מקומות שהרמב”ם הביא ב’ שיטות ולא הכריע

דבר ידוע שהרמב”ם ביקש לכתוב ספרו מבלי מחלוקת אלא הלכה מוכרעת וברורה, כמו שכתב בהקדמת משנה תורה:

ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בר׳ מימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין בענין האסור והמותר והטמא והטהור, עם שאר דיני תורה כולן, בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל, בלא קושיא ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים, קרובים, נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו:

וכן כתב בהקדמה לספר המצוות, בדברו על תוכנית הספר:

ושאעשה בו דבר שהוא מנהגי לעשותו, לעזוב זכרון המחלוקת והמאמרים הנדחים, ושלא אביא בו כי אם הלכה פסוקה, ושיהיה החבור ההוא כולל כל דיני תורת משה מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך.

השאלה

בשולחן ערוך יש שעשו כללים כאיזה שיטה דעת המחבר לפסוק כשמביא ב’ שיטות, ואולי אם יש כזה כלל גם ברמב”ם הרי יש כאן גם הכרעה.

אמנם הפשט הפשוט בשו”ע ורמ”א נראה שהשו”ע והרמ”א לא רואים עצמם חייבים להכריע בכל הלכה הם כותבים למורי הוראה שיראו את עיקרי השיטות ויפסקו כפי הענין, אבל אי אפשר לומר ככה לרמבם לכאורה כי הוא כן רוצה להכריע בכל דבר.

סיבות אפשריות להבאת ב’ שיטות גם אחר ההכרעה

אבל נצטרך להבין למה הביא ב’ השיטות באופנים הללו.

ייתכן שלפעמים לא ראה הרמב”ם את ההכרעה ברורה בגמרא ולא היה יכול להכריע

נעשה רשימה של המקומות ונראה.

דוגמאות – שיטות ותקנות גאונים ומחלוקתם איתם

דוגמאות – הלכה מובאת בסתם ושוב ‘יש אומרים’ אחרת

גירושין א טז

חתמו בו שנים, ועבר ונתנו לה בינו לבינה, או שנמצאו עדי מסירה פסולין, הרי זה כשר, הואיל ועדים שבו כשרים, והרי הגט יוצא מתחת ידה.

ויש מן הגאונים שהורה שהוא פסול.

הלכות מלוה ולוה כ, ד

באו כולן ביחד לגבות, וכן בעלי חובות שכל אחד מהן קודם לזמן חבירו שבאו לגבות מן המטלטלין שהרי אין בהן דין קדימה, או שבאו לגבות מקרקע שקנה הלוה לאחר שלוה מן האחרון שבהן ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד מהן את חובו מחלקין ביניהן, כיצד ג חולקין אם כשיתחלק הממון הנמצא על מנינם יגיע לפחות שבהן כשיעור חובו או פחות חולקים לפי מנינם בשוה, ואם יגיע לפחות שבהם יותר על חובו חולקים מכל הממון ביניהם כדי שיגיע לפחות שבהם כשיעור חובו וחוזרין הנשארים מבעלי חובות וחולקין היתר ביניהן כדרך הזאת, כיצד היו ג’ חובות של זה מנה ושל זה מאתים ד ושל זה ג’ מאות אם היה כל הנמצא ג’ מאות נוטלין מאה מאה, וכן אם נמצא שם פחות מג’ מאות חולקין בשוה, נמצא שם יתר על ג’ מאות חולקין ג’ מאות בשוה ויסתלק בעל המאה ושאר הממון חולקין אותו השנים על אותה הדרך, כיצד נמצאו שם ה’ מאות או פחות חולקין ג’ מאות בשוה ויסתלק האחד וחוזרין וחולקין המאתים או הפחות בשוה ויסתלק השני, נמצא שם שש מאות חולקין שלש מאות בשוה ויסתלק בעל המנה וחוזרין וחולקין המאתים בין השנים בשוה ויסתלק בעל המאתים, ונותנין המאה הנשארים לבעל השלש מאות ונמצא בידו שלש מאות בלבד, ועל דרך זו חולקין אפילו הן מאה כשיבאו לגבות כאחת, ה

ויש מן הגאונים שהורו שחולקין לפי ממונם.

חלוקה זו שכתב רבינו נתבאר בביאור פרק מי שהיה נשוי בהלכות וכן הדין בכל חובות כנזכר פ”כ מהלכות מלוה ולוה ושם כתב רבינו ויש מן הגאונים שהורה שיחלקו לפי ממונם ולא הכריע שם כלום ובכאן נתבאר שדעתו כדעת ההלכות שהרי לא כתב כאן דעת אחרת.

ייתכן שיש כאן ‘בנין אב’ לכל המקומות שהביא הלכה אחת בסתם ושוב ‘ויש מן הגאונים’, שכוונתו לפסוק כדעה ראשונה, אלא שהביא גם את הדעה האחרת לאחת הסיבות המנויות למעלה.

הלכות בלי הכרעה

דוגמאות – מקומות שהביא מנהגים חולקים

דוגמאות – הבאת ב’ נוסחאות בלי הכרעה