סיכום השיעור 📋
סיכום סדר התפילה — נוסח שמונה עשרה (חלק ג׳)
כללי מבוא לנוסח שמונה עשרה
מבנה שמונה עשרה בכלל
הרמב״ם כותב “נוסח ברכות התפילה וסדרן” — לא רק הנוסח חשוב, אלא גם הסדר. אי אפשר לשנות את סדר הברכות.
פשט: המבנה המוכר בן שלושה חלקים: 3 ברכות ראשונות — שבח; 12-13 ברכות אמצעיות — בקשות; ברכות אחרונות — הודאה.
חידושים:
1. הברכות האחרונות אינן רק “הודאה”: רצה היא בקשה על קבלת העבודה, מודים היא הודאה, ושלום היא לכאורה בקשה. מדוע קוראים לכל החלק הזה “הודאה” צריך עיון.
2. מבנה כל ברכה משקף את מבנה כל שמונה עשרה: כל ברכה (בפרט האמצעיות) יש לה גם שלושה חלקים: (א) פתיחה — מעט שבח (למשל “אתה חונן לאדם דעת”); (ב) תוכן/בקשה — הבקשה העיקרית; (ג) סיום — לעתים עם “כי” שמחבר לחתימה. כלומר: המבנה המקרו של שבח-בקשה-הודאה חוזר במיניאטורה בכל ברכה בפני עצמה.
3. דין סדר הברכות: הרמב״ם ממספר את הברכות בא׳, ב׳ וכו׳ (ללא שמות), וגם מאוחר יותר בהוספות אומר “בברכה ראשונה, בברכה שניה” — הוא הולך רק עם מספרים. הגמרא מביאה טעמים לסדר (למשל רפואה בשמינית כי מילה היא ביום השמיני).
—
ברכה א׳: אבות (מגן אברהם)
נוסח הרמב״ם: “ברוך אתה ה׳ אלקינו ואלקי אבותינו, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, הא-ל הגדול הגבור והנורא, א-ל עליון, גומל חסדים טובים וקונה הכל, וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם, מלך רחמן מושיע ומגן. ברוך אתה ה׳ מגן אברהם.”
פשט: הברכה הראשונה מזכירה את הקב״ה כאלוקי אבותינו, תוארו, וזכות אבות.
חידושים:
1. חילוק נוסח: הרמב״ם אומר “מלך רחמן” — אנו רגילים לומר “מלך עוזר ומושיע ומגן”, אבל אצל הרמב״ם כתוב “מלך רחמן מושיע ומגן”.
2. “אלקינו ואלקי אבותינו” — זה הכלל של כל הברכה: הוא אלוקינו ואלוקי אבותינו.
3. “הא-ל הגדול הגבור והנורא א-ל עליון” — תארי הקב״ה עצמו.
4. “גומל חסדים טובים וקונה הכל” — מדבר על מה שהוא עושה לבני אדם.
5. “וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם” — מזכיר ברית אבות, הקב״ה זוכר חסדי אבות ובזכותם מביא גאולה.
6. “מגן אברהם” — מבוסס על “אנכי מגן לך”. אף ש״מגן אברהם” מכוון לכל האבות, אבל “בכור חותמין” — כשמזכירים את אברהם מתכוונים לכל האבות, הוא אבי הכל.
7. עיקר ברכת אבות: הברכה היא בעיקר על זכות אבות — מתחילים ב״אלקינו ואלקי אבותינו”, אומרים שבח, וחוזרים לאבות: “זוכר חסדי אבות”, “מגן אברהם”.
—
ברכה ב׳: גבורות (מחיה המתים)
נוסח הרמב״ם: “אתה גבור לעולם ה׳, מחיה מתים אתה רב להושיע, משיב הרוח ומוריד הגשם, מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים, רופא חולים, סומך נופלים, ומתיר אסורים, ומקיים אמונתו לישני עפר… מלך ממית ומחיה… ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך אתה ה׳ מחיה המתים.”
פשט: הברכה השנייה מזכירה גבורות ה׳ — בפרט תחיית המתים, גשמים ופרנסה.
חידושים:
1. מדוע נקראת “גבורות” ולא “תחיית המתים”? “הגבור” כבר נזכר בברכת אבות. הברכה מדברת על הנהגת הטבע — איך הקב״ה מנהל את העולם (עונות, גשם, חיים ומוות). תחיית המתים היא החידוש/גבורה הגדולה ביותר, לכן מסיימים בה וניתן לקרוא לה העיקר, אבל “גבורות” הוא השם הרחב יותר לכל הברכה.
2. קשר בין גשם ותחיית המתים: “משיב הרוח ומוריד הגשם” עומד יחד עם מחיה מתים — גשם הוא כמו מחיה מתים את העולם כסדר עם גשמים חדשים. טל נקרא “טל תחיית המתים”.
3. נוסח הרמב״ם — חורף תחילה: הרמב״ם כותב גם כאן (גבורות) וגם בברכת השנים את נוסח החורף תחילה, ואחר כך אומר מה אומרים בקיץ. שני טעמים אפשריים: (א) מעשי — הרמב״ם רצה שיהיה קל יותר, כותב נוסח אחד ואחר כך את החילוק; (ב) מהותי — אולי נוסח החורף הוא הנוסח העיקרי (מקורי/ארוך יותר), ונוסח הקיץ הוא השינוי.
4. “משיב הרוח ומוריד הגשם” — מנגנון הגשם: הרוח (רוח) מביאה את הגשם — הרוח גורמת למים להתאדות (לעלות), וזה מביא גשם. הרוח היא שליח הגשם.
5. “מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים” — חסד מול רחמים: לחיים הקב״ה נותן בחסד, ולמתים (תחיית המתים) ברחמים. זהו חילוק עדין — חסד הוא למי שכבר חי, רחמים הוא למי שצריך להיות מוחזר תחילה.
6. “רופא חולים, סומך נופלים, ומתיר אסורים” — ענפים של תחיית המתים: כל השלושה דומים לתחיית המתים — הקב״ה “הופך” מצב: חולה נרפא, נופל מוקם, כלוא משתחרר. הקב״ה יכול לשנות מסלול אפילו כשנראה שכבר אבוד.
7. “ומקיים אמונתו לישני עפר”: זה מקביל ל״זוכר חסדי אבות” מהברכה הראשונה — שניהם חוזרים להבטחה. “ישני עפר” מכוון למתים, והקב״ה הבטיח להחזירם.
8. המבנה הפואטי של הברכה: כל חלק בברכה מכניס את ענין תחיית המתים. זהו החוט המקשר: גשם (חיים מאדמה מתה), מכלכל חיים, רופא חולים, סומך נופלים, מתיר אסורים — הכל מצביע על כוח הקב״ה להחזיר חיים.
9. “מלך ממית ומחיה” — “מי דומה לך”: ממית ומחיה הוא משהו שאף אחד אחר לא יכול — זה המקום שבו הקב״ה ייחודי.
10. “ונאמן אתה להחיות מתים” — אמונה ונאמנות: תחיית המתים היא ענין של אמונה בנאמנות הקב״ה. רואים שהאדם מת, וצריך להאמין שהקב״ה יקיים. האמונה בתחיית המתים היא בעצם אמונה בנאמנות הקב״ה.
11. חתימת הברכה — שיטת אבן עזרא: אבן עזרא אומר ש״מחיה מתים” לפני החתימה היא הקדמה לסיום, כמו בברכה הראשונה “מלך עוזר ומושיע ומגן” היא הקדמה ל״ברוך אתה ה׳ מגן אברהם.”
—
ברכה ג׳: קדושת ה׳ (האל הקדוש)
נוסח הרמב״ם: “אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה, ברוך אתה ה׳ האל הקדוש.”
פשט: ברכה קצרה המזכירה את קדושת הקב״ה. נוסח הרמב״ם קצר יותר מנוסחאות אחרות (ללא “כי אל מלך גדול וקדוש אתה”).
חידושים:
1. “קדוש” — נבדל: הכוזרי (ורבים מהראשונים) מפרשים “קדוש” כ״נבדל” — מופרד. אחרי שתי הברכות הראשונות המדברות על יחס הקב״ה לנבראים (מגן, מחיה מתים), מגיע כאן הענין שבעצמותו הוא קדוש — נבדל מהכל.
2. ביקורת הכוזרי על הפילוסופים: הכוזרי טוען שזו טעות הפילוסופים — הם סבורים שהעיקר הוא לדעת שהקב״ה נבדל ומופשט. אומר הכוזרי: אמת! אבל קודם צריך לדבר על כך שהוא אלוקי אבותינו, שהוא עושה תחיית המתים — רק אחר כך באה קדושה. זה מתאים לסדר שמונה עשרה: תחילה אבות, אחר כך גבורות, אחר כך קדושה.
3. “וקדושים” — בני אדם, לא מלאכים: “קדושים” כאן מכוון לבני אדם (לא מלאכים), עם ראיה: רק בני אדם יש להם ברכת הנהנין, ברכת הפירות — “בכל יום יהללוך” מכוון דרך ברכות. הרמב״ם עצמו אמר שהפסוק “בכל יום אהללך” מתייחס לברכות. מלאכים אומרים שירה, אבל ברכת הנהנין אין להם. לכן “קדושים בכל יום יהללוך” מכוון — לבני אדם. ועל זה בא “ונקדשך” של שליח הציבור כהוספה.
4. שילוש קדושה: בברכה מופיעה שלוש פעמים המילה “קדוש” — “אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים” — שמתאים לענין שילוש קדושה (“קדוש קדוש קדוש”), “נקדש ונשלש” שמופיע בנוסחאות מסוימות של קדושה. מוזכר הפיוט “אדיר קדוש ושמך קדוש וקדושים.”
—
ברכה ד׳: חונן הדעת
נוסח הרמב״ם: “אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, חננו מאתך דעה בינה והשכל, ברוך אתה ה׳ חונן הדעת.”
פשט: ברכת בקשה ראשונה — מבקשים על דעת, בינה והשכל.
חידושים:
1. שבח-הודאה-בקשה אפילו בבקשות: אפילו בברכות האמצעיות (בקשות) יש מבנה מיני של שבח-בקשה: “אתה חונן לאדם דעת” (שבח/הודאה — אתה זה שנותן דעת), “חננו מאתך” (בקשה), “חונן הדעת” (חתימה). רק בקיצור יותר מאשר בברכות הראשונות.
2. “חונן” — מתנת חינם: דעת היא מתנת חינם מהקב״ה, כפי שהלשון “חונן” מראה.
3. “אתה חונן לאדם דעת” — כבר ניתן: אדם שמתפלל יודע שכבר יש לו דעת — “חונן הדעת” מכוון שכבר נתת לי דעת עד כה, ואני מבקש עוד. או אולי “לאדם” מכוון בכלל — לאנושות.
—
ברכה ה׳: התשובה
נוסח הרמב״ם: “השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, ברוך אתה ה׳ הרוצה בתשובה.”
פשט: בקשה על תשובה — שלושה לשונות של חזרה.
חידושים:
1. שלוש דרכי תשובה: (א) “השיבנו לתורתך” — חזרה לתורה; (ב) “וקרבנו לעבודתך” — התקרבות לעבודה; (ג) “והחזירנו בתשובה שלימה” — תשובה שלמה.
2. “מלכנו לעבודתך”: עבודת ה׳ היא ענין של עבדות — לכן מתאים “מלכנו” עם “עבודתך.”
3. “הרוצה בתשובה” — בחירה וסייעתא דשמיא: שיטת הרמב״ם במקומות אחרים היא שתשובה היא בחירת האדם, אבל הקב״ה עוזר — סייעתא דשמיא, “מתרן ליה” או “מסייעו.”
4. אין “אתה”: הנוסח לא מתחיל ב״אתה” כמו בחונן הדעת — נכנס ישר לבקשה.
—
ברכה ו׳: הסליחה
נוסח הרמב״ם: “סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחול לנו מלכנו כי פשענו, כי א-ל טוב וסלח אתה, ברוך אתה ה׳ חנון המרבה לסלוח.”
פשט: בקשה על מחילה לחטאים ופשעים.
חידושים:
1. אבינו מלכנו: שניהם — אבינו ומלכנו — מוזכרים בתשובה וסליחה.
2. “חנון המרבה לסלוח” — קשר ל״חונן הדעת”: הלשון “חנון” בסליחה יש לו אולי קשר ל״חונן” בדעת — שניהם מתנת חינם.
3. מבנה: כאן אין את כל שלושת החלקים (שבח-הודאה-בקשה) כמו בברכות אחרות — זו בקשה פעמיים (“סלח לנו”, “מחול לנו”), אחר כך “כי א-ל טוב וסלח אתה” (שבח), אחר כך חתימה.
