זוהר על פרשת עקב
א) והיה עקב תשמעון.. וברכך והרבך.. ברוך תהיה.. כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון... וזכרת את כל הדרך... כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.. ואכלת ושבעת וברכת את י"י אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך... השמר לך פן תשכח את י"י אלהיך.. וזכרת את י"י אלהיך.. והיה אם שכח תשכח.. עקב לא תשמעון..
פרשה זו עוסקת בצדדי הברית הידועים הרגילים בכל תורה שהם ברכה וקללה, עקב תשמעון תהיה לכם ברכה, ועקב לא תשמעון תבוא עליכם הקללה. אך בכל חזרה כזו נתחדש דבר מהותי. לפעמים הכל סובב אם תעבדו את י"י או אם תעבדו עבודה זרה, או אם יהיה לכם אהבה ויראה ושמירת המצוות. פרשה זו מתייחדת בכך הכל סובב סביב הברכה, שהוא בעצמו הזכירה. הרי הכתוב מספר לך את הצד הטוב, תבוא אל ארץ טובה וזכרת את כל הדרך, וממילא וברכת את ה' אלהיך. ומזהיר מפני הצד הרע, השמר לך פן תשכח. ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי וכו'. שהעונש על זה אבד תאבדון. הכל תלוי במילה שהוא הזכירה, וזכרתם, ומתנגד למילת השכחה.
מפרשה זו למדו חז"ל את מצוות ברכת המזון, ומהרחבתה שאר מאה ברכות שתיקנו חכמים, ולפיכך הפירוש הפשוט בברכה הוא שהברכה הוא הזכירה. אמרו חז"ל כיצד מקיימים לזכור את י"י ולא לשכוח אותו, על ידי שמברכים אותו על כל דבר. שהרי כך הם צדדי הפסוקים, וברכת, ולעומת זאת פן תשכח. (והרי ברכ"ה הוא זכ"ר).
ב) כל זה איננו שווה. שהרי הכתוב איננו אומר ואכלת ושבעת וזכרת את י"י. ואינו אומר והודית לה', כפי שמפרשים על דרך הפשט את ענין הברכות, שהם להכיר בכך שמקור הברכות שלנו הוא מי"י. והלא הברכה איננה ההודאה ואיננה ההכרה, ואע"פ שזוהי הפשט הפשוט בברכות אין זה מספיק כלל לציור הענין כל שכן שאיננו מספיק לעמוד על סודו.
ואם נרחיב את ההתבוננות נראה שפלא זה מצוי כבר בשורשי כל סיפור הברכה בתורה. כל הקורא בכל התורה כולה לא ימצא בה שהאדם מברך את י"י אלא שי"י מברך את האדם. וכפי שמעיר רבינו בחיי בפסוק זה, אין בכל התורה כולה מצוה לברך את י"י אלא פסוק זה, שהרי אליה הרחיקו רז"ל נדוד בבקשם מקור אל הברכות במסכת ברכות. ואילו כאשר מתבוננים בכל התורה רואים כי כל ברית התורה עומד על ברכת י"י, שהוא מברך את אדם ואת נח ואת האבות והם מוסרים הברכה לבניהם, ומשה מכליל ברכה זו והקללה שבצידה לכלל ישראל שזוהי עיקר ברית התורה. ובכל הסיפור הזה אין האדם לעולם המברך אלא המתברך, וזו הרי כל תנאי התורה "ועבדתם את י"י וברך את לחמך". האדם עובד וי"י מברך אותו בגלל זה. וכיצד יבוא ההיפוך הזה שבו כאילו י"י עובד ונותן טובה לאדם והאדם מברך אותו על כך. ונהפוך הוא.
וכאשר אנו מעיינים יפה רואים אנחנו כי אפילו בפרשה זו עצמה אין לראות מקור למצוה זו, כאשר העירו כל המפרשים. כי פשט הפסוק איננו "ואכלת ושבעת (הבטחה), וברכת (מצוה)". אלא לפי פשוטו "ואכלת ושבעת וברכת" הכל נקרא בנגינה אחת, כאשר יביאך אל ארץ טובה אז תאכל ותשבע ותברך. היינו כל זה הוא חלק מתיאור הטובה, ואין בפסוק זה טעם מפסיק בין ואכלת ושבעת, לומר עד כאן מה שאני נותן לך, מכאן ואילך מה שאתה מחזיר לי על כך, וברכת. אלא הכל חלק מתיאור של הטובה שי"י אלהיך נתן לך.
