רמב"ן דברים פרק יז פסוק ב (פרשת שופטים)
(ב – ד) כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך – כבר פירשתי (לעיל יא לב) כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחילה המשפט בע"ז או בעובדיה. ואמר באחד שעריך אשר ה' אלהיך וגו', ולא שיהיה זה בארץ ישראל בלבד, שאף העובד בחוצה לארץ בסקילה. אבל ענין הכתוב, שאמר כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך, והוגד לך ושמעת באיזה עיר שתהיה אתה שם, תדרוש הדבר היטב, וכאשר תדע שהוא אמת, והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם. ואמר (בפסוק ד) נעשתה התועבה הזאת בישראל, לחייב אפילו בחוצה לארץ. כי בעיר הנדחת אמר (לעיל יג טו) נעשתה התועבה הזאת בקרבך, אבל כאן הזכיר "באחד שעריך" שדיבר בהווה כאשר פירשנו, ואחר כך הזכיר "בישראל" ללמד שנוהג זה בכל ישראל. ועוד הוצרך לומר "באחד שעריך", ללמד שיסקל על שער שעבד בו, וזה בארץ, כי בחוצה לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו. והמצוה הזו מבוארת שכבר אמר (שמות כב יט) זובח לאלהים יחרם, בכל מקום ובכל זמן, ולכך ישנה אותה לבאר מה שיצטרך להוסיף במצוה, ויקצר בדבר הנזכר:
ועל דרך האמת, יתכן כי הזכיר "באחד שעריך" בעבור שאמר "לעבור בריתו", והיא התועבה הנעשית בישראל. יודיע הכתוב הברית בארץ הברית, אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, וכבר הזכרתי הענין הזה (ויקרא יח כה):