סקירה היסטורית של התפתחות תורת ה"מדברים" (הכַּלַאם)
פתיחה: אובדן המדע מישראל
1 דע שהחכמות הרבות שהוקדשו באומתנו לאימות הדברים האלה אבדו ברבות השנים ובמשול האומות הבורות עלינו, ומשום שדברים אלה לא היו מותרים לכל בני האדם כמו שביארנו (הקדמות, פתיחה6; א,לד), והדבר שהותר לכל בני האדם לא היה אלא לשונות הכתובים בלבד. אתה יודע שאפילו ההלכה המסורה לא פורסמה בכתב בימי קדם, בשל הציווי הנפוץ באומתנו: "דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב" (בבלי גיטין ס,ב; תמורה יד,ב). היתה זו תכלית החכמה לגבי התורה, כי כך נמנע מה שקרה לבסוף, כוונתי לריבוי הדעות והתפצלות בתי המדרש, ולספקות המתעוררים ביחס ללשונות החיבור הכתוב, ולשגגות הנלוות לכך, ולהתהוות המחלוקת בין בני האדם המחלקת אותם לכתות, ולמבוכה לגבי המעשים. אלא הדבר כולו נמסר לבית דין הגדול כמו שביארנו בחיבורינו ההלכתיים (פירוש המשנה, סנהדרין יא,ב; משנה תורה, ממרים א), וכמו שמורה עליו לשון התורה (דברים יז,יא).

KNOW that many branches of science relating to the correct solution of these problems, were once cultivated by our forefathers, but were in the course of time neglected, especially in consequence of the tyranny which barbarous nations exercised over us. Besides, speculative studies were not open to all men, as we have already stated (Introd. p. 2, and I. chap. xxxi.), only the subjects taught in the Scriptures were accessible to all. Even the traditional Law, as you are well aware, was not originally committed to writing, in conformity with the rule to which our nation generally adhered, “Things which I have communicated to you orally, you must not communicate to others in writing.” With reference to the Law, this rule was very opportune; for while it remained in force it averted the evils which happened subsequently, viz., great diversity of opinion, doubts as to the meaning of written words, slips of the pen, dissensions among the people, formation of new sects, and confused notions about practical subjects. The traditional teaching was in fact, according to the words of the Law, entrusted to the Great Tribunal, as we have already stated in our works on the Talmud. (Introd. to Mishneh Torah and Introd. to Commen. on the Mishnah).

2 אם היתה מניעה להנציח את ההלכה בחיבור הנתון לכל בני האדם, בשל הקלקול שהדבר עלול להוביל אליו, על אחת כמה וכמה שלא פורסם בכתב וניתן לבני האדם דבר מאותם סתרי תורה. אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה כמו שביארתי לך (א,לד) על דבריהם (של חז"ל) "אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ [וחכם חרשים ונבון לחש]" (בבלי, חגיגה יג,א).
3 זו היא הסיבה שגרמה להיעלמותם של אותם עיקרים גדולים מאומתנו, ולא תמצא מהם אלא הערות קלות ורמיזות שהובאו בתלמוד ובמדרשות. והם גרגרי ליבה מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שהאנשים התעסקו באותן קליפות וחשבו שאין תחתיהן ליבה כלל.

Care having been taken, for the sake of obviating injurious influences, that the Oral Law should not be recorded in a form accessible to all, it was but natural that no portion of “the secrets of the Law” (i.e., metaphysical problems) would be permitted to be written down or divulged for the use of all men. These secrets, as has been explained, were orally communicated by a few able men to others who were equally distinguished. Hence the principle applied by our teachers, “The secrets of the Law can only be entrusted to him who is a councillor, a cunning artificer, etc.” The natural effect of this practice was that our nation lost the knowledge of those important disciplines. Nothing but a few remarks and allusions are to be found in the Talmud and the Midrashim, like a few kernels enveloped in such a quantity of husk, that the reader is generally occupied with the husk, and forgets that it encloses a kernel.

