סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור: המתקת הדינים ועניין התפילה
הקושיה המרכזית
השיעור עוסק בנושא המתקת הדינים – יסוד מרכזי אצל האריז”ל בשער הכוונות, שהבעל שם טוב הפך אותו לשיטה של עבודה פנימית. הקושיה העיקרית (המובאת בתולדות יעקב יוסף בשם הרמב”ן) היא: כיצד יכולה התפילה לפעול אם הקב”ה אינו משתנה? הרמב”ם (יסודי התורה פרק א’) מביא את הפסוק “כי אני ה’ לא שניתי” – ואם התפילה גורמת לשינוי, הרי זה לכאורה “שינוי רצון” אצל הקב”ה.
התירוצים של רבו של הבעל שם טוב (אחיה השילוני)
הבעל שם טוב מביא שלושה תירוצים: ראשית, התפילה היא עבור השכינה – מעלים ממלכות לבינה (שורש הדין לפי הזוהר), ולכן נמתק הדין. זהו סדר שהקב”ה עצמו קבע, בדיוק כמו לעבוד לפרנסה. שנית, התפילה אינה משנה את הקב”ה אלא את הכלים המקבלים את השפע – הקב”ה כבר כתב בשעת מעשה בראשית שהתפילה תגרום לשינוי. שלישית, צירוף אותיות – המתפלל יכול לשנות את האותיות של גזר דין וליצור צירוף חדש (כמו “תמות/תחיה”). הפסוק “דבר מלך שלטון” פירושו שאצל הקב”ה אפשר לעשות תמורה באותיות לפני שמשתלשל בטבע. תמר בגימטריא 640 (פעמיים שכ”ח דינים) – רמז להמתקת הדינים.
הכוונה האמיתית של התפילה
נקודה מרכזית היא שלהתפלל על עצמו הוא פגם – האדם נעשה חלק מהבעיה כשהוא שקוע בחסרונות. הכוונה הנכונה היא תיקון השכינה – לרחם על השכינה שהתלבשה בצרה זו. השיעור מביא חילוק בין תפילה במחשבה (לעלייה ודביקות) לבין תפילה בדיבור (להורדת השפע). המיקוד של הבעל שם טוב היה יותר על העלאת מ”ן – להשתחרר מצירופי האותיות הנוכחיים כדי לאפשר צירופים חדשים הבאים מהקב”ה מלמעלה למטה.
תמלול מלא 📝
שיעור – המתקת הדינים ודביקות באותיות
דביקות בפנימיות האותיות
מה הוא אומר? רגע אחד. אה, עכשיו אני שומע את זה. “שיהיו שורשיו בדינים וזולתם בבוקע, ודביקה וחשקה שידבק את עצמו בפנימיות האותיות שבתוך האותיות”.
ומה כתוב שם הלאה? “מפאת היותו צריך לדבק את עצמו בהשתלשלות האותיות אצילות בריאה יצירה עשיה, שנקראים שער ב’ אותיות, ב’ בחינות שהם פנים ואחור, שיש בהם דינים”.
הוא מביא כאן לגבי מה שגופו היה שבור, מה שכתב לו, איך היתה לו עצה. הוא אמר שהיה בגלגולים הקודמים, הוא אמר שהיה מגדף, הוא היה צריך להיות בין העשירות.
אני מדבר על הקטע הזה בבעל שם טוב. כאן העיקר הוא שיש כאן עניין של דינים, ויש כאן עניין של דינים. והוא אומר שיש כאן עצה איך להמתיק את הדינים – שמתדבקים לאורות ולספירות שבתוך האותיות.
אבל חשבתי כך, אמרתי בווידוי תפילה, שכבר הראו לי כמה פעמים שיש עניין להצטמצם לאותיות, ומה יש לזה דווקא עם הדינים?
זה טוב גם לזה. זה טוב לכל דבר. זו רפואה לכל הדברים, אותה רפואה. זה טוב לכל הדברים.
כן. בוודאי יש כאן שני הדברים.
המתקת הדינים – האריז”ל והבעל שם טוב
הנושא של המתקת הדינים הוא נושא של חודש אב, לא של חודש אדר. למה? רק להמתיק את הדינים של הבית? לא בשביל חודש אדר. זה כל חודש אב.
לא, זה הולך תמיד. האריז”ל, דרך אגב, זה מאוד מעניין. כלומר, קודם כל, המתקת הדינים היא אחד הדברים האהובים ביותר על האריז”ל. כלומר, הבעל שם טוב מדבר על זה כל הזמן, זה בא מכתבי האריז”ל, משער הכוונות. לאריז”ל יש הרבה מאוד כוונות, אפילו במובן מסוים אפילו יחודים, אפילו זיווגים, הכל האריז”ל עושה להמתקת הדינים. או אחת הדרכים שלנו לומר היא המתקת הדינים תמיד.
וזה דבר אחד. דבר שני הוא, זה הקשר אחד, דבר אחד. לבעל שם טוב יש פשט משלו קצת, הוא מפרש קצת אחרת ממה שהאריז”ל מתכוון, כן? המתקת הדינים. אבל המרכזיות שלה היא בוודאי דבר שנלקח מהכוונות. אתה מסכים?
כן. אני לא יודע, אני לא רוצה עכשיו לדבר על המתקת הדינים בכלל. באריז”ל הוא מדבר על כוונות בלבד. האריז”ל לא עובר דרך עבודה. האריז”ל אומר שכל התכלית של הכוונות, של הזמירות שיהודי מקיים, אני לא יודע מה, “כל מקדש שביעי כראוי”, זה הכל להמתיק את הדינים בשורשם. והבעל שם טוב כבר עשה את זה לכל… זה הבעל שם טוב הלך באריז”ל שהמתקת הדינים היא עיקר ויסוד בעבודה של יהודי.
הראשונים והמקובלים על המתקת הדינים
כן, זה בוודאי. וגם זה דבר אחד, הראשונים והמקובלים. כלומר, הזוהר, פתחתי את הזוהר בשבוע שעבר, פרשת יתרו. הדבר הראשון, הוא אומר דרשה שלמה על “ויתרועעו כל העם”, כתוב “יהודה”, לא “יהודי”. כל העניין של הרמת ידיים הוא לעשות שמ”יהודה” יהיה “יהודוי”, שיד ימין תהיה חזקה יותר על יד שמאל. יש דבר כזה, והרמב”ן גם מדבר הרבה.
“להמתיק” אולי לא המילה, יותר “להגביר חסד”. אבל כן, אולי האריז”ל… אני חושב עכשיו… הוא לא מדבר הרבה על “להמתיק”. “ושכרך לבשם” הוא לא מדבר הרבה על זה. כן, “לבשם” את הדינים.
מה זה באמת “לבשם”? אה, “לבשם”, יפה מאוד. אתה אומר ספירה. הלו? “חייב אדם לבשמי”. מה קורה? כן, זה לא סתם מילה. “לבשם” זה אותו לשון. זה אומר לעשות שיריח טוב, אולי פשוטו כמשמעו, או לעשות מתוק, אולי דבר כזה. מה זה אומר לעשות מתוק? “לבשם”. זה יכול להיות גם מלשון “בשמים”, שאתה עושה שזה יריח טוב, דבר כזה. שקר הוא מתוק, מבושם, כן? קצת מתוק מדי כבר.
תפילה והמתקת הדינים
למעשה, זה אחד. הבעל שם טוב גם, כלומר גם באריז”ל אולי בתיקונים, במקומות מסוימים, צריך לחפש יותר. הוא עושה מזה גם דבר מעשי. הבעל שם טוב הוא גם צדיק, אחת מעבודותיו היא לפעול ישועות ליהודים. כלומר, כל אחד צריך ישועות לעצמו גם, אבל גם לאחרים. והוא מחפש תמיד דרך, איך, איך, איך עושים את זה? מה צריך לעשות?
זה מביא לנושא של תפילה. כלומר, כל הקלטות האחרות אנחנו מדברים כל הזמן על הנושא של תפילה. תפילה היא כמו שם כולל לעבודה פנימית, בדרך מסוימת. וחלק גדול מתפילה הוא המתקת הדינים, כן? “ראה בענינו”. אני יודע מה, יש לך בעיות, יש לך צרות, יש לך דינים מסוימים, וצריך לראות מה עושים עם זה. זה צריך להתהפך לטובה, זה צריך להיות יותר טוב. זה דבר מאוד בסיסי.
החידוש של הבעל שם טוב, כלומר, הוא מדבר על זה הרבה. החידוש של הבעל שם טוב הוא לכאורה שיש לו מהלך מסוים. יש לו איזה הליכה. איך לעשות? מה זה אומר. נכון?
