מורה נבוכים חלק ג פרק יב

סיווג הרע ואחריות האדם
המחשבה שהרע בעולם רב מן הטוב
1 רבות עולה בדמיון ההמון מחשבה נמהרת שהרעות בעולם רבות מן הטובות, עד שברבות מדרשותיהם ובשיריהם של כל האומות הם כוללים עניין זה ואומרים שלפלא הוא אם יימצא טוב בזמן (=בגורל, בעולם), ואילו רעותיו הן רבות ומתמידות. טעות זו אינה של ההמון בלבד, אלא גם של מי שחושב (או: טוען) שהוא יודע משהו.

MEN frequently think that the evils in the world are more numerous than the good things; many sayings and songs of the nations dwell on this idea. They say that a good thing is found only exceptionally, whilst evil things are numerous and lasting. Not only common people make this mistake, but even many who believe that they are wise.

2 ל(אבו בַּכְּר) אלראזי יש ספר מפורסם שקרא לו "(הדברים) האלוהיים", וכלל בו דברים חמורים מהזיותיו ומבורותו. ביניהם עניין שרקם, והוא שהרע במציאות רב מן הטוב, ושאם תשווה בין מנוחת האדם והנאתו במשך מנוחתו לבין הכאבים והייסורים הקשים והמחלות והנכויות והאומללויות והיגונות והאסונות הפוגעים בו – תמצא שמציאותו, כלומר מציאות האדם, היא עונש ורוע גדול המוטל עליו. הוא החל לאמת דעה זו על ידי התחקות אחר פגעים אלה כדי לצאת נגד כל מה שטוענים אנשי האמת באשר לחסדי האלוה ונדיבותו הברורה, והיותו יתעלה הטוב המוחלט, ושכל מה שיוצא ממנו טוב מוחלט בלי ספק.

Al-Razi wrote a well-known book On Metaphysics [or Theology]. Among other mad and foolish things, it contains also the idea, discovered by him, that there exists more evil than good. For if the happiness of man and his pleasure in the times of prosperity be compared with the mishaps that befall him,—such as grief, acute pain, defects, paralysis of the limbs, fears, anxieties, and troubles,—it would seem as if the existence of man is a punishment and a great evil for him. This author commenced to verify his opinion by counting all the evils one by one; by this means he opposed those who hold the correct view of the benefits bestowed by God and His evident kindness, viz., that God is perfect goodness, and that all that comes from Him is absolutely good.

הטעות: אימוץ נקודת מבט של האדם הפרטי
3 הסיבה לכל הטעות הזאת היא שאותו בור ודומיו מן ההמון אינם מתבוננים במציאות אלא מנקודת מבט של פרט מבני האדם ותו לא. כל בור מדמיין שהמציאות כולה היא בשבילו אישית, וכאילו אין מציאות אלא הוא בלבד, ואם בא עליו דָבר בניגוד לרצונו הוא פוסק ואומר שהמציאות כולה רעה. אילו התבונן האדם במציאות ותפס אותה וידע עד כמה חלקו בה זעום, היתה מתבררת ומתבהרת לו האמת. כי הזיה ממושכת זו שהאנשים הוזים באשר לריבוי הרעות בעולם – אין הם אומרים שכך הוא לגבי המלאכים, ולא לגבי הגלגלים והכוכבים, ולא לגבי היסודות והמחצבים או הצמחים שהורכבו מהם, ואף לא לגבי מיני בעלי החיים, אלא כל מחשבתם נמשכת רק לאחד מפרטי מין האדם. והם מתפלאים על זה שאכל מזון רע עד שנצטרע – איך פגע בו פגע גדול זה, ואיך רעה זו באה למציאות. וכן הם מתפלאים על מי שהרבה ביחסי מין עד שלקה בעיוורון, וקשה בעיניהם צרת עיוורונו. ועוד כיוצא בזה.
האמת: העולם טוב והאדם רע לעצמו
4 אך ההתבוננות האמיתית היא שכל פרטי מין האדם הנמצאים, כל שכן שאר מיני בעלי החיים, הם דבר שאין לו ערך כלל ביחס למציאות המתמשכת כולה, כמו שהתבאר ונאמר:
א) "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, [יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר]" (תהילים קמד,ד),
ב) "אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה" (איוב כה,ו),
ג) "אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר [אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם, יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ]" (שם ד,יט),
ד) "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי [וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ, הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל]" (ישעיהו מ,טו), וכל מה שבא בלשונות ספרי הנביאים בעניין זה, הנכבד וגדול התועלת לידיעת האדם את ערכו, כך שלא יטעה ויחשוב שהמציאות היא בגללו כפרט בלבד. אלא לדעתנו המציאות היא בגלל חפץ בוראהּ, שמין האדם הוא הפחות ביותר בה ביחס למציאות העליונה, כלומר הגלגלים והכוכבים. ואילו ביחס למלאכים, הרי אין יחס באמת בינו ובינם. האדם הוא אך הנכבד ביותר מבין הדברים המתהווים, וזאת בעולמנו התחתון; כוונתי שהוא (=האדם) הנכבד ביותר ממה שהורכב מן היסודות. ויחד עם זאת הרי מציאותו היא טוּב גדול לו וחסד מה' במה שייחד אותו והשלים אותו.
5 רוב הרעות המגיעות לפרטיו הן מהם, כלומר מפרטי בני האדם הפגומים, ומפגמינו אנו צועקים וקוראים לעזרה, ומן הרעות שאנחנו עושים בעצמנו בבחירתנו אנחנו מתייסרים, ומייחסים זאת לה'; אך חלילה לו מכך, כמו שביאר בספרו ואמר: "שִׁחֵת לוֹ? לֹא, בָּנָיו מוּמָם, [דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל]" (דברים לב,ה). וביאר זאת שלמה ואמר: "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי יט,ג).