—
ברכה ז׳: הגאולה
נוסח הרמב״ם: “ראה בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו, כי א-ל מלך גואל חזק אתה, ברוך אתה ה׳ גואל ישראל.”
פשט: בקשה על גאולה.
חידושים:
1. “גאולה” כאן לא מכוונת למשיח: לפי ערוגת הבושם, “גאולה” כאן לא מכוונת לגאולה הגדולה (משיח), אלא שהקב״ה ילחם עבורנו בהווה — “וריבה ריבנו” מכוון תלחם את מלחמתנו. הגאולה הגדולה באה מאוחר יותר ב״מצמיח קרן ישועה.”
2. “וריבה ריבנו”: לשון טובה מאוד — הקב״ה ינהל את מאבקנו, לא נצטרך להילחם בעצמנו עם כל שונא ישראל.
3. חילוק נוסח: הרמב״ם כותב “ראה בענינו” (ללא “נא”), לא “ראה נא בענינו.”
—
ברכה ח׳: רפואה
נוסח הרמב״ם: “רפאנו ה׳ אלקינו ונרפא, הושיענו ונושעה, והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו, כי א-ל רופא רחמן אתה, ברוך אתה ה׳ רופא חולי עמו ישראל.”
פשט: מבקשים מהקב״ה שירפא אותנו ברפואה שלמה.
חידושים:
1. רבות מהלשונות בשמונה עשרה הן לשונות פסוקים, עם דקדוקים ספציפיים בנוסח הרמב״ם, שמפרשי התפילה גילו.
2. החידוש ב״רופא רחמן”: יש רופאים שאינם רחמנים, אבל הקב״ה הוא רופא רחמן.
3. נוסחנו אומר “א-ל מלך רופא נאמן ורחמן”, אבל זה לא נוסח הרמב״ם. הסידור שלנו יש בו תוספות רבות — הרבה ממנהג אשכנז, ונוסח ספרד (נוסח חסידים) אוהב להוסיף מילים. המונקאטשער רב קרא לזה “נוסח טריקר.” סידורי אשכנז לעתים קרובים יותר לנוסח הרמב״ם.
4. “והעלה רפואה שלימה”: הלשון “העלה” — להעלות רפואה שלמה למחלותינו.
—
ברכה ט׳: ברכת השנים
נוסח הרמב״ם (ימות הגשמים): “ברכנו ה׳ אלקינו בכל מעשה ידינו וברך שנתנו… ברך עלינו ה׳ אלקינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, ושבענו מטובה ומלא את פני תבל מעושר מתנות ידיך, ושמרה והצילה ה׳ אלקינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות, ועשה לה אחרית ותקוה שובע ושלום וברכה כשנים הטובות, כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה ה׳ מברך השנים.”
פשט: ברכה על פרנסה — מבקשים שנה טובה עם שפע, גשם, שמירה מנזק, וסוף טוב.
חידושים:
1. “שנתנו” מכוון לתבואת השנה, לא זמן: כשמבקשים על פרנסה מבקשים על “השנה” — כי פרנסה הייתה קשורה מאוד למחזור השנתי של עבודת השדה. אבל הפירוש המילולי של “שנתנו” לא מכוון לתקופת הזמן של שנה, אלא “תבואת השנה” — התוצר של השנה, כמו “מלא תבואות ימוחו לך.” זה התירוץ שאביו אמר לו. אבל אמרו לו שאף שזה דבר יפה, זה לא פשוט פשט — פשוט פשט “שנותינו” מכוון לתבואה של השנה, זה המשך.
2. מבנה של המשך בברכה: לברכה יש סדר לוגי: ראשית — “ברכנו בכל מעשה ידינו” — פרנסה סתם, אולי אפילו לא עבודת השדה; אחר כך — “ותן טל ומטר” — הקב״ה נותן גשם; אחר כך — “ושבענו מטובה ומלא את פני תבל” — יוצא שפע גדול; אחר כך — “ושמרה והצילה מכל מיני משחית” — דואגים כשכבר גדל, אז מתחיל פחד — משחית, גנב, חיה. זה כמו שהרמבן מביא על הפסוק “שבועות קציר ישמר לך” — ימי הקציר צריכים שמירה; לבסוף — “ועשה לה אחרית ותקוה” — חזרה, שהסוף יהיה טוב כשנים הטובות.
3. “ועשה לה” — מדבר על האדמה הגדולה יותר: “לה” מדבר אולי לא על חלקת השדה הקטנה שלך, אלא על האדמה הגדולה יותר, העולם. כי “אחרית ותקוה, שובע ושלום וברכה” מדבר על דברים כלליים גדולים. שלום אינו דבר פרטי — גשם הולך לכל העיר, לכל הארץ.
4. נוסחנו “וברך שנותינו כשנים הטובות”: לפי הרמב״ם אפשר להבין — יש שנים טובות ושנים רעות, עשה ששנותינו יצאו טובות עם שפע.
5. “מברך השנים” — הוא מברך את התבואה: “שנים” מכוון לתבואה, כמה עושים.
ברכת השנים — ימות החמה (קיץ)
דברי הרמב״ם: בימות החמה אומרים במקום “משיב הרוח ומוריד הגשם” — “מוריד הטל”, ובמקום הנוסח הארוך של ברכת השנים אומרים: “ברכנו ה׳ אלקינו בכל מעשה ידינו וברך שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות, ברוך אתה ה׳ מברך השנים.”
פשט: בקיץ גשם אינו טוב, אבל טל תמיד טוב, לכן מבקשים רק על טל.
חידושים:
1. מדוע נוסח הקיץ קצר הרבה יותר? כי כל הנוסח הארוך של “ברך עלינו” מדבר על שהתבואה תגדל — בקיץ כבר הכל גדל, אין מה להוסיף. לפי הרמב״ם החילוק אינו רק טל ומטר, אלא כל סדר ברכת השנים הגיוני רק כשהשנה באמצע ג
דילה. בקיץ כבר יש הכל, הברכה נעשית קצרה הרבה יותר.
2. אבל מצוין שחלק מהדברים שחסרים בנוסח הקיץ עדיין חשובים — “אולי זה עדיין הדבר האחרון שיכול עדיין להתקלקל ברגע האחרון.”
—
ברכה י׳: תקע בשופר — קיבוץ גליות
נוסח הרמב״ם: “תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות הארץ. ברוך אתה ה׳ מקבץ נדחי עמו ישראל.”
פשט: מבקשים מהקב״ה שיתקע בשופר גדול לשחררנו, להרים דגל, ולאסוף את כל הגלויות.
חידושים:
1. שופר גדול = שופר של יובל: הלשון “שופר גדול לחרותינו” הוא כמו ביובל, שבו תוקעים שופר לשחרר כולם. ביובל כל אחד חוזר לאחוזתו — זה בדיוק מה שמבקשים: יהודים יחזרו לארץ ישראל. אפשר שתוקעים בשופר של יובל של הגאולה.
2. “נס” = דגל של ניצחון: “שא נס” מכוון להרים דגל של ניצחון, כמו קול ניצחון כשמנצחים במלחמה.
3. “מקבץ נדחי” — לשון פסוק: כמו שכתוב “אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך.”
4. האם השופר הוא משל? הוא חשב שהשופר הוא משל, עד ששמע שהקלויזנבורגר רב היה מתפלל בקול ומכניס את כל תורותיו. יש הקלטות מזה. פעם אחת אמר: “תקע בשופר גדול — רבונו של עולם, שיהיה כבר שופר קטן, רק תעשה!” — אבל זה באמת אופן של משל.
5. “מקבץ” בלשון הווה — תפילה על הקב״ה: הלשון “מקבץ” מעניין — מדברים בלשון הווה, לא “שיהא מקבץ.” כל סיומי הברכות (אולי אפילו “פוקח עורים”) הם כמו תפילה על הקב״ה — הוא המקבץ. כשיהודים מתקבצים, הוא בעצם זה שעושה את זה.
6. איך הקב״ה עושה את זה? “מקבץ נדחי ישראל” יכול להתכוון דרך משיח שעושה את העבודה ברצון ה׳, בנבואה — לא דרך נס. כך גם “רופא חולי עמו ישראל” — דרך החכמה שנתן.
—
ברכה י״א: השיבה שופטינו
נוסח הרמב״ם: “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה, והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה לבדך ברחמים צדק ומשפט. ברוך אתה ה׳ אוהב צדקה ומשפט.”
פשט: מבקשים שהקב״ה יחזיר שופטים טובים כפי שהיה, יסיר יגון ואנחה, וימלוך דרך צדק ומשפט.
חידושים:
1. “ואשיבה שופטיך כבראשונה” — לשון הפסוק: זה לשון מישעיהו.
2. מה מכוון “יועצינו”? יועצים בהקשר פוליטי לא מכוון לעצות בעסקים. זה יכול להתכוון: (א) השופט עצמו הוא היועץ — מנהיגים או גנרלים; (ב) יועץ הוא אולי מלשון אסיפה — “יועצינו” הם “קרואי מועד”, אלה שבאים יחד לאסיפות חשובות. הם אכן נותנים עצות, אבל “עצה” מכוונת בעיקר להנהגת הציבור — “מועצות ודעת”; (ג) כתוב שבני הלויים נתנו יועץ ליהודים; (ד) “קנינו בעצה טובה מלפניך” — לא להתכוון לעצת עסקים סתם, אלא להנהגה הכללית; (ה) “גדולה התורה שניתנה בין שני יועצים.”
3. “והסר ממנו יגון ואנחה” — שופטים רעים מביאים יגון ואנחה: כשיש שופטים רעים, יש יגון ואנחה. כשיש שופטים טובים, יושבים בצדק. הסדר הוא: תחילה מבקשים “השיבה שופטינו” — תביא שופטים טובים. אחר כך מסתכלים מי השופטים היום — יגון ואנחה. צריך להסיר מהם את התפקיד, ובמקום זה צדק ומשפט יקבלו את הספסלים.
4. “ומלוך עלינו אתה לבדך ברחמים צדק ומשפט” — סתירה קטנה? אומרים תביא לנו שופטים טובים, ובו זמנית אומרים “מלוך עלינו אתה לבדך.” התירוץ: שופט רע/מושחת מולך מלבד הקב״ה — הוא חושב איך לעשות כסף. אבל שופט טוב מולך בשם ה׳ — “וישב שלמה על כסא ה׳.” כששלושה דיינים יושבים בדין וחושבים מה רצון ה׳, מה יושר וצדק על פי דין — הם מייצגים את הקב״ה. “ברחמים צדק ומשפט” מכוון: רחמים, צדק ומשפט יושבים שם — שלושה אנשים שמנסים לעשות רצון ה׳.
5. כל הברכות — הקב״ה עושה דרך שלוחים: כמו “רופא חולי עמו ישראל” דרך חכמה, “מקבץ נדחי ישראל” דרך משיח, כך גם “אוהב צדקה ומשפט” — הוא נתן תורה עם דעת שיעשו משפט טוב, והדיינים עושים את זה. כל הברכות כך — “מצמיח קרן ישועה” גם כן.
—
ברכה י״ב: ולמשומדים (ברכת המינים)
נוסח הרמב״ם: “ולמשומדים אל תהי תקוה, וכל המינים כרגע יאבדו… ומלכות זדון תעקר ותשבר מהרה בימינו. ברוך אתה ה׳ שובר אויבים ומכניע זדים.”
פשט: שמואל הקטן תיקן ברכה זו נגד משומדים, מינים, רשעים ומלכות זדון.
חידושים:
1. משומדים מקושר להגדרת הרמב״ם בהלכות תשובה — מי שכרת עצמו מכלל ישראל, כמו “שלא סייעו את המשומדים.”
2. מלכות זדון — נשאלת השאלה האם זה מכוון למלכות רומי. מצוין שבסנהדרין שבו מדברים על צדוקים יש משהו נוסף שקשור לרומאים, שאולי הגמרא לא יכלה לכתוב במלואו (צנזורה). הקשר בין משומדים ומלכות הרשעה הוא שמשומדים הם מתיוונים שבכל דור ודור — יהודים שהולכים עם הצד של המלכות הזרה נגד ישראל.
3. “שובר אויבים ומכניע זדים” — מחולק: אויבים מכוון לשונאי ישראל החיצוניים (גויים שנלחמים עם יהודים, אומות), וזדים מכוון לאנשים שעושים בזדון — יכול להתכוון לרשעים, מפירי תורה. החילוק: אויבים ישבור, זדים יכניע.
4. שמואל הקטן — אותו שתמיד היה חוזר (כפי שנלמד בפרק מפנין “אל תתמה”) — עשה את התפילה החדה.
—
ברכה י״ג: על הצדיקים
נוסח הרמב״ם: “על הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל, יהמו רחמיך ה׳ אלוקינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת, ושמח קיינו עמהם, לעולם לא נבוש כי בך בטחנו. ברוך אתה ה׳ משען ומבטח לצדיקים.”
