דער שיעור פארענדיגט די הקדמות צום רמב"ם מיט א דעטאלירטע איבערבליק פון ספר טהרה, ספר נזיקין, ספר קנין, ספר משפטים, און ספר שופטים - אויסרעכענענדיג די מצוות און הלכות אין יעדער קאטעגאריע. דער מגיד שיעור באהאנדלט וויכטיגע פראקטישע נקודות ווי צי מען קען פסק'ענען פון רמב"ם, און ווייזט ווי דער רמב"ם האט שווער געארבעט צו מאכן א קלארע סדר אין די שווערע הלכות טהרה וואס קיינער קען נישט.
חלוקת הספר חלק ג
דער שיעור ענדיגט די סעריע וועגן דעם רמב"ם'ס ארגאניזאציע פון זיינע ספרים. דער מגיד שיעור ברענגט א הקדמה בשם דער ליובאוויטשער רבי אז פאר מען הייבט אן לערנען רמב"ם זאל מען זאגן א קאפיטל תהילים. וועגן דער שאלה צו מען קען פסק'ענען פון רמב"ם, ווערט געענטפערט אז דורך לערנען רמב"ם לערנט מען די כללים און פרטים פון הלכה, און דער חזון איש האט געהאלטן אז ווען איינער לערנט דורך א סוגיא און עס קומט אים אויס קלאר, מעג ער זיך אזוי פירן.
ספר טהרה האט אכט קאטעגאריעס מיט צוואנציק מצוות (18 עשה, 2 לא תעשה): הלכות טומאת מת, פרה אדומה (די פרה און מי נדה), טומאת צרעת (אכט מצוות - להורות בצרעת, נישט אפשניידן סימני טומאה, טהרת צרעת, צרעת הבגד/הבית), מטמאי משכב ומושב (נדה, יולדת, זבה, זב), שאר אבות הטומאות (נבילה, שרץ, שכבת זרע, און אינטערעסאנט - עבודה זרה וואס איז מטמא כשרץ), טומאת אוכלין, כלים (באזונדער - ס'איז די ערשטע הלכות אן א ספעציפישע מצוה), און מקוואות - די איינציגע וואס איז נוגע למעשה היינט.
ספר נזיקין האט 36 מצוות אין פינף קאטעגאריעס: הלכות נזקי ממון (ארבעה אבות - שור, בור, מבעה, הבער), הלכות גניבה (זיבן מצוות - נישט גנב'ענען, כפל, צדק מאזנים, נישט האבן פאלשע משקלות, הסגת גבול, גונב נפשות), הלכות גזילה ואבידה (זיבן מצוות - לא תחמוד, לא תתאוה, השבת גזילה). דער חילוק צווישן לא תחמוד (מעשה) און לא תתאוה (מחשבה) ווערט באשפראכן - לא תחמוד גייט נאר אויף עפעס וואס יענער וויל נישט פארקויפן. הלכות חובל ומזיק און הלכות רוצח ושמירת נפש (17 מצוות) כוללן: נישט הרג'ענען, ערי מקלט, עגלה ערופה, לא תשים דמים בביתך, און "כל המרחם על אכזרים" - נישט האבן רחמנות אויף א רודף.
ספר קנין האנדלט מיט קנינים: הלכות מכירה (5 מצוות - מקח וממכר, אונאה בממון, אונאה בדברים, ספעציעלע איסורים קעגן אונאה פון א גר צדק), זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין (אן מצוות), און הלכות עבדים (13 מצוות - קניית עבד עברי, שלא יעבידנו בפרך, להעניק בצאתו, ליעדה, און שלא להסגיר עבד שברח מחו"ל לא"י).
ספר משפטים האט 79 מצוות. הלכות שכירות (7 מצוות) כולל "ביומו תתן שכרו" - דער אריז"ל זאגט אז ווער עס וויל זוכה זיין צו אורות פון שבת דארף מקיים זיין די מצוה. הלכות מלוה ולוה (12 מצוות) כולל מצות עשה צו בארגן לעניי ישראל, איסורי ריבית (פאר מלוה, לוה, און מסייע), אבער "לנכרי תשיך" איז א מצוה. אינטערעסאנט: בבא בתרא איז כמעט נישט געבויט אויף פסוקים - "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" איז ריינע סברות.
הלכות סנהדרין (30 מצוות) כולל: מאכן שופטים, אחרי רבים להטות, ארבע מיתות בית דין, קבורה, מלקות, און "לא להרוג נקי באומדן הדעת" - מ'דארף עדים ממש. הלכות עדות (8 מצוות) כולל קומען מעיד זיין, ודרשת וחקרת, און עדים זוממים. הלכות ממרים כולל לא תסור, און כיבוד אב ואם (4 מצוות) - דער רמב"ם לייגט דאס דארט ווייל "ממרים" כולל ביידע בית דין און עלטערן. הלכות אבל (4 מצוות) - מתאבל זיין על הקרובים איז א מצוה, אבער אויף הרוגי בית דין נישט.
הלכות מלכים ומלחמותיהם (23 מצוות) כולל: למנות מלך, שלא ירבה לו נשים/סוסים/כסף, להחרים שבעה עממין, למחות זרעו של עמלק, שלא לשכון בארץ מצרים, שיקן שלום קודם מלחמה, נישט משחית זיין אילני מאכל, און יפת תואר. דער רמב"ם פארענדיגט: אין ספר שופטים איז דא 74 מצוות, און אין אלע 14 ספרים איז דא 83 הלכות און תרי"ג מצוות, און ער וועט מבאר זיין יעדע מצוה מיט "כל הדינים הנגללים עמה".
איך האב געזען א שיעור פון הרב ברוין, דער רב פון קראון הייטס, ביי א סיום הרמב"ם. ער האט נאכגעזאגט אז דער ליובאוויטשער רבי האט געזאגט אז ס'איז זייער שווער צו לערנען יעדן טאג רמב"ם, אבער ס'איז א גרויסע זאך צו מצליח זיין. דער רבי האט מצווה געווען אז פאר מ'הייבט אן צו לערנען זאל מען זאגן א קאפיטל תהילים, און זיך מתפלל זיין אז ס'זאל געלונגען דער המשך השיעור, ס'זאל קיינער נישט פאלן, און מ'זאל האבן כח און חשק און התמדה.
דוד המלך האט מתפלל געווען אז זיין תהילים זאל זיין אזויווי נגעים ואהלות - אז מ'נוצט תהילים צו קענען לערנען נגעים ואהלות איז גאר גוט, און מ'איז מקיים דוד המלך'ס בקשה.
מענטשן זענען אסאך מאל וואריד און זאגן מ'טאר נישט לערנען רמב"ם ווייל מ'טאר נישט פסק'ענען פון דעם - די הלכה איז נישט אלעמאל ווי דער רמב"ם.
דער אמת איז אז יא, מיר קענען נישט פונקט די פסק הלכה אין חושן משפט און יורה דעה - פונקטליך צו מ'מעג צוריקלייגן די טאפ שבת אזוי און אזוי, צו דער רמב"ם איז צו מקיל, און ממילא אויב איינער איז מקיל לויט דער רמב"ם גייט ער קעגן די מנהג וואס איז מחמיר.
אבער - רוב אידן, זייער פראבלעם איז זיי ווייסן בכלל נישט אז ס'איז דא אזא זאך. זיי ווייסן אז ס'איז דא שבת, יעדער איינער ווייסט, אבער זיי ווייסן נישט פונקטליך בכלל אז ס'איז דא א הלכה פון שיעור הטמנה, און וויאזוי מ'רופט עס בכלל. ווען מ'לערנט רמב"ם געפינט מען אויס, און ערגסטע זאך וועט איינער מקיל זיין אזויווי דער הייליגער רמב"ם.
ס'איז אסאך א שפעטערע לעוועל צו וויסן א געוויסע מנהג להלכה למעשה. אבער קודם - דורך לערנען רמב"ם האט מען אסאך מער געווינען פון וויסן אלע יסודות, כללים און פרטים. נאכדעם, אויב למעשה איינער וויל פרעגן א לאקאל מורה הוראה אדער אריינקוקן אין משנה ברורה, איז דאס א געוואלדיגע זאך.
אפילו ביי די זאכן וואס זענען יא נוגע למעשה - הלכות חמץ איז נוגע למעשה, אבער רוב מענטשן האבן פארגעסן בכלל אז ס'איז דא אזא מצוה.
דער חזון איש האט געהאלטן אז ווען א איד לערנט דורך א סוגיא און ס'קומט אים אויס זייער קלאר א געוויסע מהלך, מעג ער זיך פירן אזוי. קען זיין איינער וואס איז א תלמיד פון רמב"ם, ער לערנט אייביג רמב"ם, ער זעט די סוגיא - זיין גאנצע בליק אויף התחלת הש"ס איז מסודר מיט די סדר פון רמב"ם. אבער נאכאמאל, מ'זאל זיך נישט פארלאזן אויף דעם למעשה.
א יעדער איינער פירט זיך ווי ס'איז מקובל - בעיקר טוט מען וואס מ'האט געזען ביי די עלטערן און וואס מ'האט געזען ביי די קהילה.
---
דאס איז דער לעצטער שיעור פון די הקדמות פון די רמב"ם. מיר האבן געלערנט די לאנגע הקדמה פון די רמב"ם וואס ער איז מסביר די יחס פון תורה שבכתב און תורה שבעל פה, אויסגערעכנט די רשימה פון די תרי"ג מצוות, און נאכדעם דער רמב"ם גייט אריין און ער עקספלעינט זיין סדר וויאזוי ער האט מסדר געווען זיינע פערצן ספרים.
ספר טהרה האט אכט קאטעגאריעס פון הלכות:
הלכות מקוואות איז למעשה די איינציגסטע וואס איז נוגע למעשה פון די גאנצע זאך, ווייל א מקוה דארף מען נאך אלץ מאכן לויט די הלכות מקוואות. ס'איז אפשר עפעס דערפון נוגע פאר א כהן אפילו בזמן הזה - איך דארף אכטונג געבן פון נישט זיך מטמא זיין.
הלכות טומאת מת איז דא איין מצות עשה אחת. דאס איז אפשר די ערשטע גאנצע סוגיא פון הלכות וואס האט נאר איין מצוה - והיא דין טומאת מת.
הלכות פרה אדומה יש בה כלולות שתי מצות עשה:
א. דין פרה אדומה - די דין פון מאכן א פרה אדומה
ב. נאכדעם וואס מ'האט שוין געשאכטן די פרה אדומה - די וועג וויאזוי מ'איז מטהר. מ'מישט אויס די אפר הפרה מיט וואסער און ס'ווערט גערופן "מי נדה" - נדה איז א לשון פון שפריצן. די מצוה איז דין טומאת מי נדה וטהרתן - ס'איז מטמא די וואס באנוצן זיך מיט די מצוה: מטהר טמאים און מטמא טהורים.
אינטערעסאנט - אין די ליסט פון תרי"ג מצוות האט דער רמב"ם גערופן פרה אדומה (מצוה ק"ג): "מצות פרה אדומה להיות אפר מוכן." אבער דא האט ער עס געטוישט און געשריבן "דין פרה אדומה." איך זע אז אין ספר טהרה איז "דין" געווארן זיין שפראך.
הלכות טומאת צרעת יש בכללן שמונה מצוות - שש מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה:
א. להורות בצרעת אדם כדין הכתוב בתורה - אז דער כהן זאל זיך אפגעבן מיט די הלכות פון ווען א מענטש טרעפט א צרעת אויף זיין גוף, ווען ס'איז כשר און ווען ס'איז טמא.
*שאלה:* איז די מצוה "להורות" - א מצוה אויף דעם כהן להורות? אדער די מצוה איז די דיני צרעת אזוי ווי ער זאגט "דין פרה אדומה"?
ב. שלא יקוץ סימני טומאה - מען זאל נישט אפשניידן א נגע, אפילו נאר אביסל, אזוי אז מ'נעמט אראפ די אביסל פון די נגע וואס מאכט עס טמא.
ג. שלא יגלח הנתק - ווען מ'האט א נגע אויף די האר וואס הייסט נתק, זאל מען נישט אפשניידן די האר.
ד. שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו - איינמאל מ'איז באשטעטיגט אלס א מצורע, שיקט מען אים ארויס מחוץ למחנה, ער צערייסט די בגדים, ער לאזט זיך וואקסן די האר.
דער רמב"ם'ס לשון איז אינטערעסאנט: די תכלית פון די זאך איז אז ער זאל ווערן מפורסם - "טמא טמא יקרא", מענטשן זאלן וויסן אז ער איז טמא. אבער דער רמב"ם זאגט נישט אז ס'איז דא מעשים וואס מ'דארף טון און די פועל יוצא דערפון איז אז מ'ווערט מפורסם. נאר פארקערט - די מצוה איז לפרסם, און ס'איז דא פארפאסט וויאזוי דאס צו טון.
*נפקא מינה:* אפשר קען מען לערנען אז אויב ס'איז דא אן אנדערע וועג פון מפרסם זיין, דארף מען עס קענען טון.
דער צאנזער רב האט געזאגט אז "טמא טמא יקרא" איז די רעזולטאט פון די אלע זאכן - ווען א מענטש טוט אזוי, אלע מענטשן וואס גייען אדורך זאגן אז ער איז טמא.
ה. טהרת צרעת - וויאזוי מ'איז מטהר א צרעת
ו. מצות גילוח המצורע בכל שער שבו - ווען ער ווערט טהור דארף ער אפשניידן די האר
ז. דין צרעת הבגד - אויב מ'טרעפט א צרעת אויף א בגד
ח. צרעת הבית - ווען מ'טרעפט א צרעת אויף א בית
"מטמאי משכב ומושב" מיינט די טמאים וואס זענען מטמא משכב ומושב - נדה, זבה, יולדת און זב. זיי באלאנגען אין איין קאטעגאריע ווייל זיי האבן אלע די זאך אז זיי זענען מטמא משכב ומושב.
יש בכללן ארבע מצוות:
- דין טומאת נדה
- דין טומאת יולדת - נאכן געבוירן א קינד איז מען טמא פאר א שטיק צייט
- דין טומאת זבה - א פרוי זבה
- דין טומאת זב - א זכר וואס איז א זב
אויסער וואס ער האט שוין אויסגערעכנט טומאת מת און נדה וואס זענען אן אב הטומאה, איז שאר אבות הטומאה.
יש בכללן שלש מצוות:
- דין טומאת נבילה - א נבילה איז אן אב הטומאה
- דין טומאת שרץ
- דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע איז מטמא
עבודה זרה - אין די גמרא שטייט "עבודה זרה מטמא כשרץ." ויש טומאה מדברי סופרים - ער רעכנט אויס די טומאה מדברי סופרים.
דער נעקסטער קאטעגאריע פון הלכות איז שאר אבות הטומאה. אויסער וואס ער האט שוין אויסגערעכנט טומאת מת, און נדה איז דאך אן אב הטומאה, און אזוי ווייטער - איז שאר אבות הטומאה. ויש בכללן שש מצוות עשה, וזהו פרטן. ער רעכנט אויס: דין טומאת נבילה - א נבילה איז אן אב הטומאה. די זעלבע זאך א שרץ - דין טומאת שרץ. דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע איז מטמא.
עבודה זרה - אינטערעסאנט, עבודה זרה איז אין די גמרא "עבודה זרה מטמאה כשרץ, ותמונתה מדברי סופרים." ס'איז אינטערעסאנט אז ער וואלט געקענט אויסרעכענען קודם דין טומאת שכבת זרע, נאכדעם דין טומאת שרץ, צו לייגן די עבודה זרה גלייך לעבן דעם. מ'וועט זען די עקזעקט סדר.
אויך אינטערעסאנט אז עבודה זרה לייגט ער נישט ביי הלכות עבודה זרה. איי געס ווייל דאס איז עבודה זרה וואס איז שוין נוגע טומאה.
הלכות טומאת אוכלין - מצוות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן. וויאזוי משקין ואוכלין ווערן טמא, און וויאזוי מ'קען זיי רייניגן.
הלכות כלים - וזהו פרטן. דא ברענגט ער נישט ארויס קיין מצוה בכלל. ענין אלו ההלכות - דאס איז דאך די ערשטע וואס מיר האבן געטראפן אן א מצוה. ער זאגט נישט אז ס'איז דרבנן, ער זאגט די הלכות, ס'איז דאורייתא, אבער ער זאגט נישט וויפיל מצוות.
ענין אלו ההלכות פון הלכות כלים: לידע הכלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטומאות - וועלכע כלים איז מקבל טומאה פון די אלע אויסדערמאנטע טומאות, וכלים שאינן מטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים - וויאזוי ווערן כלים טמא, וכיצד הן נטהרין - און וויאזוי זיי ווערן טהור.
בעצם די אלע זאכן זענען דאך אויך מצוות, ווייל אויב א כלי ווערט טמא פון א טומאת מת, איז דאס א חלק פון די מצות טומאת מת. אבער ס'איז דא אן עקסטרע קאטעגאריע פון וויאזוי כלים ווערן טמא.
ס'איז דא א גאנצע מסכת כלים. ווען דער רמב"ם וואלט געטראפן תלמידים וואס לערנען די דינים פון כלים, וואלט ער געווען זייער העפי, ווייל ליידער איז נישטא. ס'איז דא א גאנצע הלכה - וואס איז די ענין פון די אלע הלכות? ס'איז אלעס דאורייתא, ווייל ס'איז מטמא מדאורייתא. ס'איז נאר אז די... לכאורה אויף טומאת מת איז אויך דא די זאכן, אבער די ווארט איז אז ס'איז אזוי ווי א תנאי - ס'איז מער אזוי די חפץ וואס איז מקבל טומאה, און נישט הלכות ווי אזוי צו ווערן טמא, נאר אז דאס איז מקבל טומאה. ס'איז אינטערעסאנט, ס'איז דא א גאנצע מסכת כלים, א גרעסערע מסכת.
די הלכות פון מקוואות. מצוות עשה אז "ויהי שיטבול כל טמא" - אלע מיני טמאים זאלן זיך טובל'ן אין מיין מקוה, "ואחר כך יטהר" - און נאכדעם וועלן זיי ווערן טהור.
אלע טמאים, חוץ פון א טמא מת. ווייל א טמא מת דארף נאך האבן פרה אדומה. ס'העלפט גארנישט א מקוה פאר א טמא מת. קומט אויס, ס'העלפט גארנישט. ווען ס'איז נישטא קיין פרה אדומה, זאגט מען נישט אז מ'זאל גיין כאטש אין מקוה - ס'איז נישט משנה. בערך אזוי ווי מ'זאגט אז ווען מ'קען נישט גיין אין מקוה זאל מען זיך וואשן די הענט. ס'איז נישט משנה הלכתית.
מענטשן גייען אין מקוה נאך א לויה, ס'איז דא אזא מנהג. וואשן די הענט איז וועגן די רוחות צו עפעס, נישט וועגן די טומאה. אבער איך האב געזען א ווארט, איך געדענק נישט פון וועלכע חסידישע ספר, ער זאגט אז דאס איז וואס איז דער ענין פון "מקוה טהרתם לפני ה' תטהרו" - אז אפילו ווען מ'קען נישט ווערן אינגאנצן ריין, זאל מען זיך כאטש טובל'ן אין מקוה. אז מקוה העלפט נישט פאר די טומאת מת, אבער פון דעסטוועגן, רייניג דיך די מערסטע וואס דו קענסט, אפילו אויב ס'העלפט נישט אינגאנצן.
"נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה" - אין גאנצן ספר טהרה איז דא צוואנציג מצוות, "מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתים מצוות לא תעשה."
ס'זעט מיר אויס אז דער רמב"ם האט געמאכט אסאך ארבעט אויף ספר טהרה צו מאכן א סדר. ס'איז דא א גאנצע הקדמה פון דער רמב"ם אין ספר טהרה, ווי ער זאגט אז קיינער קען עס נישט - ס'איז ווי א הקדמה ווי ער זאגט אז קיינער קען עס נישט, אויך ווייל ס'איז נישט נוגע למעשה, און אויך ווייל ס'איז שווער. דער רמב"ם האט זייער שטארק אריינגעלייגט קאפ צו קלאר מאכן, צו מאכן גוטע כללים, און מ'קען עס זען אין די מצוות דא. די דינים זענען געווארן אסאך מער קלארער, און נישט אזוי אמאל דא אזוי...
ער האט נישט סתם געזאגט א באנטש מצוות. ער האט זייער שטארק געארבעט וואס זאל זיין די סדר. איך האב געמאכט די קאטעגאריע פון כלים, און איך מיין כלים זענען מיר עכט נישט אזוי שיין, אבער דו זעסט אז מען קען זיין מסכים, און מען קען זען אז דאס איז מער אן ארגאניזירטע סייפא. ער האט שווער געארבעט דער רמב"ם צו מאכן די סדר דערפון. ס'איז ידוע, די הקדמה צו סדר טהרות איז זייער א שטארקע חיבור פון רמב"ם מסביר צו זיין די סדר טהרות.
קדושה און זאכן, דארט האסטו די מורה חטא וואס איז א וויכטיגע חיבור, אבער דארט האב איך נישט אזוי שטארק באמערקט אז ס'איז אזוי קלאר. אפשר אויך, ער האט געמאכט צעטיילט - למשל די קרבנות פון פסולי המוקדשין, האט דער רמב"ם אויך, ס'איז אזא... ס'איז נישט קיין מצוות, ס'איז אזא אלע סארט פסולים וואס מ'טאר נישט מקריב זיין. ס'איז א טשענס צו טיילן אזוי צו טיילן - עקסטער קרבנות יחיד און קרבנות ציבור.
די צווייטע סייפא איז נזיקין. נזיקין איז בעיסיקלי די דריי בבות.
חושן משפט, נותן לחברו. ווייל נזיקין איז מער בבא קמא, אבער... דו האסט אויך הלכות מזיק. קנין איז מער אזעלכע זאכן. שופטים איז שטארק אין בבא מציעא, דו האסט אסאך הלכות די ד' שומרים און פיקדון.
שופטים איז מער אזוי ווי סנהדרין. שופטים איז סנהדרין, אפשר עדות. הלכות עדות איז אויך דא וועגן בית דין. הלכות ממרים. שופטים איז מער אין מסכת סנהדרין - אביסל עבודה זרה, אביסל... עבודה זרה איז אויך דא אסאך פון סנהדרין אין די ענינים. הלכות עדות איז אויך געשטאנען אין מסכת סנהדרין.
די איידיע פון מאכן א ספר אזוי ווי א גרופ וואס איז הלכות סנהדרין, איז בעיסיקלי משנה מסכת סנהדרין. ס'שטייט נישט דארט. ס'שטייט דארט עונשין, ס'שטייט אויך דא - די עונשין פון וואס בית דין מאכט, וכדומה.
מ'קען זאגן אז דאס איז בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא און סנהדרין.
מ'קען זאגן אפשר אז אין אמאליגע צייטן, די זאכן וואס האבן געווען אין תורה זענען געווען אבאוט נזיקין. איך געס נזיקין איז געווען זייער א נאנטע זאך. היינט איז מסתמא רוב דיני תורות איז מער אין מקח וממכר, טוען ונטען, שותפים, און עס איז איינער האט אריינגעקראכט... ס'איז נישט די גרויסע... און דער שכן האט גע'damage'ט דיין פראפערטי.
איך מיין אז אפילו רוב איז עס שותפים און הלוואות וואס מ'האט נישט געצאלט, אדער ער שלעפט אין וועסטמענטס. דאס איז ווידער דין תורה'ס גייען אויף ווייניגערע נזיקין.
אפשר דארף מען טראכטן אן אנדערע... איך בין וועגן דעם וואס דער רמב"ם האט געמאכט נזיקין אלס א קליינע זאך, און ס'קומט נאך אסאך אנדערע סארטן... די סדר, די סדר וואס ס'איז אין די גמרא הייסן די אלע אונטער די קאטעגאריע פון נזיקין.
דאס איז אינטערעסאנט. די סדר פון חושן משפט הייסט נזיקין, און אויך אין די חומש, ווען מ'קוקט אין פרשת משפטים, הייבט זיך עס אן פון נזיקין, אדער נישט? די ערשטע זאך איז "כי יגח". נאכדעם רעדט עס אסאך הלכות שומרים און אנדערע זאכן, אבער משפטים איז נאך די עשרת הדברות, און ס'הייבט זיך אן מיט נזיקין. נזיקין זעט אויס זייער א וויכטיגע קאטעגאריע.
ס'קען זיין אז אמאל אין יענע צייטן די עיקר סכסוכים זענען געווען אין עניני נזיקין, ווייל בהמות האבן זיך ארומגעדרייט... ס'איז נאך נישט געווען די אלע ביזנעסער. מ'האט נישט געהאט די אלע ביזנעסער. איך ווייס נישט, דאכט זיך מיר אז די דיני תורה'ס זענען ווייניגער איבער נזיקין, מער איבער די אלע אנדערע זאכן. ס'איז נאך אלץ דא, די פראבלעמען מיט אינשורענס.
ספר נזיקין האט פינף קאטעגאריעס פון עיקרי הלכות. הלכות נזקי ממון - ווען מ'איז מזיק איינעם מיט ממון, אדער דיין ממון איז מזיק.
הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה... אינטערעסאנט. ער האט צוויי קאטעגאריעס וואס שיינט צו זיין די זעלבע.
אינטערעסאנט וואס גזילה ואבידה שטייט מיט צוזאמען. און נאכדעם איז דא גניבה עקסטער, און גזילה ואבידה. גניבה, גזילה - וואלט דאך לכאורה געווען א בעסערע פאר. גזילה וואלט געווען גניבה. גניבה, גזילה, אדער גזילה, גניבה.
אינטערעסאנט, אבידה שטייט אינדערמיט. גניבה איז הארבער ווי גזילה.
איך האב א חשד אז איך גיי קענען זאגן א חידוש אין פרשת משפטים, ס'וועט זיין א שאלה. עס איז אינטערעסאנט, ווייל אן אבידה... גזילה און אבידה האט אבער א געוויסע קשר. גזילה איז מפסיד זיין יענעם'ס ממון בידים, און אבידה דורך איגנארן יענעם, צו העלפן יענעם. באט ריעלי, זייער אנדערש. איינער וואס מאכט זיך נישט קיין השבת אבידה, איז א חצי גזלן? ווירד.
נאכדעם איז דא הלכות חובל ומזיק. ער איז אליין מזיק - נזקי אדם, בעיסיקלי. חובל מיינט ער איז חובל בגופו, מזיק מיינט ער איז מזיק בממונו. אבער ביידע טוט ער אליין. ער מיינט זיין שור אדער זיין בהמה טוט.
און נאכדעם איז הלכות רוצח. א מענטש הרג'עט יענעם, אדער א מענטש הרג'עט זיך? שמירת נפש. אדער הרג'עט יענער על ידי שאחד שומר נפש - למשל הלכות מעקה, ער מאכט נישט קיין מעקה לגגו.
עס איז זייער אינטערעסאנט אז שמירת נפש - מענטשן ווייסן נישט אז סואיסייד איז א פשוט'ע מין נאר רציחה. ווייל דו ביסט נישט אינגאנצן בעל הבית אויף זיך צו זאגן. שמירת נפש מיינט אבער מאסטלי... עס איז דאך דא אן א תרגום, תרגום ירושלמי אדער תרגום יונתן, "לא תרצח."
מ'זאל מען פרובירן, אויב איינער האט אויס אלע תלמידים, חסידים, חברים, פרוביר זיך נישט אליין צומאכן. אויב מען קען, איז בעסער נישט. ר' נחמן האט געזאגט אז עס איז נישטא קיין ייאוש. מילא, העכסטנס, קען מען... דו ווייסט א זאך, אז מ'קען אלעמאל אפשטופן. אה, מארגן, קען נישט אוועק. אויב דו האסט עס שוין געטון, קען מען עס נאכאמאל טון, אבער... לייג עס גוט.
שמירת נפש איז א סניף פון רציחה.
הלכות נזקי ממון איז בכלל ארבעה אבות נזיקין - זייער פרטים:
- דין השור - געווענליך קערן. ער שלייסט.
- דין הבער - מיינט שן. עס טארף.
- בור
- דין ההבערה - איז אש.
אבער ער רעכנט נישט אויס די רגל. אפשר די שור איז אפשר קערן ורגל, און הבער איז שן.
די גמרא האט דאך טאקע אלע סארטן מחלוקות. מ'לערנט אויף שור הבער והבערה. דער רמב"ם פסק'נט בעסיקלי אז שור מיינט קערן און רגל, און הבער מיינט... הבער דא דארף מיינען לכאורה אזוי ווי אין די פסוק שטייט "השליך על ה' יהבך."
דער רמב"ם לערנט אז שור אב הרגל איז איין אב. ער פסק'נט אז שור מיינט קרן און רגל. אבער דא זאגט ער לכאורה, ווען ער ברענגט אז שילוח איז ביעור, ביעור איז אש. די שאלה איז, אויב דער רגל גייט אריין אין קרן, אזוי ווי דער רמב"ם האלט.
מ'קען זאגן אז עסן חמץ ערב פסח קען מען רופן ביעור חמץ, ווייל די לשון ביעור גייט ארויף אויף עסן. אבער א בהמה, וויאזוי גייט עס אויף א מענטש? ביעור איז דאך לשון בהמה, אזויווי "האיש בער". ביעור איז א לשון בהמה. אפשר ווייל ווען א בהמה בהמות'ט, איז ער מבער. אזויווי א מענטש עסט נישט ווייל ער וויל זיין זאט, נאר ווייל ער וויל עפעס מבער זיין, טוט ער א מעשה בהמות, מעשה ביעור.
"יש בכללן שבע מצוות" - שתי מצוות עשה וחמש מצוות לא תעשה.
מצוות עשה איז דין - ער רופט אן דין. דאס איז א מצוות עשה? לאמיר קוקן ביי די מצוות עשה וואו איז דאס געשטאנען. שור... אה, "לדון". די אלע "לדון" דא האבן זיי געווארפן דין.
וואס איז די ראיה? ווען עס וואלט געווען א לא תעשה, וואלט געווען א לאו אז מ'זאל נישט לאזן די בהמה שאדן מאכן. אבער עס איז א מצוות עשה. די מצוות עשה איז נישט אז דו זאלסט אפהיטן דערפון, נאר די מצוות עשה איז אז דו זאלסט דן זיין נאכדעם וואס ס'איז געשען די היזק.
דאס איז א ראיה אז די אלע "לדון" איז נישט פשט אז די בית דין דארף זיין, נאר די שם יחוד צו קענען מקיים זיין מצוות "לדון" איז צו זאגן אז די דין פון א שור איז אז ער דארף צאלן חצי נזק אדער נזק שלם, וכדומה.
ערשטנס: לא תגנוב ממון - ווער עס וויל וויסן צו טאן מצוות לא תעשה, א וויכטיגע מצוות לא תעשה, נישט גונב'ענען קיין געלט. מ'געבט בייס דעם גנב. אויב איינער ווייסט נישט הלכה למעשה, מ'זאגט אים צו טון תשובה הלכה למעשה, זאל ער אריינקוקן אינעווייניג זען פונקטליך ווען מ'מעג נישט גונב'ענען.
אויב ווען ער איז מסופק זאל ער עס נישט טון? איך געדענק אז דער שערי יושר זאגט אז ביי א ממון איז נישט קלאר אז ס'איז דא ספק דאורייתא לחומרא, וועגן די קונטרס הספיקות.
דין הגנב - מיינט לכאורה אז ער דארף צאלן כפל, וואטעווער די אלע הלכות פון וואס מ'טוט מיט א גנב.
נאכדעם איז דא א מצוות עשה - לצדק מאזנים ומשקלות, אז מ'זאל האבן ריכטיגע סקעילס.
ס'איז אינטערעסאנט, דו זעסט אז לצדק, לשון צדק מיינט שווי, ס'מיינט מידה במדה, ס'מיינט ס'זאל זיין ריכטיג גלייך. און דא זאגט מען עס בתור פועל - מ'זאל מצדק זיין, מ'זאל מאכן די מאזנים זאל זיין א צדק, די מאזנים ומשקלות זאל זיין ריכטיג.
ס'איז א פארט פון הלכות גניבה, ס'איז זייער אינטערעסאנט. דאס איז איין וועג פון גונב'ענען. און מ'קען פרעגן אפילו א קשיא - פארוואס פעלט עס אויס, ס'איז דאך בכלל גניבה? ס'איז נישט גזילה, ווייל יענער זעט נישט אז מ'כאפט, אבער ס'איז א סארט גניבה.
ס'קען זיין אז ס'האט יא א הסבר. למשל, א מענטש וועט זאגן אז באמת בעט איך א גוטע פרייז, נאר ס'איז א מארקעטינג טריק. מענטשן טוען עס. מ'פארקויפט א ריזיגע בעג פאטעטא טשיפס, און מ'עפנט עס אויף, ס'איז דא 90% לופט. און זיי זאגן, קוק, ס'זעט אויס בעסער, און איך שרייב עס ערגעצוואו אין קליינע אותיות.
וועלן מיר זאגן, אפילו אפשר מיט דין גניבה וואלט עס אפשר נישט זיכער געהייסן גניבה, איז דא אן עקסטערע דין פון מדה ומשקל. מ'קען טרעפן א תירוץ פארוואס ס'זאל נישט הייסן גניבה, איז דא אן עקסטערע איסור פון פאלשע משקלות.
איך געדענק אז אויף יענטא שטייט מפורש אזא תיקון וועגן הלכות אונאה, מ'לייגט צו שיינע הערות מראי מקומות.
נישט נאר זאל מען נישט טון, נאר מען זאל אפילו נישט האבן אין דערהיים אן אבן ואבן ואיפה ואיפה. באפן פשוט, איינער לוקח פון עושי מעשה - אויב איינער האט אין דערהיים א סקעיל, לכאורה רעדט מען א סקעיל וואס מען נוצט פאר מסחר און נישט א טוי וואס ער איז נישט אויסגעהאלטן, איז דער תורה זאגט מען דארף עס פארברענען.
מיין ברודער אלעזר האט געזאגט א גוטע הערה דא - ס'איז ווייל מען קען נישט נאכגיין יעדער מענטש בשעת ווען ער וועגט אפ, סאו זאל ער עס בכלל נישט האבן.
און לכאורה היינט קען מען זאגן, אז אויב איינער לערנט זיך אויס צו העקן, אדער איינער האט א מאסטער קי וואס מען קען אריינכאפן, אפשר איז דאס אויך אן עבירה פון איפה ואיפה. ס'איז א שיינע חידוש, מ'דארף עס אויסגעפינען.
נאכדעם איז דא נאך אן אינטערעסאנטע וועג פון גנב'נען - הסגת גבול. מ'ריקט דער גבול, איז אויך בעצם גניבה, נאר נאך א פרט.
פארוואס דארף מען עקסטערע? קען זיין לא תסיג גבול איז מער ענליך צו די איפה ואיפה, ווייל ער גנב'עט נישט יעצט. ער טוט גארנישט מיט דעם. ער האט נאר געריקט די געיט אביסל, אז איין טאג זאל ער קענען טענה'ן ס'איז מיינס. ס'איז א הכנה צו גניבה, א מין הכנה צו גניבה.
אבער אפשר איז מער חמור, אזוי ווי דער גמרא זאגט - דאס שטייט "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", ס'איז די סדר ירושה. ס'איז א גאנצע...
מען דארף מקפיד זיין נישט צו מאכן קיין קידנעפינג.
רבי יואל'יש זאגט אז אויך ווען מען ברעינוואשט איינעם קען אויך זיין א חשש. מ'פרובירט נישט צו ברעינוואשן קיינעם.
רש"י זאגט אפאר מאל אז לקח, נעמען מענטשן, דער רמב"ן זאגט עס אויף שבט לוי, זאגט ער "לוקחים בדברים". מען קען נישט נעמען מענטשן מיט די הענט, אפילו אויסער א קידנעפער, אבער נארמאלע מענטשן, דער איסור איז נישט צו נעמען זיי בדברים.
ס'קען זיין למשל א חשש, מ'זאל זיין מקפיד זיין מיט זיך אינעווייניג. אבער למשל, אמאל קען שטיין א מענטש ביי די טיר און ער לאזט נישט ארויס מענטשן פון בית המדרש, לאזט ער נישט ארויסגיין. איז א שאלה פון גונב נפשות. מאכן מענטשן אזוי אומבאקוועם צו טון עפעס. מאכן מענטשן טון עפעס ווייל זיי ווערן זייער שטארק אומבאקוועם. ס'איז עפעס א מין זאך פון גונב נפשות בדברים.
אויב איינער איז ממש גונב נפשות, ער איז א קידנעפער - שטייסט אין למשל אזוי, דער עולם וויל ארויסגיין פון ביהמ"ד, און דו שטייסט ביים טיר. איז דאך פשוט אז מ'האט דיר געזאגט אז דו ביסט א גנב נפשות. אז איינער שטעלט זיך אוועק און ער האלט א לאנגע דרשה ביי שמחה, און קיינער איז נישט באקוועם ארויסצוגיין.
זיבן מצוות - צוויי עשין, פינף לאוין.
מ'טאר נישט גזל'ען.
לא תעשוק מיינט אויף שכר שכיר, אז מ'צאלט נישט פאר יענעם צוריק. ס'איז יא גזילה, ווייל יענער זעט קלאר אז דו האסט געדינגען איינעם און דו צאלסט אים נישט. אבער ס'איז נישט די זעלבע גזילה, ס'איז מער אזויווי לא תלין - דו זאלסט אים באצאלן אין צייט און אזוי ווייטער. אבער דו צאלסט אים בכלל נישט, ביסטו עובר אויף לא תעשוק שכר שכיר.
דאס איז דאך דער רמב"ם וואס ער ברענגט עס. לא תתאוה איז אנהייבן פלאנירן, און לא תחמוד איז שוין טון עפעס א מעשה אין דעם.
אבער אמת, איך בין מסכים אז אלע זענען דירעקטעד טאווארדס אן עקשאן. אבער ס'קען אמאל זיין אז אפילו צו טראכטן אביסל צו פיל, וואס איז שוין אביסל פלאנירן.
וויכטיג: ס'מיינט יענעם'ס זאך וואס שטייט נישט למכירה. ס'איז אן איסור דרך מקח וממכר.
ווייל דו קענסט זאגן אז אויב אזוי, יעדע מעגעזין מאכט דער עולם עובר זיין אויף לא תחמוד, ווייל מ'מאכט די עדווערטייזמענטס אויסקוקן אלע אייטעמס ווי שענער, אז מ'זאל חומד זיין און מ'זאל גיין קויפן. פארוואס איז דאס נישט? ווייל דאס איז די דרך מקח וממכר - ער וויל, ער לייגט עס ארויס דווקא אז מ'זאל חומד זיין. חומד זיין מיינט אויף עפעס וואס זיי ווילן נישט פארקויפן.
---
*[דער פאלגנדער אפשניט דארף אויפמערקזאמקייט:]*
דער חובת הלבבות איז געווען א געוואלדיגער צדיק, אבער ער האט זיך אויך געמאכט זייער פשטות'דיג מיט ווערטלעך. האט ער געזאגט אז יעדע מצוה איז געמאכט געווארן אויך פאר פשוטים, אבער אויך פאר צדיקים. וויאזוי איז שייך ביי צדיקים "לא תחמוד"? האט ער געזאגט, ווען עס פארט א וועגעלע פון חסידים קיין ספינקא, דער ווייסט צו אן אנדערע רבי וואס איז אין יענע געגנט, האט ער נישט קיין גרויסע עולם, איז דאס "לא תחמוד אשת רעך".
---
די מצוות עשה איז צוריקצוגעבן גזילה. שטעלט זיך די שאלה - די קנין סודר איז נישט דא צו צוריקגעבן די זאך, דו קענסט צוריקגעבן געלט. אבער די מצוות עשה איז צוריקצוגעבן די גזילה. יעדער איינער, אפילו אן אדם חשוב, אויב ער האט גע'גזל'ט, קען ער וויסן אז עס איז דא א זמן וואס מ'קען צוריקגעבן.
די מצוות עשה פון "לא תוכל להתעלם" איז די מצוות עשה פון דעם וואס דו געבסט צוריק. איז דאך לכאורה ווייטער אן עשה ולא תעשה אויף די זעלבע זאך.
דאס איז אינטערעסאנט - פארוואס איז א חסד גזילה מער ווי א חסד גניבה? פארוואס איז אן אבידה באלאנגט אין הלכות גזילה און נישט אין הלכות גניבה?
קוק - אין הלכות גניבה האט ער נאר ממש גניבה, און אין גזילה האט ער אויך געלייגט "לא תחמוד", "לא תתאוה".
ווייל עס קען זיין, ווייל "לא תחמוד" איז מער גורם... וואס איז מער גורם גזילה ווי גניבה? איך ווייס נישט, ס'איז נישט שטארק. מ'דארף טאקע פארשטיין פארוואס האט ער עס געלייגט אין די קאטעגאריע.
ווייל השבת גזילה און השבת אבידה איז זייער ענליך. פארוואס האט ער נישט געדארפט א הלכות השבת אבידה עקסטער? און ביידע זענען א לאו הניתק לעשה - אויב האסטו יא עובר געווען אויף "לא תוכל להתעלם", קענסטו יעצט גיין אין השבת אבידה.
אפשר האט ער געוואלט באלאנסירן, ער האט נישט געוואלט אז הלכות גזילה זאל זיין זייער קליין. האט ער געוואלט אלעס אריינלייגן אין איינס. מ'דארף עס פארשטיין.
אין די גמרא זעט מען אז ס'איז דא הלכות גזילה און הלכות גניבה עקסטער. די תשובת אבידה איז זיכער עקסטער.
ס'איז איין מצוות עשה - דער דין חובל בחברו אדער מזיק ממון חברו.
אפשר צוזאמען דארף מען באלאנסירן, אזוי ווי אן אנדערע זאך - גזילה איז זייער קליין. עס געבט אלעס אן איינלייגן אין איינס. איך ווייס נישט, מען דארף פארשטיין.
אין די גמרא זעט מען אז עס איז דא הלכות גזילה און הלכות גניבה עקסטער. איין מציאות איז השבת אבידה - זיכער עקסטער. אבער ווי שטייט עס ווען א גנב איז אין בבא קמא אויך? דאכט זיך מיר אז דא און דאך על חובות עובד דער מזיק - עס איז איין מצוות עשה.
איך דערצייל מירת הנפש - דאס איז א גרויסע, די גרעסטע פון די גרופע. עס איז דא 7 מצוות עשה און 10 לאוין. אויך אין דער מספר טוב.
מצוה א' - מען זאל פרובירן נישט צו הרג'ענען, נישט רוצח צו זיין. לא תרצח.
מצוה ב' - נישט נעמען כופר, און אפשר רוצח. לכאורה א מצוה פאר די בית דין. מען האט דער אפשר פאר די משפחה - נישט זיך אויסקויפן מיט געלט.
מצוה ג' - לא תחוס - נישט רחמנות האבן אויף די רוצח.
מצוה ד' - לא תעמוד על דם רעך.
מצוה ה' - רוצח פון שוגג - גלות. גיי גיין אין גלות, און מען זאל נישט נעמען כופר פאר דעם.
מצוה ו' - ער זאל נישט הרג'ענען דער רוצח פאר עמידה בית דין.
מצוה ז' - להציל הנרדף מנפש הרודף. יא, האבן זיי געלערנט - סיי לא תעמוד על דם, סיי לא תעמוד על הזנות. דאס איז נישט רק להציל הרודף, אויך האט אן ענדליכע זאך.
וואס זאלסט דער זיין אנדערשטאנד? הלכות - וואס איז איינער זאגן, זעסט איז הרודף? אבער איז דאך א איד, האט א צלם אלקים? וואס שטייט אין די תורה? לא תחוס. ווייל שלא תחוס על הרודף פארשטייט מען אז מיט דעם חס זיין אויף דער רודף, רודפ'סט דער נרדף. ווייל עס זאגט עס אנדערשט ווי ווען ס'איז למשל פריער - לא לוקח כופר מיינט נאכדעם שוין. דאס איז א מצוה אז מען זאל נישט חס זיין אויף דער רודף, נאר אנדערש אויף דער נרדף.
עס האט עס די סעלבע טינק, ווייל די נעקסטע מצוה איז געמאכט פאר לכאורה הצלה.
ס'איז ביידע ענליך. ס'איז אינטערעסאנט, ווייל למשל די מענטשן זאגן א גאנצע סאך די מאמר חז"ל "כל המרחם על אכזרים" וכו'. ס'איז ממש א מצות עשה, מצות לא תעשה - און מ'טאר נישט רחמנות האבן אויף א רודף.
איך מיין שלא לחוס על רודף רעדט מען וועגן די טראלי קוועסטשען - אזוי זאל איך אנדערש הרג'ענען אזוי, אנדערש אזוי. און דא איז דער גבול פון יענער מיט די טוב - יעדער מיט די טוב האט א צלם אלקים.
ניין, אבער איך מיין אז ס'איז לאו דוקא. ס'איז פשוט - איך וויל נישט, פארוואס דארף איך ווערן אינוואלווד? דא איז א רודף מיט א נרדף, איך בין א שיינער איד, איך שטיי אין די זייט. לאז מיך זיין א שיינער איד, איך שטיי אין די זייט.
מען דארף פארשטיין - דאס איז נישט חס, דאס איז פעיק חס. דאס איז נישט אהבת הבריות.
גלייך א נעקסטע מצוה נעבעך איז שלא לעמוד על דם. לעמוד על דם איז מער ווי די "שיינער איד" - לכל הפחות מיין איך עס איז מער אזא פאל אז ער וויל זיך נישט מאכן נישט טון פסיעה. ווייל אז איר מיינען אז איך דארף קוקן די הלכה?
נאכדעם איז דא א מצוה עשה צו מאכן ערי מקלט און צוגרייטן די וועג - יא, מ'זאל זיין סיינס און וויסן ווי צו גיין.
איז דא א מצוה פון לערוף עגלה - ווייל ווען מ'טרעפט איינער חלל ולא נודע מי הכהו, מאכט מען די עגלה ערופה.
מצוה י' - איז אז די הלכות אויף יענץ, יענער קרקע ווי מ'האט געמאכט די נחל איתן - זאל נישט ארבעטן און נישט זריעה זיין יענער קרקע.
מצוה י"א - לא תשים דמים בביתך - ער זאל נישט האבן אין די הויז קיין מסוכנ'דיגע זאכן.
איך מיין אז דער מצוה י' איז נישט א לאו אויף א מענטש אז ער זאל נישט מעביד זיין. לא יעבד - דאס איז נישט פאר מענטשן מעביד, דאס וועט מיינען אזוי שטייט די לשון הפסוק.
וואס מיינסט? מען זאל אן אכטן געבן אויף דעם שטח - שלא תיעבד. די מענטש פארזאגן אז איך דארף זאגן די נקודות - לא יֵעָבֵד, נישט לא יַעֲבִיד. לשון זרע. עס שטייט אזוי די לשון הפסוק - עס איז אריין פון דעם, עס האבן געמאכט נקודות.
אז מ'זאל נישט מאכן דאך מיט א מכה - יא, אז היינט האבן א דבר מסוכן אין דער היים. למשל - ס'איז זייער ענליך ווי האבן אייפה באייפה. מ'טאר נישט האבן א כלי גזילה, מ'טאר נישט האבן א כלי רציחה.
ניין, נישט א כלי רציחה - ס'מיינט אז די וואכטערס מ'קען אפטייטשן דער שומר. אזוי נישט מאכן א מכה איז דער פארקערטער פון דעם - למשל אדער אן אנדערע סארט זאכן וואס זענען מסוכן.
וואס מיינט נישט האבן א גאן זאגסטו? דוקא אויב ס'איז אין א אופן וואס איז מסוכן און מ'לאקט עס נישט אוועק, ווי חז"ל זאגן - קען זיין אז יא, לא תשים דמים בביתך.
דער רמב"ם אין שו"ת פארן איוב - ער זאגט נישט דאך קיין איוב. עניווי, וואס איז לגבי די זאך - איז ער טעם און מ'ווייסט נישט.
איז דא א מצוות עשה פריקה - יא, אויב איינער איז אראפגעפאלן אין וועג אויף זיין בהמה, זאל מען עס אראפנעמען, זאל עס קענען גיין.
איז דא א מצוות עשה אז אויב ס'איז פאלט אראפ, זאל מען עס צוריק ארויפלייגן אויף די בהמה.
איז דא א מצוות לא תעשה אז מ'זאל נישט אפלאזן. וואס איז דער לשון פון די פסוק אויף דעם? "לא תראה את חמור אחיך... לא תראה ותעלם" - דאס איז דער לשון. ס'איז אן אינטערעסאנטע לשון. און ס'שטייט "לא יניחנה בדרך נופל משאו וילך לו" - זאלסט נישט דורכפארן דעם מענטש וואס שטייט דארט נופל משאו און זיך אוועקגיין, נאר זאלסט מאכן פריקה וטעינה.
ס'איז דאך א כאפ די לשון "נופל" - ווייל ס'איז געווענליך אז ער האט אסאך פעקלעך. ס'קען זיין אז ער האט אינגאנצן איין פעקל, נאר ער איז פארלוירן. ס'איז אסאך מאל ער מאכט - אה, ער קען זיך אן עצה געבן. אויב ער איז א שוואכער דרייווער, ער שטייט אין די זייט פון די ראוד, מ'זעט ס'איז סתם א באטלעג, ער קען פארן. אויב ער איז נופל - ער איז נופל.
---
קומט אויס אז סך הכל 36 מצוות אין הלכות נזיקין - 16 עשין און 20 לאוין. ס'איז שוין קנין. לאמיר זען אויסלערנען וועלכע איז קנין.
קנין איז אויך דא אן אינטערעסאנטע הלכות אויף מיינע מצוות.
ספר קנין - דאס איז יא אלע ענינים פון קנינים און ענליכע זאכן. אן אנדערע ווערטער, וואס דער רמב"ם האט געזאגט אין פריער איז געווען דינים מן הדינים - נאר ס'איז דינים וואס הייבן זיך נישט אן מיט קיין עונש. איך געדענק אז ס'איז דא משפטים. קנין איז - איך געדענק נישט פונקטליך.
די הלכות אין ספר קנין:
- הלכות מכירה - וויאזוי ס'איז די דין
- הלכות זכיה - אויב איינער איז עפעס מזכה פאר יענעם
- הלכות מתנה
- הלכות שכנים
- הלכות שלוחים ושותפים - איינער שיקט איינעם א שליח אדער איינער האט א שותף
- הלכות עבדים
אפשר איז עס ענליך, ווייל א שותף איז כעין א שליח, און דער שליח...
---
זאגט ער: "נכללו בהן חמש מצוות - אחת מצוות עשה וארבע מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:"
מצוה א' - דין מקח וממכר. ווייל עס שטייט דאך "כי תקנו ממכר" - אז מען זאל פארקויפן פאר אידן.
מצוה ב' - שלא יונה במקח וממכר - מען זאל נישט אפנארן במקח וממכר.
און דא קומט עס אינטערעסאנט, אז עס קומט נישט ממש אזוי שטארק אריין אין קנין:
מצוה ג' - שלא יונה בדברים - מען זאל נישט וויי טון מענטשן.
איך מיין אז די דוגמא וואס חז"ל זאגן איז טאקע אין א מארק - מען זאל נישט פרעגן דעם מוכר שאלות ווי מיינענדיג אז דו גייסט קויפן, און דו קויפסט נישט, און דו טוסט אים וויי מיט דעם. עס מיינט טשעפענען, עס מיינט סתם זאכן. אבער אפשר אין מקח וממכר מאכט זיך עס מער אפט, אדער ווייל מענטשן זענען זיך מער עראגאנט.
דער עיקר איז ווייל עס שטייט אין די זעלבע פסוק. אבער דו ביסט גערעכט אז לכאורה דארף דאס זיין אין הלכות דעות. איך ווייס נישט - עס איז נישט אלעמאל די רמב"ם פערפעקט.
איך ווייס נישט אויב די הייליגע רמב"ם איז נישט געווען פערפעקט. ניין, עס איז דא א ריזנינג פאר ביידע. אונאה איז די צווייטע אונאה - עס באלאנגט דא. אבער לכאורה ביסטו גערעכט אז עס באלאנגט אין דעות. אבער עס איז אמת אז איך געדענק אז די דוגמא וואס מען כאפט אן אין אונאה איז פרעגן א מוכר צו ער האלט ביים פארקויפן עפעס און דו האלטסט נישט ביים קויפן. עס איז דא אזא דוגמא - איך געדענק נישט אויב דאס איז די איינציגסטע דוגמא. איך מיין אז דאס זאגט רש"י דארט אין "לא תונו איש את עמיתו". עס איז דא אזא דוגמא, אבער איך ווייס נישט אויב דאס איז די עיקר דוגמא. איך שטעל זיך פאר אז נישט.
מצוה ד' - שלא יונה גר צדק בממון.
מצוה ה' - שלא יונה גר צדק בדברים.
אזוי ווי מיר האבן געזאגט אז מען טאר נישט א געהעריגן מענטש מענה זיין - מאכן אונאה בממון און מאכן אונאה בדברים - איז דא צוויי מצוות אז מען זאל נישט מאכן אונאה אויף א גר צדק בממון און בדברים.
דא שרייבט דער רמב"ם "גר צדק" ווייל עס איז דא געוויסע זאכן וואס איז געזאגט געווארן אויף א גר תושב. גר צדק מיינט איינער וואס איז געווארן א איד.
---
דאס זענען דא דריי הלכות וואס זענען נישט קיין מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין זוכה מן ההפקר - היאך יקנה, במה יקנה."
א געווענליכע קנין איז דאך צווישן צוויי מענטשן, און זוכה מן ההפקר איז אן אנדערע מין. נפקא מינה - נישט ווי קיין מצוה.
זוכה מיינט נישט זוכה זיין פאר א צווייטן - נאר וואס זיי מיינען זוכה מיינט זוכה מן ההפקר.
"ודין נותן מתנה ומקבל" - יא, ווייל זוכה זיין פאר יענעם איז בעיסיקלי נותן מתנה.
"ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת" - וועלכע מתנה קען דער נותן צוריקבעטן, אדער אזוי ווייטער.
---
"ענין הלכות אלו לידע דין חלוקת הקרקעות בין השותפין."
וויאזוי שותפים - וויאזוי צוויי מענטשן האבן געקויפט צוזאמען א שטח, וויאזוי קען מען זיי צעטיילן די קרקע? אנשטאט מיט געלט וואס איז דאך גרינגער - מ'צעטיילט עס האלב און האלב - אבער א קרקע... ס'איז דאך אסאך הלכות אין שותפים.
יא, א קרקע קען זיין א חלק קרקע איז א בארג, א חלק איז א טאל. יא, מ'זעט דאך די הלכות אין מסכת בבא בתרא - שותפין.
פארוואס איז דאס שכנים? דאס איז דאך שותפים. ער שרייבט שכנים.
"ופרטי הרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו" - א מענטש דארף מרחיק זיין זיינע נזקים פון די שכן.
"ודין בעל המצר" - דער וואס וואוינט ביי זיין גרעניץ. מצר מיינט גרעניץ. ודין בעל המצר מיינט די דינים פון בעל המצר, אדער אנדערע דינים צווישן שכנים - נזקי ראיה און אזוי ווייטער.
---
האט אויך נישט קיין מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין שליחותו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במה שנוגע למקח וממכר."
מיט דעם איז עס נוגע פאר א שליח - וואס טוט זיך ווען א שותף קויפט און ער קויפט עס אויך בשביל די אנדערע שותף? איז דאס אן ענין פון שליחות אזוי ווי...
און אזוי אויך ביי הפסד און סחורה - ווען איין שותף אדער א שליח איז מפסיד, וויפיל צו דער משלח קען זיך אפשאקלען, און דער שותף קען זיך אפשאקלען דערפון, און אזוי ווייטער.
---
האט שוין יא מצוות - דרייצן מצוות. חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:
מצוה א' - דין קניית עבד עברי. די וואכעדיגע פרשה - וויאזוי מ'איז קונה אן עבד עברי. איך מיין אפאר פון די זענען אין די וואכעדיגע פרשה, פרשת משפטים.
מצוה ב' - שלא ימכר בממכרת עבד - אז מ'זאל אים נישט פארקויפן באופן וויאזוי מ'פארקויפט עבדים כנעניים, דורך א שוק פון עבדים, באופן וויאזוי.
מצוה ג' - שלא יעבוד בו בפרך - מ'זאל נישט מאכן ארבעטן...
הלכות עבדים האט שוין יא דרייצן מצוות - חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן.
מצוה א': דין קניית עבד עברי - די וואכיגע פרשה. און דין מכירת עבד עברי. איך מיין, א פאר פון די זענען אין די וואכיגע פרשה, פרשת משפטים.
מצוה ב': שלא ימכר ממכרת עבד - מען זאל אים נישט פארקויפן באופן וויאזוי מען פארקויפט עבדים כנענים, דורך א שוק פון עבדים באופן בזיון.
מצוה ג': שלא יעבידנו בפרך - מען זאל אים נישט מאכן ארבעטן בבזיון. אפילו ער האט אים געבעטן ער זאל מאכן שווערע ארבעט, די זאך וואס מען דארף נישט.
מצוה ד': און די פערטע איז נישט נאר אן עבד, נאר אויך א גר תושב - מען זאל נישט לאזן א גר תושב קויפן אן עבד עברי. איך מיין בעיסיקלי אז א גוי האט א איד, נאר גר תושב איז מער אפט, ווייל איינער וואס וואוינט אין ארץ ישראל און ער נעמט א אידישע עבד - יא, מ'זאגט אים. אין חוץ לארץ האסטו נישט די פאוער צו צווינגען דעם גוי.
שלא נניח גר תושב לעבוד בו בפרך - אז בית דין אדער ווער ס'האט השפעה זאל נישט לאזן אז א גר תושב זאל מאכן א איד ארבעטן שווער, אן עבד עברי.
מצוה ה': שלא נעבוד בו עבודת עבד - איך מיין, די רמב"ם זאגט מ'זאל נישט מאכן ארבעטן עבודות בבזיון.