קליטת חלק מעקרונות הכלאם בישראל
4 ואילו אותו מעט מזער שתמצא בדיון על עניין הייחוד ומה שקשור אליו אצל כמה מן הגאונים ואצל הקראים – הרי הם דברים שלקחו מן ה"מדברים" (=חכמי הכַּלַאם, "מֻתַכַּלִּמוּן") המוסלמים, והוא מיעוט קטנטן ביחס למה שחיברו המוסלמים בנושא.
5 קרה גם שראשוני המוסלמים שהלכו בדרך הזו היו כת מסוימת, ה"מֻעְתַּזִלַה", ומהם לקחו עמיתינו מה שלקחו והלכו בדרכם. לאחר זמן מה צמחה באסלאם כת אחרת, הם ה"אַשְׁעַרִיָּה", וצצו אצלם דעות אחרות – דעות שלא תמצא מהן דבר אצל עמיתינו, לא משום שהם בחרו את הדעה הראשונה על פני הדעה השנייה, אלא מפני שקרה שהם לקחו את הדעה הראשונה וקיבלו אותה וחשבו אותה לדבר מוכח. ואילו האנדלוסים מאנשי אומתנו – כולם מחזיקים בדברי הפילוסופים ונוטים לדעותיהם במה שאינו סותר יסוד תורה, ולא תמצא אותם כלל הולכים בדבר מדרכי ה"מדברים". לכן הם נוטים בדברים רבים לשיטתנו בחיבור זה, באותם דברים מעטים שנמצאים אצל אחרוניהם.

In addition you will find that in the few works composed by the Geonim and the Karaites on the unity of God and on such matter as is connected with this doctrine, they followed the lead of the Mohammedan Mutakallemim, and what they wrote is insignificant in comparison with the kindred works of the Mohammedans. It also happened, that at the time when the Mohammedans adopted this method of the Kalām, there arose among them a certain sect, called Mu’tazilah, i.e., Separatists. In certain things our scholars followed the theory and the method of these Mu’tazilah. Although another sect, the Asha’ariyah, with their own peculiar views, was subsequently established amongst the Mohammedans, you will not find any of these views in the writings of our authors: not because these authors preferred the opinions of the first-named sect to those of the latter, but because they chanced first to become acquainted with the theory of the Mu’tazilah, which they adopted and treated as demonstrated truth. On the other hand our Andalusian scholars followed the teachings of the philosophers, from whom they accepted those opinions which were not opposed to our own religious principles. You will find that they did not adopt any of the methods of the Mutakallemim; in many respects they approached the view expressed in the present treatise, as may be noticed in the few works which were recently written by authors of that school.

התפתחות הכלאם: ארבעה שלבים
6 שלב א) ודע שכל מה שאמרו המוסלמים בעניינים האלה, הן המֻעתזלים מהם הן האשערים – הן כולן דעות הבנויות על הנחות, כשאותן הנחות לקוחות מספרי היוונים והסורים שרצו לחלוק על דעות הפילוסופים ולהפריך את טענותיהם. הסיבה לדבר זה היתה שכאשר כללה האומה הנוצרית את האומות הללו, וטענת הנוצרים ידועה, ודעות הפילוסופים היו נפוצות באותן אומות (=היוונים והסורים) והפילוסופיה התפתחה מהן, והופיעו מלכים המגנים על הדת – ראו חכמי היוונים והסורים של אותם דורות שהדעות הפילוסופיות סותרות את הטענות הללו סתירה גדולה וברורה. על כן התפתחה אצלם אותה חכמת ה"כלאם", והם החלו לקבוע הנחות מועילות להם בהאמנתם ולטעון נגד אותן דעות הסותרות את יסודות תורתם.

You should also know that whatever the Mohammedans, that is, the Mu’tazilah and the Asha’ariyah, said on those subjects, consists in nothing but theories founded on propositions which are taken from the works of those Greek and Syrian scholars who attempted to oppose the system of the philosophers, and to refute their arguments. The following was the cause of that opposition: At the time when the Christian Church brought the Greeks and Syrians into its fold, and promulgated its well-known dogmas, the opinions of the philosophers were current amongst those nations: and whilst philosophy flourished, kings became defenders of the Christian faith. The learned Greek and Syrian Christians of the age, seeing that their dogmas were unquestionably exposed to severe attacks from the existing philosophical systems, laid the foundation for this science of Dogmatics; they commenced by putting forth, such propositions as would support their doctrines, and be useful for the refutation of opinions opposed to the fundamental principles of the Christian religion.