וכאשר רז"ל הוציאו מפסוק זה את מצוות הברכות, הרי הם עושים בתנועה זו עצמה את מהלך ההפיכה, לעשות מן הברכה מה שי"י עושה לאדם אל מה שהאדם עושה לי"י. וזו דרכם בכל התורה כולה להוציא מפסוקי התורה הניתנים מלמעלה למטה הלכות ברורות ההולכים ממטה למעלה והחלים בפרטי מעשי האדם. הוי אומר פירוש כזה בעצמו איננו יכול להיות כתוב בתורה, חייב הוא לבוא מתוך ברכת האדם עצמו. וכך מצינו כבר במקרא עצמו בני אדם מברכים את י"י כמה פעמים, ממלכי צדק שאומר ברוך אל עליון, עד אליעזר שאומר ברוך י"י אלהי אדוני, ועד דוד האומר תדיר ברוך י"י. אך לא מצינו בו באופן נגלה מצוה כזו לעולם.
ג) הפיכה זו, ככל מדרשות חז"ל המביאים את הפסוקים אל מקומם, איננה עקירת משמעות המקרא ממקומה אל פירוש חדש. אבל הוא המשכת הסיפור השלם המסופר במקרא הזה אל המעשה הפרטי של האדם המתיישב לאכול כזית ואוכל ושבע ומברך. וכבר אוקומה לצורת ברכת המזון שעומד על סוד שלשת הווין האלה המחברים את הכל לתנועה אחת, ואכלת, ושבעת, וברכת. היינו הברכה שמברכים אנחנו את י"י בהלכה הוא עצמו הברכה שמברך י"י אותנו במקרא, וכיצד אפשר לתאר זאת, נשתדל.
ד) פתח רעיא מהימנא, מצוה זאת לברך לקוב"ה על כל מה שהאדם נהנה מהעולם הזה, דאי לא כן נקרא גזלן ככתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש מלכות, ודרשו במסכת ברכות כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל. אביך הקב"ה ככתוב הלא הוא אביך קנך. אמו כנסת ישראל ככתוב ואל תטוש תורת אמך. חבר לאיש משחית לירבעם בן נבט שהשחית את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים. מאמר זה מבטא את כל צדדי הפלא שאנו בו. שכן הוא אומר שהמחסר את הברכה לא את נפשו הוא מחסר אלא את הקב"ה וכנסת ישראל. ומפרש רש"י שהוא גוזל את הקב"ה את הברכה המגיע לו.
עוד פירשו המפרשים מאמר זה לפי המאמר הסמוך לו מלפניו, כתוב אחד אומר לי"י הארץ ומלואה, כתוב אחר אומר הארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. והלא איפכא מסתברא לפי הפשט שהברכה הוא הכרה כי לי"י הארץ. אם כן אדרבה קודם ברכה אפשר לחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה, ודווקא אחר ברכה חלה ההכרה כי לי"י הארץ ומלואה. והייתכן לומר שדווקא קודם הברכה האוכל שייך לי"י ואחר ברכה הארץ נתן לבני אדם.
ה) והא אוקמוה חברייא. שהברכה שמברך בן אדם להקב"ה הוא המשכת שפע חיים ממקור החיים, לשמו של הקב"ה. ומשם הוא נמשך אל כל העולם. והיינו וברכת את י"י אלהיך, תברך את השם הויה, ומשם יומשך השפע על הארץ הטובה אשר נתן לך. ולפיכך צריך לכוון בזה בשעת הברכה. בכדי שיתברכו אבות ובנים כאחד. והמברך הוא מתברך לפי שנוטל חלקו בראש מהשפע שמושפע לכל העולם, ככתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
מילים הללו הם הסוד שנקרא עבודה צורך גבוה, ויארך המילה להסבירו על כל צדדיו. אך נבקש לתפוס בה על ידי מילה זאת "דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא". הציור הזה מביא לנו דוגמה של הקורה כאן. הרי נצטוינו כבד את אביך ואת אמך, ושנינו איזה כבוד מאכילו משקהו וכו'. הרי כיבוד האב, שמהותו לכאורה הוא הכרת הבן שהאב נמצא מעליו ומשפיע מעליו, עיקר מצוותו הוא דווקא להיפך שהבן ישפיע לאביו, יאכילו וישקהו. ובוודאי יש בזה תהליך מפורט שהרי התינוק איננו מכבד את אביו והוה אמינה שבו הוא עיקר הכיבוד שהרי אינו נותן לאביו כלום לכאורה. אבל האמת וודאי שכיבוד הבן הגדול מעולה לאין ערוך מכיבוד התינוק הקטן שאין לו משלו כלום. הרי הבן נותן לאב את שהוא נותן לו ובאותו רגע הוא מכבדו ואומר משלו הוא.
