מורה נבוכים חלק ג פרק י

אין הרע מכוון מאת האל
חכמי הכלאם: ההעדר אינו זקוק לפועל
1 טענה א) ה"מדברים" הללו, כמו שהודעתיך (א,עג33-20), אינם מדמים הֶעְדֵּר פרט להֶעְדֵּר המוחלט. ואילו את העדרי כל התכונות אין הם חושבים להעדרים, אלא הם חושבים שדינם של כל העדר ותכונה כדין שני הפכים, כמו עיוורון וראייה, ומוות וחיים; שהם לדעתם כמו חום וקור. לכן הם קובעים כללית ואומרים
טענה ב) שההעדר אינו נזקק לפועֵל, והפעולה היא המצריכה בהכרח פועֵל. ודבר זה נכון במובן מסוים; אך אף על פי שהם אומרים שההעדר אינו נזקק לפועֵל,
מסקנה) הם אומרים על פי עקרונותיהם שה' מעוור ומחריש וגורם לנע לנוח, כי ההעדרים האלה הם עניינים מצויים לדעתם.

THE Mutakallemim, as I have already told you, apply the term non-existence only to absolute non-existence, and not to the absence of properties. A property and the absence of that property are considered by them as two opposites, they treat, e.g., blindness and sight, death and life, in the same way as heat and cold. Therefore they say, without any qualification, nonexistence does not require any agent, an agent is required when something is produced. From a certain point of view this is correct. Although they hold that non-existence does not require an agent, they say in accordance with their principle that God causes blindness and deafness, and gives rest to anything that moves, for they consider these negative conditions as positive properties.

דעת הרמב"ם: ההעדר אינו קיים אך נוהגים לייחסו לפעולה
2 ראוי שנודיע לך את דעתנו שלנו בעניין זה, כפי מה שקובע העיון הפילוסופי:
מסיר מכשול) ידוע לך (ב,הנחות18) שמסיר המכשול הוא מניע במובן מסוים. כמי שמסיר עמוד מתחת לקורה וכך היא נופלת בשל משקלה הטבעי, ואנו אומרים שמסיר העמוד הזה הניע את הקורה. דבר זה נזכר ב(ספרו של אריסטו) "פיזיקה" (ח,4 255ב 26-24).
מסיר תכונה) באותו אופן אנו גם אומרים שמי שהסיר תכונה מסוימת יצר את אותו העדר, אף על פי שההעדר אינו דבר מצוי. כי כמו שאנו אומרים על מי שכיבה נר בלילה שהוא חולל את החושך, כך אנו אומרים על מי שהשחית את הראייה שהוא עשה את העיוורון; אף על פי שהחושך והעיוורון הם העדרים ואינם נזקקים לפועֵל.
פרשנות המקרא
3 שימוש בפועל מיוחד) לפי פרשנות זו יתבארו דברי ישעיה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע" (ישעיהו מה,ז). כי החֹשך והרע הם העדרים. התבונן כיצד לא אמר "עושה חֹשך" ולא אמר "עושה רע", כי אין הם דברים מצויים כך שתהיה העשיה קשורה להם. אלא השתמש לגביהם בלשון "ברא", כי למילה זו יש קשר להעדר בעברית, כמו שנאמר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים [אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ]" (בראשית א,א). וזאת מהעדר. ואופן ייחוס ההעדר לפעולת הפועֵל הוא באופן זה שהזכרנו.
4 הבנה א לפסוק) בדרך זו ניתן גם להבין את דבריו: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר? [הֲלֹא אָנֹכִי ה']" (שמות ד,יא).
הבנה ב) תיתכן גם פרשנות אחרת לכך, והיא שהאמירה היא: "מי הוא אשר ברא את האדם בעל יכולת דיבור, או בורא אותו בלא יכולת לדבר?". והמשמעות: הבאה למציאות של חומר שאינו מקבל אותה תכונה, תהא זו כל תכונה שתהיה. כך שמי שמביא למציאות חומר מסוים שאינו מקבל אחת מן התכונות אומרים עליו שהוא עשה את ההעדר ההוא, כמו שאומרים על מי שיכול להציל אדם ממוות אך נסוג מכך ולא הצילו, שהוא הרגו.
סיכום טענה א: פועל אינו קשור בהעדר
5 הרי התברר לך שלכל הדעות פעולת הפועֵל אינה קשורה בהעדר בשום אופן, אלא אומרים שהוא עשה את ההעדר במקרה, כמו שביארנו. ואילו הדבר שעושה הפועֵל בעצם – יהא זה כל פועל שיהיה – הוא דבר מצוי בהכרח, ופעולתו קשורה למצוי דווקא.