פשט: ברכה לצדיקים, חסידים, גרי צדק ושארית ישראל — שיקבלו שכר טוב.
חידושים:
1. “גרי הצדק” לפני “שארית עמך בית ישראל” — מעניין שגרי צדק מוזכרים לפני שארית עמך בית ישראל. “שארית” מכוון לשורדים (כמו שארית הפליטה), שאר היהודים. זה מראה שחסידים אינה קבוצה סגורה של כמה משפחות קדושות — להפך, זה כולל אפילו גרי צדק.
2. “יהמו רחמיך” — כמו “המו מעי”, התעוררות רחמים, התעוררות פנימית.
3. “ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת” — נשאלת השאלה (מוזכר שהאגרא דשמעין ואחרים תמהים): מדוע מבקשים על שכר טוב? החידוש: הפשט אינו שמבקשים פרס, אלא שהבוטחים לא יאוכזבו. אם מישהו סומך כל חייו על רחמי הקב״ה וזה לא קורה, זו בושה גדולה. זה מתקשר ל״ומקיים אמונתו” (מברכה 2) ול״לעולם לא נבוש כי בך בטחנו” — הקב״ה יקיים את אמונתו שהבטחון יתברר נכון.
4. “ושמח קיינו עמהם” — הפירוש הוא ענין של ענווה: אדם לא אומר על עצמו “אני הבוטח הגדול בשמך באמת”, אלא מבקש שגם הוא יהיה חלק מהצדיקים והחסידים.
5. “משען ומבטח לצדיקים” — החתימה מראה שהקב״ה הוא נקודת התמיכה לצדיקים. הניגוד בין הברכה הקודמת (לשבור זדים) והברכה (לתמוך בצדיקים) — שלא יאמרו שזדים מצליחים וצדיקים חלשים.
6. קשר לזכות אבות: קודם הוזכרה זכות אבות מאברהם יצחק ויעקב. כאן מוזכר שזה לא נגמר שם — תמיד יש צדיקים חדשים בכל דור, והברכה אינה חלילה ברכה לבטלה.
—
ברכה י״ד: בונה ירושלים
נוסח הרמב״ם: “תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת, ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו. ברוך אתה ה׳ בונה ירושלים.”
פשט: בקשה שהקב״ה ישכון בירושלים ויבנה אותה.
חידושים:
1. “כאשר דברת” — הקב״ה הבטיח לדוד.
2. “בנין עולם” — הבנין השלישי יהיה בנין נצחי, לא ייחרב עוד.
—
ברכה ט״ו: את צמח דוד
נוסח הרמב״ם: “את צמח דוד מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך. ברוך אתה ה׳ מצמיח קרן ישועה.”
פשט: לא רק ירושלים, אלא בירושלים רוצים מלכות דוד — נכד דוד שיהיה משיח.
חידושים:
1. “צמח דוד” — הדימוי הוא דוד כעץ שפורח שוב.
2. “קרנו תרום” — נדון מה מכוון “קרן”: קרן (קרני השור), שופר, סימן ניצחון — משהו שמרימים. הרעיון הוא שיראו את הישועה. הכל לשונות פסוקים, משלים — מצמח (עץ) לקרן (בהמה), אבל הכל מכוון לגבורה, מלכות, ניצחון.
—
ברכה ט״ז: שמע קולנו
נוסח הרמב״ם: “שמע קולנו ה׳ אלוקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפילת כל פה. ברוך אתה ה׳ שומע תפילה.”
פשט: בקשה כללית שכל התפילות יתקבלו. הרמב״ם הזכיר קודם שכאן אפשר להוסיף בקשות פרטיות לכל מה שאדם צריך, כי זו ברכה כללית (בברכות אחרות אפשר להוסיף רק מעין הברכה).
חידושים:
1. “שמע קולנו” — אבל לא אומרים בקול: קצת מעניין, כי בשמונה עשרה לא מתפללים בקול, אבל מבקשים “שמע קולנו”. מובן ש״קול” מכוון כאן לקבל את התפילה.
2. “ריקם אל תשיבנו” — פירוש פשוט: כמו שאני בא לבקש, ימלא את ידי, לא אצא ריקם.
3. “כי אתה שומע תפילת כל פה” — זה הקיום (הנמקה) של הברכה, לא שבח על צדקת המתפלל. אבל נשאלת השאלה: אם הוא שומע את תפילות כולם ממילא, למה צריך לבקש על זה? התירוץ: “שומע” לא מכוון רק שהוא שומע, אלא שהוא מקבל, הוא באמת נותן. אבל אז נשאלת שאלה נוספת: אם זה נתון שהוא עושה את זה, למה לבקש? התשובה: כל הברכות כך — מבקשים שיהיה בגלוי, עושים שיהיה דרך הברכה.
4. [דיגרסיה: הבדיחה של המודז׳יצר רב] — ילד רצה מזונות, האב לא רצה לתת. הוא עשה “בורא מיני מזונות” והאב היה חייב לתת כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. המקבילה: “המלך החפץ בחיים” — אבל “זה עובד? לא.”
—
ברכה י״ז: רצה / עבודה
נוסח הרמב״ם: “רצה ה׳ אלקינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה, ושובה העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ויהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז. ברוך אתה ה׳ המחזיר שכינתו לציון.”
פשט: בקשה על קבלת העבודה — היום תפילה, ועם ביאת המשיח גם עבודת הקרבנות.
חידושים:
1. חילוק בין “שמע קולנו” ו״רצה”: “שמע קולנו” הוא יותר התפילות הפרטיות של יהודים, ו״רצה” היא תפילת העם — תפילה קולקטיבית, “תפילתם” — תפילת עם ישראל כולו.
2. “דביר ביתך” — דביר מכוון לארמון, היכל.
3. “ויהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך” — נשאלת השאלה האם “תמיד” מכוון לקרבן תמיד ספציפית.
4. “ותחזינה עינינו” — זו בקשה אישית בתוך הברכה הכללית: אני ושלי גם נהיה חלק מעם ישראל שמקבל את רצון ה׳.
5. חתימת הברכה “המחזיר שכינתו לציון” — מצוין שהחתימה מתאימה למעשה רק ל״ותחזינה עינינו בשובך לציון”, לא לעיקר הברכה (קבלת העבודה). בעצם זו ברכת עבודה — לבקש על קבלת עבודת המקדש. אבל יהודי בגלות לא יכול לומר את הנוסח המקורי. מוזכר שיש נוסח אחר “יום טוב של… לבדך ביראה נעבוד” שאולי מקורו מזמן הבית (תיאוריה ללא ראיה).
6. ברכת עבודה בגלות — תחליף: בגלות לא ניתן לומר את הנוסח שאמרו בזמן הבית (כמו “שאותך לבדך ביראה נעבוד”), כי זה לא רלוונטי כשאין בית המקדש. לכן שינו את הנוסח ל״ותשוב” — בקשה שהקב״ה יחזור. זה תחליף לברכת עבודה.
7. החתימה “המחזיר שכינתו לציון” אינה באמת ברכה נפרדת על החזרת השכינה — אותה בקשה כבר נאמרה ב״ולירושלים עירך” (“תשכון בתוך ירושלים”). החתימה נכנסת רק כי שינו את ברכת עבודה לנוסח הגלות.
8. הפסוק “יהיו לרצון אמרי פי” מתאים לענין “רצה” — אחרי כל הבקשות מבקשים מהקב״ה שיקבל את התפילות. במיוחד: אנחנו לא מסתפקים בתפילה בבתי מדרשות בלבד — אנחנו רוצים את התפילה הגדולה יותר, ה״מוגברת” של כלל ישראל בארץ ישראל, מדרגה גבוהה יותר של תפילה.
—
ברכה י״ח: הודאה (מודים)
נוסח הרמב״ם: “מודים אנחנו לך שאתה הוא ה׳ אלקינו, צור חיינו מגן ישענו, אתה הוא לדור ודור, נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים, הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך, כל החיים יהללוך סלה… ברוך אתה ה׳ הטוב שמך ולך נאה להודות.”
פשט: שלוש הברכות האחרונות הן הודאה — מודים לקב״ה על מה שנתן לנו. החילוק בין שבח (שלוש ראשונות) והודאה (שלוש אחרונות): שבח מדבר על גדולתו של הקב״ה בכלל, הודאה מדברת יותר אישית — גדולה שהוא מראה כלפינו.
חידושים:
1. פירוש “שאתה”: לפי כלל הרמב״ם (שלמד בברכת מילה) — בלשון הקודש “ש׳” מכוון לעתים קרובות “על ש׳”. ממילא: “מודים אנחנו לך על שאתה הוא ה׳ אלקינו” — אנו מודים לרבונו של עולם שהוא בוראנו.
2. “אלקינו” = צור חיינו מגן ישענו: מה מכוון בורא? שהוא נותן לנו את כל הדברים. זה מתפרש עם “צור חיינו מגן ישענו” — כמו בברכת קריאת שמע “ומשגב לנו”.
3. מחלוקת בחלוקת המילים “אתה הוא לדור ודור”: אפשר לקרוא (א) “צור חיינו מגן ישענו אתה הוא” — ואחר כך “לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך” (כל דור מודה); או (ב) “אתה הוא לדור ודור” — אתה נצחי, תמיד. זו מחלוקת צדיקים איך לחלק את המילים. הענין של נצחיות מתאים לענין הכללי.
4. “על חיינו המסורים בידך” — מקושר ל״בידך אפקיד רוחי” שאומרים בקריאת שמע על המטה, וגם במעריב. חיינו מסורים בידו, נשמותינו פקדונות אצלו.
5. “ערב ובקר וצהרים” — שני פירושים במפרשים: (א) “ערב ובקר וצהרים” חוזר ל״נודה לך ונספר תהלתך” — אנו מודים שלוש פעמים ביום; (ב) זה מתאר מתי הניסים והנפלאות קורים. לכאורה “שבכל עת” כבר כיסה את הענין של תמידיות, אז “ערב ובקר וצהרים” אולי חוזר להודיה.
6. מבנה הברכה: זה הולך ככלל — “נודה לך על הכל” — עם פרטים שונים (על החיים, על הנשמות, על הניסים), ואחר כך הכרה שאי אפשר לסיים את כל הפרטים: “כי לא כלו רחמיך” — יש לך יותר רחמים ממה שאני יכול למנות. לכן “כל החיים יהללוך סלה” — כל החיים ישבחוך.
7. פירוש “הטוב שמך ולך נאה להודות”: כשמודים לאדם, זה נגמר — הוא עשה טובה קטנה. אבל הקב״ה עושה את כל הטובות, שמו עצמו הוא “טוב” — לכן “לך נאה להודות”, לך באמת ראוי להודות.
—
ברכה י״ט: שים שלום
נוסח הרמב״ם: **”שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך, ברכנו כולנו במאור פניך, כי במאור פניך נתת לנו ה׳ אלקינו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ושלום, וטו
ב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת בשלום, ברוך אתה ה׳ המברך את עמו ישראל בשלום.”**
פשט: שש בקשות: שלום, טובה, ברכה, חן, חסד, רחמים. “ברכנו במאור פניך” — מקושר לברכת כהנים “יאר ה׳ פניו אליך”. כשיש אור פנים, באות כל הברכות.
חידושים:
1. מדוע מסיימים בשלום? הגמרא אומרת ששלוש הברכות האחרונות הן הודאה — אבל זה מתאים במיוחד רק לברכת מודים (ברכה י״ח). ברכת שלום היא יותר הדרך לצאת מהתפילה: כבר סיימנו, מבקשים “רצה” שיקבל, מודים לו (מודים), ואחר כך אומרים “שלום” — כמו “כעבד הנפטר מרבו, נותן לו שלום והולך לו” (גמרא). אם היינו מדברים עם אדם, היינו אומרים “להתראות” עם ברכה. אבל לקב״ה אי אפשר “לתת” ברכה — לכן מבקשים שהוא יברך אותנו בשלום.
—
הוספות בשמונה עשרה
הבדלה בחונן הדעת
דברי הרמב״ם: במוצאי שבת, מוצאי יום הכיפורים, מוצאי יום טוב — מוסיפים בברכה רביעית (חונן הדעת): “אתה הבדלת בין קודש לחול, בין אור לחשך, בין ישראל לגוים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. כשם שהבדלת בין קודש לחול, כך פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם, ושמרנו מן הכל, וחננו מאתך דעה בינה והשכל, ברוך אתה ה׳ חונן הדעת.”
פשט: מוסיפים הבדלה בברכת חונן הדעת.