ונמצא הסוד של כיבוד אב ואם הוא שיש כאן שעשוע נפלא שהוא אב ובן כאחד. הבן בצידו מביא את כל החיות, מעל אביו ואימו ומושחו על ראשו, ואז באותו תנועה ובאותו רגע הוא מעמיד את עצמו מתחת לאביו ואימו שהרי כך הוא הסדר שהאב הוא המשפיע והבן מקבל הימנו. ואע"פ שבסתרם של דברים באמת הבן התחיל את הכל, גם הוא אמת שהאב הוא הנותן המוחלט והבן לוקח הימנו, אבל הבן עורר את הכל, והתברכו אב ובן הכל כאחד. וכך המברך מברך ומכבד לאביו ואמו, להקב"ה ולכנסת ישראל, ומברכה זו עצמו הוא מתכבד ומתברך מהם, כנאמר כי מכבדי אכבד, ונאמר המתברך יתברך. והרי הברכה שמברך י"י את האדם הוא הברכה שבו בירך האדם את י"י. ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון.
ו) אין אנחנו יכולים לעלות ולומר בדבר זה הרבה יותר ממה שנאמר כי התמונה הזו בעצמה למתיישב בה ומתבונן בה מסוגלת יותר ממה שמסוגל האפשרות לתרצו ולהעבירו לכלים אחרים. מכל מקום נימא בה מילתא באופן נפשי לפתוח ציור מסוים המאפשר התבוננות בזה. ואפשר להראות זאת בפרדוקס הזה של קודם ברכה של הקב"ה אחר ברכה שלך. שהוא ניכר בחוש כי תחושת הבעלות עצמה "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" אין סוף עניינה שהיא מפריעה אל ההכרה שאין דבר זה שלך. אבל עומקה הוא שתחושה זו מפריעה אל הנאת הבעלים בבעלותו עצמו. ודבר זה לפי השכל אולי אינו מסתדר אבל העובדות כהוויתם כך הם. כי אין חוצץ בפני התעצמות האני של האדם עם ההנאה הבאה לו מבחוץ כמו תחושת אני זו עצמו הצועק בקולו כל הזמן אנא אמלוך אני עשיתי אני הבעלים.
תראה כי לסיבה זו פעמים רבות אין לבעל הבית נחת בעמלו, והוא חושב הלא כאשר ציירתי במחשבת דמיוני את הארמון הנפלא שאבנה לי כמה הנאה יהיה לי מכך. וכאשר סיים את הארמון ומתיישב בתוכו פתאום מרגיש שחסר משהו, וזה לא מה שצייר בדמיונו. והוא רודף כל חייו למלא מחסור זה יש לו מנה רוצה מאתיים. ואומר המציאות תמיד אפורה מן הדמיון, במחשבתי היה הארמון שלי יותר מהנה מאשר במעשה התיישבותי בה. ובהתבוננות אין זה אלא כי המחשבה קרובה יותר אל העצמי ולא היה כל תחושת הבעלות שמפסיקה בין הארמון לבין האני חוצצת כל כך כמו במעשה.
ופעמים דווקא האורח שבא לבית הנהדר נהנה בה הרבה יותר מבעל הבית, כי אין תחושת הבעלות כולאת את האני שלו רחוק מאד מיופי הארמון. והרי היופי תמיד גדול מן האני הקטן התופס כל דבר לעצמו, פשוט אין מקום להכניס בתוך מוח קטן של אגו את העולם כולו שהאדם בונה לעצמו. כי האגו כלי הקיבול שלו קטנטן ביותר ואינו מכיל אלא את עצמו בקושי. דווקא האורח שאין המחשבה הזו 'שלי היא' חוצצת בעדו, הרי הוא נהנה הרבה יותר. וכך האדם המברך על העולם, אינו מרחיק את העולם מליבו אלא אדרבה מקרב אותו. כי בכך הוא מחליף את כליו של קונה בכליו של מוכר. כאשר אדם הולך לנוף מפעים מלוא כל הארץ כבודו, אין מקום באגו הקטנטן להכניס אליו את היופי הזה והוא סובל מזה. מברך הוא בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית והנה החליף את כליו בכלי הבורא. ובכלים אלה וודאי יש מקום לכל העולם כולו, ובזה נהנה האדם מן העולם בעצמו.
ז) ממתיק כאן רבי גרשון העניך סוד. לא כתוב הנהנה בלא ברכה גונב אביו ואימו אלא גוזל אביו ואימו. הגנב הוא הגונב בהסתר. אין כבודו של מקום נמצא בהסתר בעולם לפני ברכה כפי ההוה אמינא שמי שאינו מכיר בו גונב, מעלים את עצמו מכבוד י"י. לא אלא הוא גזלן. כי העולם צועק כבוד י"י בגלוי והנהנה בלא ברכה הוא פשוט גזלן. עד כדי כך שהוה אמינא "אין פשע". כילד ההולך לארונו של אביו ואימו ולוקח משם משהו לעיניהם ללא רשותם איננו חושב שהוא גזלן שהרי הוא והם בית אחד. ואמת הוא כך. אבל לפיכך הוא חבר לאיש משחית. כי צריכים לזכור את זה עצמו, שמלוא כל הארץ כבודו והמקום הוא הברכה עצמו שנותן לאדם את האפשרות ליהנות מן העולם הגדול הארץ הטובה אשר נתן לך.
