אין דעם שיעור גייט מען דורך די סטרוקטור פון רמב"ם'ס ספר קדושה, ספר הפלאה, ספר זרעים, ספר עבודה, און ספר הקרבנות - מיט אלע מצוות וואס געהערן צו יעדער קאטעגאריע. מ'באקומט א קלארע בילד ווי אזוי דער רמב"ם האט ארגאניזירט די הלכות פון איסורי ביאה, מאכלות אסורות, שחיטה, נדרים, תרומות, מעשרות, קרבנות, און פיל מער - און פארוואס יעדע הלכה איז אריינגעשטעלט אין איר ספעציפישע פלאץ.
חלוקת הספר חלק ב
דער שיעור לערנט דעם צווייטן חלק פון רמב"ם'ס הקדמה - דער "סדר הספר" - וואו ער איז מסביר וועלכע הלכות און מצוות זענען אין יעדן ספר. ספר קדושה האט דריי הלכות: איסורי ביאה (37 מצוות - עריות ווי מאמע, שוועסטער, אשת אב, בהמה, זכר, נדה, גוים, ממזר, און דינים פון כהן גדול מיט אלמנה און כהן מיט גרושה/זונה/חללה); מאכלות אסורות (28 מצוות - סימני טהרה פון בהמה/עוף/דגים/חגבים, און איסורים ווי נבילה, טריפה, דם, חלב, בשר בחלב, חדש, ערלה, טבל); און שחיטה (5 מצוות - שחיטה פאר עסן, אותו ואת בנו, כיסוי הדם, שילוח הקן). שילוח הקן געהערט צו הלכות שחיטה ווייל עס האנדלט מיט ווי אזוי מען דילט מיט א בעל חי כדי צו עסן.
"הפלאה" טייטש מפריש זיין - ווען א מענטש לייגט צו אויף זיך איסורים דורך זיין דיבור. הלכות שבועות האט פינף מצוות: נישט שווערן לשקר/לשוא, נישט לייקענען פיקדון מיט שבועה, און א מצות עשה צו שווערן באמת אין ה' נאמען - א זעלטענע מצוה וואס ווייזט אמונה. דער חילוק צווישן שבועות און נדרים: שבועות איז אויף זיך ("איך וועל נישט"), נדרים איז אויף דער זאך. הלכות נדרים האט דריי מצוות: מקיים זיין וואס מען זאגט, נישט מחלל זיין זיין ווארט, און הפרת נדרים דורך טאטע אדער מאן. הלכות נזירות האט צען מצוות: לאזן וואקסן די האר, נישט אפשערן, נישט טרינקען וויין אדער וויין-פראדוקטן, נישט עסן טרויבן, נישט מטמא ווערן מיט א מת, און זיך גלח'ן ווען די נזירות ענדיגט. הלכות ערכין וחרמים האט זיבן מצוות וועגן מקדיש זיין ערך אדם, בהמה, הויז, פעלד, און חרם.
הלכות כלאים האט פינף לאוין: נישט זייען כלאי זרעים, נישט זייען אין א כרם, נישט מרביע זיין בהמות, נישט ארבעטן מיט צוויי מינים בהמות, און נישט טראגן שעטנז. הלכות מתנות עניים האט דרייצן מצוות פאר פאה, לקט, עוללות, פרט, שכחה (יעדע מיט עשה און לא תעשה), מעשר עני, צדקה, און נישט מתאכזר זיין. הלכות תרומות האט אכט מצוות: געבן תרומה גדולה און תרומת מעשר, האלטן די סדר, און איסורים פאר זר, תושב/שכיר כהן, ערל, טמא, און חללה. הלכות מעשר האט איין מצוה פון מעשר ראשון. הלכות מעשר שני ונטע רבעי האט ניין מצוות וועגן אפשיידן, נישט נוצן פאר אנדערע צרכים, נישט עסן בטומאה/באנינות/אויסער ירושלים, נטע רבעי, און וידוי מעשרות. הלכות ביכורים ומתנות כהונה האט ניין מצוות: אפשיידן ביכורים און ברענגען צום מקדש, וידוי ביכורים, חלה, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, פדיון בכור אדם, און פטר חמור (פודה זיין אדער עריפה). הלכות שמיטה ויובל האט 22 מצוות: אין שמיטה לאזט מען רוען די ערד, מען איז משמט פירות און הלוואות; אין יובל ציילט מען די יארן, מען איז תוקע שופר יום כיפור צו באפרייען עבדים, שדות גייען צוריק צו אריגינעלע בעלים, און שבט לוי באקומט ערים לשבת מיט גאולת עולם.
הלכות בית הבחירה (6 מצוות): בויען בית המקדש, נישט בויען מזבח מיט גזית, נישט מאכן טרעפ נאר א כבש, יראת המקדש, און שמירת המקדש. הלכות כלי המקדש והעובדים בו (14 מצוות): מאכן שמן המשחה און קטורת (נישט כמותו), טראגן ארון על הכתף, לויים טוען עבודה, מקדש זיין כהנים, כהן טראגט בגדי כהונה, נישט קורע זיין מעיל, און חושן בלייבט באהאפטן מיט אפוד. הלכות ביאת המקדש (15 מצוות): כהן קומט נישט אריין שיכור, מיט לאנגע האר, צוריסענע קליידער; טמאים ווערן פארשיקט, עובד איז מקדש ידיו ורגליו, בעל מום און זר טוען נישט עבודה. הלכות איסורי מזבח (14 מצוות): קרבנות דארפן זיין תמימים מיום השמיני, נישט מקריב זיין בעלי מומים (אפילו פון א גוי), נישט מאכן א מום אין קדשים, נישט מקריב זיין עסנן ומחיר/שאור ודבש, און מען דארף זאלצן די קרבן.
הלכות מעשה הקרבנות (23 מצוות) לערנט דעם סדר פון יעדע קרבן - עולה, חטאת, אשם, מנחה; קדשי קדשים עסט מען נאר במקדש, קדשים קלים דארף מען ווארטן ביז נאך זריקת דמים. הלכות תמידין ומוספין (19 מצוות): צוויי כבשים יעדן טאג, אש על המזבח, תרומת הדשן, קטורת, מנחת חביתין, מוספים פון שבת/ראש חודש/יו"ט, און ספירת העומר (וואס דער רמב"ם פארבינדט מיט הקרבת העומר). הלכות פסולי המוקדשין (8 מצוות) וועגן קדשים שנפסלו, נותר, און טמא. עבודת יום הכיפורים איז איין מצוה פאר די גאנצע סדר. הלכות מעילה (3 מצוות) - דער מועל צאלט קרן מיט חומש.
הלכות קרבן פסח (16 מצוות): שחט'ן בזמנו, נישט מיט חמץ, עסן מיט מצה ומרור, נישט נא ומבושל, נישט ארויסנעמען פון די חבורה, א משומד/ערל עסט נישט, נישט צוברעכן א ביין. הלכות חגיגה (6 מצוות): עליה לרגל, חגיגה, שמחה ברגל, נישט קומען ריקם, משמח זיין דעם לוי, און הקהל - דער מלך מקהיל דעם עם סוכות נאך שמיטה. דער רמב"ם האלט הקהל איז מער א דין אין חג הסוכות ווי א דין אין הלכות מלכים.
הלכות בכורות כולל אויך מעשר בהמה - דער רמב"ם ברענגט א ראיה פון פסוק אז ביידע האבן די זעלבע דינים ביי א מום, "ככל חוקתיו עליו תעשה". הלכות שגגות (5 מצוות עשה): יחיד ברענגט חטאת, אשם תלוי ווען מען ווייסט נישט אויב מען האט געזינדיגט, אשם ודאי ביי מעילה/גזילה/שפחה חרופה/כופר בפקדון, קרבן עולה ויורד ביי געוויסע עבירות, און סנהדרין וואס האט גע'פסק'נט שלא כהלכה ברענגט א קרבן. הלכות מחוסרי כפרה (5 מצוות עשה) טאטשט מענטשן וואס האבן נישט געזינדיגט נאר פעלט א כפרה אלס טייל פון זייער טהרה פראצעס - זב, יולדת, זבה, און מצורע. הלכות תמורה (3 מצוות): נישט מאכן תמורה, אויב מען האט יא געמאכט איז די תמורה קדוש, און נישט טוישן קדשים פון איין קדושה צו אן אנדערע.
ספר קדושה נעמט אריין די אלע הלכות פון איסורי ביאה און איסורי אכילה. דאס איז וואס מקדש א איד, דאס איז וואס מבדיל א איד פון א גוי.
די דאזיגע הלכות נעמען אריין דריי הלכות:
- הלכות איסורי ביאה - מיט וועמען א איד טאר נישט חתונה האבן
- הלכות מאכלות אסורות - וואס מ'טאר נישט עסן
- הלכות שחיטה - בעיסיקלי א פארט פון מאכלות אסורות, נאר ער זעט אויס אז ס'איז א הלכה אויף זיך אליין, פשוט ווייל דארט הייבן זיך אן אסאך הלכות ווי אזוי א מענטש וויל עסן א בעל חי, ווי אזוי מ'מאכט שחיטה
---
איין מצות עשה און זעקס און דרייסיג מצות לא תעשה. דאס זענען מער ווייניגער א באנטש פון עריות.
בת אשת אב - וואס הייסט דאס, א שטיף-טאכטער? ניין, בת אשת אב איז א שטיף-שוועסטער.
א טאכטער אליין - ס'האט מיר געוואונדערט אז דאס שטייט נישט אין די תורה בפירוש.
אשה ובתה - א פרוי און איר טאכטער צוזאמען, דאס הייסט די טאכטער פון דיין ווייב, אדער די מאמע פון דיין ווייב.
וואס איז מיט אשת אחי האם? שטייט נישט אין די ליסטע פון לאוין.
א זכר מיט א בהמה, א נקבה מיט א בהמה. א מאן זאל נישט שלאפן מיט א זכר בהמה אדער א נקבה. און א פרוי זאל נישט לאזן - ס'איז "לא תביא" פאר דעם וואס דו האסט נישט "לא תבא", ווייל ס'איז נישט פשט אז זי טוט עפעס אקטיוו, אבער זי איז מביא, זי טוט די פעולת המעשה אז די בהמה זאל קומען אויף איר.
"לא תגלה ערות אב" - ס'איז נישט די טאטע אליינס איז אן איסור אלס זכר, דער גמרא לערנט אז ס'מיינט די טאכטער מיט איר טאטע.
עמוני ומואבי וואס זענען נישט בא בקהל - ס'איז נישט קיין איסור חתונה אדער ביאה ממש, ביאה בקהל האט אנדערע חילוקים.
שאלה: א פרוי וואס איז בועל אן עמוני, איז זי עובר אויף דעם? אדער ס'איז א "לא יבא" - מ'וועט לערנען וואס ס'מיינט "לא יבא". ס'איז א גוטע שאלה.
א דור שלישי זאל מען נישט מרחיק זיין, דאס הייסט ער וועט יא מותר זיין לבא בקהל. ס'איז א מצות לא תעשה שבכללותה עשה - וואס מיינט אז ער איז יא מותר. ס'איז איינע פון די מצות לא תעשה וואס איז להיתר. סאך מצות לא תעשה זענען איסורים, אבער די מצות לא תעשה איז א היתר.
א איסור צו מסרס זיין א זכר, אפילו א בהמה חיה ועוף.
א איסור פאר א כהן גדול צו חתונה האבן מיט אן אלמנה. א באזונדער איסור פאר א כהן גדול צו בועל זיין אן אלמנה אפילו אן קידושין.
דו געדענקסט אז ס'איז דא זעקס און דרייסיג מצות לא תעשה וואס איך זאג די גאנצע צייט - ווען גייט קומען די מצות עשה? דא איז ער אנגעקומען: כהן גדול בבתולה איז א מצות עשה. און אויב ער האט געהאט חתונה מיט אן אלמנה, איז ער עובר אויף די מצות עשה.
---
פיר מצוות עשה און 24 מצוות לא תעשה.
עקטשועלי אלע פיר מצוות עשה זענען לבדוק:
- סימני בהמה וחיה
- סימני עוף
- סימני דגים
- סימני חגבים
שאלה: דו שמועסט אז ס'איז עקטשועלי א מצוה פון לבדוק, אדער דו מיינסט אז מ'זאל נישט עסן אן דעם וואס מ'זאל וויסן אז ס'איז כשר?
תשובה: זייער גוט. אבער ער זאגט אויך אז ס'איז פשוט פיר די זעלבע מצוה, נאר ס'איז חל אויף אן אנדערע גוף - יעדע מין בעל חי באזונדער.
---
דריי עשה און צוויי לא תעשה.
מיר האבן שוין גערעדט אסאך מאל - דאס איז אלעמאל די דוגמא פון א מצוה וואס איז נישט קיין מצוה חיובית. מ'איז נישט מחויב צו שעכטן, נאר אויב מ'וויל עסן, דעמאלט דארף מען קודם שעכטן.
ווירד אז דאס איז אריינגעקומען אין הלכות שחיטה. דאס איז נישט פשט אז דו קענסט עס נישט עסן, דאס איז פשט אז דו מעגסט עס נישט שעכטן.
זייער קיוט - דאס קומט אריין אין הלכות שחיטה! דאס הייסט וויאזוי הרג'עט מען א בעל חי כדי צו עסן.
קשיא: וויאזוי האסטו געלייגט דא שילוח הקן?
תירוץ: קען זיין דאס איז אלעס נאר זאכן וואס פארדעם טאר מען נישט עסן. אבער דא ביי אותו ואת בנו איז נישט מעכב דאס עסן, אבער שילוח הקן איז מעכב - דו טארסט נישט נעמען די ביצים פאר דו שיקסט אוועק די מאמע.
קשיא: תוספות זאגט אז דו טארסט עסן די פלייש פאר דו האסט געשאכטן?
תירוץ: יא, אבער די פלייש ווערט נישט קיין נבילה דורך אותו ואת בנו. ס'איז מער אזויווי כיסוי הדם.
איך וואלט געזאגט אז שחיטה זעט אויס אז ס'איז אינטערעסאנט - דאס הייסט וויאזוי הרג'עט מען די בהמה בכלל? וויאזוי כאפט מען עס? סאו ס'איז דא:
- שחיטה
- כיסוי הדם
- ווען דו מעגסט נישט שעכטן
- וויאזוי צו נעמען די בנים
דער רמב"ן שטעלט צו שילוח הקן צו אותו ואת בנו. ער זאגט אז ס'איז א מין אכזריות אויסצונוצן די מאמע'ס רחמנות צו איר קענען כאפן. ווייל די קינדער זענען נאך שוואך, קענסטו זיי גרינג כאפן, אבער די מאמע געווענליך קען שנעל אוועקפליען. אבער יעצט האסטו א געלעגנהייט צו כאפן די מאמע, ווייל זי איז דא מיט די קינדער.
זייער שיין, איך האב זייער ליב דעם רמב"ן - ס'איז עפעס וואס איך האב נישט געכאפט פריער.
אין אנדערע ווערטער קען מען זאגן: וויאזוי צו דיעלן מיט די בעל חי אז מ'זאל קענען עסן זיין פלייש אדער זיין אייער. מער אזוי ווי ווי מ'דילט מיט די סטעפ פון כאפן די בעל חי.
---
קומט אויס אז ס'איז דא זיבעציג מצוות אין דעם ספר - אכט עשין און צוויי און זעכציג לאוין. רוב זאכן איז וואס מ'טאר נישט עסן און נישט בועל זיין.
---
"הפלאה" מיינט זאכן וואס דער מענטש לייגט צו איסורים אויף זיך דורך זיינע נדרים אדער שבועות. "אפלאה" טייטש מפריש זיין - כאילו ער נעמט זאכן ארויס פון זיין תחום דורך א ווארט. ס'איז רילי הלכות פראמיסעס - אלע סארט פראמיסעס וואס א מענטש טוט מיט זיין דיבור.
- הלכות שבועות
- הלכות נדרים
- הלכות נזירות - ווען א מענטש זאגט הריני נזיר און ער ווערט נזיר אויף געוויסע זאכן
- הלכות ערכין וחרמין - ווען מ'מקדיש געוויסע זאכן באופן ערכין וחרמין
דאס איז נישט ממש אן איסור, אביסל פאסט נישט אזוי גוט אריין אין די זאכן וואס זאגט אז עס איז אסור. מער אזוי ער זאגט צו עפעס פאר הקדש. אבער עס איז מפריש פון זיך - ער גיט עס פאר הקדש, עס איז מוקדש.
---
איין עשה און פיר לא תעשה.
שבועות - ווען מ'זאגט אויף זיך "איך וועל נישט" אדער "איך וועל יא"
נדרים - מ'זאגט די זאך זאל זיין אסור אויף מיר, די זאך אויף די זאך, וועלכע צו עזה ווי "הרי עלי" אדער "הרי זה"
1. מ'זאל נישט שווערן און נעמען דעם אייבערשטן'ס נאמען לשקר
2. און נישט נאר לשקר, אויך לשוא - טייטש פאר אן אומוויכטיגע זאך, אדער פאר א זאך וואס איז אבסורד, וכדומה
3. שלא לכפור פיקדון - מ'זאל נישט לייקענען מיט א שבועה אויף א פיקדון. ווי אזוי א מענטש האט א פיקדון און ער מאכט א שבועה אז ער האט עס נישט
4. מ'זאל נישט שווערן על כפירת ממון אז מ'איז נישט שולדיג ווען ס'איז נישט אמת
אז מ'זאל יא שווערן אין אייבערשטן'ס נאמען באמת.
ס'איז זייער א מצוה נדירה - איך האב נישט געהערט קיינמאל אז איינער זאל עס מקיים זיין, אבער ס'איז א גרויסע מצוה.
ס'איז דא וואס זאגן אז די מצוה פון "ובשמו תשבע" באמת האט דער רמב"ם נישט אריינגעברענגט אין ספר המצוות, אבער ס'איז דא פלעצער וואו ער דערמאנט עס יא אלס א וועג פון ווייזן אז מיר גלייבן אין אייבערשטן.
די ערשטע לא תעשה איז אז מ'זאל נישט שווערן אין דעם אייבערשטנ'ס נאמען לשקר, און נישט נאר לשקר, נאר אויך לשווא - דאס הייסט פאר אן אומוויכטיגע זאך, אדער פאר א זאך וואס איז אמת וכדומה.
די דריטע מצוה איז שלא לכפור בפיקדון - מ'זאל נישט לייקענען בשבועה אויף א פיקדון. אז א מענטש האט א פיקדון און ער מאכט א שבועה אז ער האט עס נישט, איז ער עובר אויף דער לאו. מ'זאל נישט שווערן על כפירת ממון, אז מ'איז נישט שולדיג ווען ס'איז נישט אמת.
דער נעקסטער איז א מצות עשה - אז מ'זאל יא שווערן אין דעם אייבערשטנ'ס נאמען באמת. אהא, זייער א מצוה נדירה, איך האב נישט געהערט קיינמאל אז איינער זאל עס מקיים זיין, אבער ס'איז א גרויסע מצוה.
ס'איז דא וואס זאגן אז די מצוה פון לשבע בשמו באמת האט דער רמב"ם נישט אריינגעלייגט אין הלכות יסודי התורה, אבער ס'איז דא פלעצער וואו ער דערמאנט עס יא, אלס א וועג פון ווייזן אז מ'גלייבט אין דעם אייבערשטן. באט ס'איז דאך א דין אין הלכות שבועות. אין א געוויסן זין אלעס קען מען אריינלייגן אין יסודי התורה, זייער אסאך זאכן, באט דאס באלאנגט צו הלכות שבועות, פארשטייט זיך אליין. איך זאג, די הארבקייט דערפון איז דער מחלל זיין שמו דורך א שבועה, אבער ס'איז דאך אויך טאקע יעדער אין שבועות. די גאנצע הלכות שבועות איז דאך אין די תורה, ס'האט אלץ א שייכות.
הלכות נדרים זאגט ער דריי מצוות, צוויי מצוות עשה און איין מצות לא תעשה.
די ערשטע מצוה איז שישמור מוצא שפתיו - אז אויב האט ער עפעס צוגעזאגט און ער האט געמאכט א נדר, זאל ער עס פאלגן און ער זאל טון ככל היוצא מפיו. און די לאו דערפון איז אז ער זאל נישט יחל דברו - ער זאל נישט מאכן זיין ווארט אויף חולין דורך זאגן אז מיינע ווערטער איז גארנישט ווערד און ס'איז אומזיסט.
דערנאך איז דא א מצות עשה אז אויב האט מען יא געמאכט א נדר אדער א שבועה, זאל מען באופן וואו מ'זאל מאכן התרת נדרים, זאל מען עס טון. ווי אזוי יודען אין הפרת נדרים וואס שטייט אין די תורה - ווי אזוי דער טאטע אדער דער מאן אדער דער בית דין איז מפר נדרים. בית דין שטייט נישט אין די תורה, סאו איך פארשטיי נישט פונקטליך וואס ער מיינט צו זאגן "שיהיו הפרת נדרים על פי דין התורה" - אפשר מיינט ער נאר דער טאטע און דער מאן. ס'איז דא א מצוה, דאס איז א מצות עשה, אז ס'איז דא אן אופן פון הפרת נדרים.
נזירות האט צען מצוות - צוויי מצוות עשה און אכט מצוות לא תעשה.
דער ערשטע דערפון איז אז דער נזיר זאל לאזן וואקסן זיין האר לאנג. און דער צווייטער מצוה איז ער זאל נישט אפשערן זיין האר - דאס איז דא פארקערט, איז דער עשה און די לא תעשה.
נאכדעם איז דא אפאר מצוות פון נישט טרינקען וויין אדער עניטינג וואס האט צוטון מיט טרויבן: איין מצות לא תעשה זאל נישט טרינקען וויין אדער א תערובת וויין אדער אפילו נאר די חומץ פון וויין. און נאכדעם עס איז דא אפאר וועגן פון עסן טרויבן - ווען ס'איז נאך פריש, טרויבן ווען איז ראזשינקעס, אדער די שאלעכטס פון טרויבן, אדער די גרעינים - די זרע פון די טרויבן.
און האבן דא נאך צוויי איסורים פון טומאה - ער זאל נישט מטמא זיין דורך אריינגיין אין די אוהל המת, אדער סיי וועלכע אנדערע וועג פון מטמא ווערן מיט א מת.
און האט מען דא א מצוה אז דער נזיר זאל זיך גלח זיין ווען ער ענדיגט זיינע נזירות, אדער ווען זיינע נזירות ענדיגט זיך דורך דעם וואס ער האט זיך מטמא געווען וואס ענדיגט זיך אויף זיינע נזירות - דארף ער זיך גלח זיין ווען ער ברענגט די קרבנות.
די נעקסטע איז הלכות ערכין וחרמים - וואס מיר האבן געלערנט מיט אונזער סדר פון ויקרא, האבן געלערנט נעכטן די מצוות.
זאגט ער, ס'איז דא זיבן מצוות - פינף עשה און צוויי לא תעשה, וזהו פרטן:
איינס איז לדון בערכי אדם כמו שמפורש בתורה - אויב א מענטש זאגט ערך אדם, ער איז מקדיש ערך אדם, דאס איז א מצות עשה שידין ערכי אדם. און די זעלבע זאך ערך בהמה - א מענטש איז מקדיש דער ווערט פון א בהמה. די נעקסטע איז אויב א מענטש איז מקדיש דער ערך פון א הויז. די פערטע מצוה איז לדון אויב איינער איז מקדיש דער ערך פון א שדה. די פינפטע מצוה איז אויב איינער איז מחרים - עס איז חרם.
און נאכדעם איז דא צוויי לאוין וואס מען זאל נישט טון מיט א חרם: מען זאל נישט פארקויפן א פעלד אדער א זאך וואס איז חרם, און מען זאל עס נישט אויסלייזן.
קומט אויס אז אין ספר הפלאה איז דא פינף און צוואנציג מצוות - צען עשה און פופצן לא תעשה.
---
איצט גייען מיר צו ספר זרעים - די הלכות וואס האט צו טון מיט געוויקסן.
דער רמב"ם נעמט דא זיבן קאטעגאריעס, זיבן מסכתות אזוי ווי: הלכות כלאים, הלכות מתנות עניים - צדקה וואס מען דארף געבן פאר עניים, תרומות וואס מען דארף געבן פאר די כהנים, מעשרות וואס מען דארף געבן פאר די לוויים, מעשר שני און נטע רבעי זענען צוויי מיני זאכן וואס דער מענטש אליין עסט און ער דארף עס נאר עסן אין ירושלים, בכורים און שאר מתנות כהונה שבגבולין וואס איז די גייד פאר אידן אויך אין דרויסן פון ירושלים וואס זיי דארפן צאלן מיט די ערשטע געוואקסן פון די פעלד און אזוי ווייטער, אדער די ערשטע געוואקסן פון זייער בהמה - יא, ראשית הגז און אלע די זאכן - און נאכדעם די הלכות פון שמיטה און יובל.
אין הלכות כלאים איז דא פינף מצוות לא תעשה:
איינס, מען זאל נישט איינזייען זרעים כלאים. און די צווייטע איז מען זאל נישט איינזייען תבואה או ירק בכרם - מען זאל נישט איינזייען זרעים אין א כרם. די דריטע מצוה איז שלא להרביע בהמה כלאים - מען זאל נישט צוזאמשטעלן בהמה מין שאינו מינו. די פערטע מצוה איז מען זאל נישט טון א מלאכה מיט כלאי בהמה כאחד - מען זאל נישט נעמען צוויי מיני בהמות און מאכן ארבעטן צוזאמען. און די פינפטע איז מען זאל נישט אנטון בגדים וואס איז א צוזאמגעמישטע פון צוויי מינים.
סאו בייסיקלי האסטו דא דריי סארט כלאים: כלאי זרעים, כלאי בהמה, און כלאי בגדים. די זרעים האבן צוויי מצוות - זריעה און כרם. און די בהמה האט אויך צוויי מצוות - וואס איז נישט מרביע זיין און נישט צוזאמארבעטן. דו קענסט זאגן אז ס'איז דא צוויי מינים: ס'איז דא ווען זיי ווערן איינס, און ס'איז דא ווען זיי ווערן נישט איינס אבער דו ארבעטסט מיט זיי אויף איינמאל. און די איסור אין א כרם איז ענליך אזוי ווי שלא לעשות מלאכה בכלאים - וואס ס'ווערט נישט איינס, אבער די איסור איז פארן האלטן זיי צוזאמען.
דאס איז די זאכן וואס זענען מתנות עניים. מיר האבן דא דרייצן מצוות - זיבן עשה און זעקס לא תעשה, וזהו פרטן:
די ערשטע איז די מצות עשה אז מ'זאל איבערלאזן פאה, און די לא תעשה דערפון איז אז מ'זאל נישט אוועקנעמען די פאה - די עק פון די פעלד.
נאכדעם נאכאמאל אן עשה מיט א לא תעשה - יא איבערלאזן לקט, דאס וואס מ'האט איבערגעלאזט ביים צוזאמנעמען, און מ'זאל עס נישט צוזאמנעמען, מ'זאל עס נישט אהיימנעמען, מ'זאל עס טאקע לאזן.
און אויך עוללות האט צוויי - מ'זאל איבערלאזן די עוללות, די קליינע געהענגלעך פון טרויבן, און מ'זאל עס נישט אפשניידן און אהיימנעמען.
אזוי אויך פרט האט אן עשה מיט א לא תעשה - מ'זאל עס לאזן און מ'זאל עס נישט אהיימנעמען.
אזוי אויך שכחה - מ'זאל עס לאזן און מ'זאל עס נישט נעמען צו זיך.
און די עלפטע מצוה איז אז מ'זאל געבן מעשר פאר אן עני - מעשר עני. דאס איז די מעשר וואס מ'דארף געבן פאר אן עני וואס האט א שיעור, מעשר.
און מ'האט דא אן עקסטערע מצוה אן א שיעור - אז ווען ס'קומט צו דיר אן עני, זאלסטו אים געבן וויפיל דו קענסט אים געבן. און מ'האט דא א לא תעשה אז דו זאלסט זיך נישט מתאכזר זיין און זיך צוריקהאלטן פון אים געבן.
ס'איז אינטערעסאנט - ס'איז אמת אז די אלע זענען מתנות עניים, אבער ס'איז אינטערעסאנט אז דער רמב"ם האט געכאפט די קאטעגאריעס: פאה, לקט, שכחה, סתם צדקה - דאס איז אלץ איין גרופע מצוות, איין סארט מצוות, ס'האט איין נאטור כביכול.
אין הלכות תרומות איז דא אכט מצוות - צוויי עשה און זעקס לא תעשה, און דאס זענען זיי:
די ערשטע מצוה איז צו געבן תרומה גדולה - די ערשטע תרומה וואס מ'געבט פאר די כהן. און נאכדעם אז מ'זאל געבן די תרומה וואס ווערט גערופן מעשר - תרומת מעשר, אז דער לוי געבט תרומה פאר די כהן פון זיין מעשר. אה, די תרומה פון די מעשר. סאו דו וואלסט געקענט לייגן אין הלכות מעשרות, אבער ס'איז תרומה - ס'איז די לוי'ס תרומה. ס'גייט פאר די כהן.
די דריטע מצוה איז אז מ'זאל עס טון אויפ'ן סדר - שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה. און מען זאל עס טון לויט די סדר, אז קודם תרומה און נאכדעם מעשרות.
ווייטער, אז א זר זאל נישט עסן תרומה. נישט נאר אזוי, נאר אויך אפילו איינער וואס האט א שייכות צו א כהן - ווייל ער איז א תושב פון א כהן אדער א שכיר פון א כהן - טאר אויך נישט עסן תרומה. אויך האט א ערל, אפילו א כהן, טאר נישט עסן תרומה. און אויך האט א כהן וואס איז טמא טאר נישט עסן תרומה. און אויך האט א ווייב פון א כהן וואס איז א חללה - ס'איז נעכטן געווען אז א כהן וואס איז א חלל איז אויס כהן - אבער אפילו א חללה כהנת אדער א טאכטער פון א כהן א חללה טאר נישט עסן תרומה און נישט די חלק פון די קדשים וואס כהנים עסן.
הלכות מעשר האט איין מצות עשה - אז מען זאל מפריש זיין מעשר ראשון, יעדע איינציגע יאר זאל מען אראפנעמען דעם מעשר און עס געבן פאר די לויים.
און יעצט קומט הלכות מעשר שני און נטע רבעי, און דעם האט מען ניין מצוות - דריי עשה'ס און זעקס לא תעשה'ס, און דאס זענען זיי:
איינס, צו אפשיידן מעשר שני.
די צווייטע איז מען זאל נישט נוצן די געלט פון מעשר שני פאר אנדערע צרכים נאר פאר די צרכים פון אכילה, שתיה, וסיכה - אבער נישט טפל למאכל, אבער יא. אזוי ווי דער רמב"ם זאגט, למאכל מיינט וואס איז נישט צורך חיי נפש און נישט א חלק פון די גופנ'דיגע נוץ.
די דריטע, מען זאל נישט עסן די מעשר שני בטומאה. און איינס נאכדעם איז אן ענליכע זאך - מען זאל עס נישט עסן ווען מען איז אן אונן, ווען מען איז באוויינט גלייך פאר קבורה.
יעצט האט ער דריי מצוות פון נישט עסן מעשר שני אין אנדערע ערטער ווי אין ירושלים, אבער ס'איז צעטיילט אין דריי: מעשר שני פון דגן - פון תבואה, מעשר שני פון וויין, און מעשר שני פון אויל.
און נאכדעם איז דא אז די וואס וואקסט די פערטע יאר איז קודש. לגבי וואס איז עס קודש? אז ס'האט א דין אזויווי מעשר שני - אז די בעלים עסן עס אין ירושלים.
און די ניינטע מצוה איז אז ווען מען ברענגט מעשר שני קיין ירושלים, איז דא א מצוה אז מען זאל זאגן וידוי. וידוי מעשרות איז די דריטע יאר - וואס מען זאגט "בערתי הקודש מן הבית" וכו'.
יעצט קומט הלכות בכורים מיט אנדערע מתנות כהונה וואס איז אויך נוהג בגבולין.
זאגט דער רמב"ם אז דאס איז ניין מצוות - אכט עשה און איין לא תעשה, וזהו פרטן:
אז מ'זאל אפשיידן ביכורים - די ערשטע געוואקסענע זאכן - און ארויפטראגן צום מקדש, און דער כהן זאל עס עסן נאר אין ירושלים.
יעצט קומט הלכות ביכורים מיט אנדערע מתנות כהונה, וואס איז אויך נוגע אין די גבולים. זאגט דער רמב"ם, דאס איז ניין מצוות - אכט עשה'ס און איין לא תעשה.
די פרטים: אז מ'זאל אפשיידן ביכורים, די ערשטע געוואקסענע זאכן, זיי ארויפברענגען צום מקדש, און דער כהן זאל דאס עסן נאר אין ירושלים. און די לאו איז מ'זאל נישט עסן אינדרויסן פון ירושלים. מ'זאל קורא זיין אליין, מ'זאל רופן שיין ביכורים - לכאורה מיינט דאס וידוי ביכורים, די הגדה וואס מ'זאל געזאגט.
נאכדעם האט מען געזאגט נאך מתנות כהונה. וואס זענען די אנדערע מתנות כהונה? מ'זאל אראפנעמען א שטיקל פון די טייג, אראפנעמען די ערשטע געוויסע חלקים פון די בהמה - זרוע, לחיים וקיבה, און די ערשטע ביסל פון די האר ווען מ'שניידט אפ די צמר, און די בכור פון די בהמה.
און מ'דארף נישט דווקא געבן די בהמה אליין, מ'זאל קענען געבן די פדיון. איז א מצוה צו מאכן די פדיון, אדער איז עס מ'קען מאכן פדיון? ביידע. ער מאכט צוויי מצוות. מ'קען געבן די בכור אליין? דו רעדסט וועגן בכור אדם. בכור אדם פון א מענטש - א מענטש קען מען נישט געבן, דער כהן עקסעפט עס נישט. ער זאגט טאקע "מביא הוא שתים", אבער ער עקסעפט נישט אז מ'זאגט "נעם מיין זון".
פטר חמור איז יא דא ביידע אפשענס. פטר חמור געבט מען אויך די פדיון פאר'ן כהן, אדער דער כהן קען דאך נישט - א חמור איז דאך א בהמה טמאה. אויב וויל מען נישט פודה זיין, דארף מען עס הרג'ענען דורך עריפה.
---
הלכות שמיטה ויובל האט 22 מצוות: ניין עשה'ס און דרייצן לא תעשה'ס.
די ערשטע איז די עשה, אז מ'זאל לאזן רוען די ערד, מ'זאל מאכן שבת הארץ, מ'זאל לאזן רוען די ערד בשביעית. און נאכדעם איז דא פארשידענע לא תעשה'ס פון נישט ארבעטן: איינס איז מ'זאל נישט ארבעטן אויף די ארץ, אויף די ערד, מ'זאל נישט ארבעטן די עבודת האילן, בעסער מאכן די אילן. מ'זאל נישט אפשניידן די געוויקס וואס וואקסט אליין.
וואס שטייט די אנדערע לשון? די מצוה איז געשטאנען נישט לקצור כדרך שקוצר בכל שנה - עס שטייט כנגד הקוצרים און כנגד הבוצרים. דאס מיינט אז מען זאל נישט טון ווי די קוצרים טוען און וואס די בוצרים טוען. מען טאר שניידן, דאס איז נישט די שניידן - מען טאר עס נאר נישט נעמען פאר זיך אליין. די ווארט איז אז מען זאל נישט נעמען קעגן דאס וואס אנדערע מענטשן טוען.
די זעקסטע מצוה פון די קאטעגאריע: וואס עס וואקסט יא זאל מען משמט זיין, דאס הייסט מען זאל עס איבערלאזן פאר די עניים און פאר די חיות. און די זעלבע זאך זאל מען טון מיט די געלט - אז מען זאל משמט זיין די הלוואות. און נאכדעם איז דא א לאו אויף דעם משמט זיין די הלוואות, אז מען זאל נישט גיין און תובע זיין פון די לווה. און נאכדעם איז דא א לאו אז אפילו א מענטש ווייסט אז די געלט גייט ווערן שמיטה, זאל ער זיך נישט צוריקהאלטן פון בארגן פאר שנת השמיטה.
די צענטע מצוה איז אז מען זאל ציילן די יארן כדי אנצוקומען צו יובל. און נאכדעם די עלפטע מצוה איז אז ווען עס קומט די יאר יובל זאל מען מקדש זיין די יאר און עס ערקלערן אלס יובל. און די נעקסטע מצוה איז אז אין די יום כיפור פון יובל זאל מען תוקע זיין בשופר און מודיע זיין אז עבדים גייען ארויס לחפשי. און אז אין די יאר פון יובל זאל מען נישט ארבעטן אויף די פעלד.
און אזוי ווי עס איז געשטאנען לגבי שמיטה איז אויך דא אן עקסטערע מצוה פון נישט אפשניידן די ספיחים, מען זאל נישט אפשניידן די טרויבן כנגד הבוצרים.
די מצות עשה ליטול גאולה לארץ - אין די יאר פון יובל זאל מען געבן גאולה לארץ, דאס הייסט מען זאל לאזן די פראפערטיס וואס מען האט פארקויפט זאלן צוריקגיין צו די אריגינעלע בעלים. דאס ווערט אנגערופן מיט די שדה אחוזה און שדה מקנה.
י"ז איז די זעלבע זאך אויף אן אופן לאו, אז מען זאל נישט פארקויפן די ארץ לצמיתות, נאר עס טון באופן אז עס גייט צוריק ביי יובל.
און נאכדעם איז דא דין בתי ערי חומה. און דאס גייט צוריק אין מצות י"ט אז שבט לוי זאל נישט נעמען קיין חלקים אין ארץ ישראל, נאר באקומען ספעציעלע ערי מתנות.
ס'איז אינטערעסאנט, ער לייגט עס אריין אין די קאטעגאריע וואס איז אויך ענליך צו דעם - אז א שדה אחוזה איז אזויווי א פעלד וואס באלאנגט נישט פאר דיר, און אויך גאנץ ארץ ישראל באלאנגט נישט פאר די לוויים.
שבט לוי נעמט אויך נישט קיין חלק בביזה ווען מ'נעמט איין ארץ ישראל אדער ווען מ'גייט ארויס אין מלחמות און מ'באקומט רויב. אבער אויסער דעם וואס די לוויים באקומען נישט, איז דא וואס זיי באקומען יא - זיי באקומען ערים לשבת, זיי באקומען שטעט און די מגרש לעבן די שטעט. און די מגרש טאר מען נישט פארקויפן, נאר זיי קענען עס אייביג גואל זיין, "לא ימכר לצמיתות".
ס'איז נישט דא די דין אז געווענליך ביי א שטאט גייט עס צוריק, ס'ווערט עס חלוט נאך א יאר אדער וואטעווער די הלכה איז, אבער בתי ערי חומה - משא"כ די לוויים האבן "גאולת עולם תהיה ללוים". לכאורה דאס איז די ריזן פארוואס די גאנצע זאך קומט אריין, ווייל די שטעט פון די לוויים האבן א ספעציעלע דין לגבי די דינים פון גאולה פון יובל און די זאכן.