7 שלב ב) כאשר באה אומת האסלאם ונמסרו להם ספרי הפילוסופים, נמסרו להם גם אותן טענות נוגדות שחוברו על ספרי הפילוסופים. וכך הם מצאו בעניינים האלה את דברי יוחנן המדקדק ואבן עדי ואחרים, והחזיקו בהם וזכו לדעתם בהישג גדול. הם גם בחרו מדעות הפילוסופים המוקדמים כל מה שראה הבוחר שמועיל לו, אף אם הפילוסופים המאוחרים כבר הפריכו זאת, דוגמת האטום והרִיק, וחשבו שהדברים האלה מוסכמים ושהם הנחות שכל בעל דת נצרך אליהן.
8 שלב ג) אחר כך התרחב ה"כלאם" והם הידרדרו לדרכים אחרות, תמוהות, שה"מדברים" מן היוונים וזולתם לא הכירו כלל, שכן אלה היו קרובים לפילוסופיה.
שלב ד) ואחר כך צצו אצל המוסלמים אמירות דתיות מיוחדות להם, שהם הוכרחו להגן עליהן, ונפלה ביניהם מחלוקת גם בזה, וכל כת מהם קבעה הנחות מועילות לה בהגנה על דעתה.

When the Mohammedans caused Arabic translations of the writings of the Philosophers to be made, those criticisms were likewise translated. When the opinions of John the Grammarian, of Ibn Adi, and of kindred authors on those subjects were made accessible to them, they adopted them, and imagined that they had arrived at the solution of important problems. Moreover, they selected from the opinions of the ancient philosophers whatever seemed serviceable to their purposes, although later critics had proved that those theories were false; as, e.g., the theories of atoms and of a vacuum. They believed that the discussions of those authors were of a general character, and contained propositions useful for the defence of positive religion. At a subsequent period the same theories were more fully developed, and presented an aspect unknown to those Theologians of the Greeks and other nations who were the immediate successors of the Philosophers. At a later time, when the Mohammedans adopted certain peculiar theological theories they were naturally obliged to defend them; and when their new theories, again became the subject of controversy among them, each party laid down such propositions as suited their special doctrine.

העיסוק בכלאם רק בהקשר להוכחת חידוש העולם
9 אין ספק שיש דברים המשותפים לשלושתנו, כוונתי ליהודים ולנוצרים ולמוסלמים, והם האמירה שהעולם מחודש, שנכונותה מאמתת את הנסים, וכיוצא בהם. אך שאר הדברים ששתי הדתות האלה קיבלו על עצמן לעסוק בהם, כעיסוקם של הללו בעניין השילוש, ועיסוקן של חלק מן הכתות הללו ב"כלאם", עד שהוצרכו לקבוע הנחות, שבאותן הנחות שבחרו הם מבססים את הדברים שעסקו בהם, ואת הדברים המיוחדים לכל דת משתיהן ממה שנקבע אצלה – אנו איננו נזקקים להם כלל.

Their arguments undoubtedly involved certain principles which concerned the three communities—Jews, Christians, and Mohammedans, such as the creatio ex nihilo, which afforded support to the belief in miracles and to various other doctrines. There are, however, other subjects of belief which the Christians and Mohammedans have undertaken to defend, such as the doctrine of the Trinity in the theological works of the former, and “the Word” in the works of some Mohammedan sects; in order to prove the dogmas which they thus desired to establish, they were compelled to resort to certain hypotheses. It is not our object to criticize things which are peculiar to either creed, or books which were written exclusively in the interest of the one community or the other.