א) והיה עקב תשמעון.. וברכך והרבך.. ברוך תהיה.. כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון... וזכרת את כל הדרך... כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.. ואכלת ושבעת וברכת את י"י אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך... השמר לך פן תשכח את י"י אלהיך.. וזכרת את י"י אלהיך.. והיה אם שכח תשכח.. עקב לא תשמעון..
פרשה זו עוסקת בצדדי הברית הידועים הרגילים בכל תורה שהם ברכה וקללה, עקב תשמעון תהיה לכם ברכה, ועקב לא תשמעון תבוא עליכם הקללה. אך בכל חזרה כזו נתחדש דבר מהותי. לפעמים הכל סובב אם תעבדו את י"י או אם תעבדו עבודה זרה, או אם יהיה לכם אהבה ויראה ושמירת המצוות. פרשה זו מתייחדת בכך הכל סובב סביב הברכה, שהוא בעצמו הזכירה. הרי הכתוב מספר לך את הצד הטוב, תבוא אל ארץ טובה וזכרת את כל הדרך, וממילא וברכת את ה' אלהיך. ומזהיר מפני הצד הרע, השמר לך פן תשכח. ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי וכו'. שהעונש על זה אבד תאבדון. הכל תלוי במילה שהוא הזכירה, וזכרתם, ומתנגד למילת השכחה.
מפרשה זו למדו חז"ל את מצוות ברכת המזון, ומהרחבתה שאר מאה ברכות שתיקנו חכמים, ולפיכך הפירוש הפשוט בברכה הוא שהברכה הוא הזכירה. אמרו חז"ל כיצד מקיימים לזכור את י"י ולא לשכוח אותו, על ידי שמברכים אותו על כל דבר. שהרי כך הם צדדי הפסוקים, וברכת, ולעומת זאת פן תשכח. (והרי ברכ"ה הוא זכ"ר).
ב) כל זה איננו שווה. שהרי הכתוב איננו אומר ואכלת ושבעת וזכרת את י"י. ואינו אומר והודית לה', כפי שמפרשים על דרך הפשט את ענין הברכות, שהם להכיר בכך שמקור הברכות שלנו הוא מי"י. והלא הברכה איננה ההודאה ואיננה ההכרה, ואע"פ שזוהי הפשט הפשוט בברכות אין זה מספיק כלל לציור הענין כל שכן שאיננו מספיק לעמוד על סודו.
ואם נרחיב את ההתבוננות נראה שפלא זה מצוי כבר בשורשי כל סיפור הברכה בתורה. כל הקורא בכל התורה כולה לא ימצא בה שהאדם מברך את י"י אלא שי"י מברך את האדם. וכפי שמעיר רבינו בחיי בפסוק זה, אין בכל התורה כולה מצוה לברך את י"י אלא פסוק זה, שהרי אליה הרחיקו רז"ל נדוד בבקשם מקור אל הברכות במסכת ברכות. ואילו כאשר מתבוננים בכל התורה רואים כי כל ברית התורה עומד על ברכת י"י, שהוא מברך את אדם ואת נח ואת האבות והם מוסרים הברכה לבניהם, ומשה מכליל ברכה זו והקללה שבצידה לכלל ישראל שזוהי עיקר ברית התורה. ובכל הסיפור הזה אין האדם לעולם המברך אלא המתברך, וזו הרי כל תנאי התורה "ועבדתם את י"י וברך את לחמך". האדם עובד וי"י מברך אותו בגלל זה. וכיצד יבוא ההיפוך הזה שבו כאילו י"י עובד ונותן טובה לאדם והאדם מברך אותו על כך. ונהפוך הוא.
וכאשר אנו מעיינים יפה רואים אנחנו כי אפילו בפרשה זו עצמה אין לראות מקור למצוה זו, כאשר העירו כל המפרשים. כי פשט הפסוק איננו "ואכלת ושבעת (הבטחה), וברכת (מצוה)". אלא לפי פשוטו "ואכלת ושבעת וברכת" הכל נקרא בנגינה אחת, כאשר יביאך אל ארץ טובה אז תאכל ותשבע ותברך. היינו כל זה הוא חלק מתיאור הטובה, ואין בפסוק זה טעם מפסיק בין ואכלת ושבעת, לומר עד כאן מה שאני נותן לך, מכאן ואילך מה שאתה מחזיר לי על כך, וברכת. אלא הכל חלק מתיאור של הטובה שי"י אלהיך נתן לך.