איז די ספר האט 76 מצוות.
---
לאמיר גיין צום ספר עבודה. די ספר עבודה האט ניין קאטעגאריעס, ניין מסכתות:
- הלכות בית הבחירה - די הלכות פון בית המקדש
- הלכות כלי המקדש און די עובדים אין בית המקדש - די כהנים וואס טוען די עבודה אין בית המקדש
- די הלכות פון ווער מעג און וויאזוי מען מעג קומען אין בית המקדש
- די הלכות איסורי מזבח - וואס מ'טאר נישט מקריב זיין אויפ'ן מזבח
- די הלכות פון וויאזוי מ'איז מקריב געוויסע קרבנות
- די הלכות פון תמידין ומוספין - דאס זענען די קרבנות ציבור וואס מ'איז מקריב אייביג
- הלכות פון זאכן וואס זענען פסול וואס מ'טאר זיי נישט ברענגען פאר א קרבן, א זאך וואס ווערט פסול דורך פעמים וואס מיר וועלן זען
- הלכות עבודת יום הכיפורים - די עבודה פון יום כיפור
- און נאכדעם הלכות מעילה - ווען איינער האט הנאה פון קדשים
---
הלכות בית הבחירה האט זעקס מצוות - דריי עשין און דריי לא תעשין.
די ערשטע מצוה איז אז מ'זאל בויען א בית המקדש, "ועשו לי מקדש". דאס איז אן אייבערשטער'ס זאך, אונז דארפן טון.
די צווייטע מצוה איז א לאו, אז מ'זאל נישט בויען די מזבח באופן גזית, דאס הייסט געשניטענע שטיינער. און מ'זאל נישט ארויפגיין אויף די מזבח במעלות, נישט מאכן קיין טרעפ, נאר מאכן א כבש.
מצוה לירא מן המקדש - מ'זאל זיך אויפפירן מיט א יראה אין מקדש.
און מ'לערנט ארויס צוויי מצוות פון שמירת המקדש: איינס, אז מ'זאל אפהיטן די מקדש, די כהנים זאלן שטעלן שומרים, שומרי המקדש. און אז מ'זאל זיך נישט צוריקהאלטן פון שמירת המקדש, "ולא ישביתו את עבודתי", אז ס'זאל נישט זיין א שביתה.
---
הלכות כלי המקדש והעובדים בו - די הלכות פון די כלי המקדש און די הלכות פון די עובדי המקדש. דאס האט פערצן מצוות - זעקס עשין און אכט לאוין.
וזהו פרטן:
שמן המשחה: לעשות שמן המשחה - מ'זאל מאכן א שמן המשחה, און מיט דעם גייט מען שמירן די עובדים און די כלים. און די שמן המשחה מעג מען נאר מאכן פאר קודש, מ'זאל נישט מאכן כמותו - די נעקסטע לאו איז "שלא לעשות כמותו". און א זר זאל זיך נישט שמירן דערמיט באופן שאינו ראוי, ס'איז נישט די מצוה.
קטורת: די זעלבע זאך איז מיט קטורת, אז מ'זאל נישט מאכן אזויווי די קטורת. די נעקסטע מצוה איז אז מ'זאל נישט מקטיר זיין אויף די מזבח הזהב קיין שום זאך אויסער די קטורת וואס מ'דארף דארט מקטיר זיין.
ארון: די נעקסטע מצוה איז אז די ארון ווען מ'טראגט עס - אינטערעסאנט, מ'טראגט עס אין מדבר אדער נאך מצות, ווען מ'דארף עס טראגן - ווען מ'דארף טראגן די ארון, זאל מען עס אייביג טראגן על הכתף, דרך כבוד דארף מען עס טראגן. און אז די בדים וואס ליגט אין די ארון, וואס ס'איז געמאכט געווארן כדי מ'זאל עס קענען טראגן, זאל אייביג בלייבן דארטן, מ'זאל עס נישט אוועקנעמען.
עבודת הלויים: די נעקסטע מצוה איז אז די לוי זאל טון עבודה אין מקדש. און די נעקסטע מצות לא תעשה איז אז קיינער זאל נישט אריינגיין אין די צווייטנ'ס טעריטאריע אין די מלאכת המקדש, דאס הייסט אז די כהן זאל נישט טון די עבודה פון די לוי אדער פארקערט.
מקדש זיין כהנים: און די צענטע מצוה איז מ'זאל מקדש זיין די כהנים לעבודה, ס'טייטש לכאורה מיט די שמן המשחה.
משמרות ברגלים: די עלפטע מצוה איז אז אלע משמרות זאלן זיין אייניג ברגלים - ס'טייטש א גאנץ יאר איז דא אנדערע משמרות האבן די רעכט פאר יענע טאג, אבער אין רגלים האבן אלע די זעלבע רעכט.
בגדי כהונה: און די נעקסטע מצוה איז אז דער כהן זאל גיין בגדי כהונה ביי די עבודה. די דרייצנטע מצוה איז מ'זאל מאכן די מעיל באופן אז עס זאל זיך נישט קורע זיין, מ'זאל נישט קורע זיין די מעיל. און די חושן זאל זיך נישט רירן פון די אפוד, און עס זאל זיין איינס לעבן די אנדערע באהאפטן.
---
און יעצט, הלכות ביאת המקדש. די הלכות פון קומען אין בית המקדש האט פופצן מצוות - צוויי עשה און דרייצן לא תעשה.
וואס זענען זיי? בפנים וויאזוי דער כהן זאל נישט אריינקומען אין דעם בית המקדש:
- ער זאל נישט אריינקומען אין שיכור
- ער זאל נישט אריינקומען מיט צולאזטע לאנגע האר
- ער זאל נישט אריינקומען מיט צוריסענע קליידער
- ער זאל נישט אריינקומען סתם סיי ווען, נאר ווען ער דארף אריינקומען
און יעצט, די נעקסטע מצוה איז אז דער כהן זאל נישט ארויסגיין פון די מקדש בשעת די עבודה.
טומאה: יעצט איז דא א מצות עשה אז די טמאים זאל מען פארשיקן, און די מצות לא תעשה דערפון איז אז דער טמא זאל נישט קומען אין בית המקדש. און ווער נאך טאר נישט - דער בעצם טהור האט ער זיך שוין גערייניגט, אבער ער איז נאך נישט טהור, ווייל עס איז נאך נישט געווען אן ערב שמש, ווייל די זון איז נאך נישט אונטערגעגאנגען.
קידוש ידים ורגלים: א עובד, דער וואס טוט די עבודה אין בית המקדש, האט מקדש זיין ידיו ורגליו.
בעלי מומים: און די נעקסטע מצוה, דריי זענען בעלי מומים: אז דער בעל מום זאל נישט אריינגיין אין דער שטח פון קודש, ביי די היכל און דער מזבח, און דער בעל מום זאל נישט טון די עבודה, און אפילו א בעל מום עובר וואס האט נאר א שוואכע מום וואס גייט אריבער, טאר אויך נישט טון די עבודה.
זר: און די פופצנטע מצוה איז אז א זר זאל נישט טון די עבודה.
---
און יעצט גייען מיר לערנען הלכות איסורי מזבח. און דאס האט פערצן מצוות - פיר עשה און צען לא תעשה.
וזהו פרטן: אז אלע קרבנות זאל מען מקריב זיין תמימים, גאנצע קרבנות. און די פארקערטע לאו דערפון איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין א בעל מום.
און דער בעל מום טאר מען נישט - וואס זאל מען נישט טון מיט א בעל מום? ער איז נישט מקריב זיין, נישט שעכטן, נישט שפריצן, נישט מקטיר זיין זיין חלב.
אלע קרבנות זאלן מקריב זיין תמימים, גאנצע קרבנות, און די פארקערטע, די לאו דערפון איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין בעלי מומים.
מ'זאל נישט מקריב זיין א בהמה וואס האט א מום, א בעל מום זאל מען נישט מקריב זיין, אפילו א קרבן וואס א גוי שיקט. מ'זאל נישט מאכן א מום אין קדשים וואס מ'האט שוין מקדש געווען. מ'זאל אויסלייזן קדשים וואס איז געווארן פסול, מיט אנדערע ווערטער, עס האט באקומען א מום.
אין בהמות וואס מ'איז מקדש האט עס א געוויסע צייט, וואס דאס איז מיום השמיני, פארדעם הייסט עס מחוסר זמן, זאל מען נישט מקריב זיין.
מצוה י"א איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין אתנן ומחיר, און י"ב איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין שאור ודבש. און נאכדעם איז דא א עשה מיט א לא תעשה אז מ'זאל זאלצן די קרבן, און אז מ'זאל נישט מקריב זיין אן זאלץ.
---
הלכות מעשה הקרבנות האט דריי און צוואנציג מצוות, צען עשה און דרייצן לא תעשה. וואס זענען די פרטים? וויאזוי מען טוט און וויאזוי מען מאכט יעדע קרבן. מיט אנדערע ווערטער, אויב איינער ווייסט נישט וויאזוי מען מאכט א קרבן עולה, זאל ער קוקן אין הלכות מעשה הקרבנות. נישט אז מ'זאל מאכן א קרבן עולה, נאר ווער עס דארף מאכן, דארף וויסן וויאזוי. און די זעלבע זאך חטאות וכו'.
די קרבנות גייען על הסדר. די עולה איז דא א מצוה וואס איז דא צו מאכן על הסדר, און נישט עסן די בשר העולה, דאס איז איינע פון די פרטים פון די עולה - מען טאר נישט עסן.
די זעלבע זאך חטאת, סדר החטאת, וואס מיינט לכאורה אויך די זעלבע זאך - לעשות את החטאת כמעשהו, און נישט עסן פון א חטאת הפנימית. סתם געווענליכע חטאות עסט מען יא, אבער ס'איז דא חטאות הפנימיות וואס זיי טאר מען נישט עסן. חטאת העוף טאר מען נישט מבדיל זיין.
נאכדעם איז דא א מצוה פון אשם, און די דריטע סדר האשם. נאכדעם איז דא א מצוה אז די סדר קדשי קדשים, וואס מיינט חטאת און אשם בעיקר, זאלן זיי עסן במקדש, און נישט עסן חוץ לעזרה. דאס איז עד כאן קדשי קדשים.
יעצט קען מען לערנען פון קדשים קלים. קדשים קלים מיינט א שלמים. ס'איז דא א סדר וויאזוי עס מקריב צו זיין, דאס איז א מצוה. ס'איז דא א לאו אז מ'זאל נישט עסן קדשים קלים קודם זריקת דמים, מ'דארף ווארטן אז מ'זאל מאכן די זריקה.
יעצט גייט מען צו א מנחה. מנחה האט א סדר המנחה. פרטים פון די סדר המנחה: א מנחת חוטא לייגט מען נישט קיין שמן. ביי א חוטא האבן מיר עס שוין געזען, אבער יעצט רעדט מען פון די מנחת חוטא, א מנחה וואס קומט פאר א חטא, לייגט מען נישט קיין שמן, און לייגט מען נישט קיין לבונה.
נאכדעם, ווען מ'ברענגט א מנחה עסט מען עס נישט, ווערט עס כלל א חמץ פון תנור, באקן די מנחה חמץ. און כהנים, ס'איז א מצות עשה פאר די כהנים צו עסן שירי המנחות. נאכדעם איז דא א מצות עשה פאר די כהנים צו עסן - אזויווי די כהנים זאלן עסן די קדשי קדשים, יעצט איז א מצוה אז די מנחות זאלן זיי אויך עסן.
די מצות עשה איז אז ווער ס'מאכט א נדר אדער א נדבה זאל עס ברענגען תיכף, מצות עשה ברגל ראשון, און די לאו איז אז מ'זאל נישט מאחר זיין די נדרים און נדבות אדער אנדערע זאכן וואס מ'איז חייב, וואטעווער די שיעור פון איחור איז.
מצוה כ' איז אז אלע קרבנות זאלן מקריב זיין אין די בית הבחירה, אפילו קרבנות חוץ לארץ. און די לאוין פון דעם איז נישט שחט'ן חוץ לעזרה, נישט מקריב זיין חוץ לעזרה.
דאס איז עד כאן הלכות מעשה הקרבנות.
---
יעצט קען מען זען הלכות תמידין ומוספין, וואס דאס איז קרבנות וואס מ'איז מקריב יעדן טאג, תמיד יעדן טאג, און מוסף פון שבת און יום טוב. ס'איז דא ניינצן מצוות פון דעם, אכצן עשין און איין לאו.
א', געבן צוויי כבשים יעדן טאג עולות, איינס אינדערפרי און איינס ביינאכט. ב', מאכן אן אש על המזבח יעדן טאג. לאו איז לא תכבה, איינער עוסק עס צו האלטן, אויסלעשן די פייער, לא תכבה. מצוה ד' איז תרומת הדשן, מצוה ה' איז קטורת סמים יעדן טאג, מצוה ו' איז אש התמיד פון יעדן טאג, מצוה ז' איז מנחת חביתין פון יעדן טאג.
מצוה ח' איז מוסף פון שבת, צוויי כבשים. מצוה ט' איז לחם הפנים וואס מ'מאכט שבת. מצוה י' איז מוסף פון ראש חודש. י"א איז מוסף פון פסח. י"ב איז עומר התנופה וואס מ'טוט די צווייטע טאג פסח.
י"ג איז די ציילן ספירת העומר. דאס איז איין מצוה וואס עמטליך באלאנגט עס אין ספר זמנים, וואס איז שטייט דא. ווער ס'וועט זען, דאס איז אינטערעסאנט - מ'קען לערנען די גאנצע ספר זמנים און נישט וויסן וועלכע ספירת העומר, מ'דארף זוכן אין רמב"ם וועלכע ספירת העומר.
דער רמב"ם לייגט עס אריין אז ס'איז מקושר צו די הקרבת העומר, די ציילן פון די הקרבת העומר, ס'איז א סניף אין די מצוה פון הקרבת העומר. אבער למעשה דער רמב"ם, מ'געדענקט אז דער רמב"ם האט צעטיילט אלע זאכן וואס מ'טוט אין די מקדש און וואס מ'טוט נישט אין די מקדש, ער האט צעטיילט. און דער רמב"ם האלט די פירוש אז ס'איז דא א מצוה אפילו בזמן הזה בדרך הרמז צו ציילן ספירת העומר, אפילו ס'איז נישט קיין קרבן עומר. און אבער כל זה, ס'שטייט גלייך דא, וואס איז לכאורה נישט די ריכטיגע פלאץ פון די דעת עצמו, מ'דארף זוכן א סוד אינדערהיים.
י"ד איז די מוסף פון שבועות, ט"ו איז די שתי הלחם פון שבועות וואס קומט מיט די קרבנות וואס קומט מיט זיי, ט"ז איז די מוסף פון ראש השנה, י"ז איז מוסף פון סוכות, י"ח איז מוסף פון יום כיפור, י"ט איז מוסף פון חג, און כ' איז מוסף פון שמיני עצרת, וואס איז א רגל בפני עצמו.
---
יעצט איז דא הלכות פסולי המוקדשין. פסולי המוקדשין איז וואס מ'טוט מיט געוויסע מוקדשין שנפסלו אדער שנפל בהן מום. דא אין דעם איז דא צוויי עשין און זעקס לאוין.
א' איז נישט עסן קודשים שנפסלו, אויכעט נישט עסן בעל מום, ג' נישט מאכן נותר, ד' נישט עסן נותר, ה' נישט עסן קודשים שנטמאו - דאס איז נאך א וועג וויאזוי ס'קען ווערן פסול, און ו' וויאזוי א טמא'נער מענטש זאל נישט עסן קודשים. ז' איז פארברענען נותר, ח' איז פארברענען טמא.
דער רמב"ם האט ליב צו זאגן א טמא, אדם שנטמא, א מענטש איז א טמא. ס'איז נישטא אזא זאך א מענטש איז טמא, וואס הייסט א מענטש איז טמא? ס'איז נישטא אזא זאך. א מענטש איז א דבר טהור, מ'מאכט זיך אזוי טמא.
---
עבודת יום הכיפורים איז איין מצוה, מ'זאל טון די גאנצע סדר אזויווי עס שטייט - אין אכט בגדים, כוונות, וידוי, שליח ציבור, די גאנצע עבודה.
---
מעילה האט דריי מצוות, איין עשה און צוויי לא תעשה. וואס איז דאס? מצות עשה אז דער מועל זאל צאלן חומש מיט'ן קרן. אויב דער מועל זאל צולייגן א חומש? ער דארף צאלן וואס ער האט מזיק געווען קודש, וואס ער האט גענוצט, און חוץ פון דעם א חומש פון די קרן. דאס איז דער דין פון א מועל, אלס איין מצוה. און די לא תעשה איז נישט צו מעל זיין, און נישט צו נוצן קדשים.
---
קומט אויס 103 מצוות. א ריזיגע צאל! יעצט פארשטייסטו פארוואס ביז דערווייל איז דאס די מערסטע מצוות וואס מיר האבן געטראפן אין דעם ספר - 37 עשין און 66 לא תעשה'ס.
און דאס איז וואס אונז אידן לערנען נישט און זענען נישט אזוי קלאר אין די נושא פון קדשים, און מיר זענען א ריזיגע עם הארץ, און ס'איז א ריזיגע פראצענט פון מצוות זענען אין דעם.
---
דער ספר הקרבנות האט זעקס הלכות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, און הלכות תמורה.
הלכות קרבן פסח זאגט דער רמב"ם האט זעכצן מצוות, פיר עשה און צוועלף לא תעשה. און דאס זענען די פרטים:
איינס, די עשה אז מ'זאל שחט'ן א קרבן פסח בזמנו. מ'זאל עס נישט שחט'ן ווען מ'האט נאך חמץ. מ'זאל נישט לאזן די איברים זאלן ווערן פסול בלינה. מ'זאל שחט'ן א קרבן פסח שני אויב מ'האט פארפאסט די ערשטע.
מ'זאל עסן די בשר הפסח, זאל מען עסן בליל חמשה עשר מיט מצה ומרור. מ'זאל עסן אויך פסח שני, זאל מען טון די זעלבע זאך, אז בליל חמשה עשר פון חודש אייר זאל מען עס אויך עסן על מצות ומרורים.
זיין א לאו אז די קרבן פסח זאל מען נישט עסן נא ומבושל. און א לאו אז מ'זאל נישט ארויסנעמען פון די בשר הפסח אויסער פון די חבורה וואס עסט די קרבן פסח.
די ניינטע מצוה איז אז א משומד זאל נישט עסן פון די קרבן פסח. די נעקסטע איז אז א תושב אדער א שכיר וואס איז נישט פולקאם א איד זאל נישט עסן פון די קרבן פסח. און א ערל וואס איז נישט גע'מל'ט זאל נישט עסן פון די קרבן פסח.
ווייטער, אז מ'זאל נישט צוברעכן א ביין פון די קרבן פסח. די זעלבע זאך מיט פסח שני טאר מען נישט צוברעכן א ביין. און מ'טאר נישט איבערלאזן אז די קרבן פסח זאל ווערן נותר. און די זעלבע זאך מיט פסח שני טאר מען נישט איבערלאזן ביי די נעקסטע צופרי. און אויכעט פון חגיגת ארבעה עשר, די קרבן וואס מ'ברענגט אויסער די קרבן פסח, די קרבן חגיגת ארבעה עשר, טאר מען אויך נישט לאזן ביז די דריטע טאג פון פסח.
און יעצט קומט הלכות חגיגה, איז זעקס מצוות, פיר עשה'ס און צוויי לא תעשה'ס, און דאס זענען זיי:
איינס, אז מ'זאל ארויפקומען אין בית המקדש, מ'זאל זען לראות את פני ה'. די צווייטע איז אז מ'זאל ארויפקומען די שלש רגלים לחוג, מ'זאל טון מצות חגיגה. די דריטע מצוה איז אז מ'זאל זיך פרייען אין די ימים טובים. און ד', אז ווען מ'קומט ארויף זאל מען נישט ארויפקומען ריקם, מ'זאל נישט ארויפקומען אן קרבנות. ה', אז אויך דער לוי וואס האט נישט קיין אייגענע קרקעות זאל מען זיך נישט צוריקהאלטן פון אים משמח זיין, און מ'זאל אים געבן די מתנות כהונה ברגלים.
די זעקסטע מצוה איז אז חג הסוכות אין מוצאי שמיטה דארף דער מלך מקהיל זיין דעם עם.
דאס איז אין די ראנג פלעיס. איך ווייס נישט פארוואס זיי האבן עס געלייגט. איך פרעג נאר א קשיא, ודרך כבוד - איך זאג אז מ'גייט לייגן אין הלכות מלכים? אפשר אין הלכות קריאת התורה? איך ווייס נישט.
די רמב"ם האט געהאלטן אז ס'איז א דין אין חג הסוכות. ס'איז מער א דין אין חג הסוכות ווי א דין אין הלכות מלכים. באמת, ס'איז מתתיהו סוכות, but it's weird to think that it's a דין אין חג הסוכות.
ס'איז דאך וואס מ'דארף לערנען אינעווייניג די הלכה, און מ'דארף טראכטן וועגן דעם. די סוגיא פון די פלאץ פון יעדע זאך איז דא. אבער איך זאג, ווען דו לערנסט די הלכות האסטו מיט וואס צו ארבעטן, האסטו כלים מיט וואס צו טראכטן.
דער רמב"ם האט צוגעשטעלט מעשר און בכור ווייל זיי זענען איין גדר, כענין שכתוב - אזויווי דער פסוק זאגט, אז ס'איז דא מום אין ביידע, אין בכור און אין מעשר, "ככל חוקתיו עליו תעשה". שוין זעען מיר אז מעשר און בכור זענען איין קאטעגאריע. זעסט, ער ברענגט א ראיה.
דאס איז די סוגיא פון די פלאץ פון יעדע זאך. אבער דו זעסט אז דער רמב"ם האט געפילט אז ס'איז נישט קלאר. מ'האט געקענט פרעגן א הקהל, און אנדערע קשיות, איך ווייס נישט. אבער דאס איז געווען דעם רמב"ם'ס שוועריגקייט - שטייט דא הלכות בכורות, מיט אמאל קוקסטו אריין אינעווייניג, זעסטו אז ס'איז דא מעשר. ווייסטו וואס ער האט געדארפט טון? ער האט געדארפט לייגן א הלכות מעשרות, ער האט געדארפט מפריד זיין. אדער ער האט געדארפט הייסן הלכות בכורה ומעשר. זאגט דער רמב"ם: וויסן זאלסטו, בכור און מעשר האבן די זעלבע מעשים, זיי האבן די זעלבע דינים. נישט נאר זיי האבן די זעלבע דינים, נאר דער פסוק זאגט זייער דין אין די זעלבע ווארט - אז מיר זאלן קלערן אז דאס מיינט סיי בכורות סיי מעשרות, ממילא באלאנגט עס אין איין הלכה.
---
הלכות שגגות האט פינף מצוות עשה:
א' - אז א יחיד וואס האט געטון אן עבירה זאל ברענגען א קרבן חטאת וואס איז קבוע אויף זיין שגגה.
ב' - ווען ס'איז א מצב אז ער דארף ברענגען אן אשם, וואס ער איז לא נודע לו - ער ווייסט נישט אויב ער האט חוטא געווען ביז ער איז געוואויר געווארן - דארף ער ברענגען אן אשם תלוי עד שיודע לו. אשם תלוי איז נאר צייטווייליג. שפעטער ווען ער געפינט אויס, דארף ער ברענגען א חטאת אויך. ס'איז נישט פוטר אים, נאר ביז מ'איז מברר זיין ספק.
ג' - אזא איינער וואס איז שוגג אין מעילה, אדער גזילה, אדער שפחה חרופה, אדער כופר בפקדון, ברענגט אייביג אן אשם - דאס איז אן אשם ודאי.
ד' - אזא חוטא וואס איז עובר אויף געוויסע עבירות, האט א קרבן עולה ויורד - אז אן עשיר ברענגט א בהמה, און אן עני קען ברענגען אן עוף אדער עשירית האיפה. דאס איז קרבן עולה ויורד.
ה' - סנהדרין וואס האט געטון די עבירה פון נישט וויסן די הלכה און גע'פסק'נט שלא כהלכה, דארף ברענגען א קרבן, אויב ס'איז א טעות באחת מן החמורות.
---
הלכות מחוסרי כפרה האט פינף מצוות עשה. ס'טאטשט מענטשן וואס האבן נישט געטון אן עבירה אדער עפעס, נאר ס'פעלט זיי א כפרה - דאס איז זייער איינציגסטע פראבלעם, א סארט קרבן. זיי האבן נישט געטון קיין עבירה, אבער ס'פעלט זיי א כפרה.
ס'איז אינטערעסאנט - ס'איז דא מענטשן וואס זענען חוטא און זענען מחוסרי כפרה. אבער דא, זיי זענען נישט חוטא, זייער איינציגסטע פראבלעם איז זיי זענען מחוסרי כפרה. דער קאנטעקסט פון מחוסרי כפרה איז געווענליך אז מ'זאגט אז ס'איז דא טהרה, ס'איז דא שבעה נקיים, ס'איז דא טבילה, און נאכדעם איז דא אז איין לעוועל פון זיין טהרה איז דורך א כפרה אויך. ס'איז א סארט קרבן וואס מ'דארף ברענגען בתור טהרה, נישט בתור כפרה אויף א חטא.
זייער פשוט: אז א זב ווען ער ווערט נטהר דארף ער ברענגען א קרבן, די זעלבע זאך א יולדת ווען זי ווערט נטהר דארף זי ברענגען א קרבן, די זעלבע זאך א זבה ווען זי ווערט נטהר דארף זי ברענגען א קרבן, די זעלבע זאך א מצורע ווען ער ווערט נטהר דארף ער ברענגען א קרבן - און נאכדעם ווערן זיי טהור.
---
הלכות תמורה האט דריי מצוות - איינס עשה און צוויי לא תעשה:
איינס - אז מ'זאל נישט מאכן תמורה.
צווייטנס - אויב איינער האט יא געמאכט, איז די תמורה ווערט קדוש.
דריטנס - נאך א לא תעשה, מ'זאל נישט טוישן קדשים פון איין קדושה צו די צווייטע.
---
זאגט ער, ס'קומט אויס אז די ספר, ספר הקרבנות, איז ניין און דרייסיג מצוות - צוואנציג עשה און ניינצן לא תעשה.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
דער שיעור לערנט דעם צווייטן חלק פון רמב"ם'ס הקדמה - דער "סדר הספר" - וואו ער איז מסביר וועלכע הלכות און מצוות זענען אין יעדן ספר. ספר קדושה האט דריי הלכות: איסורי ביאה (37 מצוות - עריות ווי מאמע, שוועסטער, אשת אב, בהמה, זכר, נדה, גוים, ממזר, און דינים פון כהן גדול מיט אלמנה און כהן מיט גרושה/זונה/חללה); מאכלות אסורות (28 מצוות - סימני טהרה פון בהמה/עוף/דגים/חגבים, און איסורים ווי נבילה, טריפה, דם, חלב, בשר בחלב, חדש, ערלה, טבל); און שחיטה (5 מצוות - שחיטה פאר עסן, אותו ואת בנו, כיסוי הדם, שילוח הקן). שילוח הקן געהערט צו הלכות שחיטה ווייל עס האנדלט מיט ווי אזוי מען דילט מיט א בעל חי כדי צו עסן.
"הפלאה" טייטש מפריש זיין - ווען א מענטש לייגט צו אויף זיך איסורים דורך זיין דיבור. הלכות שבועות האט פינף מצוות: נישט שווערן לשקר/לשוא, נישט לייקענען פיקדון מיט שבועה, און א מצות עשה צו שווערן באמת אין ה' נאמען - א זעלטענע מצוה וואס ווייזט אמונה. דער חילוק צווישן שבועות און נדרים: שבועות איז אויף זיך ("איך וועל נישט"), נדרים איז אויף דער זאך. הלכות נדרים האט דריי מצוות: מקיים זיין וואס מען זאגט, נישט מחלל זיין זיין ווארט, און הפרת נדרים דורך טאטע אדער מאן. הלכות נזירות האט צען מצוות: לאזן וואקסן די האר, נישט אפשערן, נישט טרינקען וויין אדער וויין-פראדוקטן, נישט עסן טרויבן, נישט מטמא ווערן מיט א מת, און זיך גלח'ן ווען די נזירות ענדיגט. הלכות ערכין וחרמים האט זיבן מצוות וועגן מקדיש זיין ערך אדם, בהמה, הויז, פעלד, און חרם.
הלכות כלאים האט פינף לאוין: נישט זייען כלאי זרעים, נישט זייען אין א כרם, נישט מרביע זיין בהמות, נישט ארבעטן מיט צוויי מינים בהמות, און נישט טראגן שעטנז. הלכות מתנות עניים האט דרייצן מצוות פאר פאה, לקט, עוללות, פרט, שכחה (יעדע מיט עשה און לא תעשה), מעשר עני, צדקה, און נישט מתאכזר זיין. הלכות תרומות האט אכט מצוות: געבן תרומה גדולה און תרומת מעשר, האלטן די סדר, און איסורים פאר זר, תושב/שכיר כהן, ערל, טמא, און חללה. הלכות מעשר האט איין מצוה פון מעשר ראשון. הלכות מעשר שני ונטע רבעי האט ניין מצוות וועגן אפשיידן, נישט נוצן פאר אנדערע צרכים, נישט עסן בטומאה/באנינות/אויסער ירושלים, נטע רבעי, און וידוי מעשרות. הלכות ביכורים ומתנות כהונה האט ניין מצוות: אפשיידן ביכורים און ברענגען צום מקדש, וידוי ביכורים, חלה, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, פדיון בכור אדם, און פטר חמור (פודה זיין אדער עריפה). הלכות שמיטה ויובל האט 22 מצוות: אין שמיטה לאזט מען רוען די ערד, מען איז משמט פירות און הלוואות; אין יובל ציילט מען די יארן, מען איז תוקע שופר יום כיפור צו באפרייען עבדים, שדות גייען צוריק צו אריגינעלע בעלים, און שבט לוי באקומט ערים לשבת מיט גאולת עולם.
הלכות בית הבחירה (6 מצוות): בויען בית המקדש, נישט בויען מזבח מיט גזית, נישט מאכן טרעפ נאר א כבש, יראת המקדש, און שמירת המקדש. הלכות כלי המקדש והעובדים בו (14 מצוות): מאכן שמן המשחה און קטורת (נישט כמותו), טראגן ארון על הכתף, לויים טוען עבודה, מקדש זיין כהנים, כהן טראגט בגדי כהונה, נישט קורע זיין מעיל, און חושן בלייבט באהאפטן מיט אפוד. הלכות ביאת המקדש (15 מצוות): כהן קומט נישט אריין שיכור, מיט לאנגע האר, צוריסענע קליידער; טמאים ווערן פארשיקט, עובד איז מקדש ידיו ורגליו, בעל מום און זר טוען נישט עבודה. הלכות איסורי מזבח (14 מצוות): קרבנות דארפן זיין תמימים מיום השמיני, נישט מקריב זיין בעלי מומים (אפילו פון א גוי), נישט מאכן א מום אין קדשים, נישט מקריב זיין עסנן ומחיר/שאור ודבש, און מען דארף זאלצן די קרבן.
הלכות מעשה הקרבנות (23 מצוות) לערנט דעם סדר פון יעדע קרבן - עולה, חטאת, אשם, מנחה; קדשי קדשים עסט מען נאר במקדש, קדשים קלים דארף מען ווארטן ביז נאך זריקת דמים. הלכות תמידין ומוספין (19 מצוות): צוויי כבשים יעדן טאג, אש על המזבח, תרומת הדשן, קטורת, מנחת חביתין, מוספים פון שבת/ראש חודש/יו"ט, און ספירת העומר (וואס דער רמב"ם פארבינדט מיט הקרבת העומר). הלכות פסולי המוקדשין (8 מצוות) וועגן קדשים שנפסלו, נותר, און טמא. עבודת יום הכיפורים איז איין מצוה פאר די גאנצע סדר. הלכות מעילה (3 מצוות) - דער מועל צאלט קרן מיט חומש.
הלכות קרבן פסח (16 מצוות): שחט'ן בזמנו, נישט מיט חמץ, עסן מיט מצה ומרור, נישט נא ומבושל, נישט ארויסנעמען פון די חבורה, א משומד/ערל עסט נישט, נישט צוברעכן א ביין. הלכות חגיגה (6 מצוות): עליה לרגל, חגיגה, שמחה ברגל, נישט קומען ריקם, משמח זיין דעם לוי, און הקהל - דער מלך מקהיל דעם עם סוכות נאך שמיטה. דער רמב"ם האלט הקהל איז מער א דין אין חג הסוכות ווי א דין אין הלכות מלכים.
הלכות בכורות כולל אויך מעשר בהמה - דער רמב"ם ברענגט א ראיה פון פסוק אז ביידע האבן די זעלבע דינים ביי א מום, "ככל חוקתיו עליו תעשה". הלכות שגגות (5 מצוות עשה): יחיד ברענגט חטאת, אשם תלוי ווען מען ווייסט נישט אויב מען האט געזינדיגט, אשם ודאי ביי מעילה/גזילה/שפחה חרופה/כופר בפקדון, קרבן עולה ויורד ביי געוויסע עבירות, און סנהדרין וואס האט גע'פסק'נט שלא כהלכה ברענגט א קרבן. הלכות מחוסרי כפרה (5 מצוות עשה) טאטשט מענטשן וואס האבן נישט געזינדיגט נאר פעלט א כפרה אלס טייל פון זייער טהרה פראצעס - זב, יולדת, זבה, און מצורע. הלכות תמורה (3 מצוות): נישט מאכן תמורה, אויב מען האט יא געמאכט איז די תמורה קדוש, און נישט טוישן קדשים פון איין קדושה צו אן אנדערע.
ספר קדושה נעמט אריין די אלע הלכות פון איסורי ביאה און איסורי אכילה. דאס איז וואס מקדש א איד, דאס איז וואס מבדיל א איד פון א גוי.
די דאזיגע הלכות נעמען אריין דריי הלכות:
- הלכות איסורי ביאה - מיט וועמען א איד טאר נישט חתונה האבן
- הלכות מאכלות אסורות - וואס מ'טאר נישט עסן
- הלכות שחיטה - בעיסיקלי א פארט פון מאכלות אסורות, נאר ער זעט אויס אז ס'איז א הלכה אויף זיך אליין, פשוט ווייל דארט הייבן זיך אן אסאך הלכות ווי אזוי א מענטש וויל עסן א בעל חי, ווי אזוי מ'מאכט שחיטה
---
איין מצות עשה און זעקס און דרייסיג מצות לא תעשה. דאס זענען מער ווייניגער א באנטש פון עריות.
בת אשת אב - וואס הייסט דאס, א שטיף-טאכטער? ניין, בת אשת אב איז א שטיף-שוועסטער.
א טאכטער אליין - ס'האט מיר געוואונדערט אז דאס שטייט נישט אין די תורה בפירוש.
אשה ובתה - א פרוי און איר טאכטער צוזאמען, דאס הייסט די טאכטער פון דיין ווייב, אדער די מאמע פון דיין ווייב.
וואס איז מיט אשת אחי האם? שטייט נישט אין די ליסטע פון לאוין.
א זכר מיט א בהמה, א נקבה מיט א בהמה. א מאן זאל נישט שלאפן מיט א זכר בהמה אדער א נקבה. און א פרוי זאל נישט לאזן - ס'איז "לא תביא" פאר דעם וואס דו האסט נישט "לא תבא", ווייל ס'איז נישט פשט אז זי טוט עפעס אקטיוו, אבער זי איז מביא, זי טוט די פעולת המעשה אז די בהמה זאל קומען אויף איר.
"לא תגלה ערות אב" - ס'איז נישט די טאטע אליינס איז אן איסור אלס זכר, דער גמרא לערנט אז ס'מיינט די טאכטער מיט איר טאטע.
עמוני ומואבי וואס זענען נישט בא בקהל - ס'איז נישט קיין איסור חתונה אדער ביאה ממש, ביאה בקהל האט אנדערע חילוקים.
שאלה: א פרוי וואס איז בועל אן עמוני, איז זי עובר אויף דעם? אדער ס'איז א "לא יבא" - מ'וועט לערנען וואס ס'מיינט "לא יבא". ס'איז א גוטע שאלה.
א דור שלישי זאל מען נישט מרחיק זיין, דאס הייסט ער וועט יא מותר זיין לבא בקהל. ס'איז א מצות לא תעשה שבכללותה עשה - וואס מיינט אז ער איז יא מותר. ס'איז איינע פון די מצות לא תעשה וואס איז להיתר. סאך מצות לא תעשה זענען איסורים, אבער די מצות לא תעשה איז א היתר.
א איסור צו מסרס זיין א זכר, אפילו א בהמה חיה ועוף.
א איסור פאר א כהן גדול צו חתונה האבן מיט אן אלמנה. א באזונדער איסור פאר א כהן גדול צו בועל זיין אן אלמנה אפילו אן קידושין.
דו געדענקסט אז ס'איז דא זעקס און דרייסיג מצות לא תעשה וואס איך זאג די גאנצע צייט - ווען גייט קומען די מצות עשה? דא איז ער אנגעקומען: כהן גדול בבתולה איז א מצות עשה. און אויב ער האט געהאט חתונה מיט אן אלמנה, איז ער עובר אויף די מצות עשה.
---
פיר מצוות עשה און 24 מצוות לא תעשה.
עקטשועלי אלע פיר מצוות עשה זענען לבדוק:
- סימני בהמה וחיה
- סימני עוף
- סימני דגים
- סימני חגבים
שאלה: דו שמועסט אז ס'איז עקטשועלי א מצוה פון לבדוק, אדער דו מיינסט אז מ'זאל נישט עסן אן דעם וואס מ'זאל וויסן אז ס'איז כשר?
תשובה: זייער גוט. אבער ער זאגט אויך אז ס'איז פשוט פיר די זעלבע מצוה, נאר ס'איז חל אויף אן אנדערע גוף - יעדע מין בעל חי באזונדער.
---
דריי עשה און צוויי לא תעשה.
מיר האבן שוין גערעדט אסאך מאל - דאס איז אלעמאל די דוגמא פון א מצוה וואס איז נישט קיין מצוה חיובית. מ'איז נישט מחויב צו שעכטן, נאר אויב מ'וויל עסן, דעמאלט דארף מען קודם שעכטן.
ווירד אז דאס איז אריינגעקומען אין הלכות שחיטה. דאס איז נישט פשט אז דו קענסט עס נישט עסן, דאס איז פשט אז דו מעגסט עס נישט שעכטן.
זייער קיוט - דאס קומט אריין אין הלכות שחיטה! דאס הייסט וויאזוי הרג'עט מען א בעל חי כדי צו עסן.
קשיא: וויאזוי האסטו געלייגט דא שילוח הקן?
תירוץ: קען זיין דאס איז אלעס נאר זאכן וואס פארדעם טאר מען נישט עסן. אבער דא ביי אותו ואת בנו איז נישט מעכב דאס עסן, אבער שילוח הקן איז מעכב - דו טארסט נישט נעמען די ביצים פאר דו שיקסט אוועק די מאמע.
קשיא: תוספות זאגט אז דו טארסט עסן די פלייש פאר דו האסט געשאכטן?