The origin of the error is to be found in the circumstance that this ignorant man, and his party among the common people, judge the whole universe by examining one single person. For an ignorant man believes that the whole universe only exists for him; as if nothing else required any consideration. If, therefore, anything happens to him contrary to his expectation, he at once concludes that the whole universe is evil. If, however, he would take into consideration the whole universe, form an idea of it, and comprehend what a small portion he is of the Universe, he will find the truth. For it is clear that persons who have fallen into this widespread error as regards the multitude of evils in the world, do not find the evils among the angels, the spheres and stars, the elements, and that which is formed of them, viz., minerals and plants, or in the various species of living beings, but only in some individual instances of mankind. They wonder that a person, who became leprous in consequence of bad food, should be afflicted with so great an illness and suffer such a misfortune; or that he who indulges so much in sensuality as to weaken his sight, should be struck With blindness! and the like. What we have, in truth, to consider is this:—The whole mankind at present in existence, and a fortiori, every other species of animals, form an infinitesimal portion of the permanent universe. Comp. “Man is like to vanity” (Ps. 144:4); “How much less man, that is a worm; and the son of man, which is a worm” (Job 25:6); “How much less in them who dwell in houses of clay” (ibid. 4:19); “Behold, the nations are as a drop of the bucket” (Isa. 40:15). There are many other passages in the books of the prophets expressing the same idea. It is of great advantage that man should know his station, and not erroneously imagine that the whole universe exists only for him. We hold that the universe exists because the Creator wills it so; that mankind is low in rank as compared with the uppermost portion of the universe, viz., with the spheres and the stars: but, as regards the angels, there cannot be any real comparison between man and angels, although man is the highest of all beings on earth; i.e., of all beings formed of the four elements. Man’s existence is nevertheless a great boon to him, and his distinction and perfection is a divine gift. The numerous evils to which individual persons are exposed are due to the defects existing in the persons themselves. We complain and seek relief from our own faults: we suffer from the evils which we, by our own free will, inflict on ourselves and ascribe them to God, who is far from being connected with them! Comp. “Is destruction his [work]? No. Ye [who call yourselves] wrongly his sons, you who are a perverse and crooked generation” (Deut. 32:5). This is explained by Solomon, who says, “The foolishness of man perverteth his way, and his heart fretteth against the Lord” (Prov. 19:3).