מצוה ו': להעניק לו בצאתו חפשי - ווען ער ענדיגט זיינע זעקס יאר, אדער ווען ער גייט ארויס, זאל מען אים געבן מתנות. און ס'איז דא אויך א לאו - שלא יצא ריקם.
און ענליך ביי מצות ראיה מ'האט געזאגט אויך מ'זאל ארויפגיין און מ'זאל נישט קומען ריקם.
לפדות אמה עבריה - דאס איז זייער אינטערעסאנט וואס דו זאגסט, ווייל ס'איז דא נאך א קאנעקשאן פון וואס דו האסט געזאגט. די להעניק לעבד איז אן אדנות. אין ספר דברים שטייט א לשון "אשר יבחר" - אז "במקום אשר יבחר" שטייט אסאך מאל אויף די מקום המקדש. ס'איז דא נאך איין מאל וואס שטייט די לשון "במקום אשר יבחר" - אויף די עבד שברח שטייט "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו". זעט מען אז אן עבד וואס גייט ארויס איז עפעס א בחינה, ווי דו זאגסט די זעלבע זאך דא - "לא יראה פני ריקם".
לפדות אמה עבריה - מ'זאל אויסלייזן אן אמה עבריה.
וליעדה - מ'זאל חתונה האבן מיט איר.
שלא תמכר - אויב מ'איז איר נישט מייעד, זאל מען איר נישט פארקויפן.
לעבוד בעבד כנעני לעולם - אז אן עבד כנעני זאל מען נישט באפרייען, אלא אם כן פגעו אדוניו באחד מראשי איברים. אויב דער אדון איז אכזריות'דיג צו אים, ער האט אים מזיק געווען באחד מראשי איברים, דעמאלט דארף ער אים ארויסגיין לחירות.
מצוה י"ב: שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל - אן עבד, מ'רעדט דא פון אן עבד כנעני אפילו, וואס איז אנטלאפן פון חוצה לארץ צו ארץ ישראל - זאל מען אים ארייננעמען, מ'זאל נישט זיין אכזריות'דיג צו אימיגראנטן.
מצוה י"ג: שלא להונות עבד זה - מ'זאל נישט ווייטער נאכפרישן, מ'זאל נישט פייניגן דעם עבד. ער איז דאך נעבעך...
אבער פריער "מאין תבאו" האט ער געזאגט אויף א גר צדק, אויף א איד. דא האט מען אפילו א נישט-איד, אויב איז ער אין א מצב פון אן עבד ישראל. ער איז טאקע אויך געווארן א איד, ווייל ער איז אן עבד כנעני שיצא לחירות, אבער ער איז נאך א שוואכערע קעניג, וואס כמעט נישט באלאנגט פאר א איד. ער איז סתם אן עני וואס עס איז דא אן אחריות אויף דעם איד אים צו מפרנס זיין.
---
ספר ד' איז אכצן מצוות עשה און איינאונזעכציג מצוות לא תעשה.
אין דעם ספר איז דא אן אינטערעסאנטע זאך - עס איז געווען דריי גרופעס הלכות וואס האבן נישט געהאט קיין איין מצוה: הלכות זכיה ומתנה, הלכות שכנים, און הלכות שלוחים ושותפים. און דארט האבן זיי געהאט אנדערע הערות - זיי האבן געהאט "ענין אלו ההלכות לידע".
אמאל וואס איז געווען פארדעם איז געווען אין ספר טהרה - איז געווען א ספר הלכות כלים, און דארט שטייט "ענין אלו ההלכות לידע איזה כלים הם מטמאין ומטהרין". סך הכל האבן מיר געהאט פיר הלכות וואס האבן נישט געהאט קיין מצוות.
דא האסטו אפאר הלכות וואס האבן נאר מצוות מדרבנן, ווי חנוכה ופורים, עירובין. אבער דארט שטייט נישט "לידע", דארט שטייט אז עס איז דא מצוות מדרבנן.
די זעקסטע ספר איז משפטים, חוץ פון חובל ומזיק. אז דאס איז די סדר פון די פינף קאטעגאריעס פון הלכות משפטים.
אפשר מיינט ער צו זאגן אז מ'זאל נישט טוישן די סדר? די גאנצע צייט די "וזה סדרן" - מיינט ער צו זאגן קודם הלכות שכירות, נאכדעם הלכות וכו'? אדער דאס איז די סדר ווי אזוי איך האב עס געשריבן?
איך מיין, די ווערטער "וזה סדרן" איז א הוראה פאר די מעתיק - שרייב עס איבער אויף די ריכטיגע סדר. איך ווייס נישט. ער זאגט אפשר פאר דער וואס איז מעתיק, אויב ער ווייסט נישט וואס גייט קודם, זאל ער קוקן דא. איז דאס אינסטראקציעס פאר די דרוקער?
ניין, דער רמב"ם אין א פלאץ זאגט פארוואס ער שרייבט אסאך מאל נומערן - אזוי קען איינער וואס איז מעתיק טשעקן צו ער איז גוט מעתיק. אמאל פלעגט מען איבערשרייבן איינער פונעם צווייטן.
---
הלכות שכירות זאגט דער רמב"ם האט אין דעם זיבן מצוות - דריי עשה און פיר לא תעשה.
מצוה א': דין שכיר - ווען איינער דינגט איינעם, אדער ער דינגט איינעם צו היטן אויף עפעס. ער דינגט איינעם צו ארבעטן אויף זיין פעלד, אדער ער דינגט איינעם צו היטן אויף עפעס פון אים - הייסט א שומר שכר.
שומר שכר - אזוי זאגט מען אין חדר. ווי אזוי זאגט מען אין חדר? שומר שכר? ניין, מ'זאגט שומר סוחר. ס'איז דאך אזוי, דער רבי הייסט נישט פון סוחר... איך האב קיינמאל נישט געטראכט, אבער רוב נישט חסידישע חדרים זאגן שומר סוחר.
מצוה ב': "ביומו תתן שכרו" - אז מ'האט א שכיר, און ווען מ'האט א מענטש וואס איז געדונגען, זאל מען אים געבן די באצאלונג. זאל מען אים געבן "ביומו תתן שכרו" - די געהעריגע מצוה איז די מצוה פון "ביומו תתן שכרו", אז ווען מ'נעמט אן ארבעטער דארף מען אים באצאלן יענעם טאג.
און די לאו שבו איז אז מ'זאל נישט מאחר זיין זיין שכר שכיר אחר זמנו.
ער ברענגט דא די מעשה מיט רבי זלמן - אז עפעס א איד איז געזעסן מיט דעם, און ער קוקט אויף זיין זייגער און ער הייבט אן לויפן: "אוי, ס'איז שוין אנגעקומען די זמן!" האט ער געפרעגט: "דער רבי האט שוין געדאוונט מנחה?" "יא, יא, דער רבי האט געהאט אן ארבעטער דא." אזוי דארף מען טון - ס'איז א דאורייתא, ס'איז הארבער ווי מנחה.
דער הייליגער אריז"ל שטייט אין שער המצוות אז אמאל פלעגט ער פארשפעטיגן מנחה וועגן דעם. ער האט געהאט א ביזנעס, דער אריז"ל פלעגט פירן א ביזנעס, און אמאל האט ער געדארפט צאלן פאר זיין ארבעטער.
זאגט דער חכם צבי: ער האט אפילו געקענט פארשפעטיגן מנחה ווייל ער האט נישט געהאט קיין געלט, און ער האט געגאנגען בארגן געלט צו קענען צאלן פאר זיין ארבעטער יענעם טאג.
און דער אריז"ל זאגט אז ווער עס וויל זוכה זיין צו די אורות פון שבת, דארף ער מקיים זיין זיין סגולה, און זאל מקיים זיין די מצוה.
מצוה ד': שיאכל השוכר מן המחובר בשעת מלאכה - ווען א מענטש האט א געדינגענער ארבעטער און ער ארבעט במחובר, ער ארבעט אין די פעלד, מעג ער עסן פון דעם בשעת ער ארבעט.
און די לא תעשה דערפון איז אז דער שוכר מעג נאר עסן פון די מחובר בשעת מלאכה, אבער שלא בשעת מלאכה טאר ער נישט. און ביי אונז, אויב יא, איז עס לכאורה גניבה, א געהעריגע גניבה. אבער ס'איז אן עקסטערע לאו אז ער זאל זיך נישט מורא'דיג זיין אז ווייל ער ארבעט דארטן איז עס זיינס.
מצוה ה': שלא יאכל השוכר בידו יותר ממה שאוכל - אז ער מעג טאקע עסן בשעת ער ארבעט, אבער ס'מיינט נישט אז ער מעג אנפילן זיינע טאשן.
מצוה ו': שלא יחסום שור בדישו - אז אויך ווען א שור ארבעט אויף זיין פעלד, ער מאכט דישה, ער רייניגט די גערנער פון די תבואה, זאל מען אים נישט פארשטאפן זיין מויל, ווייל ס'איז צער בעלי חיים.
---
הלכות שאלה ופקדון האט צוויי מצוות עשה - וואס זיי זענען א שואל און א שומר חינם. א שואל איז א שואל, און שומר חינם איז פקדון.
שאלה מיינט א שאלה, און אסאך מאל ביי שאלה טוט מען א פקדון - מ'געבט אים אן עקסטערן פקדון.
---
הלכות מלוה ולוה איז צוועלף מצוות - אסאך מצוות וועגן מלוה ולוה, ס'איז זייער אן ענין נפוץ - פיר עשה'ס און אכט לא תעשה'ס.
מצוה א': קודם איז דא א מצות עשה צו בארגן לעניי ישראל, א עני ואביון. וואס איז עס אן עני און אן אביון? איך ווייס נישט. דו קענסט גיין אין די שולעך צו זען - ער איז אן עני, צוויי טעג שפעטער איז ער אן אביון. ס'האט א לעוועל. אפשר איינער האט נישט קיין געלט, און איינער מיינט אז ער האט נישט קיין געלט.
מצוה ב': ולא יגוש את רעהו - מ'זאל אים נישט מוטשען צו באצאלן די חוב, אויב מ'ווייסט אז ער האט נישט. ס'איז א פשוט'ע מצוה.
אפשר מיינט דאס מ'זאל נישט נעמען קיין ריבית? ניין, באלד וועלן מיר זען עקסטער. אבער לא יגוש את רעהו מיינט אז מ'זאל אים נישט פאדערן די חוב.
דער גאון זאגט אז מ'רעדט דא פון די לוה. ס'קען זיין אז ס'איז בגדר אוכלוסים חונים. דער רמב"ם האט גראדע נישט אויסגערעכנט די לוה'ס חונים - זיי האבן נישט געגעבן א מתנה, די לוה'ס חונים האבן נישט רחמנות אויף דעם ווי די זרע. יא, ער ברענגט עס, ער ברענגט יא די הלכה, אבער אינעווייניג אין די מחבר איז ער נישט קיין... נישט אלעמאל אין די הקדמה שטייט אלע דינים פון די מצוה, ס'איז דאך נאר הערות.
מצוה ד': מ'זאל נישט נעמען א משכון בזרוע. מ'לערנט דאס איז די טייטש פון די פסוק "בחוץ תעמוד".
מצוה ה': מ'זאל צוריקגעבן די משכון ווען ער דארף עס - ס'איז די טעגליכע סדרים.
מצוה ו': שלא יאחר משכון מבעליו העני בעת צרכו לו - דאס מיינט אז ס'איז נאך אן עשה, ס'איז אן עשה.
מצוה ז': נישט צו נעמען א חובל פון אן אלמנה - דאס הייסט נישט נעמען די בגד פון אן אלמנה. באופן כללי, אן אלמנה נעמט מען נישט קיין משכון.
ס'איז די לשון "חובל" - חובל פריער האבן מיר געזען אז חובל מיינט מען איז חובל בגופו. ס'קען זיין אז עניטינג וואס דו טוסט פאר אן אלמנה שלאגסטו איר. ניין, "לא תחבול" - חובל זעט אויס אז ס'האט צוויי מיינונגען, ס'מיינט נעמען א משכון.
מצוה ח': "לא יחבול כלים שהם אוכל נפש" - כלים וואס מ'נוצט פאר אוכל נפש זאל מען נישט צונעמען, ווייל ער וועט נישט קענען יעצט ארבעטן. ס'איז א לאו.
מצוה ט' און י': צוויי מצוות לא תעשה וועגן ריבית - איינס איז דער מלוה זאל נישט געבן מיט ריבית, איינס איז דער לוה זאל נישט בארגן מיט ריבית. ווי יעדער איינער ווייסט, מ'טאר נישט נעמען און מ'טאר נישט געבן ריבית - ביידע.
מצוה י"א: אז מ'זאל נישט העלפן איינעם וואס איז מלוה בריבית אדער א לוה - "שלא יהיה עסק ביניהם, לפני עור לא תתן מכשול, לא תשיך לאחיך" - נישט קיין ערוב, צו זיין א טעקסט נישט די פסוק וואס ער ברענגט אויף דעם. נישט נאר אז דו זאלסט נישט טון קעש עדווענס, נאר אויך דו זאלסט נישט האבן א ביזנעס וואס געבט עצות פאר קעש עדווענס ביזנעס לייט.
מצוה י"ב: לא תשיך לנכרי - ווייל א גוי איז יא א מצוה צו בארגן אדער להלוותו בריבית. צו בארגן דארפסטו נישט קיין מצוה, אבער אים צו פארבארגן מיט ריבית איז א מצוה - סתם איז גוט.
מצוה י"ד איז מען זאל נישט העלפן איינער וואס איז מלווה בריבית אדער א לוה - "שלא יעסוק עמהם ולא יעיד ביניהם ולא יכתוב שטר ולא יערב". ס'איז דא אן אנדערע פסוק וואס מען ברענגט אויף דעם. נישט נאר ס'איז א שאלה פון נישט האבן א ביזנעס וואס גיט עצות פאר קעש עדווענס ביזנעסלייט.
ביי א גוי איז יא א מצוה צו בארגן אדער ללוות בריבית. צו בארגן דארף נישט קיין מצוה, אבער אים צו פארבארגן בריבית איז א מצוה - "לנכרי תשיך".
הלכות טוען ונטען - ס'איז א מצוה. דאס איז דין טוען ונטען: "הודאה במקצת", "הכל כפי הפשרה", "הצורם אוזן חמור", "עד אחד יקום בשנים". בקיצור, דארט שטייט די ענין פון א שבועה ב"הודאה במקצת".
הלכות נחלות האט מצוות עשה אחת - ווי דין סיי נחלות. די גאנצע פרשה דארט אין פרשת מטות וואס שטייט "והיה לבני ישראל לחוקת משפט" - ס'איז איין מצוה. מען קען עס צעטיילן אויף צוואנציג, "אם יבנה אין לו"... דער גאנצע ריזיגע פרק וואס הייסט "יש נוחלין ומנחילין" - אלץ איין מצוה.
נעמט א גאנצע מסכתא, ס'האט נישט קיין איין מצוה. ס'איז אינטערעסאנט, ביי בבא מציעא שטייט "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" - דאס איז ריינע פסיכאלאגיע, סברות. פארוואס די גמרא האט דארט א "רוצה להחכים בתורה"? ס'איז קיין פסוק, ס'איז נישט קיין מלאכה. דארט אין הלכות קנינים ס'דא עפעס דריי הלכות, ס'האט נישט קיין איין פסוק, ס'האט נישט קיין איין מצוה, ווייל דאס איז אלץ שכל פון די חכמים. ס'איז נישט השם ווי ס'שטייט הלכות השותפין אין די תורה - ס'איז נישט פארהאן.
בבא קמא איז געבויט אויף פסוקים, אבער בבא בתרא איז כמעט גארנישט געבויט אויף פסוקים, ווייל ס'איז אלץ אפן צו די נעגאשיעישאן צווישן די צוויי מענטשן.
די גמרא וויל אבער מאכן ווי מער סדר. מען דארף אליינס פארשטיין אביסל - א מצוה דארף מען נאר שרייבן ווען מען פארשטייט נישט.
אין ספר משפטים איז דא דריי און צוואנציג מצוות - עלף מצוות עשה און צוועלף מצוות לא תעשה.
---
אלע מצוות זענען נוגע פאר הלכות סנהדרין און פאר מנודה אויך. ס'איז דא פינף הלכות אין הלכות עדות, פינף הלכות אין הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם - דאס מיין איך וועגן די מכות סנהדרין, וויאזוי מ'מאכט סנהדרין, די הלכות עונשין וואס סנהדרין געבן. הלכות עדות, און הלכות ממרים - דאס הייסט זקן ממרא און אנדערע הלכות וואס מ'וועט לערנען מיט די צייט. הלכות אבל קומט דא אריין סאמהאו, דיני אבלות, און הלכות מלכים ומלחמותיהם.
הלכות עדות איז זייער קאנעקטעד ביי אונז אין קאפ מיט טוען ונטען, אבער ס'איז לאו דווקא, ווייל עדות איז אויך דא קידוש החודש - ס'איז נוגע פאר בית דין, וויאזוי בית דין דיעלט מיט די עדות. ס'איז דא א געוויסע כללים אז עד אחד איז נישט געטריי, און אז ס'איז נישט דווקא אין ממון איז עדות.
הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם האט דרייסיג מצוות - צען עשין און צוואנציג לאוין.
ס'איז דא א מצוה צו מאכן שופטים. ס'איז דא א מצות לא תעשה נישט צו מאכן א דיין וואס איינער דן יחידי במשפט - אפילו ער איז א גרויסער חכם אבער ער קען נישט די הלכה.
א קלייניקייט: א מענטש קען זיך מדיין זיין, נעמען עליי אבא ואביך, אבער דאס מיינט נאר באופן עראי - אבער דו קענסט אים נישט שטעלן אלס דיין אין שטאט.
מצוה ג' איז "אחרי רבים להטות" - אויב ס'איז דא א מחלוקת צווישן שופטים גייט מען נאך רוב. געווענליך איז גענוג א קליינער רוב - צוויי קעגן איינס, אדער צוועלף קעגן עלף. אבער ביי הריגה קען מען נישט גיין נאך איין מענטש.
"שלא ילין חובה מי שלמד זכות" - איינער וואס האט שוין מלמד זכות געווען אויף א בדיני נפשות, אויף איינעם וואס מ'איז דן למיתה, דער מענטש קען נישט צוריקציען און אנהייבן מלמד זיין חובה. אינטערעסאנט. די אלע זאכן זענען דיני נפשות.
נאכדעם איז דא ארבעה מיתות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, און תליה - וואס איז ווען ס'איז דא א חיוב תליה וואס איז חוץ פון די הריגה. דאס איז אלץ מצוות עשה.
ס'איז דא א מצוות עשה אויך צו באגראבן דעם נהרג - "קבור תקברנו". די כלל איז אז איינער וואס מ'האט נישט געהארגעט זאל מען באגראבן, דאס איז א מצוות עשה. קבורה איז א מצוות עשה, ס'איז א חובה. דאס שטייט ביי די נהרג, אבער ס'איז אויך דא א מצוה אויף יעדן איד. ווען מ'גייט צו א לויה און מ'לייגט דארט די זאמד, איז מען מקיים די מצוה.
"לא תלין נבלתו" - ס'איז א מצות לא תעשה נישט צו לאזן איבערנעכטיגן דארט אויפ'ן בוים.
נאכדעם איז דא א לאו פון "לא תחיו מכשף". אינטערעסאנט - פשט איז מכשף מיט א ספעציעלע לאו מ'זאל נישט מחיה זיין. דאס מיינט סתם אזוי זאל מען אים הרג'ענען.
ס'איז דא א מצוות עשה צו געבן מלקות פאר א רשע - דאס הייסט ווער ס'איז חייב מלקות. ס'איז דא א מצות לא תעשה נישט צו געבן צופיל מלקות.
"לא להרוג נקי באומדן הדעת" - זייער וויכטיג. אפילו מ'זעט און ס'טראכט זיך אז מ'איז מסתמא אז יענער האט געהארגעט, דארף מען גיין מיט עדים ממש.
מצוה י"ד איז נישט מאניש'ן אן אונס - איינער וואס איז געווען אונס צו טון עפעס, זאל מען אים נישט עונש'ן פאר דעם דבר.
מצוה י"ח איז "לא לחוס על הורג חבירו או חובל בו" - נאך איינער פון די הלכות און מצוות. איינער וואס איז א הורג אדער א חובל, זאל מען נישט "לא תחוס עינך".
נאכדעם איז דא ענינים פון צדק - מ'זאל גיין גלייך מיט יושר, נישט מיט זייטיגע חשבונות.
ס'איז דא א מצוה נישט צו מרחם זיין אויף אן עני מאן.
"לא להדר גדול בדין" - דאס איז פשוט אויסגעבויט אויף די לשונות פון די פסוקים. דארט שטייט "כי תראה", דארט שטייט "לא תכחישו".
און דא איז דא די לאו פון "ודל לא תהדר בריבו".
מ'האט דא דריי וועגן וויאזוי די בית דין זאל נישט פארקרימען די משפט:
1. רחמנות האבן ווייל ער איז אן ארעמאן
2. פארקערט - ווייל ער איז א חשוב'ער מענטש זאל מען וועלן פסק'ענען
3. ער איז עניוועי א רשע, זאל ער שוין כאפן פעטש, זאל ער שוין דארפן באצאלן
נאכדעם איז דא א כללות'דיגע לאו פון "לא תטה משפט".
נאכדעם איז דא מענטשן וואס זענען נעבעך - ווי א גר, יתום - איז אויך דא אן איסור.
אינטערעסאנט - מ'זאגט נישט אויף משפט גבי יתום אויך די פארקערטע, אז מ'זאל נישט מרחם זיין. דאס איז שוין אינקלודעד אין דעם "ודל". א גר און א יתום, אן ארעמאן אפשר אויך.
נאכדעם איז דא אויך די כללות'דיגע מצוות עשה פון "בצדק תשפוט עמיתך" - דאס איז לכאורה די אפאזיט פון "לא תעשו עול במשפט".
"שלא לירא בדין מאיש זרוע" איז אויך זייער ענליך צו "שלא להדר גדול בדין". אבער דאס איז דיפערענט: "גדול" מיינט מ'טוט עס אלס רעספעקט, און דאס טוט מען עס אלס פחד. ער איז א שיינע איד. דארט טוט מען עס אלס רעספעקט, און דא טוט מען עס אלס פחד. אדער מ'האט הנאה פון אים מער - דאס איז א חילוק.
"שלא ליקח שוחד" - מ'זאל נישט נעמען שוחד. פרובירן איז מען נישט יוצא - מ'זאל נישט נעמען שוחד.
נאכדעם איז דא "שלא לשאת שמע שוא" - דאס מיינט מ'זאל נישט הערן קיין לשון הרע, אדער עדות שקר, נישט נאר לשון הרע.
ס'איז דא דריי זאכן דא. אז דער מענטש האט פארלוירן אין דין תורה גייט ער יעצט שעלטן. מ'זאל נישט שעלטן נישט די דיין, נישט די נשיא. וואס הייסט די נשיא? דער מלך וואס האט געשטעלט די דיין אפשר. די נשיא איז די נשיא - ס'קען זיין די ראש הסנהדרין. און סתם א איד, א כשר'ער איד, זאל מען נישט שעלטן.
---
הלכות עדות האט אכט מצוות - דריי עשין און פינף לא תעשה.
ס'איז דא א מצוות עשה ווען ס'איז דא אן עדות אז מ'זאל קומען אין בית דין מעיד זיין.
ס'איז דא א מצוות עשה פאר די בית דין "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" - גוט אויספארשן די עדים.
ס'איז דא א מצות לא תעשה אז א עד שלא יורה הוא עד בדין זה שהעיד בו בדין נפשות - דאס הייסט בדיני נפשות, איין עד נעשה דיין.
נאר דער אייבערשטער איז יודע ועד. ס'איז א שאלה - דער אייבערשטער דארף פאלגן די גאנצע תורה? ס'איז א תורה'דיגע גדר? אפשר דער אייבערשטער... פארדעם שטייט, ס'איז דא א סתירה, איך האב גערעדט אמאל וועגן דעם - ס'איז דא א מחלוקת תנאים. ווייל אין אן אנדער פלאץ שטייט בפירוש "ונרדמו" - אז דער אייבערשטער איז מסייע, ס'שטייט אין די מדרש אז דער אייבערשטער איז מסייע פאר א בית דין של מעלה, פארוואס? ווייל זיי זאלן נישט קענען פסק'ענען לחוב.
ס'שטייט אויך אין די משנה "אל תדין יחידי שאין דן יחידי אלא אחד" - משמע ער מעג יא. וואס איז ער מעג ווערן יא? א מדת חכם קעגן די תורה? ווייל ער איז אחד ואין מספר - ס'איז אן אנדערע מין אחד. דאס איז וואס מיר לערנען אין ספר המדע - אחד ואין מספר.
"שלא יקום דבר בעדות אחד" - מ'זאל נישט קענען מאכן קיין עד אחד.
מצוה ח' איז אז א בעל עבירה זאל נישט מעיד זיין - דאס איז פסול לעדות.
מצוה ט' איז אז א קרוב זאל נישט מעיד זיין.
מצוה י' איז אז מ'זאל נישט זאגן קיין עדות שקר - אויך אין די עשרת הדברות איז דא די ריכטיגע זאך, מ'זאל נישט זאגן קיין עדות שקר.
מצוה י"א איז אז מ'זאל מאכן פאר עדים זוממים וואס זיי האבן געוואלט טון - דאס איז די דין פון עדים זוממים.
---
נאכדעם איז דא "לא תסור מן הדבר". איין עשה איז מ'זאל טון על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול - מצות עשה. און קעגן דעם איז דא א מצות לא תעשה "לא תסור מן הדבר".
נאכדעם איז דא א מצות לא תעשה וואס איז לכאורה פאר די בית דין - אז מ'זאל נישט מוסיף זיין אויף די תורה, נישט מצות שבכתב און נישט בפירוש על פי הדיבור, מ'זאל נישט צולייגן אויף די תורה. נאכדעם איז דא נאך א לא תעשה "שלא לגרוע".
פאר וועם איז די מצוה? אויף די בית דין - אז בשעת די בית דין מאכט גזירות ותקנות, זאלן זיי נישט זאגן אז זיי לייגן צו אויף די תורה, אזוי ווי דער רמב"ן האט געלערנט פשט.
נאכדעם איז דא נאך ענינים פון authority וואס מ'דארף רעספעקטן. "ממרא" מיינט א לשון פון מורד זיין - סורר ומורה, מורד זיין אין דעם וואס מ'דארף מכבד זיין.
נאכדעם - שלא לקלל אב ואם. איז דא א ליסט פון מענטשן וואס מ'דארף רעספעקטן - א טאטע און א מאמע זאל נישט שעלטן. די שלילת הכלל דיין האט ער געלייגט פריער - פריער איז שוין געווען א ליסט פון דריי: נישט מקלל זיין א דיין, א נשיא, און א תלמיד חכם.
יעדער האט א שייכות מיט בית דין.
שלא יקלל אב ואם - דא איז דא א ליסט פון מענטשן וואס מ'דארף רעספעקטן. א טאטע און א מאמע זאל נישט שעלטן.
שלא יקלל דיין האט ער געלייגט פריער. פריער איז שוין געווען א ליסט פון דריי מענטשן וואס מ'זאל נישט מקלל זיין: א דיין, א נשיא, און א חרש. ס'איז דא א פערטע, דער אב ואם, וואס דאס האט ער אריינגעלייגט דא.
מכה אב ואם האט ער אויך געלייגט דא אין הלכות ממרים - נישט שלאגן די אב ואם, און מכבד זיין אב ואם, און לירא מאב ואם.
ס'איז דא פיר מצוות וואס איז בעיסיקלי אין די קעטעגאריע פון כיבוד אב ואם, און דאס לייגט ער אין הלכות ממרים, ווייל דער ממרים איז די בית דין און אויך דער טאטע און מאמע. זייער וויכטיג - מענטשן מיינען אז די טאטע מאמע איז נישט וויכטיג, אדער די בית דין איז נישט וויכטיג, ביידע זענען וויכטיג.
נאכדעם איז דא אויך די איסור פון מ'זאל נישט זיין קיין בן סורר ומורה על קול אביו ואמו.
ס'איז אינטערעסאנט, דא האט דער רמב"ם געטוישט - ער האט נישט געלייגט די איסור פון זולל וסובא, ער האט געלייגט א כללי'דיגע איסור אן א טאטע מאמע אין פיקטשער. דא איז אן עקסטערע זאך פון נישט זיין א מחוצף, פון נישט זיין סורר ומורה על קול אביו ואמו.
---
נאכדעם איז דא די הלכות אבל, וואס האט פיר מצוות - איין עשה און דריי לאוין.
די מצות עשה - מתאבל זיין על הקרובים, אפילו א כהן איז ער נאך מתאבל אויף זיינע קרובים, וואס הייסט א כהן הדיוט, א כהן גדול נישט.
פאר איין אדם איז אבל על הרוגי בית דין. איך האב געזען אין מפתח על הלכות אבל דא, אז אונז האבן יא געהאט די מצוה פון קבורה ביום מיתה, און נאר אויף הרוגי בית דין איז נישט מתאבל.
אבער למעשה הייסט יעדער מאל אז א איד שטארבט, איז אזוי - ווען ס'איז אן הרוג בית דין פרייט מען זיך אביסל אז ברוך השם מיין קרוב איז נישט געווען אזא חמור עוון, וואס מ'קען זיך נישט מתאבל זיין אויף אים אפילו.
פון דא איז א ראיה פארקערט פון די מעשה וואס איך האב דיר געזאגט פון ר' חיים בריסקער, ווייל ער זאגט דא אז די סיבה איז נישט וועגן וואס ס'באלאנגט פאר בית דין, נאר ווייל פונקט העפפענס צו זיין אזוי. מ'מוז זאגן אז יענע מעשה איז געווען מער בבחינת פסיכאלאגיע ווי בבחינת הלכה.
שלא יטמא כהן גדול לקרובים - דאס איז אזויווי פארקערט פון כהן הדיוט אז ער מוז.
יעדער איד, נישט נאר א כהן גדול, קל וחומר פון א כהן גדול - יעדער איד מוז זיך מטמא זיין, אנדערע ווערטער, ער מוז גיין צו לוויות, ער מוז זיך מטמא זיין. א כהן גדול טאר נישט, עס איז דא א איסור אז א כהן גדול זאל זיך מטמא זיין צו א מת בעולם, ער האט אן עקסטערע לאו, עקסטערע טומאה. און א כהן הדיוט אויכעט האט א מצוות לא תעשה אז ער זאל זיך מטמא זיין פאר אביסל נישט זיין קרוב, נאר פאר קרובים.
א סתם איד דארף יא. קיינער זאל נישט טראכטן אז סתם א איד איז א מצוה צו גיין צו אנייד, צו זיך מטמא זיין צו אנייד - דאס איז א מצוה פון די מצוות, ס'איז גאר א גרויסע מצוה.
---
הלכות מלכים ומלחמותיהם האט 23 מצוות - 10 עשה און 13 לא תעשה.
מצוה א' - למנות מלך בישראל - צו ממנה זיין א מלך, אזויווי מיר האבן שוין פריער געהאט אז מ'זאל ממנה זיין א דיין.
שלא ימנו מקהל גרים - דער מלך וואס מ'איז ממנה. א שופט איז נישט דא קיין איסור אז מ'זאל נישט נעמען פון גרים, נאר א מלך. עס איז לכאורה יא דא ווייל כל נשיא שבישראל, יא, אבער זיי זענען געווען נשיאי הסנהדרין.
שלא ירבה לו נשים - דער מלך זאל נישט האבן צופיל נשים.
שלא ירבה לו סוסים.
שלא ירבה לו כסף וזהב - נישט האבן צופיל.
להחרים - אז דער מלך אדער דער מנהיג פון אידן זאל מחרים זיין שבעה עממין. מחרים זיין איז א שיינע לשון פון הארגענען. מחרים מיינט נישט אוועקנעמען חרם, ס'מיינט דעסטרויען.
שלא להחיות מהם נשמה - דאס איז א לאו עשה אויף די זעלבע זאך.
מצוה ח' - למחות זרעו של עמלק.
מצוה ט' - אז מ'זאל אייביג געדענקען וואס ער האט אונז געטון כדי מ'זאלן וועלן מוחה זיין זרעו.
מצוה י' - שלא לשכוח מעשה עמלק אשר עשה בדרך - וואס זיי האבן געקומען אויפן וועג, אז עס איז שוין חוצפה. דאס איז געווען עורב בדרך.
מצוה י"א - שלא לשכון - מ'זאל נישט וואוינען אין ארץ מצרים, און דאס איז קאנעקטעד מיט שלא ירבה לו סוסים, מ'זאל זיך נישט מערן סוסים כדי נישט צו גיין צו ארץ מצרים.
מצוה י"ב - אז ווען א מלך גייט ארויס אין מלחמה, א מלחמת הרשות, זאגט דער רמב"ם אז מ'זאל קודם שיקן שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ווען מ'נעמט זיי ארום, ווען מ'בלאגערט זיי, ולדון בה - זאל דאן זיין אין די הצעות שלום, מ'זאל דילן מיט זיי, אזויווי ס'שטייט אין די תורה "אם תשלם" און "אם לא תשלם".
וואס מיינט "ולדון בה"? איך האב געטראכט אז "ולדון בה" מיינט אזויווי די אלע "לדון" פון די אלע מצוות - מ'וועט זיך פירן די דינים דא, א גאנצע סדר איבער דא שלום, ווען לא תשלם, ער וועט טון די גאנצע זאך. איך האב געזען איינער זאגט אז ס'מיינט לשלוח שלום, און אויב זיי האבן געשיקט, אויב די מענטשן האבן קודם געשיקט א שלום, זאל מען דן זיין אין די שלום. איך מיין אז איך האלט אז מיין פשט איז בעסער - ווייל אין די לשון הרמב"ם זאגט מען נישט "לדון" זיך דן זיין, ס'מיינט מער אזויווי די דין המצוה מיט די אלע פרטים.
מצוה י"ג - שלא לדרוש שלום עמון ומואב בלבד - דאס איז אנדערע יושבי ערי ארץ ישראל, אבער עמון ומואב איז דא א לאו נוסף. אויב גייט מען מלחמה מיט עמון ומואב פאר סיי וועלכע ריזן, זאל מען נישט אנהייבן מיט שלום.
מצוה י"ד - ווען מ'גייט אין מלחמה, מ'איז מחריב, אבער אילני מאכל זאל מען נישט משחית זיין במצור ווען מ'נעמט ארום די שטאט.
מצוה ט"ו - להכין יד - שיצא בו בעל המלחמה להפנות בו על המחנה. דער וואס גייט אין מלחמה, אין די מחנה פון מלחמה, מען זאל מאכן א ספעציעלע פלאץ וואו מ'גייט ארויס.
מצוה ט"ז - להכין יתד לחפור בו - צו באדעקן נאכ'ן ארויסגיין.
מצוה י"ז - מ'זאל ממנה זיין א כהן משוח מלחמה, אז ער זאל זיין דער וואס רעדט באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
מצוה י"ח - אז א מענטש וואס האט פריש חתונה געהאט, אדער האט געבויט א פרישע בנין, אדער נטע א פרישע כרם, זאלן נישט גיין אין מלחמה, נאר זאלן זיין אינדערהיים און זאלן זיך פרייען מיט זייער נייע קנין - זייער נייע פרוי אדער בנין אדער כרם - א גאנצע יאר, און פאר די תכלית ברענגט מען זיי צוריק פון מלחמה.
מצוה י"ט - אז דער אויבנדערמאנטער מענטש, א מענטש האט א נייע אשה אדער עפעס, זאל נישט נאר אין מלחמה נישט גיין, נאר קיין שום אנדערע זאך פון צרכי העיר - "שלא יעבור עליו דבר".
וואס איז דער טייטש פון "דבר"? "לא יעבור עליו דבר" מיינט "לא יעבור עליו דבר של הלוואה". אבער "ולא יצא" מיינט אז ער זאל נישט ארויסגיין אויך נישט לצרכי העיר אדער לצרכי הגדוד וכיוצא בדברים אלו. "צרכי הגדוד" מיינט אפשר אז ער גייט נישט אין מלחמה, אבער ער העלפט נישט אויך - דער "דזשאבניק", דער וואס איז עוסק אין די זיצן אויף... ער זיצט שוין אויף דעם אויך נישט.
מצוה כ' - שלא לירא - אז מ'זאל נישט ווערן צובראכן און אנטלויפן פון די מלחמה, "ולא יחזור אחור בשעת מלחמה".
מצוה כ"א - דין יפת תואר - אז ווען א מענטש טרעפט א יפת תואר אין מלחמה, וויאזוי דילט מען מיט איר.
מצוה כ"ב - אז די יפת תואר, אויב האט מען נישט חתונה מיט איר, זאל מען איר נישט פארקויפן, און אויך זאל מען איר נישט האלטן פאר אן עבד - דאס איז "אחר אשר עניתה".
---
קומט אויס, אין דעם גאנצן ספר שופטים איז דא פיר און זיבעציג מצוות - זיבן און צוואנציג מצוות עשה און זיבן און פערציג מצוות לא תעשה.
קומט אויס, אין אלע פערצן ספרים איז דא דריי און אכציג הלכות, און תרי"ג מצוות.
---
דא זאגט ער אן הקדמה פשוטה:
> "ועתה נתחיל לבאר הלכות כל מצוה ומצוה וכל הדינים הנגללים עמה"
ער זאגט אז ער גייט נישט נאר זאגן עקזעקטלי וואס ער האט דא געשריבן, נאר אסאך מאל קומט מיט "דרך אגב" נאך וויכטיגע זאכן פון חז"ל. פארוואס? ווייל דאס איז דאך פשוט און אמת.
עד כאן איז די הקדמות הרמב"ם.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
דער שיעור ענדיגט די סעריע וועגן דעם רמב"ם'ס ארגאניזאציע פון זיינע ספרים. דער מגיד שיעור ברענגט א הקדמה בשם דער ליובאוויטשער רבי אז פאר מען הייבט אן לערנען רמב"ם זאל מען זאגן א קאפיטל תהילים. וועגן דער שאלה צו מען קען פסק'ענען פון רמב"ם, ווערט געענטפערט אז דורך לערנען רמב"ם לערנט מען די כללים און פרטים פון הלכה, און דער חזון איש האט געהאלטן אז ווען איינער לערנט דורך א סוגיא און עס קומט אים אויס קלאר, מעג ער זיך אזוי פירן.
ספר טהרה האט אכט קאטעגאריעס מיט צוואנציק מצוות (18 עשה, 2 לא תעשה): הלכות טומאת מת, פרה אדומה (די פרה און מי נדה), טומאת צרעת (אכט מצוות - להורות בצרעת, נישט אפשניידן סימני טומאה, טהרת צרעת, צרעת הבגד/הבית), מטמאי משכב ומושב (נדה, יולדת, זבה, זב), שאר אבות הטומאות (נבילה, שרץ, שכבת זרע, און אינטערעסאנט - עבודה זרה וואס איז מטמא כשרץ), טומאת אוכלין, כלים (באזונדער - ס'איז די ערשטע הלכות אן א ספעציפישע מצוה), און מקוואות - די איינציגע וואס איז נוגע למעשה היינט.
ספר נזיקין האט 36 מצוות אין פינף קאטעגאריעס: הלכות נזקי ממון (ארבעה אבות - שור, בור, מבעה, הבער), הלכות גניבה (זיבן מצוות - נישט גנב'ענען, כפל, צדק מאזנים, נישט האבן פאלשע משקלות, הסגת גבול, גונב נפשות), הלכות גזילה ואבידה (זיבן מצוות - לא תחמוד, לא תתאוה, השבת גזילה). דער חילוק צווישן לא תחמוד (מעשה) און לא תתאוה (מחשבה) ווערט באשפראכן - לא תחמוד גייט נאר אויף עפעס וואס יענער וויל נישט פארקויפן. הלכות חובל ומזיק און הלכות רוצח ושמירת נפש (17 מצוות) כוללן: נישט הרג'ענען, ערי מקלט, עגלה ערופה, לא תשים דמים בביתך, און "כל המרחם על אכזרים" - נישט האבן רחמנות אויף א רודף.
ספר קנין האנדלט מיט קנינים: הלכות מכירה (5 מצוות - מקח וממכר, אונאה בממון, אונאה בדברים, ספעציעלע איסורים קעגן אונאה פון א גר צדק), זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין (אן מצוות), און הלכות עבדים (13 מצוות - קניית עבד עברי, שלא יעבידנו בפרך, להעניק בצאתו, ליעדה, און שלא להסגיר עבד שברח מחו"ל לא"י).
ספר משפטים האט 79 מצוות. הלכות שכירות (7 מצוות) כולל "ביומו תתן שכרו" - דער אריז"ל זאגט אז ווער עס וויל זוכה זיין צו אורות פון שבת דארף מקיים זיין די מצוה. הלכות מלוה ולוה (12 מצוות) כולל מצות עשה צו בארגן לעניי ישראל, איסורי ריבית (פאר מלוה, לוה, און מסייע), אבער "לנכרי תשיך" איז א מצוה. אינטערעסאנט: בבא בתרא איז כמעט נישט געבויט אויף פסוקים - "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" איז ריינע סברות.
הלכות סנהדרין (30 מצוות) כולל: מאכן שופטים, אחרי רבים להטות, ארבע מיתות בית דין, קבורה, מלקות, און "לא להרוג נקי באומדן הדעת" - מ'דארף עדים ממש. הלכות עדות (8 מצוות) כולל קומען מעיד זיין, ודרשת וחקרת, און עדים זוממים. הלכות ממרים כולל לא תסור, און כיבוד אב ואם (4 מצוות) - דער רמב"ם לייגט דאס דארט ווייל "ממרים" כולל ביידע בית דין און עלטערן. הלכות אבל (4 מצוות) - מתאבל זיין על הקרובים איז א מצוה, אבער אויף הרוגי בית דין נישט.
הלכות מלכים ומלחמותיהם (23 מצוות) כולל: למנות מלך, שלא ירבה לו נשים/סוסים/כסף, להחרים שבעה עממין, למחות זרעו של עמלק, שלא לשכון בארץ מצרים, שיקן שלום קודם מלחמה, נישט משחית זיין אילני מאכל, און יפת תואר. דער רמב"ם פארענדיגט: אין ספר שופטים איז דא 74 מצוות, און אין אלע 14 ספרים איז דא 83 הלכות און תרי"ג מצוות, און ער וועט מבאר זיין יעדע מצוה מיט "כל הדינים הנגללים עמה".
איך האב געזען א שיעור פון הרב ברוין, דער רב פון קראון הייטס, ביי א סיום הרמב"ם. ער האט נאכגעזאגט אז דער ליובאוויטשער רבי האט געזאגט אז ס'איז זייער שווער צו לערנען יעדן טאג רמב"ם, אבער ס'איז א גרויסע זאך צו מצליח זיין. דער רבי האט מצווה געווען אז פאר מ'הייבט אן צו לערנען זאל מען זאגן א קאפיטל תהילים, און זיך מתפלל זיין אז ס'זאל געלונגען דער המשך השיעור, ס'זאל קיינער נישט פאלן, און מ'זאל האבן כח און חשק און התמדה.
דוד המלך האט מתפלל געווען אז זיין תהילים זאל זיין אזויווי נגעים ואהלות - אז מ'נוצט תהילים צו קענען לערנען נגעים ואהלות איז גאר גוט, און מ'איז מקיים דוד המלך'ס בקשה.
מענטשן זענען אסאך מאל וואריד און זאגן מ'טאר נישט לערנען רמב"ם ווייל מ'טאר נישט פסק'ענען פון דעם - די הלכה איז נישט אלעמאל ווי דער רמב"ם.
דער אמת איז אז יא, מיר קענען נישט פונקט די פסק הלכה אין חושן משפט און יורה דעה - פונקטליך צו מ'מעג צוריקלייגן די טאפ שבת אזוי און אזוי, צו דער רמב"ם איז צו מקיל, און ממילא אויב איינער איז מקיל לויט דער רמב"ם גייט ער קעגן די מנהג וואס איז מחמיר.
אבער - רוב אידן, זייער פראבלעם איז זיי ווייסן בכלל נישט אז ס'איז דא אזא זאך. זיי ווייסן אז ס'איז דא שבת, יעדער איינער ווייסט, אבער זיי ווייסן נישט פונקטליך בכלל אז ס'איז דא א הלכה פון שיעור הטמנה, און וויאזוי מ'רופט עס בכלל. ווען מ'לערנט רמב"ם געפינט מען אויס, און ערגסטע זאך וועט איינער מקיל זיין אזויווי דער הייליגער רמב"ם.
ס'איז אסאך א שפעטערע לעוועל צו וויסן א געוויסע מנהג להלכה למעשה. אבער קודם - דורך לערנען רמב"ם האט מען אסאך מער געווינען פון וויסן אלע יסודות, כללים און פרטים. נאכדעם, אויב למעשה איינער וויל פרעגן א לאקאל מורה הוראה אדער אריינקוקן אין משנה ברורה, איז דאס א געוואלדיגע זאך.
אפילו ביי די זאכן וואס זענען יא נוגע למעשה - הלכות חמץ איז נוגע למעשה, אבער רוב מענטשן האבן פארגעסן בכלל אז ס'איז דא אזא מצוה.
דער חזון איש האט געהאלטן אז ווען א איד לערנט דורך א סוגיא און ס'קומט אים אויס זייער קלאר א געוויסע מהלך, מעג ער זיך פירן אזוי. קען זיין איינער וואס איז א תלמיד פון רמב"ם, ער לערנט אייביג רמב"ם, ער זעט די סוגיא - זיין גאנצע בליק אויף התחלת הש"ס איז מסודר מיט די סדר פון רמב"ם. אבער נאכאמאל, מ'זאל זיך נישט פארלאזן אויף דעם למעשה.
א יעדער איינער פירט זיך ווי ס'איז מקובל - בעיקר טוט מען וואס מ'האט געזען ביי די עלטערן און וואס מ'האט געזען ביי די קהילה.
---
דאס איז דער לעצטער שיעור פון די הקדמות פון די רמב"ם. מיר האבן געלערנט די לאנגע הקדמה פון די רמב"ם וואס ער איז מסביר די יחס פון תורה שבכתב און תורה שבעל פה, אויסגערעכנט די רשימה פון די תרי"ג מצוות, און נאכדעם דער רמב"ם גייט אריין און ער עקספלעינט זיין סדר וויאזוי ער האט מסדר געווען זיינע פערצן ספרים.
ספר טהרה האט אכט קאטעגאריעס פון הלכות:
הלכות מקוואות איז למעשה די איינציגסטע וואס איז נוגע למעשה פון די גאנצע זאך, ווייל א מקוה דארף מען נאך אלץ מאכן לויט די הלכות מקוואות. ס'איז אפשר עפעס דערפון נוגע פאר א כהן אפילו בזמן הזה - איך דארף אכטונג געבן פון נישט זיך מטמא זיין.
הלכות טומאת מת איז דא איין מצות עשה אחת. דאס איז אפשר די ערשטע גאנצע סוגיא פון הלכות וואס האט נאר איין מצוה - והיא דין טומאת מת.
הלכות פרה אדומה יש בה כלולות שתי מצות עשה:
א. דין פרה אדומה - די דין פון מאכן א פרה אדומה
ב. נאכדעם וואס מ'האט שוין געשאכטן די פרה אדומה - די וועג וויאזוי מ'איז מטהר. מ'מישט אויס די אפר הפרה מיט וואסער און ס'ווערט גערופן "מי נדה" - נדה איז א לשון פון שפריצן. די מצוה איז דין טומאת מי נדה וטהרתן - ס'איז מטמא די וואס באנוצן זיך מיט די מצוה: מטהר טמאים און מטמא טהורים.
אינטערעסאנט - אין די ליסט פון תרי"ג מצוות האט דער רמב"ם גערופן פרה אדומה (מצוה ק"ג): "מצות פרה אדומה להיות אפר מוכן." אבער דא האט ער עס געטוישט און געשריבן "דין פרה אדומה." איך זע אז אין ספר טהרה איז "דין" געווארן זיין שפראך.
הלכות טומאת צרעת יש בכללן שמונה מצוות - שש מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה:
א. להורות בצרעת אדם כדין הכתוב בתורה - אז דער כהן זאל זיך אפגעבן מיט די הלכות פון ווען א מענטש טרעפט א צרעת אויף זיין גוף, ווען ס'איז כשר און ווען ס'איז טמא.
*שאלה:* איז די מצוה "להורות" - א מצוה אויף דעם כהן להורות? אדער די מצוה איז די דיני צרעת אזוי ווי ער זאגט "דין פרה אדומה"?
ב. שלא יקוץ סימני טומאה - מען זאל נישט אפשניידן א נגע, אפילו נאר אביסל, אזוי אז מ'נעמט אראפ די אביסל פון די נגע וואס מאכט עס טמא.
ג. שלא יגלח הנתק - ווען מ'האט א נגע אויף די האר וואס הייסט נתק, זאל מען נישט אפשניידן די האר.
ד. שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו - איינמאל מ'איז באשטעטיגט אלס א מצורע, שיקט מען אים ארויס מחוץ למחנה, ער צערייסט די בגדים, ער לאזט זיך וואקסן די האר.
דער רמב"ם'ס לשון איז אינטערעסאנט: די תכלית פון די זאך איז אז ער זאל ווערן מפורסם - "טמא טמא יקרא", מענטשן זאלן וויסן אז ער איז טמא. אבער דער רמב"ם זאגט נישט אז ס'איז דא מעשים וואס מ'דארף טון און די פועל יוצא דערפון איז אז מ'ווערט מפורסם. נאר פארקערט - די מצוה איז לפרסם, און ס'איז דא פארפאסט וויאזוי דאס צו טון.
*נפקא מינה:* אפשר קען מען לערנען אז אויב ס'איז דא אן אנדערע וועג פון מפרסם זיין, דארף מען עס קענען טון.
דער צאנזער רב האט געזאגט אז "טמא טמא יקרא" איז די רעזולטאט פון די אלע זאכן - ווען א מענטש טוט אזוי, אלע מענטשן וואס גייען אדורך זאגן אז ער איז טמא.
ה. טהרת צרעת - וויאזוי מ'איז מטהר א צרעת
ו. מצות גילוח המצורע בכל שער שבו - ווען ער ווערט טהור דארף ער אפשניידן די האר
ז. דין צרעת הבגד - אויב מ'טרעפט א צרעת אויף א בגד
ח. צרעת הבית - ווען מ'טרעפט א צרעת אויף א בית
"מטמאי משכב ומושב" מיינט די טמאים וואס זענען מטמא משכב ומושב - נדה, זבה, יולדת און זב. זיי באלאנגען אין איין קאטעגאריע ווייל זיי האבן אלע די זאך אז זיי זענען מטמא משכב ומושב.
יש בכללן ארבע מצוות:
- דין טומאת נדה
- דין טומאת יולדת - נאכן געבוירן א קינד איז מען טמא פאר א שטיק צייט
- דין טומאת זבה - א פרוי זבה
- דין טומאת זב - א זכר וואס איז א זב
אויסער וואס ער האט שוין אויסגערעכנט טומאת מת און נדה וואס זענען אן אב הטומאה, איז שאר אבות הטומאה.
יש בכללן שלש מצוות:
- דין טומאת נבילה - א נבילה איז אן אב הטומאה
- דין טומאת שרץ
- דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע איז מטמא
עבודה זרה - אין די גמרא שטייט "עבודה זרה מטמא כשרץ." ויש טומאה מדברי סופרים - ער רעכנט אויס די טומאה מדברי סופרים.
דער נעקסטער קאטעגאריע פון הלכות איז שאר אבות הטומאה. אויסער וואס ער האט שוין אויסגערעכנט טומאת מת, און נדה איז דאך אן אב הטומאה, און אזוי ווייטער - איז שאר אבות הטומאה. ויש בכללן שש מצוות עשה, וזהו פרטן. ער רעכנט אויס: דין טומאת נבילה - א נבילה איז אן אב הטומאה. די זעלבע זאך א שרץ - דין טומאת שרץ. דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע איז מטמא.
עבודה זרה - אינטערעסאנט, עבודה זרה איז אין די גמרא "עבודה זרה מטמאה כשרץ, ותמונתה מדברי סופרים." ס'איז אינטערעסאנט אז ער וואלט געקענט אויסרעכענען קודם דין טומאת שכבת זרע, נאכדעם דין טומאת שרץ, צו לייגן די עבודה זרה גלייך לעבן דעם. מ'וועט זען די עקזעקט סדר.
אויך אינטערעסאנט אז עבודה זרה לייגט ער נישט ביי הלכות עבודה זרה. איי געס ווייל דאס איז עבודה זרה וואס איז שוין נוגע טומאה.
הלכות טומאת אוכלין - מצוות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן. וויאזוי משקין ואוכלין ווערן טמא, און וויאזוי מ'קען זיי רייניגן.
הלכות כלים - וזהו פרטן. דא ברענגט ער נישט ארויס קיין מצוה בכלל. ענין אלו ההלכות - דאס איז דאך די ערשטע וואס מיר האבן געטראפן אן א מצוה. ער זאגט נישט אז ס'איז דרבנן, ער זאגט די הלכות, ס'איז דאורייתא, אבער ער זאגט נישט וויפיל מצוות.
ענין אלו ההלכות פון הלכות כלים: לידע הכלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטומאות - וועלכע כלים איז מקבל טומאה פון די אלע אויסדערמאנטע טומאות, וכלים שאינן מטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים - וויאזוי ווערן כלים טמא, וכיצד הן נטהרין - און וויאזוי זיי ווערן טהור.
בעצם די אלע זאכן זענען דאך אויך מצוות, ווייל אויב א כלי ווערט טמא פון א טומאת מת, איז דאס א חלק פון די מצות טומאת מת. אבער ס'איז דא אן עקסטרע קאטעגאריע פון וויאזוי כלים ווערן טמא.
ס'איז דא א גאנצע מסכת כלים. ווען דער רמב"ם וואלט געטראפן תלמידים וואס לערנען די דינים פון כלים, וואלט ער געווען זייער העפי, ווייל ליידער איז נישטא. ס'איז דא א גאנצע הלכה - וואס איז די ענין פון די אלע הלכות? ס'איז אלעס דאורייתא, ווייל ס'איז מטמא מדאורייתא. ס'איז נאר אז די... לכאורה אויף טומאת מת איז אויך דא די זאכן, אבער די ווארט איז אז ס'איז אזוי ווי א תנאי - ס'איז מער אזוי די חפץ וואס איז מקבל טומאה, און נישט הלכות ווי אזוי צו ווערן טמא, נאר אז דאס איז מקבל טומאה. ס'איז אינטערעסאנט, ס'איז דא א גאנצע מסכת כלים, א גרעסערע מסכת.
די הלכות פון מקוואות. מצוות עשה אז "ויהי שיטבול כל טמא" - אלע מיני טמאים זאלן זיך טובל'ן אין מיין מקוה, "ואחר כך יטהר" - און נאכדעם וועלן זיי ווערן טהור.
אלע טמאים, חוץ פון א טמא מת. ווייל א טמא מת דארף נאך האבן פרה אדומה. ס'העלפט גארנישט א מקוה פאר א טמא מת. קומט אויס, ס'העלפט גארנישט. ווען ס'איז נישטא קיין פרה אדומה, זאגט מען נישט אז מ'זאל גיין כאטש אין מקוה - ס'איז נישט משנה. בערך אזוי ווי מ'זאגט אז ווען מ'קען נישט גיין אין מקוה זאל מען זיך וואשן די הענט. ס'איז נישט משנה הלכתית.
מענטשן גייען אין מקוה נאך א לויה, ס'איז דא אזא מנהג. וואשן די הענט איז וועגן די רוחות צו עפעס, נישט וועגן די טומאה. אבער איך האב געזען א ווארט, איך געדענק נישט פון וועלכע חסידישע ספר, ער זאגט אז דאס איז וואס איז דער ענין פון "מקוה טהרתם לפני ה' תטהרו" - אז אפילו ווען מ'קען נישט ווערן אינגאנצן ריין, זאל מען זיך כאטש טובל'ן אין מקוה. אז מקוה העלפט נישט פאר די טומאת מת, אבער פון דעסטוועגן, רייניג דיך די מערסטע וואס דו קענסט, אפילו אויב ס'העלפט נישט אינגאנצן.
"נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה" - אין גאנצן ספר טהרה איז דא צוואנציג מצוות, "מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתים מצוות לא תעשה."
ס'זעט מיר אויס אז דער רמב"ם האט געמאכט אסאך ארבעט אויף ספר טהרה צו מאכן א סדר. ס'איז דא א גאנצע הקדמה פון דער רמב"ם אין ספר טהרה, ווי ער זאגט אז קיינער קען עס נישט - ס'איז ווי א הקדמה ווי ער זאגט אז קיינער קען עס נישט, אויך ווייל ס'איז נישט נוגע למעשה, און אויך ווייל ס'איז שווער. דער רמב"ם האט זייער שטארק אריינגעלייגט קאפ צו קלאר מאכן, צו מאכן גוטע כללים, און מ'קען עס זען אין די מצוות דא. די דינים זענען געווארן אסאך מער קלארער, און נישט אזוי אמאל דא אזוי...
ער האט נישט סתם געזאגט א באנטש מצוות. ער האט זייער שטארק געארבעט וואס זאל זיין די סדר. איך האב געמאכט די קאטעגאריע פון כלים, און איך מיין כלים זענען מיר עכט נישט אזוי שיין, אבער דו זעסט אז מען קען זיין מסכים, און מען קען זען אז דאס איז מער אן ארגאניזירטע סייפא. ער האט שווער געארבעט דער רמב"ם צו מאכן די סדר דערפון. ס'איז ידוע, די הקדמה צו סדר טהרות איז זייער א שטארקע חיבור פון רמב"ם מסביר צו זיין די סדר טהרות.
קדושה און זאכן, דארט האסטו די מורה חטא וואס איז א וויכטיגע חיבור, אבער דארט האב איך נישט אזוי שטארק באמערקט אז ס'איז אזוי קלאר. אפשר אויך, ער האט געמאכט צעטיילט - למשל די קרבנות פון פסולי המוקדשין, האט דער רמב"ם אויך, ס'איז אזא... ס'איז נישט קיין מצוות, ס'איז אזא אלע סארט פסולים וואס מ'טאר נישט מקריב זיין. ס'איז א טשענס צו טיילן אזוי צו טיילן - עקסטער קרבנות יחיד און קרבנות ציבור.