תירוץ: יא, אבער די פלייש ווערט נישט קיין נבילה דורך אותו ואת בנו. ס'איז מער אזויווי כיסוי הדם.
איך וואלט געזאגט אז שחיטה זעט אויס אז ס'איז אינטערעסאנט - דאס הייסט וויאזוי הרג'עט מען די בהמה בכלל? וויאזוי כאפט מען עס? סאו ס'איז דא:
- שחיטה
- כיסוי הדם
- ווען דו מעגסט נישט שעכטן
- וויאזוי צו נעמען די בנים
דער רמב"ן שטעלט צו שילוח הקן צו אותו ואת בנו. ער זאגט אז ס'איז א מין אכזריות אויסצונוצן די מאמע'ס רחמנות צו איר קענען כאפן. ווייל די קינדער זענען נאך שוואך, קענסטו זיי גרינג כאפן, אבער די מאמע געווענליך קען שנעל אוועקפליען. אבער יעצט האסטו א געלעגנהייט צו כאפן די מאמע, ווייל זי איז דא מיט די קינדער.
זייער שיין, איך האב זייער ליב דעם רמב"ן - ס'איז עפעס וואס איך האב נישט געכאפט פריער.
אין אנדערע ווערטער קען מען זאגן: וויאזוי צו דיעלן מיט די בעל חי אז מ'זאל קענען עסן זיין פלייש אדער זיין אייער. מער אזוי ווי ווי מ'דילט מיט די סטעפ פון כאפן די בעל חי.
---
קומט אויס אז ס'איז דא זיבעציג מצוות אין דעם ספר - אכט עשין און צוויי און זעכציג לאוין. רוב זאכן איז וואס מ'טאר נישט עסן און נישט בועל זיין.
---
"הפלאה" מיינט זאכן וואס דער מענטש לייגט צו איסורים אויף זיך דורך זיינע נדרים אדער שבועות. "אפלאה" טייטש מפריש זיין - כאילו ער נעמט זאכן ארויס פון זיין תחום דורך א ווארט. ס'איז רילי הלכות פראמיסעס - אלע סארט פראמיסעס וואס א מענטש טוט מיט זיין דיבור.
- הלכות שבועות
- הלכות נדרים
- הלכות נזירות - ווען א מענטש זאגט הריני נזיר און ער ווערט נזיר אויף געוויסע זאכן
- הלכות ערכין וחרמין - ווען מ'מקדיש געוויסע זאכן באופן ערכין וחרמין
דאס איז נישט ממש אן איסור, אביסל פאסט נישט אזוי גוט אריין אין די זאכן וואס זאגט אז עס איז אסור. מער אזוי ער זאגט צו עפעס פאר הקדש. אבער עס איז מפריש פון זיך - ער גיט עס פאר הקדש, עס איז מוקדש.
---
איין עשה און פיר לא תעשה.
שבועות - ווען מ'זאגט אויף זיך "איך וועל נישט" אדער "איך וועל יא"
נדרים - מ'זאגט די זאך זאל זיין אסור אויף מיר, די זאך אויף די זאך, וועלכע צו עזה ווי "הרי עלי" אדער "הרי זה"
1. מ'זאל נישט שווערן און נעמען דעם אייבערשטן'ס נאמען לשקר
2. און נישט נאר לשקר, אויך לשוא - טייטש פאר אן אומוויכטיגע זאך, אדער פאר א זאך וואס איז אבסורד, וכדומה
3. שלא לכפור פיקדון - מ'זאל נישט לייקענען מיט א שבועה אויף א פיקדון. ווי אזוי א מענטש האט א פיקדון און ער מאכט א שבועה אז ער האט עס נישט
4. מ'זאל נישט שווערן על כפירת ממון אז מ'איז נישט שולדיג ווען ס'איז נישט אמת
אז מ'זאל יא שווערן אין אייבערשטן'ס נאמען באמת.
ס'איז זייער א מצוה נדירה - איך האב נישט געהערט קיינמאל אז איינער זאל עס מקיים זיין, אבער ס'איז א גרויסע מצוה.
ס'איז דא וואס זאגן אז די מצוה פון "ובשמו תשבע" באמת האט דער רמב"ם נישט אריינגעברענגט אין ספר המצוות, אבער ס'איז דא פלעצער וואו ער דערמאנט עס יא אלס א וועג פון ווייזן אז מיר גלייבן אין אייבערשטן.
די ערשטע לא תעשה איז אז מ'זאל נישט שווערן אין דעם אייבערשטנ'ס נאמען לשקר, און נישט נאר לשקר, נאר אויך לשווא - דאס הייסט פאר אן אומוויכטיגע זאך, אדער פאר א זאך וואס איז אמת וכדומה.
די דריטע מצוה איז שלא לכפור בפיקדון - מ'זאל נישט לייקענען בשבועה אויף א פיקדון. אז א מענטש האט א פיקדון און ער מאכט א שבועה אז ער האט עס נישט, איז ער עובר אויף דער לאו. מ'זאל נישט שווערן על כפירת ממון, אז מ'איז נישט שולדיג ווען ס'איז נישט אמת.
דער נעקסטער איז א מצות עשה - אז מ'זאל יא שווערן אין דעם אייבערשטנ'ס נאמען באמת. אהא, זייער א מצוה נדירה, איך האב נישט געהערט קיינמאל אז איינער זאל עס מקיים זיין, אבער ס'איז א גרויסע מצוה.
ס'איז דא וואס זאגן אז די מצוה פון לשבע בשמו באמת האט דער רמב"ם נישט אריינגעלייגט אין הלכות יסודי התורה, אבער ס'איז דא פלעצער וואו ער דערמאנט עס יא, אלס א וועג פון ווייזן אז מ'גלייבט אין דעם אייבערשטן. באט ס'איז דאך א דין אין הלכות שבועות. אין א געוויסן זין אלעס קען מען אריינלייגן אין יסודי התורה, זייער אסאך זאכן, באט דאס באלאנגט צו הלכות שבועות, פארשטייט זיך אליין. איך זאג, די הארבקייט דערפון איז דער מחלל זיין שמו דורך א שבועה, אבער ס'איז דאך אויך טאקע יעדער אין שבועות. די גאנצע הלכות שבועות איז דאך אין די תורה, ס'האט אלץ א שייכות.
הלכות נדרים זאגט ער דריי מצוות, צוויי מצוות עשה און איין מצות לא תעשה.
די ערשטע מצוה איז שישמור מוצא שפתיו - אז אויב האט ער עפעס צוגעזאגט און ער האט געמאכט א נדר, זאל ער עס פאלגן און ער זאל טון ככל היוצא מפיו. און די לאו דערפון איז אז ער זאל נישט יחל דברו - ער זאל נישט מאכן זיין ווארט אויף חולין דורך זאגן אז מיינע ווערטער איז גארנישט ווערד און ס'איז אומזיסט.
דערנאך איז דא א מצות עשה אז אויב האט מען יא געמאכט א נדר אדער א שבועה, זאל מען באופן וואו מ'זאל מאכן התרת נדרים, זאל מען עס טון. ווי אזוי יודען אין הפרת נדרים וואס שטייט אין די תורה - ווי אזוי דער טאטע אדער דער מאן אדער דער בית דין איז מפר נדרים. בית דין שטייט נישט אין די תורה, סאו איך פארשטיי נישט פונקטליך וואס ער מיינט צו זאגן "שיהיו הפרת נדרים על פי דין התורה" - אפשר מיינט ער נאר דער טאטע און דער מאן. ס'איז דא א מצוה, דאס איז א מצות עשה, אז ס'איז דא אן אופן פון הפרת נדרים.
נזירות האט צען מצוות - צוויי מצוות עשה און אכט מצוות לא תעשה.
דער ערשטע דערפון איז אז דער נזיר זאל לאזן וואקסן זיין האר לאנג. און דער צווייטער מצוה איז ער זאל נישט אפשערן זיין האר - דאס איז דא פארקערט, איז דער עשה און די לא תעשה.
נאכדעם איז דא אפאר מצוות פון נישט טרינקען וויין אדער עניטינג וואס האט צוטון מיט טרויבן: איין מצות לא תעשה זאל נישט טרינקען וויין אדער א תערובת וויין אדער אפילו נאר די חומץ פון וויין. און נאכדעם עס איז דא אפאר וועגן פון עסן טרויבן - ווען ס'איז נאך פריש, טרויבן ווען איז ראזשינקעס, אדער די שאלעכטס פון טרויבן, אדער די גרעינים - די זרע פון די טרויבן.
און האבן דא נאך צוויי איסורים פון טומאה - ער זאל נישט מטמא זיין דורך אריינגיין אין די אוהל המת, אדער סיי וועלכע אנדערע וועג פון מטמא ווערן מיט א מת.
און האט מען דא א מצוה אז דער נזיר זאל זיך גלח זיין ווען ער ענדיגט זיינע נזירות, אדער ווען זיינע נזירות ענדיגט זיך דורך דעם וואס ער האט זיך מטמא געווען וואס ענדיגט זיך אויף זיינע נזירות - דארף ער זיך גלח זיין ווען ער ברענגט די קרבנות.
די נעקסטע איז הלכות ערכין וחרמים - וואס מיר האבן געלערנט מיט אונזער סדר פון ויקרא, האבן געלערנט נעכטן די מצוות.
זאגט ער, ס'איז דא זיבן מצוות - פינף עשה און צוויי לא תעשה, וזהו פרטן:
איינס איז לדון בערכי אדם כמו שמפורש בתורה - אויב א מענטש זאגט ערך אדם, ער איז מקדיש ערך אדם, דאס איז א מצות עשה שידין ערכי אדם. און די זעלבע זאך ערך בהמה - א מענטש איז מקדיש דער ווערט פון א בהמה. די נעקסטע איז אויב א מענטש איז מקדיש דער ערך פון א הויז. די פערטע מצוה איז לדון אויב איינער איז מקדיש דער ערך פון א שדה. די פינפטע מצוה איז אויב איינער איז מחרים - עס איז חרם.
און נאכדעם איז דא צוויי לאוין וואס מען זאל נישט טון מיט א חרם: מען זאל נישט פארקויפן א פעלד אדער א זאך וואס איז חרם, און מען זאל עס נישט אויסלייזן.
קומט אויס אז אין ספר הפלאה איז דא פינף און צוואנציג מצוות - צען עשה און פופצן לא תעשה.
---
איצט גייען מיר צו ספר זרעים - די הלכות וואס האט צו טון מיט געוויקסן.
דער רמב"ם נעמט דא זיבן קאטעגאריעס, זיבן מסכתות אזוי ווי: הלכות כלאים, הלכות מתנות עניים - צדקה וואס מען דארף געבן פאר עניים, תרומות וואס מען דארף געבן פאר די כהנים, מעשרות וואס מען דארף געבן פאר די לוויים, מעשר שני און נטע רבעי זענען צוויי מיני זאכן וואס דער מענטש אליין עסט און ער דארף עס נאר עסן אין ירושלים, בכורים און שאר מתנות כהונה שבגבולין וואס איז די גייד פאר אידן אויך אין דרויסן פון ירושלים וואס זיי דארפן צאלן מיט די ערשטע געוואקסן פון די פעלד און אזוי ווייטער, אדער די ערשטע געוואקסן פון זייער בהמה - יא, ראשית הגז און אלע די זאכן - און נאכדעם די הלכות פון שמיטה און יובל.
אין הלכות כלאים איז דא פינף מצוות לא תעשה:
איינס, מען זאל נישט איינזייען זרעים כלאים. און די צווייטע איז מען זאל נישט איינזייען תבואה או ירק בכרם - מען זאל נישט איינזייען זרעים אין א כרם. די דריטע מצוה איז שלא להרביע בהמה כלאים - מען זאל נישט צוזאמשטעלן בהמה מין שאינו מינו. די פערטע מצוה איז מען זאל נישט טון א מלאכה מיט כלאי בהמה כאחד - מען זאל נישט נעמען צוויי מיני בהמות און מאכן ארבעטן צוזאמען. און די פינפטע איז מען זאל נישט אנטון בגדים וואס איז א צוזאמגעמישטע פון צוויי מינים.
סאו בייסיקלי האסטו דא דריי סארט כלאים: כלאי זרעים, כלאי בהמה, און כלאי בגדים. די זרעים האבן צוויי מצוות - זריעה און כרם. און די בהמה האט אויך צוויי מצוות - וואס איז נישט מרביע זיין און נישט צוזאמארבעטן. דו קענסט זאגן אז ס'איז דא צוויי מינים: ס'איז דא ווען זיי ווערן איינס, און ס'איז דא ווען זיי ווערן נישט איינס אבער דו ארבעטסט מיט זיי אויף איינמאל. און די איסור אין א כרם איז ענליך אזוי ווי שלא לעשות מלאכה בכלאים - וואס ס'ווערט נישט איינס, אבער די איסור איז פארן האלטן זיי צוזאמען.
דאס איז די זאכן וואס זענען מתנות עניים. מיר האבן דא דרייצן מצוות - זיבן עשה און זעקס לא תעשה, וזהו פרטן:
די ערשטע איז די מצות עשה אז מ'זאל איבערלאזן פאה, און די לא תעשה דערפון איז אז מ'זאל נישט אוועקנעמען די פאה - די עק פון די פעלד.
נאכדעם נאכאמאל אן עשה מיט א לא תעשה - יא איבערלאזן לקט, דאס וואס מ'האט איבערגעלאזט ביים צוזאמנעמען, און מ'זאל עס נישט צוזאמנעמען, מ'זאל עס נישט אהיימנעמען, מ'זאל עס טאקע לאזן.
און אויך עוללות האט צוויי - מ'זאל איבערלאזן די עוללות, די קליינע געהענגלעך פון טרויבן, און מ'זאל עס נישט אפשניידן און אהיימנעמען.
אזוי אויך פרט האט אן עשה מיט א לא תעשה - מ'זאל עס לאזן און מ'זאל עס נישט אהיימנעמען.
אזוי אויך שכחה - מ'זאל עס לאזן און מ'זאל עס נישט נעמען צו זיך.
און די עלפטע מצוה איז אז מ'זאל געבן מעשר פאר אן עני - מעשר עני. דאס איז די מעשר וואס מ'דארף געבן פאר אן עני וואס האט א שיעור, מעשר.
און מ'האט דא אן עקסטערע מצוה אן א שיעור - אז ווען ס'קומט צו דיר אן עני, זאלסטו אים געבן וויפיל דו קענסט אים געבן. און מ'האט דא א לא תעשה אז דו זאלסט זיך נישט מתאכזר זיין און זיך צוריקהאלטן פון אים געבן.
ס'איז אינטערעסאנט - ס'איז אמת אז די אלע זענען מתנות עניים, אבער ס'איז אינטערעסאנט אז דער רמב"ם האט געכאפט די קאטעגאריעס: פאה, לקט, שכחה, סתם צדקה - דאס איז אלץ איין גרופע מצוות, איין סארט מצוות, ס'האט איין נאטור כביכול.
אין הלכות תרומות איז דא אכט מצוות - צוויי עשה און זעקס לא תעשה, און דאס זענען זיי:
די ערשטע מצוה איז צו געבן תרומה גדולה - די ערשטע תרומה וואס מ'געבט פאר די כהן. און נאכדעם אז מ'זאל געבן די תרומה וואס ווערט גערופן מעשר - תרומת מעשר, אז דער לוי געבט תרומה פאר די כהן פון זיין מעשר. אה, די תרומה פון די מעשר. סאו דו וואלסט געקענט לייגן אין הלכות מעשרות, אבער ס'איז תרומה - ס'איז די לוי'ס תרומה. ס'גייט פאר די כהן.
די דריטע מצוה איז אז מ'זאל עס טון אויפ'ן סדר - שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה. און מען זאל עס טון לויט די סדר, אז קודם תרומה און נאכדעם מעשרות.
ווייטער, אז א זר זאל נישט עסן תרומה. נישט נאר אזוי, נאר אויך אפילו איינער וואס האט א שייכות צו א כהן - ווייל ער איז א תושב פון א כהן אדער א שכיר פון א כהן - טאר אויך נישט עסן תרומה. אויך האט א ערל, אפילו א כהן, טאר נישט עסן תרומה. און אויך האט א כהן וואס איז טמא טאר נישט עסן תרומה. און אויך האט א ווייב פון א כהן וואס איז א חללה - ס'איז נעכטן געווען אז א כהן וואס איז א חלל איז אויס כהן - אבער אפילו א חללה כהנת אדער א טאכטער פון א כהן א חללה טאר נישט עסן תרומה און נישט די חלק פון די קדשים וואס כהנים עסן.
הלכות מעשר האט איין מצות עשה - אז מען זאל מפריש זיין מעשר ראשון, יעדע איינציגע יאר זאל מען אראפנעמען דעם מעשר און עס געבן פאר די לויים.
און יעצט קומט הלכות מעשר שני און נטע רבעי, און דעם האט מען ניין מצוות - דריי עשה'ס און זעקס לא תעשה'ס, און דאס זענען זיי:
איינס, צו אפשיידן מעשר שני.
די צווייטע איז מען זאל נישט נוצן די געלט פון מעשר שני פאר אנדערע צרכים נאר פאר די צרכים פון אכילה, שתיה, וסיכה - אבער נישט טפל למאכל, אבער יא. אזוי ווי דער רמב"ם זאגט, למאכל מיינט וואס איז נישט צורך חיי נפש און נישט א חלק פון די גופנ'דיגע נוץ.
די דריטע, מען זאל נישט עסן די מעשר שני בטומאה. און איינס נאכדעם איז אן ענליכע זאך - מען זאל עס נישט עסן ווען מען איז אן אונן, ווען מען איז באוויינט גלייך פאר קבורה.
יעצט האט ער דריי מצוות פון נישט עסן מעשר שני אין אנדערע ערטער ווי אין ירושלים, אבער ס'איז צעטיילט אין דריי: מעשר שני פון דגן - פון תבואה, מעשר שני פון וויין, און מעשר שני פון אויל.
און נאכדעם איז דא אז די וואס וואקסט די פערטע יאר איז קודש. לגבי וואס איז עס קודש? אז ס'האט א דין אזויווי מעשר שני - אז די בעלים עסן עס אין ירושלים.
און די ניינטע מצוה איז אז ווען מען ברענגט מעשר שני קיין ירושלים, איז דא א מצוה אז מען זאל זאגן וידוי. וידוי מעשרות איז די דריטע יאר - וואס מען זאגט "בערתי הקודש מן הבית" וכו'.
יעצט קומט הלכות בכורים מיט אנדערע מתנות כהונה וואס איז אויך נוהג בגבולין.
זאגט דער רמב"ם אז דאס איז ניין מצוות - אכט עשה און איין לא תעשה, וזהו פרטן:
אז מ'זאל אפשיידן ביכורים - די ערשטע געוואקסענע זאכן - און ארויפטראגן צום מקדש, און דער כהן זאל עס עסן נאר אין ירושלים.
יעצט קומט הלכות ביכורים מיט אנדערע מתנות כהונה, וואס איז אויך נוגע אין די גבולים. זאגט דער רמב"ם, דאס איז ניין מצוות - אכט עשה'ס און איין לא תעשה.
די פרטים: אז מ'זאל אפשיידן ביכורים, די ערשטע געוואקסענע זאכן, זיי ארויפברענגען צום מקדש, און דער כהן זאל דאס עסן נאר אין ירושלים. און די לאו איז מ'זאל נישט עסן אינדרויסן פון ירושלים. מ'זאל קורא זיין אליין, מ'זאל רופן שיין ביכורים - לכאורה מיינט דאס וידוי ביכורים, די הגדה וואס מ'זאל געזאגט.
נאכדעם האט מען געזאגט נאך מתנות כהונה. וואס זענען די אנדערע מתנות כהונה? מ'זאל אראפנעמען א שטיקל פון די טייג, אראפנעמען די ערשטע געוויסע חלקים פון די בהמה - זרוע, לחיים וקיבה, און די ערשטע ביסל פון די האר ווען מ'שניידט אפ די צמר, און די בכור פון די בהמה.
און מ'דארף נישט דווקא געבן די בהמה אליין, מ'זאל קענען געבן די פדיון. איז א מצוה צו מאכן די פדיון, אדער איז עס מ'קען מאכן פדיון? ביידע. ער מאכט צוויי מצוות. מ'קען געבן די בכור אליין? דו רעדסט וועגן בכור אדם. בכור אדם פון א מענטש - א מענטש קען מען נישט געבן, דער כהן עקסעפט עס נישט. ער זאגט טאקע "מביא הוא שתים", אבער ער עקסעפט נישט אז מ'זאגט "נעם מיין זון".
פטר חמור איז יא דא ביידע אפשענס. פטר חמור געבט מען אויך די פדיון פאר'ן כהן, אדער דער כהן קען דאך נישט - א חמור איז דאך א בהמה טמאה. אויב וויל מען נישט פודה זיין, דארף מען עס הרג'ענען דורך עריפה.
---
הלכות שמיטה ויובל האט 22 מצוות: ניין עשה'ס און דרייצן לא תעשה'ס.
די ערשטע איז די עשה, אז מ'זאל לאזן רוען די ערד, מ'זאל מאכן שבת הארץ, מ'זאל לאזן רוען די ערד בשביעית. און נאכדעם איז דא פארשידענע לא תעשה'ס פון נישט ארבעטן: איינס איז מ'זאל נישט ארבעטן אויף די ארץ, אויף די ערד, מ'זאל נישט ארבעטן די עבודת האילן, בעסער מאכן די אילן. מ'זאל נישט אפשניידן די געוויקס וואס וואקסט אליין.
וואס שטייט די אנדערע לשון? די מצוה איז געשטאנען נישט לקצור כדרך שקוצר בכל שנה - עס שטייט כנגד הקוצרים און כנגד הבוצרים. דאס מיינט אז מען זאל נישט טון ווי די קוצרים טוען און וואס די בוצרים טוען. מען טאר שניידן, דאס איז נישט די שניידן - מען טאר עס נאר נישט נעמען פאר זיך אליין. די ווארט איז אז מען זאל נישט נעמען קעגן דאס וואס אנדערע מענטשן טוען.
די זעקסטע מצוה פון די קאטעגאריע: וואס עס וואקסט יא זאל מען משמט זיין, דאס הייסט מען זאל עס איבערלאזן פאר די עניים און פאר די חיות. און די זעלבע זאך זאל מען טון מיט די געלט - אז מען זאל משמט זיין די הלוואות. און נאכדעם איז דא א לאו אויף דעם משמט זיין די הלוואות, אז מען זאל נישט גיין און תובע זיין פון די לווה. און נאכדעם איז דא א לאו אז אפילו א מענטש ווייסט אז די געלט גייט ווערן שמיטה, זאל ער זיך נישט צוריקהאלטן פון בארגן פאר שנת השמיטה.
די צענטע מצוה איז אז מען זאל ציילן די יארן כדי אנצוקומען צו יובל. און נאכדעם די עלפטע מצוה איז אז ווען עס קומט די יאר יובל זאל מען מקדש זיין די יאר און עס ערקלערן אלס יובל. און די נעקסטע מצוה איז אז אין די יום כיפור פון יובל זאל מען תוקע זיין בשופר און מודיע זיין אז עבדים גייען ארויס לחפשי. און אז אין די יאר פון יובל זאל מען נישט ארבעטן אויף די פעלד.
און אזוי ווי עס איז געשטאנען לגבי שמיטה איז אויך דא אן עקסטערע מצוה פון נישט אפשניידן די ספיחים, מען זאל נישט אפשניידן די טרויבן כנגד הבוצרים.
די מצות עשה ליטול גאולה לארץ - אין די יאר פון יובל זאל מען געבן גאולה לארץ, דאס הייסט מען זאל לאזן די פראפערטיס וואס מען האט פארקויפט זאלן צוריקגיין צו די אריגינעלע בעלים. דאס ווערט אנגערופן מיט די שדה אחוזה און שדה מקנה.
י"ז איז די זעלבע זאך אויף אן אופן לאו, אז מען זאל נישט פארקויפן די ארץ לצמיתות, נאר עס טון באופן אז עס גייט צוריק ביי יובל.
און נאכדעם איז דא דין בתי ערי חומה. און דאס גייט צוריק אין מצות י"ט אז שבט לוי זאל נישט נעמען קיין חלקים אין ארץ ישראל, נאר באקומען ספעציעלע ערי מתנות.
ס'איז אינטערעסאנט, ער לייגט עס אריין אין די קאטעגאריע וואס איז אויך ענליך צו דעם - אז א שדה אחוזה איז אזויווי א פעלד וואס באלאנגט נישט פאר דיר, און אויך גאנץ ארץ ישראל באלאנגט נישט פאר די לוויים.
שבט לוי נעמט אויך נישט קיין חלק בביזה ווען מ'נעמט איין ארץ ישראל אדער ווען מ'גייט ארויס אין מלחמות און מ'באקומט רויב. אבער אויסער דעם וואס די לוויים באקומען נישט, איז דא וואס זיי באקומען יא - זיי באקומען ערים לשבת, זיי באקומען שטעט און די מגרש לעבן די שטעט. און די מגרש טאר מען נישט פארקויפן, נאר זיי קענען עס אייביג גואל זיין, "לא ימכר לצמיתות".
ס'איז נישט דא די דין אז געווענליך ביי א שטאט גייט עס צוריק, ס'ווערט עס חלוט נאך א יאר אדער וואטעווער די הלכה איז, אבער בתי ערי חומה - משא"כ די לוויים האבן "גאולת עולם תהיה ללוים". לכאורה דאס איז די ריזן פארוואס די גאנצע זאך קומט אריין, ווייל די שטעט פון די לוויים האבן א ספעציעלע דין לגבי די דינים פון גאולה פון יובל און די זאכן.
איז די ספר האט 76 מצוות.
---
לאמיר גיין צום ספר עבודה. די ספר עבודה האט ניין קאטעגאריעס, ניין מסכתות:
- הלכות בית הבחירה - די הלכות פון בית המקדש
- הלכות כלי המקדש און די עובדים אין בית המקדש - די כהנים וואס טוען די עבודה אין בית המקדש
- די הלכות פון ווער מעג און וויאזוי מען מעג קומען אין בית המקדש
- די הלכות איסורי מזבח - וואס מ'טאר נישט מקריב זיין אויפ'ן מזבח
- די הלכות פון וויאזוי מ'איז מקריב געוויסע קרבנות
- די הלכות פון תמידין ומוספין - דאס זענען די קרבנות ציבור וואס מ'איז מקריב אייביג
- הלכות פון זאכן וואס זענען פסול וואס מ'טאר זיי נישט ברענגען פאר א קרבן, א זאך וואס ווערט פסול דורך פעמים וואס מיר וועלן זען
- הלכות עבודת יום הכיפורים - די עבודה פון יום כיפור
- און נאכדעם הלכות מעילה - ווען איינער האט הנאה פון קדשים
---
הלכות בית הבחירה האט זעקס מצוות - דריי עשין און דריי לא תעשין.
די ערשטע מצוה איז אז מ'זאל בויען א בית המקדש, "ועשו לי מקדש". דאס איז אן אייבערשטער'ס זאך, אונז דארפן טון.
די צווייטע מצוה איז א לאו, אז מ'זאל נישט בויען די מזבח באופן גזית, דאס הייסט געשניטענע שטיינער. און מ'זאל נישט ארויפגיין אויף די מזבח במעלות, נישט מאכן קיין טרעפ, נאר מאכן א כבש.
מצוה לירא מן המקדש - מ'זאל זיך אויפפירן מיט א יראה אין מקדש.
און מ'לערנט ארויס צוויי מצוות פון שמירת המקדש: איינס, אז מ'זאל אפהיטן די מקדש, די כהנים זאלן שטעלן שומרים, שומרי המקדש. און אז מ'זאל זיך נישט צוריקהאלטן פון שמירת המקדש, "ולא ישביתו את עבודתי", אז ס'זאל נישט זיין א שביתה.
---
הלכות כלי המקדש והעובדים בו - די הלכות פון די כלי המקדש און די הלכות פון די עובדי המקדש. דאס האט פערצן מצוות - זעקס עשין און אכט לאוין.
וזהו פרטן:
שמן המשחה: לעשות שמן המשחה - מ'זאל מאכן א שמן המשחה, און מיט דעם גייט מען שמירן די עובדים און די כלים. און די שמן המשחה מעג מען נאר מאכן פאר קודש, מ'זאל נישט מאכן כמותו - די נעקסטע לאו איז "שלא לעשות כמותו". און א זר זאל זיך נישט שמירן דערמיט באופן שאינו ראוי, ס'איז נישט די מצוה.
קטורת: די זעלבע זאך איז מיט קטורת, אז מ'זאל נישט מאכן אזויווי די קטורת. די נעקסטע מצוה איז אז מ'זאל נישט מקטיר זיין אויף די מזבח הזהב קיין שום זאך אויסער די קטורת וואס מ'דארף דארט מקטיר זיין.
ארון: די נעקסטע מצוה איז אז די ארון ווען מ'טראגט עס - אינטערעסאנט, מ'טראגט עס אין מדבר אדער נאך מצות, ווען מ'דארף עס טראגן - ווען מ'דארף טראגן די ארון, זאל מען עס אייביג טראגן על הכתף, דרך כבוד דארף מען עס טראגן. און אז די בדים וואס ליגט אין די ארון, וואס ס'איז געמאכט געווארן כדי מ'זאל עס קענען טראגן, זאל אייביג בלייבן דארטן, מ'זאל עס נישט אוועקנעמען.
עבודת הלויים: די נעקסטע מצוה איז אז די לוי זאל טון עבודה אין מקדש. און די נעקסטע מצות לא תעשה איז אז קיינער זאל נישט אריינגיין אין די צווייטנ'ס טעריטאריע אין די מלאכת המקדש, דאס הייסט אז די כהן זאל נישט טון די עבודה פון די לוי אדער פארקערט.
מקדש זיין כהנים: און די צענטע מצוה איז מ'זאל מקדש זיין די כהנים לעבודה, ס'טייטש לכאורה מיט די שמן המשחה.
משמרות ברגלים: די עלפטע מצוה איז אז אלע משמרות זאלן זיין אייניג ברגלים - ס'טייטש א גאנץ יאר איז דא אנדערע משמרות האבן די רעכט פאר יענע טאג, אבער אין רגלים האבן אלע די זעלבע רעכט.
בגדי כהונה: און די נעקסטע מצוה איז אז דער כהן זאל גיין בגדי כהונה ביי די עבודה. די דרייצנטע מצוה איז מ'זאל מאכן די מעיל באופן אז עס זאל זיך נישט קורע זיין, מ'זאל נישט קורע זיין די מעיל. און די חושן זאל זיך נישט רירן פון די אפוד, און עס זאל זיין איינס לעבן די אנדערע באהאפטן.
---
און יעצט, הלכות ביאת המקדש. די הלכות פון קומען אין בית המקדש האט פופצן מצוות - צוויי עשה און דרייצן לא תעשה.
וואס זענען זיי? בפנים וויאזוי דער כהן זאל נישט אריינקומען אין דעם בית המקדש:
- ער זאל נישט אריינקומען אין שיכור
- ער זאל נישט אריינקומען מיט צולאזטע לאנגע האר
- ער זאל נישט אריינקומען מיט צוריסענע קליידער
- ער זאל נישט אריינקומען סתם סיי ווען, נאר ווען ער דארף אריינקומען
און יעצט, די נעקסטע מצוה איז אז דער כהן זאל נישט ארויסגיין פון די מקדש בשעת די עבודה.
טומאה: יעצט איז דא א מצות עשה אז די טמאים זאל מען פארשיקן, און די מצות לא תעשה דערפון איז אז דער טמא זאל נישט קומען אין בית המקדש. און ווער נאך טאר נישט - דער בעצם טהור האט ער זיך שוין גערייניגט, אבער ער איז נאך נישט טהור, ווייל עס איז נאך נישט געווען אן ערב שמש, ווייל די זון איז נאך נישט אונטערגעגאנגען.
קידוש ידים ורגלים: א עובד, דער וואס טוט די עבודה אין בית המקדש, האט מקדש זיין ידיו ורגליו.
בעלי מומים: און די נעקסטע מצוה, דריי זענען בעלי מומים: אז דער בעל מום זאל נישט אריינגיין אין דער שטח פון קודש, ביי די היכל און דער מזבח, און דער בעל מום זאל נישט טון די עבודה, און אפילו א בעל מום עובר וואס האט נאר א שוואכע מום וואס גייט אריבער, טאר אויך נישט טון די עבודה.
זר: און די פופצנטע מצוה איז אז א זר זאל נישט טון די עבודה.
---
און יעצט גייען מיר לערנען הלכות איסורי מזבח. און דאס האט פערצן מצוות - פיר עשה און צען לא תעשה.
וזהו פרטן: אז אלע קרבנות זאל מען מקריב זיין תמימים, גאנצע קרבנות. און די פארקערטע לאו דערפון איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין א בעל מום.
און דער בעל מום טאר מען נישט - וואס זאל מען נישט טון מיט א בעל מום? ער איז נישט מקריב זיין, נישט שעכטן, נישט שפריצן, נישט מקטיר זיין זיין חלב.
אלע קרבנות זאלן מקריב זיין תמימים, גאנצע קרבנות, און די פארקערטע, די לאו דערפון איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין בעלי מומים.
מ'זאל נישט מקריב זיין א בהמה וואס האט א מום, א בעל מום זאל מען נישט מקריב זיין, אפילו א קרבן וואס א גוי שיקט. מ'זאל נישט מאכן א מום אין קדשים וואס מ'האט שוין מקדש געווען. מ'זאל אויסלייזן קדשים וואס איז געווארן פסול, מיט אנדערע ווערטער, עס האט באקומען א מום.
אין בהמות וואס מ'איז מקדש האט עס א געוויסע צייט, וואס דאס איז מיום השמיני, פארדעם הייסט עס מחוסר זמן, זאל מען נישט מקריב זיין.
מצוה י"א איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין אתנן ומחיר, און י"ב איז אז מ'זאל נישט מקריב זיין שאור ודבש. און נאכדעם איז דא א עשה מיט א לא תעשה אז מ'זאל זאלצן די קרבן, און אז מ'זאל נישט מקריב זיין אן זאלץ.
---
הלכות מעשה הקרבנות האט דריי און צוואנציג מצוות, צען עשה און דרייצן לא תעשה. וואס זענען די פרטים? וויאזוי מען טוט און וויאזוי מען מאכט יעדע קרבן. מיט אנדערע ווערטער, אויב איינער ווייסט נישט וויאזוי מען מאכט א קרבן עולה, זאל ער קוקן אין הלכות מעשה הקרבנות. נישט אז מ'זאל מאכן א קרבן עולה, נאר ווער עס דארף מאכן, דארף וויסן וויאזוי. און די זעלבע זאך חטאות וכו'.
די קרבנות גייען על הסדר. די עולה איז דא א מצוה וואס איז דא צו מאכן על הסדר, און נישט עסן די בשר העולה, דאס איז איינע פון די פרטים פון די עולה - מען טאר נישט עסן.
די זעלבע זאך חטאת, סדר החטאת, וואס מיינט לכאורה אויך די זעלבע זאך - לעשות את החטאת כמעשהו, און נישט עסן פון א חטאת הפנימית. סתם געווענליכע חטאות עסט מען יא, אבער ס'איז דא חטאות הפנימיות וואס זיי טאר מען נישט עסן. חטאת העוף טאר מען נישט מבדיל זיין.
נאכדעם איז דא א מצוה פון אשם, און די דריטע סדר האשם. נאכדעם איז דא א מצוה אז די סדר קדשי קדשים, וואס מיינט חטאת און אשם בעיקר, זאלן זיי עסן במקדש, און נישט עסן חוץ לעזרה. דאס איז עד כאן קדשי קדשים.
יעצט קען מען לערנען פון קדשים קלים. קדשים קלים מיינט א שלמים. ס'איז דא א סדר וויאזוי עס מקריב צו זיין, דאס איז א מצוה. ס'איז דא א לאו אז מ'זאל נישט עסן קדשים קלים קודם זריקת דמים, מ'דארף ווארטן אז מ'זאל מאכן די זריקה.
יעצט גייט מען צו א מנחה. מנחה האט א סדר המנחה. פרטים פון די סדר המנחה: א מנחת חוטא לייגט מען נישט קיין שמן. ביי א חוטא האבן מיר עס שוין געזען, אבער יעצט רעדט מען פון די מנחת חוטא, א מנחה וואס קומט פאר א חטא, לייגט מען נישט קיין שמן, און לייגט מען נישט קיין לבונה.
נאכדעם, ווען מ'ברענגט א מנחה עסט מען עס נישט, ווערט עס כלל א חמץ פון תנור, באקן די מנחה חמץ. און כהנים, ס'איז א מצות עשה פאר די כהנים צו עסן שירי המנחות. נאכדעם איז דא א מצות עשה פאר די כהנים צו עסן - אזויווי די כהנים זאלן עסן די קדשי קדשים, יעצט איז א מצוה אז די מנחות זאלן זיי אויך עסן.
די מצות עשה איז אז ווער ס'מאכט א נדר אדער א נדבה זאל עס ברענגען תיכף, מצות עשה ברגל ראשון, און די לאו איז אז מ'זאל נישט מאחר זיין די נדרים און נדבות אדער אנדערע זאכן וואס מ'איז חייב, וואטעווער די שיעור פון איחור איז.
מצוה כ' איז אז אלע קרבנות זאלן מקריב זיין אין די בית הבחירה, אפילו קרבנות חוץ לארץ. און די לאוין פון דעם איז נישט שחט'ן חוץ לעזרה, נישט מקריב זיין חוץ לעזרה.
דאס איז עד כאן הלכות מעשה הקרבנות.
---
יעצט קען מען זען הלכות תמידין ומוספין, וואס דאס איז קרבנות וואס מ'איז מקריב יעדן טאג, תמיד יעדן טאג, און מוסף פון שבת און יום טוב. ס'איז דא ניינצן מצוות פון דעם, אכצן עשין און איין לאו.
א', געבן צוויי כבשים יעדן טאג עולות, איינס אינדערפרי און איינס ביינאכט. ב', מאכן אן אש על המזבח יעדן טאג. לאו איז לא תכבה, איינער עוסק עס צו האלטן, אויסלעשן די פייער, לא תכבה. מצוה ד' איז תרומת הדשן, מצוה ה' איז קטורת סמים יעדן טאג, מצוה ו' איז אש התמיד פון יעדן טאג, מצוה ז' איז מנחת חביתין פון יעדן טאג.
מצוה ח' איז מוסף פון שבת, צוויי כבשים. מצוה ט' איז לחם הפנים וואס מ'מאכט שבת. מצוה י' איז מוסף פון ראש חודש. י"א איז מוסף פון פסח. י"ב איז עומר התנופה וואס מ'טוט די צווייטע טאג פסח.
י"ג איז די ציילן ספירת העומר. דאס איז איין מצוה וואס עמטליך באלאנגט עס אין ספר זמנים, וואס איז שטייט דא. ווער ס'וועט זען, דאס איז אינטערעסאנט - מ'קען לערנען די גאנצע ספר זמנים און נישט וויסן וועלכע ספירת העומר, מ'דארף זוכן אין רמב"ם וועלכע ספירת העומר.
