מורה נבוכים חלק ג פרק כט

האלילות: הניגוד המוחלט לתורה
הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת
1 ידוע שאברהם אבינו גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם
תפיסת האלוהות) שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.

IT is well known that the Patriarch Abraham was brought up in the religion and the opinion of the Sabeans, that there is no divine being except the stars. I will tell you in this chapter their works which are at present extant in Arabic translations, and also in their ancient chronicles; and I will show you their opinion and their practice according to these books. You will then see clearly that they consider the stars as deities, and the sun as the chief deity. They believe that all the seven stars are gods, but the two luminaries are greater than all the rest. They say distinctly that the sun governs the world, both that which is above and that which is below; these are exactly their expressions.

2 אברהם) וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור אברהם אבינו. הם אמרו בלשון זה: כאשר אברהם, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר אברהם, ענה להם: "צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר". והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את אברהם אבינו עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו.

In these books, and in their chronicles, the history of Abraham our father is given in the following manner. Abraham was brought up in Kutha; when he differed from the people and declared that there is a Maker besides the sun, they raised certain objections, and mentioned in their arguments the evident and manifest action of the sun in the Universe. “You are right,” said Abraham; “[the sun acts in the same manner] as ‘the axe in the hand of him that hews with it.’” Then some of his arguments against his opponents are mentioned. In short, the king put him in prison; but he continued many days, while in prison, to argue against them. At last the king was afraid that Abraham might corrupt the kingdom, and turn the people away from their religion; he therefore expelled Abraham into Syria, after having deprived him of all his property.

תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב"עבודת האדמה הנבטית".3 הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב,ג). ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.

This is their account which you find clearly stated in the book called The Nabatean Agriculture. Nothing is said there of the account given in our trustworthy books, nor do they mention what he learnt by way of prophecy; for they refused to believe him, because he attacked their evil doctrine. I do not doubt that when he attacked the doctrine of all his fellowmen, he was cursed, despised, and scorned by these people who adhered to their erroneous opinions. When he submitted to this treatment for the sake of God, as ought to be done for the sake of His glory, God said to him, “And I will bless them that bless thee, and curse them that curse thee” (Gen. 12:3). The result of the course which Abraham took, is the fact that most people, as we see at present, agree in praising him, and being proud of him; so that even those who are not his descendants call themselves by his name. No one opposes him, and no one ignores his merits, except some ignoble remnants of the nations left in the remote corners of the earth, like the savage Turks in the extreme North, and the Indians in the extreme South. These are remnants of the Sabeans, who once filled the earth.

4 הקדמוּת) שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה"פיזיקה" (של אריסטו).

Those who were able to think, and were philosophers in those days, could only raise themselves to the idea that God is the spirit of the spheres: the spheres with their stars being the body, and God the spirit. Abu-becr al-Zaig mentions this in his Commentary on the book of Physics.

לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.

All the Sabeans thus believed in the eternity of the Universe, the heavens being in their opinion God.

שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת
5 אדם) הם טוענים שאדם הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה.
נח) וכן אמרו הצאבים שנח היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את נח ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו.
שת) הם טענו ששת חלק על דעתו של אביו אדם לגבי פולחן הירח.
סיפור גן עדן) הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על אדם שכאשר הוא יצא מאזור ("אקלים") השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה.
הפליאה) יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע.
חשיפת המטרה) מטרתם בהזכרת אדם וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.

Adam was in their belief a human being born from male and female, like the rest of mankind; he was only distinguished from his fellow-men by being a prophet sent by the moon; he accordingly called men to the worship of the moon, and he wrote several works on agriculture. The Sabeans further relate that Noah was an agriculturist, and that he was not pleased with the worship of idols; they blame him for that, and say that he did not worship any image. In their writings we meet even with the statement that Noah was rebuked and imprisoned because he worshipped God, and with many other accounts about him. The Sabeans contend that Seth differed from his father Adam, as regards the worship of the moon. They manufactured ridiculous stories, which prove that their authors were very deficient in knowledge, that they were by no means philosophers, but on the contrary were extremely ignorant persons. Adam, they say, left the torrid zone near India and entered the region of Babylon, bringing with him wonderful things, such as a golden tree, that was growing, and had leaves and branches: a stone tree of the same kind, and a fresh leaf of a tree proof against fire. He related that there was a tree which could shelter ten thousand men, although it had only the height of a man; two leaves he brought with him, each of which was sufficient to cover two men. Of these stories the Sabeans have a wonderful abundance. I am surprised that persons who think that the Universe is eternal, can yet believe in these things which nature cannot produce, as is known to every student of Natural Science. They only mention Adam, and relate the above stories about him, in order to support their theory of the Eternity of the Universe; from this theory they then derive the doctrine that the stars and the spheres are deities.

סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת
6 כיוון שגדל עמודו שלעולם והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם (בראשית כא,לג) – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.

When [Abraham] the “Pillar of the World” appeared, he became convinced that there is a spiritual Divine Being, which is not a body, nor a force residing in a body, but is the author of the spheres and the stars: and he saw the absurdity of the tales in which he had been brought up. He therefore began to attack the belief of the Sabeans, to expose the falsehood of their opinions, and to proclaim publicly in opposition to them, “the name of the Lord, the God of the Universe” (Gen. 21:33), which proclamation included at the same time the Existence of God, and the Creation of the Universe by God.

הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית
7 לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים ("האקלימים") לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם (להלן 19-12).
8 אלה היו נביאי הבעל ונביאי האשרה הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד שעָזְבוּ אֶת ה' (ישעיהו א,ד) וקראו: "הַבַּעַל עֲנֵנוּ" (מלכים־א יח,כו). כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים (דברים יח,י-יא).

In accordance with the Sabean theories images were erected to the stars, golden images to the sun, images of silver to the moon, and they attributed the metals and the climates to the influence of the planets, saying that a certain planet is the god of a certain zone. They built temples, placed in them images, and assumed that the stars sent forth their influence upon these images, which are thereby enabled (to speak) to understand, to comprehend, to inspire human beings, and to tell them what is useful to them. They apply the same to trees which fall to the lot of these stars. When, namely, a certain tree, which is peculiar to a certain star, is dedicated to the name of this star, and certain things are done for the tree and to the tree, the spiritual force of that star which influences that tree, inspires men, and speaks to them when they are asleep. All this is written in their works, to which I will call your attention. It applies to the “prophets of Baal,” and the “prophets of Asherah,” mentioned in Scripture, in whose hearts the Sabean theories had taken root, who forsook God, and called, “Baal, hear us” (1 Kings 18:26); because these theories were then general, ignorance had spread, and the madness with which people adhered to this kind of imaginations had increased in the world. When such opinions were adopted among the Israelites, they had observers of clouds, enchanters, witches, charmers, consulters with familiar spirits, wizards, and necromancers.

המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו
9 כבר ביארנו בחיבורנו הגדול משנה תורה (עבודה זרה א,ג) שאברהם אבינו החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: "מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]" (דברים ז,ה). ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]" (ויקרא כ,כג).
סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף
10 וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי התורה שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את עבודה זרה ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו אוב וידעוני והעברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש בתורה שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: "כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב,לא). תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם (להלן 19-18, ובפרק הבא), שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק תועבה עבור הטבע האנושי.
11 נמצא שכל המצוות שנאמרו כאיסור על עבודה זרה, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (יהושע כד,ב), והם שאמרו עליהם נביאי האמת: "וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ" (שילוב פסוקים: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח). מה רבה תועלתה של כל מצוה המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא אהבתו ויראתו ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר (ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך), "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]" (דברים י,יב). עוד נמצה את העניין הזה בהמשך (מו"נ,שם).

We have shown in our large work, Mishneh-torah (Hilkot, ‘Abodah-zarah, 1:3), that Abraham was the first that opposed these theories by arguments and by soft and persuasive speech. He induced these people, by showing kindness to them, to serve God. Afterwards came the chief of the prophets, and completed the work by the commandment to slay those unbelievers, to blot out their name, and to uproot them from the land of the living. Comp. “Ye shall destroy their altars,” etc. (Exod. 34:13). He forbade us to follow their ways; he said, “Ye shall not walk in the manners of the heathen”, etc. (Lev. 20:23). You know from the repeated declarations in the Law that the principal purpose of the whole Law was the removal and utter destruction of idolatry, and all that is connected therewith, even its name, and everything that might lead to any such practices, e.g., acting as a consulter with familiar spirits, or as a wizard, passing children through the fire, divining, observing the clouds, enchanting, charming, or inquiring of the dead. The law prohibits us to imitate the heathen in any of these deeds, and a fortiori to adopt them entirely. It is distinctly said in the Law that everything which idolaters consider as service to their gods, and a means of approaching them, is rejected and despised by God; comp. “for every abomination to the Lord, which he hateth, have they done unto their gods” (Deut. 12:3 1). In the books which I shall name to you later on, it is stated that on certain occasions they offered to the sun, their greatest god, seven beetles, and seven mice, and seven bats. This alone suffices to show how disgusting their practice must be to human nature. Thus all precepts cautioning against idolatry, or against that which is connected therewith, leads to it, or is related to it, are evidently useful. They all tend to save us from the evil doctrines that deprive us of everything useful for the acquisition of the twofold perfection of man, by leading to those absurd practices in which our fathers and ancestors have been brought up. Comp. “And Joshua said unto all the people, Thus saith the Lord God of Israel, your fathers dwelt on the other side of the river in old time, even Terah, the father of Abraham, and the father of Nahor, and they served other gods” (Josh. 24:2). It is in reference to these [idolatrous ideas] that the true prophets exclaim, “They walked after [vain] things, which do not profit.” How great is the usefulness of every precept that delivers us from this great error, and leads us back to the true faith: that God, the Creator of all things, rules the Universe: that He must be served, loved, and feared, and not those imaginary deities. According to this faith we approach the true God, and obtain His favour without having recourse to burdensome means: for nothing else is required but to love and fear Him; this is the aim in serving God, as will be shown. Comp. “And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee but to fear the Lord”? etc. (Deut. 10:12). I shall complete this subject later on: now let us return to the theme [of this chapter].

מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה
12 אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן מצוות שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.

I say that my knowledge of the belief, practice, and worship of the Sabeans has given me an insight into many of the divine precepts, and has led me to know their reason. You will confirm it when I shall give the reason of commandments which are seemingly purposeless. I will mention to you the works from which you may learn all that I know of the religion and the opinions of the Sabeans; you will thereby obtain a true knowledge of my theory as regards the purpose of the divine precepts.

ספר "עבודת האדמה הנבטית" 1: הסברים מאגיים לניסים
13 הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא "עבודת האדמה הנבטית" שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא (ג,ל) מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות עובדי עבודה זרה ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ" (שמות ט,כט) ונאמר: "[לְמַעַן תֵּדַע] כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שם ח,יח).

The great book on this subject is the book On the Nabatean Agriculture, translated by Ibn Wahshiya. In a succeeding chapter I shall explain why the Sabeans had their religious doctrines written in a work on agriculture. The book is full of the absurdities of idolatrous people, and with those things to which the minds of the multitude easily turn and adhere [perseveringly]; it speaks of talismans, the means of directing the influence [of the stars]; witchcraft, spirits, and demons that dwell in the wilderness. There occur also in this book great absurdities, which are ridiculous in the eyes of intelligent people. They were intended as a criticism and an attack on the evident miracles by which all people learnt that there exists a God who is judge over all people. Comp. “That thou mayest know how that the earth is the Lord’s” (Exod. 9:29), “That I am the Lord in the midst of the earth” (ibid. 8:18).

14 מסופר (באותו ספר) על אדם הראשון שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.

The book describes things as having been mentioned by Adam, in his book; a tree which is found in India, and has the peculiarity that any branch taken from it and thrown to the ground creeps along and moves like serpents; it also mentions a tree which in its root resembles a human being, utters a loud sound, and speaks a word or words; a plant is mentioned which has this peculiarity, that a leaf of it put on the neck of a person conceals that person from the sight of men, and enables him to enter or leave a place without being seen, and if any part of it is burnt in open air a noise and terrible sounds are heard whilst the smoke ascends. Numerous fables of this kind are introduced in the description of the wonders of plants and the properties of agriculture. This leads the author to argue against the [true] miracles, and to say that they were the result of artifice.

"עבודת האדמה הנבטית" 2: אופיים של האלילים
15 החוטמית והיברוח) ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן אשרות שהיו עושים כמו שהודעתיך (פסקה 7), אמר שהשיח הזה שהה בנינוה שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח;
מסקנה) וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו "חַכִּימֵי בָבֶל" (דניאל ב,יב) שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.
16 התמוז) אחזור לענייננו.

Among other fables we read there that the plant althea, one of the Asherot, which they made, as I told you, stood in Nineveh twelve thousand years. This tree had once a quarrel with the mandragora, which wanted to take the place of the former. The person who had been inspired by this tree ceased to receive inspiration: when after some time the prophetical power had returned to him, he was told by the althea that the latter had been engaged in a dispute with the mandragora. He was then commanded to write to the magicians that they should decide whether the althea or the mandragora was better and more effective in witchcraft. It is a long story, and you may learn from it, when you read it, the opinions and the wisdom of the men of that time. Such were in those days of darkness the wise men of Babel, to whom reference is made in Scripture, and such were the beliefs in which they were trained. And were it not that the theory of the Existence of God is at present generally accepted, our days would now have been darker than those days, though in other respects. I return now to my subject.

באותו ספר מסופר על אחד מנביאי עבודה זרה ששמו היה תמוז, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את תמוז ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש תמוז מקוננים ובוכים על תמוז, והנשים מבכות ומספידות אותו.

In that book the following story is also related: One of the idolatrous prophets, named Tammuz, called upon the king to worship the seven planets and the twelve constellations of the Zodiac: whereupon the king killed him in a dreadful manner. The night of his death the images from all parts of the land came together in the temple of Babylon which was devoted to the image of the Sun, the great golden image. This image, which was suspended between heaven and earth, came down into the midst of the temple, and surrounded by all other images commenced to mourn for Tammuz, and to relate what had befallen him. All other images cried and mourned the whole night; at dawn they flew away and returned to their temples in every corner of the earth. Hence the regular custom arose for the women to weep, lament, mourn, and cry for Tammuz on the first day of the month of Tammuz.

התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על תמוז קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.

Consider what opinions people had in these days. The legend of Tammuz is very old among the Sabeans. This book will disclose to you most of the perverse ideas and practices of the Sabeans, including their feasts.

"עבודת האדמה הנבטית" 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן
17 אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה אדם והנחש ועץ הדעת טוב ורע, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם לאדם או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי התורה: מכיוון שהתפרסמה התורה באומות והם שמעו את פשט מעשה בראשית והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר בתורה קרה כך כמו שהם סיפרו.

But you must be careful and must not be misled to think that we have real incidents in the life of Adam, or of any other person, or any real fact in the stories which they relate about Adam, the serpent, the tree of knowledge of good and evil, and the allusion to the garment of Adam which he had not been accustomed to wear. A little consideration will lay open the falsehood of all these accounts; it will show that they have been invented in imitation of the Pentateuch when it became known among the nations. The account of the Creation was heard, and it was taken entirely in its literal sense. They have done this in order that the ignorant may hear it, and be persuaded to assume the Eternity of the Universe, and to believe that the Scriptural account contained facts which happened in the manner as has been assumed by the Sabeans.

ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.

It is by no means necessary to point this out to men like you. You have acquired sufficient knowledge to keep your mind free from the absurdities of the Kasdim, Chaldeans, and Sabeans, who are bare of every true science. But I wish to exhort you that you should caution others, for ordinary people are very much inclined to believe these fables.

מקורות אחרים וסיכום הסקירה
18 ומן הספרים הללו ספר ה"אוסטומאכוס" המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר "טומטום" וספר "אלסרב" וספר "דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו", ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.

To the same class of books we count the book Istimachis, attributed to Aristotle, who can by no means have been its author; also the books on Talismans, such as the book of Tomtom; the book al-Sarb: the book on the degrees of the sphere and the constellations rising with each degree: a book on Talismans attributed to Aristotle, a book ascribed to Hermes, a book of the Sabean Isḥak in defence of the Sabean religion, and his large work on Sabean customs, details of their religion, ceremonies, festivals, offerings, prayers and other things relating to their faith.

19 כל אלה שציינתי לך הם ספרי עבודה זרה שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים "מקדש הצורות השכליות"; הצבת צורות "עַל הֶהָרִים הָרָמִים [וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]" (דברים יב,ב); פיאור אותן אשרות; הקמת המצבות; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.

All these books which I have mentioned are works on idolatry translated into Arabic; there is no doubt that they form a very small portion in comparison to that which has not been translated, and that which is no longer extant, but has been lost in the course of time. But those works which are at present extant, include most of the opinions of the Sabeans and their practices, which are to some degree still in vogue in the world. They describe how temples are built and images of metal and stone placed in them, altars erected and sacrifices and various kinds of food are offered thereon, festivals celebrated, meetings held in the temples for prayer and other kinds of service: how they select certain very distinguished places and call them temples of Intellectual Images (or Forms); how they make images “on the high mountains” (Deut. 12:2), rear asherot, erect pillars, and do many other things which you can learn from the books mentioned by us.

מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי
20 הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם למצוות, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות.
המחייה מן הלב) כדי למחותן מן הלבבות נאמר: "[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם [וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]" (שם יא,טז), "[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם [מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]" (שם כט,יז).
המחייה מן המציאות) וכדי למחותם מן המציאות נאמר: "מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן [וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]" (שם ז,ה), "[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" (שם יב,ג).
סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה
21 שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) ז"ל בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: "אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]" (במדבר טו,כג). הם אמרו: "הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה" (ספרי במדבר קיא; דברים נד). דע זאת.

The knowledge of these theories and practices is of great importance in explaining the reasons of the precepts. For it is the principal object of the Law and the axis round which it turns, to blot out these opinions from man’s heart and make the existence of idolatry impossible. As regards the former Scripture says: “Lest your heart be persuaded,” etc. (Deut. 11:16), “whose heart turneth away to-day,” etc. (ibid. 29:17). The actual abolition of idolatry is expressed in the following passage: “Ye shall destroy their altars, and burn their groves in fire” (Deut. 7:5), “and ye shall destroy their name,” etc. (xii. 3). These two things are frequently repeated; they form the principal and first object of the whole Law, as our Sages distinctly told us in their traditional explanation of the words “all that God commanded you by the hand of Moses” (Num. 15:25); for they say, “Hence we learn that those who follow idolatry deny as it were their adhesion to the whole Law, and those who reject idolatry follow as it were the whole Law.” (B. T. Kidd, 40a.) Note it.