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְאֵין מַחְזִירִין לְעוֹלָם אֶלָּא עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה אוֹ בְּכִירָה וְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּגְבָבָא. וְהוּא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע אֲבָל מִשֶּׁהִנִּיחָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֵין מַחְזִירִין אוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה. וְאֵין מַחְזִירִין לַתַּנּוּר וְלֹא לְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלָן חַם בְּיוֹתֵר. וְכָל שֶׁאֵין מַחְזִירִין עָלָיו אֵין סוֹמְכִין לוֹ בְּשַׁבָּת:

Whenever [food] is permitted to be left on a fire,³²The Ra'avad questions the appropriateness of the Rambam's choice of the word "permitted." The Maggid Mishneh states that this refers to foods that were totally uncooked, or foods into which an uncooked piece of meat was placed, as stated in Halachah 8. Although they are permitted to be left on a fire, once they are removed it is forbidden to return them. Surely this prohibition applies to foods that have not been cooked completely and, according to the Rambam, are forbidden to be left on a fire. Even the Ashkenazic authorities who allow such foods to be left on a fire, forbid their return if they were removed. if it was taken from [the fire] on the Sabbath, it is forbidden to return it to its place.³³Returning food to a cooking surface causes it to cook, and cooking is one of the forbidden labors. Therefore, if the cooking process of a food has not been completed, it may not be returned to a cooking surface even when that surface is covered (Ramah, Orach Chayim 253:2). Even when the food has already been completely cooked, there is a Rabbinic prohibition against cooking it further, as the Rambam writes in Chapter 9, Halachah 3.
Other authorities (Rabbenu Nissim, Sefer HaMaor) mention that it is forbidden to return food to a cooking surface, because of the impression it might create. An observer might think that one is cooking. Shulchan Aruch HaRav 253:15 also mentions the possibility that one may stir the coals. [Food[³⁴The Shulchan Aruch (Orach Chayim 253:2) mentions that the food must still be boiling hot. Shulchan Aruch HaRav 253:18-19 and the Mishnah Berurah 253:54 allow leniency, provided the food has not become cooled totally.
The Magen Avraham 253:20 also mentions that the food may not be returned to a range if it has been transferred from the pot in which it was originally contained. may be returned only to a range from which the coals have been removed or covered³⁵In contemporary situations, placing a piece of metal (a blech) on a stove-top causes the fires to be considered as covered. In such a situation, food may be returned to the blech if:
a) originally, it was placed on the blech in a manner that was permitted;
b) it is completely cooked;
c) one did not divert one's attention from it. or to a range or a kopach that was heated with straw or with stubble.³⁶According to the Rambam, food is allowed to be returned in these instances because there is no possibility of the food cooking more. Hence, there is no reason to suspect that one will stir the coals. Others explain that the leniency was granted, because this is not the normal manner in which food is cooked. One is liable for the performance of a forbidden labor only when it is performed in an ordinary manner. Hence, in this instance, there is no reason for a Rabbinic decree.
(According to Rabbenu Nissim who maintains that returning food is forbidden because of the impression it creates, the reason for this leniency can be explained as follows: Since one may return the food only when one does not release it from one's hands, the probability that an observer will think that one is cooking is lower.)
[This leniency is granted] provided the food was not placed on the ground.³⁷Based on Shabbat 38b, the Tur emphasizes that one must have removed the food from the range with the intent of returning it. Otherwise, it is considered as if one is placing on the fire anew. The Shulchan Aruch (loc. cit.) quotes the Rambam's view without mentioning this factor. The Ramah quotes the Tur's view. The Be'ur Halachah emphasizes, however, that there is room for leniency in this regard, even according to Ashkenazic authorities. If it was placed on the ground,³⁸Many contemporary authorities allow one to return a pot to a covered range if one placed it on a table, provided one held the pot at all times. See Mishnah Berurah 253:56. it may not be returned even to a range whose coals were removed or covered. Similarly, [food] may not be returned to an oven³⁹As mentioned in note 14, most contemporary authorities maintain that our household ovens are governed by the laws applying to ranges. or to a kopach that was heated with gefet or wood, despite the fact that one has removed or covered the coals, for they are very hot.
Whenever food should not be returned [to a cooking surface], it should also not be placed next to it⁴⁰The Magen Avraham 253:5 states that this refers to placing - or returning - food near a source of heat on the Sabbath itself (Rabbi Akiva Eiger). One may, however, leave food near a source of heat on Friday so that it will remain warm on the Sabbath.
The Ramah [based on the Tur (Orach Chayim 253:5)] allows one to place food near a source of heat on the Sabbath as long as it was completely cooked previously. [to warm].⁴¹This refers to a place which is יד סולדת בו (it is too hot to touch; alternatively, its heat could cause the food to become too hot to touch, see Shulchan Aruch HaRav 253:21 and the Kuntres Acharon).

יא

אָסוּר לְהַכְנִיס מַגְרֵפָה לִקְדֵרָה בְּשַׁבָּת וְהִיא עַל הָאֵשׁ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁמֵּגִיס בָּהּ וְזֶה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הוּא וְנִמְצָא כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר מִכִּירָה לְכִירָה אֲפִלּוּ מִכִּירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט לְכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מְרֻבֶּה אֲבָל לֹא מִכִּירָה לִטְמִינָה וְלֹא מִטְּמִינָה לְכִירָה:

It is forbidden to insert a ladle into a pot to remove [food] while it is on a fire on the Sabbath, because while doing so, one stirs it.⁴²The Ra'avad protests against the Rambam's statements, for although stirring food is prohibited, here the person is merely removing food and he is not intentionally stirring. The Maggid Mishneh explains that if the food is not completely cooked, one is not allowed to stir the pot. Hence, removing food is forbidden. If, however, the food is completely cooked, there is no prohibition from the Torah in stirring it. Therefore, there is no Rabbinic prohibition against removing food.
In the Kessef Mishneh, Rav Yosef Karo takes a much more stringent position. He accepts the Rambam's ruling without question. Furthermore, he adds that the same decision would apply even when the pot was removed from the fire as long as it is still boiling hot, and this is the ruling he states in his Shulchan Aruch (Orach Chayim 318:18). The commentaries (see Shulchan Aruch HaRav 318:30 and the Mishnah Berurah 318:117), however, state that as long as the food has been cooked completely and it has been removed from the fire, one may remove it with a ladle. [Stirring] is one of the activities necessary for cooking,⁴³For by stirring, one speeds the cooking process. See Chapter 9, Halachah 4 and notes. and thus one will be cooking on the Sabbath.
It is permissible to shift a pot from one range to another,⁴⁴The Jerusalem Talmud, Shabbat 4:3, quotes Rabbi Yehoshua, "When I attended Rabbi Chiyya, the great, I would take hot water from the lower storey and bring it to the upper storey and put it on the range." even when the heat of the first range is not as great as the heat of the second range. One may not, however, take food that was on a range and cover it to maintain its heat,⁴⁵One may place food in objects (e.g., pillows or blankets) that preserve its heat for the Sabbath before the Sabbath, but not on the Sabbath itself (Chapter 4, Halachah 3). In the instance at hand, even though the food was being heated on the Sabbath, covering it to preserve its heat is forbidden.
This applies only when one covers the food entirely. If one leaves the top of the pot uncovered, one may cover the bottom to preserve its heat. or take food that was covered to maintain its heat and place it on a range.⁴⁶Even when the food is boiling hot, it is forbidden to put it on a source of heat on the Sabbath.

יב

לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסַסִיוֹת וְתוּרְמוּסִין אוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְיַשְׁהֶה אוֹתָן. שֶׁאֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל עִקָּר כְּתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הֵן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן צְרִיכִים בִּשּׁוּל הַרְבֵּה וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְאָכְלָן לְאַלְתַּר. וּלְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁהוֹתָן בַּתַּנּוּר. וְאִם עָבַר וְשִׁהָה אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:

A person should not fill a pot with peas or beans or a jug with water and place them in an oven on Friday before nightfall and leave them [to cook]. Even when the above and other foods like them were not cooked at all, they are considered to be food that was not completely cooked, because they do not require a substantial [amount of time to] cook.⁴⁷According to the Rambam, the principles mentioned in Law 8 do not apply here, because these entities are different. That halachah pertains to foods that require substantial time to cook - hence, the person cooking will divert his attention and not stir the coals. In contrast, the entities mentioned in this halachah do not require substantial time to cook, and there is the possibility that one will stir the coals.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 254:8) quotes the Rambam's words almost verbatim, and this interpretation is accepted by the later authorities. Nevertheless, Rashi (Shabbat 18b) and many authorities differ in their interpretation of this passage, noting that Beitzah 25b states that these beans must be cooked seven times before they are prepared to eat.
See also the Bayit Chadash (Orach Chayim 254), which juxtaposes the Rambam's position with Rashi's, explaining that the Rambam is talking about an instance when the beans have already been cooked six times. Hence, only a slight amount of further cooking is necessary. Rav Kapach substantiates this interpretation, explaining that beans with a similar name are still eaten in Yemen today. After having been cooked several times, these beans cook very fast. Therefore, the person will continue to pay attention to them, for he intends to partake of them immediately. Accordingly, it is forbidden to leave them in an oven [unless they are completely cooked].⁴⁸As mentioned above, according to Ashkenazic authorities, it is sufficient that they be half (or a third) cooked.
If one transgressed and left them in an oven, it is forbidden to partake of them until Saturday night. [Even then,] one must also wait the amount of time necessary for them to cook.

יג

תַּנּוּר שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ בָּשָׂר מִבְּעוֹד יוֹם וְשִׁהָה אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אִם בְּשַׂר גְּדִי הוּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מֻתָּר. שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבַד. וְאִם בְּשַׂר עֵז אוֹ בְּשַׂר שׁוֹר הוּא אָסוּר שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים לְבַשְּׁלוֹ. וְאִם טָח פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט מֻתָּר. שֶׁאִם בָּא לִפְתֹּחַ הַתַּנּוּר וְלַחְתּוֹת תִּכָּנֵס הָרוּחַ וְיִתְקַשֶּׁה הַבָּשָׂר וְיִפָּסֵד וְיִצְטַנֵּן הַתַּנּוּר וְיַפְסִיד הַבָּשָׂר:

[The following rules apply when] meat was placed in an oven before nightfall and left [to roast⁴⁹Previously, the Rambam had been speaking of meat that was cooked in a pot or roasted in a pan. This halachah describes meat roasted in an oven over a fire, which cooks faster. Hence, there is reason to suspect that one would stir the coals (Maggid Mishneh).] on the Sabbath: If the meat is from a kid or it is other [tender] flesh,⁵⁰Needless to say this leniency applies to fowl. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 254:1.) it is permitted. [Such meat] requires only the warmth of the fire itself, and if one stirs the coals the meat will char. If the meat is from a goat or an ox, it is forbidden, lest he stir the coals to cause it to cook [faster].⁵¹The ovens of the Talmudic period opened on top. At times, the opening was sealed closed to allow for faster and more effective cooking. According to the Rambam (and the Shulchan Aruch, loc. cit.), the above clauses of the halachah deal with meat that is roasted with the oven open. Rabbenu Asher (in his gloss on Shabbat 18b) interprets these laws as applying when the oven is closed, but not sealed. According to his view, if the oven is open, there is always reason to suspect that one will stir the coals. The Tur and the Ramah follow this interpretation.
If, however, one sealed the opening of the oven closed with clay, [roasting even the latter meats] is permitted, for if one opens the oven to stir [the coals], the wind will enter and cause the meat to harden and spoil. The oven will cool [suddenly] and the meat will spoil.⁵²The latter phrase is lacking in the authoritative Yemenite manuscripts of the Mishneh Torah and appears redundant.
Because opening the oven will cause the meat to spoil, we do not suspect that one will do so to stir the coals.

יד

וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁהָרוּחַ מַפְסֶדֶת אוֹתוֹ אֵין גּוֹזְרִין עָלָיו שֶׁמָּא יְגַלֵּהוּ וְיַחְתֶּה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם גִלָּהוּ יִפָּסְדוּ:

Similarly, whenever something would be spoiled by the wind, we do not decree [against its being heated], because someone might open [the oven] and stir [coals]. For this reason, we may place strands of flax into an oven [to bleach] before nightfall, for if one opens the oven, they will spoil.⁵³As mentioned in Halachah 2, this law follows the principles of the School of Hillel. In this halachah, the Rambam is clarifying that in contrast to food which is being cooked for the Sabbath, there is no need for a Rabbinic prohibition either.

טו

נָתַן גְּדִי שָׁלֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר עֵז אוֹ כִּבְשַׂר שׁוֹר וְאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים אֶלָּא אִם כֵּן טָח הַתַּנּוּר. וּמֻתָּר לְשַׁלְשֵׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָח מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִים הֵן:

If one placed an entire kid⁵⁴When the body of an animal or fowl is intact, the meat is not exposed to the heat of the fire on both sides. Therefore, its cooking process is slower, and there is reason to suspect that one will stir the coals.
The Ramah (Orach Chayim 254:1) states that the entire body of the animal need not be intact. This law applies even when the head and the internal organs are removed, provided its rib cage remains intact. into an oven, [the situation] is governed by the laws applying to meat from a goat or an ox, and it is forbidden, lest one stir the coals, unless one seals the oven [closed].
[If the fourteenth of Nisan falls on Friday,] it is, however, permitted to hang the Paschal lamb into an oven directly before nightfall,⁵⁵The Paschal sacrifice is a lamb which must be roasted totally intact. Since this sacrifice could be offered only after midday on the fourteenth of Nisan, and many thousands of lambs were brought, when that date fell on Friday it is possible that a company would not have time to have their sacrifice roasted before nightfall. Nevertheless, since the sacrifice must be eaten by an entire company, we assume that all the members of the company will remind each other. Hence, there is no need for a safeguard (see Rashi, Shabbat 19b). even though it is not sealed closed. The members of the company [gathered to eat the sacrifice] are careful.

טז

אֵין צוֹלִין בָּשָׂר וּבָצָל וּבֵיצָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְיִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחַר כֵּן עַל הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיִּצוֹלוּ הַרְבֵּה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ שֶׁאִם יַחְתֶּה יַחֲרֹךְ אוֹתָן שֶׁעַל גּוּף הָאֵשׁ הֵם. וּמִפְּנֵי זֶה מַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִשָּׂרֵף הַמֻּגְמָר וִיעַשֵּׁן הַכֵּלִים:

Meat,⁵⁶This applies to all meat, even that of a kid or fowl. onions, or eggs should not be roasted over an [open] fire,⁵⁷In contrast to the previous two halachot, this halachah speaks of roasting food over an open fire and not within an oven. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 254:2) explains that in such an instance, a person is primarily concerned that the food cook rapidly and does not care that some becomes charred. unless they can be roasted before nightfall to the point where they are fit to be eaten.⁵⁸This does not mean completely cooked but rather cooked כמאכל בן דרוסאי - "as the food of ben D'rosai." Ben D'rosai was a notorious criminal who was constantly being chased and would eat his food before it had been completely cooked in his haste to avoid detection. As mentioned in Chapter 9, Halachah 5, according to the Rambam it must be half-cooked on both sides. According to Rashi, it is sufficient that it is one-third cooked.
Rav Moshe Cohen of Lunil questions why the Rambam differentiates between roasting - where he allows food that is partially cooked to continue cooking - and cooking in a pot - where he requires the food to be completely cooked and that further cooking will not benefit it. The Shulchan Aruch (loc. cit.) explains that cooking in a pot requires more time and there is a greater possibility that one will stir the coals. See also the Merkevet HaMishneh. [If they are roasted to this extent before the commencement of the Sabbath], it is permissible to leave them on the fire on the Sabbath to be roasted further.
[The rationale is] that [increased heat] will impair their taste. Since they are being cooked over a fire, if one stirs [the coals] they will char.
For this reason, we are allowed to leave incense under clothes before nightfall [to perfume them]. For if one stirs the coals, the incense will burn and the clothes will be [damaged by] the smoke.

יז

הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹסְרִין בְּעִנְיָן זֶה אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּיהָ טוּחַ בְּטִיט שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה:

From the above, we can conclude that all the prohibitions mentioned in this context were not enacted because [the cooking] was completed on the Sabbath.⁵⁹With this statement, the Rambam refers to the principles he had mentioned at the beginning of the chapter. There it was explained that the halachah follows the School of Hillel, which allows us to benefit from forbidden labors that are completed on the Sabbath on their own accord. Nevertheless, there are certain restrictions instituted against leaving food to cook, lest one stir the coals, as explained. Instead, they are Rabbinic decrees [enacted] lest one stir the coals. Accordingly, wool should not be placed into a vat [to dye] unless it was removed from the fire, lest one stir the coals. Similarly, the vat should be sealed close with clay, lest one stir [the dye] after nightfall.

יח

אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקָּרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁהֵם מֻדְבָּקִים בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאֵשׁ. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי כֵן עַד שֶׁיִּגְמֹר אֲפִיָּתָן מֻתָּר שֶׁאִם יַחְתֶּה יַפְסִיד אוֹתָן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחָשְׁכָה וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ. אִם בְּמֵזִיד אָסוּר לֶאֱכל מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ:

We should not place bread in an oven [directly] before nightfall, nor should we place a cake on coals unless [there is time] for the surface attached to the oven or [the side of the cake⁶⁰The bracketed additions are made on the basis of the interpretation of the Beit Yosef, Orach Chayim, 254.] facing the fire to crust.⁶¹In the Talmudic period, bread was baked by attaching a loaf to the side of the oven. This surface would crust first. Nevertheless, this is sufficient for the bread to be considered to be baked before the commencement of the Sabbath.
It must be emphasized that this ruling represents a reversal of opinion for the Rambam. In his Commentary on the Mishnah, Shabbat 1:10, he rules that the outer surface must crust before the Sabbath. (The latter ruling also conforms to his thesis regarding cooked food: that it must be completely cooked before the commencement of the Sabbath.) It must be emphasized that the version of this halachah found in the authoritative manuscripts and early printings of the Mishneh Torah are in accordance with the ruling in the Rambam's Commentary on the Mishnah. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 254:5) follows the more lenient ruling. [Should this be done,] it is permissible to leave it to continue baking afterwards, for if one stirs [the coals], one will spoil the bread.⁶²I.e., cause it to burn.
[The following rules apply when one places bread in an oven] before nightfall and there is not sufficient time for its surface to crust before nightfall. If one did so with a deliberate intent to violate [the above ruling], it is forbidden to partake of the bread until Saturday night, after sufficient time for it to bake has passed.⁶³This resembles the ruling of Halachah 9 regarding food that was left to cook over a fire.If one did so unknowingly, it is permitted to remove bread⁶⁴Not only is the person who baked the bread allowed to remove it himself, he may invite others to remove bread as well, as stated in Chapter 22, Halachah 1. for the three Sabbath meals.⁶⁵Here the ruling is far more lenient than the ruling in Halachah 9 regarding food. The commentaries (Rabbenu Nissim, Shulchan Aruch HaRav 254:8 and the Mishnah Berurah 254:33) explain that the fundamental element of all meals is bread, and if the person does not have bread he will not be able to fulfill the mitzvah of eating three Sabbath meals. From this, one can postulate that if a person has no food other than that which has been left on a fire on the Sabbath, he is allowed to partake of that food so that he will not be required to fast on the Sabbath. When one removes the bread, one should not remove it using a baker's peel as one does during the week.⁶⁶Since the removal of bread is forbidden, it should be done in an abnormal manner. The commentaries question whether one is required to remove the bread in an abnormal manner only when it was placed in the oven later than the desired time, or whether this is necessary even when the bread was permitted to be left baking.
From the Maggid Mishneh's notes on Chapter 5, Halachah 19, and from the simple interpretation of Chapter 22, Halachah 1, it would appear that one is always required to remove the bread in an abnormal manner. Nevertheless, Rabbenu Nissim maintains that this stringency applies only when one placed the bread in the oven after the desired time. If one placed the bread inside earlier, there is no necessity to deviate from one's ordinary practice. The Mishnah Berurah 254:36 accepts this ruling when there is no way that one can remove the bread in an abnormal way.
It must be emphasized that the above discussion applies only to the ovens of the Talmudic period. At present, our ovens are constructed in a different manner, and the loaves of bread are not stuck to the sides of the oven. Accordingly, any bread that is required for the Sabbath itself can be removed in an ordinary manner. (See Shulchan Aruch HaRav 254:9 and the Mishnah Berurah 254:42-43.) Instead, one should use a knife or other similar utensil.

יט

עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וּמַדְלִיקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ אוֹ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק רֹב הַמְּדוּרָה קֹדֶם חֲשֵׁכָה עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא הִדְלִיק רֻבָּהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּהּ וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת. וְאִם הִדְלִיק עֵץ יְחִידִי צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֹב עָבְיוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ מִבְּעוֹד יוֹם:

A person may make a fire from any substance he desires,⁶⁷As is mentioned in Chapter 5, Halachot 5-8, there are certain substances that may not be used as wicks or fuel for a candle on the Sabbath. These restrictions apply only with regard to a candle, for it is a single light. (See Chapter 5, Halachah 7.) In contrast, greater leniency can be shown with regard to a fire. (See Rashi, Shabbat 21a and the Shulchan Aruch, Orach Chayim 255:1.) regardless of whether] he kindles it on the ground or in a torch holder. When he lights it before nightfall, he may use its light, or warm himself from it on the Sabbath.⁶⁸See the Turei Zahav 275:6, which states that even in such a situation, one should not sit very close to the fire, lest one tend to it.
He must, however, kindle the majority of the fire before nightfall to the extent that the flame rises up on its own accord.⁶⁹I.e., without the assistance of other fuels, blowing with a bellows, or kindling wood (Rambam's Commentary on the Mishnah, Shabbat 1:11). If he did not kindle the majority of the fire, it is forbidden for him to benefit from it on the Sabbath, lest he stir or move the wood so the flame rises up.⁷⁰This prohibition continues to apply even if the fire catches afterwards to the extent that there is no need to worry that a person will stir the coals. Since it was lit in a forbidden manner, one is forbidden to benefit from it (Shulchan Aruch HaRav 255:2 and the Mishnah Berurah 255:5). If he [desires to] burn a single piece of wood, he must kindle the majority of its thickness and the majority of its circumference before nightfall.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְבוּלִין אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ מַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בָּעֵצִים בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד עִם חֲשֵׁכָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן:

When does the above apply? Outside the Temple premises; but in the Temple, it is permissible to light a fire in the Chamber of the Hearth⁷¹The Chamber of the Hearth was a large structure at one of the side entrances to the Temple Courtyard where the priests would sleep at night. (See Hilchot Beit HaBechirah 5:10-11.) directly before nightfall.⁷²Even if there is not sufficient time for the fire to catch thoroughly. We do not suspect that anyone will stir the coals, for the priests are careful.⁷³We do not suspect that they will stir the coals. See Halachah 15.

כא

הָיְתָה מְדוּרָה שֶׁל קָנִים אוֹ שֶׁל גַּרְעִינִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק הָרֹב אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן הָאֵשׁ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ נִתְלֵית בָּהֶן בִּמְהֵרָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחְתּוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָגַד הַקָּנִים אוֹ הִנִּיחַ הַגַּרְעִינִין בְּחוֹתָלוֹת הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים וְצָרִיךְ שֶׁתַּעֲלֶה בָּהֶן שַׁלְהֶבֶת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת:

If a fire was made of reeds or of seeds, it is not necessary for the majority of it to be kindled before the Sabbath. Instead, since it caught fire before [the commencement] of the Sabbath, its use is permitted, for the fire will spread quickly through [these substances], and there is no necessity for one to stir it.
Therefore, if the reeds were bound together or the seeds were placed in palm baskets, the same laws applying to wood apply, and the flames must be powerful enough to rise up on their own accord before [the commencement] of the Sabbath.⁷⁴The Rambam's rulings follow Rabbenu Yitzchak Alfasi's interpretation of Shabbat 20a. Rabbenu Asher and the Tur (Orach Chayim 255) reverse the two decisions.

כב

מְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת אוֹ שֶׁל גָּפְרִית אוֹ שֶׁל רְבָב אוֹ שֶׁל קִירָה אוֹ שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל גְּבָבָא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֻבָּהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ מַדְלֶקֶת אוֹתָם בִּמְהֵרָה:

When a fire is fueled with tar, sulfur, oily substances, wax, straw, or stubble, it is not required that the majority be kindled before the commencement of the Sabbath, because these substances catch fire quickly.⁷⁵Hence, there is no reason to suspect that one will stir the fire.

📖 טקסט הפרק בספריא / Chapter Text on Sefaria ↗

▶ וידאו / Video

עמוד היוטיוב ↗

🎧 שמיעה / Listen

⬇ הורד עמוד השיעור ↗

📄 תמלולים

YI אידיש לחץ לפתיחה

📄 Download Transcript PDF

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור – הלכות שבת פרק ג׳ (רמב״ם, ספר זמנים)

מבנה הפרק – הקדמה

דער דריטער פרק פון הלכות שבת באהאנדלט דעם ענין פון עשיית מלאכה מערב שבת וואס נמשך בשבת. דער פרק הייבט אן מיט כלליות׳דיגע כללים, און גייט דערנאך אריין אין פרטים פון בישול, שהייה, חזרה, הגסה, און הטמנה. דער מבנה פון די ערשטע פרקים: פרק א׳ – אונס און כוונה, פרק ב׳ – פיקוח נפש, פרק ג׳ – מלאכה מערב שבת וואס נמשך בשבת.

—

הלכה א – מותר להתחיל במלאכה מערב שבת

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מותר להתחיל במלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו אלא שלא נעשה מלאכה בעצם היום, אבל שתעשה המלאכה מאצמה בשבת מותר. ואי מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו.”

פשט:

מ׳טאר אנהייבן א מלאכה ערב שבת, אפילו זי ווערט פארענדיגט פון זיך אליין אין שבת. דער איסור פון שבת איז נאר אז דער מענטש זאל נישט טון א מלאכה אין שבת גופא. אז א מלאכה געשעט פון זיך אליין אין שבת איז מותר, און מ׳מעג אויך הנאה האבן פון דעם רעזולטאט.

חידושים און הסברות:

1. דער רמב״ם׳ס פריימינג – א כלליות׳דיגע חקירה: דער רמב״ם פרעימט דעם גאנצן פרק אלס א כלליות׳דיגע חקירה: וואס איז טייטש „מלאכת שבת”? איז דער איסור אויף דעם מענטש׳ס טון, אדער אויף דעם רעזולטאט פון דער מלאכה? דער רמב״ם פסק׳נט קלאר: דער איסור איז נאר אויף דעם מענטש׳ס מעשה „בעצם היום”, נישט אויף דעם פאקט אז א מלאכה ווערט אויסגעפירט. דאס איז דער יסוד פאר דעם גאנצן פרק.

2. דוגמאות פון דער משנה (אנפאנג מסכת שבת): דער רמב״ם ברענגט א רייע דוגמאות וואס שטאמען פון די משניות (דארטן אנגערופן „שבותים קלים” – אז דיינע כלים מעגן טון א מלאכה, דו טוסט נישט קיין מלאכה):

– פוסקין מים לגינה – עפנט דעם וואסער-צופלוס צו א גארטן ערב שבת, והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו (ענין פון זריעה).

– מניחין מוגמר תחת הכלים – שמעקעדיגע בשמים אונטער כלים/קליידער, וואס טוט זיין ארבעט במשך שבת.

– מניחין כילור על גבי העין ורטיות על גבי המכה – רפואות אויף אויגן אדער וואונדן, ומתרפאין והולכין כל השבת.

– שורין דיו וסממנים – מאכן טינט דורך ווייקן.

– פארבן צמר אדער פשתן – אריינלייגן אין א טאפ מיט פארב, והן משתנין והולכין כל השבת.

– פורשין מצודות לחיה ולעוף ולדגים – אויסשפרייטן נעצן ערב שבת, אפילו זיי פאנגען אין שבת.

– נותנין קורות בית הבד ובגילגלי הגת – שווערע קורות/שטיינער אויף טרויבן/זיתים צו קוועטשן יין/שמן.

– מדליקין את הנרות – ליכט צינדן ערב שבת, והן דולקות והולכות כל השבת.

—

הלכה (המשך) – דער יוצא מן הכלל: שהייה על גבי האש – גזירת שמא יחתה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ויש בדבר זה דרכים שאנו אוסרין, גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת.”

פשט:

ביי קאכן איז דא א יוצא מן הכלל פון דעם כלל אז מ׳מעג אנהייבן א מלאכה פאר שבת. חכמים האבן געאסר׳ט געוויסע אופנים פון לייגן א טאפ אויפ׳ן פייער ערב שבת, ווייל מ׳איז חושש אז דער מענטש וועט חתה בגחלים (טשערנען/מישן אין די קוילן) בשבת – וואס איז אן איסור דאורייתא פון מבעיר און/אדער מבשל.

חידושים און הסברות:

1. דער רמב״ם׳ס מהלך – שהייה אלס יוצא מן הכלל, נישט א סוגיא בפני עצמה: אין דער גמרא (און אזוי ווי רוב מענטשן לערנען עס) איז שהייה/הטמנה א סוגיא פאר זיך. אבער דער רמב״ם לייגט עס אריין אלס אן אויסנאם אינערהאלב דעם כלל אז מ׳מעג אנהייבן א מלאכה פאר שבת. דער עיקר הדין מדאורייתא איז מותר (אויך ביי קאכן), נאר חכמים האבן געמאכט א גזירה ווייל ביי קאכן איז דא א ספעציעלע חשש.

2. פארוואס דווקא ביי קאכן: ביי אלע אנדערע מלאכות (זריעה, צידה, סחיטה, צביעה, הדלקת הנר) איז נישטא קיין חשש. נאר ביי קאכן איז דא א ספעציעלע חשש, ווייל א מענטש וויל האבן גוטע עסן, און ער האט אן אינטערעס צו מישן אין די גחלים אז עס זאל ווערן הייסער.

3. דער מעכאניזם פון חיתוי: ווען מ׳קאכט מיט גחלים, זאמלט זיך אן אש וואס בלאקירט דעם אקסידזשען פון אנקומען צו דער פייער. דורך מישן/טשערנען פאלט אראפ די אש, עס קומט אן לופט, און דער פייער ווערט צוריק שטארק. דאס איז אן איסור פון מבעיר (אנצינדן פייער) און אויך מבשל (קאכן בשבת).

4. דער כלל ווען מ׳דארף חושש זיין: דער יסוד איז: ווען דער מענטש האט אן אינטערעס צו מישן (ווייל מער היץ וועט מאכן דאס עסן בעסער), דעמאלט איז מען חושש. אבער ווען עס איז נישטא קיין ריזן צו מישן – למשל: דאס עסן איז שוין פארטיג, אדער עס וועט סיי ווי דויערן זייער לאנג, אדער מישן וועט דאס עסן ערגער מאכן – דעמאלט איז נישטא קיין גזירה.

—

הלכה ג – כללי שהייה: תבשיל און פייער

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “תבשיל שלא בישל כל צרכו, או חמין שלא הוחמו כל צרכן, או תבשיל שבישל כל צרכו אבל כל זמן שמצטמק יפה לו – אין משהין אותן על גבי האש בשבת אף על פי שהניחן מבעוד יום, גזירה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בישולו או כדי להצטמק.”

פשט:

מ׳טאר נישט לאזן א טאפ אויף פייער איבער שבת אין דריי מצבים: (1) תבשיל נאכנישט אינגאנצן געקאכט, (2) הייס וואסער נאכנישט אינגאנצן געקאכט, (3) תבשיל וואס איז שוין געקאכט אבער ווערט בעסער פון ווייטער קאכן (מצטמק ויפה לו). אלע דריי האבן א חשש אז דער מענטש וועט מחתה זיין אין די גחלים.

חידושים און הסברות:

1. צוויי דימענשאנס פון דינים: עס זענען דא צוויי באזונדערע נושאים: (1) דינים אין דער תבשיל – צי דאס עסן האט עפעס צו פארדינען פון ווייטער קאכן; (2) דינים אין דער פייער/אויוון – וועלכע סארט פייער, וועלכע סארט אויוון, צי מ׳קען/דארף גרוף וקטום מאכן. דערצו איז נאך א דריטער פאקטאר: ווען די גחלים זענען שוין כמעט אויסגעברענט (גחלים עוממות), איז דא אן עקסטרא קולא.

2. דער רמב״ם׳ס סטרוקטור: דער רמב״ם גייט אין א באשטימטן סדר: ערשט – וועלכע תבשילים זענען אסור (די פראבלעמאטישע); דערנאך – ביי אזעלכע תבשילים, וועלכע אויוונס/פייער זענען א פראבלעם; דערנאך – תבשילים וואס זענען בכלל נישט קיין פראבלעם (מצטמק ורע לו, וכדומה).

3. טייטש פון “מצטמק ויפה לו”: מצטמק מיינט דאס עסן ווערט קלענער – ווי א קוגל וואס ווערט מער קריספי און קלענער ווי לענגער ס׳איז אויפ׳ן פייער. “יפה לו” מיינט אז דאס איז א גוטע זאך – דער מענטש וויל אז א חלק פון די וואסער זאל אויסקאכן, ס׳זאל ווערן קריספי.

—

עצות פאר שהייה – גרוף וקטום

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “לפיכך, אם גרף – שהוציא האש, או קטם – שכיסה האש בקירה באפר על גבי האורות הדקין… אדער געהייצט בקש ובגבבא אדער גללי בהמה דקה – מותר להשהות, שהרי הסיח דעתו מן התבשיל, לא גזרינן שמא יחתה.”

פשט:

דריי עצות צו מאכן שהייה מותר: (1) גורף – ארויסנעמען די גחלים; (2) קוטם – צודעקן די גחלים מיט אש/אפר; (3) געהייצט מיט שוואכע מאטעריאלן (שטרוי, גבבא, גללי בהמה דקה) וואס ברענען נישט אזוי שטארק. אויך: גחלים וואס זענען שוין אויסגעברענט (עוממות) זענען כמכוסות באפר.

חידושים און הסברות:

1. טייטש פון “הסיח דעתו” – נישט א זכר/סימן, נאר א מציאות: “היסח הדעת” מיינט נישט אז ער מאכט א סימן/זכר אז היינט איז שבת (ווי א חלה-דעקל מיט “שבת” דערויף). עס מיינט אז ער האט בפועל אוועקגענומען די מעגליכקייט צו מחתה זיין, אדער כאטש אזוי ווייט אפגעלאזט אז ער שטייט שוין נישט מיט דעם גאפל צו מישן. דאס איז א דין אין מציאות, נישט א דין אין דעת. ראיה: ביי גחלים עוממות איז עס מותר אפילו אן קיין מעשה פון היסח הדעת – ווייל די מציאות אליין איז אז ס׳איז שוין אפגעלאזט.

2. פאלשע פארשטייעניש אפגעוויזן: מענטשן מיינען אמאל אז גריפה וקטימה איז א “זכר בעלמא” – א סימן צו דערמאנען אז ס׳איז שבת. דאס איז קלאר אפגעוויזן: ס׳איז נישט ווי שטעלן א שומר, נישט ווי א סימן. ס׳איז אן אופן וואס מאכט אז דער מענטש קען פראקטיש נישט סאלווען דעם פראבלעם פון לאנגזאם קאכן. אפילו טעאריטיש קען ער נאך עפעס טון, אבער ער האט שוין “פארמאכט” – ס׳איז שוין אויס, ער שטייט נישט מער אין א מצב פון מחתה זיין.

3. חילוק פון שומר: ביי אנדערע הלכות (למשל ביי קינדער וואו ס׳איז א חשש מיעוטא) קען מען שטעלן א שומר. אבער דא ביי שהייה גייט עס נישט מיט א שומר – די הלכה אפערירט דורך אוועקנעמען די מציאות פון די פייער, נישט דורך אויפזיכט.

—

הלכה ד – חילוקי אויוונס: תנור, כירה, כופח

תנור – אפילו גרוף וקטום העלפט נישט

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “במה דברים אמורים? בכירה שהבלה מועט. אבל תנור… אפילו גרף וקטם, אדער הוסק בקש ובגבבא – אין משהין בתוכה ולא על גבה ולא סומך לה, תבשיל שלא בישל כל צרכו או שבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו.”

דער רמב״ם׳ס טעם: “שגורף אינו גורף אלא רוב האש בלבד, ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוצות אש, ומפני שהבלו חם, אפשר שיחתה בגחלים.”

פשט:

די היתר פון גרוף וקטום גילט נאר ביי א כירה (שוואכערע היץ). אבער ביי א תנור (שטארקערע היץ) העלפט אפילו גרוף וקטום נישט – מ׳טאר נישט שהייה זיין נישט אינעווייניג, נישט אויבן דערויף, נישט דערנעבן.

חידושים און הסברות:

1. דריי מיני אויוונס: תנור – הייסטע (געבויעט אונטן ברייט, אויבן שמאל, האלט היץ); כופח – אביסל שוואכער ווי תנור; כירה – ווייניגסטע הייס (הבלה מועט). דער ווארט “שפיטה” מיינט די פעולה פון ארויפלייגן א טאפ אויפן פייער. כירה האט מקום שפיטת שתי קדירות (פלאץ פאר צוויי טעפ אויבן), כופח האט פלאץ פאר איין קדירה, תנור איז א גאנצע פארמאכטע.

2. דער חילוק צווישן כירה און תנור ביי גרוף: ביי א כירה, אויב ס׳איז שוואכע קוילן אדער ס׳איז נאר געבליבן א טראפ, וועט דאס שארן גארנישט אויסמאכן – ממילא איז נישטא קיין חשש שמא יחתה. אבער ביי א תנור, ווייל הבלו חם ביותר, אפילו די ביסל ניצוצות וואס בלייבן נאך גריפה, וועט דאס מחטא זיין העלפן – ממילא האט דער מענטש א סיבה צו וועלן מחטא זיין.

3. מציאות׳דיגע הסברה פארוואס ס׳בלייבט אלעמאל קוילן: א תנור איז אן אשיגע פלאץ וואו מ׳האלט אין איין לייגן קוילן – מ׳זעט בכלל נישט די פלאר. אפילו ווען מ׳שארט ארויס און לייגט נייע קוילן, בלייבט תמיד עפעס.

4. דריי אופנים פון שהייה ביי תנור – אלע אסור: (1) בתוכה – אינעווייניג אין תנור; (2) על גבה – אויבן אויף דעם תנור; (3) סומך לה – דערנעבן, אז ס׳ווערט הייס פון די וואנט. אלע דריי זענען אסור ביי תנור אפילו מיט גרוף וקטום.

5. דער רמב״ם׳ס דריי אופנים ביי תנור: דער רמב״ם רעכנט אויס אז אפילו (א) אש מעוטה, (ב) אש קש וגבבא, (ג) באדעקט מיט עפר – אלע דריי היתרים וואס העלפן ביי כירה, העלפן נישט ביי תנור, ווייל הבלו חם.

6. שאלה: אויב מ׳קען יא גורף זיין אלע קוילן? אויב איינער האט א „פענסי” תנור וואו מ׳קען ארויסנעמען די גאנצע טאץ פון אונטן, לכאורה זאל עס מותר זיין. תירוץ: אפשר וואלט מען אזא תנור בכלל נישט רופן „תנור” נאר „כירה”, ווייל דער מציאות פון א תנור איז דוקא אז ס׳בלייבט אלעמאל עפעס.

7. פארוואס גיט דער רמב״ם דעם טעם? דער רמב״ם גיט אריכות מיט דער הסברה – אפשר מיינט ער דאס להלכה: אז אויב מ׳טרעפט א וועג צו גורף זיין יעדע לעצטע ניצוץ, וועט עס יא מותר זיין. דער רמב״ם וויל מסביר זיין פארוואס חכמים האבן גע׳אסר׳ט, און דורך דעם ווייזט ער אז דער איסור איז נאר וואו דער טעם איז שייך.

8. מאכל בן דרוסאי: ס׳איז דא א שיטה אז “לא בישל כל צרכו” מיינט נאכנישט מאכל בן דרוסאי, און אנדערע זענען מקיל אז מאכל בן דרוסאי ווערט שוין גערעכנט “נתבשל כל צרכו.” דער רמב״ם ברענגט נישט דעם ענין פון מאכל בן דרוסאי דא.

[דיגרעסיע: היינטיגע אויווענס און דער ענין פון בלעך]

א ברייטע דיסקוסיע וועגן צי דער חשש שמא יחתה איז שייך ביי היינטיגע אויווענס:

1. דער בריסקער רב׳ס שיטה: ער האט נישט געקענט פארשטיין פארוואס מענטשן לייגן א בלעך אויף היינטיגע אויווענס, ווייל ס׳איז נישטא וואס מחטא צו זיין – ס׳איז נישטא קיין גחלים.

2. דער יסוד פון „שמא יחתה”: חז״ל האבן ספעציפיש געזאגט „שמא יחתה בגחלים” – רוקן אין גחלים. ס׳שטייט נישט „שמא יוסיף” אדער „שמא למדורה” – נישט א חשש אז מ׳וועט מאכן גרעסער די פייער. חתיה איז א נארמאלער טייל פון קאכן מיט גחלים – אזוי ווי ביי א בארביקיו, וואו מ׳רוקט כסדר. אבער ביי היינטיגע אויווענס איז ס׳נישט דער נארמאלער סדר פון קאכן צו שטיין און ארויפרוקן דעם נאב.

3. קאונטער-טענה: א מענטש קען דאך וועלן אז דער אויוון זאל ווערן הייסער כדי דער עסן זאל ווערן מער געקאכט – דאס איז דאך דער זעלבער חשש! תשובה: אין חז״ל׳ס צייטן האט מען אויך געקענט ברענגען נייע קוילן פון אינדרויסן – דאס איז אויך טעקניש מעגליך געווען, אבער חז״ל האבן נישט גע׳אסר׳ט דערפאר, ווייל ס׳איז נישט דער נארמאלער סדר. פונקט אזוי ביי היינטיגע אויווענס: ס׳איז נישט איינגעפירט אז מ׳דרייט ארויף דעם נאב אינמיטן קאכן.

4. דער בלעך איז א „זכר”: דער מנהג ישראל צו לייגן א בלעך איז מער אזוי ווי א סימן/זכר – צו געדענקען אז מ׳טאטשט נישט – נישט ווייל ס׳איז א ממש׳דיגער היתר פון גרוף וקטום.

5. קעגן-שיטה: איינמאל חכמים האבן געזאגט אז ווען א מענטש האט אן אינטערעס צו מאכן זיין עסן בעסער/שנעלער, דארף מען חושש זיין – און דאס איז דאך שייך אויך ביי היינטיגע אויווענס. א מענטש מאכט טשאלנט, קומט אריין אינמיטן נאכט, „אוי, איך קען באשטיין דער טשאלנט זאל זיין נאך מער איינגעקאכט” – דאס איז דאך דער זעלבער חשש! תשובה: אויב דיין שיטה איז אז ס׳איז א נייע גזירה, העלפט סילווער פויל (אלומינום פויל) גארנישט — ווייל גרוף וקטומה מיינט אז מ׳קען כמעט שוין מער נישט מחתה זיין, אבער סילווער פויל טוט גארנישט פראקטיש. “דו מאכסט א נייע איסור מיט א נייע היתר.” ס׳איז נישטא אזא גזירה אז יעדע זאך וואס וועט בעסער ווערן דארף מען חושש זיין — ס׳איז נאר דא א גזירה ספעציפיש מיט גחלים וואס מ׳איז רגיל מחתה צו זיין. יעדער איד מעג מאכן גדרים וסייגים פאר זיך, אבער ס׳איז נישט “די הלכה.”

[דיגרעסיע: דער רמב״ם׳ס שיטה אין פסיקה – נישט צושטעלן צו נייע מציאות׳ן]

דער רמב״ם כמעט קיינמאל נישט זאגט „בזמן הזה שאיננו משתמשים בכלי פלוני של הגמרא, נאר מיט עפעס נייע, איז די הלכה אנדערש.” ער קוקט זיך אן אז ער איז סך הכל א סאמערי פון תורה שבעל פה – ער ברענגט די דוגמאות פון זמן המשנה. צוצושטעלן צו א נייע קעיס איז די דזשאב פון א רב, נישט פון א הלכה-ספר. דער משנה ברורה אויך אזוי: דער חפץ חיים האט נישט געשריבן קיין איין מאל וועגן נייע טעכנאלאגיע – נישט ווייל ער האט מורא געהאט זיך אריינצומישן, נאר ווייל זיין דזשאב איז געווען צו ברענגען וואס די הלכה איז. (לעומת זה, דער ספר „מחנה ישראל” פון חפץ חיים, וואס איז א פראקטישע ספר פאר סאלדאטן, דארט ברענגט ער יא פראקטישע פסקים.) ר׳ שלמה זלמן אויערבאך האט געזאגט זיין מיינונג וועגן עלעקטריק, אבער ער האט געזאגט מ׳קען נישט מאכן פון דעם א כלל, ווייל מ׳האט נישט די כח צו מאכן א נייע כלל אין הלכה.

—

כופח – דער ממוצע צווישן כירה און תנור

דער רמב״ם׳ס שיטה: א כופח איז א מיטלוועג צווישן א כירה און א תנור — ער האלט מער היץ ווי א כירה אבער ווייניגער ווי א תנור.

פשט:

אויב דער כופח איז אנגעהייצט מיט גפת (פסולת פון זיתים) אדער עצים — וואס מאכט שטארקע גחלים — איז דער דין ווי א תנור: מ׳טאר נישט לייגן אויף אים אדער לעבן אים א תבשיל שלא בישל כל צרכו אדער מצטמק ויפה לו, און אפילו גרוף וקטום העלפט נישט. אבער אויב אנגעהייצט בקש ובגבבא (שוואכערע גחלים), איז דער דין ווי א כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, און מותר.

חידושים און הסברות:

1. סמיכה ביי כופח: ביי א תנור טאר מען נישט סומך זיין (אנליינען), ביי א כירה מעג מען יא. ביי א כופח — ס׳ווענדט זיך: אויב אנגעהייצט מיט גפת/עצים (בגודל תנור), טאר מען נישט סומך זיין; אויב בקש ובגבבא, מעג מען יא, ווי א כירה.

2. “ומותר לסמוך לכירה מערב שבת” — אנליינען לעבן א כירה מערב שבת איז מותר אפילו אן די תנאים פון גרוף וקטום. דער רמב״ם רעכנט דאס נישט צווישן די הלכות פון כירה׳ס איסורים ווייל ס׳איז בכלל נישט קיין שאלה.

3. דער עיקר חילוק פון כופח: ער איז קלענער — דאס פלייש איז מער צוזאמען מיט די היץ, דעריבער האלט ער מער היץ ווי א כירה.

אזא תנור קאכט דורך אינסולאציע — ווען מען עפנט עס, קומט אריין לופט, די פלייש ווערט פארהארטעוועט, דער תנור ווערט אפגעקילט, און עס איז א הפסד. ממילא וועט קיינער נישט עפענען אינמיטן שבת.

חידושים און הסברות:

1. דער מין תנור פראדוצירט א ווייכע פלייש דוקא דורך דעם אז עס איז פארמאכט — עפענען שאט דירעקט פאר דעם רעזולטאט, ממילא איז נישטא קיין חשש שמא יחתה.

—

הלכה: כל דבר שהרוח מפסדתו

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “וכן כל דבר שהרוח מפסדתו, אין גוזרין עליו שמא יגלה ויחתה.”

פשט:

יעדע זאך וואס ווינט איז שעדלעך פאר דעם תנור, איז מען נישט חושש אז ער וועט עפענען און מחתה זיין.

חידושים און הסברות:

1. קשיא פון אונן של פשתן: דער רמב״ם האט פריער (אנפאנג פרק) געזאגט אז מ׳מעג לייגן שטיקלעך פשתן אין תנור ערב שבת. אויב דער יסוד פון “שמא יחתה” איז נאר ביי עסן (ווייל מען וויל עס עסן שבת), פארוואס דארף מען א ספעציעלע סיבה ביי אונן של פשתן?

2. חידוש אין פארשטאנד פון דער הלכה: דער פריערדיגער פארשטאנד איז נישט אינגאנצן ריכטיג. דער רמב״ם איז מסביר אז די סיבה פארוואס אונן של פשתן איז מותר איז די זעלבע סיבה ווי “תוך פי התנור” — ווייל ווען עס קומט אריין לופט איז עס מפסד. ס׳איז נישט ווייל “שמא יחתה” אפליקירט נאר ביי עסן, נאר ווייל ביי דעם תנור איז דער חשש נישט שייך מצד מציאות.

—

הלכה: גדי שלם – בשר עבה

חידושים:

1. יוצא מן הכלל ביי גדי: מ׳האט געלערנט אז בשר הגדי שאט די חתייה. אבער א גדי שלם (גאנצע בעל חי, אזוי ווי ערב פסח) — דארט זענען דא ביינער און אנדערע חלקים, ס׳איז נישט אזוי עמפינדלעך. אבער אויב מען מאכט עס “תוך התנור” (צוגעמאכט) איז דער חשש אויך נישטא, ווייל דער תנור ווערט אנגעקילט ווען מען עפנט.

—

הלכה: ערב פסח שחל להיות בשבת

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מותר לשלשל את הכבש הפסח לתוך התנור עם חשיכה, אע״פ שאינו תוך התנור” — מען מעג אראפלאזן דעם כבש הפסח אין תנור ווען ס׳ווערט נאכט, אפילו מען מאכט נישט צו דעם תנור. “בני חבורה זריזין הן.”

פשט:

לכאורה וואלט מען זיך געדארפט חושש זיין שמא יחתה, ווייל דער תנור איז נישט צוגעמאכט. דער רמב״ם ברענגט א ספעציעלע סיבה: מענטשן וואס מאכן צוזאמען א חבורה פאר קרבן פסח נעמען עס ערנסט.

חידושים און הסברות:

1. מקור פאר “שומר” היתר: דאס איז א מקור פאר דעם היתר וואס מען האט פריער געזוכט — אז א שומר (אדער א ספעציעלע סיטואציע פון זריזות) קען מבטל זיין דעם חשש שמא יחתה.

2. פארוואס בני חבורה זענען אנדערש: ווען א חבורה קאכט צוזאמען, פלאנירט מען עס פון פאראויס, מען מאכט איינעם ממונה אויף דעם אויוון, מען ווייסט אז ס׳איז שבת. אין א פריוואטע הויז, גייט יעדער דורך דעם טאפ און טראכט “לאמיר עס מאכן אביסל בעסער קריספי” — דאס איז דער חשש שמא יחתה. אבער א חבורה פלאנט פון פאראויס.

3. פארגלייך צו “כהנים זריזים הם” — עס איז א פערזענליכע קאנעקשאן צו דעם כלל, אבער ס׳שטייט נישט אז יעדע חבורה (ווי א טיש ביי א רבי׳ן) האט דעם דין — ס׳איז נאר ביי פסח.

—

הלכה: בשר צלי – בשר, בצל וביצה על גבי גחלים

דער רמב״ם׳ס ווערטער (פון משנה): “אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום.”

פשט:

מען טאר נישט בראטן פלייש, ציבעלע אדער אייער אויף פייער, סיידן ס׳ווערט פארטיג (ראוי לאכילה) נאך פאר שבת. אויב ס׳איז נישט פארטיג מבעוד יום, איז עס ווי א תבשיל שלא בישל כל צרכו — אסור. אויב ס׳איז געבליבן על האש בשבת, איז עס אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו.

חידושים און הסברות:

2. שאלה וואס איז דער איסור דרבנן — ערב שבת אדער שבת? צי איז דער איסור דרבנן ווען ער האט עס אריינגעלייגט ערב שבת, אדער ווען ער האט עס געלאזט דארט שבת? אפשר איז דא א חיוב אראפצונעמען בשבת ווען ער האט נישט פארגעסן, ווייל כל זמן עס ליגט דארט איז דא “שמא יחתה.” ממילא איז דער איסור דרבנן פון שבת גופא — דאס לאזן דארט.

3. חילוק צווישן מזיד און שוגג:

– במזיד — אסור ביז מוצאי שבת, פלוס בכדי שייעשו.

– בשוגג — דער רמב״ם מחלק ווייטער: אויב דער תבשיל איז נישט געקאכט געווארן כל צרכו (שלא בישל כל צרכו), איז עס אסור אויך מוצאי שבת. אבער אויב דער תבשיל איז שו

ין געקאכט כל צרכו, און דער איסור איז נאר געווען ווייל ס׳איז מצטמק ויפה לו — דעמאלט מותר לאכלו בשבת מיד, ווייל ער האט נישט אזוי שטארק הנאה פון מעשה שבת, ווייל ס׳איז שוין געווען געקאכט.

4. מחלוקת ראב״ד: דער ראב״ד קריגט שטארק אויפ׳ן רמב״ם׳ס חילוק צווישן שוגג און מזיד. דער ראב״ד זעט נישט א חילוק צווישן שכחה און מזיד, און לויט אים זאל אפילו בשוגג אויך זיין אסור.

[דיגרעסיע: שיטת רש״י — מאכל בן דרוסאי]

רש״י, געבויט אויף שיטת חנניה אין גמרא, האלט אז אויב דער תבשיל איז געקאכט לכל הפחות א שליש (מאכל בן דרוסאי), מעג מען שוין משהה זיין אפילו אן גרופה וקטומה. דער שולחן ערוך פסק׳נט ווי רש״י להקל. דער רמב״ם אבער נעמט דאס בפירוש נישט אן — ער זאגט “כלל” (שלא בושל כלל אדער בושל כל צרכו), וואס שליסט אויס דעם צווישנשטאפל פון בן דרוסאי.

—

הלכות חזרה — צוריקלייגן א טאפ אויפ׳ן פייער בשבת

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כל שמותר להשהותו על גבי האש, אם נטלו מעל גבי האש, אסור להחזירו למקומו.”

פשט:

אפילו זאכן וואס מען מעג יא משהה זיין (איבערלאזן) אויפ׳ן פייער, אויב מען האט עס אראפגענומען, טאר מען עס נישט צוריקלייגן. חזרה איז שטרענגער ווי שהייה.

חידושים און הסברות:

1. נייער יסוד — נראה כמבשל: דער איסור פון חזרה איז נישט פון “שמא יחתה” (ווי ביי שהייה), נאר א באזונדערע גזירה: ווען מען לייגט צוריק א טאפ אויפ׳ן פייער בשבת, זעט עס אויס ווי מען קאכט בשבת (מחזי כמבשל). דאס איז אן אנדערע סיבה לגמרי.

2. ווען מעג מען יא מחזיר זיין — נאר כירה גרופה או מכוסה: פון אלע היתרים וואס מען האט געלערנט ביי שהייה, איז ביי חזרה נאר איינער גילטיג: כירה גרופה או מכוסה, אדער כירה/כופח שהוסקו בקש ובגבבא. דער היתר פון אריינלייגן א רויע שטיקל פלייש (וואס העלפט ביי שהייה) העלפט נישט ביי חזרה, ווייל דאס וואלט ממש געווען מבשל בשבת. דער היתר פון גרוף/קטום ביי חזרה איז ווייל ס׳איז נישטא עכט קיין פייער, אדער ס׳איז שוואך, ממילא זעט עס נישט אויס ווי קאכן.