דער רמב"ם לייגט עס אריין אז ס'איז מקושר צו די הקרבת העומר, די ציילן פון די הקרבת העומר, ס'איז א סניף אין די מצוה פון הקרבת העומר. אבער למעשה דער רמב"ם, מ'געדענקט אז דער רמב"ם האט צעטיילט אלע זאכן וואס מ'טוט אין די מקדש און וואס מ'טוט נישט אין די מקדש, ער האט צעטיילט. און דער רמב"ם האלט די פירוש אז ס'איז דא א מצוה אפילו בזמן הזה בדרך הרמז צו ציילן ספירת העומר, אפילו ס'איז נישט קיין קרבן עומר. און אבער כל זה, ס'שטייט גלייך דא, וואס איז לכאורה נישט די ריכטיגע פלאץ פון די דעת עצמו, מ'דארף זוכן א סוד אינדערהיים.
י"ד איז די מוסף פון שבועות, ט"ו איז די שתי הלחם פון שבועות וואס קומט מיט די קרבנות וואס קומט מיט זיי, ט"ז איז די מוסף פון ראש השנה, י"ז איז מוסף פון סוכות, י"ח איז מוסף פון יום כיפור, י"ט איז מוסף פון חג, און כ' איז מוסף פון שמיני עצרת, וואס איז א רגל בפני עצמו.
---
יעצט איז דא הלכות פסולי המוקדשין. פסולי המוקדשין איז וואס מ'טוט מיט געוויסע מוקדשין שנפסלו אדער שנפל בהן מום. דא אין דעם איז דא צוויי עשין און זעקס לאוין.
א' איז נישט עסן קודשים שנפסלו, אויכעט נישט עסן בעל מום, ג' נישט מאכן נותר, ד' נישט עסן נותר, ה' נישט עסן קודשים שנטמאו - דאס איז נאך א וועג וויאזוי ס'קען ווערן פסול, און ו' וויאזוי א טמא'נער מענטש זאל נישט עסן קודשים. ז' איז פארברענען נותר, ח' איז פארברענען טמא.
דער רמב"ם האט ליב צו זאגן א טמא, אדם שנטמא, א מענטש איז א טמא. ס'איז נישטא אזא זאך א מענטש איז טמא, וואס הייסט א מענטש איז טמא? ס'איז נישטא אזא זאך. א מענטש איז א דבר טהור, מ'מאכט זיך אזוי טמא.
---
עבודת יום הכיפורים איז איין מצוה, מ'זאל טון די גאנצע סדר אזויווי עס שטייט - אין אכט בגדים, כוונות, וידוי, שליח ציבור, די גאנצע עבודה.
---
מעילה האט דריי מצוות, איין עשה און צוויי לא תעשה. וואס איז דאס? מצות עשה אז דער מועל זאל צאלן חומש מיט'ן קרן. אויב דער מועל זאל צולייגן א חומש? ער דארף צאלן וואס ער האט מזיק געווען קודש, וואס ער האט גענוצט, און חוץ פון דעם א חומש פון די קרן. דאס איז דער דין פון א מועל, אלס איין מצוה. און די לא תעשה איז נישט צו מעל זיין, און נישט צו נוצן קדשים.
---
קומט אויס 103 מצוות. א ריזיגע צאל! יעצט פארשטייסטו פארוואס ביז דערווייל איז דאס די מערסטע מצוות וואס מיר האבן געטראפן אין דעם ספר - 37 עשין און 66 לא תעשה'ס.
און דאס איז וואס אונז אידן לערנען נישט און זענען נישט אזוי קלאר אין די נושא פון קדשים, און מיר זענען א ריזיגע עם הארץ, און ס'איז א ריזיגע פראצענט פון מצוות זענען אין דעם.
---
דער ספר הקרבנות האט זעקס הלכות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, און הלכות תמורה.
הלכות קרבן פסח זאגט דער רמב"ם האט זעכצן מצוות, פיר עשה און צוועלף לא תעשה. און דאס זענען די פרטים:
איינס, די עשה אז מ'זאל שחט'ן א קרבן פסח בזמנו. מ'זאל עס נישט שחט'ן ווען מ'האט נאך חמץ. מ'זאל נישט לאזן די איברים זאלן ווערן פסול בלינה. מ'זאל שחט'ן א קרבן פסח שני אויב מ'האט פארפאסט די ערשטע.
מ'זאל עסן די בשר הפסח, זאל מען עסן בליל חמשה עשר מיט מצה ומרור. מ'זאל עסן אויך פסח שני, זאל מען טון די זעלבע זאך, אז בליל חמשה עשר פון חודש אייר זאל מען עס אויך עסן על מצות ומרורים.
זיין א לאו אז די קרבן פסח זאל מען נישט עסן נא ומבושל. און א לאו אז מ'זאל נישט ארויסנעמען פון די בשר הפסח אויסער פון די חבורה וואס עסט די קרבן פסח.
די ניינטע מצוה איז אז א משומד זאל נישט עסן פון די קרבן פסח. די נעקסטע איז אז א תושב אדער א שכיר וואס איז נישט פולקאם א איד זאל נישט עסן פון די קרבן פסח. און א ערל וואס איז נישט גע'מל'ט זאל נישט עסן פון די קרבן פסח.
ווייטער, אז מ'זאל נישט צוברעכן א ביין פון די קרבן פסח. די זעלבע זאך מיט פסח שני טאר מען נישט צוברעכן א ביין. און מ'טאר נישט איבערלאזן אז די קרבן פסח זאל ווערן נותר. און די זעלבע זאך מיט פסח שני טאר מען נישט איבערלאזן ביי די נעקסטע צופרי. און אויכעט פון חגיגת ארבעה עשר, די קרבן וואס מ'ברענגט אויסער די קרבן פסח, די קרבן חגיגת ארבעה עשר, טאר מען אויך נישט לאזן ביז די דריטע טאג פון פסח.
און יעצט קומט הלכות חגיגה, איז זעקס מצוות, פיר עשה'ס און צוויי לא תעשה'ס, און דאס זענען זיי:
איינס, אז מ'זאל ארויפקומען אין בית המקדש, מ'זאל זען לראות את פני ה'. די צווייטע איז אז מ'זאל ארויפקומען די שלש רגלים לחוג, מ'זאל טון מצות חגיגה. די דריטע מצוה איז אז מ'זאל זיך פרייען אין די ימים טובים. און ד', אז ווען מ'קומט ארויף זאל מען נישט ארויפקומען ריקם, מ'זאל נישט ארויפקומען אן קרבנות. ה', אז אויך דער לוי וואס האט נישט קיין אייגענע קרקעות זאל מען זיך נישט צוריקהאלטן פון אים משמח זיין, און מ'זאל אים געבן די מתנות כהונה ברגלים.
די זעקסטע מצוה איז אז חג הסוכות אין מוצאי שמיטה דארף דער מלך מקהיל זיין דעם עם.
דאס איז אין די ראנג פלעיס. איך ווייס נישט פארוואס זיי האבן עס געלייגט. איך פרעג נאר א קשיא, ודרך כבוד - איך זאג אז מ'גייט לייגן אין הלכות מלכים? אפשר אין הלכות קריאת התורה? איך ווייס נישט.
די רמב"ם האט געהאלטן אז ס'איז א דין אין חג הסוכות. ס'איז מער א דין אין חג הסוכות ווי א דין אין הלכות מלכים. באמת, ס'איז מתתיהו סוכות, but it's weird to think that it's a דין אין חג הסוכות.
ס'איז דאך וואס מ'דארף לערנען אינעווייניג די הלכה, און מ'דארף טראכטן וועגן דעם. די סוגיא פון די פלאץ פון יעדע זאך איז דא. אבער איך זאג, ווען דו לערנסט די הלכות האסטו מיט וואס צו ארבעטן, האסטו כלים מיט וואס צו טראכטן.
דער רמב"ם האט צוגעשטעלט מעשר און בכור ווייל זיי זענען איין גדר, כענין שכתוב - אזויווי דער פסוק זאגט, אז ס'איז דא מום אין ביידע, אין בכור און אין מעשר, "ככל חוקתיו עליו תעשה". שוין זעען מיר אז מעשר און בכור זענען איין קאטעגאריע. זעסט, ער ברענגט א ראיה.
דאס איז די סוגיא פון די פלאץ פון יעדע זאך. אבער דו זעסט אז דער רמב"ם האט געפילט אז ס'איז נישט קלאר. מ'האט געקענט פרעגן א הקהל, און אנדערע קשיות, איך ווייס נישט. אבער דאס איז געווען דעם רמב"ם'ס שוועריגקייט - שטייט דא הלכות בכורות, מיט אמאל קוקסטו אריין אינעווייניג, זעסטו אז ס'איז דא מעשר. ווייסטו וואס ער האט געדארפט טון? ער האט געדארפט לייגן א הלכות מעשרות, ער האט געדארפט מפריד זיין. אדער ער האט געדארפט הייסן הלכות בכורה ומעשר. זאגט דער רמב"ם: וויסן זאלסטו, בכור און מעשר האבן די זעלבע מעשים, זיי האבן די זעלבע דינים. נישט נאר זיי האבן די זעלבע דינים, נאר דער פסוק זאגט זייער דין אין די זעלבע ווארט - אז מיר זאלן קלערן אז דאס מיינט סיי בכורות סיי מעשרות, ממילא באלאנגט עס אין איין הלכה.
---
הלכות שגגות האט פינף מצוות עשה:
א' - אז א יחיד וואס האט געטון אן עבירה זאל ברענגען א קרבן חטאת וואס איז קבוע אויף זיין שגגה.
ב' - ווען ס'איז א מצב אז ער דארף ברענגען אן אשם, וואס ער איז לא נודע לו - ער ווייסט נישט אויב ער האט חוטא געווען ביז ער איז געוואויר געווארן - דארף ער ברענגען אן אשם תלוי עד שיודע לו. אשם תלוי איז נאר צייטווייליג. שפעטער ווען ער געפינט אויס, דארף ער ברענגען א חטאת אויך. ס'איז נישט פוטר אים, נאר ביז מ'איז מברר זיין ספק.
ג' - אזא איינער וואס איז שוגג אין מעילה, אדער גזילה, אדער שפחה חרופה, אדער כופר בפקדון, ברענגט אייביג אן אשם - דאס איז אן אשם ודאי.
ד' - אזא חוטא וואס איז עובר אויף געוויסע עבירות, האט א קרבן עולה ויורד - אז אן עשיר ברענגט א בהמה, און אן עני קען ברענגען אן עוף אדער עשירית האיפה. דאס איז קרבן עולה ויורד.
ה' - סנהדרין וואס האט געטון די עבירה פון נישט וויסן די הלכה און גע'פסק'נט שלא כהלכה, דארף ברענגען א קרבן, אויב ס'איז א טעות באחת מן החמורות.
---
הלכות מחוסרי כפרה האט פינף מצוות עשה. ס'טאטשט מענטשן וואס האבן נישט געטון אן עבירה אדער עפעס, נאר ס'פעלט זיי א כפרה - דאס איז זייער איינציגסטע פראבלעם, א סארט קרבן. זיי האבן נישט געטון קיין עבירה, אבער ס'פעלט זיי א כפרה.
ס'איז אינטערעסאנט - ס'איז דא מענטשן וואס זענען חוטא און זענען מחוסרי כפרה. אבער דא, זיי זענען נישט חוטא, זייער איינציגסטע פראבלעם איז זיי זענען מחוסרי כפרה. דער קאנטעקסט פון מחוסרי כפרה איז געווענליך אז מ'זאגט אז ס'איז דא טהרה, ס'איז דא שבעה נקיים, ס'איז דא טבילה, און נאכדעם איז דא אז איין לעוועל פון זיין טהרה איז דורך א כפרה אויך. ס'איז א סארט קרבן וואס מ'דארף ברענגען בתור טהרה, נישט בתור כפרה אויף א חטא.
זייער פשוט: אז א זב ווען ער ווערט נטהר דארף ער ברענגען א קרבן, די זעלבע זאך א יולדת ווען זי ווערט נטהר דארף זי ברענגען א קרבן, די זעלבע זאך א זבה ווען זי ווערט נטהר דארף זי ברענגען א קרבן, די זעלבע זאך א מצורע ווען ער ווערט נטהר דארף ער ברענגען א קרבן - און נאכדעם ווערן זיי טהור.
---
הלכות תמורה האט דריי מצוות - איינס עשה און צוויי לא תעשה:
איינס - אז מ'זאל נישט מאכן תמורה.
צווייטנס - אויב איינער האט יא געמאכט, איז די תמורה ווערט קדוש.
דריטנס - נאך א לא תעשה, מ'זאל נישט טוישן קדשים פון איין קדושה צו די צווייטע.
---
זאגט ער, ס'קומט אויס אז די ספר, ספר הקרבנות, איז ניין און דרייסיג מצוות - צוואנציג עשה און ניינצן לא תעשה.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
השיעור לומד את החלק השני של הקדמת הרמב"ם - ה"סדר הספר" - שבו הוא מסביר אילו הלכות ומצוות נמצאות בכל ספר. ספר קדושה כולל שלוש הלכות: איסורי ביאה (37 מצוות - עריות כמו אם, אחות, אשת אב, בהמה, זכר, נדה, גויים, ממזר, ודינים של כהן גדול עם אלמנה וכהן עם גרושה/זונה/חללה); מאכלות אסורות (28 מצוות - סימני טהרה של בהמה/עוף/דגים/חגבים, ואיסורים כמו נבילה, טריפה, דם, חלב, בשר בחלב, חדש, ערלה, טבל); ושחיטה (5 מצוות - שחיטה לאכילה, אותו ואת בנו, כיסוי הדם, שילוח הקן). שילוח הקן שייך להלכות שחיטה כיוון שהוא עוסק באופן שבו מתייחסים לבעל חי כדי לאכול.
"הפלאה" פירושו להפריש - כאשר אדם מוסיף על עצמו איסורים באמצעות דיבורו. הלכות שבועות כוללות חמש מצוות: לא להישבע לשקר/לשווא, לא לכפור בפיקדון בשבועה, ומצות עשה להישבע באמת בשם ה' - מצווה נדירה המראה אמונה. ההבדל בין שבועות לנדרים: שבועות על עצמו ("אני לא"), נדרים על הדבר. הלכות נדרים כוללות שלוש מצוות: לקיים מה שאומרים, לא לחלל את דברו, והפרת נדרים על ידי אב או בעל. הלכות נזירות כוללות עשר מצוות: לגדל את השיער, לא לגלח, לא לשתות יין או מוצרי יין, לא לאכול ענבים, לא להיטמא למת, ולהתגלח כשהנזירות מסתיימת. הלכות ערכין וחרמים כוללות שבע מצוות בעניין הקדשת ערך אדם, בהמה, בית, שדה, וחרם.
הלכות כלאים כוללות חמישה לאוין: לא לזרוע כלאי זרעים, לא לזרוע בכרם, לא להרביע בהמות, לא לעבוד עם שני מיני בהמות, ולא ללבוש שעטנז. הלכות מתנות עניים כוללות שלוש עשרה מצוות עבור פאה, לקט, עוללות, פרט, שכחה (כל אחת עם עשה ולא תעשה), מעשר עני, צדקה, ולא להתאכזר. הלכות תרומות כוללות שמונה מצוות: לתת תרומה גדולה ותרומת מעשר, לשמור על הסדר, ואיסורים לזר, תושב/שכיר כהן, ערל, טמא, וחללה. הלכות מעשר כוללות מצווה אחת של מעשר ראשון. הלכות מעשר שני ונטע רבעי כוללות תשע מצוות בעניין הפרשה, לא להשתמש לצרכים אחרים, לא לאכול בטומאה/באנינות/מחוץ לירושלים, נטע רבעי, ווידוי מעשרות. הלכות ביכורים ומתנות כהונה כוללות תשע מצוות: להפריש ביכורים ולהביא למקדש, וידוי ביכורים, חלה, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, פדיון בכור אדם, ופטר חמור (לפדות או עריפה). הלכות שמיטה ויובל כוללות 22 מצוות: בשמיטה משביתים את הארץ, משמטים פירות והלוואות; ביובל סופרים את השנים, תוקעים שופר ביום כיפור לשחרר עבדים, שדות חוזרות לבעלים המקוריים, ושבט לוי מקבל ערים לשבת עם גאולת עולם.
הלכות בית הבחירה (6 מצוות): לבנות בית המקדש, לא לבנות מזבח מגזית, לא לעשות מדרגות אלא כבש, יראת המקדש, ושמירת המקדש. הלכות כלי המקדש והעובדים בו (14 מצוות): לעשות שמן המשחה וקטורת (לא כמותו), לשאת ארון על הכתף, לויים עושים עבודה, לקדש כהנים, כהן לובש בגדי כהונה, לא לקרוע מעיל, וחושן נשאר מחובר לאפוד. הלכות ביאת המקדש (15 מצוות): כהן לא נכנס שיכור, עם שיער ארוך, בגדים קרועים; טמאים משתלחים, עובד מקדש ידיו ורגליו, בעל מום וזר לא עושים עבודה. הלכות איסורי מזבח (14 מצוות): קרבנות צריכים להיות תמימים מיום השמיני, לא להקריב בעלי מומים (אפילו מגוי), לא לעשות מום בקדשים, לא להקריב אתנן ומחיר/שאור ודבש, וצריך למלוח את הקרבן.
הלכות מעשה הקרבנות (23 מצוות) לומד את הסדר של כל קרבן - עולה, חטאת, אשם, מנחה; קדשי קדשים אוכלים רק במקדש, קדשים קלים צריך לחכות עד אחרי זריקת דמים. הלכות תמידין ומוספין (19 מצוות): שני כבשים כל יום, אש על המזבח, תרומת הדשן, קטורת, מנחת חביתין, מוספים של שבת/ראש חודש/יום טוב, וספירת העומר (שהרמב"ם מקשר עם הקרבת העומר). הלכות פסולי המוקדשין (8 מצוות) בעניין קדשים שנפסלו, נותר, וטמא. עבודת יום הכיפורים היא מצווה אחת עבור כל הסדר. הלכות מעילה (3 מצוות) - המועל משלם קרן עם חומש.
הלכות קרבן פסח (16 מצוות): לשחוט בזמנו, לא עם חמץ, לאכול עם מצה ומרור, לא נא ומבושל, לא להוציא מהחבורה, משומד/ערל לא אוכל, לא לשבור עצם. הלכות חגיגה (6 מצוות): עליה לרגל, חגיגה, שמחה ברגל, לא לבוא ריקם, לשמח את הלוי, והקהל - המלך מקהיל את העם בסוכות אחרי שמיטה. הרמב"ם סובר שהקהל הוא יותר דין בחג הסוכות מאשר דין בהלכות מלכים.
הלכות בכורות כולל גם מעשר בהמה - הרמב"ם מביא ראיה מפסוק ששניהם יש להם אותם דינים במום, "ככל חוקתיו עליו תעשה". הלכות שגגות (5 מצוות עשה): יחיד מביא חטאת, אשם תלוי כשלא יודעים אם חטאו, אשם ודאי במעילה/גזילה/שפחה חרופה/כופר בפקדון, קרבן עולה ויורד בעבירות מסוימות, וסנהדרין שפסקה שלא כהלכה מביאה קרבן. הלכות מחוסרי כפרה (5 מצוות עשה) נוגע לאנשים שלא חטאו אלא חסרה להם כפרה כחלק מתהליך הטהרה שלהם - זב, יולדת, זבה, ומצורע. הלכות תמורה (3 מצוות): לא לעשות תמורה, אם כן עשו התמורה קדושה, ולא להחליף קדשים מקדושה אחת לאחרת.
ספר קדושה כולל את כל ההלכות של איסורי ביאה ואיסורי אכילה. זה מה שמקדש יהודי, זה מה שמבדיל יהודי מגוי.
ההלכות האלה כוללות שלוש הלכות:
- הלכות איסורי ביאה - עם מי יהודי אסור להתחתן
- הלכות מאכלות אסורות - מה אסור לאכול
- הלכות שחיטה - בעצם חלק ממאכלות אסורות, אלא שנראה שזו הלכה בפני עצמה, פשוט כי שם מתחילות הרבה הלכות איך אדם רוצה לאכול בעל חי, איך עושים שחיטה
---
מצות עשה אחת ושלושים ושש מצוות לא תעשה. אלה פחות או יותר קבוצה של עריות.
בת אשת אב - מה זה אומר, בת חורגת? לא, בת אשת אב זו אחות חורגת.
טאכטער עצמה - התפלאתי שזה לא כתוב בתורה בפירוש.
אשה ובתה - אישה ובתה יחד, זאת אומרת הבת של אשתך, או האמא של אשתך.
מה עם אשת אחי האם? לא כתוב ברשימת הלאוין.
זכר עם בהמה, נקבה עם בהמה. איש לא ישכב עם בהמה זכר או נקבה. ואישה לא תיתן - זה "לא תביא" למי שאין לו "לא תבא", כי אין הפשט שהיא עושה משהו אקטיבי, אבל היא מביאה, היא עושה את פעולת המעשה שהבהמה תבוא עליה.
"לא תגלה ערות אב" - זה לא שהאבא עצמו הוא איסור כזכר, הגמרא לומדת שהכוונה לבת עם אביה.
עמוני ומואבי שאינם באים בקהל - זה לא איסור חתונה או ביאה ממש, ביאה בקהל יש לה חילוקים אחרים.
שאלה: אישה שבועל אותה עמוני, האם היא עוברת על זה? או שזה "לא יבא" - נלמד מה הכוונה "לא יבא". זו שאלה טובה.
דור שלישי לא ירחיקו, זאת אומרת שהוא כן יהיה מותר לבוא בקהל. זו מצות לא תעשה שבכללותה עשה - שמשמעותה שהוא כן מותר. זו אחת ממצוות לא תעשה שהיא להיתר. הרבה מצוות לא תעשה הן איסורים, אבל מצות לא תעשה זו היא היתר.
איסור לסרס זכר, אפילו בהמה חיה ועוף.
איסור לכהן גדול להתחתן עם אלמנה. איסור נפרד לכהן גדול לבעול אלמנה אפילו בלי קידושין.
אתה זוכר שיש שלושים ושש מצוות לא תעשה שאני אומר כל הזמן - מתי תבוא מצות העשה? הנה היא הגיעה: כהן גדול בבתולה היא מצות עשה. ואם הוא התחתן עם אלמנה, הוא עובר על מצות העשה.
---
ארבע מצוות עשה ו-24 מצוות לא תעשה.
למעשה כל ארבע מצוות העשה הן לבדוק:
- סימני בהמה וחיה
- סימני עוף
- סימני דגים
- סימני חגבים
שאלה: אתה מדבר שזו למעשה מצוה לבדוק, או שאתה מתכוון שלא יאכלו בלי שידעו שזה כשר?
תשובה: יפה מאוד. אבל הוא גם אומר שזו פשוט אותה מצוה, רק שהיא חלה על גוף אחר - כל מין בעל חי בנפרד.
---
שלוש עשה ושתיים לא תעשה.
כבר דיברנו הרבה פעמים - זו תמיד הדוגמה למצוה שאינה מצוה חיובית. אין חיוב לשחוט, רק אם רוצים לאכול, אז צריך קודם לשחוט.
מעניין שזה נכנס בהלכות שחיטה. אין הפשט שאי אפשר לאכול את זה, הפשט הוא שאסור לשחוט את זה.
מעניין מאוד - זה נכנס בהלכות שחיטה! זאת אומרת איך הורגים בעל חי כדי לאכול.
קושיא: איך שמת כאן שילוח הקן?
תירוץ: יכול להיות שהכל רק דברים שלפני כן אסור לאכול. אבל כאן באותו ואת בנו זה לא מעכב את האכילה, אבל שילוח הקן כן מעכב - אסור לקחת את הביצים לפני ששולחים את האם.
קושיא: תוספות אומר שמותר לאכול את הבשר לפני ששחטת?
תירוץ: כן, אבל הבשר לא נעשה נבילה על ידי אותו ואת בנו. זה יותר כמו כיסוי הדם.
הייתי אומר ששחיטה נראית מעניינת - זאת אומרת איך הורגים את הבהמה בכלל? איך תופסים אותה? אז יש:
- שחיטה
- כיסוי הדם
- מתי אסור לשחוט
- איך לקחת את הבנים
הרמב"ן מצמיד שילוח הקן לאותו ואת בנו. הוא אומר שזו מין אכזריות לנצל את רחמנות האם כדי לתפוס אותה. כי הילדים עדיין חלשים, אפשר לתפוס אותם בקלות, אבל האם בדרך כלל יכולה לעוף מהר. אבל עכשיו יש לך הזדמנות לתפוס את האם, כי היא כאן עם הילדים.
יפה מאוד, אני מאוד אוהב את הרמב"ן הזה - זה משהו שלא תפסתי קודם.
במילים אחרות אפשר לומר: איך להתמודד עם בעל החי כדי שיוכלו לאכול את בשרו או את ביציו. יותר כמו איך מתמודדים עם השלב של תפיסת בעל החי.
---
יוצא שיש שבעים מצוות בספר הזה - שמונה עשין ושישים ושתיים לאוין. רוב הדברים הם מה שאסור לאכול ואסור לבעול.
---
"הפלאה" פירושה דברים שהאדם מוסיף איסורים על עצמו דרך נדריו או שבועותיו. "אפלאה" פירושו להפריש - כאילו הוא מוציא דברים מתחומו על ידי דיבור. זה באמת הלכות הבטחות - כל מיני הבטחות שאדם עושה בדיבורו.
- הלכות שבועות
- הלכות נדרים
- הלכות נזירות - כשאדם אומר הריני נזיר והוא נעשה נזיר על דברים מסוימים
- הלכות ערכין וחרמין - כשמקדישים דברים מסוימים באופן ערכין וחרמין
זה לא ממש איסור, קצת לא מתאים כל כך לדברים שאומרים שזה אסור. יותר שהוא מייעד משהו להקדש. אבל זה מפריש מעצמו - הוא נותן להקדש, זה מוקדש.
---
עשה אחת וארבע לא תעשה.
שבועות - כשאומרים על עצמו "לא אעשה" או "אעשה"
נדרים - אומרים שהדבר יהיה אסור עליו, הדבר על הדבר, כגון "הרי עלי" או "הרי זה"
1. לא לישבע ולקחת את שם ה' לשקר
2. ולא רק לשקר, גם לשוא - פירוש לדבר לא חשוב, או לדבר אבסורדי, וכדומה
3. שלא לכפור פיקדון - לא להכחיש בשבועה על פיקדון. כמו שאדם יש לו פיקדון והוא נשבע שאין לו
4. לא לישבע על כפירת ממון שאינו חייב כשזה לא אמת
שכן יישבע בשם ה' באמת.
זו מצוה נדירה מאוד - לא שמעתי מעולם שמישהו מקיים אותה, אבל זו מצוה גדולה.
יש אומרים שהמצוה של "ובשמו תשבע" באמת הרמב"ם לא הכניס בספר המצוות, אבל יש מקומות שהוא כן מזכיר אותה כדרך להראות שאנחנו מאמינים בה'.
הלא תעשה הראשונה היא שלא לישבע בשם ה' לשקר, ולא רק לשקר, אלא גם לשוא - זאת אומרת לדבר לא חשוב, או לדבר שהוא אמת וכדומה.
המצוה השלישית היא שלא לכפור בפיקדון - לא להכחיש בשבועה על פיקדון. שאדם יש לו פיקדון והוא נשבע שאין לו, הוא עובר על הלאו. לא לישבע על כפירת ממון, שאינו חייב כשזה לא אמת.
הבאה היא מצות עשה - שכן יישבע בשם ה' באמת. אהה, מצוה נדירה מאוד, לא שמעתי מעולם שמישהו מקיים אותה, אבל זו מצוה גדולה.
יש אומרים שהמצוה לישבע בשמו באמת הרמב"ם לא הכניס בהלכות יסודי התורה, אבל יש מקומות שהוא כן מזכיר אותה, כדרך להראות שמאמינים בה'. אבל הרי זה דין בהלכות שבועות. במובן מסוים הכל אפשר להכניס ביסודי התורה, הרבה מאוד דברים, אבל זה שייך להלכות שבועות, מובן מאליו. אני אומר, הקושי בזה הוא חילול שמו על ידי שבועה, אבל הרי זה גם בכל שבועות. כל הלכות שבועות הרי בתורה, לכולם יש שייכות.
הלכות נדרים אומר שלוש מצוות, שתי מצוות עשה ומצות לא תעשה אחת.
המצוה הראשונה היא שישמור מוצא שפתיו - שאם הבטיח משהו ועשה נדר, יקיים אותו ויעשה ככל היוצא מפיו. והלאו שלה הוא שלא יחל דברו - שלא יעשה את דבריו חולין על ידי שיאמר שדבריו אינם שווים כלום ולחינם.
אחר כך יש מצות עשה שאם כן עשה נדר או שבועה, יעשה באופן שיעשה התרת נדרים, שיעשה זאת. כמו שיהודים בהפרת נדרים שכתוב בתורה - איך האב או הבעל או בית הדין מפר נדרים. בית דין לא כתוב בתורה, אז אני לא מבין בדיוק מה הוא מתכוון לומר "שיהיו הפרת נדרים על פי דין התורה" - אולי הוא מתכוון רק לאב ולבעל. יש מצוה, זו מצות עשה, שיש אופן של הפרת נדרים.
נזירות יש לה עשר מצוות - שתי מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה.
הראשונה היא שהנזיר יגדל את שערו ארוך. והמצוה השנייה היא שלא יגלח את שערו - זה הפוך, זו העשה וזו הלא תעשה.
אחר כך יש כמה מצוות של לא לשתות יין או כל דבר שקשור לענבים: מצות לא תעשה אחת שלא ישתה יין או תערובת יין או אפילו רק החומץ של יין. ואחר כך יש כמה דרכים של אכילת ענבים - כשהם עדיין טריים, ענבים כשהם צימוקים, או הקליפות של ענבים, או הגרעינים - הזרע של הענבים.
ויש עוד שני איסורים של טומאה - שלא יטמא על ידי כניסה לאוהל המת, או כל דרך אחרת להיטמא במת.
ויש מצוה שהנזיר יגלח כשהוא מסיים את נזירותו, או כשנזירותו מסתיימת על ידי שנטמא מה שמסיים את נזירותו - צריך לגלח כשהוא מביא את הקרבנות.
הבאה היא הלכות ערכין וחרמים - שלמדנו עם הסדר שלנו בויקרא, למדנו אתמול את המצוות.
אומר, יש שבע מצוות - חמש עשה ושתיים לא תעשה, וזהו פרטן:
אחת היא לדון בערכי אדם כמו שמפורש בתורה - אם אדם אומר ערך אדם, הוא מקדיש ערך אדם, זו מצות עשה שידין ערכי אדם. ואותו דבר ערך בהמה - אדם מקדיש את הערך של בהמה. הבאה היא אם אדם מקדיש את הערך של בית. המצוה הרביעית היא לדון אם מישהו מקדיש את הערך של שדה. המצוה החמישית היא אם מישהו מחרים - זה חרם.
ואחר כך יש שני לאוין מה שלא לעשות עם חרם: לא למכור שדה או דבר שהוא חרם, ולא לפדות אותו.
יוצא שבספר הפלאה יש עשרים וחמש מצוות - עשר עשה וחמש עשרה לא תעשה.
---
עכשיו אנחנו עוברים לספר זרעים - ההלכות שקשורות לצמחים.
הרמב"ם לוקח כאן שבע קטגוריות, שבע מסכתות כמו: הלכות כלאים, הלכות מתנות עניים - צדקה שצריך לתת לעניים, תרומות שצריך לתת לכהנים, מעשרות שצריך לתת ללויים, מעשר שני ונטע רבעי הם שני מיני דברים שהאדם עצמו אוכל והוא צריך לאכול אותם רק בירושלים, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין שזה המדריך ליהודים גם מחוץ לירושלים שהם צריכים לתת מהגידולים הראשונים של השדה וכן הלאה, או הגידולים הראשונים של בהמתם - כן, ראשית הגז וכל הדברים האלה - ואחר כך ההלכות של שמיטה ויובל.
בהלכות כלאים יש חמש מצוות לא תעשה:
אחת, לא לזרוע זרעים כלאים. והשנייה היא לא לזרוע תבואה או ירק בכרם - לא לזרוע זרעים בכרם. המצוה השלישית היא שלא להרביע בהמה כלאים - לא להרכיב בהמה מין שאינו מינו. המצוה הרביעית היא לא לעשות מלאכה עם כלאי בהמה כאחד - לא לקחת שני מיני בהמות ולהעבידם יחד. והחמישית היא לא ללבוש בגדים שהם תערובת של שני מינים.
אז בעצם יש כאן שלושה סוגי כלאים: כלאי זרעים, כלאי בהמה, וכלאי בגדים. הזרעים יש להם שתי מצוות - זריעה וכרם. והבהמה יש לה גם שתי מצוות - שלא להרביע ולא להעביד יחד. אפשר לומר שיש שני מינים: יש כשהם נעשים אחד, ויש כשהם לא נעשים אחד אבל עובדים איתם ביחד. והאיסור בכרם דומה לשלא לעשות מלאכה בכלאים - שלא נעשה אחד, אבל האיסור הוא להחזיק אותם יחד.
אלה הדברים שהם מתנות עניים. יש לנו שלוש עשרה מצוות - שבע עשה ושש לא תעשה, וזהו פרטן:
הראשונה היא מצות עשה להשאיר פאה, והלא תעשה שלה היא שלא לקחת את הפאה - הקצה של השדה.
אחר כך שוב עשה עם לא תעשה - כן להשאיר לקט, מה שנשאר בזמן האיסוף, ולא לאסוף אותו, לא לקחת אותו הביתה, להשאיר אותו באמת.
וגם עוללות יש שתיים - להשאיר את העוללות, האשכולות הקטנים של ענבים, ולא לחתוך אותם ולקחת הביתה.
כך גם פרט יש עשה עם לא תעשה - להשאיר אותו ולא לקחת אותו הביתה.
כך גם שכחה - להשאיר אותה ולא לקחת אותה לעצמו.
והמצוה האחת עשרה היא לתת מעשר לעני - מעשר עני. זה המעשר שצריך לתת לעני שיש לו שיעור, מעשר.
ויש כאן מצוה נוספת בלי שיעור - שכשבא אליך עני, תיתן לו כמה שאתה יכול לתת לו. ויש לא תעשה שלא תתאכזר ותימנע מלתת לו.
מעניין - נכון שכל אלה הם מתנות עניים, אבל מעניין שהרמב"ם תפס את הקטגוריות: פאה, לקט, שכחה, סתם צדקה - זה הכל קבוצת מצוות אחת, סוג מצוות אחד, יש לה טבע אחד כביכול.
בהלכות תרומות יש שמונה מצוות - שתיים עשה ושש לא תעשה, ואלה הן:
המצוה הראשונה היא לתת תרומה גדולה - התרומה הראשונה שנותנים לכהן. ואחר כך לתת את התרומה שנקראת מעשר - תרומת מעשר, שהלוי נותן תרומה לכהן מהמעשר שלו. אה, התרומה מהמעשר. אז היית יכול לשים בהלכות מעשרות, אבל זו תרומה - זו התרומה של הלוי. היא הולכת לכהן.
המצוה השלישית היא לעשות את זה לפי הסדר - שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה. ולעשות את זה לפי הסדר, שקודם תרומה ואחר כך מעשרות.
הלאה, שזר לא יאכל תרומה. לא רק כך, אלא אפילו מי שיש לו שייכות לכהן - כי הוא תושב של כהן או שכיר של כהן - גם אסור לו לאכול תרומה. גם ערל, אפילו כהן, אסור לו לאכול תרומה. וגם כהן שהוא טמא אסור לו לאכול תרומה. וגם אשת כהן שהיא חללה - אתמול היה שכהן שהוא חלל אינו כהן - אבל אפילו חללה כהנת או בת כהן חללה אסור לה לאכול תרומה ולא את החלק של הקדשים שכהנים אוכלים.
הלכות מעשר יש בהן מצות עשה אחת - שיש להפריש מעשר ראשון, בכל שנה ושנה יש להוריד את המעשר ולתת אותו ללויים.
ועכשיו באות הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ובהן תשע מצוות - שלוש עשה ושש לא תעשה, ואלו הן:
אחת, להפריש מעשר שני.
השנייה, שלא להשתמש בכסף מעשר שני לצרכים אחרים אלא לצרכי אכילה, שתיה וסיכה - אבל לא טפל למאכל, אבל כן. כמו שאומר הרמב"ם, למאכל פירושו מה שאינו צורך חיי נפש ואינו חלק מהתועלת הגופנית.
השלישית, שלא לאכול מעשר שני בטומאה. ואחריה דבר דומה - שלא לאכול אותו כשהוא אונן, כשהוא אבל סמוך לקבורה.
עכשיו יש לו שלוש מצוות של לא לאכול מעשר שני במקומות אחרים מלבד ירושלים, אבל זה מחולק לשלושה: מעשר שני של דגן - של תבואה, מעשר שני של יין, ומעשר שני של שמן.
ואחר כך יש שמה שגדל בשנה הרביעית הוא קודש. לגבי מה הוא קודש? שיש לו דין כמו מעשר שני - שהבעלים אוכלים אותו בירושלים.
והמצוה התשיעית היא שכשמביאים מעשר שני לירושלים, יש מצוה לומר וידוי. וידוי מעשרות הוא בשנה השלישית - שאומרים "בערתי הקודש מן הבית" וכו'.
עכשיו באות הלכות בכורים עם מתנות כהונה אחרות שנוהגות גם בגבולין.
אומר הרמב"ם שיש בזה תשע מצוות - שמונה עשה ואחת לא תעשה, וזהו פרטן:
שיש להפריש ביכורים - הפירות הראשונים שגדלו - ולהעלותם למקדש, והכהן יאכל אותם רק בירושלים.
עכשיו באות הלכות ביכורים עם מתנות כהונה אחרות, שנוגעות גם בגבולין. אומר הרמב"ם, יש בזה תשע מצוות - שמונה עשה ואחת לא תעשה.
הפרטים: שיש להפריש ביכורים, הפירות הראשונים שגדלו, להעלותם למקדש, והכהן יאכל אותם רק בירושלים. והלאו הוא שלא לאכול מחוץ לירושלים. שיהיה קורא בעצמו, שיקרא יפה ביכורים - לכאורה הכוונה לוידוי ביכורים, ההגדה שצריך לומר.
אחר כך נאמרו עוד מתנות כהונה. מהן מתנות הכהונה האחרות? להפריש חלק מהעיסה, להפריש את החלקים הראשונים מסוימים מהבהמה - זרוע, לחיים וקיבה, ואת הראשית מהשיער כשגוזזים את הצמר, ואת הבכור מהבהמה.
ואין צריך דווקא לתת את הבהמה עצמה, אפשר לתת את הפדיון. האם זו מצוה לעשות את הפדיון, או שאפשר לעשות פדיון? שניהם. הוא עושה שתי מצוות. אפשר לתת את הבכור עצמו? אתה מדבר על בכור אדם. בכור אדם של אדם - אדם אי אפשר לתת, הכהן לא מקבל אותו. הוא אומר אמנם "מביא הוא שתים", אבל הוא לא מקבל שאומרים "קח את בני".
