תועלת המצוות נבחנת באופן כללי
התורה, כמו הטבע, אינה עוסקת בחריג
1 עוד עליך לדעת, שהתורה אינה מתייחסת לחריג, וציווייה אינם לפי הדבר הנדיר. אלא כל דעה או מידה או מעשה מועיל שיש רצון להשיג, מכוון בו לדברים השכיחים, ואין שועים לדבר שהיקרותו נדירה, או לנזק שיקרה לאחד מן האנשים בשל אותן קביעות והנהגות תורניות. כי התורה היא דבר אלוהי.
השוואה לטבע) עליך להתבונן בדברים הטבעיים, שיש בכלל התועלות הכלליות המצויות בהם, ואף מתחייבים מהן, נזקים פרטיים, כמו שהתברר מדברינו (א,עב18-16; ג,יב7) ומדברי אחרים.
התורה, כמו הטבע, אינה נשלמת בכל אדם
2 גם לפי ההתבוננות הזאת אין לך להתפלא על כך שמטרת התורה אינה נשלמת בכל אדם ואדם, אלא בהכרח יהיו אנשים שאותה הנהגה תורנית לא תביא לשלמות, כי לא כל מה שמתחייב מצורות המינים בטבע מתממש בכל פרט ופרט.
הסבר) כי הכול (=התורה והטבע) מאלוה אחד ומפועל אחד, וכולם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד (קהלת יב,יא; בבלי חגיגה ג,ב). לא ייתכן אחרת, וכבר הבהרנו (ג,טו1) שלבלתי אפשרי יש טבע קבוע שאינו משתנה לעולם.
מצוות התורה: בין רפואה למשפט
3 לפי התבוננות זו גם לא ייתכן שהמצוות תהיינה תלויות בשוני במצבי בני האדם ובזמנים בדומה לטיפול רפואי המיוחד לכל אדם בהתאם למזגו הנוכחי. אלא ההנהגה של התורה צריכה להיות מוחלטת, כללית, לכול, אפילו היה הדבר מתאים לאנשים מסוימים ולאנשים אחרים לא; כי אילו היה הדבר בהתאם לאנשים הפרטיים היה מגיע קלקול לכול, ונתת דבריך לשיעורין (תוספתא סוכה ד,יב ועוד).
מטרות מצוות התורה אינן תלויות בזמן או במקום
4 מטרה) מסיבה זו אין ראוי שהדברים המכוונים מן התורה בכוונה ראשונה (=כמטרה) יהיו תלויים לא בזמן ולא במקום, אלא יהיו הדינים מוחלטים וכלליים, כמו שאמר יתעלה: "הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם" (במדבר טו,טו). אך הכוונה בהם תהיה לאינטרסים הכלליים, השכיחים, כמו שביארנו.
IT is also important to note that the Law does not take into account exceptional circumstances; it is not based on conditions which rarely occur. Whatever the Law teaches, whether it be of an intellectual, a moral, or a practical character, is founded on that which is the rule and not on that which is the exception: it ignores the injury that might be caused to a single person through a certain maxim or a certain divine precept. For the Law is a divine institution, and [in order to understand its operation] we must consider how in Nature the various forces produce benefits which are general, but in some solitary cases they cause also injury. This is clear from what has been said by ourselves as well as by others. We must consequently not be surprised when we find that the object of the Law does not fully appear in every individual; there must naturally be people who are not perfected by the instruction of the Law, just as there are beings which do not receive from the specific forms in Nature all that they require. For all this comes from one God, is the result of one act; “they are all given from one shepherd” (Eccles. 12:11). It is impossible to be otherwise; and we have already explained (chap. xv.) that that which is impossible always remains impossible and never changes. From this consideration it also follows that the laws cannot like medicine vary according to the different conditions of persons and times; whilst the cure of a person depends on his particular constitution at the particular time, the divine guidance contained in the Law must be certain and general, although it may be effective in some cases and ineffective in others. If the Law depended on the varying conditions of man, it would be imperfect in its totality, each precept being left indefinite. For this reason it would not be right to make the fundamental principles of the Law dependent on a certain time or a certain place; on the contrary, the statutes and the judgments must be definite, unconditional and general, in accordance with the divine words: “As for the congregation, one ordinance shall be for you and for the stranger” (Num. 15:15); they are intended, as has been stated before, for all persons and for all times.