די צווייטע סייפא איז נזיקין. נזיקין איז בעיסיקלי די דריי בבות.
חושן משפט, נותן לחברו. ווייל נזיקין איז מער בבא קמא, אבער... דו האסט אויך הלכות מזיק. קנין איז מער אזעלכע זאכן. שופטים איז שטארק אין בבא מציעא, דו האסט אסאך הלכות די ד' שומרים און פיקדון.
שופטים איז מער אזוי ווי סנהדרין. שופטים איז סנהדרין, אפשר עדות. הלכות עדות איז אויך דא וועגן בית דין. הלכות ממרים. שופטים איז מער אין מסכת סנהדרין - אביסל עבודה זרה, אביסל... עבודה זרה איז אויך דא אסאך פון סנהדרין אין די ענינים. הלכות עדות איז אויך געשטאנען אין מסכת סנהדרין.
די איידיע פון מאכן א ספר אזוי ווי א גרופ וואס איז הלכות סנהדרין, איז בעיסיקלי משנה מסכת סנהדרין. ס'שטייט נישט דארט. ס'שטייט דארט עונשין, ס'שטייט אויך דא - די עונשין פון וואס בית דין מאכט, וכדומה.
מ'קען זאגן אז דאס איז בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא און סנהדרין.
מ'קען זאגן אפשר אז אין אמאליגע צייטן, די זאכן וואס האבן געווען אין תורה זענען געווען אבאוט נזיקין. איך געס נזיקין איז געווען זייער א נאנטע זאך. היינט איז מסתמא רוב דיני תורות איז מער אין מקח וממכר, טוען ונטען, שותפים, און עס איז איינער האט אריינגעקראכט... ס'איז נישט די גרויסע... און דער שכן האט גע'damage'ט דיין פראפערטי.
איך מיין אז אפילו רוב איז עס שותפים און הלוואות וואס מ'האט נישט געצאלט, אדער ער שלעפט אין וועסטמענטס. דאס איז ווידער דין תורה'ס גייען אויף ווייניגערע נזיקין.
אפשר דארף מען טראכטן אן אנדערע... איך בין וועגן דעם וואס דער רמב"ם האט געמאכט נזיקין אלס א קליינע זאך, און ס'קומט נאך אסאך אנדערע סארטן... די סדר, די סדר וואס ס'איז אין די גמרא הייסן די אלע אונטער די קאטעגאריע פון נזיקין.
דאס איז אינטערעסאנט. די סדר פון חושן משפט הייסט נזיקין, און אויך אין די חומש, ווען מ'קוקט אין פרשת משפטים, הייבט זיך עס אן פון נזיקין, אדער נישט? די ערשטע זאך איז "כי יגח". נאכדעם רעדט עס אסאך הלכות שומרים און אנדערע זאכן, אבער משפטים איז נאך די עשרת הדברות, און ס'הייבט זיך אן מיט נזיקין. נזיקין זעט אויס זייער א וויכטיגע קאטעגאריע.
ס'קען זיין אז אמאל אין יענע צייטן די עיקר סכסוכים זענען געווען אין עניני נזיקין, ווייל בהמות האבן זיך ארומגעדרייט... ס'איז נאך נישט געווען די אלע ביזנעסער. מ'האט נישט געהאט די אלע ביזנעסער. איך ווייס נישט, דאכט זיך מיר אז די דיני תורה'ס זענען ווייניגער איבער נזיקין, מער איבער די אלע אנדערע זאכן. ס'איז נאך אלץ דא, די פראבלעמען מיט אינשורענס.
ספר נזיקין האט פינף קאטעגאריעס פון עיקרי הלכות. הלכות נזקי ממון - ווען מ'איז מזיק איינעם מיט ממון, אדער דיין ממון איז מזיק.
הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה... אינטערעסאנט. ער האט צוויי קאטעגאריעס וואס שיינט צו זיין די זעלבע.
אינטערעסאנט וואס גזילה ואבידה שטייט מיט צוזאמען. און נאכדעם איז דא גניבה עקסטער, און גזילה ואבידה. גניבה, גזילה - וואלט דאך לכאורה געווען א בעסערע פאר. גזילה וואלט געווען גניבה. גניבה, גזילה, אדער גזילה, גניבה.
אינטערעסאנט, אבידה שטייט אינדערמיט. גניבה איז הארבער ווי גזילה.
איך האב א חשד אז איך גיי קענען זאגן א חידוש אין פרשת משפטים, ס'וועט זיין א שאלה. עס איז אינטערעסאנט, ווייל אן אבידה... גזילה און אבידה האט אבער א געוויסע קשר. גזילה איז מפסיד זיין יענעם'ס ממון בידים, און אבידה דורך איגנארן יענעם, צו העלפן יענעם. באט ריעלי, זייער אנדערש. איינער וואס מאכט זיך נישט קיין השבת אבידה, איז א חצי גזלן? ווירד.
נאכדעם איז דא הלכות חובל ומזיק. ער איז אליין מזיק - נזקי אדם, בעיסיקלי. חובל מיינט ער איז חובל בגופו, מזיק מיינט ער איז מזיק בממונו. אבער ביידע טוט ער אליין. ער מיינט זיין שור אדער זיין בהמה טוט.
און נאכדעם איז הלכות רוצח. א מענטש הרג'עט יענעם, אדער א מענטש הרג'עט זיך? שמירת נפש. אדער הרג'עט יענער על ידי שאחד שומר נפש - למשל הלכות מעקה, ער מאכט נישט קיין מעקה לגגו.
עס איז זייער אינטערעסאנט אז שמירת נפש - מענטשן ווייסן נישט אז סואיסייד איז א פשוט'ע מין נאר רציחה. ווייל דו ביסט נישט אינגאנצן בעל הבית אויף זיך צו זאגן. שמירת נפש מיינט אבער מאסטלי... עס איז דאך דא אן א תרגום, תרגום ירושלמי אדער תרגום יונתן, "לא תרצח."
מ'זאל מען פרובירן, אויב איינער האט אויס אלע תלמידים, חסידים, חברים, פרוביר זיך נישט אליין צומאכן. אויב מען קען, איז בעסער נישט. ר' נחמן האט געזאגט אז עס איז נישטא קיין ייאוש. מילא, העכסטנס, קען מען... דו ווייסט א זאך, אז מ'קען אלעמאל אפשטופן. אה, מארגן, קען נישט אוועק. אויב דו האסט עס שוין געטון, קען מען עס נאכאמאל טון, אבער... לייג עס גוט.
שמירת נפש איז א סניף פון רציחה.
הלכות נזקי ממון איז בכלל ארבעה אבות נזיקין - זייער פרטים:
- דין השור - געווענליך קערן. ער שלייסט.
- דין הבער - מיינט שן. עס טארף.
- בור
- דין ההבערה - איז אש.
אבער ער רעכנט נישט אויס די רגל. אפשר די שור איז אפשר קערן ורגל, און הבער איז שן.
די גמרא האט דאך טאקע אלע סארטן מחלוקות. מ'לערנט אויף שור הבער והבערה. דער רמב"ם פסק'נט בעסיקלי אז שור מיינט קערן און רגל, און הבער מיינט... הבער דא דארף מיינען לכאורה אזוי ווי אין די פסוק שטייט "השליך על ה' יהבך."
דער רמב"ם לערנט אז שור אב הרגל איז איין אב. ער פסק'נט אז שור מיינט קרן און רגל. אבער דא זאגט ער לכאורה, ווען ער ברענגט אז שילוח איז ביעור, ביעור איז אש. די שאלה איז, אויב דער רגל גייט אריין אין קרן, אזוי ווי דער רמב"ם האלט.
מ'קען זאגן אז עסן חמץ ערב פסח קען מען רופן ביעור חמץ, ווייל די לשון ביעור גייט ארויף אויף עסן. אבער א בהמה, וויאזוי גייט עס אויף א מענטש? ביעור איז דאך לשון בהמה, אזויווי "האיש בער". ביעור איז א לשון בהמה. אפשר ווייל ווען א בהמה בהמות'ט, איז ער מבער. אזויווי א מענטש עסט נישט ווייל ער וויל זיין זאט, נאר ווייל ער וויל עפעס מבער זיין, טוט ער א מעשה בהמות, מעשה ביעור.
"יש בכללן שבע מצוות" - שתי מצוות עשה וחמש מצוות לא תעשה.
מצוות עשה איז דין - ער רופט אן דין. דאס איז א מצוות עשה? לאמיר קוקן ביי די מצוות עשה וואו איז דאס געשטאנען. שור... אה, "לדון". די אלע "לדון" דא האבן זיי געווארפן דין.
וואס איז די ראיה? ווען עס וואלט געווען א לא תעשה, וואלט געווען א לאו אז מ'זאל נישט לאזן די בהמה שאדן מאכן. אבער עס איז א מצוות עשה. די מצוות עשה איז נישט אז דו זאלסט אפהיטן דערפון, נאר די מצוות עשה איז אז דו זאלסט דן זיין נאכדעם וואס ס'איז געשען די היזק.
דאס איז א ראיה אז די אלע "לדון" איז נישט פשט אז די בית דין דארף זיין, נאר די שם יחוד צו קענען מקיים זיין מצוות "לדון" איז צו זאגן אז די דין פון א שור איז אז ער דארף צאלן חצי נזק אדער נזק שלם, וכדומה.
ערשטנס: לא תגנוב ממון - ווער עס וויל וויסן צו טאן מצוות לא תעשה, א וויכטיגע מצוות לא תעשה, נישט גונב'ענען קיין געלט. מ'געבט בייס דעם גנב. אויב איינער ווייסט נישט הלכה למעשה, מ'זאגט אים צו טון תשובה הלכה למעשה, זאל ער אריינקוקן אינעווייניג זען פונקטליך ווען מ'מעג נישט גונב'ענען.
אויב ווען ער איז מסופק זאל ער עס נישט טון? איך געדענק אז דער שערי יושר זאגט אז ביי א ממון איז נישט קלאר אז ס'איז דא ספק דאורייתא לחומרא, וועגן די קונטרס הספיקות.
דין הגנב - מיינט לכאורה אז ער דארף צאלן כפל, וואטעווער די אלע הלכות פון וואס מ'טוט מיט א גנב.
נאכדעם איז דא א מצוות עשה - לצדק מאזנים ומשקלות, אז מ'זאל האבן ריכטיגע סקעילס.
ס'איז אינטערעסאנט, דו זעסט אז לצדק, לשון צדק מיינט שווי, ס'מיינט מידה במדה, ס'מיינט ס'זאל זיין ריכטיג גלייך. און דא זאגט מען עס בתור פועל - מ'זאל מצדק זיין, מ'זאל מאכן די מאזנים זאל זיין א צדק, די מאזנים ומשקלות זאל זיין ריכטיג.
ס'איז א פארט פון הלכות גניבה, ס'איז זייער אינטערעסאנט. דאס איז איין וועג פון גונב'ענען. און מ'קען פרעגן אפילו א קשיא - פארוואס פעלט עס אויס, ס'איז דאך בכלל גניבה? ס'איז נישט גזילה, ווייל יענער זעט נישט אז מ'כאפט, אבער ס'איז א סארט גניבה.
ס'קען זיין אז ס'האט יא א הסבר. למשל, א מענטש וועט זאגן אז באמת בעט איך א גוטע פרייז, נאר ס'איז א מארקעטינג טריק. מענטשן טוען עס. מ'פארקויפט א ריזיגע בעג פאטעטא טשיפס, און מ'עפנט עס אויף, ס'איז דא 90% לופט. און זיי זאגן, קוק, ס'זעט אויס בעסער, און איך שרייב עס ערגעצוואו אין קליינע אותיות.
וועלן מיר זאגן, אפילו אפשר מיט דין גניבה וואלט עס אפשר נישט זיכער געהייסן גניבה, איז דא אן עקסטערע דין פון מדה ומשקל. מ'קען טרעפן א תירוץ פארוואס ס'זאל נישט הייסן גניבה, איז דא אן עקסטערע איסור פון פאלשע משקלות.
איך געדענק אז אויף יענטא שטייט מפורש אזא תיקון וועגן הלכות אונאה, מ'לייגט צו שיינע הערות מראי מקומות.
נישט נאר זאל מען נישט טון, נאר מען זאל אפילו נישט האבן אין דערהיים אן אבן ואבן ואיפה ואיפה. באפן פשוט, איינער לוקח פון עושי מעשה - אויב איינער האט אין דערהיים א סקעיל, לכאורה רעדט מען א סקעיל וואס מען נוצט פאר מסחר און נישט א טוי וואס ער איז נישט אויסגעהאלטן, איז דער תורה זאגט מען דארף עס פארברענען.
מיין ברודער אלעזר האט געזאגט א גוטע הערה דא - ס'איז ווייל מען קען נישט נאכגיין יעדער מענטש בשעת ווען ער וועגט אפ, סאו זאל ער עס בכלל נישט האבן.
און לכאורה היינט קען מען זאגן, אז אויב איינער לערנט זיך אויס צו העקן, אדער איינער האט א מאסטער קי וואס מען קען אריינכאפן, אפשר איז דאס אויך אן עבירה פון איפה ואיפה. ס'איז א שיינע חידוש, מ'דארף עס אויסגעפינען.
נאכדעם איז דא נאך אן אינטערעסאנטע וועג פון גנב'נען - הסגת גבול. מ'ריקט דער גבול, איז אויך בעצם גניבה, נאר נאך א פרט.
פארוואס דארף מען עקסטערע? קען זיין לא תסיג גבול איז מער ענליך צו די איפה ואיפה, ווייל ער גנב'עט נישט יעצט. ער טוט גארנישט מיט דעם. ער האט נאר געריקט די געיט אביסל, אז איין טאג זאל ער קענען טענה'ן ס'איז מיינס. ס'איז א הכנה צו גניבה, א מין הכנה צו גניבה.
אבער אפשר איז מער חמור, אזוי ווי דער גמרא זאגט - דאס שטייט "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", ס'איז די סדר ירושה. ס'איז א גאנצע...
מען דארף מקפיד זיין נישט צו מאכן קיין קידנעפינג.
רבי יואל'יש זאגט אז אויך ווען מען ברעינוואשט איינעם קען אויך זיין א חשש. מ'פרובירט נישט צו ברעינוואשן קיינעם.
רש"י זאגט אפאר מאל אז לקח, נעמען מענטשן, דער רמב"ן זאגט עס אויף שבט לוי, זאגט ער "לוקחים בדברים". מען קען נישט נעמען מענטשן מיט די הענט, אפילו אויסער א קידנעפער, אבער נארמאלע מענטשן, דער איסור איז נישט צו נעמען זיי בדברים.
ס'קען זיין למשל א חשש, מ'זאל זיין מקפיד זיין מיט זיך אינעווייניג. אבער למשל, אמאל קען שטיין א מענטש ביי די טיר און ער לאזט נישט ארויס מענטשן פון בית המדרש, לאזט ער נישט ארויסגיין. איז א שאלה פון גונב נפשות. מאכן מענטשן אזוי אומבאקוועם צו טון עפעס. מאכן מענטשן טון עפעס ווייל זיי ווערן זייער שטארק אומבאקוועם. ס'איז עפעס א מין זאך פון גונב נפשות בדברים.
אויב איינער איז ממש גונב נפשות, ער איז א קידנעפער - שטייסט אין למשל אזוי, דער עולם וויל ארויסגיין פון ביהמ"ד, און דו שטייסט ביים טיר. איז דאך פשוט אז מ'האט דיר געזאגט אז דו ביסט א גנב נפשות. אז איינער שטעלט זיך אוועק און ער האלט א לאנגע דרשה ביי שמחה, און קיינער איז נישט באקוועם ארויסצוגיין.
זיבן מצוות - צוויי עשין, פינף לאוין.
מ'טאר נישט גזל'ען.
לא תעשוק מיינט אויף שכר שכיר, אז מ'צאלט נישט פאר יענעם צוריק. ס'איז יא גזילה, ווייל יענער זעט קלאר אז דו האסט געדינגען איינעם און דו צאלסט אים נישט. אבער ס'איז נישט די זעלבע גזילה, ס'איז מער אזויווי לא תלין - דו זאלסט אים באצאלן אין צייט און אזוי ווייטער. אבער דו צאלסט אים בכלל נישט, ביסטו עובר אויף לא תעשוק שכר שכיר.
דאס איז דאך דער רמב"ם וואס ער ברענגט עס. לא תתאוה איז אנהייבן פלאנירן, און לא תחמוד איז שוין טון עפעס א מעשה אין דעם.
אבער אמת, איך בין מסכים אז אלע זענען דירעקטעד טאווארדס אן עקשאן. אבער ס'קען אמאל זיין אז אפילו צו טראכטן אביסל צו פיל, וואס איז שוין אביסל פלאנירן.
וויכטיג: ס'מיינט יענעם'ס זאך וואס שטייט נישט למכירה. ס'איז אן איסור דרך מקח וממכר.
ווייל דו קענסט זאגן אז אויב אזוי, יעדע מעגעזין מאכט דער עולם עובר זיין אויף לא תחמוד, ווייל מ'מאכט די עדווערטייזמענטס אויסקוקן אלע אייטעמס ווי שענער, אז מ'זאל חומד זיין און מ'זאל גיין קויפן. פארוואס איז דאס נישט? ווייל דאס איז די דרך מקח וממכר - ער וויל, ער לייגט עס ארויס דווקא אז מ'זאל חומד זיין. חומד זיין מיינט אויף עפעס וואס זיי ווילן נישט פארקויפן.
---
*[דער פאלגנדער אפשניט דארף אויפמערקזאמקייט:]*
דער חובת הלבבות איז געווען א געוואלדיגער צדיק, אבער ער האט זיך אויך געמאכט זייער פשטות'דיג מיט ווערטלעך. האט ער געזאגט אז יעדע מצוה איז געמאכט געווארן אויך פאר פשוטים, אבער אויך פאר צדיקים. וויאזוי איז שייך ביי צדיקים "לא תחמוד"? האט ער געזאגט, ווען עס פארט א וועגעלע פון חסידים קיין ספינקא, דער ווייסט צו אן אנדערע רבי וואס איז אין יענע געגנט, האט ער נישט קיין גרויסע עולם, איז דאס "לא תחמוד אשת רעך".
---
די מצוות עשה איז צוריקצוגעבן גזילה. שטעלט זיך די שאלה - די קנין סודר איז נישט דא צו צוריקגעבן די זאך, דו קענסט צוריקגעבן געלט. אבער די מצוות עשה איז צוריקצוגעבן די גזילה. יעדער איינער, אפילו אן אדם חשוב, אויב ער האט גע'גזל'ט, קען ער וויסן אז עס איז דא א זמן וואס מ'קען צוריקגעבן.
די מצוות עשה פון "לא תוכל להתעלם" איז די מצוות עשה פון דעם וואס דו געבסט צוריק. איז דאך לכאורה ווייטער אן עשה ולא תעשה אויף די זעלבע זאך.
דאס איז אינטערעסאנט - פארוואס איז א חסד גזילה מער ווי א חסד גניבה? פארוואס איז אן אבידה באלאנגט אין הלכות גזילה און נישט אין הלכות גניבה?
קוק - אין הלכות גניבה האט ער נאר ממש גניבה, און אין גזילה האט ער אויך געלייגט "לא תחמוד", "לא תתאוה".
ווייל עס קען זיין, ווייל "לא תחמוד" איז מער גורם... וואס איז מער גורם גזילה ווי גניבה? איך ווייס נישט, ס'איז נישט שטארק. מ'דארף טאקע פארשטיין פארוואס האט ער עס געלייגט אין די קאטעגאריע.
ווייל השבת גזילה און השבת אבידה איז זייער ענליך. פארוואס האט ער נישט געדארפט א הלכות השבת אבידה עקסטער? און ביידע זענען א לאו הניתק לעשה - אויב האסטו יא עובר געווען אויף "לא תוכל להתעלם", קענסטו יעצט גיין אין השבת אבידה.
אפשר האט ער געוואלט באלאנסירן, ער האט נישט געוואלט אז הלכות גזילה זאל זיין זייער קליין. האט ער געוואלט אלעס אריינלייגן אין איינס. מ'דארף עס פארשטיין.
אין די גמרא זעט מען אז ס'איז דא הלכות גזילה און הלכות גניבה עקסטער. די תשובת אבידה איז זיכער עקסטער.
ס'איז איין מצוות עשה - דער דין חובל בחברו אדער מזיק ממון חברו.
אפשר צוזאמען דארף מען באלאנסירן, אזוי ווי אן אנדערע זאך - גזילה איז זייער קליין. עס געבט אלעס אן איינלייגן אין איינס. איך ווייס נישט, מען דארף פארשטיין.
אין די גמרא זעט מען אז עס איז דא הלכות גזילה און הלכות גניבה עקסטער. איין מציאות איז השבת אבידה - זיכער עקסטער. אבער ווי שטייט עס ווען א גנב איז אין בבא קמא אויך? דאכט זיך מיר אז דא און דאך על חובות עובד דער מזיק - עס איז איין מצוות עשה.
איך דערצייל מירת הנפש - דאס איז א גרויסע, די גרעסטע פון די גרופע. עס איז דא 7 מצוות עשה און 10 לאוין. אויך אין דער מספר טוב.
מצוה א' - מען זאל פרובירן נישט צו הרג'ענען, נישט רוצח צו זיין. לא תרצח.
מצוה ב' - נישט נעמען כופר, און אפשר רוצח. לכאורה א מצוה פאר די בית דין. מען האט דער אפשר פאר די משפחה - נישט זיך אויסקויפן מיט געלט.
מצוה ג' - לא תחוס - נישט רחמנות האבן אויף די רוצח.
מצוה ד' - לא תעמוד על דם רעך.
מצוה ה' - רוצח פון שוגג - גלות. גיי גיין אין גלות, און מען זאל נישט נעמען כופר פאר דעם.
מצוה ו' - ער זאל נישט הרג'ענען דער רוצח פאר עמידה בית דין.
מצוה ז' - להציל הנרדף מנפש הרודף. יא, האבן זיי געלערנט - סיי לא תעמוד על דם, סיי לא תעמוד על הזנות. דאס איז נישט רק להציל הרודף, אויך האט אן ענדליכע זאך.
וואס זאלסט דער זיין אנדערשטאנד? הלכות - וואס איז איינער זאגן, זעסט איז הרודף? אבער איז דאך א איד, האט א צלם אלקים? וואס שטייט אין די תורה? לא תחוס. ווייל שלא תחוס על הרודף פארשטייט מען אז מיט דעם חס זיין אויף דער רודף, רודפ'סט דער נרדף. ווייל עס זאגט עס אנדערשט ווי ווען ס'איז למשל פריער - לא לוקח כופר מיינט נאכדעם שוין. דאס איז א מצוה אז מען זאל נישט חס זיין אויף דער רודף, נאר אנדערש אויף דער נרדף.
עס האט עס די סעלבע טינק, ווייל די נעקסטע מצוה איז געמאכט פאר לכאורה הצלה.
ס'איז ביידע ענליך. ס'איז אינטערעסאנט, ווייל למשל די מענטשן זאגן א גאנצע סאך די מאמר חז"ל "כל המרחם על אכזרים" וכו'. ס'איז ממש א מצות עשה, מצות לא תעשה - און מ'טאר נישט רחמנות האבן אויף א רודף.
איך מיין שלא לחוס על רודף רעדט מען וועגן די טראלי קוועסטשען - אזוי זאל איך אנדערש הרג'ענען אזוי, אנדערש אזוי. און דא איז דער גבול פון יענער מיט די טוב - יעדער מיט די טוב האט א צלם אלקים.
ניין, אבער איך מיין אז ס'איז לאו דוקא. ס'איז פשוט - איך וויל נישט, פארוואס דארף איך ווערן אינוואלווד? דא איז א רודף מיט א נרדף, איך בין א שיינער איד, איך שטיי אין די זייט. לאז מיך זיין א שיינער איד, איך שטיי אין די זייט.
מען דארף פארשטיין - דאס איז נישט חס, דאס איז פעיק חס. דאס איז נישט אהבת הבריות.
גלייך א נעקסטע מצוה נעבעך איז שלא לעמוד על דם. לעמוד על דם איז מער ווי די "שיינער איד" - לכל הפחות מיין איך עס איז מער אזא פאל אז ער וויל זיך נישט מאכן נישט טון פסיעה. ווייל אז איר מיינען אז איך דארף קוקן די הלכה?
נאכדעם איז דא א מצוה עשה צו מאכן ערי מקלט און צוגרייטן די וועג - יא, מ'זאל זיין סיינס און וויסן ווי צו גיין.
איז דא א מצוה פון לערוף עגלה - ווייל ווען מ'טרעפט איינער חלל ולא נודע מי הכהו, מאכט מען די עגלה ערופה.
מצוה י' - איז אז די הלכות אויף יענץ, יענער קרקע ווי מ'האט געמאכט די נחל איתן - זאל נישט ארבעטן און נישט זריעה זיין יענער קרקע.
מצוה י"א - לא תשים דמים בביתך - ער זאל נישט האבן אין די הויז קיין מסוכנ'דיגע זאכן.
איך מיין אז דער מצוה י' איז נישט א לאו אויף א מענטש אז ער זאל נישט מעביד זיין. לא יעבד - דאס איז נישט פאר מענטשן מעביד, דאס וועט מיינען אזוי שטייט די לשון הפסוק.
וואס מיינסט? מען זאל אן אכטן געבן אויף דעם שטח - שלא תיעבד. די מענטש פארזאגן אז איך דארף זאגן די נקודות - לא יֵעָבֵד, נישט לא יַעֲבִיד. לשון זרע. עס שטייט אזוי די לשון הפסוק - עס איז אריין פון דעם, עס האבן געמאכט נקודות.
אז מ'זאל נישט מאכן דאך מיט א מכה - יא, אז היינט האבן א דבר מסוכן אין דער היים. למשל - ס'איז זייער ענליך ווי האבן אייפה באייפה. מ'טאר נישט האבן א כלי גזילה, מ'טאר נישט האבן א כלי רציחה.
ניין, נישט א כלי רציחה - ס'מיינט אז די וואכטערס מ'קען אפטייטשן דער שומר. אזוי נישט מאכן א מכה איז דער פארקערטער פון דעם - למשל אדער אן אנדערע סארט זאכן וואס זענען מסוכן.
וואס מיינט נישט האבן א גאן זאגסטו? דוקא אויב ס'איז אין א אופן וואס איז מסוכן און מ'לאקט עס נישט אוועק, ווי חז"ל זאגן - קען זיין אז יא, לא תשים דמים בביתך.
דער רמב"ם אין שו"ת פארן איוב - ער זאגט נישט דאך קיין איוב. עניווי, וואס איז לגבי די זאך - איז ער טעם און מ'ווייסט נישט.
איז דא א מצוות עשה פריקה - יא, אויב איינער איז אראפגעפאלן אין וועג אויף זיין בהמה, זאל מען עס אראפנעמען, זאל עס קענען גיין.
איז דא א מצוות עשה אז אויב ס'איז פאלט אראפ, זאל מען עס צוריק ארויפלייגן אויף די בהמה.
איז דא א מצוות לא תעשה אז מ'זאל נישט אפלאזן. וואס איז דער לשון פון די פסוק אויף דעם? "לא תראה את חמור אחיך... לא תראה ותעלם" - דאס איז דער לשון. ס'איז אן אינטערעסאנטע לשון. און ס'שטייט "לא יניחנה בדרך נופל משאו וילך לו" - זאלסט נישט דורכפארן דעם מענטש וואס שטייט דארט נופל משאו און זיך אוועקגיין, נאר זאלסט מאכן פריקה וטעינה.
ס'איז דאך א כאפ די לשון "נופל" - ווייל ס'איז געווענליך אז ער האט אסאך פעקלעך. ס'קען זיין אז ער האט אינגאנצן איין פעקל, נאר ער איז פארלוירן. ס'איז אסאך מאל ער מאכט - אה, ער קען זיך אן עצה געבן. אויב ער איז א שוואכער דרייווער, ער שטייט אין די זייט פון די ראוד, מ'זעט ס'איז סתם א באטלעג, ער קען פארן. אויב ער איז נופל - ער איז נופל.
---
קומט אויס אז סך הכל 36 מצוות אין הלכות נזיקין - 16 עשין און 20 לאוין. ס'איז שוין קנין. לאמיר זען אויסלערנען וועלכע איז קנין.
קנין איז אויך דא אן אינטערעסאנטע הלכות אויף מיינע מצוות.
ספר קנין - דאס איז יא אלע ענינים פון קנינים און ענליכע זאכן. אן אנדערע ווערטער, וואס דער רמב"ם האט געזאגט אין פריער איז געווען דינים מן הדינים - נאר ס'איז דינים וואס הייבן זיך נישט אן מיט קיין עונש. איך געדענק אז ס'איז דא משפטים. קנין איז - איך געדענק נישט פונקטליך.
די הלכות אין ספר קנין:
- הלכות מכירה - וויאזוי ס'איז די דין
- הלכות זכיה - אויב איינער איז עפעס מזכה פאר יענעם
- הלכות מתנה
- הלכות שכנים
- הלכות שלוחים ושותפים - איינער שיקט איינעם א שליח אדער איינער האט א שותף
- הלכות עבדים
אפשר איז עס ענליך, ווייל א שותף איז כעין א שליח, און דער שליח...
---
זאגט ער: "נכללו בהן חמש מצוות - אחת מצוות עשה וארבע מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:"
מצוה א' - דין מקח וממכר. ווייל עס שטייט דאך "כי תקנו ממכר" - אז מען זאל פארקויפן פאר אידן.
מצוה ב' - שלא יונה במקח וממכר - מען זאל נישט אפנארן במקח וממכר.
און דא קומט עס אינטערעסאנט, אז עס קומט נישט ממש אזוי שטארק אריין אין קנין:
מצוה ג' - שלא יונה בדברים - מען זאל נישט וויי טון מענטשן.
איך מיין אז די דוגמא וואס חז"ל זאגן איז טאקע אין א מארק - מען זאל נישט פרעגן דעם מוכר שאלות ווי מיינענדיג אז דו גייסט קויפן, און דו קויפסט נישט, און דו טוסט אים וויי מיט דעם. עס מיינט טשעפענען, עס מיינט סתם זאכן. אבער אפשר אין מקח וממכר מאכט זיך עס מער אפט, אדער ווייל מענטשן זענען זיך מער עראגאנט.
דער עיקר איז ווייל עס שטייט אין די זעלבע פסוק. אבער דו ביסט גערעכט אז לכאורה דארף דאס זיין אין הלכות דעות. איך ווייס נישט - עס איז נישט אלעמאל די רמב"ם פערפעקט.
איך ווייס נישט אויב די הייליגע רמב"ם איז נישט געווען פערפעקט. ניין, עס איז דא א ריזנינג פאר ביידע. אונאה איז די צווייטע אונאה - עס באלאנגט דא. אבער לכאורה ביסטו גערעכט אז עס באלאנגט אין דעות. אבער עס איז אמת אז איך געדענק אז די דוגמא וואס מען כאפט אן אין אונאה איז פרעגן א מוכר צו ער האלט ביים פארקויפן עפעס און דו האלטסט נישט ביים קויפן. עס איז דא אזא דוגמא - איך געדענק נישט אויב דאס איז די איינציגסטע דוגמא. איך מיין אז דאס זאגט רש"י דארט אין "לא תונו איש את עמיתו". עס איז דא אזא דוגמא, אבער איך ווייס נישט אויב דאס איז די עיקר דוגמא. איך שטעל זיך פאר אז נישט.
מצוה ד' - שלא יונה גר צדק בממון.
מצוה ה' - שלא יונה גר צדק בדברים.
אזוי ווי מיר האבן געזאגט אז מען טאר נישט א געהעריגן מענטש מענה זיין - מאכן אונאה בממון און מאכן אונאה בדברים - איז דא צוויי מצוות אז מען זאל נישט מאכן אונאה אויף א גר צדק בממון און בדברים.
דא שרייבט דער רמב"ם "גר צדק" ווייל עס איז דא געוויסע זאכן וואס איז געזאגט געווארן אויף א גר תושב. גר צדק מיינט איינער וואס איז געווארן א איד.
---
דאס זענען דא דריי הלכות וואס זענען נישט קיין מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין זוכה מן ההפקר - היאך יקנה, במה יקנה."
א געווענליכע קנין איז דאך צווישן צוויי מענטשן, און זוכה מן ההפקר איז אן אנדערע מין. נפקא מינה - נישט ווי קיין מצוה.
זוכה מיינט נישט זוכה זיין פאר א צווייטן - נאר וואס זיי מיינען זוכה מיינט זוכה מן ההפקר.
"ודין נותן מתנה ומקבל" - יא, ווייל זוכה זיין פאר יענעם איז בעיסיקלי נותן מתנה.
"ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת" - וועלכע מתנה קען דער נותן צוריקבעטן, אדער אזוי ווייטער.
---
"ענין הלכות אלו לידע דין חלוקת הקרקעות בין השותפין."
וויאזוי שותפים - וויאזוי צוויי מענטשן האבן געקויפט צוזאמען א שטח, וויאזוי קען מען זיי צעטיילן די קרקע? אנשטאט מיט געלט וואס איז דאך גרינגער - מ'צעטיילט עס האלב און האלב - אבער א קרקע... ס'איז דאך אסאך הלכות אין שותפים.
יא, א קרקע קען זיין א חלק קרקע איז א בארג, א חלק איז א טאל. יא, מ'זעט דאך די הלכות אין מסכת בבא בתרא - שותפין.
פארוואס איז דאס שכנים? דאס איז דאך שותפים. ער שרייבט שכנים.
"ופרטי הרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו" - א מענטש דארף מרחיק זיין זיינע נזקים פון די שכן.
"ודין בעל המצר" - דער וואס וואוינט ביי זיין גרעניץ. מצר מיינט גרעניץ. ודין בעל המצר מיינט די דינים פון בעל המצר, אדער אנדערע דינים צווישן שכנים - נזקי ראיה און אזוי ווייטער.
---
האט אויך נישט קיין מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין שליחותו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במה שנוגע למקח וממכר."
מיט דעם איז עס נוגע פאר א שליח - וואס טוט זיך ווען א שותף קויפט און ער קויפט עס אויך בשביל די אנדערע שותף? איז דאס אן ענין פון שליחות אזוי ווי...
און אזוי אויך ביי הפסד און סחורה - ווען איין שותף אדער א שליח איז מפסיד, וויפיל צו דער משלח קען זיך אפשאקלען, און דער שותף קען זיך אפשאקלען דערפון, און אזוי ווייטער.
---
האט שוין יא מצוות - דרייצן מצוות. חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:
מצוה א' - דין קניית עבד עברי. די וואכעדיגע פרשה - וויאזוי מ'איז קונה אן עבד עברי. איך מיין אפאר פון די זענען אין די וואכעדיגע פרשה, פרשת משפטים.
מצוה ב' - שלא ימכר בממכרת עבד - אז מ'זאל אים נישט פארקויפן באופן וויאזוי מ'פארקויפט עבדים כנעניים, דורך א שוק פון עבדים, באופן וויאזוי.
מצוה ג' - שלא יעבוד בו בפרך - מ'זאל נישט מאכן ארבעטן...
הלכות עבדים האט שוין יא דרייצן מצוות - חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן.
מצוה א': דין קניית עבד עברי - די וואכיגע פרשה. און דין מכירת עבד עברי. איך מיין, א פאר פון די זענען אין די וואכיגע פרשה, פרשת משפטים.
מצוה ב': שלא ימכר ממכרת עבד - מען זאל אים נישט פארקויפן באופן וויאזוי מען פארקויפט עבדים כנענים, דורך א שוק פון עבדים באופן בזיון.
מצוה ג': שלא יעבידנו בפרך - מען זאל אים נישט מאכן ארבעטן בבזיון. אפילו ער האט אים געבעטן ער זאל מאכן שווערע ארבעט, די זאך וואס מען דארף נישט.
מצוה ד': און די פערטע איז נישט נאר אן עבד, נאר אויך א גר תושב - מען זאל נישט לאזן א גר תושב קויפן אן עבד עברי. איך מיין בעיסיקלי אז א גוי האט א איד, נאר גר תושב איז מער אפט, ווייל איינער וואס וואוינט אין ארץ ישראל און ער נעמט א אידישע עבד - יא, מ'זאגט אים. אין חוץ לארץ האסטו נישט די פאוער צו צווינגען דעם גוי.
שלא נניח גר תושב לעבוד בו בפרך - אז בית דין אדער ווער ס'האט השפעה זאל נישט לאזן אז א גר תושב זאל מאכן א איד ארבעטן שווער, אן עבד עברי.
מצוה ה': שלא נעבוד בו עבודת עבד - איך מיין, די רמב"ם זאגט מ'זאל נישט מאכן ארבעטן עבודות בבזיון.
מצוה ו': להעניק לו בצאתו חפשי - ווען ער ענדיגט זיינע זעקס יאר, אדער ווען ער גייט ארויס, זאל מען אים געבן מתנות. און ס'איז דא אויך א לאו - שלא יצא ריקם.
און ענליך ביי מצות ראיה מ'האט געזאגט אויך מ'זאל ארויפגיין און מ'זאל נישט קומען ריקם.
לפדות אמה עבריה - דאס איז זייער אינטערעסאנט וואס דו זאגסט, ווייל ס'איז דא נאך א קאנעקשאן פון וואס דו האסט געזאגט. די להעניק לעבד איז אן אדנות. אין ספר דברים שטייט א לשון "אשר יבחר" - אז "במקום אשר יבחר" שטייט אסאך מאל אויף די מקום המקדש. ס'איז דא נאך איין מאל וואס שטייט די לשון "במקום אשר יבחר" - אויף די עבד שברח שטייט "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו". זעט מען אז אן עבד וואס גייט ארויס איז עפעס א בחינה, ווי דו זאגסט די זעלבע זאך דא - "לא יראה פני ריקם".
לפדות אמה עבריה - מ'זאל אויסלייזן אן אמה עבריה.
וליעדה - מ'זאל חתונה האבן מיט איר.
שלא תמכר - אויב מ'איז איר נישט מייעד, זאל מען איר נישט פארקויפן.
לעבוד בעבד כנעני לעולם - אז אן עבד כנעני זאל מען נישט באפרייען, אלא אם כן פגעו אדוניו באחד מראשי איברים. אויב דער אדון איז אכזריות'דיג צו אים, ער האט אים מזיק געווען באחד מראשי איברים, דעמאלט דארף ער אים ארויסגיין לחירות.
מצוה י"ב: שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל - אן עבד, מ'רעדט דא פון אן עבד כנעני אפילו, וואס איז אנטלאפן פון חוצה לארץ צו ארץ ישראל - זאל מען אים ארייננעמען, מ'זאל נישט זיין אכזריות'דיג צו אימיגראנטן.
מצוה י"ג: שלא להונות עבד זה - מ'זאל נישט ווייטער נאכפרישן, מ'זאל נישט פייניגן דעם עבד. ער איז דאך נעבעך...
אבער פריער "מאין תבאו" האט ער געזאגט אויף א גר צדק, אויף א איד. דא האט מען אפילו א נישט-איד, אויב איז ער אין א מצב פון אן עבד ישראל. ער איז טאקע אויך געווארן א איד, ווייל ער איז אן עבד כנעני שיצא לחירות, אבער ער איז נאך א שוואכערע קעניג, וואס כמעט נישט באלאנגט פאר א איד. ער איז סתם אן עני וואס עס איז דא אן אחריות אויף דעם איד אים צו מפרנס זיין.
---
ספר ד' איז אכצן מצוות עשה און איינאונזעכציג מצוות לא תעשה.
אין דעם ספר איז דא אן אינטערעסאנטע זאך - עס איז געווען דריי גרופעס הלכות וואס האבן נישט געהאט קיין איין מצוה: הלכות זכיה ומתנה, הלכות שכנים, און הלכות שלוחים ושותפים. און דארט האבן זיי געהאט אנדערע הערות - זיי האבן געהאט "ענין אלו ההלכות לידע".
אמאל וואס איז געווען פארדעם איז געווען אין ספר טהרה - איז געווען א ספר הלכות כלים, און דארט שטייט "ענין אלו ההלכות לידע איזה כלים הם מטמאין ומטהרין". סך הכל האבן מיר געהאט פיר הלכות וואס האבן נישט געהאט קיין מצוות.
דא האסטו אפאר הלכות וואס האבן נאר מצוות מדרבנן, ווי חנוכה ופורים, עירובין. אבער דארט שטייט נישט "לידע", דארט שטייט אז עס איז דא מצוות מדרבנן.
די זעקסטע ספר איז משפטים, חוץ פון חובל ומזיק. אז דאס איז די סדר פון די פינף קאטעגאריעס פון הלכות משפטים.
אפשר מיינט ער צו זאגן אז מ'זאל נישט טוישן די סדר? די גאנצע צייט די "וזה סדרן" - מיינט ער צו זאגן קודם הלכות שכירות, נאכדעם הלכות וכו'? אדער דאס איז די סדר ווי אזוי איך האב עס געשריבן?
איך מיין, די ווערטער "וזה סדרן" איז א הוראה פאר די מעתיק - שרייב עס איבער אויף די ריכטיגע סדר. איך ווייס נישט. ער זאגט אפשר פאר דער וואס איז מעתיק, אויב ער ווייסט נישט וואס גייט קודם, זאל ער קוקן דא. איז דאס אינסטראקציעס פאר די דרוקער?
ניין, דער רמב"ם אין א פלאץ זאגט פארוואס ער שרייבט אסאך מאל נומערן - אזוי קען איינער וואס איז מעתיק טשעקן צו ער איז גוט מעתיק. אמאל פלעגט מען איבערשרייבן איינער פונעם צווייטן.
---
הלכות שכירות זאגט דער רמב"ם האט אין דעם זיבן מצוות - דריי עשה און פיר לא תעשה.
מצוה א': דין שכיר - ווען איינער דינגט איינעם, אדער ער דינגט איינעם צו היטן אויף עפעס. ער דינגט איינעם צו ארבעטן אויף זיין פעלד, אדער ער דינגט איינעם צו היטן אויף עפעס פון אים - הייסט א שומר שכר.
שומר שכר - אזוי זאגט מען אין חדר. ווי אזוי זאגט מען אין חדר? שומר שכר? ניין, מ'זאגט שומר סוחר. ס'איז דאך אזוי, דער רבי הייסט נישט פון סוחר... איך האב קיינמאל נישט געטראכט, אבער רוב נישט חסידישע חדרים זאגן שומר סוחר.
מצוה ב': "ביומו תתן שכרו" - אז מ'האט א שכיר, און ווען מ'האט א מענטש וואס איז געדונגען, זאל מען אים געבן די באצאלונג. זאל מען אים געבן "ביומו תתן שכרו" - די געהעריגע מצוה איז די מצוה פון "ביומו תתן שכרו", אז ווען מ'נעמט אן ארבעטער דארף מען אים באצאלן יענעם טאג.
און די לאו שבו איז אז מ'זאל נישט מאחר זיין זיין שכר שכיר אחר זמנו.
ער ברענגט דא די מעשה מיט רבי זלמן - אז עפעס א איד איז געזעסן מיט דעם, און ער קוקט אויף זיין זייגער און ער הייבט אן לויפן: "אוי, ס'איז שוין אנגעקומען די זמן!" האט ער געפרעגט: "דער רבי האט שוין געדאוונט מנחה?" "יא, יא, דער רבי האט געהאט אן ארבעטער דא." אזוי דארף מען טון - ס'איז א דאורייתא, ס'איז הארבער ווי מנחה.
דער הייליגער אריז"ל שטייט אין שער המצוות אז אמאל פלעגט ער פארשפעטיגן מנחה וועגן דעם. ער האט געהאט א ביזנעס, דער אריז"ל פלעגט פירן א ביזנעס, און אמאל האט ער געדארפט צאלן פאר זיין ארבעטער.
זאגט דער חכם צבי: ער האט אפילו געקענט פארשפעטיגן מנחה ווייל ער האט נישט געהאט קיין געלט, און ער האט געגאנגען בארגן געלט צו קענען צאלן פאר זיין ארבעטער יענעם טאג.
און דער אריז"ל זאגט אז ווער עס וויל זוכה זיין צו די אורות פון שבת, דארף ער מקיים זיין זיין סגולה, און זאל מקיים זיין די מצוה.
מצוה ד': שיאכל השוכר מן המחובר בשעת מלאכה - ווען א מענטש האט א געדינגענער ארבעטער און ער ארבעט במחובר, ער ארבעט אין די פעלד, מעג ער עסן פון דעם בשעת ער ארבעט.
און די לא תעשה דערפון איז אז דער שוכר מעג נאר עסן פון די מחובר בשעת מלאכה, אבער שלא בשעת מלאכה טאר ער נישט. און ביי אונז, אויב יא, איז עס לכאורה גניבה, א געהעריגע גניבה. אבער ס'איז אן עקסטערע לאו אז ער זאל זיך נישט מורא'דיג זיין אז ווייל ער ארבעט דארטן איז עס זיינס.
מצוה ה': שלא יאכל השוכר בידו יותר ממה שאוכל - אז ער מעג טאקע עסן בשעת ער ארבעט, אבער ס'מיינט נישט אז ער מעג אנפילן זיינע טאשן.
מצוה ו': שלא יחסום שור בדישו - אז אויך ווען א שור ארבעט אויף זיין פעלד, ער מאכט דישה, ער רייניגט די גערנער פון די תבואה, זאל מען אים נישט פארשטאפן זיין מויל, ווייל ס'איז צער בעלי חיים.
---
הלכות שאלה ופקדון האט צוויי מצוות עשה - וואס זיי זענען א שואל און א שומר חינם. א שואל איז א שואל, און שומר חינם איז פקדון.
שאלה מיינט א שאלה, און אסאך מאל ביי שאלה טוט מען א פקדון - מ'געבט אים אן עקסטערן פקדון.
---
הלכות מלוה ולוה איז צוועלף מצוות - אסאך מצוות וועגן מלוה ולוה, ס'איז זייער אן ענין נפוץ - פיר עשה'ס און אכט לא תעשה'ס.
מצוה א': קודם איז דא א מצות עשה צו בארגן לעניי ישראל, א עני ואביון. וואס איז עס אן עני און אן אביון? איך ווייס נישט. דו קענסט גיין אין די שולעך צו זען - ער איז אן עני, צוויי טעג שפעטער איז ער אן אביון. ס'האט א לעוועל. אפשר איינער האט נישט קיין געלט, און איינער מיינט אז ער האט נישט קיין געלט.
מצוה ב': ולא יגוש את רעהו - מ'זאל אים נישט מוטשען צו באצאלן די חוב, אויב מ'ווייסט אז ער האט נישט. ס'איז א פשוט'ע מצוה.
אפשר מיינט דאס מ'זאל נישט נעמען קיין ריבית? ניין, באלד וועלן מיר זען עקסטער. אבער לא יגוש את רעהו מיינט אז מ'זאל אים נישט פאדערן די חוב.
דער גאון זאגט אז מ'רעדט דא פון די לוה. ס'קען זיין אז ס'איז בגדר אוכלוסים חונים. דער רמב"ם האט גראדע נישט אויסגערעכנט די לוה'ס חונים - זיי האבן נישט געגעבן א מתנה, די לוה'ס חונים האבן נישט רחמנות אויף דעם ווי די זרע. יא, ער ברענגט עס, ער ברענגט יא די הלכה, אבער אינעווייניג אין די מחבר איז ער נישט קיין... נישט אלעמאל אין די הקדמה שטייט אלע דינים פון די מצוה, ס'איז דאך נאר הערות.
מצוה ד': מ'זאל נישט נעמען א משכון בזרוע. מ'לערנט דאס איז די טייטש פון די פסוק "בחוץ תעמוד".
מצוה ה': מ'זאל צוריקגעבן די משכון ווען ער דארף עס - ס'איז די טעגליכע סדרים.
מצוה ו': שלא יאחר משכון מבעליו העני בעת צרכו לו - דאס מיינט אז ס'איז נאך אן עשה, ס'איז אן עשה.
מצוה ז': נישט צו נעמען א חובל פון אן אלמנה - דאס הייסט נישט נעמען די בגד פון אן אלמנה. באופן כללי, אן אלמנה נעמט מען נישט קיין משכון.
ס'איז די לשון "חובל" - חובל פריער האבן מיר געזען אז חובל מיינט מען איז חובל בגופו. ס'קען זיין אז עניטינג וואס דו טוסט פאר אן אלמנה שלאגסטו איר. ניין, "לא תחבול" - חובל זעט אויס אז ס'האט צוויי מיינונגען, ס'מיינט נעמען א משכון.
מצוה ח': "לא יחבול כלים שהם אוכל נפש" - כלים וואס מ'נוצט פאר אוכל נפש זאל מען נישט צונעמען, ווייל ער וועט נישט קענען יעצט ארבעטן. ס'איז א לאו.
מצוה ט' און י': צוויי מצוות לא תעשה וועגן ריבית - איינס איז דער מלוה זאל נישט געבן מיט ריבית, איינס איז דער לוה זאל נישט בארגן מיט ריבית. ווי יעדער איינער ווייסט, מ'טאר נישט נעמען און מ'טאר נישט געבן ריבית - ביידע.
מצוה י"א: אז מ'זאל נישט העלפן איינעם וואס איז מלוה בריבית אדער א לוה - "שלא יהיה עסק ביניהם, לפני עור לא תתן מכשול, לא תשיך לאחיך" - נישט קיין ערוב, צו זיין א טעקסט נישט די פסוק וואס ער ברענגט אויף דעם. נישט נאר אז דו זאלסט נישט טון קעש עדווענס, נאר אויך דו זאלסט נישט האבן א ביזנעס וואס געבט עצות פאר קעש עדווענס ביזנעס לייט.
מצוה י"ב: לא תשיך לנכרי - ווייל א גוי איז יא א מצוה צו בארגן אדער להלוותו בריבית. צו בארגן דארפסטו נישט קיין מצוה, אבער אים צו פארבארגן מיט ריבית איז א מצוה - סתם איז גוט.
מצוה י"ד איז מען זאל נישט העלפן איינער וואס איז מלווה בריבית אדער א לוה - "שלא יעסוק עמהם ולא יעיד ביניהם ולא יכתוב שטר ולא יערב". ס'איז דא אן אנדערע פסוק וואס מען ברענגט אויף דעם. נישט נאר ס'איז א שאלה פון נישט האבן א ביזנעס וואס גיט עצות פאר קעש עדווענס ביזנעסלייט.
ביי א גוי איז יא א מצוה צו בארגן אדער ללוות בריבית. צו בארגן דארף נישט קיין מצוה, אבער אים צו פארבארגן בריבית איז א מצוה - "לנכרי תשיך".
הלכות טוען ונטען - ס'איז א מצוה. דאס איז דין טוען ונטען: "הודאה במקצת", "הכל כפי הפשרה", "הצורם אוזן חמור", "עד אחד יקום בשנים". בקיצור, דארט שטייט די ענין פון א שבועה ב"הודאה במקצת".
הלכות נחלות האט מצוות עשה אחת - ווי דין סיי נחלות. די גאנצע פרשה דארט אין פרשת מטות וואס שטייט "והיה לבני ישראל לחוקת משפט" - ס'איז איין מצוה. מען קען עס צעטיילן אויף צוואנציג, "אם יבנה אין לו"... דער גאנצע ריזיגע פרק וואס הייסט "יש נוחלין ומנחילין" - אלץ איין מצוה.
נעמט א גאנצע מסכתא, ס'האט נישט קיין איין מצוה. ס'איז אינטערעסאנט, ביי בבא מציעא שטייט "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" - דאס איז ריינע פסיכאלאגיע, סברות. פארוואס די גמרא האט דארט א "רוצה להחכים בתורה"? ס'איז קיין פסוק, ס'איז נישט קיין מלאכה. דארט אין הלכות קנינים ס'דא עפעס דריי הלכות, ס'האט נישט קיין איין פסוק, ס'האט נישט קיין איין מצוה, ווייל דאס איז אלץ שכל פון די חכמים. ס'איז נישט השם ווי ס'שטייט הלכות השותפין אין די תורה - ס'איז נישט פארהאן.
בבא קמא איז געבויט אויף פסוקים, אבער בבא בתרא איז כמעט גארנישט געבויט אויף פסוקים, ווייל ס'איז אלץ אפן צו די נעגאשיעישאן צווישן די צוויי מענטשן.
די גמרא וויל אבער מאכן ווי מער סדר. מען דארף אליינס פארשטיין אביסל - א מצוה דארף מען נאר שרייבן ווען מען פארשטייט נישט.
אין ספר משפטים איז דא דריי און צוואנציג מצוות - עלף מצוות עשה און צוועלף מצוות לא תעשה.
---
אלע מצוות זענען נוגע פאר הלכות סנהדרין און פאר מנודה אויך. ס'איז דא פינף הלכות אין הלכות עדות, פינף הלכות אין הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם - דאס מיין איך וועגן די מכות סנהדרין, וויאזוי מ'מאכט סנהדרין, די הלכות עונשין וואס סנהדרין געבן. הלכות עדות, און הלכות ממרים - דאס הייסט זקן ממרא און אנדערע הלכות וואס מ'וועט לערנען מיט די צייט. הלכות אבל קומט דא אריין סאמהאו, דיני אבלות, און הלכות מלכים ומלחמותיהם.
הלכות עדות איז זייער קאנעקטעד ביי אונז אין קאפ מיט טוען ונטען, אבער ס'איז לאו דווקא, ווייל עדות איז אויך דא קידוש החודש - ס'איז נוגע פאר בית דין, וויאזוי בית דין דיעלט מיט די עדות. ס'איז דא א געוויסע כללים אז עד אחד איז נישט געטריי, און אז ס'איז נישט דווקא אין ממון איז עדות.
הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם האט דרייסיג מצוות - צען עשין און צוואנציג לאוין.
ס'איז דא א מצוה צו מאכן שופטים. ס'איז דא א מצות לא תעשה נישט צו מאכן א דיין וואס איינער דן יחידי במשפט - אפילו ער איז א גרויסער חכם אבער ער קען נישט די הלכה.
א קלייניקייט: א מענטש קען זיך מדיין זיין, נעמען עליי אבא ואביך, אבער דאס מיינט נאר באופן עראי - אבער דו קענסט אים נישט שטעלן אלס דיין אין שטאט.
מצוה ג' איז "אחרי רבים להטות" - אויב ס'איז דא א מחלוקת צווישן שופטים גייט מען נאך רוב. געווענליך איז גענוג א קליינער רוב - צוויי קעגן איינס, אדער צוועלף קעגן עלף. אבער ביי הריגה קען מען נישט גיין נאך איין מענטש.
"שלא ילין חובה מי שלמד זכות" - איינער וואס האט שוין מלמד זכות געווען אויף א בדיני נפשות, אויף איינעם וואס מ'איז דן למיתה, דער מענטש קען נישט צוריקציען און אנהייבן מלמד זיין חובה. אינטערעסאנט. די אלע זאכן זענען דיני נפשות.
נאכדעם איז דא ארבעה מיתות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, און תליה - וואס איז ווען ס'איז דא א חיוב תליה וואס איז חוץ פון די הריגה. דאס איז אלץ מצוות עשה.
ס'איז דא א מצוות עשה אויך צו באגראבן דעם נהרג - "קבור תקברנו". די כלל איז אז איינער וואס מ'האט נישט געהארגעט זאל מען באגראבן, דאס איז א מצוות עשה. קבורה איז א מצוות עשה, ס'איז א חובה. דאס שטייט ביי די נהרג, אבער ס'איז אויך דא א מצוה אויף יעדן איד. ווען מ'גייט צו א לויה און מ'לייגט דארט די זאמד, איז מען מקיים די מצוה.
"לא תלין נבלתו" - ס'איז א מצות לא תעשה נישט צו לאזן איבערנעכטיגן דארט אויפ'ן בוים.
נאכדעם איז דא א לאו פון "לא תחיו מכשף". אינטערעסאנט - פשט איז מכשף מיט א ספעציעלע לאו מ'זאל נישט מחיה זיין. דאס מיינט סתם אזוי זאל מען אים הרג'ענען.
ס'איז דא א מצוות עשה צו געבן מלקות פאר א רשע - דאס הייסט ווער ס'איז חייב מלקות. ס'איז דא א מצות לא תעשה נישט צו געבן צופיל מלקות.
"לא להרוג נקי באומדן הדעת" - זייער וויכטיג. אפילו מ'זעט און ס'טראכט זיך אז מ'איז מסתמא אז יענער האט געהארגעט, דארף מען גיין מיט עדים ממש.
מצוה י"ד איז נישט מאניש'ן אן אונס - איינער וואס איז געווען אונס צו טון עפעס, זאל מען אים נישט עונש'ן פאר דעם דבר.
מצוה י"ח איז "לא לחוס על הורג חבירו או חובל בו" - נאך איינער פון די הלכות און מצוות. איינער וואס איז א הורג אדער א חובל, זאל מען נישט "לא תחוס עינך".
נאכדעם איז דא ענינים פון צדק - מ'זאל גיין גלייך מיט יושר, נישט מיט זייטיגע חשבונות.
ס'איז דא א מצוה נישט צו מרחם זיין אויף אן עני מאן.
"לא להדר גדול בדין" - דאס איז פשוט אויסגעבויט אויף די לשונות פון די פסוקים. דארט שטייט "כי תראה", דארט שטייט "לא תכחישו".
און דא איז דא די לאו פון "ודל לא תהדר בריבו".
מ'האט דא דריי וועגן וויאזוי די בית דין זאל נישט פארקרימען די משפט:
1. רחמנות האבן ווייל ער איז אן ארעמאן
2. פארקערט - ווייל ער איז א חשוב'ער מענטש זאל מען וועלן פסק'ענען
3. ער איז עניוועי א רשע, זאל ער שוין כאפן פעטש, זאל ער שוין דארפן באצאלן
נאכדעם איז דא א כללות'דיגע לאו פון "לא תטה משפט".