ניתוח מיני רעות הפוגעים באדם
6 הביאור לזה הוא שכל רוע הפוגע באדם הוא מאחד משלושה מינים:

I explain this theory in the following manner. The evils that befall an are of three kinds:—

גורם א לרע: טבע החומר
7 מין הרוע הראשון הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכיליון, כלומר מבחינת היותו בעל חומר. כי בשל כך פוגעים בחלק מבני האדם מומים ונכויות מטבע הלידה, או מופיעים בשל שינויים המתרחשים ביסודות, כמו קלקול האוויר או הברקים הקטלניים ושקיעות האדמה. וכבר ביארנו (ג,ח5; ג,י9) שהחכמה האלוהית חייבה שלא תהיה הוויה אלא עם כיליון, ולולא הכיליון הפרטי הזה לא היתה מתמידה ההוויה במין.
8 ניתוח) הנה התבררה מוחלטות החסד והטובה ושפע הטוב. מי שרוצה להיות בעל בשר ועצמות ולא יהיה מושפע ולא יחול בו דבר מן הדברים החלים על החומר – אין הוא רוצה אלא לחבר בין שני הפכים מבלי שירגיש בכך, משום שהוא רוצה להיות מושפע שאינו מושפע. כי אילו לא היה מקבל השפעות הרי לא היה מתהווה, וכאילו היה המצוי ממנו פרט (שהוא מין בפני עצמו), ולא פרטים ממין. נכון מה שאמר גָלֶנוֹס בחלק השלישי מ(ספרו) "תועלת (האברים)": "אל תוליך את עצמך שולל במחשבת השווא שאפשר שיתהווה מדם הווסת ומהזרע בעל חיים שלא ימות, או שאינו חש כאב, או נע תמידית, או בהיר כשמש". אמירה זו של גלנוס היא הערה על נגזרת של משפט כללי. המשפט הוא שכל מה שאפשר שיתהווה מחומר כלשהו – יתהווה במרב השלמות שיוכל להתהוות מאותו חומר של המין, ויחול על פרטי המין חסרון בהתאם לחסרון החומר של אותו הפרט. והמרב של מה שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע, והשלם ביותר ממנו, הוא מין האדם שכידוע מטבעו הוא חי הוגה בן תמותה; אם כן אין אפשרות שלא יימצא מין זה של רע.
9 שכיחות) עם זאת תמצא שהרעות מן המין הזה המוצאות את בני האדם הן מעטות מאוד מאוד, ולא יהיו אלא לעתים נדירות. משום שאתה מוצא ערים בנות אלפי שנים שלא שקעו ולא נשרפו, וכיוצא בזה נולדים אלפי בני אדם בתכלית הבריאות, ולא נולד בעל מום אלא באופן חריג. ואם יתעקש המתעקש שלא לומר "חריג", הרי שהוא מועט מאוד, ואין הוא לא אחד ממאה ולא אחד מאלף מן הנולדים בריאים לגמרי.

(1) The first kind of evil is that which is caused to man by the circumstance that he is subject to genesis and destruction, or that he possesses a body. It is on account of the body that some persons happen to have great deformities or paralysis of some of the organs. This evil may be part of the natural constitution of these persons, or may have developed subsequently in consequence of changes in the elements, e.g., through bad air, or thunderstorms or landslips. We have already shown that, in accordance with the divine wisdom, genesis can only take place through destruction, and without the destruction of the individual members of the species the species themselves would not exist permanently. Thus the true kindness, and beneficence, and goodness of God is clear. He who thinks that he can have flesh and bones without being subject to any external influence, or any of the accidents of matter, unconsciously wishes to reconcile two opposites, viz., to be at the same time subject and not subject to change. If man were never subject to change there could be no generation: there would be one single being, but no individuals forming a species. Galen, in the third section of his book, The Use of the Limbs, says correctly that it would be in vain to expect to see living beings formed of the blood of menstruous women and the semen virile, who will not die, will never feel pain, or will move perpetually, or will shine like the sun. This dictum of Galen is part of the following more general proposition:—Whatever is formed of any matter receives the most perfect form possible in that species of matter: in each individual case the defects are in accordance with the defects of that individual matter. The best and most perfect being that can be formed of the blood and the semen is the species of man, for as far as man’s nature is known, he is living, reasonable, and mortal. It is therefore impossible that man should be free from this species of evil. You will, nevertheless, find that the evils of the above kind which befall man are very few and rare: for you find countries that have not been flooded or burned for thousands of years: there are thousands of men in perfect health, deformed individuals are a strange and exceptional occurrence, or say few in number if you object to the term exceptional,—they are not one-hundredth, not even one-thousandth part of those that are perfectly normal.