3. תנאי: “שלא הניחה על גבי קרקע”: מען מעג נאר מחזיר זיין אויב מען האט נישט אראפגעלייגט דעם טאפ אויף דער ערד. ווען מען האלט עס נאך אין האנט, זעט עס אויס ווי א המשך פון וואס עס איז שוין געווען דארט. אבער “משעה שהניחו” — איינמאל ער האט עס אראפגעלייגט — “אינו חוזר ונותנו” אפילו אויף א כירה גרופה ומכוסה, ווייל דעמאלט זעט עס ממש אויס ווי ער לייגט א נייע טאפ בשבת. “קרקע” אין גמרא מיינט דעם באדן, ווייל די כירה איז געווען א נידעריגער בנין אין דער ערד (ווי דער רמב״ם שרייבט אין פירוש המשניות).

4. תנור און כופח כגחלים — אסור אפילו חזרה: מען טאר נישט מחזיר זיין אין א תנור כלל, און נישט אויף א כופח שהוא כגחלים, נאר אויף א כירה — אפילו גרופה ומכוסה — ווייל “הבלה חם ביותר” (די היץ איז זייער שטארק), און עס זעט אויס ווי מען קאכט בשבת.

5. סמיכה = חזרה: “כל שאין מחזירין עליו, אין סומכין לו” — אויב מען טאר נישט מחזיר זיין אויף א געוויסן פייער, טאר מען אויך נישט סומך זיין (אנלענען דערנעבן) בשבת. סמיכה בשבת איז נאר מותר אויף א כירה גרופה ומכוסה.

חזרה מקירה לקירה

רמ״א: “מותר להחזיר מקירה לכירה” — מען מעג אראפנעמען א טאפ פון איין כירה און לייגן אויף אן אנדערע כירה, “כל זמן שלא הניחו על הקרקע בינתיים.” חזרה מיינט נישט נאר צוריקלייגן אויף דער זעלבער פלאץ, נאר אויף יעדע הייסע אויבן, אפילו אן אנדערע כירה. “אפילו מקירה שהובערה מבעוד יום לכירה שהובערה מבעוד יום” — אויב ביידע זענען גרופה וקטומה.

“אבל לא מקירה לטמינה ולא מטמינה לקירה” — מען טאר נישט טוישן פון כירה צו הטמנה (באדעקן מיט זאכן וואס האלטן ווארעם, אן פייער) אדער פארקערט. סיבה: מען טאר נישט מאכן א נייע הטמנה בשבת.

—

הלכה: הגסה — ארוממישן אין א טאפ אויפ׳ן פייער

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אסור להכניס מגרפה לתוך הקדרה בשבת כשהיא על האש, אפילו באופנים שהותרה להיות על האש, ואפילו להוציא ממנה בשבת, מפני שהוא כמגיס, וזה מצורכי הבישול הוא, ונמצא כמבשל בשבת.”

פשט:

מען טאר נישט אריינלייגן א לעפל/מגרפה אין א טאפ וואס שטייט אויפ׳ן פייער בשבת, אפילו נאר כדי ארויסצונעמען עסן, ווייל דאס אריינלייגן מישט ארום דאס עסן (הגסה), וואס איז א חלק פון בישול.

חידושים און הסברות:

1. הגסה איז נישט נאר “נראה כמבשל” — ס׳איז ממש א תיקון: הגסה איז נישט בלויז א ענין פון מראית עין, נאר ס׳איז ממש א צורך בישול — ארוממישן פארבעסערט דאס קאכן. ממילא קען דארט ממש צוקומען בישול בשבת, נישט נאר אויסזען ווי בישול.

2. דער רמב״ם׳ס חידוש — אפילו ארויסנעמען: דער רמב״ם אסר׳ט אפילו בלויז ארויסנעמען זאכן פון א טאפ מיט א מגריפה (שעפ-לעפל) בשבת — ווייל בשעת מען נעמט ארויס ווערט עס אויך געמישט. דער ראב״ד חולק און זאגט „הפרז על מידותיו” — ער איז מסכים אז מישן איז אסור, אבער בלויז ארויסנעמען פון א טאפ איז „צופיל” חומרא.

3. דער עיקר פראבלעם איז דאס אריינלייגן פון דער מגריפה: א טאפ וואס ליגט מיט א שעפ-לעפל אינעווייניג זעט אויס ווי מען האלט אינמיטן קאכן. ממילא, אויסגיסן פון דער טאפ (אן אריינלייגן א לעפל) וואלט לכאורה מותר געווען — ווייל ווען עס איז שוין נישט אויפ׳ן פייער, איז דאס מישן נישט בישול.

4. מחלוקת שולחן ערוך און רמ״א בנוגע הגסה: דער שולחן ערוך זאגט אז הגסה איז נאר אסור ווען עס איז נישט מבושל כל צרכו, אבער „דבר שהוא מבושל כל צרכו, דהיינו מצטמק ורע לו, אין בו משום הגסה.” דער רמ״א אבער מחמיר אז אפילו מבושל כל צרכו איז אויך הגסה.

5. פראקטישע נפקא מינה — טשאלנט vs. זופ: ביי טשאלנט איז דא א מקום צו מישן כדי עס זאל נישט ווערן צוגעברענט פון אונטן (מצטמק ויפה לו), אבער ביי טשיקן זופ איז שווער צו זען אן עכטע סיבה צו מישן. דער עולם פירט זיך אז מען נעמט נישט ארויס דירעקטלי פון טאפ ווען עס איז נאך אויפ׳ן פייער — מען הייבט עס אויף (אראפ פון פייער) ערשט.

—

הלכה: פת (ברויט באקן ערב שבת)

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אין אופין את הפת בתנור עם חשיכה, ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור או באש.”

פשט:

מ׳טאר נישט אריינלייגן ברויט אין אויוון סמוך לחשיכה, סיי אין א תנור סיי א חררה אויף גחלים, אויסער ווען די זייט וואס איז צוגעקלעבט צום תנור (אדער באש ביי חררה) איז שוין פארהארטעוועט (יקרמו פניה).

חידושים און הסברות:

1. וועלכע זייט דארף יקרמו פניה זיין: אין דער גמרא איז נישט קלאר וועלכע זייט. דער רמב״ם פסק׳נט אז עס איז די זייט “המדובקין בתנור או באש” — דאס הייסט, די זייט וואס איז צוגעקלעבט צום תנור (ביי פת) אדער צום אש (ביי חררה), נישט די זייט וואס איז עקספאזד צו דער לופט. אפילו ווען די אנדערע זייט איז נאך רוי, איז שוין גענוג. דאס איז אינטערעסאנט ווייל עס איז מער ענליך צו בן דרוסאי — א שיעור פון טיילווייזע בישול.

2. פארוואס פת איז אנדערש פון אנדערע מאכלים: ביי ברויט איז נישטא דער חשש פון מצטמק ויפה לו. דער רמב״ם זאגט: “אין אנו חוששין שמא יחתה, שהפת אם יחתה יפסד טעמו” — אויב מ׳וועט מחתה זיין די גחלים, וועט דאס ברויט פארברענט ווערן, נישט בעסער. דעריבער, נאך יקרמו פניה איז שוין מותר לשהות, ווייל חיתוי שאדט.

3. אבער פאר יקרמו פניה איז יא דא א חשש שמא יחתה — דאס איז א נייער שיעור, נישט בן דרוסאי, נישט כל צרכו, נאר א ספעציעלער שיעור פאר פת. ביי רויע ברויט פעלט אויס דער היתר פון “יחתה יפסיד” ווייל עס איז נאך נישט גענוג געבאקן אז חיתוי זאל שאדן.

4. חילוק צווישן פת און גדי: ביי א גדי מכוסה (וואס אויך יחתה יפסיד) מעג מען לייגן גלייך סמוך לחשיכה אפילו רוי. ביי פת דארף מען ווארטן ביז יקרמו פניה — ווייל ביי פת אין דעם פריערדיגן שטאפל (פאר יקרמו) העלפט חיתוי יא, און ערשט נאך יקרמו שאדט חיתוי.

—

הלכה: עבר ועבר ביי פת — במזיד און בשוגג

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ואם נתנו סמוך לחשיכה ועדיין לא קרמו פניו — אם במזיד, אסור… ואם בשוגג, מותר לרדותו בשבת לצורך שלוש סעודות.”

פשט:

אויב מ׳האט בשוגג אריינגעלייגט ברויט אין אויוון ווען ס׳איז נאך נישט יקרמו פניה, מעג מען עס ארויסנעמען בשבת — אבער נאר וויפיל מ׳דארף פאר די דריי סעודות שבת.

חידושים און הסברות:

1. האלבער קנס ביי שוגג: דא איז א האלבער קנס ביי שוגג — אנדערש ווי ביי אנדערע מאכלים וואו בשוגג איז בכלל נישט געווען קיין קנס. ביי פת בשוגג מעג מען נאר נעמען וויפיל מ׳דארף פאר דריי סעודות.

2. פארוואס דער חילוק? ווייל פת האט א ספעציעלע חשיבות פאר סעודות שבת (לחם משנה). די חכמים האבן א ספעציעלע היתר געגעבן לכבוד סעודות שבת, אבער באגרענעצט נאר צו וואס מ׳דארף פאר די סעודות.

3. שיעור רדייה: מ׳מעג גלייך פרייטאג צונאכטס ארויסנעמען גענוג פאר אלע דריי סעודות.

—

הלכה: רדיית הפת — וויאזוי מ׳נעמט ארויס ברויט

דער רמב״ם: אפילו באופן המותר (ווען ס׳איז שוין יקרמו פניה), ווען מ׳נעמט ארויס ברויט פון תנור, זאל מען עס טון “אלא בסכין וכיוצא בו” — מיט א שינוי, נישט מיט דעם רעגולערן כלי (שיבר/רדיד).

חידושים:

2. עס ווערט געברענגט א פארגלייך צו “אש מדלקת את עצמה” – די פייער ברענט עס שנעל אויס, און באלד בלייבט גארנישט.

—

[דיגרעסיע: כללי׳שער מוסר-השכל]

ערב שבת דארף שוין זיין גענוג אנגעצינדן אז שלהבת עולה מאליה בשבת – א איד דארף זיך אנגרייטן צו שבת, ער דארף שוין זיין “שבת׳דיג” פאר שבת, מען זאל נישט דארפן אין שבת קרעכצן, נאר מען זאל שוין זיין פרייליך.

—

*דער שיעור ענדיגט מיט׳ן סוף פון פרק ג׳.*

תמלול מלא 📝

הלכות שבת פרק ג׳ – התחלות מלאכה מערב שבת

מבוא – מבנה הפרק

אקעי, א גוטן. מיר לערנען מער? מיר לערנען הלכות שבת אין ספר זמנים פון די רמב״ם, די דריטע פרק, פרק ג׳.

אונז האלטן נאך פאר די רמב״ם אויסצורעכענען די ל״ט מלאכות. ער רעדט, די אנפאנג איז אביסל כלליות׳דיגע הלכות אויף גאנץ שבת, וואס איז נוגע אויף שבת. און די פרק אויכעט, עט ליעסט הייבט ער אן מיט א כלליות׳דיגע כלל פון… כלל השבת. שפעטער איז שוין ווייניגער כלל, דאס גייט שוין יא אריין אין די דיטעלס פון בישול, פון הטמנה. אבער איך וואלט געזאגט ווי די רמב״ם פרעימט עס, דו קענסט נאך אלץ פארשטיין אז דאס איז די כלל פון די שאלה. וועלכע מלאכות, צו מעג מען טון מלאכות פון ערב שבת וואס עס געשעט ממילא שבת? איז דא אין דעם א כלל, א גרויסע יוצא מן הכלל, וואס דאס איז די איסור פון שמא יחתה, וואס אין דעם קומט אריין אסאך פרטים פון שהייה והטמנה וכו׳. אבער בעצם איז אלעס א כלליות׳דיגע חקירה, וואס איז טייטש מלאכת שבת?

האבן מיר שוין געלערנט פרק א׳ אונס און כוונה, פרק ב׳ פיקוח נפש, פרק ג׳ עשיית מלאכה מערב שבת וואס נמשך בשבת.

הלכה א – מותר להתחיל במלאכה מערב שבת

זאגט אונז די רמב״ם אזוי, מ׳טאר נישט טון מלאכות בשבת. אבער וואס טוט זיך וועגן מלאכות זאלן געשען ווערן בשבת דורך א מלאכה וואס דו האסט נישט געטון בשבת, נאר וואס דו האסט אנגעגרייט פאר שבת?

זאגט די רמב״ם אזוי, מותר להתחיל במלאכה מערב שבת, ערב שבת מעג מען אנהייבן טון א מלאכה, אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת. אפילו די מלאכה ווערט אליין געטון פון זיך אליין, דאס הייסט ער האט אנגעצינדן, ער האט אנגעהויבן די זאך, און ס׳געשעט פון זיך אליין נאכדעם בשבת. וואלט א מענטש געטראכט אז מ׳טאר נישט, ווייל די מלאכה שפילט זיך אפ בשבת.

זאגט אבער די רמב״ם, מ׳מעג יא. פארוואס? שלא נאסר עלינו, די איסור וואס די תורה האט געזאגט צו טון מלאכות בשבת איז געווען נאר שלא נעשה מלאכה בעצם היום, מ׳טאר נישט טון, אז די מענטש זאל נישט טון. אבער די פראבלעם איז נישט אז די מלאכה זאל געטון ווערן. אבל שתעשה המלאכה מאצמה בשבת מותר, איז שוין קיין פראבלעם אז א מלאכה זאל געשען, נאר א מלאכה זאל געטון ווערן דורך א מענטש בשבת.

ואי מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו, סיי מ׳מעג עס לאזן געשען, און סיי מ׳מעג נאכדעם הנאה האבן פון דעם וואס איז געשען, אנדערש ווי געווענליך אויב א מענטש האט געטון א מלאכה בשבת. דאס איז אסור צו הנאה האבן דערפון. דאס מעג מען הנאה האבן דערפון.

הלכה ב – דוגמאות פון דער משנה

און דער רמב״ם מסביר, ברענגט ער די גמרות. כיצד? פוסקין מים לגינה בערב שבת עם חשיכה. מען מעג עפענען די סטאפער, אדער וואטעווער, פון א פלאץ וואו ס׳הייבט אן אריינרינען וואסער אין די גינה, עס זאל אריינרינען אסאך וואסער. מעג מען עס טון ערב שבת עם חשיכה. הגם מען ווייסט אז יעצט גייט כמעט נישט אריינרינען קיין וואסער, די עקטשועל אריינרינען וואסער אין די גינה גייט געשען אין שבת. סא דאס איז לכאורה אן ענין פון זריעה, איך ווייס, ביי וואסער אין א פעלד שבת איז זריעה. אבער דאס הייסט נישט זריעה, ווייל ער האט געטון די מעשה נאך פאר שבת. סא מעג מען עפענען די מים לגינה בערב שבת עם חשיכה, פאר ס׳ווערט טונקל, אדער ווען ס׳ווערט טונקל, ס׳איז די לעצטע מינוט וואס ס׳איז נאך נישט שבת, והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו, אז די פעלד זאל ווערן אנגעפילט מיט וואסער במשך די שבת.

און די זעלבע זאך, ומניחין מוגמר תחת הכלים. מען מעג לייגן א מאשין וואס מ׳לייגט אין דעם אריין שמעקעדיגע הייסע בשמים, און ס׳זאל מאכן א גוטע ריח, ס׳זאל אפשר סטימען די וועש. וואס דאס איז אויך אן איסור פון… וואס איז דער איסור פון מוגמר? ס׳איז אן איסור פון… לאמיר נישט אריינגיין וואס איז דער איסור, אבער ס׳איז דא אן היתר. וואס האט עס צו טון מיט וועלכע איסור? ס׳איז שפעטער. אבער די מעשה איז, הגם ער וועט האבן כל השבת כולו, די מאשין גייט טון זיין ארבעט במשך די שבת, אז ס׳זאל אנרייכערן די כלים.

די זעלבע זאך, ומניחין כילור על גבי העין ורטיות על גבי המכה. מען מעג לייגן רפואות אויף די אויג, אדער א בענד-עיד, וואטעווער ס׳איז, על גבי המכה. הגם די כילור גייט טון זיין פעולה במשך די שבת, ומתרפאין והולכין כל השבת כולו.

די זעלבע זאך, ושורין דיו וסממנים עם חשיכה. צו מאכן טינט, דארף מען צוזאמשטעלן דיו און סממנים, זיי לאזן ווייקן. אויב די טון דערפון, די מלאכה דערפון, ווערט געטון עם חשיכה, מעג מען. יא, און וואס האבן מיר גערעדט? הגם די דיו וסממנים ווייקט זיך צוזאמען במשך די שבת, די דיו ווערט געענדיגט אין שבת, די מלאכה ווערט געטון פאר שבת.

די זעלבע זאך, צו פארבן צמר, לייגט מען אריין צמר אין א טאפ, אדער צו פארבן ענין של פשתן, שטיקלעך פשתן, לייגט מען עס אריין אין א טאפ צוזאמען מיט די דיו וכדומה, והן משתנין והולכין כל השבת כולה, אפילו במשך די שבת ווערט די צמר אדער די אינן ווערט געטוישט, עס ווערט מער גרעסערע צורה בשבת.

איך ווייס נישט צו פארבן אדער אפשר מאכן די צמר שטערקער, איך ווייס נישט פונקטליך, די אבות המלאכות איז געווען די פארבן, אקעי. און איך בין אינטערעסאנט אז ער ברענגט די אלע די גמרות וואס שטייט אין די משניות.

ופורשין את המצודות, מען מעג אויסשפרייטן נעצן לחיה ולעוף ולדגים, אויך אום חשיכה ערב שבת, אפילו אין שבת גייט עס פאנגען. ונותנין בקורות בית הבד ובגילגלי הגת מבעוד יום, מען מעג לייגן א שווערע קורה אויף טרויבן, אדער א גרויסע עיגול, א רינדעכיגע שטיין, אויף זיתים אין די גת, אדער וואטעווער, פארקערט, צו קוועטשן די יין ושמן, מעג מען ארויפלייגן די שווערע זאך מבעוד יום פאר ס׳ווערט טונקל פאר שבת, הגם אז די דזשאב פון דאס, די אויסקוועטשן די משקה, האט געשען בשבת, די משקה זול והולך כל השבת כולה.

די זעלבע זאך מדליקין את הנרות, מען צינדט אן בערב, והן דולקות והולכות כל השבת כולה, ס׳ברענט גאנץ שבת.

דאס זענען די אלע הלכות וואס שטייט דארטן אנפאנג, א מינוט, וואס שטייט דארטן אנפאנג מסכת שבת, דארטן ווערט אנגערופן שבותים קלים, אז דיינע כלים מעגן טון א מלאכה, דו טוסט נישט קיין מלאכה, דאס איז די כלל וואס די רמב״ם ברענגט דא.

הלכה ג – יוצא מן הכלל: שהייה על גבי האש

אבער ביי קאכן איז שוין דא מער פרטי הדינים. ער זאגט אז די עיקר איז אזוי ווי אלע אנדערע, אז מען מעג לייגן א קדרה על גבי האש, ובשר בתנור או על גבי הגחלים, און זאל זיך קאכן במשך די שבת, און דו מעגסט עס עסן שבת.

אבער דא איז שוין מער קאמפליצירט, דא איז דא… אלע זאכן מעג מען הנאה האבן, אבער ביי קאכן איז יא דא מער פרטים פון אופנים וויאזוי מ׳טאר נישט. ויש בדבר זה דער איסור איז נישט מדאורייתא, מדאורייתא איז מותר. ס׳איז נישט אסור אלס ווייל די מלאכה געשעט בשבת, ווייל אלעס מעג מען טון די מלאכה זאל געשען בשבת. נאר ס׳איז דא אן אנדערע חשש, אז מ׳איז חושש אז דער מענטש גייט טון, אז אפילו ס׳איז דא אן אופן וויאזוי צו לייגן די טאפ אויף פייער, איז מען חושש אז ער גייט יא טון מלאכות בשבת, און וועגן דעם האט מען עס געאסר׳ט.

גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת, ער גייט טשערנען, ער גייט זיך אנביסן מיט די גחלים בשבת, און ער איז עובר זיין אויף מבשל בשבת.

דער רמב״ם׳ס פרעימינג – שהייה אלס יוצא מן הכלל

דאס איז א גזירה מדרבנן, אז מ׳טאר נישט… ס׳איז אזויווי א יוצא מן הכלל אין די הלכה אז מ׳מעג טון זאכן פון ערב שבת וואס געשען בשבת. האבן רבנן געאסר׳ט געוויסע זאכן וואס קענען גורם זיין א מענטש זאל קאכן אין שבת. נישט ממש קאכן, אבער יחתה בגחלים וואס איז אויך געציילט לכאורה א איסור דאורייתא פון מבשל. שטימט?

יעצט גייען מיר אונז לערנען, בעצם אין די גמרא, אדער וויאזוי רוב מענטשן געדענקען עס, איז עס א סוגיא פאר זיך. אבער דער רמב״ם לייגט עס אריין אז ס׳איז א דיטעיל אין די הלכה אז מ׳מעג יא אנהייבן טון א מלאכה פאר שבת און די מלאכה זאל זיך טון אליין אום שבת. “אויסער”, גייט ער יעצט זאגן אן אויסער. די אויסער איז ווען ס׳איז דא א חשש אז מ׳טוט טאקע די עיקר ארבעט פאר שבת, אבער ס׳איז דא א חשש אז אום שבת גייט דער מענטש נכשל ווערן און נאכאמאל טון א מלאכה.

דאס איז אן ענין פון די זאך פון אנגרייטן עסן. הגם ס׳איז דא א וועג פון אנגרייטן עסן דורך עס לייגן אויף די פייער פאר שבת, אבער ווייל א מענטש וויל האבן גוטע עסן, איז דא פארשידענע חששות און פארשידענע תנאים ווען מ׳דארף חושש זיין אז מ׳גייט נכשל ווערן אויף שבת און טון מלאכות אז די עסן זאל זיין בעסער.

ס׳איז דא איין חשש וואס איך ווייס, אויב דו ווייסט פון נאך זאכן קענסטו מיר זאגן: שמא יחתה בגחלים.

יא, מ׳רעדט דאך פון עסן. אלע חששות איז דאך ווען מ׳גרייט אן עסן. ס׳איז דא… יא. ס׳איז אויך דא, ס׳זעט אויס ווי ער קאכט יעצט נישט, וועלן מיר זען שפעטער. מיר וועלן לערנען די חששות. ס׳איז דא די חזרה, אויב ס׳זעט נישט אויס ווי ער קאכט. אז ס׳איז א חזרה, איז עס אן אנדערע זאך. אבער יא, לאמיר לערנען ווייטער.

ווען מ׳דארף חושש זיין – דער כלל

זאגט דער רמב״ם אזוי, ויש בדבר זה – די זאך וואס מ׳האט געשמועסט אז מ׳מעג בעצם טון, אויב טוט מען די מעשה פאר שבת מעג מען עס טון אפילו די געשעעניש, די רעזולטאט געשעט אינמיטן שבת, אבער ס׳איז דא ווען מ׳טאר נישט. ויש בדבר זה דרכים שאנו אוסרין – ס׳איז דא דרכים וואס מ׳טאר נישט לייגן די קדירה אויפ׳ן פייער ערב שבת. דרכים – ס׳איז דא פארשידענע אופנים פון מיני עסן, מיני טעפ, מיני קדירות, איך מיין תנורים, מיני אויוונס וואס איז אסור. גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת – פארוואס איז עס אסור? ווייל מ׳איז חושש, חכמים האבן געמאכט די גזירה, אז אויב וועט מען עס לאזן וועלן מענטשן נכשל ווערן מיט מישן אין די גחלים בשבת.

ווייל אמאל איז קאכן געווען אין גחלים, און די גחלים דארף מען פון צייט צו צייט טשארן אז ס׳זאל ווערן צוריק שטארק הייס, ווייל די אש שטערט די אקסידזשען פון אנקומען צו די פייער און אים געבן חיות. סאו די שיטה איז, אביסל ארומרוקן מיט די קוילן אז די אש וואס איז שוין אינגאנצן אויסגעברענט זאל אראפפאלן, ס׳זאל קענען אנקומען לופט צו די פייער, און הייבט זיך אן די פייער צוריק קאכן. און דעמאלטס איז ער עובר אויף מבעיר, און אויך לכאורה אויף מבשל, ווייל ער קאכט יעצט שבת, ער מאכט אז די פלאם זאל זיין העכער שבת.

ווער ס׳מאכט א גריל מיט קוילן ווייסט פון דעם. יא, ס׳איז א זאך וואס מ׳דארף כסדר, יעדע שטיק צייט דארף מען געבן א מיש, וואטעווער מ׳דארף טון.

זאגט דער רמב״ם, וואס זענען די דרכים ווען דארף מען טאקע אזוי חושש זיין? דער רמב״ם גייט ברענגען פארשידענע דוגמאות, באט איך וויל עס זאגן פארדעם אויסנווייניג, איך מיין אז ס׳וועט זיין גרינגער. אז ווען מ׳דארף חושש זיין איז ווען דער מענטש וויל, האט אן אינטערעס צו מישן אז ס׳זאל ווערן הייסער, דעמאלטס איז מען חושש. סאו אויב איז עס אזא מין עסן וואס אויב ס׳ווערט הייסער וועט עס ווערן נאך בעסער, ס׳וועט זיין קריספי, איך ווייס, אדער אזעלכע סארט זאכן.

אבער למשל, ס׳איז דא אבער אנדערע סארטן עסנס אדער סארטן מצבים וואס ס׳איז נישטא קיין שום ריזן אז ער זאל מישן, אדער וואס עס גייט עניוועי דויערן זייער לאנג ביז עס וועט זיך קאכן, סאו דו גייסט נישט קיין סאך אויפטון מיט די ביסל מישן. אדער אז די מישן גייט ערגער מאכן. די רמב״ם גייט אויסרעכענען די אלע אופנים. יא?

יא, ס׳איז דא לכאורה צוויי זאכן וואס דא איז א נייע זאך. מ׳דארף לערנען די כללים אינעווייניג, אבער בעצם צוויי אנדערע תנאים. קודם כל, איז דא ערטער…

כללי שהייה: תבשיל, פייער, און אויוונס

הלכה ג (המשך) – די דרכים פון שהייה: ווען מ׳דארף חושש זיין

Speaker 1:

איז דער רמב״ם זאגט, וואס זענען די דרכים? ווען דארף מען טאקע אזוי חושש זיין? איז דער רמב״ם גייט ברענגען פון פארשידענע גמרות, אבער איך וויל עס זאגן פארדעם אויסצוברייטערן, איך מיין אזוי וועט עס זיין גרינגער.

אז ווען מ׳דארף חושש זיין אז דער מענטש וויל, האט אן אינטערעסע צו מישן אז ס׳זאל ווערן הייסער, דעמאלטס איז מען חושש. סאו אויב איז עס אזא מין עסן וואס אז ס׳ווערט הייסער ווערט עס נאך בעסער, ס׳ווערט קריספי, איך ווייס, אדער אזעלכע סארט זאכן. אבער למשל אייער קען, אבער אנדערע סארט עסנס אדער סארט מצבים וואס ס׳איז נישטא קיין שום ריזן אז דו זאלסט וועלן מישן, אדער וואס ס׳גייט עניוועי דויערן זייער לאנג אז ס׳זאל זיך קאכן, סאו דו גייסט נישט קיין סאך אויפטון מיט דעם ביסל מישן, אדער אז די מישן גייט ערגער מאכן, איז דער רמב״ם גייט אויסרעכענען די אלע אופנים. יא?

Speaker 2:

יא, ס׳איז דא לכאורה צוויי זאכן וואס דו האסט גענייעט. איך דארף קוקן די, מ׳דארף לערנען די כללים אינעווייניג, אבער וועט זיין צוויי אנדערע דינים. קודם כל, איז דא א דין אין די תבשיל, רייט? נאר א תבשיל וואס האט עפעס, אויב דו זאגסט אז ס׳איז נישט עפעס פארדינען פון די ווערן געקאכט מער אדער בעסער, דעמאלטס איז דא א חשש. און צווייטנס איז דא דינים אין די פייער. וועלכע סארט פייער מ׳קען מחטא זיין, אדער מ׳דארף מחטא זיין, אדער מ׳קען נישט מסיר דאס. וועלכע מין אויוון, וועלכע מין פייער, וועלכע מין מחתה?

Speaker 1:

ניין, ס׳איז דא אויסער דעם, ווען ס׳איז דא אקטשועל גחלים, וואס איז כמעט נישט געבליבן גחלים, איז אויך דא עקסטערע טענה און עקסטערע מקום.

Speaker 2:

יא, אקעי, אקעי. יא, אמת, דאס גייסטו אים צולייגן. איך זאג נאר, באופן כללי איז דא א דין פון די תבשיל. נאכדעם, אפילו א תבשיל וואס האט א חשש, נאך אלץ דארף עס זיין אזא סארט פייער אדער אזא סארט אויוון וואס מ׳קען חושש זיין. סאו דער רמב״ם׳ס סטראקטשער גייט זיין, ער גייט אנהייבן געבן די תבשיל וואס איז אסור. נאכדעם גייט ער זאגן, אין די תבשיל זענען אסור אלע סארט אויוונס און סארט פייער פון יענע אויוון וואס מ׳דארף חושש זיין. נאכדעם גייט ער זאגן וואס איז מיט א תבשיל וואס איז נישט בכלל א פראבלעם, וואס פארדינט נישט גארנישט. און די רמב״ם אזוי, קייצעט, הייבט ער אן אזוי:

די רמב״ם׳ס ווערטער: תבשיל שלא בישל כל צרכו

תבשיל שלא בישל כל צרכו, א תבשיל וואס איז נאכנישט געווארן אינגאנצן געקאכט, ס׳איז נאכנישט געווארן כל צרכו, אדער חמין, אדער הייס וואסער וואס איז נישט געווארן געקאכט כל צרכו, דא הייבט זיך אן… לאמיר לערנען קודם די שטיקל, אבער דא איז די שאלה וואס טייטש כל צרכו. או תבשיל שבישל כל צרכו, אדער א תבשיל וואס איז שוין יא געווארן אינגאנצן געקאכט, אבל כל זמן שמצטמק יפה לו, א גאנצע צייט ווען ס׳ווערט בעסער. מצטמק מיינט ס׳ווערט קלענער, ס׳ווערט אזוי ווי למשל א גרויסע קוגל, ווי לענגער ס׳איז אויפ׳ן פייער ווערט עס מער קריספי און קלענער. יא, ס׳ווערט אזוי, ס׳ווערט טייט. מצטמק. די מיני עסן וואס ס׳איז גוט פאר אים, דער מענטש וויל אז ס׳זאל אויסקאכן א חלק פון די וואסער, ס׳זאל זיין ווי מער קריספי וכדומה, די אלע זאכן אין משהין אותן על גבי האש בשבת, טאר מען עס נישט לייגן אפילו ערב שבת, עס לייגן און ס׳זאל שהיה זיין, ס׳זאל ליגן אויף די אש בשבת, אף על פי שהניחן מבעוד יום, אפילו מ׳האט עס געלייגט פאר שבת.

פארוואס? גזירה שמא יחתה בגחלים, איז דא א חשש אז ער גייט מישן אין די גחלים. פארוואס? כדי להשלים בישולו, ביי די זאכן וואס זענען נאכנישט אינגאנצן געקאכט, וועט ער וועלן אז ס׳זאל שוין זיין געקאכט, ס׳זאל שוין זיין גרייט. או כדי להצטמק, אדער ווייל ער וויל אז ס׳זאל זיין בעסער, ס׳זאל זיין מער קריספי. לפיכך, סאו די זאכן זענען א פראבלעם.

די עצות: גרוף וקטום

סאו וואס איז יא די עצה? גיי איך דיר אריינזאגן, אז אויב האסטו יא א תבשיל שבישל כל צרכו, וויאזוי קענסטו עס יא לייגן אויף די פייער ס׳זאל נישט זיין די גזירה שמא יחתה, וויאזוי מעג מען עס לייגן ערב שבת? איז די עצה אזוי: אום… זאגט ער דריי וועגן וויאזוי צו מאכן אז די פייער זאל נישט זיין אזוי גרינג צו מחתה זיין אדער אזוי ווייטער. הגם אז ס׳איז דא אזא דרך הבישול וואס איז די איסור, אבער די פייער דארף אויך זיין א פייער וואס איז א פראבלעם. אויב מ׳קען מאכן די פייער א פייער וואס איז נישט קיין פראבלעם, איז דא אן עצה. איז אום גורף וחוטא, איין עצה איז ארויסנעמען די ברענעדיגע קוילן, ס׳ארויסשארן פון דארטן, אדער צודעקן די ברענעדיגע קוילן. כיסוי אש על קירה, באפר על גבי האורות הדקין. ער דעקט צו די קוילן מיט אפר, מיט אש, אדער מיט ברעקלעך סחורה, איך ווייס, שטויב, וואס מאכט אז די פייער זאל ווערן אסאך שוואכער, און ממילא איז נישטא וואס מחתה צו זיין, אדער די מחתה זיין איז נישט אזא אויפטו. בקיצור, דאס גייט מאכן אז מען זאל נישט מחתה זיין.

אדער די אנדערע עצה איז, אויב איז א מצב אז די גחלים זענען שוין מער ווייניגער אויסגעברענט, זיי זענען שוין איינגעשלאפן, וואס דעמאלטס זענען זיי אוטאמאטיש הרי הן כמכוסות באפר, דעמאלטס דארף ער נישט לייגן אפר, דעמאלטס איז דאס שוין אליין אפר אויב די קוילן זענען שוין אויסגעברענט.

אדער א פאל אז מען האט נישט גענוצט געווענליכע קוילן פון האלץ, נאר ער האט געהייצט מיט שטרוי אדער מיט גבבא, וואס איז אנדערע סארט שטיקלעך העלצער פון די פעלד, או גללי בהמה דקה, אדער אפפאל פון בהמות, בהמה דקה, שהרי אין שם, אויב הייצט מען מיט די סארט זאכן, זאגט ער, אז די זאכן קען מען אנצינדן, ס׳קען ווערן הייס, אבער נישט אויף די לעוועל, נישט אזוי ווי גחלים וואס נאכדעם וועט העלפן די מחתה זיין.

היסח הדעת – נישט קיין זכר, נאר א מציאות

אין אזא מצב וואס דו האסט שוין אוועקגענומען די פראבלעם פון מחתה זיין, גייט מען צוריק צו די געווענליכע הלכה אז מען מעג לייגן עפעס פאר שבת אז ס׳זאל זיך קאכן אום שבת. ממילא, ערלויבט די משנה, לכתחילה מעג מען יא שהייה זיין, מאכן אז ס׳זאל זיך ליגן. שהייה זיין מיינט זיך אויפהאלטן ערגעץ, מאכן אז די טאפ זאל זיך אויפהאלטן אויף די פלאם. פארוואס מעג מען? שהרי הסיח דעתו מן התבשיל. מיט דעם וואס ער האט ארויסגענומען די קוילן, אדער מיט דעם וואס ער האט עס צוגעדעקט צו מאכן אז די קוילן זאלן ווערן שוואכער, האט ער מסיח דעת געווען פון די תבשיל. ער האט געמאכט קלאר צו זיך, זיך צו דערמאנען, אדער ער האט געמאכט קלאר אז ער גייט נישט זוכן צו מאכן די תבשיל ווערן שנעלער אדער בעסער. ממילא, לא גזרינן שמא יחתה באש, איז נישטא די גזירה אז ער גייט מחתה זיין, קערן אין די אש.

היסח הדעת איז נישט קיין זייכער, נישט אז ער מאכט א סיין. כפשוטו, ס׳איז אן אזא אופן וואס ער קען יעצט נישט סאלווען. אפילו טעארעטיש, ווען ער וואלט געהאט עפעס אן עצה צו מאכן די תבשיל אביסל בעסער, וואלט ער געקענט, אבער ער האט עס שוין פארמאכט, ס׳איז שוין אויס, ער קען שוין נישט. מסיח דעת איז נישט קיין דין אין דעת, ער קען זיין אז ער איז גחלים עוממות, אזוי זעט מען ארויס ווייל מ׳וועט זען שפעטער. איך מיין אז מ׳קען, ס׳איז דא א וועג צו מחתה זיין, ווייל ער האט עס ווערן אייזלער, אבער ס׳איז מער, אין דעם אופן האט ער אפגעלאזט, ס׳איז נישט איבערגעקוקט, ס׳איז נישט קיין זייפה. מסיח דעת איז מיינט אז ער האט קלאר געשטעלט, ממילא גייט ער נישט מחתה זיין, ווייל ער האט עס שוין אוועקגעשטעלט ביי זיך אז דאס איז די מצב פון דעם טאפ.

ווייל מ׳קען נישט, ס׳איז נישט קיין זייפה, ס׳איז נישט קיין אופן פון ענגליש, ס׳איז שווערער, אלעס אין די וועלט קען מען, מ׳קען אויך ברענגען אז דער רבונו של עולם זאל מאכן א נס און ס׳זאל צוריק ווערן גארנישט, זייער גוט, ווייל אן אנדערע תנא קען מיר יא, אבער א דעה שטייט דא, א תנא קען מיר יא. די ווארט איז נישט, איך וויל נאר זאגן א פוקא וואס מענטשן מיינען סאמטיימס, וואס גריפה וקטימה איז א זכר בעלמא, ער לייגט א סיין אז היינט איז שבת און מ׳טאר נישט גורף זיין, ס׳איז נישט דאס, מ׳מאכט עס אויף אופן, אויב וואלט מען דארט געקענט האבן א חלה טישטוך, א חלה דעקל וואס שטייט דערויף שבת, וואלט עס געקענט העלפן בכלל, אדער מ׳שטעלט א שומר, אבער דאס איז נישט די וועג וואס די הלכה אפערעיט דא. ס׳קען זיין אז ס׳וואלט וואס געהאלפן, אבער ס׳שטייט נישט דא. אויב איינער זאגט אז ער האט א סליחה און ער שטעלט א שומר, למשל, ווייל מ׳לערנט מיט קינדער, און דארט איז דא א חשש מיעוטא, איז דא עפעס א זאך פון מ׳קען שטעלן א שומר, דא זעט מען אז ס׳איז נישט א שומר.

דא איז אלעס אבאוט אויב ס׳איז די מין טאפ וואו ער האט נישט קיין סיבה צו מחתה זיין, אדער ער האט יא א סיבה, ווייל די תבשיל איז נאך מצטמק ורע לו, אבער ער קען נישט, אדער ער קען טעקניקלי, אבער ס׳איז שוין אפגעלאזט, ס׳איז שוין גענוג ווייט פון די, אין אנדערע ווערטער, אין די סיטואציע שטייט מען שוין נישט מער מיט דעם גאפל צו מחתה זיין, מ׳לאזט עס, ס׳איז שוין וואטעווער ס׳איז איז עס. ער זאגט דא דעטן אויף תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, דא דא דא די מפרשים לייגן צו וועגן די נושא פון וויפיל ס׳דארף ווערן געקאכט, אבער די רמב״ם ברענגט ס׳נישט, ס׳איז לאמיר גיין ווייטער. ס׳איז מאכל בן דרוסאי, אבער די רמב״ם ברענגט נישט די ענין פון מאכל בן דרוסאי דא. אקעי.

הלכה ה – חילוקי אויוונס: כירה, כופח, תנור

במה דברים אמורים – נאר ביי כירה

Speaker 2:

במה דברים אמורים? יא. פארטש אנדערע זענען מער מקיל, אנדערע זאגן אז אפילו אויב ס׳איז נאכנישט, אז אויב ס׳איז שוין מאכל בן דרוסאי הייסט עס שוין נתבשל כל צרכו. יא. לאמיר גיין ווייטער. זאגט דער רמב״ם ווייטער, במה דברים אמורים, די הלכה וואס מ׳האט געזאגט אז ס׳איז גענוג מיט א שוואכערע, מיט צוויי וועלכע וועג, די דריי די גמרא האט געזאגט פון מאכן אז מ׳זאל זיין אביסל שווערער צו מחטא זיין, אדער מ׳זאל נישט אויספעלן צו מחטא זיין, אז דאס איז גענוג, איז גוט בכירה, שהבלה מועט, א סארט אויוון וואס איז נישט זייער הייס, שהבלה מועט, וואס די הייסע לופט איז ווייניג.

ס׳איז דא דריי מיני אויוונס וואס די הלכה גייט אויסרעכענען: א תנור איז די הייסטע, און נאכדעם איז דא א כירה מיט א כופח. כופח איז אביסל שוואכער ווי תנור, און כירה איז די ווייניגסטע הייס. תנור איז די היץ שטערקער, תנור איז געבויעט אז אונטן איז עס ברייט און אויבן ווערט עס שמאל, און אזוי האלט זיך אסאך פון די היץ.

תנור – אפילו גרוף וקטום העלפט נישט

סאו א תנור וואס איז אסאך א הייסערע היץ, דעמאלטס העלפט נישט אז ער האט געטון איינע פון די דריי עצות, אז ער האט ארויסגעשארט די אויבערשטע גרופה, אפילו ער האט ארויסגעשארט די קוילן, אדער כיפה באפר, ער האט צוגעדעקט די קוילן מיט אפר, אדער ער האט געהייצט די אויוון בקש ובגבבא, מיט שוואכערע זאכן, נישט קיין גחלים. פון דעסטוועגן דאך, אין משהין בתוכה, טאר מען, ווייל ס׳איז א תנור וואס איז אסאך הייסער, טאר מען נישט משהה זיין בייסט אויף די תירוץ אז ער איז גורף געווען, טאר מען נישט משהה זיין נישט בתוכה, מ׳טאר נישט אריינלייגן א טאפ אין די אויוון, און נישט נאר דאס נאר אויך ולא על גבה, נאך א וועג וויאזוי צו קאכן אדער וויאזוי צו אנהייצן זאכן איז צו לייגן אינדרויסן פון די תנור, ולא על גבה, און אויך נישט סומך לו. ס׳איז דא דריי וועגן בעצם, מ׳קען לייגן אויף די תנור, לעבן די תנור, אז ס׳זאל ווערן הייס פון די וואנט פון די תנור, אדער אינעווייניג. טאר מען די אלע דריי זאכן נישט טון.

קיין תבשיל שלא בישל כל צרכו, א תבשיל וואס איז נאכנישט אינגאנצן געקאכט, או שבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, א תבשיל וואס ס׳איז דא א סיבה אז מ׳זאל טראכטן אז ער גייט אפשר וועלן מחטא זיין אז ס׳זאל ווערן בעסער, ווייל עס זאל ווערן געקאכט. טאר מען נישט אפילו ווען ס׳איז געווען גרוף וקטום, אלע די זאכן. פארוואס? ווייל הואיל והבלו חם ביותר, ווייל דער תנור איז זייער א הייסע זאך, איינער מסיח דעת, איז מיר נישט מסיח דעת, טאטש ווייל דער מאכל ווערט א גאנצע צייט געקאכט. קיצור, דארטן איז מער דער סדר אז מ׳איז ירא חטא.

Speaker 1:

ס׳איז נאך דא אין דעם תנור גענוג היץ פון די ניצוצות פון די וואטעווער וואס דו בלאזסט ארויף, אז ס׳העלפט. יא, ס׳איז נאך דא וואס מחמיר צו זיין. מ׳איז מחמיר חומרא, ס׳איז נאך דא וואס מחמיר צו זיין.

שיעור בהלכות שבת – פרק ג: השהיה על האש

הלכה ה-ו: תנור – פארוואס גרוף וקטום העלפט נישט

טאר מען נישט, אפילו ווען ס׳איז געווען גרוף וקטום אדער די זאך. פארוואס? ווייל הואיל והאבלו חם ביותר, ווייל דער תנור איז א הייסע זאך, אינו מסיח דעת, איז מען נישט מסיח דעת. דאס הייסט, ווייל דער מאכל ווערט א גאנצע צייט געקאכט.

קיצור, דארטן איז מער דער סדר אז מ׳זאל יא מחטא זיין. ס׳איז נאך דא אין דעם תנור גענוג היץ פון די ניצוצות, פון די וואטעווער, ס׳בלייבט, און ס׳העלפט. יא, ס׳איז נאך דא וואס מחטא צו זיין. ממילא, חוששין מיר נאך אלץ, חוששין שמא יחתה בגחלים, אפילו אויב ער האט גורף געווען, ער האט ארויסגענומען די קוילן, אבער עפעס קוילן בלייבט אייביג. מ׳זעט אויך שפעטער אז אפילו ווען מ׳גרעבט… ס׳מאכט סענס, ווייל ס׳זעט נישט אויס אזוי ווי אונז. מסתמא זעט מען בכלל נישט די פלאר אין אזא פלאץ. ס׳איז אן אשיגע פלאץ וואו מ׳האלט אין איין לייגן קוילן, סאו ס׳בלייבט עפעס אייביג קוילן, אפילו ווען מ׳שארט ארויס און מ׳לייגט נייע קוילן, איז נאך עפעס קוילן בלייבט. ממילא, דארט איז דאך א חשש.

וואס? דער רמב״ם געבט דריי ליינס פאר די שאלה וואס דו ווילסט וויסן וואס בלייבט אהער. “חוששין שמא יחתה בגחלים, ואף על פי שהאש מעוטה, או שהיא אש קש וגבבא”. אפילו אויב מ׳האט געשמועסט אז ס׳איז א… דאס איז אן אש… ניין, קודם רעדט ער וועגן די צווייטע צוויי חלוקים, ווען מ׳דעקט עס צו מיט עפר אדער ווען מ׳מאכט מיט קש וגבבא. איז אפילו דארטן איז דא א שוואכערע פייער, וואס לגבי כירה וואלט עס געווען גענוג, אבער ס׳איז דאך נישט… אדער אפילו אויב ס׳איז באדעקט, איז דאך דא דארטן א פייער, האבן מיר מורא ער וועט מחטא זיין.

איי, וואס איז די רמב״ם פארשטייט זיך מיט גרוף? גרוף מיינט אז מ׳האט ארויסגענומען די קוילן. פארוואס האט מען ביי א גרוף אויך נאך אלץ מורא שמא יחתה? “לפיכך אסרו להשהות בתנור אף על פי שגרוף”. סאו דער רמב״ם, “שגורף אינו גורף אלא רוב האש בלבד, ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוצות אש, ומפני שהבלו חם, אפשר שיחתה בגחלים”. מ׳קען אים נישט ארויסשארן אלע פייער אז ס׳זאל נישט בלייבן אביסל קוילן, א פינק. און מפני שהבלו חם, ווייל ס׳איז אזוי הייס, איז דארטן אין אזא היץ מאכט סענס אז אפילו די ביסל קוילן און שארן וועט העלפן. ס׳זעט אז עס איז אין א כירה, איינמאל ס׳איז שוואכע קוילן, אדער ס׳איז נאר געבליבן א טראפ, וועט ער גארנישט אויסמאכן דיין שארן, ממילא איז מותר דאס. אבער א שטארקע תנור, אפילו די ביסל מחטא זיין און די ביסל וואס איז נאך געבליבן אדער אין די צוגעדעקטע קוילן וועט העלפן, ממילא וועט ער יא האבן א סיבה צו וועלן מחטא זיין, ממילא טאר מען נישט אין א תנור מיט די אופנים.

וויאזוי מעג מען יא אין א תנור? ער האט עס נאכנישט דערווייל געזאגט, מיר וועלן זען שפעטער, אפשר וועט דער רמב״ם נאך זאגן. און יעצט זאגט ער, יעצט גייט ער רעדן, אז די היתרים העלפן נישט. די דריי היתרים וואס איז דא אויף כירה העלפן נישט אויף תנור.

שאלה: אויב מ׳קען יא גורף זיין די כל האש?

עס קען גראדע זיין אויב איינער האט יא א וועג צו גורף זיין די כל האש, לאמיר זאגן ער האט א מער פענסי תנור וואס מ׳קען ארויסנעמען די גאנצע טאץ פון אונטן, איך ווייס נישט, איך האב נישט קיין אנונג וואספארא אמאל׳יגע תנורים ס׳איז געווען, אבער לכאורה איז דאס אמת, תנור איז אזא סארט אופן וואס מ׳קען נישט, וואס ס׳בלייבט אלעמאל עפעס, און ממילא האט דאס א חשש גריפה, וואס נאך אלץ טו איך עפעס וואס איך דארף מחטא זיין, און ס׳איז נישטא קיין שום וועג מחטא צו זיין, איז דאס מותר אפילו א תנור. איך ווייס נישט, קיין גרויסע קושיא איז דאס נישט.

אדער די גזירה דרבנן, לכאורה. לכאורה איז דאס נישט פון די מיני זאכן וואס די חכמים וואלטן גוזר געווען בכל אופן. איך פרעג נאר, אפשר וועגן דעם זאגט דער רמב״ם אין תנור, דער תנור איז געווארן א דבר אחר. איך פרעג נאר, וועגן דעם געבט דער רמב״ם די גאנצע אריכות, וואס געבט ער מיר א טעם? ס׳איז לשון הרמב״ם, א קשיא אויף די הייליגע חכמים וואס האבן גע׳אסר׳ט. ער מיינט דאס מסביר צו זיין, ווייל געווענליך ווען מ׳איז גורף איז מען נישט גורף די גאנצע, ממילא מיינט ער דאס צו זאגן אפשר די הלכה, אז אויב מ׳וועט טרעפן א וועג צו יא גורף זיין יעדע לעצטע שטיקל ניצוץ וועט יא זיין. אפשר דער רמב״ם מיינט דאס צו זאגן להלכה, ווייל די פראבלעם דא איז אז איך גלייב נישט אז אין די רמב״ם׳ס צייטן האט מען גענוצט די זעלבע ווארט תנור, כירה, כופח, דארף מען קודם כל יעדער איינער מדמה זיין זיין אויוון און עס לייגן אין די קאטעגאריעס. קען זיין אז דער רמב״ם האט גע׳באדערט די זעלבע וואס באדערט יעדער איינער וואס לערנט די סוגיא, וואס האב איך מורא שמא יחתה, ער איז דאך גורף געווען.

און ער זאגט דיין שאלה צו אזא מין תנור איז דאס מותר, קען זיין אז אונז וועלן מיר בכלל זאגן אז דאס האט נישט א נאמען תנור, דאס האט א נאמען כירה. אויב איז דאס זיין מציאות פון פייער דארטן אונטן איז דאס נישט דא קיין סאך געבליבענע אלטע גחלים. מ׳דארף רעדן וועגן די היינטיגע אויווענס וכדומה. אבער ס׳איז נישט ממש א שאלה הלכה למעשה, אבער איך וויל זאגן א כלליות׳דיגע הערה וועגן דעם. אונז דארפן אביסל שמועסן, קען איך שוין אנהייבן.

דיגרעסיע: דער רמב״ם׳ס שיטה אין פסיקה – נישט צושטעלן צו נייע מציאות׳ן

Speaker 1:

סאו, דו זאגסט א זייער אינטערעסאנטע זאך. דער רמב״ם, למשל, איך ווייס נישט וואס איז געווען בזמן הרמב״ם, קען זיין אז בזמן הרמב״ם איז דאס יא געווען, אבער ס׳איז זיכער אז דער רמב״ם וואלט נישט געקערט, ווייל דער רמב״ם כמעט קיינמאל נישט זאגט, “בזמן הזה שאיננו משתמשים בכלי פלוני של הגמרא, נאר מיט עפעס א נייע כלי, איז די הלכה אנדערש.” ווייל דער רמב״ם קוקט זיך אן אז ער איז סך הכל א סאמערי פון תורה שבעל פה. ער דארף זאגן אפילו די דוגמאות. איי, די דוגמאות איז אפשר נאר וואס איז פונקט דעמאלטס געווען, אבער אזוי איז די תורה שבעל פה געווארן, לויט די דוגמאות וואס איז געווען בזמן המשנה. דער רמב״ם ברענגט אלעמאל די זמן המשנה.

ס׳האט מיר דערמאנט די משנה ברורה. דער חפץ חיים האט געשריבן א ספר משנה ברורה אויף הלכות אורח חיים, הלכות וואס זענען נוגע למעשה, און ער האט נישט געשריבן קיין איין מאל נישט, נישט אויף שבת, נישט אין ערגעץ נישט, די הלכות פון נייע טעכנאלאגיע וואס איז דא נאר היינט. און פארוואס? מענטשן זאגן ווייל ער האט מורא געהאט זיך אריינצומישן, ס׳איז נאך געווען ניי, ער האט נישט געוואלט מכריע זיין אין א מחלוקת צווישן די רבנים. אבער ס׳קען אויך זיין א טיפערע ריזען, אזויווי דער רמב״ם. ער וויל נאר ברענגען, די משנה ברורה׳ס דזשאב איז געווען צו ברענגען נישט נאר די משנה, אויך די אחרונים. ער וויל זאגן וואס די הלכה איז. צוצושטעלן צו א קעיס, דאס איז די דזשאב פון א רב, דאס איז נישט די דזשאב פון א הלכה ספר.

איך וועל אפשר צולייגן, דער רמב״ם האט א ספר “מחנה ישראל”, דאכט זיך אזוי הייסט עס, הלכות וואס קענען זיין נוגע פאר א איד וואס גייט אין מיליטער. און אין אזא פלאץ דארף ער אריינלייגן אלע מיני פראקטישע, אזא מין גאלמעסער מעג מען יא נוצן, און אזא מין גאלמעסער נישט, ווייל דאס איז א פראקטישע ספר. אבער משנה ברורה האט ער נישט געוואלט ארויסגעבן.

אזוי ווי איך האב נעכטן געזאגט אז ר׳ שלמה זלמן אויערבאך האט געזאגט אז די עלעקטריק איז אזוי, אקעי, האט ער געזאגט, אבער מ׳קען נישט מאכן פון דעם א כלל, ווייל ער האט נישט די כח, ער איז נישט קיין חכם, מ׳האט נישט די כח צו מאכן א נייע כלל אין הלכה.

דיסקוסיע: היינטיגע אויווענס און דער ענין פון בלעך

Speaker 2:

איך מיין, די אלע זאכן זענען גאנץ שווער, ווייל למשל, אויב איינער וועט וועלן קאמפעירן היינטיגע אויווענס צו דעמאלטסדיגע אויווענס, וועט נישט זיין גענוג אז ער גייט רעכענען די אמאונט פון היץ, נאר אויך די “שמא יחתה”, אויב ווערט עס זייער גרינג, ווייל מען קען מיט א קליינע קנעפל, אפשר ווערט די “שמא יחתה” אסאך הארבער.

Speaker 1:

איך וויל דא זאגן, איך וויל זאגן אז א שטיקל סילווער פויל העלפט, וואס ליגט דארט, ווערט עס נישט אזוי…

Speaker 2:

אויב ס׳איז אזוי גרינג צו מחטא זיין, מען דארף פרעגן רבנים. אבער על כל פנים, וואס עס שטייט, אויב וואס מיר האבן א נייע גזירה, איז אן אנדערע זאך. אבער לויט וואס עס שטייט אין די תורה, אין די חכמים, אין די שולחן ערוך, און אין די פוסקים, איך מיין צו זאגן אין די פריערדיגע פוסקים, איז אז ס׳איז דא א חשש “שמא יחתה”, וואס איז געזאגט געווארן אויף די אופן גחלים. ס׳שטייט נישט אין ערגעץ נישט “שמא יוסיף”, “שמא למדורה”, “שמא” צו מאכן גרעסער די פייער. סאו, בפשטות, ס׳איז דא ענליכע זאכן, אבער ס׳איז נישט דא די ערשטע שיעור.