חכמי הכלאם גוזרים את המציאות מהנחות היסוד
10 כללו של דבר: כל ה"מדברים" הראשונים, מן היוונים המתנצרים והמוסלמים, לא הלכו בהנחותיהם מלכתחילה אחר הנראה מן המציאות, אלא בחנו כיצד ראוי שתהיה המציאות כדי שתהיה ממנה ראיה על נכונות דעה מסוימת, או שלא תסתור אותה. ומשעה שאותו דמיון התאמת, הניחו שהמציאות היא בצורה כזו וכזו, והחלו להיזקק לביסוס אותן טענות שמהן נלקחות ההנחות שעל ידן תתאמת השיטה או לא תיסתר. כך עשו המשכילים שנהגו בדרך הזו תחילה, וכתבוה בספרים, וטענו שהעיון בלבד הביא אותם לכך, מבלי להתחשב בשיטה ולא בדעה קדומה. אבל המאוחרים המעיינים באותם ספרים אינם יודעים מזה דבר. כך שכשהם מוצאים באותם ספרים קדומים מסכת ראיות גדולה והשתדלות עזה לאשש עניין מסוים או להפריך עניין מסוים, הם חושבים שעניין זה אין צורך כלל לאששו ולא לבטלו ביסודות הדת שנזקקים להם, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לשבש את דעות הפילוסופים ותו לא, ולהטיל ספק במה שהם חשבוהו למוכח. אך אלה האומרים כך לא ידעו ולא יבינו שהדבר אינו כפי שחשבו, אלא שהקדמונים טרחו לאשש מה שהם שאפו לאשש ולהפריך מה שהם שאפו להפריך, רק בשל הפגיעה שתצמח מכך בדעות שרצו לאמת, אפילו אחרי מאה הנחות. על כן קטעו קדמוני ה"מדברים" הללו את המחלה משורשה.
11 וכללו של דבר אומר לך, שהדבר הוא כפי שאומר תמסטיוס: "אין המציאות הולכת אחר הדעות, אלא הדעות הנכונות הולכות אחר המציאות".

We merely maintain that the earlier Theologians, both of the Greek Christians and of the Mohammedans, when they laid down their propositions, did not investigate the real properties of things: first of all they considered what must be the properties of the things which should yield proof for or against a certain creed; and when this was found they asserted that the thing must be endowed with those properties; then they employed the same assertion as a proof for the identical arguments which had led to the assertion, and by which they either supported or refuted a certain opinion. This course was followed by able men who originated this method, and adopted it in their writings. They professed to be free from preconceived opinions, and to have been led to a stated result by actual research. Therefore when philosophers of a subsequent date studied the same writings they did not perceive the true character of the arguments; on the contrary, they found in the ancient works strong proofs and a valuable support for the acceptance or the rejection of certain opinions, and thus thought that, so far as religious principles were concerned, there was no necessity whatever to prove or refute any of their propositions, and that the first Mutakallemim had discussed those subjects with the sole object of defeating certain views of the philosophers, and demonstrating the insufficiency of their proofs. Persons who hold this opinion, do not suspect how much they are mistaken; for the first Mutakallemim tried to prove a proposition when it was expedient to demonstrate its truth; and to disprove it, when its rejection was desirable, and when it was contrary to the opinion which they wished to uphold, although the contradiction might only become obvious after the application of a hundred successive propositions. In this manner the earlier Mutakallemim effected a radical cure of the malady! I tell you, however, as a general rule, that Themistius was right in saying that the properties of things cannot adapt themselves to our opinions, but our opinions must be adapted to the existing properties.

אך כאשר עיינתי בספרי ה"מדברים" הללו כפי שנזדמן לי, כמו שעיינתי גם בספרי הפילוסופים כפי יכולתי, מצאתי שדרך כל ה"מדברים" היא דרך אחת במין, אף על פי שסעיפיה משתנים: יסוד הכול הוא שאין מתחשבים במציאות כפי שהיא, כי היא מנהג, שמבחינת השכל ייתכן אחרת ממנו. במקומות רבים הם גם הולכים אחר הדמיון ומכנים אותו שכל.
יסוד הכלאם שהעולם מחודש אינו מבוסס
12 וכאשר הניחו אותן הנחות שעוד נשמיע לך (להלן א,עג), חרצו דין בהוכחתם שהעולם מחודש. וכיוון שנקבע שהעולם מחודש, נקבע בלי ספק שיש לו יוצר שחידש אותו. ואז הם מביאים ראיות שהיוצר הזה הוא אחד, ואז הם קובעים שמכיוון שהוא אחד, אין לו גוף. זוהי דרכו של כל "מדבר" מן המוסלמים בכל פרט מן הנושא הזה, וכן של המחקים אותם מאומתנו, שהלכו בדרכיהם. אופני הבאת הראיות שלהם והנחותיהם בקביעת חידוש העולם או בביטול קדמותו שונים זה מזה, אבל הדבר המשותף לכולם הוא קביעת חידוש העולם בתחילה, ומכיוון שהוא מחודש מתאמת שהאלוה קיים.

