ההבדל בין נטיה מעט לאחד הצדדים ובין הרחקה קיצונית. מקור טעות הפרושים הקיצונים בזה שראו את מעשי קצת החסידים בקצת הזמנים וחיקו אותם ללא ידיעת הטעם, משל הנותן דברי רפואה לבריא מקל וחומר. תליית הטעות בחיקוי החכמים ולא בטעות הטיפשים עצמם, אפילו בזה אשמים החכמים. אבל בהמשך אומר שהוא חיקוי לאומות. חידוש פירוש נבואת זכריה על הצומות לא על ענין החורבן והבנין אלא על השאלה אם הצום חשוב או תיקון המידות. והתאמת זה לפשט טעם הצומות וביטולם. החידוש שהתורה עצמה כבר כוללת פרישות יחסית מופלגת, ופירושו במאמר הירושלמי דייך מה שאסרה תורה. וצ"ע להבין פרטי הסבר זה במצוות.
חובת הזהירות במידה אמצעית וחטא מי מריבה. הלימוד מבריאות הנפש שיש ליזהר לתקן לפני שנצטרך לרפואה גדולה, ולהחזיק החלקים החלשים. גודל הזהירות הנצרכת תמיד שכן אין אדם מושלם בטבע. הוכחה מדברי פילוסופים והנביאים, והתורה, בחטאו של משה במי מריבה. ג' מדרגות בחטא מי מריבה, האחד הנטיה היתירה לכעס. השני שבני ישראל לומדים מכל מעשי משה. השלישי שבני ישראל יאמינו שה' כועס עליהם אם משה כועס.
מעט הערה על חיקוי משה הנזכר בפרק ד, ענין הכוונת המעשים לתכלית אחת, הדגשת בריאות הנפש והרחבת הדעת שהוא מצווה, לא רק התענוגים הבל גם המידות הטובות הבל כשאינם מכוונים לידיעת ה', פירוט החכמות והדיבורים ולשם מה הם נצרכים, התפעלות הרמב"ם מלשון חכמים.