וכאשר רז"ל הוציאו מפסוק זה את מצוות הברכות, הרי הם עושים בתנועה זו עצמה את מהלך ההפיכה, לעשות מן הברכה מה שי"י עושה לאדם אל מה שהאדם עושה לי"י. וזו דרכם בכל התורה כולה להוציא מפסוקי התורה הניתנים מלמעלה למטה הלכות ברורות ההולכים ממטה למעלה והחלים בפרטי מעשי האדם. הוי אומר פירוש כזה בעצמו איננו יכול להיות כתוב בתורה, חייב הוא לבוא מתוך ברכת האדם עצמו. וכך מצינו כבר במקרא עצמו בני אדם מברכים את י"י כמה פעמים, ממלכי צדק שאומר ברוך אל עליון, עד אליעזר שאומר ברוך י"י אלהי אדוני, ועד דוד האומר תדיר ברוך י"י. אך לא מצינו בו באופן נגלה מצוה כזו לעולם.
ג) הפיכה זו, ככל מדרשות חז"ל המביאים את הפסוקים אל מקומם, איננה עקירת משמעות המקרא ממקומה אל פירוש חדש. אבל הוא המשכת הסיפור השלם המסופר במקרא הזה אל המעשה הפרטי של האדם המתיישב לאכול כזית ואוכל ושבע ומברך. וכבר אוקומה לצורת ברכת המזון שעומד על סוד שלשת הווין האלה המחברים את הכל לתנועה אחת, ואכלת, ושבעת, וברכת. היינו הברכה שמברכים אנחנו את י"י בהלכה הוא עצמו הברכה שמברך י"י אותנו במקרא, וכיצד אפשר לתאר זאת, נשתדל.
ד) פתח רעיא מהימנא, מצוה זאת לברך לקוב"ה על כל מה שהאדם נהנה מהעולם הזה, דאי לא כן נקרא גזלן ככתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש מלכות, ודרשו במסכת ברכות כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל. אביך הקב"ה ככתוב הלא הוא אביך קנך. אמו כנסת ישראל ככתוב ואל תטוש תורת אמך. חבר לאיש משחית לירבעם בן נבט שהשחית את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים. מאמר זה מבטא את כל צדדי הפלא שאנו בו. שכן הוא אומר שהמחסר את הברכה לא את נפשו הוא מחסר אלא את הקב"ה וכנסת ישראל. ומפרש רש"י שהוא גוזל את הקב"ה את הברכה המגיע לו.
עוד פירשו המפרשים מאמר זה לפי המאמר הסמוך לו מלפניו, כתוב אחד אומר לי"י הארץ ומלואה, כתוב אחר אומר הארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. והלא איפכא מסתברא לפי הפשט שהברכה הוא הכרה כי לי"י הארץ. אם כן אדרבה קודם ברכה אפשר לחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה, ודווקא אחר ברכה חלה ההכרה כי לי"י הארץ ומלואה. והייתכן לומר שדווקא קודם הברכה האוכל שייך לי"י ואחר ברכה הארץ נתן לבני אדם.
ה) והא אוקמוה חברייא. שהברכה שמברך בן אדם להקב"ה הוא המשכת שפע חיים ממקור החיים, לשמו של הקב"ה. ומשם הוא נמשך אל כל העולם. והיינו וברכת את י"י אלהיך, תברך את השם הויה, ומשם יומשך השפע על הארץ הטובה אשר נתן לך. ולפיכך צריך לכוון בזה בשעת הברכה. בכדי שיתברכו אבות ובנים כאחד. והמברך הוא מתברך לפי שנוטל חלקו בראש מהשפע שמושפע לכל העולם, ככתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
מילים הללו הם הסוד שנקרא עבודה צורך גבוה, ויארך המילה להסבירו על כל צדדיו. אך נבקש לתפוס בה על ידי מילה זאת "דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא". הציור הזה מביא לנו דוגמה של הקורה כאן. הרי נצטוינו כבד את אביך ואת אמך, ושנינו איזה כבוד מאכילו משקהו וכו'. הרי כיבוד האב, שמהותו לכאורה הוא הכרת הבן שהאב נמצא מעליו ומשפיע מעליו, עיקר מצוותו הוא דווקא להיפך שהבן ישפיע לאביו, יאכילו וישקהו. ובוודאי יש בזה תהליך מפורט שהרי התינוק איננו מכבד את אביו והוה אמינה שבו הוא עיקר הכיבוד שהרי אינו נותן לאביו כלום לכאורה. אבל האמת וודאי שכיבוד הבן הגדול מעולה לאין ערוך מכיבוד התינוק הקטן שאין לו משלו כלום. הרי הבן נותן לאב את שהוא נותן לו ובאותו רגע הוא מכבדו ואומר משלו הוא.
