קבלה
רבינו בחיי פרשת כי תצא
ואם תשכיל בענין הגט הנקרא ספר תמצא כי חייבה חכמת התורה לגרש האיש את אשתו בספר, לפי שהקב”ה ברא עולמו בכ”ב אותיות מעלה ומטה וזווג האותיות ושקלן והמירן וצרפן וצר בהן את כל העולם ואת כל היצור ואת כל הדבור, ואין שקול אלא על ידי זווג, ועל ידי שקול האותיות שקל הקב”ה את הנבראים כלם, זה ראוי להיותו בן זוגו של זה, וכיצד יהיו הנמצאין כלן זה לעומת זה בין בעליונים בין בתחתונים בין בנפשות בין בגופות, וכמו שדרשו רז”ל בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים. וכיון שהיה חבור הנבראים וזווגן ע”י אותיות, לכך צותה תורה שיהיה הפרידה באותיות להודיע ולפרסם שעקר הזווג והחבור מימי קדם בבריאת העולם באותיות היה.
(הנה בזה תבין סוד הטעם הנמסר בשם הגר”א, וכ”כ בספר החיים לאחי מהר”ל (הערת ר”א ברייער) שנקרא גט לפי שאין אותיות אלה נמצאים ביחוד בשום מילה בלשון הקודש, וכבר כתב יסוד זה במחברת מנחם באות ג’ עיי”ש ועל כן ציינתי לי:, וידוע הקושיא שיש עוד. הלום ראיתי שדבר זה לקוח ממחברת מנחם בן סרוק שבהקדמתו עשה רשימה של אותיות שאינם מצטרפות אף פעם לכדי שורש, וראשון ברשימתו הוא הצירוף גט. שזה באמת מעניין שכל הצירופים של א עם כולם וב’ עם כולם הם חלקי שורשים בלה”ק וכן ג עד ח והראשון בסדר האלפבית שאינו מצטרף הוא האות גט. אכן הרשימה שלו ארוכה עוד הרבה. והוא כי שורש הגט הוא יכולת הפירוד ושורשו צריך להיות מצירופי האותיות ברל”א שערים. ובספר מירב הנדפס זה עתה לר”ר יונתן ראיתי שטוען שלשוה”ק היא שפה מאד מצומצמת ומתאים שכל צירוף אפשרי של ג’ אותיות יהיה שורש, וזה שאנחנו לא מכירים את המשמעות של רוב הצירופים האלה זה הוכחה על שכחת לשון הקודש מפינו ויש לו שם תיאוריה למה זה קרה. מכל מקום זו הנחה מעניינת שהיה ראוי שיהיו כל הצירופים בעלי משמעות וצ”ע. נדמה לי שלמדתי בבלשנות שיש סיבות טכניות שלא כל הצירופים מצטרפים לנו בפה)
ספר הפליאה
שושן סודות
מצודת דוד לרדב”ז
ילקוט הראובני ערך גט
חסידות
ספר תולדות יעקב יוסף – פרשת תזריע – אות ג
ואגב הנ”ל נ”ל להזכיר ענין נאה, מה ששמעתי ששאלו את הרב הגדול מו’ משה מקוטב כשהיה עוסק לסדר גט אחד, ושאלו הא דאמרינן בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) לעשות יחוד בכל דבר, כמ”ש וידע אדם את חוה (בראשית ד, כה). א”כ מה יחוד עושין במצוה זו שהוא גרושין פירוד בין הזווג. ותירוץ ע”ד הנ”ל מבטלין ת”ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, והקשה מה ענין הוצאת המת להכנסת כלה שהזכיר ב’ דברים אלו ביחד. וביאר, כי קודם שיעשה יחוד צריך להפריד הקליפות כנודע, וז”ש תחלה צריך הוצאת המת שהוא להפריד הקליפות, ואחר כך יעשה היחוד שהוא הכנסת כלה. וגרושין הוא לגרש ולהפריד הקליפות, כדי שיהיה היחוד שישא כל אחד זווגו הראוי לו, ואמר שזה הכוונה שאומרין לשמ”ו ולשמ”ה, לשם גירושין הקליפות, ואחר כך יהיה יחוד הגון ודפח”ח:
ספר ליקוטי מוהר”ן – מהדורא בתרא סימן לב
וְדַע, שֶׁבְּחִינַת “רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'” נַעֲשֶֹה רוּחַ קִנְאָה, שֶׁהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא; בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִאוּף, הוּא נַעֲשֶֹה רוּחַ קִנְאָה וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ. וּפְעָמִים “מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְכוּ’ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה”, (בְּמִדְבַּר ה) כִּי לְגֹדֶל עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד, כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עֹצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ קִנְאָה, וְנַעֲשֶֹה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט “סֵפֶר כְּרִיתוּת” (דְּבָרִים כ”ד), כִּי נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ”ל. אוֹ שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ מַיִם מְאָרְרִים, וַאֲזַי נִבְדֶּקֶת אִם נִטְמְאָה וְכוּ’ וְאִם לָאו, אֲזַי אַדְּרַבָּא:
ספר חיי מוהר”ן – אות תקצה
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפֹה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים, וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים. וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר:
וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קֹדֶשׁ בְּרָאד, אָז בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים. כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּא אֶת זֹאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר, וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ. וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשֹוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה. וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים. וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשֹּוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶֹה גֵּט בֵּינֵיהֶם. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶֹה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ:
ליקוטי הלכות פו”ר א.