הקושיא של שינוי רצון
יש כאן קטע מאוד מעניין בתולדות. אני לא מבין למה זה כתוב כאן בפרשת נח איפשהו. אני זוכר שראיתי את זה בתולדות יעקב יוסף פרשת נח, אני לא מבין למה. על תיקון חצות דינים, אני זוכר.
התולדות אומר, שהבעל שם טוב אמר קושיא בשם הרמב”ן. אני לא יודע אם זה כתוב ברמב”ן, צריך לחפש מאיפה הוא לוקח את זה. הרבה מאוד דברים כתובים בשם הרמב”ן, שאני לא יודע מאיפה זה בא. זה צריך לבוא ממקום כלשהו.
הוא שואל, הוא מביא קושיא. קושיא טובה מאוד. כלומר, זו גם קושיא לימודית, קושיא פילוסופית. אבל הבעל שם טוב, כמו שלמדנו בשבוע שעבר, כלומר אצלו הוא עושה את זה לקושיא מעשית. הוא אומר שהוא שאל קושיא. היה לו קשה, איך עובדת תפילה, כן? לכאורה שינוי רצון, זה הלשון.
אני קורא כאן את הלשון שיש לי כאן:
> “איך על ידי תפילה נשתנה גזירתו לטובה, והלא חס ושלום יש שינוי רצון?”
וזה כמו יסוד שכתוב בראשונים, שהקב”ה אין לו שינוי. כתוב ברמב”ם, הקב”ה לא משתנה. הוא לא משנה את רצונו. אז אם היה רע אתמול, אז כנראה הקב”ה סבר שצריך להיות כך.
“כי אני ה’ לא שניתי”. כן. הרמב”ם מביא את הפסוק. היום התחלנו עם הרמב”ם ביסודי התורה. כך, עשינו שיעור. הרמב”ם מביא את הפסוק, “אני ה’ לא שניתי” בפרק א’ מיד, על הנושא. כן.
אתה עושה שיעור רמב”ם?
כן.
כל יום?
שלושה פרקים.
שלושה פרקים?
פרק אחד, פרק אחד. הלוואי, הלוואי שיהיה זמן לפרק אחד. זה הרבה מאוד.
המתקת הדינים ודביקות באותיות – חלק ב
הקשר בין רמב”ם ותפילה
אני ה’ לא שניתי. בחב”ד זה דבר גדול, אני ה’ לא שניתי. כן, הרמב”ם מביא את הפסוק. היום התחלתי עם הרמב”ם ביסודי התורה, שהם עשו שיעור. הרמב”ם מביא את הפסוק “אני ה’ לא שניתי” בפרק א’ מיד, על הנושא.
אתה עושה שיעור ברמב”ם? כן, כל יום. שלושה פרקים בעזרת השם. פרק אחד. הלוואי שנצליח עם פרק אחד. זה הרבה מאוד. אי אפשר להבין את רוב הדברים. נכון. אבל מה שיש לבעלי בתים אחרים – קודם, מתפללים.
כן, זה פשוט כך. אתה גם מחזיק באותו מקום? כן, סיימנו. אני עושה שיעור, אני מקליט, אני כבר קצת יותר קדימה, עשיתי לשבוע הבא כבר היום, החברותא שלי, ר’ יואליש.
ראיתי שיחה מאחד שאמר בשם רב מסמינר, הוא אמר שהרבי מליובאוויטש אומר שזה דבר גדול לסיים רמב”ם, וכיוון שזה כל כך קשה, צריך לומר תהילים, שהקב”ה יעזור שנוכל להצליח. לכן יש שיעור תהילים כל יום בחב”ד. יש להם שיעור תהילים, כן? חת”ת, תהילים. אומרים תהילים כדי שנצליח ללמוד רמב”ם, כי זה דבר קשה.
הקושיא של שינוי הרצון
בכל אופן, אני ה’ לא שניתי, כן, ליובאוויטש הולך הרבה יותר עמוק שהוא לא השתנה בשביל העולם, אחרי העולם, אשריך. אבל הקב”ה לא משתנה. מזה הרי נהיית קושיא איך אפשר תפילה? זה הרי פשוט…
מה? כן. תפילה הרי פירושה מבקשים מהקב”ה שישנה אחרת, שאתמול הוא אמר כך, והמקובלים אומרים כך, יש דבר קשה כזה, קושיא. נראה שהראשונים, הם מדברים על זה, המקובלים, הספרים, כולם מדברים על זה בעצם. והבעל שם טוב אומר, כן, אתה יכול לקבל את זה, אני בכיתה. אה, אתה רוצה להדפיס? אני לא יכול להדפיס לך עכשיו, כי אני משתמש במחשב שלי. פעם אחרת. קח ספר, בסדר?
תירוץ הראשון: מרבי אהרן שלמה
הוא אומר כך, הוא מביא, בשלמא, כך אומר הבעל שם טוב, בשלמא, זה מאוד מעניין, בשלמא, הוא אומר עוד בשם, צריך לחפש, זה רק הגיע אלי מהצד הזה. בשלמא, שאדם מתפלל על עצמו, אפשר לומר שהקב”ה עזר לך, שהרימו אותך, אתה רשע, אני יודע, משהו עקום אצלך, כשאתה מתפלל אתה נהיה יותר טוב, אתה מקבל יותר אמונה, יותר דעת, יותר תשובה, אני יודע. אפשר לומר שהאדם השתנה, ממילא אין הפשט שהקב”ה משתנה, אלא זה מצד האדם שהוא משתנה, הוא נהיה יותר טוב, הוא מקבל צורה יותר טובה. אבל כשהוא מתפלל על אחר, הרי קשה מאוד איך זה יכול להיות. זו תוספת מאוד מעניינת שיש לו לקושיא.
הוא אומר כך, הוא אומר שרבו אמר דבר אחד, והבעל שם טוב אומר אחרת. הרבי, רבי אהרן שלמה אחי של אני, הוא אומר תירוץ, והרבי עצמו, הבעל שם טוב, אמר תירוץ משלו. זה מאוד מעניין, כי כולם יודעים שהבעל שם טוב היה תלמיד של אחיה השילוני, אבל אתה רואה שלא תמיד זה פשט אחר, אולי זה פירוש שלו על זה. הוא מדבר על זה בתולדות, כלומר יש מקומות שהוא מחבר את שני הפירושים.
להמתיק הדין בשורשו
הוא אומר שרבו אמר לו כך, שתפילה היא הרי לשכינה, וממילא התפקיד של תפילה הוא להמתיק הדין בשורשו. דין פירושו, אצלו דינים באים מהמלכות, ושורש הדין הוא בינה. זה הזוהר, כן? דינים זה אנהירו. וממילא מזמרת מלכות לבינה, וכך כתוב “ושם יהודה מאחר”, זה השני, לא האדם. לא שהאדם משתנה בעצמו לפעמים. זה מאוד מעניין. אם אדם משתנה בעצמו לפעמים, הרי כבר… זה הפשט הפשוט, זה כאילו על פשט אחד אפשר גם להבין שאדם נהיה יותר טוב, וממילא הוא מקבל סוג אחר של שפע. העולם רואה לפעמים שזה אחרת.
אבל הוא אומר שהתפילה היא לתקן, וזה הלשון של “אחרי יחד שלו נאר”. אולי זה יותר מקובל ויותר ישים, שהתפילה פירושה שיש פירוד במלכות, יש צער במלכות, וכשמעלים לבינה, אז נמתק הדין, וממילא… מה התירוץ? אני לא יודע. זה מעניין… צריך להבין היטב את הקשר של הקושיא עם התירוץ, כן?
ומורי הוא באלפי יהודה, כמו שבספרים האחרונים שלו מסביר, שורש הוא ההתכסות. זה עולה באופן של זה, וזה נתעלה למעלה, וזה בלוזך.
תפילה עובדת בדרך הטבע
התירוץ לשינוי רצון הוא בעצם שתפילה עובדת בדרך הטבע. אתה מסכים? אתה מסכים לפירוש שלי או לא?
כאילו, אני מבין שדרך הטבע… אני אשאל את אותה קושיא על דרך הטבע. כן, איך יכול להיות שאדם שלא היתה לו פרנסה, והוא הלך לעבוד והוא קיבל פרנסה? הקב”ה רצה שלא יהיה לו? התירוץ הוא, כך עשה הקב”ה, זו מערכת, סדר. בדרך כלל, כשאדם הולך לעבודה, משלמים לו, או בעל הבית מקבל, או הוא עוסק בסחורה, הוא מקבל כסף.