ונמצא הסוד של כיבוד אב ואם הוא שיש כאן שעשוע נפלא שהוא אב ובן כאחד. הבן בצידו מביא את כל החיות, מעל אביו ואימו ומושחו על ראשו, ואז באותו תנועה ובאותו רגע הוא מעמיד את עצמו מתחת לאביו ואימו שהרי כך הוא הסדר שהאב הוא המשפיע והבן מקבל הימנו. ואע"פ שבסתרם של דברים באמת הבן התחיל את הכל, גם הוא אמת שהאב הוא הנותן המוחלט והבן לוקח הימנו, אבל הבן עורר את הכל, והתברכו אב ובן הכל כאחד. וכך המברך מברך ומכבד לאביו ואמו, להקב"ה ולכנסת ישראל, ומברכה זו עצמו הוא מתכבד ומתברך מהם, כנאמר כי מכבדי אכבד, ונאמר המתברך יתברך. והרי הברכה שמברך י"י את האדם הוא הברכה שבו בירך האדם את י"י. ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון.
ו) אין אנחנו יכולים לעלות ולומר בדבר זה הרבה יותר ממה שנאמר כי התמונה הזו בעצמה למתיישב בה ומתבונן בה מסוגלת יותר ממה שמסוגל האפשרות לתרצו ולהעבירו לכלים אחרים. מכל מקום נימא בה מילתא באופן נפשי לפתוח ציור מסוים המאפשר התבוננות בזה. ואפשר להראות זאת בפרדוקס הזה של קודם ברכה של הקב"ה אחר ברכה שלך. שהוא ניכר בחוש כי תחושת הבעלות עצמה "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" אין סוף עניינה שהיא מפריעה אל ההכרה שאין דבר זה שלך. אבל עומקה הוא שתחושה זו מפריעה אל הנאת הבעלים בבעלותו עצמו. ודבר זה לפי השכל אולי אינו מסתדר אבל העובדות כהוויתם כך הם. כי אין חוצץ בפני התעצמות האני של האדם עם ההנאה הבאה לו מבחוץ כמו תחושת אני זו עצמו הצועק בקולו כל הזמן אנא אמלוך אני עשיתי אני הבעלים.
תראה כי לסיבה זו פעמים רבות אין לבעל הבית נחת בעמלו, והוא חושב הלא כאשר ציירתי במחשבת דמיוני את הארמון הנפלא שאבנה לי כמה הנאה יהיה לי מכך. וכאשר סיים את הארמון ומתיישב בתוכו פתאום מרגיש שחסר משהו, וזה לא מה שצייר בדמיונו. והוא רודף כל חייו למלא מחסור זה יש לו מנה רוצה מאתיים. ואומר המציאות תמיד אפורה מן הדמיון, במחשבתי היה הארמון שלי יותר מהנה מאשר במעשה התיישבותי בה. ובהתבוננות אין זה אלא כי המחשבה קרובה יותר אל העצמי ולא היה כל תחושת הבעלות שמפסיקה בין הארמון לבין האני חוצצת כל כך כמו במעשה.
ופעמים דווקא האורח שבא לבית הנהדר נהנה בה הרבה יותר מבעל הבית, כי אין תחושת הבעלות כולאת את האני שלו רחוק מאד מיופי הארמון. והרי היופי תמיד גדול מן האני הקטן התופס כל דבר לעצמו, פשוט אין מקום להכניס בתוך מוח קטן של אגו את העולם כולו שהאדם בונה לעצמו. כי האגו כלי הקיבול שלו קטנטן ביותר ואינו מכיל אלא את עצמו בקושי. דווקא האורח שאין המחשבה הזו 'שלי היא' חוצצת בעדו, הרי הוא נהנה הרבה יותר. וכך האדם המברך על העולם, אינו מרחיק את העולם מליבו אלא אדרבה מקרב אותו. כי בכך הוא מחליף את כליו של קונה בכליו של מוכר. כאשר אדם הולך לנוף מפעים מלוא כל הארץ כבודו, אין מקום באגו הקטנטן להכניס אליו את היופי הזה והוא סובל מזה. מברך הוא בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית והנה החליף את כליו בכלי הבורא. ובכלים אלה וודאי יש מקום לכל העולם כולו, ובזה נהנה האדם מן העולם בעצמו.
ז) ממתיק כאן רבי גרשון העניך סוד. לא כתוב הנהנה בלא ברכה גונב אביו ואימו אלא גוזל אביו ואימו. הגנב הוא הגונב בהסתר. אין כבודו של מקום נמצא בהסתר בעולם לפני ברכה כפי ההוה אמינא שמי שאינו מכיר בו גונב, מעלים את עצמו מכבוד י"י. לא אלא הוא גזלן. כי העולם צועק כבוד י"י בגלוי והנהנה בלא ברכה הוא פשוט גזלן. עד כדי כך שהוה אמינא "אין פשע". כילד ההולך לארונו של אביו ואימו ולוקח משם משהו לעיניהם ללא רשותם איננו חושב שהוא גזלן שהרי הוא והם בית אחד. ואמת הוא כך. אבל לפיכך הוא חבר לאיש משחית. כי צריכים לזכור את זה עצמו, שמלוא כל הארץ כבודו והמקום הוא הברכה עצמו שנותן לאדם את האפשרות ליהנות מן העולם הגדול הארץ הטובה אשר נתן לך.