דער בריסקער רב׳ס שיטה

בפשטות, און איך האב געהערט אז דער בריסקער רב האט אזוי געהאלטן, ער האט נישט געקענט פארשטיין פארוואס מענטשן מאכן א בלעך אין די היינטיגע אויווענס, ווייל ס׳איז נישט דא קיין שום קולא, ס׳איז נישט דא וואס מחטא צו זיין. אונז פירן זיך, יעדער, איך מיין אלע אידן וואס איך קען פירן זיך צו לייגן א בלעך שבת אויף די אויוון, איך האב נישט קיין עין הרע אויף דעם. איך כאפ נישט די געדאנק.

דער יסוד פון “שמא יחתה”

אבער נאכאמאל, די חז״ל האבן אונז געזאגט אזוי, ספעציעל מיט די רמב״ם׳ס פרעימינג, מען מעג טון מלאכות ערב שבת, אויסער מיני מלאכות וואס ס׳איז דא א חשש אז אום שבת גייסטו נאך עוסק זיין אין דעם. און אז דו לייגסט א טאפ אויפן פייער, איז דא די ענין פון “מצטמק ויפה לו”, וואס חז״ל האבן אויף דעם געזאגט אז ווען דו ווילסט דיין תבשיל זאל זיין בעסער, האב איך מורא אז דו גייסט רוקן מיט די פייער. רוקן נישט, ס׳איז נישט די מורא אז דו גייסט מאכן די פלאמען אביסל העכער. רוקן, מען מאכט עס נישט געווענליך. דו זאלסט פארשטיין, די חתיה איז אזוי ווי ווער ס׳מאכט א בארביקיו ווייסט, חתיה איז א זאך וואס מען טוט כסדר. ער זאגט שבת, איך רעד נישט צו קאכן, אבער די נארמאלע אופן פון קאכן איז אז יעדע צוואנציק מינוט גיבט מען א קוק און מען רוקט. ס׳איז נישט די נארמאלע אופן פון קאכן אז מען יעדע צוואנציק מינוט דרייט מען ארויף די פייער. דאס איז נישט ווי מען קאכט געווענליך.

און מען רעדט נישט נאר פון א בארביקיו וואס ס׳נעמט צוויי מינוט צו קאכן. מען רעדט פון דא, ס׳איז א פלינגערע בארביקיו. רייט, ס׳איז א פלינגערע בארביקיו. גחלים, ווען מען קאכט מיט גחלים, גחלים איז א זאך וואס ס׳איז דאך בעיביסיטינג, מען דארף עס בעיביסיטן כסדר. היינטיגע אויווענס איז נישט קיין זאך וואס מען דארף בעיביסיטן כסדר. מען דארף עס בעיביסיטן, ס׳זאל נישט, איך ווייס, ס׳זאל נישט פארברענט ווערן, א זאך א זאך, אבער נישט מען דארף די גאנצע צייט פיקסן די פייער. סאו די גזירה פון גחלים איז נישט דא אויף די היינטיגע אויווענס, וויפיל איך קען פארשטיין.

דער בלעך איז א זכר

ס׳איז דא א נייע גזירה פון די מנהג ישראל אז מען לייגט א בלעך, יענע בלעך איז מער אזוי ווי זכר, ס׳איז מער אזוי ווי א סיין, צו געדענקען אז ס׳איז שוין דא וואס מ׳טאטשט נישט. איך בין נישט אינגאנצן מסכים, ווייל מיר זעט אויס אז איינמאל די חכמים האבן געזאגט אז ווען ס׳איז דא א חשש אז א מענטש זאל האבן אן אינטערעס צו מאכן מבעיר אדער מבשל אז זיין עסן זאל ווערן בעסער אדער שנעלער אדער בעסער אדער מער מצומק וכדומה, דארף מען חושש זיין, און דער פאל פון די גמרא איז גחלים. אבער דאך, פונקט אזוי אז א מענטש וועט וועלן אז זיין תבשיל זאל ווערן אביסל הייסער, גייט ער דאס טון. די אלע אנדערע זאכן וואס דער רמב״ם האט אויסגערעכנט, איך ווייס נישט, ער לייגט דארט נישט די רוב המאכלים, האבן אונז נישט מורא. אבער ווען ס׳האנדלט זיך מיט זיין תבשיל וואס עס גייט ווערן בעסער, האב איך מורא. אין די גמרא ווערט עס גערופן “שמא יחתה בגחלים”. איך וועל עס רופן, ער גייט מאכן אביסל העכער די פלאם.

קאונטער-טענה: אבער מ׳קען דאך ארויפדרייען די פלאם

Speaker 2:

אויב מ׳קען נישט טוישן די פלאם, אפשר ביסטו גערעכט. אז דו זאגסט אז דער מענטש לייגט יעדע וואך אויף די עקזעקט סעים פלאם, אקעי, דארפסטו וויסן אז דאס הייסט אזוי ווי “אמאי מיגז גחלים”.

Speaker 1:

אבער א נארמאלע זאך, א מענטש מאכט סאפער, און מ׳מאכט טשאלנט אינמיטן נאכט, פלוצלינג קומט ער אריין אין קאך, “אוי, איך קען באשטיין די טשאלנט זאל זיין נאך מער איינגעקאכט”. די הייליגע חכמים האבן געזאגט פונקט פארקערט, פון דיר וואלטן זיי געזאגט אז אפילו ווען ס׳איז יא דא וואס נאך אויפצוטון מיט די טאפ, איז עס מותר ווי לאנג ס׳איז נישט דא קיין חשש שמא יחתה. אין זייערע צייטן האט מען אויך געקענט ברענגען און צוברענגען נייע קוילן פון אינדרויסן. פונקט אזוי ווי מ׳קען היינט… וואס איז א חילוק? ס׳איז די זעלבע זאך! ס׳איז נישט די נארמאלע סדר! איך האב דיר געזאגט, ס׳איז נישט די נארמאלע סדר פון קאכן צו שטיין און ארויפרוקן די נאב. ס׳איז נישט די נארמאלע סדר. די נארמאלע סדר איז אז מ׳צינדט אן די פלאם.

Speaker 2:

דו האסט דאך אראפגעשטעלט א הלכה אז דער חשש שמא יחתה איז דא אן ענין, אזוי ווי ביי א גריל וואס דו ווייסט פון איך ווייס נישט, איך ווייס דא א זאך ווי א טאנער, און ס׳איז דא א זאך אז דער טאנער זאל ווערן הייסער כדי דער עסן זאל ווערן מער געקאכט. און אזוי איז דאך דא היינט אז א מענטש וויל אז די טאנער זאל ווערן הייסער כדי ס׳זאל ווערן מער געקאכט, ממילא איז דאך א חשש שמא יחתה. און ס׳איז נישט דא קיין חשש שמא יחתה, און אין הלכה שטייט קלאר אז ווי לאנג ס׳איז נישט דא קיין חשש שמא יחתה, איז מען נישט מורא אויף עפעס אנדערש. א גוי האט נישט קיין אינטערעס אז אונז זאל מען נאכגעבן אזא זאך אין הלכה. דאס הייסט, דו האסט געלערנט אז וואס איז גרופה וקטומה, און די אלע אופנים וואס אונז לערנען, איז עקזעקטלי ווען די תבשיל איז יא א תבשיל וואס ער קערט דערוועגן נאך, ואם כל זה, וויבאלד אז ס׳איז נישט, אפילו אז מ׳קען טעקניקלי יא, אבער ס׳איז נישט איינגעפירט, ביי עקירה איז נישט איינגעפירט אז מ׳גורף, פלאמעס? יא, אנגעפירט טאקע. מענטשן רוקן נאך, אראפגעמאכט אראפ לויט די היתר. אבער דא ס׳איז א נייע איסור! איך האב דיר געזאגט: אויב דו האסט עס נישט געטוישט פון גחלים צו אן אנדער מין פייער, ס׳איז די זעלבע פייער און די זעלבע טאפ.

Speaker 1:

נאכאמאל, דער חילוק פון גחלים און אן אנדער מין פייער שטייט אין די משנה. אויב ס׳איז אן אנדער מין פייער, איז עס מותר. אויב ס׳איז בקש קש גבבא וכדומה, די אנדערע תנאים, ודאי, דאס וואס ס׳שטייט, ס׳איז נאר דא א איסור שבות, ס׳איז נישטא קיין…

פרק ג: השהיה על האש בשבת — כופח, תבשיל חי, ועצת אבר חי

הלכה ז: כופח — הממוצע בין כירה לתנור

Speaker 1:

און ביי פלאמעס איז יא איינגעפירט טאקע, ס׳איז דא אסאך מענטשן רוקן ארויף און אראפ, לאז די היץ זאל ארויפגיין.

אבער דאס איז א פוינט, דו זאגסט א נייע איסור, איך האב דיר געזאגט, ער האט געזאגט…

Speaker 2:

אבער דו האסט זיך געטוישט פון גחלים צו אנדערע מין פייער, ס׳איז די זעלבע פייער און די זעלבע טאפ.

Speaker 1:

נאכאמאל, די חילוק פון גחלים מיט אנדערע מין פייער שטייט אין די משנה, אויב ס׳איז אנדערע מין פייער איז עס מותר, אויב ס׳איז מכוסה גרוף וכדומה איז עס מותר. ודאי, דאס איז וואס ס׳שטייט. ס׳איז נאר דא א איסור, און איך האב דיר געזאגט אז ס׳איז נישטא קיין נייע איסורים. איך האב דיר געברענגט א קלארע דוגמא אז חיתוי איז א זאך וואס מ׳טוט כסדר, דאס וואס דו זאגסט אז זיי האבן געמאכט א נייע גזירה איז נישט קיין זאך וואס מ׳טוט כסדר, דאס איז די זאך וואס זיי מחמיר, אבער דאס אז זיי זענען מחמיר איז ווייל א מענטש האט אן אינטערעס. דאס איז סתם א חשש חילול שבת, אויב א מענטש זעט אז ער איז נישט שלו זאל ער מאכן א גדר, אבער ס׳איז נישטא קיין גזירה פון די רבנן.

לכאורה, איך זאג מיין שיטה, אפשר קענסטו האבן א חילוק, אבער ס׳זעט מיר אויס די בירור פון די הלכה אז ס׳איז נישטא אזא גזירה אז יעדע זאך וואס וועט בעסער ווערן דארף מען חושש זיין. ס׳איז נאר דא א גזירה מיט גחלים וואס איז איינגעפירט, און די נארמאלע סדר איז אז מ׳האלט אז מ׳איז מחטא צו זיין, און מ׳דארף האבן א ספעציעלע שמירה נישט מחטא צו זיין.

Speaker 2:

נישט מסכים. ווייטער.

Speaker 1:

דו דארפסט נישט מסכים זיין, מ׳האלט איך גערעכט.

Speaker 2:

ס׳איז מיר אויס ממש די זעלבע, ממש. אלע פעלער קען איך הערן, אבער ס׳זעט מיר אויס ווי די היינטיגע שמירה פון חיתוי איז אז דו גייסט אביסל רוקן די פלאמען. און ס׳זעט מיר אויס ווי א זאך וואס איז א דבר הרגיל. ווען א מענטש וואלט ווען געלייגט א טאפ אינמיטן די וואך, וואלט ער אינמיטן אריינגעטשעקט וויפיל וואסער ס׳איז נאך דא אין די טשאנט, און ער וואלט ארויפגערוקט און אראפגערוקט. שבת קען עס אויך זייער גרינג געשען. דארף מען זען באפן אז מ׳זאל עס טון מיט אן עצה, עפעס וואס א מענטש זאל לייגן דארט א שטיקל סילווער פויל, ס׳זאל זיין אזויווי מסיח דעתו, ס׳זאל זיין אזויווי גרוף וקטומה.

Speaker 1:

דאס איז נישט, ווייל דאס וואס דו זאגסט מסיח דעתו איז א פראקטישע זאך. אויב די סילווער פויל… לאמיר זיין קלאר, אויב דיין שיטה איז גערעכט, דעמאלטס די סילווער פויל העלפט גארנישט.

Speaker 2:

פארוואס זאל נישט זיין קיין מין עצה פון גרוף וקטומה? מ׳גייט נישט יעצט הייסן יעדן איינעם זאל צוברעכן זיין אויוון.

Speaker 1:

זייער גוט, ס׳איז נישט קיין אויוון ווייל ס׳העלפט נישט. גרוף וקטומה מיינט יעצט קען מען כמעט שוין מער נישט מחטא צו זיין, אדער דאס איז שוין נישט קיין סארט פייער וואס מ׳קען מחטא זיין. דאס מאכט א ווייכערע מאן, לייגט אריין א סאפטערע קאודער. אבער דו מאכסט א נייע איסור, דו מאכסט א נייע איסור, דו מאכסט א נייע איסור מיט א נייע היתר.

איך האב נישט קיין טענות, יעדער איד איז מחוייב אויב ער זעט אז ס׳איז נישט, זאל ער מאכן אוודאי גדרים וסייגים, ס׳זאל זיין א שיינע זאך, אבער ס׳איז נישט די הלכה, ס׳איז א נייע זאך.

Speaker 2:

אקעי, לאמיר גיין ווייטער.

קריאה והסבר: כופח — הבל ממוצע

Speaker 2:

זאג די הלכה ווייטער. א כופח איז די ערשטע וואס איך האב געזען די מחלוקת מצוה, וואס ער גייט מיר נישט פאר קעווענצן די ליכטיג. אקעי, נאכדעם, א מינוט, האסטו געענדיגט וועגן כירה, נאכדעם איז דא א תנור וואס איז איין רייד, און דא איז עפעס אינצווישן. כופח איז די הלכה איז די מידיום צווישן, די דרך הממוצע צווישן תנור און כירה.

כופח הבלו רב מהבל הכירה ומועט מהבל התנור.

כופח איז די היץ, ער האלט היץ מער ווי א כירה, אבער ער האלט היץ ווייניגער ווי א תנור. ממילא, וואס איז די הלכה? די הלכה איז טאקע האלב און האלב. אויף פלעצער וואס מ׳איז מחמיר איז דא פלעצער וואס מ׳איז מקיל.

לפיכך אם הסיקוהו בגפת ובעצים — הרי הוא כתנור, ואין משהין בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או מצטמק ויפה לו, אף על פי שגרף או כיסה באפר.

אבער גבי עצים, וועט דאס געהעריגע גחלים וואס מ׳מאכט געווענליך פון סארטן, וואס טייטש גפת? איך ווייס נישט. עפעס פסולת פון… פסולת פון זיתים זאגט ער דא. אה, פון זיתים. אה, עפעס וואס האט אין זיך אויל, און בקיצור ווערט זייער שטארק, ס׳קאכט זיך גוט. ס׳איז א סארט פייער בעצם. יא, און בעצם ס׳איז א רעכטע תנור, ווייל דעמאלטס איז עס זייער הייס, איז עס אזוי ווי א תנור. ממילא, בקיצור, די הלכה איז אזוי ווי א תנור, אז וואס? אז מ׳טאר נישט לייגן אויף דעם אדער לעבן דעם א תבשיל שלא בישל כל צרכו, אדער מתחמם ורע לו. א תבשיל וואס ס׳איז דא א סיבה אז מ׳זאל טראכטן אז ער גייט מאכן מחיתה זיין. אפילו פשוט גאר א פקק סעודה, אפילו רעדט נישט העלפן, אזוי ווי ביי א תנור העלפט עס נישט.

ואם הסיקוהו בקש או בגבבה — הרי זה ככירה שהסיקוה בקש ובגבבה, ומשהין עליו.

אבער אויב האט מען עס אנגעהייצט בקש ובגבבא, מיט שוואכערע גחלים, איז דעמאלטס איז די היץ שוואכער, מ׳קען עס דן זיין אזוי ווי א כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, און מותר לנו, מ׳מעג יא ארויפלייגן ערב שבת דערויף זאכן.

דיון: סמיכה לכירה ולכופח

Speaker 2:

וואס טוט זיך מיט אנליינען אויף א תנור? האבן מיר געלערנט אז אנליינען אויף די תנור איז אזוי ווי לייגן אין די תנור, ווייל ס׳איז אזוי הייס אז אויך לייגן לעבן די תנור גייט געבן גענוג היץ. וואס טוט זיך מיט אנליינען אויף א כירה? ס׳זעט אויס אז דער רמב״ם האט עס נישט אויסגערעכנט צווישן די הלכות פון כירה. יא, ער זאגט עס דא. אקעי.

ומותר לסמוך לכירה מבערב.

אנליינען אויף א כירה מעג מען יא ביינאכט, אפילו ס׳איז נישט איינע פון די אלע חששות. “מערב” דיינע פון פאר שבת. מערב שבת, פון ערב שבת. די אלע חששות פון… אה, ער רעדט נאך בכלל נישט וועגן לייגן אום שבת. דאס איז דאך שפעטערדיגע הלכות.

Speaker 1:

א כירה, לייגן פון דרויסן סמוך זיין אויף, הייסט נישט… ס׳איז בכלל נישט קיין שאלה.

Speaker 2:

נאך א חילוק פון כירה און כופח. די ערשטע חילוק איז אז אויף כירה העלפט גרופה וקטומה וכו׳ די אלע דריי תנאים, און אויף א תנור העלפט עס נישט. נאך א חילוק איז אז אויף א תנור טאר מען נישט סומך זיין, און אויף א כירה טאר מען יא סומך זיין. וואס איז מיט א כופח, מעג מען סומך זיין? ער זאגט אז מ׳טאר נישט. מיר האבן דאך יעצט געלערנט אז מ׳טאר נישט. ס׳ווענדט זיך. אויב א כופח איז בגודל תנור, טאר מען נישט סומך זיין. אויב איז עס בקש ובגבבא, מעג מען יא סומך זיין, אזוי ווי א כירה. לכאורה די זעלבע דין. וויאזוי איז כירה, וויאזוי איז כופח. מיר וועלן זען וואס דאס איז די צוויי זאכן.

הגדרות: כירה, כופח, תנור

Speaker 2:

ואי זו היא כירה ואי זו היא כופח? כירה מקום שפיטת שתי קדירות, וכופח מקום שפיטת קדירה אחת.

כירה האט מקום שפיטת שתי קדירות. איז א תנור וואס אויבן איז דא פלאץ פאר… וואס טייטש די ווארט שפיטה? איך ווייס נישט. לייגן צוויי טעפ. אנלייגן א טאפ הייסט שפיטה. ס׳איז מסתבר, ס׳ליגט איינגעקלעמט אין די ווארט קדירות. ניין, שפיטה איז טייטש די פעולה פון לייגן א טאפ אויפן פייער הייסט שפיטה. די זייט שפיטה. המודה, זעסט? שכר שפיטה. המודה, נישט המודה. מיינט אויף יעדער זאך. ס׳איז דא ווערבס וואס גייען נאר אויף געוויסע אביעקטס. אזויווי בוצר, למשל.

Speaker 1:

רייט, מ׳האט גערעדט.

Speaker 2:

תפילת שפיטה הייסט ארויפלייגן א טאפ אויפ׳ן אויבן, דאס הייסט שפיטה. כופח איז א מקום וואו מ׳קען לייגן איין קדירה. תנור איז א דורכגאנג וואס סתם א מענטש האט געוואוסט. תנור איז פשוט. תנור איז א גאנצע פארמאכטע, דאס זענען אפענע זאכן מער. דאס איז דער חילוק. א גאנצע תנור דארף האבן עפעס לופט אויבן אריינצולייגן די זאכן. אבער כופח איז דער חילוק נאר אז ס׳איז קלענער, ס׳איז מער צוזאמען מיט די היץ. לכל הפחות דאס איז די נקודה.

הלכה ח: תבשיל חי ומצטמק ורע לו — קיין חשש שמא יחתה

אבער דא דארפן מיר זאגן… איין מינוט, איך האב פארגעסן. דא דארפן מיר זאגן… איין מינוט, איך האב פארגעסן.

הלכות שהייה וחזרה — בדיעבד, חזרה, והגסה

בדיעבד: עבר ושהה — דין מעשה שבת

Speaker 1: בקיצור, ס׳איז איינס און נישט קיין עצה.

אקעי, יעצט גייען מיר לערנען וואס… וואס איז בדיעבד אויב מען האט… האבן מיר געענדיגט דא, רייט? וואס איז בדיעבד אויב מען האט עובר געווען אויף די דעות פון די רבנים?

אה, איז אזוי, “כל תבשיל שהותר להשהותו”, וואס מ׳טאר נישט לייגן אויף די פייער… ס׳איז דא א הלכה אין הלכות שבת… ער גייט דא זאגן… דער רמב״ם גייט מיר זאגן א שטיקל קנס, א דין אין הלכות שבת וואס מ׳טאר נישט הנאה האבן פון מעשה איסור פון עפעס וואס מ׳האט געטון אין שבת.

דיגרעסיע: שיטת רש״י — מאכל בן דרוסאי

אבער דא דארף מען יא זאגן… איין מינוט, איך האב פארגעסן… דא דארפסטו דערמאנען וואס דו האסט אנגעהויבן צו זאגן פריער… אויף דעם וואס דער רמב״ם זאגט אז דער איינציגסטער היתר איז אויב ס׳איז מ׳לייגט אריין א תבשיל חי, אדער עס איז אינגאנצן מבושל אפילו מצטמק ורע לו, דא איז דא שיטת רש״י, וואס איז געבויט אויף א שיטה אין די גמרא פון חנניה, וואס זאגט אז אויב ס׳איז געקאכט לכל הפחות א דריטל מאכל בן דרוסאי, דעמאלט מעג מען שוין, אפילו אויב ס׳איז נישט גרופה וקטומה, און אזוי איז דער מנהג, ס׳שטייט אין שולחן ערוך, מ׳פירט זיך אזוי ווי רש״י צו מקיל זיין, אז אויב ס׳איז נתבשל א דריטל, אדער א דריטל, יא? דעמאלט שוין הייסט עס… חוץ אויב ס׳איז מצטמק ויפה לו, רייט?

Speaker 2: יא.

Speaker 1: אקעי, שוין. דאס הייסט, אפילו אויב ס׳איז נישט מצטמק ורע לו, איך ווייס נישט קלאר. עניוועיס, און מ׳דארף וויסן, איך ווייס נישט אויב ס׳איז פראקטיש, אפילו עס איז שוין נישט אזוי דעספערעט, ווייל געווענליך רוב מענטשן מאכן שוין אינגאנצן פארטיג. אבער דער רמב״ם, ווען ער זאגט די ווארט “כלל”, “שלא בושל כלל” אדער “בושל כל צרכו”, ער זעט אז ממש ער נעמט נישט אן די חידוש. נע, ס׳איז זיכער אז דער רמב״ם נעמט עס נישט אן. איך מיין, אזוי נעמט יעדער אן. ס׳איז דא ספרים אז דו קענסט פארשטיין דעם רמב״ם. ווייל וואס העלפט מיר? מ׳איז עס געווען אמאל עפעס אן ארובה וואס ער האט שוין געגעסן. מיילא, בין איך ווייניגער דעספערעט. ווייל עס איז דא א וועג וויאזוי צו עסן, און עס איז אביסל א שווערע הלכה. דעמאלט קומט דאך, איך ווייס נישט דאך נישט.

חזרה לדין עבר ושהה

שוין, זאגט אונז דער רמב״ם ווייטער, אז בעיסד אויף די הלכה אז מעשה שבת איז אסור, זאגט דער רמב״ם, וואס טוט זיך אויב איינער האט נישט געפאלגט די הלכה?

שאלה: וואס איז דער מעשה שבת דא?

ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, ווייל געווענליך מעשה שבת איז פשט אז ער האט געטון עפעס אן עבירה בשבת. דא, בכלל איז אינטערעסאנט, ווייל מ׳רעדט דאך צו דער איד ערב שבת. איך ווייס נישט, די איינציגסטע… ווייל די מצוה וואס איז שוין דא ערב שבת וועגן ס׳קומט שבת, ער טאר נישט טון… ווען ער טוט עס, טוט ער עס פרייטאג.

Speaker 2: אקעי, ס׳איז אן איסור דרבנן, ס׳איז אן איסור דרבנן.

Speaker 1: איז דא אן איסור דרבנן וואס איז נישט דא דרינען קיין מעשה. אדער איז זאגן די איסור דרבנן איז ווען ער האט געלייגט עירוב שבת, אדער דאס לאזן דארטן שבת?

Speaker 2: יא, א שהייה.

Speaker 1: ס׳קען זיין אז ס׳איז דא א מצוה אז אויב איינער האט נישט פארגעסן די הלכה זאל ער עס אראפנעמען שבת, ווייל א גאנצע צייט האט ער א חשש שמא יחתה. סא ווען ער האט געטון די איסור געטון שבת מיט׳ן עס לאזן דארטן…

Speaker 2: אקעי, קען זיין.

Speaker 1: יא, אבער וויאזוי עס זאל נישט זיין, ער האט עס נישט אראפגענומען פאר שבת.

דער רמב״ם׳ס פסק: במזיד

“כל תבשיל שאסור להשהותו”, וואס מ׳טאר נישט לאזן אויף די טאנור די אלע אופנים וואס מ׳האט אויסגערעכנט, “אם עבר ושהה אותו”, ער האט דאס יא געלאזט אויף די פייער אויף שבת, “אסור לאכלו”, מוצאי שבת טאר מען עס נישט עסן ביז מוצאי שבת, “וימתין בכדי שייעשו”, און מ׳דארף ווארטן ביז ווען מוצאי שבת און ווי לאנג ס׳דויערט צו קאכן נאכאמאל די עסן.

פארשטייסט, די עסן ווערט נישט… מ׳דארף נישט ארויסווארפן די עסן, מ׳דארף נאר ווארטן, אזוי זאל ער נישט הנאה האבן פון די ארבעט וואס ער האט געטון אום שבת, פון די שהייה וואס איז געווען אום שבת.

און דאס איז אן איסור דרבנן נאר. ס׳איז אן איסור דרבנן, און מער ווי אן איסור דרבנן, ס׳איז אן איסור דרבנן וואס ער האט זיך נישט נכשל געווען. אנדערש ווי ווען א מענטש טוט אן איסור דרבנן איז ער נכשל, אבער דא איז דער מענטש נישט נכשל געווארן, ער איז נישט געווען מחטא, און דאס וואס ער האט געטון האט ער געטון פרייטאג. ער האט גארנישט געטון שבת, ער האט גארנישט געטון קיין מעשה שבת. ס׳איז נישט קיין מעשה שבת, אבער ס׳איז געשען דא אן איסור, און מיט די עסן איז געשען אן איסור פון וואס ער האט הנאה, און מ׳טאר נישט הנאה האבן פון די איסור. ס׳איז ווי א קנס בעסיקלי, רייט?

חילוק בשוגג

דאס איז אויב ס׳איז געווען במזיד. אבער אויב איז געווען בשוגג, ער האט פארגעסן, ער האט געטראכט צו אראפנעמען ערב שבת און ער האט פארגעסן אראפצונעמען, איז אויב ס׳איז א תבשיל שלא בישל כל צרכו וואס ס׳האט זיך געקאכט שבת, איז עס אסור מוצאי שבת. אבער אויב ס׳איז יא א תבשיל שבישל כל צרכו, און די פראבלעם איז נאר אז ס׳איז מצטמק ויפה לו וואס מ׳האט נישט געטארט, האט ער דאך נישט אזוי שטארק הנאה פון מעשה שבת לכאורה, ווייל ס׳איז דאך שוין געווען געקאכט, איז מותר לאכלו בשבת מיד, מ׳מעג עס יא עסן בשבת.

מחלוקת ראב״ד

און דא קריגט זיך שטארק די ראב״ד.

Speaker 2: יא, פארוואס איז די ראב״ד מחלק?

Speaker 1: ווייל די ראב״ד זעט נישט די חילוק צווישן שוגג און מזיד. ער זאגט אז שכחה, ער זעט נישט אז ס׳זאל זיין א חילוק צווישן שכחה אדער מזיד. איז לויט די ראב״ד אפילו בשוגג דארף זיין אסור. זעט אויס אזוי, מיין איך. אויף מסלק ידו פארלאזט ער, יא מסכים?

Speaker 2: איך ווייס נישט. איך בין נישט קלאר.

Speaker 1: אקעי. זעט אויס אז דער ראב״ד זאגט אפילו בשוגג.

Speaker 2: יא.

Speaker 1: אפילו בשוגג איז אויך אסור, איך מיין אזוי דארף צו זיין די הלכה לויט דעם ראב״ד.

Speaker 2: אקעי.

הלכות חזרה — צוריקלייגן א טאפ אויפ׳ן פייער בשבת

הבדל בין שהייה לחזרה

Speaker 1: ביז יעצט האבן מיר געלערנט וועגן לייגן ערב שבת, און דאס ווערט גערופן שהייה. שהייה מיינט אז ער טוט נישט קיין מעשה שבת. וואס געשעט יא שבת? שבת געשעט נאר די שהייה, אז ס׳ליגט דארט אין טאפ. חזרה מיינט צוריקלייגן די טאפ אויף שבת. גייען מיר יעצט לערנען וואס טוט זיך וועגן צוריקלייגן די טאפ אויפן פייער שבת. דאס הייסט, א זאך וואס איז נאך נישט געקאכט טאר מען דאך זיכער נישט. די שאלה איז ווען א מענטש האלט אין די האנט א טאפ וואס איז שוין געקאכט, צו מעג ער עס ארויפלייגן אויפן פייער. לכאורה איז עס שוין נישט מבשל. וועלן מיר זען וואס יא און וואס נישט.

הכלל: אסור להחזיר

זאגט די גמרא, “כל שמותר להשהותו על גבי האש” — די אלע זאכן וואס מיר האבן געשמועסט אז מ׳מעג עס יא משהה זיין על גבי האש, צו ווייל ס׳איז נישט קיין הייסע טאנער, צו ווייל די עסן איז רוי, וכדומה — “אם נטלו מעל גבי האש, אסור להחזירו למקומו”. מ׳טאר עס נישט צוריקלייגן צו די טאנער. דאס הייסט, ס׳איז אזוי ווי א סניף פון שהייה. פונקט אזוי ווי מ׳טאר עס נישט איבערלאזן… ניין, סארי, אפילו זאכן וואס מ׳טאר יא איבערלאזן. איבערלאזן מעג מען יא, אבער צוריקלייגן טאר מען נישט.

Speaker 2: אקעי. און ווען וואס טאר מען יא צוריקלייגן?

טעם האיסור: נראה כמבשל

Speaker 1: פארוואס? די איסור פון צוריקלייגן האט נישט מיט “שמא יחתה”. ס׳איז עפעס אן אנדערע זאך.

Speaker 2: יא, ס׳זעט אויס ווי מ׳קאכט אויף שבת אדער עפעס אזא סארט זאך. אבער מ׳רעדט דאך דא באופן אז ס׳איז נישטא קיין “שמא יחתה”, יא? ס׳איז גרוף וקטום אדער ס׳איז…

Speaker 1: רייט, אזוי סאונדט עס. ס׳איז א נייע איסור. נאך א גזירה. וואס איז די גזירה? אז ס׳זעט אויס ווי איינער קאכט?

Speaker 2: ניין, קודם כל, ס׳ווענדט זיך וועלכע. לאמיך קוקן וואס ער זאגט.

Speaker 1: אקעי, יא. סאו, “ואין מחזירין”, יא?

Speaker 2: יא.

Speaker 1: ווען מען לייגט עס צוריק, אויב מען נעמט אראפ די טאפ שבת, ווען מען לייגט עס צוריק זעט אויס ווי מען קאכט. אדער אויב ס׳איז געווען רוי, ס׳איז דא צוויי זאכן, אויב ס׳איז נישט געקאכט, אדער אויב ס׳איז נאכנישט געקאכט, קאכט מען טאקע, ווייל ווען מען לייגט עס צוריק, אפילו אויב ס׳איז נאר מצטמק ויפה לו, ס׳הייבט שוין אן די קאכן, אבער למעשה ס׳הייסט געקאכט, מען טאר נישט קאכן, דאס איז… מען טאר נישט דעמאלטס מבשל זיין, אדער ס׳זעט אויס ווי מבשל, אדער מחזי כמבשל. און דעמאלטס, יא, טאר מען נישט מחזיר זיין למקומה.

היתר יחיד: כירה גרופה או מכוסה

זאגט דער רמב״ם, ס׳איז דא איין אופן וויאזוי מען מעג יא מחזיר זיין שבת, “ואין מחזירין לעולם”, רוב אופנים טאר מען נישט. פון די אלע היתרים וואס מ׳האט געלערנט ווען מען מעג יא, איז נאר איינער פון זיי מעג מען. די עצה פון “אלא אם כן היתה כירה גרופה או מכוסה”, א כירה וואס מ׳האט געמאכט גרוף, מ׳האט ארויסגענומען די אש אדער באדעקט, “או כירה וכופח שהוסקו בקש ובגבבא”, אדער כירה אדער כופח וואס מ׳האט געהייצט מיט קש וגבבא, דעמאלטס איז כופח אויך אזוי ווי א כירה, דאס מעג מען. דאס הייסט, די אנדערע עצה פון לייגן א רויע שטיקל פלייש האט מען נישט געקענט, ווייל דאס איז דאך די הארבסטע אין דעם פאל, ווייל דאס איז דאך ממש מבשל בשבת. און די אלע אנדערע היתרים וואס דא האט נישט געהאלטן, די איינציגסטע אופן וויאזוי מען מעג צוריקלייגן אין שבת איז געווען…

Speaker 2: ס׳איז דא א פייער, נאר דו זאגסט אז די פייער איז משום מחזי.

Speaker 1: אקעי, א איד וועט לייגן א טאפ אויפן פייער שבת, דאס איז שוין א זאך וואס מ׳לאזט נישט, די חכמים לאזן נישט.

Speaker 2: שטימט. אבער חוץ אויב ס׳איז אינגאנצן גרוף או מכוסה, ס׳איז נישטא קיין פייער דא, דעמאלטס מעג מען.

Speaker 1: ניין, כופח שהוסק בקש וגבבא מעג מען אויך.

Speaker 2: אויך ווייל ס׳איז ווייניג, קוים דא איז פייער. יא, וואס איז די היתר? ווייל דו זאגסט אז ס׳איז נישטא עכט קיין פייער דא.

Speaker 1: ס׳האט אביסל פייער, אבער ס׳איז שוואך.

Speaker 2: יא.

תנאי: שלא הניחה על גבי קרקע

Speaker 1: “והוא שלא הניחה על גבי קרקע”, ער האט נישט אראפגעלייגט די טאפ. “אבל אם הניחה”, איינמאל ער האט עס אראפגעלייגט… אויף די ערד, יא? אויף די ערד. איך מיין, קרקע, אויף די טיש וועט נישט זיין משנה די הלכה. איך מיין, אין די גמרא זעט אויס אז סתם די אלע זאכן איז געווען ביי די ערד, ס׳איז געווען זייער נידעריג. אזוי שטייט, ס׳איז עפעס א בנין שעושין בקרקע, אזוי האב איך געזען אין פירוש המשניות להרמב״ם. סאו איך מיין די על הקרקע איז די… כדיבור בהויה.

אראפלייגן. עס מאכט סענס, ווייל ווען די העפסל איז אויף אין עני פלאץ, ווען דו לייגסט עס אראפ, זעט אויס ווי דו לייגסט עס א נייע זאך. מה שאין כן ווען א מענטש וואקט אריין אין צימער, ער זעט איינעם האלטן א טאפ אין די האנט און ער לייגט עס אראפ, וועט ער טראכטן אז ס׳איז שוין געווען דארטן.

אבער “משעה שהניחו”, איינמאל ער האט עס אראפגעלייגט, “אינו חוזר ונותנו”, מען טאר עס נישט צוריקלייגן, “אפילו באופן שהיה מותר”, אפילו אויף א כירה גרופה ומכוסה. ווייל דעמאלט זעט ממש אויס ווי ער לייגט א נייע טאפ בשבת, און דאס טאר מען נישט.

תנור וכופח כגחלים — אסור אפילו חזרה

“ואין מחזירין בתנור”, און מען טאר נישט צוריקלייגן אין א תנור, “ולא לכופח שהוא כגחלים”, און נישט אויף א כופח וואס איז ווי גחלים, “אלא על גבי כירה”, נאר אויף א כירה, “אף על פי שגרופה ומכוסה”, אפילו ס׳איז גרופה ומכוסה, “מפני שהבלה חם ביותר”, ווייל די היץ איז זייער שטארק הייס, ממילא זעט אויס ווי מען קאכט אויף שבת.

סמיכה = חזרה

“כל שאין מחזירין עליו”, די אלע זאכן וואס די הלכה איז אז מען טאר נישט מחזיר זיין, “אין סומכין לו”, טאר מען אויך נישט סומך זיין. דאס הייסט, מען מעג אויך נאר סומך זיין בשבת נאר אויף א כירה גרופה ומכוסה או כשר גחליו, אבער די אנדערע טאר מען נישט סומך זיין בשבת.

אקעי, איך מיין דאס איז די דין פון נראה כמבשל בשבת. איך מיין ס׳קומט פון דעם ארויס געוויסע, למשל, איך ווייס ס׳איז דא א שאלה, ס׳איז דא געוויסע מאכלים וואס מען מעג אנווארעמען בשבת, אזויווי אין בישול אחר בישול, אבער ס׳זאל נישט אויסקוקן ווי מ׳האט עס אריינגעלייגט אין א אויוון. ס׳איז דא אזעלכע הלכות ווי מ׳רעדט פון דעם, ס׳זאל נישט אויסזען כמבשל בשבת.

הלכה בענין הגסה — ארוממישן אין א טאפ אויפ׳ן פייער

די נעקסטע הלכה גייט דער רמב״ם לערנען, די הלכה וואס אונז קענען אלס מגיס, אז מען טאר נישט ארוממישן אין די טאפ וואס איז אויפ׳ן פייער.

זאגט דער רמב״ם, “אסור להכניס מגרפה”, מען טאר נישט אריינלייגן א שעפלעפל, איך ווייס נישט וואס ס׳טייטש מגרפה, עפעס איינע פון די זאכן, “לתוך הקדרה בשבת כשהיא על האש”, אין א קדירה בשבת ווען זי איז אויפ׳ן פייער, “אפילו באופנים שהותרה להיות על האש”, אפילו ביי די אופנים וואס מ׳האט גערעדט אז ס׳מעג זיין אויפ׳ן פייער, “ואפילו להוציא ממנה בשבת”, אפילו ארויסצונעמען אביסל פון די עסן שבת. פארוואס? “מפני שהוא כמגיס”, ווייל ווען ער לייגט אריין די לעפל איז ער מגיס, ער מישט עס ארום, “וזה מצורכי הבישול הוא”, און דאס איז גוט פאר די עסן אז מ׳מישט עס ארום, “ונמצא כמבשל בשבת”, ס׳איז קומען בישול, ס׳זעט אויס ווי א מענטש וואס קאכט, אינמיטן קאכן איז ער ביזי מיט די… ער איז גוט ארוממישן. ס׳איז געקענט דארט צוקומען בישול בשבת. ס׳איז געקענט דארט צוקומען, אפילו א שטיקל צורך. ס׳איז נישט נאר נרות, ס׳איז ממש בישול, אבער ס׳איז ווי א תיקון.

דיני שהיה וחזרה – המשך: הגסה, חזרה מכירה לכירה, ויוצאים מכלל דבר חי

איסור הגסה – מישן א טאפ אויפ׳ן פייער

Speaker 1: ווייל ווען ער לייגט אריין די לעפל איז ער מגיס, ער מישט עס ארום. מ׳זעט מצורך הבישול, ס׳איז גוט פאר די עסן אז מ׳מישט עס ארום, מ׳נוצט עס כמבשל בשבת. ס׳איז כמבשל, ס׳זעט אויס ווי א מענטש וואס קאכט, און אינמיטן קאכן איז ער ביזי מיט די עס גוט ארוממישן. ס׳איז אויך א שטיקל צורך, ס׳איז נישט נאר נראות, س’איז נישט ממש בישול, אבער ס׳איז אזויווי א תיקון פאר די בישול, ס׳איז אויך נישט סתם א בישול.

און דער רמב״ם זעט דאס אז ס׳איז כמבשל, אזויווי די ענין פון לגבי חזרה. ס׳איז דא אזא אנדערע שיטות אז ס׳איז נאר ווי דער… דער רמב״ם האט נישט געזאגט ביי חזרה פארוואס מ׳טאר נישט, רייט? ער האט נאר געזאגט אז מ׳טאר נישט. ער האט נישט געזאגט די ווארט כמבשל.

חומרת הרמב״ם – אפילו ארויסנעמען פון א טאפ

דער רמב״ם אסר׳ט אפילו סתם ארויסצונעמען זאכן פון א טאפ שבת בעיסיקלי, ווייל הגם ער מישט נישט דעמאלטס, אבער ער גייט מבשל זיין, אדער בשעת ער נעמט ארויס ווערט עס געמישט, ממילא איז עס אסור. דער ראב״ד איז נישט מסכים מיט די חומרא. דער ראב״ד זאגט, יא? וואו איז דער ראב״ד? זאגט דער הייליגער ראב״ד, “הפריז על מידותיו”. יא? “שאסר אפילו להוציא במגריפה”. דער ראב״ד איז מסכים מ׳טאר נישט מישן, אבער דער ראב״ד זאגט אז ארויסצונעמען פון א טאפ איז שוין צופיל. דאס זאגט דער הייליגער ראב״ד, דאס איז די שיטה פון דער ראב״ד. יא.

דיון: וואס איז דער עיקר פראבלעם – אריינלייגן די מגריפה

Speaker 2: אקעי. ס׳זעט אויס אז די עיקר פראבלעם איז די אריינלייגן די מגריפה, ער הייבט אן מיט דעם, די אריינלייגן אין די טאפ. ווייל א טאפ וואס ליגט מיט א שעפ-לעפל זעט אויס ווי ער האלט אינמיטן קאכן. סא ארויסצונעמען אויף אן אנדערן אופן וועט מען לכאורה מעגן. איך ווייס, אויסגיסן פון די טאפ לכאורה וועט מען מעגן. דעמאלטס מישט זיך עס אויך, יא? ווען א מענטש וועט למשל נישט וועלן אריינלייגן א מגריפה, נאר ער וועט רוקן די טאפ, אויסגיסן פון די טאפ.

Speaker 1: יא, אבער ס׳איז שוין נישט אויפ׳ן פייער.

Speaker 2: אבער ער מישט זיך ארום, ס׳איז אויך…

Speaker 1: ס׳איז נישט אויפ׳ן פייער.

Speaker 2: בישול איז נאר וואס איז אויפ׳ן פייער. אהא, אקעי.

דיון: טוישן פון איין טאפ צו די אנדערע

וואס טוט זיך וועגן טוישן פון איין טאפ צו די אנדערע? זאגט דער רמ״א, “מותר להחזיר מקירה לכירה”. שבת מעג מען אראפנעמען די טאפ פון איין קירה און עס לייגן אויף די אנדערע קירה, “כל זמן שלא הניחו על הקרקע בינתיים”, אזוי ווי די הלכות האבן מיר פריער געלערנט. עס איז נישט נאר צוריקלייגן אויף די פלאץ פון וואו מען האט עס גענומען, נאר צוריקלייגן מיינט לייגן אויף א הייסע אויבן, אפילו אויף די אנדערע קירה.

Speaker 1: זייער גוט. “אפילו מקירה שהובערה מבעוד יום לכירה שהובערה מבעוד יום מעג מען אויך”. אויב ביידע זענען די זעלבע קאטעגאריע אז מען מעג, א קירה וואס מען מעג ווייל עס איז גרופה וקטומה אדער קטומה. “אבל לא מקירה לטמינה ולא מטמינה לקירה”. אבער מען טאר נישט נעמען פון א קירה צו טמינה. טמינה מיינט עס באדעקן און…

Speaker 2: נאר הטמנה, וואס איז נישט קיין פייער.

Speaker 1: יא, דאס הייסט אז דו באדעקסט עס מיט זאכן וואס האלטן עס ווארעם. “ולא מטמינה לקירה”, דאס טאר מען נישט.

Speaker 2: יא. זייער גוט.

Speaker 1: פארוואס? “מקירה לטמינה”, טמינה איז לכאורה ווייניגער הייס. מען טאר נישט מאכן די טמינה בשבת, מיינעך. מען טאר נישט מאכן די…

Speaker 2: קען זיין וועגן דעם. יא.

דיון: מחלוקת שולחן ערוך ורמ״א בנוגע הגסה

Speaker 1: איך וויל זען וואס ער זאגט וועגן די הגסה. יא, זאגט דער שולחן ערוך, ווי גייט עס? יא, דער שולחן ערוך איז מסביר אז דער רמ״א האט אויך נישט געמיינט אנדערש, אז די איסור פון הגסה איז נאר ווען ס׳איז נישט מבושל כל צורכו, וואס מ׳טוט עפעס אויף. “אבל דבר שהוא מבושל כל צורכו, דהיינו מצטמק ורע לו, אין בו משום הגסה”, ווייל הגסה איז נאר ווען מען… ווען מען…

Speaker 2: מצטמק ויפה לו איז אבער אויך…

Speaker 1: אבער דער רמ״א איז נישט מסביר. דער רמ״א זאגט אז אפילו מבושל כל צורכו איז אויך הגסה.

Speaker 2: דאס מאכן מייגע זיין. אבער אפילו אנדערע מאל, מצטמק ויפה לו איז אויך, למשל די זופ האט מען אפשר מעגן, די טשאלנט נישט. מ׳דארף אריינטראכטן וועלכע מין… ווייל למשל טשאלנט איז דא א מקום צו מישן אז ס׳זאל נישט ווערן צוגעברענט פון אונטן. ס׳איז דא א מקום פאר דעם.

Speaker 1: מייגע זיין. אויף טשיקן זופ זע איך נישט אז ס׳איז אן עכטע…

Speaker 2: אז ס׳זאל נישט ווערן צוגעברענט, און נישט… איך ווייס נישט וואס אונטן איז.

Speaker 1: ארום מישן. יא, אבער יעצט איז נישט… ס׳איז א סארט מצטמק ויפה לו. איך זאג ס׳איז לשמור פון ס׳אנדערע זאך, ס׳איז קיבוץ. איך מיין ס׳איז נישט קיין… יא, דאס איז א גאנצע משנה, אז ס׳זאל נישט ווערן צוגעגעבן און איבערגעבן איינס דעם צווייטן.

Speaker 2: יא, אבער דאס איז דאך א מקום פאר דעם, דאס הייסט דאך מגס.

Speaker 1: אבער למעשה, עניוועי, דער רמ״א זאגט דאך “גם בישול לצורך”, איז דאך בני ישראל יוצאים מיד רמ״א. שוין.

Speaker 2: יא, די שאלה איז נאר, די שאלה איז נישט ווען מ׳איז ממש מגס אריין זאכן, נאר ווען מ׳נעמט נאר ארויס א לעפל, וואס איז שוין א חומרא פון די רמ״א. אויב דער עולם איז בכלל נישט מסכים צו די חומרא, דעמאלטס קען זיין אז מ׳דארף אונטערהאלטן. אפשר זאגט דער עולם אז אויף אזויפיל דארף מען נישט מחמיר זיין.

Speaker 1: יא, ס׳איז דא וואס פירן זיך אז מ׳נעמט נישט ארויס דירעקטלי פון ס׳נאך אויפ׳ן פייער, אמת? מ׳האלט עס, מ׳הייבט עס אויף געווענליך.

Speaker 2: אקעי, שוין. האבן מיר געלערנט, יא, מ׳מעג צוריקלייגן.

הלכה יב: לא ימלא אדם קדרה – בונדלעך, קטניות, וואסער

Speaker 1: יעצט גייען מיר לערנען נאך פרטים אין די נושא פון שהיה, רייט? “לא ימלא אדם”, יא?

Speaker 2: יא.

Speaker 1: זאג עס. “לא ימלא אדם קדרה”, א מענטש זאל נישט אנפילן א טאפ מיט “עססיות”, בונדלעך, יא, “עססיות ותורמוסין”, דאס איז א סארט בונדלעך, יא, “מיני קטניות”, אדער “חביות של מים, ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה וישהו על גביו”. פארוואס טאר מען נישט? ער זאגט אזוי, אונז האבן דא געלערנט פארשידענע זאכן. ער זאגט, ספעציפיש די מין זאך, א טאפ וואס איז אנגעפילט מיט בונדלעך אדער מיט וואסער, טאר מען נישט לייגן ערב שבת, טאר מען נישט משהה זיין, אפילו באופן וואס מ׳זאל מעגן משהה זיין אנדערע זאכן. פארוואס? “שאלו וכל כיוצא בהן אף על פי שלא בשלו כל עיקר כתבשיל שלא בשל כל צרכו הן”. אפילו די מים איז שוין ווארעם אדער די עססיות איז שוין הייס, ס׳איז נישט בכלל געקאכט.

חידוש: פארוואס איז דאס אנדערש פון דבר חי

אונז האבן געלערנט פריער, אזויווי איך האב געשריבן דא די קעפל, אזויווי איך פארשטיי דאס, אונז האבן געלערנט פריער אז א דבר חי איז נישטא קיין איסור שהיה, פארוואס? ווייל ס׳איז מסיח דעת. זאגט דער רמב״ם דא, דאס איז נאר זאכן וואס ס׳דויערט לאנג צו קאכן, אדער ווי די אבר חי מיינט א שטיקל פלייש, אדער איז עס עניוועי א פטור. אבער די היתר אז א רויע זאך גייט עניוועי נישט העלפן די “שמא יחתה”, ווייל ס׳איז דארט עניוועי דורן ביז שבת צופרי, האט ער דארט געזען למשל א זאך וואס ער גייט נאך וועלן עסן ביי די נאכט סעודה, וועט ער מחטא זיין. א זאך וואס ער גייט עסן שוין מיט די נעקסטע סעודה, אקעי, דאס איז א סימפל וועג פון עס לייגן.

סאו, די מיני בונדלעך אדער א טאפ וואסער וואס דויערט נישט אזוי לאנג צו ווערן געקאכט, איז יא דא א מקום שמא יחתה, טאר מען נישט משהה זיין, זאגט ער. לויט דעם, פארוואס זאל מען נישט אנלייגן א טאפ אויף די תנור ערב שבת סמוך לחשיכה? פארוואס? ווייל די סארט זאכן, שאינן כל כך יפים, וואס דער רבינו יונה האט נאך איידיעס ענליך צו דעם, פון מאכלים וואס זענען ענליך צו דעם, אף על פי שלא בישלו כל עיקר, באקומט א דין כתבשיל שלא בישל כל צרכו וואס מען טאר נישט לייגן אויפ׳ן פייער. פארוואס? “מפני שאינן צריכין בישול הרבה”, די זאכן דארפן נישט קיין גרויסע בישול, ממילא “ודעתו עליהן לאכלן לאלתר”, ער טראכט אז ער גייט עס סון קענען עסן. ממילא, הייסט עס באקומט עס א דין אזויווי בישול שלא בישל כל צרכו, און ס׳איז דא א חשש שמא יחתה, “לפיכך אסור להשהותן בתנור”.

קנס כדי שיעשו

און אויף די זאך טאקע איז אויך געווען די זעלבע הלכה לגבי די כדי שיעשו, די קנס פון נאכדעם עסן, איז מען עובר ויעבור. אין די איבריגע, איז אויך געווען די הלכה אזויווי מ׳האט פריער געשמועסט, אז ס׳איז אן ענין מוצאי שבת, און מוצאי שבת וועט מען דארפן ווארטן אזוי לאנג ווי ס׳האט געדויערט צו קאכן די זאך, כדי שיעשו.

יעצט גייען מיר לערנען נאך היתרים פון שהייה. דאס איז געווען אזויווי א איסור אדער א יוצא מן הכלל פון א היתר. יעצט גייען מיר לערנען פארשידענע נאך היתרים און פארוואס מ׳קען נישט, ס׳לוינט זיך נישט, מ׳פירט זיך נישט צו מחטא זיין, איז ממילא מעג מען.

הלכה יג: בשר גדי – היתר שהיה בתנור

Speaker 2: יא, “תנור שנתן לתוכו בשר מבעוד יום, שהה אותו בשבת”. א תנור וואס מ׳האט אריינגעלייגט בשר מבעוד יום און מ׳האט עס משהה געווען בשבת. איז אזוי, “אם בשר גדי וכיוצא בו”, אויב ס׳איז אלע אנדערע פליישן ווענדט זיך עס, אויב ס׳איז למשל אינגאנצן חי מעג מען, אויב ס׳איז בישל כל צרכו דארף מען טשעקן מיט סמוך ונראה. אבער בשר גדי האט אן אייגנארטיגע דין אז מ׳מעג יא. פארוואס? ווייל בשר גדי, “אם יחתה באכילתו יתחרך הבשר”. בשר גדי איז זייער אן איידעלערע פלייש, און עס מאכן הייסער האט שאד פאר די פלייש, יוזכר החום מיינט די פלייש גייט ווערן פארברענט. “שאין צריך אלא חמימות האש בלבד”, ס׳איז דא זאכן וואס האבן ליב ממש די גאנצע היץ פון די פייער, אזוי ווי א געווענליכע גריל. בשר גדי איז עפעס וואס דארף א היץ, אבער מען וויל נישט צו א גרויסע עמאונט פון היץ. “אבל בשר עז ושור” איז יא אסור, ווייל דארט איז יא דא די חשש שמא יחתה בגחלים לבשלו.

דיון: חילוק צווישן דבר חי און בשר עז ושור

Speaker 1: איך וויל פארשטיין נאכאמאל, וואס איז דאס אנדערש, וואס איז דאס בשר עז ושור איז אויך אנדערש ווי די פריערדיגע הלכה על איבר חי לגמרי, בשר חי לגמרי?

Speaker 2: ניין, ס׳איז די זעלבע. ער זאגט סך הכל אז מען וואלט געקענט זאגן ס׳איז דא אן היתר פון בשר גדי, און בשר עז ושור איז דאך ווייטער מיטרוויגן, ס׳איז דבר חי, ס׳דויערט עניוועי לאנג צו קאכן. ניין, מען רעדט נישט פון יענץ, מען רעדט יעצט פון ווען ס׳איז שוין געקאכט. ווען ס׳איז שוין געקאכט, אהא, שמא יחתה בגחלים לבשלו.

טח פי התנור בטיט

איז דא נאך אן עצה דא פאר מען זאל יא קענען אריינלייגן אין א תנור, זאגט די גמרא אזוי, “ואם טח פי התנור בטיט”, ס׳איז דא אזא זאך ווי תנורים וואס מען לייגט אריין די מאכל, און נאכדעם מאכט מען אינגאנצן צו אז ס׳זאל ווערן אינגאנצן צוגעמאכט די תנור, און מען מאכט עס מיט טיט. דעמאלטס איז מותר. פארוואס? “שאם בא לפתוח התנור ולחתות”, ווייל אויב זאל מען חושש זיין אז ער גייט אראפנעמען די טיט און יא מחתה זיין בגחלים, “תיכנס הרוח ויתקשה הבשר ויהא הפסד, ויצטנן התנור”. דער מין תנור וואס מען טוט צו צומאכן מיט טיט איז אזא מין תנור וואס די אופן פון קאכן דארטן איז אז ס׳זאל זיין אינסולעיטעד, ס׳זאל נישט אריינקומען קיין לופט פון אינדרויסן, ווייל דאס וועט מאכן די… זעט אויס יענע תנור פראדוצט זייער א ווייכע פלייש. סאו אויב גייט ער עס טאקע עפענען, גייט שאטן פאר די פלייש. תיכנס הרוח ויתקשה הבשר, די פלייש וועט ווערן פארהארטעוועט, און קאלט ווערן, און די תנור וועט ווערן אפגעקילט. ממילא, איז מען קיינמאל נישט… עפענען איז קיינמאל נישט אויף א פיין מאמענט אינמיטן שבת.

