א) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. מבקשים אנחנו לפתוח את השערים, לתת משפט ומשטר בכל השערים. כל שאנו מבקשים כל העת הוא פתיחה. כשם שיש שיחה גדולה וחשובה ואין האדם מוצא פתח להיכנס אליו אלא אם כן הוא מחוצף הדיוט קופץ בראש, ולפיכך הלכה מפורשת בסדר המשפט פותחים בקטן. לתת לו פתח שיהיה לו דרך להיכנס אל תוך המשפט החשוב. וכסגנון הלכות נדרים "פתח חרטה", "פותחים בנולד". וכך הוא פתיחת שערי תשובה, אם לעצמו אם לאחרים בתוכחה. שאינו להגיד אינך הולך ישר, אלא להציע לאדם דרך ופתח לעלות ממנה מצד פחות אל צד יותר טוב.

ב) וכמה מיני שערים הם, חודו של מחט, פתחו של היכל, פתחו של אולם, פתחו של מבוי, סתום מבוי מפולש, פתח גבוה מעשרים אמה ופתח מועט מעשרים אמה. ועד שיש 'צורת הפתח' שאין מי שיכול להתבונן בה שהיא פתח וצריכים לצרפה בדופן עקומה ופתח יורד וסותם עד שבעיני השכל נחשב הוא לפתח אע"פ שכמעט ואינו קיים במוחש. חתר חתירה.

ג) הפתח הגדול הוא פתח שערי התורה, שכן כאשר מדברים אנחנו על פתחי מילוט של תשובה הלא אין אנחנו עוסקים בחומות ממשיות, אלא בחומות של מילים. כי האדם הוא מדבר והוא חי בעולם המסודר לו במילותיו, בסיפורים ובמטאפורות שהוא חי בהם. וכאשר מדברים אנחנו על תקיעות בחיים בלתי נאותים אין אנחנו מדברים באמת אלא על היות האדם שבוי במילים, כאשר הורגלנו לחשוב את נפשנו לפי סיפורים מסוימים, והם הם העוצרים בעדנו מלהתקדם. דרך משל אומרים לנו שופטים תתן לך, צדיקים יצר טוב שופטם וכו'. הרי זה דימוי אחד וסיפור אחד שבו נפשו של אדם כמו בית דין שבאים בו יצר הטוב ויצר הרע לשטוח את טענותיהם והוא מתנהג לפי פסקם של אחד מהם. וכשם שמילה זו יכולה לעזור כך היא יכולה לעכב בעד האדם מלשוב בתשובה, כאשר הוא פועל לפי תמונה זו ורואה שהיא איננה פועלת לו והוא חוזר על עצמו שוב ושוב.

ד) אין עיקר שורש משפט ראש השנה אלא התחדשות העולם. היינו התחדשות עולמו של האדם. היינו התחדשות הדיבור. היינו התחדשות השפה. כאשר ידוע שראש השנה מתקיים ביום זה כי זה היום תחילת מעשיך. אם כן כל הדין החמור הקיים בעולם הוא זה האומר שהמילים שפעלו עד הנה נהיים בטלים ומבוטלים (כענין כל נדרי). וכך היא דרכה של עולם שאפילו הסיפור הטוב ביותר על כך פנים הוא מתיישן. וכך נאמר בברכה וישן מפני חדש תוציאו. כלומר אפילו אם חייתם בברכה הרי החדש עדיף ממנה ויש להוציא את הישן מפני חדש. כל שכן אם נמצאים במצב שמבקש תכלה שנה וקללותיה שיש להוציא את הישן ולהכניס את החדש.

ה) ולפעמים ככל שאדם יודע יותר כך קשה עליו יותר ההתחדשות. מלך נכנס תחילה לדין. שכן אין החיים אלא ההתחדשות. ואולי לפעמים ככל שאדם לומד יותר כך הוא חי פחות שכן הוא מחסר את נפשו מחיות החדש והופך את הכל לישן. חייב הוא לחתור עוד יותר רחב ועמוק למצוא דיבורים חדשים ושפה חדשה לפתוח בהם שערי תשובה.

ו) על דבר זה נוסד ספר תיקוני זוהר שנהגו ללמוד אותה בחודש אלול. שכן הספר הזה כשמו הוא בא לתקן, ומה הוא בא לתקן, את הזוהר עצמו. כי הזוהר הישן כבר התיישן והוא זקוק לתיקון כלומר להתחדשות. כמו שצריך זוהר חדש כך צריך תיקוני זוהר וצריך תיקוני זוהר חדש. ותיקוני הזוהר מרחיק ומרחיב יותר בשפתו לדרוש חידושים וקישורים חדשים שלא נדרשו בכל הזוהר בבקשו אחר דרכים ודימויים ושפות חדשים לכלול בהם את התורה.

***

ז) פרשת שופטים היא פרשה של מצוות. ובזוהר ספר המצוות הוא ספר רעיא מהימנא, שהוא ממלא כל פרשה זו בדפוס ספר הזוהר. רעיא מהימנא קשור מאד לספר תיקוני זוהר והולך בדרכו במובנים רבים, וגם הוא מתייחס לתחיית משה רעיא מהימנא בשערים חדשים. עיקר השורש של ספר רעיא מהימנא הוא לבאר את כל המצוות על פי שם הוי"ה. כמדרשו הפותח זה שמי לעולם זה זכרי לדור ודור, שמ"י עם י"ה שס"ה מצות לא תעשה. זכר"י עם ו"ה רמ"ח מצוות עשה. כל המצות תלויים בשם הויה כענבים תלוים באשכול. ובכל מצוה מראה הוא תמונה חדשה של השם הויה שבו המצוה הזו תלויה.

ח)

בביאור תמים תהיה