גורם ב לרע: בני האדם רעים זה לזה
10 מין הרעות השני הוא פגיעתם של בני האדם זה בזה, כמו השתלטותם אלה על אלה.
שכיחות וניתוח) רעות אלה רבות מרעות המין הראשון. הסיבות לכך רבות וידועות. גם הן מאתנו, אבל אין לעָשוּק תחבולה נגדן. ועם זאת אין בעולם כולו מדינה שסוג רוע זה נפוץ ושכיח מאוד בין תושביה בשום אופן, ואף מציאותו מעטה היא, דוגמת אדם האורב לאדם להורגו או לשדוד אותו בלילה. סוג רוע זה כולל בריות רבות רק במלחמות הגדולות. וגם זה אינו שכיח בכלל העולם.

(2) The second class of evils comprises such evils as people cause to each other, when, e.g., some of them use their strength against others. These evils are more numerous than those of the first kind: their causes are numerous and known; they likewise originate in ourselves, though the sufferer himself cannot avert them. This kind of evil is nevertheless not widespread in any country of the whole world. It is of rare occurrence that a man plans to kill his neighbour or to rob him of his property by night. Many persons are, however, afflicted with this kind of evil in great wars: but these are not frequent, if the whole inhabited part of the earth is taken into consideration.

גורם ג לרע: האדם לעצמו
11 מין הרעות השלישי הוא מה שפוגע באדם ממנו ממעשיו לעצמו, וזהו השכיח ביותר.
שכיחות) והרעות האלה רבות מאוד מרעות המין השני. מרעות המין הזה צועקים כל האנשים, ובמין זה לא תמצא מי שאינו גורם רעה לעצמו, מלבד מעטים.
המקור) וזה הוא שראוי להאשים בו באמת את הנפגע, וייאמר לו כמו שנאמר:
א) "מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת" (מלאכי א,ט),
ב) ונאמר: "מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה" (משלי ו,לב).
ג) ועל מין זה של רעות אמר שלמה: "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ [וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ]" (שם יט,ג).
ד) וביאר גם כן לגבי מין רעות זה שהוא מעשה האדם לעצמו, והם דבריו: "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז,כט), והמחשבות האלה הן שהביאו עליהם את הרעות האלה.
ה) ועל מין זה נאמר: "כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל" (איוב ה,ו), וביאר מיד אחר כך שהאדם הוא המביא למציאות את סוג הרוע הזה,
ו) ואמר: "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד [וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף]" (שם ה,ז).
מחלות הגוף ומחלות הנפש
12 מין זה הוא הנובע מכל המידות הרעות, כוונתי ללהיטות אחרי האכילה והשתייה ויחסי המין ולעיסוק בהם בכמות מופרזת, או בקלקול הסדר, או בקלקול איכות המזון. וזו סיבה לכל החוליים והפגעים הנפשיים והגופניים. אשר לחוליי הגוף – הם ברורים; ואילו חוליי הנפש מהנהגה רעה זו הם משני היבטים:
א) הראשון הוא השינוי החל על הנפש בהכרח בשל שינוי הגוף, מבחינת היותה כוח גופני, כמו שכבר נאמר שמידות הנפש נובעות ממזג הגוף (א,לד11; ב,לו2).
ב) וההיבט השני הוא שהנפש מסתגלת ומתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, וכך היא משיגה תכונת השתוקקות למה שאינו הכרחי לא לקיום הפרט ולא לקיום המין.
תשוקה למותרות מביאה לרע ולאומללות
13 התשוקה אינסופית) תשוקה זו היא דבר שאין לו סוף, ואילו כל הדברים ההכרחיים הם מוגבלים וסופיים. אך למוֹתרוֹת אין קץ, משום שאם תשתוקק לכך שיהיו כליך מכסף, הרי נאה יותר שיהיו מזהב; ואחרים עושים אותם מבדולח, ואולי יֵעשו גם מאזמרגד ומאודם, ככל שניתן למצוא זאת.
התשוקה מסכנת) וכך כל בור שמחשבתו נפסדת אינו חדל לסבול ולהתעצב על כך שלא הגיע לעשות מה שפלוני עשה מן המותרות, ופעמים רבות יכניס את עצמו לסכנות גדולות, כמו הפלגה בים ועבודה בשירות המלכים, כשתכליתו בזה היא להשיג אותם מותרות שאינם הכרחיים.
התשוקה מאמללת) וכך אם יפגעו בו צרות באותן דרכים שילך בהן, יתלונן על גזירתו הקדומה של האל, ויחל לקלל את הזמן (=הגורל), ויתפלא על חוסר הצדק שלו, מדוע אין הוא עוזר לו להשיג הון רב שיוכל לקנות בעזרתו הרבה יין כדי להשׁתכר בו תמיד, וכמה שְׁפָחוֹת עודות מיני זהב ואבנים טובות, שיעוררוהו לקיים יחסי מין הרבה מעבר ליכולתו כדי שיתענג, כאילו תכלית המציאות אינה אלא עונגו של השָפל הזה בלבד.
התוצאה: מחשבת רע) עד כדי כך הגיעה טעות ההמון, עד שחשבו את הבורא לחסר יכולת במציאות זו, שהביא אותה למציאות בטבע כזה המחייב אותן רעות גדולות לפי דמיונם, משום שאותו טבע אינו מסייע לכל בעל מידות רעות לממש את מידותיו הרעות עד שתשיג נפשו המושחתת את מלוא תאוותה שאין לה קץ, כמו שביארנו.
המציאות טובה למסתפקים במה שמוכרח
14 ואילו אנשי המעלה המלומדים כבר ידעו את חכמת המציאות הזו והבינו אותה, כמו שביאר דוד ואמר: "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו" (תהילים כה,י). כלומר שאלה ששמרו
א) את טבע המציאות
ב) ואת החובות שמטילה התורה וידעו את תכלית שתיהן, התברר להם אופן החסד והאמת בכול, ולכן שמו כתכליתם את מה שכוּון לגביהם באשר הם אדם, והוא ההשגה. ובשל הכרח הגוף הם מבקשים את הנחוץ לו, לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (בראשית כח,כ), בלא מותרות. וזה הדבר הקל ביותר, המושג בהשתדלות קלה כאשר מסתפקים בהכרחי. וכל קושי וכבדות של דבר זה עלינו שנראים לך, הרי זה מפני המותרות, כי כשמבקשים את מה שאינו הכרחי נעשה קשה אפילו למצוא את ההכרחי. משום שככל שהתקוות תלויות יותר במותרות, כך הדבר קשה יותר, ומתבזבזים הכוחות וההכנסות במה שאינו הכרחי, וכך ההכרחי אינו נמצא.