איך עובדת תפילה? חשבת שתפילה עובדת אחרת? תפילה פירושה אני קורע לקב”ה, אני מביא אותו לשנות אחרת? לא, לתפילה יש גם סדר. יש את השכינה, יש עשר ספירות עם בינה ועם מלכות, סדר שלם שכתוב בקבלה. וכשהולכים למלכות, מתקנים את הבעיה של המלכות, מעלים לבינה, אז נהיה יותר טוב. זה בדרך הטבע. אתה מסכים?
הקושיא נשארת
איך כל ה… על כל דרך הטבע הרי קשה הקושיא. איך מבינים שהקב”ה משתלב עם זה? זה כל הסדר שהוא הולך. זה הרי לא… זה הרי כולו אחדות במציאות של העולם, שיש סדר על העולמות. לא הולכים נגד רצון השם כש… כן, אחד בורח מצרה, הוא לא הולך נגד רצון השם. כך עשה הקב”ה, שכאן יש צרה ושם לא. זה לא נגד ה… יש לך בחירה.
זה מהלך פשוט מדי. מה? זה מהלך פשוט מדי. זה פשוט מדי, נכון? זה מהלך פשוט מדי. נשארה קושיא. אותה קושיא. נשארת אותה קושיא, זה אני רוצה לדעת. מה הקושיא מהמאמר הקודם? אני לא יודע, מה חשבו עד עכשיו? ומה אתה אומר עכשיו?
מה פירוש שינוי הרצון?
זה לא… אנחנו עכשיו חשבנו ששינוי הרצון פירושו שהקב”ה לא רוצה כסף, ועם זה שאני מתפלל, במחילה, הוא כן רוצה כסף. ועכשיו פירוש שינוי הרצון לא כסף, אלא מלכות, הוא רוצה מלכות, הוא רוצה מלכות, הוא רוצה מלכות. הקב”ה רוצה שתאריך במלכות. החלטתי שאני הולך להתפלל ואני הולך לקיים מלכות, ולא נוגע לי כסף. איך שתהיה, איך שתהיה, איך שתהיה.
הסברא היא שאנחנו מתפללים, והקב”ה עושה שהוא יעשה את זה בלי כסף. סתם, כלומר לומר שזו עוד אמונה. זו עוד אמונה. זה לא יכול להיות רק האמונה הפשוטה.
הקושיא הפילוסופית
לא, רגע אחד, בוא נבין. נגיד, עד היום, עד היום חשבתי על הקושיא אחרת, נכון? מה הקושיא? מה פירוש שינוי הרצון? מה הקושיא? יש לי קושיא פילוסופית, כלומר זו קושיא בנויה על יסוד שאי אפשר לשנות את רצון הקב”ה. זה שאי אפשר לשנות את רצון הקב”ה זו דרך אחרת לומר שהקב”ה אינו גוף, כן? זו דרך אחרת לומר את העיקר של חוסר הגשמה. כי לאדם יש חלקים שונים, לפעמים הוא רוצה כך, לפעמים הוא רוצה כך. אלה כולם דברים גופניים, רק אפשר לקרוא לזה מתפעל, זה הדבר שאפשר לשנות, זה אפילו לא דווקא גוף, אפילו בנפש של אדם יש כך, מגושם לפי ערך.
והקב”ה הרי אינו סתם אדם קטן שעומד מתחת לעולם איפשהו, אדם קטן שאפשר לגשת אליו ולהסביר והוא יחשוב אחרת, כן? ריבונו של עולם, תמחל, תהיה טוב, בבקשה, רחמנות. לא כך. הקב”ה הוא משהו מסוג אחר שאי אפשר להביע כראוי באנושי, כן? אפשר לומר משל, ואי אפשר לומר מה זה. אז ממילא, זו בעיקר הקושיא.
המשל של תפילה
סוג התפילה שרוב האנשים אולי חושבים שתפילה פירושה כמו… כלומר, זה רק משל כזה. צריך לדעת מה הנמשל, או אולי עדיף לומר משל אחר שמביא יותר טוב את הנקודה. אנשים חושבים כאילו טבע פירושו אני לא יודע, זו מערכת כזו, זה פשוט כך. תפילה פירושה שמדברים לקב”ה, ומנסים לשכנע שהקב”ה יחשוב אחרת ממה שהוא חשב עד עכשיו. כי הקב”ה הרי עושה הכל, ונראה שהוא רצה שלא יהיה לי כסף, אז אני הולך לשכנע אותו, אני הולך לבקש ממנו שירחם, “הרי אתה רואה אותי כזה עני ואביון אנכי, בבקשה…” וכן הלאה.
ומה אז עם זה? שהוא חושב, הקב”ה השתנה. הקב”ה שהיה כועס עליך, הוא לא כועס עליך. זה הרי שינוי באלוקים. איך יכול להיות שינוי באלוקים? כי אני מדמיין שהקב”ה הוא כזה אנושי, זה אדם גדול, אתה יודע מה, רבי גדול, אדם גדול, ואותו צריך לשכנע.
והתורה בעצם בנויה על זה ש… וזה הרי לא נכון, “אין שינוי” הפשט הוא שהקב”ה אינו גוף. זה כמעט אותו דבר, זה עוד פרט בזה, אבל זה מקושר. הקב”ה אינו אדם, אי אפשר לשכנע אותו. אז מה הפשט? אם כך, יאמר מישהו, אם כך הקב”ה הכי… זו הרי הקושיא ששואלים, אם כך הקב”ה הכי… אי אפשר לדבר איתו. עם אדם אפשר לפחות לדבר, עם הקב”ה אי אפשר לדבר. זה נראה מאוד מוזר, כן? הקב”ה הוא שולחן, איתו אי אפשר לדבר. שולחן אפשר לדחוף, אי אפשר לדבר, אין לזה שום היגיון. אני לא מתכוון לזה.
הצמצומים של השפה שלנו
אנחנו מאוד מוגבלים לדבר על הקב”ה, כי מה שלא נאמר, מיד נופלים לתוך הצמצומים של השפה שלנו. “מלכות” הפשט הוא שכשאני עושה משהו במלכות, צריך כאן את הדינים. כשאני עולה דרך התפילה לבינה, שם לא נוגעים הדינים. כן, אני מתכוון שיסוד הדברים שאתה רוצה ללכת הוא לפרש יותר מעשי, אבל אני אומר שהיסוד שלו בנוי על הפשטה מסוימת.
אבל מבינים שכשמדברים על הקב”ה, לא מתכוונים לומר שזה אדם שצריך לשכנע אותו שיחליט. אם אפשר לומר משהו על הקב”ה, שהוא מלא רחמים, מלא… זה כבר לבד תיקון בדיבור שלנו. אפשר רק לומר שהוא מלא רצון ומלא טוב ומלא ניסים שאומרים “הטוב”, כל מיני דברים כאלה. אפילו זה הרי משל. אנחנו מדמיינים שהוא אדם טוב הלאה. אבל די. אומרים שמבטל דעת, כן! על דעת, על דעת מה שהרמב”ם הבין, אני לא מתכוון לזה בעצמי.
על כל פנים, אה… עכשיו אם כך, מה באמת מה היא מציאות התפילה? תפילה היא הרי
המתקת הדינים ודביקות באותיות – חלק ג
תירוץ השני: תפילה משנה את העולם, לא את הקב”ה
בכלל, זה כבר לבד תיקון אדיר. יכול להיות רק מלא רצון, ומלא טוב, ומלא ניסיונות. אפילו תרצה לשכנע את עצמך שהוא אדם טוב הלאה. אבל די, אז כך, אומרים שמבטלים דעת, כן? על דעת, על דעת מה שהרמב”ם הבין. אני לא מתכוון לזה בעצמי.
על כל פנים, עכשיו אם כך, מה באמת? מה עושים עם תפילה? תפילה היא הרי שאני אומר “ברוך אתה ה'”, רבונו של עולם, בבקשה עשה אחרת. אתה לא יכול לחלוק שהמילים של תפילה הן כך. כלומר, אתה לא יכול לומר למישהו שקטנות אמיתית יש כאן. יש.
מעשה מהיום: קטע מהבעל שם טוב
ראיתי היום בבוקר קטע… אגיע לזה. היום בבוקר עשיתי כמו שהתולדות אומר, קמתי בבוקר. זה לא היה כל כך מוקדם היום, זה היה יותר אחת עשרה בבוקר, אבל… פתחתי את הספר של הבעל שם טוב, כי חיפשתי אולי עצה למשהו. וראיתי… אוקיי, אגיד לך עוד רגע מה הוא אומר, אבל נגיע לזה.