Having studied the works of these Mutakallemim, as far as I had an opportunity, just as I had studied the writings of the philosophers according to the best of my ability, I found that the method of all Mutakallemim was the same in its general characteristics, namely, they assume that the really existing form of things proves nothing at all, because it is merely one of the various phases of the things, the opposite of which is equally admissible to our minds. In many instances these Theologians were guided by their imagination, and thought that they were following the dictates of the intellect. They set forth the propositions which I shall describe to you, and demonstrated by their peculiar mode of arguing that the Universe had a beginning. The theory of the creatio ex nihilo being thus established, they asserted, as a logical consequence, that undoubtedly there must be a Maker who created the Universe. Next they showed that this Maker is One, and from the Unity of the Creator they deduced His Incorporeality. This method was adopted by every Mohammedan Mutakallem in the discussion of this subject, and by those of our co-religionists who imitated them and walked in their footsteps Although the Mutakallemim disagree in the methods of their proofs, and employ different propositions in demonstrating the act of creation or in rejecting the eternity of the Universe, they invariably begin with proving the creatio ex nihilo, and establish on that proof the existence of God.

13 כאשר התבוננתי בדרך הזו נרתעה ממנה נפשי רתיעה גדולה מאוד, וראוי לה שתירתע, כי בכל מה שטוענים שהוא הוכחה לחידוש העולם חלים ספקות, ואין זו הוכחה חותכת אלא עבור מי שאינו יודע את ההבדל בין הוכחה לבין ויכוח ולבין הטעיה. ואילו עבור מי שיודע אותם מקצועות הדבר ברור לגמרי שבכל אותן ראיות יש ספקות, ונעשה עבורן שימוש בהנחות שלא הוכחו.

I have examined this method, and find it most objectionable. It must be rejected, because all the proofs for the creation have weak points, and cannot be considered as convincing except by those who do not know the difference between a proof, a dialectical argument, and a sophism. Those who understand the force of the different methods will clearly see that all the proofs for the creation are questionable, because propositions have been employed which have never been proved.

14 המרב שיכול לדעתי לעשות איש האמת מן הדתיים, הוא לבטל את ראיות הפילוסופים לקדמות העולם – ומה נכבד הדבר אם יוכל לעשות זאת! כל מעיין פיקח איש אמת שאינו מטעה את עצמו יודע שבשאלה הזו, דהיינו קדמות העולם או חידושו, אין הוכחה חותכת, ושהיא נקודה שבה השכל נעצר. עוד נדבר בזאת רבות. בשאלה הזו תספיק לך העובדה שפילוסופי הדורות חולקים בה מזה שלושת אלפים שנה עד זמננו זה במה שאנחנו מוצאים בחיבוריהם ובנאמר בשמם.

I think that the utmost that can be effected by believers in the truth of Revelation is to expose the shortcomings in the proofs of philosophers who hold that the Universe is eternal, and if forsooth a man has effected this, he has accomplished a great deed! For it is well known to all clear and correct thinkers who do not wish to deceive themselves, that this question, namely, whether the Universe has been created or is eternal, cannot be answered with mathematical certainty; here human intellect must pause. We shall have occasion to speak more fully on this subject, but for the present it may suffice to state that the philosophers have for the last three thousand years been continually divided on that subject, as far as we can learn from their works and the record of their opinions.

15 וכיוון שכך הוא הדבר בשאלה הזו, כיצד ניקח אותה כהנחת יסוד כדי לבסס עליה את קיום האלוה? הרי כך יהיה קיום האלוה בספק: אם העולם מחודש – יש אלוה; ואם הוא קדום – אין אלוה. או כך, או שנטען שיש הוכחה לחידוש העולם ונכפה על כך בחרב כדי שנטען שאנו יודעים את האל בהוכחה.

Such being the nature of this theory, how can we employ it as an axiom and establish on it the existence of the Creator? In that case the existence of God would be uncertain: if the universe had a beginning, God does exist: if it be eternal, God does not exist; the existence of God would therefore remain either an open question, or we should have to declare that the creation had been proved, and compel others by mere force to accept this doctrine, in order thus to be enabled to declare that we have proved the existence of God. Such a process is utterly inadmissible.

