מורה נבוכים חלק ג פרק נב

היראה מפני אובדן הקשר עם ה'
המלך הגדול – תודעת נוכחות ה'
1 אין ישיבתו של אדם ותנועתו והתנהגותו כשהוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו והתנהגותו כשהוא לפני מלך גדול. וכן אין דיבורו ושיחתו החופשית כשהוא בקרב משפחתו וקרוביו, כדיבורו במקום מושבו של המלך. לכן על מי שבוחר בשלמות האנושית, ושיהיה איש האלהים באמת, לשים לב ולדעת שהמלך הגדול העוטף אותו וצמוד אליו תמיד – גדול הוא מכל מלך בשר ודם, אפילו היה דוד ושלמה. ואותו מלך הנלווה והצמוד הוא השכל השופע עלינו, שהוא הקשר בינינו לבינו יתעלה. וכמו שאנחנו השגנוהו באותו אור שהשפיע עלינו, כמו שנאמר: "בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהילים לו,י) – כך באותו אור בעצמו הוא צופה בנו, ובשלו הוא יתעלה עמנו תמיד, צופה ומשגיח: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ? [נְאֻם ה'; הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה']" (ירמיהו כג,כד). הבן זאת מאוד.

WE do not sit, move, and occupy ourselves when we are alone and at home, in the same manner as we do in the presence of a great king; we speak and open our mouth as we please when we are with the people of our own household and with our relatives, but not so when we are in a royal assembly. If we therefore desire to attain human perfection, and to be truly men of God, we must awake from our sleep, and bear in mind that the great king that is over us, and is always joined to us, is greater than any earthly king, greater than David and Solomon. The king that cleaves to us and embraces us is the Intellect that influences us, and forms the link between us and God. We perceive God by means of that light that He sends down unto us, wherefore the Psalmist says, “In Thy light shall we see light” (Ps. 36:10): so God looks down upon us through that same light, and is always with us beholding and watching us on account of this light. “Can any hide himself in secret places that I shall not see him?” (Jer. 23:24). Note this particularly.

תודעת ענווה המקיפה את חיי האדם
2 דע שכשהשלמים מבינים זאת – הם משיגים מידה כזאת של יראת שמים, הכנעה ופחד מה' ויראה ובושה ממנו יתעלה, בדרכים אמיתיות ולא דמיוניות,
א) העושה את סתריהם עם נשיהם ובמרחץ כנגליהם עם שאר בני האדם. כמו שתמצא שנהגו חכמינו המפורסמים עם נשיהם: "מגלה טפח ומכסה טפח" (בבלי נדרים כ,ב);
ב) והם אמרו גם: "אי זה הוא צנוע? כל הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום" (בבלי ברכות סב,א).
ג) וידוע לך שהם אסרו על הִלוך בקומה זקופה, משום "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו,ג) (בבלי קידושין לא,א; ועוד). כל זה כדי לקבע את הדבר שאמרתי לך: שאנחנו תמיד לפניו יתעלה ומהלכים ועוברים נוכח שכינתו.
ד) גדולי החכמים ז"ל היו נרתעים מלגלות את ראשם משום שהשכינה אופפת את האדם (בבלי קידושין לא,א).
ה) וכן היו ממעטים בדיבור בשל עניין זה, וכבר ביארנו מה שראוי לבאר על מיעוט הדיבור ב(פירוש למסכת) אבות (פה"מ אבות א,יד;טז), "כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א).