הפשט של קבלה: איך מדברים על הקב”ה?
אבל אתה מבין שתפילה… איך אומר? אני כבר יודע, הוא אומר מלכות ובינה, אלה סתם קודים, סתם מילים, זה קבלה. זה אומר העולם שזה קבלה. לא, קבלה זה כאילו לומר מה הפשט? הקב”ה, איך אפשר לדבר על הקב”ה? והם הרי צריכים כן לדבר על הקב”ה, הוא הרי עושה דברים בעולם. הקב”ה הרי מנהיג את העולם. נכון שעצמותו אין לו שום השגה, זה בכלל לא אומר שהקב”ה לא מנהיג כן את העולם.
המשמעות של “רחם עלינו” לפי קבלה
כמו שאנחנו אומרים “ברוך אתה ה'”, המשמעות היא כך, הוא אומר “אנא כביכול שנה את דעתך”, כן? כביכול, “רחם עלינו”. “רחם עלינו” פירושו על פי קבלה… הוא אומר נקודה אחרת של להעלות, אוקיי. אבל נאמר “רחם עלינו” על פי קבלה כתוב בסידור “הירושלמי” שלו, מה המשמעות? “ימשך שפע הכתר על המלכות”, כך. או כאן הוא אומר להעלות את המלכות לבינה, או לכתר, אחר כך הוא אומר לכתר, כן? יש שתי רמות.
להעלות את ה… זו המשמעות של התפילה. התפילה אינה המשמעות… התפילה משמעותה, שהקב”ה כביכול עשה, או שיעבד את עצמו, איך שאומרים את זה, הוא עשה איזה סדר, והסדר הוא קצת כך, כן? הסדר אינו הכלים של הקב”ה, האורות של הקב”ה הם, איך הוא מתלבש בשבילנו.
תפילה לא אומרת לשכנע את הקב”ה
וכשאנחנו אומרים “יהי רצון מלפניך”, אנחנו אומרים, אנחנו מתפללים “רחם עלינו”, אין אנו מתכוונים לומר שלקב”ה יש קבלת רחמים כמו אדם חס ושלום, מתחננים אליו, שיהיה לו רחמנות כשהוא רואה משהו. אלא זה משהו מאוד מוזר, זה דבר, כדי להבין את זה צריך להיות קצת מקובל. זה חלק מהתורה.
התהליך של שפע ודינים
הקב”ה, זה המקור, המקור של כל השפע שיש. עכשיו, מכיוון שהשפע עובר דרך תהליך שלם, יוצא בסוף דינים. הקב”ה לעולם לא רוצה רע. אפילו לומר את זה מוזר, כי מה אומר חובת הלבבות? יש איזה תהליך, בסוף התהליך יש דינים. והדינים הם בגלל זה יש ליהודי ההוא צרה. דיברתי על יהודי אחר, ליהודי ההוא יש צרה כי יש דינים בסוף התהליך.
ומה צריך לעשות? צריך להחזיר את זה, צריך לדחוף למעלה את הדינים, להעלות לבינה, מה שזה אומר, ושם הרי אין דינים, שם הרי אין בעיה.
תירוץ הקושיא של הרמב”ן
יוצא במובן מסוים, אפשר להבין את זה בעקיפין שכשאנחנו אומרים, נכון מה שאני אומר? זה עוזר בכלל?
תלמיד: זה נכון על הקושיא של הרמב”ן כן.
כן, על הקושיא הוא מתרץ, זו הקושיא המקורית הראשונה.
תלמיד: אני לא יודע כן.
אם זו הקושיא, זה התירוץ. הקב”ה לא משפיע. כלומר, זה קצת הפוך.
הרבי מרעדשיץ: דווקא עכשיו יכולה לעבוד תפילה
הרבה אנשים, כלומר הרמב”ם עצמו ואחרים התקשו בזה. הרמב”ן הרי מביא, אם אומרים שהקב”ה משפיע, איך יכולה לעבוד תפילה? הרבי מרעדשיץ אומר הפוך, דווקא עכשיו יכולה לעבוד תפילה. כי תפילה לא אומרת שאפשר לשכנע את הקב”ה.
אפילו מי שלא מבין שהקב”ה משפיע, גם אז קשה להבין מה זאת אומרת שאפשר לשכנע את הקב”ה. הוא הרי בוודאי חכם יותר מאיתנו, כן? ובוודאי יודע טוב יותר מה לעשות מאיתנו. אני סבור שזה דבר קשה.
תפילה מתקנת את הסדר
להיפך, עכשיו מבינים יותר טוב. שהקב”ה מנהיג את העולם בסדר כזה, זה המהלך שהוא הולך, והמקובלים הסבירו וגילו את הסדר שהם מבינים. ותפילה היא בעצם מתקנת את הסדר כך, זה לא שהקב”ה משנה רצון.
הקב”ה עשה את התכנית מלכתחילה
להיפך, אם תרצה לומר בדרך אחרת תוכל לומר, כך עשה הקב”ה את העולם, כביכול בשעת מעשה בראשית, שכשהוא כבר עשה את הסדר שכל פעם שמישהו יתפלל יהיה אחרת. זה יתרץ קצת את הקושיא ששאלת, כן?
כמו שהרמב”ם אומר, כמו שאומרים תפילה על קריעת ים סוף בשעת מעשה בראשית, אותה קושיא, כן, שינוי רצון, הקב”ה רוצה שהים יהיה ים או רוצה שיהיה יבשה?
התירוץ הוא שהקב”ה קצת יותר חכם ממך, כן? הקב”ה לא צריך לרצות רק דבר אחד. כשהקב”ה עשה את העולם, הוא כבר יכול היה אז לראות שיהיה פעם זמן שיצטרכו לרדת ניסים. אז הוא כבר כתב בתכנית, כן?
אצל הקב”ה אין “באגים”, אין בעיות בתכנית שהוא צריך לתקן, שהוא צריך אז לעשות נס. הוא כבר מלכתחילה עשה את התכנית עם כל הכללים, עם כל הפרטים, עם כל ה… איך בדיוק הוא עשה את זה? בואו נלמד ונבין את הפרטים איך הוא עשה את זה כך, אבל אפשר אפילו לומר מצד אמונה.
תפילה עושה שינוי בעולם
כשהקב”ה עשה את זה, הוא ידע גם שאתה תתפלל פעם, ותפילה היא דבר, תפילה היא דבר אמיתי, תפילה עושה שינוי. עושה שינוי בעולם, לא בקב”ה, בעולם, בעולמות העליונים יהיה, אבל באיזה דבר נברא, כביכול, עושה שינוי.
והדבר הנברא, אם משתנה העולם, משתנים המקבלים, משתנה האור שמשפיע בהם. כשאומרים שהקב”ה כביכול משתנה, לא הקב”ה משתנה, אבל הפעולות שלו משתנות לפי הכלים שהשתנו. וזה… עכשיו מבינים מה היא תפילה, זה בעצם. עכשיו בדיוק איך לעשות, הוא אמר שהוא שלם, שמעלים את המלכות לבינה, ויפה, זו הנקודה.
תירוץ השלישי: צירוף אותיות
כן? מה הפשט? זה הפשט הראשון. אה, זה הרי קבלה, זה הרי ישר נאמר על קבלה.
הבעל שם טוב מסביר: ביאור הענין
הבעל שם טוב הסביר מה זה אומר. ביאור הענין, זה הלשון שכתוב כאן. הוא מביא במקום אחר אומר הוא כמו שני פירושים, הוא מביא שני פירושים. הוא אמר שמורי הסביר יותר טוב בנושא של צירוף אותיות, הוא הסביר קצת אחרת. הוא אמר, יש שלושה פירושים כאן באותה פרשה, ובאותו קטע אפילו.
המהלך של צירוף אותיות
דבר אחד שמורי אמר, שנגזר דין באותיות, ויוכל השליח לעשות צירוף אחר באותיות אלו ממש. הוא אומר דבר חדש. זה גם תלוי בהפשטה מסוימת. בלי ההפשטה לא עובד כלום. כלומר שזה ברור, מדברים הרי על קדושת התורה. בלי קצת הפשטה זה לא ילך. אבל בכל מקרה, לא צריך שום בירור.
הוא אומר שהקב”ה, בסדר, הקב”ה עשה גזר דין. לך הלאה, הקב”ה השתלשל אותיות מסוימות, ובאותיות כתוב למשל, כן, כמו שאומרים, שתהיה צרה.
מה עושה המתפלל?