נאכדעם איז דא מענטשן וואס זענען נעבעך - ווי א גר, יתום - איז אויך דא אן איסור.
אינטערעסאנט - מ'זאגט נישט אויף משפט גבי יתום אויך די פארקערטע, אז מ'זאל נישט מרחם זיין. דאס איז שוין אינקלודעד אין דעם "ודל". א גר און א יתום, אן ארעמאן אפשר אויך.
נאכדעם איז דא אויך די כללות'דיגע מצוות עשה פון "בצדק תשפוט עמיתך" - דאס איז לכאורה די אפאזיט פון "לא תעשו עול במשפט".
"שלא לירא בדין מאיש זרוע" איז אויך זייער ענליך צו "שלא להדר גדול בדין". אבער דאס איז דיפערענט: "גדול" מיינט מ'טוט עס אלס רעספעקט, און דאס טוט מען עס אלס פחד. ער איז א שיינע איד. דארט טוט מען עס אלס רעספעקט, און דא טוט מען עס אלס פחד. אדער מ'האט הנאה פון אים מער - דאס איז א חילוק.
"שלא ליקח שוחד" - מ'זאל נישט נעמען שוחד. פרובירן איז מען נישט יוצא - מ'זאל נישט נעמען שוחד.
נאכדעם איז דא "שלא לשאת שמע שוא" - דאס מיינט מ'זאל נישט הערן קיין לשון הרע, אדער עדות שקר, נישט נאר לשון הרע.
ס'איז דא דריי זאכן דא. אז דער מענטש האט פארלוירן אין דין תורה גייט ער יעצט שעלטן. מ'זאל נישט שעלטן נישט די דיין, נישט די נשיא. וואס הייסט די נשיא? דער מלך וואס האט געשטעלט די דיין אפשר. די נשיא איז די נשיא - ס'קען זיין די ראש הסנהדרין. און סתם א איד, א כשר'ער איד, זאל מען נישט שעלטן.
---
הלכות עדות האט אכט מצוות - דריי עשין און פינף לא תעשה.
ס'איז דא א מצוות עשה ווען ס'איז דא אן עדות אז מ'זאל קומען אין בית דין מעיד זיין.
ס'איז דא א מצוות עשה פאר די בית דין "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" - גוט אויספארשן די עדים.
ס'איז דא א מצות לא תעשה אז א עד שלא יורה הוא עד בדין זה שהעיד בו בדין נפשות - דאס הייסט בדיני נפשות, איין עד נעשה דיין.
נאר דער אייבערשטער איז יודע ועד. ס'איז א שאלה - דער אייבערשטער דארף פאלגן די גאנצע תורה? ס'איז א תורה'דיגע גדר? אפשר דער אייבערשטער... פארדעם שטייט, ס'איז דא א סתירה, איך האב גערעדט אמאל וועגן דעם - ס'איז דא א מחלוקת תנאים. ווייל אין אן אנדער פלאץ שטייט בפירוש "ונרדמו" - אז דער אייבערשטער איז מסייע, ס'שטייט אין די מדרש אז דער אייבערשטער איז מסייע פאר א בית דין של מעלה, פארוואס? ווייל זיי זאלן נישט קענען פסק'ענען לחוב.
ס'שטייט אויך אין די משנה "אל תדין יחידי שאין דן יחידי אלא אחד" - משמע ער מעג יא. וואס איז ער מעג ווערן יא? א מדת חכם קעגן די תורה? ווייל ער איז אחד ואין מספר - ס'איז אן אנדערע מין אחד. דאס איז וואס מיר לערנען אין ספר המדע - אחד ואין מספר.
"שלא יקום דבר בעדות אחד" - מ'זאל נישט קענען מאכן קיין עד אחד.
מצוה ח' איז אז א בעל עבירה זאל נישט מעיד זיין - דאס איז פסול לעדות.
מצוה ט' איז אז א קרוב זאל נישט מעיד זיין.
מצוה י' איז אז מ'זאל נישט זאגן קיין עדות שקר - אויך אין די עשרת הדברות איז דא די ריכטיגע זאך, מ'זאל נישט זאגן קיין עדות שקר.
מצוה י"א איז אז מ'זאל מאכן פאר עדים זוממים וואס זיי האבן געוואלט טון - דאס איז די דין פון עדים זוממים.
---
נאכדעם איז דא "לא תסור מן הדבר". איין עשה איז מ'זאל טון על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול - מצות עשה. און קעגן דעם איז דא א מצות לא תעשה "לא תסור מן הדבר".
נאכדעם איז דא א מצות לא תעשה וואס איז לכאורה פאר די בית דין - אז מ'זאל נישט מוסיף זיין אויף די תורה, נישט מצות שבכתב און נישט בפירוש על פי הדיבור, מ'זאל נישט צולייגן אויף די תורה. נאכדעם איז דא נאך א לא תעשה "שלא לגרוע".
פאר וועם איז די מצוה? אויף די בית דין - אז בשעת די בית דין מאכט גזירות ותקנות, זאלן זיי נישט זאגן אז זיי לייגן צו אויף די תורה, אזוי ווי דער רמב"ן האט געלערנט פשט.
נאכדעם איז דא נאך ענינים פון authority וואס מ'דארף רעספעקטן. "ממרא" מיינט א לשון פון מורד זיין - סורר ומורה, מורד זיין אין דעם וואס מ'דארף מכבד זיין.
נאכדעם - שלא לקלל אב ואם. איז דא א ליסט פון מענטשן וואס מ'דארף רעספעקטן - א טאטע און א מאמע זאל נישט שעלטן. די שלילת הכלל דיין האט ער געלייגט פריער - פריער איז שוין געווען א ליסט פון דריי: נישט מקלל זיין א דיין, א נשיא, און א תלמיד חכם.
יעדער האט א שייכות מיט בית דין.
שלא יקלל אב ואם - דא איז דא א ליסט פון מענטשן וואס מ'דארף רעספעקטן. א טאטע און א מאמע זאל נישט שעלטן.
שלא יקלל דיין האט ער געלייגט פריער. פריער איז שוין געווען א ליסט פון דריי מענטשן וואס מ'זאל נישט מקלל זיין: א דיין, א נשיא, און א חרש. ס'איז דא א פערטע, דער אב ואם, וואס דאס האט ער אריינגעלייגט דא.
מכה אב ואם האט ער אויך געלייגט דא אין הלכות ממרים - נישט שלאגן די אב ואם, און מכבד זיין אב ואם, און לירא מאב ואם.
ס'איז דא פיר מצוות וואס איז בעיסיקלי אין די קעטעגאריע פון כיבוד אב ואם, און דאס לייגט ער אין הלכות ממרים, ווייל דער ממרים איז די בית דין און אויך דער טאטע און מאמע. זייער וויכטיג - מענטשן מיינען אז די טאטע מאמע איז נישט וויכטיג, אדער די בית דין איז נישט וויכטיג, ביידע זענען וויכטיג.
נאכדעם איז דא אויך די איסור פון מ'זאל נישט זיין קיין בן סורר ומורה על קול אביו ואמו.
ס'איז אינטערעסאנט, דא האט דער רמב"ם געטוישט - ער האט נישט געלייגט די איסור פון זולל וסובא, ער האט געלייגט א כללי'דיגע איסור אן א טאטע מאמע אין פיקטשער. דא איז אן עקסטערע זאך פון נישט זיין א מחוצף, פון נישט זיין סורר ומורה על קול אביו ואמו.
---
נאכדעם איז דא די הלכות אבל, וואס האט פיר מצוות - איין עשה און דריי לאוין.
די מצות עשה - מתאבל זיין על הקרובים, אפילו א כהן איז ער נאך מתאבל אויף זיינע קרובים, וואס הייסט א כהן הדיוט, א כהן גדול נישט.
פאר איין אדם איז אבל על הרוגי בית דין. איך האב געזען אין מפתח על הלכות אבל דא, אז אונז האבן יא געהאט די מצוה פון קבורה ביום מיתה, און נאר אויף הרוגי בית דין איז נישט מתאבל.
אבער למעשה הייסט יעדער מאל אז א איד שטארבט, איז אזוי - ווען ס'איז אן הרוג בית דין פרייט מען זיך אביסל אז ברוך השם מיין קרוב איז נישט געווען אזא חמור עוון, וואס מ'קען זיך נישט מתאבל זיין אויף אים אפילו.
פון דא איז א ראיה פארקערט פון די מעשה וואס איך האב דיר געזאגט פון ר' חיים בריסקער, ווייל ער זאגט דא אז די סיבה איז נישט וועגן וואס ס'באלאנגט פאר בית דין, נאר ווייל פונקט העפפענס צו זיין אזוי. מ'מוז זאגן אז יענע מעשה איז געווען מער בבחינת פסיכאלאגיע ווי בבחינת הלכה.
שלא יטמא כהן גדול לקרובים - דאס איז אזויווי פארקערט פון כהן הדיוט אז ער מוז.
יעדער איד, נישט נאר א כהן גדול, קל וחומר פון א כהן גדול - יעדער איד מוז זיך מטמא זיין, אנדערע ווערטער, ער מוז גיין צו לוויות, ער מוז זיך מטמא זיין. א כהן גדול טאר נישט, עס איז דא א איסור אז א כהן גדול זאל זיך מטמא זיין צו א מת בעולם, ער האט אן עקסטערע לאו, עקסטערע טומאה. און א כהן הדיוט אויכעט האט א מצוות לא תעשה אז ער זאל זיך מטמא זיין פאר אביסל נישט זיין קרוב, נאר פאר קרובים.
א סתם איד דארף יא. קיינער זאל נישט טראכטן אז סתם א איד איז א מצוה צו גיין צו אנייד, צו זיך מטמא זיין צו אנייד - דאס איז א מצוה פון די מצוות, ס'איז גאר א גרויסע מצוה.
---
הלכות מלכים ומלחמותיהם האט 23 מצוות - 10 עשה און 13 לא תעשה.
מצוה א' - למנות מלך בישראל - צו ממנה זיין א מלך, אזויווי מיר האבן שוין פריער געהאט אז מ'זאל ממנה זיין א דיין.
שלא ימנו מקהל גרים - דער מלך וואס מ'איז ממנה. א שופט איז נישט דא קיין איסור אז מ'זאל נישט נעמען פון גרים, נאר א מלך. עס איז לכאורה יא דא ווייל כל נשיא שבישראל, יא, אבער זיי זענען געווען נשיאי הסנהדרין.
שלא ירבה לו נשים - דער מלך זאל נישט האבן צופיל נשים.
שלא ירבה לו סוסים.
שלא ירבה לו כסף וזהב - נישט האבן צופיל.
להחרים - אז דער מלך אדער דער מנהיג פון אידן זאל מחרים זיין שבעה עממין. מחרים זיין איז א שיינע לשון פון הארגענען. מחרים מיינט נישט אוועקנעמען חרם, ס'מיינט דעסטרויען.
שלא להחיות מהם נשמה - דאס איז א לאו עשה אויף די זעלבע זאך.
מצוה ח' - למחות זרעו של עמלק.
מצוה ט' - אז מ'זאל אייביג געדענקען וואס ער האט אונז געטון כדי מ'זאלן וועלן מוחה זיין זרעו.
מצוה י' - שלא לשכוח מעשה עמלק אשר עשה בדרך - וואס זיי האבן געקומען אויפן וועג, אז עס איז שוין חוצפה. דאס איז געווען עורב בדרך.
מצוה י"א - שלא לשכון - מ'זאל נישט וואוינען אין ארץ מצרים, און דאס איז קאנעקטעד מיט שלא ירבה לו סוסים, מ'זאל זיך נישט מערן סוסים כדי נישט צו גיין צו ארץ מצרים.
מצוה י"ב - אז ווען א מלך גייט ארויס אין מלחמה, א מלחמת הרשות, זאגט דער רמב"ם אז מ'זאל קודם שיקן שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ווען מ'נעמט זיי ארום, ווען מ'בלאגערט זיי, ולדון בה - זאל דאן זיין אין די הצעות שלום, מ'זאל דילן מיט זיי, אזויווי ס'שטייט אין די תורה "אם תשלם" און "אם לא תשלם".
וואס מיינט "ולדון בה"? איך האב געטראכט אז "ולדון בה" מיינט אזויווי די אלע "לדון" פון די אלע מצוות - מ'וועט זיך פירן די דינים דא, א גאנצע סדר איבער דא שלום, ווען לא תשלם, ער וועט טון די גאנצע זאך. איך האב געזען איינער זאגט אז ס'מיינט לשלוח שלום, און אויב זיי האבן געשיקט, אויב די מענטשן האבן קודם געשיקט א שלום, זאל מען דן זיין אין די שלום. איך מיין אז איך האלט אז מיין פשט איז בעסער - ווייל אין די לשון הרמב"ם זאגט מען נישט "לדון" זיך דן זיין, ס'מיינט מער אזויווי די דין המצוה מיט די אלע פרטים.
מצוה י"ג - שלא לדרוש שלום עמון ומואב בלבד - דאס איז אנדערע יושבי ערי ארץ ישראל, אבער עמון ומואב איז דא א לאו נוסף. אויב גייט מען מלחמה מיט עמון ומואב פאר סיי וועלכע ריזן, זאל מען נישט אנהייבן מיט שלום.
מצוה י"ד - ווען מ'גייט אין מלחמה, מ'איז מחריב, אבער אילני מאכל זאל מען נישט משחית זיין במצור ווען מ'נעמט ארום די שטאט.
מצוה ט"ו - להכין יד - שיצא בו בעל המלחמה להפנות בו על המחנה. דער וואס גייט אין מלחמה, אין די מחנה פון מלחמה, מען זאל מאכן א ספעציעלע פלאץ וואו מ'גייט ארויס.
מצוה ט"ז - להכין יתד לחפור בו - צו באדעקן נאכ'ן ארויסגיין.
מצוה י"ז - מ'זאל ממנה זיין א כהן משוח מלחמה, אז ער זאל זיין דער וואס רעדט באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
מצוה י"ח - אז א מענטש וואס האט פריש חתונה געהאט, אדער האט געבויט א פרישע בנין, אדער נטע א פרישע כרם, זאלן נישט גיין אין מלחמה, נאר זאלן זיין אינדערהיים און זאלן זיך פרייען מיט זייער נייע קנין - זייער נייע פרוי אדער בנין אדער כרם - א גאנצע יאר, און פאר די תכלית ברענגט מען זיי צוריק פון מלחמה.
מצוה י"ט - אז דער אויבנדערמאנטער מענטש, א מענטש האט א נייע אשה אדער עפעס, זאל נישט נאר אין מלחמה נישט גיין, נאר קיין שום אנדערע זאך פון צרכי העיר - "שלא יעבור עליו דבר".
וואס איז דער טייטש פון "דבר"? "לא יעבור עליו דבר" מיינט "לא יעבור עליו דבר של הלוואה". אבער "ולא יצא" מיינט אז ער זאל נישט ארויסגיין אויך נישט לצרכי העיר אדער לצרכי הגדוד וכיוצא בדברים אלו. "צרכי הגדוד" מיינט אפשר אז ער גייט נישט אין מלחמה, אבער ער העלפט נישט אויך - דער "דזשאבניק", דער וואס איז עוסק אין די זיצן אויף... ער זיצט שוין אויף דעם אויך נישט.
מצוה כ' - שלא לירא - אז מ'זאל נישט ווערן צובראכן און אנטלויפן פון די מלחמה, "ולא יחזור אחור בשעת מלחמה".
מצוה כ"א - דין יפת תואר - אז ווען א מענטש טרעפט א יפת תואר אין מלחמה, וויאזוי דילט מען מיט איר.
מצוה כ"ב - אז די יפת תואר, אויב האט מען נישט חתונה מיט איר, זאל מען איר נישט פארקויפן, און אויך זאל מען איר נישט האלטן פאר אן עבד - דאס איז "אחר אשר עניתה".
---
קומט אויס, אין דעם גאנצן ספר שופטים איז דא פיר און זיבעציג מצוות - זיבן און צוואנציג מצוות עשה און זיבן און פערציג מצוות לא תעשה.
קומט אויס, אין אלע פערצן ספרים איז דא דריי און אכציג הלכות, און תרי"ג מצוות.
---
דא זאגט ער אן הקדמה פשוטה:
> "ועתה נתחיל לבאר הלכות כל מצוה ומצוה וכל הדינים הנגללים עמה"
ער זאגט אז ער גייט נישט נאר זאגן עקזעקטלי וואס ער האט דא געשריבן, נאר אסאך מאל קומט מיט "דרך אגב" נאך וויכטיגע זאכן פון חז"ל. פארוואס? ווייל דאס איז דאך פשוט און אמת.
עד כאן איז די הקדמות הרמב"ם.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
השיעור מסיים את הסדרה על ארגון הספרים של הרמב"ם. המגיד שיעור מביא הקדמה בשם הרבי מליובאוויטש שלפני שמתחילים ללמוד רמב"ם צריך לומר פרק תהילים. לגבי השאלה האם אפשר לפסוק מהרמב"ם, נענה שעל ידי לימוד הרמב"ם לומדים את הכללים והפרטים של ההלכה, והחזון איש סבר שכאשר אדם לומד סוגיא ויוצא לו ברור, מותר לו לנהוג כך.
ספר טהרה כולל שמונה קטגוריות עם עשרים מצוות (18 עשה, 2 לא תעשה): הלכות טומאת מת, פרה אדומה (הפרה ומי נדה), טומאת צרעת (שמונה מצוות - להורות בצרעת, לא לחתוך סימני טומאה, טהרת צרעת, צרעת הבגד/הבית), מטמאי משכב ומושב (נדה, יולדת, זבה, זב), שאר אבות הטומאות (נבילה, שרץ, שכבת זרע, ומעניין - עבודה זרה שמטמאה כשרץ), טומאת אוכלין, כלים (בנפרד - אלו ההלכות הראשונות ללא מצוה ספציפית), ומקוואות - היחידה שנוגעת למעשה היום.
ספר נזיקין כולל 36 מצוות בחמש קטגוריות: הלכות נזקי ממון (ארבעה אבות - שור, בור, מבעה, הבער), הלכות גניבה (שבע מצוות - לא לגנוב, כפל, צדק מאזנים, לא להחזיק משקלות מזויפים, הסגת גבול, גונב נפשות), הלכות גזילה ואבידה (שבע מצוות - לא תחמוד, לא תתאוה, השבת גזילה). ההבדל בין לא תחמוד (מעשה) ללא תתאוה (מחשבה) נידון - לא תחמוד חל רק על דבר שהשני אינו רוצה למכור. הלכות חובל ומזיק והלכות רוצח ושמירת נפש (17 מצוות) כוללות: לא להרוג, ערי מקלט, עגלה ערופה, לא תשים דמים בביתך, ו"כל המרחם על אכזרים" - לא לרחם על רודף.
ספר קנין עוסק בקניינים: הלכות מכירה (5 מצוות - מקח וממכר, אונאה בממון, אונאה בדברים, איסורים מיוחדים נגד אונאת גר צדק), זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין (ללא מצוות), והלכות עבדים (13 מצוות - קניית עבד עברי, שלא יעבידנו בפרך, להעניק בצאתו, ליעדה, ושלא להסגיר עבד שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל).
ספר משפטים כולל 79 מצוות. הלכות שכירות (7 מצוות) כולל "ביומו תתן שכרו" - האריז"ל אומר שמי שרוצה לזכות לאורות של שבת צריך לקיים מצוה זו. הלכות מלוה ולוה (12 מצוות) כולל מצות עשה להלוות לעניי ישראל, איסורי ריבית (למלוה, ללווה ולמסייע), אבל "לנכרי תשיך" היא מצוה. מעניין: בבא בתרא כמעט אינה בנויה על פסוקים - "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" הן סברות טהורות.
הלכות סנהדרין (30 מצוות) כוללות: למנות שופטים, אחרי רבים להטות, ארבע מיתות בית דין, קבורה, מלקות, ו"לא להרוג נקי באומדן הדעת" - צריך עדים ממש. הלכות עדות (8 מצוות) כוללות לבוא להעיד, ודרשת וחקרת, ועדים זוממים. הלכות ממרים כוללות לא תסור, וכיבוד אב ואם (4 מצוות) - הרמב"ם שם זאת שם כי "ממרים" כולל גם בית דין וגם הורים. הלכות אבל (4 מצוות) - להתאבל על הקרובים היא מצוה, אבל על הרוגי בית דין לא.
הלכות מלכים ומלחמותיהם (23 מצוות) כוללות: למנות מלך, שלא ירבה לו נשים/סוסים/כסף, להחרים שבעה עממין, למחות זרעו של עמלק, שלא לשכון בארץ מצרים, שיקן שלום קודם מלחמה, לא להשחית אילני מאכל, ויפת תואר. הרמב"ם מסיים: בספר שופטים יש 74 מצוות, ובכל 14 הספרים יש 83 הלכות ותרי"ג מצוות, והוא יבאר כל מצוה עם "כל הדינים הנגללים עמה".
ראיתי שיעור של הרב ברוין, הרב של קראון הייטס, בסיום הרמב"ם. הוא חזר על דברי הרבי מליובאוויטש שאמר שקשה מאוד ללמוד כל יום רמב"ם, אבל זה דבר גדול להצליח בזה. הרבי ציווה שלפני שמתחילים ללמוד יאמרו פרק תהילים, ויתפללו שיצליח המשך השיעור, שאף אחד לא יפול, ושיהיה כוח וחשק והתמדה.
דוד המלך התפלל שתהילים שלו יהיה כמו נגעים ואהלות - כשמשתמשים בתהילים כדי ללמוד נגעים ואהלות זה טוב מאוד, ומקיימים את בקשתו של דוד המלך.
אנשים הרבה פעמים מודאגים ואומרים שאסור ללמוד רמב"ם כי אסור לפסוק ממנו - ההלכה לא תמיד כמו הרמב"ם.
האמת היא שכן, אנחנו לא יכולים בדיוק את פסק ההלכה בחושן משפט ויורה דעה - בדיוק אם מותר להחזיר את המכסה בשבת כך וכך, אם הרמב"ם מקל מדי, וממילא אם מישהו מקל לפי הרמב"ם הוא הולך נגד המנהג שמחמיר.
אבל - רוב היהודים, הבעיה שלהם היא שהם בכלל לא יודעים שיש דבר כזה. הם יודעים שיש שבת, כל אחד יודע, אבל הם לא יודעים בדיוק בכלל שיש הלכה של שיעור הטמנה, ואיך קוראים לזה בכלל. כשלומדים רמב"ם מגלים, ובמקרה הגרוע ביותר מישהו יקל כמו הרמב"ם הקדוש.
זה רמה הרבה יותר מאוחרת לדעת מנהג מסוים להלכה למעשה. אבל קודם - דרך לימוד רמב"ם מרוויחים הרבה יותר מלדעת את כל היסודות, כללים ופרטים. אחר כך, אם למעשה מישהו רוצה לשאול מורה הוראה מקומי או להסתכל במשנה ברורה, זה דבר נפלא.
אפילו בדברים שכן נוגעים למעשה - הלכות חמץ נוגע למעשה, אבל רוב האנשים שכחו בכלל שיש מצווה כזו.
החזון איש סבר שכאשר יהודי לומד סוגיא ומתברר לו מאוד מהלך מסוים, מותר לו לנהוג כך. יכול להיות מישהו שהוא תלמיד של הרמב"ם, הוא לומד תמיד רמב"ם, הוא רואה את הסוגיא - כל המבט שלו על תחילת הש"ס מסודר עם הסדר של הרמב"ם. אבל שוב, שלא יסמכו על זה למעשה.
כל אחד נוהג כמו שמקובל - בעיקר עושים מה שראו אצל ההורים ומה שראו אצל הקהילה.
---
זהו השיעור האחרון מההקדמות של הרמב"ם. למדנו את ההקדמה הארוכה של הרמב"ם שבה הוא מסביר את היחס של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מנה את רשימת תרי"ג המצוות, ואחר כך הרמב"ם נכנס ומסביר את הסדר שלו איך שסידר את ארבעה עשר ספריו.
ספר טהרה יש בו שמונה קטגוריות של הלכות:
הלכות מקוואות היא למעשה היחידה שנוגעת למעשה מכל העניין, כי מקווה צריכים עדיין לעשות לפי הלכות מקוואות. אולי משהו מזה נוגע לכהן אפילו בזמן הזה - אני צריך להיזהר מלהיטמא.
הלכות טומאת מת יש בה מצות עשה אחת. זו אולי הקטגוריה הראשונה של הלכות שיש בה רק מצווה אחת - והיא דין טומאת מת.
הלכות פרה אדומה יש בה כלולות שתי מצות עשה:
א. דין פרה אדומה - הדין של עשיית פרה אדומה
ב. אחרי ששחטו את הפרה אדומה - הדרך איך מטהרים. מערבבים את אפר הפרה עם מים וזה נקרא "מי נדה" - נדה הוא לשון של הזאה. המצווה היא דין טומאת מי נדה וטהרתן - זה מטמא את המשתמשים במצווה: מטהר טמאים ומטמא טהורים.
מעניין - ברשימת תרי"ג מצוות קרא הרמב"ם לפרה אדומה (מצוה ק"ג): "מצות פרה אדומה להיות אפר מוכן." אבל כאן הוא שינה וכתב "דין פרה אדומה." אני רואה שבספר טהרה "דין" הפך לשפה שלו.
הלכות טומאת צרעת יש בכללן שמונה מצוות - שש מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה:
א. להורות בצרעת אדם כדין הכתוב בתורה - שהכהן יעסוק בהלכות של כשאדם מוצא צרעת על גופו, מתי זה כשר ומתי זה טמא.
*שאלה:* האם המצווה "להורות" - מצווה על הכהן להורות? או שהמצווה היא דיני צרעת כמו שהוא אומר "דין פרה אדומה"?
ב. שלא יקוץ סימני טומאה - שלא יחתוך נגע, אפילו רק קצת, כך שמוריד את הקצת מהנגע שעושה אותו טמא.
ג. שלא יגלח הנתק - כשיש נגע על השיער שנקרא נתק, שלא יחתוך את השיער.
ד. שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו - ברגע שמאושר כמצורע, שולחים אותו מחוץ למחנה, הוא קורע את הבגדים, הוא מגדל את השיער.
לשון הרמב"ם מעניינת: התכלית של העניין היא שיתפרסם - "טמא טמא יקרא", שאנשים ידעו שהוא טמא. אבל הרמב"ם לא אומר שיש מעשים שצריך לעשות והתוצאה מזה היא שמתפרסם. אלא להיפך - המצווה היא לפרסם, ויש דרכים איך לעשות זאת.
*נפקא מינה:* אולי אפשר ללמוד שאם יש דרך אחרת לפרסם, צריך לעשות אותה.
הרב מצאנז אמר ש"טמא טמא יקרא" זו התוצאה מכל הדברים האלה - כשאדם עושה כך, כל האנשים שעוברים אומרים שהוא טמא.
ה. טהרת צרעת - איך מטהרים צרעת
ו. מצות גילוח המצורע בכל שער שבו - כשנטהר צריך לגלח את השיער
ז. דין צרעת הבגד - אם מוצאים צרעת על בגד
ח. צרעת הבית - כשמוצאים צרעת על בית
"מטמאי משכב ומושב" פירושו הטמאים שמטמאים משכב ומושב - נדה, זבה, יולדת וזב. הם שייכים לקטגוריה אחת כי לכולם יש את העניין שהם מטמאים משכב ומושב.
יש בכללן ארבע מצוות:
- דין טומאת נדה
- דין טומאת יולדת - אחרי לידת ילד טמאה לזמן מסוים
- דין טומאת זבה - אישה זבה
- דין טומאת זב - זכר שהוא זב
חוץ ממה שכבר מנה טומאת מת ונדה שהם אב הטומאה, יש שאר אבות הטומאה.
יש בכללן שלש מצוות:
- דין טומאת נבילה - נבילה היא אב הטומאה
- דין טומאת שרץ
- דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע מטמאה
עבודה זרה - בגמרא כתוב "עבודה זרה מטמאה כשרץ." ויש טומאה מדברי סופרים - הוא מונה את הטומאה מדברי סופרים.
הקטגוריה הבאה של הלכות היא שאר אבות הטומאה. חוץ ממה שכבר מנה טומאת מת, ונדה הרי היא אב הטומאה, וכן הלאה - יש שאר אבות הטומאה. ויש בכללן שש מצוות עשה, וזהו פרטן. הוא מונה: דין טומאת נבילה - נבילה היא אב הטומאה. אותו דבר שרץ - דין טומאת שרץ. דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע מטמאה.
עבודה זרה - מעניין, עבודה זרה בגמרא "עבודה זרה מטמאה כשרץ, ותמונתה מדברי סופרים." מעניין שהוא יכול היה למנות קודם דין טומאת שכבת זרע, אחר כך דין טומאת שרץ, כדי לשים את עבודה זרה ישר לידו. נראה את הסדר המדויק.
גם מעניין שעבודה זרה הוא לא שם בהלכות עבודה זרה. אני מניח כי זו עבודה זרה שנוגעת לטומאה.
הלכות טומאת אוכלין - מצות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן. איך משקין ואוכלין נטמאים, ואיך אפשר לטהר אותם.
הלכות כלים - וזהו פרטן. כאן הוא לא מביא שום מצווה בכלל. ענין אלו ההלכות - זו הרי הראשונה שמצאנו בלי מצווה. הוא לא אומר שזה דרבנן, הוא אומר ההלכות, זה דאורייתא, אבל הוא לא אומר כמה מצוות.
ענין אלו ההלכות של הלכות כלים: לידע הכלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטומאות - אילו כלים מקבלים טומאה מכל הטומאות שהוזכרו, וכלים שאינן מטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים - איך נטמאים כלים, וכיצד הן נטהרין - ואיך הם נטהרים.
בעצם כל הדברים האלה הם גם מצוות, כי אם כלי נטמא מטומאת מת, זה חלק ממצות טומאת מת. אבל יש קטגוריה נוספת של איך כלים נטמאים.
יש מסכת שלמה כלים. אם הרמב"ם היה מוצא תלמידים שלומדים את הדינים של כלים, הוא היה מאוד שמח, כי לצערנו אין. יש הלכה שלמה - מה העניין של כל ההלכות האלה? הכל דאורייתא, כי זה מטמא מדאורייתא. רק ש... לכאורה על טומאת מת יש גם את הדברים האלה, אבל העניין הוא שזה כמו תנאי - זה יותר כמו החפץ שמקבל טומאה, ולא הלכות איך להיטמא, אלא שזה מקבל טומאה. מעניין, יש מסכת שלמה כלים, מסכת גדולה.
הלכות מקוואות. מצות עשה אחת שיטבול כל טמא - כל מיני טמאים יטבלו במי מקווה, ואחר כך יטהר - ואחר כך יטהרו.
כל הטמאים, חוץ מטמא מת. כי טמא מת צריך עוד פרה אדומה. לא עוזר כלום מקווה לטמא מת. יוצא, לא עוזר כלום. כשאין פרה אדומה, לא אומרים שילך לפחות למקווה - לא משנה. בערך כמו שאומרים שכשאי אפשר ללכת למקווה שירחץ את הידיים. לא משנה הלכתית.
אנשים הולכים למקווה אחרי לוויה, יש מנהג כזה. רחיצת הידיים היא בגלל הרוחות או משהו, לא בגלל הטומאה. אבל ראיתי דבר, אני לא זוכר מאיזה ספר חסידי, הוא אומר שזה מה שהעניין של "מקוה טהרתם לפני ה' תטהרו" - שאפילו כשאי אפשר להיטהר לגמרי, שלפחות יטבול במקווה. שמקווה לא עוזר לטומאת מת, אבל בכל זאת, טהר את עצמך כמה שאתה יכול, אפילו אם לא עוזר לגמרי.
"נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה" - בכל ספר טהרה יש עשרים מצוות, "מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתים מצוות לא תעשה."
נראה לי שהרמב"ם עשה הרבה עבודה על ספר טהרה לעשות סדר. יש הקדמה שלמה של הרמב"ם בספר טהרה, שם הוא אומר שאף אחד לא יודע את זה - זו כמו הקדמה שהוא אומר שאף אחד לא יודע את זה, גם כי לא נוגע למעשה, וגם כי קשה. הרמב"ם השקיע מאוד לבאר, לעשות כללים טובים, ואפשר לראות את זה במצוות כאן. הדינים נעשו הרבה יותר ברורים, ולא כך סתם פעם כך...
הוא לא סתם אמר חבילת מצוות. הוא עבד מאוד מה יהיה הסדר. עשיתי את הקטגוריה של כלים, ואני חושב שכלים באמת לא כל כך יפה לנו, אבל רואים שאפשר להסכים, ורואים שזה יותר ספר מאורגן. הוא עבד קשה הרמב"ם לעשות את הסדר שלו. ידוע, ההקדמה לסדר טהרות היא חיבור חזק מאוד של הרמב"ם שמסביר את סדר טהרות.
קדושה ודברים, שם יש לך את מורה נבוכים שהוא חיבור חשוב, אבל שם לא שמתי לב כל כך שזה כל כך ברור. אולי גם, הוא עשה חלוקות - למשל הקרבנות של פסולי המוקדשין, גם לרמב"ם יש, זה כזה... אין מצוות, זה כזה כל מיני פסולים שאסור להקריב. זו הזדמנות לחלק כך או כך - קרבנות יחיד וקרבנות ציבור בנפרד.
הספר השני הוא נזיקין. נזיקין זה בעצם שלוש הבבות.
חושן משפט, נותן לחברו. כי נזיקין זה יותר בבא קמא, אבל... יש לך גם הלכות מזיק. קנין זה יותר דברים כאלה. שופטים חזק בבבא מציעא, יש לך הרבה הלכות ארבעה שומרים ופיקדון.
שופטים זה יותר כמו סנהדרין. שופטים זה סנהדרין, אולי עדות. הלכות עדות יש גם על בית דין. הלכות ממרים. שופטים זה יותר במסכת סנהדרין - קצת עבודה זרה, קצת... עבודה זרה יש גם הרבה מסנהדרין בעניינים. הלכות עדות גם עמדו במסכת סנהדרין.
הרעיון של לעשות ספר כמו קבוצה שהיא הלכות סנהדרין, זה בעצם משנה מסכת סנהדרין. לא כתוב שם. כתוב שם עונשין, כתוב גם כאן - העונשין שבית דין עושה, וכדומה.
אפשר לומר שזה בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא וסנהדרין.
אפשר לומר אולי שבזמנים קדומים, הדברים שהיו בתורה היו על נזיקין. אני מניח שנזיקין היה דבר קרוב מאוד. היום כנראה רוב דיני תורה הם יותר במקח וממכר, טוען ונטען, שותפים, ויש מישהו שנכנס... זה לא הגדול... והשכן הזיק את הרכוש שלך.
אני חושב שאפילו רוב זה שותפים והלוואות שלא שילמו, או הוא גורר בהשקעות. זה שוב דיני תורה הולכים על פחות נזיקין.
אולי צריך לחשוב אחרת... אני על מה שהרמב"ם עשה נזיקין כדבר קטן, ובא עוד הרבה סוגים אחרים... הסדר, הסדר שיש בגמרא נקראים כולם תחת הקטגוריה של נזיקין.
זה מעניין. הסדר של חושן משפט נקרא נזיקין, וגם בחומש, כשמסתכלים בפרשת משפטים, זה מתחיל מנזיקין, או לא? הדבר הראשון הוא "כי יגח". אחר כך מדובר הרבה הלכות שומרים ודברים אחרים, אבל משפטים זה אחרי עשרת הדברות, וזה מתחיל עם נזיקין. נזיקין נראה קטגוריה חשובה מאוד.
יכול להיות שפעם בזמנים ההם עיקר הסכסוכים היו בענייני נזיקין, כי בהמות הסתובבו... עוד לא היו כל העסקים. לא היו כל העסקים. אני לא יודע, נדמה לי שדיני התורה הם פחות על נזיקין, יותר על כל הדברים האחרים. עדיין יש, הבעיות עם ביטוח.
ספר נזיקין יש בו חמש קטגוריות של עיקרי הלכות. הלכות נזקי ממון - כשמזיקים למישהו בממון, או הממון שלך מזיק.
הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה... מעניין. יש לו שתי קטגוריות שנראות אותו דבר.
מעניין שגזילה ואבידה כתובים ביחד. ואחר כך יש גניבה בנפרד, וגזילה ואבידה. גניבה, גזילה - היה לכאורה זוג יותר טוב. גזילה היתה גניבה. גניבה, גזילה, או גזילה, גניבה.
מעניין, אבידה עומדת באמצע. גניבה חמורה מגזילה.
יש לי חשד שאוכל לומר חידוש בפרשת משפטים, תהיה שאלה. זה מעניין, כי אבידה... גזילה ואבידה יש להם קשר מסוים. גזילה זה להפסיד ממון של הזולת בידיים, ואבידה דרך התעלמות מהזולת, לעזור לזולת. אבל באמת, שונה מאוד. מישהו שלא עושה השבת אבידה, הוא חצי גזלן? מוזר.
אחר כך יש הלכות חובל ומזיק. הוא עצמו מזיק - נזקי אדם, בעצם. חובל פירושו חובל בגופו, מזיק פירושו מזיק בממונו. אבל שניהם הוא עצמו עושה. הוא מתכוון השור שלו או הבהמה שלו עושה.
ואחר כך יש הלכות רוצח. אדם הורג את הזולת, או אדם הורג את עצמו? שמירת נפש. או הורג את הזולת על ידי שאינו שומר נפש - למשל הלכות מעקה, הוא לא עושה מעקה לגגו.
מעניין מאוד ששמירת נפש - אנשים לא יודעים שהתאבדות היא פשוט סוג של רציחה. כי אתה לא לגמרי בעל הבית על עצמך לומר. שמירת נפש פירושו אבל בעיקר... יש הרי תרגום, תרגום ירושלמי או תרגום יונתן, "לא תרצח."
שינסו, אם למישהו נגמרו כל התלמידים, חסידים, חברים, לא לנסות לעשות לעצמו. אם אפשר, עדיף לא. ר' נחמן אמר שאין ייאוש. נו, לכל היותר, אפשר... אתה יודע דבר, שתמיד אפשר לדחות. אה, מחר, לא יכול ללכת. אם כבר עשית את זה, אפשר לעשות שוב, אבל... שים את זה טוב.
שמירת נפש היא סניף של רציחה.
הלכות נזקי ממון כוללות ארבעה אבות נזיקין - פרטיהם:
- דין השור - בדרך כלל קרן. הוא נוגח.
- דין הבער - פירושו שן. הוא אוכל.
- בור
- דין ההבערה - זה אש.
אבל הוא לא מונה את הרגל. אולי השור זה אולי קרן ורגל, והבער זה שן.
הגמרא הרי יש לה כל מיני מחלוקות. לומדים על שור הבער והבערה. הרמב"ם פוסק בעצם ששור פירושו קרן ורגל, והבער פירושו... הבער כאן צריך להיות לכאורה כמו בפסוק כתוב "השלך על ה' יהבך."
הרמב"ם לומד ששור אב הרגל הוא אב אחד. הוא פוסק ששור פירושו קרן ורגל. אבל כאן הוא אומר לכאורה, כשהוא מביא ששילוח הוא ביעור, ביעור הוא אש. השאלה היא, אם הרגל נכנס בקרן, כמו שהרמב"ם סובר.
אפשר לומר שאכילת חמץ ערב פסח אפשר לקרוא לה ביעור חמץ, כי הלשון ביעור עולה על אכילה. אבל בהמה, איך זה הולך על אדם? ביעור הרי לשון בהמה, כמו "האיש בער". ביעור הוא לשון בהמה. אולי כי כשבהמה מתנהגת כבהמה, היא מבערת. כמו שאדם אינו אוכל כי הוא רוצה להיות שבע, אלא כי הוא רוצה לבער משהו, הוא עושה מעשה בהמות, מעשה ביעור.
"יש בכללן שבע מצוות" - שתי מצוות עשה וחמש מצוות לא תעשה.
מצוות עשה היא דין - הוא קורא לזה דין. זו מצוות עשה? בואו נסתכל במצוות עשה איפה זה עמד. שור... אה, "לדון". כל ה"לדון" כאן הם השליכו דין.
מה הראיה? אם היה לא תעשה, היה לאו שלא לתת לבהמה להזיק. אבל זו מצוות עשה. מצוות העשה אינה שתשמור מזה, אלא מצוות העשה היא שתדון אחרי שקרה ההיזק.
זו ראיה שכל ה"לדון" אינו פשט שבית הדין צריך להיות, אלא השם יחוד לקיים מצוות "לדון" הוא לומר שהדין של שור הוא שהוא צריך לשלם חצי נזק או נזק שלם, וכדומה.
ראשית: לא תגנוב ממון - מי שרוצה לדעת לעשות מצוות לא תעשה, מצוות לא תעשה חשובה, לא לגנוב כסף. נותנים ביס לגנב. אם מישהו לא יודע הלכה למעשה, אומרים לו לעשות תשובה הלכה למעשה, שיסתכל בפנים לראות בדיוק מתי אסור לגנוב.
אם כשהוא מסופק לא יעשה? אני זוכר שהשערי יושר אומר שבממון לא ברור שיש ספק דאורייתא לחומרא, לגבי הקונטרס הספיקות.
דין הגנב - פירושו לכאורה שהוא צריך לשלם כפל, כל ההלכות של מה עושים עם גנב.
אחר כך יש מצוות עשה - לצדק מאזנים ומשקלות, שיהיו משקלים נכונים.
זה מעניין, אתה רואה שלצדק, לשון צדק פירושו שווה, פירושו מידה במידה, פירושו שיהיה נכון שווה. וכאן אומרים את זה בתור פועל - שיצדק, שיעשה את המאזניים צדק, המאזניים ומשקלות יהיו נכונים.
זה חלק מהלכות גניבה, זה מאוד מעניין. זו דרך אחת של גניבה. ואפשר לשאול אפילו קושיא - למה צריך את זה, הרי זה בכלל גניבה? זה לא גזילה, כי השני לא רואה שחוטפים, אבל זה סוג של גניבה.
יכול להיות שיש לזה הסבר. למשל, אדם יגיד שבאמת אני מבקש מחיר טוב, רק זה טריק שיווקי. אנשים עושים את זה. מוכרים שקית ענקית של צ'יפס, ופותחים אותה, יש 90% אוויר. והם אומרים, תראה, זה נראה יותר טוב, ואני כותב את זה איפשהו באותיות קטנות.
נגיד, אפילו אולי עם דין גניבה זה אולי לא בטוח היה נקרא גניבה, יש דין נוסף של מדה ומשקל. אפשר למצוא תירוץ למה זה לא ייקרא גניבה, יש איסור נוסף של משקלות שקריים.
אני זוכר שעל ינטא כתוב מפורש תיקון כזה לגבי הלכות אונאה, מוסיפים הערות יפות מראי מקומות.
לא רק שלא יעשו, אלא שאפילו לא יהיה בבית אבן ואבן ואיפה ואיפה. בפשטות, אחד לוקח מעושי מעשה - אם למישהו יש בבית משקל, לכאורה מדברים על משקל שמשתמשים בו למסחר ולא צעצוע שאינו מדויק, התורה אומרת שצריך לשרוף אותו.
אחי אלעזר אמר הערה טובה כאן - זה כי אי אפשר לעקוב אחרי כל אדם בשעה שהוא שוקל, אז שלא יהיה לו בכלל.
ולכאורה היום אפשר לומר, שאם מישהו לומד לפרוץ למחשבים, או למישהו יש מפתח מאסטר שאפשר לפרוץ איתו, אולי זה גם עבירה של איפה ואיפה. זה חידוש יפה, צריך לברר את זה.
אחר כך יש עוד דרך מעניינת של גניבה - הסגת גבול. מזיזים את הגבול, זה גם בעצם גניבה, רק עוד פרט.
למה צריך נוסף? יכול להיות לא תסיג גבול דומה יותר לאיפה ואיפה, כי הוא לא גונב עכשיו. הוא לא עושה כלום עם זה. הוא רק הזיז את השער קצת, שיום אחד יוכל לטעון שזה שלי. זו הכנה לגניבה, מין הכנה לגניבה.
אבל אולי זה יותר חמור, כמו שהגמרא אומרת - כתוב "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", זה סדר ירושה. זה עניין שלם...
צריך להקפיד לא לעשות חטיפה.
רבי יואל'יש אומר שגם כשמשטיפים מוח למישהו יכול להיות חשש. משתדלים לא לשטוף מוח לאף אחד.
רש"י אומר כמה פעמים שלקח, לקיחת אנשים, הרמב"ן אומר את זה על שבט לוי, אומר "לוקחים בדברים". אי אפשר לקחת אנשים בידיים, אפילו חוץ מחוטף, אבל אנשים רגילים, האיסור הוא לא לקחת אותם בדברים.
יכול להיות למשל חשש, צריך להקפיד עם עצמו בפנים. אבל למשל, לפעמים יכול לעמוד אדם ליד הדלת והוא לא נותן לאנשים לצאת מבית המדרש, לא נותן להם לצאת. זו שאלה של גונב נפשות. לעשות אנשים כל כך לא נוחים לעשות משהו. לגרום לאנשים לעשות משהו כי הם נעשים מאוד לא נוחים. זה משהו מסוג של גונב נפשות בדברים.
אם מישהו ממש גונב נפשות, הוא חוטף - עומד למשל כך, הציבור רוצה לצאת מבית המדרש, ואתה עומד ליד הדלת. הרי פשוט שאמרו לך שאתה גנב נפשות. שמישהו מתייצב והוא מחזיק דרשה ארוכה בשמחה, ואף אחד לא נוח לו לצאת.
שבע מצוות - שתי עשין, חמש לאוין.
אסור לגזול.
לא תעשוק פירושו על שכר שכיר, שלא משלמים לשני בחזרה. זו כן גזילה, כי השני רואה ברור שהעסקת מישהו ואתה לא משלם לו. אבל זו לא אותה גזילה, זה יותר כמו לא תלין - שתשלם לו בזמן וכדומה. אבל אתה לא משלם לו בכלל, אתה עובר על לא תעשוק שכר שכיר.
זה הרי הרמב"ם שהוא מביא. לא תתאוה זה להתחיל לתכנן, ולא תחמוד זה כבר לעשות משהו מעשה בזה.
אבל אמת, אני מסכים שכולם מכוונים למעשה. אבל יכול לפעמים להיות שאפילו לחשוב קצת יותר מדי, שזה כבר קצת תכנון.
חשוב: הכוונה לדבר של השני שאינו עומד למכירה. זה איסור דרך מקח וממכר.
כי אתה יכול לומר שאם כך, כל מגזין גורם לציבור לעבור על לא תחמוד, כי עושים את הפרסומות להיראות כל הפריטים יותר יפים, שיחמדו וילכו לקנות. למה זה לא? כי זו דרך מקח וממכר - הוא רוצה, הוא מציג את זה דווקא שיחמדו. לחמוד פירושו על משהו שהם לא רוצים למכור.
---
*[הקטע הבא דורש תשומת לב:]*
חובת הלבבות היה צדיק גדול, אבל הוא גם עשה עצמו מאוד פשוט עם מילים. הוא אמר שכל מצוה נעשתה גם לפשוטים, אבל גם לצדיקים. איך שייך אצל צדיקים "לא תחמוד"? הוא אמר, כשנוסעת עגלה של חסידים לספינקא, הוא יודע על רבי אחר שבאותו אזור, אין לו קהל גדול, זה "לא תחמוד אשת רעך".
---
מצוות העשה היא להחזיר גזילה. נשאלת השאלה - קניין סודר אינו להחזיר את הדבר, אתה יכול להחזיר כסף. אבל מצוות העשה היא להחזיר את הגזילה. כל אחד, אפילו אדם חשוב, אם גזל, יכול לדעת שיש זמן שאפשר להחזיר.
מצוות העשה של "לא תוכל להתעלם" היא מצוות העשה של מה שאתה מחזיר. הרי לכאורה שוב עשה ולא תעשה על אותו דבר.
זה מעניין - למה חסד גזילה יותר מחסד גניבה? למה אבידה שייכת להלכות גזילה ולא להלכות גניבה?
תראה - בהלכות גניבה יש לו רק ממש גניבה, ובגזילה הוא גם שם "לא תחמוד", "לא תתאוה".
כי יכול להיות, כי "לא תחמוד" יותר גורם... מה יותר גורם גזילה מגניבה? אני לא יודע, זה לא חזק. צריך באמת להבין למה הוא שם את זה בקטגוריה הזו.
כי השבת גזילה והשבת אבידה מאוד דומים. למה הוא לא היה צריך הלכות השבת אבידה בנפרד? ושניהם לאו הניתק לעשה - אם כבר עברת על "לא תוכל להתעלם", אתה יכול עכשיו ללכת להשבת אבידה.
אולי הוא רצה לאזן, הוא לא רצה שהלכות גזילה יהיו מאוד קטנות. הוא רצה להכניס הכל ביחד. צריך להבין את זה.
בגמרא רואים שיש הלכות גזילה והלכות גניבה בנפרד. השבת אבידה בוודאי בנפרד.
יש מצוות עשה אחת - דין חובל בחברו או מזיק ממון חברו.
אולי ביחד צריך לאזן, כמו דבר אחר - גזילה מאוד קטנה. זה נותן להכניס הכל ביחד. אני לא יודע, צריך להבין.
בגמרא רואים שיש הלכות גזילה והלכות גניבה בנפרד. מציאות אחת היא השבת אבידה - בוודאי בנפרד. אבל איך זה כשגנב הוא בבבא קמא גם? נדמה לי שכאן ובכל זאת על חובות עובד המזיק - זו מצוות עשה אחת.
אני מספר מסירת הנפש - זו גדולה, הגדולה מהקבוצה. יש 7 מצוות עשה ו-10 לאוין. גם במספר טוב.
מצוה א' - צריך להשתדל לא להרוג, לא להיות רוצח. לא תרצח.
מצוה ב' - לא לקחת כופר, ואולי רוצח. לכאורה מצוה לבית דין. יש את האפשרות למשפחה - לא להתפדות בכסף.
מצוה ג' - לא תחוס - לא לרחם על הרוצח.
מצוה ד' - לא תעמוד על דם רעך.
מצוה ה' - רוצח בשוגג - גלות. ללכת לגלות, ולא לקחת כופר על זה.
מצוה ו' - שלא יהרוג את הרוצח לפני עמידה בבית דין.
מצוה ז' - להציל הנרדף מנפש הרודף. כן, למדו - גם לא תעמוד על דם, גם לא תעמוד על הזנות. זה לא רק להציל הרודף, גם יש עניין סופי.
מה צריך להבין? הלכות - מה אחד אומר, רואה רודף? אבל הרי יהודי, יש לו צלם אלקים? מה כתוב בתורה? לא תחוס. כי שלא תחוס על הרודף מבינים שעם החס על הרודף, רודף את הנרדף. כי זה אומר את זה אחרת מאשר כשזה למשל קודם - לא לוקח כופר פירושו אחר כך כבר. זו מצוה שלא לחוס על הרודף, אלא אחרת על הנרדף.
יש לזה אותו רעיון, כי המצוה הבאה נעשתה לכאורה להצלה.
שניהם דומים. זה מעניין, כי למשל אנשים אומרים הרבה את המאמר חז"ל "כל המרחם על אכזרים" וכו'. זו ממש מצוות עשה, מצוות לא תעשה - ואסור לרחם על רודף.
אני מתכוון שלא לחוס על רודף מדברים על שאלת הטרולי - אז אהרוג אחרת כך, אחרת כך. וכאן הגבול של אותו עם הטוב - כל אחד עם הטוב יש לו צלם אלקים.
לא, אבל אני מתכוון שזה לאו דווקא. זה פשוט - אני לא רוצה, למה אני צריך להיות מעורב? כאן יש רודף עם נרדף, אני יהודי יפה, אני עומד בצד. תן לי להיות יהודי יפה, אני עומד בצד.
צריך להבין - זה לא חס, זה חס מזויף. זה לא אהבת הבריות.
מיד מצוה הבאה היא שלא לעמוד על דם. לעמוד על דם זה יותר מה"יהודי היפה" - לפחות אני מתכוון שזה יותר מקרה כזה שהוא לא רוצה לעשות שום פסיעה. כי אם אתם מתכוונים שאני צריך לבדוק את ההלכה?
אחר כך יש מצוות עשה לעשות ערי מקלט ולהכין את הדרך - כן, שיהיו שלטים ולדעת לאן ללכת.
יש מצוה של לערוף עגלה - כי כשמוצאים מישהו חלל ולא נודע מי הכהו, עושים עגלה ערופה.
מצוה י' - היא שההלכות על אותו קרקע שעשו בו את הנחל איתן - לא יעבוד ולא יזרע אותו קרקע.
מצוה י"א - לא תשים דמים בביתך - שלא יהיו בבית דברים מסוכנים.
אני מתכוון שמצוה י' אינה לאו על אדם שלא יעביד. לא יעבד - זה לא לאנשים להעביד, זה יתפרש כך עומדת לשון הפסוק.
מה הכוונה? לשים לב לשטח הזה - שלא תיעבד. האדם אוסר שאני צריך לומר את הנקודות - לא יֵעָבֵד, לא לא יַעֲבִיד. לשון זרע. כך כתובה לשון הפסוק - זה נכנס מזה, עשו נקודות.
שלא לעשות הרי עם מכה - כן, שהיום יש דבר מסוכן בבית. למשל - זה מאוד דומה להיות לו איפה באיפה. אסור להחזיק כלי גזילה, אסור להחזיק כלי רציחה.
לא, לא כלי רציחה - הכוונה שהשומרים אפשר לפרש את השומר. כך לא לעשות מכה זה ההפך מזה - למשל או סוגים אחרים של דברים שהם מסוכנים.
מה פירוש לא להחזיק אקדח אתה אומר? דווקא אם זה באופן שמסוכן ולא נועלים אותו, כמו שחז"ל אומרים - יכול להיות שכן, לא תשים דמים בביתך.
הרמב"ם בשו"ת לפני איוב - הוא לא אומר הרי איוב. ענווה, מה לגבי הדבר - הוא טעם ולא יודעים.
יש מצוות עשה פריקה - כן, אם מישהו נפל בדרך על בהמתו, שיורידו אותה, שתוכל ללכת.
יש מצוות עשה שאם נופל, שיחזירו להעלות על הבהמה.
יש מצוות לא תעשה שלא לעזוב. מה לשון הפסוק על זה? "לא תראה את חמור אחיך... לא תראה ותעלם" - זו הלשון. זו לשון מעניינת. וכתוב "לא יניחנה בדרך נופל משאו וילך לו" - לא תעבור את האדם שעומד שם נופל משאו וללכת, אלא תעשה פריקה וטעינה.
הרי זה תופס את הלשון "נופל" - כי בדרך כלל יש לו הרבה חבילות. יכול להיות שיש לו בכלל חבילה אחת, רק הוא אבוד. הרבה פעמים הוא עושה - אה, הוא יכול להסתדר. אם הוא נהג חלש, הוא עומד בצד הכביש, רואים שזה סתם פקק, הוא יכול לנסוע. אם הוא נופל - הוא נופל.
---
יוצא שסך הכל 36 מצוות בהלכות נזיקין - 16 עשין ו-20 לאוין. זה כבר קנין. בואו נראה ללמוד איזה קנין.
קנין יש גם הלכות מעניינות על המצוות שלי.
ספר קנין - זה כן כל עניני קניינים ודברים דומים. במילים אחרות, מה שהרמב"ם אמר קודם היה דינים מן הדינים - רק אלה דינים שלא מתחילים בעונש. אני זוכר שיש משפטים. קנין הוא - אני לא זוכר בדיוק.
ההלכות בספר קנין:
- הלכות מכירה - איך הדין
- הלכות זכיה - אם מישהו מזכה משהו לשני
- הלכות מתנה
- הלכות שכנים
- הלכות שלוחים ושותפים - אחד שולח מישהו שליח או אחד יש לו שותף
- הלכות עבדים
אולי זה דומה, כי שותף הוא כעין שליח, והשליח...
---
אומר: "נכללו בהן חמש מצוות - אחת מצוות עשה וארבע מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:"
מצוה א' - דין מקח וממכר. כי הרי כתוב "כי תקנו ממכר" - שימכרו ליהודים.
מצוה ב' - שלא יונה במקח וממכר - לא לרמות במקח וממכר.
וכאן זה בא מעניין, שזה לא נכנס ממש כל כך חזק בקנין:
מצוה ג' - שלא יונה בדברים - לא לצער אנשים.
הכוונה היא שהדוגמה שחז"ל מביאים היא אכן בשוק - שלא לשאול את המוכר שאלות כאילו אתה מתכוון לקנות, ואתה לא קונה, ואתה גורם לו צער בכך. הכוונה להטריד, הכוונה לדברים סתם. אבל אולי במקח וממכר זה קורה יותר לעיתים קרובות, או כי אנשים יותר יהירים.
העיקר הוא כי זה כתוב באותו פסוק. אבל אתה צודק שלכאורה זה צריך להיות בהלכות דעות. אני לא יודע - לא תמיד הרמב"ם מושלם.
אני לא יודע אם הרמב"ם הקדוש לא היה מושלם. לא, יש טעם לשניהם. אונאה היא האונאה השנייה - זה שייך כאן. אבל לכאורה אתה צודק שזה שייך בדעות. אבל נכון שאני זוכר שהדוגמה שתופסים באונאה היא לשאול מוכר אם הוא מוכר משהו ואתה לא מתכוון לקנות. יש דוגמה כזו - אני לא זוכר אם זו הדוגמה היחידה. אני חושב שזה מה שרש"י אומר שם ב"לא תונו איש את עמיתו". יש דוגמה כזו, אבל אני לא יודע אם זו הדוגמה העיקרית. אני מניח שלא.
מצוה ד' - שלא יונה גר צדק בממון.
מצוה ה' - שלא יונה גר צדק בדברים.
כמו שאמרנו שאסור להונות אדם כשר - לעשות אונאה בממון ולעשות אונאה בדברים - יש שתי מצוות שלא לעשות אונאה לגר צדק בממון ובדברים.
כאן כותב הרמב"ם "גר צדק" כי יש דברים מסוימים שנאמרו על גר תושב. גר צדק פירושו מי שנעשה יהודי.