(3) The third class of evils comprises those which every one causes to himself by his own action. This is the largest class, and is far more numerous than the second class. It is especially of these evils that all men complain, only few men are found that do not sin against themselves by this kind of evil. Those that are afflicted with it are therefore justly blamed in the words of the prophet, “This hath been by your means” (Mal. 1:9); the same is expressed in the following passage, “He that doeth it destroyeth his own soul” (Prov. 6:32). In reference to this kind of evil, Solomon says, “The foolishness of man perverteth his way” (ibid. 19:3). In the following passage he explains also that this kind of evil is man’s own work, “Lo, this only have I found, that God hath made man upright, but they have thought out many inventions” (Eccles. 7:29), and these inventions bring the evils upon him. The same subject is referred to in Job (v. 6), “For affliction cometh not forth of the dust, neither doth trouble spring out of the ground.” These words are immediately followed by the explanation that man himself is the author of this class of evils, “But man is born unto trouble.” This class of evils originates in man’s vices, such as excessive desire for eating, drinking, and love; indulgence in these things in undue measure, or in improper manner, or partaking of bad food. This course brings diseases and afflictions upon body and soul alike. The sufferings of the body in consequence of these evils are well known; those of the soul are twofold:—First, such evils of the soul as are the necessary consequence of changes in the body, in so far as the soul is a force residing in the body; it has therefore been said that the properties of the soul depend on the condition of the body. Secondly, the soul, when accustomed to superfluous things, acquires a strong habit of desiring things which are neither necessary for the preservation of the individual nor for that of the species. This desire is without a limit, whilst things which are necessary are few in number and restricted within certain limits; but what is superfluous is without end—e.g., you desire to have your vessels of silver, but golden vessels are still better: others have even vessels of sapphire, or perhaps they can be made of emerald or rubies, or any other substance that could be suggested, Those who are ignorant and perverse in their thought are constantly in trouble and pain, because they cannot get as much of superfluous things as a certain other person possesses. They as a rule expose themselves to great dangers, e.g., by sea-voyage, or service of kings, and all this for the purpose of obtaining that which is superfluous and not necessary. When they thus meet with the consequences of the course which they adopt, they complain of the decrees and judgments of God; they begin to blame the time, and wonder at the want of justice in its changes; that it has not enabled them to acquire great riches, with which they could buy large quantities of wine for the purpose of making themselves drunk, and numerous concubines adorned with various kind of ornaments of gold, embroidery, and jewels, for the purpose of driving themselves to voluptuousness beyond their capacities, as if the whole Universe existed exclusively for the purpose of giving pleasure to these low people. The error of the ignorant goes so far as to say that God’s power is insufficient, because He has given to this Universe the properties which they imagine cause these great evils, and which do not help all evil-disposed persons to obtain the evil which they seek, and to bring their evil souls to the aim of their desires, though these, as we have shown, are really without limit. The virtuous and wise, however, see and comprehend the wisdom of God displayed in the Universe. Thus David says, “All the paths of the Lord are mercy and truth unto such as keep His covenant and His testimonies” (Ps. 25:10). For those who observe the nature of the Universe and the commandments of the Law, and know their purpose, see clearly God’s mercy and truth in everything; they seek, therefore, that which the Creator intended to be the aim of man, viz., comprehension. Forced by the claims of the body, they seek also that which is necessary for the preservation of the body, “bread to eat and garment to clothe,” and this is very little; but they seek nothing superfluous: with very slight exertion man can obtain it, so long as he is contented with that which is indispensable. All the difficulties and troubles we meet in this respect are due to the desire for superfluous things: when we seek unnecessary things, we have difficulty even in finding that which is indispensable. For the more we desire to have that which is superfluous, the more we meet with difficulties; our strength and possessions are spent in unnecessary things, and are wanting when required for that which is necessary.