ועכשיו, מה היא התפילה? עכשיו, רגע, מדברים על מתפלל בעד חברו. מה הוא עושה עם התפילה שלו? הוא מבין, נאמר שהוא מבין. או רגע, כל דבר שאפשר להבין אפשר גם לקבל בבחינת אמונה.
הוא מבין, נאמר, שכאן על היהודי הזה צריכה להיות אות, כן, האריז”ל אומר שיש אותיות מנצפ”ך, אני יודע, יש חמש אותיות, מ’ נ’ ץ’ פ’ ך’, סופית ך’, כן, הסוף של האותיות, ושם יש דין, צריך כנראה לתקן את זה.
הרמ”ע מפאנו: לעשות מילה אחרת
הרמ”ע מפאנו אומר, לוקח את האותיות, ושם אותן, עושה מהן מילה אחרת. ועכשיו, כבר לא אותה גזירה. זה קצת כמו, זה נראה כמו משחק, כמו אני יודע, כמו שכתוב שם “תף תמות תף תחיה”, אני יודע, הבעל שם טוב מדבר על זה גם, כן, כמו שכתוב בזוהר.
הגזירה היא מציאות
שהגזירה כתובה במילים אחרות, הגזירה היא הרי מציאות. המציאות היא הרי אפילו הגזירה, הקב”ה עשה גזר דין, זה רצון ה’. לא מדברים הרי על רצון ה’ מעצמותו, רצון ה’ מעצמותו הוא למעלה מכל הדברים האלה. מדברים הרי על איזה גזר דין מסוים שהשתלשל שכתוב באותיות כאלה.
עכשיו, לא כתוב כך. אנחנו מדמיינים אדם, אני רוצה להוציא את זה. זה גזר דין, ציווי, אני יודע. אבל גבינה היא הרי רק אותיות ג’ ב’ י’ נ’ ה’. אפשר להביא שק גם, שק, שק, אני יודע. אפשר לומר את זה אחרת.
תלמיד: אפשר לגזור את הדינים.
כן, זה על צניעות, אמת.
תלמיד: הוא לא התכוון שהגזירה תהיה הדינים.
מה?
תלמיד: איך כל הגזירה אפשר ל…
עכשיו, עכשיו.
תלמיד: זה אצל אדם, לא יכול לעבוד.
כי אדם לא עובד תמיד עם צירוף אותיות.
תלמיד: זה לא ברמה הזו.
אולי ברמה מסוימת, זה כן יכול לעבוד. צריך לחשוב על דרך שזה יעבוד אפילו אצל אדם. אבל בכללי, כשאני אומר הרי דבר, אני לא מתכוון לצירוף אותיות. כלומר אני מגושם, אני כבר יותר קונקרטי, אני מתכוון דווקא למילים אחרות. אני כבר מאוד מאוד קונקרטי, מאוד מצומצם, מאוד מצומצם. אני רוצה גבינה, אני לא רוצה שק. אפילו משהו שהוא גימטריא יפה, אני לא רוצה את זה גם כן, כן?
ההבדל בין מלך בשר ודם להקב”ה
אבל הקב”ה, היינו אומרים שהקב”ה הוא גוזר בכלל, כשמדברים על משהו סופי, נאמר שזה מלך, שהמלך הוא בבחינת גבינה, עם זה אי אפשר לדבר, אצלו עומד לפני השבוע, כן?
אנחנו זוכרים, שיפה יותר אומרים את המשמעות, אני בטוח שזה כתוב, לא כתוב משהו כזה, כתוב “דבר מלך שלטון ואשר יאמר לו מה תעשה”, זאת אומרת אל תמר בו, כן כך יותר יפה, אי אפשר לעשות שום תמורה, אי אפשר להחליף את האותיות, כי כשהגוזר הוא כבר אצל מלך, מלך עם משמעות, איזה מלך שיהיה, כתוב שיש לו שליחות מסוימת, הוא יודע וצריך לעשות כך, אותיות תתוכה תמות, איתו אי אפשר לעשות כלום.
“אל תמר בו” – אצל הקב”ה אפשר כן
אצל הקב”ה אפשר כן, “אל תמר בו”, כן, מאוד מעניין, אין לזה פשט פשוט, כזה פירוש חסידי, אל תמר בו – תמורה כן, אפשר להחליף אות אחת באחרת, אפשר לעשות את הצירוף לאחר.
אחרי שזה כבר מלך אי אפשר, כבר יצא, כמו שכתוב “כפי יצא” עושים מלך חדש, כבר אי אפשר לחזור. אבל כשהקב”ה עצמו, אפשר כן, כי כשהקב”ה עושה גזירה, מאוד שונה בין קושיא לגזירה, כן, מצד מסוים זה עובדה, אפשר לומר שזה לא השתלשל בטבע בוודאי, כבר אין מה לעשות, אפשר שם אז אחרת, אבל זה כבר יצא גזר דין.
לפני שיצא גזר דין אפשר עוד לעשות תמורה
אבל לפני שיצא גזר דין, או אם חושבים במילים אחרות, ומצד, הקב”ה הוא תמיד לפני למעלה מאוד מהרצון, מדברים עכשיו על רצון ה’, מדברים עכשיו על המדרגה של המלאך שכבר השתלשל, זה לא התגשם, מה רוצה הקב”ה? הקב”ה רוצה, כן, הקב”ה רוצה כאן משהו.
אי אפשר לומר שזה בוודאי רצון ה’, אבל הקב”ה רוצה באופן מאוד מופשט. יכול אותו דבר שהקב”ה רוצה, יכול להיות במקום תמר בו, יכול להיות תמר, יכול להיות תמר, כן? יכול להיות המתקה. מה הסימן? תמר זה המתקה. כתוב כאן בתמר זה גימטריא.
חלק 4: תמר והמתקת הדינים, אמונה פשוטה ותיקון השכינה
תמר היא המתקה של הדינים
מדברים עכשיו על רצון ה’, מדברים עכשיו על המדרגה של המלאך שכבר התפשטות הגשמיות, הוא רוצה לעשות את זה. מה רוצה הקב”ה? הקב”ה רוצה משהו. אי אפשר לומר שזה עבודת רצון ה’, אבל הקב”ה רוצה באופן מופשט. אותו דבר שהקב”ה רוצה יכול להיות עם שותף של תמר בו, יכול להיות תמר, יכול להיות תמר. יכול להיות המתקה. אתה יודע את זה? תמר היא המתקה. כתוב הרי בתמר זה גימטריא פעמיים א”ה, כלומר כתוב בכוונות של קריאת שמע. אתה זוכר? שש מאות ארבעים זה פעמיים שכ”ח, צדיק. פעמיים שכ”ח. תמר זה שש מאות ארבעים. אני לא אומר לך מקריאת שמע, אני מבין שתמר היא המתקה של שכ”ח דינים. פעמיים שכ”ח דינים זה תמר. זו תורה מהאריז”ל. זה הרי “ויתעל תמר בו”.
אצל המלאך אי אפשר להחליף, אי אפשר לומר אתה רפ”ח, אתה תהפוך לתמר. זה לא הולך כך. אבל תמר, כי הקב”ה יכול לעשות מרפ”ח תמר, מבין? כי זו רמה גבוהה יותר.
מה יש שם אש? זה הרי אחד, זו מדרגה אחרת. אני מדבר על שאר הפח”ן. שאר הפח”ן זה מספר אחר, אבל בקבלה כתוב הרבה פעמים את זה, שתמר זה צדיק כתמר יפרח, התורה אומרת את זה, אני לא זוכר. כלומר ר’ מוטעלע אומר הרבה על הגימטריא של תמר, כלומר אני לא זוכר. כלומר שזה גימטריא שמע ישראל גם. אז אני מבין שזה הפשט של הבעל שם טוב. זה הרי הכל קצת קבלה למעשה.
ההבדל בין אמונה פשוטה להבנה אמיתית
ובעניין, מה השגת יותר מהיהודי שאומר יש לי אמונה? מה זאת אומרת שהשגתי יותר? אמרתי דרשה ארוכה יותר על האמונה. ויש שכל שאוהב לומר את הדרשה הארוכה. אם שמעתם את השיעור שלי ערב שבת? אם היינו רק החכמה על יום לבד, היינו אומרים הכל בקצרה מאוד, הרי אנחנו חיים זמן קצר.
אז מה זאת אמונה? לא, אבל הוא אומר הרי, אמונה שהקב”ה עושה הכל. נו, דרך אגב, אדבר ברצינות יותר, יש יותר, הרבה יותר רציני התירוץ. מי שיש לו סתם אמונה, קודם כל, בדרך כלל מי שיש לו סתם אמונה הוא מגשים. בסדר, לא נורא.
