א) רבי אלעזר פתח, "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". כמה אופני דברי תורה ישנם, כמספר אופני הפרשיות, כאשר לומדים אנחנו כל אחד מהם כאילו היום ניתנה תורה כולה. וכך כמה פסוקים ופרשיות הם המדברים בשבח התורה והדורשים על עומק השמיעה הנדרשת בה, כל אחד מהם הוא שבח התורה של פרשה אחרת. כמספר פרשיות התורה עצמה כך הם מספר פסוקי שבח התורה, ובכל פרשה יש לעמוד על גוון שבח התורה כפי שהוא פותח לנו פתח לעיין באור אותה הפרשה.

ב) יש בתורה מוסר אביך ויש בתורה תורת אמך. יש בה תורה אבהית ויש בה תורה אמהית. האב מייסר מתוך אהבתו ככתוב "מוסר הויה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו", והם דברי תורה שיש בהם צד תוכחה ומוסר. על תורה זו מזהירה הפסוק שישמע אותו הבן, שלא יקוץ בתוכחתו וידע כי אשר יאהב הויה יוכיח. זו תורה שבכתב שבה כמה עונשים כמה גזירות כמה דינים כמה תוכחות. ניתן לקרוא לתורה זו תורה אקטיבית, כזו שיש בה מצוות עשה ומי שאינו עושה אותה הרי הוא מקבל את תוכחתה. לפי שהיא תורה אקטיבית הרי העובר עליה מקבל את דינה ונפלט מתוך קיומה, שהרי לא קיים אותה.

ג) תורת אמך היא תורה שבעל פה, התורה של השכינה. ניתן לקרוא לה תורה פאסיבית, תורה של מצוות לא תעשה. בעוד את מוסר אביך יש לשמוע, את תורת אמך אין לטוש, אבל 'אל תטוש תורת אמך'. תורה זו היא תורה של 'לא תטוש'. הכרת תורת אביך בשמיעה. הכרת תורת אמך בחוסר נטישה. תורה זו במהותה היא תורה של 'אל תטוש'. וממילא למכיר אותה אין נטישה כלל.

ד) רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אבריו של אדם, בכל אופן של פעולת אדם ישנה מצוה והם מצוות עשה. שס"ה מצוות לא תעשה כנגד ימות החמה, בכל יום של השנה ישנה אי קיום מצוות לא תעשה. מרחב מצוות עשה משתרע על פני כל פעולות האדם. מרחב מצוות לא תעשה משתרע על פני כל הזמן של השנה. אם תשאל אדם כמה גדולים מצוות עשה, יענו אותו כגודל ריבוי אבריו של אדם. ואם ישאל כמה גדולים מצוות לא תעשה, יענו ארוכה היא כאורך השנה. נמצא כל חיי האדם נמצא הוא תחת כנפי מצוות לא תעשה, 'ישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצווה'. ואילו מצוות עשה מוגבלות לזמן עשייתם. הרי אל תטוש תורת אמך.

[ה) מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות מהם הוא שמידת המלכות שולטת בכל אורך הזמן ואין בה חובה של מצוות עשה בהם. לכן מצוות לא תעשה חייבות בהם אע"פ שהזמן גרמא, וכן מצוות מיוחדות כשבת ופסח שבהם התאחדו עשה ולא תעשה כהיקש שמור וזכור דשבת שהם זמני הייחוד בין מוסר השמיעה לתורת אל תטוש]

ו) זמנים יש שבהם נחסרו אברי מצוות עשה, כפי שאפשר לאדם להיות ניזוק ולהיות נחסר באבריו ובכוחם. הם זמני גלות אשר בהם נחסרה אור יום. אך מצוות לא תעשה לא נחסרו מעולם. דרך משל גם מי שאינו מקיים מצוות בנין בית המקדש הרי הוא מקיים איסור הכניסה טמא למקדש. וכהלכה הנפסקת שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא לענין איסורים אלה אע"פ שאין בהם מצוות חיוביות.

ז) [ומה שעשו תנאי בגמרא ואמרו דווקא כשבא עבירה לידו, אינו אלא לפי הסתכלות המצוות עשה שדורש לפחות מעין מעשה, אך כפי הסתכלות מצוות לא תעשה עצמה אין צריכים תנאי זה וכפי שניתן לראות מסדר הסוגיה שהוא אוקימתא אך הברייתא המקורית לא הוגבלה בכך. ועוד יש בזה סוד כי בא עבירה לידו היינו למי שהוצרך להתגלות בו מפורש מעלה זו מזמינים לו ניסיון זה ואז הוא מקים את השכינה בהתגלות מיוחדת זו, וכענין פנחס דלהלן]

***

ח) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי... והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. פרשת ברית שלום פנחס מסיימת את נסיונות המדבר

קנאות: להיות במקום האל