When the perfect bear this in mind, they will be filled with fear of God, humility, and piety, with true, not apparent, reverence and respect of God, in such a manner that their conduct, even when alone with their wives or in the bath, will be as modest as they are in public intercourse with other people. Thus it is related of our renowned Sages that even in their sexual intercourse with their wives they behaved with great modesty. They also said, “Who is modest? He whose conduct in the dark night is the same as in the day.” You know also how much they warned us not to walk proudly, since “the fulness of the whole earth is His glory” (Isa. 6:3). They thought that by these rules the above-mentioned idea will be firmly established in the hearts of men, viz., that we are always before God, and it is in the presence of His glory that we go to and fro. The great men among our Sages would not uncover their heads because they believed that God’s glory was round them and over them; for the same reason they spoke little. In our Commentary on the Sayings of the Fathers (chap. 1:17) we have fully explained how we have to restrict our speech. Comp. “For God is in heaven and thou upon earth, therefore let thy words be few” (Eccles. v. i).

התורה באה לכונן תודעה של יראת ה' ואהבתו
3 יראה דרך מעשים) מטרה זו שהערתי לך עליה היא מטרתם של כל מעשי התורה. כי על ידי כל אותם פרטים מעשיים, ועשייתם החוזרת ונשנית, יושג ליחידים הנעלים אימון עד שישיגו את השלמות האנושית, וכך יפחדו מה' יתעלה וייראו ויחרדו וידעו מי עמהם, ויעשו לאחר מכן מה שיש לעשות. הוא יתעלה ביאר שתכלית כל מעשי התורה היא השגת ההיפעלות הזאת, שכבר הוכחנו בפרק זה (פסקה 1) למי שיודע את האמיתוֹת, את אמיתוּת הצורך להשיג אותה – כוונתי לפחד ממנו יתעלה וליראה ממצוותו. הוא אמר: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח,נח). התבונן כיצד אמר לך במפורש שהמטרה מ"כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" היא תכלית אחת, שהיא "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם" וכו'. מדבריו בפסוק זה: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת" תלמד שתכלית זו היא המושגת מן המעשים. הרי התברר שהיא מן המעשים, עשה ולא תעשה.
אהבה דרך דעות) אשר לדעות שהתורה לימדה אותנו, שהן השגת מציאותו יתעלה וייחודו – אותן דעות מלמדות אותנו את האהבה כמו שביארנו כמה פעמים (ג,כח2 ובהפניות שם; ג,נא28,13). ידוע לך הזירוז שזירזה התורה על האהבה: "[וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ] בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו,ה).
4 סיכום) כי שתי התכליות הללו, שהן האהבה והיראה, מושגות על ידי שני הדברים: האהבה מושגת על ידי דעות התורה הכוללות את השגת מציאותו יתעלה כפי שהוא, והיראה מושגת על ידי כל מעשי התורה, כמו שביארנו. הבן אפוא את הסיכום הזה.

What I have here pointed out to you is the object of all our religious acts. For by [carrying out] all the details of the prescribed practices, and repeating them continually, some few pious men may attain human perfection. They will be filled with respect and reverence towards God; and bearing in mind who is with them, they will perform their duty. God declares in plain words that it is the object of all religious acts to produce in man fear of God and obedience to His word-the state of mind which we have demonstrated in this chapter for those who desire to know the truth, as being our duty to seek. Comp. “If thou wilt not observe to do all the words of this law that are written in this book, that thou mayest fear this glorious and fearful name, the Lord thy God” (Deut. 28:58). Consider how clearly it is stated here that the only object and aim of “all the words of this law” is to [make man] fear “the glorious and fearful name.” That this end is attained by certain acts we learn likewise from the phrase employed in this verse: “If thou wilt not observe to do . . . that thou mayest fear.” For this phrase clearly shows that fear of God is inculcated [into our hearts] when we act in accordance with the positive and the negative precepts. But the truths which the Law teaches us—the knowledge of God’s Existence and Unity—create in us love of God, as we have shown repeatedly. You know how frequently the Law exhorts us to love God. Comp. “And thou shalt love the Lord thy God with all thine heart, and with all thy soul, and with all thy might” (Deut. 6:5). The two objects, love and fear of God, are acquired by two different means. The love is the result of the truths taught in the Law, including the true knowledge of the Existence of God; whilst fear of God is produced by the practices prescribed in the Law. Note this explanation.