מחלוקת הצאנזער רב ורבי שמעון סופר
רבי שמעון סופר כתב מכתב לצאנזער רב. הצאנזער רב היה מאוד כועס, הוא לא היה כועס, הוא היה מחמיר, שלא ידפיסו עין יעקב באידיש, אני לא זוכר באיזו שפה. רצו לתרגם אגדות חז”ל. הצאנזער רב לא הרשה. הוא אמר למה? כי יש הרבה אגדות שיש בהן הגשמה, או על הקב”ה, או על הצדיקים, האמוראים והתנאים. אי אפשר להרשות שכל אחד יבין את זה. זה צריך להיות כתוב בגמרא, לומדים את זה, יודעים שאלו דברים גבוהים, או שמישהו יודע אפילו מה הדברים הגבוהים האלה, הוא לא הסתכל על זה.
אז רבי שמעון סופר, יש את המכתב, הוא כתב מכתב לצאנזער רב שהוא חולק עליו. הוא אמר שהצאנזער רב אומר שבמקום ללמוד את האגדות ילמדו ספרי חסידות. הרי למדו שטויות במקום. לפחות שילמדו, שהעולם יבוא קצת לאגדות חז”ל. אי, יש הגשמה? אומר הוא, על זה כתוב “גשמי ברכה”. לפחות שיהודי יתלהב בתנאים ואמוראים. אמת, אפשר לומר כך יהיה, מה עדיף.
זה מה שהוא למד, שכאן יש גשמי ברכה. “שמים השבורים מוריד הגשם”, כתוב לפעמים הרוחות, לפעמים הגשם, מה שיהיה.
רבי פנחס מקוריץ על “הקב”ה אינו גוף”
על כל פנים, מה שאני מבין הוא, שכשאני אומר, יהודי פשוט, קודם כל הוא מגשים. שנית, הוא חושב שהוא יכול לדעת את הקב”ה. צריך להיות אמיתי. רבי פנחס מקוריץ אומר שצריך לומר ארבע מאות פעם שהקב”ה אינו גוף. זה קשה, אפילו אומרים את זה לילדים, אני מתייסר הרבה. זה מאוד קשה, אפילו אנשים גדולים לא מבינים, קל וחומר ילדים. אומרים, הקב”ה אינו גוף. מה הוא, אוויר?
אז רבי פנחס מקוריץ, הוא מתייסר, הוא אומר על איך אפשר להסביר לאדם. הוא אומר למשל, שאם אני אומר לך ש… אני לא זוכר את המשל שלו. יש לו איזה משל, שאפשר לומר שמישהו נמצא כאן, זה לא אומר שהוא כאן, זה אומר שהמחשבה שבו, הרוחניות שבו. הוא אומר שהיה מישהו שבא, היה לו חלום, חלום הוא משל טוב, מישהו בא, היה לו חלום, בא הדימוי שלו, הרעיון שלו בא. אז כך כן, אדם קדמון אינו אדם, זה אדם.
על כל פנים, ורוב האנשים חושבים שהם, אני מתכוון באמת, רוב האנשים חושבים שהם משכנעים את הקב”ה. עושים את עצמם מסכנים, “אני ועבדך בנינו”, אולי הוא ירחם. צריך לעשות את זה, אבל צריך לדעת את הכוונה הנכונה של העשייה הזו. צריך לעשות את זה באמת, תפילות, תחנונים, כל הדברים.
המשמעות האמיתית של תפילה
אבל מה הכוונה באמת? אומר הבעל שם טוב דבר פשוט, מה שאתה עושה באמת כשאתה עושה חלומות, זה “אני לאין”, בלשון אחרת, אבל זה דומה. יש שם טעם, למה מה אתה עושה בעצם כשאתה עושה את זה? כי זה שיש דינים זה בגלל שיש לך יותר מדי, אתה יותר מדי אני, או בשכינה יש יותר מדי ישות, יותר מדי, זה השורש של האני, זה הדינים שיש בנוקבא, הגבורות, ובגלל זה הרי כל הבעיות. כשאתה עושה את עצמך קצת יותר קטן, אתה נעשה יותר כלי לאור אין סוף, אתה פוגש את אור אין סוף בעולם, ודרך זה דברים נעשים יותר טובים.
זה אותו דבר, אותה פעולה, אבל יש לה משמעות אחרת לגמרי. וזה יותר קרוב, אי אפשר לומר שזה האמת, כי האמת איך דברים עובדים יודע רק הקב”ה, אבל זה יותר קרוב לאמת, זו הרי הקבלה, זו הרי החסידות, שמסבירה איך זה עובד באמת. תפילה עובדת דרך זה שעומדים, צועקים, רוצים לרחם. כך צריך לעשות, זה מעשה פשוט. אבל המשמעות שלו באמת היא שממלאים את המלכות לבינה.
להתפלל לעצמו זה פגם
וגם, זה דבר אחד. הדבר השני הוא, עוד דבר שהבעל שם טוב עסוק בו מאוד הוא שבאופן טבעי באמת לעצמו, להתפלל לעצמו זה כשלעצמו פגם, זו בעיה גדולה. אדם מתפלל, הרבה פעמים יש אדם שהוא מתפלל, ככל שהוא מתפלל יותר הוא נעשה יותר מיוסר. כי הוא נכנס לצער שלו, הוא נכנס לכאב שלו, לייסורים שלו, והוא יוצא מהתפילה עם פנים יותר מודאגות ממה שנכנס. לא מצאתי את העצה.
מה? אומר הוא, צריך להתפלל שליהודי יהיה טוב. לא, אני מתכוון שאפילו כשמתפללים תפילה זה בדרך כלל על איזה צורך, אפילו חיסרון רחמנא, אפילו על איזה חיסרון, איזה כיס, איזה חיסרון, משהו שחסר. יש כאן בעיה, בעיה אמיתית. והדבר הזה, אני לא יודע, מדברים כל כך הרבה על זה, ממקדים על השכינה, לשמה, זו איזו מדרגה גדולה, זה שטויות, זו בכלל לא מדרגה גדולה, זה דבר פשוט. אתה צריך להאמין.
מעשה מבת הספר שמואל
ראיתי היום מעשה, אספר לכם בסוד, ראיתי היום מעשה, סיפורי ר’ מוטל, אני קורא כל שבוע, כאן אצלכם מוציאים את סיפורי ר’ מוטל זילבר שהוא מספר. אז הוא מספר מעשה שבתו של הגורליצער רב התחתנה עם הספר שמואל. בחתונה אמר הספר שמואל לאשתו, לכלה שלו, הוא איחל, “שיהיו לנו ילדים כמו הסבא שלך”. והיא הייתה נכדת צאנז, סבא הצאנזער רב. אמרה היא, “כמו הסבא אי אפשר להיות”. מאז לא היו להם ילדים. כך הולך הסיפור.
אז, התבוננתי, התבוננתי, נפלה לי שאלה, מה הפשט בסיפור הזה? פשוט, הם היו אנשים מבוגרים, אני כבר יודע, הייתה סיבה בדרך הטבע שלא היו להם ילדים, אני כבר יודע, לא צריך כל כך פירוש לסיפור החסידי. אבל חשבתי, מה הפשט? כלומר, היא הייתה צודקת, היא הסתכלה עליו שהוא גרער, הוא בא משם מקוצק, והוא לא יודע מה הצאנזער רב, הוא חושב שאפשר להיות כמו הצאנזער רב, זה לא הולך ככה. כך ההקדמה של הסיפור לפי מה שר’ מוטל מספר.
אבל למעשה, מה קורה כאן? חשבתי כך, שכדי שיהיו ילדים… חשבתי כך: כדי שיהיו ילדים, אולי צריך להאמין שיש בסמוך משהו טוב, שיכול לצאת מהילד משהו נשמה נפלאה, איזה צדיק. אם הולכים מהרגע הראשון, “כמו הסבא כבר לא יהיה”, מזה אי אפשר להוליד ילדים.
הנושא של גאווה והרמב”ם על פריה ורביה
זה הרי הנושא של גאווה. אי אפשר אפילו להתפלל כך, “אה, אני יכול להתפלל כמו הרבי, כמו הבעל שם טוב אני לא יכול”. אולי… אז אל תתפלל? אתה רוצה להוליד משהו, אתה צריך לקוות שמהילד הזה יהיה משיח. כבר אמרת, שאמרתי את התורה הזו בשיעור. כתוב “משזיווג שיעור לא תילד”. בדיוק. וזו הכוונה.