חידושים:
1. חילוק בין נוסח הרמב״ם לנוסחנו (“אתה חוננתנו”): הרמב״ם מתחיל ב״אתה הבדלת” — ממילא צריך תחילה לומר את חלק ההבדלה, ואחר כך לסיים ב״וחננו מאתך דעה” חזרה לענין חונן הדעת. אבל נוסחנו מתחיל “אתה חוננתנו למדע תורתך” — יש כבר את ענין “חונן” בהתחלה, לכן אומרים אחר כך “ותבדיל” — לא צריך לומר שוב “אתה חונן” לפני זה.
2. חילוק בבקשה: אצל הרמב״ם מבקשים על גשמיות — “פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות”. נוסחנו מבקש יותר על רוחניות — “והכל עלינו מחטא ועון ומדיבוק מדות רעות, ותבדילנו בין קודש לחול” — כמו שעשית הבדלה בין קודש לחול, תהיה הבדלה בינינו לבין הרע.
—
יעלה ויבוא — ראש חודש וחול המועד
דברי הרמב״ם: בראש חודש ובחולו של מועד מוסיפין בברכת שבע עשרה (ברכה שבע עשרה — רצה), בין ערבית, שחרית ומנחה.
הרמב״ם מביא את הנוסח המלא: “אלקינו ואלקי אבותינו, יעלה ויבוא ויגיע, יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר לפניך, זכרונינו ופקדונינו, וזכרון אבותינו, וזכרון ירושלים עירך, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון כל עמך בית ישראל… לטובה לחן לחסד ולרחמים לחיים ולשלום ביום ראש החודש הזה.”
פשט: הרמב״ם מביא את הנוסח המלא של יעלה ויבוא בברכת רצה, כי לא היה לו סידור עם הוראות — הוא צריך לכתוב איך זה נכנס.
חידושים:
1. נוסח הרמב״ם של יעלה ויבוא יש בו לשונות רבים — יעלה ויבוא ויגיע, יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר — כולם מכוונים לאופנים שונים שבהם הזיכרון יעלה לפני הקב״ה.
2. נוסח הרמב״ם של “רחם בו עלינו” שונה מנוסחנו — הוא מביא: “רחם בו עלינו והושיענו, זכרנו ה׳ אלקינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים, בדבר ישועה ורחמים, חוס וחננו ורחם עלינו, ומלטנו בו מכל צרה ויגון, ושמחנו בו שמחה שלימה.” מצוין שזה נוסח יפה יותר משלנו, אף שקצת יותר ארוך.
3. קושיא על “מקרא קודש” בחול המועד: נוסח הרמב״ם לחול המועד הוא “ביום מקרא קודש הזה, ביום מועד חג המצות הזה” או “ביום מועד חג הסוכות הזה.” הקושיא היא: לכאורה “מקרא קודש” אינו חול המועד — הפסוק אומר “שבעת ימים, וביום השביעי מקרא קודש”, שמכוון רק ליום טוב. ביום טוב מובן “מקרא קודש”, אבל בחול המועד זה קשה. היינו צריכים לומר רק “מועד” ללא “מקרא קודש.” זו נשארת קושיא מעניינת.
—
עננו בתענית — ברכת שמע קולנו (ברכה ט״ז)
הרמב״ם אומר שבתענית היחיד מוסיף “עננו” בברכת שמע קולנו: “שמע קולנו ה׳ אלקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, עננו ה׳ אלוקינו עננו ביום צום התענית הזה, כי בצרה גדולה אנחנו, אל תסתיר פניך ממנו, אל תעלם אזנך משמוע תפילתנו… והיה קרוב לשועתנו, טרם נקרא ואתה תענה… כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך אתה ה׳ שומע תפילה.”
שליח הציבור אומר עננו כברכה בפני עצמה אחרי ברכת גואל ישראל (ברכה ז׳): “עננו ה׳ אלוקינו עננו… כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה, פודה ומציל, ברוך אתה ה׳ העונה בעת צרה.”
פשט: היחיד מוסיף עננו בשמע קולנו, הש״ץ עושה ברכה בפני עצמה.
חידושים:
1. “כי בצרה גדולה אנחנו” — מתאים יותר לתענית גשמים או יום שמציין צרה גדולה, כי הלשון חזק.
2. “אל תסתיר פניך ממנו” — הביאור: תענית תמיד קשורה להסתר פנים, ומבקשים מהקב״ה שיפסיק עם ההסתר פנים, יקבל את התפילות.
3. “טרם נקרא ואתה תענה” — כמה פירושים:
– פירוש ראשון: עכשיו אנחנו מבקשים שתענה, ובעתיד יהיה “טרם נקרא ואתה תענה” — לא נצטרך לעבור כל כך הרבה צער עד שהקב״ה עונה. בפעם הבאה זה ילך חלק יותר.
– פירוש שני: “טרם נקרא” מכוון עוד לפני שמגיעים ל״קריעה” (הפגנה גדולה, קורא בקול רם, אסיפה). רק “נדבר” — פשוט לדבר, ללא צעקות — יספיק כבר.
– פירוש שלישי: זה מכוון סתם מהר מאוד, כמעט כמו “טרם” ממש — ממש הרגע.
– מקור פסוק: ישעיהו “טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע.”
– עוד פירוש: מבקשים שיספיק ברכת השנים הרגילה (שאומרים תמיד), לא נצטרך להגיע לתעניות מיוחדות עם תלונות.
4. מדוע היחיד לא עושה ברכה בפני עצמה: הכלל הוא שיחיד לא עושה ברכות משלו — הוא מוסיף את בקשותיו בברכות הקיימות של שמונה עשרה. רק הציבור (דרך הש״ץ) יש לו צד לעשות ברכה בפני עצמה, כי תענית ציבור יש לה יותר כוח — בתענית ציבור מוסיפים אפילו עוד ברכות.
5. נוסח הש״ץ יש לו הקדמה מיוחדת לחתימה: “כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה, פודה ומציל” — זו ההקדמה לחתימה “ברוך אתה ה׳ העונה בעת צרה.”
—
נוסח ברכת בונה ירושלים בתשעה באב (ברכה י״ד)
הרמב״ם אומר שבתשעה באב משנים את נוסח ברכת ארבע עשרה (בונה ירושלים): “רחם ה׳ עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך, העיר האבלה, החרבה, השוממה, הנתונה ביד זרים… כאשה עקרה שלא ילדה… וירשוה לגיונים… ויתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים… כי אתה ה׳ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, ככתוב ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.”
פשט: מזכירים את צער חורבן ירושלים — היא אבלה, חרבה, שוממה, נתונה ביד זרים, כאלמנה, כעקרה. לגיונים (צבא רומי) כבשו אותה. מעוררים רחמי שמים.
חידושים:
1. “לגיונים” — מילה לטינית: “לגיון” מהצבא הרומי, הצבא כבש אותה. “וירשוה” לא מכוון ירושה במובן הרגיל, אלא גירוש/השתלטות/כיבוש.
2. חילוק גדול בין נוסח הרמב״ם לנוסחנו — “באש יסדתה” מול “באש הצתה”: נוסחנו אומר “באש הצתה” — שרפת אותה באש, ובאש תבנה אותה. נוסח הרמב״ם אומר “באש יסדתה” — ייסדת אותה באש. הרמב״ם בכלל לא מחזיק מהרעיון כולו שהיא נשרפה ולכן יבנו אותה באש.
3. קושיא: איך רואים שבית המקדש נוסד באש? כמה הצעות:
– אולי מכוון לעמוד האש כשהיהודים יצאו ממצרים.
– אולי מכוון שהמנורה יצאה דרך אש — משה השליך זהב ויצאה.
– אולי הפסוק עצמו “ואני אהיה לה חומת אש” — אבל שם אש הוא דימוי, לא ממש “באש יסדתה.”
– אולי מכוון שבית המקדש חונך עם קרבנות, עם אש המזבח — זה ה״יסוד” באש.
– זה נשאר “פלא פלאות” — דבר קשה להבנה.
—
נוסח על הניסים — פורים וחנוכה
הרמב״ם אומר שבפורים מוסיפים באמצע מודים: אחרי “על נסיך שבכל יום ויום, על נפלאותיך שבכל עת ועת” אומרים: “על הניסים ועל הגבורות ועל התשועות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי ואסתר, כשעמד המן הרע… להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז. ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, דנת את דינם ורבת את ריבם, נקמת את נקמתם, והפרת את עצתו, וקלקלת את מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ.”
פשט: מזכירים את ניסי פורים — המן רצה להשמיד את כל היהודים, הקב״ה הפך את הגזירה, ותלו את המן ובניו.
חידושים:
1. “והשבות לו גמולו בראשו” — כמו לשון הגמרא, “אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם” — מה שהמן רצה לעשות ליהודים עשו לו על ראשו שלו.
2. נוסח הרמב״ם מסתיים בבקשה: “כשם שעשית עמנו פלא ונסים כך עשה עמנו נסים וגבורות בעונה הזאת.” זה מעניין — מבקשים על ניסים וגבורות חדשים בתוך ברכה שמזכירה את הניסים הישנים.
3. פתיחות שונות לחנוכה ופורים: בפורים כתוב “על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות” — שלושה דברים. בחנוכה כתוב “על הנסים ועל הגבורות ועל המלחמות ועל התשועות ועל הפדות ועל הפורקן” — יותר קטגוריות. ההבדל מעניין: לחנוכה יש “מלחמות, פדות, פורקן” שאין לפורים.
4. “השיבות לו גמולו בראשו” — מיוחד לפורים: בשניהם (חנוכה ופורים) כתוב “דנת את דינם” — הקב״ה התייצב עבור כלל ישראל. אבל “השיבות לו גמולו בראשו” הוא דבר מיוחד רק להמן/פורים — שמה שתכנן ליהודים קרה לו עצמו.
5. “נסים” לא מכוון למעלה מדרך הטבע: כשמבקשים “עשה עמנו נסים וגבורות”, זו לא תפילת שווא. “נסים” מכוון שהקב״ה יעזור לנו — לא דווקא למעלה מדרך הטבע. זה לא מכוון שלא נעשה כלום, וזה לא מכוון נס כמו לבקש מהקב״ה שישנה זכר לנקבה (שזו תפילת שווא). זה עקבי עם מה שאומרים שרואים ניסים “בכל יום” — ניסים שהם בתוך דרך הטבע.
6. “שם הגדול” מתקשר ל״טוב שמך ולך נאה להודות”: בשני הנוסחאות (חנוכה ופורים) בא הענין של “לשמך הגדול”, שמתקשר לחתימה “טוב שמך ולך נאה להודות” — קשר תמטי.
7. הרמב״ם לא מזכיר “הרחמן” בברכת המזון: הרמב״ם לא הביא את ברכת “הרחמן” בברכת המזון (כמו פוסקים אחרים אומרים שאם שכחו יעלה ויבוא יאמרו “הרחמן”). עבור הרמב״ם זה בכלל לא נכנס.
—
קדושה של שליח ציבור — נוסח וסדר
דברי הרמב״ם: שליח הציבור אומר את הברכה השלישית בנוסח אחר, ארוך יותר — “ברכת הקדושה” — שכולל בתוכו מה שהציבור עונה. הנוסח: “נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת… כדבר האמור על ידי נביאך וקרא זה אל זה ואומר…” — הציבור עונה “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו.” אחר כך שליח הציבור אומר “כבודו מלא עולם, משרתיו שואלים איה מקום כבודו” — הציבור עונה “משבחים ואומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו.” אחר כך “ממקומו הוא יפן… ושימלוך עלינו… תמלוך בציון… כי מחכים אנחנו לך… מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון…” — ב״בחיינו ובימינו” עונה העולם “אמן.” אחר כך “ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה” — הציבור עונה את הפסוק. חתימה: “ולדור ודור נגיד גדלך… ברוך אתה ה׳ האל הקדוש.”
פשט: לשליח הציבור יש נוסח מיוחד ארוך יותר לברכה השלישית שכולל קדושה, והציבור עונה במקומות מסוימים.
חידושים:
1. “קדושה משולשת” — שלוש פעמים קדוש: הלשון “ונשלש לך קדושה משולשת” מכוון שאומרים שלוש פעמים קדוש, כמו שהנביאים מתארים שהמלאכים אומרים שלוש פעמים קדוש.
2. “איה מקום כבודו” — לקב״ה אין מקום: ההיגיון של קדושה: המלאכים לא יודעים איפה “מקום כבודו”, לכן אומרים “ברוך כבוד ה׳ ממקומו” — מכל מקום, מכל מקום. “איה מקום כבודו” אינו אמירה נפרדת של מלאכים, אלא הרחבה/הסבר של “ברוך כבוד ה׳ ממקומו” — מדוע אומרים “ממקומו” (במקום מקום ספציפי)? כי לקב״ה אין מקום, הוא למעלה מהמקום, למעלה מהשגה. “מקום כבודו” לא מכוון למקום גשמי — הקב״ה אינו דבר גשמי. אי אפשר להשיג את המדרגה העליונה, אלא לנבראים יש מהלך בהשגתו.