---
אלו שלוש הלכות שאינן מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין זוכה מן ההפקר - היאך יקנה, במה יקנה."
קניין רגיל הוא הרי בין שני אנשים, וזוכה מן ההפקר הוא סוג אחר. נפקא מינה - לא כמו מצוה.
זוכה לא מתכוון לזכות בשביל אחר - אלא מה שהם מתכוונים זוכה פירושו זוכה מן ההפקר.
"ודין נותן מתנה ומקבל" - כן, כי לזכות בשביל אחר זה בעצם נותן מתנה.
"ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת" - איזו מתנה יכול הנותן לבקש בחזרה, וכדומה.
---
"ענין הלכות אלו לידע דין חלוקת הקרקעות בין השותפין."
איך שותפים - איך שני אנשים קנו יחד שטח, איך אפשר לחלק להם את הקרקע? במקום עם כסף שהרי קל יותר - מחלקים אותו חצי חצי - אבל קרקע... הרי יש הרבה הלכות בשותפים.
כן, קרקע יכולה להיות חלק קרקע הר, חלק עמק. כן, רואים הרי את ההלכות במסכת בבא בתרא - שותפין.
למה זה שכנים? הרי זה שותפים. הוא כותב שכנים.
"ופרטי הרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו" - אדם צריך להרחיק את נזקיו מהשכן.
"ודין בעל המצר" - מי שגר ליד הגבול שלו. מצר פירושו גבול. ודין בעל המצר פירושו הדינים של בעל המצר, או דינים אחרים בין שכנים - נזקי ראיה וכדומה.
---
גם אין בהן מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין שליחותו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במה שנוגע למקח וממכר."
עם זה זה נוגע לשליח - מה קורה כששותף קונה והוא קונה גם בשביל השותף האחר? זה עניין של שליחות כמו...
וכן גם בהפסד וסחורה - כששותף אחד או שליח מפסיד, כמה המשלח יכול להתנער, והשותף יכול להתנער מזה, וכדומה.
---
יש בהן כבר מצוות - שלוש עשרה מצוות. חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:
מצוה א' - דין קניית עבד עברי. הפרשה של השבוע - איך קונים עבד עברי. כמה מאלה הן בפרשה של השבוע, פרשת משפטים.
מצוה ב' - שלא ימכר בממכרת עבד - שלא למכור אותו באופן שמוכרים עבדים כנעניים, דרך שוק של עבדים, באופן כזה.
מצוה ג' - שלא יעבוד בו בפרך - שלא להעביד אותו...
הלכות עבדים יש בהן כבר שלוש עשרה מצוות - חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן.
מצוה א': דין קניית עבד עברי - הפרשה של השבוע. ודין מכירת עבד עברי. כמה מאלה הן בפרשה של השבוע, פרשת משפטים.
מצוה ב': שלא ימכר ממכרת עבד - שלא למכור אותו באופן שמוכרים עבדים כנעניים, דרך שוק של עבדים באופן של ביזיון.
מצוה ג': שלא יעבידנו בפרך - שלא להעביד אותו בביזיון. אפילו אם ביקש ממנו לעשות עבודה קשה, דבר שלא צריך.
מצוה ד': והרביעית היא לא רק עבד, אלא גם גר תושב - שלא לתת לגר תושב לקנות עבד עברי. הכוונה בעצם שגוי יהיה לו יהודי, רק גר תושב יותר שכיח, כי מי שגר בארץ ישראל והוא לוקח עבד יהודי - כן, אומרים לו. בחוץ לארץ אין לך את הכוח לכפות על הגוי.
שלא נניח גר תושב לעבוד בו בפרך - שבית דין או מי שיש לו השפעה לא יתן לגר תושב להעביד יהודי בעבודה קשה, עבד עברי.
מצוה ה': שלא נעבוד בו עבודת עבד - הכוונה, הרמב"ם אומר שלא להעביד אותו עבודות בביזיון.
מצוה ו': להעניק לו בצאתו חפשי - כשהוא מסיים את שש שנותיו, או כשהוא יוצא, צריך לתת לו מתנות. ויש גם לאו - שלא יצא ריקם.
ובדומה במצות ראיה אמרו גם שיעלה ושלא יבוא ריקם.
לפדות אמה עבריה - זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, כי יש עוד קשר למה שאמרת. ה"להעניק לעבד" הוא אדנות. בספר דברים כתוב לשון "אשר יבחר" - ש"במקום אשר יבחר" כתוב הרבה פעמים על מקום המקדש. יש עוד פעם אחת שכתוב הלשון "במקום אשר יבחר" - על העבד שברח כתוב "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו". רואים שעבד שיוצא הוא משהו בבחינה, כמו שאתה אומר אותו דבר כאן - "לא יראה פני ריקם".
לפדות אמה עבריה - לפדות אמה עבריה.
וליעדה - להתחתן איתה.
שלא תמכר - אם לא מייעד אותה, שלא למכור אותה.
לעבוד בעבד כנעני לעולם - שעבד כנעני לא לשחרר אותו, אלא אם כן פגעו אדוניו באחד מראשי איברים. אם האדון אכזרי אליו, הוא הזיק לו באחד מראשי איברים, אז הוא צריך לצאת לחירות.
מצוה י"ב: שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל - עבד, מדובר כאן על עבד כנעני אפילו, שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל - צריך לקבל אותו, לא להיות אכזרי למהגרים.
מצוה י"ג: שלא להונות עבד זה - לא להמשיך לחקור, לא לענות את העבד. הוא הרי מסכן...
אבל קודם "מאין תבאו" הוא אמר על גר צדק, על יהודי. כאן יש אפילו לא-יהודי, אם הוא במצב של עבד ישראל. הוא אכן גם נעשה יהודי, כי הוא עבד כנעני שיצא לחירות, אבל הוא עדיין סוג חלש יותר, שכמעט לא שייך ליהודי. הוא סתם עני שיש אחריות על היהודי לפרנס אותו.
---
ספר ד' הוא שמונה עשרה מצוות עשה ושישים ואחת מצוות לא תעשה.
בספר הזה יש דבר מעניין - היו שלוש קבוצות הלכות שלא היו בהן אף מצוה אחת: הלכות זכיה ומתנה, הלכות שכנים, והלכות שלוחים ושותפים. ושם היו להן הערות אחרות - היה להן "ענין אלו ההלכות לידע".
פעם מה שהיה לפני זה היה בספר טהרה - היה ספר הלכות כלים, ושם כתוב "ענין אלו ההלכות לידע איזה כלים הם מטמאין ומטהרין". סך הכל היו לנו ארבע הלכות שלא היו בהן מצוות.
כאן יש לך כמה הלכות שיש בהן רק מצוות מדרבנן, כמו חנוכה ופורים, עירובין. אבל שם לא כתוב "לידע", שם כתוב שיש מצוות מדרבנן.
הספר השישי הוא משפטים, חוץ מחובל ומזיק. שזה הסדר של חמש הקטגוריות של הלכות משפטים.
אולי הוא מתכוון לומר שלא לשנות את הסדר? כל הזמן ה"וזה סדרן" - הוא מתכוון לומר קודם הלכות שכירות, אחר כך הלכות וכו'? או שזה הסדר איך שכתבתי את זה?
הכוונה, המילים "וזה סדרן" היא הוראה למעתיק - תעתיק את זה בסדר הנכון. אני לא יודע. הוא אומר אולי למי שמעתיק, אם הוא לא יודע מה קודם, שיסתכל כאן. האם אלה הוראות למדפיס?
לא, הרמב"ם במקום אחד אומר למה הוא כותב הרבה פעמים מספרים - כך יכול מי שמעתיק לבדוק אם הוא העתיק נכון. פעם היו מעתיקים אחד מהשני.
---
הלכות שכירות אומר הרמב"ם יש בהן שבע מצוות - שלוש עשה וארבע לא תעשה.
מצוה א': דין שכיר - כשאחד שוכר מישהו, או הוא שוכר מישהו לשמור על משהו. הוא שוכר מישהו לעבוד בשדה שלו, או הוא שוכר מישהו לשמור על משהו שלו - נקרא שומר שכר.
שומר שכר - כך אומרים בחדר. איך אומרים בחדר? שומר שכר? לא, אומרים שומר סוחר. זה הרי כך, הרבי לא נקרא מסוחר... מעולם לא חשבתי על זה, אבל רוב החדרים הלא חסידיים אומרים שומר סוחר.
מצוה ב': "ביומו תתן שכרו" - כשיש לך שכיר, וכשיש לך אדם ששכרת, צריך לתת לו את התשלום. צריך לתת לו "ביומו תתן שכרו" - המצוה המתאימה היא המצוה של "ביומו תתן שכרו", שכשלוקחים פועל צריך לשלם לו באותו יום.
והלאו שבו הוא שלא לאחר את שכר שכיר אחר זמנו.
הוא מביא כאן את המעשה עם רבי זלמן - שיהודי מסוים ישב איתו, והוא מסתכל על השעון שלו ומתחיל לרוץ: "אוי, כבר הגיע הזמן!" שאל אותו: "הרבי כבר התפלל מנחה?" "כן, כן, לרבי היה פועל כאן." כך צריך לעשות - זה דאורייתא, זה חמור יותר ממנחה.
האריז"ל הקדוש כתוב בשער המצוות שפעם היה מאחר מנחה בגלל זה. היה לו עסק, האריז"ל היה מנהל עסק, ולפעמים היה צריך לשלם לפועל שלו.
אומר החכם צבי: הוא אפילו היה יכול לאחר מנחה כי לא היה לו כסף, והוא הלך ללוות כסף כדי לשלם לפועל שלו באותו יום.
והאריז"ל אומר שמי שרוצה לזכות לאורות של שבת, צריך לקיים את סגולתו, ולקיים את המצוה הזו.
מצוה ד': שיאכל השוכר מן המחובר בשעת מלאכה - כשלאדם יש פועל שכור והוא עובד במחובר, הוא עובד בשדה, מותר לו לאכול ממנו בזמן שהוא עובד.
והלא תעשה מזה הוא שהשוכר מותר לו לאכול מהמחובר רק בשעת מלאכה, אבל שלא בשעת מלאכה אסור לו. ואצלנו, אם כן, זה לכאורה גניבה, גניבה ממש. אבל יש לאו נוסף שלא יחשוב שכיוון שהוא עובד שם זה שלו.
מצוה ה': שלא יאכל השוכר בידו יותר ממה שאוכל - שמותר לו אמנם לאכול בזמן שהוא עובד, אבל לא אומר שמותר לו למלא את הכיסים שלו.
מצוה ו': שלא יחסום שור בדישו - שגם כששור עובד בשדה שלו, הוא עושה דישה, הוא מנקה את הגרעינים מהתבואה, לא לסתום את הפה שלו, כי זה צער בעלי חיים.
---
הלכות שאלה ופקדון יש בהן שתי מצוות עשה - שהן שואל ושומר חינם. שואל הוא שואל, ושומר חינם הוא פקדון.
שאלה פירושה שאלה, והרבה פעמים בשאלה עושים פקדון - נותנים לו פקדון נוסף.
---
הלכות מלוה ולוה יש בהן שתים עשרה מצוות - הרבה מצוות על מלוה ולוה, זה עניין נפוץ מאוד - ארבע עשה ושמונה לא תעשה.
מצוה א': קודם יש מצות עשה להלוות לעניי ישראל, עני ואביון. מה זה עני ומה זה אביון? אני לא יודע. אתה יכול ללכת לספרים לראות - הוא עני, יומיים אחר כך הוא אביון. יש רמות. אולי אחד אין לו כסף, ואחד פירושו שהוא חושב שאין לו כסף.
מצוה ב': ולא יגוש את רעהו - לא לענות אותו לשלם את החוב, אם יודעים שאין לו. זו מצוה פשוטה.
אולי הכוונה שלא לקחת ריבית? לא, מיד נראה בנפרד. אבל לא יגוש את רעהו פירושו שלא לתבוע ממנו את החוב.
הגאון אומר שמדובר כאן על הלווה. יכול להיות שזה בגדר אוכלוסים חונים. הרמב"ם דווקא לא מנה את הלווים חונים - הם לא נתנו מתנה, הלווים חונים לא ריחמו על זה כמו הזרע. כן, הוא מביא את זה, הוא כן מביא את ההלכה, אבל בפנים במחבר הוא לא... לא תמיד בהקדמה כתובים כל הדינים של המצוה, הרי אלה רק הערות.
מצוה ד': לא לקחת משכון בזרוע. לומדים שזה הפירוש של הפסוק "בחוץ תעמוד".
מצוה ה': להחזיר את המשכון כשהוא צריך אותו - אלה הסדרים היומיומיים.
מצוה ו': שלא יאחר משכון מבעליו העני בעת צרכו לו - זה אומר שיש עוד עשה, זה עשה.
מצוה ז': לא לקחת חובל מאלמנה - זה אומר לא לקחת את הבגד מאלמנה. באופן כללי, מאלמנה לא לוקחים משכון.
זה הלשון "חובל" - חובל קודם ראינו שחובל פירושו חובל בגופו. יכול להיות שכל דבר שאתה עושה לאלמנה אתה מכה אותה. לא, "לא תחבול" - חובל נראה שיש לו שני פירושים, פירושו לקחת משכון.
מצוה ח': "לא יחבול כלים שהם אוכל נפש" - כלים שמשתמשים בהם לאוכל נפש לא לקחת, כי הוא לא יוכל עכשיו לעבוד. זה לאו.
מצוה ט' וי': שתי מצוות לא תעשה על ריבית - אחת שהמלווה לא ייתן בריבית, אחת שהלווה לא ילווה בריבית. כמו שכל אחד יודע, אסור לקחת ואסור לתת ריבית - שניהם.
מצוה י"א: שלא לעזור למי שמלווה בריבית או לווה - "שלא יהיה עסק ביניהם, לפני עור לא תתן מכשול, לא תשיך לאחיך" - לא ערבות, להיות טקסט לא הפסוק שהוא מביא על זה. לא רק שאתה לא תעשה קאש אדוונס, אלא גם שלא יהיה לך עסק שנותן עצות לאנשי עסקים של קאש אדוונס.
מצוה י"ב: לא תשיך לנכרי - כי לגוי כן מצוה להלוות או להלוותו בריבית. ללוות לא צריך מצוה, אבל להלוות לו בריבית זה מצוה - סתם טוב.
מצוה י"ד היא שלא לעזור למי שמלווה בריבית או לווה - "שלא יעסוק עמהם ולא יעיד ביניהם ולא יכתוב שטר ולא יערב". יש פסוק אחר שמביאים על זה. לא רק שזו שאלה של לא להחזיק עסק שנותן עצות לאנשי עסקים של קאש אדוונס.
לגוי כן מצוה להלוות או ללוות בריבית. ללוות לא צריך מצוה, אבל להלוות לו בריבית זה מצוה - "לנכרי תשיך".
הלכות טוען ונטען - זו מצוה. זה דין טוען ונטען: "הודאה במקצת", "הכל כפי הפשרה", "הצורם אוזן חמור", "עד אחד יקום בשנים". בקיצור, שם כתוב העניין של שבועה ב"הודאה במקצת".
הלכות נחלות יש בהן מצות עשה אחת - כמו דין סיי נחלות. כל הפרשה שם בפרשת מטות שכתוב "והיה לבני ישראל לחוקת משפט" - זו מצוה אחת. אפשר לחלק את זה לעשרים, "אם יבנה אין לו"... כל הפרק הגדול שנקרא "יש נוחלין ומנחילין" - הכל מצוה אחת.
לוקח מסכת שלמה, אין בה אף מצוה אחת. זה מעניין, בבבא מציעא כתוב "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" - זו פסיכולוגיה טהורה, סברות. למה הגמרא שם יש לה "רוצה להחכים בתורה"? אין פסוק, אין מלאכה. שם בהלכות קניינים יש משהו שלוש הלכות, אין בהן אף פסוק אחד, אין בהן אף מצוה אחת, כי זה הכל שכל של החכמים. זה לא ה' כמו שכתוב הלכות השותפין בתורה - לא קיים.
בבא קמא בנויה על פסוקים, אבל בבא בתרא כמעט לא בנויה על פסוקים, כי הכל פתוח למשא ומתן בין שני האנשים.
הגמרא רוצה לעשות יותר סדר. צריך להבין לבד קצת - מצוה צריך לכתוב רק כשלא מבינים.
בספר משפטים יש עשרים ושלוש מצוות - אחת עשרה מצוות עשה ושתים עשרה מצוות לא תעשה.
---
כל המצוות נוגעות להלכות סנהדרין ולמנודה גם כן. יש חמש הלכות בהלכות עדות, חמש הלכות בהלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם - זה כוונתי לגבי המכות של סנהדרין, איך עושים סנהדרין, הלכות עונשין שסנהדרין נותנים. הלכות עדות, והלכות ממרים - זה אומר זקן ממרא והלכות אחרות שנלמד עם הזמן. הלכות אבל נכנס כאן איכשהו, דיני אבלות, והלכות מלכים ומלחמותיהם.
הלכות עדות מאוד מקושר אצלנו בראש עם טוען ונטען, אבל זה לאו דווקא, כי עדות יש גם בקידוש החודש - זה נוגע לבית דין, איך בית דין מתמודד עם העדות. יש כללים מסוימים שעד אחד אינו נאמן, ושלאו דווקא בממון יש עדות.
הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם יש שלושים מצוות - עשר עשין ועשרים לאוין.
יש מצוה למנות שופטים. יש מצות לא תעשה לא למנות דיין שאחד דן יחידי במשפט - אפילו הוא חכם גדול אבל אינו יודע את ההלכה.
דבר קטן: אדם יכול להתדיין, לקבל עליו אבא ואביך, אבל זה רק באופן עראי - אבל אי אפשר להעמידו כדיין בעיר.
מצוה ג' היא "אחרי רבים להטות" - אם יש מחלוקת בין שופטים הולכים אחר הרוב. בדרך כלל מספיק רוב קטן - שניים נגד אחד, או שנים עשר נגד אחד עשר. אבל בהריגה אי אפשר ללכת אחר אדם אחד.
"שלא ילין חובה מי שלמד זכות" - מי שכבר למד זכות על נידון בדיני נפשות, על מי שדנים אותו למיתה, אותו אדם אינו יכול לחזור ולהתחיל ללמד חובה. מעניין. כל הדברים האלה הם דיני נפשות.
אחר כך יש ארבע מיתות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ותליה - שזה כשיש חיוב תליה שהוא חוץ מההריגה. זה הכל מצוות עשה.
יש מצוות עשה גם לקבור את הנהרג - "קבור תקברנו". הכלל הוא שמי שלא הרגו צריך לקברו, זו מצוות עשה. קבורה היא מצוות עשה, זו חובה. זה כתוב אצל הנהרג, אבל יש גם מצוה על כל יהודי. כשהולכים ללוויה ושמים שם את העפר, מקיימים את המצוה.
"לא תלין נבלתו" - יש מצות לא תעשה לא להשאיר ללון שם על העץ.
אחר כך יש לאו של "לא תחיו מכשף". מעניין - הפשט הוא שמכשף יש לאו מיוחד שלא להחיותו. זה אומר סתם כך שצריך להורגו.
יש מצוות עשה לתת מלקות לרשע - זה אומר מי שחייב מלקות. יש מצות לא תעשה לא לתת יותר מדי מלקות.
"לא להרוג נקי באומדן הדעת" - חשוב מאוד. אפילו רואים ונראה שמסתמא אותו אחד הרג, צריך ללכת עם עדים ממש.
מצוה י"ד היא לא לענוש אנוס - מי שהיה אנוס לעשות משהו, לא יענישו אותו על אותו דבר.
מצוה י"ח היא "לא לחוס על הורג חבירו או חובל בו" - עוד אחת מההלכות והמצוות. מי שהוא הורג או חובל, לא יחוסו עליו - "לא תחוס עינך".
אחר כך יש עניינים של צדק - שילכו ישר ביושר, לא עם חשבונות צדדיים.
יש מצוה לא לרחם על עני בדין.
"לא להדר גדול בדין" - זה פשוט בנוי על הלשונות של הפסוקים. שם כתוב "כי תראה", שם כתוב "לא תכחישו".
וכאן יש הלאו של "ודל לא תהדר בריבו".
יש כאן שלוש דרכים איך בית הדין לא יעוות את המשפט:
1. לרחם כי הוא עני
2. להיפך - כי הוא אדם חשוב ירצו לפסוק לטובתו
3. הוא בכל מקרה רשע, שיקבל מכות, שיצטרך לשלם
אחר כך יש לאו כללי של "לא תטה משפט".
אחר כך יש אנשים שהם נעלבים - כמו גר, יתום - יש גם איסור.
מעניין - לא אומרים על משפט לגבי יתום גם את ההיפך, שלא ירחמו. זה כבר כלול ב"ודל". גר ויתום, עני אולי גם.
אחר כך יש גם מצוות עשה כללית של "בצדק תשפוט עמיתך" - זה לכאורה ההיפך מ"לא תעשו עול במשפט".
"שלא לירא בדין מאיש זרוע" גם מאוד דומה ל"שלא להדר גדול בדין". אבל זה שונה: "גדול" פירושו עושים את זה ככבוד, וזה עושים מפחד. הוא יהודי חשוב. שם עושים מכבוד, וכאן עושים מפחד. או שנהנים ממנו יותר - זה החילוק.
"שלא ליקח שוחד" - לא לקחת שוחד. לנסות לא יוצאים ידי חובה - לא לקחת שוחד.
אחר כך יש "שלא לשאת שמע שוא" - זה אומר לא לשמוע לשון הרע, או עדות שקר, לא רק לשון הרע.
יש שלושה דברים כאן. כשאדם הפסיד בדין תורה הוא הולך עכשיו לקלל. לא לקלל לא את הדיין, לא את הנשיא. מה פירוש הנשיא? המלך שמינה את הדיין אולי. הנשיא הוא הנשיא - יכול להיות ראש הסנהדרין. וסתם יהודי, יהודי כשר, לא לקללו.
---
הלכות עדות יש שמונה מצוות - שלוש עשין וחמש לא תעשה.
יש מצוות עשה כשיש עדות שיבואו לבית דין להעיד.
יש מצוות עשה לבית דין "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" - לחקור היטב את העדים.
יש מצות לא תעשה שעד שלא יורה הוא עד בדין זה שהעיד בו בדיני נפשות - זה אומר בדיני נפשות, עד נעשה דיין.
רק הקב"ה הוא יודע ועד. יש שאלה - הקב"ה צריך לקיים את כל התורה? זה גדר תורני? אולי הקב"ה... לכן כתוב, יש סתירה, דיברתי פעם על זה - יש מחלוקת תנאים. כי במקום אחר כתוב בפירוש "ונרדמו" - שהקב"ה מסייע, כתוב במדרש שהקב"ה מסייע לבית דין של מעלה, למה? כדי שלא יוכלו לפסוק לחובה.
כתוב גם במשנה "אל תדין יחידי שאין דן יחידי אלא אחד" - משמע שהוא כן רשאי. מה פירוש שהוא כן רשאי? מידת חכמה נגד התורה? כי הוא אחד ואין מספר - זה סוג אחר של אחד. זה מה שאנחנו לומדים בספר המדע - אחד ואין מספר.
"שלא יקום דבר בעדות אחד" - שלא יוכלו לקבל עד אחד.
מצוה ח' היא שבעל עבירה לא יעיד - זה פסול לעדות.
מצוה ט' היא שקרוב לא יעיד.
מצוה י' היא שלא יאמרו עדות שקר - גם בעשרת הדברות יש את הדבר הנכון, לא לומר עדות שקר.
מצוה י"א היא שיעשו לעדים זוממים מה שהם רצו לעשות - זה דין עדים זוממים.
---
אחר כך יש "לא תסור מן הדבר". עשה אחת היא לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול - מצות עשה. וכנגד זה יש מצות לא תעשה "לא תסור מן הדבר".
אחר כך יש מצות לא תעשה שהיא לכאורה לבית דין - שלא להוסיף על התורה, לא מצות שבכתב ולא בפירוש על פי הדיבור, לא להוסיף על התורה. אחר כך יש עוד לא תעשה "שלא לגרוע".
למי המצוה? לבית דין - שבשעה שבית דין עושים גזירות ותקנות, לא יאמרו שהם מוסיפים על התורה, כמו שהרמב"ן למד פשט.
אחר כך יש עוד עניינים של סמכות שצריך לכבד. "ממרא" פירושו לשון של מרידה - סורר ומורה, למרוד במי שצריך לכבד.
אחר כך - שלא לקלל אב ואם. יש רשימה של אנשים שצריך לכבד - אב ואם לא לקלל. שלילת הכלל דיין שם קודם - קודם כבר הייתה רשימה של שלושה: לא לקלל דיין, נשיא, ותלמיד חכם.
לכל אחד יש שייכות עם בית דין.
שלא יקלל אב ואם - כאן יש רשימה של אנשים שצריך לכבד. אב ואם לא לקלל.
שלא יקלל דיין שם קודם. קודם כבר הייתה רשימה של שלושה אנשים שלא לקללם: דיין, נשיא, וחרש. יש רביעי, האב ואם, שאותו שם כאן.
מכה אב ואם שם גם כאן בהלכות ממרים - לא להכות את האב ואם, ולכבד אב ואם, ולירא מאב ואם.
יש ארבע מצוות שבעצם בקטגוריה של כיבוד אב ואם, ואת זה הוא שם בהלכות ממרים, כי הממרים זה בית הדין וגם האב והאם. חשוב מאוד - אנשים חושבים שהאב והאם לא חשובים, או שבית הדין לא חשוב, שניהם חשובים.
אחר כך יש גם האיסור שלא להיות בן סורר ומורה על קול אביו ואמו.
מעניין, כאן הרמב"ם שינה - הוא לא שם את האיסור של זולל וסובא, הוא שם איסור כללי בלי אב ואם בתמונה. כאן יש דבר נוסף של לא להיות חצוף, של לא להיות סורר ומורה על קול אביו ואמו.
---
אחר כך יש הלכות אבל, שיש בהן ארבע מצוות - עשה אחת ושלוש לאוין.
מצוות העשה - להתאבל על הקרובים, אפילו כהן מתאבל על קרוביו, כלומר כהן הדיוט, כהן גדול לא.
על אדם אחד אבל על הרוגי בית דין. ראיתי במפתח על הלכות אבל כאן, שלנו כן הייתה המצוה של קבורה ביום מיתה, ורק על הרוגי בית דין לא מתאבלים.
אבל למעשה פירושו כל פעם שיהודי מת, כך - כשזה הרוג בית דין שמחים קצת שברוך השם קרובי לא היה בעוון חמור כזה, שאי אפשר להתאבל עליו אפילו.
מכאן יש ראיה להיפך מהמעשה שאמרתי לך מר' חיים בריסקער, כי הוא אומר כאן שהסיבה היא לא בגלל מה ששייך לבית דין, אלא כי פשוט קורה להיות כך. צריך לומר שאותו מעשה היה יותר בבחינת פסיכולוגיה מאשר בבחינת הלכה.
שלא יטמא כהן גדול לקרובים - זה כמו ההיפך מכהן הדיוט שחייב.
כל יהודי, לא רק כהן גדול, קל וחומר מכהן גדול - כל יהודי חייב להיטמא, במילים אחרות, הוא חייב ללכת ללוויות, הוא חייב להיטמא. כהן גדול אסור, יש איסור שכהן גדול ייטמא למת בעולם, יש לו לאו נוסף, טומאה נוספת. וכהן הדיוט גם יש לו מצות לא תעשה שייטמא לקצת לא קרוביו, רק לקרובים.
סתם יהודי חייב כן. שאף אחד לא יחשוב שסתם יהודי זו מצוה ללכת לאנייד, להיטמא לאנייד - זו מצוה מהמצוות, זו מצוה גדולה מאוד.
---
הלכות מלכים ומלחמותיהם יש 23 מצוות - 10 עשה ו-13 לא תעשה.
מצוה א' - למנות מלך בישראל - למנות מלך, כמו שכבר היה לנו קודם שימנו דיין.
שלא ימנו מקהל גרים - המלך שממנים. שופט אין איסור שלא ייקחו מגרים, רק מלך. יש לכאורה כן כי כל נשיא שבישראל, כן, אבל הם היו נשיאי הסנהדרין.
שלא ירבה לו נשים - המלך לא יהיו לו יותר מדי נשים.
שלא ירבה לו סוסים.
שלא ירבה לו כסף וזהב - לא להיות לו יותר מדי.
להחרים - שהמלך או המנהיג של היהודים יחרים שבעה עממין. להחרים זה לשון יפה של להרוג. להחרים לא אומר להטיל חרם, פירושו להשמיד.
שלא להחיות מהם נשמה - זה לאו עשה על אותו דבר.
מצוה ח' - למחות זרעו של עמלק.
מצוה ט' - שיזכרו תמיד מה שעשה לנו כדי שירצו למחות זרעו.
מצוה י' - שלא לשכוח מעשה עמלק אשר עשה בדרך - שהם באו בדרך, שזו כבר חוצפה. זה היה עורב בדרך.
מצוה י"א - שלא לשכון - לא לגור בארץ מצרים, וזה מקושר עם שלא ירבה לו סוסים, לא להרבות סוסים כדי לא ללכת לארץ מצרים.
מצוה י"ב - שכשמלך יוצא למלחמה, מלחמת הרשות, אומר הרמב"ם שישלחו קודם שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, כשמקיפים אותם, כשמבלגרים אותם, ולדון בה - שאז יהיה בהצעות שלום, יתמודדו איתם, כמו שכתוב בתורה "אם תשלם" ו"אם לא תשלם".
מה פירוש "ולדון בה"? חשבתי ש"ולדון בה" פירושו כמו כל ה"לדון" של כל המצוות - ינהגו בדינים כאן, סדר שלם על שלום כאן, כשלא תשלם, יעשה את כל הדבר. ראיתי אחד אומר שפירושו לשלוח שלום, ואם שלחו, אם האנשים שלחו קודם שלום, ידונו בשלום. אני חושב שהפשט שלי טוב יותר - כי בלשון הרמב"ם לא אומרים "לדון" להתדיין, פירושו יותר כמו דין המצוה עם כל הפרטים.
מצוה י"ג - שלא לדרוש שלום עמון ומואב בלבד - זה יושבי ערי ארץ ישראל אחרים, אבל עמון ומואב יש לאו נוסף. אם הולכים למלחמה עם עמון ומואב מכל סיבה שהיא, לא יתחילו בשלום.
מצוה י"ד - כשהולכים למלחמה, מחריבים, אבל אילני מאכל לא ישחיתו במצור כשמקיפים את העיר.
מצוה ט"ו - להכין יד - שיצא בו בעל המלחמה להפנות בו על המחנה. מי שהולך למלחמה, במחנה המלחמה, יעשו מקום מיוחד לאן יוצאים.
מצוה ט"ז - להכין יתד לחפור בו - לכסות אחרי היציאה.
מצוה י"ז - שימנו כהן משוח מלחמה, שהוא ידבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
מצוה י"ח - שאדם שהתחתן לאחרונה, או בנה בניין חדש, או נטע כרם חדש, לא ילכו למלחמה, אלא יהיו בבית וישמחו עם קניינם החדש - אשתם החדשה או בניין או כרם - שנה שלמה, ולתכלית זו מחזירים אותם מהמלחמה.
מצוה י"ט - שהאדם הנ"ל, אדם שיש לו אשה חדשה או משהו, לא רק למלחמה לא ילך, אלא שום דבר אחר מצרכי העיר - "שלא יעבור עליו דבר".
מה פירוש "דבר"? "לא יעבור עליו דבר" פירושו "לא יעבור עליו דבר של הלוואה". אבל "ולא יצא" פירושו שלא יצא גם לא לצרכי העיר או לצרכי הגדוד וכיוצא בדברים אלו. "צרכי הגדוד" אולי פירושו שהוא לא הולך למלחמה, אבל גם לא עוזר - ה"ג'ובניק", מי שעוסק בלשבת על... הוא לא יושב גם על זה.
מצוה כ' - שלא לירא - שלא יישברו ויברחו מהמלחמה, "ולא יחזור אחור בשעת מלחמה".
מצוה כ"א - דין יפת תואר - שכשאדם פוגש יפת תואר במלחמה, איך מתמודדים איתה.
מצוה כ"ב - שיפת תואר, אם לא התחתנו איתה, לא ימכרוה, וגם לא יחזיקוה לשפחה - זה "אחר אשר עניתה".
---
יוצא שבכל ספר שופטים יש שבעים וארבע מצוות - עשרים ושבע מצוות עשה וארבעים ושבע מצוות לא תעשה.
יוצא שבכל ארבעה עשר הספרים יש שמונים ושלוש הלכות, ותרי"ג מצוות.
---
כאן הוא אומר הקדמה פשוטה:
> "ועתה נתחיל לבאר הלכות כל מצוה ומצוה וכל הדינים הנגללים עמה"
הוא אומר שהוא לא רק יאמר בדיוק מה שכתב כאן, אלא הרבה פעמים יבוא "דרך אגב" עוד דברים חשובים מחז"ל. למה? כי זה הרי פשוט ואמת.
עד כאן הקדמות הרמב"ם.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 Related Content
השיעור מסיים את הסדרה על ארגון הספרים של הרמב"ם. המגיד שיעור מביא הקדמה בשם הרבי מליובאוויטש שלפני שמתחילים ללמוד רמב"ם צריך לומר פרק תהילים. לגבי השאלה האם אפשר לפסוק מהרמב"ם, נענה שעל ידי לימוד הרמב"ם לומדים את הכללים והפרטים של ההלכה, והחזון איש סבר שכאשר אדם לומד סוגיא ויוצא לו ברור, מותר לו לנהוג כך.
ספר טהרה כולל שמונה קטגוריות עם עשרים מצוות (18 עשה, 2 לא תעשה): הלכות טומאת מת, פרה אדומה (הפרה ומי נדה), טומאת צרעת (שמונה מצוות - להורות בצרעת, לא לחתוך סימני טומאה, טהרת צרעת, צרעת הבגד/הבית), מטמאי משכב ומושב (נדה, יולדת, זבה, זב), שאר אבות הטומאות (נבילה, שרץ, שכבת זרע, ומעניין - עבודה זרה שמטמאה כשרץ), טומאת אוכלין, כלים (בנפרד - אלו ההלכות הראשונות ללא מצוה ספציפית), ומקוואות - היחידה שנוגעת למעשה היום.
ספר נזיקין כולל 36 מצוות בחמש קטגוריות: הלכות נזקי ממון (ארבעה אבות - שור, בור, מבעה, הבער), הלכות גניבה (שבע מצוות - לא לגנוב, כפל, צדק מאזנים, לא להחזיק משקלות מזויפים, הסגת גבול, גונב נפשות), הלכות גזילה ואבידה (שבע מצוות - לא תחמוד, לא תתאוה, השבת גזילה). ההבדל בין לא תחמוד (מעשה) ללא תתאוה (מחשבה) נידון - לא תחמוד חל רק על דבר שהשני אינו רוצה למכור. הלכות חובל ומזיק והלכות רוצח ושמירת נפש (17 מצוות) כוללות: לא להרוג, ערי מקלט, עגלה ערופה, לא תשים דמים בביתך, ו"כל המרחם על אכזרים" - לא לרחם על רודף.
ספר קנין עוסק בקניינים: הלכות מכירה (5 מצוות - מקח וממכר, אונאה בממון, אונאה בדברים, איסורים מיוחדים נגד אונאת גר צדק), זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין (ללא מצוות), והלכות עבדים (13 מצוות - קניית עבד עברי, שלא יעבידנו בפרך, להעניק בצאתו, ליעדה, ושלא להסגיר עבד שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל).
ספר משפטים כולל 79 מצוות. הלכות שכירות (7 מצוות) כולל "ביומו תתן שכרו" - האריז"ל אומר שמי שרוצה לזכות לאורות של שבת צריך לקיים מצוה זו. הלכות מלוה ולוה (12 מצוות) כולל מצות עשה להלוות לעניי ישראל, איסורי ריבית (למלוה, ללווה ולמסייע), אבל "לנכרי תשיך" היא מצוה. מעניין: בבא בתרא כמעט אינה בנויה על פסוקים - "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" הן סברות טהורות.
הלכות סנהדרין (30 מצוות) כוללות: למנות שופטים, אחרי רבים להטות, ארבע מיתות בית דין, קבורה, מלקות, ו"לא להרוג נקי באומדן הדעת" - צריך עדים ממש. הלכות עדות (8 מצוות) כוללות לבוא להעיד, ודרשת וחקרת, ועדים זוממים. הלכות ממרים כוללות לא תסור, וכיבוד אב ואם (4 מצוות) - הרמב"ם שם זאת שם כי "ממרים" כולל גם בית דין וגם הורים. הלכות אבל (4 מצוות) - להתאבל על הקרובים היא מצוה, אבל על הרוגי בית דין לא.
הלכות מלכים ומלחמותיהם (23 מצוות) כוללות: למנות מלך, שלא ירבה לו נשים/סוסים/כסף, להחרים שבעה עממין, למחות זרעו של עמלק, שלא לשכון בארץ מצרים, שיקן שלום קודם מלחמה, לא להשחית אילני מאכל, ויפת תואר. הרמב"ם מסיים: בספר שופטים יש 74 מצוות, ובכל 14 הספרים יש 83 הלכות ותרי"ג מצוות, והוא יבאר כל מצוה עם "כל הדינים הנגללים עמה".
ראיתי שיעור של הרב ברוין, הרב של קראון הייטס, בסיום הרמב"ם. הוא חזר על דברי הרבי מליובאוויטש שאמר שקשה מאוד ללמוד כל יום רמב"ם, אבל זה דבר גדול להצליח בזה. הרבי ציווה שלפני שמתחילים ללמוד יאמרו פרק תהילים, ויתפללו שיצליח המשך השיעור, שאף אחד לא יפול, ושיהיה כוח וחשק והתמדה.
דוד המלך התפלל שתהילים שלו יהיה כמו נגעים ואהלות - כשמשתמשים בתהילים כדי ללמוד נגעים ואהלות זה טוב מאוד, ומקיימים את בקשתו של דוד המלך.
אנשים הרבה פעמים מודאגים ואומרים שאסור ללמוד רמב"ם כי אסור לפסוק ממנו - ההלכה לא תמיד כמו הרמב"ם.
האמת היא שכן, אנחנו לא יכולים בדיוק את פסק ההלכה בחושן משפט ויורה דעה - בדיוק אם מותר להחזיר את המכסה בשבת כך וכך, אם הרמב"ם מקל מדי, וממילא אם מישהו מקל לפי הרמב"ם הוא הולך נגד המנהג שמחמיר.
אבל - רוב היהודים, הבעיה שלהם היא שהם בכלל לא יודעים שיש דבר כזה. הם יודעים שיש שבת, כל אחד יודע, אבל הם לא יודעים בדיוק בכלל שיש הלכה של שיעור הטמנה, ואיך קוראים לזה בכלל. כשלומדים רמב"ם מגלים, ובמקרה הגרוע ביותר מישהו יקל כמו הרמב"ם הקדוש.
זה רמה הרבה יותר מאוחרת לדעת מנהג מסוים להלכה למעשה. אבל קודם - דרך לימוד רמב"ם מרוויחים הרבה יותר מלדעת את כל היסודות, כללים ופרטים. אחר כך, אם למעשה מישהו רוצה לשאול מורה הוראה מקומי או להסתכל במשנה ברורה, זה דבר נפלא.
אפילו בדברים שכן נוגעים למעשה - הלכות חמץ נוגע למעשה, אבל רוב האנשים שכחו בכלל שיש מצווה כזו.
החזון איש סבר שכאשר יהודי לומד סוגיא ומתברר לו מאוד מהלך מסוים, מותר לו לנהוג כך. יכול להיות מישהו שהוא תלמיד של הרמב"ם, הוא לומד תמיד רמב"ם, הוא רואה את הסוגיא - כל המבט שלו על תחילת הש"ס מסודר עם הסדר של הרמב"ם. אבל שוב, שלא יסמכו על זה למעשה.
כל אחד נוהג כמו שמקובל - בעיקר עושים מה שראו אצל ההורים ומה שראו אצל הקהילה.
---
זהו השיעור האחרון מההקדמות של הרמב"ם. למדנו את ההקדמה הארוכה של הרמב"ם שבה הוא מסביר את היחס של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מנה את רשימת תרי"ג המצוות, ואחר כך הרמב"ם נכנס ומסביר את הסדר שלו איך שסידר את ארבעה עשר ספריו.
ספר טהרה יש בו שמונה קטגוריות של הלכות:
הלכות מקוואות היא למעשה היחידה שנוגעת למעשה מכל העניין, כי מקווה צריכים עדיין לעשות לפי הלכות מקוואות. אולי משהו מזה נוגע לכהן אפילו בזמן הזה - אני צריך להיזהר מלהיטמא.
הלכות טומאת מת יש בה מצות עשה אחת. זו אולי הקטגוריה הראשונה של הלכות שיש בה רק מצווה אחת - והיא דין טומאת מת.
הלכות פרה אדומה יש בה כלולות שתי מצות עשה:
א. דין פרה אדומה - הדין של עשיית פרה אדומה
ב. אחרי ששחטו את הפרה אדומה - הדרך איך מטהרים. מערבבים את אפר הפרה עם מים וזה נקרא "מי נדה" - נדה הוא לשון של הזאה. המצווה היא דין טומאת מי נדה וטהרתן - זה מטמא את המשתמשים במצווה: מטהר טמאים ומטמא טהורים.
מעניין - ברשימת תרי"ג מצוות קרא הרמב"ם לפרה אדומה (מצוה ק"ג): "מצות פרה אדומה להיות אפר מוכן." אבל כאן הוא שינה וכתב "דין פרה אדומה." אני רואה שבספר טהרה "דין" הפך לשפה שלו.
הלכות טומאת צרעת יש בכללן שמונה מצוות - שש מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה:
א. להורות בצרעת אדם כדין הכתוב בתורה - שהכהן יעסוק בהלכות של כשאדם מוצא צרעת על גופו, מתי זה כשר ומתי זה טמא.
*שאלה:* האם המצווה "להורות" - מצווה על הכהן להורות? או שהמצווה היא דיני צרעת כמו שהוא אומר "דין פרה אדומה"?
ב. שלא יקוץ סימני טומאה - שלא יחתוך נגע, אפילו רק קצת, כך שמוריד את הקצת מהנגע שעושה אותו טמא.
ג. שלא יגלח הנתק - כשיש נגע על השיער שנקרא נתק, שלא יחתוך את השיער.
ד. שיהא המצורע מפורסם בקריעת בגדיו - ברגע שמאושר כמצורע, שולחים אותו מחוץ למחנה, הוא קורע את הבגדים, הוא מגדל את השיער.
לשון הרמב"ם מעניינת: התכלית של העניין היא שיתפרסם - "טמא טמא יקרא", שאנשים ידעו שהוא טמא. אבל הרמב"ם לא אומר שיש מעשים שצריך לעשות והתוצאה מזה היא שמתפרסם. אלא להיפך - המצווה היא לפרסם, ויש דרכים איך לעשות זאת.
*נפקא מינה:* אולי אפשר ללמוד שאם יש דרך אחרת לפרסם, צריך לעשות אותה.
הרב מצאנז אמר ש"טמא טמא יקרא" זו התוצאה מכל הדברים האלה - כשאדם עושה כך, כל האנשים שעוברים אומרים שהוא טמא.
ה. טהרת צרעת - איך מטהרים צרעת
ו. מצות גילוח המצורע בכל שער שבו - כשנטהר צריך לגלח את השיער
ז. דין צרעת הבגד - אם מוצאים צרעת על בגד
ח. צרעת הבית - כשמוצאים צרעת על בית
"מטמאי משכב ומושב" פירושו הטמאים שמטמאים משכב ומושב - נדה, זבה, יולדת וזב. הם שייכים לקטגוריה אחת כי לכולם יש את העניין שהם מטמאים משכב ומושב.
יש בכללן ארבע מצוות:
- דין טומאת נדה
- דין טומאת יולדת - אחרי לידת ילד טמאה לזמן מסוים
- דין טומאת זבה - אישה זבה
- דין טומאת זב - זכר שהוא זב
חוץ ממה שכבר מנה טומאת מת ונדה שהם אב הטומאה, יש שאר אבות הטומאה.
יש בכללן שלש מצוות:
- דין טומאת נבילה - נבילה היא אב הטומאה
- דין טומאת שרץ
- דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע מטמאה
עבודה זרה - בגמרא כתוב "עבודה זרה מטמאה כשרץ." ויש טומאה מדברי סופרים - הוא מונה את הטומאה מדברי סופרים.
הקטגוריה הבאה של הלכות היא שאר אבות הטומאה. חוץ ממה שכבר מנה טומאת מת, ונדה הרי היא אב הטומאה, וכן הלאה - יש שאר אבות הטומאה. ויש בכללן שש מצוות עשה, וזהו פרטן. הוא מונה: דין טומאת נבילה - נבילה היא אב הטומאה. אותו דבר שרץ - דין טומאת שרץ. דין טומאת שכבת זרע - שכבת זרע מטמאה.
עבודה זרה - מעניין, עבודה זרה בגמרא "עבודה זרה מטמאה כשרץ, ותמונתה מדברי סופרים." מעניין שהוא יכול היה למנות קודם דין טומאת שכבת זרע, אחר כך דין טומאת שרץ, כדי לשים את עבודה זרה ישר לידו. נראה את הסדר המדויק.
גם מעניין שעבודה זרה הוא לא שם בהלכות עבודה זרה. אני מניח כי זו עבודה זרה שנוגעת לטומאה.
הלכות טומאת אוכלין - מצות עשה אחת, והיא דין טומאת משקין ואוכלין והכשרן. איך משקין ואוכלין נטמאים, ואיך אפשר לטהר אותם.
הלכות כלים - וזהו פרטן. כאן הוא לא מביא שום מצווה בכלל. ענין אלו ההלכות - זו הרי הראשונה שמצאנו בלי מצווה. הוא לא אומר שזה דרבנן, הוא אומר ההלכות, זה דאורייתא, אבל הוא לא אומר כמה מצוות.
ענין אלו ההלכות של הלכות כלים: לידע הכלים שמקבלין טומאה מכל אלו הטומאות - אילו כלים מקבלים טומאה מכל הטומאות שהוזכרו, וכלים שאינן מטמאין, וכיצד מיטמאין הכלים - איך נטמאים כלים, וכיצד הן נטהרין - ואיך הם נטהרים.
בעצם כל הדברים האלה הם גם מצוות, כי אם כלי נטמא מטומאת מת, זה חלק ממצות טומאת מת. אבל יש קטגוריה נוספת של איך כלים נטמאים.
יש מסכת שלמה כלים. אם הרמב"ם היה מוצא תלמידים שלומדים את הדינים של כלים, הוא היה מאוד שמח, כי לצערנו אין. יש הלכה שלמה - מה העניין של כל ההלכות האלה? הכל דאורייתא, כי זה מטמא מדאורייתא. רק ש... לכאורה על טומאת מת יש גם את הדברים האלה, אבל העניין הוא שזה כמו תנאי - זה יותר כמו החפץ שמקבל טומאה, ולא הלכות איך להיטמא, אלא שזה מקבל טומאה. מעניין, יש מסכת שלמה כלים, מסכת גדולה.
הלכות מקוואות. מצות עשה אחת שיטבול כל טמא - כל מיני טמאים יטבלו במי מקווה, ואחר כך יטהר - ואחר כך יטהרו.
כל הטמאים, חוץ מטמא מת. כי טמא מת צריך עוד פרה אדומה. לא עוזר כלום מקווה לטמא מת. יוצא, לא עוזר כלום. כשאין פרה אדומה, לא אומרים שילך לפחות למקווה - לא משנה. בערך כמו שאומרים שכשאי אפשר ללכת למקווה שירחץ את הידיים. לא משנה הלכתית.
אנשים הולכים למקווה אחרי לוויה, יש מנהג כזה. רחיצת הידיים היא בגלל הרוחות או משהו, לא בגלל הטומאה. אבל ראיתי דבר, אני לא זוכר מאיזה ספר חסידי, הוא אומר שזה מה שהעניין של "מקוה טהרתם לפני ה' תטהרו" - שאפילו כשאי אפשר להיטהר לגמרי, שלפחות יטבול במקווה. שמקווה לא עוזר לטומאת מת, אבל בכל זאת, טהר את עצמך כמה שאתה יכול, אפילו אם לא עוזר לגמרי.
"נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה" - בכל ספר טהרה יש עשרים מצוות, "מהן שמונה עשרה מצוות עשה, ושתים מצוות לא תעשה."
נראה לי שהרמב"ם עשה הרבה עבודה על ספר טהרה לעשות סדר. יש הקדמה שלמה של הרמב"ם בספר טהרה, שם הוא אומר שאף אחד לא יודע את זה - זו כמו הקדמה שהוא אומר שאף אחד לא יודע את זה, גם כי לא נוגע למעשה, וגם כי קשה. הרמב"ם השקיע מאוד לבאר, לעשות כללים טובים, ואפשר לראות את זה במצוות כאן. הדינים נעשו הרבה יותר ברורים, ולא כך סתם פעם כך...
הוא לא סתם אמר חבילת מצוות. הוא עבד מאוד מה יהיה הסדר. עשיתי את הקטגוריה של כלים, ואני חושב שכלים באמת לא כל כך יפה לנו, אבל רואים שאפשר להסכים, ורואים שזה יותר ספר מאורגן. הוא עבד קשה הרמב"ם לעשות את הסדר שלו. ידוע, ההקדמה לסדר טהרות היא חיבור חזק מאוד של הרמב"ם שמסביר את סדר טהרות.
קדושה ודברים, שם יש לך את מורה נבוכים שהוא חיבור חשוב, אבל שם לא שמתי לב כל כך שזה כל כך ברור. אולי גם, הוא עשה חלוקות - למשל הקרבנות של פסולי המוקדשין, גם לרמב"ם יש, זה כזה... אין מצוות, זה כזה כל מיני פסולים שאסור להקריב. זו הזדמנות לחלק כך או כך - קרבנות יחיד וקרבנות ציבור בנפרד.
הספר השני הוא נזיקין. נזיקין זה בעצם שלוש הבבות.
חושן משפט, נותן לחברו. כי נזיקין זה יותר בבא קמא, אבל... יש לך גם הלכות מזיק. קנין זה יותר דברים כאלה. שופטים חזק בבבא מציעא, יש לך הרבה הלכות ארבעה שומרים ופיקדון.
שופטים זה יותר כמו סנהדרין. שופטים זה סנהדרין, אולי עדות. הלכות עדות יש גם על בית דין. הלכות ממרים. שופטים זה יותר במסכת סנהדרין - קצת עבודה זרה, קצת... עבודה זרה יש גם הרבה מסנהדרין בעניינים. הלכות עדות גם עמדו במסכת סנהדרין.
הרעיון של לעשות ספר כמו קבוצה שהיא הלכות סנהדרין, זה בעצם משנה מסכת סנהדרין. לא כתוב שם. כתוב שם עונשין, כתוב גם כאן - העונשין שבית דין עושה, וכדומה.
אפשר לומר שזה בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא וסנהדרין.
אפשר לומר אולי שבזמנים קדומים, הדברים שהיו בתורה היו על נזיקין. אני מניח שנזיקין היה דבר קרוב מאוד. היום כנראה רוב דיני תורה הם יותר במקח וממכר, טוען ונטען, שותפים, ויש מישהו שנכנס... זה לא הגדול... והשכן הזיק את הרכוש שלך.
אני חושב שאפילו רוב זה שותפים והלוואות שלא שילמו, או הוא גורר בהשקעות. זה שוב דיני תורה הולכים על פחות נזיקין.
אולי צריך לחשוב אחרת... אני על מה שהרמב"ם עשה נזיקין כדבר קטן, ובא עוד הרבה סוגים אחרים... הסדר, הסדר שיש בגמרא נקראים כולם תחת הקטגוריה של נזיקין.
זה מעניין. הסדר של חושן משפט נקרא נזיקין, וגם בחומש, כשמסתכלים בפרשת משפטים, זה מתחיל מנזיקין, או לא? הדבר הראשון הוא "כי יגח". אחר כך מדובר הרבה הלכות שומרים ודברים אחרים, אבל משפטים זה אחרי עשרת הדברות, וזה מתחיל עם נזיקין. נזיקין נראה קטגוריה חשובה מאוד.
יכול להיות שפעם בזמנים ההם עיקר הסכסוכים היו בענייני נזיקין, כי בהמות הסתובבו... עוד לא היו כל העסקים. לא היו כל העסקים. אני לא יודע, נדמה לי שדיני התורה הם פחות על נזיקין, יותר על כל הדברים האחרים. עדיין יש, הבעיות עם ביטוח.
ספר נזיקין יש בו חמש קטגוריות של עיקרי הלכות. הלכות נזקי ממון - כשמזיקים למישהו בממון, או הממון שלך מזיק.
הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה... מעניין. יש לו שתי קטגוריות שנראות אותו דבר.
מעניין שגזילה ואבידה כתובים ביחד. ואחר כך יש גניבה בנפרד, וגזילה ואבידה. גניבה, גזילה - היה לכאורה זוג יותר טוב. גזילה היתה גניבה. גניבה, גזילה, או גזילה, גניבה.
מעניין, אבידה עומדת באמצע. גניבה חמורה מגזילה.
יש לי חשד שאוכל לומר חידוש בפרשת משפטים, תהיה שאלה. זה מעניין, כי אבידה... גזילה ואבידה יש להם קשר מסוים. גזילה זה להפסיד ממון של הזולת בידיים, ואבידה דרך התעלמות מהזולת, לעזור לזולת. אבל באמת, שונה מאוד. מישהו שלא עושה השבת אבידה, הוא חצי גזלן? מוזר.
אחר כך יש הלכות חובל ומזיק. הוא עצמו מזיק - נזקי אדם, בעצם. חובל פירושו חובל בגופו, מזיק פירושו מזיק בממונו. אבל שניהם הוא עצמו עושה. הוא מתכוון השור שלו או הבהמה שלו עושה.
ואחר כך יש הלכות רוצח. אדם הורג את הזולת, או אדם הורג את עצמו? שמירת נפש. או הורג את הזולת על ידי שאינו שומר נפש - למשל הלכות מעקה, הוא לא עושה מעקה לגגו.
מעניין מאוד ששמירת נפש - אנשים לא יודעים שהתאבדות היא פשוט סוג של רציחה. כי אתה לא לגמרי בעל הבית על עצמך לומר. שמירת נפש פירושו אבל בעיקר... יש הרי תרגום, תרגום ירושלמי או תרגום יונתן, "לא תרצח."
שינסו, אם למישהו נגמרו כל התלמידים, חסידים, חברים, לא לנסות לעשות לעצמו. אם אפשר, עדיף לא. ר' נחמן אמר שאין ייאוש. נו, לכל היותר, אפשר... אתה יודע דבר, שתמיד אפשר לדחות. אה, מחר, לא יכול ללכת. אם כבר עשית את זה, אפשר לעשות שוב, אבל... שים את זה טוב.
שמירת נפש היא סניף של רציחה.
הלכות נזקי ממון כוללות ארבעה אבות נזיקין - פרטיהם:
- דין השור - בדרך כלל קרן. הוא נוגח.
- דין הבער - פירושו שן. הוא אוכל.
- בור
- דין ההבערה - זה אש.
אבל הוא לא מונה את הרגל. אולי השור זה אולי קרן ורגל, והבער זה שן.
הגמרא הרי יש לה כל מיני מחלוקות. לומדים על שור הבער והבערה. הרמב"ם פוסק בעצם ששור פירושו קרן ורגל, והבער פירושו... הבער כאן צריך להיות לכאורה כמו בפסוק כתוב "השלך על ה' יהבך."
הרמב"ם לומד ששור אב הרגל הוא אב אחד. הוא פוסק ששור פירושו קרן ורגל. אבל כאן הוא אומר לכאורה, כשהוא מביא ששילוח הוא ביעור, ביעור הוא אש. השאלה היא, אם הרגל נכנס בקרן, כמו שהרמב"ם סובר.
אפשר לומר שאכילת חמץ ערב פסח אפשר לקרוא לה ביעור חמץ, כי הלשון ביעור עולה על אכילה. אבל בהמה, איך זה הולך על אדם? ביעור הרי לשון בהמה, כמו "האיש בער". ביעור הוא לשון בהמה. אולי כי כשבהמה מתנהגת כבהמה, היא מבערת. כמו שאדם אינו אוכל כי הוא רוצה להיות שבע, אלא כי הוא רוצה לבער משהו, הוא עושה מעשה בהמות, מעשה ביעור.
"יש בכללן שבע מצוות" - שתי מצוות עשה וחמש מצוות לא תעשה.
מצוות עשה היא דין - הוא קורא לזה דין. זו מצוות עשה? בואו נסתכל במצוות עשה איפה זה עמד. שור... אה, "לדון". כל ה"לדון" כאן הם השליכו דין.
מה הראיה? אם היה לא תעשה, היה לאו שלא לתת לבהמה להזיק. אבל זו מצוות עשה. מצוות העשה אינה שתשמור מזה, אלא מצוות העשה היא שתדון אחרי שקרה ההיזק.
זו ראיה שכל ה"לדון" אינו פשט שבית הדין צריך להיות, אלא השם יחוד לקיים מצוות "לדון" הוא לומר שהדין של שור הוא שהוא צריך לשלם חצי נזק או נזק שלם, וכדומה.
ראשית: לא תגנוב ממון - מי שרוצה לדעת לעשות מצוות לא תעשה, מצוות לא תעשה חשובה, לא לגנוב כסף. נותנים ביס לגנב. אם מישהו לא יודע הלכה למעשה, אומרים לו לעשות תשובה הלכה למעשה, שיסתכל בפנים לראות בדיוק מתי אסור לגנוב.
אם כשהוא מסופק לא יעשה? אני זוכר שהשערי יושר אומר שבממון לא ברור שיש ספק דאורייתא לחומרא, לגבי הקונטרס הספיקות.
דין הגנב - פירושו לכאורה שהוא צריך לשלם כפל, כל ההלכות של מה עושים עם גנב.