הרמב”ם אומר שהכוונה של כל יהודי בפריה ורביה, מה הכוונה הנכונה? לא כמו תאוות ותענוגים של המון עם. הכוונה היא, שמא אולי הבן יהיה גדול בישראל. ואמרתי שכתוב אצל משה רבינו. למה אמר פרעה “כל הבן הילוד”? למה? כי הוא ידע שעומד לצאת מושיען של ישראל. אז הפשט הוא שכל יהודי שמתחתן הוא ספק מושיען של ישראל. כל ילד… זה התינוק שלך. כל ילד… זו הכוונה. ולא יכול הוא לא… אם מתחילים מיד שאם אתה תהיה סבא אי אפשר להתחתן, אי אפשר שיהיו ילדים. זה הסוד של אותו סיפור.
אותו דבר בתפילה
על כל פנים, אותו דבר הוא… לא ממש אותו דבר, אבל דומה לזה הוא שאי אפשר להתפלל… אם מתפללים כל כך טוב… אם אומרים… רציתי לומר, אם אומרים את השמועה הראשונה, נכנסים לפני ראש השנה, כתוב בזוהר שאסור להתפלל לעצמו. אם זו מדרגה גדולה, אני משתכנע שזו מדרגה גדולה. אמרתי כך, זה לא סתם לא קרה, זו לא מדרגה גדולה, דברים פשוטים. אמת, לאדם יש את הדאגות שלו, אבל להתפלל על הדאגות שלך זה לא כיף. זה לא כיף להתפלל על הבעיות שלך עצמך. את הבעיות שלי אני יודע כל היום.
רגע אחד, אני מאוד כועס על אלה שעושים מפורים יום תפילה, שצריך לומר תהלים כי זה יום תפילה. כל השנה יש לי צרות, מותר לי יום אחד לרקוד בלי להיות סגולה לישועה? מותר לי? מותר לי לשכוח מזה קצת? עד דלא ידע, מצווים… אפשר להסביר, יש סגולות ידועות מהחתם סופר שהכל לטובה, מה שיהיה. תעזבו את החופה.
אבל הבעל שם טוב אומר דבר הרבה יותר עמוק. הבעל שם טוב אומר שאם אתה מתפלל לעצמך, אתה חלק מהבעיה, אתה לא חלק מהפתרון. אתה מתבשל שם בחסרונות.
למה יש מצוה של תפילה?
עכשיו תחשוב רגע, למה יש בכלל מצוה של תפילה? המצוה של תפילה, כי אנשים הם בעלי בחירה, הקב”ה לא יכול היה לתת להם… הוא לא יכול היה לתת לבעלי בחירה בלי תפילה? למה יש מצוה של תפילה? כי זה תיקון השכינה. אפשר לומר כי הקב”ה רוצה כך, נאמר בבחינת אמונה פשוטה, ונגיע לאמונה פשוטה. הקב”ה רוצה שיתפללו. בס”ד.
אנחנו לא מתפללים כי אנחנו צריכים בעיה. זה שיש לנו בעיה, זה הקב”ה, הוא יכול לנהל את זה לבד. הוא לא צריך שנתפלל. הוא יודע את זה מלכתחילה. הוא כבר ידע לפני בריאת העולם, לפני שנולדתי, הוא ידע את כל העבירות שאני הולך לעשות. אוקיי, זה ידיעה ובחירה, תשאל קושיא. והוא גם ידע את כל הצרות שאני הולך לעבור, והוא כבר ידע מה צריך לעשות כדי לתקן. לא על זה מתפללים. אנחנו מתפללים למה? כי הקב”ה רצה כך.
למה יש מצוה של תפילה? כי זה תיקון השכינה. אתה יכול לומר כי הקב”ה רוצה כך. אפילו אני רוצה לומר שהבחינה שלי היא אמונה פשוטה, ואני מגיע לאמונה פשוטה – הקב”ה רוצה שיתפללו.
פשוט, לא מתפללים כי אנחנו צריכים בעיה. זה שיש לנו בעיה, את זה הקב”ה צריך לדעת לתקן לבד, הוא לא צריך שנתפלל. הוא יודע כבר מלכתחילה, הוא כבר ידע לפני בריאת העולם. לפני שנולדתי הוא ידע את כל העבירות שאני הולך לעשות – אוקיי, זה ידיעה ובחירה, תשאל קושיא – והוא גם ידע את כל הצרות שאני הולך לעבור, והוא כבר ידע מה אני צריך ואיך זה צריך להיתקן.
לא על זה מתפללים. מתפללים למה? כי הקב”ה רצה כך, מאיזה טעם שיהיה לפי חכמתו הנעלמה שאני לא מבין. הקב”ה רצה שדווקא על ידי תפילה יקרו דברים.
תפילה לתיקון השכינה
אז למה אני מתפלל לעצמי? לא, תתפלל לתיקון השכינה. אתה יכול לומר על פי קבלה, כי לשכינה יש ניצוצות, וההלכה היא ניצוצות, זה הייחוד, זה מה שהקב”ה אוהב, זה התענוג למעלה כביכול – בשביל זה מתפללים.
אומר הבעל שם טוב: התנועה עצמה היא כבר תיקון גדול. עכשיו יצאת מעצמך, עכשיו המתקת דין גדול, שחיברת אני לאין, הבאת את השכינה.
מה זו השכינה? השכינה הייתה בך לפני כן – את היית בת, כן? רק לא הייתה בגדלות, לא הייתה במודעות, הייתה נעבעך. האדם חשב שאת הבעיה. את תפסת: את, אני הבעיה? הבעיות שלי שילכו לעזאזל, מי אכפת לו? אני הרי רק אדם אחד, בכל מקרה, אתה יודע כמה אנשים יש? אני לא כל כך חשוב.
הישות של “יש לי בעיה”
אדם יכול לחשוב: המצוה של תפילה, אני חושב, אני מתכוון באמת, המצוה של תפילה, צריך לעשות מצוה. לאדם יש צרה, לאדם יש כל היום צרות, יש לי בעיה. הוא עומד לקחת תהלים: תסתכל עליי, יש לי בעיה. מי אומר שמגיע לי? אני צדיק כזה שלא מגיע לי שיהיו לי בעיות? יש לי בעיה, תעשה לי משהו. זו ישות, כן, עצבות. כך חושבים אנשים, והם בעצבות.
בא הבעל שם טוב והוא אומר לך: כן, ודאי, אתה צודק, אף אחד לא הולך למות מהבעיות שלך. אבל אתה צריך לזכור – לשכינה יש גם בעיה. השכינה היא דבר גדול, השכינה התלבשה. כל הסיבה למה הייתה הבעיה – אבל השכינה התלבשה בבעיה הזו כי היא רוצה שאתה תמלא את זה. אין לך רחמנות על השכינה? אתה לא רוצה לעשות משהו בשבילה?
דרך החיות של העולם – השכינה היא לא משהו רחוק, שכינה זה מה שמחיה את כל העולמות. תעשה טובה לשכינה ותתפלל. והתפילה היא… התנועה הראשונה של התפילה היא האמונה, שהלוית את השכינה. אמרת שהבעיה היא בשכינה. עכשיו תלווה את השכינה לבינה. אוקיי, מה זה אומר? אני לא יודע. תעשה צירופי אותיות חדשים. עוד דבר כזה צריך לחשוב לכוון לשכינה.
מה היה יותר מסביר?
מה היה יותר מסביר לעולם שלנו? שיהודי אמר מי שברך, והתפלל לזרע של קיימא, ובשורות טובות לזיווגים? או שהיה יותר מסביר לאנשים שכשטוב ליהודי זה תענוג לקב”ה? מה הוריד יותר גאולה למטה לפשט? איזה משני אלה?
כן! אי, צריך את הפשט הנסתר, כי אחרת הרי הקב”ה יכול להיות טוב גם ככה. לא צריך… אם היה קב”ה גשמי שהוא במצב רוח רע, וצריך לשכנע אותו עכשיו להיות טוב, נו טוב. אבל הקב”ה לא במצב רוח רע. כן! או שזה רק משל אם אומרים דבר כזה.
אז מה… למה יש תפילה? תפילה יש כי השכינה צריכה תיקונים.