3. “ממקומו הוא יפן… תמלוך בציון” — מאוניברסלי לספציפי: עכשיו “כבודו מלא עולם” — אין מקום ספציפי. הבקשה היא שיהיה מקום ספציפי — בית המקדש בירושלים — שבו משבחים את הקב״ה. “ושימלוך עלינו” — המלכות תהיה בירושלים. אבל חבר לא מסכים: הוא סבור שזה לא מכוון שהקב״ה “בא” למקום, אלא שאנחנו במקום, ומבקשים שהמלכות תתגלה בציון. הקב״ה נשאר למעלה מהמקום.
4. “כדבר האמור בשירי עוזך על ידי דוד משיח צדקך”: הפסוק “ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה” נקרא “שירי עוזך” של דוד — שירה המדברת על המלכות הנצחית בציון.
5. מה הציבור עונה — חילוקים מדויקים: ב״קדוש” הציבור עונה רק את הפסוק עצמו (לא “וקרא זה אל זה ואומר”). אבל ב״ברוך כבוד ה׳ ממקומו” הציבור עונה גם “משבחים ואומרים” — לא רק את הפסוק עצמו. זה מעניין — מדוע ההבדל?
6. [ביקורת על המנהג שכולם אומרים הכל:] ביקורת חזקה על המנהג היום שכל אחד בבית הכנסת אומר את כל הקדושה (לא רק את התשובות). “אין בזה יהדות, במחילה מגדולי הצדיקים שאומרים לעשות כך.” קדושה נעשתה שהחזן קורא, והעולם עונה “קדוש.” אם כולם אומרים הכל — מי החזן? מי הציבור? זה לא הגיוני. הרמב״ם אומר בבירור: “וכל אלו הדברים שאומרים הציבור, הוי קורא עמהם” — שליח הציבור אומר בשקט, “ולא יגביה קולו” — הוא לא יגביה קול יחד איתם. זה מראה שהסדר העיקרי הוא: חזן אומר את חלקו, ציבור עונה את חלקו. לקחנו את הענין של שליח ציבור באמת.
7. [ביקורת על מנהג שבת:] גם בשבת — כשהעולם מסיים לומר, כל העולם חוזר. “הלו, האם העמדנו חזן?” — זו עיוות של הסדר האמיתי.
—
עשרת ימי תשובה — שינויים בברכת קדושה
דברי הרמב״ם: “יחיד המתפלל עם הציבור בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אומר בסוף ברכה זו: ‘כאמור ונגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה׳, ברוך אתה ה׳ המלך הקדוש.“
פשט: בעשרת ימי תשובה משנים את החתימה מ״האל הקדוש” ל״המלך הקדוש”, עם תוספת פסוק.
חידושים:
1. מנהגנו מול הרמב״ם: אנחנו נוהגים לומר רק “המלך הקדוש” (ללא הפסוק). אבל ראש השנה ויום כיפור אנחנו אומרים את הפסוק. הרמב״ם לעומת זאת סבור שאומרים את הפסוק “ונגבה ה
‘ צבאות במשפט” כל עשרת ימי תשובה.
2. שינויים אחרים בעשרת ימי תשובה: יש עוד שינויים קטנים בשמונה עשרה — “המלך המשפט” במקום “מלך אוהב צדקה ומשפט”, “זכרנו לחיים”, וכו׳ — שהרמב״ם כבר הזכיר בהלכות תפילה בחזרת הש״ץ, וכאן חוזר רק על מה שעדיין לא אמר.
—
סיום
זהו השיעור השלישי בסדר התפילה, המטפל בהלכות שמונה עשרה — נוסח כל תשע עשרה הברכות, מבנה כל ברכה, ההוספות לימים מיוחדים (יעלה ויבוא, על הניסים, עננו, הבדלה), והקדושה של שליח הציבור עם השינויים לעשרת ימי תשובה.
תמלול מלא 📝
נוסח שמונה עשרה — מבנה והשתיים הראשונות
הקדמה לשיעור
שלום, אנחנו לומדים רמב״ם, סוף ספר אהבה, נוסח התפילה, חלק ג׳. אחרי שהרמב״ם כבר פירט את כל הלכות תפילה, הוא מדבר עכשיו על נוסח התפילה.
השיעור של היום נתרם על ידי ידידנו החשוב והנדיב שלנו מהקמפיין הגדול שהכפיל את נדבות כל הנדבנים שנותנים כסף לקמפיין הנוכחי של ערב שבועות, הנגיד החסיד ר׳ יואל אלי׳ וועצבערגר, תומך תורה ידוע שמעמיד הרבה תורה בישראל, והוא התומך העיקרי של בית המדרש הקדוש אהל המחשבה ושל השיעור. יתן השם שיהיה לו כוח להרבות גבולי הקדושה ויגדיל תורה ויאדירה. יישר כוח.
עקרונות המבנה של שמונה עשרה
אומר הרמב״ם הלאה, כבר למדנו, הרמב״ם אמר לנו את נוסח התפילה, כבר למדנו עד עכשיו את נוסח התפילה של התפילות עד שמונה עשרה, של חול ושל שבת. ועכשיו הרמב״ם הולך לומר לנו את נוסח שמונה עשרה. וכמו שדיברנו אתמול, לא מתרגמים ממש כל מילה במילה, מנסים להסביר מה כל ברכה היא מתשע עשרה הברכות.
אומר הרמב״ם, חשבתי לעשות מבנה קטן כזה לכל הברכות, כדי שנוכל לדבר קצת יותר מהר על זה.
המבנה התלת-חלקי
אז, אנחנו הולכים ללמוד תשע עשרה ברכות. כן, קודם כל, זה מחולק לשלושה חלקים, כבר דיברנו על זה הרבה פעמים. השלוש הראשונות הן יותר שבח, אחר כך באות שתים עשרה-שלוש עשרה ברכות של בקשות, אחר כך יש מה שקוראים הודאה, אבל באמת זה לא כל כך פשוט. רצה היא בקשה על קבלת העבודה, מודים זה בוודאי הודאה, ושלום זה לכאורה בקשה על שלום. מסיבה כלשהי קוראים לזה הודאה, וצריך לחשוב על זה.
מבנה של כל ברכה בודדת
מלבד זה חשבתי, אפשר לראות שבכל, הנה תקרא בברכות האמצעיות, הראשונה קצת שונה, אבל כל ברכה, כמו שכבר דיברנו קודם, לברכה יש שני חלקים תמיד. יש את הפתיחה, “ברוך אתה ה׳”, אחר כך נגמר שוב “ברוך אתה ה׳”. כל שמונה עשרה, ורק הברכה הראשונה מתחילה בברוך, כי כל האחרות הן סמוך לחברתא, הן לא מתחילות.
ובכלל אפשר לראות שכל פעם יש כמו התחלה וסוף, והרבה פעמים רואים גם שיש שלושה חלקים. יש התחלה, למשל “ברוך אתה ה׳ אלקינו ואלקי אבותינו” או “אתה גבור לעולם ה׳”. זה כמו ה-, מדברים בהרחבה כאן, זה חולה, או בהמשך, “אתה חונן לאדם דעת”, דוגמה טובה. “אתה חונן לאדם דעת”, מדברים כמו קצת שבח, אחר כך באה הבקשה, או בשלוש הברכות הראשונות זה תוכן הברכה, מדברים על גבורת ה׳ בברכה השנייה, וכדומה. אחר כך בא סיום, ולפני הסיום בא כמו הרבה פעמים “כי”, “כי א-ל מלך רופא נאמן אתה”, או סתם אולי קטע שמחבר, כמו הקדמה לסיום.
אז זה פחות או יותר המבנה של כל הברכות. לא לכולן יש את כל החלקים, לפעמים יש להן יותר חלקים, אבל אני מתכוון שכשיש את זה בראש אפשר לעבור יותר בקלות על כל הנוסחאות, נכון?
דיון: המבנה חוזר על עצמו בכל ברכה
חברותא א: כן, מעניין, אז מה שיוצא שהמבנה של להתחיל בשבח ולבקש את הבקשה ולסיים בהודאה זה המבנה על כל שמונה עשרה, אבל זה גם המבנה של כל ברכה בפני עצמה.
חברותא ב: כן, במובן מסוים.
חברותא א: כי זה כמו להודות לקב״ה שהוא חונן דעת, ועכשיו לבקש דעת, ושוב להודות על דעת. וזה מעניין איך המבנה חוזר על עצמו.
חברותא ב: כן, כמו במיניאטורה.
חברותא א: כן.
חברותא ב: כן.
בסדר.
נוסח ברכות התפילה וסדרן
אז, כך אומר הרמב״ם, “נוסח ברכות התפילה וסדרן”. כלומר, מה שנקרא שמונה עשרה, שזה באמת י״ט, שזה באמת תשע עשרה, נקרא ברכות התפילה, כי זה חלק התפילה שיש בו הרבה ברכות.
חברותא א: כן, הברכות של התפילה עצמה.
חברותא ב: “וסדרן” פירושו רוחב, מה הולך לפני מה הסדר. הגמרא אומרת שזו כמו שאלה, כבר דיברנו על זה?
דיון: הסדר של הברכות
חברותא א: הרמב״ם סיפר לנו על הסדר, הוא אמר לנו מה חשוב. החשוב ביותר הוא, כי אם אין דין ואין כלום, כמו שהיה בהלכות תפילה פרק… כן, הוא אמר לנו למה הסדר, לפי הסדר. לפי החשיבות של הסדר, למה מתחילים בדעת, ו… נו, איך הוא הסביר שהיו צריכים להוסיף כי למלשינים, כי אם באותה שעה לא יכלו להמשיך, אז… אני לא זוכר שהרמב״ם אמר את הברכות על הסדר, שאי אפשר להחליף את הסדר.
חברותא ב: במובן מסוים, כן. שלוש הברכות הראשונות הן כל המקבץ, צריך לחזור לראש, זה יהיה… על כל פנים, יש דין סדר. מלבד מה שיש דין נוסח, יש דין סדר. הרמב״ם אומר את הסדר, והוא הולך לכתוב אלף בית, כהלכה. את זה צריך לומר ראשון, את זה צריך לומר שני. אבל הרמב״ם גם הסביר יותר לפי החשיבות איך זה היה. אני לא זוכר בדיוק עכשיו.
חברותא א: איפה הרמב״ם הזכיר את ברכת ולמלשינים? איזה פרק זה רק בשמונה עשרה? תחילת הלכות תפילה, פרק א׳ או ב׳? פרק ב׳. הלכות תפילה, פרק ב׳. אולי דיברנו גם שם בהלכות תפילה פרק ב׳, איפה שכתוב התפילה הקצרה, הביננו, הלכה ג׳. שם רואים יותר איך מתחבר ברכה אחת לשנייה. אני זוכר שבגמרא יש שיחה על זה למה יש את הטעם של הסדר, וגם יש לברכות מסוימות את הטעם למה הברכה היא בשמינית.
חברותא ב: כן, הגמרא אומרת רפואה בשמינית, כי מילה היא ביום השמיני, צריך רפואה, כאלה סוגים של תירוצים.
חברותא א: אה, הוא אומר שולמלשינים כי זה גדולים מכל צרכי עמך, הכניסו אותה. אבל הוא לא אומר בדיוק לפני או אחרי איזו ברכה.
חברותא ב: בסדר, כן, טוב.
הערה על המספור
חברותא ב: אני רק רוצה להדגיש, את הכותרות כתבתי אני. הרמב״ם כותב רק מספרים, א׳, ב׳. אצל הרמב״ם, וגם אחר כך כשהוא מציין, בגמרא יש את כל השמות של מה שכתוב, אבל הרמב״ם כשהוא מציין אחר כך, הוספה הוא אומר, בברכה ראשונה, בברכה שנייה, הוא הולך רק עם המספר. כך הרמב״ם כתב.
ברכה א׳: אבות (מגן אברהם)
הברכה הראשונה, שהברכה הראשונה כבר למדנו בשמונה עשרה, היא הברכה החשובה יותר, כי על זה מכוונים יותר.
הוא אומר כך, “ברוך אתה ה׳ אלקינו ואלקי אבותינו”, בזה הוא מסביר שזה ענין שמזכירים בתפילה, “אלקינו ואלקי אבותינו”. “אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, הא-ל הגדול הגבור והנורא”, כל הענינים של גבורות, “א-ל עליון”.
ניתוח של הברכה
חברותא א: “הא-ל הגדול הגבור והנורא א-ל עליון” אפשר לומר מדבר על הקב״ה עצמו. “גומל חסדים טובים וקונה הכל”, מדבר על האנשים. וכאן מזכירים את ברית אבות, “וזוכר חסדי אבות”, הקב״ה זוכר חסדי אבות, ובזכות זה “ומביא גואל לבני בניהם”.