Speaker 1: ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך, ער גייט נישט ערגעץ ווי אין שבת, גייט ער עפענען די תנור און עסן.

הלכות שבת פרק ג – דינים נוספים בשהייה: תנור שהרוח מפסדתו, בשר צלי, ומוגמר

הלכה יג-יד: תנור שהרוח מפסדתו – כל דבר שהרוח מפסדתו

פשט הלכה: תנור ספעציעל פאר ווייכע פלייש

מ׳זעט אז יענע תנור produce’ט זייער א ווייכע פלייש. איז אויב גייט ער עס טאקע עפענען, גייט עס שאטן פאר די פלייש. די קרירות הרוח ווי עס קאכט זיך אפ די פלייש וועט ווערן פארהארטעוועט און קאלט ווערן, און די תנור וועט ווערן אפגעקילט. ממילא עפנט מען עס קיינמאל נישט אויף פאר מ׳נעמט עס שוין ארויס.

דאס איז די צווייטע זאך. יא, ער גייט ערגעץ וואו אין שבת גייט ער עפענען די תנור און עס ארויסנעמען, אבער מ׳נעמט עס נאר ארויס ווען מ׳ווייסט אז ס׳איז שוין גרייט, אדער ווען מ׳האלט שוין ביי די סעודה. ס׳איז קיינמאל נישטא די מציאות אז מ׳זאל וועלן מחתה זיין.

זאגט דער רמב״ם, “וכן כל דבר שהרוח מפסדתו”, יעדע זאך וואס די ווינט איז נישט גוט פאר יענע תנור, “אין גוזרין עליו שמא יגלה ויחתה”, האבן מיר נישט מורא אז ער גייט עפענען די תנור און מחתה זיין. פארוואס? פאר די זעלבע סיבה.

קשיא: פארוואס איז אונן של פשתן מותר?

פרעגט ער, “אזוי? פאר די סיבה?” דער רמב״ם האט דאך פריער געזאגט, אנפאנג פרק, “מותר ליתן אונן של פשתן לתוך התנור עם חשיכה”, מ׳מעג לייגן שטיקלעך סחורה פון פשתן אין די תנור ס׳זאל ווערן אויסגעארבעט, מעג מען עס לייגן. איי, זאגט דער רמב״ם, דארף מען דאך מורא האבן “שמא יחתה”? יא, די זעלבע “שמא יחתה”, ס׳איז דאך א פייער. אבער “שמא יחתה” איז דאך א זאך וואס האט צו טון מיט עסן, מ׳האט דאך אויסגערעכנט אז די יסוד המאמר איז מ׳זאל נישט… דארטן האט מען גערעדט וועגן “שמא יחתה”.

חידוש: די אמת׳ע סיבה פון “שמא יחתה”

“אכשיו נתחדש לנו חידוש”. פארקערט, די גאנצע זאך, דער רמב״ם האט דאך אנגעהויבן אז די אלע זאכן מעג מען אריינלייגן אין טאפ, אויסער עסן וואס ס׳איז דא א חשש “שמא יחתה”. דו האסט אנגעהויבן אזוי, דו האסט געזאגט אזוי פריער. יעצט איז מיר מגלה געווארן אז זיי האבן נישט געזאגט אינגאנצן ריכטיג. אזוי זעט מיר פון דא. ביי שטיינער האט מען געזאגט מ׳מעג לייגן א קדירה אדער א פאט, זיי האבן נישט גערעדט פון די אלע אנדערע פעלער. און אז מ׳מעג געווענליך לייגן עסן אפילו, כל זמן וואס ס׳איז נישט אזוי.

אזוי, אויב לכאורה די אונן של פשתן, אויך איז דא א חשש “שמא יחתה”, אויך האט עס א מעלה, וואלט לכאורה געדארפט די תירוץ זיין ווייל ס׳איז נישט… ס׳איז נישט… בעסיקלי, מ׳ווארפט עס נישט ארויס. מ׳ווארפט עס נישט ארויס. ס׳איז נאר א חשש וואס מ׳דארף זאגן. לכאורה פשוט, ס׳איז נישט די מנהג צו מחתה זיין ביי די… א פשוט׳ע, א פשוט׳ע סיבה, ווייל אין שבת גייט ער גארנישט טון מיט די אונן של פשתן. דער עסן איז ער מחמיר, ווייל ער גייט עס עסן שבת, ער וויל… נאכאמאל, זיי זענען מחמיר אין די זאכן וואס זענען פאר די לאנגע טערמין, אזויווי די אנפאנג. אבער זעט אויס אז נישט אזוי. זעט אויס אז דער רמב״ם איז מסביר די הלכה פון אונטערשטע פתח. די סיבה פארוואס מען האט דעמאלטס געלערנט אין בית המקדש, ווייל עס איז נישטא אויף דעם קיין חשש שמא יחתה. און ער זאגט אז די סיבה פארוואס עס איז נישטא דער חשש שמא יחתה איז די זעלבע ווי די תוך פי התנור, איז די זעלבע סיבה, ווייל ווען עס קומט אריין לופט איז עס מפסד.

הלכה טו: גדי שלם – יוצא מן הכלל

פשט הלכה: גדי שלם אין תנור

יעצט קען מען לערנען א יוצא מן הכלל פון די הלכה פון די גדי. מיר האבן געלערנט אז בשר הגדי שאט די חתי יתר, ממילא טוט מען עס נישט. אבער א גדי שלם, אויב מען לייגט אריין א גדי שלם לתוך התנור, אזויווי ערב פסח לייגט מען אריין א גאנצע בעל חי. מיר וועלן שוין לערנען וועגן פסח. ער לייגט אריין אזעלכע בשר עבה ובשר שאר, וואס איז אסור לשרוף. פארוואס זאלסטו מאכן א חשש שמא יחתה? אלא אם כן תוך התנור. לכאורה דעמאלטס איז ווייניגער איידל. א קליינע שטיקל גדי, האסט אמאל געגעסן גדי? ס׳איז זייער סאפט. ס׳איז… וואס הייסט עס? ס׳איז ווילד, יא? גדי צו כבש איז מער סאפט ווי פלייש פון א קו. ס׳איז שאט מער די פייער. א גאנצע גדי, מן הסתם איז דא דארט ביינער און זאכן, ס׳פעלט נישט אזוי אויס. אויב ער זאל מאכן תוך התנור איז יא. די פשט איז אז ס׳איז דער מין תנור וואס ווערט אנגעקילט. די זעלבע זאך.

הלכה וועגן ערב פסח שחל להיות בשבת – בני חבורה זריזין הן

זאגט דער רמב״ם, וואס טוט זיך אויב אזוי ערב פסח שחל להיות בשבת? מותר לשלשל אדער בשבת… מען מעג אבער יא משלשל זיין, דאס הייסט אז מען אראפלאזן די כבש אין די תנור אריין, די כבש הפסח לתוך התנור עם חשיכה, ווען ס׳ווערט נאכט, אע״פ שאינו תוך התנור, אפילו מען מאכט נישט צו די תנור. לכאורה וואלט מען זיך אויך געדארפט חושש זיין שמא יחתה. זאגט דער רמב״ם, די סיבה פארוואס ביי פסח מעג מען יא, פסח שחל בשבת, פאר א ספעציפישע סיבה, ווייל בני חבורה זריזין הן. ווען מענטשן מאכן צוזאמען, זיי זענען זיך מתמנה אויף א חבורה פאר קרבן פסח, איז עס מער א… ווייל ס׳איז א דבר חשוב, אדער איך ווייס נישט פונקטליך פאר וועלכע סיבה, מער ווי סתם מענטשן וואס עסן צוזאמען א סעודת שבת. בני חבורה זריזין הן, זיי נעמען ערנסט די זאך. א מורא אז מ׳וועט נישט האבן די חשש שמיטה.

חידוש: מקור פאר היתר פון שומר

דאס איז לכאורה יא א מקור פאר אונזער היתר וואס אונז האבן געזוכט פון א שומא. דאס איז אן ענליכע זאך. די סארט מענטשן, דו קענסט זאגן אנדערש, פסח איז מען אין זורות, איך ווייס שוין וואס דארף צו זיין חבורות ריזן. ווען א חבורה איז ריזן, קענסטו טראכטן סימפל, אבער ווען א חבורה קאכט צוזאמען איז עס מער עפעס וואס מ׳פלאנירט. מ׳מאכט איינעם זאל זיין ממונה אויף די אויוון. יא, מ׳האסט א חבורה, פלאנט מען עס פון פאראויס. אין א הויז, יעדער גייט דורך די טאפ, ער גייט איינעם מאכן, אבער ווייסטו וואס, לאמיר עס מאכן אביסל בעסער קריספי. דאס איז א חשש שמיטה.

נאר מ׳פלאנירט עס אויס פאראויס, און מ׳ווייסט אז ס׳איז שבת, און מ׳ווייסט אז מען מעג נאר טון וואס מען מעג טון. אזוי ווי כהנים זריזים הם, וואס איך מיין ער גייט אויך שפעטער זאגן. ס׳האט א פערזענליכע קאנעקשאן, אבער מ׳דארף וויסן פונקטליך. אבער ס׳שטייט נישט אז דו נעמסט א חבורה צו מאכן א טיש פאר איין רבי׳ן, איז נישטא אז דו עס נאר פסח. יא, ס׳איז מ׳נעמט ערנסט די… אקעי. שוין.

הלכה טז: בשר צלי – מצטמק ורע לו

פשט הלכה: בשר, בצל וביצה על גבי האש

נאך א זאך, נאך א זאך וואס איז אסור. יא. וואס איז דער חידוש פון די נעקסטע זאך? לאמיר מיר פרובירן צו פארשטיין.

איך זע נישט קיין שום נייע הלכה. ס׳זעט מיר אויס נייעדיגע מויז נאר. אקעי, ס׳איז אבער א משנה. ס׳איז דא א פראבלעם. לאמיר זען. אין צולין, מ׳טאר נישט צולה זיין, אבער מ׳בראטן. טשולדיג. בשר, פלייש, ציבעלע אדער ביצה. איך מיין ער רעכנט אויס וואס יעדער פון אונז עסט שבת אינדערפרי. דאס איז די מקור. ציבעלע, ביצים, מ׳דארף עסן מיט לעבער. דער בשר איז די לעבער. ס׳איז מפרש די משנה, מ׳דארף דאס עסן שבת. ניין, דער בשר איז דער טשאלנט. וואס דו לייגסט צו לעבער, לייגסטו לעבער, גאלע, וואטעווער יו וואנט. ס׳גייט אין איין טעלער. בשר, בצל וביצה. יא. א גבי האש. אלא כדי שיצולו מבעוד יום, נאר אויב ס׳איז שוין געווארן געבראטן מבעוד יום, ווי ראויים לאכילה מבעוד יום, דעמאלט איז מען צומאכן. אבער אויב נישט, איז עס א תבשיל לבשל כל צרכו, טאר מען נישט.

וואס טוט זיך אויב ס׳איז געבליבן על האש בשבת? אנדערע זאכן, ווערט איך אסור עד מוצאי שבת עד שיעשו.

חידוש: פארוואס בשר צלי איז אנדערש – חרך הוא עושה

זאגט רבא, אויב עס איז יא געבליבן על האש בשבת, אויב עס איז יא געבליבן על האש בשבת… און ער זאגט אז דאס איז די מתיר, נישט אז ס׳איז נאר ביי די עבד. ער זאגט אז די הלכה איז אויף מצטמק ורע לו. ער זאגט ווען ס׳איז ראוי לאכילה מעג מען יא. זאגט ער, פארוואס? פארוואס זאל מען נישט מורא האבן אז ס׳איז מצטמק ויפה לו? זאגט ער, ס׳מעג יא בלייבן על האש בשבת, אפילו ס׳ווערט אסאך אויסגעבראטן, מכל שכן מצטמק ורע לו, ווייל די בשר צלי ווערט נישט בעסער מיט דעם וואס ס׳ליגט א לענגערע צייט על האש, ער ווערט מצטמק ורע לו. שמא יחתה, יא, חרך הוא עושה. ס׳איז נישט דא קיין חשש שמא יחתה בשבת, ווייל אויב גייט ער מחטא זיין, גייט ער עס מאכן א של גחלים.

אה, דאס איז וואס די בשר צלי איז אנדערש ווי די אלע פריערדיגע זאכן, נישט אין א טאפ, נאר ס׳איז א מין, ס׳הייסט צולה זיין, בראטן. ס׳טייטשט אן קיין סממנים, אן קיין זאכן, ווייל ווען די בשר ליגט אין א טאפ, איז אייביג דא די חשש שמא יחתה, אבער ווען ס׳איז טרוקענע פלייש אויף א פייער, די מחטא זיין גייט שאטן. דאס האבן מיר געלערנט. ס׳איז משמע אז מיר רעדן פון לעדער, אז מ׳בראט עס. שיסחרך הבשר. אקעי.

קאנעקשאן צו מוגמר – די זעלבע סיבה

ומפני זה, וועגן דעם איז אויך די מתיר וואס מיר האבן געלערנט פריער. די רמב״ם גייט צוריק צו נאך א היתר וואס מיר האבן געלערנט אין אונזער פרק, רייט? ס׳איז אינטערעסאנט, די רמב״ם וואלט געקענט ווען זאגן דאס איז געזאגט ביי בשר גדי, די זעלבע זאך, בשר בשר צלי, אויב מ׳לייגט עס על גבי אש על גבי גחלים. אקעי, יא.

רייט, די ריזען פאר די אלע זאכן איז ווייל דאס איז עקסטערע משניות, און די רמב״ם איז אביסל א… ווייל ער קען, ער וואלט געוואלט מאכן א קלארע סדר, ער וואלט געקענט האבן אפאר הלכות אין אונזער פרק עס צו מאכן פשוט׳ער, אבער ער ברענגט אלע משניות, אלע מימרות וואס שטייט אין די גמרא. יא. אבער יעצט איז ער מסביר א הלכה וואס מיר האבן געלערנט פריער. מיר האבן געלערנט אז מ׳מעג לייגן מוגמר. ס׳איז פריער געלערנט אז מ׳מעג לייגן מוגמר, בשמים וואס מ׳צינדט אן, אזא קטורת אזאך, מ׳מעג לייגן תחת הכלים, אונטער וועש, און כלים וואס מ׳וויל נאך. איי, פארוואס זאל נישט זיין שמא יחתה? זאגט ער, מ׳מעג יא, שמא יחתה בגחלים, ישרף המוגמר ויאשרו הכלים. די מוגמר איז אויך אזא מין זאך וואס די מחטא זיין גייט נישט העלפן, ס׳וועט מאכן אז ס׳זאל ווערן צוגעברענט. דאס איז נישט מצטמק ורע לו. יא.

ס׳איז אינטערעסאנט, ער קומט דא צוריק אויף די פריערדיגע הלכה. ער קומט יעצט צוריק צו די אריגינעלע הלכה. פריער האבן מיר געזאגט מ׳מעג, יעצט וועסטו כאפן אז די צוויי זענען קאנעקטעד. אינטערעסאנט. רייט.

הלכה יז: כללי׳שער יסוד – “כל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית עין”

חזרה צום יסוד פון אנפאנג פרק

וואס מיינט דא? פיר אויס. ולמה? האסטו געלערנט שוין, כל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית עין, די אלע זאכן וואס מ׳האט גע׳אסר׳ט שיהיה, איז נישט אסור משום שנעשה בשבת. דא קומט עס צוריק צו די… ער האט אנגעהויבן די הקדמה פון דעם פרק, אז אלע מלאכות טאר מען נישט טון אויף שבת, אבער אויב טוט מען די מעשה ערב שבת, אפילו אויב די מלאכה געשעט בשבת, מעג מען. אזוי זאגט ער, די אלע זאכן וואס איך האב דא אויסגערעכנט זאכן וואס מ׳טאר נישט, איז נישט די איסור שנעשה בשבת, ווייל דאס האבן מיר שוין עסטעבלישט אז מ׳מעג יא. אלא, וואס איז די איסור? גזירה שמא יחתה בגחלים, איז אן אנדערע זאך, פון מראית עין אז מ׳וועט גיין אין שבת טון א מלאכה.

הלכה וועגן צמר ליורה – צביעה

לפיכך, איך האב אנגעהויבן אז מ׳מעג אריינלייגן צמר אין א טאפ וואס עס איז זיך… וואס עס איז געקאכט, איז אבער נישט אזוי פשוט. אין נותנין צמר ליורה אלא אם כן נותנה כשהיא קרובה על האש. נאר אויב די טאפ איז נישט על האש, ווייל דארט איז אויך דא א חשש שמא יחתה בגחלים. והיא שתהא פיה טוח בטיט. ס׳איז אפילו ווען ס׳איז נישט די יורה קרובה על האש, דארף אויך זיין טוח בטיט, שמא יגביהנה וישיכנה. דארף שיגביהנה זיין אפילו אויב ס׳איז נישט על האש? איך מיין אז די צמר רעדט פון א קאליר, צביעה. לאמיר זען וואס דער רמב״ם מפרשים זאגן.

יא, ס׳קען נישט זיין. יא, צביעה. אזוי שטייט אין תוספות י״ג עמוד א׳. יא, אין הלכות שבת פרק ט׳. די צמר ליורה רעדט זיך פון א יורה של צבע, אזויווי זיי האבן געלערנט אין די התחלות, רייט?

אקעי. דער רמב״ם זאגט, ס׳זעט עפעס אויס אז ס׳איז געווען מענטשן וואס האבן געטראכט אנדערש, און מ׳לערנט די אלע הלכות, קען מען באקומען עפעס א משמעות אז ס׳איז יא דא זאכן וואס מ׳טאר נישט טון ערב שבת. איז דער רמב״ם סתם א מתריס, דו זאלסט נישט מאכן א טעות צו פרואוון אז ס׳איז נאר וועגן די… יא. אינטערסאנט. אקעי. שוין.

הלכה יח: אנהייב הלכה וועגן פת – קנס ביי בטעות

זאגט דער רמב״ם נעקסטע הלכה. פת. ווייטער, וואס איז דער חידוש איז דא אין די איסור? לאמיר לערנען. ס׳איז דא איין הלכה, פת וועט זיין אביסל אנדערש די וועג פון לערנען אויב מ׳האט יא בטעות די קנס, די שטראף.

הלכות שהייה והחזרה – פת ומדורה

הלכה יח: פת – ברויט באקן ערב שבת

Speaker 1: יא, ס׳איז אינטערעסאנט. אקעי.

זאגט דער רמב״ם די נעקסטע הלכה: פת. ווארט, וואס איז דער חידוש איז דא אין די… בסדר, לאמיר לערנען. וואס איז דא איין הלכה? פת איז דאך א ביסל אנדערש לענין אויב מ׳האט יא בטעות געקנאסט די יום השביעי.

זאגט דער רמב״ם, “אין אופין את הפת בתנור עם חשיכה”, מ׳לייגט נישט אריין קיין ברויט בתנור ערב שבת עם חשיכה, “ולא חררה על גבי גחלים” – צוויי מיני וועגן וויאזוי מ׳מאכט ברויט – “אלא כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור או באש”. נאר אויב ס׳איז שוין געווארן אינגאנצן פארהארטעוועט איין זייט פון די ברויט. וועלכע זייט? די זייט וואס ווערט שנעלער געבאקן. שנעלער געבאקן ווערט דארטן וואו ס׳איז די פלאץ וואו ס׳איז מדובק בתנור או באש.

אין די גמרא איז עפעס נישט קלאר וועלכע זייט דארף זיין יקרמו פניה, צו די זייט וואס דויערט לענגער צו שנעלער. דער רמב״ם פסק׳נט “יקרמו פניה המדובקין בתנור או באש”, און דארטן איז שוין פארהארטעוועט. וואס? בתנור או באש? ניין, בחררה באש און בפת בתנור. יענע זייט, די זייט וואס איז צוגעקלעבט צו די תנור, נישט די זייט וואס איז עקספאזד צו די לופט, אז דארטן איז שוין יקרמו אפילו די אנדערע זייט איז נאך רוי, איז שוין… הייסט עס שוין אזויווי עפעס א שטיקל געקאכט. אינטערעסאנט, ווייל דאס איז דאך מער ענליך צו בן דרוסאי.

פארוואס פת איז אנדערש – אין חשש מצטמק ויפה לו

אבער נאכדעם מעג מען שוין. אבער ביי ברויט איז נישט דא די זאך אז אפילו אויב ס׳איז שוין נתבשל איז דא א חשש אז ס׳וועט ווערן בעסער געקאכט אדער מצטמק ויפה לו. פארוואס? ווייל ביי באקן איז נישט דא די זאך. “ואין אנו חוששין שמא יחתה, שהפת אם יחתה יפסד טעמו”. ווייל ברויט, אויב וועט מען מחתה זיין די גחלים און מאכן הייסער, גייט עס נישט ווערן א בעסערע, מער קריספי זאך אזויווי מיר האבן צופריער געלערנט ביי אנדערע מיני מאכלים, נאר “יפסד טעמו”, ס׳וועט ווערן קוילן.

ממילא, פת מעג מען פון ווען ס׳איז שוין אביסל געקאכט. ס׳איז שוין יקר מפניו, מעג מען עס שוין לאזן שהוי זיין. אבער פאר די יקר מפניו איז יא דא א חשש שמא יחתה, דאס איז די פשט. אנדערש ווי למשל נארמאלע זאכן וואס ווען ס׳איז לח, איז נישט דא קיין חשש, דאס איז מער חמור.

פת איז אנדערש פון גדי – דער נייער שיעור

און אויך אזוי, די יומרא דבניו איז ענליך אביסל צו בן דרוסאי. פארוואס טאקע דא, די דרמה מיי… פארוואס דא… איך מיין, א לעבעדיג לחם, מ׳לייגט א פת ערב שבת גלייך פארן זמן, לייגט מען א רויע פת. געווענליך ביי למשל זאכן אזויווי א גדי, וואס איז אויך די זעלבע זאך וואס שמא יחתה יפסיד, טאר מען לייגן גלייך. דא טאר מען נישט, ווייל ס׳דארף זיין יקר מפניו.

רייט, די טעם פארוואס ס׳איז אנדערש, אנדערש פון ביידע זאכן, ס׳איז זייער אנדערש פון די זאכן וואס אלעמאל יחתה העלפט זיי, ווייל זייער נאך יקר מפניו שאדט עס שוין. אבער פארדעם פעלט עס יא אויס די יחתה, אז מ׳זאל ווארטן ס׳זאל יקר מפניו. ס׳איז א נייע שיעור, נישט קיין שיעור בן דרוסאי, ס׳איז א נייע סארט שיעור.

און וואס איז טאקע די ענין? וואס געשעט אויב מ׳לייגט אריין א רויע ברויט? ס׳וועט נישט זיין די היתר פון שמא יחתה יפסיד? רייט, פארוואס זעט אויס אז דעמאלטס דארף מען יא. ברויט פעלט אויס. יא. ביז דעי, אזוי זעט אויס.

עבר ועבר – במזיד ובשוגג

ואם, יא, וואס איז עבר ועבר געווען? ואם נתנו סמוך לחשיכה, וואס איז עבר ועבר געווען? ער האט יא געלייגט ברויט בתנור בחשיכה, ועדיין לא קרום פניו, ס׳איז נאך נישט געווארן ערב שבת אביסל געבאקן ביי די זייט ביי די תנור. איז אזוי, אם במזיד, אויב ער האט עס געטון במזיד, דאס איז לחם, מ׳רעדט פון מוצאי שבת, מ׳האט אים געדארפט האבן שבת, ס׳איז געווען אן אפריה געלעגן. ואם בשוגג, מותר לרדותו, מ׳מעג עס אראפנעמען, מותר לרדותו בשבת, מ׳מעג עס אראפנעמען בשבת, מותר לרדותו לצורך סעודות שבת. מ׳מעג עס אראפנעמען בשבת, מ׳מעג נאר אראפנעמען מותר לצורך שלוש סעודות. דהיינו, אויב ס׳איז א האלבער קנס, בשוגג געבט מען אים א האלבער קנס. אנדערש ווי פריער איז געווען בשוגג בכלל נישט געווען קיין קנס. בשוגג זאגט מען אז וויפיל ער דארף האבן פאר די דריי סעודות פון שבת מעג ער נעמען.

דיסקוסיע: פארוואס דא א היתר לצורך סעודות שבת?

Speaker 2: יא, לכאורה דאס איז ווייל ס׳איז זייער א גרויסע מצוה צו עסן פת ביי די סעודות שבת. פלייש, אויב ער האט עס געמאכט בשוגג, אה, ס׳איז נישט אזא חשיבות. אבער נישט האבן קיין לחם משנה.

Speaker 1: ניין, אבער די רמב״ם האט געזאגט אויך ביי פלייש, בשוגג מעג מען.

Speaker 2: ניין, נישט נאר מוצאי שבת. מוצאי שבת בפרט, דאס האט די רמב״ם געזאגט.

Speaker 1: אה, מוצאי שבת דארף מען נישט ווארטן.

Speaker 2: אפילו פאר א שיעור.

Speaker 1: יא, אם שכח, נאר אפילו מצמצם ורבה, אפילו הוא בשל כל צרכו, א זאך וואס פעלט אויס, וואס דא איז ענליך צו דעם, וואס ער רעדט מוצאי שבת. אבער פשוט איז דא א ספעציעלע היתר, לכבוד סעודות שבת האבן די חכמים געלאזט נאר טאקע פאר די סעודות. דאס איז די היתר. די היתר האט צו טון מיט די מוצאי שבת.

שיעור רדייה – וויפיל מ׳מעג אראפנעמען

Speaker 2: ער טאר נישט אראפנעמען די גאנצע ברויט אויפאמאל. ער מעג ביי יעדע סעודה מעג ער אראפקראצן א שטיקל פון די אויוון, ס׳דארף זיין רודה זיין.

Speaker 1: דו זעסט, די נעקסטע שטיקל, לאמיר זען. “כשיעור רודה”, ווען מ׳נעמט אראפ א שטיקל פון די פת. פאר דעם, פאר דעם, דאס שטייט, ס׳שטייט אן עקסטערע הלכה. “מותר לרדות פת מן התנור שלוש סעודות”, מיינט אז די שיעור, ער קען גלייך פרייטאג צונאכטס נעמען דריי בולקעס, וואטעווער, דריי, וויפיל ער דארף פאר די דריי סעודות. וואס מיין איך? חוץ פון דעם וואס ער האט אן איסור פון דיות הפת, דארף מען זען וואס דאס מיינט.

רדיית הפת בשינוי

ער זאגט דאך אבער, “כשיעור רודה”, אפילו באופן המותר מעג מען יא, ווען מ׳האט יא געלייגט ווען ס׳איז שוין יבש מפניו. אבער נאר מ׳נעמט אראפ די ברויט פון וואו ס׳איז צוגעקלעבט אויף די… דארט וואו ס׳איז צוגעקלעבט אויף די תנור מיט אפשר א כלי. ער זאגט אז מ׳זאל נישט נוצן די כלי כדי ער זאל נישט אויסרעכענען די כלי מיט וואס ער… די שיבר נוצט ער דארט אראפצונעמען ברויט. אלא בסכין וכיוצא בו, מ׳זאל עס טון מיט א שינוי, אז ס׳זאל נישט אויסקוקן ווי מ׳איז עוסק באפיה ובישול בשבת.

דיסקוסיע: איז דא אן איסור לכתחילה ברדיית הפת?

Speaker 2: רייט, סא דא איז דא אן איסור דרבנן צו מאכן רדיית הפת אין שבת.

Speaker 1: ער זאגט אז ס׳איז נישט גלייך, ער ברענגט פון חכמת אדם אין מלכים, אז ס׳איז דא אן איסור לכתחילה דאס צו טון.

Speaker 2: יא, אבער ס׳קען זיין… ניין, די חכמת אדם זאגט אז ס׳איז נישט אפילו אן איסור געווענליך. ס׳קען זיין, ער ברענגט אז די ר״ן און אנדערע האבן שוין געזאגט אז דאס איז נאר ווען ער האט געטון אן איסור. זיי האבן געלערנט, אויב…

Speaker 1: אבער ס׳שטייט דאך אויף די מותר לרדות, וויאזוי איז מותר לרדות? זיי האבן געטון ב…

Speaker 2: אזוי, ס׳איז דא א המשך.

Speaker 1: אבער אויב ער האט געמאכט באופן המותר, אזוי זאגט ער פון נישט נאר די ר״ן, אויב ער האט געטון באופן המותר מעג מען יא עסן, ווייל ס׳איז נישט קיין איסור מעשה שבת. אקעי.

הלכה יט: מדורה – פייער צום אנווארעמען

אונז האבן מיר ביז יעצט געלערנט הלכות שהייה פון א טאפ און אזעלכע זאכן וואס מ׳באקט. יעצט גייען מיר לערנען פון א מדורה, ווען מ׳מאכט א פייער כדי זיך אנווארעמען.

Speaker 2: אות א׳. איך קען לערנען? יא.

Speaker 1: אות א׳, די מדורה. א מענטש קען מאכן א מדורה בכל דבר שירצה, פון וואס ער וויל. דאס הייסט, ס׳איז נישטא די הלכות פון קשי גפנים ועצים וכדומה. א מדורה, א מענטש קען מאכן א מדורה פון וואס ער וויל. בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה, סיי אויף די ערד גלייך אדער א מנורה, עפעס א… מנורה מיינט כפשוטו, א מנורה, א לאמפ. אקעי. דאס הייסט, א מדורה, אבער די פוינט איז ער מאכט עס זיך אנווארעמען, נישט קאכן דארט.

ומדליקין מדורה, אה, אדער פאר א… אז מ׳זאל קענען זען. ומדליקין מדורה בערב שבת סמוך לחשיכה, ומשתמשין לאורה או מתחממין כנגדה בשבת. ס׳איז נישט אנדערש ווי לעכט, יא. אויך אנדערש ווי לעכט. לעכט איז משתמש לאורה בשבת. אה, אבער די מדורה… פאר א מדורה איז נישטא קיין “אין מדליקין”, ווייל ס׳איז גרויס. זייער גוט.

תנאי רוב ביי מדורה

אבער ס׳איז דא פארשידענע יא תנאים וואס ער דארף טון, כדי שלא יחתה וכדומה. איין זאך איז, צריך שידליק רוב המדורה קודם שתחשך. רוב פון די פייער דארף שוין ברענען פאר ס׳ווערט נאכט, עד שתהא השלהבת עולה מאליה קודם השבת, אז מ׳זאל שוין נישט דארפן ארומפאטשקען דערמיט. אפילו ס׳איז נאך נישט די גאנצע, אבער איינמאל רוב, ווייסט מען אז די איבריגע גייט שוין אויך אנהייבן בקרוב ברענען. אבער אויב האט מען נישט אנגעצונדן די רוב, איז נאך אלץ דא א חשש אז מ׳גייט מישן אין די פייער, מ׳גייט מאכן זיכער אז די גאנצע פייער צינדט זיך אן. ואם לא הדליק רובה, אסור להנות ממנה בשבת, גזירה שמא יחתה בה, ויניח שם עצים מתרמקין כדי שתהא השלהבת עולה מאליה, אז ס׳זאל זיך גוט אנצינדן, און ס׳זאל נישט אויסזען אז מ׳האט עס געדארפט אנווארעמען, טאר מען נישט.

זייער גוט.

ביי איין שטיק האלץ – רוב עוביו ורוב היקפו

ואם הדליק עץ יחידי, דו זאגסט אויב ס׳איז דא א באנטש העלצער זאגסטו רוב. אויב ס׳איז איין האלץ, וואס איז דעמאלטס די דין? אבער וואס טוט זיך אז ס׳איז איין לאנגע האלץ, וויאזוי מעסט מען דארט די רוב? דאס הייסט, אויכעט דער רוב. עס דארף זיין א רוב. וויאזוי מעסט מען די רוב? “צריך להיות רוב עוביו ורוב היקפו”. עס האט צוויי מיני רוב. עס איז נישט גענוג אז איין זייט האלץ ברענט, נאר רוב פון די דיקקייט פון די האלץ, און רוב פון די היקפו. דאס הייסט, למשל, עס איז דא איין האלץ, די לענג און ברייט. די לענג און די ברייט, דאס איז די היקפו. רוב היקפו מיינט פון אלע זייטן. דאס הייסט, עס איז דא רוב עוביו, דאס איז די דיקקייט, די גאנצע שטיק האלץ.

דאס הייסט, די לענג, עס איז נישט… וואס הייסט רוב עוביו און רוב היקפו? ס׳איז די דיקקייט. אפשר נישט פון אינעווייניג קען זיין ס׳ברענט נישט, פון אינדרויסן, אפשר עפעס אזוי.

הלכה כ: מדורת בית המוקד – כהנים זריזים הם

אה, דא קומט נאך א היתר. “במה דברים אמורים? בגבולין”. די מדורה וואס מען זאגט אז מ׳טאר נישט אנצינדן איז בגבולין, דאס הייסט אין דרויסן פון ארץ ישראל, פון די בית המקדש. אבער אין די בית המקדש, “מחזירין את האור”, מעג מען יא אנצינדן די פייער ערב שבת עם חשיכה, “בעצים של מדורת בית המוקד”. מען צינדט אן די עצים אין מדורת בית המוקד. עס איז דא א פלאץ אין די בית המקדש וואס איז די מדורת בית המוקד, וואו פון דארטן צינדט מען אן עצים, האלץ. מעג מען אנצינדן האלץ. מ׳רעדט נישט אויף די מזבח, רייט? ערגעץ וואו איז דא א פייער.

Speaker 2: ניין, ניין, אין בית המוקד. דאס איז די בית המוקד, דאס איז די פלאץ וואו מ׳טראגט ארויס די קרבנות וואס מ׳ברענגט. די כהנים ווארעמען זיך. אה, פאר וואס ווארעמען? ס׳איז נישט… יא, ס׳איז די עבודה. אהא.

Speaker 1: “ואין חוששין שמא יחתה”. “שהכהנים זריזים הם”. כהנים זענען זריזים, ממילא דארף מען נישט חושש זיין. זריזים מיינט דא צו זאגן נישט אז זיי זענען שנעל, רייט? זריזים מיינט זיי געדענקען אז ס׳איז שבת, און זיי גייען נישט חותה זיין אפילו אין די וואך וואס וואלט יא מחיתה געווען. אזויווי בני חבורה זריזים הם. איך מיין די ענין איז, אפשר כהן קען זאגן, ווייל א כהן טוט יעצט די עבודה. אבער ווען מענטשן טוען עפעס צוזאמען מיט א חבורה, אן ערנסטע זאך, לייגן זיי צו קאפ. מען טוט נישט זאכן רענדאם.

כהנים, מען טראסט די כהנים. מען טראסט נישט סתם מענטשן, מען טראסט כהנים.

Speaker 2: ניין, אבער איך רעד למשל בני חבורה. איך טראכט ביים סדר, וואס שטייט אין די מחזור אלעס וואס מען דארף טון, מען פאטשקעט נישט סתם. א מענטש טראכט מער, מען מעג, מען טאר נישט, ווייל מען איז יעצט בחבורה און מען טוט יעצט א מצוה צוזאמען, עס איז מער…

הלכות שבת – דינים פון אנצינדן פייער ערב שבת (המשך)

בני חבורה – דיגרעסיע

ר׳ זלמן: אזוי ווי בני חבורה. איך מיין די ענין איז, אפשר א כהן קען זאגן, ווייל א כהן טוט יעצט די עבודה, אבער ווען מענטשן טוען עפעס צוזאמען מיט א חבורה, אן ערנסטע זאך, לייגן זיי צו קאפ. מען טוט נישט זאכן רענדאמלי. כהנים, מען טראסט די כהנים. מען טראסט נישט סתם מענטשן, מען טראסט כהנים. ניין, אבער איך רעד למשל בני חבורה. איך טראכט ביים סדר, וואס שטייט אין די מחזור אלעס וואס מען דארף טון, מען פאטשקעט נישט סתם. מענטשן טראכטן מער, “מ׳מעג? מ׳טאר נישט?” ווייל מ׳איז יעצט בחבורה, מ׳טוט יעצט א מצוה צוזאמען, איז עס מער…

הלכה כא – מדורה פון קנים אדער גרינים

אקעי, “הוציא מדורה של קנים או של גרינים”. וואס טוט זיך אויב מ׳האט געמאכט א פלאם נישט פון העלצער, נאר פון צווייגלעך? קנים, נו, קנים. זייער גרינגע זאכן וואס כאפן זיך אן אין פייער. דינע געוויקסן. יא. “או של גרינים” מיינט נישט אטום, ס׳מיינט קערלעך, אזעלכע זאכן. דארט איז נישט די הלכה אז די רוב פייער דארף ברענען איידער מ׳טאר זיך לייגן ארויף. נאר די מיני זאכן צינדן זיך שנעל אן. ממילא, איינמאל ס׳ברענט שוין אביסל, גייט נישט דער מענטש מחלל זיין, ווייל ער ווייסט אז איינס ס׳ברענט שוין אביסל, נאך אביסל גייט שוין זיין גענוג א גרויסע פייער. “כי יראה שרובם ישרפו קודם השבת” איז די מיטל אין שטאמבא. ווייל די פייער ווערט שנעל אנגעצינדן, וועט ער נישט צוריק לייגן.

אגד את הקנים – צאמגעבינדענע קנים

לפיכך, זאגט די רמב״ם, ממילא פארשטייסטו אליין אז דאס איז נאר ווען די קנים און גרינים זענען צעשפרייט, צינדט זיך עס שנעל אן. אבער אויב מ׳וועט נעמען קנים און גרינים און זיי מאכן אז ס׳זאל זיין אזוי ווי עצים וואס זאל זיין קאנדענסד, און דעמאלטס צינדט זיך עס טאקע אן שוואכער, און דעמאלטס האט עס די דין ווי עצים. למשל, ער האט אגד את הקנים, ער האט זיי צאמגעבינדן, אדער ער האט אריינגעלייגט די אלע גרינים אין א קהילה און עס אנגעצינדן, דעמאלטס ברענט זיך עס נישט, ס׳געט זיך נישט א שנעלע ברען, נאר ס׳איז אזויווי עצים וואס ס׳דויערט ביז ס׳צינדט זיך אן. און דעמאלטס איז זיין די הלכה “צריך שתהא שלהבת עולה מאליה קודם השבת”, מ׳דארף אנצינדן פון זיך אליין קודם השבת.

הלכה כב – מדורה פון זפת, גפרית, רוויו, קירה

נאך איין הלכה ענליך. וואס טוט זיך א פלאם פון זפת או גפרית? זפת האבן מיר היינט אינדערפרי געשמועסט איז פסולת של זיתים, אדער גפרית, שוועבל. “או של רוויו, או של קירה”. וואס איז קירה? רוויו איז די זאך וואס די אטום חכם טאר נישט האבן אויף זיין בערגער. פעט. אן אנטשין פעט. אה, כירה שבה. אבער מען זעט ביי די מדליקים יא, אושיל קש, אושיל כבה. איינער איז געווען א ליידיגער, ליבער קודם השבת. ס׳איז א משל, אש מדלקת את עצמה, די פייער ברענט עס שנעל אויס, און נאך אביסל וועט שוין גארנישט בלייבן פון דעם.

מוסר-השכל – אנגרייטן צו שבת

איך מיין וואס מען לערנט ארויס פון דא איז, אז ערב שבת דארף שוין זיין גענוג אנגעצינדן אז ס׳זאל זיין שלהבת עולה מאליה בשבת. א איד דארף זיך אנגרייטן צו שבת, ער דארף זיך אנגרייטן צו שבת. יא, ווייל איינער זאל נישט דארפן זיין שבת, דו זאלסט נישט דארפן זיין אין שבת קרעכצן אזוי. מען דארף זיין פרייליך. מען דארף שוין זיין שבת׳דיג פאר שבת. געוואלדיג. וואס איז די ענד פון פרק? ג׳, יא.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗

EN English לחץ לפתיחה

📄 Download Transcript PDF

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Lecture – Laws of Shabbat Chapter 3 (Rambam, Sefer Zemanim)

Structure of the Chapter – Introduction

The third chapter of Hilchot Shabbat deals with the topic of performing work on Friday that continues into Shabbat. The chapter begins with general principles, and then proceeds to details of cooking, shehiyah, chazarah, hagsah, and hatmanah. The structure of the first chapters: Chapter 1 – ones and intent, Chapter 2 – pikuach nefesh, Chapter 3 – work begun on Friday that continues into Shabbat.

—

Halacha 1 – It is Permitted to Begin Work on Friday

The Rambam’s words: “It is permitted to begin work on Friday even though it completes itself on Shabbat, for we are only forbidden from performing work on the day itself, but that work should be done by itself on Shabbat is permitted. And it is permitted for us to benefit from what is done on Shabbat by itself.”

Simple meaning:

One may begin a work on Friday, even if it completes itself on Shabbat. The prohibition of Shabbat is only that the person should not do work on Shabbat itself. If work happens by itself on Shabbat it is permitted, and one may also benefit from the result.

Novel points and explanations:

1. The Rambam’s framing – a general inquiry: The Rambam frames the entire chapter as a general inquiry: what does “melachah of Shabbat” mean? Is the prohibition on the person’s action, or on the result of the work? The Rambam rules clearly: the prohibition is only on the person’s action “on the day itself,” not on the fact that work is being performed. This is the foundation for the entire chapter.

2. Examples from the Mishnah (beginning of Tractate Shabbat): The Rambam brings a series of examples that come from the Mishnayot (there called “light shevutim” – that your vessels may do work, you are not doing work):

– Opening water flow to a garden – opening the water supply to a garden on Friday, and it fills and continues all day (matter of planting).

– Placing incense under vessels – fragrant spices under vessels/clothing, which does its work throughout Shabbat.

– Placing salve on the eye and bandages on a wound – medicines on eyes or wounds, and they heal continuously throughout Shabbat.

– Soaking ink and dyes – making ink by soaking.

– Dyeing wool or linen – placing in a pot with dye, and they change color and continue throughout Shabbat.

– Spreading traps for animals, birds, and fish – spreading nets on Friday, even if they catch on Shabbat.

– Placing beams of the press and millstones – heavy beams/stones on grapes/olives to squeeze wine/oil.

– Lighting candles – lighting candles on Friday, and they burn and continue throughout Shabbat.

—

Halacha (continued) – The Exception: Shehiyah on Fire – Decree Lest He Stoke

The Rambam’s words: “And there are matters in this that we forbid, a decree lest he stoke the coals on Shabbat.”

Simple meaning:

In cooking there is an exception to the rule that one may begin work before Shabbat. The Sages forbade certain ways of placing a pot on the fire on Friday, because we are concerned that the person will stoke the coals (stir/mix the coals) on Shabbat – which is a Torah prohibition of kindling and/or cooking.

Novel points and explanations:

1. The Rambam’s approach – shehiyah as an exception, not a topic in itself: In the Gemara (and as most people learn it) shehiyah/hatmanah is a topic in itself. But the Rambam places it as an exception within the rule that one may begin work before Shabbat. The basic law from the Torah is permitted (even in cooking), but the Sages made a decree because in cooking there is a special concern.

2. Why specifically by cooking: In all other works (planting, trapping, squeezing, dyeing, lighting candles) there is no concern. But in cooking there is a special concern, because a person wants to have good food, and he has an interest in stirring the coals so it will become hotter.

3. The mechanism of stoking: When cooking with coals, ash accumulates that blocks oxygen from reaching the fire. By stirring/stoking, the ash falls off, air comes in, and the fire becomes strong again. This is a prohibition of kindling (lighting fire) and also cooking (cooking on Shabbat).

4. The rule when one must be concerned: The principle is: when the person has an interest in stirring (because more heat will make the food better), then we are concerned. But when there is no reason to stir – for example: the food is already finished, or it will take a very long time anyway, or stirring will make the food worse – then there is no decree.

—

Halacha 3 – Rules of Shehiyah: Food and Fire

The Rambam’s words: “A dish that has not cooked completely, or hot water that has not been heated completely, or a dish that has cooked completely but as long as it reduces it improves – one may not leave them on the fire on Shabbat even though he placed them while it was still day, a decree lest he stoke the coals in order to complete its cooking or to reduce it.”

Simple meaning:

One may not leave a pot on fire over Shabbat in three situations: (1) food not yet completely cooked, (2) hot water not yet completely heated, (3) food that is already cooked but becomes better from further cooking (mitzamek veyafeh lo). All three have a concern that the person will stoke the coals.

Novel points and explanations:

1. Two dimensions of laws: There are two separate topics: (1) Laws in the food – whether the food has something to gain from further cooking; (2) Laws in the fire/oven – what kind of fire, what kind of oven, whether one can/must do geruf vekatum. Additionally there is a third factor: when the coals are already almost burned out (gachalim umeimot), there is an extra leniency.

2. The Rambam’s structure: The Rambam goes in a certain order: first – which foods are forbidden (the problematic ones); then – for such foods, which ovens/fires are a problem; then – foods that are not a problem at all (mitzamek vera lo, etc.).

3. Meaning of “mitzamek veyafeh lo”: Mitzamek means the food becomes smaller – like a kugel that becomes more crispy and smaller the longer it’s on the fire. “Yafeh lo” means this is a good thing – the person wants some of the water to cook out, it should become crispy.

—

Advice for Shehiyah – Geruf Vekatum

The Rambam’s words: “Therefore, if he swept – removed the fire, or covered – covered the fire in the stove with ash on top of the thin coals… or heated with straw and stubble or thin animal dung – it is permitted to leave it, for he has removed his attention from the dish, we do not decree lest he stoke.”

Simple meaning:

Three pieces of advice to make shehiyah permitted: (1) Goref – removing the coals; (2) Kotem – covering the coals with ash; (3) Heated with weak materials (straw, stubble, thin animal dung) that don’t burn so strongly. Also: coals that are already burned out (umeimot) are like covered with ash.

Novel points and explanations:

1. Meaning of “hisich da’ato” – not a reminder/sign, but a reality: “Hesech hada’at” means not that he makes a sign/reminder that today is Shabbat (like a challah cover with “Shabbat” on it). It means that he has actually removed the possibility of stoking, or at least distanced it so far that he no longer stands with the poker to stir. This is a law in reality, not a law in consciousness. Proof: By gachalim umeimot it is permitted even without any action of hesech hada’at – because the reality itself is that it’s already distanced.

2. False understanding rejected: People sometimes think that gerifah uketimah is a “mere reminder” – a sign to remember that it’s Shabbat. This is clearly rejected: it’s not like placing a guard, not like a sign. It’s a way that makes it so the person practically cannot solve the problem of slow cooking. Even theoretically he can still do something, but he has already “closed it off” – it’s already over, he no longer stands in a position of stoking.

3. Distinction from a guard: In other laws (for example with children where there is a minority concern) one can place a guard. But here by shehiyah it doesn’t work with a guard – the law operates by removing the reality of the fire, not through supervision.

—

Halacha 4 – Distinctions of Ovens: Tanur, Kirah, Kupach

Tanur – Even Geruf Vekatum Doesn’t Help

The Rambam’s words: “In what case are we speaking? In a kirah that has little heat. But a tanur… even if swept and covered, or heated with straw and stubble – one may not leave in it or on it or leaning against it, a dish that has not cooked completely or that has cooked completely and reduces and improves.”

The Rambam’s reason: “For sweeping only sweeps most of the fire, and it is impossible to sweep all the fire so that no sparks of fire remain, and because its heat is hot, it is possible that he will stoke the coals.”

Simple meaning:

The leniency of geruf vekatum only applies to a kirah (weaker heat). But in a tanur (stronger heat) even geruf vekatum doesn’t help – one may not do shehiyah neither inside, nor on top, nor next to it.

Novel points and explanations:

1. Three types of ovens: Tanur – hottest (built wide at bottom, narrow at top, holds heat); Kupach – a bit weaker than tanur; Kirah – least hot (has little heat). The word “shefitah” means the action of placing a pot on the fire. Kirah has room for placing two pots (on top), kupach has room for one pot, tanur is a completely closed one.

2. The distinction between kirah and tanur by geruf: In a kirah, if there are weak coals or only a drop remains, stoking won’t accomplish anything – therefore there is no concern lest he stoke. But in a tanur, because its heat is very hot, even the few sparks that remain after sweeping, stoking them will help – therefore the person has a reason to want to stoke.

3. Realistic explanation why coals always remain: A tanur is a fiery place where one keeps adding coals – one doesn’t even see the floor. Even when one sweeps out and adds new coals, something always remains.

4. Three ways of shehiyah by tanur – all forbidden: (1) Inside – inside the tanur; (2) On top – on top of the tanur; (3) Leaning against it – next to it, if it gets hot from the wall. All three are forbidden by tanur even with geruf vekatum.

5. The Rambam’s three ways by tanur: The Rambam lists that even (a) little fire, (b) straw and stubble fire, (c) covered with ash – all three leniencies that help by kirah, don’t help by tanur, because its heat is hot.

6. Question: if one can indeed sweep all the coals? If someone has a “fancy” tanur where one can remove the entire bottom tray, seemingly it should be permitted. Answer: Perhaps such a tanur wouldn’t be called “tanur” at all but “kirah,” because the reality of a tanur is specifically that something always remains.

7. Why does the Rambam give the reason? The Rambam gives length with the explanation – perhaps he means this for halacha: that if one finds a way to sweep every last spark, it will indeed be permitted. The Rambam wants to explain why the Sages forbade, and through this he shows that the prohibition is only where the reason applies.

8. Ma’achal ben Derusai: There is an opinion that “not cooked completely” means not yet ma’achal ben Derusai, and others are lenient that ma’achal ben Derusai is already considered “cooked completely.” The Rambam does not bring the topic of ma’achal ben Derusai here.

[Digression: Modern Ovens and the Matter of the Blech]

A broad discussion about whether the concern of lest he stoke applies to modern ovens:

1. The Brisker Rav’s position: He couldn’t understand why people put a blech on modern ovens, because there’s nothing to stoke – there are no coals.

2. The foundation of “lest he stoke”: Chazal specifically said “lest he stoke the coals” – stirring in coals. It doesn’t say “lest he add” or “lest he increase the fire” – not a concern that one will make the fire bigger. Stoking is a normal part of cooking with coals – like at a barbecue, where one constantly stirs. But with modern ovens it’s not the normal order of cooking to stand and turn up the knob.

3. Counter-argument: A person can want the oven to become hotter so the food will be more cooked – this is the same concern! Answer: In Chazal’s times one could also bring new coals from outside – this was also technically possible, but Chazal didn’t forbid it, because it’s not the normal order. Just so with modern ovens: it’s not established that one turns up the knob in the middle of cooking.

4. The blech is a “reminder”: The custom of Israel to put a blech is more like a sign/reminder – to remember not to touch – not because it’s a real leniency of geruf vekatum.

5. Counter-position: Once the Sages said that when a person has an interest in making his food better/faster, one must be concerned – and this is indeed relevant also with modern ovens. A person makes cholent, comes in the middle of the night, “oh, I can make the cholent even more cooked” – this is the same concern! Answer: If your position is that it’s a new decree, aluminum foil doesn’t help at all – because geruf vekatum means that one can almost no longer stoke, but aluminum foil does nothing practical. “You’re making a new prohibition with a new leniency.” There is no such decree that everything that will become better one must be concerned about – there is only a decree specifically with coals that one is accustomed to stoking. Every Jew may make fences and safeguards for himself, but it’s not “the halacha.”

[Digression: The Rambam’s Approach in Ruling – Not Applying to New Realities]

The Rambam almost never says “in our time when we don’t use such-and-such vessel of the Gemara, but something new, the law is different.” He views himself as merely a summarizer of the Oral Torah – he brings the examples from the time of the Mishnah. Applying to a new case is the job of a rabbi, not of a halacha book. The Mishnah Berurah is also this way: the Chafetz Chaim never wrote once about new technology – not because he was afraid to get involved, but because his job was to bring what the halacha is. (In contrast, the book “Machaneh Yisrael” by the Chafetz Chaim, which is a practical book for soldiers, there he does bring practical rulings.) Rav Shlomo Zalman Auerbach said his opinion about electricity, but he said one cannot make a general rule from this, because we don’t have the power to make a new rule in halacha.

—

Kupach – The Middle Between Kirah and Tanur

The Rambam’s position: A kupach is a middle way between a kirah and a tanur – it holds more heat than a kirah but less than a tanur.

Simple meaning:

If the kupach is heated with geft (olive waste) or wood – which makes strong coals – the law is like a tanur: one may not place on it or near it a dish that has not cooked completely or mitzamek veyafeh lo, and even geruf vekatum doesn’t help. But if heated with straw and stubble (weaker coals), the law is like a kirah heated with straw and stubble, and it is permitted.

Novel points and explanations:

1. Semichah by kupach: By a tanur one may not lean (place next to), by a kirah one may. By a kupach – it depends: if heated with geft/wood (the size of a tanur), one may not lean; if with straw and stubble, one may, like a kirah.

2. “And it is permitted to lean against a kirah on Friday” – leaning next to a kirah on Friday is permitted even without the conditions of geruf vekatum. The Rambam doesn’t count this among the laws of kirah’s prohibitions because it’s not a question at all.

3. The main distinction of kupach: It is smaller – the meat is closer to the heat, therefore it holds more heat than a kirah.

Such a tanur cooks through insulation – when one opens it, air enters, the meat hardens, the tanur cools, and it is a loss. Therefore no one will open it in the middle of Shabbat.

Novel points and explanations:

1. This type of tanur produces soft meat specifically because it is closed – opening directly harms the result, therefore there is no concern lest he stoke.

—

Halacha: Anything That Wind Harms

The Rambam’s words: “And so anything that wind harms, we do not decree upon it lest he open and stoke.”

Simple meaning:

Anything that wind is harmful to the tanur, we are not concerned that he will open and stoke.

Novel points and explanations:

1. Question from flax oven: The Rambam said earlier (beginning of chapter) that one may place pieces of flax in the tanur on Friday. If the foundation of “lest he stoke” is only by food (because one wants to eat it on Shabbat), why does one need a special reason by flax oven?

2. Novel point in understanding the law: The previous understanding is not entirely correct. The Rambam is explaining that the reason why flax oven is permitted is the same reason as “sealed the mouth of the tanur” – because when air enters it is harmful. It’s not because “lest he stoke” only applies to food, but because by this tanur the concern is not relevant from the reality.

—

Halacha: Whole Kid – Thick Meat

Novel points:

1. Exception by kid: We learned that kid meat is harmed by stoking. But a whole kid (entire animal, as on Passover eve) – there are bones and other parts, it’s not so sensitive. But if one makes it “inside the tanur” (sealed) the concern is also not there, because the tanur cools when one opens it.

—

Halacha: Passover Eve That Falls on Shabbat

The Rambam’s words: “It is permitted to lower the Passover lamb into the tanur near dark, even though it is not inside the tanur” – one may lower the Passover lamb into the tanur when it becomes night, even if one doesn’t seal the tanur. “Members of the group are careful.”

Simple meaning:

Seemingly one should be concerned lest he stoke, because the tanur is not sealed. The Rambam brings a special reason: people who make a group together for the Passover sacrifice take it seriously.

Novel points and explanations:

1. Source for “guard” leniency: This is a source for the leniency that was sought earlier – that a guard (or a special situation of carefulness) can nullify the concern lest he stoke.

2. Why members of a group are different: When a group cooks together, one plans it in advance, one makes someone in charge of the oven, one knows it’s Shabbat. In a private home, everyone passes by the pot and thinks “let’s make it a bit more crispy” – this is the concern lest he stoke. But a group plans in advance.

3. Comparison to “priests are careful” – there is a personal connection to the rule, but it doesn’t say that every group (like a table at a rebbe’s) has this law – it’s only by Passover.