שיטת הרמב"ם: הוכחה שאינה מוטלת בספק
16 וכל זה רחוק מן האמת. אלא הדרך הנכונה לדעתי, והיא דרך ההוכחה שאין בה ספק, היא שיבוסס קיום האלוה וייחודו ושלילת הגשמות בדרכי הפילוסופים, שהן מבוססות על קדמות העולם. לא משום שאני מאמין בקדמות העולם או שאני מודה להם בזה, אלא משום שבדרך הזו תתאמת ההוכחה ותושג הוודאות השלמה באותם שלושה דברים – כוונתי למציאות האלוה, היותו אחד, ושאין הוא גוף – מבלי לפסוק לגבי העולם אם הוא קדום או מחודש.

The true method, which is based on a logical and indubitable proof, consists, according to my opinion, in demonstrating the existence of God, His unity, and His incorporeality by such philosophical arguments as are founded on the theory of the eternity of the Universe. I do not propose this method as though I believed in the eternity of the Universe, for I do not follow the philosophers on this point, but because by the aid of this method these three principles, viz., the existence of God, His unity and His incorporeality can be fully proved and verified, irrespectively of the question whether the universe has had a beginning or not. After firmly establishing these three principles by an exact proof, we shall treat of the problem of creation and discuss it as fully as possible.

17 וכאשר יתאמתו לנו שלושת מושאי החקירה הנכבדים והגדולים האלה בהוכחה אמיתית, נחזור לאחר מכן לחידוש העולם ונאמר לגביו כל מה שאפשר לטעון בו (ב,טו-לא). ואז, אם די לך במה שאמרו ה"מדברים" ואתה מאמין שכבר התאמתה ההוכחה על חידוש העולם – אשריך; ואם לא יהיה לך הדבר מוכח אלא תקבל את היותו מחודש כקבלה מן הנביאים – אין בכך נזק. ואל תאמר: "כיצד תתאמת הנבואה אם העולם קדמון?", עד שתשמע את דברינו על הנבואה בחיבור זה (ב,לב-מח). איננו עוסקים בעניין זה כעת.
18 מה שעליך לדעת הוא שההנחות שקבעו העוסקים בעיקרים, דהיינו ה"מדברים", לאישוש חידוש העולם – יש בהן מהִפוך עולם ומשינוי סדרי בראשית כפי שעוד תשמע; כי אין לי מנוס מלערוך בפניך את הנחותיהם ואת אופן הבאת הראיות שלהם.

You are at liberty to content yourself with the declaration of the Mutakallemim, and to believe that the act of creation has been demonstrated by proof: nor can there be any harm if you consider it unproven that the universe had a beginning, and accept this theory as supported by the authority of the Prophets. Before you learn our opinion on prophecy, which will be given in the present work, do not ask, how could the belief in prophecy be justified, if it were assumed that the universe was eternal, We will not now expatiate on that subject. You should, however, know that some of the propositions, started and proved by the Radicals, i.e., the Mutakallemim, in order to prove the act of creation, imply an order of things contrary to that which really exists, and involve a complete change in the laws of nature: this fact will be pointed out to you, for it will be necessary to mention their propositions and their argumentation.

19 ואילו דרכי זו, היא כפי שאתאר לך אותה באופן כללי כעת. אני אומר: העולם הוא בהכרח או קדום או מחודש. אם הוא מחודש – הרי יש לו מחדש בלי ספק. וזה מושכל ראשון, שהמחודש אינו מחדש את עצמו אלא זולתו מחדש אותו. ואם כן מחדש העולם הוא האלוה. ואם העולם קדום – הרי נובע בהכרח, מראיה כזו וראיה כזו, שיש מצוי מלבד כל הגופים בעולם, שאינו גוף ולא כוח בגוף, והוא אחד, תמידי, נצחי, שאין לו עילה ולא ייתכן שישתנה. הוא אם כן אלוה. הרי התברר לך שהראיות למציאות האלוה ואחדותו ושאינו גוף, ראוי שתהיינה רק על פי הנחת הקדמות, וכך תושג ההוכחה בשלמות, בין אם העולם קדום או מחודש.
20 לכן אתה מוצא תמיד בספרי ההלכה שחיברתי (ראו משנה תורה, יסודי התורה א,ה), שכאשר מזדמן לי להזכיר יסודות (דתיים), ואני מתחיל בביסוס קיום האלוה, הרי אני מבסס זאת על ידי אמירות הנוטות אל הקדמוּת. אין זאת משום שאני מאמין בקדמות, אלא שאני רוצה לבסס את קיומו יתעלה בהאמנתנו בדרך מוכחת שאין עליה מחלוקת כלל. ולא נשעין אותה דעה אמיתית בעלת ערך עצום על יסוד שכל אחד יזעזע וירצה לסותרו, ויהיה מי שיטען שהוא לא נבנה מעולם. בפרט כאשר אותן ראיות פילוסופיות על שלושת מושאי החקירה האמורים נלקחות מטבע המציאות הנראה, שלא יוכחש אלא בשל התעקשות לשמור על דעות מסוימות. ואילו ראיות ה"מדברים" לקוחות מהנחות הסותרות את טבע המציאות הנראה, עד שהם נאלצים לקבוע שאין טבע לשום דבר כלל.