חברותא ב: “מלך רחמן”, אנחנו רגילים לומר “מלך עוזר”, “מלך רחמן מושיע ומגן”. “ברוך אתה ה׳ מגן אברהם”, הבורא שהבטיח לאברהם אבינו “אנכי מגן לך”, ובזכות זה מלווה אותנו הלאה. זה כבר אולי קשור בעיקר לזכות אבות, לזכות אברהם.
דיון: העיקר של ברכת אבות
חברותא א: נראה שהברכה הראשונה היא בעיקר, מה שקוראים לה ברכת אבות, אף על פי שזה בעצם, זה יכול להיות “אלקינו ואלקי אבותינו” זה כמו הכלל של כל הברכה, שהוא אלוקינו ו״אלקי אבותינו”, שהוא קשור לאברהם, יצחק ויעקב. וגם “הא-ל הגדול הגבור והנורא” זה סתם כמו תארים של הקב״ה, גבורת ה׳, ומזה חוזרים גם לאבות בסוף. מה יש לנו מזה שהוא “אלקי אבותינו”? שהוא “זוכר חסדי אבות”. וזה אומרים דווקא “מגן אברהם”. אף על פי ש״מגן אברהם” מתכוון גם לכל האבות, כן.
חברותא ב: “מגן אברהם” מתכוון להכל. רק כאן יש את העניין של “בכור חותמין”, שכאילו הקב״ה הבטיח לאברהם שכשמזכירים אותו מתכוונים לאבות, הוא ה-… כן.
ברכה ב׳: גבורות (מחיה המתים)
ברכת גבורות, מדברים על גבורות ה׳. אף על פי שכבר בעצם הזכרנו “גבור” קודם, אבל הברכה נקראת גבורות. “אתה גבור לעולם”, אה, כאן מדברים אולי על נצח, נצחיות ה׳ דווקא. “אתה גבור לעולם ה׳”.
דיון: למה זה נקרא “גבורות”?
חברותא א: זה קצת מעניין לי שקוראים לזה גבורות, אבל אתה אומר שזה לא הרמב״ם. אפשר לומר שהברכה היא בעיקר תחיית המתים, כי גבורות כבר מוזכר גם “הגבור” קודם. אז זה העיקר גבורה, העיקר גבורה כבר מוזכר באבות. אז כנראה מה שהעיקר בברכה הוא תחיית המתים שבזה מסיימים.
חברותא ב: אני לא יודע אם זה לא הגיוני שזה יהיה העיקר. אפשר לקרוא לזה, ברכת מחיה המתים, אבל הייתי אומר שגבורות מתכוון כמו ל-… אפשר לקרוא לזה על הנהגת הטבע בעולם. החידוש הגדול ביותר הוא תחיית המתים, אז עושים את זה לעיקר. קודם על הגבורה, כזה… זה אולי הגדול ביותר, הטובה הגדולה ביותר שהקב״ה עושה.
נוסח הברכה
“אל גבור לעולם אתה, מחיה מתים אתה רב להושיע”. “משיב הרוח ומוריד הגשם” מזכיר הקב״ה עם מחיה מתים.
דיון: קשר בין גשם ותחיית המתים
חברותא א: “משיב הרוח ומוריד הגשם”, יש קשר?
חברותא ב: זה כמו מחיה מתים את העולם כל הזמן עם גשמים חדשים. טל נקרא כמו “טל תחיית המתים”. אולי יש קשר, אבל כן, לאו דווקא.
ויש שבח על זה שהקב״ה עושה את העונות, הוא גורם לגשם לבוא בחורף, “משיב הרוח ומוריד הגשם”.
הערה על נוסח הרמב״ם
והרמב״ם, כמו שהרמב״ם הולך להזכיר לנו אחר כך את ההבדל של… הרמב״ם, הדרך איך הוא עשה את הברכות, אני לא יודע למה, היא שכאן הוא כותב, גם כאן וגם בברכת השנים, ברכנו, כותב את הנוסח של החורף, אחר כך הוא הולך לומר, “ובקיץ אומרים אחרת”. אולי כי הוא כתב את זה, אולי זה יותר ארוך, אולי זה הנוסח העיקרי, אולי זה יותר ארוך, מ-… צריך לחשוב אולי אומרים יותר זמן את הברכה.
חברותא א: הייתי חושב שהרמב״ם פשוט רצה שזה יהיה יותר קל. הוא כתב את הברכה בדרך אחת, אחר כך הוא אומר, “ואם…” או אפשר לחשוב שזה אולי הנוסח העיקרי. כמו שבמקור בעצם הברכה באה כך, אני לא יודע מי היה אומר לנו את זה.
חברותא ב: כן. משיב הרוח ומוריד הגשם. הוא מנשב רוח, והרוח גורמת לכך שיבוא, שהים יתאדה, וכן הלאה. הרוח מביאה את הגשם.
שמונה עשרה: ברכת גבורות, ברכת קדושת השם, והבקשות הראשונות
ברכת גבורות (המשך) — משיב הרוח ומוריד הגשם
והרמב״ם, כמו שהרמב״ם הולך להזכיר לנו אחר כך את ההבדל של… הרמב״ם, הדרך איך הוא עשה את הברכה, אני לא יודע למה, היא שכאן הוא כותב, גם כאן וגם בברכת השנים, ברכנו, כותב את הנוסח של החורף, ואחר כך הוא הולך לומר, “ובקיץ אומרים אחרת”. אולי כי הוא כתב את זה, אולי זה יותר ארוך, אולי זה הנוסח העיקרי, אולי זה יותר ארוך, מ-… בואו נחשוב אולי אומרים יותר בגלל הברכה.
חשבתי שהרמב״ם פשוט רצה שזה יהיה יותר קל, הוא כתב את הברכה בדרך אחת, ואחר כך הוא אומר “ואם…”. או אפשר לחשוב שזה אולי הנוסח העיקרי, כמו שבמקור בעצם הברכה באה כך. אני לא יודע מי היה אומר לנו את זה.
כן. “משיב הרוח ומוריד הגשם”. הוא עומד הוא מנשב רוח, והרוח גורמת לכך שיבוא, שהים יתאדה, וכן הלאה. הרוח מביאה את הגשם. “מכלכל חיים בחסד”, הוא מכלכל, הוא נותן לאנשים פרנסה וכן הלאה. “מחיה מתים ברחמים רבים”. הוא מזכיר שוב “מחיה מתים”.
חסד לחיים, רחמים למתים
אז זה הולך ביחד, לכן השוויתי את זה ככה. הוא מחיה את החיים ואפילו את המתים. לחיים הוא נותן בחסד, ולמתים ברחמים. זה בוודאי אולי מילה. “רופא חולים וסומך נופלים ומתיר אסורים”. כל הדברים האלה קצת דומים דווקא לתחיית המתים. חולים שכבר, הוא מרפא אותם, ונופלים שכבר נפלו הוא מקים, ואנשים שכבר כלואים הוא משחרר. הוא עומד הוא הופך את המצב, הוא עושה בחזרה, הוא מחזיר חיים.
“ומקיים אמונתו לישני עפר”. “ומקיים אמונתו לישני עפר” זה כמו “זוכר חסדי אבות”. זה חוזר לתחיית המתים. “ישני עפר” פירושו אנשים מתים. זה הוא הבטיח לאנשים שהוא הולך לתת להם שוב חיות.
המבנה הפואטי — תחיית המתים בכל קטע
אז נראה לי כמו, זה הולך פואטית, עם כמו שורות לפי איך אני חושב, זה על כל קטע מכניסים תחיית המתים. הקב״ה הוא מחיה מתים, וגם הוא מביא גשם. הקב״ה הוא מכלכל חיים, גם מת, כמו “רופא חולים וחולה”, גם הקדימו נס. אחר כך זה לא.
אה, כמו בכל קטע הוא היה צריך מחיה מתים. “מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך”, “מלך ממית ומחיה”. נראה שממית ומחיה זה בוודאי משהו שאף אחד לא יכול, שזה “מי דומה לך”, זה מקום שהקב״ה הוא בלעדי. “ונאמן אתה להחיות מתים”. שוב, הענין של אמונה, שתחיית המתים הוא ענין שאנחנו סומכים על הקב״ה, אנחנו לא דואגים כשאנחנו מתים או מה, או אנחנו סומכים שהקב״ה הולך לתת לנו מה שהקב״ה הבטיח. אבל זה בוודאי ענין של… שהאמונה בתחיית המתים היא אמונה בנאמנות של הקב״ה, כן?
נכון, כי אתה רואה בוודאי שהוא מת, ואתה צריך לסמוך שהוא הולך באמת לקיים. נכון. ועד כאן אתה צודק שכל ה״רופא חולים” הם כמו ענף מזה. אדם חולה, כל רגע יכול הקב״ה לרפא אותו או הולך לרפא אותו. הקב״ה יכול להפוך, הקב״ה יכול לשנות דברים אפילו כשזה נראה כמו שזה כבר טרגקטוריה.
חתימת הברכה
“ברוך אתה ה׳ מחיה המתים”. אבן עזרא אומר שלכאורה זו הקדמה לסיום, כמו “מלך עוזר ומושיע ומגן” גם, הוא אומר “מגן”, “ברוך אתה ה׳ מגן”. “מחיה מתים”, “ברוך אתה ה׳ מחיה המתים”.
—
ברכת קדושת השם (ברכה ג׳)
כן. עד כאן הברכה השנייה. הברכה השלישית, ברכת קדוש, “אתה קדוש ושמך קדוש”. מה פירוש “שמך”? יש נוסח גדול ללמוד. מה פירוש “קדוש”? “קדוש”, מה פירוש “קדוש”? מה פירוש “שמך קדוש”? “וקדושים”, אנחנו יהודים שגם קדושים, או מלאכים שקדושים, “בכל יום יהללוך סלה”. אנחנו אומרים ברכות, כן, אנחנו מודים לקב״ה. הרמב״ם אומר “בכל יום יהללוך סלה” הזכיר לו ברכות. “ברוך אתה ה׳ האל הקדוש”. זו ברכה קצרה. אצלנו יש לנו כן נוסחאות מסוימות “כי אל מלך גדול וקדוש אתה”, אבל בעשרת ימי תשובה בגלל יותר ארוך, אבל הרמב״ם זה יותר קצר, “אתה קדוש”, “ברוך אתה ה׳ האל הקדוש”.
קדוש — נבדל
אני מתכוון שאחרי ששתי הברכות הקודמות דיברו הרבה על יחס הקב״ה לנבראים, רוצים כאן קדוש הוא ענין שהקב״ה הוא ענין שהוא רוחני, וכל הדברים האלה שדיברו זה רק ביחסו לבריות, אבל בעצמותו הוא קדוש.
כך אומר הכוזרי הזכיר, הרבה ראשונים שאומרים שקדוש פירושו נבדל. אני לא בטוח שזה הפשט הפשוט, אבל אולי הרמב״ם? אני לא זוכר שהרמב״ם מתרגם קדוש. על כל פנים כך לומד דווקא הכוזרי. הכוזרי טוען אפילו שזו הטעות של הפילוסופים, כי פילוסופים אומרים שהעיקר הוא לדעת שהקב״ה הוא נבדל ומופשט ונקיפה וכו׳. אומר הכוזרי, באמת? אמת! אבל קודם צריך לדבר שהוא אלוקי האבות שלנו, שהוא עושה תחיית המתים. לומר מה כן, לא רק את השלילה.
“קדושים בכל יום יהללוך סלה” — אנשים, לא מלאכים
יש דיוק מזה, שאחר כך מדברים, אה, גם יש קדושים בכל יום יהללוך סלה. אמרתי אולי פירושו אנשים, אולי פירושו מלאכים. אבל אני חושב עכשיו שזה מתכוון לאנשים. ועל זה באה ה״ונקדשך” של שליח הציבור, כהוספה לזה. ואני חושב ראיה, כי על המלאכים אומרים באקדמות, שהמלאכים אומרים בכל יום. אבל יותר מזה, רק אנשים יש להם ברכת הנהנין, ברכת הפירות, ברכת הנהנין. ויש את הפסוק “בכל יום אהללך”, שהרמב״ם אמר מתכוון לבכל יום. שהמלאכים… כמה פעמים יאמרו שירה, אבל ברכת הנהנין אין להם. אבל הקדושים כאן, פירושו האנשים, וממילא, זה מתאים כאן שכאן הולכת להיכנס קדושה, ממה שהמלאכים אומרים.
המשך שמונה עשרה לפי נוסח הרמב״ם
אוקיי, לפי הפשט הוא חיבר את הפסוק שהביא.
שילוש קדושה
ואני חושב גם שכאן עומדת שלוש פעמים המילה קדוש, ויש לזה קשר לכך שקדוש בא עם שילוש, שילוש קדושה לקדוש, נקדש ונשלש, כפי שעומד בנוסחאות מסוימות של קדושה.