—

Halacha: Roasted Meat – Meat, Onion and Egg on Coals

The Rambam’s words (from Mishnah): “One may not roast meat, onion and egg unless they will be roasted while it is still day.”

Simple meaning:

One may not roast meat, onion or egg on fire, unless it becomes finished (fit to eat) before Shabbat. If it’s not finished while still day, it’s like a dish that has not cooked completely – forbidden. If it remained on the fire on Shabbat, it is forbidden until Saturday night the time it would take to make it.

Novel points and explanations:

1. Why roasted meat is different from a pot: By roasted meat (dry meat on fire, without spices/liquid) stoking is harmful – it will burn the meat. This is mitzamek vera lo – the meat doesn’t become better with more fire, but becomes burned. Therefore “he makes it charred” – stoking only makes a burned layer. This is the distinction between roasting and cooking (cooking in a pot with liquid).

2. Connection to incense: The Rambam returns to an earlier law – one may place incense under vessels/laundry. Why not lest he stoke? Because stoking by incense will burn the incense and damage the vessels – it’s also mitzamek vera lo. This is the same reason as by roasted meat.

—

General Principle – “Anything That Is Only Forbidden Because of Appearance”

The Rambam’s words: “And why? Anything that is only forbidden because of appearance… but a decree lest he stoke the coals.”

Novel point:

The Rambam warns against a possible error – one should not think that the prohibitions are because one may not begin work on Friday that finishes on Shabbat. The foundation from the beginning of the chapter remains: work that one begins on Friday is permitted even if it finishes on Shabbat. The specific prohibitions are only about lest he stoke.

—

Halacha: Wool in the Dye Pot (Dyeing)

The Rambam’s words: “One may not place wool in the dye pot unless he places it when it is close to the fire… and its mouth is sealed with clay.”

Simple meaning:

One may not place wool in a pot (for dyeing) unless the pot is already off the fire, and also the mouth must be smeared with clay – lest he lift it and return it (to the fire).

Novel points:

The wool in the dye pot speaks of dyeing, as Tosafot (13a) and Rambam Hilchot Shabbat Chapter 9. This is also a concern of lest he stoke, therefore one needs special conditions.

—

Halacha: Transgressed and Left – Post Facto If One Transgressed the Laws of Shehiyah

The Rambam’s words: “Any dish that is forbidden to leave… if he transgressed and left it, it is forbidden to eat it… until Saturday night, and he waits the time it would take to make it.”

Simple meaning:

If someone sinfully left a dish on the fire (that one was not allowed to), one may not eat it until Saturday night, and one must wait after Saturday night “the time it would take to make it” – the time it would have taken to cook the food from the beginning.

Novel points and explanations:

1. The foundation of the penalty – Shabbat action: The Rambam builds this law on the rule that one may not benefit from a prohibited action of Shabbat. This is an interesting case, because the person did not actually do any action on Shabbat itself – he placed it on Friday. It’s not a classic “Shabbat action” like when someone does a sin on Shabbat itself. The novel point is that although the action was Friday, because the prohibition (shehiyah) happened on Shabbat, this is treated like a Shabbat action.

2. Question what is the rabbinic prohibition – Friday or Shabbat? Is the rabbinic prohibition when he placed it on Friday, or when he left it there on Shabbat? Perhaps there is an obligation to remove it on Shabbat when he didn’t forget, because as long as it lies there there is “lest he stoke.” Therefore the rabbinic prohibition is from Shabbat itself – the leaving it there.

3. Distinction between intentional and unintentional:

– Intentionally – forbidden until Saturday night, plus the time it would take to make it.

– Unintentionally – the Rambam further distinguishes: if the dish did not cook completely (not cooked completely), it is also forbidden on Saturday night. But if the dish is already cooked completely, and the prohibition was only because it is mitzamek veyafeh lo – then it is permitted to eat it on Shabbat immediately, because he doesn’t have such strong benefit from the Shabbat action, because it was already cooked.

4. Dispute of Ra’avad: The Ra’avad strongly criticizes the Rambam’s distinction between unintentional and intentional. The Ra’avad doesn’t see a distinction between forgetfulness and intentional, and according to him even unintentionally should also be forbidden.

[Digression: Rashi’s Position – Ma’achal Ben Derusai]

Rashi, based on the position of Chananya in the Gemara, holds that if the dish is cooked at least a third (ma’achal ben Derusai), one may already leave it even without gerufa uketuma. The Shulchan Aruch rules like Rashi leniently. The Rambam however explicitly doesn’t accept this – he says “rule” (not cooked at all or cooked completely), which excludes the intermediate stage of ben Derusai.

—

Laws of Chazarah – Returning a Pot to the Fire on Shabbat

The Rambam’s words: “Anything that is permitted to leave on the fire, if he removed it from the fire, it is forbidden to return it to its place.”

Simple meaning:

Even things that one may leave (shehiyah) on the fire, if one removed it, one may not return it. Chazarah is stricter than shehiyah.

Novel points and explanations:

1. New foundation – appears like cooking: The prohibition of chazarah is not from “lest he stoke” (like by shehiyah), but a separate decree: when one returns a pot to the fire on Shabbat, it looks like one is cooking on Shabbat (appears like cooking). This is a completely different reason.

2. When one may return – only a swept or covered kirah: Of all the leni

encies that we learned by shehiyah, by chazarah only one is valid: a kirah that is swept or covered, or a kirah/kupach that were heated with straw and stubble. The leniency of placing a raw piece of meat (which helps by shehiyah) doesn’t help by chazarah, because that would actually be cooking on Shabbat. The leniency of geruf/katum by chazarah is because there is not really any fire, or it’s weak, therefore it doesn’t look like cooking.

3. Condition: “that he didn’t place it on the ground”: One may only return if one didn’t put down the pot on the ground. When one still holds it in hand, it looks like a continuation of what was already there. But “from the moment he put it down” – once he put it down – “he doesn’t return and place it” even on a swept and covered kirah, because then it really looks like he’s placing a new pot on Shabbat. “Ground” in the Gemara means the floor, because the kirah was a low structure in the ground (as the Rambam writes in Perush HaMishnayot).

4. Tanur and kupach like coals – forbidden even chazarah: One may not return to a tanur at all, and not on a kupach that is like coals, only on a kirah – even swept and covered – because “its heat is very hot,” and it looks like one is cooking on Shabbat.

5. Semichah = chazarah: “Anything that one may not return upon, one may not lean against” – if one may not return to a certain fire, one also may not lean (place next to) on Shabbat. Semichah on Shabbat is only permitted on a swept and covered kirah.

Chazarah from Kirah to Kirah

Rama: “It is permitted to return from kirah to kirah” – one may remove a pot from one kirah and place it on another kirah, “as long as he didn’t place it on the ground in between.” Chazarah doesn’t only mean returning to the same place, but to any hot surface, even a different kirah. “Even from a kirah that was swept while still day to a kirah that was swept while still day” – if both are swept and covered.

“But not from kirah to hatmanah and not from hatmanah to kirah” – one may not switch from kirah to hatmanah (covering with things that keep warm, without fire) or vice versa. Reason: One may not make a new hatmanah on Shabbat.

—

Halacha: Hagsah – Stirring in a Pot on the Fire

The Rambam’s words: “It is forbidden to insert a ladle into the pot on Shabbat when it is on the fire, even in ways that it was permitted to be on the fire, and even to remove from it on Shabbat, because it is like stirring, and this is one of the needs of cooking, and it turns out like cooking on Shabbat.”

Simple meaning:

One may not insert a spoon/ladle into a pot that stands on the fire on Shabbat, even just to remove food, because inserting it stirs the food (hagsah), which is part of cooking.

Novel points and explanations:

1. Hagsah is not just “appears like cooking” – it’s actually an improvement: Hagsah is not merely a matter of appearance, but it’s actually a need of cooking – stirring improves the cooking. Therefore actual cooking can occur on Shabbat, not just looking like cooking.

2. The Rambam’s novel point – even removing: The Rambam forbids even just removing things from a pot with a ladle on Shabbat – because while removing it also gets stirred. The Ra’avad disagrees and says “he has exceeded his measures” – he agrees that stirring is forbidden, but just removing from a pot is “too much” stringency.

3. The main problem is inserting the ladle: A pot that sits with a serving spoon inside looks like one is in the middle of cooking. Therefore, pouring from the pot (without inserting a spoon) would seemingly be permitted – because when it’s no longer on the fire, the stirring is not cooking.

4. Dispute of Shulchan Aruch and Rama regarding hagsah: The Shulchan Aruch says that hagsah is only forbidden when it is not cooked completely, but “something that is cooked completely, meaning mitzamek vera lo, there is no hagsah in it.” The Rama however is stringent that even cooked completely also has hagsah.

5. Practical difference – cholent vs. soup: By cholent there is a reason to stir so it won’t get burned from below (mitzamek veyafeh lo), but by chicken soup it’s hard to see a real reason to stir. The common practice is that one doesn’t remove directly from the pot when it’s still on the fire – one lifts it (off the fire) first.

—

Halacha: Bread (Baking Bread on Friday)

The Rambam’s words: “One may not bake bread in the tanur near dark, nor a flat cake on coals, unless the surface that is attached to the tanur or to the fire will crust.”

Simple meaning:

One may not place bread in the oven near dark, whether in a tanur or a flat cake on coals, except when the side that is stuck to the tanur (or to the fire by a flat cake) is already hardened (will crust its surface).

Novel points and explanations:

1. Which side must crust: In the Gemara it’s not clear which side. The Rambam rules that it is the side “that is attached to the tanur or to the fire” – that is, the side that is stuck to the tanur (by bread) or to the fire (by a flat cake), not the side that is exposed to the air. Even when the other side is still raw, it’s already enough. This is interesting because it’s more similar to ben Derusai – a measure of partial cooking.

2. Why bread is different from other foods: By bread there is no concern of mitzamek veyafeh lo. The Rambam says: “We are not concerned lest he stoke, for if he stokes the bread its taste will be ruined” – if one stokes the coals, the bread will be burned, not better. Therefore, after crusting its surface it is already permitted to leave, because stoking harms.

3. But before crusting its surface there is indeed a concern lest he stoke – this is a new measure, not ben Derusai, not completely, but a special measure for bread. By raw bread the leniency of “stoking will ruin” is lacking because it’s not yet baked enough that stoking will harm.

4. Distinction between bread and covered kid: By a covered kid (which also stoking will ruin) one may place it right near dark even raw. By bread one must wait until crusting its surface – because by bread in the earlier stage (before crusting) stoking does help, and only after crusting does stoking harm.

—

Halacha: Transgressed and Transgressed by Bread – Intentionally and Unintentionally

The Rambam’s words: “And if he placed it near dark and its surface has not yet crusted – if intentionally, it is forbidden… and if unintentionally, it is permitted to remove it on Shabbat for the need of three meals.”

Simple meaning:

If one unintentionally placed bread in the oven when it’s not yet crusted its surface, one may remove it on Shabbat – but only as much as one needs for the three Shabbat meals.

Novel points and explanations:

1. Half penalty by unintentional: Here there is a half penalty by unintentional – different from other foods where unintentionally there was no penalty at all. By bread unintentionally one may only take as much as one needs for three meals.

2. Why the distinction? Because bread has special importance for Shabbat meals (lechem mishneh). The Sages gave a special leniency in honor of Shabbat meals, but limited only to what one needs for the meals.

3. Measure of removal: One may immediately Friday night remove enough for all three meals.

—

Halacha: Removing the Bread – How One Removes Bread

The Rambam: Even in the permitted manner (when it’s already crusted its surface), when one removes bread from the tanur, one should do it “only with a knife and the like” – with a change, not with the regular utensil (shibber/radid).

Novel points:

Novel points:

1. The Rambam says “therefore” – that is, from the reasoning itself one can understand the distinction: because the entire leniency by reeds is because they ignite quickly, therefore when one binds them together and they burn slowly, the leniency falls away.

—

Halacha: Fire of Pitch, Sulfur, Fat, Wax

Simple meaning:

These are materials that ignite quickly, similar to reeds, and have the same law – one doesn’t need to wait until most burns.

Novel points:

1. Pitch is the same as olive waste.

2. A comparison is brought to “fire that kindles itself” – the fire burns it out quickly, and soon nothing remains.

—

[Digression: General Moral Lesson]

On Friday it must already be sufficiently lit that the flame rises by itself on Shabbat – a Jew must prepare for Shabbat, he must already be “Shabbat-like” before Shabbat, one shouldn’t need to struggle on Shabbat, but one should already be joyful.

—

*The lecture ends with the end of Chapter 3.*

📝 Full Transcript

Laws of Shabbat Chapter 3 – Beginning Work Before Shabbat

Introduction – Structure of the Chapter

Okay, good. Are we learning more? We’re learning Laws of Shabbat in Sefer Zemanim from the Rambam, the third chapter, Chapter 3.

We’re still holding by the Rambam enumerating the 39 melachot (forbidden labors). He speaks, the beginning is somewhat general halachot (laws) on all of Shabbat, what is relevant to Shabbat. And this chapter also, if you read it, he begins with a general principle of… a principle of Shabbat. Later it’s already less of a principle, it already goes into the details of bishul (cooking), of hatmanah (insulation). But I would say the way the Rambam frames it, you can still understand that this is the principle of the question. Which melachot, may one do melachot from erev Shabbat (Friday afternoon) that happen automatically on Shabbat? Is there in this a principle, a great exception, which is the prohibition of shema yachteh (lest he stoke), which includes many details of shehiyah (leaving food on the fire) and hatmanah and so on. But essentially it’s all a general inquiry, what is the meaning of melachat Shabbat (Shabbat labor)?

We’ve already learned Chapter 1 on actions and intention, Chapter 2 on pikuach nefesh (saving a life), Chapter 3 on doing melacha from erev Shabbat that continues into Shabbat.

Halacha 1 – It Is Permitted to Begin Work Before Shabbat

The Rambam tells us thus, one may not do melachot on Shabbat. But what happens regarding melachot that will be done on Shabbat through a melacha that you didn’t do on Shabbat, but rather that you prepared before Shabbat?

The Rambam says thus, one is permitted to begin a melacha on erev Shabbat, on erev Shabbat one may begin doing a melacha, even though it completes itself on Shabbat. Even if the melacha is done by itself, on its own, meaning he lit it, he started the thing, and it happens by itself afterwards on Shabbat. A person might have thought it’s not permitted, because the melacha takes place on Shabbat.

But the Rambam says, it is indeed permitted. Why? For we were not forbidden, the prohibition that the Torah said about doing melachot on Shabbat was only that we should not do melacha on the day itself, one may not do, that the person should not do. But the problem is not that the melacha should be done. But that the melacha should do itself on Shabbat is permitted, so there’s no problem that a melacha should happen, only that a melacha should be done by a person on Shabbat.

And it is permitted for us to benefit from what is done on Shabbat by itself, both that one may let it happen, and also that one may afterwards benefit from what happened, unlike normally if a person did a melacha on Shabbat. That is forbidden to benefit from. This one may benefit from.

Halacha 2 – Examples from the Mishnah

And the Rambam explains, he brings the gemarot (Talmudic passages). How so? One may open water channels to a garden on erev Shabbat at nightfall. One may open the stopper, or whatever, from a place where water begins flowing into the garden, so that much water should flow in. One may do it erev Shabbat at nightfall. Although one knows that now almost no water will flow in, the actual flowing of water into the garden will happen on Shabbat. So this is apparently a matter of zeri’ah (planting), I know, by water in a field on Shabbat is zeri’ah. But this is not called zeri’ah, because he did the action before Shabbat. So one may open the water to the garden on erev Shabbat at nightfall, before it gets dark, or when it gets dark, it’s the last minute when it’s still not Shabbat, and it fills and continues all day long, that the field should be filled with water throughout Shabbat.

And the same thing, and one places a censer under garments. One may place a device in which one puts fragrant hot spices, and it should make a good smell, it should perhaps perfume the clothes. What is this a prohibition of… what is the prohibition of a censer? It’s a prohibition of… let’s not go into what the prohibition is, but there is a leniency. What does it have to do with which prohibition? It’s later. But the point is, although he will have it all Shabbat long, the device will do its work throughout Shabbat, that it should perfume the garments.

The same thing, and one places kilor on the eye and bandages on a wound. One may place medicines on the eye, or a band-aid, whatever it is, on a wound. Although the kilor will do its function throughout Shabbat, and they heal continuously all Shabbat long.

The same thing, and one soaks ink and dyes at nightfall. To make ink, one needs to combine ink and dyes, letting them soak. If one does this, the work of it, the melacha of it, is done at nightfall, it’s permitted. Yes, and what did we say? Although the ink and dyes soak together throughout Shabbat, the ink is completed on Shabbat, the melacha is done before Shabbat.

The same thing, to dye wool, one places wool in a pot, or to dye linen items, pieces of linen, one places it in a pot together with the dye and so on, and they change and continue all Shabbat long, even though throughout Shabbat the wool or the linen is changed, it becomes a greater form on Shabbat.

I don’t know if dyeing or perhaps making the wool stronger, I don’t know exactly, the avot hamelachot (primary categories of labor) was dyeing, okay. And I’m interested that he brings all these gemarot that are in the Mishnayot.

And one spreads nets, one may spread out nets for animals and birds and fish, also at nightfall on erev Shabbat, even though on Shabbat it will catch.

And one places beams in the olive press and the wheels of the winepress while it is still day, one may place a heavy beam on grapes, or a large circle, a round stone, on olives in the press, or whatever, conversely, to squeeze out the wine and oil, one may place the heavy thing while it is still day before it gets dark before Shabbat, although the job of this, squeezing out the liquid, happened on Shabbat, and the liquid flows continuously all Shabbat long.

The same thing one lights candles, one lights them in the evening, and they burn continuously all Shabbat long, it burns all Shabbat.

These are all the halachot that are stated there at the beginning, wait, that are stated there at the beginning of Tractate Shabbat, there it’s called minor shevutim (rabbinic prohibitions), that your vessels may do a melacha, you’re not doing any melacha, this is the principle that the Rambam brings here.

Halacha 3 – Exception to the Rule: Leaving Food on the Fire

But by cooking there are already more detailed laws. He says that the principle is like all others, that one may place a pot on the fire, and meat in the oven or on the coals, and it should cook throughout Shabbat, and you may eat it on Shabbat.

But here it’s already more complicated, here there is… all things one may benefit from, but by cooking there are indeed more details of ways how one may not. And there is in this matter the prohibition is not from the Torah, from the Torah it’s permitted. It’s not forbidden just because the melacha happens on Shabbat, because everything one may do that the melacha should happen on Shabbat. Rather there is another concern, that one is concerned that the person will do, that even though there is a way how to place the pot on the fire, one is concerned that he will indeed do melachot on Shabbat, and because of this they forbade it.

A decree lest he stoke the coals on Shabbat, he will stir, he will poke around with the coals on Shabbat, and he transgresses on mevashel (cooking) on Shabbat.

The Rambam’s Framing – Shehiyah as an Exception to the Rule

This is a rabbinic decree, that one may not… it’s like an exception to the rule that one may do things from erev Shabbat that happen on Shabbat. The Rabbis forbade certain things that can cause a person to cook on Shabbat. Not actually cook, but yachteh bagechalim (stoke the coals) which is also counted apparently as a Torah prohibition of mevashel. Right?

Now we’re going to learn, essentially in the Gemara, or how most people remember it, it’s a sugya (Talmudic topic) in itself. But the Rambam puts it in that it’s a detail in the law that one may indeed begin doing a melacha before Shabbat and the melacha should do itself on Shabbat. “Except,” he’s now going to say an except. The except is when there is a concern that one does indeed the main work before Shabbat, but there is a concern that on Shabbat the person will stumble and do a melacha again.

This is a matter of the thing of preparing food. Although there is a way of preparing food by placing it on the fire before Shabbat, but because a person wants to have good food, there are various concerns and various conditions when one must be concerned that one will stumble on Shabbat and do melachot so that the food should be better.

There is one concern which I know, if you know of other things you can tell me: shema yachteh bagechalim (lest he stoke the coals).

Yes, we’re talking about food. All the concerns are when one prepares food. There is… yes. There is also, it looks like he’s not cooking now, we’ll see later. We’ll learn the concerns. There is chazarah (returning), if it doesn’t look like he’s cooking. If it’s chazarah, it’s another thing. But yes, let’s learn further.

When One Must Be Concerned – The General Rule

The Rambam says thus, and there is in this matter – the thing we discussed that one may essentially do, if one does the action before Shabbat one may do it even though the occurrence, the result happens in the middle of Shabbat, but there is when one may not. And there are in this matter ways that we forbid – there are ways that one may not place the pot on the fire on erev Shabbat. Ways – there are different types of food, types of pots, types of pots, I mean ovens, types of ovens that are forbidden. A decree lest he stoke the coals on Shabbat – why is it forbidden? Because one is concerned, the Sages made the decree, that if one allows it people will stumble by stirring the coals on Shabbat.

Because in the past cooking was done with coals, and the coals need to be stirred from time to time so they should become hot again, because the ash prevents the oxygen from reaching the fire and giving it life. So the method is, to move around the coals a bit so that the ash that is already completely burned out should fall off, air should be able to reach the fire, and the fire begins to cook again. And then he transgresses on mav’ir (kindling), and also apparently on mevashel, because he’s cooking now on Shabbat, he makes the flame higher on Shabbat.

Whoever makes a grill with coals knows about this. Yes, it’s something that one must constantly, every little while one must give a stir, whatever one must do.

The Rambam says, what are the ways when one must indeed be so concerned? The Rambam is going to bring various examples, but I want to say it beforehand broadly, I mean that it will be easier. That when one must be concerned is when the person wants, has an interest to stir so it should become hotter, then one is concerned. So if it’s such a type of food that if it becomes hotter it will become even better, it will become crispy, I don’t know, or such sorts of things.

But for example, there are other sorts of foods or sorts of situations where there is no reason at all that you should want to stir, or where it’s going to take very long anyway for it to cook, so you won’t accomplish much with the little bit of stirring. Or that the stirring will make it worse. The Rambam is going to enumerate all these types. Yes?

Yes, there are apparently two things that are new here. One must learn the rules internally, but essentially two other conditions. First of all, there is a law in the tavshil (cooked dish), right? Only a tavshil that has something, if you say that it’s not something that benefits from being cooked more or better, then there is a concern. And secondly there are laws in the fire. Which sort of fire one can be machteh (stoke), or one must be machteh, or one cannot remove that. Which type of oven, which type of fire, which type of machteh?

No, there is besides that, when there are actual coals, which have almost no coals left, there is also an extra claim and an extra place.

Yes, okay, okay. Yes, true, that you’re going to add to it. I’m just saying, generally there is a law of the tavshil. Afterwards, even a tavshil that has a concern, it still must be such a sort of fire or such a sort of oven that one can be concerned about. So the Rambam’s structure is going to be, he’s going to begin giving the tavshil that is forbidden. Afterwards he’s going to say, in this tavshil all sorts of ovens and sorts of fire are forbidden from that oven that one must be concerned about. Afterwards he’s going to say what about a tavshil that is not at all a problem, that doesn’t benefit at all. And the Rambam says thus, keitzad (how so), he begins thus:

The Rambam’s Words: A Dish That Is Not Fully Cooked

A tavshil that has not been fully cooked, a tavshil that has not yet been completely cooked, it has not yet been fully cooked, or hot water, or hot water that has not been fully cooked, here it begins… let’s learn first the piece, but here is the question what means fully cooked. Or a tavshil that has been fully cooked, or a tavshil that has already been completely cooked, but as long as it benefits from being reduced, the whole time when it becomes better. Mitzta’mek means it becomes smaller, it becomes like for example a large kugel, the longer it’s on the fire it becomes more crispy and smaller. Yes, it becomes so, it becomes tight. Mitzta’mek. The types of food where it’s good for it, the person wants that some of the water should cook out, it should be more crispy and so on, all these things one may not leave them on the fire on Shabbat, one may not place them even on erev Shabbat, place them and they should remain, they should lie on the fire on Shabbat, even though one placed them while it was still day, even though one placed them before Shabbat.

Why? A decree lest he stoke the coals, there is a concern that he will stir the coals. Why? In order to complete its cooking, by the things that are not yet completely cooked, he will want that it should already be cooked, it should already be ready. Or in order that it be reduced, or because he wants that it should be better, it should be more crispy. Therefore, so these things are a problem.

The Solutions: Garuf and Katum

So what is indeed the solution? I’ll tell you, that if you indeed have a tavshil that is fully cooked, how can you indeed place it on the fire so there shouldn’t be the decree of shema yachteh, how may one place it on erev Shabbat? So the solution is thus: on… he says three ways how to make that the fire should not be so easy to be machteh or so forth. Although there is such a method of cooking which is the prohibition, but the fire must also be a fire that is a problem. If one can make the fire a fire that is not a problem, there is a solution. So on garuf vechatah (swept and covered), one solution is to remove the burning coals, to sweep it out from there, or to cover the burning coals. Covering fire on a stove, with ash on the thin coals. He covers the coals with ash, with cinders, or with crumbs of merchandise, I don’t know, dust, which makes the fire become much weaker, and therefore there’s nothing to stoke, or the stoking is not such an accomplishment. In short, this will make that one should not stoke.

Or the other solution is, if it’s a situation that the coals are already more or less burned out, they’ve already gone to sleep, which then they are automatically they are like covered with ash, then he doesn’t need to put ash, then this is already itself ash if the coals are already burned out.

Or a case where one didn’t use regular coals from wood, but he heated with straw or with gvava, which is another sort of pieces of wood from the field, or dung of small animals, or waste from animals, small animals, for there is no substance there, if one heats with these sorts of things, he says, that these things can be lit, it can become hot, but not on that level, not like coals where afterwards the stoking will help.

Hesech Hada’at – Not a Reminder, But a Reality

Lecture on Hilchos Shabbos – Chapter 3: Shehiya on the Fire

And in such a situation where you have already removed the problem of being mechateh (stoking), one returns to the regular halacha that one may place something before Shabbos so that it should cook on Shabbos. Therefore, the Mishna permits, lechatchila one may indeed do shehiya, make it so that it should remain. Shehiya means to keep something somewhere, to make it so that the pot should remain on the flame. Why is it permitted? Because he has removed his mind from the food (shehri hisiach da’ato min hatavshil). By the fact that he removed the coals, or by the fact that he covered it to make the coals weaker, he was mesiach da’as from the tavshil. He made it clear to himself, to remind himself, or he made it clear that he is not going to try to make the tavshil cook faster or better. Therefore, we do not decree lest he stoke the fire (lo gazrinan shema yechateh ba’eish), there is no gezeira that he will be mechateh, stir the fire.

Hesech hada’as is not a sign, not that he makes a siman. Literally, it’s such a manner that he cannot now solve it. Even theoretically, if he would have some way to make the tavshil a bit better, he could, but he has already closed it, it’s already finished, he can no longer. Mesiach da’as is not a din in da’as, it could be that it is gachalim omemos (smoldering coals), as we see because we will see later. I mean that one can, there is a way to be mechateh, because he made it easier, but it’s more, in this manner he has let go, it’s not supervised, it’s not a saifa. Mesiach da’as means that he has made it clear, therefore he will not be mechateh, because he has already established for himself that this is the state of the pot.

Because one cannot, it’s not a saifa, it’s not a manner of English, it’s harder, everything in the world one can, one can also bring that the Ribono Shel Olam should make a miracle and it should become nothing again, very good, because another Tanna can say yes to me, but a de’ah stands here, a Tanna can say yes to me. The point is not, I just want to say a puka that people sometimes think, that gerufa uketuma is a zecher be’alma (mere sign), he places a siman that today is Shabbos and one may not be goref, it’s not that, one makes it in a manner, if one could have there a challah tablecloth, a challah cover that says Shabbos on it, would it help at all, or one places a guard, but that’s not the way the halacha operates here. It could be that it would help, but it doesn’t say so here. If someone says that he has a selicha and he places a guard, for example, because one is teaching children, and there is a chashash mi’uta (minimal concern), there is something of one can place a guard, here we see that it’s not a guard.

Here it’s all about whether it’s the kind of pot where he has no reason to be mechateh, or he does have a reason, because the tavshil is still mitztamek vera lo (reducing and it’s bad for it), but he cannot, or he can technically, but it’s already let go, it’s already far enough from the, in other words, in this situation one no longer stands with the fork to be mechateh, one lets it, it’s already whatever it is is it. He says here then about a tavshil that has not been fully cooked (tavshil shelo nitbashel kol tzorko), here here here the mefarshim add about the topic of how much it needs to be cooked, but the Rambam doesn’t bring it, it’s let’s move on. It’s ma’achal ben Drusai, but the Rambam doesn’t bring the matter of ma’achal ben Drusai here. Okay.

Halacha 5 – Distinctions Between Ovens: Kira, Kupach, Tanur

Bameh Devarim Amurim – Only by a Kira

Speaker 2:

In what case are these things said (bameh devarim amurim)? Yes. However others are more lenient, others say that even if it’s not yet, that if it’s already ma’achal ben Drusai it’s already considered nitbashel kol tzorko. Yes. Let’s continue. The Rambam says further, bameh devarim amurim, the halacha that was said that it’s enough with a weaker one, with two of the ways, the three the Gemara said of making it so that it should be a bit harder to be mechateh, or one should not happen to be mechateh, that this is enough, is good by a kira, that its heat is minimal (shehavla me’at), a type of oven that is not very hot, shehavla me’at, where the hot air is little.

There are three types of ovens that the halacha will enumerate: a tanur is the hottest, and after that there is a kira and a kupach. Kupach is a bit weaker than tanur, and kira is the least hot. Tanur the heat is stronger, tanur is built so that at the bottom it is wide and at the top it becomes narrow, and thus much of the heat is retained.

Tanur – Even Garuf Ukatum Doesn’t Help

So a tanur which has much hotter heat, then it doesn’t help that he did one of the three remedies, that he scraped out the top coals, even if he scraped out the coals, or kipa be’efer, he covered the coals with ash, or he heated the oven bekash uvegavva, with weaker things, not coals. Therefore then, one may not leave in it (ein mashin betocha), one may not, because it’s a tanur which is much hotter, one may not be masheh based on the solution that he was goref, one may not be masheh not in it, one may not place a pot in the oven, and not only that but also nor on top of it (velo al gaba), another way how to cook or how to heat things is to place outside of the tanur, velo al gaba, and also not adjacent to it (somech lo). There are three ways essentially, one can place on the tanur, next to the tanur, so it should become hot from the walls of the tanur, or inside. One may not do all three of these things.

Any tavshil that has not been fully cooked (kol tavshil shelo bishel kol tzorko), a tavshil that is not yet completely cooked, or that has been fully cooked but is mitztamek veyafeh lo, a tavshil where there is a reason that one should think that he will perhaps want to be mechateh so it should become better, because it should become cooked. One may not even when it was garuf ukatum, all these things. Why? Because since its heat is very hot (hoil vehavlo cham beyoter), because the tanur is a very hot thing, one is mesiach da’as, or is not mesiach da’as, actually because the food is being cooked the whole time. In short, there is more the order that one is afraid of being mechateh.

Speaker 1:

There is still in the tanur enough heat from the sparks from whatever you blow up, that it helps. Yes, there is still what to be machmir about. One is machmir a chumra, there is still what to be machmir about.

Lecture on Hilchos Shabbos – Chapter 3: Shehiya on the Fire

Halacha 5-6: Tanur – Why Garuf Ukatum Doesn’t Help

One may not, even when it was garuf ukatum or the thing. Why? Because hoil vehavlo cham beyoter, because the tanur is a hot thing, eino mesiach da’as, one is not mesiach da’as. That means, because the food is being cooked the whole time.

In short, there is more the order that one should indeed be mechateh. There is still in the tanur enough heat from the sparks, from whatever, it remains, and it helps. Yes, there is still what to be mechateh about. Therefore, we are still concerned, choshesin shema yechateh bagachalim, even if he was goref, he removed the coals, but some coals always remain. We also see later that even when one digs… It makes sense, because it doesn’t look like it does to us. Presumably one doesn’t see the floor at all in such a place. It’s an ashy place where one keeps putting coals, so some coals always remain, even when one scrapes out and puts new coals, some coals still remain. Therefore, there is indeed a concern there.

What? The Rambam gives three lines for the question that you want to know what remains here. “We are concerned lest he stoke the coals, even though the fire is minimal, or it is a fire of straw and stubble (choshesin shema yechateh bagachalim, ve’af al pi sheha’eish me’uta, o shehi eish kash ugevava)”. Even if one has made it so that it’s a… this is a fire… no, first he speaks about the second two divisions, when one covers it with ash or when one makes it with kash ugevava. So even there there is a weaker fire, which regarding a kira would have been enough, but it’s still not… or even if it’s covered, there is still a fire there, we are afraid he will be mechateh.

Oy, what does the Rambam understand by garuf? Garuf means that one removed the coals. Why does one still have fear shema yechateh even by garuf? “Therefore they forbade leaving in a tanur even though it is garuf (lefikach asru lehashhos betanur af al pi shegaruf)”. So the Rambam, “for one who scrapes only scrapes most of the fire, and it is impossible to scrape all the fire so that no sparks of fire remain, and because its heat is hot, it is possible that he will stoke the coals (shegoref eino goref ela rov ha’eish bilvad, ve’i efshar ligrof kol ha’eish ad shelo tisha’er nitztzos eish, umipnei shehavlo cham, efshar sheyechateh bagachalim)”. One cannot scrape out all fire so that there shouldn’t remain a bit of coals, a spark. And mipnei shehavlo cham, because it’s so hot, there in such heat it makes sense that even the bit of coals and scraping will help. We see that it is in a kira, once it’s weak coals, or it’s only remained a drop, your scraping will accomplish nothing, therefore that is permitted. But a strong tanur, even the bit of being mechateh and the bit that is still left or in the covered coals will help, therefore he will indeed have a reason to want to be mechateh, therefore one may not in a tanur with these methods.

How may one indeed in a tanur? He hasn’t said it yet meanwhile, we will see later, perhaps the Rambam will still say. And now he says, now he goes to speak, that the heterim don’t help. The three heterim that exist on kira don’t help on tanur.

Question: If One Can Indeed Scrape Out All the Fire?

It could actually be if someone does indeed have a way to scrape out all the fire, let’s say he has a more fancy tanur where one can remove the whole bottom plate, I don’t know, I have no idea what kind of old tanurs there were, but apparently this is true, tanur is such a type of manner that one cannot, that there always remains something, and therefore this has a concern of gerifa, that I’m still doing something that I need to be mechateh, and there is no way at all to be mechateh, then this is permitted even a tanur. I don’t know, it’s not a great question.

Or the rabbinic decree, apparently. Apparently this is not from the types of things that the Chachamim would have decreed in any case. I’m just asking, perhaps about this the Rambam says in tanur, the tanur has become a davar acher (different thing). I’m just asking, about this the Rambam gives the whole lengthy explanation, why does he give me a reason? It’s the language of the Rambam, a question on the holy Chachamim who forbade. He means this to explain, because usually when one is goref one doesn’t scrape the whole thing, therefore he means this to say perhaps the halacha, that if one will find a way to indeed scrape every last bit of spark it will indeed be. Perhaps the Rambam means this to say lehalacha, because the problem here is that I don’t believe that in the Rambam’s times one used the same words tanur, kira, kupach, first of all everyone needs to compare their oven and place it in the categories. It could be that the Rambam was bothered by the same thing that bothers everyone who learns this sugya, what am I afraid of shema yechateh, he was goref.

And he says your question to such a kind of tanur this is permitted, it could be that for us we will say at all that this doesn’t have a name tanur, this has a name kira. If this is its reality of fire there below there isn’t much remaining old coals. One must speak about today’s ovens and the like. But it’s not really a practical halacha question, but I want to say a general comment about this. We need to discuss a bit, I can already begin.

Digression: The Rambam’s Method in Psak – Not Applying to New Realities

Speaker 1:

So, you’re saying a very interesting thing. The Rambam, for example, I don’t know what it was in the time of the Rambam, it could be that in the time of the Rambam this indeed was, but it’s certain that the Rambam would not have cared, because the Rambam almost never says, “In this time when we don’t use such-and-such vessel of the Gemara, but rather some new vessel, the halacha is different.” Because the Rambam views himself as merely a summary of Torah She’be’al Peh. He must say even the examples. Oy, the examples are perhaps only what was exactly then, but that’s how Torah She’be’al Peh became, according to the examples that were in the time of the Mishna. The Rambam always brings the time of the Mishna.

This reminded me of the Mishna Berura. The Chofetz Chaim wrote a sefer Mishna Berura on the laws of Orach Chaim, laws that are relevant to practice, and he didn’t write even once, not on Shabbos, not anywhere, the laws of new technology that only exists today. And why? People say because he was afraid to get involved, it was still new, he didn’t want to be decisive in a dispute between the rabbis. But it could also be a deeper reason, like the Rambam. He only wants to bring, the Mishna Berura’s job was to bring not only the Mishna, also the Acharonim. He wants to say what the halacha is. To apply to a case, that’s the job of a rav, that’s not the job of a halacha sefer.

I will perhaps add, the Rambam has a sefer “Machaneh Yisrael”, I think that’s what it’s called, laws that can be relevant for a Jew who goes into the military. And in such a place he must put in all kinds of practical things, such a kind of knife one may indeed use, and such a kind of knife not, because that’s a practical sefer. But Mishna Berura he didn’t want to publish.

As I said yesterday that Rav Shlomo Zalman Auerbach said that electricity is thus, okay, he said, but one cannot make from this a rule, because he doesn’t have the power, he’s not a chacham, one doesn’t have the power to make a new rule in halacha.

Discussion: Today’s Ovens and the Matter of Blech

Speaker 2:

I mean, all these things are very difficult, because for example, if someone will want to compare today’s ovens to the ovens of then, it won’t be enough that he will calculate the amount of heat, but also the “shema yechateh”, if it becomes very easy, because one can with a small knob, perhaps the “shema yechateh” becomes much more likely.

Speaker 1:

I want to say here, I want to say that a piece of silver foil helps, which lies there, it doesn’t become so…

Speaker 2:

If it’s so easy to be mechateh, one must ask rabbis. But in any case, what it says, if we have a new gezeira, is another thing. But according to what it says in the Torah, in the Chachamim, in the Shulchan Aruch, and in the poskim, I mean to say in the earlier poskim, is that there is a concern “shema yechateh”, which was said about the manner of coals. It doesn’t say anywhere “shema yosif”, “shema lamadura”, “shema” to make the fire bigger. So, simply, there are similar things, but there isn’t the first shiur.

The Brisker Rav’s Approach

Simply, and I heard that the Brisker Rav held this way, he couldn’t understand why people make a blech on today’s ovens, because there is no kula at all, there is nothing to be mechateh. We conduct ourselves, everyone, I mean all Jews that I know conduct themselves to place a Shabbos blech on the oven, I have no evil eye on this. I don’t grasp the thought.

The Foundation of “Shema Yechateh”

But again, Chazal told us thus, especially with the Rambam’s framing, one may do melachos erev Shabbos, except for types of melachos where there is a concern that on Shabbos you will still be engaged in it. And when you place a pot on the fire, there is the matter of “mitztamek veyafeh lo”, about which Chazal said that when you want your tavshil to be better, I’m afraid that you will stir the fire. Stir not, it’s not the fear that you will make the flames a bit higher. Stir, one doesn’t usually do it. You should understand, chatiya is like whoever makes a barbecue knows, chatiya is something that one does regularly. He says Shabbos, I’m not talking about cooking, but the normal manner of cooking is that every twenty minutes one takes a look and one stirs. It’s not the normal manner of cooking that every twenty minutes one turns up the fire. That’s not how one usually cooks.

And one is not only talking about a barbecue that takes two minutes to cook. One is talking about here, it’s a longer barbecue. Right, it’s a longer barbecue. Coals, when one cooks with coals, coals is something that one is babysitting, one must babysit it regularly. Today’s ovens is not something that one must babysit regularly. One must babysit it, it shouldn’t, I don’t know, it shouldn’t get burned, a thing a thing, but not one must the whole time fix the fire. So the gezeira of coals is not here on today’s ovens, as far as I can understand.

The Blech is a Zecher

There is a New Decree from the Custom of Israel Regarding the Blech

There is a new decree from the custom of Israel that one places a blech, that blech is more like a remembrance, it’s more like a sign, to remember that there is already something that one doesn’t touch. I’m not entirely in agreement, because it seems to me that once the Sages said that when there is a concern that a person will have an interest to stoke or cook so that his food will become better or faster or better or more concentrated and the like, one must be concerned, and the case in the Gemara is coals. But still, just as a person will want his dish to become a bit hotter, he will do it. All the other things that the Rambam enumerated, I don’t know, he doesn’t place there the majority of foods, we’re not afraid of them. But when it deals with his dish that will become better, I’m afraid. In the Gemara it’s called “lest he stoke the coals (shema yachteh bagechalim).” I’ll call it, he’ll make the flame a bit higher.

Counter-Argument: But One Can Turn Up the Flame

Speaker 2:

If one can’t change the flame, perhaps you’re right. If you say that the person puts it every week on the exact same flame, okay, you should know that this is like “why does he stoke the coals.”

Speaker 1:

But a normal thing, a person makes supper, and one makes cholent in the middle of the night, suddenly he comes into the kitchen, “Oh, I can stand for the cholent to be even more cooked.” The holy Sages said exactly the opposite, about you they would have said that even when there is indeed something still to do with the pot, it’s permitted as long as there’s no concern of shema yachteh. In their times one could also bring and add new coals from outside. Just like one can today… what’s the difference? It’s the same thing! It’s not the normal order! I told you, it’s not the normal order of cooking to stand and turn up the knob. It’s not the normal order. The normal order is that one lights the flame.

Speaker 2:

You’ve established a law that the concern of shema yachteh is a matter, like with a grill that you know from I don’t know what, I know there’s a thing like a pot, and there’s a thing that the pot should become hotter so the food should become more cooked. And so there is today that a person wants the pot to become hotter so it should become more cooked, therefore there is a concern of shema yachteh. And there is no concern of shema yachteh, and in halacha it states clearly that as long as there’s no concern of shema yachteh, one is not afraid of something else. A non-Jew has no interest that we should be given such a thing in halacha. That means, you learned what is grufah uketumah, and all the ways that we learn, is exactly when the dish is indeed a dish that he still cares about, and despite all this, because it’s not, even if one technically can, but it’s not customary, by stirring it’s not customary that one stirs, flames? Yes, customary indeed. People turn up and down according to the leniency. But here it’s a new prohibition! I told you: if you haven’t changed from coals to another type of fire, it’s the same fire and the same pot.

Speaker 1:

Again, the distinction between coals and another type of fire stands in the Mishnah. If it’s another type of fire, it’s permitted. If it’s covered, grufah and the like, the other conditions, certainly, that’s what it says. There’s only a rabbinic prohibition (issur shevut), there’s no…

Chapter 3: Leaving Food on the Fire on Shabbat — Kupach, Raw Food, and the Advice of a Raw Limb

Law 7: Kupach — The Medium Between Kirah and Tanur

Speaker 1:

And with flames it is indeed customary, there are many people who turn up and down, let the heat go up.

But this is a point, you say a new prohibition, I told you, he said…

Speaker 2:

But you’ve changed from coals to another type of fire, it’s the same fire and the same pot.

Speaker 1:

Again, the distinction between coals and another type of fire stands in the Mishnah, if it’s another type of fire it’s permitted, if it’s covered, grufah and the like it’s permitted. Certainly, that’s what it says. There’s only a prohibition, and I told you that there are no new prohibitions. I brought you a clear example that stoking is something that’s done regularly, what you say that they made a new decree is not something that’s done regularly, that’s the thing they’re stringent about, but that they’re stringent is because a person has an interest. This is simply a concern of Shabbat desecration, if a person sees that he’s not careful he should make a fence, but there’s no decree from the Rabbis.

Seemingly, I’m saying my position, perhaps you can have a distinction, but it seems to me the clarification of the law is that there’s no such decree that everything that will become better one must be concerned about. There’s only a decree with coals which is customary, and the normal order is that one holds that one must be careful not to stoke, and one must have special vigilance not to stoke.

Speaker 2:

I don’t agree. Continue.

Speaker 1:

You don’t have to agree, I hold I’m right.

Speaker 2:

It seems to me exactly the same, exactly. All the distinctions I can hear, but it seems to me that today’s vigilance against stoking is that you’ll turn up the flame a bit. And it seems to me like something that’s a common thing (davar haragil). When a person would have put a pot in the middle of the week, he would have checked in the middle how much water is still in the cholent, and he would have turned up and down. On Shabbat it can also very easily happen. One must see to it that one should do it with an advice, something that a person should place there a piece of silver foil, it should be like removing one’s mind (mesiach da’ato), it should be like grufah uketumah.

Speaker 1:

That’s not, because what you say mesiach da’ato is a practical thing. If the silver foil… let’s be clear, if your position is correct, then the silver foil doesn’t help at all.

Speaker 2:

Why shouldn’t there be some advice of grufah uketumah? One won’t now tell everyone to break their oven.

Speaker 1:

Very good, it’s not an oven because it doesn’t help. Grufah uketumah means now one can almost no longer stoke, or this is no longer the type of fire that one can stoke. That makes a weaker manner, puts in a softer powder. But you’re making a new prohibition, you’re making a new prohibition, you’re making a new prohibition with a new leniency.

I have no complaints, every Jew is obligated if he sees that it’s not, he should certainly make fences and safeguards, it should be a nice thing, but it’s not the law, it’s a new thing.

Speaker 2:

Okay, let’s go further.

Reading and Explanation: Kupach — The Medium Heat

Speaker 2:

Say the law further. A kupach is the first that I’ve seen the dispute properly, which won’t convince me the light. Okay, after that, one minute, have you finished about kirah, after that there’s a tanur which is one thing, and here is something in between. Kupach is the law is the medium between, the middle way between tanur and kirah.

The heat of the kupach is greater than the heat of the kirah and less than the heat of the tanur.

Kupach is the heat, it holds heat more than a kirah, but it holds heat less than a tanur. Therefore, what is the law? The law is indeed half and half. In places where we’re stringent there are places where we’re lenient.

Therefore if one heated it with geft and with wood — it’s like a tanur, and one may not leave in it or on it or place near it a dish that hasn’t cooked completely or that concentrates and is good for it, even though he swept or covered with ash.

But with wood, it will make proper coals that one usually makes from types, what does geft mean? I don’t know. Something waste from… waste from olives he says here. Ah, from olives. Ah, something that has oil in it, and in short becomes very strong, it cooks well. It’s a type of fire essentially. Yes, and essentially it’s a proper tanur, because then it’s very hot, it’s like a tanur. Therefore, in short, the law is like a tanur, so what? That one may not place on it or near it a dish that hasn’t cooked completely, or that warms and is bad for it. A dish where there’s a reason that one should think he’ll stoke it. Even simply at all a closed meal, even speaking doesn’t help, like with a tanur it doesn’t help.

But if one heated it with straw or with stubble — it’s like a kirah that was heated with straw and stubble, and one may leave on it.

But if one heated it with straw and stubble, with weaker coals, then the heat is weaker, one can judge it like a kirah that was heated with straw and stubble, and it’s permitted for us, one may indeed place things on it before Shabbat.

Discussion: Placing Near a Kirah and Kupach

Speaker 2:

What happens with placing near a tanur? We learned that placing near the tanur is like placing in the tanur, because it’s so hot that also placing near the tanur will give enough heat. What happens with placing near a kirah? It seems that the Rambam didn’t enumerate it among the laws of kirah. Yes, he says it here. Okay.

And it’s permitted to place near a kirah from the evening.

Placing near a kirah one may indeed at night, even if it’s not one of all the concerns. “Evening” means before Shabbat. From the evening of Shabbat, from erev Shabbat. All the concerns of… ah, he’s not yet speaking at all about placing on Shabbat. That’s later laws.

Speaker 1:

A kirah, placing from outside being near, doesn’t mean… it’s not a question at all.

Speaker 2:

Another distinction between kirah and kupach. The first distinction is that on a kirah grufah uketumah etc. helps, all three conditions, and on a tanur it doesn’t help. Another distinction is that on a tanur one may not place near, and on a kirah one may place near. What about a kupach, may one place near? He says that one may not. We just learned that one may not. It depends. If a kupach is with the size of a tanur, one may not place near. If it’s with straw and stubble, one may place near, like a kirah. Seemingly the same law. As is kirah, so is kupach. We’ll see what these two things are.

Definitions: Kirah, Kupach, Tanur

Speaker 2:

And what is a kirah and what is a kupach? A kirah is a place for two pots, and a kupach is a place for one pot.

A kirah has a place for two pots. Is a tanur where on top there’s room for… what does the word shefitah mean? I don’t know. Placing two pots. Placing a pot is called shefitah. It’s reasonable, it’s embedded in the word kedeirot. No, shefitah means the action of placing a pot on the fire is called shefitah. They call it shefitah. The wage, you see? Wage of shefitah. The one who measures, not the one who measures. Means on every thing. There are verbs that only go on certain objects. Like botzer, for example.

Speaker 1:

Right, we spoke.

Speaker 2:

Prayer of shefitah means placing a pot on top, that’s called shefitah. Kupach is a place where one can place one pot. Tanur is a passage that a person simply knew. Tanur is simple. Tanur is a completely closed one, these are more open things. That’s the distinction. A complete tanur must have some air on top to put the things in. But kupach the distinction is only that it’s smaller, it’s more together with the heat. At least that’s the point.

Law 8: Raw Food and Concentrates and Bad For It — No Concern of Shema Yachteh

But here we need to say… one minute, I forgot. Here we need to say… one minute, I forgot.

Laws of Leaving and Returning — After the Fact, Returning, and Stirring

After the Fact: If One Transgressed and Left — The Law of Shabbat Action

Speaker 1: In short, one is not an advice.

Okay, now we’ll learn what… what is after the fact if one… have we finished here, right? What is after the fact if one transgressed the opinions of the Rabbis?

Laws of Shehiyah and Chazarah – Continuation: Hagasah, Returning from One Stove to Another, and Leaving the Category of Raw Food

Ah, so it is, “kol tavshil she’hutar lehashoto”, that which one may not place on the fire… there is a halacha in the laws of Shabbos… he goes here to say… the Rambam is going to tell me a bit of a penalty, a law in the laws of Shabbos that one may not derive benefit from a forbidden act from something that was done on Shabbos.

Digression: The Opinion of Rashi — Ma’achal Ben Drusai

But here one must indeed say… one minute, I forgot… here you must mention what you began to say earlier… regarding what the Rambam says that the only heter is if one places in a raw tavshil, or it is completely cooked even if mitzamek v’ra lo, here there is the opinion of Rashi, which is built on an approach in the Gemara of Chananya, which says that if it is cooked at least a third ma’achal ben drusai, then one may, even if it is not grufa u’ketuma, and so is the custom, it says in Shulchan Aruch, one conducts oneself like Rashi to be lenient, that if it is cooked a third, or a third, yes? Then it is already called… except if it is mitzamek v’yafeh lo, right?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: Okay, good. That means, even if it is not mitzamek v’ra lo, I don’t know clearly. Anyway, and one must know, I don’t know if it’s practical, even it’s not so desperate anymore, because usually most people already make it completely finished. But the Rambam, when he says the word “klal”, “she’lo bushal klal” or “bushal kol tzorko”, he sees that he really doesn’t accept this innovation. No, it’s certain that the Rambam doesn’t accept it. I mean, that’s how everyone understands it. There are books that you can understand the Rambam. Because what does it help me? It was once something of an eruv that he already ate. So, I’m less desperate. Because there is a way how to eat, and it’s a somewhat difficult halacha. Then it comes, I don’t know then.

Return to the Law of One Who Transgressed and Left It

Good, the Rambam tells us further, that based on the halacha that ma’aseh Shabbos is forbidden, the Rambam says, what happens if someone didn’t follow the halacha?

Question: What is the Ma’aseh Shabbos Here?

It’s a bit interesting, because usually ma’aseh Shabbos means simply that he did something forbidden on Shabbos. Here, in general it’s interesting, because we’re talking to the Jew on erev Shabbos. I don’t know, the only… because the mitzvah that is already there erev Shabbos regarding Shabbos coming, he may not do… when he does it, he does it Friday.

Speaker 2: Okay, it’s a rabbinic prohibition, it’s a rabbinic prohibition.

Speaker 1: Is there a rabbinic prohibition where there is no action involved? Or to say the rabbinic prohibition is when he placed it erev Shabbos, or the leaving it there Shabbos?

Speaker 2: Yes, a shehiyah.

Speaker 1: It could be that there is a mitzvah that if someone didn’t forget the halacha he should remove it on Shabbos, because the whole time he has a concern lest he stoke. So when he did the prohibition done on Shabbos by leaving it there…

Speaker 2: Okay, could be.

Speaker 1: Yes, but however it may be, he didn’t remove it before Shabbos.

The Rambam’s Ruling: Deliberately

“Kol tavshil she’asur lehashoto”, that which one may not leave on the stove in all those ways that were enumerated, “im avar v’shihah oto”, he did indeed leave it on the fire on Shabbos, “asur le’echlo”, motzaei Shabbos one may not eat it until motzaei Shabbos, “v’yamtin k’dei she’yei’asu”, and one must wait until motzaei Shabbos and as long as it takes to cook the food again.

Understand, the food doesn’t become… one doesn’t have to throw out the food, one only has to wait, so that he shouldn’t benefit from the work that he did on Shabbos, from the shehiyah that was on Shabbos.

And this is only a rabbinic prohibition. It’s a rabbinic prohibition, and more than a rabbinic prohibition, it’s a rabbinic prohibition where he didn’t stumble. Unlike when a person does a rabbinic prohibition he stumbles, but here the person didn’t stumble, he wasn’t sinning, and what he did he did on Friday. He didn’t do anything on Shabbos, he didn’t do any ma’aseh Shabbos. It’s not a ma’aseh Shabbos, but a prohibition occurred here, and with the food a prohibition occurred from which he has benefit, and one may not benefit from the prohibition. It’s like a penalty basically, right?

Distinction When Done Inadvertently

This is if it was done deliberately. But if it was done inadvertently, he forgot, he intended to remove it erev Shabbos and he forgot to remove it, then if it is a tavshil she’lo bishal kol tzorko that cooked on Shabbos, it is forbidden motzaei Shabbos. But if it is indeed a tavshil she’bishal kol tzorko, and the problem is only that it is mitzamek v’yafeh lo which was not permitted, he doesn’t have such strong benefit from ma’aseh Shabbos apparently, because it was already cooked, it is permitted to eat it on Shabbos immediately, one may indeed eat it on Shabbos.

Dispute of the Ra’avad

And here the Ra’avad strongly disagrees.

Speaker 2: Yes, why does the Ra’avad make a distinction?

Speaker 1: Because the Ra’avad doesn’t see the distinction between inadvertent and deliberate. He says that forgetfulness, he doesn’t see that there should be a distinction between forgetfulness or deliberate. So according to the Ra’avad even inadvertently it should be forbidden. It seems so, I think. On mislak yado he relies, yes he agrees?

Speaker 2: I don’t know. I’m not clear.

Speaker 1: Okay. It seems that the Ra’avad says even inadvertently.

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: Even inadvertently is also forbidden, I think that should be the halacha according to the Ra’avad.

Speaker 2: Okay.