אחר כך יש מצוות עשה - לצדק מאזנים ומשקלות, שיהיו משקלים נכונים.
זה מעניין, אתה רואה שלצדק, לשון צדק פירושו שווה, פירושו מידה במידה, פירושו שיהיה נכון שווה. וכאן אומרים את זה בתור פועל - שיצדק, שיעשה את המאזניים צדק, המאזניים ומשקלות יהיו נכונים.
זה חלק מהלכות גניבה, זה מאוד מעניין. זו דרך אחת של גניבה. ואפשר לשאול אפילו קושיא - למה צריך את זה, הרי זה בכלל גניבה? זה לא גזילה, כי השני לא רואה שחוטפים, אבל זה סוג של גניבה.
יכול להיות שיש לזה הסבר. למשל, אדם יגיד שבאמת אני מבקש מחיר טוב, רק זה טריק שיווקי. אנשים עושים את זה. מוכרים שקית ענקית של צ'יפס, ופותחים אותה, יש 90% אוויר. והם אומרים, תראה, זה נראה יותר טוב, ואני כותב את זה איפשהו באותיות קטנות.
נגיד, אפילו אולי עם דין גניבה זה אולי לא בטוח היה נקרא גניבה, יש דין נוסף של מדה ומשקל. אפשר למצוא תירוץ למה זה לא ייקרא גניבה, יש איסור נוסף של משקלות שקריים.
אני זוכר שעל ינטא כתוב מפורש תיקון כזה לגבי הלכות אונאה, מוסיפים הערות יפות מראי מקומות.
לא רק שלא יעשו, אלא שאפילו לא יהיה בבית אבן ואבן ואיפה ואיפה. בפשטות, אחד לוקח מעושי מעשה - אם למישהו יש בבית משקל, לכאורה מדברים על משקל שמשתמשים בו למסחר ולא צעצוע שאינו מדויק, התורה אומרת שצריך לשרוף אותו.
אחי אלעזר אמר הערה טובה כאן - זה כי אי אפשר לעקוב אחרי כל אדם בשעה שהוא שוקל, אז שלא יהיה לו בכלל.
ולכאורה היום אפשר לומר, שאם מישהו לומד לפרוץ למחשבים, או למישהו יש מפתח מאסטר שאפשר לפרוץ איתו, אולי זה גם עבירה של איפה ואיפה. זה חידוש יפה, צריך לברר את זה.
אחר כך יש עוד דרך מעניינת של גניבה - הסגת גבול. מזיזים את הגבול, זה גם בעצם גניבה, רק עוד פרט.
למה צריך נוסף? יכול להיות לא תסיג גבול דומה יותר לאיפה ואיפה, כי הוא לא גונב עכשיו. הוא לא עושה כלום עם זה. הוא רק הזיז את השער קצת, שיום אחד יוכל לטעון שזה שלי. זו הכנה לגניבה, מין הכנה לגניבה.
אבל אולי זה יותר חמור, כמו שהגמרא אומרת - כתוב "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", זה סדר ירושה. זה עניין שלם...
צריך להקפיד לא לעשות חטיפה.
רבי יואל'יש אומר שגם כשמשטיפים מוח למישהו יכול להיות חשש. משתדלים לא לשטוף מוח לאף אחד.
רש"י אומר כמה פעמים שלקח, לקיחת אנשים, הרמב"ן אומר את זה על שבט לוי, אומר "לוקחים בדברים". אי אפשר לקחת אנשים בידיים, אפילו חוץ מחוטף, אבל אנשים רגילים, האיסור הוא לא לקחת אותם בדברים.
יכול להיות למשל חשש, צריך להקפיד עם עצמו בפנים. אבל למשל, לפעמים יכול לעמוד אדם ליד הדלת והוא לא נותן לאנשים לצאת מבית המדרש, לא נותן להם לצאת. זו שאלה של גונב נפשות. לעשות אנשים כל כך לא נוחים לעשות משהו. לגרום לאנשים לעשות משהו כי הם נעשים מאוד לא נוחים. זה משהו מסוג של גונב נפשות בדברים.
אם מישהו ממש גונב נפשות, הוא חוטף - עומד למשל כך, הציבור רוצה לצאת מבית המדרש, ואתה עומד ליד הדלת. הרי פשוט שאמרו לך שאתה גנב נפשות. שמישהו מתייצב והוא מחזיק דרשה ארוכה בשמחה, ואף אחד לא נוח לו לצאת.
שבע מצוות - שתי עשין, חמש לאוין.
אסור לגזול.
לא תעשוק פירושו על שכר שכיר, שלא משלמים לשני בחזרה. זו כן גזילה, כי השני רואה ברור שהעסקת מישהו ואתה לא משלם לו. אבל זו לא אותה גזילה, זה יותר כמו לא תלין - שתשלם לו בזמן וכדומה. אבל אתה לא משלם לו בכלל, אתה עובר על לא תעשוק שכר שכיר.
זה הרי הרמב"ם שהוא מביא. לא תתאוה זה להתחיל לתכנן, ולא תחמוד זה כבר לעשות משהו מעשה בזה.
אבל אמת, אני מסכים שכולם מכוונים למעשה. אבל יכול לפעמים להיות שאפילו לחשוב קצת יותר מדי, שזה כבר קצת תכנון.
חשוב: הכוונה לדבר של השני שאינו עומד למכירה. זה איסור דרך מקח וממכר.
כי אתה יכול לומר שאם כך, כל מגזין גורם לציבור לעבור על לא תחמוד, כי עושים את הפרסומות להיראות כל הפריטים יותר יפים, שיחמדו וילכו לקנות. למה זה לא? כי זו דרך מקח וממכר - הוא רוצה, הוא מציג את זה דווקא שיחמדו. לחמוד פירושו על משהו שהם לא רוצים למכור.
---
*[הקטע הבא דורש תשומת לב:]*
חובת הלבבות היה צדיק גדול, אבל הוא גם עשה עצמו מאוד פשוט עם מילים. הוא אמר שכל מצוה נעשתה גם לפשוטים, אבל גם לצדיקים. איך שייך אצל צדיקים "לא תחמוד"? הוא אמר, כשנוסעת עגלה של חסידים לספינקא, הוא יודע על רבי אחר שבאותו אזור, אין לו קהל גדול, זה "לא תחמוד אשת רעך".
---
מצוות העשה היא להחזיר גזילה. נשאלת השאלה - קניין סודר אינו להחזיר את הדבר, אתה יכול להחזיר כסף. אבל מצוות העשה היא להחזיר את הגזילה. כל אחד, אפילו אדם חשוב, אם גזל, יכול לדעת שיש זמן שאפשר להחזיר.
מצוות העשה של "לא תוכל להתעלם" היא מצוות העשה של מה שאתה מחזיר. הרי לכאורה שוב עשה ולא תעשה על אותו דבר.
זה מעניין - למה חסד גזילה יותר מחסד גניבה? למה אבידה שייכת להלכות גזילה ולא להלכות גניבה?
תראה - בהלכות גניבה יש לו רק ממש גניבה, ובגזילה הוא גם שם "לא תחמוד", "לא תתאוה".
כי יכול להיות, כי "לא תחמוד" יותר גורם... מה יותר גורם גזילה מגניבה? אני לא יודע, זה לא חזק. צריך באמת להבין למה הוא שם את זה בקטגוריה הזו.
כי השבת גזילה והשבת אבידה מאוד דומים. למה הוא לא היה צריך הלכות השבת אבידה בנפרד? ושניהם לאו הניתק לעשה - אם כבר עברת על "לא תוכל להתעלם", אתה יכול עכשיו ללכת להשבת אבידה.
אולי הוא רצה לאזן, הוא לא רצה שהלכות גזילה יהיו מאוד קטנות. הוא רצה להכניס הכל ביחד. צריך להבין את זה.
בגמרא רואים שיש הלכות גזילה והלכות גניבה בנפרד. השבת אבידה בוודאי בנפרד.
יש מצוות עשה אחת - דין חובל בחברו או מזיק ממון חברו.
אולי ביחד צריך לאזן, כמו דבר אחר - גזילה מאוד קטנה. זה נותן להכניס הכל ביחד. אני לא יודע, צריך להבין.
בגמרא רואים שיש הלכות גזילה והלכות גניבה בנפרד. מציאות אחת היא השבת אבידה - בוודאי בנפרד. אבל איך זה כשגנב הוא בבבא קמא גם? נדמה לי שכאן ובכל זאת על חובות עובד המזיק - זו מצוות עשה אחת.
אני מספר מסירת הנפש - זו גדולה, הגדולה מהקבוצה. יש 7 מצוות עשה ו-10 לאוין. גם במספר טוב.
מצוה א' - צריך להשתדל לא להרוג, לא להיות רוצח. לא תרצח.
מצוה ב' - לא לקחת כופר, ואולי רוצח. לכאורה מצוה לבית דין. יש את האפשרות למשפחה - לא להתפדות בכסף.
מצוה ג' - לא תחוס - לא לרחם על הרוצח.
מצוה ד' - לא תעמוד על דם רעך.
מצוה ה' - רוצח בשוגג - גלות. ללכת לגלות, ולא לקחת כופר על זה.
מצוה ו' - שלא יהרוג את הרוצח לפני עמידה בבית דין.
מצוה ז' - להציל הנרדף מנפש הרודף. כן, למדו - גם לא תעמוד על דם, גם לא תעמוד על הזנות. זה לא רק להציל הרודף, גם יש עניין סופי.
מה צריך להבין? הלכות - מה אחד אומר, רואה רודף? אבל הרי יהודי, יש לו צלם אלקים? מה כתוב בתורה? לא תחוס. כי שלא תחוס על הרודף מבינים שעם החס על הרודף, רודף את הנרדף. כי זה אומר את זה אחרת מאשר כשזה למשל קודם - לא לוקח כופר פירושו אחר כך כבר. זו מצוה שלא לחוס על הרודף, אלא אחרת על הנרדף.
יש לזה אותו רעיון, כי המצוה הבאה נעשתה לכאורה להצלה.
שניהם דומים. זה מעניין, כי למשל אנשים אומרים הרבה את המאמר חז"ל "כל המרחם על אכזרים" וכו'. זו ממש מצוות עשה, מצוות לא תעשה - ואסור לרחם על רודף.
אני מתכוון שלא לחוס על רודף מדברים על שאלת הטרולי - אז אהרוג אחרת כך, אחרת כך. וכאן הגבול של אותו עם הטוב - כל אחד עם הטוב יש לו צלם אלקים.
לא, אבל אני מתכוון שזה לאו דווקא. זה פשוט - אני לא רוצה, למה אני צריך להיות מעורב? כאן יש רודף עם נרדף, אני יהודי יפה, אני עומד בצד. תן לי להיות יהודי יפה, אני עומד בצד.
צריך להבין - זה לא חס, זה חס מזויף. זה לא אהבת הבריות.
מיד מצוה הבאה היא שלא לעמוד על דם. לעמוד על דם זה יותר מה"יהודי היפה" - לפחות אני מתכוון שזה יותר מקרה כזה שהוא לא רוצה לעשות שום פסיעה. כי אם אתם מתכוונים שאני צריך לבדוק את ההלכה?
אחר כך יש מצוות עשה לעשות ערי מקלט ולהכין את הדרך - כן, שיהיו שלטים ולדעת לאן ללכת.
יש מצוה של לערוף עגלה - כי כשמוצאים מישהו חלל ולא נודע מי הכהו, עושים עגלה ערופה.
מצוה י' - היא שההלכות על אותו קרקע שעשו בו את הנחל איתן - לא יעבוד ולא יזרע אותו קרקע.
מצוה י"א - לא תשים דמים בביתך - שלא יהיו בבית דברים מסוכנים.
אני מתכוון שמצוה י' אינה לאו על אדם שלא יעביד. לא יעבד - זה לא לאנשים להעביד, זה יתפרש כך עומדת לשון הפסוק.
מה הכוונה? לשים לב לשטח הזה - שלא תיעבד. האדם אוסר שאני צריך לומר את הנקודות - לא יֵעָבֵד, לא לא יַעֲבִיד. לשון זרע. כך כתובה לשון הפסוק - זה נכנס מזה, עשו נקודות.
שלא לעשות הרי עם מכה - כן, שהיום יש דבר מסוכן בבית. למשל - זה מאוד דומה להיות לו איפה באיפה. אסור להחזיק כלי גזילה, אסור להחזיק כלי רציחה.
לא, לא כלי רציחה - הכוונה שהשומרים אפשר לפרש את השומר. כך לא לעשות מכה זה ההפך מזה - למשל או סוגים אחרים של דברים שהם מסוכנים.
מה פירוש לא להחזיק אקדח אתה אומר? דווקא אם זה באופן שמסוכן ולא נועלים אותו, כמו שחז"ל אומרים - יכול להיות שכן, לא תשים דמים בביתך.
הרמב"ם בשו"ת לפני איוב - הוא לא אומר הרי איוב. ענווה, מה לגבי הדבר - הוא טעם ולא יודעים.
יש מצוות עשה פריקה - כן, אם מישהו נפל בדרך על בהמתו, שיורידו אותה, שתוכל ללכת.
יש מצוות עשה שאם נופל, שיחזירו להעלות על הבהמה.
יש מצוות לא תעשה שלא לעזוב. מה לשון הפסוק על זה? "לא תראה את חמור אחיך... לא תראה ותעלם" - זו הלשון. זו לשון מעניינת. וכתוב "לא יניחנה בדרך נופל משאו וילך לו" - לא תעבור את האדם שעומד שם נופל משאו וללכת, אלא תעשה פריקה וטעינה.
הרי זה תופס את הלשון "נופל" - כי בדרך כלל יש לו הרבה חבילות. יכול להיות שיש לו בכלל חבילה אחת, רק הוא אבוד. הרבה פעמים הוא עושה - אה, הוא יכול להסתדר. אם הוא נהג חלש, הוא עומד בצד הכביש, רואים שזה סתם פקק, הוא יכול לנסוע. אם הוא נופל - הוא נופל.
---
יוצא שסך הכל 36 מצוות בהלכות נזיקין - 16 עשין ו-20 לאוין. זה כבר קנין. בואו נראה ללמוד איזה קנין.
קנין יש גם הלכות מעניינות על המצוות שלי.
ספר קנין - זה כן כל עניני קניינים ודברים דומים. במילים אחרות, מה שהרמב"ם אמר קודם היה דינים מן הדינים - רק אלה דינים שלא מתחילים בעונש. אני זוכר שיש משפטים. קנין הוא - אני לא זוכר בדיוק.
ההלכות בספר קנין:
- הלכות מכירה - איך הדין
- הלכות זכיה - אם מישהו מזכה משהו לשני
- הלכות מתנה
- הלכות שכנים
- הלכות שלוחים ושותפים - אחד שולח מישהו שליח או אחד יש לו שותף
- הלכות עבדים
אולי זה דומה, כי שותף הוא כעין שליח, והשליח...
---
אומר: "נכללו בהן חמש מצוות - אחת מצוות עשה וארבע מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:"
מצוה א' - דין מקח וממכר. כי הרי כתוב "כי תקנו ממכר" - שימכרו ליהודים.
מצוה ב' - שלא יונה במקח וממכר - לא לרמות במקח וממכר.
וכאן זה בא מעניין, שזה לא נכנס ממש כל כך חזק בקנין:
מצוה ג' - שלא יונה בדברים - לא לצער אנשים.
הכוונה היא שהדוגמה שחז"ל מביאים היא אכן בשוק - שלא לשאול את המוכר שאלות כאילו אתה מתכוון לקנות, ואתה לא קונה, ואתה גורם לו צער בכך. הכוונה להטריד, הכוונה לדברים סתם. אבל אולי במקח וממכר זה קורה יותר לעיתים קרובות, או כי אנשים יותר יהירים.
העיקר הוא כי זה כתוב באותו פסוק. אבל אתה צודק שלכאורה זה צריך להיות בהלכות דעות. אני לא יודע - לא תמיד הרמב"ם מושלם.
אני לא יודע אם הרמב"ם הקדוש לא היה מושלם. לא, יש טעם לשניהם. אונאה היא האונאה השנייה - זה שייך כאן. אבל לכאורה אתה צודק שזה שייך בדעות. אבל נכון שאני זוכר שהדוגמה שתופסים באונאה היא לשאול מוכר אם הוא מוכר משהו ואתה לא מתכוון לקנות. יש דוגמה כזו - אני לא זוכר אם זו הדוגמה היחידה. אני חושב שזה מה שרש"י אומר שם ב"לא תונו איש את עמיתו". יש דוגמה כזו, אבל אני לא יודע אם זו הדוגמה העיקרית. אני מניח שלא.
מצוה ד' - שלא יונה גר צדק בממון.
מצוה ה' - שלא יונה גר צדק בדברים.
כמו שאמרנו שאסור להונות אדם כשר - לעשות אונאה בממון ולעשות אונאה בדברים - יש שתי מצוות שלא לעשות אונאה לגר צדק בממון ובדברים.
כאן כותב הרמב"ם "גר צדק" כי יש דברים מסוימים שנאמרו על גר תושב. גר צדק פירושו מי שנעשה יהודי.
---
אלו שלוש הלכות שאינן מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין זוכה מן ההפקר - היאך יקנה, במה יקנה."
קניין רגיל הוא הרי בין שני אנשים, וזוכה מן ההפקר הוא סוג אחר. נפקא מינה - לא כמו מצוה.
זוכה לא מתכוון לזכות בשביל אחר - אלא מה שהם מתכוונים זוכה פירושו זוכה מן ההפקר.
"ודין נותן מתנה ומקבל" - כן, כי לזכות בשביל אחר זה בעצם נותן מתנה.
"ואיזו מתנה חוזרת ואיזו אינה חוזרת" - איזו מתנה יכול הנותן לבקש בחזרה, וכדומה.
---
"ענין הלכות אלו לידע דין חלוקת הקרקעות בין השותפין."
איך שותפים - איך שני אנשים קנו יחד שטח, איך אפשר לחלק להם את הקרקע? במקום עם כסף שהרי קל יותר - מחלקים אותו חצי חצי - אבל קרקע... הרי יש הרבה הלכות בשותפים.
כן, קרקע יכולה להיות חלק קרקע הר, חלק עמק. כן, רואים הרי את ההלכות במסכת בבא בתרא - שותפין.
למה זה שכנים? הרי זה שותפים. הוא כותב שכנים.
"ופרטי הרחקת נזקי כל אחד מהן משכנו" - אדם צריך להרחיק את נזקיו מהשכן.
"ודין בעל המצר" - מי שגר ליד הגבול שלו. מצר פירושו גבול. ודין בעל המצר פירושו הדינים של בעל המצר, או דינים אחרים בין שכנים - נזקי ראיה וכדומה.
---
גם אין בהן מצוות.
"ענין הלכות אלו לידע דין שליחותו של אדם ושותפו, ומשפטיהן במה שנוגע למקח וממכר."
עם זה זה נוגע לשליח - מה קורה כששותף קונה והוא קונה גם בשביל השותף האחר? זה עניין של שליחות כמו...
וכן גם בהפסד וסחורה - כששותף אחד או שליח מפסיד, כמה המשלח יכול להתנער, והשותף יכול להתנער מזה, וכדומה.
---
יש בהן כבר מצוות - שלוש עשרה מצוות. חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן:
מצוה א' - דין קניית עבד עברי. הפרשה של השבוע - איך קונים עבד עברי. כמה מאלה הן בפרשה של השבוע, פרשת משפטים.
מצוה ב' - שלא ימכר בממכרת עבד - שלא למכור אותו באופן שמוכרים עבדים כנעניים, דרך שוק של עבדים, באופן כזה.
מצוה ג' - שלא יעבוד בו בפרך - שלא להעביד אותו...
הלכות עבדים יש בהן כבר שלוש עשרה מצוות - חמש מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה, וזהו פרטן.
מצוה א': דין קניית עבד עברי - הפרשה של השבוע. ודין מכירת עבד עברי. כמה מאלה הן בפרשה של השבוע, פרשת משפטים.
מצוה ב': שלא ימכר ממכרת עבד - שלא למכור אותו באופן שמוכרים עבדים כנעניים, דרך שוק של עבדים באופן של ביזיון.
מצוה ג': שלא יעבידנו בפרך - שלא להעביד אותו בביזיון. אפילו אם ביקש ממנו לעשות עבודה קשה, דבר שלא צריך.
מצוה ד': והרביעית היא לא רק עבד, אלא גם גר תושב - שלא לתת לגר תושב לקנות עבד עברי. הכוונה בעצם שגוי יהיה לו יהודי, רק גר תושב יותר שכיח, כי מי שגר בארץ ישראל והוא לוקח עבד יהודי - כן, אומרים לו. בחוץ לארץ אין לך את הכוח לכפות על הגוי.
שלא נניח גר תושב לעבוד בו בפרך - שבית דין או מי שיש לו השפעה לא יתן לגר תושב להעביד יהודי בעבודה קשה, עבד עברי.
מצוה ה': שלא נעבוד בו עבודת עבד - הכוונה, הרמב"ם אומר שלא להעביד אותו עבודות בביזיון.
מצוה ו': להעניק לו בצאתו חפשי - כשהוא מסיים את שש שנותיו, או כשהוא יוצא, צריך לתת לו מתנות. ויש גם לאו - שלא יצא ריקם.
ובדומה במצות ראיה אמרו גם שיעלה ושלא יבוא ריקם.
לפדות אמה עבריה - זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, כי יש עוד קשר למה שאמרת. ה"להעניק לעבד" הוא אדנות. בספר דברים כתוב לשון "אשר יבחר" - ש"במקום אשר יבחר" כתוב הרבה פעמים על מקום המקדש. יש עוד פעם אחת שכתוב הלשון "במקום אשר יבחר" - על העבד שברח כתוב "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר בטוב לו לא תוננו". רואים שעבד שיוצא הוא משהו בבחינה, כמו שאתה אומר אותו דבר כאן - "לא יראה פני ריקם".
לפדות אמה עבריה - לפדות אמה עבריה.
וליעדה - להתחתן איתה.
שלא תמכר - אם לא מייעד אותה, שלא למכור אותה.
לעבוד בעבד כנעני לעולם - שעבד כנעני לא לשחרר אותו, אלא אם כן פגעו אדוניו באחד מראשי איברים. אם האדון אכזרי אליו, הוא הזיק לו באחד מראשי איברים, אז הוא צריך לצאת לחירות.
מצוה י"ב: שלא להסגיר עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל - עבד, מדובר כאן על עבד כנעני אפילו, שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל - צריך לקבל אותו, לא להיות אכזרי למהגרים.
מצוה י"ג: שלא להונות עבד זה - לא להמשיך לחקור, לא לענות את העבד. הוא הרי מסכן...
אבל קודם "מאין תבאו" הוא אמר על גר צדק, על יהודי. כאן יש אפילו לא-יהודי, אם הוא במצב של עבד ישראל. הוא אכן גם נעשה יהודי, כי הוא עבד כנעני שיצא לחירות, אבל הוא עדיין סוג חלש יותר, שכמעט לא שייך ליהודי. הוא סתם עני שיש אחריות על היהודי לפרנס אותו.
---
ספר ד' הוא שמונה עשרה מצוות עשה ושישים ואחת מצוות לא תעשה.
בספר הזה יש דבר מעניין - היו שלוש קבוצות הלכות שלא היו בהן אף מצוה אחת: הלכות זכיה ומתנה, הלכות שכנים, והלכות שלוחים ושותפים. ושם היו להן הערות אחרות - היה להן "ענין אלו ההלכות לידע".
פעם מה שהיה לפני זה היה בספר טהרה - היה ספר הלכות כלים, ושם כתוב "ענין אלו ההלכות לידע איזה כלים הם מטמאין ומטהרין". סך הכל היו לנו ארבע הלכות שלא היו בהן מצוות.
כאן יש לך כמה הלכות שיש בהן רק מצוות מדרבנן, כמו חנוכה ופורים, עירובין. אבל שם לא כתוב "לידע", שם כתוב שיש מצוות מדרבנן.
הספר השישי הוא משפטים, חוץ מחובל ומזיק. שזה הסדר של חמש הקטגוריות של הלכות משפטים.
אולי הוא מתכוון לומר שלא לשנות את הסדר? כל הזמן ה"וזה סדרן" - הוא מתכוון לומר קודם הלכות שכירות, אחר כך הלכות וכו'? או שזה הסדר איך שכתבתי את זה?
הכוונה, המילים "וזה סדרן" היא הוראה למעתיק - תעתיק את זה בסדר הנכון. אני לא יודע. הוא אומר אולי למי שמעתיק, אם הוא לא יודע מה קודם, שיסתכל כאן. האם אלה הוראות למדפיס?
לא, הרמב"ם במקום אחד אומר למה הוא כותב הרבה פעמים מספרים - כך יכול מי שמעתיק לבדוק אם הוא העתיק נכון. פעם היו מעתיקים אחד מהשני.
---
הלכות שכירות אומר הרמב"ם יש בהן שבע מצוות - שלוש עשה וארבע לא תעשה.
מצוה א': דין שכיר - כשאחד שוכר מישהו, או הוא שוכר מישהו לשמור על משהו. הוא שוכר מישהו לעבוד בשדה שלו, או הוא שוכר מישהו לשמור על משהו שלו - נקרא שומר שכר.
שומר שכר - כך אומרים בחדר. איך אומרים בחדר? שומר שכר? לא, אומרים שומר סוחר. זה הרי כך, הרבי לא נקרא מסוחר... מעולם לא חשבתי על זה, אבל רוב החדרים הלא חסידיים אומרים שומר סוחר.
מצוה ב': "ביומו תתן שכרו" - כשיש לך שכיר, וכשיש לך אדם ששכרת, צריך לתת לו את התשלום. צריך לתת לו "ביומו תתן שכרו" - המצוה המתאימה היא המצוה של "ביומו תתן שכרו", שכשלוקחים פועל צריך לשלם לו באותו יום.
והלאו שבו הוא שלא לאחר את שכר שכיר אחר זמנו.
הוא מביא כאן את המעשה עם רבי זלמן - שיהודי מסוים ישב איתו, והוא מסתכל על השעון שלו ומתחיל לרוץ: "אוי, כבר הגיע הזמן!" שאל אותו: "הרבי כבר התפלל מנחה?" "כן, כן, לרבי היה פועל כאן." כך צריך לעשות - זה דאורייתא, זה חמור יותר ממנחה.
האריז"ל הקדוש כתוב בשער המצוות שפעם היה מאחר מנחה בגלל זה. היה לו עסק, האריז"ל היה מנהל עסק, ולפעמים היה צריך לשלם לפועל שלו.
אומר החכם צבי: הוא אפילו היה יכול לאחר מנחה כי לא היה לו כסף, והוא הלך ללוות כסף כדי לשלם לפועל שלו באותו יום.
והאריז"ל אומר שמי שרוצה לזכות לאורות של שבת, צריך לקיים את סגולתו, ולקיים את המצוה הזו.
מצוה ד': שיאכל השוכר מן המחובר בשעת מלאכה - כשלאדם יש פועל שכור והוא עובד במחובר, הוא עובד בשדה, מותר לו לאכול ממנו בזמן שהוא עובד.
והלא תעשה מזה הוא שהשוכר מותר לו לאכול מהמחובר רק בשעת מלאכה, אבל שלא בשעת מלאכה אסור לו. ואצלנו, אם כן, זה לכאורה גניבה, גניבה ממש. אבל יש לאו נוסף שלא יחשוב שכיוון שהוא עובד שם זה שלו.
מצוה ה': שלא יאכל השוכר בידו יותר ממה שאוכל - שמותר לו אמנם לאכול בזמן שהוא עובד, אבל לא אומר שמותר לו למלא את הכיסים שלו.
מצוה ו': שלא יחסום שור בדישו - שגם כששור עובד בשדה שלו, הוא עושה דישה, הוא מנקה את הגרעינים מהתבואה, לא לסתום את הפה שלו, כי זה צער בעלי חיים.
---
הלכות שאלה ופקדון יש בהן שתי מצוות עשה - שהן שואל ושומר חינם. שואל הוא שואל, ושומר חינם הוא פקדון.
שאלה פירושה שאלה, והרבה פעמים בשאלה עושים פקדון - נותנים לו פקדון נוסף.
---
הלכות מלוה ולוה יש בהן שתים עשרה מצוות - הרבה מצוות על מלוה ולוה, זה עניין נפוץ מאוד - ארבע עשה ושמונה לא תעשה.
מצוה א': קודם יש מצות עשה להלוות לעניי ישראל, עני ואביון. מה זה עני ומה זה אביון? אני לא יודע. אתה יכול ללכת לספרים לראות - הוא עני, יומיים אחר כך הוא אביון. יש רמות. אולי אחד אין לו כסף, ואחד פירושו שהוא חושב שאין לו כסף.
מצוה ב': ולא יגוש את רעהו - לא לענות אותו לשלם את החוב, אם יודעים שאין לו. זו מצוה פשוטה.
אולי הכוונה שלא לקחת ריבית? לא, מיד נראה בנפרד. אבל לא יגוש את רעהו פירושו שלא לתבוע ממנו את החוב.
הגאון אומר שמדובר כאן על הלווה. יכול להיות שזה בגדר אוכלוסים חונים. הרמב"ם דווקא לא מנה את הלווים חונים - הם לא נתנו מתנה, הלווים חונים לא ריחמו על זה כמו הזרע. כן, הוא מביא את זה, הוא כן מביא את ההלכה, אבל בפנים במחבר הוא לא... לא תמיד בהקדמה כתובים כל הדינים של המצוה, הרי אלה רק הערות.
מצוה ד': לא לקחת משכון בזרוע. לומדים שזה הפירוש של הפסוק "בחוץ תעמוד".
מצוה ה': להחזיר את המשכון כשהוא צריך אותו - אלה הסדרים היומיומיים.
מצוה ו': שלא יאחר משכון מבעליו העני בעת צרכו לו - זה אומר שיש עוד עשה, זה עשה.
מצוה ז': לא לקחת חובל מאלמנה - זה אומר לא לקחת את הבגד מאלמנה. באופן כללי, מאלמנה לא לוקחים משכון.
זה הלשון "חובל" - חובל קודם ראינו שחובל פירושו חובל בגופו. יכול להיות שכל דבר שאתה עושה לאלמנה אתה מכה אותה. לא, "לא תחבול" - חובל נראה שיש לו שני פירושים, פירושו לקחת משכון.
מצוה ח': "לא יחבול כלים שהם אוכל נפש" - כלים שמשתמשים בהם לאוכל נפש לא לקחת, כי הוא לא יוכל עכשיו לעבוד. זה לאו.
מצוה ט' וי': שתי מצוות לא תעשה על ריבית - אחת שהמלווה לא ייתן בריבית, אחת שהלווה לא ילווה בריבית. כמו שכל אחד יודע, אסור לקחת ואסור לתת ריבית - שניהם.
מצוה י"א: שלא לעזור למי שמלווה בריבית או לווה - "שלא יהיה עסק ביניהם, לפני עור לא תתן מכשול, לא תשיך לאחיך" - לא ערבות, להיות טקסט לא הפסוק שהוא מביא על זה. לא רק שאתה לא תעשה קאש אדוונס, אלא גם שלא יהיה לך עסק שנותן עצות לאנשי עסקים של קאש אדוונס.
מצוה י"ב: לא תשיך לנכרי - כי לגוי כן מצוה להלוות או להלוותו בריבית. ללוות לא צריך מצוה, אבל להלוות לו בריבית זה מצוה - סתם טוב.
מצוה י"ד היא שלא לעזור למי שמלווה בריבית או לווה - "שלא יעסוק עמהם ולא יעיד ביניהם ולא יכתוב שטר ולא יערב". יש פסוק אחר שמביאים על זה. לא רק שזו שאלה של לא להחזיק עסק שנותן עצות לאנשי עסקים של קאש אדוונס.
לגוי כן מצוה להלוות או ללוות בריבית. ללוות לא צריך מצוה, אבל להלוות לו בריבית זה מצוה - "לנכרי תשיך".
הלכות טוען ונטען - זו מצוה. זה דין טוען ונטען: "הודאה במקצת", "הכל כפי הפשרה", "הצורם אוזן חמור", "עד אחד יקום בשנים". בקיצור, שם כתוב העניין של שבועה ב"הודאה במקצת".
הלכות נחלות יש בהן מצות עשה אחת - כמו דין סיי נחלות. כל הפרשה שם בפרשת מטות שכתוב "והיה לבני ישראל לחוקת משפט" - זו מצוה אחת. אפשר לחלק את זה לעשרים, "אם יבנה אין לו"... כל הפרק הגדול שנקרא "יש נוחלין ומנחילין" - הכל מצוה אחת.
לוקח מסכת שלמה, אין בה אף מצוה אחת. זה מעניין, בבבא מציעא כתוב "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות" - זו פסיכולוגיה טהורה, סברות. למה הגמרא שם יש לה "רוצה להחכים בתורה"? אין פסוק, אין מלאכה. שם בהלכות קניינים יש משהו שלוש הלכות, אין בהן אף פסוק אחד, אין בהן אף מצוה אחת, כי זה הכל שכל של החכמים. זה לא ה' כמו שכתוב הלכות השותפין בתורה - לא קיים.
בבא קמא בנויה על פסוקים, אבל בבא בתרא כמעט לא בנויה על פסוקים, כי הכל פתוח למשא ומתן בין שני האנשים.
הגמרא רוצה לעשות יותר סדר. צריך להבין לבד קצת - מצוה צריך לכתוב רק כשלא מבינים.
בספר משפטים יש עשרים ושלוש מצוות - אחת עשרה מצוות עשה ושתים עשרה מצוות לא תעשה.
---
כל המצוות נוגעות להלכות סנהדרין ולמנודה גם כן. יש חמש הלכות בהלכות עדות, חמש הלכות בהלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם - זה כוונתי לגבי המכות של סנהדרין, איך עושים סנהדרין, הלכות עונשין שסנהדרין נותנים. הלכות עדות, והלכות ממרים - זה אומר זקן ממרא והלכות אחרות שנלמד עם הזמן. הלכות אבל נכנס כאן איכשהו, דיני אבלות, והלכות מלכים ומלחמותיהם.
הלכות עדות מאוד מקושר אצלנו בראש עם טוען ונטען, אבל זה לאו דווקא, כי עדות יש גם בקידוש החודש - זה נוגע לבית דין, איך בית דין מתמודד עם העדות. יש כללים מסוימים שעד אחד אינו נאמן, ושלאו דווקא בממון יש עדות.
הלכות סנהדרין ועונשין המסורין להם יש שלושים מצוות - עשר עשין ועשרים לאוין.
יש מצוה למנות שופטים. יש מצות לא תעשה לא למנות דיין שאחד דן יחידי במשפט - אפילו הוא חכם גדול אבל אינו יודע את ההלכה.
דבר קטן: אדם יכול להתדיין, לקבל עליו אבא ואביך, אבל זה רק באופן עראי - אבל אי אפשר להעמידו כדיין בעיר.
מצוה ג' היא "אחרי רבים להטות" - אם יש מחלוקת בין שופטים הולכים אחר הרוב. בדרך כלל מספיק רוב קטן - שניים נגד אחד, או שנים עשר נגד אחד עשר. אבל בהריגה אי אפשר ללכת אחר אדם אחד.
"שלא ילין חובה מי שלמד זכות" - מי שכבר למד זכות על נידון בדיני נפשות, על מי שדנים אותו למיתה, אותו אדם אינו יכול לחזור ולהתחיל ללמד חובה. מעניין. כל הדברים האלה הם דיני נפשות.
אחר כך יש ארבע מיתות: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ותליה - שזה כשיש חיוב תליה שהוא חוץ מההריגה. זה הכל מצוות עשה.
יש מצוות עשה גם לקבור את הנהרג - "קבור תקברנו". הכלל הוא שמי שלא הרגו צריך לקברו, זו מצוות עשה. קבורה היא מצוות עשה, זו חובה. זה כתוב אצל הנהרג, אבל יש גם מצוה על כל יהודי. כשהולכים ללוויה ושמים שם את העפר, מקיימים את המצוה.
"לא תלין נבלתו" - יש מצות לא תעשה לא להשאיר ללון שם על העץ.
אחר כך יש לאו של "לא תחיו מכשף". מעניין - הפשט הוא שמכשף יש לאו מיוחד שלא להחיותו. זה אומר סתם כך שצריך להורגו.
יש מצוות עשה לתת מלקות לרשע - זה אומר מי שחייב מלקות. יש מצות לא תעשה לא לתת יותר מדי מלקות.
"לא להרוג נקי באומדן הדעת" - חשוב מאוד. אפילו רואים ונראה שמסתמא אותו אחד הרג, צריך ללכת עם עדים ממש.
מצוה י"ד היא לא לענוש אנוס - מי שהיה אנוס לעשות משהו, לא יענישו אותו על אותו דבר.
מצוה י"ח היא "לא לחוס על הורג חבירו או חובל בו" - עוד אחת מההלכות והמצוות. מי שהוא הורג או חובל, לא יחוסו עליו - "לא תחוס עינך".
אחר כך יש עניינים של צדק - שילכו ישר ביושר, לא עם חשבונות צדדיים.
יש מצוה לא לרחם על עני בדין.
"לא להדר גדול בדין" - זה פשוט בנוי על הלשונות של הפסוקים. שם כתוב "כי תראה", שם כתוב "לא תכחישו".
וכאן יש הלאו של "ודל לא תהדר בריבו".
יש כאן שלוש דרכים איך בית הדין לא יעוות את המשפט:
1. לרחם כי הוא עני
2. להיפך - כי הוא אדם חשוב ירצו לפסוק לטובתו
3. הוא בכל מקרה רשע, שיקבל מכות, שיצטרך לשלם
אחר כך יש לאו כללי של "לא תטה משפט".
אחר כך יש אנשים שהם נעלבים - כמו גר, יתום - יש גם איסור.
מעניין - לא אומרים על משפט לגבי יתום גם את ההיפך, שלא ירחמו. זה כבר כלול ב"ודל". גר ויתום, עני אולי גם.
אחר כך יש גם מצוות עשה כללית של "בצדק תשפוט עמיתך" - זה לכאורה ההיפך מ"לא תעשו עול במשפט".
"שלא לירא בדין מאיש זרוע" גם מאוד דומה ל"שלא להדר גדול בדין". אבל זה שונה: "גדול" פירושו עושים את זה ככבוד, וזה עושים מפחד. הוא יהודי חשוב. שם עושים מכבוד, וכאן עושים מפחד. או שנהנים ממנו יותר - זה החילוק.
"שלא ליקח שוחד" - לא לקחת שוחד. לנסות לא יוצאים ידי חובה - לא לקחת שוחד.
אחר כך יש "שלא לשאת שמע שוא" - זה אומר לא לשמוע לשון הרע, או עדות שקר, לא רק לשון הרע.
יש שלושה דברים כאן. כשאדם הפסיד בדין תורה הוא הולך עכשיו לקלל. לא לקלל לא את הדיין, לא את הנשיא. מה פירוש הנשיא? המלך שמינה את הדיין אולי. הנשיא הוא הנשיא - יכול להיות ראש הסנהדרין. וסתם יהודי, יהודי כשר, לא לקללו.
---
הלכות עדות יש שמונה מצוות - שלוש עשין וחמש לא תעשה.
יש מצוות עשה כשיש עדות שיבואו לבית דין להעיד.
יש מצוות עשה לבית דין "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" - לחקור היטב את העדים.
יש מצות לא תעשה שעד שלא יורה הוא עד בדין זה שהעיד בו בדיני נפשות - זה אומר בדיני נפשות, עד נעשה דיין.
רק הקב"ה הוא יודע ועד. יש שאלה - הקב"ה צריך לקיים את כל התורה? זה גדר תורני? אולי הקב"ה... לכן כתוב, יש סתירה, דיברתי פעם על זה - יש מחלוקת תנאים. כי במקום אחר כתוב בפירוש "ונרדמו" - שהקב"ה מסייע, כתוב במדרש שהקב"ה מסייע לבית דין של מעלה, למה? כדי שלא יוכלו לפסוק לחובה.
כתוב גם במשנה "אל תדין יחידי שאין דן יחידי אלא אחד" - משמע שהוא כן רשאי. מה פירוש שהוא כן רשאי? מידת חכמה נגד התורה? כי הוא אחד ואין מספר - זה סוג אחר של אחד. זה מה שאנחנו לומדים בספר המדע - אחד ואין מספר.
"שלא יקום דבר בעדות אחד" - שלא יוכלו לקבל עד אחד.
מצוה ח' היא שבעל עבירה לא יעיד - זה פסול לעדות.
מצוה ט' היא שקרוב לא יעיד.
מצוה י' היא שלא יאמרו עדות שקר - גם בעשרת הדברות יש את הדבר הנכון, לא לומר עדות שקר.
מצוה י"א היא שיעשו לעדים זוממים מה שהם רצו לעשות - זה דין עדים זוממים.
---
אחר כך יש "לא תסור מן הדבר". עשה אחת היא לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול - מצות עשה. וכנגד זה יש מצות לא תעשה "לא תסור מן הדבר".
אחר כך יש מצות לא תעשה שהיא לכאורה לבית דין - שלא להוסיף על התורה, לא מצות שבכתב ולא בפירוש על פי הדיבור, לא להוסיף על התורה. אחר כך יש עוד לא תעשה "שלא לגרוע".
למי המצוה? לבית דין - שבשעה שבית דין עושים גזירות ותקנות, לא יאמרו שהם מוסיפים על התורה, כמו שהרמב"ן למד פשט.
אחר כך יש עוד עניינים של סמכות שצריך לכבד. "ממרא" פירושו לשון של מרידה - סורר ומורה, למרוד במי שצריך לכבד.
אחר כך - שלא לקלל אב ואם. יש רשימה של אנשים שצריך לכבד - אב ואם לא לקלל. שלילת הכלל דיין שם קודם - קודם כבר הייתה רשימה של שלושה: לא לקלל דיין, נשיא, ותלמיד חכם.
לכל אחד יש שייכות עם בית דין.
שלא יקלל אב ואם - כאן יש רשימה של אנשים שצריך לכבד. אב ואם לא לקלל.
שלא יקלל דיין שם קודם. קודם כבר הייתה רשימה של שלושה אנשים שלא לקללם: דיין, נשיא, וחרש. יש רביעי, האב ואם, שאותו שם כאן.
מכה אב ואם שם גם כאן בהלכות ממרים - לא להכות את האב ואם, ולכבד אב ואם, ולירא מאב ואם.
יש ארבע מצוות שבעצם בקטגוריה של כיבוד אב ואם, ואת זה הוא שם בהלכות ממרים, כי הממרים זה בית הדין וגם האב והאם. חשוב מאוד - אנשים חושבים שהאב והאם לא חשובים, או שבית הדין לא חשוב, שניהם חשובים.
אחר כך יש גם האיסור שלא להיות בן סורר ומורה על קול אביו ואמו.
מעניין, כאן הרמב"ם שינה - הוא לא שם את האיסור של זולל וסובא, הוא שם איסור כללי בלי אב ואם בתמונה. כאן יש דבר נוסף של לא להיות חצוף, של לא להיות סורר ומורה על קול אביו ואמו.
---
אחר כך יש הלכות אבל, שיש בהן ארבע מצוות - עשה אחת ושלוש לאוין.
מצוות העשה - להתאבל על הקרובים, אפילו כהן מתאבל על קרוביו, כלומר כהן הדיוט, כהן גדול לא.
על אדם אחד אבל על הרוגי בית דין. ראיתי במפתח על הלכות אבל כאן, שלנו כן הייתה המצוה של קבורה ביום מיתה, ורק על הרוגי בית דין לא מתאבלים.
אבל למעשה פירושו כל פעם שיהודי מת, כך - כשזה הרוג בית דין שמחים קצת שברוך השם קרובי לא היה בעוון חמור כזה, שאי אפשר להתאבל עליו אפילו.
מכאן יש ראיה להיפך מהמעשה שאמרתי לך מר' חיים בריסקער, כי הוא אומר כאן שהסיבה היא לא בגלל מה ששייך לבית דין, אלא כי פשוט קורה להיות כך. צריך לומר שאותו מעשה היה יותר בבחינת פסיכולוגיה מאשר בבחינת הלכה.
שלא יטמא כהן גדול לקרובים - זה כמו ההיפך מכהן הדיוט שחייב.
כל יהודי, לא רק כהן גדול, קל וחומר מכהן גדול - כל יהודי חייב להיטמא, במילים אחרות, הוא חייב ללכת ללוויות, הוא חייב להיטמא. כהן גדול אסור, יש איסור שכהן גדול ייטמא למת בעולם, יש לו לאו נוסף, טומאה נוספת. וכהן הדיוט גם יש לו מצות לא תעשה שייטמא לקצת לא קרוביו, רק לקרובים.
סתם יהודי חייב כן. שאף אחד לא יחשוב שסתם יהודי זו מצוה ללכת לאנייד, להיטמא לאנייד - זו מצוה מהמצוות, זו מצוה גדולה מאוד.
---
הלכות מלכים ומלחמותיהם יש 23 מצוות - 10 עשה ו-13 לא תעשה.
מצוה א' - למנות מלך בישראל - למנות מלך, כמו שכבר היה לנו קודם שימנו דיין.
שלא ימנו מקהל גרים - המלך שממנים. שופט אין איסור שלא ייקחו מגרים, רק מלך. יש לכאורה כן כי כל נשיא שבישראל, כן, אבל הם היו נשיאי הסנהדרין.
שלא ירבה לו נשים - המלך לא יהיו לו יותר מדי נשים.
שלא ירבה לו סוסים.
שלא ירבה לו כסף וזהב - לא להיות לו יותר מדי.
להחרים - שהמלך או המנהיג של היהודים יחרים שבעה עממין. להחרים זה לשון יפה של להרוג. להחרים לא אומר להטיל חרם, פירושו להשמיד.
שלא להחיות מהם נשמה - זה לאו עשה על אותו דבר.
מצוה ח' - למחות זרעו של עמלק.
מצוה ט' - שיזכרו תמיד מה שעשה לנו כדי שירצו למחות זרעו.
מצוה י' - שלא לשכוח מעשה עמלק אשר עשה בדרך - שהם באו בדרך, שזו כבר חוצפה. זה היה עורב בדרך.
מצוה י"א - שלא לשכון - לא לגור בארץ מצרים, וזה מקושר עם שלא ירבה לו סוסים, לא להרבות סוסים כדי לא ללכת לארץ מצרים.
מצוה י"ב - שכשמלך יוצא למלחמה, מלחמת הרשות, אומר הרמב"ם שישלחו קודם שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, כשמקיפים אותם, כשמבלגרים אותם, ולדון בה - שאז יהיה בהצעות שלום, יתמודדו איתם, כמו שכתוב בתורה "אם תשלם" ו"אם לא תשלם".
מה פירוש "ולדון בה"? חשבתי ש"ולדון בה" פירושו כמו כל ה"לדון" של כל המצוות - ינהגו בדינים כאן, סדר שלם על שלום כאן, כשלא תשלם, יעשה את כל הדבר. ראיתי אחד אומר שפירושו לשלוח שלום, ואם שלחו, אם האנשים שלחו קודם שלום, ידונו בשלום. אני חושב שהפשט שלי טוב יותר - כי בלשון הרמב"ם לא אומרים "לדון" להתדיין, פירושו יותר כמו דין המצוה עם כל הפרטים.
מצוה י"ג - שלא לדרוש שלום עמון ומואב בלבד - זה יושבי ערי ארץ ישראל אחרים, אבל עמון ומואב יש לאו נוסף. אם הולכים למלחמה עם עמון ומואב מכל סיבה שהיא, לא יתחילו בשלום.
מצוה י"ד - כשהולכים למלחמה, מחריבים, אבל אילני מאכל לא ישחיתו במצור כשמקיפים את העיר.
מצוה ט"ו - להכין יד - שיצא בו בעל המלחמה להפנות בו על המחנה. מי שהולך למלחמה, במחנה המלחמה, יעשו מקום מיוחד לאן יוצאים.
מצוה ט"ז - להכין יתד לחפור בו - לכסות אחרי היציאה.
מצוה י"ז - שימנו כהן משוח מלחמה, שהוא ידבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
מצוה י"ח - שאדם שהתחתן לאחרונה, או בנה בניין חדש, או נטע כרם חדש, לא ילכו למלחמה, אלא יהיו בבית וישמחו עם קניינם החדש - אשתם החדשה או בניין או כרם - שנה שלמה, ולתכלית זו מחזירים אותם מהמלחמה.
מצוה י"ט - שהאדם הנ"ל, אדם שיש לו אשה חדשה או משהו, לא רק למלחמה לא ילך, אלא שום דבר אחר מצרכי העיר - "שלא יעבור עליו דבר".
מה פירוש "דבר"? "לא יעבור עליו דבר" פירושו "לא יעבור עליו דבר של הלוואה". אבל "ולא יצא" פירושו שלא יצא גם לא לצרכי העיר או לצרכי הגדוד וכיוצא בדברים אלו. "צרכי הגדוד" אולי פירושו שהוא לא הולך למלחמה, אבל גם לא עוזר - ה"ג'ובניק", מי שעוסק בלשבת על... הוא לא יושב גם על זה.
מצוה כ' - שלא לירא - שלא יישברו ויברחו מהמלחמה, "ולא יחזור אחור בשעת מלחמה".
מצוה כ"א - דין יפת תואר - שכשאדם פוגש יפת תואר במלחמה, איך מתמודדים איתה.
מצוה כ"ב - שיפת תואר, אם לא התחתנו איתה, לא ימכרוה, וגם לא יחזיקוה לשפחה - זה "אחר אשר עניתה".
---
יוצא שבכל ספר שופטים יש שבעים וארבע מצוות - עשרים ושבע מצוות עשה וארבעים ושבע מצוות לא תעשה.
יוצא שבכל ארבעה עשר הספרים יש שמונים ושלוש הלכות, ותרי"ג מצוות.
---
כאן הוא אומר הקדמה פשוטה:
> "ועתה נתחיל לבאר הלכות כל מצוה ומצוה וכל הדינים הנגללים עמה"
הוא אומר שהוא לא רק יאמר בדיוק מה שכתב כאן, אלא הרבה פעמים יבוא "דרך אגב" עוד דברים חשובים מחז"ל. למה? כי זה הרי פשוט ואמת.
עד כאן הקדמות הרמב"ם.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 Related Content
This shiur concludes the series on the Rambam's organization of his books. The maggid shiur brings an introduction in the name of the Lubavitcher Rebbe that before one begins learning Rambam, one should say a chapter of Psalms (Tehillim). Regarding the question of whether one can rule halachically from the Rambam, the answer is that through learning Rambam one learns the general principles and details of halacha, and the Chazon Ish held that when someone learns through a topic and it comes out clear to him, he may conduct himself accordingly.
Sefer Tahara has eight categories with twenty mitzvos (18 positive commandments, 2 negative commandments): Laws of Corpse Impurity, the Red Heifer (the cow and the purification waters), Laws of Tzaraas Impurity (eight mitzvos - to rule on tzaraas, not to cut off signs of impurity, purification of tzaraas, tzaraas of garments/houses), Sources of Impurity for Beds and Seats (niddah, a woman who gave birth, zavah, zav), Other Primary Sources of Impurity (animal carcasses, creeping creatures, seminal emissions, and interestingly - idolatry which imparts impurity like a creeping creature), Food Impurity, Vessels (notably - these are the first laws without a specific mitzvah), and Mikvaos - the only one that is practically relevant today.
Sefer Nezikin has 36 mitzvos in five categories: Laws of Property Damages (four primary categories - ox, pit, grazing animal, fire), Laws of Theft (seven mitzvos - not to steal, double payment, honest scales, not to have false weights, encroaching on boundaries, kidnapping), Laws of Robbery and Lost Objects (seven mitzvos - do not covet, do not desire, returning stolen property). The distinction between "do not covet" (action) and "do not desire" (thought) is discussed - "do not covet" only applies to something the other person doesn't want to sell. Laws of Personal Injury and Laws of the Murderer and Preservation of Life (17 mitzvos) include: not to murder, cities of refuge, the beheaded calf, not to place blood in your house, and "whoever has mercy on the cruel" - not to have mercy on a pursuer.
Sefer Kinyan deals with acquisitions: Laws of Sales (5 mitzvos - buying and selling, monetary fraud, verbal wrongdoing, special prohibitions against wronging a righteous convert), Acquisition and Gifts, Neighbors, Agents and Partners (no mitzvos), and Laws of Slaves (13 mitzvos - acquiring a Hebrew slave, not to work him harshly, to give him gifts when he leaves, designation for marriage, and not to return a slave who fled from outside the Land of Israel to the Land of Israel).
Sefer Mishpatim has 79 mitzvos. Laws of Hiring (7 mitzvos) includes "on that day you shall give his wages" - the Arizal says that whoever wants to merit the lights of Shabbos must fulfill this mitzvah. Laws of Lending and Borrowing (12 mitzvos) includes the positive commandment to lend to the poor of Israel, prohibitions of interest (for the lender, borrower, and one who assists), but "to a gentile you may charge interest" is a mitzvah. Interestingly: Bava Basra is almost not built on verses - "one who wishes to become wise should engage in monetary laws" is pure logical reasoning.
Laws of the Sanhedrin (30 mitzvos) includes: appointing judges, following the majority, four types of court-administered death penalties, burial, lashes, and "not to execute an innocent person based on circumstantial evidence" - one needs actual witnesses. Laws of Testimony (8 mitzvos) includes coming to testify, investigating and examining thoroughly, and conspiring witnesses. Laws of Rebels includes not to deviate from the court's ruling, and honoring father and mother (4 mitzvos) - the Rambam places this there because "rebels" includes both the court and parents. Laws of Mourning (4 mitzvos) - mourning for close relatives is a mitzvah, but not for those executed by the court.
Laws of Kings and Their Wars (23 mitzvos) includes: appointing a king, that he should not have too many wives/horses/silver, to destroy the seven nations, to wipe out the seed of Amalek, not to dwell in the land of Egypt, to seek peace before war, not to destroy fruit trees, and the beautiful captive woman. The Rambam concludes: in Sefer Shoftim there are 74 mitzvos, and in all 14 books there are 83 sections of laws and 613 mitzvos, and he will explain each mitzvah with "all the laws that are connected to it."
I saw a shiur from Rabbi Braun, the Rav of Crown Heights, at a Siyum HaRambam. He repeated that the Lubavitcher Rebbe said that it's very difficult to learn Rambam every day, but it's a great thing to succeed at it. The Rebbe instructed that before one begins to learn, one should say a chapter of Tehillim (Psalms), and pray that the continuation of the shiur should go well, that no one should fall away, and that one should have strength, desire, and persistence.
King David prayed that his Tehillim should be like Negaim and Ohalos - that when one uses Tehillim to be able to learn Negaim and Ohalos, that's very good, and one fulfills King David's request.
People are often worried and say one shouldn't learn Rambam because one can't rule halachically from it - the halacha isn't always like the Rambam.
The truth is that yes, we can't know the exact halachic ruling in Choshen Mishpat and Yoreh Deah - exactly whether one may put back the pot on Shabbos this way or that way, whether the Rambam is too lenient, and therefore if someone is lenient according to the Rambam, he goes against the custom which is stringent.
However - most Jews, their problem is they don't know at all that such a thing exists. They know there's Shabbos, everyone knows that, but they don't know precisely at all that there's a halacha of shiur hatmana (the measure for insulating food), and what it's even called. When one learns Rambam, one finds out, and the worst case is someone will be lenient like the holy Rambam.
It's a much later level to know a certain custom for practical halacha. But first - through learning Rambam one gains much more from knowing all the foundations, general principles and details. Afterwards, if practically someone wants to ask a local halachic authority or look in the Mishnah Berurah, that's a wonderful thing.
Even regarding things that are practically relevant - the laws of chametz are practically relevant, but most people have completely forgotten that such a mitzvah exists.
The Chazon Ish held that when a Jew learns through a sugya (Talmudic topic) and a certain approach becomes very clear to him, he may conduct himself that way. It could be someone who is a student of the Rambam, he always learns Rambam, he sees the sugya - his entire perspective on the beginning of the Shas is organized according to the Rambam's order. But again, one shouldn't rely on this for practical matters.
Everyone conducts themselves according to what's accepted - primarily one does what one saw from parents and what one saw in the community.
---
This is the last shiur of the introductions to the Rambam. We learned the long introduction of the Rambam where he explains the relationship between the Written Torah and the Oral Torah, listed the enumeration of the 613 mitzvos, and then the Rambam goes in and explains his order of how he organized his fourteen books.
Sefer Tahara has eight categories of halachos:
Hilchos Mikvaos is actually the only one that's practically relevant from this entire section, because a mikveh still needs to be made according to the laws of mikvaos. Perhaps something from it is relevant for a Kohen even nowadays - I need to be careful not to become tamei (ritually impure).
Hilchos Tumas Mes has one positive commandment. This is perhaps the first complete topic of halachos that has only one mitzvah - and that is the law of corpse impurity.
Hilchos Parah Adumah includes two positive commandments:
1. The law of the red heifer - the law of making a red heifer
2. After one has already slaughtered the red heifer - the way one purifies. One mixes the ashes of the heifer with water and it's called "mei niddah" - niddah is an expression of sprinkling. The mitzvah is the law of the impurity of mei niddah and their purification - it makes impure those who use it for the mitzvah: it purifies the impure and makes impure the pure.
Interesting - in the list of 613 mitzvos, the Rambam called the red heifer (mitzvah 103): "the mitzvah of the red heifer to have ashes prepared." But here he changed it and wrote "the law of the red heifer." I see that in Sefer Tahara, "din" (law) became his language.
Hilchos Tumas Tzaraas includes eight mitzvos - six positive commandments and two negative commandments:
1. To rule regarding human tzaraas according to the law written in the Torah - that the Kohen should deal with the laws of when a person finds tzaraas on his body, when it's kosher and when it's tamei.
*Question:* Is the mitzvah "to rule" - a mitzvah on the Kohen to rule? Or is the mitzvah the laws of tzaraas as he says "the law of the red heifer"?
2. Not to cut off signs of impurity - one shouldn't cut off a nega (affliction), even just a little, so that one removes the bit of the nega that makes it tamei.