We must now state our opinion in accordance with the results of philosophical research. You know that he who removes the obstacle of motion is to some extent the cause of the motion, e.g., if one removes the pillar which supports the beam he causes the beam to move, as has been stated by Aristotle in his Physics (VIII., chap. iv.); in this sense we say of him who removed a certain property that he produced the absence of that property, although absence of a property is nothing positive. Just as we say of him who puts out the light at night that he has produced darkness, so we say of him who destroyed the sight of any being that he produced blindness, although darkness and blindness are negative properties, and require no agent. In accordance with this view we explain the following passage of Isaiah: “I form the light and create (bore) darkness: I make peace, and create (bore) evil” (Isa. 45:7), for darkness and evil are non-existing things. Consider that the prophet does not say, I make (‘oseh) darkness, I make (‘oseh) evil, because darkness and evil are not things in positive existence to which the verb “to make” would apply; the verb bara “he created” is used, because in Hebrew this verb is applied to non-existing things e.g., “In the beginning God created” (bara), etc.; here the creation took place from nothing. Only in this sense can non-existence be said to be produced by a certain action of an agent. In the same way we must explain the following passage: “Who hath made man’s mouth? or who maketh the dumb, or the deaf, or the seeing,” etc. (Exod. 4:11). The passage can also be explained as follows: Who has made man able to speak? or can create him without the capacity of speaking, i.e., create a substance that is incapable of acquiring this property? for he who produces a substance that cannot acquire a certain property may be called the producer of that privation. Thus we say, if any one abstains from delivering a fellow-man from death, although he is able to do so, that he killed him. It is now clear that according to an these different views the action of an agent cannot be directly connected with a thing that does not exist: only indirectly is non-existence described as the result of the action of an agent, whilst in a direct manner an action can only influence a thing really in existence; accordingly, whoever the agent may be, he can only act upon an existing thing.

טענה ב: הרע הוא העדר
6 אחרי הקדמה זו עליך לזכור את מה שהוכח (אריסטו, מטפיזיקה ט,ט,1051א 21-18):
טענה: רע הוא יחסי) שהרָעוֹת אינן אלא רעות ביחס לדבר מה;
טענה: יחסי הוא העדר) ושכל מה שהוא רעה לגבי אחד מן המצויים – אותה רעה היא העדרו של אותו דבר, או העדר של אחד ממצביו התקינים.
מסקנה: רע=העדר) לכן קובעים כללית משפט האומר שכל הרעות הן העדרים.
דוגמה) דוגמה לכך באדם: מותו הוא רע, והוא העדרו; וכן חוליו או עוניו או בורותו – רעות לגביו, וכולם העדרי תכונות.
7 אם תתחקה אחר פרטי אותו משפט כללי, תמצא שאין בו כל חריגה אלא
א) למי שאינו מבדיל בין העדר ותכונה ובין שני הפכים,
ב) או מי שאינו יודע את טבעיהם של כל הדברים. כמו מי שאינו יודע שככלל, בריאות היא איזון מסוים והיא שייכת לקטגוריית היחס, ושככלל, העדר אותו יחס הוא החולי. והמוות הוא העדר הצורה עבור כל חי. וכן כל אחד משאר המצויים שיכלה, כיליונו הוא העדר צורתו.