פטר חמור כן יש שתי האפשרויות. פטר חמור נותנים גם את הפדיון לכהן, או שהכהן הרי לא יכול - חמור הרי בהמה טמאה. אם לא רוצים לפדות, צריך להרוג אותו על ידי עריפה.
---
הלכות שמיטה ויובל יש בהן עשרים ושתיים מצוות: תשע עשה ושלוש עשרה לא תעשה.
הראשונה היא העשה, שיש להשבית את הארץ, לעשות שבת הארץ, להשבית את הארץ בשביעית. ואחר כך יש לא תעשה שונות של לא לעבוד: אחת שלא לעבוד על הארץ, שלא לעבוד עבודת האילן, לשפר את האילן. שלא לקצור את הגידולים שגדלים מאליהם.
מה כתוב בלשון האחרת? המצוה נאמרה שלא לקצור כדרך שקוצר בכל שנה - כתוב כנגד הקוצרים וכנגד הבוצרים. זה אומר שלא לעשות כמו שהקוצרים עושים ומה שהבוצרים עושים. מותר לחתוך, זה לא החיתוך - רק אסור לקחת לעצמו. הכוונה היא שלא לקחת כנגד מה שאנשים אחרים עושים.
המצוה השישית מהקטגוריה: מה שגדל כן יש להשמיט, כלומר להשאיר אותו לעניים ולחיות. ואותו דבר יש לעשות עם הכסף - שיש להשמיט את ההלוואות. ואחר כך יש לאו על השמטת ההלוואות, שלא ללכת ולתבוע מהלווה. ואחר כך יש לאו שאפילו אדם יודע שהכסף הולך להישמט, לא יימנע מלהלוות לפני שנת השמיטה.
המצוה העשירית היא שיש לספור את השנים כדי להגיע ליובל. ואחר כך המצוה האחת עשרה היא שכשמגיעה שנת היובל יש לקדש את השנה ולהכריז עליה כיובל. והמצוה הבאה היא שביום הכיפורים של יובל יש לתקוע בשופר ולהודיע שעבדים יוצאים לחופשי. ושבשנת היובל לא לעבוד בשדה.
וכמו שנאמר לגבי שמיטה יש גם מצוה נוספת של לא לקצור את הספיחים, שלא לקצור את הענבים כנגד הבוצרים.
מצות עשה ליטול גאולה לארץ - בשנת היובל יש לתת גאולה לארץ, כלומר להחזיר את הנכסים שנמכרו לבעלים המקוריים. זה נקרא שדה אחוזה ושדה מקנה.
י"ז הוא אותו דבר באופן של לאו, שלא למכור את הארץ לצמיתות, אלא לעשות זאת באופן שחוזרת ביובל.
ואחר כך יש דין בתי ערי חומה. וזה חוזר למצוה י"ט ששבט לוי לא יקח חלקים בארץ ישראל, אלא יקבל ערי מתנות מיוחדות.
מעניין, הוא מכניס את זה בקטגוריה שדומה לזה - ששדה אחוזה היא כמו שדה שלא שייכת לך, וגם כל ארץ ישראל לא שייכת ללויים.
שבט לוי גם לא לוקח חלק בביזה כשכובשים את ארץ ישראל או כשיוצאים למלחמות ומקבלים שלל. אבל חוץ ממה שהלויים לא מקבלים, יש מה שהם כן מקבלים - הם מקבלים ערים לשבת, הם מקבלים ערים ואת המגרש ליד הערים. ואת המגרש אסור למכור, אלא הם יכולים לגאול אותו לעולם, "לא ימכר לצמיתות".
אין את הדין שבדרך כלל בעיר זה חוזר, נעשה חלוט אחרי שנה או מה שההלכה היא, אבל בתי ערי חומה - מה שאין כן הלויים יש להם "גאולת עולם תהיה ללוים". לכאורה זו הסיבה שכל העניין נכנס, כי ערי הלויים יש להן דין מיוחד לגבי דיני גאולה של יובל והדברים האלה.
אז הספר הזה יש בו שבעים ושש מצוות.
---
נעבור לספר עבודה. ספר עבודה יש בו תשע קטגוריות, תשע מסכתות:
- הלכות בית הבחירה - ההלכות של בית המקדש
- הלכות כלי המקדש והעובדים בבית המקדש - הכהנים שעושים את העבודה בבית המקדש
- ההלכות של מי רשאי ואיך רשאים לבוא לבית המקדש
- הלכות איסורי מזבח - מה אסור להקריב על המזבח
- ההלכות של איך מקריבים קרבנות מסוימים
- הלכות תמידין ומוספין - אלו קרבנות ציבור שמקריבים תמיד
- הלכות של דברים שפסולים שאסור להביאם לקרבן, דבר שנפסל על ידי פעמים שנראה
- הלכות עבודת יום הכיפורים - העבודה של יום כיפור
- ואחר כך הלכות מעילה - כשמישהו נהנה מקדשים
---
הלכות בית הבחירה יש בהן שש מצוות - שלוש עשין ושלוש לא תעשין.
המצוה הראשונה היא שיש לבנות בית מקדש, "ועשו לי מקדש". זה דבר של הקב"ה, אנחנו צריכים לעשות.
המצוה השנייה היא לאו, שלא לבנות את המזבח באופן גזית, כלומר אבנים חתוכות. ושלא לעלות על המזבח במעלות, לא לעשות מדרגות, אלא לעשות כבש.
מצוה לירא מן המקדש - להתנהג ביראה במקדש.
ולומדים שתי מצוות משמירת המקדש: אחת, שיש לשמור את המקדש, הכהנים יעמידו שומרים, שומרי המקדש. ושלא להימנע משמירת המקדש, "ולא ישביתו את עבודתי", שלא תהיה שביתה.
---
הלכות כלי המקדש והעובדים בו - ההלכות של כלי המקדש וההלכות של עובדי המקדש. יש בזה ארבע עשרה מצוות - שש עשין ושמונה לאוין.
וזהו פרטן:
שמן המשחה: לעשות שמן המשחה - לעשות שמן משחה, ובו הולכים למשוח את העובדים ואת הכלים. ואת שמן המשחה מותר לעשות רק לקודש, אסור לעשות כמותו - הלאו הבאה היא "שלא לעשות כמותו". וזר לא ימשח בו באופן שאינו ראוי, זו לא המצוה.
קטורת: אותו דבר עם קטורת, שלא לעשות כמו הקטורת. המצוה הבאה היא שלא להקטיר על מזבח הזהב שום דבר חוץ מהקטורת שצריך להקטיר שם.
ארון: המצוה הבאה היא שהארון כשנושאים אותו - מעניין, נושאים אותו במדבר או עוד מצבים, כשצריך לשאת אותו - כשצריך לשאת את הארון, יש לשאת אותו תמיד על הכתף, דרך כבוד צריך לשאת אותו. ושהבדים שבארון, שנעשו כדי שיוכלו לשאת אותו, יישארו שם תמיד, לא להסיר אותם.
עבודת הלויים: המצוה הבאה היא שהלוי יעשה עבודה במקדש. ומצות לא תעשה הבאה היא שאיש לא ייכנס לטריטוריה של השני במלאכת המקדש, כלומר שהכהן לא יעשה את עבודת הלוי או להיפך.
מקדש זיין כהנים: והמצוה העשירית היא לקדש את הכהנים לעבודה, הכוונה לכאורה בשמן המשחה.
משמרות ברגלים: המצוה האחת עשרה היא שכל המשמרות יהיו שווים ברגלים - הכוונה שכל השנה יש משמרות אחרות שיש להן זכות לאותו יום, אבל ברגלים לכולם יש אותה זכות.
בגדי כהונה: והמצוה הבאה היא שהכהן ילבש בגדי כהונה בעבודה. המצוה השלוש עשרה היא לעשות את המעיל באופן שלא ייקרע, לא לקרוע את המעיל. והחושן לא יזוז מהאפוד, ויהיה אחד צמוד לשני.
---
ועכשיו, הלכות ביאת המקדש. ההלכות של ביאה לבית המקדש יש בהן חמש עשרה מצוות - שתיים עשה ושלוש עשרה לא תעשה.
מה הן? בפנים איך הכהן לא ייכנס לבית המקדש:
- לא ייכנס שיכור
- לא ייכנס עם שיער ארוך מגודל
- לא ייכנס עם בגדים קרועים
- לא ייכנס סתם מתי שהוא, אלא כשהוא צריך להיכנס
ועכשיו, המצוה הבאה היא שהכהן לא יצא מהמקדש בשעת העבודה.
טומאה: עכשיו יש מצות עשה שהטמאים יש לשלח, ומצות לא תעשה מזה היא שהטמא לא יבוא לבית המקדש. ומי עוד אסור - מי שבעצם טהור כבר נטהר, אבל הוא עדיין לא טהור, כי עדיין לא היה ערב שמש, כי השמש עדיין לא שקעה.
קידוש ידים ורגלים: עובד, מי שעושה את העבודה בבית המקדש, מקדש ידיו ורגליו.
בעלי מומים: והמצוה הבאה, שלוש הן בעלי מומים: שבעל מום לא ייכנס לשטח הקודש, בהיכל ובמזבח, ובעל מום לא יעשה את העבודה, ואפילו בעל מום עובר שיש לו רק מום קל שעובר, גם אסור לו לעשות את העבודה.
זר: והמצוה החמש עשרה היא שזר לא יעשה את העבודה.
---
ועכשיו נלמד הלכות איסורי מזבח. ויש בזה ארבע עשרה מצוות - ארבע עשה ועשר לא תעשה.
וזהו פרטן: שכל הקרבנות יוקרבו תמימים, קרבנות שלמים. והלאו ההפוכה מזה היא שלא להקריב בעל מום.
ובעל מום אסור - מה לא לעשות עם בעל מום? לא להקריב אותו, לא לשחוט, לא לזרוק, לא להקטיר את חלבו.
כל הקרבנות יוקרבו תמימים, קרבנות שלמים, וההפך, הלאו מזה היא שלא להקריב בעלי מומים.
לא להקריב בהמה שיש בה מום, בעל מום לא להקריב, אפילו קרבן שגוי שולח. לא לעשות מום בקדשים שכבר הוקדשו. לפדות קדשים שנפסלו, במילים אחרות, קיבלו מום.
בבהמות שמקדישים יש זמן מסוים, שזה מיום השמיני, לפני זה נקרא מחוסר זמן, לא להקריב.
מצוה י"א היא שלא להקריב אתנן ומחיר, וי"ב היא שלא להקריב שאור ודבש. ואחר כך יש עשה עם לא תעשה שיש למלוח את הקרבן, ושלא להקריב בלי מלח.
---
הלכות מעשה הקרבנות יש בהן עשרים ושלוש מצוות, עשר עשה ושלוש עשרה לא תעשה. מה הם הפרטים? איך עושים ואיך מכינים כל קרבן. במילים אחרות, אם מישהו לא יודע איך עושים קרבן עולה, שיסתכל בהלכות מעשה הקרבנות. לא שיעשה קרבן עולה, אלא מי שצריך לעשות, צריך לדעת איך. ואותו דבר חטאות וכו'.
הקרבנות הולכים על הסדר. העולה יש מצוה שיש לעשות על הסדר, ולא לאכול בשר העולה, זה אחד מהפרטים של העולה - אסור לאכול.
אותו דבר חטאת, סדר החטאת, שהכוונה לכאורה גם אותו דבר - לעשות את החטאת כמעשהו, ולא לאכול מחטאת הפנימית. סתם חטאות רגילות אוכלים כן, אבל יש חטאות פנימיות שאותן אסור לאכול. חטאת העוף אסור להבדיל.
אחר כך יש מצוה של אשם, וסדר האשם השלישי. אחר כך יש מצוה שסדר קדשי קדשים, שהכוונה חטאת ואשם בעיקר, יאכלו אותם במקדש, ולא לאכול חוץ לעזרה. זה עד כאן קדשי קדשים.
עכשיו אפשר ללמוד על קדשים קלים. קדשים קלים הכוונה שלמים. יש סדר איך להקריב, זו מצוה. יש לאו שלא לאכול קדשים קלים קודם זריקת דמים, צריך לחכות שיעשו את הזריקה.
עכשיו עוברים למנחה. מנחה יש לה סדר המנחה. פרטים של סדר המנחה: מנחת חוטא לא שמים שמן. בחוטא כבר ראינו את זה, אבל עכשיו מדברים על מנחת חוטא, מנחה שבאה על חטא, לא שמים שמן, ולא שמים לבונה.
אחר כך, כשמביאים מנחה לא אוכלים אותה, נעשית בכלל חמץ מתנור, לאפות את המנחה חמץ. וכהנים, זו מצות עשה לכהנים לאכול שירי המנחות. אחר כך יש מצות עשה לכהנים לאכול - כמו שהכהנים יאכלו את קדשי הקדשים, עכשיו יש מצוה שהמנחות גם יאכלו אותן.
מצות עשה היא שמי שעושה נדר או נדבה יביא אותה מיד, מצות עשה ברגל ראשון, והלאו היא שלא לאחר את הנדרים והנדבות או דברים אחרים שחייב, מה שהוא שיעור האיחור.
מצוה כ' היא שכל הקרבנות יוקרבו בבית הבחירה, אפילו קרבנות חוץ לארץ. והלאוין מזה הן לא לשחוט חוץ לעזרה, לא להקריב חוץ לעזרה.
זה עד כאן הלכות מעשה הקרבנות.
---
עכשיו אפשר לראות הלכות תמידין ומוספין, שאלו קרבנות שמקריבים כל יום, תמיד כל יום, ומוסף של שבת ויום טוב. יש תשע עשרה מצוות מזה, שמונה עשרה עשין ולאו אחת.
א', לתת שני כבשים כל יום עולות, אחד בבוקר ואחד בערב. ב', לעשות אש על המזבח כל יום. לאו היא לא תכבה, מישהו עוסק להחזיק, לכבות את האש, לא תכבה. מצוה ד' היא תרומת הדשן, מצוה ה' היא קטורת סמים כל יום, מצוה ו' היא אש התמיד של כל יום, מצוה ז' היא מנחת חביתין של כל יום.
מצוה ח' היא מוסף של שבת, שני כבשים. מצוה ט' היא לחם הפנים שעושים בשבת. מצוה י' היא מוסף של ראש חודש. י"א היא מוסף של פסח. י"ב היא עומר התנופה שעושים ביום השני של פסח.
י"ג היא לספור ספירת העומר. זו מצוה אחת שלמעשה שייכת לספר זמנים, שכתובה כאן. מי שיראה, זה מעניין - אפשר ללמוד את כל ספר זמנים ולא לדעת איפה ספירת העומר, צריך לחפש ברמב"ם איפה ספירת העומר.
הרמב"ם מכניס את זה שזה מקושר להקרבת העומר, הספירה של הקרבת העומר, זה סניף במצווה של הקרבת העומר. אבל למעשה הרמב"ם, זוכרים שהרמב"ם חילק את כל הדברים שעושים במקדש ושלא עושים במקדש, הוא חילק. והרמב"ם סובר את הפירוש שיש מצווה אפילו בזמן הזה בדרך הרמז לספור ספירת העומר, אפילו שאין קרבן עומר. ואבל כל זה, כתוב כאן ישר, שזה לכאורה לא המקום הנכון מהדעת עצמו, צריך לחפש סוד בפנים.
י"ד זה המוסף של שבועות, ט"ו זה שתי הלחם של שבועות שבא עם הקרבנות שבאים איתם, ט"ז זה המוסף של ראש השנה, י"ז זה מוסף של סוכות, י"ח זה מוסף של יום כיפור, י"ט זה מוסף של חג, וכ' זה מוסף של שמיני עצרת, שהוא רגל בפני עצמו.
---
עכשיו יש הלכות פסולי המוקדשין. פסולי המוקדשין זה מה שעושים עם מוקדשין מסוימים שנפסלו או שנפל בהן מום. כאן בזה יש שני עשין ושש לאוין.
א' זה לא לאכול קודשים שנפסלו, גם לא לאכול בעל מום, ג' לא לעשות נותר, ד' לא לאכול נותר, ה' לא לאכול קודשים שנטמאו - זו עוד דרך איך שיכול להיפסל, ו' איך שאדם טמא לא יאכל קודשים. ז' זה לשרוף נותר, ח' זה לשרוף טמא.
הרמב"ם אוהב לומר טמא, אדם שנטמא, אדם הוא טמא. אין דבר כזה שאדם הוא טמא, מה זה אדם טמא? אין דבר כזה. אדם הוא דבר טהור, עושים את עצמו טמא.
---
עבודת יום הכיפורים זו מצווה אחת, שיעשו את כל הסדר כמו שכתוב - בשמונה בגדים, כוונות, וידוי, שליח ציבור, כל העבודה.
---
מעילה יש שלוש מצוות, עשה אחת ושני לא תעשה. מה זה? מצות עשה שהמועל ישלם חומש עם הקרן. אם המועל יוסיף חומש? הוא צריך לשלם מה שהזיק להקדש, מה שהשתמש, וחוץ מזה חומש מהקרן. זה הדין של מועל, כמצווה אחת. והלא תעשה זה לא למעול, ולא להשתמש בקדשים.
---
יוצא 103 מצוות. מספר עצום! עכשיו אתה מבין למה עד עכשיו זה הכי הרבה מצוות שמצאנו בספר הזה - 37 עשין ו-66 לא תעשה.
וזה מה שאנחנו יהודים לא לומדים ולא כל כך ברורים בנושא של קדשים, ואנחנו עם הארץ גדול, וזה אחוז גדול מהמצוות נמצא בזה.
---
ספר הקרבנות יש שש הלכות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, והלכות תמורה.
הלכות קרבן פסח אומר הרמב"ם יש שש עשרה מצוות, ארבע עשה ושתים עשרה לא תעשה. ואלה הפרטים:
אחת, העשה שישחטו קרבן פסח בזמנו. שלא ישחטו אותו כשעוד יש חמץ. שלא ישאירו את האיברים שייפסלו בלינה. שישחטו קרבן פסח שני אם פספסו את הראשון.
שיאכלו את בשר הפסח, יאכלו בליל חמישה עשר עם מצה ומרור. שיאכלו גם פסח שני, יעשו אותו דבר, שבליל חמישה עשר מחודש אייר יאכלו אותו גם על מצות ומרורים.
לאו שקרבן פסח לא יאכלו נא ומבושל. ולאו שלא יוציאו מבשר הפסח מחוץ לחבורה שאוכלת את קרבן הפסח.
המצווה התשיעית היא שמשומד לא יאכל מקרבן הפסח. הבאה היא שתושב או שכיר שאינו יהודי מלא לא יאכל מקרבן הפסח. וערל שאינו מהול לא יאכל מקרבן הפסח.
הלאה, שלא ישברו עצם מקרבן הפסח. אותו דבר בפסח שני אסור לשבור עצם. ואסור להשאיר שקרבן הפסח יהיה נותר. ואותו דבר בפסח שני אסור להשאיר עד הבוקר הבא. וגם מחגיגת ארבעה עשר, הקרבן שמביאים חוץ מקרבן הפסח, קרבן חגיגת ארבעה עשר, גם אסור להשאיר עד היום השלישי של פסח.
ועכשיו באות הלכות חגיגה, יש שש מצוות, ארבע עשה ושני לא תעשה, ואלה הן:
אחת, שיעלו לבית המקדש, לראות את פני ה'. השנייה היא שיעלו בשלוש רגלים לחוג, לעשות מצות חגיגה. המצווה השלישית היא שישמחו בימים טובים. וד', שכשעולים לא יעלו ריקם, לא יעלו בלי קרבנות. ה', שגם הלוי שאין לו קרקעות משלו לא יימנעו משמחו, ויתנו לו מתנות כהונה ברגלים.
המצווה השישית היא שחג הסוכות במוצאי שמיטה צריך המלך להקהיל את העם.
זה במקום הלא נכון. אני לא יודע למה שמו את זה. אני רק שואל קושיא, ודרך כבוד - אני אומר שילכו לשים בהלכות מלכים? אולי בהלכות קריאת התורה? אני לא יודע.
הרמב"ם סבר שזה דין בחג הסוכות. זה יותר דין בחג הסוכות מאשר דין בהלכות מלכים. באמת, זה מתייחס לסוכות, אבל זה מוזר לחשוב שזה דין בחג הסוכות.
הרי צריך ללמוד בפנים את ההלכה, וצריך לחשוב על זה. הסוגיא של המקום של כל דבר קיימת. אבל אני אומר, כשאתה לומד את ההלכות יש לך עם מה לעבוד, יש לך כלים לחשוב.
הרמב"ם הוסיף מעשר ובכור כי הם גדר אחד, כענין שכתוב - כמו שהפסוק אומר, שיש מום בשניהם, בבכור ובמעשר, "ככל חוקתיו עליו תעשה". כבר רואים שמעשר ובכור הם קטגוריה אחת. רואה, הוא מביא ראיה.
זו הסוגיא של המקום של כל דבר. אבל אתה רואה שהרמב"ם הרגיש שזה לא ברור. היו יכולים לשאול על הקהל, ושאלות אחרות, אני לא יודע. אבל זו הייתה הקושי של הרמב"ם - כתוב כאן הלכות בכורות, פתאום מסתכלים בפנים, רואים שיש מעשר. יודע מה הוא היה צריך לעשות? הוא היה צריך לשים הלכות מעשרות, הוא היה צריך להפריד. או שהיה צריך לקרוא הלכות בכורה ומעשר. אומר הרמב"ם: תדע, בכור ומעשר יש להם אותם מעשים, יש להם אותם דינים. לא רק שיש להם אותם דינים, אלא הפסוק אומר את דינם באותה מילה - שנחשוב שזה מתכוון גם לבכורות גם למעשרות, ממילא שייך להלכה אחת.
---
הלכות שגגות יש חמש מצוות עשה:
א' - שיחיד שעשה עבירה יביא קרבן חטאת שקבוע על שגגתו.
ב' - כשיש מצב שצריך להביא אשם, שהוא לא נודע לו - הוא לא יודע אם חטא עד שנודע לו - צריך להביא אשם תלוי עד שיוודע לו. אשם תלוי הוא רק זמני. אחר כך כשמתברר, צריך להביא חטאת גם. זה לא פוטר אותו, רק עד שמתברר ספקו.
ג' - מי שהוא שוגג במעילה, או גזילה, או שפחה חרופה, או כופר בפקדון, מביא תמיד אשם - זה אשם ודאי.
ד' - חוטא שעובר על עבירות מסוימות, יש לו קרבן עולה ויורד - שעשיר מביא בהמה, ועני יכול להביא עוף או עשירית האיפה. זה קרבן עולה ויורד.
ה' - סנהדרין שעשתה עבירה של לא לדעת את ההלכה ופסקה שלא כהלכה, צריכה להביא קרבן, אם זו טעות באחת מן החמורות.
---
הלכות מחוסרי כפרה יש חמש מצוות עשה. זה נוגע לאנשים שלא עשו עבירה או משהו, רק חסרה להם כפרה - זו הבעיה היחידה שלהם, סוג של קרבן. הם לא עשו עבירה, אבל חסרה להם כפרה.
זה מעניין - יש אנשים שהם חוטאים ומחוסרי כפרה. אבל כאן, הם לא חוטאים, הבעיה היחידה שלהם היא שהם מחוסרי כפרה. ההקשר של מחוסרי כפרה הוא בדרך כלל שאומרים שיש טהרה, יש שבעה נקיים, יש טבילה, ואחר כך יש שרמה אחת של להיות טהור היא דרך כפרה גם. זה סוג של קרבן שצריך להביא בתור טהרה, לא בתור כפרה על חטא.
פשוט מאוד: שזב כשנטהר צריך להביא קרבן, אותו דבר יולדת כשנטהרת צריכה להביא קרבן, אותו דבר זבה כשנטהרת צריכה להביא קרבן, אותו דבר מצורע כשנטהר צריך להביא קרבן - ואחר כך נעשים טהורים.
---
הלכות תמורה יש שלוש מצוות - אחת עשה ושתי לא תעשה:
אחת - שלא יעשו תמורה.
שתיים - אם מישהו כן עשה, התמורה נעשית קדושה.
שלוש - עוד לא תעשה, שלא יחליפו קדשים מקדושה אחת לשנייה.
---
אומר הוא, יוצא שהספר הזה, ספר הקרבנות, הוא שלושים ותשע מצוות - עשרים עשה ותשע עשרה לא תעשה.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 Related Content
השיעור לומד את החלק השני של הקדמת הרמב"ם - ה"סדר הספר" - שבו הוא מסביר אילו הלכות ומצוות נמצאות בכל ספר. ספר קדושה כולל שלוש הלכות: איסורי ביאה (37 מצוות - עריות כמו אם, אחות, אשת אב, בהמה, זכר, נדה, גויים, ממזר, ודינים של כהן גדול עם אלמנה וכהן עם גרושה/זונה/חללה); מאכלות אסורות (28 מצוות - סימני טהרה של בהמה/עוף/דגים/חגבים, ואיסורים כמו נבילה, טריפה, דם, חלב, בשר בחלב, חדש, ערלה, טבל); ושחיטה (5 מצוות - שחיטה לאכילה, אותו ואת בנו, כיסוי הדם, שילוח הקן). שילוח הקן שייך להלכות שחיטה כיוון שהוא עוסק באופן שבו מתייחסים לבעל חי כדי לאכול.
"הפלאה" פירושו להפריש - כאשר אדם מוסיף על עצמו איסורים באמצעות דיבורו. הלכות שבועות כוללות חמש מצוות: לא להישבע לשקר/לשווא, לא לכפור בפיקדון בשבועה, ומצות עשה להישבע באמת בשם ה' - מצווה נדירה המראה אמונה. ההבדל בין שבועות לנדרים: שבועות על עצמו ("אני לא"), נדרים על הדבר. הלכות נדרים כוללות שלוש מצוות: לקיים מה שאומרים, לא לחלל את דברו, והפרת נדרים על ידי אב או בעל. הלכות נזירות כוללות עשר מצוות: לגדל את השיער, לא לגלח, לא לשתות יין או מוצרי יין, לא לאכול ענבים, לא להיטמא למת, ולהתגלח כשהנזירות מסתיימת. הלכות ערכין וחרמים כוללות שבע מצוות בעניין הקדשת ערך אדם, בהמה, בית, שדה, וחרם.
הלכות כלאים כוללות חמישה לאוין: לא לזרוע כלאי זרעים, לא לזרוע בכרם, לא להרביע בהמות, לא לעבוד עם שני מיני בהמות, ולא ללבוש שעטנז. הלכות מתנות עניים כוללות שלוש עשרה מצוות עבור פאה, לקט, עוללות, פרט, שכחה (כל אחת עם עשה ולא תעשה), מעשר עני, צדקה, ולא להתאכזר. הלכות תרומות כוללות שמונה מצוות: לתת תרומה גדולה ותרומת מעשר, לשמור על הסדר, ואיסורים לזר, תושב/שכיר כהן, ערל, טמא, וחללה. הלכות מעשר כוללות מצווה אחת של מעשר ראשון. הלכות מעשר שני ונטע רבעי כוללות תשע מצוות בעניין הפרשה, לא להשתמש לצרכים אחרים, לא לאכול בטומאה/באנינות/מחוץ לירושלים, נטע רבעי, ווידוי מעשרות. הלכות ביכורים ומתנות כהונה כוללות תשע מצוות: להפריש ביכורים ולהביא למקדש, וידוי ביכורים, חלה, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, פדיון בכור אדם, ופטר חמור (לפדות או עריפה). הלכות שמיטה ויובל כוללות 22 מצוות: בשמיטה משביתים את הארץ, משמטים פירות והלוואות; ביובל סופרים את השנים, תוקעים שופר ביום כיפור לשחרר עבדים, שדות חוזרות לבעלים המקוריים, ושבט לוי מקבל ערים לשבת עם גאולת עולם.
הלכות בית הבחירה (6 מצוות): לבנות בית המקדש, לא לבנות מזבח מגזית, לא לעשות מדרגות אלא כבש, יראת המקדש, ושמירת המקדש. הלכות כלי המקדש והעובדים בו (14 מצוות): לעשות שמן המשחה וקטורת (לא כמותו), לשאת ארון על הכתף, לויים עושים עבודה, לקדש כהנים, כהן לובש בגדי כהונה, לא לקרוע מעיל, וחושן נשאר מחובר לאפוד. הלכות ביאת המקדש (15 מצוות): כהן לא נכנס שיכור, עם שיער ארוך, בגדים קרועים; טמאים משתלחים, עובד מקדש ידיו ורגליו, בעל מום וזר לא עושים עבודה. הלכות איסורי מזבח (14 מצוות): קרבנות צריכים להיות תמימים מיום השמיני, לא להקריב בעלי מומים (אפילו מגוי), לא לעשות מום בקדשים, לא להקריב אתנן ומחיר/שאור ודבש, וצריך למלוח את הקרבן.
הלכות מעשה הקרבנות (23 מצוות) לומד את הסדר של כל קרבן - עולה, חטאת, אשם, מנחה; קדשי קדשים אוכלים רק במקדש, קדשים קלים צריך לחכות עד אחרי זריקת דמים. הלכות תמידין ומוספין (19 מצוות): שני כבשים כל יום, אש על המזבח, תרומת הדשן, קטורת, מנחת חביתין, מוספים של שבת/ראש חודש/יום טוב, וספירת העומר (שהרמב"ם מקשר עם הקרבת העומר). הלכות פסולי המוקדשין (8 מצוות) בעניין קדשים שנפסלו, נותר, וטמא. עבודת יום הכיפורים היא מצווה אחת עבור כל הסדר. הלכות מעילה (3 מצוות) - המועל משלם קרן עם חומש.
הלכות קרבן פסח (16 מצוות): לשחוט בזמנו, לא עם חמץ, לאכול עם מצה ומרור, לא נא ומבושל, לא להוציא מהחבורה, משומד/ערל לא אוכל, לא לשבור עצם. הלכות חגיגה (6 מצוות): עליה לרגל, חגיגה, שמחה ברגל, לא לבוא ריקם, לשמח את הלוי, והקהל - המלך מקהיל את העם בסוכות אחרי שמיטה. הרמב"ם סובר שהקהל הוא יותר דין בחג הסוכות מאשר דין בהלכות מלכים.
הלכות בכורות כולל גם מעשר בהמה - הרמב"ם מביא ראיה מפסוק ששניהם יש להם אותם דינים במום, "ככל חוקתיו עליו תעשה". הלכות שגגות (5 מצוות עשה): יחיד מביא חטאת, אשם תלוי כשלא יודעים אם חטאו, אשם ודאי במעילה/גזילה/שפחה חרופה/כופר בפקדון, קרבן עולה ויורד בעבירות מסוימות, וסנהדרין שפסקה שלא כהלכה מביאה קרבן. הלכות מחוסרי כפרה (5 מצוות עשה) נוגע לאנשים שלא חטאו אלא חסרה להם כפרה כחלק מתהליך הטהרה שלהם - זב, יולדת, זבה, ומצורע. הלכות תמורה (3 מצוות): לא לעשות תמורה, אם כן עשו התמורה קדושה, ולא להחליף קדשים מקדושה אחת לאחרת.
ספר קדושה כולל את כל ההלכות של איסורי ביאה ואיסורי אכילה. זה מה שמקדש יהודי, זה מה שמבדיל יהודי מגוי.
ההלכות האלה כוללות שלוש הלכות:
- הלכות איסורי ביאה - עם מי יהודי אסור להתחתן
- הלכות מאכלות אסורות - מה אסור לאכול
- הלכות שחיטה - בעצם חלק ממאכלות אסורות, אלא שנראה שזו הלכה בפני עצמה, פשוט כי שם מתחילות הרבה הלכות איך אדם רוצה לאכול בעל חי, איך עושים שחיטה
---
מצות עשה אחת ושלושים ושש מצוות לא תעשה. אלה פחות או יותר קבוצה של עריות.
בת אשת אב - מה זה אומר, בת חורגת? לא, בת אשת אב זו אחות חורגת.
טאכטער עצמה - התפלאתי שזה לא כתוב בתורה בפירוש.
אשה ובתה - אישה ובתה יחד, זאת אומרת הבת של אשתך, או האמא של אשתך.
מה עם אשת אחי האם? לא כתוב ברשימת הלאוין.
זכר עם בהמה, נקבה עם בהמה. איש לא ישכב עם בהמה זכר או נקבה. ואישה לא תיתן - זה "לא תביא" למי שאין לו "לא תבא", כי אין הפשט שהיא עושה משהו אקטיבי, אבל היא מביאה, היא עושה את פעולת המעשה שהבהמה תבוא עליה.
"לא תגלה ערות אב" - זה לא שהאבא עצמו הוא איסור כזכר, הגמרא לומדת שהכוונה לבת עם אביה.
עמוני ומואבי שאינם באים בקהל - זה לא איסור חתונה או ביאה ממש, ביאה בקהל יש לה חילוקים אחרים.
שאלה: אישה שבועל אותה עמוני, האם היא עוברת על זה? או שזה "לא יבא" - נלמד מה הכוונה "לא יבא". זו שאלה טובה.
דור שלישי לא ירחיקו, זאת אומרת שהוא כן יהיה מותר לבוא בקהל. זו מצות לא תעשה שבכללותה עשה - שמשמעותה שהוא כן מותר. זו אחת ממצוות לא תעשה שהיא להיתר. הרבה מצוות לא תעשה הן איסורים, אבל מצות לא תעשה זו היא היתר.
איסור לסרס זכר, אפילו בהמה חיה ועוף.
איסור לכהן גדול להתחתן עם אלמנה. איסור נפרד לכהן גדול לבעול אלמנה אפילו בלי קידושין.
אתה זוכר שיש שלושים ושש מצוות לא תעשה שאני אומר כל הזמן - מתי תבוא מצות העשה? הנה היא הגיעה: כהן גדול בבתולה היא מצות עשה. ואם הוא התחתן עם אלמנה, הוא עובר על מצות העשה.
---
ארבע מצוות עשה ו-24 מצוות לא תעשה.
למעשה כל ארבע מצוות העשה הן לבדוק:
- סימני בהמה וחיה
- סימני עוף
- סימני דגים
- סימני חגבים
שאלה: אתה מדבר שזו למעשה מצוה לבדוק, או שאתה מתכוון שלא יאכלו בלי שידעו שזה כשר?
תשובה: יפה מאוד. אבל הוא גם אומר שזו פשוט אותה מצוה, רק שהיא חלה על גוף אחר - כל מין בעל חי בנפרד.
---
שלוש עשה ושתיים לא תעשה.
כבר דיברנו הרבה פעמים - זו תמיד הדוגמה למצוה שאינה מצוה חיובית. אין חיוב לשחוט, רק אם רוצים לאכול, אז צריך קודם לשחוט.
מעניין שזה נכנס בהלכות שחיטה. אין הפשט שאי אפשר לאכול את זה, הפשט הוא שאסור לשחוט את זה.
מעניין מאוד - זה נכנס בהלכות שחיטה! זאת אומרת איך הורגים בעל חי כדי לאכול.
קושיא: איך שמת כאן שילוח הקן?
תירוץ: יכול להיות שהכל רק דברים שלפני כן אסור לאכול. אבל כאן באותו ואת בנו זה לא מעכב את האכילה, אבל שילוח הקן כן מעכב - אסור לקחת את הביצים לפני ששולחים את האם.
קושיא: תוספות אומר שמותר לאכול את הבשר לפני ששחטת?
תירוץ: כן, אבל הבשר לא נעשה נבילה על ידי אותו ואת בנו. זה יותר כמו כיסוי הדם.
הייתי אומר ששחיטה נראית מעניינת - זאת אומרת איך הורגים את הבהמה בכלל? איך תופסים אותה? אז יש:
- שחיטה
- כיסוי הדם
- מתי אסור לשחוט
- איך לקחת את הבנים
הרמב"ן מצמיד שילוח הקן לאותו ואת בנו. הוא אומר שזו מין אכזריות לנצל את רחמנות האם כדי לתפוס אותה. כי הילדים עדיין חלשים, אפשר לתפוס אותם בקלות, אבל האם בדרך כלל יכולה לעוף מהר. אבל עכשיו יש לך הזדמנות לתפוס את האם, כי היא כאן עם הילדים.
יפה מאוד, אני מאוד אוהב את הרמב"ן הזה - זה משהו שלא תפסתי קודם.
במילים אחרות אפשר לומר: איך להתמודד עם בעל החי כדי שיוכלו לאכול את בשרו או את ביציו. יותר כמו איך מתמודדים עם השלב של תפיסת בעל החי.
---
יוצא שיש שבעים מצוות בספר הזה - שמונה עשין ושישים ושתיים לאוין. רוב הדברים הם מה שאסור לאכול ואסור לבעול.
---
"הפלאה" פירושה דברים שהאדם מוסיף איסורים על עצמו דרך נדריו או שבועותיו. "אפלאה" פירושו להפריש - כאילו הוא מוציא דברים מתחומו על ידי דיבור. זה באמת הלכות הבטחות - כל מיני הבטחות שאדם עושה בדיבורו.
- הלכות שבועות
- הלכות נדרים
- הלכות נזירות - כשאדם אומר הריני נזיר והוא נעשה נזיר על דברים מסוימים
- הלכות ערכין וחרמין - כשמקדישים דברים מסוימים באופן ערכין וחרמין
זה לא ממש איסור, קצת לא מתאים כל כך לדברים שאומרים שזה אסור. יותר שהוא מייעד משהו להקדש. אבל זה מפריש מעצמו - הוא נותן להקדש, זה מוקדש.
---
עשה אחת וארבע לא תעשה.
שבועות - כשאומרים על עצמו "לא אעשה" או "אעשה"
נדרים - אומרים שהדבר יהיה אסור עליו, הדבר על הדבר, כגון "הרי עלי" או "הרי זה"
1. לא לישבע ולקחת את שם ה' לשקר
2. ולא רק לשקר, גם לשוא - פירוש לדבר לא חשוב, או לדבר אבסורדי, וכדומה
3. שלא לכפור פיקדון - לא להכחיש בשבועה על פיקדון. כמו שאדם יש לו פיקדון והוא נשבע שאין לו
4. לא לישבע על כפירת ממון שאינו חייב כשזה לא אמת
שכן יישבע בשם ה' באמת.
זו מצוה נדירה מאוד - לא שמעתי מעולם שמישהו מקיים אותה, אבל זו מצוה גדולה.
יש אומרים שהמצוה של "ובשמו תשבע" באמת הרמב"ם לא הכניס בספר המצוות, אבל יש מקומות שהוא כן מזכיר אותה כדרך להראות שאנחנו מאמינים בה'.
הלא תעשה הראשונה היא שלא לישבע בשם ה' לשקר, ולא רק לשקר, אלא גם לשוא - זאת אומרת לדבר לא חשוב, או לדבר שהוא אמת וכדומה.
המצוה השלישית היא שלא לכפור בפיקדון - לא להכחיש בשבועה על פיקדון. שאדם יש לו פיקדון והוא נשבע שאין לו, הוא עובר על הלאו. לא לישבע על כפירת ממון, שאינו חייב כשזה לא אמת.
הבאה היא מצות עשה - שכן יישבע בשם ה' באמת. אהה, מצוה נדירה מאוד, לא שמעתי מעולם שמישהו מקיים אותה, אבל זו מצוה גדולה.