יפה מאוד, כי קדוש קדוש קדוש, וכאן יש פיוט על זה, אדיר קדוש ושמך קדוש וקדושים. יפה מאוד.
מעניין כי הקדושים, הקדושים הם גם מהקב״ה, כי הם קדושים בקדושתו מתורה ומצוות, הקדושה של הקדוש ברוך הוא. אבל מעניין שהקדושים כאן מכוון לבני אדם, שאם סתם חושבים על מלאכים, זה עדיין מעניין. כי מדברים על עבדי קודש. זה אומר שהמלאכים, אם אנחנו חושבים אפילו על הפסוקים של “קדוש קדוש קדוש”, המלאכים אומרים. אבל כמו שכבר אמרת, כבר לימדת אותי את הסוד בברכת יוצר, אנחנו אומרים שהמלאכים אומרים. תאר לעצמך שלא היינו אומרים, מי יודע מה המלאכים עושים?
הוא אומר גם בקדושה, כן, בקדושה גם, “כמו שאומרים המלאכים”. אוקיי, עכשיו מתחילות הבקשות.
—
הבקשות — ברכת חונן הדעת (ברכה ד׳)
עכשיו מתחילים את הבקשות. הברכה הראשונה היא על דעת. “אתה חונן לאדם דעת”, אתה זה שחונן ונותן לאדם במתנת חינם דעת, “ומלמד לאנוש בינה”. מה שלא יהיה החילוק בין דעת, בינה והשכל, “חננו מאתך דעה בינה והשכל”, בקשה ממנו יתברך שייתן לנו דעה בינה והשכל, ומסיימים “ברוך אתה ה׳ חונן הדעת”.
כאן אפשר גם לחשוב שזה קצת כמו שבח הודאה בקשה, אף על פי שלא עומד “אתה”, כי הברכה עצמה היא דעת. הוא אומר, “אתה הרי חונן הדעת, אז תן לנו דעת”. אתה חונן הדעת. זה הולך גם עם השלוש, רק יותר בקיצור. זה חלק דעת שכבר נתת לי, אני מבקש עוד, אני מבקש יותר. אתה רואה שאדם שמתפלל יודע שיש לו כבר דעת. “חונן הדעת” שכבר יש לך, אתה החונן שנתת לי דעת עד כאן. או שמא “לאדם” בכלל, לאנושות האדם, אני לא יודע מה, אבל כן.
—
ברכת התשובה (ברכה ה׳)
הברכה על תשובה, “השיבנו אבינו לתורתך”, החזר אותנו, זה תרגום, מדברים כאן אם אדם הוא חוטא, או שצריך לומר התשובה של רב סעדיה גאון, אני לא יודע מה, שצריך תמיד לעשות תשובה, תמיד לחזור לתורה. “וקרבנו מלכנו לעבודתך”, קרב אותנו מלכנו, כי עבודת ה׳ היא ענין של עבדות, “לעבודתך”, מלשון, כן, מלכנו לעבודתך, “והחזירנו בתשובה שלימה לפניך”. שוב אותו דבר, תשובה. “ברוך אתה ה׳ הרוצה בתשובה”. כאן אין “אתה”. זה הולך ישר. שלוש דרכים לומר החזר אותנו. “ברוך אתה ה׳ הרוצה בתשובה”. וסתם שאת הרמב״ם צריך ללמוד במקומות אחרים איך הרמב״ם לומד כאן, כי זה הרי ענין של בחירת האדם, אבל הקב״ה, כמו שהרמב״ם אומר שיש ענין של איך עוזרים, סיעתא דשמיא, מתרן ליה או מסייעו.
—
ברכת הסליחה (ברכה ו׳)
ברכת הסליחה, מבקשים על סליחה, “סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחול לנו מלכנו כי פשענו”, מזכירים כאן את שניהם, אבינו מלכנו, “כי א-ל טוב וסלח אתה”, מסיימים בשבח, “ברוך אתה ה׳ חנון המרבה לסלוח”.
אז כאן יש לא שניים מהשלושה חלקים, נכון? מבקשים “סלח לנו” פעמיים, מה ההבדל, שתי דרכים, אחר כך “כי א-ל”, אחר כך “חנון המרבה לסלוח”. “חנון” זה “חונן הדעת”, וגם “חנון לסלוח”, יש אולי קשר.
כן.
—
ברכת הגאולה (ברכה ז׳)
“ראה נא בענינו”, לא “ראה נא”, “ראה בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו”. מבקשים על הגאולה, “כי א-ל מלך גואל חזק אתה, ברוך אתה ה׳ גואל ישראל”.
כן, לפי ערוגת הבושם, אני לא יודע אם הוא מביא מקודמים, הוא סובר שכאן גאולה לא אומר שמשיח יבוא, על זה הולכים עוד לדבר בקרוב יותר ברור. זה אומר כמו שאמרתי, שהקב״ה ילחם עם אלה שנלחמים איתנו. “וריבה ריבנו” זה לשון מאוד טובה, תלחם את המלחמה שלנו, שלא תצטרך להילחם עם כל שונא ישראל. הקב״ה, ואחר כך יהיה “יגאל”, כמו “מצמיח קרן” יהיה הגאולה הגדולה. אז הגאולה אומרת עכשיו הקב״ה עוזר בהווה. יהודי שעוזר, בדיוק.
ועל זה הוא אומר גם כאן “כי א-ל”. אני לא יודע למה בברכות מסוימות בא עם אחד וברכות מסוימות לא בא עם אחד. מזכירים הרבה “מלך” ו״אבינו”, מזכירים אצל שניהם, אצל תשובה ומחילה.
—
ברכת רפואה (ברכה ח׳)
לבסוף, אצל רפואה. רפאנו ה׳ אלוקינו ונרפא, שהרפואה שלך תעזור שונרפא, והושיענו ונושעה, והעלה רפואה שלימה, שתעלה, תביא רפואה שלימה לכל תחלואינו, למחלות שלנו, כי אל רופא רחמן אתה, ברוך אתה ה׳ רופא חולי עמו ישראל.
שמונה עשרה לפי נוסח הרמב״ם – ברכות רפאנו, ברכת השנים, קיבוץ גליות, השיבה שופטינו, וברכת המינים
ברכת רפאנו (ברכה 8)
עכשיו הולכים לבקש על רפואה.
“רפאנו ה׳ אלקינו ונרפא” – הרפואה שלך תעזור שנהיה מרופאים. “הושיענו ונושעה, והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו” – הבא רפואה שלימה למחלות שלנו. “כי א-ל רופא רחמן אתה, ברוך אתה ה׳ רופא חולי עמו ישראל”.
הרפואה של הרפואה היא כי זו לשון הפסוק
אני חושב בכלל, הרבה מהדברים הם לשונות פסוקים, עם דקדוקים ספציפיים בעבודת הרמב״ם, ומפרשי התפילה מצאו את זה.
והנקודה היא, הקב״ה ירפא אותנו כי הוא רופא טוב, הוא רופא רחמן. יש רופאים שאינם רחמנים, הקב״ה הוא רופא רחמן.
נוסח אשכנז ונוסח ספרד שונים מנוסח הרמב״ם
אנחנו אומרים “א-ל מלך רופא נאמן ורחמן”, אבל זה לא נוסח הרמב״ם. הסידור שלנו יש בו הרבה שינויים, הרבה מהם מהמנהג אשכנז, להיפך, מנהג ספרד. וכשמסתכלים בסידורי אשכנז הם יותר קרובים לזה הרבה פעמים, לא ממש נוסח הרמב״ם.
ונוסח ספרד, היינו נוסח חסידים, שהמונקאטשער רב אמר “נוסח טריקר”, אוהב מאוד להכניס מילים, אפילו כשזה בא ובא וכשזה לא בא.
—
ברכת השנים (ברכה 9)
כן, עכשיו באה הברכה התשיעית, ברכת השנים, או ברכה על פרנסה.
מביא הרמב״ם את הברכה שאומרים גם בימות החמה, כמו שרבי יצחק אמר אצל משיב הרוח: “ברכנו ה׳ אלקינו בכל מעשה ידינו” – שתהיה ברכה בעבודתנו, “וברך שנתנו”.
“שנתנו” פירושו תבואת השנה
מעניין שכשמבקשים על פרנסה מבקשים על השנה, כי הדרך שבה היו חושבים על פרנסה הייתה מאוד קשורה לשנה, פעם בשנה השדה הפיק תבואה וכן הלאה.
אני חושב אפילו שהתרגום המילולי של המילה “שנה” כאן לא מכוון לזמן שנה, זה מכוון כמו “תבואת השנה”. “תבואת השנה”, “מלא תבואות ימוחו לך”. זו התשובה גם שאבא שלי אמר לי, הוא מכוון “תבואת השנה”. יש מילה שאומרים “תבואת השנה”.
שרואים שהשנייה האחרונה של השנה יכולה באמת להיות כל השנה, כי עומדים ערב ראש השנה במנחה ועדיין אומרים “ברך עלינו”. אבל אמרו לו שזה דבר יפה, אבל זה לא פשוט פשט, כי פשוט פשט “שנותינו” פירושו התבואה של השנה. מתי זה גדל? זה המשך, זה לא שנה אחר שנה.
נוסח הברכה – המשך של כל התהליך
“ברך עלינו ה׳ אלקינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, ושבענו מטובה ומלא את פני תבל מעושר מתנות ידיך, ושמרה והצילה ה׳ אלקינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות, ועשה לה אחרית ותקוה שובע ושלום וברכה כשנים הטובות, כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה ה׳ מברך השנים.”
אני חושב שכאן זה כמו המשך. כלומר, קודם הפסוק הראשון הוא סתם, אולי “מעשה ידינו” פירושו אפילו לא עבודת השדה, סתם פרנסה שאדם עושה.
אחר כך, ברוך השם, הקב״ה נותן את הגשם.
אחר כך יצא שפע גדול מהעולם.
אחר כך יש חשש, אחר כך זה החג, כמו שכתוב בפסוק, עכשיו זה ימי הספירה. הרמב״ן מביא על זה את הפסוק “שבועות קציר ישמר לך”, שימי הקציר צריכים שמירה. למה? כבר זה גדל, אז מתחיל פחד, מה יהיה? יבוא משחית, יבוא גוי, גנב, או חיה. אז הקב״ה צריך לשמור.
ואז זה מסתיים. אולי הסוף הוא שוב חזרה, שתהיה אחרית כשנים הטובות, השנה תהיה מוצלחת כמו שנה טובה, שנה אמיתית.
“ועשה לה” – האדמה הגדולה, לא השדה הקטן שלך
“ועשה לה אחרית” הוא אולי על האדמה הגדולה יותר, אדמה, לא חלקת השדה הקטנה שלך, אלא “עשה לה”, האדמה שמדברים עליה, הגדולה יותר, העולם. כי “אחרית ותקוה” מדברים על דברים גדולים, שלום וברכה. שלום. והשדות הפרטיים אין מקום לשלום, יש מקום להתעורר מפורענויות, הגדולה יותר, נותנים שלום על האדמה הגדולה.
נכון, כל השלום, שלום הוא לא דבר פרטי, כל אחד את השדה שלו, כי הגשם הולך לכל העיר, לכל הארץ.
הנוסח שלנו: “וברך שנותינו כשנים הטובות”
בנוסח שלנו אומרים אחרת, יש נוסח אחר, אנחנו אומרים בסוף, מעולם לא ידעתי מה זה אומר, אני חושב שאם מבינים לפי הרמב״ם אפשר להבין, אנחנו אומרים “וברך שנותינו כשנים הטובות”. מה אתה אומר כאן? נראה שזה אומר, יש שנים טובות ויש שנים רעות, תוודא ששנותינו יצאו טובות, שיהיה שפע, שלא יהיו פורענויות. ברוך אתה ה׳ מברך השנים.
כן, גם מעניין, הוא מברך את השנים, הוא מברך את, כן, השנים פירושם התבואה, התבואה של כמה שעושים.
—
תקע בשופר גדול – קיבוץ גליות (ברכה 10)
הלאה, הבאה היא תפילה, כמו שהכותרת אומרת, קיבוץ גליות.
“תקע בשופר גדול לחרותינו”. כאן הוא מגלה לנו שבגאולה יהיה אולי שופר גדול. כן, הלשון היא כמו ביובל תוקעים שופר לשחרר כולם, אז הפשט הוא כך, שיש גאולה, בא שופר.
שופר של יובל – כל אחד חזרה לאחוזתו
נכון, אם אתה מתכוון כבר ליובל, אני מבין את זה הרבה יותר טוב, כי השופר של יובל מחזיר כל אחד לאחוזתו. עכשיו מבקשים שהיהודים יחזרו לארץ ישראל, זה ממש השופר של יובל. אולי תוקעים בשופר של יובל של הגאולה.