After this explanation you must recall to memory that, as has been proved, the [so-called] evils are evils only in relation to a certain thing, and that which is evil in reference to a certain existing thing, either includes the nonexistence of that thing or the non-existence of some of its good conditions. The proposition has therefore been laid down in the most general terms, “All evils are negations.” Thus for man death is evil: death is his non-existence. Illness, poverty, and ignorance are evils for man: all these are privations of properties. If you examine all single cases to which this general proposition applies, you will find that there is not one case in which the proposition is wrong except in the opinion of those who do not make any distinction between negative and positive properties, or between two opposites, or do not know the nature of things,—who, e.g., do not know that health in general denotes a certain equilibrium, and is a relative term. The absence of that relation is illness in general, and death is the absence of life in the case of any animal. The destruction of other things; is likewise nothing but the absence of their form.

מסקנות: האל עושה רק טוב והחומר הוא הגורם לרע
8 לאחר הקדמות אלה ייוודע בוודאות שעל ה' יתהדר ויתרומם אין אומרים בשום אופן שהוא עושה רע בעצם, כוונתי שהוא יתעלה יכוון בכוונה ראשונית לעשות רע. דבר זה לא ייתכן. אלא כל מעשיו הם טוב גמור, כי אין הוא עושה אלא מציאות, וכל מציאות היא טוב. וכל הרעות הן הֶעדרים שאין קשורה אליהם פעולה אלא באופן שאמרנו, שהוא הביא את החומר למציאות בטבעו הנוכחי, שהוא היותו מחובר להעדר תמיד כמו שנודע – ולכן הוא (=החומר) הסיבה לכל כיליון ולכל רעה. לכן כל מה שה' לא המציא לו את החומר הזה – אינו כלה ולא תחול בו אף רעה. נמצא שמהותה האמיתית של כל פעולת ה' – טוב, כי היא מציאות.
פרשנות המקרא למונח "טוב"
9 לכן התבטא במפורש הספר שהאיר את אפלות העולם, ואמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א,לא). ואפילו מציאותו של חומר שפל זה כפי שהוא, עם חיבורו להעדר המחייב את המוות ואת כל הרעות – כל זה גם הוא טוב, בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות באופן רציף, ולכן פירש ר' מאיר: "'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' – והנה טוב מות" (בראשית רבה ט,ה), בשל העניין שהסבנו אליו את תשומת הלב.

After these propositions, it must be admitted as a fact that it cannot be said of God that He directly creates evil, or He has the direct intention to produce evil: this is impossible. His works are all perfectly good. He only produces existence, and all existence is good: whilst evils are of a negative character, and cannot be acted upon. Evil can only he attributed to Him in the way we have mentioned. He creates evil only in so far as He produces the corporeal element such as it actually is: it is always connected with negatives, and is on that account the source of all destruction and all evil. Those beings that do not possess this corporeal element are not subject to destruction or evil: consequently the true work of God is all good, since it is existence. The book which enlightened the darkness of the world says therefore, “And God saw everything that He had made, and, behold, it was very good” (Gen. 1:31). Even the existence of this corporeal element, low as it in reality is, because it is the source of death and all evils, is likewise good for the permanence of the Universe and the continuation of the order of things, so that one thing departs and the other succeeds. Rabbi Meir therefore explains the words “and behold it was very good” (tob me’od); that even death was good in accordance with what we have observed in this chapter.

הזמנה להתבוננות בפרק
10 הרהר במה שאמרתי לך בפרק זה והבינהו. כך יתברר לך כל מה שאמרו הנביאים והחכמים שהטוב כולו הוא מפעולת האלוה בעצם. ולשון בראשית רבה (נא,ג): "אין דבר רע יורד מלמעלה".

Remember what I said in this chapter, consider it, and you will understand all that the prophets and our Sages remarked about the perfect goodness of all the direct works of God. In Bereshit Rabba (chap. i.) the same idea is expressed thus: “No evil comes down from above.”