Laws of Chazarah — Returning a Pot to the Fire on Shabbos

Difference Between Shehiyah and Chazarah

Speaker 1: Until now we have learned about placing erev Shabbos, and that is called shehiyah. Shehiyah means that he doesn’t do any ma’aseh Shabbos. What happens indeed on Shabbos? On Shabbos only the shehiyah happens, that it lies there in the pot. Chazarah means returning the pot on Shabbos. Let’s now learn what happens regarding returning the pot to the fire on Shabbos. That is, something that is not yet cooked one certainly may not. The question is when a person holds in his hand a pot that is already cooked, whether he may place it on the fire. Apparently it is no longer cooking. We will see what yes and what not.

The General Rule: Forbidden to Return

The Gemara says, “kol she’mutar lehashoto al gabei ha’eish” — all those things that we discussed that one may leave on the fire, whether because it’s not a hot stove, or because the food is raw, and the like — “im nitlo mei’al gabei ha’eish, asur lehachziro limkomo”. One may not return it to the stove. That is, it’s like a branch of shehiyah. Just as one may not leave… no, sorry, even things that one may indeed leave. Leaving one may indeed do, but returning one may not.

Speaker 2: Okay. And when may one indeed return?

Reason for the Prohibition: Appears Like Cooking

Speaker 1: Why? The prohibition of returning doesn’t have to do with “lest he stoke”. It’s something else.

Speaker 2: Yes, it looks like one is cooking on Shabbos or something like that. But we’re talking here in a manner where there is no “lest he stoke”, yes? It’s gruf u’katum or it’s…

Speaker 1: Right, so it sounds. It’s a new prohibition. Another decree. What is the decree? That it looks like someone is cooking?

Speaker 2: No, first of all, it depends which. Let me look at what he says.

Speaker 1: Okay, yes. So, “v’ein machzirin”, yes?

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: When one returns it, if one removes the pot on Shabbos, when one returns it it looks like one is cooking. Or if it was raw, there are two things, if it’s not cooked, or if it’s not yet cooked, one is actually cooking, because when one returns it, even if it’s only mitzamek v’yafeh lo, the cooking already begins, but in practice it’s called cooked, one may not cook, that is… one may not then be cooking, or it looks like cooking, or appears like cooking. And then, yes, one may not return it to its place.

The Single Heter: A Stove That is Gruf or Covered

The Rambam says, there is one way how one may indeed return on Shabbos, “v’ein machzirin le’olam”, most ways one may not. Of all the heterim that we learned when one may indeed, only one of them may one. The solution of “ela im ken hayta kira grufa o mechusa”, a stove that was made gruf, the fire was removed or covered, “o kira v’chufach she’huseku b’kash u’v’gvava”, or a stove or chufach that was heated with straw and stubble, then a chufach is also like a stove, that one may. That is, the other solution of placing a raw piece of meat one couldn’t, because that is indeed the worst in this case, because that is actually cooking on Shabbos. And all the other heterim that were here didn’t hold, the only way how one may return on Shabbos was…

Speaker 2: There is a fire, but you’re saying that the fire is because of appearance.

Speaker 1: Okay, a Jew will place a pot on the fire on Shabbos, that is already something that is not allowed, the Sages don’t allow.

Speaker 2: Correct. But except if it’s completely gruf or covered, there is no fire here, then one may.

Speaker 1: No, chufach she’husak b’kash u’gvava one may also.

Speaker 2: Also because it’s little, barely there is fire. Yes, what is the heter? Because you’re saying that there isn’t really any fire here.

Speaker 1: There’s a bit of fire, but it’s weak.

Speaker 2: Yes.

Condition: That He Didn’t Place It on the Ground

Speaker 1: “V’hu she’lo hinicha al gabei karka”, he didn’t put down the pot. “Aval im hinicha”, once he put it down… on the ground, yes? On the ground. I mean, karka, on the table won’t change the halacha. I mean, in the Gemara it seems that all these things were by the ground, it was very low. So it says, it’s something a building that they make on the ground, so I saw in Perush HaMishnayos of the Rambam. So I mean the al hakarka is the… as the matter stands.

Putting down. It makes sense, because when the pot is on in any place, when you put it down, it looks like you’re placing it as a new thing. Unlike when a person walks into a room, he sees someone holding a pot in his hand and he puts it down, he will think that it was already there.

But “misha’ah she’hinicho”, once he put it down, “eino chozer v’notno”, one may not return it, “afilu b’ofen she’haya mutar”, even on a stove that is gruf and covered. Because then it really looks like he’s placing a new pot on Shabbos, and that one may not do.

Tanur and Chufach Like Coals — Forbidden Even to Return

“V’ein machzirin b’tanur”, and one may not return in a tanur, “v’lo l’chufach she’hu k’gachalim”, and not on a chufach that is like coals, “ela al gabei kira”, only on a stove, “af al pi she’grufa u’mechusa”, even though it’s gruf and covered, “mipnei she’havla cham b’yoter”, because the heat is very hot, therefore it looks like one is cooking on Shabbos.

Semicha = Chazarah

“Kol she’ein machzirin alav”, all those things where the halacha is that one may not return, “ein somchin lo”, one also may not lean on it. That is, one may also only lean on Shabbos only on a stove that is gruf and covered or when its coals are kosher, but the others one may not lean on on Shabbos.

Okay, I mean this is the law of appearing like cooking on Shabbos. I mean it comes from this certain, for example, I know there is a question, there are certain foods that one may warm on Shabbos, like in bishul achar bishul, but it shouldn’t look like one put it in an oven. There are such halachos where we talk about this, it shouldn’t look like cooking on Shabbos.

Halacha Regarding Hagasah — Stirring in a Pot on the Fire

The next halacha the Rambam is going to learn, the halacha that we can call stirring, that one may not stir in the pot that is on the fire.

The Rambam says, “asur lehachnis magrefa”, one may not insert a ladle, I don’t know what magrefa means, something one of those things, “l’toch hakedeira b’Shabbos k’she’hi al ha’eish”, into a pot on Shabbos when it is on the fire, “afilu b’ofanim she’hutrah lihyot al ha’eish”, even in the ways that we spoke that it may be on the fire, “va’afilu lehotzi mimenah b’Shabbos”, even to remove a bit of the food on Shabbos. Why? “Mipnei she’hu k’magis”, because when he inserts the spoon he is stirring, he stirs it around, “v’zeh mitzorchei habisul hu”, and this is good for the food that one stirs it around, “v’nimtza k’mevashel b’Shabbos”, it comes to cooking, it looks like a person who is cooking, in the middle of cooking he is busy with the… he is stirring well. There could come cooking on Shabbos. There could come, even a bit of need. It’s not only appearance, it’s actually cooking, but it’s like a fixing.

Laws of Shehiyah and Chazarah – Continuation: Hagasah, Returning from One Stove to Another, and Leaving the Category of Raw Food

Prohibition of Hagasah – Stirring a Pot on the Fire

Speaker 1: Because when he inserts the spoon he is stirring, he stirs it around. It’s seen as necessary for cooking, it’s good for the food that one stirs it around, it’s used like cooking on Shabbos. It’s like cooking, it looks like a person who is cooking, and in the middle of cooking he is busy with stirring it well. It’s also a bit of need, it’s not only appearance, it’s not actually cooking, but it’s like a fixing for the cooking, it’s also not just simple cooking.

And the Rambam sees this as like cooking, like the matter regarding chazarah. There are such other opinions that it’s only like the… the Rambam didn’t say by chazarah why one may not, right? He only said that one may not. He didn’t say the word like cooking.

The Stringency of the Rambam – Even Removing from a Pot

The Rambam forbids even simply removing things from a pot on Shabbos basically, because even though he doesn’t stir then, but he’s going to cook, or while he removes it gets stirred, therefore it is forbidden. The Ra’avad doesn’t agree with this stringency. The Ra’avad says, yes? Where is the Ra’avad? The holy Ra’avad says, “hifriz al midotav”. Yes? “She’asar afilu lehotzi b’magrifa”. The Ra’avad agrees one may not stir, but the Ra’avad says that removing from a pot is already too much. This the holy Ra’avad says, this is the opinion of the Ra’avad. Yes.

Discussion: What is the Main Problem – Inserting the Magrifa

Speaker 2: Okay. It seems that the main problem is the inserting of the magrifa, he begins with that, the inserting into the pot. Because a pot that lies with a ladle looks like it’s in the middle of cooking. So removing in another way one would apparently be able to. I know, pouring from the pot one would apparently be able to. Then it also stirs, yes? When a person will for example not want to insert a magrifa, but he will tilt the pot, pour from the pot.

Speaker 1: Yes, but it’s not on the fire anymore.

Speaker 2: But it stirs around, it’s also…

Speaker 1: It’s not on the fire.

Speaker 2: Cooking is only what is on the fire. Aha, okay.

Discussion: Transferring from One Pot to Another

What happens regarding transferring from one pot to another? The Rama says, “mutar lehachzir mi’kira l’chira”. On Shabbos one may remove the pot from one stove and place it on another stove, “kol zman she’lo hinicho al hakarka beinayim”, as we learned the halachos earlier. It’s not only returning to the place from where one took it, but returning means placing on a hot oven, even on another stove.

Speaker 1: Very good. “Afilu mi’kira she’huvara mibe’od yom l’chira she’huvara mibe’od yom one may also”. If both are the same category that one may, a stove that one may because it is gruf u’ketuma or ketuma. “Aval lo mi’kira l’temina v’lo mi’temina l’chira”. But one may not take from a stove to temina. Temina means covering it and…

Speaker 2: Just hatmana, which is not any fire.

Speaker 1: Yes, that means that you cover it with things that keep it warm. “V’lo mi’temina l’chira”, that one may not do.

Speaker 2: Yes. Very good.

Speaker 1: Why? “Mi’kira l’temina”, temina is apparently less hot. One may not make the temina on Shabbos, meaning. One may not make the…

Speaker 2: Could be because of that. Yes.

Discussion: Dispute of Shulchan Aruch and Rama Regarding Hagasah

Speaker 1: I want to see what he says about the hagasah. Yes, the Shulchan Aruch says, how does it go? Yes, the Shulchan Aruch explains that the Rama also didn’t mean differently, that the prohibition of hagasah is only when it’s not cooked completely, that one does something to it. “Aval davar she’hu mevushal kol tzorko, d’haynu mitzamek v’ra lo, ein bo mishum hagasah”, because hagasah is only when one… when one…

Speaker 2: Mitzamek v’yafeh lo is however also…

Speaker 1: But the Rama doesn’t explain. The Rama says that even cooked completely is also hagasah.

Speaker 2: That might be. But even other times, mitzamek v’yafeh lo is also, for example the soup one perhaps could, the cholent not. One must consider which type… because for example cholent there is a reason to stir that it shouldn’t get burned from below. There is a reason for that.

Speaker 1: Might be. On chicken soup I don’t see that there’s a real…

Speaker 2: That it shouldn’t get burned, and not… I don’t know what’s below.

Laws of Shabbat Chapter 3 – Additional Laws of Shehiyah: An Oven Where Wind Damages It, Roasted Meat, and Mugmar

Laws 13-14: An Oven Where Wind Damages It – Anything That Wind Damages

The Simple Meaning of the Law: A Special Oven for Soft Meat

We see that this oven produces very soft meat. So if he were to open it, it would damage the meat. The cold wind while it’s cooking – the meat will become hardened and cold, and the oven will cool down. Therefore, one never opens it until one takes it out.

That’s the second thing. Yes, he goes somewhere on Shabbat and opens the oven and takes it out, but one only takes it out when one knows it’s already ready, or when one is already at the meal. There’s never a situation where one would want to stoke the coals.

Says the Rambam, “and similarly anything that wind damages it”, anything where wind is not good for that oven, “we don’t decree upon it lest he uncover and stoke”, we’re not afraid that he’ll open the oven and stoke. Why? For the same reason.

Question: Why Is an Oven of Flax Permitted?

He asks, “So? For this reason?” The Rambam said earlier, at the beginning of the chapter, “it’s permitted to place an oven of flax into the oven at nightfall”, one may place merchandise of flax in the oven so it should be processed, one may place it. Eh, says the Rambam, shouldn’t we be afraid of “lest he stoke”? Yes, the same “lest he stoke”, it’s a fire. But “lest he stoke” is something that has to do with food, we calculated that the foundation of the matter is that one shouldn’t… there we spoke about “lest he stoke”.

Innovation: The True Reason for “Lest He Stoke”

“Now a novelty has been revealed to us.” On the contrary, the whole thing, the Rambam began that all these things may be placed in a pot, except food where there’s a concern of “lest he stoke”. You began that way, you said that earlier. Now it’s been revealed to me that they didn’t say it entirely correctly. So we see from here. By stones they said one may place a pot or a kettle, they didn’t speak of all the other cases. And that one may generally place food even, as long as it’s not like that.

So, if seemingly the oven of flax, there’s also a concern of “lest he stoke”, it also has an advantage, seemingly the answer should be because it’s not… it’s not… basically, one doesn’t throw it out. One doesn’t throw it out. It’s only a concern that one must say. Seemingly simple, it’s not the custom to stoke by the… a simple, a simple reason, because on Shabbat he won’t do anything with the oven of flax. The food he’s stringent about, because he’ll eat it on Shabbat, he wants… again, they’re stringent in things that are for the long term, like the beginning. But it seems not so. It seems that the Rambam is explaining the law from the bottom opening. The reason why they learned then in the Beit HaMikdash, because there’s no concern of lest he stoke on this. And he says that the reason why there’s no concern of lest he stoke is the same as sealing the mouth of the oven, it’s the same reason, because when air comes in it damages.

Law 15: A Whole Kid – An Exception

Simple Meaning of the Law: A Whole Kid in an Oven

Now one can learn an exception from the law of the kid. We learned that kid meat has excessive heat, therefore one doesn’t do it. But a whole kid, if one places a whole kid into the oven, like on erev Pesach one places in a whole animal. We’ll learn about Pesach. He places in such thick meat and other meat, which is forbidden to burn. Why would you make a concern of lest he stoke? Unless it’s sealed in the oven. Seemingly then it’s less delicate. A small piece of kid, have you ever eaten kid? It’s very soft. It’s… what does it mean? It’s wild, yes? Kid compared to lamb is softer than meat from a cow. It fears the fire more. A whole kid, presumably there are bones and things there, it doesn’t seem so. If he would seal the oven, yes. The simple meaning is that it’s the type of oven that gets cooled. The same thing.

Law Regarding Erev Pesach That Falls on Shabbat – Members of a Chaburah Are Careful

Says the Rambam, what happens if erev Pesach falls on Shabbat? It’s permitted to lower or on Shabbat… one may indeed lower, that is, one lowers the lamb into the oven, the Pesach lamb into the oven at nightfall, when it becomes night, even though it’s not sealed in the oven, even if one doesn’t seal the oven. Seemingly one should also be concerned lest he stoke. Says the Rambam, the reason why on Pesach one may, Pesach that falls on Shabbat, for a specific reason, because members of a chaburah are careful. When people make together, they appoint themselves to a chaburah for the Pesach offering, it’s more of a… because it’s an important matter, or I don’t know exactly for what reason, more than just people who eat together a Shabbat meal. Members of a chaburah are careful, they take the matter seriously. Fear that we won’t have the concern of stoking.

Innovation: Source for the Leniency of a Guardian

This is seemingly indeed a source for our leniency that we sought from a guardian. This is a similar thing. This type of people, you can say differently, Pesach one is careful, I already know what chaburot need to be careful. When a chaburah is careful, you can think simply, but when a chaburah cooks together it’s more something that’s planned. One makes someone be appointed over the oven. Yes, you have a chaburah, one plans it in advance. In a house, everyone goes through the pot, he goes to make one, but you know what, let’s make it a bit better crispy. That’s a concern of stoking.

But one plans it out in advance, and one knows it’s Shabbat, and one knows one may only do what one may do. Like Kohanim are careful, which I mean he’ll also say later. It has a personal connection, but one must know exactly. But it doesn’t say that you take a chaburah to make a table for one rebbe, there isn’t that you only eat Pesach. Yes, it’s one takes seriously the… okay. Done.

Law 16: Roasted Meat – It Shrinks and Is Bad for It

Simple Meaning of the Law: Meat, Onion and Egg on the Fire

Another thing, another thing that’s forbidden. Yes. What’s the novelty of the next thing? Let’s try to understand.

I don’t see any new law. It seems to me only a new case. Okay, but it’s a Mishnah. There’s a problem. Let’s see. In roasting, one may not roast, but broiling. Sorry. Meat, meat, onion or egg. I mean he lists what each of us eats Shabbat morning. That’s the source. Onion, eggs, one must eat with liver. The meat is the liver. No, the meat is the cholent. What you add to liver, you add liver, gall, whatever you want. It goes in one plate. Meat, onion and egg. Yes. On the fire. Only if it became roasted while it’s still day, like fit for eating while it’s still day, then one may leave it. But if not, it’s a dish that didn’t cook completely, one may not.

What happens if it remained on the fire on Shabbat? Other things, it becomes forbidden until motza’ei Shabbat until they’re made.

Innovation: Why Roasted Meat Is Different – It Makes It Charred

Says Rava, if it indeed remained on the fire on Shabbat, if it indeed remained on the fire on Shabbat… and he says that this is the leniency, not that it’s only by the slave. He says that the law is on shrinks and is bad for it. He says when it’s fit for eating one may indeed. He says, why? Why shouldn’t we be afraid that it shrinks and is good for it? He says, it may indeed remain on the fire on Shabbat, even if it becomes very roasted, all the more so it shrinks and is bad for it, because roasted meat doesn’t become better with it lying a longer time on the fire, it shrinks and is bad for it. Lest he stoke, yes, it makes it charred. There’s no concern of lest he stoke on Shabbat, because if he goes to stoke, he’ll make it charred.

Ah, that’s what roasted meat is different from all the previous things, not in a pot, but it’s a type, it means to roast, broil. It means without spices, without things, because when the meat lies in a pot, there’s always the concern lest he stoke, but when it’s dry meat on a fire, the stoking will damage. We learned this. It’s implied that we’re speaking of leather, that one broils it. The meat will be charred. Okay.

Connection to Mugmar – The Same Reason

And because of this, because of this is also the leniency that we learned earlier. The Rambam goes back to another leniency that we learned in our chapter, right? It’s interesting, the Rambam could have when saying this is said by kid meat, the same thing, roasted meat, if one places it on fire on coals. Okay, yes.

Right, the reason for all these things is because these are external Mishnayot, and the Rambam is a bit… because he can, he would have wanted to make a clear order, he could have had several laws in our chapter to make it simpler, but he brings all the Mishnayot, all the statements that appear in the Gemara. Yes. But now he’s explaining a law that we learned earlier. We learned that one may place mugmar. It was learned earlier that one may place mugmar, spices that one lights, such incense, one may place under vessels, under laundry, and vessels that one still wants. Eh, why shouldn’t there be lest he stoke? He says, one may indeed, lest he stoke the coals, the mugmar will burn and the vessels will be damaged. The mugmar is also such a type of thing that the stoking won’t help, it will cause it to be burned. This isn’t shrinks and is bad for it. Yes.

It’s interesting, he comes back here to the previous law. He now comes back to the original law. Earlier we said one may, now you’ll understand that the two are connected. Interesting. Right.

Law 17: General Principle – “Anything That Is Only Forbidden Because of Appearance”

Return to the Foundation from the Beginning of the Chapter

Laws of Shehiyah and Hachzarah – Bread and Fire

What Does This Mean? Carry Out. And Why?

What does this mean here? Carry out. And why? You’ve already learned, “kol davar she’eino assur ela mipnei maraas ayin” (anything that is only forbidden because of appearance), all these things that were forbidden, it’s not forbidden because it’s done on Shabbos. Here it comes back to the… He began the introduction to this chapter, that all melachos (forbidden labors) one may not do on Shabbos, but if one does the action erev Shabbos (before Shabbos), even if the melacha happens on Shabbos, it’s permitted. So he says, all these things that I’ve enumerated here that are forbidden, the prohibition is not because it’s done on Shabbos, because we’ve already established that it’s indeed permitted. Rather, what is the prohibition? “Gezeirah shema yachteh bagechalim” (a decree lest one stoke the coals), it’s a different thing, from maraas ayin (appearance) that one will go on Shabbos and do a melacha.

Halacha Regarding Wool in a Pot – Dyeing

Therefore, I began that one may place wool in a pot that has been… that has been cooked, but it’s not so simple. One may not place wool in a dye pot unless one places it when it’s close to the fire. Only if the pot is not on the fire, because there too there’s a concern lest one stoke the coals. And it must have its opening sealed with clay. Even when the pot is not close to the fire, it must also be sealed with clay, lest one lift it and place it down. Must one lift it even if it’s not on the fire? I think the wool refers to a color, dyeing. Let’s see what the Rambam’s commentators say.

Yes, it can’t be. Yes, dyeing. So it says in Tosafos page 13a. Yes, in Hilchos Shabbos chapter 9. The wool in the pot refers to a dye pot, as they learned in the beginning, right?

Okay. The Rambam says, it seems there were people who thought differently, and when one learns all these halachos, one can get some impression that there are indeed things one may not do erev Shabbos. So the Rambam warns, you shouldn’t make a mistake to prove that it’s only about the… Yes. Interesting. Okay. Good.

Halacha 18: Beginning of Halacha Regarding Bread – Penalty for Mistakes

The Rambam says in the next halacha: Bread. Further, what is the novelty here regarding the prohibition? Let’s learn. There’s one halacha, bread will be a bit different in the way of learning if one did indeed make a mistake, the penalty, the punishment.

Laws of Shehiyah and Hachzarah – Bread and Fire

Halacha 18: Bread – Baking Bread Erev Shabbos

Speaker 1: Yes, it’s interesting. Okay.

The Rambam says the next halacha: Bread. Wait, what is the novelty here in the… Okay, let’s learn. What’s one halacha here? Bread is indeed a bit different regarding if one did indeed mistakenly incur the penalty on the seventh day.

The Rambam says, “Ein ofin es hapas batanur im chasheicha” (One doesn’t bake bread in an oven at nightfall), one doesn’t put bread in an oven erev Shabbos at nightfall, “velo chararah al gabei gechalim” (nor a cake on coals) – two types of ways how one makes bread – “ela kedei sheyikramu paneha hamedubbakin batanur o ba’eish” (unless its surface that’s attached to the oven or fire forms a crust). Only if one side of the bread has already become completely hardened. Which side? The side that gets baked faster. It gets baked faster where it’s attached to the oven or fire.

In the Gemara it’s somewhat unclear which side needs to form a crust, whether the side that takes longer or faster. The Rambam rules “yikramu paneha hamedubbakin batanur o ba’eish” (the surface attached to the oven or fire forms a crust), and there it’s already hardened. What? In the oven or fire? No, a cake on fire and bread in an oven. That side, the side that’s stuck to the oven, not the side that’s exposed to the air, if there it’s already crusted even though the other side is still raw, it’s already… it means it’s already like something partially cooked. Interesting, because this is more similar to ben Drusai.

Why Bread is Different – No Concern of Shrinking and Improving

But afterwards it’s permitted. But by bread there isn’t the thing that even if it’s already cooked there’s a concern that it will become better cooked or shrink and improve. Why? Because by baking there isn’t that thing. “Ve’ein anu choshin shema yachteh, shehapas im yachteh yifsed ta’amo” (And we don’t worry lest one stoke, because bread if one stokes will spoil its taste). Because bread, if one will stoke the coals and make it hotter, it won’t become better, more crispy like we learned earlier by other types of foods, rather “yifsed ta’amo” (it will spoil its taste), it will become charred.

Therefore, bread one may from when it’s already a bit cooked. It’s already crusted on its surface, one may already let it remain. But before it crusts on its surface there is indeed a concern lest one stoke, that’s the explanation. Different from for example normal things where when it’s moist, there’s no concern, this is more stringent.

Bread is Different from a Kid – The New Measure

And also, the stringency here is somewhat similar to ben Drusai. Why specifically here, the drama my… Why here… I mean, a living bread, one places bread erev Shabbos right before the time, one places raw bread. Usually by for example things like a kid, which is also the same thing that lest one stoke will spoil it, one may place it right away. Here one may not, because it needs to be crusted on its surface.

Right, the reason why it’s different, different from both things, it’s very different from the things that always stoking helps them, because once it’s crusted on its surface it already harms it. But before that it indeed seems that stoking is needed, that one should wait until it crusts on its surface. It’s a new measure, not the measure of ben Drusai, it’s a new type of measure.

And what is indeed the matter? What happens if one places raw bread? Won’t there be the leniency of lest one stoke will spoil it? Right, why does it seem that then one indeed needs to. Bread seems. Yes. Until now, so it seems.

If One Transgressed – Deliberately and Inadvertently

And if, yes, what is if one transgressed? “Ve’im natno samuach lechasheicha” (And if one placed it close to nightfall), what is if one transgressed? He did indeed place bread in the oven at nightfall, “va’adayin lo karum panav” (and its surface hasn’t yet crusted), it hasn’t yet become erev Shabbos a bit baked by the side by the oven. So, “im bemeizid” (if deliberately), if he did it deliberately, this is bread, we’re talking about motzaei Shabbos (after Shabbos), one needed to have it for Shabbos, it was lying there baking. “Ve’im beshogeig, mutar lirdoso” (And if inadvertently, it’s permitted to remove it), one may remove it, “mutar lirdoso beShabbos” (permitted to remove it on Shabbos), one may remove it on Shabbos, “mutar lirdoso letzoreich seudos Shabbos” (permitted to remove it for the needs of Shabbos meals). One may remove it on Shabbos, one may only remove it permitted for the needs of three meals. That is, if it’s a half penalty, for an inadvertent act one gives him a half penalty. Different from earlier where inadvertently there was no penalty at all. Inadvertently they say that as much as he needs for the three meals of Shabbos he may take.

Discussion: Why is There a Leniency for the Needs of Shabbos Meals?

Speaker 2: Yes, apparently this is because it’s a very great mitzvah to eat bread at the Shabbos meals. Meat, if he made it inadvertently, ah, it’s not such an importance. But not having lechem mishneh (double loaves).

Speaker 1: No, but the Rambam said also by meat, inadvertently one may.

Speaker 2: No, not only motzaei Shabbos. Motzaei Shabbos specifically, that’s what the Rambam said.

Speaker 1: Ah, motzaei Shabbos one doesn’t need to wait.

Speaker 2: Even for a measure.

Speaker 1: Yes, if he forgot, only even if he timed it exactly, even if it’s fully cooked, something that seems, which here is similar to this, that he speaks of motzaei Shabbos. But simply there’s a special leniency, in honor of the Shabbos meals the Sages permitted only indeed for the meals. That’s the leniency. The leniency has to do with motzaei Shabbos.

The Measure of Removal – How Much One May Remove

Speaker 2: He may not remove the entire bread at once. He may at each meal scrape off a piece from the oven, it must be removal.

Speaker 1: You see, the next piece, let’s see. “Keshi’ur rodeh” (Like the measure of removal), when one removes a piece from the bread. Before this, before this, this says, there’s an extra halacha. “Mutar lirdos pas min hatanur shalosh seudos” (It’s permitted to remove bread from the oven for three meals), means that the measure, he can right away Friday night take three rolls, whatever, three, as much as he needs for the three meals. What do I mean? Besides the fact that he has a prohibition of removing the bread, one needs to see what this means.

Removing Bread with a Change

He says though, “keshi’ur rodeh” (like the measure of removal), even in the permitted manner one may indeed, when one did indeed place it when it’s already dry on its surface. But only one removes the bread from where it’s stuck to the… there where it’s stuck to the oven perhaps with a utensil. He says that one shouldn’t use the utensil so that he won’t take out the utensil with which he… the shovel he uses there to remove bread. “Ela besakin vechayotza bo” (Rather with a knife and the like), one should do it with a change, so it shouldn’t look like one is engaged in baking and cooking on Shabbos.

Discussion: Is There a Prohibition Lechatchila in Removing Bread?

Speaker 2: Right, so here there’s a rabbinic prohibition to do removal of bread on Shabbos.

Speaker 1: He says it’s not the same, he brings from Chochmas Adam and others, that there’s a prohibition lechatchila (from the outset) to do this.

Speaker 2: Yes, but it could be… No, the Chochmas Adam says it’s not even a prohibition usually. It could be, he brings that the Ran and others have already said that this is only when he did a prohibition. They learned, if…

Speaker 1: But it says on the “mutar lirdos” (permitted to remove), how is it permitted to remove? They did it in…

Speaker 2: So, there’s a continuation.

Speaker 1: But if he did it in a permitted manner, so he says not only from the Ran, if he did it in a permitted manner one may indeed eat, because it’s not a prohibition of an action on Shabbos. Okay.

Halacha 19: Fire – Fire for Warming

Until now we’ve learned laws of shehiyah (leaving) of a pot and such things that one bakes. Now we’re going to learn about a fire, when one makes a fire in order to warm oneself.

Speaker 2: Section alef. May I learn? Yes.

Speaker 1: Section alef, the fire. A person can make a fire “bechol davar sheyirtzeh” (with anything he wants), from whatever he wants. That means, there aren’t the laws of grapevine branches and wood and the like. A fire, a person can make a fire from whatever he wants. “Bein al gabei karka bein al gabei menorah” (Whether on the ground or on a lamp), either on the ground directly or a menorah, something a… menorah means literally, a menorah, a lamp. Okay. That means, a fire, but the point is he makes it to warm himself, not to cook there.

“Umadlikin medurah” (And one lights a fire), ah, or for a… so that one can see. “Umadlikin medurah be’erev Shabbos samuach lechasheicha, umishtemeshin le’orah o mischamemin kenegdah beShabbos” (And one lights a fire erev Shabbos close to nightfall, and uses it for light or warms oneself against it on Shabbos). It’s not different from candles, yes. Also different from candles. Candles are used for light on Shabbos. Ah, but the fire… For a fire there’s no “ein madlikin” (one doesn’t light), because it’s large. Very good.

The Condition of Majority by Fire

But there are various yes conditions that he must do, so that he won’t stoke and the like. One thing is, “tzarich sheyadlik rov hamedurah kodem shetechshach” (he needs to light most of the fire before it gets dark). Most of the fire must already be burning before it becomes night, “ad shetehei hashalheives olah mei’eilehah kodem haShabbos” (until the flame rises by itself before Shabbos), so that one won’t need to fuss with it. Even if it’s not yet the whole thing, but once the majority, one knows that the rest will also soon start burning. But if one hasn’t lit the majority, there’s still always a concern that one will mix in the fire, one will make sure that the whole fire ignites. “Ve’im lo hidlik rubah, assur leihanos mimenah beShabbos, gezeirah shema yachteh bah, veyaniach sham eitzim misramekin kedei shetehei hashalheives olah mei’eilehah” (And if he didn’t light most of it, it’s forbidden to benefit from it on Shabbos, a decree lest one stoke it, and he should place there crumbling wood so that the flame will rise by itself), so it will ignite well, and it won’t look like one needed to warm it, one may not.

Very good.

By One Piece of Wood – Majority of Its Thickness and Majority of Its Circumference

“Ve’im hidlik eitz yechidi” (And if he lit a single piece of wood), you say if there’s a bunch of pieces of wood you say majority. If it’s one piece of wood, what then is the law? But what happens if it’s one long piece of wood, how does one measure there the majority? That means, also the majority. There must be a majority. How does one measure the majority? “Tzarich liheyos rov ovyo verov heikfo” (It needs to be the majority of its thickness and the majority of its circumference). There are two types of majority. It’s not enough that one side of the wood burns, rather the majority of the thickness of the wood, and the majority of its circumference. That means, for example, there’s one piece of wood, the length and width. The length and the width, that’s the circumference. Majority of circumference means from all sides. That means, there’s majority of thickness, that’s the thickness, the whole piece of wood.

That means, the length, it’s not… What does majority of thickness and majority of circumference mean? It’s the thickness. Perhaps not from inside it could be it’s not burning, from outside, perhaps something like that.

Halacha 20: Fire of the Temple Chamber – Kohanim Are Zealous

Ah, here comes another leniency. “Bameh devarim amurim? Bigvulin” (In what case is this said? In the provinces). The fire that one says one may not light is in the provinces, that means outside of Eretz Yisrael, from the Beis HaMikdash (Temple). But in the Beis HaMikdash, “machzirin es ha’or” (they return the fire), one may indeed light the fire erev Shabbos at nightfall, “be’eitzim shel meduras beis hamoked” (with wood of the fire of the Chamber). One lights the wood in the fire of the Chamber. There’s a place in the Beis HaMikdash which is the fire of the Chamber, where from there one lights wood. One may light wood. We’re not talking about the altar, right? Somewhere there’s a fire.

Speaker 2: No, no, in the Chamber. That’s the Chamber, that’s the place where one brings out the sacrifices that one brings. The kohanim warm themselves. Ah, for what warming? It’s not… Yes, it’s the service. Aha.

Speaker 1: “Ve’ein choshin shema yachteh” (And we don’t worry lest one stoke). “Shehakohanim zerizim heim” (Because the kohanim are zealous). Kohanim are zealous, therefore one doesn’t need to be concerned. Zealous means here to say not that they’re fast, right? Zealous means they remember that it’s Shabbos, and they won’t stoke even during the week when stoking would indeed be necessary. Like bnei chaburah zerizim heim (members of a group are zealous). I mean the matter is, perhaps a kohen can say, because a kohen is now doing the service. But when people do something together with a group, a serious thing, they pay attention. One doesn’t do things randomly.

Kohanim, one trusts the kohanim. One doesn’t trust ordinary people, one trusts kohanim.

Speaker 2: No, but I’m talking for example bnei chaburah. I think at the Seder, what’s written in the machzor everything one needs to do, one doesn’t fuss randomly. A person thinks more, one may, one may not, because one is now in a group and one is now doing a mitzvah together, it’s more…

Laws of Shabbos – Laws of Lighting Fire Erev Shabbos (Continued)

Bnei Chaburah – Digression

R’ Zalman: Like bnei chaburah. I mean the matter is, perhaps a kohen can say, because a kohen is now doing the service, but when people do something together with a group, a serious thing, they pay attention. One doesn’t do things randomly. Kohanim, one trusts the kohanim. One doesn’t trust ordinary people, one trusts kohanim. No, but I’m talking for example bnei chaburah. I think at the Seder, what’s written in the machzor everything one needs to do, one doesn’t fuss randomly. People think more, “one may? one may not?” because one is now in a group, one is now doing a mitzvah together, it’s more…

Halacha 21 – Fire of Reeds or Grasses

Okay, “Hotzi medurah shel kanim o shel gerinim” (He took out a fire of reeds or grasses). What happens if one made a flame not from wood, but from twigs? Reeds, well, reeds. Very light things that catch fire. Thin plants. Yes. “O shel gerinim” (Or grasses) doesn’t mean atoms, it means kernels, such things. There the law isn’t that the majority of the fire must burn before one may place it out. Rather these types of things ignite quickly. Therefore, once it’s already burning a bit, the person won’t desecrate, because he knows that once it’s already burning a bit, in a little while there will already be enough of a large fire. “Ki yir’eh sherubam yisrefu kodem haShabbos” (Because he sees that most of them will burn before Shabbos) is the middle in the stump. Because the fire becomes quickly ignited, he won’t put back.

Agad Es Hakanim – Bound Reeds

“Lefikach” (Therefore), says the Rambam, therefore you understand yourself that this is only when the reeds and grasses are spread out, it ignites quickly. But if one will take reeds and grasses and make them so they’ll be like wood that will be condensed, and then it indeed ignites weaker, and then it has the law like wood. For example, he “agad es hakanim” (bound the reeds), he bound them together, or he placed all the grasses in a pile and ignited it, then it doesn’t burn, it doesn’t go a quick burn, rather it’s like wood that it takes until it ignites. And then the law is “tzarich shetehei hashalheives olah mei’eilehah kodem haShabbos” (it needs that the flame rises by itself before Shabbos), one must ignite by itself before Shabbos.

Halacha 22 – Fire of Pitch, Sulfur, Fat, Wax

Another similar halacha. What happens with a flame of pitch or sulfur? Pitch we spoke about this morning is waste of olives, or sulfur, brimstone. “O shel ravyo, o shel kirah” (Or fat, or wax). What is wax? Fat is the thing that the atomic scientist may not have on his burger. Fat. A chunk of fat. Ah, kirah shebah. But one sees by lighting yes, oil straw, oil stubble. One was empty, empty before Shabbos. It’s a parable, fire ignites itself, the fire burns it out quickly, and in a little while nothing will remain of it.

Moral Lesson – Preparing for Shabbos

I mean what one learns from here is, that erev Shabbos must already be sufficiently ignited that it will be a flame rising by itself on Shabbos. A Jew must prepare for Shabbos, he must prepare for Shabbos. Yes, because one shouldn’t need to be on Shabbos, you shouldn’t need to be groaning on Shabbos like that. One must be joyful. One must already be Shabbos-like before Shabbos. Wonderful. What’s the end of the chapter? Three, yes.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗

HE עברית לחץ לפתיחה

📄 Download Transcript PDF

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור – הלכות שבת פרק ג׳ (רמב״ם, ספר זמנים)

מבנה הפרק – הקדמה

הפרק השלישי של הלכות שבת עוסק בענין עשיית מלאכה מערב שבת שנמשכת בשבת. הפרק מתחיל בכללים כלליים, ולאחר מכן נכנס לפרטים של בישול, שהייה, חזרה, הגסה והטמנה. המבנה של הפרקים הראשונים: פרק א׳ – אונס וכוונה, פרק ב׳ – פיקוח נפש, פרק ג׳ – מלאכה מערב שבת שנמשכת בשבת.

—

הלכה א – מותר להתחיל במלאכה מערב שבת

דברי הרמב״ם: “מותר להתחיל במלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו אלא שלא נעשה מלאכה בעצם היום, אבל שתעשה המלאכה מאצמה בשבת מותר. ואי מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו.”

פשט:

מותר להתחיל במלאכה ערב שבת, אפילו היא נגמרת מאליה בשבת. איסור שבת הוא רק שהאדם לא יעשה מלאכה בשבת עצמה. אם מלאכה קורית מאליה בשבת מותר, ומותר גם ליהנות מהתוצאה.

חידושים והסברות:

1. המסגור של הרמב״ם – חקירה כללית: הרמב״ם ממסגר את כל הפרק כחקירה כללית: מהו “מלאכת שבת”? האם האיסור הוא על מעשה האדם, או על תוצאת המלאכה? הרמב״ם פוסק בבירור: האיסור הוא רק על מעשה האדם “בעצם היום”, לא על העובדה שמלאכה מתבצעת. זהו היסוד לכל הפרק.

2. דוגמאות מהמשנה (תחילת מסכת שבת): הרמב״ם מביא שורה של דוגמאות שמקורן במשניות (שם נקראות “שבותים קלים” – שכליך עושים מלאכה, אתה לא עושה מלאכה):

– פוסקין מים לגינה – פותח את זרימת המים לגינה ערב שבת, והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו (ענין של זריעה).

– מניחין מוגמר תחת הכלים – בשמים מעושנים תחת כלים/בגדים, שעושים את עבודתם במשך שבת.

– מניחין כילור על גבי העין ורטיות על גבי המכה – רפואות על עיניים או פצעים, ומתרפאין והולכין כל השבת.

– שורין דיו וסממנים – מכינים דיו על ידי השרייה.

– צובעים צמר או פשתן – מכניסים לסיר עם צבע, והן משתנין והולכין כל השבת.

– פורשין מצודות לחיה ולעוף ולדגים – פורשים רשתות ערב שבת, אפילו הן נלכדות בשבת.

– נותנין קורות בית הבד ובגילגלי הגת – קורות/אבנים כבדות על ענבים/זיתים לסחוט יין/שמן.

– מדליקין את הנרות – מדליקים נרות ערב שבת, והן דולקות והולכות כל השבת.

—

הלכה (המשך) – היוצא מן הכלל: שהייה על גבי האש – גזירת שמא יחתה

דברי הרמב״ם: “ויש בדבר זה דרכים שאנו אוסרין, גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת.”

פשט:

בבישול יש יוצא מן הכלל מהכלל שמותר להתחיל מלאכה לפני שבת. חכמים אסרו דרכים מסוימות של הנחת סיר על האש ערב שבת, משום חשש שיחתה בגחלים (יגרוף/יערבב בגחלים) בשבת – שהוא איסור דאורייתא של מבעיר ו/או מבשל.

חידושים והסברות:

1. מהלך הרמב״ם – שהייה כיוצא מן הכלל, לא סוגיה בפני עצמה: בגמרא (וכך רוב האנשים לומדים זאת) שהייה/הטמנה היא סוגיה בפני עצמה. אבל הרמב״ם מכניס זאת כחריג בתוך הכלל שמותר להתחיל מלאכה לפני שבת. עיקר הדין מדאורייתא הוא מותר (גם בבישול), אלא שחכמים עשו גזירה כי בבישול יש חשש מיוחד.

2. מדוע דווקא בבישול: בכל שאר המלאכות (זריעה, צידה, סחיטה, צביעה, הדלקת הנר) אין חשש. רק בבישול יש חשש מיוחד, כי אדם רוצה אוכל טוב, ויש לו עניין לערבב בגחלים כדי שיהיה חם יותר.

3. המנגנון של חיתוי: כשמבשלים עם גחלים, מצטבר אפר שחוסם את החמצן מלהגיע לאש. על ידי ערבוב/גריפה נופל האפר, נכנס אוויר, והאש חוזרת להיות חזקה. זהו איסור של מבעיר (הדלקת אש) וגם מבשל (בישול בשבת).

4. הכלל מתי צריך לחשוש: היסוד הוא: כאשר לאדם יש עניין לערבב (כי יותר חום יעשה את האוכל טוב יותר), אז חוששים. אבל כאשר אין סיבה לערבב – למשל: האוכל כבר מוכן, או זה יקח זמן רב מאוד, או שערבוב יפגע באוכל – אז אין גזירה.

—

הלכה ג – כללי שהייה: תבשיל ואש

דברי הרמב״ם: “תבשיל שלא בישל כל צרכו, או חמין שלא הוחמו כל צרכן, או תבשיל שבישל כל צרכו אבל כל זמן שמצטמק יפה לו – אין משהין אותן על גבי האש בשבת אף על פי שהניחן מבעוד יום, גזירה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בישולו או כדי להצטמק.”

פשט:

אסור להשאיר סיר על האש לכתחילה בשלושה מצבים: (1) תבשיל שלא התבשל לגמרי, (2) מים חמים שלא התחממו לגמרי, (3) תבשיל שכבר התבשל אבל נעשה טוב יותר מבישול נוסף (מצטמק ויפה לו). בכל שלושה יש חשש שהאדם יחתה בגחלים.

חידושים והסברות:

1. שני ממדים של דינים: יש שני נושאים נפרדים: (1) דינים בתבשיל – האם לאוכל יש מה להרויח מבישול נוסף; (2) דינים באש/תנור – איזה סוג אש, איזה סוג תנור, האם אפשר/צריך לעשות גרוף וקטום. בנוסף יש גורם שלישי: כאשר הגחלים כבר כמעט כבויות (גחלים עוממות), יש קולא נוספת.

2. מבנה הרמב״ם: הרמב״ם הולך בסדר מסוים: תחילה – אילו תבשילים אסורים (הבעייתיים); אחר כך – בתבשילים כאלה, אילו תנורים/אש בעייתיים; אחר כך – תבשילים שבכלל אינם בעיה (מצטמק ורע לו, וכדומה).

3. משמעות “מצטמק ויפה לו”: מצטמק פירושו שהאוכל נעשה קטן יותר – כמו קוגל שנעשה יותר פריך וקטן ככל שהוא יותר זמן על האש. “יפה לו” פירושו שזה דבר טוב – האדם רוצה שחלק מהמים יתאדה, שיהיה פריך.

—

עצות לשהייה – גרוף וקטום

דברי הרמב״ם: “לפיכך, אם גרף – שהוציא האש, או קטם – שכיסה האש בקירה באפר על גבי האורות הדקין… או הוסק בקש ובגבבא או גללי בהמה דקה – מותר להשהות, שהרי הסיח דעתו מן התבשיל, לא גזרינן שמא יחתה.”

פשט:

שלוש עצות להתיר שהייה: (1) גורף – הוצאת הגחלים; (2) קוטם – כיסוי הגחלים באפר/אפר; (3) הוסק בחומרים חלשים (קש, גבבא, גללי בהמה דקה) שאינם בוערים חזק. גם: גחלים שכבר כבויות (עוממות) הן כמכוסות באפר.

חידושים והסברות:

1. משמעות “הסיח דעתו” – לא זכר/סימן, אלא מציאות: “היסח הדעת” אינו פירושו שהוא עושה סימן/זכר ששבת היא היום (כמו כיסוי חלה עם “שבת” עליו). פירושו שהוא בפועל הסיר את האפשרות לחתות, או לפחות הרחיק כל כך שהוא כבר לא עומד עם המזלג לערבב. זהו דין במציאות, לא דין בדעת. ראיה: בגחלים עוממות מותר אפילו בלי מעשה של היסח הדעת – כי המציאות עצמה היא שזה כבר מרוחק.

2. הבנה שגויה נדחית: אנשים חושבים לפעמים שגריפה וקטימה היא “זכר בעלמא” – סימן להזכיר ששבת היא. זה בבירור נדחה: זה לא כמו העמדת שומר, לא כמו סימן. זו דרך שגורמת לכך שהאדם לא יכול באופן מעשי לפתור את הבעיה של בישול איטי. אפילו תיאורטית הוא עדיין יכול לעשות משהו, אבל הוא כבר “סגר” – זה נגמר, הוא כבר לא במצב של חיתוי.

3. הבדל משומר: בהלכות אחרות (למשל בילדים שיש חשש מיעוטא) אפשר להעמיד שומר. אבל כאן בשהייה לא עובד שומר – ההלכה פועלת על ידי הסרת מציאות האש, לא על ידי השגחה.

—

הלכה ד – הבדלי תנורים: תנור, כירה, כופח

תנור – אפילו גרוף וקטום לא עוזר

דברי הרמב״ם: “במה דברים אמורים? בכירה שהבלה מועט. אבל תנור… אפילו גרף וקטם, או הוסק בקש ובגבבא – אין משהין בתוכה ולא על גבה ולא סומך לה, תבשיל שלא בישל כל צרכו או שבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו.”

טעם הרמב״ם: “שגורף אינו גורף אלא רוב האש בלבד, ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוצות אש, ומפני שהבלו חם, אפשר שיחתה בגחלים.”

פשט:

ההיתר של גרוף וקטום תקף רק בכירה (חום חלש יותר). אבל בתנור (חום חזק יותר) אפילו גרוף וקטום לא עוזר – אסור לשהות לא בפנים, לא על גביו, לא לידו.

חידושים והסברות:

1. שלושה סוגי תנורים: תנור – החם ביותר (בנוי למטה רחב, למעלה צר, שומר חום); כופח – קצת חלש יותר מתנור; כירה – הכי פחות חם (הבלה מועט). המילה “שפיתה” פירושה פעולת הנחת סיר על האש. לכירה יש מקום שפיתת שתי קדירות (מקום לשני סירים למעלה), לכופח יש מקום לקדירה אחת, תנור הוא סגור לגמרי.

2. ההבדל בין כירה לתנור בגרוף: בכירה, אם יש גחלים חלשות או נשאר רק טיפה, הגריפה לא תעזור בכלל – ממילא אין חשש שמא יחתה. אבל בתנור, מכיוון שהבלו חם ביותר, אפילו הניצוצות המעטים שנשארים אחרי גריפה, החיתוי יעזור – ממילא יש לאדם סיבה לרצות לחתות.

3. הסבר מציאותי למה תמיד נשארות גחלים: תנור הוא מקום אשי שבו ממשיכים להכניס גחלים – בכלל לא רואים את הרצפה. אפילו כשגורפים ומכניסים גחלים חדשות, תמיד נשאר משהו.

4. שלוש דרכי שהייה בתנור – כולן אסורות: (1) בתוכה – בפנים התנור; (2) על גבה – למעלה על התנור; (3) סומך לה – לידו, כשמתחמם מהקיר. כל שלושה אסורים בתנור אפילו עם גרוף וקטום.

5. שלוש הדרכים של הרמב״ם בתנור: הרמב״ם מונה שאפילו (א) אש מעוטה, (ב) אש קש וגבבא, (ג) מכוסה באפר – כל שלושת ההיתרים שעוזרים בכירה, לא עוזרים בתנור, כי הבלו חם.

6. שאלה: אם אפשר כן לגרוף את כל הגחלים? אם למישהו יש תנור “מפואר” שבו אפשר להוציא את כל המגש מלמטה, לכאורה צריך להיות מותר. תירוץ: אולי תנור כזה בכלל לא נקרא “תנור” אלא “כירה”, כי מציאות התנור היא דווקא שתמיד נשאר משהו.

7. למה הרמב״ם נותן את הטעם? הרמב״ם מאריך בהסבר – אולי הוא מתכוון להלכה: שאם מוצאים דרך לגרוף כל ניצוץ אחרון, יהיה כן מותר. הרמב״ם רוצה להסביר למה חכמים אסרו, ובכך הוא מראה שהאיסור הוא רק במקום שהטעם שייך.

8. מאכל בן דרוסאי: יש שיטה ש״לא בישל כל צרכו” פירושו שעדיין לא מאכל בן דרוסאי, ואחרים מקילים שמאכל בן דרוסאי כבר נחשב “נתבשל כל צרכו.” הרמב״ם לא מביא את ענין מאכל בן דרוסאי כאן.

[דיגרסיה: תנורים מודרניים וענין הבלעך]

דיון רחב האם החשש שמא יחתה שייך בתנורים מודרניים:

1. שיטת הבריסקר רב: הוא לא הבין למה אנשים שמים בלעך על תנורים מודרניים, כי אין מה לחתות – אין גחלים.

2. יסוד “שמא יחתה”: חז״ל אמרו במפורש “שמא יחתה בגחלים” – גריפה בגחלים. לא כתוב “שמא יוסיף” או “שמא למדורה” – לא חשש שיגדיל את האש. חיתוי הוא חלק רגיל מבישול עם גחלים – כמו בברביקיו, שמערבבים כל הזמן. אבל בתנורים מודרניים זה לא הסדר הרגיל של בישול לעמוד ולהגדיל את הכפתור.

3. טענה נגדית: אדם יכול לרצות שהתנור יהיה חם יותר כדי שהאוכל יתבשל יותר – זה אותו חשש! תשובה: בזמן חז״ל גם יכלו להביא גחלים חדשות מבחוץ – זה גם היה אפשרי טכנית, אבל חז״ל לא אסרו על זה, כי זה לא הסדר הרגיל. בדיוק כך בתנורים מודרניים: לא מקובל לסובב את הכפתור באמצע הבישול.

4. הבלעך הוא “זכר”: המנהג ישראל לשים בלעך הוא יותר כמו סימן/זכר – לזכור שלא נוגעים – לא כי זה היתר ממשי של גרוף וקטום.

5. שיטה נגדית: פעם אחת חכמים אמרו שכאשר לאדם יש עניין לעשות את האוכל טוב יותר/מהר יותר, צריך לחשוש – וזה שייך גם בתנורים מודרניים. אדם עושה צ׳ולנט, נכנס באמצע הלילה, “הו, אני יכול להבטיח שהצ׳ולנט יהיה עוד יותר מבושל” – זה אותו חשש! תשובה: אם השיטה שלך היא שזו גזירה חדשה, נייר כסף (אלומיניום פויל) לא עוזר כלום — כי גרוף וקטומה פירושו שכמעט לא אפשר יותר לחתות, אבל נייר כסף לא עושה כלום מעשית. “אתה עושה איסור חדש עם היתר חדש.” אין גזירה כזו שכל דבר שיהיה טוב יותר צריך לחשוש — יש רק גזירה ספציפית עם גחלים שרגילים לחתות. כל יהודי יכול לעשות גדרים וסייגים לעצמו, אבל זו לא “ההלכה.”

[דיגרסיה: שיטת הרמב״ם בפסיקה – לא להתאים למציאויות חדשות]

הרמב״ם כמעט אף פעם לא אומר “בזמן הזה שאיננו משתמשים בכלי פלוני של הגמרא, אלא במשהו חדש, ההלכה שונה.” הוא רואה את עצמו רק כמסכם של תורה שבעל פה – הוא מביא את הדוגמאות מזמן המשנה. להתאים למקרה חדש זו עבודת הרב, לא של ספר הלכה. גם המשנה ברורה כך: החפץ חיים לא כתב אף פעם על טכנולוגיה חדשה – לא כי הוא פחד להתערב, אלא כי תפקידו היה להביא מה ההלכה. (לעומת זאת, הספר “מחנה ישראל” של החפץ חיים, שהוא ספר מעשי לחיילים, שם הוא כן מביא פסקים מעשיים.) ר׳ שלמה זלמן אויערבאך אמר את דעתו על חשמל, אבל הוא אמר שאי אפשר לעשות מזה כלל, כי אין לנו את הכוח לעשות כלל חדש בהלכה.

—

כופח – הממוצע בין כירה ותנור

שיטת הרמב״ם: כופח הוא דרך אמצע בין כירה לתנור — הוא שומר יותר חום מכירה אבל פחות מתנור.

פשט:

אם הכופח הוסק בגפת (פסולת של זיתים) או עצים — שעושה גחלים חזקות — הדין כמו תנור: אסור להניח עליו או לידו תבשיל שלא בישל כל צרכו או מצטמק ויפה לו, ואפילו גרוף וקטום לא עוזר. אבל אם הוסק בקש ובגבבא (גחלים חלשות), הדין כמו כירה שהוסקה בקש ובגבבא, ומותר.

חידושים והסברות:

1. סמיכה בכופח: בתנור אסור לסמוך (להישען), בכירה מותר. בכופח — תלוי: אם הוסק בגפת/עצים (בגודל תנור), אסור לסמוך; אם בקש ובגבבא, מותר, כמו כירה.

2. “ומותר לסמוך לכירה מערב שבת” — להישען ליד כירה מערב שבת מותר אפילו בלי התנאים של גרוף וקטום. הרמב״ם לא מונה זאת בין הלכות איסורי הכירה כי זה בכלל לא שאלה.

3. ההבדל העיקרי של כופח: הוא קטן יותר — הבשר יותר קרוב לחום, לכן הוא שומר יותר חום מכירה.

תנור כזה מבשל על ידי בידוד — כשפותחים אותו, נכנס אוויר, הבשר מתקשה, התנור מתקרר, וזה הפסד. ממילא אף אחד לא יפתח באמצע שבת.

חידושים והסברות:

1. סוג התנור מייצר בשר רך דווקא בגלל שהוא סגור — פתיחה פוגעת ישירות בתוצאה, ממילא אין חשש שמא יחתה.

—

הלכה: כל דבר שהרוח מפסדתו

דברי הרמב״ם: “וכן כל דבר שהרוח מפסדתו, אין גוזרין עליו שמא יגלה ויחתה.”

פשט:

כל דבר שרוח מזיקה לו בתנור, אין חוששים שיפתח ויחתה.

חידושים והסברות:

1. קושיא מאונן של פשתן: הרמב״ם אמר קודם (תחילת פרק) שמותר להניח חתיכות פשתן בתנור ערב שבת. אם היסוד של “שמא יחתה” הוא רק באוכל (כי רוצים לאכול אותו בשבת), למה צריך סיבה מיוחדת באונן של פשתן?

2. חידוש בהבנת ההלכה: ההבנה הקודמת אינה נכונה לגמרי. הרמב״ם מסביר שהסיבה שאונן של פשתן מותר היא אותה סיבה כמו “טח פי התנור” — כי כשנכנס אוויר זה מפסיד. זה לא כי “שמא יחתה” חל רק באוכל, אלא כי בתנור זה החשש לא שייך מצד המציאות.