***
להקדשת שיעור - https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94
אפשר גם לנדב בפייפאל -
https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94
או לעשות מעמבערשיפ -
https://yitzchoklowy.com/membership-account/membership-levels/
***
להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש -
https://yitzchoklowy.com/membership-account/membership-levels/
Subscribe for Weekly Emails - הרשם לקבלת אימייל שבועי
https://eepurl.com/gHKbNj
***
להקדשת שיעור - https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94
אפשר גם לנדב בפייפאל -
https://www.paypal.com/donate/?hosted_button_id=SMGXBETTK3Z94
או לעשות מעמבערשיפ -
https://yitzchoklowy.com/membership-account/membership-levels/
***
להתחברות לתמיכה תמידית ושותפות בבית המדרש -
https://yitzchoklowy.com/membership-account/membership-levels/
Subscribe for Weekly Emails - הרשם לקבלת אימייל שבועי
https://eepurl.com/gHKbNj
00:00 למה רק בסוף יהיה טוב
01:45 פרשת עקב הוא ספר המוסר של התורה
03:40 מוסר הוא חכמת הפעולה
5:01 העוזר לאנשים להטיב אוהבים אותו
8:30 יסוד חכמת המוסר הוא לחכות
11:38 מהירות באמת אינו מה שנקרא מהירות
13:40 הלב לוקח את הזמן שלו
15:42 לא תוכל כלותם במהירות
16:20 שהות המדבר הוא לטובה בפרשה זו
00:00 למה רק בסוף יהיה טוב
01:45 פרשת עקב הוא ספר המוסר של התורה
03:40 מוסר הוא חכמת הפעולה
5:01 העוזר לאנשים להטיב אוהבים אותו
8:30 יסוד חכמת המוסר הוא לחכות
11:38 מהירות באמת אינו מה שנקרא מהירות
13:40 הלב לוקח את הזמן שלו
15:42 לא תוכל כלותם במהירות
16:20 שהות המדבר הוא לטובה בפרשה זו
דרשת משה בפרשת עקב מול דרשתו בפרשת דברים -
פרשת דברים מצדיקה ומחזקת את המעבר מדור המדבר לדור באי הארץ.
פרשת עקב מייסרת את יושבי הארץ שלא ישכחו את ה' מתוך עושרם, ולפיכך מדברת דווקא כמו איומי המרגלים.
ותאמר ציון עזבני ה' מול נחמו הוא כמו השלב השני הזה שבו צריך להיזכר
זיכרון הוא כניסה למסתרים ולכן אין מעשה עגל שבגילוי 'אלה' נזכר אלא אנכי שהוא מדרגה פנימית
התשובה הוא לשכוח את החטא לא להיזכר בה.
דרשת משה בפרשת עקב מול דרשתו בפרשת דברים -
פרשת דברים מצדיקה ומחזקת את המעבר מדור המדבר לדור באי הארץ.
פרשת עקב מייסרת את יושבי הארץ שלא ישכחו את ה' מתוך עושרם, ולפיכך מדברת דווקא כמו איומי המרגלים.
ותאמר ציון עזבני ה' מול נחמו הוא כמו השלב השני הזה שבו צריך להיזכר
זיכרון הוא כניסה למסתרים ולכן אין מעשה עגל שבגילוי 'אלה' נזכר אלא אנכי שהוא מדרגה פנימית
התשובה הוא לשכוח את החטא לא להיזכר בה.
164. זוהר כי תשא – האמת בתוך העבודה זרה תכון לעד
[ראה חלק ראשון של השיעור בשיעור הקודם] דף מקורות לזוהר ומפרשים א) כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו.. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ענין זה צריך פיתוח, כי מהו הנגף בפקודי בני ישראל וכיצד מציל מצות מחצית השקל מן הנגף. וראה בזוהר תחילת הפרשה קטע קצר על זה. ועניינו כי […]
זוהר כי תשא – האמת בתוך העבודה זרה תכון לעד – Video
זוהר ויקהל – קהילת ישראל וקהילת ערב רב – Video
165. זוהר ויקהל – קהילת ישראל וקהילת ערב רב – דף קצ”ד ע”ב
א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בעמדנו במקום שזקוק להרבה יישוב הדעת, עלינו לעמוד על טיבו של ‘ויקהל’ זה.