My method, as far as I now can explain it in general terms, is as follows. The universe is either eternal or has had a beginning; if it had a beginning, there must necessarily exist a being which caused the beginning; this is clear to common sense; for a thing that has had a beginning, cannot be the cause of its own beginning, another must have caused it. The universe was, therefore, created by God. If on the other hand the universe were eternal, it could in various ways be proved that apart from the things which constitute the universe, there exists a being which is neither body nor a force in a body, and which is one, eternal, not preceded by any cause, and immutable. That being is God. You see that the proofs for the Existence, the Unity and the Incorporeality of God must vary according to the propositions admitted by us. Only in this way can we succeed in obtaining a perfect proof, whether we assume the eternity or the creation of the universe. For this reason you will find in my works on the Talmud, whenever I have to speak of the fundamental principles of our religion, or to prove the existence of God, that I employ arguments which imply the eternity of the universe. I do not believe in that eternity, but I wish to establish the principle of the existence of God by an indisputable proof, and should not like to see this most important principle founded on a basis which every one could shake or attempt to demolish, and which others might consider as not being established at all; especially when I see that the proofs of the philosophers are based on those visible properties of things, which can only be ignored by persons possessing certain preconceived notions, while the Mutakallemim establish their arguments on propositions which are to such an extent contrary to the actual state of things as to compel these arguers to deny altogether the existence of the laws of nature.

יש ראיה לחידוש העולם בלא לבטל את חוקיות הטבע
21 אקדיש לך בחיבור זה, כאשר אדבר על חידוש העולם, פרק שבו אבאר לך ראיה מסוימת על חידוש העולם (ב,יט), ואגיע לתכלית שכל "מדבר" שאף אליה מבלי שאבטל את טבע המציאות, ולא אחלוק על אריסטו בדבר ממה שהוכיח. כי הראיה שמשתמשים בה חלק מה"מדברים" על חידוש העולם, והיא הראיה החזקה ביותר שלהם, שלא התבססה להם עד שביטלו את טבע המציאות כולה, וחלקו על כל מה שביארו הפילוסופים – לראיה דומה לזו אגיע (שם) מבלי שאחלוק על טבע המציאות ולא איאלץ להכחיש את המוחש.

When I shall have to treat of the creation, I shall in a special chapter prove my opinion to some extent, and shall attain the same end which every one of the Mutakallemim had in view, yet I shall not contradict the laws of nature, or reject any such part of the Aristotelean theory as has been proved to be correct. Even the most cogent of the Proofs offered by the Mutakallemim respecting the act of creation, has only been obtained by reversing the whole order of things and by rejecting everything fully demonstrated by the philosophers. I, however, shall be able to give a similar proof without ignoring the laws of nature and without being forced to contradict facts which have been clearly perceived.

סקירת הפרקים הבאים
22 ראיתי לנכון לערוך בפניך את הנחותיהם הכלליות של ה"מדברים" שעל ידן הם מבססים את חידוש העולם ומציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות, ולהראות לך את דרכם בזה, ולבאר לך מה נובע מכל הנחה מהן. לאחר מכן (ב,הנחות) אזכיר לך את ההנחות הקרובות של הפילוסופים בזה, ואראה לך את דרכם.

I find it necessary to mention to you the general propositions of the Mutakallemim, by which they prove the act of creation, the Existence of God, His Unity and His Incorporeality. I intend to explain their method, and also to point out the inferences which are to be drawn from each proposition. After this, I shall describe those theories of the philosophers which are closely connected with our subject, and I shall then explain their method.