פו”ר ה
גיטין א – ב – ג
הלואה א
הלכות גבית חוב מאפותקי א
שארית ישראל ווילעדניק
שער התקשרות ליקוטים עמ’ עט
וכן יש לומר על דרך הרמז גט הוא בחינת פירוד מהיחוד ויש יחודים שפלים שהמה גם כן בבחינת גט כל מאן דמחבר אתוין באתר דלא אצטריך כאילו אפרוד לון סקו”ז מי’ צט א היינו הבא לתקן הפגמים הן מה שפגם בפירודא והן מה שפגם ביחוד לא טובים ועל הכל התיקון הוא שיאמר בפני נכתב כנ”ל וד”ל
שער שובבים עמ’ קנט – קס
וזהו מאמר רבותינו ז ל כימין ב א המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם פירוש שנרשם על פניו כנ”ל כי גט הוא בחינת פירוד מהיחוד ויש יחודים שפלים שהמה גם כן בחינת גט כל מאן דמחבר אתוון באתר דלא אצטריך כאילו אפריד לון סקו”ז מי’ צט א היינו הבא לתקן את פגמו בחינת גט הן מה שפגם בפרודא בלשון הרע והן מה שפגם ביחודים שפלים כנ”ל פגם ברית המעור כנ”ל ועל כן עצה היעוצה לזה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם היינו שישפיל את עצמו ממדריגתו אשר העולם מוטעים בו אוי לו למי שהעולם מוטעים בו וירגיש בנפשו גודל פגמו עד שחקוק על עצמותיו וחקוק על פניו והכרת פניהם ענתה בם ישעיה ג ט כמאמר רבותינו ז”ל שניעימפ”י מחצריך שיאמר רוצח אני מי שנגלה לערי מקלט וידוע בזוה”ק אנגנמאן דקטיל בנוי וד”ל וזהו בפני נכתב ובפני נחתם נכתב הוא קולמוס שהלשון הוא קולמוס הלב חונות הלנטת שער הנתינה פ”ה מורה על פגם ברית הלשון בלשון הרע ובפני נחתם הוא פגם ברית המעור חותם הברית ואזי כשירגיש פגמו ויטעם טעם מיתה מחמת מרירות ואזי אין לו תשובה שהאי”ן יהיה לו תשובה וכן איש ישראל המהרהר בגט על אשתו הרי הוא פוגם ביחודא קדישא הגם שלפעמים יש אופנים שמצוה לגרשה על פי דת תורתינו הקדושה ראה גיטין צ א או על פי ציווי צדיקים אז הפירוד הוא מקור היחוד אבל בלא אופן זה איך יכול להיות לו בנים שהוא מפריד היחוד וכמאמר רבותינו ז”ל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם שבכל דבר ודבר יש בו יחוד אפילו בגט יש גם כן יחוד באתרא דאצטריך ונעשה מן כרת ספר כריתות נעשה כתר וד”ל וזהו טיב גיטין וכד היינו היחוד האמיתי שבהם אבל בלא זה אפילו בבחינת יחוד מאן דמחבר אתוון באתר דלא אצטריך כד כנ”ל הרי היחוד הוא מקור הפירוד
ועי’ גם דרושים נוספים על מאמר המביא גט ממדינת הים, באותם הדרכים, בספר זה, לפי המפתח.