166. זוהר ויקרא – תורת האלף זעירא שרוצה להתגלות – דף ב
דף מקורות לזוהר השיעור הוקדש על ידי ידידי הרוצה בעילום שמו, לאוקמא שכינתא מעפרא. א) ויקרא אלף זעירא. נקראים אנחנו להסתכל באותיות התורה, בצורתם בגדלותם ובקטנותם. רוב הזמן עסוקים אנחנו בלימוד שהוא למלא את הרצון שלנו לדעת את כל התורה, שהוא רצון טוב וודאי. אבל צורה זו חוסמת את האור היותר גדול של אותיות התורה. […]
זוהר ויקרא – ויקרא אל משה – התורה של האותיות הקטנות שרוצה להתגלות דף ב’. – Video
167. יסודות חובת הזהירות מן הקאראנע הלכה למעשה ובמציאות
שיעור חירום בהלכה למעשה ביסודות המציאות וההלכה בשמירה ממגיפת הקאראנע (יידיש). מקורות להלכה
יסודות המציאות וההלכה למעשה בחובת הזהירות במגיפת הקורונה – Video
הדרכה פנימית לפסח תש”פ – Video
168. הדרכה פנימית לפסח תש”פ
169. ויהי ביום השמיני – דעת דגדלות אחר הקיצוניות – ספירת העומר ומגיפה
א) ויהי ביום השמיני. פרשה זו נקראת אחרי שבעת הימים של פסח, ובחו”ל ישנו ליום השמיני של פסח, אבל הוא ספק שביעי, והשבת הזאת הוא וודאי היום השמיני שלו. למדנו שיש בשמיני זה התעלות גדולה בבחינת עולם הבא, אבל יש בו גם חשש מוות של נדב ואביהו. כי השמיני הוא מה שיש אחרי שבעת ימי […]
170. זוהר תזריע מצורע – התרחקות מכוחות הרע הוא אהבה וחכמה
א) פרשיות תזריע מצורע (שהם פרשה אחת ממש לפי עניינם) עוסקים בדיני טומאה וטהרה הקשורים בגוף האדם. כבר עמדו ראשונים על המבוכה בהבנת דיני טהרה אלה, אם הם עניינים טבעיים של הרחקה מן המזיק באופן רפואה (כפירושיהם על בדידות המצורע שלא ידביק אחרים בצרעתו או טומאת הנדה שלא תזיק במגעה), או המה ענייים רוחניים התלויים […]
זוהר תזריע מצורע – ההתרחקות מכחות הרע הוא אהבה וחכמה – Video
171. זוהר אחרי מות – כיצד לדעת אם אני עושה נכון – בזאת יבא
דף מקורות לזוהר הנלמד א) וידבר הויה אל משה אחרי מות. ויאמר הויה אל משה דבר אל אהרן. כפילות זו ויאמר ויאמר מלמדינו שיש כאן הוה אמינא ומסקנה, אופן שהיינו חושבים ואופן שהוא על האמת. כפי שלמדנו בכל מקום שנכפלה אמירה במקרא לא נכפלה אלא ללמדנו שאין דבר זה כפשוטו. וזה כפי הכלל בכל דבר […]
זוהר אחרי מות: כיצד לדעת אם אני עושה נכון? – Video
זוהר אמור – האור הגנוז ואיסור טומאת מת – Video
172. זוהר אמור : האור הגנוז ואיסור טומאת מת
א) אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. הא אוקמוה שכל פעם שנכפלה אמירה במקרא ללא צורך הוא לאות שיש כאן עוד אמירה נעלמת שיש לעמוד עליה. פשוטו ביאר רמב”ן שהוא כאומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, היינו אמירה הראשונה הוא על ההתוועדות הכללית לדבר עמם. ושוב ואמרת הוא תוכן […]
173. זוהר בהר – זאת תורת העולה –
א) כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה’. פסוק זה שלא כסדרו הוא שהרי היה צריך להקדים שש שנים תעבודו ובשביעי תשבת הארץ שבת לה’. רץ הכתוב בכדי להיכנס אל אור השכינה שהיא אור השבת, שהיא כל פרי הכניסה לארץ, ‘שבת הארץ’, כאשר טיילנו בפרשה עד סוף ספר ויקרא, והגענו עד לסופה כמו השבת […]
זוהר בהר – להתעורר לשמוע את התורה בעוד לילה – Video
174. זוהר במדבר – צלם אלהים חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא
שיעור זוהר פרשת במדבר: האדם הראשון הכולל מעלה ומטה
זוהר במדבר – צלם אלהים חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא – Video
175. זוהר תיקון ליל שבועות
השיעור נתנדב על ידי ידיד נפשי הרה”ג ר’ חיים שליט”א לכבוד התורה ולכבוד הרגל ישלח לו הקב”ה אורו ואמיתו לנחותו דפי מקורות לחג השבועות (חלק הזוהר – תיקון ליל שבועות) א) אמרתי לא לרשום שיעור הזה כי איני יודע מה ניתן להיכתב ממנו ומכל מקום הנני רושם מה שאפשר. ב) סוד תיקון ליל שבועות (שאינו […]