3. Not to shave the nesek - when one has a nega on the hair called nesek, one shouldn't cut the hair.
4. That the metzora should be publicized through tearing his garments - once one is confirmed as a metzora, he's sent outside the camp, he tears his garments, he lets his hair grow.
The Rambam's language is interesting: the purpose of the matter is that he should become publicized - "tamei tamei yikra" (impure, impure he shall call out), people should know he's tamei. But the Rambam doesn't say there are actions one must do and the result is that one becomes publicized. Rather the opposite - the mitzvah is to publicize, and there's a prescribed way to do it.
*Practical difference:* Perhaps one can learn that if there's another way to publicize, one must be able to do it.
The Tzanzer Rav said that "tamei tamei yikra" is the result of all these things - when a person does so, all the people who pass by say that he's tamei.
5. Purification of tzaraas - how one purifies tzaraas
6. The mitzvah of shaving the metzora of all hair on him - when he becomes pure he must cut the hair
7. The law of tzaraas of garments - if one finds tzaraas on a garment
8. Tzaraas of a house - when one finds tzaraas on a house
"Metamei mishkav u'moshav" means the impure ones who impart impurity to bedding and seats - niddah, zavah, yoledes (woman who gave birth), and zav. They belong in one category because they all have the characteristic that they impart impurity to bedding and seats.
It includes four mitzvos:
- The law of niddah impurity
- The law of yoledes impurity - after giving birth to a child one is tamei for a period of time
- The law of zavah impurity - a woman who is a zavah
- The law of zav impurity - a male who is a zav
Besides what he already listed - tumas mes and niddah which are an av hatumah (primary source of impurity) - there are other primary sources of impurity.
It includes three mitzvos:
- The law of neveilah (carcass) impurity - a neveilah is an av hatumah
- The law of sheretz (creeping creature) impurity
- The law of shichvas zera (seminal emission) impurity - shichvas zera imparts impurity
Avodah zarah (idolatry) - in the Gemara it states "avodah zarah imparts impurity like a sheretz." And there is impurity from the words of the Sages - he lists the impurity from rabbinic law.
The next category of halachos is other primary sources of impurity. Besides what he already listed - tumas mes, and niddah is indeed an av hatumah, and so on - there are other primary sources of impurity. And it includes six positive commandments, and this is their detail. He lists: the law of neveilah impurity - a neveilah is an av hatumah. The same thing a sheretz - the law of sheretz impurity. The law of shichvas zera impurity - shichvas zera imparts impurity.
Avodah zarah - interesting, avodah zarah is in the Gemara "avodah zarah imparts impurity like a sheretz, and its image from the words of the Sages." It's interesting that he could have listed first the law of shichvas zera impurity, then the law of sheretz impurity, to place avodah zarah right next to it. We'll see the exact order.
Also interesting that avodah zarah he doesn't place by Hilchos Avodah Zarah. I guess because this is avodah zarah that's already relevant to impurity.
Hilchos Tumas Ochlin - one positive commandment, and that is the law of impurity of liquids and foods and their preparation. How liquids and foods become tamei, and how one can purify them.
The laws of vessels. And this is their detail. Here he doesn't bring out any mitzvah at all. The subject of these halachos - this is indeed the first we've encountered without a mitzvah. He doesn't say it's rabbinic, he says the halachos, it's from the Torah, but he doesn't say how many mitzvos.
The subject of these halachos of Hilchos Keilim: to know which vessels receive impurity from all these impurities - which vessels receive impurity from all the aforementioned impurities, and vessels that don't become impure, and how vessels become impure - how vessels become tamei, and how they become pure - and how they become tahor.
Actually all these things are also mitzvos, because if a vessel becomes tamei from tumas mes, that's part of the mitzvah of tumas mes. But there's an extra category of how vessels become tamei.
There's a whole tractate Keilim. If the Rambam would have found students who learn the laws of keilim, he would have been very happy, because unfortunately there aren't. There's a whole halacha - what's the subject of all these halachos? It's all from the Torah, because it imparts impurity from the Torah. It's just that the... apparently regarding tumas mes there are also these things, but the point is that it's like a condition - it's more like the object that receives impurity, and not laws of how to become tamei, but that this receives impurity. It's interesting, there's a whole tractate Keilim, a larger tractate.
The laws of mikvaos. One positive commandment that "every tamei person should immerse" - all types of impure people should immerse in my mikveh, "and afterwards become pure" - and then they will become tahor.
All impure people, except for a tamei mes. Because a tamei mes still needs the red heifer. A mikveh doesn't help at all for a tamei mes. It turns out, it doesn't help. When there's no red heifer, we don't say one should at least go to the mikveh - it doesn't matter. Similar to how we say that when one can't go to the mikveh one should wash the hands. It doesn't matter halachically.
People go to the mikveh after a funeral, there's such a custom. Washing the hands is because of the spirits or something, not because of the impurity. But I saw a teaching, I don't remember from which Chassidic sefer, he says this is what's meant by "mikveh taharasam lifnei Hashem titharu" (the mikveh of their purification, before Hashem you shall be purified) - that even when one can't become completely pure, one should at least immerse in the mikveh. That mikveh doesn't help for tumas mes, but nevertheless, purify yourself as much as you can, even if it doesn't help completely.
"It turns out all the mitzvos included in this book" - in all of Sefer Tahara there are twenty mitzvos, "of them eighteen positive commandments, and two negative commandments."
It seems to me that the Rambam did a lot of work on Sefer Tahara to create an order. There's a whole introduction from the Rambam in Sefer Tahara, where he says that no one knows it - it's like an introduction where he says no one knows it, also because it's not practically relevant, and also because it's difficult. The Rambam put in a lot of thought to clarify, to make good general rules, and one can see it in the mitzvos here. The laws became much clearer, and not so sometimes this way...
He didn't just say a bunch of mitzvos. He worked very hard on what the order should be. I made the category of keilim, and I think keilim really isn't so nice for us, but you see that one can agree, and one can see that this is a more organized seifa (end section). The Rambam worked hard to make the order of it. It's known, the introduction to Seder Taharos is a very strong composition of the Rambam explaining the order of Taharos.
Kedusha and things, there you have the Moreh Chata which is an important composition, but there I didn't notice so strongly that it's so clear. Perhaps also, he made divisions - for example the korbanos of pesulei hamukdashin (disqualified consecrated animals), the Rambam also has, it's such a... it's not mitzvos, it's such all sorts of disqualifications that one may not offer. It's a chance to divide this way or that way - extra korbanos of individuals and korbanos of the community.
The second seifa is Nezikin. Nezikin is basically the three Bavas.
Choshen Mishpat, giving to one's fellow. Because Nezikin is more Bava Kamma, but... you also have Hilchos Mazik (laws of one who damages). Kinyan (acquisition) is more such things. Shoftim (Judges) is strongly in Bava Metzia, you have many laws of the four guardians and deposits.
Shoftim is more like Sanhedrin. Shoftim is Sanhedrin, perhaps Edus (testimony). Hilchos Edus is also here regarding beis din. Hilchos Mamrim (laws of rebels). Shoftim is more in tractate Sanhedrin - a bit of Avodah Zarah, a bit... Avodah Zarah also has a lot from Sanhedrin in these matters. Hilchos Edus also stood in tractate Sanhedrin.
The idea of making a book like a group that's Hilchos Sanhedrin, is basically Mishnah tractate Sanhedrin. It doesn't stand there. There stands punishments, it also stands here - the punishments that beis din makes, and so on.
One can say this is Bava Kamma, Bava Metzia, Bava Basra and Sanhedrin.
One can perhaps say that in ancient times, the things that were in the Torah were about nezikin. I guess nezikin was a very close thing. Today probably most Torah laws are more in buying and selling, claims and counterclaims, partnerships, and someone encroached... it's not the big... and the neighbor damaged your property.
I think that even mostly it's partnerships and loans that weren't paid, or he drags in investments. That's again, dinei Torah go on fewer nezikin.
Perhaps one needs to think another... I'm about what the Rambam made nezikin as a small thing, and there comes many other types... the order, the order that's in the Gemara calls all these under the category of nezikin.
This is interesting. The order of Choshen Mishpat is called Nezikin, and also in the Chumash, when one looks in Parshas Mishpatim, it begins from nezikin, or not? The first thing is "ki yigach" (when it gores). Then it speaks many laws of guardians and other things, but Mishpatim is after the Ten Commandments, and it begins with nezikin. Nezikin appears to be a very important category.
It could be that once in those times the main disputes were in matters of nezikin, because animals walked around... there weren't yet all these businesses. They didn't have all these businesses. I don't know, it seems to me that the dinei Torah are less about nezikin, more about all the other things. It's still there, the problems with insurance.
Sefer Nezikin has five categories of main halachos. Hilchos Nizekei Mamon - when one damages someone with property, or your property damages.
Hilchos Geneivah (theft), Hilchos Gezeilah V'Aveidah (robbery and lost objects)... Interesting. He has two categories that seem to be the same.
Interesting that gezeilah and aveidah stand together. And then there's geneivah separately, and gezeilah v'aveidah. Geneivah, gezeilah - would seemingly have been a better pair. Gezeilah would have been geneivah. Geneivah, gezeilah, or gezeilah, geneivah.
Interesting, aveidah stands in the middle. Geneivah is harsher than gezeilah.
I have a suspicion that I'm going to be able to say a chiddush (novel insight) in Parshas Mishpatim, it will be a question. It's interesting, because an aveidah... gezeilah and aveidah do have a certain connection. Gezeilah is causing loss to someone's property actively, and aveidah through ignoring someone, to help someone. But really, very different. Someone who doesn't do hashavat aveidah (returning a lost object), is he a half-robber? Weird.
Then there's Hilchos Chovel U'Mazik. He himself damages - nizekei adam (damages by a person), basically. Chovel means he wounds bodily, mazik means he damages property. But both he does himself. He means his ox or his animal does.
And then there's Hilchos Rotzeach. A person kills someone, or a person kills himself? Shemiras nefesh (protecting life). Or kills another through not guarding life - for example the laws of maakeh (guardrail), he doesn't make a guardrail for his roof.
It's very interesting that shemiras nefesh - people don't know that suicide is simply a type of murder. Because you're not completely the master over yourself to say. Shemiras nefesh means however mostly... there is indeed a translation, Targum Yerushalmi or Targum Yonasan, "lo tirtzach" (you shall not murder).
One should try, if someone has lost all students, chassidim, friends, try not to do it yourself. If one can, it's better not to. Rebbe Nachman said there's no despair. Anyway, at most, one can... you know a thing, that one can always push it off. Ah, tomorrow, can't go away. If you've already done it, one can do it again, but... put it well.
Shemiras nefesh is a branch of murder.
Hilchos Nizekei Mamon includes the four primary categories of damages - their details:
- The law of the ox - usually goring. It drags.
- The law of the pit - means tooth. It grazes.
- Pit
- The law of fire - is fire.
But he doesn't list the foot. Perhaps the ox is perhaps goring and foot, and the pit is tooth.
The Gemara indeed has all sorts of disputes. One learns about ox, pit, and fire. The Rambam rules basically that ox means goring and foot, and pit means... pit here must mean apparently like in the verse it states "cast upon Hashem your burden (yehavcha)."
The Rambam learns that "shor" (ox) is the primary category of "regel" (damage by walking) - it's one primary category. He rules that "shor" means "keren" (goring) and "regel." But here he says, seemingly, when he brings that "shiluach" (sending) is "biur" (destruction), "biur" is "eish" (fire). The question is, if "regel" goes into "keren," as the Rambam holds.
One can say that eating chametz on Erev Pesach can be called "biur chametz," because the term "biur" applies to eating. But an animal - how does it apply to a person? "Biur" is a term for animal, like "ha'ish ba'ar" (the brutish man). "Biur" is a term for animal. Perhaps because when an animal acts like an animal, it destroys. Just as a person doesn't eat because he wants to be satisfied, but because he wants to destroy something, he does an act of an animal, an act of destruction.
"Included in them are seven mitzvos" - two positive commandments and five negative commandments.
A positive commandment is "din" (judgment) - he calls it "din." This is a positive commandment? Let's look at the positive commandments where this stood. Ox... ah, "to judge." All these "to judge" here, they threw in "din."
What is the proof? If it were a negative commandment, there would be a prohibition that one shouldn't let the animal cause damage. But it's a positive commandment. The positive commandment is not that you should guard against it, rather the positive commandment is that you should judge after the damage has occurred.
This is a proof that all these "to judge" doesn't simply mean that the court must exist, rather the unique name to be able to fulfill the mitzvah of "to judge" is to say that the law of an ox is that it must pay half damages or full damages, and so forth.
First: Do not steal money - Whoever wants to know how to do a negative commandment, an important negative commandment - not to steal money. One gives rebuke to the thief. If someone doesn't know the practical law, one tells him to do teshuvah practically, he should look inside and see exactly when one may not steal.
If when he's uncertain he shouldn't do it? I remember that the Shaarei Yosher says that regarding monetary matters it's not clear that there's "safek d'oraisa l'chumra" (doubtful Torah law is treated stringently), regarding the Kuntres HaSfeikos.
The law of the thief - means seemingly that he must pay double, whatever all the laws are of what one does with a thief.
Afterwards there's a positive commandment - to make scales and weights accurate, that one should have correct scales.
It's interesting, you see that "l'tzadek" (to make accurate), the term "tzedek" means equal, it means measure for measure, it means it should be exactly even. And here it's said as a verb - one should make accurate, one should make the scales be "tzedek," the scales and weights should be correct.
It's part of the laws of theft, it's very interesting. This is one way of stealing. And one can even ask a question - why is it needed separately, isn't it included in theft? It's not robbery, because the other person doesn't see that you're grabbing, but it's a type of theft.
It could be that it does have an explanation. For example, a person will say that really I'm asking a good price, it's just a marketing trick. People do this. They sell a huge bag of potato chips, and you open it up, there's 90% air. And they say, look, it looks better, and I write it somewhere in small letters.
Will we say, even perhaps with the law of theft it might not definitely be called theft, there's an extra law of measures and weights. One can find an answer why it shouldn't be called theft, there's an extra prohibition of false weights.
I remember that on Yenta it explicitly states such a correction regarding the laws of overcharging, with nice notes and source references.
Not only should one not do it, but one shouldn't even have in the house a "stone and a stone, an ephah and an ephah." Simply understood, one takes from those who do such deeds - if someone has a scale at home, seemingly we're talking about a scale used for commerce and not a toy that isn't calibrated, the Torah says one must burn it.
My brother Elazar said a good point here - it's because one can't follow every person when he weighs, so he shouldn't have it at all.
And seemingly today one can say, if someone learns to hack, or someone has a master key that can break in, perhaps this is also a transgression of "ephah and ephah." It's a nice chiddush (novel idea), one needs to investigate it.
Afterwards there's another interesting way of stealing - moving a boundary. One moves the boundary, which is also essentially theft, just another detail.
Why does one need extra? It could be "do not move a boundary" is more similar to "ephah and ephah," because he's not stealing now. He's not doing anything with it. He just moved the gate a little, so that one day he can claim it's mine. It's a preparation for theft, a type of preparation for theft.
But perhaps it's more severe, as the Gemara says - it states "do not move your neighbor's boundary which the early ones established," it's the order of inheritance. It's a whole...
One must be careful not to do any kidnapping.
Reb Yoelish says that also when one brainwashes someone it can also be a concern. One tries not to brainwash anyone.
Rashi says several times that "lakach" (taking) people, the Ramban says it regarding the tribe of Levi, he says "taking with words." One can't take people with hands, even besides a kidnapper, but normal people, the prohibition is not to take them with words.
It could be for example a concern, one should be careful with oneself inside. But for example, sometimes a person can stand at the door and he doesn't let people out of the study hall, he doesn't let them leave. It's a question of kidnapping. Making people so uncomfortable to do something. Making people do something because they become very uncomfortable. It's something of a type of kidnapping with words.
If someone is actually kidnapping, he's a kidnapper - it stands for example like this, the crowd wants to leave the study hall, and you stand at the door. It's obvious that you've been told you're a kidnapper. When someone stands up and gives a long speech at a celebration, and no one is comfortable leaving.
Seven mitzvos - two positive, five negative.
One may not rob.
"Do not oppress" refers to a worker's wages, that one doesn't pay the other person back. It is robbery, because the other person clearly sees that you hired someone and you don't pay him. But it's not the same robbery, it's more like "do not delay" - you should pay him on time and so forth. But if you don't pay him at all, you transgress "do not oppress a worker's wages."
This is indeed the Rambam who brings it. "Do not desire" is beginning to plan, and "do not covet" is already doing some action in it.
But truly, I agree that all are directed towards an action. But sometimes it can be that even to think a bit too much, which is already a bit of planning.
Important: It means someone else's thing that is not for sale. It's a prohibition through buying and selling.
Because you can say that if so, every magazine makes the public transgress "do not covet," because they make the advertisements make all items look nicer, so that one should covet and go buy. Why isn't this so? Because this is the way of buying and selling - he wants, he puts it out specifically so that one should covet. Coveting means something they don't want to sell.
---
*[The following section requires attention:]*
The Chovos HaLevavos was a tremendous tzaddik, but he also made himself very simple with witticisms. He said that every mitzvah was made also for simple people, but also for tzaddikim. How is "do not covet" applicable to tzaddikim? He said, when a wagon of chassidim travels to Spinka, this one knows of another Rebbe who is in that area, he doesn't have a large following, this is "do not covet your neighbor's wife."
---
The positive commandment is to return robbery. The question arises - the kinyan sudar (acquisition through a cloth) isn't there to return the item, you can return money. But the positive commandment is to return the robbery. Every person, even an important person, if he robbed, can know that there's a time when one can return.
The positive commandment of "you cannot ignore" is the positive commandment of what you return. So seemingly it's again a positive and negative commandment on the same thing.
This is interesting - why is a kindness of robbery more than a kindness of theft? Why does a lost object belong in the laws of robbery and not in the laws of theft?
Look - in the laws of theft he has only actual theft, and in robbery he also placed "do not covet," "do not desire."
Because it could be, because "do not covet" causes more... what causes robbery more than theft? I don't know, it's not strong. One really needs to understand why he placed it in this category.
Because returning robbery and returning lost objects are very similar. Why didn't he need a separate laws of returning lost objects? And both are a "negative commandment that can be rectified by a positive" - if you did transgress "you cannot ignore," you can now go return the lost object.
Perhaps he wanted to balance, he didn't want the laws of robbery to be very small. So he wanted to put everything into one. One needs to understand this.
In the Gemara one sees that there are laws of robbery and laws of theft separately. Returning lost objects is certainly separate.
There's one positive commandment - the law of one who injures his fellow or damages his fellow's property.
Perhaps together one needs to balance, like another thing - robbery is very small. It gives everything to put into one. I don't know, one needs to understand.
In the Gemara one sees that there are laws of robbery and laws of theft separately. One reality is returning lost objects - certainly separate. But how does it stand when a thief is also in Bava Kamma? It seems to me that here and also regarding the obligations of the damager - it's one positive commandment.
I'll tell about protecting life - this is a big one, the biggest of the group. There are 7 positive commandments and 10 negative commandments. Also a good number.
Mitzvah 1 - One should try not to kill, not to murder. Do not murder.
Mitzvah 2 - Not to take ransom, and perhaps a murderer. Seemingly a mitzvah for the court. One has the option for the family - not to buy oneself out with money.
Mitzvah 3 - Do not have pity - not to have mercy on the murderer.
Mitzvah 4 - Do not stand by your fellow's blood.
Mitzvah 5 - An accidental murderer - exile. Go into exile, and one should not take ransom for this.
Mitzvah 6 - He should not kill the murderer before standing before the court.
Mitzvah 7 - To save the pursued from the pursuer. Yes, they learned - both "do not stand by blood," both "do not stand by immorality." This is not only to save the pursuer, it also has a final matter.
What should be understood? Laws - what is one saying, you see there's a pursuer? But he's a Jew, has a Divine image? What does the Torah say? Do not have pity. Because "do not have pity on the pursuer" one understands that by having pity on the pursuer, you pursue the pursued. Because it says it differently than when for example earlier - "do not take ransom" means afterwards already. This is a mitzvah that one shouldn't have pity on the pursuer, rather otherwise on the pursued.
It has the same thinking, because the next mitzvah is made seemingly for saving.
Both are similar. It's interesting, because for example people say a lot the saying of our Sages "whoever has mercy on the cruel" etc. It's actually a positive commandment, a negative commandment - and one may not have mercy on a pursuer.
I mean "do not have pity on a pursuer" we're talking about the trolley question - so should I kill differently this way, differently that way. And here is the boundary of that one with the good - everyone with the good has a Divine image.
No, but I mean it's not specifically. It's simple - I don't want to, why do I need to get involved? Here's a pursuer with a pursued, I'm a fine Jew, I stand on the side. Let me be a fine Jew, I stand on the side.
One needs to understand - this is not pity, this is fake pity. This is not love of creatures.
Right away the next mitzvah nearby is not to stand by blood. Standing by blood is more than the "fine Jew" - at least I mean it's more such a case that he doesn't want to make himself not take a step. Because if you mean that I need to look at the law?
Afterwards there's a positive commandment to make cities of refuge and prepare the way - yes, there should be signs and know where to go.
There's a mitzvah of beheading a calf - because when one finds someone slain and it's not known who struck him, one does the beheaded calf.
Mitzvah 10 - Is that the laws on that, that land where one made the "nachal eisan" (rough valley) - should not be worked and not be sown, that land.
Mitzvah 11 - Do not place blood in your house - he shouldn't have in the house any dangerous things.
I mean that mitzvah 10 is not a prohibition on a person that he shouldn't work it. "Lo ye'aved" (it shall not be worked) - this is not for people working, this will mean as the language of the verse stands.
What do you mean? One should pay attention to that area - that it shouldn't be worked. The person forbidding that I need to say the points - "lo ye'aved," not "lo ya'avid." The language of sowing. It stands thus the language of the verse - it entered from this, they made vowel points.
That one shouldn't make indeed with a blow - yes, that today having a dangerous thing in the home. For example - it's very similar to having "ephah and ephah." One may not have a vessel of robbery, one may not have a vessel of murder.
No, not a vessel of murder - it means that the guards one can interpret the guardian. Thus not making a blow is the opposite of this - for example or another type of things that are dangerous.
What does not having a gun mean, you say? Specifically if it's in a manner that's dangerous and one doesn't lock it away, as our Sages say - it could be that yes, "do not place blood in your house."
The Rambam in responsa for Job - he doesn't say indeed any Job. Humble, what is regarding the matter - is he a reason and one doesn't know.
There's a positive commandment of unloading - yes, if someone fell on the way on his animal, one should take it off, so it can go.
There's a positive commandment that if it falls off, one should put it back on the animal.
There's a negative commandment that one shouldn't abandon. What is the language of the verse on this? "Do not see your brother's donkey... do not see and ignore" - this is the language. It's an interesting language. And it states "he shall not leave it on the road fallen with its load and go away" - you shouldn't pass by the person who stands there fallen with his load and go away, rather you should do unloading and loading.
It's indeed a catch the language "fallen" - because it's usually that he has many packages. It could be that he has altogether one package, just he's lost. Many times he makes - ah, he can manage. If he's a weak driver, he stands on the side of the road, one sees it's just a bottleneck, he can drive. If he's fallen - he's fallen.
---
It comes out that altogether 36 mitzvos in the laws of damages - 16 positive and 20 negative. It's already acquisition. Let's see and learn which is acquisition.
Acquisition also has interesting laws on my mitzvos.
Book of Acquisition - this is indeed all matters of acquisitions and similar things. In other words, what the Rambam said earlier was laws from the laws - but it's laws that don't begin with any punishment. I remember that there are judgments. Acquisition is - I don't remember exactly.
The laws in the Book of Acquisition:
- Laws of Sales - how the law is
- Laws of Acquisition - if someone grants something to another
- Laws of Gifts
- Laws of Neighbors
- Laws of Agents and Partners - someone sends someone as an agent or someone has a partner
- Laws of Slaves
Perhaps it's similar, because a partner is like an agent, and the agent...
---
He says: "Included in them are five mitzvos - one positive commandment and four negative commandments, and this is their detail:"
Mitzvah 1 - The law of buying and selling. Because it states "when you acquire a sale" - that one should sell to Jews.
Mitzvah 2 - Not to overcharge in buying and selling - one shouldn't deceive in buying and selling.
And here it comes interestingly, that it doesn't really fit so strongly into acquisition:
Mitzvah 3 - Not to wrong with words - one shouldn't hurt people.
I think the example that Chazal give is indeed in a marketplace - one shouldn't ask the seller questions as if intending to buy, when you're not going to buy, and you cause him pain with this. It means bothering, it means just things. But perhaps in buying and selling it happens more often, or because people are more arrogant.
The main thing is because it's written in the same verse. But you're right that seemingly it should be in the Laws of Character Traits. I don't know - the Rambam isn't always perfect.
I don't know if the holy Rambam wasn't perfect. No, there's a reasoning for both. Ona'ah is the second ona'ah - it belongs here. But seemingly you're right that it belongs in Character Traits. But it's true that I remember the example that's commonly used for ona'ah is asking a seller if he's about to sell something when you're not about to buy. There's such an example - I don't remember if that's the only example. I think Rashi says this there on "lo tonu ish et amito" (you shall not wrong one another). There's such an example, but I don't know if that's the main example. I imagine not.
Mitzvah 4 - Not to wrong a righteous convert (ger tzedek) monetarily.
Mitzvah 5 - Not to wrong a righteous convert with words.
Just as we said that one may not wrong a proper person - making ona'ah with money and making ona'ah with words - there are two mitzvot that one should not make ona'ah on a righteous convert with money and with words.
Here the Rambam writes "righteous convert" because there are certain things that were said about a resident alien (ger toshav). A righteous convert means someone who has become a Jew.
---
These are three laws that are not mitzvot.
"The subject of these laws is to know the law of one who acquires from ownerless property - how does he acquire, with what does he acquire."
A regular acquisition is between two people, and acquiring from ownerless property is a different type. The practical difference - not like a mitzvah.
"Acquires" doesn't mean acquiring on behalf of another - rather what they mean by "acquires" is acquiring from ownerless property.
"And the law of one who gives a gift and one who receives" - yes, because acquiring on behalf of another is basically giving a gift.
"And which gift can be retracted and which cannot be retracted" - which gift can the giver ask back, and so forth.
---
"The subject of these laws is to know the law of dividing land between partners."
How partners - how two people bought a piece of land together, how can one divide the land? Unlike with money which is easier - you divide it half and half - but land... there are many laws about partners.
Yes, a piece of land can be that one part is a mountain, one part is a valley. Yes, you see these laws in tractate Bava Batra - partners.
Why is this called "Neighbors"? This is about partners. He writes "Neighbors."
"And the details of distancing each one's damages from his neighbor" - a person must distance his damages from his neighbor.
"And the law of the adjacent property owner" - the one who lives at his boundary. "Metzer" means boundary. And the law of the adjacent property owner means the laws of the adjacent property owner, or other laws between neighbors - damage through sight and so forth.
---
Also has no mitzvot.
"The subject of these laws is to know the law of a person's agent and his partner, and their laws regarding buying and selling."
With this it's relevant for an agent - what happens when a partner buys and he also buys it on behalf of the other partner? Is this a matter of agency like...
And also regarding loss and merchandise - when one partner or an agent causes a loss, how much can the sender shake off, and the partner can shake off from it, and so forth.
---
This already has mitzvot - thirteen mitzvot. Five positive commandments and eight negative commandments, and these are their details:
Mitzvah 1 - The law of acquiring a Hebrew slave. This week's parsha - how one acquires a Hebrew slave. I mean, a few of these are in this week's parsha, Parshat Mishpatim.
Mitzvah 2 - That he should not be sold like a slave sale - that one shouldn't sell him in the manner that Canaanite slaves are sold, through a slave market, in a degrading manner.
Mitzvah 3 - That he should not be worked with rigor - one shouldn't make him work...
The Laws of Slaves already has thirteen mitzvot - five positive commandments and eight negative commandments, and these are their details.
Mitzvah 1: The law of acquiring a Hebrew slave - this week's parsha. And the law of selling a Hebrew slave. I mean, a few of these are in this week's parsha, Parshat Mishpatim.
Mitzvah 2: That he should not be sold like a slave sale - one shouldn't sell him in the manner that Canaanite slaves are sold, through a slave market in a degrading manner.
Mitzvah 3: That he should not be worked with rigor - one shouldn't make him work in a degrading manner. Even if he asked him to do hard work, the thing that isn't necessary.
Mitzvah 4: And the fourth is not only about a slave, but also a resident alien - one shouldn't let a resident alien buy a Hebrew slave. I mean basically that a non-Jew has a Jew, but resident alien is more common, because someone who lives in the Land of Israel and takes a Jewish slave - yes, you tell him. Outside the Land of Israel you don't have the power to force the non-Jew.
That we should not allow a resident alien to work him with rigor - that the court or whoever has influence shouldn't allow a resident alien to make a Jew work hard, a Hebrew slave.
Mitzvah 5: That we should not work him with slave labor - I mean, the Rambam says one shouldn't make him work degrading jobs.
Mitzvah 6: To give him gifts when he goes free - when he finishes his six years, or when he goes out, one should give him gifts. And there's also a negative commandment - that he should not go out empty-handed.
And similarly by the mitzvah of appearing at the Temple it was also said that one should go up and not come empty-handed.
To redeem a Hebrew maidservant - this is very interesting what you're saying, because there's another connection from what you said. The giving gifts to a slave is a lordship. In the book of Deuteronomy it says the phrase "that He will choose" - that "in the place that He will choose" is said many times about the Temple. There's one more time where the phrase "in the place that He will choose" appears - about the slave who escaped it says "with you he shall dwell in your midst in the place that he will choose that is good for him, you shall not wrong him." We see that a slave who goes out is something of an aspect, as you say the same thing here - "he shall not appear empty-handed."
To redeem a Hebrew maidservant - one should redeem a Hebrew maidservant.
And to designate her - one should marry her.
That she should not be sold - if one doesn't designate her, one shouldn't sell her.
To work a Canaanite slave forever - that a Canaanite slave one shouldn't free, unless his master damaged one of his limbs. If the master was cruel to him, he damaged him in one of his limbs, then he must go free.
Mitzvah 12: Not to return a slave who escaped from outside the Land to the Land of Israel - a slave, we're talking here even about a Canaanite slave, who escaped from outside the Land to the Land of Israel - one should take him in, one shouldn't be cruel to immigrants.
Mitzvah 13: Not to wrong this slave - one shouldn't further investigate, one shouldn't torment the slave. He's a poor thing...
But earlier "from where did you come" he said about a righteous convert, about a Jew. Here we have even a non-Jew, if he's in the status of a slave of Israel. He did also become a Jew, because he's a Canaanite slave who went free, but he's still a weaker type, who almost doesn't belong as a Jew. He's just a poor person for whom there's a responsibility on the Jew to support him.
---
Book 4 is eighteen positive commandments and sixty-one negative commandments.
In this book there's an interesting thing - there were three groups of laws that didn't have any mitzvah: Laws of Acquisition and Gifts, Laws of Neighbors, and Laws of Agents and Partners. And there they had other notes - they had "the subject of these laws is to know."
Sometimes what came before was in the Book of Purity - there was a book of Laws of Vessels, and there it says "the subject of these laws is to know which vessels become impure and pure." In total we had four laws that didn't have any mitzvot.
Here you have a few laws that only have rabbinic mitzvot, like Chanukah and Purim, eruvin. But there it doesn't say "to know," there it says that there are rabbinic mitzvot.
The sixth book is Judgments, except for Injury and Damage. So this is the order of the five categories of the Laws of Judgments.
Perhaps he means to say that one shouldn't change the order? The whole time the "and this is their order" - does he mean to say first Laws of Hiring, then Laws of etc.? Or this is the order in which I wrote it?
I mean, the words "and this is their order" is an instruction for the copyist - copy it over in the correct order. I don't know. He perhaps says for the one who copies, if he doesn't know what comes first, he should look here. Is this instructions for the printer?
No, the Rambam in one place says why he writes numbers many times - this way someone who copies can check if he copied correctly. Sometimes people used to copy from one another.
---
The Laws of Hiring, the Rambam says, has seven mitzvot - three positive and four negative.
Mitzvah 1: The law of a hired worker - when someone hires someone, or he hires someone to watch over something. He hires someone to work on his field, or he hires someone to watch over something of his - this is called a paid guardian.
Paid guardian - this is how they say it in cheder. How do they say it in cheder? Shomer sachar? No, they say shomer socher. It's like this, the rebbe doesn't call it from socher... I never thought about it, but most non-Chassidic cheders say shomer socher.
Mitzvah 2: "On his day you shall give his wages" - when one has a hired worker, and when one has a person who is hired, one should give him the payment. One should give him "on his day you shall give his wages" - the proper mitzvah is the mitzvah of "on his day you shall give his wages," that when one takes a worker one must pay him that day.
And the negative commandment of this is that one shouldn't delay the wages of a hired worker past its time.
He brings here the story with Reb Zalman - that some Jew was sitting with him, and he looks at his watch and starts running: "Oh, the time has already arrived!" He asked: "Has the Rebbe already davened Mincha?" "Yes, yes, the Rebbe had a worker here." This is how one must act - it's a Torah obligation, it's more stringent than Mincha.
The holy Arizal, it says in Shaar HaMitzvot that sometimes he would delay Mincha because of this. He had a business, the Arizal used to run a business, and sometimes he needed to pay his worker.
The Chacham Tzvi says: He could even delay Mincha because he didn't have money, and he went to borrow money to be able to pay his worker that day.
And the Arizal says that whoever wants to merit the lights of Shabbat, must fulfill his segulah, and should fulfill this mitzvah.
Mitzvah 4: That the hired worker may eat from what is attached during work - when a person has a hired worker and he works with attached produce, he works in the field, he may eat from it while he works.
And the negative commandment from this is that the hired worker may only eat from the attached produce during work time, but not during work time he may not. And by us, if yes, it's seemingly theft, a proper theft. But there's an extra negative commandment that he shouldn't think that because he works there it's his.
Mitzvah 5: That the hired worker should not eat with his hand more than what he eats - that he may indeed eat while he works, but it doesn't mean he may fill his pockets.
Mitzvah 6: Not to muzzle an ox while it threshes - also when an ox works on his field, it does threshing, it cleans the grains from the produce, one shouldn't stop up its mouth, because it's cruelty to animals.
---
The Laws of Borrowing and Deposits has two positive commandments - which are a borrower and an unpaid guardian. A borrower is a borrower, and an unpaid guardian is a deposit.
Borrowing means a loan, and many times with a loan one makes a deposit - one gives him an extra deposit.
---
The Laws of Lender and Borrower is twelve mitzvot - many mitzvot about lender and borrower, it's a very common matter - four positive and eight negative.
Mitzvah 1: First there's a positive commandment to lend to the poor of Israel, a poor and destitute person. What is a poor person and a destitute person? I don't know. You can go to the Shulchan Aruch to see - he's poor, two days later he's destitute. There's a level. Perhaps one doesn't have money, and one thinks he doesn't have money.
Mitzvah 2: And not to press his fellow - one shouldn't torment him to pay the debt, if one knows he doesn't have. It's a simple mitzvah.
Perhaps this means one shouldn't take interest? No, soon we'll see extra. But "not to press his fellow" means one shouldn't demand the debt.
The Gaon says we're talking here about the borrower. It could be that it's in the category of encamped populations. The Rambam specifically didn't enumerate the borrower's encampments - they didn't give a gift, the borrower's encampments don't have mercy on this like the seed. Yes, he brings it, he does bring the law, but inside the work he's not a... not always in the introduction does it have all the laws of the mitzvah, it's just notes.
Mitzvah 4: One shouldn't take collateral by force. We learn this is the meaning of the verse "outside you shall stand."
Mitzvah 5: One should return the collateral when he needs it - these are the daily procedures.
Mitzvah 6: Not to delay collateral from its poor owner when he needs it - this means there's another positive commandment, it's a positive commandment.
Mitzvah 7: Not to take a garment from a widow - this means not taking the garment from a widow. In general, from a widow one doesn't take collateral.
It's the term "chovel" - chovel earlier we saw that chovel means one injures his body. It could be that anything you do to a widow you're hitting her. No, "lo tachbol" - chovel seems to have two meanings, it means taking collateral.
Mitzvah 8: "Not to take as collateral vessels that are for food preparation" - vessels that are used for food preparation one shouldn't take away, because he won't be able to work now. It's a negative commandment.
Mitzvah 9 and 10: Two negative commandments about interest - one is the lender shouldn't give with interest, one is the borrower shouldn't borrow with interest. As everyone knows, one may not take and one may not give interest - both.
Mitzvah 11: That one shouldn't help someone who lends with interest or a borrower - "that there should be no business between them, before a blind person don't place a stumbling block, don't cause your brother to pay interest" - not a guarantor, to be a text not the verse that he brings on this. Not only that you shouldn't do cash advances, but also you shouldn't have a business that gives advice for cash advance business people.
Mitzvah 12: "To a non-Jew you may charge interest" - because to a non-Jew it's actually a mitzvah to borrow or to lend him with interest. To borrow you don't need a mitzvah, but to lend him with interest is a mitzvah - it's just good.
Mitzvah 14 is one shouldn't help someone who lends with interest or a borrower - "that one shouldn't deal with them and shouldn't testify between them and shouldn't write a document and shouldn't be a guarantor." There's another verse that's brought on this. Not only is it a question of not having a business that gives advice for cash advance business people.
By a non-Jew it's actually a mitzvah to borrow or to lend with interest. To borrow doesn't need a mitzvah, but to lend him with interest is a mitzvah - "to a non-Jew you may charge interest."
The Laws of Claims and Counterclaims - it's a mitzvah. This is the law of claims and counterclaims: "partial admission," "everything according to the compromise," "one who cuts off the ear of a donkey," "one witness shall stand against two." In short, there it discusses the matter of an oath with "partial admission."
The Laws of Inheritances has one positive commandment - like the law of inheritances. The whole portion there in Parshat Matot where it says "and it shall be for the Children of Israel as a statute of judgment" - it's one mitzvah. One can divide it into twenty, "if he has no son"... The entire large chapter called "There are those who inherit and bequeath" - all one mitzvah.
It takes an entire tractate, it doesn't have a single mitzvah. It's interesting, by Bava Metzia it says "one who wants to become wise should engage in monetary laws" - this is pure psychology, logical reasoning. Why does the Gemara have there "one who wants to become wise in Torah"? There's no verse, there's no labor. There in the Laws of Acquisitions there are about three laws, it doesn't have a single verse, it doesn't have a single mitzvah, because this is all the wisdom of the Sages. It's not Hashem like it says the Laws of Partners in the Torah - it doesn't exist.
Bava Kamma is built on verses, but Bava Batra is almost not built on verses at all, because it's all open to the negotiation between the two people.
The Gemara wants to make more order. One needs to understand on their own a bit - a mitzvah only needs to be written when one doesn't understand.
In Sefer Mishpatim there are twenty-three mitzvos - eleven positive commandments (mitzvos aseh) and twelve negative commandments (mitzvos lo sa'aseh).
---
All the mitzvos are relevant to the laws of Sanhedrin and also for one who is excommunicated. There are five sections in Hilchos Edus (Laws of Testimony), five sections in Hilchos Sanhedrin v'Onshim HaMesurin Lahem - this refers to the punishments of Sanhedrin, how one establishes a Sanhedrin, the laws of punishments that Sanhedrin administers. Hilchos Edus, and Hilchos Mamrim - this means a rebellious elder (zaken mamrei) and other laws that we will learn over time. Hilchos Avel (Laws of Mourning) comes in here somehow, the laws of mourning, and Hilchos Melachim u'Milchamoseihem (Laws of Kings and Their Wars).
Hilchos Edus is very connected in our minds with claims and counterclaims, but that's not necessarily so, because testimony also applies to sanctification of the new month (kiddush hachodesh) - it's relevant to beis din, how beis din deals with testimony. There are certain principles that one witness is not believed, and that testimony is not specifically only in monetary matters.
Hilchos Sanhedrin v'Onshim HaMesurin Lahem has thirty mitzvos - ten positive commandments and twenty negative commandments.
There is a mitzvah to appoint judges. There is a negative commandment not to appoint a judge who judges alone in judgment - even if he is a great scholar but he doesn't know the halachah.
A small point: A person can have their case judged, taking "upon me your father and my father," but this only means on a temporary basis - but you cannot appoint him as a permanent judge in the city.
Mitzvah 3 is "acharei rabim l'hatos" (follow the majority) - if there is a disagreement among judges, one follows the majority. Usually a small majority is sufficient - two against one, or twelve against eleven. But regarding capital punishment, one cannot go by just one person.
"Shelo yalin chovah mi shelimeid zechus" (one who argued for acquittal should not reverse) - someone who has already argued for acquittal in capital cases, on someone who is being judged for death, that person cannot retract and begin arguing for guilt. Interesting. All these matters are capital cases.
Then there are the four death penalties: stoning (sekilah), burning (sereifah), decapitation (hereg), strangulation (chenek), and hanging (teliyah) - which is when there is an obligation to hang which is separate from the execution. These are all positive commandments.
There is also a positive commandment to bury the executed person - "kavor tikberenu" (you shall surely bury him). The principle is that one who was not executed should be buried, this is a positive commandment. Burial is a positive commandment, it's an obligation. This is stated regarding the executed person, but there is also a mitzvah for every Jew. When one goes to a funeral and places the dirt there, one fulfills this mitzvah.
"Lo salin nivlaso" (do not leave his body overnight) - there is a negative commandment not to leave the body overnight there on the tree.
Then there is a negative commandment of "lo sechayu mechashef" (do not allow a sorcerer to live). Interesting - the simple meaning is that a sorcerer has a special negative commandment that one should not let him live. This means one should simply kill him.
There is a positive commandment to give lashes to a wicked person - meaning one who is liable for lashes. There is a negative commandment not to give too many lashes.
"Lo laharog naki b'umdan hada'as" (not to execute an innocent person based on estimation) - very important. Even if one sees and thinks that it's probably that the other person killed, one must go with actual witnesses.
Mitzvah 14 is not to punish one who was forced - someone who was forced to do something, one should not punish him for that matter.
Mitzvah 18 is "lo sachos al horeg chaveiro o chovel bo" (do not have pity on one who kills his fellow or injures him) - another one of the laws and mitzvos. One who is a killer or one who injures, one should not "lo sachos einecha" (let your eye have pity).
Then there are matters of justice - one should go straight with integrity, not with ulterior calculations.
There is a mitzvah not to have mercy on a poor man.
"Lo l'hader gadol badin" (not to honor a great person in judgment) - this is simply built on the language of the verses. There it says "ki sir'eh" (when you see), there it says "lo sechachashu" (do not deny).
And here there is the negative commandment of "v'dal lo sehadar b'rivo" (do not favor the poor in his dispute).
One has here three ways how the beis din should not pervert judgment:
1. Having mercy because he is a poor man
2. The opposite - because he is an important person one wants to rule in his favor
3. He is anyway a wicked person, let him already get beaten, let him already have to pay
Then there is a general negative commandment of "lo sateh mishpat" (do not pervert judgment).
Then there are people who are unfortunately vulnerable - like a convert, orphan - there is also a prohibition.
Interesting - one doesn't say regarding judgment concerning an orphan also the opposite, that one shouldn't have mercy. This is already included in the "v'dal" (poor person). A convert and an orphan, perhaps also a poor person.
Then there is also the general positive commandment of "b'tzedek tishpot amisecha" (judge your fellow with righteousness) - this is seemingly the opposite of "lo sa'asu avel bamishpat" (do not commit injustice in judgment).
"Shelo lira badin me'ish zero'a" (not to fear a powerful person in judgment) is also very similar to "shelo l'hader gadol badin" (not to honor a great person in judgment). But this is different: "gadol" (great) means one does it as respect, and this one does out of fear. He is a fine Jew. There one does it as respect, and here one does it out of fear. Or one has more benefit from him - that's a distinction.
"Shelo likach shochad" (not to take a bribe) - one should not take a bribe. Trying is not fulfilling - one should not take a bribe.
Then there is "shelo lisa shema shav" (not to accept a false report) - this means one should not hear lashon hara (evil speech), or false testimony, not only lashon hara.
There are three things here. When a person has lost in a Torah court case, he now goes to curse. One should not curse neither the judge, nor the nasi (leader). What does the nasi mean? Perhaps the king who appointed the judge. The nasi is the nasi - it could be the head of the Sanhedrin. And a regular Jew, a kosher Jew, one should not curse.
---
Hilchos Edus has eight mitzvos - three positive commandments and five negative commandments.
There is a positive commandment when there is testimony that one should come to beis din to testify.
There is a positive commandment for the beis din "v'darashta v'chakarta v'sha'alta heiteiv" (and you shall investigate and inquire and ask thoroughly) - to thoroughly examine the witnesses.
There is a negative commandment that a witness should not rule - he is a witness in this case that he testified in capital cases - meaning in capital cases, a witness cannot become a judge.
Only the Almighty is "yodei'a v'eid" (Knower and Witness). There's a question - does the Almighty have to follow the entire Torah? Is it a Torah-based parameter? Perhaps the Almighty... therefore it says, there is a contradiction, I once spoke about this - there is a dispute among Tannaim. Because in another place it explicitly says "v'nirdemu" - that the Almighty assists, it says in the Midrash that the Almighty assists the heavenly court, why? So that they shouldn't be able to rule for guilt.
It also says in the Mishnah "al tadin yechidi she'ein dan yechidi ela echad" (do not judge alone for none judges alone except One) - implying He may indeed. What does it mean He may? A measure of wisdom against the Torah? Because He is "echad v'ein mispar" (One and without number) - it's a different kind of "one." This is what we learn in Sefer HaMada - "echad v'ein mispar."
"Shelo yakum davar b'eidus echad" (a matter should not be established by one witness) - one cannot establish anything with one witness.
Mitzvah 8 is that a transgressor should not testify - this is disqualification from testimony.
Mitzvah 9 is that a relative should not testify.
Mitzvah 10 is that one should not give false testimony - also in the Ten Commandments there is the proper thing, one should not give false testimony.
Mitzvah 11 is that one should do to plotting witnesses (eidim zomemim) what they intended to do - this is the law of plotting witnesses.
---
Then there is "lo sasur min hadavar" (do not deviate from the matter). One positive commandment is that one should act according to the Torah that the Great Beis Din will say - a positive commandment. And corresponding to this there is a negative commandment "lo sasur min hadavar."
Then there is a negative commandment which is seemingly for the beis din - that one should not add to the Torah, neither written commandments nor those explicitly by Divine word, one should not add to the Torah. Then there is another negative commandment "shelo ligro'a" (not to subtract).
For whom is this mitzvah? For the beis din - that when the beis din makes decrees and enactments, they should not say that they are adding to the Torah, as the Ramban explained.
Then there are more matters of authority that one must respect. "Mamrim" means a language of rebelling - "sorer u'moreh" (wayward and rebellious), rebelling against that which one must honor.
Then - not to curse father and mother. There is a list of people that one must respect - one should not curse a father and mother. The negation of cursing a judge he placed earlier - earlier there was already a list of three: not to curse a judge, a nasi, and a Torah scholar.
Everyone has a connection with beis din.
Not to curse father and mother - here there is a list of people that one must respect. One should not curse a father and mother.
Not to curse a judge he placed earlier. Earlier there was already a list of three people that one should not curse: a judge, a nasi, and a deaf person. There is a fourth, the father and mother, which he placed here.
Striking father and mother he also placed here in Hilchos Mamrim - not to strike father and mother, and to honor father and mother, and to fear father and mother.
There are four mitzvos which are basically in the category of honoring father and mother, and this he places in Hilchos Mamrim, because the "mamrim" is the beis din and also the father and mother. Very important - people think that the father and mother is not important, or the beis din is not important, both are important.
Then there is also the prohibition that one should not be a "ben sorer u'moreh" (wayward and rebellious son) against the voice of his father and mother.
It's interesting, here the Rambam changed - he didn't place the prohibition of gluttony and drunkenness (zolel v'sovei), he placed a general prohibition without a father and mother in the picture. Here is an extra thing of not being insolent, of not being "sorer u'moreh" against the voice of his father and mother.
---
Then there are the laws of mourning (Hilchos Avel), which has four mitzvos - one positive and three negative.
The positive commandment - to mourn for close relatives, even a kohen mourns for his relatives, meaning a regular kohen (kohen hedyot), not a kohen gadol (High Priest).
For one person one mourns for those executed by beis din. I saw in the index on Hilchos Avel here, that we did have the mitzvah of burial on the day of death, and only for those executed by beis din one does not mourn.
But practically this means every time a Jew dies, it is so - when it's someone executed by beis din one rejoices a bit that thank God my relative was not such a severe sinner, that one cannot even mourn for him.
From here there is a proof to the contrary from the story I told you about Rav Chaim Brisker, because he says here that the reason is not about what belongs to beis din, but rather because it just happens to be so. One must say that that story was more in the realm of psychology than in the realm of halachah.
A kohen gadol should not become impure for relatives - this is the opposite of a regular kohen who must.
Every Jew, not only a kohen gadol, all the more so from a kohen gadol - every Jew must become impure, in other words, he must go to funerals, he must become impure. A kohen gadol may not, there is a prohibition that a kohen gadol should become impure to any deceased person in the world, he has an extra negative commandment, extra impurity. And a regular kohen also has a negative commandment that he should become impure for somewhat not his relative, only for relatives.
A regular Jew must indeed. No one should think that for a regular Jew it's a mitzvah to go to a funeral, to become impure to a funeral - this is a mitzvah from the mitzvos, it's actually a great mitzvah.
---
Hilchos Melachim u'Milchamoseihem (Laws of Kings and Their Wars) has 23 mitzvos - 10 positive and 13 negative.
Mitzvah 1 - To appoint a king in Israel - to appoint a king, just as we already had earlier that one should appoint a judge.
Not to appoint from a congregation of converts - the king that one appoints. For a judge there is no prohibition that one shouldn't take from converts, only for a king. There seemingly is because "every leader in Israel," yes, but they were leaders of the Sanhedrin.
He should not have too many wives - the king should not have too many wives.
He should not have too many horses.
He should not have too much silver and gold - not to have too much.
To destroy - that the king or the leader of the Jews should destroy the seven nations. To destroy is a nice expression for killing. "Machrim" doesn't mean to excommunicate, it means to destroy.
Not to leave alive any soul from them - this is a negative and positive commandment on the same matter.
Mitzvah 8 - To wipe out the seed of Amalek.
Mitzvah 9 - that one should always remember what he did to us so that we should want to wipe out his seed.
Mitzvah 10 - Not to forget the deed of Amalek that he did on the way - that they came on the way, that it was already chutzpah. This was "orev baderech" (ambush on the way).
Mitzvah 11 - Not to dwell - one should not dwell in the land of Egypt, and this is connected with "he should not have too many horses," one should not multiply horses in order not to go to the land of Egypt.
Mitzvah 12 - that when a king goes out to war, an optional war (milchemes hareshus), the Rambam says that one should first send peace to the inhabitants of the city when besieging it, when one surrounds them, when one blockades them, "v'ladun bah" - then in the peace proposals, one should deal with them, as it says in the Torah "im tashlim" (if it makes peace) and "im lo sashlim" (if it does not make peace).
What does "v'ladun bah" mean? I thought that "v'ladun bah" means like all the "ladun" of all the mitzvos - one will conduct the laws here, a whole order about peace here, when "lo sashlim," he will do the whole thing. I saw someone says it means to send peace, and if they sent, if the people first sent a peace, one should judge regarding the peace. I think that my interpretation is better - because in the Rambam's language one doesn't say "ladun" to judge oneself, it means more like the law of the mitzvah with all its details.
Mitzvah 13 - Not to seek peace with Ammon and Moav specifically - this is other inhabitants of cities of the Land of Israel, but Ammon and Moav have an additional negative commandment. If one goes to war with Ammon and Moav for whatever reasons, one should not begin with peace.
Mitzvah 14 - when one goes to war, one destroys, but fruit trees one should not destroy during a siege when one surrounds the city.
Mitzvah 15 - To prepare a place - that the one who goes out to war should go out there to relieve himself outside the camp. One who goes to war, in the war camp, one should make a special place where one goes out.
Mitzvah 16 - To prepare a spade to dig with - to cover up after going out.
Mitzvah 17 - one should appoint a kohen anointed for war (kohen mashuach milchamah), that he should be the one who speaks in the ears of the soldiers at the time of war.
Mitzvah 18 - that a person who has recently married, or has built a new building, or planted a new vineyard, should not go to war, but should be at home and should rejoice with their new acquisition - their new wife or building or vineyard - a whole year, and for this purpose they are brought back from war.
Mitzvah 19 - that the above-mentioned person, a person who has a new wife or something, should not only not go to war, but no other matter of the city's needs - "shelo ya'avor alav davar" (no matter should pass upon him).
What is the meaning of "davar"? "Lo ya'avor alav davar" means "no matter of a loan should pass upon him." But "v'lo yeitzei" means that he should not go out also not for the city's needs or for the troop's needs and similar matters. "The troop's needs" perhaps means that he doesn't go to war, but he also doesn't help - the "jobnik," the one who is occupied with sitting on... he doesn't sit on that either.
Mitzvah 20 - Not to fear - that one should not become broken and flee from the war, "v'lo yachzor achor b'sha'as milchamah" (and not turn back at the time of war).
Mitzvah 21 - The law of the beautiful captive woman (yefas to'ar) - that when a person finds a beautiful captive woman in war, how one deals with her.
Mitzvah 22 - that the beautiful captive woman, if one does not marry her, one should not sell her, and also one should not keep her as a slave - this is "achar asher inisah" (after you have afflicted her).
---
It comes out that in the entire Sefer Shoftim there are seventy-four mitzvos - twenty-seven positive commandments (mitzvos aseh) and forty-seven negative commandments (mitzvos lo sa'aseh).
It comes out that in all fourteen seforim there are eighty-three halachos, and 613 mitzvos (taryag mitzvos).
---
Here he gives a simple introduction:
> "And now we will begin to explain the halachos of each and every mitzvah and all the laws that are connected with it"
He says that he's not only going to say exactly what he wrote here, but many times there comes "incidentally" other important things from Chazal. Why? Because this is simply true.
This concludes the introductions of the Rambam.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
This shiur concludes the series on the Rambam's organization of his books. The maggid shiur brings an introduction in the name of the Lubavitcher Rebbe that before one begins learning Rambam, one should say a chapter of Psalms (Tehillim). Regarding the question of whether one can rule halachically from the Rambam, the answer is that through learning Rambam one learns the general principles and details of halacha, and the Chazon Ish held that when someone learns through a topic and it comes out clear to him, he may conduct himself accordingly.
Sefer Tahara has eight categories with twenty mitzvos (18 positive commandments, 2 negative commandments): Laws of Corpse Impurity, the Red Heifer (the cow and the purification waters), Laws of Tzaraas Impurity (eight mitzvos - to rule on tzaraas, not to cut off signs of impurity, purification of tzaraas, tzaraas of garments/houses), Sources of Impurity for Beds and Seats (niddah, a woman who gave birth, zavah, zav), Other Primary Sources of Impurity (animal carcasses, creeping creatures, seminal emissions, and interestingly - idolatry which imparts impurity like a creeping creature), Food Impurity, Vessels (notably - these are the first laws without a specific mitzvah), and Mikvaos - the only one that is practically relevant today.
Sefer Nezikin has 36 mitzvos in five categories: Laws of Property Damages (four primary categories - ox, pit, grazing animal, fire), Laws of Theft (seven mitzvos - not to steal, double payment, honest scales, not to have false weights, encroaching on boundaries, kidnapping), Laws of Robbery and Lost Objects (seven mitzvos - do not covet, do not desire, returning stolen property). The distinction between "do not covet" (action) and "do not desire" (thought) is discussed - "do not covet" only applies to something the other person doesn't want to sell. Laws of Personal Injury and Laws of the Murderer and Preservation of Life (17 mitzvos) include: not to murder, cities of refuge, the beheaded calf, not to place blood in your house, and "whoever has mercy on the cruel" - not to have mercy on a pursuer.
Sefer Kinyan deals with acquisitions: Laws of Sales (5 mitzvos - buying and selling, monetary fraud, verbal wrongdoing, special prohibitions against wronging a righteous convert), Acquisition and Gifts, Neighbors, Agents and Partners (no mitzvos), and Laws of Slaves (13 mitzvos - acquiring a Hebrew slave, not to work him harshly, to give him gifts when he leaves, designation for marriage, and not to return a slave who fled from outside the Land of Israel to the Land of Israel).
Sefer Mishpatim has 79 mitzvos. Laws of Hiring (7 mitzvos) includes "on that day you shall give his wages" - the Arizal says that whoever wants to merit the lights of Shabbos must fulfill this mitzvah. Laws of Lending and Borrowing (12 mitzvos) includes the positive commandment to lend to the poor of Israel, prohibitions of interest (for the lender, borrower, and one who assists), but "to a gentile you may charge interest" is a mitzvah. Interestingly: Bava Basra is almost not built on verses - "one who wishes to become wise should engage in monetary laws" is pure logical reasoning.
Laws of the Sanhedrin (30 mitzvos) includes: appointing judges, following the majority, four types of court-administered death penalties, burial, lashes, and "not to execute an innocent person based on circumstantial evidence" - one needs actual witnesses. Laws of Testimony (8 mitzvos) includes coming to testify, investigating and examining thoroughly, and conspiring witnesses. Laws of Rebels includes not to deviate from the court's ruling, and honoring father and mother (4 mitzvos) - the Rambam places this there because "rebels" includes both the court and parents. Laws of Mourning (4 mitzvos) - mourning for close relatives is a mitzvah, but not for those executed by the court.
Laws of Kings and Their Wars (23 mitzvos) includes: appointing a king, that he should not have too many wives/horses/silver, to destroy the seven nations, to wipe out the seed of Amalek, not to dwell in the land of Egypt, to seek peace before war, not to destroy fruit trees, and the beautiful captive woman. The Rambam concludes: in Sefer Shoftim there are 74 mitzvos, and in all 14 books there are 83 sections of laws and 613 mitzvos, and he will explain each mitzvah with "all the laws that are connected to it."