יש אומרים שהמצוה לישבע בשמו באמת הרמב"ם לא הכניס בהלכות יסודי התורה, אבל יש מקומות שהוא כן מזכיר אותה, כדרך להראות שמאמינים בה'. אבל הרי זה דין בהלכות שבועות. במובן מסוים הכל אפשר להכניס ביסודי התורה, הרבה מאוד דברים, אבל זה שייך להלכות שבועות, מובן מאליו. אני אומר, הקושי בזה הוא חילול שמו על ידי שבועה, אבל הרי זה גם בכל שבועות. כל הלכות שבועות הרי בתורה, לכולם יש שייכות.
הלכות נדרים אומר שלוש מצוות, שתי מצוות עשה ומצות לא תעשה אחת.
המצוה הראשונה היא שישמור מוצא שפתיו - שאם הבטיח משהו ועשה נדר, יקיים אותו ויעשה ככל היוצא מפיו. והלאו שלה הוא שלא יחל דברו - שלא יעשה את דבריו חולין על ידי שיאמר שדבריו אינם שווים כלום ולחינם.
אחר כך יש מצות עשה שאם כן עשה נדר או שבועה, יעשה באופן שיעשה התרת נדרים, שיעשה זאת. כמו שיהודים בהפרת נדרים שכתוב בתורה - איך האב או הבעל או בית הדין מפר נדרים. בית דין לא כתוב בתורה, אז אני לא מבין בדיוק מה הוא מתכוון לומר "שיהיו הפרת נדרים על פי דין התורה" - אולי הוא מתכוון רק לאב ולבעל. יש מצוה, זו מצות עשה, שיש אופן של הפרת נדרים.
נזירות יש לה עשר מצוות - שתי מצוות עשה ושמונה מצוות לא תעשה.
הראשונה היא שהנזיר יגדל את שערו ארוך. והמצוה השנייה היא שלא יגלח את שערו - זה הפוך, זו העשה וזו הלא תעשה.
אחר כך יש כמה מצוות של לא לשתות יין או כל דבר שקשור לענבים: מצות לא תעשה אחת שלא ישתה יין או תערובת יין או אפילו רק החומץ של יין. ואחר כך יש כמה דרכים של אכילת ענבים - כשהם עדיין טריים, ענבים כשהם צימוקים, או הקליפות של ענבים, או הגרעינים - הזרע של הענבים.
ויש עוד שני איסורים של טומאה - שלא יטמא על ידי כניסה לאוהל המת, או כל דרך אחרת להיטמא במת.
ויש מצוה שהנזיר יגלח כשהוא מסיים את נזירותו, או כשנזירותו מסתיימת על ידי שנטמא מה שמסיים את נזירותו - צריך לגלח כשהוא מביא את הקרבנות.
הבאה היא הלכות ערכין וחרמים - שלמדנו עם הסדר שלנו בויקרא, למדנו אתמול את המצוות.
אומר, יש שבע מצוות - חמש עשה ושתיים לא תעשה, וזהו פרטן:
אחת היא לדון בערכי אדם כמו שמפורש בתורה - אם אדם אומר ערך אדם, הוא מקדיש ערך אדם, זו מצות עשה שידין ערכי אדם. ואותו דבר ערך בהמה - אדם מקדיש את הערך של בהמה. הבאה היא אם אדם מקדיש את הערך של בית. המצוה הרביעית היא לדון אם מישהו מקדיש את הערך של שדה. המצוה החמישית היא אם מישהו מחרים - זה חרם.
ואחר כך יש שני לאוין מה שלא לעשות עם חרם: לא למכור שדה או דבר שהוא חרם, ולא לפדות אותו.
יוצא שבספר הפלאה יש עשרים וחמש מצוות - עשר עשה וחמש עשרה לא תעשה.
---
עכשיו אנחנו עוברים לספר זרעים - ההלכות שקשורות לצמחים.
הרמב"ם לוקח כאן שבע קטגוריות, שבע מסכתות כמו: הלכות כלאים, הלכות מתנות עניים - צדקה שצריך לתת לעניים, תרומות שצריך לתת לכהנים, מעשרות שצריך לתת ללויים, מעשר שני ונטע רבעי הם שני מיני דברים שהאדם עצמו אוכל והוא צריך לאכול אותם רק בירושלים, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין שזה המדריך ליהודים גם מחוץ לירושלים שהם צריכים לתת מהגידולים הראשונים של השדה וכן הלאה, או הגידולים הראשונים של בהמתם - כן, ראשית הגז וכל הדברים האלה - ואחר כך ההלכות של שמיטה ויובל.
בהלכות כלאים יש חמש מצוות לא תעשה:
אחת, לא לזרוע זרעים כלאים. והשנייה היא לא לזרוע תבואה או ירק בכרם - לא לזרוע זרעים בכרם. המצוה השלישית היא שלא להרביע בהמה כלאים - לא להרכיב בהמה מין שאינו מינו. המצוה הרביעית היא לא לעשות מלאכה עם כלאי בהמה כאחד - לא לקחת שני מיני בהמות ולהעבידם יחד. והחמישית היא לא ללבוש בגדים שהם תערובת של שני מינים.
אז בעצם יש כאן שלושה סוגי כלאים: כלאי זרעים, כלאי בהמה, וכלאי בגדים. הזרעים יש להם שתי מצוות - זריעה וכרם. והבהמה יש לה גם שתי מצוות - שלא להרביע ולא להעביד יחד. אפשר לומר שיש שני מינים: יש כשהם נעשים אחד, ויש כשהם לא נעשים אחד אבל עובדים איתם ביחד. והאיסור בכרם דומה לשלא לעשות מלאכה בכלאים - שלא נעשה אחד, אבל האיסור הוא להחזיק אותם יחד.
אלה הדברים שהם מתנות עניים. יש לנו שלוש עשרה מצוות - שבע עשה ושש לא תעשה, וזהו פרטן:
הראשונה היא מצות עשה להשאיר פאה, והלא תעשה שלה היא שלא לקחת את הפאה - הקצה של השדה.
אחר כך שוב עשה עם לא תעשה - כן להשאיר לקט, מה שנשאר בזמן האיסוף, ולא לאסוף אותו, לא לקחת אותו הביתה, להשאיר אותו באמת.
וגם עוללות יש שתיים - להשאיר את העוללות, האשכולות הקטנים של ענבים, ולא לחתוך אותם ולקחת הביתה.
כך גם פרט יש עשה עם לא תעשה - להשאיר אותו ולא לקחת אותו הביתה.
כך גם שכחה - להשאיר אותה ולא לקחת אותה לעצמו.
והמצוה האחת עשרה היא לתת מעשר לעני - מעשר עני. זה המעשר שצריך לתת לעני שיש לו שיעור, מעשר.
ויש כאן מצוה נוספת בלי שיעור - שכשבא אליך עני, תיתן לו כמה שאתה יכול לתת לו. ויש לא תעשה שלא תתאכזר ותימנע מלתת לו.
מעניין - נכון שכל אלה הם מתנות עניים, אבל מעניין שהרמב"ם תפס את הקטגוריות: פאה, לקט, שכחה, סתם צדקה - זה הכל קבוצת מצוות אחת, סוג מצוות אחד, יש לה טבע אחד כביכול.
בהלכות תרומות יש שמונה מצוות - שתיים עשה ושש לא תעשה, ואלה הן:
המצוה הראשונה היא לתת תרומה גדולה - התרומה הראשונה שנותנים לכהן. ואחר כך לתת את התרומה שנקראת מעשר - תרומת מעשר, שהלוי נותן תרומה לכהן מהמעשר שלו. אה, התרומה מהמעשר. אז היית יכול לשים בהלכות מעשרות, אבל זו תרומה - זו התרומה של הלוי. היא הולכת לכהן.
המצוה השלישית היא לעשות את זה לפי הסדר - שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה. ולעשות את זה לפי הסדר, שקודם תרומה ואחר כך מעשרות.
הלאה, שזר לא יאכל תרומה. לא רק כך, אלא אפילו מי שיש לו שייכות לכהן - כי הוא תושב של כהן או שכיר של כהן - גם אסור לו לאכול תרומה. גם ערל, אפילו כהן, אסור לו לאכול תרומה. וגם כהן שהוא טמא אסור לו לאכול תרומה. וגם אשת כהן שהיא חללה - אתמול היה שכהן שהוא חלל אינו כהן - אבל אפילו חללה כהנת או בת כהן חללה אסור לה לאכול תרומה ולא את החלק של הקדשים שכהנים אוכלים.
הלכות מעשר יש בהן מצות עשה אחת - שיש להפריש מעשר ראשון, בכל שנה ושנה יש להוריד את המעשר ולתת אותו ללויים.
ועכשיו באות הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ובהן תשע מצוות - שלוש עשה ושש לא תעשה, ואלו הן:
אחת, להפריש מעשר שני.
השנייה, שלא להשתמש בכסף מעשר שני לצרכים אחרים אלא לצרכי אכילה, שתיה וסיכה - אבל לא טפל למאכל, אבל כן. כמו שאומר הרמב"ם, למאכל פירושו מה שאינו צורך חיי נפש ואינו חלק מהתועלת הגופנית.
השלישית, שלא לאכול מעשר שני בטומאה. ואחריה דבר דומה - שלא לאכול אותו כשהוא אונן, כשהוא אבל סמוך לקבורה.
עכשיו יש לו שלוש מצוות של לא לאכול מעשר שני במקומות אחרים מלבד ירושלים, אבל זה מחולק לשלושה: מעשר שני של דגן - של תבואה, מעשר שני של יין, ומעשר שני של שמן.
ואחר כך יש שמה שגדל בשנה הרביעית הוא קודש. לגבי מה הוא קודש? שיש לו דין כמו מעשר שני - שהבעלים אוכלים אותו בירושלים.
והמצוה התשיעית היא שכשמביאים מעשר שני לירושלים, יש מצוה לומר וידוי. וידוי מעשרות הוא בשנה השלישית - שאומרים "בערתי הקודש מן הבית" וכו'.
עכשיו באות הלכות בכורים עם מתנות כהונה אחרות שנוהגות גם בגבולין.
אומר הרמב"ם שיש בזה תשע מצוות - שמונה עשה ואחת לא תעשה, וזהו פרטן:
שיש להפריש ביכורים - הפירות הראשונים שגדלו - ולהעלותם למקדש, והכהן יאכל אותם רק בירושלים.
עכשיו באות הלכות ביכורים עם מתנות כהונה אחרות, שנוגעות גם בגבולין. אומר הרמב"ם, יש בזה תשע מצוות - שמונה עשה ואחת לא תעשה.
הפרטים: שיש להפריש ביכורים, הפירות הראשונים שגדלו, להעלותם למקדש, והכהן יאכל אותם רק בירושלים. והלאו הוא שלא לאכול מחוץ לירושלים. שיהיה קורא בעצמו, שיקרא יפה ביכורים - לכאורה הכוונה לוידוי ביכורים, ההגדה שצריך לומר.
אחר כך נאמרו עוד מתנות כהונה. מהן מתנות הכהונה האחרות? להפריש חלק מהעיסה, להפריש את החלקים הראשונים מסוימים מהבהמה - זרוע, לחיים וקיבה, ואת הראשית מהשיער כשגוזזים את הצמר, ואת הבכור מהבהמה.
ואין צריך דווקא לתת את הבהמה עצמה, אפשר לתת את הפדיון. האם זו מצוה לעשות את הפדיון, או שאפשר לעשות פדיון? שניהם. הוא עושה שתי מצוות. אפשר לתת את הבכור עצמו? אתה מדבר על בכור אדם. בכור אדם של אדם - אדם אי אפשר לתת, הכהן לא מקבל אותו. הוא אומר אמנם "מביא הוא שתים", אבל הוא לא מקבל שאומרים "קח את בני".
פטר חמור כן יש שתי האפשרויות. פטר חמור נותנים גם את הפדיון לכהן, או שהכהן הרי לא יכול - חמור הרי בהמה טמאה. אם לא רוצים לפדות, צריך להרוג אותו על ידי עריפה.
---
הלכות שמיטה ויובל יש בהן עשרים ושתיים מצוות: תשע עשה ושלוש עשרה לא תעשה.
הראשונה היא העשה, שיש להשבית את הארץ, לעשות שבת הארץ, להשבית את הארץ בשביעית. ואחר כך יש לא תעשה שונות של לא לעבוד: אחת שלא לעבוד על הארץ, שלא לעבוד עבודת האילן, לשפר את האילן. שלא לקצור את הגידולים שגדלים מאליהם.
מה כתוב בלשון האחרת? המצוה נאמרה שלא לקצור כדרך שקוצר בכל שנה - כתוב כנגד הקוצרים וכנגד הבוצרים. זה אומר שלא לעשות כמו שהקוצרים עושים ומה שהבוצרים עושים. מותר לחתוך, זה לא החיתוך - רק אסור לקחת לעצמו. הכוונה היא שלא לקחת כנגד מה שאנשים אחרים עושים.
המצוה השישית מהקטגוריה: מה שגדל כן יש להשמיט, כלומר להשאיר אותו לעניים ולחיות. ואותו דבר יש לעשות עם הכסף - שיש להשמיט את ההלוואות. ואחר כך יש לאו על השמטת ההלוואות, שלא ללכת ולתבוע מהלווה. ואחר כך יש לאו שאפילו אדם יודע שהכסף הולך להישמט, לא יימנע מלהלוות לפני שנת השמיטה.
המצוה העשירית היא שיש לספור את השנים כדי להגיע ליובל. ואחר כך המצוה האחת עשרה היא שכשמגיעה שנת היובל יש לקדש את השנה ולהכריז עליה כיובל. והמצוה הבאה היא שביום הכיפורים של יובל יש לתקוע בשופר ולהודיע שעבדים יוצאים לחופשי. ושבשנת היובל לא לעבוד בשדה.
וכמו שנאמר לגבי שמיטה יש גם מצוה נוספת של לא לקצור את הספיחים, שלא לקצור את הענבים כנגד הבוצרים.
מצות עשה ליטול גאולה לארץ - בשנת היובל יש לתת גאולה לארץ, כלומר להחזיר את הנכסים שנמכרו לבעלים המקוריים. זה נקרא שדה אחוזה ושדה מקנה.
י"ז הוא אותו דבר באופן של לאו, שלא למכור את הארץ לצמיתות, אלא לעשות זאת באופן שחוזרת ביובל.
ואחר כך יש דין בתי ערי חומה. וזה חוזר למצוה י"ט ששבט לוי לא יקח חלקים בארץ ישראל, אלא יקבל ערי מתנות מיוחדות.
מעניין, הוא מכניס את זה בקטגוריה שדומה לזה - ששדה אחוזה היא כמו שדה שלא שייכת לך, וגם כל ארץ ישראל לא שייכת ללויים.
שבט לוי גם לא לוקח חלק בביזה כשכובשים את ארץ ישראל או כשיוצאים למלחמות ומקבלים שלל. אבל חוץ ממה שהלויים לא מקבלים, יש מה שהם כן מקבלים - הם מקבלים ערים לשבת, הם מקבלים ערים ואת המגרש ליד הערים. ואת המגרש אסור למכור, אלא הם יכולים לגאול אותו לעולם, "לא ימכר לצמיתות".
אין את הדין שבדרך כלל בעיר זה חוזר, נעשה חלוט אחרי שנה או מה שההלכה היא, אבל בתי ערי חומה - מה שאין כן הלויים יש להם "גאולת עולם תהיה ללוים". לכאורה זו הסיבה שכל העניין נכנס, כי ערי הלויים יש להן דין מיוחד לגבי דיני גאולה של יובל והדברים האלה.
אז הספר הזה יש בו שבעים ושש מצוות.
---
נעבור לספר עבודה. ספר עבודה יש בו תשע קטגוריות, תשע מסכתות:
- הלכות בית הבחירה - ההלכות של בית המקדש
- הלכות כלי המקדש והעובדים בבית המקדש - הכהנים שעושים את העבודה בבית המקדש
- ההלכות של מי רשאי ואיך רשאים לבוא לבית המקדש
- הלכות איסורי מזבח - מה אסור להקריב על המזבח
- ההלכות של איך מקריבים קרבנות מסוימים
- הלכות תמידין ומוספין - אלו קרבנות ציבור שמקריבים תמיד
- הלכות של דברים שפסולים שאסור להביאם לקרבן, דבר שנפסל על ידי פעמים שנראה
- הלכות עבודת יום הכיפורים - העבודה של יום כיפור
- ואחר כך הלכות מעילה - כשמישהו נהנה מקדשים
---
הלכות בית הבחירה יש בהן שש מצוות - שלוש עשין ושלוש לא תעשין.
המצוה הראשונה היא שיש לבנות בית מקדש, "ועשו לי מקדש". זה דבר של הקב"ה, אנחנו צריכים לעשות.
המצוה השנייה היא לאו, שלא לבנות את המזבח באופן גזית, כלומר אבנים חתוכות. ושלא לעלות על המזבח במעלות, לא לעשות מדרגות, אלא לעשות כבש.
מצוה לירא מן המקדש - להתנהג ביראה במקדש.
ולומדים שתי מצוות משמירת המקדש: אחת, שיש לשמור את המקדש, הכהנים יעמידו שומרים, שומרי המקדש. ושלא להימנע משמירת המקדש, "ולא ישביתו את עבודתי", שלא תהיה שביתה.
---
הלכות כלי המקדש והעובדים בו - ההלכות של כלי המקדש וההלכות של עובדי המקדש. יש בזה ארבע עשרה מצוות - שש עשין ושמונה לאוין.
וזהו פרטן:
שמן המשחה: לעשות שמן המשחה - לעשות שמן משחה, ובו הולכים למשוח את העובדים ואת הכלים. ואת שמן המשחה מותר לעשות רק לקודש, אסור לעשות כמותו - הלאו הבאה היא "שלא לעשות כמותו". וזר לא ימשח בו באופן שאינו ראוי, זו לא המצוה.
קטורת: אותו דבר עם קטורת, שלא לעשות כמו הקטורת. המצוה הבאה היא שלא להקטיר על מזבח הזהב שום דבר חוץ מהקטורת שצריך להקטיר שם.
ארון: המצוה הבאה היא שהארון כשנושאים אותו - מעניין, נושאים אותו במדבר או עוד מצבים, כשצריך לשאת אותו - כשצריך לשאת את הארון, יש לשאת אותו תמיד על הכתף, דרך כבוד צריך לשאת אותו. ושהבדים שבארון, שנעשו כדי שיוכלו לשאת אותו, יישארו שם תמיד, לא להסיר אותם.
עבודת הלויים: המצוה הבאה היא שהלוי יעשה עבודה במקדש. ומצות לא תעשה הבאה היא שאיש לא ייכנס לטריטוריה של השני במלאכת המקדש, כלומר שהכהן לא יעשה את עבודת הלוי או להיפך.
מקדש זיין כהנים: והמצוה העשירית היא לקדש את הכהנים לעבודה, הכוונה לכאורה בשמן המשחה.
משמרות ברגלים: המצוה האחת עשרה היא שכל המשמרות יהיו שווים ברגלים - הכוונה שכל השנה יש משמרות אחרות שיש להן זכות לאותו יום, אבל ברגלים לכולם יש אותה זכות.
בגדי כהונה: והמצוה הבאה היא שהכהן ילבש בגדי כהונה בעבודה. המצוה השלוש עשרה היא לעשות את המעיל באופן שלא ייקרע, לא לקרוע את המעיל. והחושן לא יזוז מהאפוד, ויהיה אחד צמוד לשני.
---
ועכשיו, הלכות ביאת המקדש. ההלכות של ביאה לבית המקדש יש בהן חמש עשרה מצוות - שתיים עשה ושלוש עשרה לא תעשה.
מה הן? בפנים איך הכהן לא ייכנס לבית המקדש:
- לא ייכנס שיכור
- לא ייכנס עם שיער ארוך מגודל
- לא ייכנס עם בגדים קרועים
- לא ייכנס סתם מתי שהוא, אלא כשהוא צריך להיכנס
ועכשיו, המצוה הבאה היא שהכהן לא יצא מהמקדש בשעת העבודה.
טומאה: עכשיו יש מצות עשה שהטמאים יש לשלח, ומצות לא תעשה מזה היא שהטמא לא יבוא לבית המקדש. ומי עוד אסור - מי שבעצם טהור כבר נטהר, אבל הוא עדיין לא טהור, כי עדיין לא היה ערב שמש, כי השמש עדיין לא שקעה.
קידוש ידים ורגלים: עובד, מי שעושה את העבודה בבית המקדש, מקדש ידיו ורגליו.
בעלי מומים: והמצוה הבאה, שלוש הן בעלי מומים: שבעל מום לא ייכנס לשטח הקודש, בהיכל ובמזבח, ובעל מום לא יעשה את העבודה, ואפילו בעל מום עובר שיש לו רק מום קל שעובר, גם אסור לו לעשות את העבודה.
זר: והמצוה החמש עשרה היא שזר לא יעשה את העבודה.
---
ועכשיו נלמד הלכות איסורי מזבח. ויש בזה ארבע עשרה מצוות - ארבע עשה ועשר לא תעשה.
וזהו פרטן: שכל הקרבנות יוקרבו תמימים, קרבנות שלמים. והלאו ההפוכה מזה היא שלא להקריב בעל מום.
ובעל מום אסור - מה לא לעשות עם בעל מום? לא להקריב אותו, לא לשחוט, לא לזרוק, לא להקטיר את חלבו.
כל הקרבנות יוקרבו תמימים, קרבנות שלמים, וההפך, הלאו מזה היא שלא להקריב בעלי מומים.
לא להקריב בהמה שיש בה מום, בעל מום לא להקריב, אפילו קרבן שגוי שולח. לא לעשות מום בקדשים שכבר הוקדשו. לפדות קדשים שנפסלו, במילים אחרות, קיבלו מום.
בבהמות שמקדישים יש זמן מסוים, שזה מיום השמיני, לפני זה נקרא מחוסר זמן, לא להקריב.
מצוה י"א היא שלא להקריב אתנן ומחיר, וי"ב היא שלא להקריב שאור ודבש. ואחר כך יש עשה עם לא תעשה שיש למלוח את הקרבן, ושלא להקריב בלי מלח.
---
הלכות מעשה הקרבנות יש בהן עשרים ושלוש מצוות, עשר עשה ושלוש עשרה לא תעשה. מה הם הפרטים? איך עושים ואיך מכינים כל קרבן. במילים אחרות, אם מישהו לא יודע איך עושים קרבן עולה, שיסתכל בהלכות מעשה הקרבנות. לא שיעשה קרבן עולה, אלא מי שצריך לעשות, צריך לדעת איך. ואותו דבר חטאות וכו'.
הקרבנות הולכים על הסדר. העולה יש מצוה שיש לעשות על הסדר, ולא לאכול בשר העולה, זה אחד מהפרטים של העולה - אסור לאכול.
אותו דבר חטאת, סדר החטאת, שהכוונה לכאורה גם אותו דבר - לעשות את החטאת כמעשהו, ולא לאכול מחטאת הפנימית. סתם חטאות רגילות אוכלים כן, אבל יש חטאות פנימיות שאותן אסור לאכול. חטאת העוף אסור להבדיל.
אחר כך יש מצוה של אשם, וסדר האשם השלישי. אחר כך יש מצוה שסדר קדשי קדשים, שהכוונה חטאת ואשם בעיקר, יאכלו אותם במקדש, ולא לאכול חוץ לעזרה. זה עד כאן קדשי קדשים.
עכשיו אפשר ללמוד על קדשים קלים. קדשים קלים הכוונה שלמים. יש סדר איך להקריב, זו מצוה. יש לאו שלא לאכול קדשים קלים קודם זריקת דמים, צריך לחכות שיעשו את הזריקה.
עכשיו עוברים למנחה. מנחה יש לה סדר המנחה. פרטים של סדר המנחה: מנחת חוטא לא שמים שמן. בחוטא כבר ראינו את זה, אבל עכשיו מדברים על מנחת חוטא, מנחה שבאה על חטא, לא שמים שמן, ולא שמים לבונה.
אחר כך, כשמביאים מנחה לא אוכלים אותה, נעשית בכלל חמץ מתנור, לאפות את המנחה חמץ. וכהנים, זו מצות עשה לכהנים לאכול שירי המנחות. אחר כך יש מצות עשה לכהנים לאכול - כמו שהכהנים יאכלו את קדשי הקדשים, עכשיו יש מצוה שהמנחות גם יאכלו אותן.
מצות עשה היא שמי שעושה נדר או נדבה יביא אותה מיד, מצות עשה ברגל ראשון, והלאו היא שלא לאחר את הנדרים והנדבות או דברים אחרים שחייב, מה שהוא שיעור האיחור.
מצוה כ' היא שכל הקרבנות יוקרבו בבית הבחירה, אפילו קרבנות חוץ לארץ. והלאוין מזה הן לא לשחוט חוץ לעזרה, לא להקריב חוץ לעזרה.
זה עד כאן הלכות מעשה הקרבנות.
---
עכשיו אפשר לראות הלכות תמידין ומוספין, שאלו קרבנות שמקריבים כל יום, תמיד כל יום, ומוסף של שבת ויום טוב. יש תשע עשרה מצוות מזה, שמונה עשרה עשין ולאו אחת.
א', לתת שני כבשים כל יום עולות, אחד בבוקר ואחד בערב. ב', לעשות אש על המזבח כל יום. לאו היא לא תכבה, מישהו עוסק להחזיק, לכבות את האש, לא תכבה. מצוה ד' היא תרומת הדשן, מצוה ה' היא קטורת סמים כל יום, מצוה ו' היא אש התמיד של כל יום, מצוה ז' היא מנחת חביתין של כל יום.
מצוה ח' היא מוסף של שבת, שני כבשים. מצוה ט' היא לחם הפנים שעושים בשבת. מצוה י' היא מוסף של ראש חודש. י"א היא מוסף של פסח. י"ב היא עומר התנופה שעושים ביום השני של פסח.
י"ג היא לספור ספירת העומר. זו מצוה אחת שלמעשה שייכת לספר זמנים, שכתובה כאן. מי שיראה, זה מעניין - אפשר ללמוד את כל ספר זמנים ולא לדעת איפה ספירת העומר, צריך לחפש ברמב"ם איפה ספירת העומר.
הרמב"ם מכניס את זה שזה מקושר להקרבת העומר, הספירה של הקרבת העומר, זה סניף במצווה של הקרבת העומר. אבל למעשה הרמב"ם, זוכרים שהרמב"ם חילק את כל הדברים שעושים במקדש ושלא עושים במקדש, הוא חילק. והרמב"ם סובר את הפירוש שיש מצווה אפילו בזמן הזה בדרך הרמז לספור ספירת העומר, אפילו שאין קרבן עומר. ואבל כל זה, כתוב כאן ישר, שזה לכאורה לא המקום הנכון מהדעת עצמו, צריך לחפש סוד בפנים.
י"ד זה המוסף של שבועות, ט"ו זה שתי הלחם של שבועות שבא עם הקרבנות שבאים איתם, ט"ז זה המוסף של ראש השנה, י"ז זה מוסף של סוכות, י"ח זה מוסף של יום כיפור, י"ט זה מוסף של חג, וכ' זה מוסף של שמיני עצרת, שהוא רגל בפני עצמו.
---
עכשיו יש הלכות פסולי המוקדשין. פסולי המוקדשין זה מה שעושים עם מוקדשין מסוימים שנפסלו או שנפל בהן מום. כאן בזה יש שני עשין ושש לאוין.
א' זה לא לאכול קודשים שנפסלו, גם לא לאכול בעל מום, ג' לא לעשות נותר, ד' לא לאכול נותר, ה' לא לאכול קודשים שנטמאו - זו עוד דרך איך שיכול להיפסל, ו' איך שאדם טמא לא יאכל קודשים. ז' זה לשרוף נותר, ח' זה לשרוף טמא.
הרמב"ם אוהב לומר טמא, אדם שנטמא, אדם הוא טמא. אין דבר כזה שאדם הוא טמא, מה זה אדם טמא? אין דבר כזה. אדם הוא דבר טהור, עושים את עצמו טמא.
---
עבודת יום הכיפורים זו מצווה אחת, שיעשו את כל הסדר כמו שכתוב - בשמונה בגדים, כוונות, וידוי, שליח ציבור, כל העבודה.
---
מעילה יש שלוש מצוות, עשה אחת ושני לא תעשה. מה זה? מצות עשה שהמועל ישלם חומש עם הקרן. אם המועל יוסיף חומש? הוא צריך לשלם מה שהזיק להקדש, מה שהשתמש, וחוץ מזה חומש מהקרן. זה הדין של מועל, כמצווה אחת. והלא תעשה זה לא למעול, ולא להשתמש בקדשים.
---
יוצא 103 מצוות. מספר עצום! עכשיו אתה מבין למה עד עכשיו זה הכי הרבה מצוות שמצאנו בספר הזה - 37 עשין ו-66 לא תעשה.
וזה מה שאנחנו יהודים לא לומדים ולא כל כך ברורים בנושא של קדשים, ואנחנו עם הארץ גדול, וזה אחוז גדול מהמצוות נמצא בזה.
---
ספר הקרבנות יש שש הלכות: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות, הלכות מחוסרי כפרה, והלכות תמורה.
הלכות קרבן פסח אומר הרמב"ם יש שש עשרה מצוות, ארבע עשה ושתים עשרה לא תעשה. ואלה הפרטים:
אחת, העשה שישחטו קרבן פסח בזמנו. שלא ישחטו אותו כשעוד יש חמץ. שלא ישאירו את האיברים שייפסלו בלינה. שישחטו קרבן פסח שני אם פספסו את הראשון.
שיאכלו את בשר הפסח, יאכלו בליל חמישה עשר עם מצה ומרור. שיאכלו גם פסח שני, יעשו אותו דבר, שבליל חמישה עשר מחודש אייר יאכלו אותו גם על מצות ומרורים.
לאו שקרבן פסח לא יאכלו נא ומבושל. ולאו שלא יוציאו מבשר הפסח מחוץ לחבורה שאוכלת את קרבן הפסח.
המצווה התשיעית היא שמשומד לא יאכל מקרבן הפסח. הבאה היא שתושב או שכיר שאינו יהודי מלא לא יאכל מקרבן הפסח. וערל שאינו מהול לא יאכל מקרבן הפסח.
הלאה, שלא ישברו עצם מקרבן הפסח. אותו דבר בפסח שני אסור לשבור עצם. ואסור להשאיר שקרבן הפסח יהיה נותר. ואותו דבר בפסח שני אסור להשאיר עד הבוקר הבא. וגם מחגיגת ארבעה עשר, הקרבן שמביאים חוץ מקרבן הפסח, קרבן חגיגת ארבעה עשר, גם אסור להשאיר עד היום השלישי של פסח.
ועכשיו באות הלכות חגיגה, יש שש מצוות, ארבע עשה ושני לא תעשה, ואלה הן:
אחת, שיעלו לבית המקדש, לראות את פני ה'. השנייה היא שיעלו בשלוש רגלים לחוג, לעשות מצות חגיגה. המצווה השלישית היא שישמחו בימים טובים. וד', שכשעולים לא יעלו ריקם, לא יעלו בלי קרבנות. ה', שגם הלוי שאין לו קרקעות משלו לא יימנעו משמחו, ויתנו לו מתנות כהונה ברגלים.
המצווה השישית היא שחג הסוכות במוצאי שמיטה צריך המלך להקהיל את העם.
זה במקום הלא נכון. אני לא יודע למה שמו את זה. אני רק שואל קושיא, ודרך כבוד - אני אומר שילכו לשים בהלכות מלכים? אולי בהלכות קריאת התורה? אני לא יודע.
הרמב"ם סבר שזה דין בחג הסוכות. זה יותר דין בחג הסוכות מאשר דין בהלכות מלכים. באמת, זה מתייחס לסוכות, אבל זה מוזר לחשוב שזה דין בחג הסוכות.
הרי צריך ללמוד בפנים את ההלכה, וצריך לחשוב על זה. הסוגיא של המקום של כל דבר קיימת. אבל אני אומר, כשאתה לומד את ההלכות יש לך עם מה לעבוד, יש לך כלים לחשוב.
הרמב"ם הוסיף מעשר ובכור כי הם גדר אחד, כענין שכתוב - כמו שהפסוק אומר, שיש מום בשניהם, בבכור ובמעשר, "ככל חוקתיו עליו תעשה". כבר רואים שמעשר ובכור הם קטגוריה אחת. רואה, הוא מביא ראיה.
זו הסוגיא של המקום של כל דבר. אבל אתה רואה שהרמב"ם הרגיש שזה לא ברור. היו יכולים לשאול על הקהל, ושאלות אחרות, אני לא יודע. אבל זו הייתה הקושי של הרמב"ם - כתוב כאן הלכות בכורות, פתאום מסתכלים בפנים, רואים שיש מעשר. יודע מה הוא היה צריך לעשות? הוא היה צריך לשים הלכות מעשרות, הוא היה צריך להפריד. או שהיה צריך לקרוא הלכות בכורה ומעשר. אומר הרמב"ם: תדע, בכור ומעשר יש להם אותם מעשים, יש להם אותם דינים. לא רק שיש להם אותם דינים, אלא הפסוק אומר את דינם באותה מילה - שנחשוב שזה מתכוון גם לבכורות גם למעשרות, ממילא שייך להלכה אחת.
---
הלכות שגגות יש חמש מצוות עשה:
א' - שיחיד שעשה עבירה יביא קרבן חטאת שקבוע על שגגתו.
ב' - כשיש מצב שצריך להביא אשם, שהוא לא נודע לו - הוא לא יודע אם חטא עד שנודע לו - צריך להביא אשם תלוי עד שיוודע לו. אשם תלוי הוא רק זמני. אחר כך כשמתברר, צריך להביא חטאת גם. זה לא פוטר אותו, רק עד שמתברר ספקו.
ג' - מי שהוא שוגג במעילה, או גזילה, או שפחה חרופה, או כופר בפקדון, מביא תמיד אשם - זה אשם ודאי.
ד' - חוטא שעובר על עבירות מסוימות, יש לו קרבן עולה ויורד - שעשיר מביא בהמה, ועני יכול להביא עוף או עשירית האיפה. זה קרבן עולה ויורד.
ה' - סנהדרין שעשתה עבירה של לא לדעת את ההלכה ופסקה שלא כהלכה, צריכה להביא קרבן, אם זו טעות באחת מן החמורות.
---
הלכות מחוסרי כפרה יש חמש מצוות עשה. זה נוגע לאנשים שלא עשו עבירה או משהו, רק חסרה להם כפרה - זו הבעיה היחידה שלהם, סוג של קרבן. הם לא עשו עבירה, אבל חסרה להם כפרה.
זה מעניין - יש אנשים שהם חוטאים ומחוסרי כפרה. אבל כאן, הם לא חוטאים, הבעיה היחידה שלהם היא שהם מחוסרי כפרה. ההקשר של מחוסרי כפרה הוא בדרך כלל שאומרים שיש טהרה, יש שבעה נקיים, יש טבילה, ואחר כך יש שרמה אחת של להיות טהור היא דרך כפרה גם. זה סוג של קרבן שצריך להביא בתור טהרה, לא בתור כפרה על חטא.
פשוט מאוד: שזב כשנטהר צריך להביא קרבן, אותו דבר יולדת כשנטהרת צריכה להביא קרבן, אותו דבר זבה כשנטהרת צריכה להביא קרבן, אותו דבר מצורע כשנטהר צריך להביא קרבן - ואחר כך נעשים טהורים.
---
הלכות תמורה יש שלוש מצוות - אחת עשה ושתי לא תעשה:
אחת - שלא יעשו תמורה.
שתיים - אם מישהו כן עשה, התמורה נעשית קדושה.
שלוש - עוד לא תעשה, שלא יחליפו קדשים מקדושה אחת לשנייה.
---
אומר הוא, יוצא שהספר הזה, ספר הקרבנות, הוא שלושים ותשע מצוות - עשרים עשה ותשע עשרה לא תעשה.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 Related Content
This shiur studies the second part of the Rambam's introduction - the "Seder HaSefer" - where he explains which halachos and mitzvos are in each book. Sefer Kedusha has three halachos: Issurei Bi'ah (37 mitzvos - forbidden relations such as mother, sister, father's wife, animal, male, niddah, non-Jews, mamzer, and laws regarding a Kohen Gadol with a widow and a Kohen with a divorcee/zonah/chalalah); Ma'achalos Asuros (28 mitzvos - signs of purity for animals/birds/fish/locusts, and prohibitions like neveilah, treifah, blood, cheilev, meat and milk, chadash, orlah, tevel); and Shechitah (5 mitzvos - slaughtering to eat, oso v'es beno, covering the blood, and shiluach haken). Shiluach haken belongs to Hilchos Shechitah because it deals with how one handles an animal in order to eat.
"Hafla'ah" means to separate - when a person adds prohibitions upon himself through his speech. Hilchos Shevuos has five mitzvos: not to swear falsely or in vain, not to deny a deposit with an oath, and a positive commandment to swear truthfully in Hashem's name - a rare mitzvah that demonstrates faith. The difference between shevuos and nedarim: shevuos is on oneself ("I will not"), nedarim is on the object. Hilchos Nedarim has three mitzvos: fulfilling what one says, not desecrating one's word, and annulment of vows by a father or husband. Hilchos Nezirus has ten mitzvos: letting the hair grow, not cutting it, not drinking wine or wine products, not eating grapes, not becoming impure through a corpse, and shaving when the nezirus ends. Hilchos Arachin V'Charamim has seven mitzvos regarding consecrating the value of a person, animal, house, field, and cherem.
Hilchos Kilayim has five negative commandments: not to plant mixed seeds, not to plant in a vineyard, not to crossbreed animals, not to work with two species of animals together, and not to wear shatnez. Hilchos Matnos Aniyim has thirteen mitzvos for pe'ah, leket, olelos, peret, shikchah (each with a positive and negative commandment), ma'aser ani, tzedakah, and not being cruel. Hilchos Terumos has eight mitzvos: giving terumah gedolah and terumas ma'aser, maintaining the order, and prohibitions for a non-Kohen, a resident worker/hired worker of a Kohen, an uncircumcised person, one who is impure, and a chalalah. Hilchos Ma'aser has one mitzvah of ma'aser rishon. Hilchos Ma'aser Sheni V'Neta Revai has nine mitzvos regarding separating it, not using it for other needs, not eating it while impure/in mourning/outside Jerusalem, neta revai, and vidui ma'asros. Hilchos Bikurim U'Matnos Kehunah has nine mitzvos: separating bikurim and bringing them to the Temple, vidui bikurim, challah, the foreleg, cheeks and stomach, the first of the shearing, redemption of a firstborn son, and peter chamor (redeeming it or arifah). Hilchos Shemitah V'Yovel has 22 mitzvos: during shemitah one lets the land rest, one releases fruits and loans; during yovel one counts the years, one blows the shofar on Yom Kippur to free slaves, fields return to their original owners, and the tribe of Levi receives cities to dwell in with eternal redemption rights.