אל תבקשני בחיבור זה לאמת אותן הנחות פילוסופיות שאתמצת לך, כי זה רוב מדעי הטבע ומדעי האלוהות. וכן אל תצפה שאשמיעך בחיבור זה את טענות ה"מדברים" לאימות הנחותיהם, כי בזה כלו חייהם וכלים חיי הבאים אחריהם ורבו ספריהם. כי טבע המציאות הגלוי לעין סותר כמעט כל הנחה מהן, וחלים בה ספקות; ועל כן הם נזקקים לחיבורים ולוויכוחים כדי לבסס את ההנחה הזו ולפתור את הספקות לגביה, ולדחות את הדברים הגלויים לעין הסותרים אותה, אם אין אפשרות למצוא תחבולה לעקוף זאת.
23 ההנחות הפילוסופיות האלה שאתמצת לך להוכחה על שלושת מושאי החקירה האלה, דהיינו מציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות – רובן הן הנחות שתושג לך בהן ודאות מיד כשתשמע אותן ותבין את משמעותן. חלקן יפנו אותך למקומות שבהם הן מוכחות, בספרי ה"פיזיקה" או ה"מטפיזיקה" (של אריסטו), ואז תפנה אל מקומן ותאמת את מה שאולי תצטרך לאמת.

Do not ask me to prove in this work the propositions of the philosophers, which I shall briefly mention to you: they form the principal part of Physics and Metaphysics. Nor must you expect that I should repeat the arguments of the Mutakallemim in support of their propositions, with which they wasted their time, with which the time of future generations will likewise be wasted, and on which numerous books have been written. Their propositions, with few exceptions, are contradicted by the visible properties of things, and beset with numerous objections. For this reason they were obliged to write many books and controversial works in defence of their theories, for the refutation of objections, and for the reconciliation of all apparent contradictions, although in reality this object cannot be attained by any sophistical contrivance. As to the propositions of the philosophers which I shall briefly explain, and which are indispensable for the demonstration of the three principles—the Existence, the Unity, and the Incorporeality of God, they will for the greater part be admitted by you as soon as you shall hear them and understand their meaning; whilst in the discussion of other parts reference must be made for their proofs to works on Physics and Metaphysics, and if you direct your attention to such passages as will be pointed out to you, you will find everything verified that requires verification.

24 כבר הודעתיך (א,לד) שאין דבר מלבד ה' יתעלה והמצוי הזה (=העולם). ואין ראיה עליו יתעלה אלא מן המצוי הזה – מכללו ומפרטיו. על כן הכרחי להתבונן במצוי הזה כפי שהוא, ולקחת הנחות ממה שייראה מטבעו. לפיכך עליך להכיר את צורתו ואת טבעו הנראה, ואז אפשר יהיה להביא ממנו ראיות על זולתו. לכן מצאתי לנכון להביא בתחילה פרק (א,עב) שאסביר לך בו את כלל המציאות, בדרך של הודעה של מה שכבר הוכח והתאמת מעבר לכל ספק. לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים שאזכיר בהם את הנחות ה"מדברים" ואבאר את דרכיהם לביאור ארבעת מושאי החקירה האלה (א,עג-עו). לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים (ב,הנחות–ב,א) שאבאר לך בהם את הנחות הפילוסופים ודרכי הבאת הראיות שלהם למושאי החקירה האלה. לאחר מכן אתמצת לך את הדרך שאני הולך בה (ב,ב), כפי שהודעתיך, באשר לארבעת מושאי החקירה האלה.

I have already told you that nothing exists except God and this universe, and that there is no other evidence for His Existence but this universe in its entirety and in its several parts. Consequently the universe must be examined as it is: the propositions must be derived from those properties of the universe which are clearly perceived, and hence you must know its visible form and its nature. Then only will you find in the universe evidence for the existence of a being not included therein. I have considered it, therefore, necessary to discuss first in a merely colloquial manner, in the next chapter, the totality of existing things, and to confine our remarks to such as have been fully proved and established beyond all doubt. In subsequent chapters I shall treat of the propositions of the Mutakallemim, and describe the method by which they explain the four fundamental principles. In the chapters which will follow, I propose to expound the propositions of the philosophers and the methods applied by them in verifying those principles. In the last place, I shall explain to you the method applied by me in proving those four principles, as I have stated to you.