—

הלכה: גדי שלם – בשר עבה

חידושים:

1. יוצא מן הכלל בגדי: למדנו שבשר הגדי החיתוי מזיק לו. אבל גדי שלם (בעל חי שלם, כמו ערב פסח) — שם יש עצמות וחלקים אחרים, זה לא כל כך רגיש. אבל אם עושים אותו “תוך התנור” (סגור) החשש גם לא קיים, כי התנור מתקרר כשפותחים.

—

הלכה: ערב פסח שחל להיות בשבת

דברי הרמב״ם: “מותר לשלשל את הכבש הפסח לתוך התנור עם חשיכה, אע״פ שאינו תוך התנור” — מותר להוריד את כבש הפסח לתנור כשמחשיך, אפילו לא סוגרים את התנור. “בני חבורה זריזין הן.”

פשט:

לכאורה היינו צריכים לחשוש שמא יחתה, כי התנור לא סגור. הרמב״ם מביא סיבה מיוחדת: אנשים שעושים יחד חבורה לקרבן פסח לוקחים את זה ברצינות.

חידושים והסברות:

1. מקור להיתר “שומר”: זה מקור להיתר שחיפשנו קודם — ששומר (או מצב מיוחד של זריזות) יכול לבטל את החשש שמא יחתה.

2. למה בני חבורה שונים: כשחבורה מבשלת ביחד, מתכננים את זה מראש, ממנים אחד אחראי על התנור, יודעים ששבת היא. בבית פרטי, כל אחד עובר ליד הסיר וחושב “בואו נעשה את זה קצת יותר פריך” — זה החשש שמא יחתה. אבל חבורה מתכננת מראש.

3. השוואה ל״כהנים זריזים הם” — יש קשר אישי לכלל, אבל לא כתוב שכל חבורה (כמו שולחן אצל רבי) יש לה דין זה — זה רק בפסח.

—

הלכה: בשר צלי – בשר, בצל וביצה על גבי גחלים

דברי הרמב״ם (מהמשנה): “אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום.”

פשט:

אסור לצלות בשר, בצל או ביצה על האש, אלא אם כן נעשה (ראוי לאכילה) עוד לפני שבת. אם לא מוכן מבעוד יום, זה כמו תבשיל שלא בישל כל צרכו — אסור. אם נשאר על האש בשבת, אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו.

חידושים והסברות:

1. למה בשר צלי שונה מסיר: בבשר צלי (בשר יבש על אש, בלי תבלינים/נוזלים) חיתוי מזיקה — זה ישרוף את הבשר. זה מצטמק ורע לו — הבשר לא נעשה טוב יותר עם יותר אש, אלא נשרף. לכן “חרך הוא עושה” — חיתוי עושה רק שכבה שרופה. זה ההבדל בין צלי (צלייה) ובישול (בישול בסיר עם נוזל).

2. קשר למוגמר: הרמב״ם חוזר להלכה קודמת — מותר להניח מוגמר (בשמים/קטורת) תחת כלים/בגדים. למה לא שמא יחתה? כי חיתוי במוגמר ישרוף את המוגמר ויפגע בכלים — זה גם מצטמק ורע לו. זו אותה סיבה כמו בבשר צלי.

—

כלל יסודי – “כל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית עין”

דברי הרמב״ם: “ולמה? כל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית עין… אלא גזירה שמא יחתה בגחלים.”

חידוש:

הרמב״ם מתריע נגד טעות אפשרית — שלא לחשוב שהאיסורים הם כי אסור להתחיל מלאכה ערב שבת שמסתיימת בשבת. היסוד מתחילת הפרק נשאר: מלאכה שמתחילים ערב שבת מותרת אפילו היא מסתיימת בשבת. האיסורים הספציפיים הם רק בגלל שמא יחתה.

—

הלכה: צמר ליורה (צביעה)

דברי הרמב״ם: “אין נותנין צמר ליורה אלא אם כן נותנה כשהיא קרובה על האש… והיא שתהא פיה טוח בטיט.”

פשט:

אסור להניח צמר ביורה (לצביעה) אלא אם כן הסיר כבר ירד מהאש, וגם הפה צריך להיות סגור בטיט — שמא יגביהנה וישיכנה (שלא ירים ויחזיר על האש).

הלכה: פת (אפיית לחם ערב שבת)

חידושים:

1. הרמב״ם אומר “לפיכך” – כלומר, מהסברא עצמה אפשר להבין את ההבדל: מכיוון שכל ההיתר בקנים הוא כי הם נדלקים מהר, ממילא כשקושרים אותם והם בוערים לאט, נופל ההיתר.

—

הלכה: מדורה של זפת, גפרית, רוויו, קירה

פשט:

אלה חומרים שנדלקים מהר, דומה לקנים, ויש להם אותו דין — לא צריך לחכות עד שרוב בוער.

חידושים:

1. זפת זה אותו דבר כמו פסולת של זיתים.

2. מובאת השוואה ל“אש מדלקת את עצמה” – האש שורפת את זה מהר, ובקרוב לא נשאר כלום.

—

[דיגרסיה: מוסר השכל הכללי]

ערב שבת צריך כבר להיות מודלק מספיק ששלהבת עולה מאליה בשבת – יהודי צריך להתכונן לשבת, הוא צריך כבר להיות “שבתי” לפני שבת, לא צריך לגנוח בשבת, אלא צריך כבר להיות שמח.

—

*השיעור מסתיים בסוף פרק ג׳.*

תמלול מלא 📝

הלכות שבת פרק ג׳ – התחלות מלאכה מערב שבת

מבוא – מבנה הפרק

אוקיי, טוב. נלמד עוד? אנחנו לומדים הלכות שבת בספר זמנים של הרמב״ם, הפרק השלישי, פרק ג׳.

אנחנו עדיין מחזיקים ברמב״ם שמונה את הל״ט מלאכות. הוא מדבר, ההתחלה היא קצת הלכות כלליות על כל השבת, מה שנוגע לשבת. וגם הפרק הזה, אם תקרא הוא מתחיל עם כלל כללי של… כלל השבת. אחר כך זה כבר פחות כלל, זה כבר כן נכנס לפרטים של בישול, של הטמנה. אבל הייתי אומר שכך הרמב״ם ממסגר את זה, אתה עדיין יכול להבין שזה הכלל של השאלה. אילו מלאכות, האם מותר לעשות מלאכות מערב שבת שקורות מאליהן בשבת? יש בזה כלל, יוצא מן הכלל גדול, שזה האיסור של שמא יחתה, שבזה נכנס הרבה פרטים של שהייה והטמנה וכו׳. אבל בעצם הכל זה חקירה כללית, מה זה אומר מלאכת שבת?

כבר למדנו פרק א׳ מעשה וכוונה, פרק ב׳ פיקוח נפש, פרק ג׳ עשיית מלאכה מערב שבת שנמשכת בשבת.

הלכה א – מותר להתחיל במלאכה מערב שבת

אומר לנו הרמב״ם כך, אסור לעשות מלאכות בשבת. אבל מה עם מלאכות שיקרו בשבת דרך מלאכה שלא עשית בשבת, אלא שהכנת לפני שבת?

אומר הרמב״ם כך, מותר להתחיל במלאכה מערב שבת, ערב שבת מותר להתחיל לעשות מלאכה, אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת. אפילו המלאכה נעשית מעצמה מאליה, כלומר הוא הצית, הוא התחיל את הדבר, וזה קורה מעצמו אחר כך בשבת. אדם היה חושב שאסור, כי המלאכה מתרחשת בשבת.

אבל אומר הרמב״ם, מותר כן. למה? שלא נאסר עלינו, האיסור שהתורה אמרה לעשות מלאכות בשבת היה רק שלא נעשה מלאכה בעצם היום, אסור שהאדם יעשה. אבל הבעיה היא לא שהמלאכה תיעשה. אבל שתעשה המלאכה מאצמה בשבת מותר, אין בעיה שמלאכה תקרה, אלא שמלאכה תיעשה על ידי אדם בשבת.

ואי מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו, גם מותר לתת לזה לקרות, וגם מותר אחר כך ליהנות ממה שנעשה, בניגוד לרגיל אם אדם עשה מלאכה בשבת. זה אסור ליהנות מזה. מזה מותר ליהנות.

הלכה ב – דוגמאות מהמשנה

והרמב״ם מסביר, מביא את הגמרות. כיצד? פוסקין מים לגינה בערב שבת עם חשיכה. מותר לפתוח את הפקק, או מה שזה לא יהיה, של מקום שמתחיל להיכנס מים לגינה, שייכנס הרבה מים. מותר לעשות זאת ערב שבת עם חשיכה. למרות שיודעים שעכשיו כמעט לא ייכנס מים, הכניסת המים בפועל לגינה תקרה בשבת. אז זה לכאורה ענין של זריעה, אני יודע, במים בשדה בשבת זה זריעה. אבל זה לא נקרא זריעה, כי הוא עשה את המעשה עוד לפני שבת. אז מותר לפתוח את המים לגינה בערב שבת עם חשיכה, לפני שמחשיך, או כשמחשיך, זה הרגע האחרון שעדיין לא שבת, והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו, שהשדה יתמלא במים במשך השבת.

ואותו דבר, ומניחין מוגמר תחת הכלים. מותר לשים מכשיר שמכניסים לתוכו בשמים חמים וריחניים, ושיעשה ריח טוב, שאולי יבשם את הבגדים. מה זה האיסור של מוגמר? זה איסור של… בואו לא ניכנס מה האיסור, אבל יש היתר. למה זה קשור לאיזה איסור? זה יותר מאוחר. אבל העניין הוא, למרות שיהיה לו כל השבת כולה, המכשיר יעשה את עבודתו במשך השבת, שיבשם את הכלים.

אותו דבר, ומניחין כילור על גבי העין ורטיות על גבי המכה. מותר לשים תרופות על העין, או תחבושת, מה שזה לא יהיה, על גבי המכה. למרות שהכילור יעשה את פעולתו במשך השבת, ומתרפאין והולכין כל השבת כולו.

אותו דבר, ושורין דיו וסממנים עם חשיכה. לעשות דיו, צריך לערבב דיו וסממנים, לתת להם להשרות. אם עושים זאת, המלאכה של זה, נעשית עם חשיכה, מותר. כן, ומה דיברנו? למרות שהדיו והסממנים משתרים יחד במשך השבת, הדיו מסתיים בשבת, המלאכה נעשית לפני שבת.

אותו דבר, לצבוע צמר, שמים צמר בסיר, או לצבוע ענין של פשתן, חתיכות פשתן, שמים אותם בסיר יחד עם הדיו וכדומה, והן משתנין והולכין כל השבת כולה, אפילו במשך השבת הצמר או הפשתן משתנה, זה הופך לצורה גדולה יותר בשבת.

אני לא יודע אם זה צביעה או אולי עושים את הצמר חזק יותר, אני לא יודע בדיוק, אבות המלאכות היה הצובע, אוקיי. ומעניין אותי שהוא מביא את כל הגמרות שעומדות במשניות.

ופורשין את המצודות, מותר לפרוש רשתות לחיה ולעוף ולדגים, גם עם חשיכה ערב שבת, אפילו בשבת זה יתפוס. ונותנין בקורות בית הבד ובגילגלי הגת מבעוד יום, מותר לשים קורה כבדה על ענבים, או עיגול גדול, אבן עגולה, על זיתים בגת, או מה שזה לא יהיה, להיפך, לסחוט את היין והשמן, מותר להניח את הדבר הכבד מבעוד יום לפני שמחשיך לפני שבת, למרות שהעבודה של זה, סחיטת המשקה, קרתה בשבת, והמשקה יוצא והולך כל השבת כולה.

אותו דבר מדליקין את הנרות, מדליקים בערב, והן דולקות והולכות כל השבת כולה, זה בוער כל השבת.

אלו כל ההלכות שעומדות שם בהתחלה, רגע, שעומדות שם בתחילת מסכת שבת, שם זה נקרא שבותים קלים, שהכלים שלך יכולים לעשות מלאכה, אתה לא עושה מלאכה, זה הכלל שהרמב״ם מביא כאן.

הלכה ג – יוצא מן הכלל: שהייה על גבי האש

אבל בבישול כבר יש יותר פרטי דינים. הוא אומר שהעיקר הוא כמו כל האחרים, שמותר לשים קדרה על גבי האש, ובשר בתנור או על גבי הגחלים, ושיתבשל במשך השבת, ואתה יכול לאכול אותו בשבת.

אבל כאן זה כבר יותר מסובך, כאן יש… כל הדברים מותר ליהנות, אבל בבישול כן יש יותר פרטים של אופנים איך אסור. ויש בדבר זה האיסור הוא לא מדאורייתא, מדאורייתא זה מותר. זה לא אסור רק כי המלאכה קורית בשבת, כי הכל מותר שהמלאכה תקרה בשבת. אלא יש חשש אחר, שחוששים שהאדם יעשה, שאפילו יש אופן איך לשים את הסיר על האש, חוששים שהוא כן יעשה מלאכות בשבת, ובגלל זה אסרו את זה.

גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת, הוא יחטא, הוא יתעסק עם הגחלים בשבת, והוא עובר על מבשל בשבת.

הפריימינג של הרמב״ם – שהייה כיוצא מן הכלל

זו גזירה מדרבנן, שאסור… זה כמו יוצא מן הכלל בהלכה שמותר לעשות דברים מערב שבת שקורים בשבת. חכמים אסרו דברים מסוימים שיכולים לגרום לאדם לבשל בשבת. לא ממש לבשל, אבל יחתה בגחלים שזה גם נחשב לכאורה איסור דאורייתא של מבשל. נכון?

עכשיו נלמד, בעצם בגמרא, או איך רוב האנשים זוכרים את זה, זה סוגיה בפני עצמה. אבל הרמב״ם שם את זה שזה פרט בהלכה שמותר כן להתחיל לעשות מלאכה לפני שבת והמלאכה תיעשה מעצמה בשבת. “חוץ מ”, הוא עכשיו יגיד חוץ מ. החוץ מ הוא כשיש חשש שעושים דווקא את העבודה העיקרית לפני שבת, אבל יש חשש שבשבת האדם ייכשל ויעשה שוב מלאכה.

זה ענין של הכנת אוכל. למרות שיש דרך להכין אוכל על ידי שמים אותו על האש לפני שבת, אבל כי אדם רוצה אוכל טוב, יש חששות שונים ותנאים שונים מתי צריך לחשוש שייכשל בשבת ויעשה מלאכות שהאוכל יהיה טוב יותר.

יש חשש אחד שאני יודע, אם אתה יודע על דברים נוספים אתה יכול להגיד לי: שמא יחתה בגחלים.

כן, מדברים על אוכל. כל החששות זה כשמכינים אוכל. יש… כן. יש גם, נראה שהוא לא מבשל עכשיו, נראה אחר כך. נלמד את החששות. יש את החזרה, אם זה לא נראה שהוא מבשל. אם זו חזרה, זה דבר אחר. אבל כן, בואו נלמד הלאה.

מתי צריך לחשוש – הכלל

אומר הרמב״ם כך, ויש בדבר זה – הדבר שדיברנו שמותר בעצם לעשות, אם עושים את המעשה לפני שבת מותר לעשות אפילו הקרות, התוצאה קורית באמצע שבת, אבל יש מתי אסור. ויש בדבר זה דרכים שאנו אוסרין – יש דרכים שאסור לשים את הקדרה על האש ערב שבת. דרכים – יש אופנים שונים של מיני אוכל, מיני סירים, מיני קדרות, אני מתכוון תנורים, מיני תנורים שאסור. גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת – למה זה אסור? כי חוששים, חכמים עשו את הגזירה, שאם יתנו לזה חכמים ייכשלו בלחטט בגחלים בשבת.

כי פעם בישול היה בגחלים, והגחלים צריך מפעם לפעם לחטט שיהיה שוב חם מאוד, כי האפר מונע מהחמצן להגיע לאש ולתת לו חיות. אז השיטה היא, לזוז קצת עם הגחלים שהאפר שכבר נשרף לגמרי יפול, שיוכל להגיע אוויר לאש, ומתחיל האש שוב לבשל. ואז הוא עובר על מבעיר, וגם לכאורה על מבשל, כי הוא מבשל עכשיו בשבת, הוא עושה שהלהבה תהיה גבוהה יותר בשבת.

מי שעושה גריל עם גחלים יודע על זה. כן, זה דבר שצריך כל הזמן, כל פרק זמן צריך לתת ערבוב, מה שצריך לעשות.

אומר הרמב״ם, מה הדרכים מתי צריך דווקא לחשוש כך? הרמב״ם יביא דוגמאות שונות, אבל אני רוצה להגיד את זה קודם מבחוץ, אני מתכוון שיהיה יותר קל. שמתי צריך לחשוש זה כשהאדם רוצה, יש לו אינטרס לחטט שיהיה חם יותר, אז חוששים. אז אם זה מין אוכל שאם זה נעשה חם יותר זה יהיה עוד יותר טוב, זה יהיה קריספי, אני יודע, או סוגים כאלה של דברים.

אבל למשל, יש אבל סוגים אחרים של אוכלים או סוגים של מצבים שאין שום סיבה שירצה לחטט, או שזה ייקח בכל מקרה זמן ארוך מאוד עד שזה יתבשל, אז לא תעשה הרבה עם החיטוט הקטן. או שהחיטוט יעשה גרוע יותר. הרמב״ם יפרט את כל האופנים. כן?

כן, יש לכאורה שני דברים שיש כאן דבר חדש. צריך ללמוד את הכללים מבפנים, אבל בעצם שני תנאים אחרים. קודם כל, יש מקומות…

כללי שהייה: תבשיל, אש, ותנורים

הלכה ג (המשך) – הדרכים של שהייה: מתי צריך לחשוש

דובר 1:

אומר הרמב״ם, מה הדרכים? מתי צריך דווקא לחשוש כך? הרמב״ם יביא מגמרות שונות, אבל אני רוצה להגיד את זה קודם להרחיב, אני מתכוון שכך זה יהיה יותר קל.

שמתי צריך לחשוש שהאדם רוצה, יש לו אינטרס לחטט שיהיה חם יותר, אז חוששים. אז אם זה מין אוכל שאם זה נעשה חם יותר זה נעשה עוד יותר טוב, זה נעשה קריספי, אני יודע, או סוגים כאלה של דברים. אבל למשל ביצה יכולה, אבל סוגים אחרים של אוכלים או סוגים של מצבים שאין שום סיבה שתרצה לחטט, או שזה ייקח בכל מקרה זמן ארוך מאוד שזה יתבשל, אז לא תעשה הרבה עם החיטוט הקטן, או שהחיטוט יעשה גרוע יותר, הרמב״ם יפרט את כל האופנים. כן?

דובר 2:

כן, יש לכאורה שני דברים שציינת. אני צריך לראות את, צריך ללמוד את הכללים מבפנים, אבל יהיו שני דינים אחרים. קודם כל, יש דין בתבשיל, נכון? רק תבשיל שיש משהו, אם אתה אומר שזה לא משהו שמרוויח מלהיות מבושל יותר או טוב יותר, אז יש חשש. ושנית יש דינים באש. איזה סוג אש אפשר לחטא, או צריך לחטא, או לא יכולים להסיר את זה. איזה מין תנור, איזה מין אש, איזה מין חיטוי?

דובר 1:

לא, יש חוץ מזה, כשיש גחלים ממשיים, שכמעט לא נשארו גחלים, יש גם טענה נוספת ומקום נוסף.

דובר 2:

כן, אוקיי, אוקיי. כן, אמת, את זה תוסיף לו. אני רק אומר, באופן כללי יש דין של התבשיל. אחר כך, אפילו תבשיל שיש בו חשש, עדיין צריך שיהיה סוג אש או סוג תנור שאפשר לחשוש. אז המבנה של הרמב״ם יהיה, הוא יתחיל לתת את התבשיל שאסור. אחר כך הוא יגיד, בתבשיל הזה אסורים כל סוגי התנורים וסוגי האש מאותו תנור שצריך לחשוש. אחר כך הוא יגיד מה עם תבשיל שלא בכלל בעיה, שלא מרוויח כלום. והרמב״ם כך, כיצד, הוא מתחיל כך:

דברי הרמב״ם: תבשיל שלא בישל כל צרכו

תבשיל שלא בישל כל צרכו, תבשיל שעדיין לא נתבשל לגמרי, עדיין לא נעשה כל צרכו, או חמין, או מים חמים שלא נתבשלו כל צרכם, כאן מתחיל… בואו נלמד קודם את הקטע, אבל כאן השאלה מה זה אומר כל צרכו. או תבשיל שבישל כל צרכו, או תבשיל שכן כבר נתבשל לגמרי, אבל כל זמן שמצטמק יפה לו, כל הזמן שזה נעשה טוב יותר. מצטמק זה אומר שזה נעשה קטן יותר, זה נעשה כמו למשל קוגל גדול, ככל שזה יותר זמן על האש זה נעשה יותר קריספי וקטן יותר. כן, זה נעשה כך, זה נעשה צפוף. מצטמק. מיני האוכל שזה טוב לו, האדם רוצה שיתבשל חלק מהמים, שיהיה יותר קריספי וכדומה, כל הדברים האלה אין משהין אותן על גבי האש בשבת, אסור לשים אפילו ערב שבת, לשים ושיהיה שהייה, שיהיה מונח על האש בשבת, אף על פי שהניחן מבעוד יום, אפילו שמו אותו לפני שבת.

למה? גזירה שמא יחתה בגחלים, יש חשש שהוא יחטט בגחלים. למה? כדי להשלים בישולו, בדברים שעדיין לא נתבשלו לגמרי, הוא ירצה שזה יהיה מבושל, שזה יהיה מוכן. או כדי להצטמק, או כי הוא רוצה שזה יהיה טוב יותר, שזה יהיה יותר קריספי. לפיכך, אז הדברים האלה הם בעיה.

העצות: גרוף וקטום

אז מה כן העצה? אני אגיד לך, שאם יש לך כן תבשיל שבישל כל צרכו, איך אתה יכול כן לשים אותו על האש שלא יהיה הגזירה שמא יחתה, איך מותר לשים אותו ערב שבת? העצה היא כך: ב… הוא אומר שלוש דרכים איך לעשות שהאש לא תהיה כל כך קלה לחטא או כך הלאה. למרות שיש דרך הבישול שהיא האיסור, אבל האש גם צריכה להיות אש שהיא בעיה. אם אפשר לעשות את האש אש שהיא לא בעיה, יש עצה. אז בגורף וקטום, עצה אחת היא להוציא את הגחלים הבוערות, לגרוף מהם, או לכסות את הגחלים הבוערות. כיסוי אש על קירה, באפר על גבי האורות הדקין. הוא מכסה את הגחלים באפר, באש, או בפירורי סחורה, אני יודע, אבק, שעושה שהאש תהיה הרבה יותר חלשה, וממילא אין מה לחטא, או החיטוי הוא לא כזה עניין. בקיצור, זה יעשה שלא יחטאו.

או העצה האחרת היא, אם זה מצב שהגחלים כבר פחות או יותר כבויות, הן כבר נרדמו, שאז הן אוטומטית הרי הן כמכוסות באפר, אז הוא לא צריך לשים אפר, אז זה כבר בעצמו אפר אם הגחלים כבר כבויות.

או מקרה שלא השתמשו בגחלים רגילות של עץ, אלא הוא חימם עם קש או עם גבבא, שזה סוגים אחרים של חתיכות עצים מהשדה, או גללי בהמה דקה, או פסולת של בהמות, בהמה דקה, שהרי אין שם, אם מחממים עם הסוגים האלה של דברים, הוא אומר, שהדברים האלה אפשר להדליק, זה יכול להיות חם, אבל לא ברמה, לא כמו גחלים שאחר כך יעזור החיטוי.

היסח הדעת – לא זכר, אלא מציאות

שיעור בהלכות שבת – פרק ג: השהיה על האש

המשך הלכה ד – היסח הדעת

במצב כזה שכבר הסרת את הבעיה של חתייה, חוזרים להלכה הרגילה שמותר להניח דבר לפני שבת שיתבשל בשבת. ממילא, המשנה מתירה, לכתחילה מותר בשהייה, לעשות שהדבר יונח. שהייה פירושה להשהות במקום, לעשות שהסיר יושהה על האש. למה מותר? שהרי הסיח דעתו מן התבשיל. בכך שהוציא את הגחלים, או בכך שכיסה אותם כדי שהגחלים יהיו חלשים יותר, הסיח דעתו מהתבשיל. הוא הבהיר לעצמו, הזכיר לעצמו, או הבהיר שהוא לא מבקש לגרום לתבשיל להתבשל מהר יותר או טוב יותר. ממילא, לא גזרינן שמא יחתה באש, אין את הגזירה שהוא יחתה, יחרוך באש.

היסח הדעת אינו סימן, לא שהוא עושה סימן. כפשוטו, זה אופן שהוא לא יכול עכשיו לפתור. אפילו תיאורטית, אם היה לו איזו עצה לעשות את התבשיל קצת יותר טוב, היה יכול, אבל הוא כבר סגר את זה, זה כבר נגמר, הוא כבר לא יכול. מסיח דעת אינו דין בדעת, יכול להיות שהוא גחלים עוממות, כך רואים כי נראה מכך מאוחר יותר. אני מתכוון שאפשר, יש דרך לחתות, כי הוא עשה את זה קל יותר, אבל זה יותר, באופן הזה הוא ויתר, זה לא מפוקח, זה לא סייפה. מסיח דעת פירושו שהוא הבהיר, ממילא הוא לא יחתה, כי הוא כבר קבע אצלו שזה המצב של הסיר.

כי אי אפשר, זה לא סייפה, זה לא אופן של אנגלית, זה קשה יותר, הכל בעולם אפשר, אפשר גם להביא שהקדוש ברוך הוא יעשה נס וזה יחזור להיות כלום, טוב מאוד, כי תנא אחר יכול כן, אבל דעה עומדת כאן, תנא יכול כן. הנקודה היא לא, אני רק רוצה לומר נקודה שאנשים חושבים לפעמים, שגריפה וקטימה הוא זכר בעלמא, הוא שם סימן שהיום שבת ואסור לחרוך, זה לא כך, עושים את זה באופן, אם היה יכול להיות שם מפת חלה, כיסוי חלה שכתוב עליו שבת, האם זה היה עוזר בכלל, או שמים שומר, אבל זו לא הדרך שההלכה פועלת כאן. יכול להיות שזה היה עוזר, אבל זה לא עומד כאן. אם מישהו אומר שיש לו סליחה והוא שם שומר, למשל, כי לומדים עם ילדים, ושם יש חשש מיעוטא, יש משהו שאפשר לשים שומר, כאן רואים שזה לא שומר.

כאן הכל תלוי אם זה סוג הסיר שאין לו סיבה לחתות, או שיש לו כן סיבה, כי התבשיל עדיין מצטמק ורע לו, אבל הוא לא יכול, או שהוא יכול טכנית, אבל זה כבר ויתור, זה כבר רחוק מספיק מה, במילים אחרות, במצב הזה כבר לא עומדים עם המזלג לחתות, מניחים את זה, זה כבר מה שזה זה. הוא אומר כאן בהמשך על תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, כאן המפרשים מוסיפים על הנושא של כמה צריך להתבשל, אבל הרמב״ם לא מביא את זה, זה בואו נמשיך הלאה. זה מאכל בן דרוסאי, אבל הרמב״ם לא מביא את הענין של מאכל בן דרוסאי כאן. אוקיי.

הלכה ה – חילוקי תנורים: כירה, כופח, תנור

במה דברים אמורים – רק בכירה

דובר 2:

במה דברים אמורים? כן. אחרים מקילים יותר, אחרים אומרים שאפילו אם זה עדיין לא, שאם זה כבר מאכל בן דרוסאי זה כבר נקרא נתבשל כל צרכו. כן. בואו נמשיך הלאה. אומר הרמב״ם הלאה, במה דברים אמורים, ההלכה שנאמרה שמספיק עם חלש יותר, עם שתי הדרכים, השלוש שהגמרא אמרה של לעשות שיהיה קצת יותר קשה לחתות, או שלא יפול לחתות, שזה מספיק, טוב בכירה, שהבלה מועט, סוג תנור שאינו חם מאוד, שהבלה מועט, שהאוויר החם מועט.

יש שלושה סוגי תנורים שההלכה תסביר: תנור הוא החם ביותר, ואחר כך יש כירה עם כופח. כופח קצת חלש יותר מתנור, וכירה היא הכי פחות חמה. תנור החום חזק יותר, תנור בנוי שמלמטה הוא רחב ומלמעלה הוא נעשה צר, וכך נשמר הרבה מהחום.

תנור – אפילו גרוף וקטום לא עוזר

אז תנור שיש בו חום חזק הרבה יותר, אז לא עוזר שהוא עשה אחת משלוש העצות, שהוא גרף את הגחלת העליונה, אפילו הוא גרף את הגחלים, או כיפה באפר, הוא כיסה את הגחלים באפר, או שהוא חימם את התנור בקש ובגבבא, בדברים חלשים יותר, לא גחלים. לכן אפילו כך, אין משהין בתוכה, אסור, כי זה תנור שהוא הרבה יותר חם, אסור להשהות בהסתמך על התירוץ שהוא גרף, אסור להשהות לא בתוכה, אסור להכניס סיר לתוך התנור, ולא רק זה אלא גם ולא על גבה, דרך נוספת איך לבשל או איך לחמם דברים היא להניח מבחוץ לתנור, ולא על גבה, וגם לא סומך לו. יש שלוש דרכים בעצם, אפשר להניח על התנור, ליד התנור, שיתחמם מהקיר של התנור, או בפנים. אסור לעשות את כל שלושת הדברים האלה.

שום תבשיל שלא בישל כל צרכו, תבשיל שעדיין לא התבשל לגמרי, או שבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, תבשיל שיש סיבה לחשוב שאולי ירצה לחתות כדי שיהיה טוב יותר, כי יתבשל. אסור אפילו כשהיה גרוף וקטום, כל הדברים האלה. למה? כי הואיל והבלו חם ביותר, כי התנור הוא דבר חם מאוד, אינו מסיח דעת, אינו מסיח דעת. זאת אומרת, כי המאכל מתבשל כל הזמן. בקיצור, שם יותר הסדר שיש לחשוש לחתייה.

דובר 1:

עדיין יש בתנור מספיק חום מהניצוצות מכל מה שנשאר, וזה עוזר. כן, עדיין יש על מה לחתות. ממילא, חוששים אנו עדיין, חוששין שמא יחתה בגחלים, אפילו אם הוא גרף, הוא הוציא את הגחלים, אבל תמיד נשארים גחלים. רואים גם מאוחר יותר שאפילו כשחופרים… זה הגיוני, כי זה לא נראה כמו אצלנו. כנראה בכלל לא רואים את הרצפה במקום כזה. זה מקום מלא אפר שבו כל הזמן שמים גחלים, אז תמיד נשארים גחלים, אפילו כשגורפים ושמים גחלים חדשים, עדיין נשארים גחלים. ממילא, שם יש חשש.

מה? הרמב״ם נותן שלושה שורות לשאלה שאתה רוצה לדעת מה נשאר כאן. “חוששין שמא יחתה בגחלים, ואף על פי שהאש מעוטה, או שהיא אש קש וגבבא”. אפילו אם דיברנו שזו… זו אש… לא, קודם הוא מדבר על שתי החלוקות האחרות, כשמכסים את זה באפר או כשעושים עם קש וגבבא. אז אפילו שם יש אש חלשה יותר, שלגבי כירה זה היה מספיק, אבל זה לא… או אפילו אם זה מכוסה, יש שם אש, יש לנו חשש שיחתה.

אז מה הרמב״ם מבין בגרוף? גרוף פירושו שהוציאו את הגחלים. למה בגרוף עדיין יש חשש שמא יחתה? “לפיכך אסרו להשהות בתנור אף על פי שגרוף”. אז הרמב״ם, “שגורף אינו גורף אלא רוב האש בלבד, ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוצות אש, ומפני שהבלו חם, אפשר שיחתה בגחלים”. אי אפשר לגרוף את כל האש שלא ישארו קצת גחלים, ניצוץ. ומפני שהבלו חם, כי זה כל כך חם, שם בחום כזה הגיוני שאפילו הקצת גחלים והגריפה יעזרו. רואים שבכירה, פעם אחת שיש גחלים חלשות, או שנשאר רק טיפה, הגריפה שלך לא תעשה כלום, ממילא זה מותר. אבל תנור חזק, אפילו הקצת חתייה והקצת שעדיין נשאר או בגחלים המכוסות יעזור, ממילא יהיה לו סיבה לרצות לחתות, ממילא אסור בתנור באופנים האלה.

איך מותר בתנור? הוא עדיין לא אמר את זה, נראה מאוחר יותר, אולי הרמב״ם עוד יאמר. ועכשיו הוא אומר, עכשיו הוא הולך לדבר, שההיתרים לא עוזרים. שלושת ההיתרים שיש על כירה לא עוזרים על תנור.

שאלה: אם אפשר כן לגרוף את כל האש?

יכול להיות שאם למישהו יש כן דרך לגרוף את כל האש, נניח יש לו תנור יותר מפואר שאפשר להוציא את כל המגש מלמטה, אני לא יודע, אין לי מושג איזה תנורים היו פעם, אבל לכאורה זה נכון, תנור הוא סוג אופן שאי אפשר, שתמיד נשאר משהו, וממילא יש בזה חשש גריפה, שעדיין עושה משהו שצריך לחתות, ואין שום דרך לחתות, אז זה מותר אפילו תנור. אני לא יודע, זו לא קושיה גדולה.

או הגזירה דרבנן, לכאורה. לכאורה זה לא מסוג הדברים שהחכמים היו גוזרים בכל מקרה. אני רק שואל, אולי על זה אומר הרמב״ם בתנור, התנור נעשה דבר אחר. אני רק שואל, על זה הרמב״ם נותן את כל האריכות, למה הוא נותן לי טעם? זו לשון הרמב״ם, קושיה על החכמים הקדושים שאסרו. הוא מתכוון להסביר את זה, כי בדרך כלל כשגורפים לא גורפים את הכל, ממילא הוא מתכוון לומר אולי את ההלכה, שאם ימצאו דרך כן לגרוף כל ניצוץ אחרון יהיה מותר. אולי הרמב״ם מתכוון לומר את זה להלכה, כי הבעיה כאן היא שאני לא מאמין שבזמן הרמב״ם השתמשו באותן המילים תנור, כירה, כופח, צריך קודם כל כל אחד לדמות את התנור שלו ולשים אותו בקטגוריות. יכול להיות שהרמב״ם התלבט באותו דבר שמתלבט כל מי שלומד את הסוגיה, מה אני חושש שמא יחתה, הרי הוא גרף.

והוא אומר לשאלה שלך לתנור כזה זה מותר, יכול להיות שאצלנו בכלל נאמר שאין לזה שם תנור, יש לזה שם כירה. אם זו המציאות של האש שם למטה אין הרבה גחלים ישנות שנשארו. צריך לדבר על התנורים של היום וכדומה. אבל זו לא ממש שאלה הלכה למעשה, אבל אני רוצה לומר הערה כללית על זה. אנחנו צריכים קצת לדבר, אני יכול כבר להתחיל.

דיגרסיה: שיטת הרמב״ם בפסיקה – לא להתאים למציאויות חדשות

דובר 1:

אז, אתה אומר דבר מאוד מעניין. הרמב״ם, למשל, אני לא יודע מה היה בזמן הרמב״ם, יכול להיות שבזמן הרמב״ם זה כן היה, אבל בטוח שהרמב״ם לא היה מתייחס, כי הרמב״ם כמעט אף פעם לא אומר, “בזמן הזה שאיננו משתמשים בכלי פלוני של הגמרא, אלא במשהו כלי חדש, ההלכה שונה.” כי הרמב״ם רואה את עצמו כסיכום של תורה שבעל פה. הוא צריך לומר אפילו את הדוגמאות. אז, הדוגמאות הן אולי רק מה שהיה אז, אבל כך נעשתה תורה שבעל פה, לפי הדוגמאות שהיו בזמן המשנה. הרמב״ם תמיד מביא את זמן המשנה.

זה הזכיר לי את המשנה ברורה. החפץ חיים כתב ספר משנה ברורה על הלכות אורח חיים, הלכות שנוגעות למעשה, והוא לא כתב אף פעם, לא על שבת, לא בשום מקום, את ההלכות של טכנולוגיה חדשה שיש רק היום. ולמה? אנשים אומרים כי הוא פחד להתערב, זה עוד היה חדש, הוא לא רצה להכריע במחלוקת בין הרבנים. אבל יכול להיות גם סיבה עמוקה יותר, כמו הרמב״ם. הוא רוצה רק להביא, התפקיד של המשנה ברורה היה להביא לא רק את המשנה, גם את האחרונים. הוא רוצה לומר מה ההלכה. להתאים למקרה, זה תפקיד של רב, זה לא תפקיד של ספר הלכה.

אני אולי אוסיף, לרמב״ם יש ספר “מחנה ישראל”, נדמה לי כך זה נקרא, הלכות שיכולות להיות נוגעות ליהודי שהולך לצבא. ובמקום כזה הוא צריך להכניס כל מיני פרקטי, סכין כזה מותר להשתמש, וסכין כזה לא, כי זה ספר פרקטי. אבל משנה ברורה הוא לא רצה להוציא.

כמו שאמרתי אתמול שר׳ שלמה זלמן אויערבאך אמר שהחשמל הוא כך, אוקיי, הוא אמר, אבל אי אפשר לעשות מזה כלל, כי אין לו את הכוח, הוא לא חכם, אין את הכוח לעשות כלל חדש בהלכה.

דיון: תנורים של היום והענין של בלעך

דובר 2:

אני מתכוון, כל הדברים האלה מאוד קשים, כי למשל, אם מישהו ירצה להשוות תנורים של היום לתנורים של אז, לא יספיק שהוא יחשב את כמות החום, אלא גם את “שמא יחתה”, אם זה נעשה מאוד קל, כי אפשר עם כפתור קטן, אולי “שמא יחתה” נעשה הרבה יותר חמור.

דובר 1:

אני רוצה לומר כאן, אני רוצה לומר שקצת נייר כסף עוזר, שמונח שם, זה לא נעשה כל כך…

דובר 2:

אם זה כל כך קל לחתות, צריך לשאול רבנים. אבל על כל פנים, מה שכתוב, אם יש לנו גזירה חדשה, זה דבר אחר. אבל לפי מה שכתוב בתורה, בחכמים, בשולחן ערוך, ובפוסקים, אני מתכוון לומר בפוסקים הקודמים, הוא שיש חשש “שמא יחתה”, שנאמר על האופן של גחלים. לא כתוב בשום מקום “שמא יוסיף”, “שמא למדורה”, “שמא” לעשות גדול יותר את האש. אז, בפשטות, יש דברים דומים, אבל אין את השיעור הראשון.

שיטת הבריסקר רב

בפשטות, ושמעתי שהבריסקר רב כך סבר, הוא לא יכול היה להבין למה אנשים עושים בלעך בתנורים של היום, כי אין שום קולא, אין מה לחתות. אנחנו נוהגים, כולם, אני מתכוון כל היהודים שאני מכיר נוהגים לשים בלעך שבת על התנור, אין לי עין הרע על זה. אני לא מבין את המחשבה.

היסוד של “שמא יחתה”

אבל שוב, חז״ל אמרו לנו כך, במיוחד עם הניסוח של הרמב״ם, מותר לעשות מלאכות ערב שבת, חוץ מסוגי מלאכות שיש חשש שבשבת עדיין תהיה עסוק בזה. וכשאתה שם סיר על האש, יש את הענין של “מצטמק ויפה לו”, שחז״ל אמרו על זה שכשאתה רוצה שהתבשיל שלך יהיה טוב יותר, אני חושש שאתה תחרוך באש. לחרוך לא, זה לא החשש שאתה תעשה את הלהבות קצת יותר גבוהות. לחרוך, לא עושים את זה בדרך כלל. אתה צריך להבין, החתייה היא כמו שמי שעושה ברביקיו יודע, חתייה היא דבר שעושים כל הזמן. הוא אומר בשבת, אני לא מדבר על בישול, אבל האופן הרגיל של בישול הוא שכל עשרים דקות נותנים מבט וחורכים. זה לא האופן הרגיל של בישול שכל עשרים דקות מגבירים את האש. זה לא איך מבשלים בדרך כלל.

ולא מדברים רק על ברביקיו שלוקח שתי דקות לבשל. מדברים כאן, זה ברביקיו ארוך יותר. נכון, זה ברביקיו ארוך יותר. גחלים, כשמבשלים עם גחלים, גחלים זה דבר שצריך לטפל בו, צריך לטפל בו כל הזמן. תנורים של היום זה לא דבר שצריך לטפל בו כל הזמן. צריך לטפל בו, שלא, אני יודע, שלא ישרף, דבר דבר, אבל לא צריך כל הזמן לתקן את האש. אז הגזירה של גחלים לא קיימת על התנורים של היום, ככל שאני יכול להבין.

הבלעך הוא זכר

תרגום לעברית

יש כאן גזירה חדשה ממנהג ישראל שמניחים בלך, אותו בלך הוא יותר כמו זכר, זה יותר כמו סימן, כדי לזכור שיש כבר מה שלא נוגעים. אני לא לגמרי מסכים, כי נראה לי שהרי החכמים אמרו שכאשר יש חשש שאדם יהיה לו עניין לעשות מבעיר או מבשל כדי שהאוכל שלו יהיה טוב יותר או מהיר יותר או טוב יותר או מצומק יותר וכדומה, צריך לחשוש, והמקרה בגמרא הוא גחלים. אבל בכל זאת, בדיוק כמו שאדם ירצה שהתבשיל שלו יהיה קצת יותר חם, הוא יעשה את זה. כל שאר הדברים שהרמב״ם מנה, אני לא יודע, הוא לא מניח שם את רוב המאכלים, אין לנו פחד. אבל כשמדובר בתבשיל שלו שהולך להיות טוב יותר, יש לי פחד. בגמרא זה נקרא “שמא יחתה בגחלים”. אני אקרא לזה, הוא הולך לעשות קצת יותר גבוה את הלהבה.

טענת נגד: אבל אפשר להגביר את הלהבה

דובר 2:

אם אי אפשר לשנות את הלהבה, אולי אתה צודק. אם אתה אומר שהאדם שם כל שבוע על אותה להבה בדיוק, אוקיי, אתה צריך לדעת שזה נקרא כמו “אמאי מיגז גחלים”.

דובר 1:

אבל דבר רגיל, אדם עושה ארוחת ערב, ועושים צ׳ולנט באמצע הלילה, פתאום הוא נכנס למטבח, “אוי, אני יכול לסבול שהצ׳ולנט יהיה עוד יותר מבושל”. החכמים הקדושים אמרו בדיוק להיפך, לך היו אומרים שאפילו כשיש עדיין מה לעשות עם הסיר, זה מותר כל עוד אין חשש שמא יחתה. בזמנם גם יכלו להביא ולהוסיף גחלים חדשות מבחוץ. בדיוק כמו שאפשר היום… מה ההבדל? זה אותו דבר! זה לא הסדר הרגיל! אמרתי לך, זה לא הסדר הרגיל של בישול לעמוד ולהגביר את הכפתור. זה לא הסדר הרגיל. הסדר הרגיל הוא שמדליקים את הלהבה.

דובר 2:

אתה הצבת הלכה שהחשש שמא יחתה קיים בעניין, כמו בגריל שאתה יודע מאיפה אני לא יודע, אני יודע דבר כמו תנור, ויש דבר שהתנור יהיה חם יותר כדי שהאוכל יהיה מבושל יותר. וכך יש היום שאדם רוצה שהתנור יהיה חם יותר כדי שיהיה מבושל יותר, ממילא יש חשש שמא יחתה. ואין חשש שמא יחתה, ובהלכה כתוב ברור שכל עוד אין חשש שמא יחתה, אין חוששים למשהו אחר. גוי אין לו עניין שיתנו לנו דבר כזה בהלכה. כלומר, למדת מה זה גרופה וקטומה, וכל האופנים שאנחנו לומדים, זה בדיוק כשהתבשיל הוא תבשיל שהוא עדיין דואג לגביו, ועם כל זה, מכיוון שזה לא, אפילו שאפשר טכנית כן, אבל זה לא מקובל, בעקירה לא מקובל לגרוף, להבות? כן, מקובל דווקא. אנשים מגבירים, מנמיכים לפי ההיתר. אבל כאן זה איסור חדש! אמרתי לך: אם לא החלפת מגחלים לסוג אחר של אש, זו אותה אש ואותו סיר.

דובר 1:

שוב, ההבדל בין גחלים לסוג אחר של אש עומד במשנה. אם זה סוג אחר של אש, זה מותר. אם זה בקש קש גבבא וכדומה, התנאים האחרים, ודאי, מה שכתוב, יש רק איסור שבות, אין…

פרק ג: השהיה על האש בשבת — כופח, תבשיל חי, ועצת אבר חי

הלכה ז: כופח — הממוצע בין כירה לתנור

דובר 1:

ובלהבות כן מקובל דווקא, יש הרבה אנשים שמגבירים ומנמיכים, שהחום יעלה.

אבל זו נקודה, אתה אומר איסור חדש, אמרתי לך, הוא אמר…

דובר 2:

אבל אתה החלפת מגחלים לסוג אחר של אש, זו אותה אש ואותו סיר.

דובר 1:

שוב, ההבדל בין גחלים לסוג אחר של אש עומד במשנה, אם זה סוג אחר של אש זה מותר, אם זה מכוסה גרוף וכדומה זה מותר. ודאי, זה מה שכתוב. יש רק איסור, ואמרתי לך שאין איסורים חדשים. הבאתי לך דוגמה ברורה שחיתוי הוא דבר שעושים כסדר, מה שאתה אומר שהם עשו גזירה חדשה זה לא דבר שעושים כסדר, זה הדבר שהם מחמירים, אבל שהם מחמירים זה כי לאדם יש עניין. זה סתם חשש חילול שבת, אם אדם רואה שהוא לא שלו שיעשה גדר, אבל אין גזירה מהרבנן.

לכאורה, אני אומר את שיטתי, אולי יכול להיות לך הבדל, אבל נראה לי הבירור של ההלכה שאין גזירה כזו שכל דבר שיהיה טוב יותר צריך לחשוש. יש רק גזירה עם גחלים שזה מקובל, והסדר הרגיל הוא שחוששים להיות מחתה, וצריך להיות שמירה מיוחדת לא להיות מחתה.

דובר 2:

לא מסכים. הלאה.

דובר 1:

אתה לא צריך להסכים, אני צודק.

דובר 2:

נראה לי ממש אותו דבר, ממש. כל הטעויות אני יכול לשמוע, אבל נראה לי שהשמירה של היום מחיתוי היא שאתה הולך להגביר קצת את הלהבות. ונראה לי כדבר הרגיל. כשאדם היה שם סיר באמצע השבוע, היה באמצע בודק כמה מים עוד יש בצ׳ולנט, והיה מגביר ומנמיך. בשבת זה יכול לקרות בקלות רבה. צריך לראות עצה שיעשו את זה בעצה, משהו שאדם ישים שם חתיכת נייר כסף, שיהיה כמו מסיח דעתו, שיהיה כמו גרוף וקטומה.

דובר 1:

זה לא, כי מה שאתה אומר מסיח דעתו זה דבר מעשי. אם נייר הכסף… בואו נהיה ברורים, אם השיטה שלך נכונה, אז נייר הכסף לא עוזר כלום.

דובר 2:

למה לא יהיה סוג של עצה של גרוף וקטומה? לא הולכים עכשיו להגיד לכל אחד לשבור את התנור שלו.

דובר 1:

טוב מאוד, זה לא תנור כי זה לא עוזר. גרוף וקטומה פירושו שעכשיו כמעט אי אפשר יותר להיות מחתה, או שזה כבר לא סוג אש שאפשר להיות מחתה. זה עושה אש חלשה יותר, שמים פחם רך יותר. אבל אתה עושה איסור חדש, אתה עושה איסור חדש, אתה עושה איסור חדש עם היתר חדש.

אין לי טענות, כל יהודי חייב אם הוא רואה שזה לא, שיעשה בוודאי גדרים וסייגים, שיהיה דבר יפה, אבל זו לא ההלכה, זה דבר חדש.

דובר 2:

אוקיי, בואו נמשיך הלאה.

קריאה והסבר: כופח — הבל ממוצע

דובר 2:

אמור את ההלכה הלאה. כופח הוא הראשון שראיתי את המחלוקת מצוה, שהוא לא הולך לשכנע אותי בקלות. אוקיי, אחר כך, רגע, סיימת על כירה, אחר כך יש תנור שזה עניין אחד, וכאן יש משהו באמצע. כופח ההלכה היא האמצעי בין, הדרך הממוצעת בין תנור וכירה.

כופח הבלו רב מהבל הכירה ומועט מהבל התנור.

כופח החום, הוא מחזיק חום יותר מכירה, אבל הוא מחזיק חום פחות מתנור. ממילא, מה ההלכה? ההלכה היא דווקא חצי חצי. במקומות שמחמירים יש מקומות שמקילים.

אבל עם עצים, יהיו אלו גחלים רגילות שעושים בדרך כלל מסוגים, מה פירוש המילה גפת? אני לא יודע. משהו פסולת מ… פסולת מזיתים הוא אומר כאן. אה, מזיתים. אה, משהו שיש בו שמן, ובקיצור נהיה חזק מאוד, מתבשל טוב. זה סוג של אש בעצם. כן, ובעצם זה תנור ממש, כי אז זה חם מאוד, זה כמו תנור. ממילא, בקיצור, ההלכה היא כמו תנור, אז מה? שאסור לשים על זה או ליד זה תבשיל שלא בישל כל צרכו, או מצטמק ורע לו. תבשיל שיש סיבה לחשוב שהוא הולך לעשות חיתוי. אפילו פשוט גרוף וקטומה, אפילו לא עוזר, כמו בתנור לא עוזר.

ואם הסיקוהו בקש או בגבבה — הרי זה ככירה שהסיקוה בקש ובגבבה, ומשהין עליו.

אבל אם חיממו אותו בקש ובגבבא, עם גחלים חלשות יותר, אז החום חלש יותר, אפשר לדון אותו כמו כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, ומותר לנו, מותר כן לשים עליו ערב שבת דברים.

דיון: סמיכה לכירה ולכופח

דובר 2:

מה קורה עם הסמכה לתנור? למדנו שהסמכה לתנור היא כמו שימה בתנור, כי זה כל כך חם שגם שימה ליד התנור תיתן מספיק חום. מה קורה עם הסמכה לכירה? נראה שהרמב״ם לא מנה את זה בין הלכות כירה. כן, הוא אומר את זה כאן. אוקיי.

ומותר לסמוך לכירה מבערב.

הסמכה לכירה מותר כן בלילה, אפילו זה לא אחד מכל החששות. “מערב” פירושו מלפני שבת. מערב שבת, מערב שבת. כל החששות של… אה, הוא עדיין בכלל לא מדבר על שימה בשבת. זה הלכות מאוחרות יותר.

דובר 1:

כירה, שימה מבחוץ להיות סמוך, פירושו לא… זו בכלל לא שאלה.

דובר 2:

עוד הבדל בין כירה וכופח. ההבדל הראשון הוא שעל כירה עוזר גרופה וקטומה וכו׳ כל שלושת התנאים, ועל תנור זה לא עוזר. הבדל נוסף הוא שעל תנור אסור לסמוך, ועל כירה מותר לסמוך. מה עם כופח, מותר לסמוך? הוא אומר שאסור. למדנו עכשיו שאסור. זה תלוי. אם כופח הוא בגודל תנור, אסור לסמוך. אם זה בקש ובגבבא, מותר לסמוך, כמו כירה. לכאורה אותו דין. איך כירה, איך כופח. נראה מה זה שני הדברים.

הגדרות: כירה, כופח, תנור

דובר 2:

ואי זו היא כירה ואי זו היא כופח? כירה מקום שפיטת שתי קדירות, וכופח מקום שפיטת קדירה אחת.

כירה יש מקום שפיטת שתי קדירות. זה תנור שלמעלה יש מקום ל… מה פירוש המילה שפיטה? אני לא יודע. לשים שני סירים. להניח סיר נקרא שפיטה. זה הגיוני, זה טמון במילה קדירות. לא, שפיטה פירושו הפעולה של שימת סיר על האש נקראת שפיטה. הצד שפיטה. המודה, רואה? שכר שפיטה. המודה, לא המודה. פירושו על כל דבר. יש פעלים שהולכים רק על מושאים מסוימים. כמו בוצר, למשל.

דובר 1:

נכון, דיברנו.

דובר 2:

תפילת שפיטה פירושו לשים סיר על האש למעלה, זה נקרא שפיטה. כופח הוא מקום שאפשר לשים קדירה אחת. תנור הוא מעבר שסתם אדם ידע. תנור הוא פשוט. תנור הוא כולו סגור, אלה דברים פתוחים יותר. זה ההבדל. כל תנור צריך להיות לו אוויר למעלה להכניס את הדברים. אבל כופח ההבדל רק שזה קטן יותר, זה יותר ביחד עם החום. לכל הפחות זו הנקודה.

הלכה ח: תבשיל חי ומצטמק ורע לו — אין חשש שמא יחתה

אבל כאן צריכים לומר… רגע, שכחתי. כאן צריכים לומר… רגע, שכחתי.

הלכות שהייה וחזרה — בדיעבד, חזרה, והגסה

בדיעבד: עבר ושהה — דין מעשה שבת

דובר 1: בקיצור, אחד זה לא עצה.

אוקיי, עכשיו הולכים ללמוד מה… מה בדיעבד אם… סיימנו כאן, נכון? מה בדיעבד אם עברו על דעות הרבנים?

המשך דיני שהייה וחזרה

אה, אז כך, “כל תבשיל שהותר להשהותו”, שאסור להניח על האש… יש הלכה בהלכות שבת… הוא הולך כאן לומר… הרמב״ם הולך לומר לנו קצת קנס, דין בהלכות שבת שאסור ליהנות ממעשה איסור ממשהו שנעשה בשבת.

דיגרסיה: שיטת רש״י — מאכל בן דרוסאי

אבל כאן צריך כן לומר… רגע אחד, שכחתי… כאן אתה צריך להזכיר מה שהתחלת לומר קודם… על מה שהרמב״ם אומר שההיתר היחיד הוא אם מניחים תבשיל חי, או שהוא מבושל לגמרי אפילו מצטמק ורע לו, כאן יש שיטת רש״י, שבנויה על שיטה בגמרא של חנניה, שאומר שאם זה מבושל לכל הפחות שליש מאכל בן דרוסאי, אז מותר, אפילו אם זה לא גרופה וקטומה, וכך המנהג, כתוב בשולחן ערוך, נוהגים כרש״י להקל, שאם זה נתבשל שליש, או שליש, כן? אז כבר זה נקרא… חוץ מאם זה מצטמק ויפה לו, נכון?

דובר 2: כן.

דובר 1: אוקיי, בסדר. זאת אומרת, אפילו אם זה לא מצטמק ורע לו, אני לא יודע בדיוק. בכל אופן, וצריך לדעת, אני לא יודע אם זה מעשי, אפילו זה כבר לא כל כך נואש, כי בדרך כלל רוב האנשים עושים כבר לגמרי מוכן. אבל הרמב״ם, כשהוא אומר את המילה “כלל”, “שלא בושל כלל” או “בושל כל צרכו”, הוא רואה שממש הוא לא מקבל את החידוש. לא, זה בטוח שהרמב״ם לא מקבל את זה. אני מתכוון, כך כולם מבינים. יש ספרים שאתה יכול להבין את הרמב״ם. כי מה עוזר לי? היה פעם משהו ערובה שהוא כבר אכל. מילא, אני פחות נואש. כי יש דרך איך לאכול, וזו הלכה קצת קשה. אז בא, אני לא יודע באמת לא.