Hilchos Beis HaBechirah (6 mitzvos): building the Beis HaMikdash, not building the altar with hewn stones, not making steps but rather a ramp, reverence for the Temple, and guarding the Temple. Hilchos Klei HaMikdash V'HaOvdim Bo (14 mitzvos): making the anointing oil and incense (not in its exact formula), carrying the Ark on the shoulder, Levites perform service, sanctifying the Kohanim, a Kohen wears priestly garments, not tearing the robe, and the choshen remains attached to the ephod. Hilchos Bi'as HaMikdash (15 mitzvos): a Kohen does not enter intoxicated, with long hair, torn clothing; impure people are sent away, one who serves sanctifies his hands and feet, a blemished person and a non-Kohen do not perform service. Hilchos Issurei Mizbe'ach (14 mitzvos): offerings must be unblemished from the eighth day, one may not offer blemished animals (even from a non-Jew), one may not make a blemish in consecrated animals, one may not offer their food or payment/leaven and honey, and one must salt the offering.
Hilchos Ma'aseh HaKorbanos (23 mitzvos) teaches the procedure for each offering - olah, chatas, asham, minchah; kodshei kodashim are eaten only in the Temple, kodashim kalim one must wait until after the sprinkling of the blood. Hilchos Temidim U'Musafin (19 mitzvos): two lambs every day, fire on the altar, removal of the ashes, incense, the chavitin offering, additional offerings of Shabbos/Rosh Chodesh/Yom Tov, and counting the Omer (which the Rambam connects to the offering of the Omer). Hilchos Pesulei HaMukdashin (8 mitzvos) regarding consecrated items that became disqualified, nosar, and impurity. Avodas Yom HaKippurim is one mitzvah for the entire procedure. Hilchos Me'ilah (3 mitzvos) - one who misappropriates pays the principal plus a fifth.
Hilchos Korban Pesach (16 mitzvos): slaughtering it at its proper time, not with chametz, eating it with matzah and maror, not raw or cooked, not taking it out of the group, an apostate/uncircumcised person does not eat it, not breaking a bone. Hilchos Chagigah (6 mitzvos): ascending for the festival, the chagigah offering, rejoicing on the festival, not coming empty-handed, gladdening the Levi, and Hakhel - the king gathers the people on Sukkos after shemitah. The Rambam holds that Hakhel is more a law regarding the festival of Sukkos than a law in Hilchos Melachim.
Hilchos Bechoros also includes ma'aser beheimah - the Rambam brings a proof from a verse that both have the same laws regarding a blemish, "according to all its statutes you shall do for it." Hilchos Shegagos (5 positive mitzvos): an individual brings a chatas, an asham talui when one doesn't know if he sinned, a definite asham for misappropriation/robbery/a designated maidservant/denying a deposit, a korban oleh v'yored for certain transgressions, and the Sanhedrin that ruled incorrectly brings an offering. Hilchos Mechuserai Kaparah (5 positive mitzvos) addresses people who did not sin but lack atonement as part of their purification process - a zav, a woman who gave birth, a zavah, and a metzora. Hilchos Temurah (3 mitzvos): not making a temurah, if one did make it the temurah is holy, and not exchanging consecrated items from one level of holiness to another.
Sefer Kedusha (Book of Holiness) includes all the laws of forbidden relations and forbidden foods. This is what sanctifies a Jew, this is what separates a Jew from a non-Jew.
These laws include three sections:
- Hilchos Issurei Bi'ah - with whom a Jew may not marry
- Hilchos Ma'achalos Asuros - what one may not eat
- Hilchos Shechita - basically a part of forbidden foods, but it appears to be a halacha on its own, simply because there begin many laws about how a person wants to eat an animal, how one performs shechita
---
One positive commandment and thirty-six negative commandments. These are more or less a group of forbidden relations (arayos).
The daughter of one's father's wife - what does this mean, a stepdaughter? No, the daughter of one's father's wife is a stepsister.
A daughter herself - it surprised me that this is not written explicitly in the Torah.
A woman and her daughter - a woman and her daughter together, meaning the daughter of your wife, or the mother of your wife.
What about the wife of one's mother's brother? It's not listed in the list of prohibitions.
A male with an animal, a female with an animal. A man should not lie with a male animal or a female. And a woman should not allow - it's "do not bring" for one who doesn't have "do not come," because it doesn't mean she does something active, but she brings, she performs the action of having the animal come upon her.
"Do not uncover the nakedness of your father" - it's not that the father himself is a prohibition as a male, the Gemara learns that it means the daughter with her father.
Ammonites and Moabites who may not enter the congregation - it's not a prohibition of marriage or actual relations, entering the congregation has other distinctions.
Question: A woman who has relations with an Ammonite, does she transgress this? Or it's a "he shall not enter" - we'll learn what "he shall not enter" means. It's a good question.
A third generation should not be distanced, meaning he will indeed be permitted to enter the congregation. It's a negative commandment that in its totality is positive - meaning he is indeed permitted. It's one of the negative commandments that permits. Many negative commandments are prohibitions, but this negative commandment is a permission.
A prohibition to castrate a male, even an animal, wild beast, or bird.
A prohibition for a High Priest to marry a widow. A separate prohibition for a High Priest to have relations with a widow even without kiddushin.
You remember that there are thirty-six negative commandments that I've been saying the whole time - when will the positive commandment come? Here it has arrived: A High Priest with a virgin is a positive commandment. And if he married a widow, he transgresses the positive commandment.
---
Four positive commandments and 24 negative commandments.
Actually all four positive commandments are to check:
- Signs of domesticated and wild animals
- Signs of birds
- Signs of fish
- Signs of locusts
Question: Are you saying it's actually a mitzvah to check, or do you mean that one shouldn't eat without knowing that it's kosher?
Answer: Very good. But he also says it's simply four of the same mitzvah, just it applies to a different body - each type of animal separately.
---
Three positive and two negative commandments.
We've spoken many times - this is always the example of a mitzvah that is not an obligatory mitzvah. One is not obligated to slaughter, but if one wants to eat, then one must first slaughter.
Interesting that this is included in Hilchos Shechita. It doesn't mean you can't eat it, it means you may not slaughter it.
Very cute - this is included in Hilchos Shechita! This means how does one kill an animal in order to eat.
Question: How did you place shiluach hakein here?
Answer: It could be that these are all just things that before them one may not eat. But here with "it and its offspring" it doesn't prevent the eating, but shiluach hakein does prevent - you may not take the eggs before you send away the mother.
Question: Tosafos says you may eat the meat before you slaughtered?
Answer: Yes, but the meat doesn't become a neveilah through "it and its offspring." It's more like covering the blood.
I would say that shechita appears to be interesting - meaning how does one kill the animal in general? How does one catch it? So there is:
- Shechita
- Covering the blood
- When you may not slaughter
- How to take the young
The Ramban connects shiluach hakein to "it and its offspring." He says it's a type of cruelty to exploit the mother's compassion in order to catch her. Because the young are still weak, you can easily catch them, but the mother usually can fly away quickly. But now you have an opportunity to catch the mother, because she is there with the young.
Very beautiful, I really love this Ramban - it's something I didn't grasp before.
In other words one can say: how to deal with the animal so that one can eat its meat or its eggs. More like how one deals with the step of catching the animal.
---
It comes out that there are seventy mitzvos in this book - eight positive and sixty-two negative. Most things are what one may not eat and may not have relations with.
---
"Hafla'ah" means things that a person adds prohibitions upon himself through his vows or oaths. "Afla'ah" means to separate - as if he takes things out of his domain through a word. It's really laws of promises - all types of promises that a person makes with his speech.
- Hilchos Shevuos (Oaths)
- Hilchos Nedarim (Vows)
- Hilchos Nezirus - when a person says "I am hereby a nazir" and he becomes a nazir regarding certain things
- Hilchos Arachin V'Charamim - when one consecrates certain things in the manner of arachin and charamim
This isn't really a prohibition, it doesn't fit so well into the things that say it's forbidden. More like he pledges something for hekdesh. But it is separating from himself - he gives it to hekdesh, it becomes sanctified.
---
One positive and four negative commandments.
Shevuos (Oaths) - when one says about oneself "I will not" or "I will"
Nedarim (Vows) - one says the thing should be forbidden to me, the thing upon the thing, whichever way like "it is upon me" or "this is hereby"
1. One should not swear and take God's name falsely
2. And not only falsely, also in vain - meaning for an unimportant matter, or for something absurd, and the like
3. Not to deny a deposit - one should not deny with an oath about a deposit. Like when a person has a deposit and he makes an oath that he doesn't have it
4. One should not swear about denying money that one doesn't owe when it's not true
That one should indeed swear in God's name truthfully.
It's a very rare mitzvah - I've never heard of anyone fulfilling it, but it's a great mitzvah.
There are those who say that the mitzvah of "and by His name you shall swear" truthfully, the Rambam didn't bring into Sefer HaMitzvos, but there are places where he does mention it as a way of showing that we believe in God.
The first negative commandment is that one should not swear in God's name falsely, and not only falsely, but also in vain - meaning for an unimportant matter, or for something that is true and the like.
The third mitzvah is not to deny a deposit - one should not deny with an oath about a deposit. When a person has a deposit and he makes an oath that he doesn't have it, he transgresses this prohibition. One should not swear about denying money, that one doesn't owe when it's not true.
The next one is a positive commandment - that one should indeed swear in God's name truthfully. Aha, a very rare mitzvah, I've never heard of anyone fulfilling it, but it's a great mitzvah.
There are those who say that the mitzvah of swearing by His name truthfully, the Rambam didn't place in Hilchos Yesodei HaTorah, but there are places where he does mention it, as a way of showing that one believes in God. But it's a law in Hilchos Shevuos. In a certain sense everything could be placed in Yesodei HaTorah, very many things, but this belongs to Hilchos Shevuos, it's self-understood. I'm saying, the severity of it is desecrating His name through an oath, but it's also indeed everything in oaths. The entire Hilchos Shevuos is in the Torah, it all has a connection.
Hilchos Nedarim he says has three mitzvos, two positive commandments and one negative commandment.
The first mitzvah is that one should guard what comes out of his lips - if he pledged something and made a vow, he should follow it and do according to everything that comes out of his mouth. And the negative commandment of this is that he should not profane his word - he should not make his word mundane by saying that my words are worth nothing and it's for naught.
Then there is a positive commandment that if one did make a vow or an oath, one should, in a manner where one should do annulment of vows, one should do it. How Jews do annulment of vows that is written in the Torah - how the father or the husband or the beis din annuls vows. Beis din is not written in the Torah, so I don't understand exactly what he means to say "that the annulment of vows should be according to Torah law" - perhaps he only means the father and the husband. There is a mitzvah, this is a positive commandment, that there is a manner of annulling vows.
Nezirus has ten mitzvos - two positive commandments and eight negative commandments.
The first of them is that the nazir should let his hair grow long. And the second mitzvah is he should not cut his hair - this is the opposite, the positive and the negative commandment.
Then there are several mitzvos of not drinking wine or anything that has to do with grapes: one negative commandment not to drink wine or a mixture of wine or even just the vinegar of wine. And then there are several ways of eating grapes - when it's still fresh, grapes when they're raisins, or the skins of grapes, or the seeds - the seeds of the grapes.
And there are two more prohibitions of impurity - he should not become impure by entering the tent of the dead, or any other way of becoming impure with a corpse.
And there is a mitzvah that the nazir should shave when he finishes his nezirus, or when his nezirus ends because he became impure which ends his nezirus - he must shave when he brings the sacrifices.
The next is Hilchos Arachin V'Charamim - which we learned with our order of Vayikra, we learned the mitzvos yesterday.
He says, there are seven mitzvos - five positive and two negative commandments, and these are they:
The first mitzvah is to adjudicate the valuations of a person - if a person says the valuation of a person, he consecrates the valuation of a person, this is a positive commandment that one should adjudicate the valuations of a person. And the same thing the valuation of an animal - a person consecrates the value of an animal. The next is if a person consecrates the value of a house. The fourth mitzvah is to adjudicate if someone consecrates the value of a field. The fifth mitzvah is if someone makes something cherem - it is cherem.
And then there are two negative commandments of what one should not do with a cherem: one should not sell a field or something that is cherem, and one should not redeem it.
It comes out that in Sefer Hafla'ah there are twenty-five mitzvos - ten positive and fifteen negative.
---
Now we go to Sefer Zera'im - the laws that have to do with plants.
The Rambam takes here seven categories, seven tractates as it were: Hilchos Kilayim, Hilchos Matnos Aniyim - charity that one must give to the poor, Terumos that one must give to the Kohanim, Ma'asros that one must give to the Levi'im, Ma'aser Sheini and Neta Revai are two types of things that the person himself eats and he must only eat them in Jerusalem, Bikkurim and other gifts to Kohanim in the borders which is the guide for Jews also outside of Jerusalem that they must pay with the first growth of the field and so forth, or the first growth of their animals - yes, the first shearing and all those things - and then the laws of Shemitah and Yovel.
In Hilchos Kilayim there are five negative commandments:
One, one should not plant mixed seeds. And the second is one should not plant grain or vegetables in a vineyard - one should not plant seeds in a vineyard. The third mitzvah is not to crossbreed animals of mixed species - one should not put together animals of different species. The fourth mitzvah is one should not do work with mixed species of animals together - one should not take two types of animals and make them work together. And the fifth is one should not wear garments that are a mixture of two species.
So basically you have here three types of kilayim: kilayim of seeds, kilayim of animals, and kilayim of garments. The seeds have two mitzvos - planting and vineyard. And the animals also have two mitzvos - which is not crossbreeding and not working together. You can say there are two types: there is when they become one, and there is when they don't become one but you work with them at once. And the prohibition in a vineyard is similar to not doing work with kilayim - which doesn't become one, but the prohibition is for keeping them together.
These are the things that are gifts to the poor. We have here thirteen mitzvos - seven positive and six negative, and these are they:
The first is the positive commandment that one should leave pe'ah, and the negative commandment of this is that one should not take away the pe'ah - the corner of the field.
Then again a positive with a negative - yes leave leket, that which was left over when gathering, and one should not gather it, one should not take it home, one should indeed leave it.
And also olelot has two - one should leave over the olelot, the small clusters of grapes, and one should not cut them off and take them home.
So too peret has a positive with a negative - one should leave it and one should not take it home.
So too shikchah - one should leave it and one should not take it for oneself.
And the eleventh mitzvah is that one should give ma'aser for a poor person - ma'aser ani. This is the tithe that one must give for a poor person which has a measure, a tithe.
And there is an extra mitzvah without a measure - that when a poor person comes to you, you should give him as much as you can give him. And there is a negative commandment that you should not be cruel and hold yourself back from giving him.
It's interesting - it's true that all these are gifts to the poor, but it's interesting that the Rambam captured the categories: pe'ah, leket, shikchah, regular tzedakah - this is all one group of mitzvos, one type of mitzvos, it has one nature so to speak.
In Hilchos Terumos there are eight mitzvos - two positive and six negative, and these are they:
The first mitzvah is to give terumah gedolah - the first terumah that one gives to the Kohen. And then that one should give the terumah that is called ma'aser - terumat ma'aser, that the Levi gives terumah to the Kohen from his ma'aser. Ah, the terumah from the ma'aser. So you could have placed it in Hilchos Ma'asros, but it's terumah - it's the Levi's terumah. It goes to the Kohen.
The third mitzvah is that one should do it in order - one should not precede terumos and ma'asros one before the other. And one should do it according to the order, that first terumah and then ma'asros.
Further, that a non-Kohen should not eat terumah. Not only that, but even someone who has a connection to a Kohen - because he is a resident of a Kohen or a hired worker of a Kohen - also may not eat terumah. Also an uncircumcised person, even a Kohen, may not eat terumah. And also a Kohen who is impure may not eat terumah. And also a wife of a Kohen who is a chalalah - it was yesterday that a Kohen who is a chalal is no longer a Kohen - but even a chalalah Kohenes or a daughter of a Kohen who is a chalalah may not eat terumah and not the portion of the holy offerings that Kohanim eat.
The Laws of Maaser (Tithe) has one positive commandment - that one should separate maaser rishon (first tithe), every single year one should remove the tithe and give it to the Levites.
And now comes the Laws of Maaser Sheni and Neta Revai, and this has nine mitzvot - three positive commandments and six negative commandments, and these are they:
One, to separate maaser sheni.
The second is that one should not use the money from maaser sheni for other needs, only for the needs of eating, drinking, and anointing - but not secondary to food, however yes. As the Rambam says, "for food" means what is not for the needs of sustaining life and not a part of bodily benefit.
The third, one should not eat the maaser sheni in a state of tumah (impurity). And one after that is a similar matter - one should not eat it when one is an onen (mourner), when one is mourning right before burial.
Now he has three mitzvot about not eating maaser sheni in other places besides Jerusalem, but it's divided into three: maaser sheni from dagan - from grain, maaser sheni from wine, and maaser sheni from oil.
And afterward there is that what grows in the fourth year is holy. Regarding what is it holy? That it has a law like maaser sheni - that the owners eat it in Jerusalem.
And the ninth mitzvah is that when one brings maaser sheni to Jerusalem, there is a mitzvah to say vidui (confession). Vidui maasrot is the third year - when one says "bi'arti hakodesh min habayit" (I have removed the holy from the house), etc.
Now comes the Laws of Bikkurim with other priestly gifts that also apply in the borders.
The Rambam says that this has nine mitzvot - eight positive and one negative, and these are their details:
That one should separate bikkurim - the first grown items - and bring them up to the Temple, and the kohen (priest) should eat them only in Jerusalem.
Now comes the Laws of Bikkurim with other priestly gifts, which also applies in the borders. The Rambam says, this has nine mitzvot - eight positive commandments and one negative commandment.
The details: That one should separate bikkurim, the first grown items, bring them up to the Temple, and the kohen should eat them only in Jerusalem. And the prohibition is that one should not eat them outside of Jerusalem. One should recite oneself, one should call out beautifully bikkurim - apparently this means vidui bikkurim, the declaration that should be said.
Afterward, other priestly gifts were mentioned. What are the other priestly gifts? One should remove a piece from the dough, remove the first certain parts from the animal - the foreleg, cheeks, and stomach, and the first bit of the hair when one shears the wool, and the firstborn of the animal.
And one doesn't necessarily have to give the animal itself, one can give the redemption. Is it a mitzvah to make the redemption, or can one make redemption? Both. He makes two mitzvot. Can one give the firstborn itself? You're talking about a human firstborn. A human firstborn - a person one cannot give, the kohen doesn't accept it. He indeed says "he brings two," but he doesn't accept when one says "take my son."
Peter chamor (firstborn donkey) does have both options. Peter chamor one also gives the redemption to the kohen, or the kohen cannot - a donkey is an impure animal. If one doesn't want to redeem it, one must kill it through arifah (breaking its neck).
---
Laws of Shemitah and Yovel has 22 mitzvot: nine positive and thirteen negative.
The first is the positive commandment, that one should let the land rest, one should make Shabbat for the land, one should let the land rest in the seventh year. And afterward there are various negative commandments about not working: one is that one should not work on the land, on the earth, one should not work on the trees, improve the trees. One should not cut off the growth that grows by itself.
What does the other language say? The mitzvah was stated not to harvest in the way one harvests every year - it says "against the harvesters" and "against the grape gatherers." This means that one should not do what the harvesters do and what the grape gatherers do. One may cut, that's not the cutting - one just may not take it for oneself alone. The point is that one should not take against what other people do.
The sixth mitzvah of this category: what does grow, one should release it, meaning one should leave it for the poor and for the animals. And the same thing one should do with money - that one should release the loans. And afterward there is a prohibition on releasing the loans, that one should not go and demand from the borrower. And afterward there is a prohibition that even if a person knows that the money will become shemitah, he should not hold back from lending before the shemitah year.
The tenth mitzvah is that one should count the years in order to arrive at yovel. And afterward the eleventh mitzvah is that when the yovel year comes, one should sanctify the year and declare it as yovel. And the next mitzvah is that on Yom Kippur of yovel one should blow the shofar and announce that slaves go out to freedom. And that in the yovel year one should not work on the field.
And just as it was stated regarding shemitah, there is also an extra mitzvah of not cutting off the aftergrowth, one should not cut off the grapes against the grape gatherers.
The positive commandment to take redemption for land - in the yovel year one should give redemption for land, meaning one should let the properties that were sold return to the original owners. This is called with the inherited field and purchased field.
Seventeen is the same thing in a negative form, that one should not sell the land permanently, but do it in a way that it returns at yovel.
And afterward there is the law of houses in walled cities. And this goes back to mitzvah nineteen that the tribe of Levi should not take any portions in the Land of Israel, but receive special gift cities.
It's interesting, he puts it into this category which is also similar to this - that an inherited field is like a field that doesn't belong to you, and also all of the Land of Israel doesn't belong to the Levites.
The tribe of Levi also doesn't take any portion in the spoils when one conquers the Land of Israel or when one goes out to wars and receives plunder. But besides what the Levites don't receive, there is what they do receive - they receive cities to dwell in, they receive towns and the open areas near the towns. And the open areas one may not sell, but they can redeem it forever, "it shall not be sold permanently."
There isn't the law that usually with a city it goes back, it becomes permanent after a year or whatever the halachah is, but houses in walled cities - whereas the Levites have "eternal redemption shall be for the Levites." Apparently this is the reason why this whole matter is included, because the cities of the Levites have a special law regarding the laws of redemption of yovel and such matters.
So this book has 76 mitzvot.
---
Let's go to the Book of Service. The Book of Service has nine categories, nine tractates:
- Laws of the Chosen House - the laws of the Temple
- Laws of the Temple Vessels and those who serve in the Temple - the kohanim who do the service in the Temple
- The laws of who may and how one may come into the Temple
- The laws of prohibitions of the altar - what one may not offer on the altar
- The laws of how one offers certain sacrifices
- The laws of tamidim and musafim - these are the communal sacrifices that are offered always
- Laws of things that are invalid that one may not bring for a sacrifice, something that becomes invalid through times that we will see
- Laws of the Yom Kippur service - the service of Yom Kippur
- And afterward laws of me'ilah - when someone has benefit from holy things
---
Laws of the Chosen House has six mitzvot - three positive and three negative.
The first mitzvah is that one should build a Temple, "and they shall make Me a sanctuary." This is God's matter, we must do it.
The second mitzvah is a prohibition, that one should not build the altar in a hewn manner, meaning cut stones. And one should not go up on the altar with steps, not make any stairs, but make a ramp.
The mitzvah to fear the Temple - one should conduct oneself with awe in the Temple.
And two mitzvot are derived from guarding the Temple: one, that one should guard the Temple, the kohanim should place guards, guards of the Temple. And that one should not refrain from guarding the Temple, "and they shall not cease My service," that there should not be a cessation.
---
Laws of the Temple Vessels and Those Who Serve in It - the laws of the Temple vessels and the laws of the Temple servants. This has fourteen mitzvot - six positive and eight negative.
And these are their details:
Anointing Oil: To make the anointing oil - one should make an anointing oil, and with this one anoints the servants and the vessels. And the anointing oil one may only make for holy purposes, one should not make like it - the next prohibition is "not to make like it." And a non-kohen should not anoint himself with it in an improper manner, that's not the mitzvah.
Ketoret (Incense): The same thing is with ketoret, that one should not make like the ketoret. The next mitzvah is that one should not burn on the golden altar anything except the ketoret that one must burn there.
Ark: The next mitzvah is that the Ark when one carries it - interestingly, one carries it in the desert or other mitzvot, when one needs to carry it - when one needs to carry the Ark, one should always carry it on the shoulder, one must carry it in a respectful manner. And that the poles that are in the Ark, which were made so one could carry it, should always remain there, one should not remove them.
Service of the Levites: The next mitzvah is that the Levi should do service in the Temple. And the next negative commandment is that no one should enter into another's territory in the Temple work, meaning that the kohen should not do the work of the Levi or vice versa.
Sanctifying Kohanim: And the tenth mitzvah is one should sanctify the kohanim for service, meaning apparently with the anointing oil.
Watches on Festivals: The eleventh mitzvah is that all the watches should be equal on festivals - meaning all year there are different watches that have the right for that day, but on festivals all have the same right.
Priestly Garments: And the next mitzvah is that the kohen should wear priestly garments during the service. The thirteenth mitzvah is one should make the robe in a way that it should not tear, one should not tear the robe. And the breastplate should not move from the ephod, and it should be attached one next to the other.
---
And now, Laws of Entering the Temple. The laws of coming into the Temple has fifteen mitzvot - two positive and thirteen negative.
What are they? Inside, how the kohen should not enter the Temple:
- He should not enter intoxicated
- He should not enter with loose long hair
- He should not enter with torn clothes
- He should not enter just any time, only when he needs to enter
And now, the next mitzvah is that the kohen should not leave the Temple during the service.
Tumah (Impurity): Now there is a positive commandment that the impure ones should be sent away, and the negative commandment from this is that the impure one should not come into the Temple. And who else may not - one who is essentially pure, he has already purified himself, but he is not yet pure, because there hasn't yet been a sunset, because the sun hasn't yet gone down.
Sanctification of Hands and Feet: A servant, one who does the service in the Temple, must sanctify his hands and feet.
Blemished Ones: And the next mitzvah, three are about blemished ones: that the blemished one should not enter the area of the holy, by the Sanctuary and the altar, and the blemished one should not do the service, and even a temporarily blemished one who only has a minor blemish that passes, also may not do the service.
Non-Kohen: And the fifteenth mitzvah is that a non-kohen should not do the service.
---
And now we go to learn Laws of Altar Prohibitions. And this has fourteen mitzvot - four positive and ten negative.
And these are their details: That all sacrifices should be offered unblemished, whole sacrifices. And the opposite prohibition from this is that one should not offer a blemished animal.
And a blemished animal one may not - what should one not do with a blemished animal? Not offer it, not slaughter it, not sprinkle, not burn its fat.
All sacrifices should be offered unblemished, whole sacrifices, and the opposite, the prohibition from this is that one should not offer blemished animals.
One should not offer an animal that has a blemish, a blemished animal one should not offer, even a sacrifice that a non-Jew sends. One should not make a blemish in holy things that were already sanctified. One should redeem holy things that became invalid, in other words, it received a blemish.
In animals that one sanctifies there is a certain time, which is from the eighth day, before that it's called lacking time, one should not offer it.
Mitzvah eleven is that one should not offer the hire of a harlot and the price of a dog, and twelve is that one should not offer leaven and honey. And afterward there is a positive with a negative that one should salt the sacrifice, and that one should not offer without salt.
---
Laws of Sacrifice Procedures has twenty-three mitzvot, ten positive and thirteen negative. What are the details? How one does and how one makes each sacrifice. In other words, if someone doesn't know how to make a burnt offering, he should look in Laws of Sacrifice Procedures. Not that one should make a burnt offering, but whoever needs to make one, needs to know how. And the same thing with sin offerings, etc.
The sacrifices go in order. The burnt offering has a mitzvah that exists to make in order, and not to eat the flesh of the burnt offering, this is one of the details of the burnt offering - one may not eat.
The same thing with the sin offering, the order of the sin offering, which apparently also means the same thing - to make the sin offering according to its procedure, and not to eat from an inner sin offering. Regular ordinary sin offerings one does eat, but there are inner sin offerings that one may not eat. A bird sin offering one may not separate.
Afterward there is a mitzvah of the guilt offering, and the third is the order of the guilt offering. Afterward there is a mitzvah that the order of most holy things, which means sin offering and guilt offering primarily, they should eat them in the Temple, and not eat outside the courtyard. This is until here most holy things.
Now one can learn about lesser holy things. Lesser holy things means a peace offering. There is an order of how to offer it, this is a mitzvah. There is a prohibition that one should not eat lesser holy things before the sprinkling of the blood, one must wait until one does the sprinkling.
Now we go to a meal offering. A meal offering has an order of the meal offering. Details of the order of the meal offering: a sinner's meal offering one doesn't put any oil. By a sinner we already saw it, but now we're talking about the sinner's meal offering, a meal offering that comes for a sin, one doesn't put any oil, and one doesn't put any frankincense.
Afterward, when one brings a meal offering one doesn't eat it, it becomes entirely leavened from the oven, baking the meal offering leavened. And kohanim, it's a positive commandment for the kohanim to eat the remnants of the meal offerings. Afterward there is a positive commandment for the kohanim to eat - just as the kohanim should eat the most holy things, now there is a mitzvah that the meal offerings they should also eat.
The positive commandment is that whoever makes a vow or a voluntary offering should bring it immediately, a positive commandment on the first festival, and the prohibition is that one should not delay the vows and voluntary offerings or other things that one is obligated, whatever the measure of delay is.
Mitzvah twenty is that all sacrifices should be offered in the Chosen House, even sacrifices from outside the Land. And the prohibitions from this are not to slaughter outside the courtyard, not to offer outside the courtyard.
This is until here Laws of Sacrifice Procedures.
---
Now one can see Laws of Tamidim and Musafim, which are sacrifices that are offered every day, always every day, and musaf of Shabbat and holidays. There are nineteen mitzvot from this, eighteen positive and one negative.
One, give two lambs every day as burnt offerings, one in the morning and one at night. Two, make a fire on the altar every day. The prohibition is "do not extinguish," one is engaged in maintaining it, extinguishing the fire, do not extinguish. Mitzvah four is the removal of the ashes, mitzvah five is the incense of spices every day, mitzvah six is the eternal fire of every day, mitzvah seven is the meal offering of the griddle cakes of every day.
Mitzvah eight is the musaf of Shabbat, two lambs. Mitzvah nine is the showbread that one makes on Shabbat. Mitzvah ten is the musaf of Rosh Chodesh. Eleven is the musaf of Pesach. Twelve is the wave offering of the omer that one does on the second day of Pesach.
Thirteen is counting the omer. This is one mitzvah that actually belongs in the Book of Seasons, which stands here. Whoever will see, this is interesting - one can learn the entire Book of Seasons and not know about counting the omer, one has to search in the Rambam where counting the omer is.
The Rambam places it in that it's connected to the offering of the Omer, the counting from the offering of the Omer, it's a branch of the mitzvah of offering the Omer. But in practice, the Rambam - we remember that the Rambam divided all things that are done in the Temple and things that are not done in the Temple, he divided them. And the Rambam holds the interpretation that there is a mitzvah even in our times, by way of allusion, to count Sefirat HaOmer, even though there is no Omer offering. And nevertheless, it stands right here, which seemingly is not the right place from his own view - one must seek a hidden reason.
Fourteen is the Musaf of Shavuot, fifteen is the Two Loaves (Shtei HaLechem) of Shavuot which comes with the offerings that accompany them, sixteen is the Musaf of Rosh Hashanah, seventeen is the Musaf of Sukkot, eighteen is the Musaf of Yom Kippur, nineteen is the Musaf of the Festival, and twenty is the Musaf of Shemini Atzeret, which is a festival in its own right.
---
Now there are the Laws of Disqualified Consecrated Animals. Disqualified consecrated animals refers to what one does with certain consecrated items that became disqualified or developed a blemish. In this there are two positive commandments and six negative commandments.
One is not to eat consecrated items that became disqualified, also not to eat a blemished animal, three is not to make notar (leftover), four is not to eat notar, five is not to eat consecrated items that became impure - this is another way something can become disqualified, and six is that an impure person should not eat consecrated items. Seven is to burn notar, eight is to burn impure items.
The Rambam likes to say "a tamei" - a person who became impure, a person is a tamei. There's no such thing as a person being tamei - what does it mean a person is tamei? There's no such thing. A person is a pure entity, one makes oneself impure.
---
The Yom Kippur Service is one mitzvah - that one should perform the entire order as it is written - in eight garments, intentions, confession, the prayer leader, the entire service.
---
Me'ilah has three mitzvot, one positive and two negative commandments. What is this? The positive commandment is that the one who committed me'ilah should pay a fifth plus the principal. If the one who committed me'ilah should add a fifth? He must pay what he damaged the sacred property, what he used, and besides that a fifth of the principal. This is the law of one who commits me'ilah, as one mitzvah. And the negative commandment is not to commit me'ilah, and not to use consecrated items.
---
It comes out to 103 mitzvot. A huge number! Now you understand why until now this is the most mitzvot we have found in this book - 37 positive and 66 negative commandments.
And this is what we Jews don't learn and aren't so clear in the subject of kodshim (sacred items), and we are tremendously ignorant, and a huge percentage of mitzvot are in this.
---
The Book of Offerings has six sections of laws: Laws of the Pesach Offering, Laws of Chagigah, Laws of Firstborn Animals, Laws of Unintentional Sins, Laws of Those Lacking Atonement, and Laws of Temurah (Substitution).
The Laws of the Pesach Offering, says the Rambam, has sixteen mitzvot, four positive and twelve negative commandments. And these are the details:
One, the positive commandment that one should slaughter the Pesach offering at its proper time. One should not slaughter it when one still has chametz. One should not let the limbs become disqualified by being left overnight. One should slaughter a second Pesach offering if one missed the first.
One should eat the flesh of the Pesach, one should eat it on the night of the fifteenth with matzah and bitter herbs. One should also eat the second Pesach, one should do the same thing - that on the night of the fifteenth of the month of Iyar one should also eat it with matzah and bitter herbs.
There's a prohibition that the Pesach offering should not be eaten raw or cooked. And a prohibition that one should not take out from the flesh of the Pesach outside of the group that eats the Pesach offering.
The ninth mitzvah is that an apostate should not eat from the Pesach offering. The next is that a resident alien or a hired worker who is not fully Jewish should not eat from the Pesach offering. And an uncircumcised person who is not circumcised should not eat from the Pesach offering.
Further, that one should not break a bone from the Pesach offering. The same thing with the second Pesach - one may not break a bone. And one may not leave over that the Pesach offering should become notar. And the same thing with the second Pesach - one may not leave it over until the next morning. And also from the Chagigat Arba'ah Asar, the offering that one brings besides the Pesach offering, the Chagigat Arba'ah Asar offering, one also may not leave it until the third day of Pesach.
And now comes the Laws of Chagigah, which has six mitzvot, four positive and two negative commandments, and these are they:
One, that one should go up to the Temple, one should see, to appear before Hashem. The second is that one should go up on the three pilgrimage festivals to celebrate, one should perform the mitzvah of chagigah. The third mitzvah is that one should rejoice on the holidays. And four, that when one goes up one should not go up empty-handed, one should not go up without offerings. Five, that also the Levite who has no land of his own, one should not hold back from making him happy, and one should give him the priestly gifts on the festivals.
The sixth mitzvah is that on Sukkot following the Sabbatical year, the king must assemble the people.
This is in the wrong place. I don't know why they placed it there. I'm just asking a question, and with respect - I say should it go in the Laws of Kings? Perhaps in the Laws of Torah Reading? I don't know.
The Rambam held that it's a law pertaining to Sukkot. It's more a law of Sukkot than a law in the Laws of Kings. Indeed, it's connected to Sukkot, but it's weird to think that it's a law of Sukkot.
This is what one needs to learn inside the law, and one needs to think about it. The topic of the placement of each thing exists. But I say, when you learn the laws you have something to work with, you have tools with which to think.
The Rambam added tithe and firstborn together because they are one category, as the verse says - just as the verse says, that there is a blemish in both, in firstborn and in tithe, "according to all its statutes you shall do to it." We already see that tithe and firstborn are one category. You see, he brings a proof.
This is the topic of the placement of each thing. But you see that the Rambam felt it wasn't clear. One could have asked about Hakhel, and other questions, I don't know. But this was the Rambam's difficulty - it says here Laws of Firstborn Animals, suddenly you look inside, you see there's tithe. You know what he should have done? He should have made a Laws of Tithes, he should have separated them. Or he should have called it Laws of Firstborn and Tithe. Says the Rambam: you should know, firstborn and tithe have the same actions, they have the same laws. Not only do they have the same laws, but the verse states their law in the same word - that we should understand that this means both firstborn and tithes, therefore it belongs in one section of laws.
---
Laws of Unintentional Sins has five positive commandments:
One - That an individual who committed a sin should bring a sin offering (chatat) that is fixed for his unintentional sin.
Two - When there's a situation where he needs to bring a guilt offering (asham), where it was not known to him - he doesn't know if he sinned until he becomes aware - he must bring a provisional guilt offering (asham talui) until it becomes known to him. An asham talui is only temporary. Later when he finds out, he must bring a chatat as well. It doesn't exempt him, only until his doubt is clarified.
Three - Such a person who unintentionally committed me'ilah, or robbery, or relations with a designated maidservant, or denied a deposit, always brings a guilt offering - this is a definite guilt offering (asham vadai).
Four - Such a sinner who transgresses certain sins has an adjustable offering (korban oleh v'yored) - that a wealthy person brings an animal, and a poor person can bring a bird or a tenth of an ephah. This is the adjustable offering.
Five - The Sanhedrin that committed a sin of not knowing the law and ruled incorrectly must bring an offering, if it's an error in one of the severe sins.
---
Laws of Those Lacking Atonement has five positive commandments. It touches on people who didn't commit a sin or anything, but they lack atonement - this is their only problem, a type of offering. They didn't commit any sin, but they lack atonement.
It's interesting - there are people who sinned and lack atonement. But here, they didn't sin, their only problem is they lack atonement. The context of lacking atonement is usually that we say there's purification, there are seven clean days, there's immersion, and afterward there's that one level of becoming pure is through atonement as well. It's a type of offering that one must bring as purification, not as atonement for a sin.
Very simply: that a zav when he becomes purified must bring an offering, the same thing a woman who gave birth when she becomes purified must bring an offering, the same thing a zavah when she becomes purified must bring an offering, the same thing a metzora when he becomes purified must bring an offering - and afterward they become pure.
---
Laws of Temurah has three mitzvot - one positive and two negative commandments:
One - That one should not make a temurah (substitution).
Two - If someone did make one, the temurah becomes sanctified.
Three - Another negative commandment, one should not exchange consecrated items from one sanctity to another.
---
He says, it comes out that this book, the Book of Offerings, has thirty-nine mitzvot - twenty positive and nineteen negative commandments.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
This shiur studies the second part of the Rambam's introduction - the "Seder HaSefer" - where he explains which halachos and mitzvos are in each book. Sefer Kedusha has three halachos: Issurei Bi'ah (37 mitzvos - forbidden relations such as mother, sister, father's wife, animal, male, niddah, non-Jews, mamzer, and laws regarding a Kohen Gadol with a widow and a Kohen with a divorcee/zonah/chalalah); Ma'achalos Asuros (28 mitzvos - signs of purity for animals/birds/fish/locusts, and prohibitions like neveilah, treifah, blood, cheilev, meat and milk, chadash, orlah, tevel); and Shechitah (5 mitzvos - slaughtering to eat, oso v'es beno, covering the blood, and shiluach haken). Shiluach haken belongs to Hilchos Shechitah because it deals with how one handles an animal in order to eat.
"Hafla'ah" means to separate - when a person adds prohibitions upon himself through his speech. Hilchos Shevuos has five mitzvos: not to swear falsely or in vain, not to deny a deposit with an oath, and a positive commandment to swear truthfully in Hashem's name - a rare mitzvah that demonstrates faith. The difference between shevuos and nedarim: shevuos is on oneself ("I will not"), nedarim is on the object. Hilchos Nedarim has three mitzvos: fulfilling what one says, not desecrating one's word, and annulment of vows by a father or husband. Hilchos Nezirus has ten mitzvos: letting the hair grow, not cutting it, not drinking wine or wine products, not eating grapes, not becoming impure through a corpse, and shaving when the nezirus ends. Hilchos Arachin V'Charamim has seven mitzvos regarding consecrating the value of a person, animal, house, field, and cherem.