15 ראוי שתתבונן במצבינו במציאות, שככל שהדבר נחוץ יותר לבעל החיים, כך הוא מצוי יותר והיצעו מרובה, וככל שהוא נחוץ פחות כך הוא מצוי פחות והוא יקר מאוד. הנה הדבר הנחוץ לאדם, לדוגמה, הוא אוויר ומים ומזון. אך נחיצות האוויר רבה יותר, משום שאם יחסר לו לשעה קלה ימות, אך (אם יחסרו) המים – הוא ישרוד יום ויומיים. והאוויר מצוי יותר והיצעו רב יותר בלא ספק. ונחיצות המים רבה יותר מנחיצות המזון, משום שאם ישתה ולא ייזון, יש אדם שישרוד ארבעה וחמישה ימים בלי מזון. ותמצא שבכל מדינה המים רבים יותר וזולים יותר מן המזון. וכך נוהג הדבר במזונות: ככל שהוא נחוץ יותר, כך הוא מצוי יותר וזול יותר באותו מקום מאשר זה שאינו נחוץ. אשר למושׁק ולענבר ולאודם ולאזמרגד – איני חושב שאחד מבריאי השכל מאמין שיש להם צורך גדול לבני האדם אלא לרפואה; ועשבים ומיני אדמה רבים מייתרים אותם ואת דומיהם.

Observe how Nature proves the correctness of this assertion. The more necessary a thing is for living beings, the more easily it is found and the cheaper it is; the less necessary it is, the rarer and clearer it is. E.g., air, water, and food are indispensable to man: air is most necessary, for if man is without air a short time he dies; whilst he can be without water a day or two. Air is also undoubtedly found more easily and cheaper [than water]. Water is more necessary than food; for some people can be four or five days without food, provided they have water; water also exists in every country in larger quantities than food, and is also cheaper. The same proportion can be noticed in the different kinds of food; that which is more necessary in a certain place exists there in larger quantities and is cheaper than that which is less necessary. No intelligent person, I think, considers musk, amber, rubies, and emerald as very necessary for man except as medicines: and they, as well as other like substances, can be replaced for this purpose by herbs and minerals.