חזרה לדין עבר ושהה

בסדר, אומר לנו הרמב״ם הלאה, שבהתבסס על ההלכה שמעשה שבת אסור, אומר הרמב״ם, מה קורה אם מישהו לא קיים את ההלכה?

שאלה: מהו המעשה שבת כאן?

זה קצת מעניין, כי בדרך כלל מעשה שבת פירושו שהוא עשה איזו עבירה בשבת. כאן, בכלל זה מעניין, כי מדברים אל היהודי ערב שבת. אני לא יודע, היחיד… כי המצווה שכבר קיימת ערב שבת לגבי שבא שבת, הוא לא רשאי לעשות… כשהוא עושה את זה, הוא עושה את זה ביום שישי.

דובר 2: אוקיי, זה איסור דרבנן, זה איסור דרבנן.

דובר 1: יש איסור דרבנן שאין בו שום מעשה. או שהאיסור דרבנן הוא כשהוא הניח ערב שבת, או ההשארה שם בשבת?

דובר 2: כן, שהייה.

דובר 1: יכול להיות שיש מצווה שאם מישהו לא שכח את ההלכה שהוא צריך להוריד את זה בשבת, כי כל הזמן יש לו חשש שמא יחתה. אז כשהוא עשה את האיסור בשבת על ידי שהשאיר את זה שם…

דובר 2: אוקיי, יכול להיות.

דובר 1: כן, אבל איך שזה לא יהיה, הוא לא הוריד את זה לפני שבת.

פסק הרמב״ם: במזיד

“כל תבשיל שאסור להשהותו”, שאסור להשאיר על הכירה בכל האופנים שמנינו, “אם עבר ושהה אותו”, הוא כן השאיר את זה על האש בשבת, “אסור לאכלו”, במוצאי שבת אסור לאכול את זה עד מוצאי שבת, “וימתין בכדי שייעשו”, וצריך לחכות עד מוצאי שבת וכמה זמן שלוקח לבשל שוב את האוכל.

מבינים, האוכל לא נזרק… לא צריך לזרוק את האוכל, צריך רק לחכות, כדי שלא יהנה מהעבודה שהוא עשה בשבת, מהשהייה שהייתה בשבת.

וזה איסור דרבנן בלבד. זה איסור דרבנן, ויותר מאיסור דרבנן, זה איסור דרבנן שהוא לא נכשל. שלא כמו כשאדם עושה איסור דרבנן הוא נכשל, אבל כאן האדם לא נכשל, הוא לא היה מחטא, ומה שהוא עשה הוא עשה ביום שישי. הוא לא עשה כלום בשבת, הוא לא עשה שום מעשה שבת. זה לא מעשה שבת, אבל קרה כאן איסור, ועם האוכל קרה איסור שממנו יש לו הנאה, ואסור ליהנות מהאיסור. זה כמו קנס בעצם, נכון?

חילוק בשוגג

זה אם היה במזיד. אבל אם היה בשוגג, הוא שכח, הוא חשב להוריד ערב שבת והוא שכח להוריד, אז אם זה תבשיל שלא בישל כל צרכו שהתבשל בשבת, זה אסור במוצאי שבת. אבל אם זה כן תבשיל שבישל כל צרכו, והבעיה היא רק שזה מצטמק ויפה לו שלא היה מותר, הרי הוא לא נהנה כל כך ממעשה שבת לכאורה, כי זה כבר היה מבושל, אז מותר לאכלו בשבת מיד, מותר לאכול את זה בשבת.

מחלוקת ראב״ד

וכאן חולק מאוד הראב״ד.

דובר 2: כן, למה הראב״ד חולק?

דובר 1: כי הראב״ד לא רואה את החילוק בין שוגג למזיד. הוא אומר ששכחה, הוא לא רואה שיהיה חילוק בין שכחה או מזיד. אז לפי הראב״ד אפילו בשוגג צריך להיות אסור. נראה כך, לדעתי. על מסיק ידו הוא מסתמך, כן מסכים?

דובר 2: אני לא יודע. אני לא ברור.

דובר 1: אוקיי. נראה שהראב״ד אומר אפילו בשוגג.

דובר 2: כן.

דובר 1: אפילו בשוגג זה גם אסור, אני חושב שכך צריכה להיות ההלכה לפי הראב״ד.

דובר 2: אוקיי.

הלכות חזרה — להחזיר סיר על האש בשבת

הבדל בין שהייה לחזרה

דובר 1: עד עכשיו למדנו על הנחה ערב שבת, וזה נקרא שהייה. שהייה פירושה שהוא לא עושה שום מעשה בשבת. מה קורה כן בשבת? בשבת קורה רק השהייה, שזה מונח שם בסיר. חזרה פירושה להחזיר את הסיר בשבת. בואו נלמד עכשיו מה קורה לגבי החזרת הסיר על האש בשבת. זאת אומרת, דבר שעדיין לא מבושל אסור בוודאי. השאלה היא כשאדם מחזיק ביד סיר שכבר מבושל, האם מותר לו להניח את זה על האש. לכאורה זה כבר לא מבשל. נראה מה כן ומה לא.

הכלל: אסור להחזיר

אומרת הגמרא, “כל שמותר להשהותו על גבי האש” — כל הדברים שדיברנו שמותר להשהות על גבי האש, או כי זה לא כירה חמה, או כי האוכל חי, וכדומה — “אם נטלו מעל גבי האש, אסור להחזירו למקומו”. אסור להחזיר את זה לכירה. זאת אומרת, זה כמו ענף של שהייה. בדיוק כמו שאסור להשאיר… לא, סליחה, אפילו דברים שמותר כן להשאיר. להשאיר מותר כן, אבל להחזיר אסור.

דובר 2: אוקיי. ומתי מותר כן להחזיר?

טעם האיסור: נראה כמבשל

דובר 1: למה? האיסור של החזרה אינו בגלל “שמא יחתה”. זה משהו אחר.

דובר 2: כן, זה נראה כאילו מבשלים בשבת או משהו כזה. אבל מדברים כאן באופן שאין “שמא יחתה”, כן? זה גרוף וקטום או זה…

דובר 1: נכון, כך זה נשמע. זה איסור חדש. עוד גזירה. מהי הגזירה? שזה נראה כאילו מישהו מבשל?

דובר 2: לא, קודם כל, זה תלוי באיזה. תן לי לראות מה הוא אומר.

דובר 1: אוקיי, כן. אז “ואין מחזירין”, כן?

דובר 2: כן.

דובר 1: כשמחזירים את זה, אם מורידים את הסיר בשבת, כשמחזירים את זה זה נראה כאילו מבשלים. או אם זה היה חי, יש שני דברים, אם זה לא מבושל, או אם זה עדיין לא מבושל, אז מבשלים ממש, כי כשמחזירים את זה, אפילו אם זה רק מצטמק ויפה לו, זה כבר מתחיל את הבישול, אבל למעשה זה נקרא מבושל, אסור לבשל, זה… אסור אז להיות מבשל, או זה נראה כמבשל, או מחזי כמבשל. ואז, כן, אסור להחזיר למקומה.

היתר יחיד: כירה גרופה או מכוסה

אומר הרמב״ם, יש אופן אחד איך מותר כן להחזיר בשבת, “ואין מחזירין לעולם”, רוב האופנים אסור. מכל ההיתרים שלמדנו מתי מותר כן, רק אחד מהם מותר. העצה של “אלא אם כן היתה כירה גרופה או מכוסה”, כירה שעשו גרוף, הוציאו את האש או כיסו, “או כירה וכופח שהוסקו בקש ובגבבא”, או כירה או כופח שהסיקו בקש ובגבבא, אז זה מותר. זאת אומרת, העצה האחרת של הנחת חתיכת בשר חי לא יכלו, כי זה הכי חמור במקרה הזה, כי זה ממש מבשל בשבת. וכל שאר ההיתרים שהיו כאן לא עזרו, האופן היחיד איך מותר להחזיר בשבת היה…

דובר 2: יש אש, אבל אתה אומר שהאש היא משום מחזי.

דובר 1: אוקיי, יהודי יניח סיר על האש בשבת, זה כבר דבר שלא מניחים, החכמים לא מניחים.

דובר 2: נכון. אבל חוץ מאם זה לגמרי גרוף או מכוסה, אין כאן אש, אז מותר.

דובר 1: לא, כופח שהוסק בקש ובגבבא מותר גם.

דובר 2: גם כי זה מעט, בקושי יש כאן אש. כן, מהו ההיתר? כי אתה אומר שאין כאן באמת אש.

דובר 1: יש קצת אש, אבל זה חלש.

דובר 2: כן.

תנאי: שלא הניחה על גבי קרקע

דובר 1: “והוא שלא הניחה על גבי קרקע”, הוא לא הניח את הסיר. “אבל אם הניחה”, פעם אחת הוא הניח את זה… על הארץ, כן? על הארץ. אני מתכוון, קרקע, על השולחן לא ישנה את ההלכה. אני מתכוון, בגמרא נראה שסתם כל הדברים היו ליד הארץ, זה היה מאוד נמוך. כך כתוב, זה משהו בנין שעושין בקרקע, כך ראיתי בפירוש המשניות להרמב״ם. אז אני חושב שעל הקרקע זה… כדיבור בהווה.

להניח. זה הגיוני, כי כשהסיר על איזה מקום, כשמניחים את זה, נראה כאילו מניחים דבר חדש. מה שאין כן כשאדם נכנס לחדר, הוא רואה מישהו מחזיק סיר ביד והוא מניח את זה, הוא יחשוב שזה כבר היה שם.

אבל “משעה שהניחו”, פעם אחת הוא הניח את זה, “אינו חוזר ונותנו”, אסור להחזיר את זה, “אפילו באופן שהיה מותר”, אפילו על כירה גרופה ומכוסה. כי אז נראה ממש כאילו הוא מניח סיר חדש בשבת, וזה אסור.

תנור וכופח כגחלים — אסור אפילו חזרה

“ואין מחזירין בתנור”, ואסור להחזיר בתנור, “ולא לכופח שהוא כגחלים”, ולא על כופח שהוא כגחלים, “אלא על גבי כירה”, רק על כירה, “אף על פי שגרופה ומכוסה”, אפילו היא גרופה ומכוסה, “מפני שהבלה חם ביותר”, כי החום חם מאוד, ממילא נראה כאילו מבשלים בשבת.

סמיכה = חזרה

“כל שאין מחזירין עליו”, כל הדברים שההלכה היא שאסור להחזיר, “אין סומכין לו”, אסור גם לסמוך. זאת אומרת, מותר גם רק לסמוך בשבת רק על כירה גרופה ומכוסה או כשר גחליו, אבל האחרים אסור לסמוך בשבת.

אוקיי, אני חושב שזה הדין של נראה כמבשל בשבת. אני מתכוון שיוצא מזה מסוימים, למשל, אני יודע שיש שאלה, יש מאכלים מסוימים שמותר לחמם בשבת, כמו בבישול אחר בישול, אבל שלא ייראה כאילו הכניסו את זה לתנור. יש הלכות כאלה שמדברים על זה, שלא ייראה כמבשל בשבת.

הלכה בענין הגסה — לערבב בסיר על האש

ההלכה הבאה הולך הרמב״ם ללמוד, ההלכה שאנחנו מכירים כמגיס, שאסור לערבב בסיר שעל האש.

אומר הרמב״ם, “אסור להכניס מגרפה”, אסור להכניס כף, אני לא יודע מה זה מגרפה, משהו אחד מהדברים, “לתוך הקדרה בשבת כשהיא על האש”, לתוך קדרה בשבת כשהיא על האש, “אפילו באופנים שהותרה להיות על האש”, אפילו באופנים שדיברנו שמותר להיות על האש, “ואפילו להוציא ממנה בשבת”, אפילו להוציא קצת מהאוכל בשבת. למה? “מפני שהוא כמגיס”, כי כשהוא מכניס את הכף הוא מגיס, הוא מערבב את זה, “וזה מצורכי הבישול הוא”, וזה טוב לאוכל שמערבבים את זה, “ונמצא כמבשל בשבת”, זה בא בישול, זה נראה כאדם שמבשל, באמצע הבישול הוא עסוק עם ה… הוא מערבב היטב. יכול היה לבוא שם בישול בשבת. יכול היה לבוא שם, אפילו קצת צורך. זה לא רק נראות, זה ממש בישול, אבל זה כמו תיקון.

דיני שהיה וחזרה – המשך: הגסה, חזרה מכירה לכירה, ויוצאים מכלל דבר חי

איסור הגסה – לערבב סיר על האש

דובר 1: כי כשהוא מכניס את הכף הוא מגיס, הוא מערבב את זה. נראה מצורך הבישול, זה טוב לאוכל שמערבבים את זה, נמצא כמבשל בשבת. זה כמבשל, זה נראה כאדם שמבשל, ובאמצע הבישול הוא עסוק עם זה לערבב היטב. זה גם קצת צורך, זה לא רק נראות, זה לא ממש בישול, אבל זה כמו תיקון לבישול, זה גם לא סתם בישול.

והרמב״ם רואה את זה שזה כמבשל, כמו הענין לגבי חזרה. יש שיטות אחרות שזה רק כמו ה… הרמב״ם לא אמר בחזרה למה אסור, נכון? הוא רק אמר שאסור. הוא לא אמר את המילה כמבשל.

חומרת הרמב״ם – אפילו להוציא מסיר

הרמב״ם אוסר אפילו סתם להוציא דברים מסיר בשבת בעצם, כי אף על פי שהוא לא מערבב אז, אבל הוא הולך לבשל, או בשעה שהוא מוציא זה מתערבב, ממילא זה אסור. הראב״ד לא מסכים עם החומרא הזו. הראב״ד אומר, כן? איפה הראב״ד? אומר הראב״ד הקדוש, “הפריז על מידותיו”. כן? “שאסר אפילו להוציא במגריפה”. הראב״ד מסכים שאסור לערבב, אבל הראב״ד אומר שלהוציא מסיר זה כבר יותר מדי. זה אומר הראב״ד הקדוש, זו שיטת הראב״ד. כן.

דיון: מהי הבעיה העיקרית – הכנסת המגריפה

דובר 2: אוקיי. נראה שהבעיה העיקרית היא הכנסת המגריפה, הוא מתחיל עם זה, ההכנסה לסיר. כי סיר שמונח עם כף נראה כאילו הוא באמצע בישול. אז להוציא באופן אחר יהיה לכאורה מותר. אני יודע, לשפוך מהסיר לכאורה יהיה מותר. אז זה גם מתערבב, כן? כשאדם למשל לא ירצה להכניס מגריפה, אלא הוא יזיז את הסיר, ישפוך מהסיר.

דובר 1: כן, אבל זה כבר לא על האש.

דובר 2: אבל זה מתערבב, זה גם…

דובר 1: זה לא על האש.

דובר 2: בישול הוא רק מה שעל האש. אהא, אוקיי.

דיון: העברה מסיר אחד לאחר

מה קורה לגבי העברה מסיר אחד לאחר? אומר הרמ״א, “מותר להחזיר מקירה לכירה”. בשבת מותר להוריד את הסיר מכירה אחת ולהניח אותו על כירה אחרת, “כל זמן שלא הניחו על הקרקע בינתיים”, כמו ההלכות שלמדנו קודם. זה לא רק להחזיר למקום שממנו לקחו את זה, אלא החזרה פירושה להניח על תנור חם, אפילו על כירה אחרת.

דובר 1: יפה מאוד. “אפילו מקירה שהובערה מבעוד יום לכירה שהובערה מבעוד יום מותר גם”. אם שתיהן באותה קטגוריה שמותר, כירה שמותר כי היא גרופה וקטומה או קטומה. “אבל לא מקירה לטמינה ולא מטמינה לקירה”. אבל אסור לקחת מכירה להטמנה. הטמנה פירושה לכסות את זה ו…

דובר 2: רק הטמנה, שאין בה אש.

דובר 1: כן, זאת אומרת שאתה מכסה את זה עם דברים ששומרים את זה חם. “ולא מטמינה לקירה”, זה אסור.

דובר 2: כן. יפה מאוד.

דובר 1: למה? “מקירה לטמינה”, הטמנה היא לכאורה פחות חמה. אסור לעשות את ההטמנה בשבת, כלומר. אסור לעשות את ה…

דובר 2: יכול להיות בגלל זה. כן.

דיון: מחלוקת שולחן ערוך ורמ״א לגבי הגסה

דובר 1: אני רוצה לראות מה הוא אומר על ההגסה. כן, אומר השולחן ערוך, איך זה הולך? כן, השולחן ערוך מסביר שגם הרמ״א לא התכוון אחרת, שהאיסור של הגסה הוא רק כשזה לא מבושל כל צורכו, שעושים משהו על. “אבל דבר שהוא מבושל כל צורכו, דהיינו מצטמק ורע לו, אין בו משום הגסה”, כי הגסה היא רק כשמ… כשמ…

דובר 2: מצטמק ויפה לו זה אבל גם…

דובר 1: אבל הרמ״א לא מסביר. הרמ״א אומר שאפילו מבושל כל צורכו יש גם הגסה.

דובר 2: זה יכול להיות מעניין. אבל אפילו פעמים אחרות, מצטמק ויפה לו זה גם, למשל את המרק אולי אפשר היה, את הצ׳ולנט לא. צריך לחשוב איזה סוג… כי למשל צ׳ולנט יש מקום לערבב שלא יישרף מלמטה. יש מקום לזה.

דובר 1: יכול להיות. על מרק עוף אני לא רואה שיש אמיתי…

דובר 2: שלא יישרף, ולא… אני לא יודע מה למטה.

הלכות שבת פרק ג – דינים נוספים בשהייה: תנור שהרוח מפסדתו, בשר צלי, ומוגמר

דובר 1: בגלל המשנה. כן, אבל עכשיו זה לא… זה סוג של מצטמק ויפה לו. אני אומר שזה לשמור מהדבר השני, זה קיבוץ. אני מתכוון שזה לא… כן, זו משנה שלמה, שלא יהיה נוסף ומועבר אחד לשני.

דובר 2: כן, אבל זה מקום לזה, זה אומר מגיס.

דובר 1: אבל למעשה, בכל אופן, הרמ״א אומר “גם בישול לצורך”, אז בני ישראל יוצאים ידי רמ״א. בסדר.

דובר 2: כן, השאלה היא רק, השאלה היא לא כשממש מגיס פנימה דברים, אלא כשלוקחים רק החוצה כף, שזה כבר חומרא של הרמ״א. אם העולם בכלל לא מסכים לחומרא, אז יכול להיות שצריך לקיים. אולי אומר העולם שעל כזה לא צריך להחמיר.

דובר 1: כן, יש שנוהגים שלא לוקחים החוצה ישירות מהסיר שעל האש, נכון? מחזיקים אותו, מרימים אותו בדרך כלל.

דובר 2: אוקיי, בסדר. למדנו, כן, מותר להחזיר.

הלכה יב: לא ימלא אדם קדרה – קטניות, תבשילים, ומים

דובר 1: עכשיו נלמד עוד פרטים בנושא של שהייה, נכון? “לא ימלא אדם”, כן?

דובר 2: כן.

דובר 1: תגיד את זה. “לא ימלא אדם קדרה”, אדם לא ימלא סיר עם “עדשים”, קטניות, כן, “עדשים ותורמוסין”, זה סוג של קטניות, כן, “מיני קטניות”, או “חביות של מים, ויתן לתוך התנור עם חשיכה וישהו על גביו”. למה אסור? הוא אומר כך, אנחנו למדנו כאן דברים שונים. הוא אומר, ספציפית המין הזה, סיר שמלא בקטניות או במים, אסור להניח ערב שבת, אסור להשהות, אפילו באופן שמותר להשהות דברים אחרים. למה? “שאלו וכל כיוצא בהן אף על פי שלא בשלו כל עיקר כתבשיל שלא בשל כל צרכו הן”. אפילו המים כבר חמים או העדשים כבר חמים, זה לא בכלל מבושל.

חידוש: למה זה שונה מדבר חי

אנחנו למדנו קודם, כמו שכתבתי כאן את הכללים, כמו שאני מבין את זה, אנחנו למדנו קודם שדבר חי אין בו איסור שהייה, למה? כי יש חשש שמא יחתה. אומר הרמב״ם כאן, זה רק דברים שלוקח זמן רב לבשל, או כמו שהאבר חי מתכוון לחתיכת בשר, או שזה בכל אופן פטור. אבל ההיתר שדבר חי בכל אופן לא יעזור ל״שמא יחתה”, כי זה בכל אופן נשאר עד שבת בבוקר, הוא ראה שם למשל דבר שהוא עוד ירצה לאכול בסעודת הלילה, יחתה. דבר שהוא יאכל כבר בסעודה הבאה, אוקיי, זה דרך פשוטה לשים אותו.

אז, מיני הקטניות או סיר מים שלא לוקח כל כך הרבה זמן להתבשל, יש כן מקום לשמא יחתה, אסור להשהות, אומר הוא. לפי זה, למה לא להניח סיר על התנור ערב שבת סמוך לחשיכה? למה? כי הסוג הזה של דברים, שאינן כל כך יפים, שרבינו יונה יש לו עוד רעיונות דומים לזה, של מאכלים שדומים לזה, אף על פי שלא בישלו כל עיקר, מקבל דין כתבשיל שלא בישל כל צרכו שאסור להניח על האש. למה? “מפני שאינן צריכין בישול הרבה”, הדברים האלה לא צריכים בישול רב, ממילא “ודעתו עליהן לאכלן לאלתר”, הוא חושב שהוא יוכל לאכול אותם מיד. ממילא, זה מקבל דין כמו בישול שלא בישל כל צרכו, ויש חשש שמא יחתה, “לפיכך אסור להשהותן בתנור”.

קנס כדי שיעשו

ועל הדבר הזה דווקא היה גם אותה הלכה לגבי כדי שיעשו, הקנס של אחרי האכילה, עובר ויעבור. בשאר, היה גם ההלכה כמו שדיברנו קודם, שיש ענין במוצאי שבת, ובמוצאי שבת יצטרכו לחכות כל כך הרבה זמן כמו שלקח לבשל את הדבר, כדי שיעשו.

עכשיו נלמד עוד היתרים של שהייה. זה היה כמו איסור או יוצא מן הכלל של היתר. עכשיו נלמד שונים עוד היתרים ולמה אי אפשר, לא כדאי, לא נוהגים לחתות, ממילא מותר.

הלכה יג: בשר גדי – היתר שהייה בתנור

דובר 2: כן, “תנור שנתן לתוכו בשר מבעוד יום, שהה אותו בשבת”. תנור שהניחו בו בשר מבעוד יום והשהו אותו בשבת. אז כך, “אם בשר גדי וכיוצא בו”, אם זה כל שאר הבשרים תלוי, אם זה למשל לגמרי חי מותר, אם זה בישל כל צרכו צריך לבדוק עם סמוך ונראה. אבל בשר גדי יש לו דין מיוחד שמותר. למה? כי בשר גדי, “אם יחתה באכילתו יתחרך הבשר”. בשר גדי הוא בשר עדין מאוד, ולעשות אותו חם יותר יזיק לבשר, יוזכר החום כלומר הבשר יישרף. “שאין צריך אלא חמימות האש בלבד”, יש דברים שאוהבים ממש את כל החום של האש, כמו גריל רגיל. בשר גדי הוא משהו שצריך חום, אבל לא רוצים כמות גדולה מדי של חום. “אבל בשר עז ושור” כן אסור, כי שם כן יש את החשש שמא יחתה בגחלים לבשלו.

דיון: הבדל בין דבר חי לבשר עז ושור

דובר 1: אני רוצה להבין שוב, מה זה שונה, מה בשר עז ושור שונה מההלכה הקודמת על איבר חי לגמרי, בשר חי לגמרי?

דובר 2: לא, זה אותו דבר. הוא אומר בסך הכל שהיינו יכולים לומר שיש היתר של בשר גדי, ובשר עז ושור הרי עדיין מתמשך, זה דבר חי, זה לוקח בכל אופן זמן רב לבשל. לא, לא מדברים על זה, מדברים עכשיו על כשזה כבר מבושל. כשזה כבר מבושל, אהה, שמא יחתה בגחלים לבשלו.

טח פי התנור בטיט

יש עוד עצה כאן שאפשר יהיה להניח בתנור, אומרת הגמרא כך, “ואם טח פי התנור בטיט”, יש דבר כזה של תנורים שמניחים פנימה את המאכל, ואחר כך סוגרים לגמרי כך שיהיה סגור לגמרי התנור, ועושים את זה עם טיט. אז מותר. למה? “שאם בא לפתוח התנור ולחתות”, כי אם יחשוש שהוא ירד להסיר את הטיט וכן יחתה בגחלים, “תיכנס הרוח ויתקשה הבשר ויהא הפסד, ויצטנן התנור”. המין הזה של תנור שסוגרים אותו עם טיט הוא מין תנור שאופן הבישול שם הוא שיהיה מבודד, שלא ייכנס אוויר מבחוץ, כי זה יעשה את… נראה שאותו תנור מייצר בשר רך מאוד. אז אם הוא יפתח את זה, יזיק לבשר. תיכנס הרוח ויתקשה הבשר, הבשר יתקשה, ויתקרר, והתנור יתקרר. ממילא, אף פעם לא… לפתוח זה אף פעם לא ברגע טוב באמצע שבת.

דובר 1: זה דבר מעניין, הוא לא הולך לשום מקום בשבת, הוא יפתח את התנור ויאכל.

הלכות שבת פרק ג – דינים נוספים בשהייה: תנור שהרוח מפסדתו, בשר צלי, ומוגמר

הלכה יג-יד: תנור שהרוח מפסדתו – כל דבר שהרוח מפסדתו

פשט הלכה: תנור מיוחד לבשר רך

רואים שאותו תנור מייצר בשר רך מאוד. אז אם הוא יפתח את זה, יזיק לבשר. קרירות הרוח כשזה מתבשל יקרר את הבשר יתקשה ויתקרר, והתנור יתקרר. ממילא פותחים את זה אף פעם לא לפני שלוקחים את זה החוצה.

זה הדבר השני. כן, הוא הולך לאיזה מקום בשבת הוא יפתח את התנור ויוציא את זה, אבל לוקחים את זה החוצה רק כשיודעים שזה כבר מוכן, או כשמגיעים כבר לסעודה. אף פעם אין את המציאות שירצו לחתות.

אומר הרמב״ם, “וכן כל דבר שהרוח מפסדתו”, כל דבר שהרוח לא טובה לאותו תנור, “אין גוזרין עליו שמא יגלה ויחתה”, לא חוששים שהוא יפתח את התנור ויחתה. למה? מאותה סיבה.

קושיא: למה אונן של פשתן מותר?

שואל הוא, “כך? מהסיבה הזו?” הרמב״ם אמר קודם, בתחילת הפרק, “מותר ליתן אונן של פשתן לתוך התנור עם חשיכה”, מותר להניח חתיכות סחורה של פשתן בתנור שיעובדו, מותר להניח. אבל, אומר הרמב״ם, צריך לחשוש “שמא יחתה”? כן, אותה “שמא יחתה”, זה דבר שקשור לאוכל, הרי חישבו ש״שמא יחתה” הוא דבר שקשור לאוכל, שם דיברו על “שמא יחתה”.

חידוש: הסיבה האמיתית ל״שמא יחתה”

“עכשיו נתחדש לנו חידוש”. להיפך, כל הדבר, הרמב״ם התחיל שכל הדברים האלה מותר להניח בסיר, חוץ מאוכל שיש חשש “שמא יחתה”. התחלת כך, אמרת כך קודם. עכשיו מתגלה לי שלא אמרו לגמרי נכון. כך רואים מכאן. באבנים אמרו שמותר להניח קדרה או סיר, הם לא דיברו על כל שאר הדברים. ושמותר בדרך כלל להניח אוכל אפילו, כל זמן שזה לא כך.

אז, אם לכאורה האונן של פשתן, גם יש חשש “שמא יחתה”, גם יש לו מעלה, היה לכאורה צריך התירוץ להיות כי זה לא… זה לא… בעצם, לא זורקים את זה. לא זורקים את זה. זה רק חשש שצריך לומר. לכאורה פשוט, זה לא המנהג לחתות באונן של… פשוט, סיבה פשוטה, כי בשבת הוא לא יעשה כלום עם האונן של פשתן. האוכל הוא מחמיר, כי הוא יאכל אותו בשבת, הוא רוצה… שוב, הם מחמירים בדברים שהם לטווח ארוך, כמו בהתחלה. אבל נראה שלא כך. נראה שהרמב״ם מסביר את ההלכה מהתחתית. הסיבה שלמדו אז בבית המקדש, כי אין על זה חשש שמא יחתה. והוא אומר שהסיבה שאין את החשש שמא יחתה היא אותה כמו טח פי התנור, אותה סיבה, כי כשנכנס אוויר זה מפסיד.

הלכה טו: גדי שלם – יוצא מן הכלל

פשט הלכה: גדי שלם בתנור

עכשיו אפשר ללמוד יוצא מן הכלל מההלכה של הגדי. למדנו שבשר הגדי יש בו חתיה יתר, ממילא לא עושים את זה. אבל גדי שלם, אם מניחים גדי שלם לתוך התנור, כמו ערב פסח מניחים בעל חי שלם. נלמד עוד על פסח. הוא מניח כזה בשר עבה ובשר שאר, שאסור לשרוף. למה תעשה חשש שמא יחתה? אלא אם כן טח התנור. לכאורה אז זה פחות עדין. חתיכה קטנה של גדי, אכלת פעם גדי? זה מאוד רך. זה… מה זה אומר? זה בר, כן? גדי לעומת כבש הוא יותר רך מבשר של פרה. זה נשרף יותר מהאש. גדי שלם, כנראה יש שם עצמות ודברים, זה לא נראה כך. אם הוא יעשה טח התנור כן. הפשט הוא שזה המין תנור שמתקרר. אותו דבר.

הלכה על ערב פסח שחל להיות בשבת – בני חבורה זריזין הן

אומר הרמב״ם, מה קורה אם כך ערב פסח שחל להיות בשבת? מותר לשלשל או בשבת… מותר אבל כן לשלשל, כלומר להוריד את הכבש לתוך התנור, את כבש הפסח לתוך התנור עם חשיכה, כשנעשה לילה, אף על פי שאינו טח התנור, אפילו לא סוגרים את התנור. לכאורה היינו צריכים גם לחשוש שמא יחתה. אומר הרמב״ם, הסיבה שבפסח מותר, פסח שחל בשבת, מסיבה ספציפית, כי בני חבורה זריזין הן. כשאנשים עושים ביחד, הם ממנים עצמם על חבורה לקרבן פסח, זה יותר… כי זה דבר חשוב, או שאני לא יודע בדיוק מאיזו סיבה, יותר מאנשים סתם שאוכלים ביחד סעודת שבת. בני חבורה זריזין הן, הם לוקחים ברצינות את הדבר. חשש שלא יהיה את החשש שמא יחתה.

חידוש: מקור להיתר של שומר

זה לכאורה כן מקור להיתר שלנו שחיפשנו של שומר. זה דבר דומה. הסוג הזה של אנשים, אתה יכול לומר אחרת, בפסח אנשים זריזים, אני כבר יודע מה צריך להיות חבורות זריזות. כשחבורה זריזה, אתה יכול לחשוב פשוט, אבל כשחבורה מבשלת ביחד זה יותר משהו שמתכננים. ממנים אחד שיהיה ממונה על התנור. כן, יש לך חבורה, מתכננים את זה מראש. בבית, כל אחד עובר ליד הסיר, הוא הולך אחד יעשה, אבל אתה יודע מה, בוא נעשה את זה קצת יותר פריך. זה חשש שמא יחתה.

אבל מתכננים את זה מראש, ויודעים שזה שבת, ויודעים שמותר לעשות רק מה שמותר לעשות. כמו כהנים זריזים הם, שאני מתכוון שהוא גם יאמר מאוחר יותר. יש קשר אישי, אבל צריך לדעת בדיוק. אבל לא כתוב שאתה לוקח חבורה לעשות שולחן לרבי אחד, אין שאתה אוכל רק פסח. כן, זה שלוקחים ברצינות את… אוקיי. בסדר.

הלכה טז: בשר צלי – מצטמק ורע לו

פשט הלכה: בשר, בצל וביצה על גבי האש

עוד דבר, עוד דבר שאסור. כן. מה החידוש של הדבר הבא? בואו ננסה להבין.

אני לא רואה שום הלכה חדשה. נראה לי חדשה רק במשנה. אוקיי, אבל זו משנה. יש בעיה. בואו נראה. בצלייה, אסור לצלות, אבל צולים. סליחה. בשר, בשר, בצל או ביצה. אני מתכוון שהוא מונה מה כל אחד מאיתנו אוכל בשבת בבוקר. זה המקור. בצל, ביצים, צריך לאכול עם כבד. הבשר הוא הכבד. זה מפרש את המשנה, צריך לאכול את זה בשבת. לא, הבשר הוא החמין. מה ששמים לכבד, שמים כבד, מרה, מה שאתה רוצה. זה הולך בצלחת אחת. בשר, בצל וביצה. כן. על גבי האש. אלא כדי שיצולו מבעוד יום, רק אם כבר נצלה מבעוד יום, כראויים לאכילה מבעוד יום, אז מותר. אבל אם לא, זה תבשיל שלא בישל כל צרכו, אסור.

מה קורה אם נשאר על האש בשבת? דברים אחרים, נעשה אסור עד מוצאי שבת עד שיעשו.

חידוש: למה בשר צלי שונה – חרך הוא עושה

אומר רבא, אם זה כן נשאר על האש בשבת, אם זה כן נשאר על האש בשבת… והוא אומר שזה המתיר, לא שזה רק בעבד. הוא אומר שההלכה היא על מצטמק ורע לו. הוא אומר שכשזה ראוי לאכילה מותר. אומר הוא, למה? למה לא לחשוש שזה מצטמק ויפה לו? אומר הוא, מותר להשאיר על האש בשבת, אפילו זה נעשה צלוי הרבה, כל שכן מצטמק ורע לו, כי הבשר הצלוי לא נעשה טוב יותר עם זה שהוא נשאר זמן ארוך יותר על האש, הוא נעשה מצטמק ורע לו. שמא יחתה, כן, חרך הוא עושה. אין חשש שמא יחתה בשבת, כי אם הוא יחתה, הוא יעשה את זה שרוף מהגחלים.

אה, זה מה שבשר צלי שונה מכל הדברים הקודמים, לא בסיר, אלא זה מין, זה נקרא לצלות, צלייה. זה אומר בלי תבלינים, בלי דברים, כי כשהבשר נמצא בסיר, תמיד יש את החשש שמא יחתה, אבל כשזה בשר יבש על אש, החתייה תזיק. זה למדנו. משמע שמדברים על כבד, שצולים אותו. שיתחרך הבשר. אוקיי.

קשר למוגמר – אותה סיבה

ומפני זה, בגלל זה גם ההיתר שלמדנו קודם. הרמב״ם חוזר לעוד היתר שלמדנו בפרק שלנו, נכון? זה מעניין, הרמב״ם היה יכול כשלומר את זה נאמר בבשר גדי, אותו דבר, בשר בשר צלי, אם שמים אותו על גבי אש על גבי גחלים. אוקיי, כן.

נכון, הסיבה לכל הדברים האלה היא כי אלה משניות חיצוניות, והרמב״ם הוא קצת… כי הוא יכול, הוא היה רוצה לעשות סדר ברור, הוא היה יכול להיות לו כמה הלכות בפרק שלנו לעשות את זה יותר פשוט, אבל הוא מביא כל המשניות, כל המימרות שעומדות בגמרא. כן. אבל עכשיו הוא מסביר הלכה שלמדנו קודם. למדנו שמותר להניח מוגמר. נלמד קודם שמותר להניח מוגמר, בשמים שמדליקים, קטורת כזו, מותר להניח תחת הכלים, מתחת לבגדים, וכלים שרוצים עוד. אבל, למה לא יהיה שמא יחתה? אומר הוא, מותר, שמא יחתה בגחלים, ישרף המוגמר ויאשרו הכלים. המוגמר הוא גם מין דבר שהחתייה לא תעזור, זה יעשה שזה יישרף. זה לא מצטמק ורע לו. כן.

זה מעניין, הוא חוזר כאן להלכה הקודמת. הוא חוזר עכשיו להלכה המקורית. קודם אמרנו שמותר, עכשיו תבין ששניהם קשורים. מעניין. נכון.

הלכה יז: כלל יסודי – “כל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית עין”

חזרה ליסוד מתחילת הפרק

תרגום לעברית

מה הכוונה כאן? מבאר. ולמה? כבר למדת, כל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית עין, כל הדברים שנאסרו שיהיו, אינם אסורים משום שנעשים בשבת. כאן זה חוזר ל… הוא התחיל את ההקדמה של הפרק, שכל המלאכות אסור לעשות בשבת, אבל אם עושים את המעשה ערב שבת, אפילו אם המלאכה קורית בשבת, מותר. אז הוא אומר, כל הדברים שמניתי כאן דברים שאסור, אין האיסור משום שנעשה בשבת, כי זאת כבר קבענו שמותר. אלא, מה האיסור? גזירה שמא יחתה בגחלים, זה דבר אחר, מפני מראית עין שילכו בשבת לעשות מלאכה.

הלכה על צמר ליורה – צביעה

לפיכך, התחלתי שמותר להכניס צמר לסיר שהוא… שהוא מבושל, אבל זה לא כל כך פשוט. אין נותנין צמר ליורה אלא אם כן נותנה כשהיא קרובה על האש. רק אם הסיר אינו על האש, כי גם שם יש חשש שמא יחתה בגחלים. והיא שתהא פיה טוח בטיט. זה אפילו כשאין היורה קרובה על האש, צריך גם להיות טוח בטיט, שמא יגביהנה וישיכנה. צריך שיגביהנה אפילו אם אינו על האש? אני מבין שהצמר מדבר על צבע, צביעה. בואו נראה מה המפרשים של הרמב״ם אומרים.

כן, זה לא יכול להיות. כן, צביעה. כך כתוב בתוספות י״ג עמוד א׳. כן, בהלכות שבת פרק ט׳. הצמר ליורה מדבר על יורה של צבע, כמו שלמדו בהתחלות, נכון?

בסדר. הרמב״ם אומר, נראה שהיו אנשים שחשבו אחרת, ולומדים את כל ההלכות האלה, אפשר לקבל איזו משמעות שיש כן דברים שאסור לעשות ערב שבת. אז הרמב״ם סתם מתריע, שלא תעשה טעות לנסות להוכיח שזה רק על ה… כן. מעניין. בסדר. טוב.

הלכה יח: תחילת הלכה על פת – קנס בטעות

אומר הרמב״ם בהלכה הבאה. פת. עוד, מה החידוש יש כאן באיסור? בואו נלמד. יש הלכה אחת, פת יהיה קצת אחרת הדרך של הלימוד אם יש כן בטעות את הקנס, העונש.

הלכות שהייה והחזרה – פת ומדורה

הלכה יח: פת – אפיית לחם ערב שבת

דובר 1: כן, זה מעניין. בסדר.

אומר הרמב״ם את ההלכה הבאה: פת. רגע, מה החידוש יש כאן ב… בסדר, בואו נלמד. מה יש כאן הלכה אחת? פת הרי קצת אחרת לענין אם יש כן בטעות קנס ביום השביעי.

אומר הרמב״ם, “אין אופין את הפת בתנור עם חשיכה”, אין מכניסים לחם לתנור ערב שבת עם חשיכה, “ולא חררה על גבי גחלים” – שני סוגי דרכים איך עושים לחם – “אלא כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור או באש”. רק אם כבר נתקשה לגמרי צד אחד של הלחם. איזה צד? הצד שנאפה מהר יותר. מהר יותר נאפה שם שזה המקום שהוא מדובק בתנור או באש.

בגמרא משהו לא ברור איזה צד צריך להיות יקרמו פניה, האם הצד שלוקח יותר זמן או מהר יותר. הרמב״ם פוסק “יקרמו פניה המדובקין בתנור או באש”, ושם כבר התקשה. מה? בתנור או באש? לא, בחררה באש ובפת בתנור. אותו צד, הצד שמודבק לתנור, לא הצד שחשוף לאוויר, שאם שם כבר יקרמו אפילו הצד האחר עדיין חי, זה כבר… נקרא זה כבר כמו משהו מעט מבושל. מעניין, כי זה הרי יותר דומה לבן דרוסאי.

למה פת שונה – אין חשש מצטמק ויפה לו

אבל אחר כך מותר כבר. אבל בלחם אין את הדבר שאפילו אם כבר נתבשל יש חשש שיהיה יותר מבושל או מצטמק ויפה לו. למה? כי באפייה אין את הדבר הזה. “ואין אנו חוששין שמא יחתה, שהפת אם יחתה יפסד טעמו”. כי לחם, אם יחתה את הגחלים ויעשה חם יותר, זה לא יהיה יותר טוב, יותר פריך כמו שלמדנו קודם במיני מאכלים אחרים, אלא “יפסד טעמו”, זה יהיה פחם.

ממילא, פת מותר מאימתי שכבר קצת מבושל. כבר יקרמו פניו, מותר כבר להשהותו. אבל לפני יקרמו פניו יש כן חשש שמא יחתה, זה הפשט. אחרת מאשר למשל דברים רגילים שכשהם לח, אין שום חשש, זה יותר חמור.

פת שונה מגדי – השיעור החדש

וגם כך, החומרא דבניו דומה קצת לבן דרוסאי. למה דווקא כאן, הדרמה שלי… למה כאן… אני מתכוון, לחם חי, מכניסים פת ערב שבת ממש לפני הזמן, מכניסים פת חיה. בדרך כלל למשל בדברים כמו גדי, שזה גם אותו דבר ששמא יחתה יפסיד, מותר להכניס מיד. כאן אסור, כי צריך להיות יקרמו פניו.

נכון, הטעם למה זה שונה, שונה משני הדברים, זה מאוד שונה מהדברים שתמיד יחתה עוזר להם, כי אצלם אחרי יקרמו פניו זה כבר מזיק. אבל לפני זה חסר כן החיתוי, שצריך לחכות שיקרמו פניו. זה שיעור חדש, לא שיעור בן דרוסאי, זה סוג חדש של שיעור.

ומה בעצם הענין? מה קורה אם מכניסים לחם חי? לא יהיה ההיתר של שמא יחתה יפסיד? נכון, למה נראה שאז צריך כן. לחם חסר. כן. עד כאן, כך נראה.

עבר ועבר – במזיד ובשוגג

ואם, כן, מה זה עבר ועבר? ואם נתנו סמוך לחשיכה, מה זה עבר ועבר? הוא כן הכניס לחם לתנור בחשיכה, ועדיין לא קרום פניו, עדיין לא נאפה ערב שבת קצת בצד של התנור. אז כך, אם במזיד, אם הוא עשה זאת במזיד, זה לחם, מדברים על מוצאי שבת, היה צריך לחכות לו בשבת, זה היה אסור. ואם בשוגג, מותר לרדותו, מותר להוריד אותו, מותר לרדותו בשבת, מותר להוריד אותו בשבת, מותר לרדותו לצורך סעודות שבת. מותר להוריד אותו בשבת, מותר רק להוריד לצורך שלוש סעודות. כלומר, אם זה חצי קנס, בשוגג נותנים לו חצי קנס. אחרת מקודם היה בשוגג בכלל לא קנס. בשוגג אומרים שכמה שהוא צריך לשלוש הסעודות של שבת מותר לו לקחת.

דיון: למה כאן היתר לצורך סעודות שבת?

דובר 2: כן, לכאורה זה כי זו מצווה גדולה מאוד לאכול פת בסעודות שבת. בשר, אם הוא עשה זאת בשוגג, אה, זה לא כל כך חשוב. אבל לא להיות לחם משנה.

דובר 1: לא, אבל הרמב״ם אמר גם בבשר, בשוגג מותר.

דובר 2: לא, רק מוצאי שבת. מוצאי שבת דווקא, זה הרמב״ם אמר.

דובר 1: אה, מוצאי שבת לא צריך לחכות.

דובר 2: אפילו לשיעור.

דובר 1: כן, אם שכח, רק אפילו מצמצם ורבה, אפילו הוא בשל כל צרכו, דבר שחסר, שכאן דומה לזה, שהוא מדבר מוצאי שבת. אבל פשוט יש היתר מיוחד, לכבוד סעודות שבת החכמים התירו רק דווקא לסעודות. זה ההיתר. ההיתר קשור למוצאי שבת.

שיעור רדייה – כמה מותר להוריד

דובר 2: הוא לא יכול להוריד את כל הלחם בבת אחת. הוא יכול בכל סעודה לגרד קצת מהתנור, צריך להיות רודה.

דובר 1: אתה רואה, החלק הבא, בואו נראה. “כשיעור רודה”, כשמורידים חתיכה מהפת. לפני זה, לפני זה, זה כתוב, כתוב הלכה נוספת. “מותר לרדות פת מן התנור שלוש סעודות”, פירושו שהשיעור, הוא יכול מיד ביום שישי בערב לקחת שלוש לחמניות, מה שלא יהיה, שלוש, כמה שהוא צריך לשלוש הסעודות. מה אני מתכוון? מלבד מה שיש לו איסור של דיות הפת, צריך לראות מה זה אומר.

רדיית הפת בשינוי

הוא אומר אבל, “כשיעור רודה”, אפילו באופן המותר מותר כן, כשכבר הכניס כשכבר יבש מפניו. אבל רק מורידים את הלחם ממקום שהוא מודבק על ה… שם שהוא מודבק על התנור אולי בכלי. הוא אומר שלא להשתמש בכלי כדי שלא ישתמש בכלי שבו הוא… השבר משתמש בו שם להוריד לחם. אלא בסכין וכיוצא בו, לעשות זאת בשינוי, שלא ייראה כאילו עוסק באפייה ובישול בשבת.

דיון: האם יש איסור לכתחילה ברדיית הפת?

דובר 2: נכון, אז כאן יש איסור דרבנן לעשות רדיית הפת בשבת.

דובר 1: הוא אומר שזה לא שווה, הוא מביא מחכמת אדם ומלכים, שיש איסור לכתחילה לעשות זאת.

דובר 2: כן, אבל יכול להיות… לא, חכמת אדם אומר שזה לא אפילו איסור בדרך כלל. יכול להיות, הוא מביא שהר״ן ואחרים כבר אמרו שזה רק כשהוא עשה איסור. הם למדו, אם…

דובר 1: אבל כתוב על מותר לרדות, איך מותר לרדות? הם עשו ב…

דובר 2: כך, יש המשך.

דובר 1: אבל אם הוא עשה באופן המותר, כך הוא אומר לא רק הר״ן, אם הוא עשה באופן המותר מותר כן לאכול, כי אין איסור מעשה שבת. בסדר.

הלכה יט: מדורה – אש להתחמם

עד עכשיו למדנו הלכות שהייה של סיר ודברים כאלה שאופים. עכשיו נלמד על מדורה, כשעושים אש כדי להתחמם.

דובר 2: אות א׳. אני יכול ללמוד? כן.

דובר 1: אות א׳, המדורה. אדם יכול לעשות מדורה בכל דבר שירצה, ממה שהוא רוצה. כלומר, אין את ההלכות של קשי גפנים ועצים וכדומה. מדורה, אדם יכול לעשות מדורה ממה שהוא רוצה. בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה, בין על הארץ ישירות או מנורה, משהו… מנורה פירושו כפשוטו, מנורה, מנורה. בסדר. כלומר, מדורה, אבל הנקודה היא שהוא עושה זאת להתחמם, לא לבשל שם.

ומדליקין מדורה, אה, או ל… שיוכלו לראות. ומדליקין מדורה בערב שבת סמוך לחשיכה, ומשתמשין לאורה או מתחממין כנגדה בשבת. זה לא שונה מנרות, כן. גם שונה מנרות. נרות זה משתמש לאורה בשבת. אה, אבל המדורה… למדורה אין “אין מדליקין”, כי זה גדול. מצוין.

תנאי רוב במדורה

אבל יש תנאים שונים כן שהוא צריך לעשות, כדי שלא יחתה וכדומה. דבר אחד הוא, צריך שידליק רוב המדורה קודם שתחשך. רוב האש צריך כבר לבעור לפני שמחשיך, עד שתהא השלהבת עולה מאליה קודם השבת, שלא יצטרכו להתעסק בזה. אפילו זה עדיין לא הכל, אבל ברגע שרוב, יודעים שהשאר גם יתחיל בקרוב לבעור. אבל אם לא הדליקו את הרוב, עדיין יש חשש שיערבבו באש, יוודאו שכל האש נדלקת. ואם לא הדליק רובה, אסור להנות ממנה בשבת, גזירה שמא יחתה בה, ויניח שם עצים מתרמקין כדי שתהא השלהבת עולה מאליה, שתידלק היטב, ולא ייראה שהיה צריך לחמם אותה, אסור.

מצוין.

בעץ יחיד – רוב עוביו ורוב היקפו

ואם הדליק עץ יחידי, אתה אומר אם יש חבילת עצים אתה אומר רוב. אם זה עץ אחד, מה אז הדין? אבל מה קורה אם זה עץ ארוך, איך מודדים שם את הרוב? כלומר, גם כן הרוב. צריך להיות רוב. איך מודדים את הרוב? “צריך להיות רוב עוביו ורוב היקפו”. יש שני סוגי רוב. לא מספיק שצד אחד של העץ בוער, אלא רוב מעובי העץ, ורוב מהיקפו. כלומר, למשל, יש עץ אחד, האורך והרוחב. האורך והרוחב, זה ההיקף. רוב היקפו פירושו מכל הצדדים. כלומר, יש רוב עוביו, זה העובי, כל חתיכת העץ.

כלומר, האורך, זה לא… מה פירוש רוב עוביו ורוב היקפו? זה העובי. אולי לא מבפנים יכול להיות שלא בוער, מבחוץ, אולי משהו כזה.

הלכה כ: מדורת בית המוקד – כהנים זריזים הם

אה, כאן בא עוד היתר. “במה דברים אמורים? בגבולין”. המדורה שאומרים שאסור להדליק היא בגבולין, כלומר בחוץ לארץ ישראל, מבית המקדש. אבל בבית המקדש, “מחזירין את האור”, מותר כן להדליק את האש ערב שבת עם חשיכה, “בעצים של מדורת בית המוקד”. מדליקים את העצים במדורת בית המוקד. יש מקום בבית המקדש שהוא מדורת בית המוקד, שמשם מדליקים עצים, עצים. מותר להדליק עצים. לא מדברים על המזבח, נכון? איפשהו יש אש.

דובר 2: לא, לא, בבית המוקד. זה בית המוקד, זה המקום שבו מוציאים את הקרבנות שמביאים. הכהנים מתחממים. אה, למה מתחממים? זה לא… כן, זו העבודה. אהה.

דובר 1: “ואין חוששין שמא יחתה”. “שהכהנים זריזים הם”. כהנים זריזים, ממילא לא צריך לחשוש. זריזים פירושו כאן לא שהם מהירים, נכון? זריזים פירושו שהם זוכרים שזה שבת, והם לא יחתו אפילו בשבוע שהיה כן מחיתה. כמו בני חבורה זריזים הם. אני מתכוון הענין הוא, אולי כהן יכול לומר, כי כהן עושה עכשיו את העבודה. אבל כשאנשים עושים משהו ביחד עם חבורה, דבר רציני, הם שמים לב. לא עושים דברים באקראי.

כהנים, סומכים על הכהנים. לא סומכים על אנשים סתם, סומכים על כהנים.

דובר 2: לא, אבל אני מדבר למשל בני חבורה. אני חושב בסדר, שכתוב במחזור כל מה שצריך לעשות, לא מתעסקים סתם. אדם חושב יותר, מותר, אסור, כי הוא עכשיו בחבורה והוא עושה עכשיו מצווה ביחד, זה יותר…

הלכות שבת – דינים של הדלקת אש ערב שבת (המשך)

בני חבורה – סטייה

ר׳ זלמן: כמו בני חבורה. אני מתכוון הענין הוא, אולי כהן יכול לומר, כי כהן עושה עכשיו את העבודה, אבל כשאנשים עושים משהו ביחד עם חבורה, דבר רציני, הם שמים לב. לא עושים דברים באקראי. כהנים, סומכים על הכהנים. לא סומכים על אנשים סתם, סומכים על כהנים. לא, אבל אני מדבר למשל בני חבורה. אני חושב בסדר, שכתוב במחזור כל מה שצריך לעשות, לא מתעסקים סתם. אנשים חושבים יותר, “מותר? אסור?” כי הם עכשיו בחבורה, עושים עכשיו מצווה ביחד, זה יותר…

הלכה כא – מדורה של קנים או גרינים

בסדר, “הדליק מדורה של קנים או של גרינים”. מה קורה אם עשו להבה לא מעצים, אלא מענפים? קנים, נו, קנים. דברים קלים מאוד שנאחזים באש. דברים שגדלו. כן. “או של גרינים” פירושו לא אטום, פירושו גרעינים, דברים כאלה. שם אין ההלכה שרוב האש צריך לבעור לפני שמותר להניח עליו. אלא סוגי הדברים האלה נדלקים מהר. ממילא, ברגע שבוער כבר קצת, לא יחלל האדם, כי הוא יודע שברגע שבוער כבר קצת, עוד קצת יהיה כבר מספיק אש גדולה. “כי יראה שרובם ישרפו קודם השבת” זה האמצעי בשטמבא. כי האש נדלקת מהר, הוא לא יחזור להניח.

אגד את הקנים – קנים קשורים

לפיכך, אומר הרמב״ם, ממילא מבין אתה מעצמך שזה רק כשהקנים והגרינים מפוזרים, נדלק מהר. אבל אם ייקחו קנים וגרינים ויעשו אותם כמו עצים שיהיה מרוכז, ואז זה נדלק חלש יותר, ואז יש לזה דין כמו עצים. למשל, הוא אגד את הקנים, הוא קשר אותם, או הוא הכניס את כל הגרינים לקהילה והדליק אותם, אז זה לא בוער, לא הולכת שריפה מהירה, אלא זה כמו עצים שלוקח זמן עד שנדלק. ואז הדין שלו “צריך שתהא שלהבת עולה מאליה קודם השבת”, צריך להדליק מעצמו קודם השבת.

הלכה כב – מדורה של זפת, גפרית, רוויו, קירה

עוד הלכה אחת דומה. מה קורה להבה של זפת או גפרית? זפת למדנו היום בבוקר זה פסולת של זיתים, או גפרית, גופרית. “או של רוויו, או של קירה”. מה זה קירה? רוויו זה הדבר שהאטום חכם לא יכול להיות לו על הבורגר שלו. שומן. הדלקת שומן. אה, כירה שבה. אבל רואים במדליקים כן, אושיל קש, אושיל כבה. אחד היה ריק, ליבר קודם השבת. זה משל, אש מדלקת את עצמה, האש שורפת את זה מהר, ועוד קצת כבר לא ישאר כלום מזה.

מוסר השכל – הכנה לשבת

אני מתכוון מה שלומדים מכאן הוא, שערב שבת צריך כבר להיות מספיק מודלק ששלהבת עולה מאליה בשבת. יהודי צריך להתכונן לשבת, הוא צריך להתכונן לשבת. כן, כי אחד לא יצטרך להיות בשבת, לא תצטרך להיות בשבת לגנוח כך. צריך להיות שמח. צריך כבר להיות שבתי לפני שבת. נפלא. מה סוף הפרק? ג׳, כן.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