Hilchos Kilayim has five negative commandments: not to plant mixed seeds, not to plant in a vineyard, not to crossbreed animals, not to work with two species of animals together, and not to wear shatnez. Hilchos Matnos Aniyim has thirteen mitzvos for pe'ah, leket, olelos, peret, shikchah (each with a positive and negative commandment), ma'aser ani, tzedakah, and not being cruel. Hilchos Terumos has eight mitzvos: giving terumah gedolah and terumas ma'aser, maintaining the order, and prohibitions for a non-Kohen, a resident worker/hired worker of a Kohen, an uncircumcised person, one who is impure, and a chalalah. Hilchos Ma'aser has one mitzvah of ma'aser rishon. Hilchos Ma'aser Sheni V'Neta Revai has nine mitzvos regarding separating it, not using it for other needs, not eating it while impure/in mourning/outside Jerusalem, neta revai, and vidui ma'asros. Hilchos Bikurim U'Matnos Kehunah has nine mitzvos: separating bikurim and bringing them to the Temple, vidui bikurim, challah, the foreleg, cheeks and stomach, the first of the shearing, redemption of a firstborn son, and peter chamor (redeeming it or arifah). Hilchos Shemitah V'Yovel has 22 mitzvos: during shemitah one lets the land rest, one releases fruits and loans; during yovel one counts the years, one blows the shofar on Yom Kippur to free slaves, fields return to their original owners, and the tribe of Levi receives cities to dwell in with eternal redemption rights.
Hilchos Beis HaBechirah (6 mitzvos): building the Beis HaMikdash, not building the altar with hewn stones, not making steps but rather a ramp, reverence for the Temple, and guarding the Temple. Hilchos Klei HaMikdash V'HaOvdim Bo (14 mitzvos): making the anointing oil and incense (not in its exact formula), carrying the Ark on the shoulder, Levites perform service, sanctifying the Kohanim, a Kohen wears priestly garments, not tearing the robe, and the choshen remains attached to the ephod. Hilchos Bi'as HaMikdash (15 mitzvos): a Kohen does not enter intoxicated, with long hair, torn clothing; impure people are sent away, one who serves sanctifies his hands and feet, a blemished person and a non-Kohen do not perform service. Hilchos Issurei Mizbe'ach (14 mitzvos): offerings must be unblemished from the eighth day, one may not offer blemished animals (even from a non-Jew), one may not make a blemish in consecrated animals, one may not offer their food or payment/leaven and honey, and one must salt the offering.
Hilchos Ma'aseh HaKorbanos (23 mitzvos) teaches the procedure for each offering - olah, chatas, asham, minchah; kodshei kodashim are eaten only in the Temple, kodashim kalim one must wait until after the sprinkling of the blood. Hilchos Temidim U'Musafin (19 mitzvos): two lambs every day, fire on the altar, removal of the ashes, incense, the chavitin offering, additional offerings of Shabbos/Rosh Chodesh/Yom Tov, and counting the Omer (which the Rambam connects to the offering of the Omer). Hilchos Pesulei HaMukdashin (8 mitzvos) regarding consecrated items that became disqualified, nosar, and impurity. Avodas Yom HaKippurim is one mitzvah for the entire procedure. Hilchos Me'ilah (3 mitzvos) - one who misappropriates pays the principal plus a fifth.
Hilchos Korban Pesach (16 mitzvos): slaughtering it at its proper time, not with chametz, eating it with matzah and maror, not raw or cooked, not taking it out of the group, an apostate/uncircumcised person does not eat it, not breaking a bone. Hilchos Chagigah (6 mitzvos): ascending for the festival, the chagigah offering, rejoicing on the festival, not coming empty-handed, gladdening the Levi, and Hakhel - the king gathers the people on Sukkos after shemitah. The Rambam holds that Hakhel is more a law regarding the festival of Sukkos than a law in Hilchos Melachim.
Hilchos Bechoros also includes ma'aser beheimah - the Rambam brings a proof from a verse that both have the same laws regarding a blemish, "according to all its statutes you shall do for it." Hilchos Shegagos (5 positive mitzvos): an individual brings a chatas, an asham talui when one doesn't know if he sinned, a definite asham for misappropriation/robbery/a designated maidservant/denying a deposit, a korban oleh v'yored for certain transgressions, and the Sanhedrin that ruled incorrectly brings an offering. Hilchos Mechuserai Kaparah (5 positive mitzvos) addresses people who did not sin but lack atonement as part of their purification process - a zav, a woman who gave birth, a zavah, and a metzora. Hilchos Temurah (3 mitzvos): not making a temurah, if one did make it the temurah is holy, and not exchanging consecrated items from one level of holiness to another.
Sefer Kedusha (Book of Holiness) includes all the laws of forbidden relations and forbidden foods. This is what sanctifies a Jew, this is what separates a Jew from a non-Jew.
These laws include three sections:
- Hilchos Issurei Bi'ah - with whom a Jew may not marry
- Hilchos Ma'achalos Asuros - what one may not eat
- Hilchos Shechita - basically a part of forbidden foods, but it appears to be a halacha on its own, simply because there begin many laws about how a person wants to eat an animal, how one performs shechita
---
One positive commandment and thirty-six negative commandments. These are more or less a group of forbidden relations (arayos).
The daughter of one's father's wife - what does this mean, a stepdaughter? No, the daughter of one's father's wife is a stepsister.
A daughter herself - it surprised me that this is not written explicitly in the Torah.
A woman and her daughter - a woman and her daughter together, meaning the daughter of your wife, or the mother of your wife.
What about the wife of one's mother's brother? It's not listed in the list of prohibitions.
A male with an animal, a female with an animal. A man should not lie with a male animal or a female. And a woman should not allow - it's "do not bring" for one who doesn't have "do not come," because it doesn't mean she does something active, but she brings, she performs the action of having the animal come upon her.
"Do not uncover the nakedness of your father" - it's not that the father himself is a prohibition as a male, the Gemara learns that it means the daughter with her father.
Ammonites and Moabites who may not enter the congregation - it's not a prohibition of marriage or actual relations, entering the congregation has other distinctions.
Question: A woman who has relations with an Ammonite, does she transgress this? Or it's a "he shall not enter" - we'll learn what "he shall not enter" means. It's a good question.
A third generation should not be distanced, meaning he will indeed be permitted to enter the congregation. It's a negative commandment that in its totality is positive - meaning he is indeed permitted. It's one of the negative commandments that permits. Many negative commandments are prohibitions, but this negative commandment is a permission.
A prohibition to castrate a male, even an animal, wild beast, or bird.
A prohibition for a High Priest to marry a widow. A separate prohibition for a High Priest to have relations with a widow even without kiddushin.
You remember that there are thirty-six negative commandments that I've been saying the whole time - when will the positive commandment come? Here it has arrived: A High Priest with a virgin is a positive commandment. And if he married a widow, he transgresses the positive commandment.
---
Four positive commandments and 24 negative commandments.
Actually all four positive commandments are to check:
- Signs of domesticated and wild animals
- Signs of birds
- Signs of fish
- Signs of locusts
Question: Are you saying it's actually a mitzvah to check, or do you mean that one shouldn't eat without knowing that it's kosher?
Answer: Very good. But he also says it's simply four of the same mitzvah, just it applies to a different body - each type of animal separately.
---
Three positive and two negative commandments.
We've spoken many times - this is always the example of a mitzvah that is not an obligatory mitzvah. One is not obligated to slaughter, but if one wants to eat, then one must first slaughter.
Interesting that this is included in Hilchos Shechita. It doesn't mean you can't eat it, it means you may not slaughter it.
Very cute - this is included in Hilchos Shechita! This means how does one kill an animal in order to eat.
Question: How did you place shiluach hakein here?
Answer: It could be that these are all just things that before them one may not eat. But here with "it and its offspring" it doesn't prevent the eating, but shiluach hakein does prevent - you may not take the eggs before you send away the mother.
Question: Tosafos says you may eat the meat before you slaughtered?
Answer: Yes, but the meat doesn't become a neveilah through "it and its offspring." It's more like covering the blood.
I would say that shechita appears to be interesting - meaning how does one kill the animal in general? How does one catch it? So there is:
- Shechita
- Covering the blood
- When you may not slaughter
- How to take the young
The Ramban connects shiluach hakein to "it and its offspring." He says it's a type of cruelty to exploit the mother's compassion in order to catch her. Because the young are still weak, you can easily catch them, but the mother usually can fly away quickly. But now you have an opportunity to catch the mother, because she is there with the young.
Very beautiful, I really love this Ramban - it's something I didn't grasp before.
In other words one can say: how to deal with the animal so that one can eat its meat or its eggs. More like how one deals with the step of catching the animal.
---
It comes out that there are seventy mitzvos in this book - eight positive and sixty-two negative. Most things are what one may not eat and may not have relations with.
---
"Hafla'ah" means things that a person adds prohibitions upon himself through his vows or oaths. "Afla'ah" means to separate - as if he takes things out of his domain through a word. It's really laws of promises - all types of promises that a person makes with his speech.
- Hilchos Shevuos (Oaths)
- Hilchos Nedarim (Vows)
- Hilchos Nezirus - when a person says "I am hereby a nazir" and he becomes a nazir regarding certain things
- Hilchos Arachin V'Charamim - when one consecrates certain things in the manner of arachin and charamim
This isn't really a prohibition, it doesn't fit so well into the things that say it's forbidden. More like he pledges something for hekdesh. But it is separating from himself - he gives it to hekdesh, it becomes sanctified.
---
One positive and four negative commandments.
Shevuos (Oaths) - when one says about oneself "I will not" or "I will"
Nedarim (Vows) - one says the thing should be forbidden to me, the thing upon the thing, whichever way like "it is upon me" or "this is hereby"
1. One should not swear and take God's name falsely
2. And not only falsely, also in vain - meaning for an unimportant matter, or for something absurd, and the like
3. Not to deny a deposit - one should not deny with an oath about a deposit. Like when a person has a deposit and he makes an oath that he doesn't have it
4. One should not swear about denying money that one doesn't owe when it's not true
That one should indeed swear in God's name truthfully.
It's a very rare mitzvah - I've never heard of anyone fulfilling it, but it's a great mitzvah.
There are those who say that the mitzvah of "and by His name you shall swear" truthfully, the Rambam didn't bring into Sefer HaMitzvos, but there are places where he does mention it as a way of showing that we believe in God.
The first negative commandment is that one should not swear in God's name falsely, and not only falsely, but also in vain - meaning for an unimportant matter, or for something that is true and the like.
The third mitzvah is not to deny a deposit - one should not deny with an oath about a deposit. When a person has a deposit and he makes an oath that he doesn't have it, he transgresses this prohibition. One should not swear about denying money, that one doesn't owe when it's not true.
The next one is a positive commandment - that one should indeed swear in God's name truthfully. Aha, a very rare mitzvah, I've never heard of anyone fulfilling it, but it's a great mitzvah.
There are those who say that the mitzvah of swearing by His name truthfully, the Rambam didn't place in Hilchos Yesodei HaTorah, but there are places where he does mention it, as a way of showing that one believes in God. But it's a law in Hilchos Shevuos. In a certain sense everything could be placed in Yesodei HaTorah, very many things, but this belongs to Hilchos Shevuos, it's self-understood. I'm saying, the severity of it is desecrating His name through an oath, but it's also indeed everything in oaths. The entire Hilchos Shevuos is in the Torah, it all has a connection.
Hilchos Nedarim he says has three mitzvos, two positive commandments and one negative commandment.
The first mitzvah is that one should guard what comes out of his lips - if he pledged something and made a vow, he should follow it and do according to everything that comes out of his mouth. And the negative commandment of this is that he should not profane his word - he should not make his word mundane by saying that my words are worth nothing and it's for naught.
Then there is a positive commandment that if one did make a vow or an oath, one should, in a manner where one should do annulment of vows, one should do it. How Jews do annulment of vows that is written in the Torah - how the father or the husband or the beis din annuls vows. Beis din is not written in the Torah, so I don't understand exactly what he means to say "that the annulment of vows should be according to Torah law" - perhaps he only means the father and the husband. There is a mitzvah, this is a positive commandment, that there is a manner of annulling vows.
Nezirus has ten mitzvos - two positive commandments and eight negative commandments.
The first of them is that the nazir should let his hair grow long. And the second mitzvah is he should not cut his hair - this is the opposite, the positive and the negative commandment.
Then there are several mitzvos of not drinking wine or anything that has to do with grapes: one negative commandment not to drink wine or a mixture of wine or even just the vinegar of wine. And then there are several ways of eating grapes - when it's still fresh, grapes when they're raisins, or the skins of grapes, or the seeds - the seeds of the grapes.
And there are two more prohibitions of impurity - he should not become impure by entering the tent of the dead, or any other way of becoming impure with a corpse.
And there is a mitzvah that the nazir should shave when he finishes his nezirus, or when his nezirus ends because he became impure which ends his nezirus - he must shave when he brings the sacrifices.
The next is Hilchos Arachin V'Charamim - which we learned with our order of Vayikra, we learned the mitzvos yesterday.
He says, there are seven mitzvos - five positive and two negative commandments, and these are they:
The first mitzvah is to adjudicate the valuations of a person - if a person says the valuation of a person, he consecrates the valuation of a person, this is a positive commandment that one should adjudicate the valuations of a person. And the same thing the valuation of an animal - a person consecrates the value of an animal. The next is if a person consecrates the value of a house. The fourth mitzvah is to adjudicate if someone consecrates the value of a field. The fifth mitzvah is if someone makes something cherem - it is cherem.
And then there are two negative commandments of what one should not do with a cherem: one should not sell a field or something that is cherem, and one should not redeem it.
It comes out that in Sefer Hafla'ah there are twenty-five mitzvos - ten positive and fifteen negative.
---
Now we go to Sefer Zera'im - the laws that have to do with plants.
The Rambam takes here seven categories, seven tractates as it were: Hilchos Kilayim, Hilchos Matnos Aniyim - charity that one must give to the poor, Terumos that one must give to the Kohanim, Ma'asros that one must give to the Levi'im, Ma'aser Sheini and Neta Revai are two types of things that the person himself eats and he must only eat them in Jerusalem, Bikkurim and other gifts to Kohanim in the borders which is the guide for Jews also outside of Jerusalem that they must pay with the first growth of the field and so forth, or the first growth of their animals - yes, the first shearing and all those things - and then the laws of Shemitah and Yovel.
In Hilchos Kilayim there are five negative commandments:
One, one should not plant mixed seeds. And the second is one should not plant grain or vegetables in a vineyard - one should not plant seeds in a vineyard. The third mitzvah is not to crossbreed animals of mixed species - one should not put together animals of different species. The fourth mitzvah is one should not do work with mixed species of animals together - one should not take two types of animals and make them work together. And the fifth is one should not wear garments that are a mixture of two species.
So basically you have here three types of kilayim: kilayim of seeds, kilayim of animals, and kilayim of garments. The seeds have two mitzvos - planting and vineyard. And the animals also have two mitzvos - which is not crossbreeding and not working together. You can say there are two types: there is when they become one, and there is when they don't become one but you work with them at once. And the prohibition in a vineyard is similar to not doing work with kilayim - which doesn't become one, but the prohibition is for keeping them together.
These are the things that are gifts to the poor. We have here thirteen mitzvos - seven positive and six negative, and these are they:
The first is the positive commandment that one should leave pe'ah, and the negative commandment of this is that one should not take away the pe'ah - the corner of the field.
Then again a positive with a negative - yes leave leket, that which was left over when gathering, and one should not gather it, one should not take it home, one should indeed leave it.
And also olelot has two - one should leave over the olelot, the small clusters of grapes, and one should not cut them off and take them home.
So too peret has a positive with a negative - one should leave it and one should not take it home.
So too shikchah - one should leave it and one should not take it for oneself.
And the eleventh mitzvah is that one should give ma'aser for a poor person - ma'aser ani. This is the tithe that one must give for a poor person which has a measure, a tithe.
And there is an extra mitzvah without a measure - that when a poor person comes to you, you should give him as much as you can give him. And there is a negative commandment that you should not be cruel and hold yourself back from giving him.
It's interesting - it's true that all these are gifts to the poor, but it's interesting that the Rambam captured the categories: pe'ah, leket, shikchah, regular tzedakah - this is all one group of mitzvos, one type of mitzvos, it has one nature so to speak.
In Hilchos Terumos there are eight mitzvos - two positive and six negative, and these are they:
The first mitzvah is to give terumah gedolah - the first terumah that one gives to the Kohen. And then that one should give the terumah that is called ma'aser - terumat ma'aser, that the Levi gives terumah to the Kohen from his ma'aser. Ah, the terumah from the ma'aser. So you could have placed it in Hilchos Ma'asros, but it's terumah - it's the Levi's terumah. It goes to the Kohen.
The third mitzvah is that one should do it in order - one should not precede terumos and ma'asros one before the other. And one should do it according to the order, that first terumah and then ma'asros.
Further, that a non-Kohen should not eat terumah. Not only that, but even someone who has a connection to a Kohen - because he is a resident of a Kohen or a hired worker of a Kohen - also may not eat terumah. Also an uncircumcised person, even a Kohen, may not eat terumah. And also a Kohen who is impure may not eat terumah. And also a wife of a Kohen who is a chalalah - it was yesterday that a Kohen who is a chalal is no longer a Kohen - but even a chalalah Kohenes or a daughter of a Kohen who is a chalalah may not eat terumah and not the portion of the holy offerings that Kohanim eat.
The Laws of Maaser (Tithe) has one positive commandment - that one should separate maaser rishon (first tithe), every single year one should remove the tithe and give it to the Levites.
And now comes the Laws of Maaser Sheni and Neta Revai, and this has nine mitzvot - three positive commandments and six negative commandments, and these are they:
One, to separate maaser sheni.
The second is that one should not use the money from maaser sheni for other needs, only for the needs of eating, drinking, and anointing - but not secondary to food, however yes. As the Rambam says, "for food" means what is not for the needs of sustaining life and not a part of bodily benefit.
The third, one should not eat the maaser sheni in a state of tumah (impurity). And one after that is a similar matter - one should not eat it when one is an onen (mourner), when one is mourning right before burial.
Now he has three mitzvot about not eating maaser sheni in other places besides Jerusalem, but it's divided into three: maaser sheni from dagan - from grain, maaser sheni from wine, and maaser sheni from oil.
And afterward there is that what grows in the fourth year is holy. Regarding what is it holy? That it has a law like maaser sheni - that the owners eat it in Jerusalem.
And the ninth mitzvah is that when one brings maaser sheni to Jerusalem, there is a mitzvah to say vidui (confession). Vidui maasrot is the third year - when one says "bi'arti hakodesh min habayit" (I have removed the holy from the house), etc.
Now comes the Laws of Bikkurim with other priestly gifts that also apply in the borders.
The Rambam says that this has nine mitzvot - eight positive and one negative, and these are their details:
That one should separate bikkurim - the first grown items - and bring them up to the Temple, and the kohen (priest) should eat them only in Jerusalem.
Now comes the Laws of Bikkurim with other priestly gifts, which also applies in the borders. The Rambam says, this has nine mitzvot - eight positive commandments and one negative commandment.
The details: That one should separate bikkurim, the first grown items, bring them up to the Temple, and the kohen should eat them only in Jerusalem. And the prohibition is that one should not eat them outside of Jerusalem. One should recite oneself, one should call out beautifully bikkurim - apparently this means vidui bikkurim, the declaration that should be said.
Afterward, other priestly gifts were mentioned. What are the other priestly gifts? One should remove a piece from the dough, remove the first certain parts from the animal - the foreleg, cheeks, and stomach, and the first bit of the hair when one shears the wool, and the firstborn of the animal.
And one doesn't necessarily have to give the animal itself, one can give the redemption. Is it a mitzvah to make the redemption, or can one make redemption? Both. He makes two mitzvot. Can one give the firstborn itself? You're talking about a human firstborn. A human firstborn - a person one cannot give, the kohen doesn't accept it. He indeed says "he brings two," but he doesn't accept when one says "take my son."
Peter chamor (firstborn donkey) does have both options. Peter chamor one also gives the redemption to the kohen, or the kohen cannot - a donkey is an impure animal. If one doesn't want to redeem it, one must kill it through arifah (breaking its neck).
---
Laws of Shemitah and Yovel has 22 mitzvot: nine positive and thirteen negative.
The first is the positive commandment, that one should let the land rest, one should make Shabbat for the land, one should let the land rest in the seventh year. And afterward there are various negative commandments about not working: one is that one should not work on the land, on the earth, one should not work on the trees, improve the trees. One should not cut off the growth that grows by itself.
What does the other language say? The mitzvah was stated not to harvest in the way one harvests every year - it says "against the harvesters" and "against the grape gatherers." This means that one should not do what the harvesters do and what the grape gatherers do. One may cut, that's not the cutting - one just may not take it for oneself alone. The point is that one should not take against what other people do.
The sixth mitzvah of this category: what does grow, one should release it, meaning one should leave it for the poor and for the animals. And the same thing one should do with money - that one should release the loans. And afterward there is a prohibition on releasing the loans, that one should not go and demand from the borrower. And afterward there is a prohibition that even if a person knows that the money will become shemitah, he should not hold back from lending before the shemitah year.
The tenth mitzvah is that one should count the years in order to arrive at yovel. And afterward the eleventh mitzvah is that when the yovel year comes, one should sanctify the year and declare it as yovel. And the next mitzvah is that on Yom Kippur of yovel one should blow the shofar and announce that slaves go out to freedom. And that in the yovel year one should not work on the field.
And just as it was stated regarding shemitah, there is also an extra mitzvah of not cutting off the aftergrowth, one should not cut off the grapes against the grape gatherers.
The positive commandment to take redemption for land - in the yovel year one should give redemption for land, meaning one should let the properties that were sold return to the original owners. This is called with the inherited field and purchased field.
Seventeen is the same thing in a negative form, that one should not sell the land permanently, but do it in a way that it returns at yovel.
And afterward there is the law of houses in walled cities. And this goes back to mitzvah nineteen that the tribe of Levi should not take any portions in the Land of Israel, but receive special gift cities.
It's interesting, he puts it into this category which is also similar to this - that an inherited field is like a field that doesn't belong to you, and also all of the Land of Israel doesn't belong to the Levites.
The tribe of Levi also doesn't take any portion in the spoils when one conquers the Land of Israel or when one goes out to wars and receives plunder. But besides what the Levites don't receive, there is what they do receive - they receive cities to dwell in, they receive towns and the open areas near the towns. And the open areas one may not sell, but they can redeem it forever, "it shall not be sold permanently."
There isn't the law that usually with a city it goes back, it becomes permanent after a year or whatever the halachah is, but houses in walled cities - whereas the Levites have "eternal redemption shall be for the Levites." Apparently this is the reason why this whole matter is included, because the cities of the Levites have a special law regarding the laws of redemption of yovel and such matters.
So this book has 76 mitzvot.
---
Let's go to the Book of Service. The Book of Service has nine categories, nine tractates:
- Laws of the Chosen House - the laws of the Temple
- Laws of the Temple Vessels and those who serve in the Temple - the kohanim who do the service in the Temple
- The laws of who may and how one may come into the Temple
- The laws of prohibitions of the altar - what one may not offer on the altar
- The laws of how one offers certain sacrifices
- The laws of tamidim and musafim - these are the communal sacrifices that are offered always
- Laws of things that are invalid that one may not bring for a sacrifice, something that becomes invalid through times that we will see
- Laws of the Yom Kippur service - the service of Yom Kippur
- And afterward laws of me'ilah - when someone has benefit from holy things
---
Laws of the Chosen House has six mitzvot - three positive and three negative.
The first mitzvah is that one should build a Temple, "and they shall make Me a sanctuary." This is God's matter, we must do it.
The second mitzvah is a prohibition, that one should not build the altar in a hewn manner, meaning cut stones. And one should not go up on the altar with steps, not make any stairs, but make a ramp.
The mitzvah to fear the Temple - one should conduct oneself with awe in the Temple.
And two mitzvot are derived from guarding the Temple: one, that one should guard the Temple, the kohanim should place guards, guards of the Temple. And that one should not refrain from guarding the Temple, "and they shall not cease My service," that there should not be a cessation.
---
Laws of the Temple Vessels and Those Who Serve in It - the laws of the Temple vessels and the laws of the Temple servants. This has fourteen mitzvot - six positive and eight negative.
And these are their details:
Anointing Oil: To make the anointing oil - one should make an anointing oil, and with this one anoints the servants and the vessels. And the anointing oil one may only make for holy purposes, one should not make like it - the next prohibition is "not to make like it." And a non-kohen should not anoint himself with it in an improper manner, that's not the mitzvah.
Ketoret (Incense): The same thing is with ketoret, that one should not make like the ketoret. The next mitzvah is that one should not burn on the golden altar anything except the ketoret that one must burn there.
Ark: The next mitzvah is that the Ark when one carries it - interestingly, one carries it in the desert or other mitzvot, when one needs to carry it - when one needs to carry the Ark, one should always carry it on the shoulder, one must carry it in a respectful manner. And that the poles that are in the Ark, which were made so one could carry it, should always remain there, one should not remove them.
Service of the Levites: The next mitzvah is that the Levi should do service in the Temple. And the next negative commandment is that no one should enter into another's territory in the Temple work, meaning that the kohen should not do the work of the Levi or vice versa.
Sanctifying Kohanim: And the tenth mitzvah is one should sanctify the kohanim for service, meaning apparently with the anointing oil.
Watches on Festivals: The eleventh mitzvah is that all the watches should be equal on festivals - meaning all year there are different watches that have the right for that day, but on festivals all have the same right.
Priestly Garments: And the next mitzvah is that the kohen should wear priestly garments during the service. The thirteenth mitzvah is one should make the robe in a way that it should not tear, one should not tear the robe. And the breastplate should not move from the ephod, and it should be attached one next to the other.
---
And now, Laws of Entering the Temple. The laws of coming into the Temple has fifteen mitzvot - two positive and thirteen negative.
What are they? Inside, how the kohen should not enter the Temple:
- He should not enter intoxicated
- He should not enter with loose long hair
- He should not enter with torn clothes
- He should not enter just any time, only when he needs to enter
And now, the next mitzvah is that the kohen should not leave the Temple during the service.
Tumah (Impurity): Now there is a positive commandment that the impure ones should be sent away, and the negative commandment from this is that the impure one should not come into the Temple. And who else may not - one who is essentially pure, he has already purified himself, but he is not yet pure, because there hasn't yet been a sunset, because the sun hasn't yet gone down.
Sanctification of Hands and Feet: A servant, one who does the service in the Temple, must sanctify his hands and feet.
Blemished Ones: And the next mitzvah, three are about blemished ones: that the blemished one should not enter the area of the holy, by the Sanctuary and the altar, and the blemished one should not do the service, and even a temporarily blemished one who only has a minor blemish that passes, also may not do the service.
Non-Kohen: And the fifteenth mitzvah is that a non-kohen should not do the service.
---
And now we go to learn Laws of Altar Prohibitions. And this has fourteen mitzvot - four positive and ten negative.
And these are their details: That all sacrifices should be offered unblemished, whole sacrifices. And the opposite prohibition from this is that one should not offer a blemished animal.
And a blemished animal one may not - what should one not do with a blemished animal? Not offer it, not slaughter it, not sprinkle, not burn its fat.
All sacrifices should be offered unblemished, whole sacrifices, and the opposite, the prohibition from this is that one should not offer blemished animals.
One should not offer an animal that has a blemish, a blemished animal one should not offer, even a sacrifice that a non-Jew sends. One should not make a blemish in holy things that were already sanctified. One should redeem holy things that became invalid, in other words, it received a blemish.
In animals that one sanctifies there is a certain time, which is from the eighth day, before that it's called lacking time, one should not offer it.
Mitzvah eleven is that one should not offer the hire of a harlot and the price of a dog, and twelve is that one should not offer leaven and honey. And afterward there is a positive with a negative that one should salt the sacrifice, and that one should not offer without salt.
---
Laws of Sacrifice Procedures has twenty-three mitzvot, ten positive and thirteen negative. What are the details? How one does and how one makes each sacrifice. In other words, if someone doesn't know how to make a burnt offering, he should look in Laws of Sacrifice Procedures. Not that one should make a burnt offering, but whoever needs to make one, needs to know how. And the same thing with sin offerings, etc.
The sacrifices go in order. The burnt offering has a mitzvah that exists to make in order, and not to eat the flesh of the burnt offering, this is one of the details of the burnt offering - one may not eat.
The same thing with the sin offering, the order of the sin offering, which apparently also means the same thing - to make the sin offering according to its procedure, and not to eat from an inner sin offering. Regular ordinary sin offerings one does eat, but there are inner sin offerings that one may not eat. A bird sin offering one may not separate.
Afterward there is a mitzvah of the guilt offering, and the third is the order of the guilt offering. Afterward there is a mitzvah that the order of most holy things, which means sin offering and guilt offering primarily, they should eat them in the Temple, and not eat outside the courtyard. This is until here most holy things.
Now one can learn about lesser holy things. Lesser holy things means a peace offering. There is an order of how to offer it, this is a mitzvah. There is a prohibition that one should not eat lesser holy things before the sprinkling of the blood, one must wait until one does the sprinkling.
Now we go to a meal offering. A meal offering has an order of the meal offering. Details of the order of the meal offering: a sinner's meal offering one doesn't put any oil. By a sinner we already saw it, but now we're talking about the sinner's meal offering, a meal offering that comes for a sin, one doesn't put any oil, and one doesn't put any frankincense.
Afterward, when one brings a meal offering one doesn't eat it, it becomes entirely leavened from the oven, baking the meal offering leavened. And kohanim, it's a positive commandment for the kohanim to eat the remnants of the meal offerings. Afterward there is a positive commandment for the kohanim to eat - just as the kohanim should eat the most holy things, now there is a mitzvah that the meal offerings they should also eat.
The positive commandment is that whoever makes a vow or a voluntary offering should bring it immediately, a positive commandment on the first festival, and the prohibition is that one should not delay the vows and voluntary offerings or other things that one is obligated, whatever the measure of delay is.
Mitzvah twenty is that all sacrifices should be offered in the Chosen House, even sacrifices from outside the Land. And the prohibitions from this are not to slaughter outside the courtyard, not to offer outside the courtyard.
This is until here Laws of Sacrifice Procedures.
---
Now one can see Laws of Tamidim and Musafim, which are sacrifices that are offered every day, always every day, and musaf of Shabbat and holidays. There are nineteen mitzvot from this, eighteen positive and one negative.
One, give two lambs every day as burnt offerings, one in the morning and one at night. Two, make a fire on the altar every day. The prohibition is "do not extinguish," one is engaged in maintaining it, extinguishing the fire, do not extinguish. Mitzvah four is the removal of the ashes, mitzvah five is the incense of spices every day, mitzvah six is the eternal fire of every day, mitzvah seven is the meal offering of the griddle cakes of every day.
Mitzvah eight is the musaf of Shabbat, two lambs. Mitzvah nine is the showbread that one makes on Shabbat. Mitzvah ten is the musaf of Rosh Chodesh. Eleven is the musaf of Pesach. Twelve is the wave offering of the omer that one does on the second day of Pesach.
Thirteen is counting the omer. This is one mitzvah that actually belongs in the Book of Seasons, which stands here. Whoever will see, this is interesting - one can learn the entire Book of Seasons and not know about counting the omer, one has to search in the Rambam where counting the omer is.
The Rambam places it in that it's connected to the offering of the Omer, the counting from the offering of the Omer, it's a branch of the mitzvah of offering the Omer. But in practice, the Rambam - we remember that the Rambam divided all things that are done in the Temple and things that are not done in the Temple, he divided them. And the Rambam holds the interpretation that there is a mitzvah even in our times, by way of allusion, to count Sefirat HaOmer, even though there is no Omer offering. And nevertheless, it stands right here, which seemingly is not the right place from his own view - one must seek a hidden reason.
Fourteen is the Musaf of Shavuot, fifteen is the Two Loaves (Shtei HaLechem) of Shavuot which comes with the offerings that accompany them, sixteen is the Musaf of Rosh Hashanah, seventeen is the Musaf of Sukkot, eighteen is the Musaf of Yom Kippur, nineteen is the Musaf of the Festival, and twenty is the Musaf of Shemini Atzeret, which is a festival in its own right.
---
Now there are the Laws of Disqualified Consecrated Animals. Disqualified consecrated animals refers to what one does with certain consecrated items that became disqualified or developed a blemish. In this there are two positive commandments and six negative commandments.
One is not to eat consecrated items that became disqualified, also not to eat a blemished animal, three is not to make notar (leftover), four is not to eat notar, five is not to eat consecrated items that became impure - this is another way something can become disqualified, and six is that an impure person should not eat consecrated items. Seven is to burn notar, eight is to burn impure items.
The Rambam likes to say "a tamei" - a person who became impure, a person is a tamei. There's no such thing as a person being tamei - what does it mean a person is tamei? There's no such thing. A person is a pure entity, one makes oneself impure.
---
The Yom Kippur Service is one mitzvah - that one should perform the entire order as it is written - in eight garments, intentions, confession, the prayer leader, the entire service.
---
Me'ilah has three mitzvot, one positive and two negative commandments. What is this? The positive commandment is that the one who committed me'ilah should pay a fifth plus the principal. If the one who committed me'ilah should add a fifth? He must pay what he damaged the sacred property, what he used, and besides that a fifth of the principal. This is the law of one who commits me'ilah, as one mitzvah. And the negative commandment is not to commit me'ilah, and not to use consecrated items.
---
It comes out to 103 mitzvot. A huge number! Now you understand why until now this is the most mitzvot we have found in this book - 37 positive and 66 negative commandments.
And this is what we Jews don't learn and aren't so clear in the subject of kodshim (sacred items), and we are tremendously ignorant, and a huge percentage of mitzvot are in this.
---
The Book of Offerings has six sections of laws: Laws of the Pesach Offering, Laws of Chagigah, Laws of Firstborn Animals, Laws of Unintentional Sins, Laws of Those Lacking Atonement, and Laws of Temurah (Substitution).
The Laws of the Pesach Offering, says the Rambam, has sixteen mitzvot, four positive and twelve negative commandments. And these are the details:
One, the positive commandment that one should slaughter the Pesach offering at its proper time. One should not slaughter it when one still has chametz. One should not let the limbs become disqualified by being left overnight. One should slaughter a second Pesach offering if one missed the first.
One should eat the flesh of the Pesach, one should eat it on the night of the fifteenth with matzah and bitter herbs. One should also eat the second Pesach, one should do the same thing - that on the night of the fifteenth of the month of Iyar one should also eat it with matzah and bitter herbs.
There's a prohibition that the Pesach offering should not be eaten raw or cooked. And a prohibition that one should not take out from the flesh of the Pesach outside of the group that eats the Pesach offering.
The ninth mitzvah is that an apostate should not eat from the Pesach offering. The next is that a resident alien or a hired worker who is not fully Jewish should not eat from the Pesach offering. And an uncircumcised person who is not circumcised should not eat from the Pesach offering.
Further, that one should not break a bone from the Pesach offering. The same thing with the second Pesach - one may not break a bone. And one may not leave over that the Pesach offering should become notar. And the same thing with the second Pesach - one may not leave it over until the next morning. And also from the Chagigat Arba'ah Asar, the offering that one brings besides the Pesach offering, the Chagigat Arba'ah Asar offering, one also may not leave it until the third day of Pesach.
And now comes the Laws of Chagigah, which has six mitzvot, four positive and two negative commandments, and these are they:
One, that one should go up to the Temple, one should see, to appear before Hashem. The second is that one should go up on the three pilgrimage festivals to celebrate, one should perform the mitzvah of chagigah. The third mitzvah is that one should rejoice on the holidays. And four, that when one goes up one should not go up empty-handed, one should not go up without offerings. Five, that also the Levite who has no land of his own, one should not hold back from making him happy, and one should give him the priestly gifts on the festivals.
The sixth mitzvah is that on Sukkot following the Sabbatical year, the king must assemble the people.
This is in the wrong place. I don't know why they placed it there. I'm just asking a question, and with respect - I say should it go in the Laws of Kings? Perhaps in the Laws of Torah Reading? I don't know.
The Rambam held that it's a law pertaining to Sukkot. It's more a law of Sukkot than a law in the Laws of Kings. Indeed, it's connected to Sukkot, but it's weird to think that it's a law of Sukkot.
This is what one needs to learn inside the law, and one needs to think about it. The topic of the placement of each thing exists. But I say, when you learn the laws you have something to work with, you have tools with which to think.
The Rambam added tithe and firstborn together because they are one category, as the verse says - just as the verse says, that there is a blemish in both, in firstborn and in tithe, "according to all its statutes you shall do to it." We already see that tithe and firstborn are one category. You see, he brings a proof.
This is the topic of the placement of each thing. But you see that the Rambam felt it wasn't clear. One could have asked about Hakhel, and other questions, I don't know. But this was the Rambam's difficulty - it says here Laws of Firstborn Animals, suddenly you look inside, you see there's tithe. You know what he should have done? He should have made a Laws of Tithes, he should have separated them. Or he should have called it Laws of Firstborn and Tithe. Says the Rambam: you should know, firstborn and tithe have the same actions, they have the same laws. Not only do they have the same laws, but the verse states their law in the same word - that we should understand that this means both firstborn and tithes, therefore it belongs in one section of laws.
---
Laws of Unintentional Sins has five positive commandments:
One - That an individual who committed a sin should bring a sin offering (chatat) that is fixed for his unintentional sin.
Two - When there's a situation where he needs to bring a guilt offering (asham), where it was not known to him - he doesn't know if he sinned until he becomes aware - he must bring a provisional guilt offering (asham talui) until it becomes known to him. An asham talui is only temporary. Later when he finds out, he must bring a chatat as well. It doesn't exempt him, only until his doubt is clarified.
Three - Such a person who unintentionally committed me'ilah, or robbery, or relations with a designated maidservant, or denied a deposit, always brings a guilt offering - this is a definite guilt offering (asham vadai).
Four - Such a sinner who transgresses certain sins has an adjustable offering (korban oleh v'yored) - that a wealthy person brings an animal, and a poor person can bring a bird or a tenth of an ephah. This is the adjustable offering.
Five - The Sanhedrin that committed a sin of not knowing the law and ruled incorrectly must bring an offering, if it's an error in one of the severe sins.
---
Laws of Those Lacking Atonement has five positive commandments. It touches on people who didn't commit a sin or anything, but they lack atonement - this is their only problem, a type of offering. They didn't commit any sin, but they lack atonement.
It's interesting - there are people who sinned and lack atonement. But here, they didn't sin, their only problem is they lack atonement. The context of lacking atonement is usually that we say there's purification, there are seven clean days, there's immersion, and afterward there's that one level of becoming pure is through atonement as well. It's a type of offering that one must bring as purification, not as atonement for a sin.
Very simply: that a zav when he becomes purified must bring an offering, the same thing a woman who gave birth when she becomes purified must bring an offering, the same thing a zavah when she becomes purified must bring an offering, the same thing a metzora when he becomes purified must bring an offering - and afterward they become pure.
---
Laws of Temurah has three mitzvot - one positive and two negative commandments:
One - That one should not make a temurah (substitution).
Two - If someone did make one, the temurah becomes sanctified.
Three - Another negative commandment, one should not exchange consecrated items from one sanctity to another.
---
He says, it comes out that this book, the Book of Offerings, has thirty-nine mitzvot - twenty positive and nineteen negative commandments.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.