I saw a shiur from Rabbi Braun, the Rav of Crown Heights, at a Siyum HaRambam. He repeated that the Lubavitcher Rebbe said that it's very difficult to learn Rambam every day, but it's a great thing to succeed at it. The Rebbe instructed that before one begins to learn, one should say a chapter of Tehillim (Psalms), and pray that the continuation of the shiur should go well, that no one should fall away, and that one should have strength, desire, and persistence.
King David prayed that his Tehillim should be like Negaim and Ohalos - that when one uses Tehillim to be able to learn Negaim and Ohalos, that's very good, and one fulfills King David's request.
People are often worried and say one shouldn't learn Rambam because one can't rule halachically from it - the halacha isn't always like the Rambam.
The truth is that yes, we can't know the exact halachic ruling in Choshen Mishpat and Yoreh Deah - exactly whether one may put back the pot on Shabbos this way or that way, whether the Rambam is too lenient, and therefore if someone is lenient according to the Rambam, he goes against the custom which is stringent.
However - most Jews, their problem is they don't know at all that such a thing exists. They know there's Shabbos, everyone knows that, but they don't know precisely at all that there's a halacha of shiur hatmana (the measure for insulating food), and what it's even called. When one learns Rambam, one finds out, and the worst case is someone will be lenient like the holy Rambam.
It's a much later level to know a certain custom for practical halacha. But first - through learning Rambam one gains much more from knowing all the foundations, general principles and details. Afterwards, if practically someone wants to ask a local halachic authority or look in the Mishnah Berurah, that's a wonderful thing.
Even regarding things that are practically relevant - the laws of chametz are practically relevant, but most people have completely forgotten that such a mitzvah exists.
The Chazon Ish held that when a Jew learns through a sugya (Talmudic topic) and a certain approach becomes very clear to him, he may conduct himself that way. It could be someone who is a student of the Rambam, he always learns Rambam, he sees the sugya - his entire perspective on the beginning of the Shas is organized according to the Rambam's order. But again, one shouldn't rely on this for practical matters.
Everyone conducts themselves according to what's accepted - primarily one does what one saw from parents and what one saw in the community.
---
This is the last shiur of the introductions to the Rambam. We learned the long introduction of the Rambam where he explains the relationship between the Written Torah and the Oral Torah, listed the enumeration of the 613 mitzvos, and then the Rambam goes in and explains his order of how he organized his fourteen books.
Sefer Tahara has eight categories of halachos:
Hilchos Mikvaos is actually the only one that's practically relevant from this entire section, because a mikveh still needs to be made according to the laws of mikvaos. Perhaps something from it is relevant for a Kohen even nowadays - I need to be careful not to become tamei (ritually impure).
Hilchos Tumas Mes has one positive commandment. This is perhaps the first complete topic of halachos that has only one mitzvah - and that is the law of corpse impurity.
Hilchos Parah Adumah includes two positive commandments:
1. The law of the red heifer - the law of making a red heifer
2. After one has already slaughtered the red heifer - the way one purifies. One mixes the ashes of the heifer with water and it's called "mei niddah" - niddah is an expression of sprinkling. The mitzvah is the law of the impurity of mei niddah and their purification - it makes impure those who use it for the mitzvah: it purifies the impure and makes impure the pure.
Interesting - in the list of 613 mitzvos, the Rambam called the red heifer (mitzvah 103): "the mitzvah of the red heifer to have ashes prepared." But here he changed it and wrote "the law of the red heifer." I see that in Sefer Tahara, "din" (law) became his language.
Hilchos Tumas Tzaraas includes eight mitzvos - six positive commandments and two negative commandments:
1. To rule regarding human tzaraas according to the law written in the Torah - that the Kohen should deal with the laws of when a person finds tzaraas on his body, when it's kosher and when it's tamei.
*Question:* Is the mitzvah "to rule" - a mitzvah on the Kohen to rule? Or is the mitzvah the laws of tzaraas as he says "the law of the red heifer"?
2. Not to cut off signs of impurity - one shouldn't cut off a nega (affliction), even just a little, so that one removes the bit of the nega that makes it tamei.
3. Not to shave the nesek - when one has a nega on the hair called nesek, one shouldn't cut the hair.
4. That the metzora should be publicized through tearing his garments - once one is confirmed as a metzora, he's sent outside the camp, he tears his garments, he lets his hair grow.
The Rambam's language is interesting: the purpose of the matter is that he should become publicized - "tamei tamei yikra" (impure, impure he shall call out), people should know he's tamei. But the Rambam doesn't say there are actions one must do and the result is that one becomes publicized. Rather the opposite - the mitzvah is to publicize, and there's a prescribed way to do it.
*Practical difference:* Perhaps one can learn that if there's another way to publicize, one must be able to do it.
The Tzanzer Rav said that "tamei tamei yikra" is the result of all these things - when a person does so, all the people who pass by say that he's tamei.
5. Purification of tzaraas - how one purifies tzaraas
6. The mitzvah of shaving the metzora of all hair on him - when he becomes pure he must cut the hair
7. The law of tzaraas of garments - if one finds tzaraas on a garment
8. Tzaraas of a house - when one finds tzaraas on a house
"Metamei mishkav u'moshav" means the impure ones who impart impurity to bedding and seats - niddah, zavah, yoledes (woman who gave birth), and zav. They belong in one category because they all have the characteristic that they impart impurity to bedding and seats.
It includes four mitzvos:
- The law of niddah impurity
- The law of yoledes impurity - after giving birth to a child one is tamei for a period of time
- The law of zavah impurity - a woman who is a zavah
- The law of zav impurity - a male who is a zav
Besides what he already listed - tumas mes and niddah which are an av hatumah (primary source of impurity) - there are other primary sources of impurity.
It includes three mitzvos:
- The law of neveilah (carcass) impurity - a neveilah is an av hatumah
- The law of sheretz (creeping creature) impurity
- The law of shichvas zera (seminal emission) impurity - shichvas zera imparts impurity
Avodah zarah (idolatry) - in the Gemara it states "avodah zarah imparts impurity like a sheretz." And there is impurity from the words of the Sages - he lists the impurity from rabbinic law.
The next category of halachos is other primary sources of impurity. Besides what he already listed - tumas mes, and niddah is indeed an av hatumah, and so on - there are other primary sources of impurity. And it includes six positive commandments, and this is their detail. He lists: the law of neveilah impurity - a neveilah is an av hatumah. The same thing a sheretz - the law of sheretz impurity. The law of shichvas zera impurity - shichvas zera imparts impurity.
Avodah zarah - interesting, avodah zarah is in the Gemara "avodah zarah imparts impurity like a sheretz, and its image from the words of the Sages." It's interesting that he could have listed first the law of shichvas zera impurity, then the law of sheretz impurity, to place avodah zarah right next to it. We'll see the exact order.
Also interesting that avodah zarah he doesn't place by Hilchos Avodah Zarah. I guess because this is avodah zarah that's already relevant to impurity.
Hilchos Tumas Ochlin - one positive commandment, and that is the law of impurity of liquids and foods and their preparation. How liquids and foods become tamei, and how one can purify them.
The laws of vessels. And this is their detail. Here he doesn't bring out any mitzvah at all. The subject of these halachos - this is indeed the first we've encountered without a mitzvah. He doesn't say it's rabbinic, he says the halachos, it's from the Torah, but he doesn't say how many mitzvos.
The subject of these halachos of Hilchos Keilim: to know which vessels receive impurity from all these impurities - which vessels receive impurity from all the aforementioned impurities, and vessels that don't become impure, and how vessels become impure - how vessels become tamei, and how they become pure - and how they become tahor.
Actually all these things are also mitzvos, because if a vessel becomes tamei from tumas mes, that's part of the mitzvah of tumas mes. But there's an extra category of how vessels become tamei.
There's a whole tractate Keilim. If the Rambam would have found students who learn the laws of keilim, he would have been very happy, because unfortunately there aren't. There's a whole halacha - what's the subject of all these halachos? It's all from the Torah, because it imparts impurity from the Torah. It's just that the... apparently regarding tumas mes there are also these things, but the point is that it's like a condition - it's more like the object that receives impurity, and not laws of how to become tamei, but that this receives impurity. It's interesting, there's a whole tractate Keilim, a larger tractate.
The laws of mikvaos. One positive commandment that "every tamei person should immerse" - all types of impure people should immerse in my mikveh, "and afterwards become pure" - and then they will become tahor.
All impure people, except for a tamei mes. Because a tamei mes still needs the red heifer. A mikveh doesn't help at all for a tamei mes. It turns out, it doesn't help. When there's no red heifer, we don't say one should at least go to the mikveh - it doesn't matter. Similar to how we say that when one can't go to the mikveh one should wash the hands. It doesn't matter halachically.
People go to the mikveh after a funeral, there's such a custom. Washing the hands is because of the spirits or something, not because of the impurity. But I saw a teaching, I don't remember from which Chassidic sefer, he says this is what's meant by "mikveh taharasam lifnei Hashem titharu" (the mikveh of their purification, before Hashem you shall be purified) - that even when one can't become completely pure, one should at least immerse in the mikveh. That mikveh doesn't help for tumas mes, but nevertheless, purify yourself as much as you can, even if it doesn't help completely.
"It turns out all the mitzvos included in this book" - in all of Sefer Tahara there are twenty mitzvos, "of them eighteen positive commandments, and two negative commandments."
It seems to me that the Rambam did a lot of work on Sefer Tahara to create an order. There's a whole introduction from the Rambam in Sefer Tahara, where he says that no one knows it - it's like an introduction where he says no one knows it, also because it's not practically relevant, and also because it's difficult. The Rambam put in a lot of thought to clarify, to make good general rules, and one can see it in the mitzvos here. The laws became much clearer, and not so sometimes this way...
He didn't just say a bunch of mitzvos. He worked very hard on what the order should be. I made the category of keilim, and I think keilim really isn't so nice for us, but you see that one can agree, and one can see that this is a more organized seifa (end section). The Rambam worked hard to make the order of it. It's known, the introduction to Seder Taharos is a very strong composition of the Rambam explaining the order of Taharos.
Kedusha and things, there you have the Moreh Chata which is an important composition, but there I didn't notice so strongly that it's so clear. Perhaps also, he made divisions - for example the korbanos of pesulei hamukdashin (disqualified consecrated animals), the Rambam also has, it's such a... it's not mitzvos, it's such all sorts of disqualifications that one may not offer. It's a chance to divide this way or that way - extra korbanos of individuals and korbanos of the community.
The second seifa is Nezikin. Nezikin is basically the three Bavas.
Choshen Mishpat, giving to one's fellow. Because Nezikin is more Bava Kamma, but... you also have Hilchos Mazik (laws of one who damages). Kinyan (acquisition) is more such things. Shoftim (Judges) is strongly in Bava Metzia, you have many laws of the four guardians and deposits.
Shoftim is more like Sanhedrin. Shoftim is Sanhedrin, perhaps Edus (testimony). Hilchos Edus is also here regarding beis din. Hilchos Mamrim (laws of rebels). Shoftim is more in tractate Sanhedrin - a bit of Avodah Zarah, a bit... Avodah Zarah also has a lot from Sanhedrin in these matters. Hilchos Edus also stood in tractate Sanhedrin.
The idea of making a book like a group that's Hilchos Sanhedrin, is basically Mishnah tractate Sanhedrin. It doesn't stand there. There stands punishments, it also stands here - the punishments that beis din makes, and so on.
One can say this is Bava Kamma, Bava Metzia, Bava Basra and Sanhedrin.
One can perhaps say that in ancient times, the things that were in the Torah were about nezikin. I guess nezikin was a very close thing. Today probably most Torah laws are more in buying and selling, claims and counterclaims, partnerships, and someone encroached... it's not the big... and the neighbor damaged your property.
I think that even mostly it's partnerships and loans that weren't paid, or he drags in investments. That's again, dinei Torah go on fewer nezikin.
Perhaps one needs to think another... I'm about what the Rambam made nezikin as a small thing, and there comes many other types... the order, the order that's in the Gemara calls all these under the category of nezikin.
This is interesting. The order of Choshen Mishpat is called Nezikin, and also in the Chumash, when one looks in Parshas Mishpatim, it begins from nezikin, or not? The first thing is "ki yigach" (when it gores). Then it speaks many laws of guardians and other things, but Mishpatim is after the Ten Commandments, and it begins with nezikin. Nezikin appears to be a very important category.
It could be that once in those times the main disputes were in matters of nezikin, because animals walked around... there weren't yet all these businesses. They didn't have all these businesses. I don't know, it seems to me that the dinei Torah are less about nezikin, more about all the other things. It's still there, the problems with insurance.
Sefer Nezikin has five categories of main halachos. Hilchos Nizekei Mamon - when one damages someone with property, or your property damages.
Hilchos Geneivah (theft), Hilchos Gezeilah V'Aveidah (robbery and lost objects)... Interesting. He has two categories that seem to be the same.
Interesting that gezeilah and aveidah stand together. And then there's geneivah separately, and gezeilah v'aveidah. Geneivah, gezeilah - would seemingly have been a better pair. Gezeilah would have been geneivah. Geneivah, gezeilah, or gezeilah, geneivah.
Interesting, aveidah stands in the middle. Geneivah is harsher than gezeilah.
I have a suspicion that I'm going to be able to say a chiddush (novel insight) in Parshas Mishpatim, it will be a question. It's interesting, because an aveidah... gezeilah and aveidah do have a certain connection. Gezeilah is causing loss to someone's property actively, and aveidah through ignoring someone, to help someone. But really, very different. Someone who doesn't do hashavat aveidah (returning a lost object), is he a half-robber? Weird.
Then there's Hilchos Chovel U'Mazik. He himself damages - nizekei adam (damages by a person), basically. Chovel means he wounds bodily, mazik means he damages property. But both he does himself. He means his ox or his animal does.
And then there's Hilchos Rotzeach. A person kills someone, or a person kills himself? Shemiras nefesh (protecting life). Or kills another through not guarding life - for example the laws of maakeh (guardrail), he doesn't make a guardrail for his roof.
It's very interesting that shemiras nefesh - people don't know that suicide is simply a type of murder. Because you're not completely the master over yourself to say. Shemiras nefesh means however mostly... there is indeed a translation, Targum Yerushalmi or Targum Yonasan, "lo tirtzach" (you shall not murder).
One should try, if someone has lost all students, chassidim, friends, try not to do it yourself. If one can, it's better not to. Rebbe Nachman said there's no despair. Anyway, at most, one can... you know a thing, that one can always push it off. Ah, tomorrow, can't go away. If you've already done it, one can do it again, but... put it well.
Shemiras nefesh is a branch of murder.
Hilchos Nizekei Mamon includes the four primary categories of damages - their details:
- The law of the ox - usually goring. It drags.
- The law of the pit - means tooth. It grazes.
- Pit
- The law of fire - is fire.
But he doesn't list the foot. Perhaps the ox is perhaps goring and foot, and the pit is tooth.
The Gemara indeed has all sorts of disputes. One learns about ox, pit, and fire. The Rambam rules basically that ox means goring and foot, and pit means... pit here must mean apparently like in the verse it states "cast upon Hashem your burden (yehavcha)."
The Rambam learns that "shor" (ox) is the primary category of "regel" (damage by walking) - it's one primary category. He rules that "shor" means "keren" (goring) and "regel." But here he says, seemingly, when he brings that "shiluach" (sending) is "biur" (destruction), "biur" is "eish" (fire). The question is, if "regel" goes into "keren," as the Rambam holds.
One can say that eating chametz on Erev Pesach can be called "biur chametz," because the term "biur" applies to eating. But an animal - how does it apply to a person? "Biur" is a term for animal, like "ha'ish ba'ar" (the brutish man). "Biur" is a term for animal. Perhaps because when an animal acts like an animal, it destroys. Just as a person doesn't eat because he wants to be satisfied, but because he wants to destroy something, he does an act of an animal, an act of destruction.
"Included in them are seven mitzvos" - two positive commandments and five negative commandments.
A positive commandment is "din" (judgment) - he calls it "din." This is a positive commandment? Let's look at the positive commandments where this stood. Ox... ah, "to judge." All these "to judge" here, they threw in "din."
What is the proof? If it were a negative commandment, there would be a prohibition that one shouldn't let the animal cause damage. But it's a positive commandment. The positive commandment is not that you should guard against it, rather the positive commandment is that you should judge after the damage has occurred.
This is a proof that all these "to judge" doesn't simply mean that the court must exist, rather the unique name to be able to fulfill the mitzvah of "to judge" is to say that the law of an ox is that it must pay half damages or full damages, and so forth.
First: Do not steal money - Whoever wants to know how to do a negative commandment, an important negative commandment - not to steal money. One gives rebuke to the thief. If someone doesn't know the practical law, one tells him to do teshuvah practically, he should look inside and see exactly when one may not steal.
If when he's uncertain he shouldn't do it? I remember that the Shaarei Yosher says that regarding monetary matters it's not clear that there's "safek d'oraisa l'chumra" (doubtful Torah law is treated stringently), regarding the Kuntres HaSfeikos.
The law of the thief - means seemingly that he must pay double, whatever all the laws are of what one does with a thief.
Afterwards there's a positive commandment - to make scales and weights accurate, that one should have correct scales.
It's interesting, you see that "l'tzadek" (to make accurate), the term "tzedek" means equal, it means measure for measure, it means it should be exactly even. And here it's said as a verb - one should make accurate, one should make the scales be "tzedek," the scales and weights should be correct.
It's part of the laws of theft, it's very interesting. This is one way of stealing. And one can even ask a question - why is it needed separately, isn't it included in theft? It's not robbery, because the other person doesn't see that you're grabbing, but it's a type of theft.
It could be that it does have an explanation. For example, a person will say that really I'm asking a good price, it's just a marketing trick. People do this. They sell a huge bag of potato chips, and you open it up, there's 90% air. And they say, look, it looks better, and I write it somewhere in small letters.
Will we say, even perhaps with the law of theft it might not definitely be called theft, there's an extra law of measures and weights. One can find an answer why it shouldn't be called theft, there's an extra prohibition of false weights.
I remember that on Yenta it explicitly states such a correction regarding the laws of overcharging, with nice notes and source references.
Not only should one not do it, but one shouldn't even have in the house a "stone and a stone, an ephah and an ephah." Simply understood, one takes from those who do such deeds - if someone has a scale at home, seemingly we're talking about a scale used for commerce and not a toy that isn't calibrated, the Torah says one must burn it.
My brother Elazar said a good point here - it's because one can't follow every person when he weighs, so he shouldn't have it at all.
And seemingly today one can say, if someone learns to hack, or someone has a master key that can break in, perhaps this is also a transgression of "ephah and ephah." It's a nice chiddush (novel idea), one needs to investigate it.
Afterwards there's another interesting way of stealing - moving a boundary. One moves the boundary, which is also essentially theft, just another detail.
Why does one need extra? It could be "do not move a boundary" is more similar to "ephah and ephah," because he's not stealing now. He's not doing anything with it. He just moved the gate a little, so that one day he can claim it's mine. It's a preparation for theft, a type of preparation for theft.
But perhaps it's more severe, as the Gemara says - it states "do not move your neighbor's boundary which the early ones established," it's the order of inheritance. It's a whole...
One must be careful not to do any kidnapping.
Reb Yoelish says that also when one brainwashes someone it can also be a concern. One tries not to brainwash anyone.
Rashi says several times that "lakach" (taking) people, the Ramban says it regarding the tribe of Levi, he says "taking with words." One can't take people with hands, even besides a kidnapper, but normal people, the prohibition is not to take them with words.
It could be for example a concern, one should be careful with oneself inside. But for example, sometimes a person can stand at the door and he doesn't let people out of the study hall, he doesn't let them leave. It's a question of kidnapping. Making people so uncomfortable to do something. Making people do something because they become very uncomfortable. It's something of a type of kidnapping with words.
If someone is actually kidnapping, he's a kidnapper - it stands for example like this, the crowd wants to leave the study hall, and you stand at the door. It's obvious that you've been told you're a kidnapper. When someone stands up and gives a long speech at a celebration, and no one is comfortable leaving.
Seven mitzvos - two positive, five negative.
One may not rob.
"Do not oppress" refers to a worker's wages, that one doesn't pay the other person back. It is robbery, because the other person clearly sees that you hired someone and you don't pay him. But it's not the same robbery, it's more like "do not delay" - you should pay him on time and so forth. But if you don't pay him at all, you transgress "do not oppress a worker's wages."
This is indeed the Rambam who brings it. "Do not desire" is beginning to plan, and "do not covet" is already doing some action in it.
But truly, I agree that all are directed towards an action. But sometimes it can be that even to think a bit too much, which is already a bit of planning.
Important: It means someone else's thing that is not for sale. It's a prohibition through buying and selling.
Because you can say that if so, every magazine makes the public transgress "do not covet," because they make the advertisements make all items look nicer, so that one should covet and go buy. Why isn't this so? Because this is the way of buying and selling - he wants, he puts it out specifically so that one should covet. Coveting means something they don't want to sell.
---
*[The following section requires attention:]*
The Chovos HaLevavos was a tremendous tzaddik, but he also made himself very simple with witticisms. He said that every mitzvah was made also for simple people, but also for tzaddikim. How is "do not covet" applicable to tzaddikim? He said, when a wagon of chassidim travels to Spinka, this one knows of another Rebbe who is in that area, he doesn't have a large following, this is "do not covet your neighbor's wife."
---
The positive commandment is to return robbery. The question arises - the kinyan sudar (acquisition through a cloth) isn't there to return the item, you can return money. But the positive commandment is to return the robbery. Every person, even an important person, if he robbed, can know that there's a time when one can return.
The positive commandment of "you cannot ignore" is the positive commandment of what you return. So seemingly it's again a positive and negative commandment on the same thing.
This is interesting - why is a kindness of robbery more than a kindness of theft? Why does a lost object belong in the laws of robbery and not in the laws of theft?
Look - in the laws of theft he has only actual theft, and in robbery he also placed "do not covet," "do not desire."
Because it could be, because "do not covet" causes more... what causes robbery more than theft? I don't know, it's not strong. One really needs to understand why he placed it in this category.
Because returning robbery and returning lost objects are very similar. Why didn't he need a separate laws of returning lost objects? And both are a "negative commandment that can be rectified by a positive" - if you did transgress "you cannot ignore," you can now go return the lost object.
Perhaps he wanted to balance, he didn't want the laws of robbery to be very small. So he wanted to put everything into one. One needs to understand this.
In the Gemara one sees that there are laws of robbery and laws of theft separately. Returning lost objects is certainly separate.
There's one positive commandment - the law of one who injures his fellow or damages his fellow's property.
Perhaps together one needs to balance, like another thing - robbery is very small. It gives everything to put into one. I don't know, one needs to understand.
In the Gemara one sees that there are laws of robbery and laws of theft separately. One reality is returning lost objects - certainly separate. But how does it stand when a thief is also in Bava Kamma? It seems to me that here and also regarding the obligations of the damager - it's one positive commandment.
I'll tell about protecting life - this is a big one, the biggest of the group. There are 7 positive commandments and 10 negative commandments. Also a good number.
Mitzvah 1 - One should try not to kill, not to murder. Do not murder.
Mitzvah 2 - Not to take ransom, and perhaps a murderer. Seemingly a mitzvah for the court. One has the option for the family - not to buy oneself out with money.
Mitzvah 3 - Do not have pity - not to have mercy on the murderer.
Mitzvah 4 - Do not stand by your fellow's blood.
Mitzvah 5 - An accidental murderer - exile. Go into exile, and one should not take ransom for this.
Mitzvah 6 - He should not kill the murderer before standing before the court.
Mitzvah 7 - To save the pursued from the pursuer. Yes, they learned - both "do not stand by blood," both "do not stand by immorality." This is not only to save the pursuer, it also has a final matter.
What should be understood? Laws - what is one saying, you see there's a pursuer? But he's a Jew, has a Divine image? What does the Torah say? Do not have pity. Because "do not have pity on the pursuer" one understands that by having pity on the pursuer, you pursue the pursued. Because it says it differently than when for example earlier - "do not take ransom" means afterwards already. This is a mitzvah that one shouldn't have pity on the pursuer, rather otherwise on the pursued.
It has the same thinking, because the next mitzvah is made seemingly for saving.
Both are similar. It's interesting, because for example people say a lot the saying of our Sages "whoever has mercy on the cruel" etc. It's actually a positive commandment, a negative commandment - and one may not have mercy on a pursuer.
I mean "do not have pity on a pursuer" we're talking about the trolley question - so should I kill differently this way, differently that way. And here is the boundary of that one with the good - everyone with the good has a Divine image.
No, but I mean it's not specifically. It's simple - I don't want to, why do I need to get involved? Here's a pursuer with a pursued, I'm a fine Jew, I stand on the side. Let me be a fine Jew, I stand on the side.
One needs to understand - this is not pity, this is fake pity. This is not love of creatures.
Right away the next mitzvah nearby is not to stand by blood. Standing by blood is more than the "fine Jew" - at least I mean it's more such a case that he doesn't want to make himself not take a step. Because if you mean that I need to look at the law?
Afterwards there's a positive commandment to make cities of refuge and prepare the way - yes, there should be signs and know where to go.
There's a mitzvah of beheading a calf - because when one finds someone slain and it's not known who struck him, one does the beheaded calf.
Mitzvah 10 - Is that the laws on that, that land where one made the "nachal eisan" (rough valley) - should not be worked and not be sown, that land.
Mitzvah 11 - Do not place blood in your house - he shouldn't have in the house any dangerous things.
I mean that mitzvah 10 is not a prohibition on a person that he shouldn't work it. "Lo ye'aved" (it shall not be worked) - this is not for people working, this will mean as the language of the verse stands.
What do you mean? One should pay attention to that area - that it shouldn't be worked. The person forbidding that I need to say the points - "lo ye'aved," not "lo ya'avid." The language of sowing. It stands thus the language of the verse - it entered from this, they made vowel points.
That one shouldn't make indeed with a blow - yes, that today having a dangerous thing in the home. For example - it's very similar to having "ephah and ephah." One may not have a vessel of robbery, one may not have a vessel of murder.
No, not a vessel of murder - it means that the guards one can interpret the guardian. Thus not making a blow is the opposite of this - for example or another type of things that are dangerous.
What does not having a gun mean, you say? Specifically if it's in a manner that's dangerous and one doesn't lock it away, as our Sages say - it could be that yes, "do not place blood in your house."
The Rambam in responsa for Job - he doesn't say indeed any Job. Humble, what is regarding the matter - is he a reason and one doesn't know.
There's a positive commandment of unloading - yes, if someone fell on the way on his animal, one should take it off, so it can go.
There's a positive commandment that if it falls off, one should put it back on the animal.
There's a negative commandment that one shouldn't abandon. What is the language of the verse on this? "Do not see your brother's donkey... do not see and ignore" - this is the language. It's an interesting language. And it states "he shall not leave it on the road fallen with its load and go away" - you shouldn't pass by the person who stands there fallen with his load and go away, rather you should do unloading and loading.
It's indeed a catch the language "fallen" - because it's usually that he has many packages. It could be that he has altogether one package, just he's lost. Many times he makes - ah, he can manage. If he's a weak driver, he stands on the side of the road, one sees it's just a bottleneck, he can drive. If he's fallen - he's fallen.
---
It comes out that altogether 36 mitzvos in the laws of damages - 16 positive and 20 negative. It's already acquisition. Let's see and learn which is acquisition.
Acquisition also has interesting laws on my mitzvos.
Book of Acquisition - this is indeed all matters of acquisitions and similar things. In other words, what the Rambam said earlier was laws from the laws - but it's laws that don't begin with any punishment. I remember that there are judgments. Acquisition is - I don't remember exactly.
The laws in the Book of Acquisition:
- Laws of Sales - how the law is
- Laws of Acquisition - if someone grants something to another
- Laws of Gifts
- Laws of Neighbors
- Laws of Agents and Partners - someone sends someone as an agent or someone has a partner
- Laws of Slaves
Perhaps it's similar, because a partner is like an agent, and the agent...
---
He says: "Included in them are five mitzvos - one positive commandment and four negative commandments, and this is their detail:"
Mitzvah 1 - The law of buying and selling. Because it states "when you acquire a sale" - that one should sell to Jews.
Mitzvah 2 - Not to overcharge in buying and selling - one shouldn't deceive in buying and selling.
And here it comes interestingly, that it doesn't really fit so strongly into acquisition:
Mitzvah 3 - Not to wrong with words - one shouldn't hurt people.
I think the example that Chazal give is indeed in a marketplace - one shouldn't ask the seller questions as if intending to buy, when you're not going to buy, and you cause him pain with this. It means bothering, it means just things. But perhaps in buying and selling it happens more often, or because people are more arrogant.
The main thing is because it's written in the same verse. But you're right that seemingly it should be in the Laws of Character Traits. I don't know - the Rambam isn't always perfect.
I don't know if the holy Rambam wasn't perfect. No, there's a reasoning for both. Ona'ah is the second ona'ah - it belongs here. But seemingly you're right that it belongs in Character Traits. But it's true that I remember the example that's commonly used for ona'ah is asking a seller if he's about to sell something when you're not about to buy. There's such an example - I don't remember if that's the only example. I think Rashi says this there on "lo tonu ish et amito" (you shall not wrong one another). There's such an example, but I don't know if that's the main example. I imagine not.
Mitzvah 4 - Not to wrong a righteous convert (ger tzedek) monetarily.
Mitzvah 5 - Not to wrong a righteous convert with words.
Just as we said that one may not wrong a proper person - making ona'ah with money and making ona'ah with words - there are two mitzvot that one should not make ona'ah on a righteous convert with money and with words.
Here the Rambam writes "righteous convert" because there are certain things that were said about a resident alien (ger toshav). A righteous convert means someone who has become a Jew.
---
These are three laws that are not mitzvot.
"The subject of these laws is to know the law of one who acquires from ownerless property - how does he acquire, with what does he acquire."
A regular acquisition is between two people, and acquiring from ownerless property is a different type. The practical difference - not like a mitzvah.
"Acquires" doesn't mean acquiring on behalf of another - rather what they mean by "acquires" is acquiring from ownerless property.
"And the law of one who gives a gift and one who receives" - yes, because acquiring on behalf of another is basically giving a gift.
"And which gift can be retracted and which cannot be retracted" - which gift can the giver ask back, and so forth.
---
"The subject of these laws is to know the law of dividing land between partners."
How partners - how two people bought a piece of land together, how can one divide the land? Unlike with money which is easier - you divide it half and half - but land... there are many laws about partners.
Yes, a piece of land can be that one part is a mountain, one part is a valley. Yes, you see these laws in tractate Bava Batra - partners.
Why is this called "Neighbors"? This is about partners. He writes "Neighbors."
"And the details of distancing each one's damages from his neighbor" - a person must distance his damages from his neighbor.
"And the law of the adjacent property owner" - the one who lives at his boundary. "Metzer" means boundary. And the law of the adjacent property owner means the laws of the adjacent property owner, or other laws between neighbors - damage through sight and so forth.
---
Also has no mitzvot.
"The subject of these laws is to know the law of a person's agent and his partner, and their laws regarding buying and selling."
With this it's relevant for an agent - what happens when a partner buys and he also buys it on behalf of the other partner? Is this a matter of agency like...
And also regarding loss and merchandise - when one partner or an agent causes a loss, how much can the sender shake off, and the partner can shake off from it, and so forth.
---
This already has mitzvot - thirteen mitzvot. Five positive commandments and eight negative commandments, and these are their details:
Mitzvah 1 - The law of acquiring a Hebrew slave. This week's parsha - how one acquires a Hebrew slave. I mean, a few of these are in this week's parsha, Parshat Mishpatim.
Mitzvah 2 - That he should not be sold like a slave sale - that one shouldn't sell him in the manner that Canaanite slaves are sold, through a slave market, in a degrading manner.
Mitzvah 3 - That he should not be worked with rigor - one shouldn't make him work...
The Laws of Slaves already has thirteen mitzvot - five positive commandments and eight negative commandments, and these are their details.
Mitzvah 1: The law of acquiring a Hebrew slave - this week's parsha. And the law of selling a Hebrew slave. I mean, a few of these are in this week's parsha, Parshat Mishpatim.
Mitzvah 2: That he should not be sold like a slave sale - one shouldn't sell him in the manner that Canaanite slaves are sold, through a slave market in a degrading manner.
Mitzvah 3: That he should not be worked with rigor - one shouldn't make him work in a degrading manner. Even if he asked him to do hard work, the thing that isn't necessary.
Mitzvah 4: And the fourth is not only about a slave, but also a resident alien - one shouldn't let a resident alien buy a Hebrew slave. I mean basically that a non-Jew has a Jew, but resident alien is more common, because someone who lives in the Land of Israel and takes a Jewish slave - yes, you tell him. Outside the Land of Israel you don't have the power to force the non-Jew.
That we should not allow a resident alien to work him with rigor - that the court or whoever has influence shouldn't allow a resident alien to make a Jew work hard, a Hebrew slave.
Mitzvah 5: That we should not work him with slave labor - I mean, the Rambam says one shouldn't make him work degrading jobs.
Mitzvah 6: To give him gifts when he goes free - when he finishes his six years, or when he goes out, one should give him gifts. And there's also a negative commandment - that he should not go out empty-handed.
And similarly by the mitzvah of appearing at the Temple it was also said that one should go up and not come empty-handed.
To redeem a Hebrew maidservant - this is very interesting what you're saying, because there's another connection from what you said. The giving gifts to a slave is a lordship. In the book of Deuteronomy it says the phrase "that He will choose" - that "in the place that He will choose" is said many times about the Temple. There's one more time where the phrase "in the place that He will choose" appears - about the slave who escaped it says "with you he shall dwell in your midst in the place that he will choose that is good for him, you shall not wrong him." We see that a slave who goes out is something of an aspect, as you say the same thing here - "he shall not appear empty-handed."
To redeem a Hebrew maidservant - one should redeem a Hebrew maidservant.
And to designate her - one should marry her.
That she should not be sold - if one doesn't designate her, one shouldn't sell her.
To work a Canaanite slave forever - that a Canaanite slave one shouldn't free, unless his master damaged one of his limbs. If the master was cruel to him, he damaged him in one of his limbs, then he must go free.
Mitzvah 12: Not to return a slave who escaped from outside the Land to the Land of Israel - a slave, we're talking here even about a Canaanite slave, who escaped from outside the Land to the Land of Israel - one should take him in, one shouldn't be cruel to immigrants.
Mitzvah 13: Not to wrong this slave - one shouldn't further investigate, one shouldn't torment the slave. He's a poor thing...
But earlier "from where did you come" he said about a righteous convert, about a Jew. Here we have even a non-Jew, if he's in the status of a slave of Israel. He did also become a Jew, because he's a Canaanite slave who went free, but he's still a weaker type, who almost doesn't belong as a Jew. He's just a poor person for whom there's a responsibility on the Jew to support him.
---
Book 4 is eighteen positive commandments and sixty-one negative commandments.
In this book there's an interesting thing - there were three groups of laws that didn't have any mitzvah: Laws of Acquisition and Gifts, Laws of Neighbors, and Laws of Agents and Partners. And there they had other notes - they had "the subject of these laws is to know."
Sometimes what came before was in the Book of Purity - there was a book of Laws of Vessels, and there it says "the subject of these laws is to know which vessels become impure and pure." In total we had four laws that didn't have any mitzvot.
Here you have a few laws that only have rabbinic mitzvot, like Chanukah and Purim, eruvin. But there it doesn't say "to know," there it says that there are rabbinic mitzvot.
The sixth book is Judgments, except for Injury and Damage. So this is the order of the five categories of the Laws of Judgments.
Perhaps he means to say that one shouldn't change the order? The whole time the "and this is their order" - does he mean to say first Laws of Hiring, then Laws of etc.? Or this is the order in which I wrote it?
I mean, the words "and this is their order" is an instruction for the copyist - copy it over in the correct order. I don't know. He perhaps says for the one who copies, if he doesn't know what comes first, he should look here. Is this instructions for the printer?
No, the Rambam in one place says why he writes numbers many times - this way someone who copies can check if he copied correctly. Sometimes people used to copy from one another.
---
The Laws of Hiring, the Rambam says, has seven mitzvot - three positive and four negative.
Mitzvah 1: The law of a hired worker - when someone hires someone, or he hires someone to watch over something. He hires someone to work on his field, or he hires someone to watch over something of his - this is called a paid guardian.
Paid guardian - this is how they say it in cheder. How do they say it in cheder? Shomer sachar? No, they say shomer socher. It's like this, the rebbe doesn't call it from socher... I never thought about it, but most non-Chassidic cheders say shomer socher.
Mitzvah 2: "On his day you shall give his wages" - when one has a hired worker, and when one has a person who is hired, one should give him the payment. One should give him "on his day you shall give his wages" - the proper mitzvah is the mitzvah of "on his day you shall give his wages," that when one takes a worker one must pay him that day.
And the negative commandment of this is that one shouldn't delay the wages of a hired worker past its time.
He brings here the story with Reb Zalman - that some Jew was sitting with him, and he looks at his watch and starts running: "Oh, the time has already arrived!" He asked: "Has the Rebbe already davened Mincha?" "Yes, yes, the Rebbe had a worker here." This is how one must act - it's a Torah obligation, it's more stringent than Mincha.
The holy Arizal, it says in Shaar HaMitzvot that sometimes he would delay Mincha because of this. He had a business, the Arizal used to run a business, and sometimes he needed to pay his worker.
The Chacham Tzvi says: He could even delay Mincha because he didn't have money, and he went to borrow money to be able to pay his worker that day.
And the Arizal says that whoever wants to merit the lights of Shabbat, must fulfill his segulah, and should fulfill this mitzvah.
Mitzvah 4: That the hired worker may eat from what is attached during work - when a person has a hired worker and he works with attached produce, he works in the field, he may eat from it while he works.
And the negative commandment from this is that the hired worker may only eat from the attached produce during work time, but not during work time he may not. And by us, if yes, it's seemingly theft, a proper theft. But there's an extra negative commandment that he shouldn't think that because he works there it's his.
Mitzvah 5: That the hired worker should not eat with his hand more than what he eats - that he may indeed eat while he works, but it doesn't mean he may fill his pockets.
Mitzvah 6: Not to muzzle an ox while it threshes - also when an ox works on his field, it does threshing, it cleans the grains from the produce, one shouldn't stop up its mouth, because it's cruelty to animals.
---
The Laws of Borrowing and Deposits has two positive commandments - which are a borrower and an unpaid guardian. A borrower is a borrower, and an unpaid guardian is a deposit.
Borrowing means a loan, and many times with a loan one makes a deposit - one gives him an extra deposit.
---
The Laws of Lender and Borrower is twelve mitzvot - many mitzvot about lender and borrower, it's a very common matter - four positive and eight negative.
Mitzvah 1: First there's a positive commandment to lend to the poor of Israel, a poor and destitute person. What is a poor person and a destitute person? I don't know. You can go to the Shulchan Aruch to see - he's poor, two days later he's destitute. There's a level. Perhaps one doesn't have money, and one thinks he doesn't have money.
Mitzvah 2: And not to press his fellow - one shouldn't torment him to pay the debt, if one knows he doesn't have. It's a simple mitzvah.
Perhaps this means one shouldn't take interest? No, soon we'll see extra. But "not to press his fellow" means one shouldn't demand the debt.
The Gaon says we're talking here about the borrower. It could be that it's in the category of encamped populations. The Rambam specifically didn't enumerate the borrower's encampments - they didn't give a gift, the borrower's encampments don't have mercy on this like the seed. Yes, he brings it, he does bring the law, but inside the work he's not a... not always in the introduction does it have all the laws of the mitzvah, it's just notes.
Mitzvah 4: One shouldn't take collateral by force. We learn this is the meaning of the verse "outside you shall stand."
Mitzvah 5: One should return the collateral when he needs it - these are the daily procedures.
Mitzvah 6: Not to delay collateral from its poor owner when he needs it - this means there's another positive commandment, it's a positive commandment.
Mitzvah 7: Not to take a garment from a widow - this means not taking the garment from a widow. In general, from a widow one doesn't take collateral.
It's the term "chovel" - chovel earlier we saw that chovel means one injures his body. It could be that anything you do to a widow you're hitting her. No, "lo tachbol" - chovel seems to have two meanings, it means taking collateral.
Mitzvah 8: "Not to take as collateral vessels that are for food preparation" - vessels that are used for food preparation one shouldn't take away, because he won't be able to work now. It's a negative commandment.
Mitzvah 9 and 10: Two negative commandments about interest - one is the lender shouldn't give with interest, one is the borrower shouldn't borrow with interest. As everyone knows, one may not take and one may not give interest - both.
Mitzvah 11: That one shouldn't help someone who lends with interest or a borrower - "that there should be no business between them, before a blind person don't place a stumbling block, don't cause your brother to pay interest" - not a guarantor, to be a text not the verse that he brings on this. Not only that you shouldn't do cash advances, but also you shouldn't have a business that gives advice for cash advance business people.
Mitzvah 12: "To a non-Jew you may charge interest" - because to a non-Jew it's actually a mitzvah to borrow or to lend him with interest. To borrow you don't need a mitzvah, but to lend him with interest is a mitzvah - it's just good.
Mitzvah 14 is one shouldn't help someone who lends with interest or a borrower - "that one shouldn't deal with them and shouldn't testify between them and shouldn't write a document and shouldn't be a guarantor." There's another verse that's brought on this. Not only is it a question of not having a business that gives advice for cash advance business people.
By a non-Jew it's actually a mitzvah to borrow or to lend with interest. To borrow doesn't need a mitzvah, but to lend him with interest is a mitzvah - "to a non-Jew you may charge interest."
The Laws of Claims and Counterclaims - it's a mitzvah. This is the law of claims and counterclaims: "partial admission," "everything according to the compromise," "one who cuts off the ear of a donkey," "one witness shall stand against two." In short, there it discusses the matter of an oath with "partial admission."
The Laws of Inheritances has one positive commandment - like the law of inheritances. The whole portion there in Parshat Matot where it says "and it shall be for the Children of Israel as a statute of judgment" - it's one mitzvah. One can divide it into twenty, "if he has no son"... The entire large chapter called "There are those who inherit and bequeath" - all one mitzvah.
It takes an entire tractate, it doesn't have a single mitzvah. It's interesting, by Bava Metzia it says "one who wants to become wise should engage in monetary laws" - this is pure psychology, logical reasoning. Why does the Gemara have there "one who wants to become wise in Torah"? There's no verse, there's no labor. There in the Laws of Acquisitions there are about three laws, it doesn't have a single verse, it doesn't have a single mitzvah, because this is all the wisdom of the Sages. It's not Hashem like it says the Laws of Partners in the Torah - it doesn't exist.
Bava Kamma is built on verses, but Bava Batra is almost not built on verses at all, because it's all open to the negotiation between the two people.
The Gemara wants to make more order. One needs to understand on their own a bit - a mitzvah only needs to be written when one doesn't understand.
In Sefer Mishpatim there are twenty-three mitzvos - eleven positive commandments (mitzvos aseh) and twelve negative commandments (mitzvos lo sa'aseh).
---
All the mitzvos are relevant to the laws of Sanhedrin and also for one who is excommunicated. There are five sections in Hilchos Edus (Laws of Testimony), five sections in Hilchos Sanhedrin v'Onshim HaMesurin Lahem - this refers to the punishments of Sanhedrin, how one establishes a Sanhedrin, the laws of punishments that Sanhedrin administers. Hilchos Edus, and Hilchos Mamrim - this means a rebellious elder (zaken mamrei) and other laws that we will learn over time. Hilchos Avel (Laws of Mourning) comes in here somehow, the laws of mourning, and Hilchos Melachim u'Milchamoseihem (Laws of Kings and Their Wars).
Hilchos Edus is very connected in our minds with claims and counterclaims, but that's not necessarily so, because testimony also applies to sanctification of the new month (kiddush hachodesh) - it's relevant to beis din, how beis din deals with testimony. There are certain principles that one witness is not believed, and that testimony is not specifically only in monetary matters.
Hilchos Sanhedrin v'Onshim HaMesurin Lahem has thirty mitzvos - ten positive commandments and twenty negative commandments.
There is a mitzvah to appoint judges. There is a negative commandment not to appoint a judge who judges alone in judgment - even if he is a great scholar but he doesn't know the halachah.
A small point: A person can have their case judged, taking "upon me your father and my father," but this only means on a temporary basis - but you cannot appoint him as a permanent judge in the city.
Mitzvah 3 is "acharei rabim l'hatos" (follow the majority) - if there is a disagreement among judges, one follows the majority. Usually a small majority is sufficient - two against one, or twelve against eleven. But regarding capital punishment, one cannot go by just one person.
"Shelo yalin chovah mi shelimeid zechus" (one who argued for acquittal should not reverse) - someone who has already argued for acquittal in capital cases, on someone who is being judged for death, that person cannot retract and begin arguing for guilt. Interesting. All these matters are capital cases.
Then there are the four death penalties: stoning (sekilah), burning (sereifah), decapitation (hereg), strangulation (chenek), and hanging (teliyah) - which is when there is an obligation to hang which is separate from the execution. These are all positive commandments.
There is also a positive commandment to bury the executed person - "kavor tikberenu" (you shall surely bury him). The principle is that one who was not executed should be buried, this is a positive commandment. Burial is a positive commandment, it's an obligation. This is stated regarding the executed person, but there is also a mitzvah for every Jew. When one goes to a funeral and places the dirt there, one fulfills this mitzvah.
"Lo salin nivlaso" (do not leave his body overnight) - there is a negative commandment not to leave the body overnight there on the tree.
Then there is a negative commandment of "lo sechayu mechashef" (do not allow a sorcerer to live). Interesting - the simple meaning is that a sorcerer has a special negative commandment that one should not let him live. This means one should simply kill him.
There is a positive commandment to give lashes to a wicked person - meaning one who is liable for lashes. There is a negative commandment not to give too many lashes.
"Lo laharog naki b'umdan hada'as" (not to execute an innocent person based on estimation) - very important. Even if one sees and thinks that it's probably that the other person killed, one must go with actual witnesses.
Mitzvah 14 is not to punish one who was forced - someone who was forced to do something, one should not punish him for that matter.
Mitzvah 18 is "lo sachos al horeg chaveiro o chovel bo" (do not have pity on one who kills his fellow or injures him) - another one of the laws and mitzvos. One who is a killer or one who injures, one should not "lo sachos einecha" (let your eye have pity).
Then there are matters of justice - one should go straight with integrity, not with ulterior calculations.
There is a mitzvah not to have mercy on a poor man.
"Lo l'hader gadol badin" (not to honor a great person in judgment) - this is simply built on the language of the verses. There it says "ki sir'eh" (when you see), there it says "lo sechachashu" (do not deny).
And here there is the negative commandment of "v'dal lo sehadar b'rivo" (do not favor the poor in his dispute).
One has here three ways how the beis din should not pervert judgment:
1. Having mercy because he is a poor man
2. The opposite - because he is an important person one wants to rule in his favor
3. He is anyway a wicked person, let him already get beaten, let him already have to pay
Then there is a general negative commandment of "lo sateh mishpat" (do not pervert judgment).
Then there are people who are unfortunately vulnerable - like a convert, orphan - there is also a prohibition.
Interesting - one doesn't say regarding judgment concerning an orphan also the opposite, that one shouldn't have mercy. This is already included in the "v'dal" (poor person). A convert and an orphan, perhaps also a poor person.
Then there is also the general positive commandment of "b'tzedek tishpot amisecha" (judge your fellow with righteousness) - this is seemingly the opposite of "lo sa'asu avel bamishpat" (do not commit injustice in judgment).
"Shelo lira badin me'ish zero'a" (not to fear a powerful person in judgment) is also very similar to "shelo l'hader gadol badin" (not to honor a great person in judgment). But this is different: "gadol" (great) means one does it as respect, and this one does out of fear. He is a fine Jew. There one does it as respect, and here one does it out of fear. Or one has more benefit from him - that's a distinction.
"Shelo likach shochad" (not to take a bribe) - one should not take a bribe. Trying is not fulfilling - one should not take a bribe.
Then there is "shelo lisa shema shav" (not to accept a false report) - this means one should not hear lashon hara (evil speech), or false testimony, not only lashon hara.
There are three things here. When a person has lost in a Torah court case, he now goes to curse. One should not curse neither the judge, nor the nasi (leader). What does the nasi mean? Perhaps the king who appointed the judge. The nasi is the nasi - it could be the head of the Sanhedrin. And a regular Jew, a kosher Jew, one should not curse.
---
Hilchos Edus has eight mitzvos - three positive commandments and five negative commandments.
There is a positive commandment when there is testimony that one should come to beis din to testify.
There is a positive commandment for the beis din "v'darashta v'chakarta v'sha'alta heiteiv" (and you shall investigate and inquire and ask thoroughly) - to thoroughly examine the witnesses.
There is a negative commandment that a witness should not rule - he is a witness in this case that he testified in capital cases - meaning in capital cases, a witness cannot become a judge.
Only the Almighty is "yodei'a v'eid" (Knower and Witness). There's a question - does the Almighty have to follow the entire Torah? Is it a Torah-based parameter? Perhaps the Almighty... therefore it says, there is a contradiction, I once spoke about this - there is a dispute among Tannaim. Because in another place it explicitly says "v'nirdemu" - that the Almighty assists, it says in the Midrash that the Almighty assists the heavenly court, why? So that they shouldn't be able to rule for guilt.
It also says in the Mishnah "al tadin yechidi she'ein dan yechidi ela echad" (do not judge alone for none judges alone except One) - implying He may indeed. What does it mean He may? A measure of wisdom against the Torah? Because He is "echad v'ein mispar" (One and without number) - it's a different kind of "one." This is what we learn in Sefer HaMada - "echad v'ein mispar."
"Shelo yakum davar b'eidus echad" (a matter should not be established by one witness) - one cannot establish anything with one witness.
Mitzvah 8 is that a transgressor should not testify - this is disqualification from testimony.
Mitzvah 9 is that a relative should not testify.
Mitzvah 10 is that one should not give false testimony - also in the Ten Commandments there is the proper thing, one should not give false testimony.
Mitzvah 11 is that one should do to plotting witnesses (eidim zomemim) what they intended to do - this is the law of plotting witnesses.
---
Then there is "lo sasur min hadavar" (do not deviate from the matter). One positive commandment is that one should act according to the Torah that the Great Beis Din will say - a positive commandment. And corresponding to this there is a negative commandment "lo sasur min hadavar."
Then there is a negative commandment which is seemingly for the beis din - that one should not add to the Torah, neither written commandments nor those explicitly by Divine word, one should not add to the Torah. Then there is another negative commandment "shelo ligro'a" (not to subtract).
For whom is this mitzvah? For the beis din - that when the beis din makes decrees and enactments, they should not say that they are adding to the Torah, as the Ramban explained.
Then there are more matters of authority that one must respect. "Mamrim" means a language of rebelling - "sorer u'moreh" (wayward and rebellious), rebelling against that which one must honor.
Then - not to curse father and mother. There is a list of people that one must respect - one should not curse a father and mother. The negation of cursing a judge he placed earlier - earlier there was already a list of three: not to curse a judge, a nasi, and a Torah scholar.
Everyone has a connection with beis din.
Not to curse father and mother - here there is a list of people that one must respect. One should not curse a father and mother.
Not to curse a judge he placed earlier. Earlier there was already a list of three people that one should not curse: a judge, a nasi, and a deaf person. There is a fourth, the father and mother, which he placed here.
Striking father and mother he also placed here in Hilchos Mamrim - not to strike father and mother, and to honor father and mother, and to fear father and mother.
There are four mitzvos which are basically in the category of honoring father and mother, and this he places in Hilchos Mamrim, because the "mamrim" is the beis din and also the father and mother. Very important - people think that the father and mother is not important, or the beis din is not important, both are important.
Then there is also the prohibition that one should not be a "ben sorer u'moreh" (wayward and rebellious son) against the voice of his father and mother.
It's interesting, here the Rambam changed - he didn't place the prohibition of gluttony and drunkenness (zolel v'sovei), he placed a general prohibition without a father and mother in the picture. Here is an extra thing of not being insolent, of not being "sorer u'moreh" against the voice of his father and mother.
---
Then there are the laws of mourning (Hilchos Avel), which has four mitzvos - one positive and three negative.
The positive commandment - to mourn for close relatives, even a kohen mourns for his relatives, meaning a regular kohen (kohen hedyot), not a kohen gadol (High Priest).
For one person one mourns for those executed by beis din. I saw in the index on Hilchos Avel here, that we did have the mitzvah of burial on the day of death, and only for those executed by beis din one does not mourn.
But practically this means every time a Jew dies, it is so - when it's someone executed by beis din one rejoices a bit that thank God my relative was not such a severe sinner, that one cannot even mourn for him.
From here there is a proof to the contrary from the story I told you about Rav Chaim Brisker, because he says here that the reason is not about what belongs to beis din, but rather because it just happens to be so. One must say that that story was more in the realm of psychology than in the realm of halachah.
A kohen gadol should not become impure for relatives - this is the opposite of a regular kohen who must.
Every Jew, not only a kohen gadol, all the more so from a kohen gadol - every Jew must become impure, in other words, he must go to funerals, he must become impure. A kohen gadol may not, there is a prohibition that a kohen gadol should become impure to any deceased person in the world, he has an extra negative commandment, extra impurity. And a regular kohen also has a negative commandment that he should become impure for somewhat not his relative, only for relatives.
A regular Jew must indeed. No one should think that for a regular Jew it's a mitzvah to go to a funeral, to become impure to a funeral - this is a mitzvah from the mitzvos, it's actually a great mitzvah.
---
Hilchos Melachim u'Milchamoseihem (Laws of Kings and Their Wars) has 23 mitzvos - 10 positive and 13 negative.
Mitzvah 1 - To appoint a king in Israel - to appoint a king, just as we already had earlier that one should appoint a judge.
Not to appoint from a congregation of converts - the king that one appoints. For a judge there is no prohibition that one shouldn't take from converts, only for a king. There seemingly is because "every leader in Israel," yes, but they were leaders of the Sanhedrin.
He should not have too many wives - the king should not have too many wives.
He should not have too many horses.
He should not have too much silver and gold - not to have too much.
To destroy - that the king or the leader of the Jews should destroy the seven nations. To destroy is a nice expression for killing. "Machrim" doesn't mean to excommunicate, it means to destroy.
Not to leave alive any soul from them - this is a negative and positive commandment on the same matter.
Mitzvah 8 - To wipe out the seed of Amalek.
Mitzvah 9 - that one should always remember what he did to us so that we should want to wipe out his seed.
Mitzvah 10 - Not to forget the deed of Amalek that he did on the way - that they came on the way, that it was already chutzpah. This was "orev baderech" (ambush on the way).
Mitzvah 11 - Not to dwell - one should not dwell in the land of Egypt, and this is connected with "he should not have too many horses," one should not multiply horses in order not to go to the land of Egypt.
Mitzvah 12 - that when a king goes out to war, an optional war (milchemes hareshus), the Rambam says that one should first send peace to the inhabitants of the city when besieging it, when one surrounds them, when one blockades them, "v'ladun bah" - then in the peace proposals, one should deal with them, as it says in the Torah "im tashlim" (if it makes peace) and "im lo sashlim" (if it does not make peace).
What does "v'ladun bah" mean? I thought that "v'ladun bah" means like all the "ladun" of all the mitzvos - one will conduct the laws here, a whole order about peace here, when "lo sashlim," he will do the whole thing. I saw someone says it means to send peace, and if they sent, if the people first sent a peace, one should judge regarding the peace. I think that my interpretation is better - because in the Rambam's language one doesn't say "ladun" to judge oneself, it means more like the law of the mitzvah with all its details.
Mitzvah 13 - Not to seek peace with Ammon and Moav specifically - this is other inhabitants of cities of the Land of Israel, but Ammon and Moav have an additional negative commandment. If one goes to war with Ammon and Moav for whatever reasons, one should not begin with peace.
Mitzvah 14 - when one goes to war, one destroys, but fruit trees one should not destroy during a siege when one surrounds the city.
Mitzvah 15 - To prepare a place - that the one who goes out to war should go out there to relieve himself outside the camp. One who goes to war, in the war camp, one should make a special place where one goes out.
Mitzvah 16 - To prepare a spade to dig with - to cover up after going out.
Mitzvah 17 - one should appoint a kohen anointed for war (kohen mashuach milchamah), that he should be the one who speaks in the ears of the soldiers at the time of war.
Mitzvah 18 - that a person who has recently married, or has built a new building, or planted a new vineyard, should not go to war, but should be at home and should rejoice with their new acquisition - their new wife or building or vineyard - a whole year, and for this purpose they are brought back from war.
Mitzvah 19 - that the above-mentioned person, a person who has a new wife or something, should not only not go to war, but no other matter of the city's needs - "shelo ya'avor alav davar" (no matter should pass upon him).
What is the meaning of "davar"? "Lo ya'avor alav davar" means "no matter of a loan should pass upon him." But "v'lo yeitzei" means that he should not go out also not for the city's needs or for the troop's needs and similar matters. "The troop's needs" perhaps means that he doesn't go to war, but he also doesn't help - the "jobnik," the one who is occupied with sitting on... he doesn't sit on that either.
Mitzvah 20 - Not to fear - that one should not become broken and flee from the war, "v'lo yachzor achor b'sha'as milchamah" (and not turn back at the time of war).
Mitzvah 21 - The law of the beautiful captive woman (yefas to'ar) - that when a person finds a beautiful captive woman in war, how one deals with her.
Mitzvah 22 - that the beautiful captive woman, if one does not marry her, one should not sell her, and also one should not keep her as a slave - this is "achar asher inisah" (after you have afflicted her).
---
It comes out that in the entire Sefer Shoftim there are seventy-four mitzvos - twenty-seven positive commandments (mitzvos aseh) and forty-seven negative commandments (mitzvos lo sa'aseh).
It comes out that in all fourteen seforim there are eighty-three halachos, and 613 mitzvos (taryag mitzvos).
---
Here he gives a simple introduction:
> "And now we will begin to explain the halachos of each and every mitzvah and all the laws that are connected with it"
He says that he's not only going to say exactly what he wrote here, but many times there comes "incidentally" other important things from Chazal. Why? Because this is simply true.
This concludes the introductions of the Rambam.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.