ההנאה שלך לא כל כך חשובה
כשאתה מדבר על ההנאה שלי, אפילו זה בשביל הקב”ה, זה עדיין ההנאה שלי. לא, אני אומר שזה אמת כך. כי ההנאה שלך לא כל כך חשובה. לא ההנאה שלך, לא הצרות שלך, זה בכלל לא כל כך חשוב. אתה אדם אחד, יש מיליארדי אנשים בעולם, אוקיי? תגיד אתה מה לא כל כך חשוב. הצרכים של השכינה חשובים, זה לא אתה. אבל ההנאה שלך…
אני יכול לומר לך עוד דרך. כן, הייתי רגיל לחשוב כך: מתפללים כל יום לא פעם אחת. בלילה לא מתפללים, אבל מה בא? אני לא יודע, ראש השנה, משהו זה זמן. וכבר סיימנו עכשיו מוסף, הולכים כבר להתפלל מנחה, או משהו, אני לא יודע מה הסדר. מה עכשיו? אם כל הצרכים שיש לי, אפילו הצרכים הרוחניים, כבר יצאו ידי חובה במוסף, לא חסר לי כלום. עכשיו, למה צריך מנחה שוב?
אמת, אולי הלכתית יש קושיא, אני לא יודע. אבל התירוץ הוא שיש עוד ייחוד, ולמעלה יש ייחוד אחר הצהריים, ייחוד אחר מבבוקר. לזה כבר אין קשר אליך. זה כבר מלך, אני כבר צריך אותו.
יש מדרגה שנייה. עוד מלכות, אחרי מלכות יש עוד רמה אחת, השכינה.
המתקת הדינים דרך יציאה מעצמך
ענייניס, זה פשוט פשט בהמתקת הדינים. אני מתכוון שהיציאה מעצמך, זו המתקת הדינים. על זה אומר הבעל שם טוב – זה מאוד טוב, התחלתי עם הקטע הזה – מה עושה יהודי כשיש לו צרה? העצה היא שילך מהפרי, וילמד רק מלך. מה זה קשור לצרה שלי? דווקא זה לא קשור, בגלל זה זה עוזר.
אה, אחר כך צריך להתחבר לצרה? זה כבר נושא צדדי שלם. אבל ההמתקה היא מאוד טובה. אחר כך יש עוד עניין שלם שהמתקת הדינים היא שמוצאים את הטוב שבתוך הדינים.
למה תפילה בדיבור?
אחר כך יש לו את העניין שמצאתי בבוקר, שהוא אומר שחלק מאותה קושיא היא למה צריך תפילה בדיבור, כן? למה יש מעשה? למה אי אפשר לעשות במחשבה? או אפילו באמונה? אתה שואל קושיא: אני כבר מאמין. זו הייתה אותה קושיא – הקב”ה כבר עושה הכל, ואני כבר מאמין שהקב”ה כבר עושה הכל. אם אני לא מאמין, גם לא משנה, אפילו כשאני לא מאמין הקב”ה עדיין עושה הכל. אז, אז למה אני צריך להתפלל? זו קושיא דומה, כן? או אפשר לומר למה לא מספיק להתפלל במחשבה?
תולדות: מחשבה ודיבור
והוא אומר בתולדות, שאמת, בלי הכנה מסוימת, אמצא היכן שזה, בלי הכנה מסוימת, מספיק להתפלל במחשבה. אכן היה זמן כזה, אראה היכן הקטע הזה.
יש לפעמים דברים שאפשר לצאת ידי חובה במחשבה. אני לא מוצא… אני לא מוצא היכן זה. אה, אתה אומר אבל לצאת מעצמך צריך להיות יותר, אבל צריך להתפלל בדיבור. מאוד טוב.
אז הוא אומר כך: המתפלל, מי שמתפלל כדי שתהיה לו דביקות, אחד צריך הורדת השפע – אם אתה רוצה רק עלייה אז צריך, אפשר אכן לעשות במחשבה. בלי הכנה מסוימת. כך אומר התולדות בפרשת ואתחנן.
אבל אם מישהו צריך שפע, כלומר, הוא אומר: אוקיי, מאוד טוב, יצאתי עכשיו מעצמי, נכנסתי עכשיו לעולם המלכות, עולם הבינה, אני יודע איך. שם הכל בסדר, שם לומדים קצת, ריח הספרים הכל טוב. אחר כך, אבל אחר כך הרי אני עומד, ההמתקה נגמרת כל לילה, כן? מאוחר יותר מתחיל כל סדר היום. אז מה הוא אומר אז? צריך לעשות הורדת השפע. זו התפקיד של התפילה בדיבור.
דיבור עושה כלי להורדת השפע
הוא אומר: לעשות כלי להורדת השפע. הוא אומר, זה “והיה אלקים”, “אתה החלות”, אדנ-י, זו הכלה, עושים את זה כך. אלקים, כן, נקבה, נקודת אלקים היא בינה, כתוב השם אלקים, כן, כתוב שם אדנ-י אלקים. אז ה… שצריך… הדיבור, זה מביא את השפע כבר למילים, ל… זה נעשה יותר מגושם, זה נעשה מה שצריך. זו התפילה בדיבור. זה כבר יותר על הורדת השפע.
מה הנקודה בזה? וצריך לומר את הדיבור גם. זה לעשות כסף. זה הרי גם מעשה, או… אני חושב שלא. זה עוזר לאדם לצאת יותר מעצמו, כי הוא אומר, הוא עושה יותר.
לא, אני חושב שהתפילה… הדיבור הוא לא יציאה מעצמך. הדיבור הוא להחזיר עצמי חדש. להחזיר. זו הרמה הבאה. זה גם לא בשביל עצמך. זה גם לא בשביל עצמך. זה לסדר מה? זה גם בשביל עצמך כבר? זה בשביל עצמך במובן שזה מכוון כלפי הורדת השפע, כן. אבל זה לא בשביל עצמך, כי כל העניין הוא לא בשביל עצמך. אם זה היה בשביל עצמך, זה לא היה עובד כל כך טוב. זה גם היה עובד, אבל לא כל כך טוב.
“לעולם יאמין”
אבל כאן אני יכול לזכור לך את הווארט שלך שאתה אומר תמיד. מה הווארט? זה הרי “לעולם יאמין”. לא, זה הרי “לעולם יאמין”. כן, מה? שחשוב מאוד ה… האמת וה… הוא לא מאמין. לא, זה הרי “לעולם יאמין”. כן. אבל זה ש”לעולם יאמין”, הוא לא מאמין, הוא מאמין בכלל? למה הוא צריך להתפלל?
אמת, אבל שלעולם לא ישכנע את עצמו שהוא לא מאמין. לא מאמין פירושו הרי… הכוונה לומר שעדיין אין לו אמונה רצינית. קודם עדיין לא מאמינים.
דגש הבעל שם טוב: העלאת מ”ן
כן. הדיבור, צריך קודם… יוצא מהסדר, הבעל שם טוב עוסק הרבה יותר תמיד בצד מלמטה למעלה. הוא מדבר על הורדת השפע, אבל זה לא הפוקוס שלו. הדגש שלו הוא תמיד על העלאת מ”ן, על ההעלאה.
וצדיקים אחרים, כמו הרבי ר’ ברוך’ל, יותר בהורדת השפע, והוא רצה אנשים, זה עניין אחר. אני לא יודע כל כך טוב, אבל הוא רוצה כל הזמן לצאת. הוא צריך קודם לצאת כדי לוכל למצוא אולי דרכים אחרות איך להיות עובד ה’ בעולם. צריך קודם לצאת מהכלים שיש לך, מצירופי האותיות שרוצים צירופים, כדי לוכל לעשות צירופים חדשים.
העשיית צירופים חדשים היא לא דבר שהוא מסביר כך, אולי כן, אבל הוא יותר עוסק בלהשתחרר מהצירופים הנוכחיים. אולי הצירופים החדשים באים כבר מעצמם, זה הרי הקב”ה, זה הרי מלמעלה למטה. אולי הקב”ה כבר עושה את זה.
“ה’ שפתי תפתח”
אם מישהו אומר “ה’ שפתי תפתח”, מה זה? העבודה, עבודת הדינים, היא לפי ערך למה שהקב”ה ממשיך בכליו את התהילה, השפע החדש. אז יוצאות מילים. כאילו ההכנה לתפילה או ההתעוררות היא המחשבה, ואחר כך התפילה עצמה היא הדיבורים, ואז יוצא ה… כבר יודעים מה לומר, התפילה כבר טובה, מנהלים את כל הדברים.
—
אוקיי, אתקשר אליך בשבת.
שבת?
מזל טוב לר’ יצחק יוסף, כבר נולדה בת.
מה?
מגיע מזל טוב לר’ יצחק יוסף.
כן כן, מזל טוב, דיברנו.
כבר אפילו דיברו על התינוקת שהיא יכולה להיות משיח.
בת?
בת.
היא כבר לא צריכה אישה?