הצדק והשוויון בין כל הברואים
16 זה הוא ביאור חסדי ה' יתעלה וטובו אפילו באשר לבעל החיים החלוש הזה (=האדם). וביאור צדקו יתעלה והשוואתו ביניהם (=בין בני האדם) ברור מאוד, משום שבהתהוות ובכיליון הטבעיים אין פרט ממין כלשהו מכל מיני בעלי החיים המתייחד בכוח מיוחד בו, או באבר נוסף על פרט אחר ממינו. אלא כל הכוחות, הטבעיים והנפשיים והחיוניים, והאברים, הנמצאים בפרט הזה, הם הנמצאים באחר בעצם. ואם יש חסרון, הרי הוא במקרה, בגלל דבר שאינו בטבע (הפרט) שהתרחש באקראי, וזה נדיר כמו שביארנו (פסקה 9). אין כל עליונות של פרט על פני חברו מן הפרטים ההולכים בדרך הטבע, מלבד מה שמתחייב מצד השוני (בין הפרטים) במוכנות החומרים, שזה הכרחי לטבע חומר אותו מין, בלי שהיתה כוונה לפרט מסוים על פני אחר. אבל שיהיה לאחד כיסי מושק רבים ובגדים מוזהבים ולאחר חסרים יתרונות החיים הללו – הרי אין בכך עוול ולא עושק: מי שהשיג אותם מותרות לא זכה בדבר נוסף על עצמותו, אלא השיג דמיון כוזב או משחק; ולזה שנעדרו ממנו יתרונות החיים לא חסר דבר הכרחי, "וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר; אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ" (שמות טז,יח). כך הוא בדרך כלל בכל זמן ובכל מקום, ואין לשים לב לחריגים, כמו שביארנו (פסקה 9).

This shows the kindness of God to His creatures, even to us weak beings. His righteousness and justice as regards all animals are well known; for in the transient world there is among the various kinds of animals no individual being distinguished from the rest of the same species by a peculiar property or an additional limb. On the contrary, all physical, psychical, and vital forces and organs that are possessed by one individual are found also in the other individuals. If any one is somehow different it is by accident, in consequence of some exception, and not by a natural property; it is also a rare occurrence. There is no difference between individuals of a species in the due course of Nature; the difference originates in the various dispositions of their substances. This is the necessary consequence of the nature of the substance of that species: the nature of the species is not more favourable to one individual than to the other. It is no wrong or injustice that one has many bags of finest myrrh and garments embroidered with gold, while another has not those things, which are not necessary for our maintenance; he who has them has not thereby obtained control over anything that could be an essential addition to his nature, but has only obtained something illusory or deceptive. The other, who does not possess that which is not wanted for his maintenance, does not miss anything indispensable: “He that gathered much had nothing over, and he that gathered little had no lack: they gathered every man according to his eating” (Exod. 16:18). This is the rule at all times and in all places; no notice should be taken of exceptional cases, as we have explained.

חתימה
17 לפי שתי התבוננויות אלה יתברר לך חסדו יתעלה על ברואיו,
א) בכך שהביא למציאות את ההכרחי כסדרו,
ב) ובכך שהשווה בין פרטי המין בבריאתם. לפי התבוננות אמיתית זו
משפט) אמר אדון החכמים: "[הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ] כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט [אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]" (דברים לב,ד),
חסד ואמת) ואמר דוד: "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת [לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו]" (תהילים כה,י) כמו שביארנו (פסקה 14),
רחמים) ובפירוש אמר דוד: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (שם קמה,ט), כי הבאתנו למציאות היא הטוב הגדול הגמור כמו שביארנו (בראש הפסקה; לעיל פסקה 8; ג,י9-8), ובריאת הכוח המנהיג את בעל החיים היא הרחמים עליו כמו שביארנו (א,נד7).

In these two ways you will see the mercy of God toward His creatures, how He has provided that which is required, in proper proportions, and treated all individual beings of the same species with perfect equality. In accordance with this correct reflection the chief of the wise men says, “All his ways are judgment” (Deut. 32:4); David likewise says: “All the paths of the Lord are mercy and truth” (Ps. 25:10); he also says expressly “The Lord is good to all; and his tender mercies are over all his works” (ibid. 145:9); for it is an act of great and perfect goodness that He gave us existence: and the creation of the controlling faculty in animals is a proof of His mercy towards them, as has been shown by us.