“ושא נס” – דגל של ניצחון
מה עוד יכול לומר, כמו קול נוס כזה, רואים שם שכשמנצחים במלחמה יש קול ניצחון. “תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס” – נס פירושו תמיד להרים דגל של ניצחון, “לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות הארץ” – לאסוף את הגלויות, כי היהודים מפוזרים בארבע קצוות העולם. ברוך אתה ה׳ מקבץ נדחי עמו ישראל. מה זה מקבץ הנדחים, כמו שכתוב בפסוק “אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך”.
האם השופר הוא מליצה?
כן, אני חושב שהשופר הוא מליצה, עד ששמעתי שהקלויזנבורגר רב היה מתפלל בקול, והיה מכניס את כל תורותיו כשהתפלל. יש הקלטות, אפשר לשמוע. פעם אחת הוא אומר, “תקע בשופר גדול, רבונו של עולם, תן שיהיה שופר קטן, רק תעשה!” זה לא כך, זו דרך מליצה, מדברים הרי, כן.
“מקבץ” בלשון הווה – הקב״ה הוא המקבץ
אני רוצה לומר לך, קוראים, אומרים “מקבץ”. זה משהו שרוצים שהקב״ה יעשה באותו רגע. אוקיי, עכשיו כבר יש, אנחנו כבר באמצע, כי היהודים מתאספים. אבל כל השנים שאמרו היה “שיהא מקבץ”. הלשון “מקבץ” מעניינת, מדברים בלשון הווה.
אני חושב שכל סיומי הברכות כאן, אולי אפילו “פוקח עורים”, הם כמו תפילה על הקב״ה. הקב״ה, שהוא זה שמקבץ. כלומר, כשהיהודים מתאספים, הוא בעצם המקבץ. מה זה דבר כזה?
—
השיבה שופטינו (ברכה 11)
טוב. “השיבה שופטינו”. זה “השיבה שופטינו כבראשונה”. שזה גם לשון הפסוק “ואשיבה שופטיך כבראשונה”, שהיהודים יהיו להם שוב שופטים, צדיקים, “ויועצינו כבתחלה”.
מה הם יועצים?
רואים כאן שהיהודים היה להם תפקיד של יועצים. כתוב שבני הלוויים נתנו יועץ ליהודים, כן? היו איזה יועצים. יועצים בהקשר פוליטי לא אומר עצות בעסקים. יכול אפילו להיות שהשופט הוא היועץ. זה אומר כמו, אפשר לומר, מנהיגים או גנרלים, אני לא יודע.
אני חושב שיועץ הוא אולי מלשון מתאספים בעצה, זה אומר אולי אסיפה. יועצינו הם קרואי מועד, אלה שמתאספים לאסיפות החשובות. הם נותנים עצות באמת, אבל זה לא אומר, לא צריך לחשוב שעצות פירושן כמו, סתם דברים שהם למדו. זה הרי “קנינו בעצה טובה מלפניך”. לא צריך לחשוב שזה אומר סתם עצה טובה איזה עסק לקנות. זה אומר גם את זה, אבל בעיקר זה אומר את הדבר הכללי, הנהגת הציבור, “מועצות ודעת” זה הרי פשט.
והמועצה היא “גדולה התורה שניתנה בין שני יועצים”.
“והסר ממנו יגון ואנחה” – שופטים רעים מביאים יגון
“ויועצינו כבתחלה”, כמו בימים הטובים הישנים. אתה יודע שה״כבתחלה”, מה המניעה? “והסר ממנו יגון ואנחה”. רואים שכשיש שופטים רעים, יש יגון ואנחה. כשיש שופטים טובים, יש, עושים “יושב בצדק”.
אני מתרגם לעצמי שזה רגיל, שהוא מסתכל פנימה, הוא אומר “השיבה שופטינו”, הבא לנו שופטים. אחר כך מסתכל מי השופטים היום? היום אלה יגון ואנחה. כלומר, צריך להוריד מהם את התפקיד. ולהביא במקום זה “ברחמים צדק ומשפט” יקבלו את הספסלים. “ומלוך עלינו אתה לבדך”.
“ברחמים צדק ומשפט” – הדיינים מייצגים את הקב״ה
זה מאוד מעניין, “ברחמים צדק ומשפט” פירושו הדיינים יייצגו אותך. כששלושה דיינים יושבים בדין, מי יושב שם? רחמים, צדק, ומשפט. שלושה אנשים שמנסים לעשות את רצון השם, והם מייצגים את הקב״ה. ולהיפך, היגון ואנחה, זה לא הקב״ה, זו סתירה, או שהוא חושב פנימה.
הקב״ה עושה דרך שלוחים
כמה מהדברים, הקב״ה הוא “רופא חולי עמו ישראל” דרך התורה שנתן חכמה, כן? “מקבץ נדחי עמו ישראל” יכול גם לומר דרך משיח שהולך לתקוע. זה לא אומר שיהיה משיח של נס. איך הקב״ה מקבץ נדחי ישראל? ואיך הוא תוקע בשופר? דרך מי שעושה את העבודה, מי שעושה ברצון השם, בנבואה.
גם כאן יש לך את זה ממש ברור, “אוהב צדקה ומשפט”, והוא נתן תורה עם דעת שיעשו משפט טוב, שהדיינים יעשו את זה.
תירוץ הסתירה: “מלוך עלינו אתה לבדך” ו״השיבה שופטינו”
כל הברכות הן כמו שאנחנו מדברים, כמו “מצמיח קרן ישועה”. אני שואל דבר כזה, יש קצת סתירה כאן, כמו שאומרים הבא לנו שופטים טובים, ואומרים לא, מלוך עלינו אתה לבדך.
אבל לפי מה שאתה אומר, זה אומר את זה: שופט רע הוא מולך חוץ מהקב״ה, שופט טוב, הוא מולך בשם השם, “וישב שלמה על כסא ה׳”. אתה שומע ממש מה זה אומר. כי כשהוא שופט מושחת, הוא חושב איך אני יכול לעשות כסף. כשהוא חושב מה רצון השם, כלומר מה היושר והצדק על פי דין, הוא חושב לטובת המטרה הגדולה ביותר, של הקב״ה.
ברוך אתה ה׳ אוהב צדקה ומשפט.
—
ברכת המינים (ברכה 12)
הלאה, כאן באה ברכת המינים, שהרמב״ם אמר קודם שכשיש מינים שמקלקלים הכל, הם מפילים את כל… אה, ברוך אתה ה׳ אוהב צדקה ומשפט. כן.
הבאה היא ברכת המינים, ששמואל הקטן, אותו שהיה תמיד חוזר, כמו שלמדנו בפרק מפנין “אל תשמח”, אותו שמואל הקטן עשה את התפילה החדה, “ולמשומדים אל תהי תקוה”. משומדים פירושו… הרמב״ם אמר לנו קודם, איך אמר לנו הרמב״ם בהלכות תשובה? “שלא יסמוך על המשומדים”. כן. השניים… משומד פירושו שהוא, הרמב״ם אומר מי שנכרת, נכרת מהעם, “אל תהי תקוה”, לא יצליח, “כל המינים כרגע יאבדו”.
שמונה עשרה: ברכות ולמשומדים, על הצדיקים, בונה ירושלים, צמח דוד, שמע קולנו, ורצה
ברכת “ולמשומדים אל תהי תקוה” (ברכה 12)
דובר 1: אותו שמואל הקטן עשה את התפילה החדה, “ולמשומדים אל תהי תקוה”.
משומדים פירושו, הרמב״ם אמר לנו קודם, איך הרמב״ם אמר לנו בהלכות תשובה, “שלא יסייעו את המשומדים”. כן. השניים. משומד פירושו, כמו שהרמב״ם אומר, מי שהתנתק, נכרת מהעם.
“אל תהי תקוה”, לא יצליחו. “וכל המינים כרגע יאבדו”, יאבדו את כוחם, והרשעים יאבדו. “ומלכות זדון תעקר ותשבר מהרה בימינו”.
את מי מתכוונים במלכות זדון? מלכות רומי?
שמונה עשרה: ברכת עבודה, מודים, שלום, וחילוקי נוסחאות
אני לא יודע למה, כי בחז״ל בסנהדרין שם מופיעים ממש הצדוקים, יש שם משהו יותר, משהו היה שם קשור לרומי, שאולי הגמרא לא יכלה לכתוב לגמרי.
אבל זה הולך ביחד, שהמשומדים, מהו משומד? הוא הולך עם הצד של הפלסטינאים, הלו? הוא הולך עם הצד של מלכות הרשעה, המתיוונים שבכל דור ודור, כך.
“ברוך אתה ה׳ שובר אויבים ומכניע זדים”. יש אויבים וזדים, גם עדיין לא הוזכרו כאן. אויבים וזדים.
ההבדל בין אויבים וזדים
דובר 1: אנחנו אומרים, כן, “וכל אויביך יכרתו”. כן, “וכל אויביך”. יש אויבים, מתכוונים לאויבי ישראל. מדברים על כל הענין של העם, כמו לאום, אלה שנלחמים עם היהודים.
וזדים נראה, זדים פירושו אנשים שעושים דברים בזדון. יכול כן להתכוון סתם רשעים, כמו מפירי תורה. כן, אפשר לומר פירוש כזה, הגויים, האויבים שישבור, והזדים שיכניע.
ומאימתי מלכות זדון הפכה למלכות הרשעה? אוקיי, כן. זה אותו רעיון, נכון? כן.
ברכת “על הצדיקים ועל החסידים” (ברכה 13)
דובר 1: והברכה הבאה היא להיפך, יש קללה לרשעים וברכה לצדיקים. “על הצדיקים ועל החסידים”, ולא רק זה, אלא “ועל גרי הצדק”.
או חסידים וחסידים אתה יכול למנות כמה שאתה חוסך את דלתותיך, אלא לארבע משפחות קדושות. לא, להיפך. כי גרי הצדק, כי שארית עמך בית ישראל. קודם על החדשים שהצטרפו, ועל הנותרים. שארית פירושו הנותרים, או הניצולים, כמו שארית הפליטה. הניצולים, כן. שאר היהודים.
מעניין, מונים כאן את גרי הצדק לפני עמך בית ישראל.
“יהמו רחמיך” – הבקשה לשכר טוב
דובר 1: יהמו רחמיך ה׳ אלוקינו, שיתחממו, כמו “המו מעי”. שיעורר בנו רחמים, כך.
ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת, ושים חלקנו עמהם. ניתן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת. פירושו לכאורה, ראיתי באגרא דשמעין, ונדמה לי שאחרים תמהים למה מבקשים על שכר טוב.
אבל יכול להיות שהפשט הוא כאן כמו שהבוטחים בשמך לא יתאכזבו, אלא יקבלו, אלא יקבלו כמו שכתוב קודם ש״ומקיים אמונתו”. צדיק כזה שסומך על זה, אה, כמו החלק הבא, “לעולם לא נבוש כי בך בטחנו”. אם אחד סומך כל החיים על רחמי השם וזה לא קורה, הרי זו בושה גדולה.
ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת”, שבכך שאתה מקיים את אמונתך ובאמת מראה שהבטחון היה מוצדק, “ושים חלקנו עמהם”.
“ושים חלקנו עמהם” – ענין של ענוה
דובר 1: והפירוש של “ושים חלקנו עמהם” הוא, שגם אני אהיה מהצדיקים והחסידים? זה פירושו?
אני חושב שזה ענין של ענוה. כמו שאדם לא אומר על עצמו, “אני הבוטח הגדול בשמך באמת”, אבל תן גם לי שכר טוב. גם אני, גם אני, או שגם אני אהיה מהבוטחים בשמך באמת. יכול להיות.
“לעולם לא נבוש כי בך בטחנו”
דובר 1: לעולם לא נבוש כי בך בטחנו”, שלעולם לא נתאכזב, אלא בטחוננו יתברר כנכון דרך הישועה שעליה הסתמכנו.
ברוך אתה ה׳ משען ומבטח לצדיקים”. אני חושב שהפשט הוא כמו, למדנו שיש את הצדיקים, שהצדיקים הם לא סומכים על השם, הם לא ממשיכים ללכת אליו, טוב זה טוב. לא הולך הגאונים, לא הולך המלכים, לא הולך תחתיו.
ומהצד השני יש את הצדיקים, לא רק צדיקים, אפילו יהודים פשוטים, אבל הם הולכים הזד בזד, לשבור את הזדים, עוזרים לצדיקים, שלא יאמרו שהזדים מצליחים והצדיקים הם מעשיות חלשות. “תהיה לך טובה וכל הבוטחים בך לשמחה”.
הקשר לזכות אבות
דובר 1: כן. מעניין, כי הם הזכירו קודם את זכות אבות של אברהם יצחק ויעקב. כאן מזכירים את… שזה לא נגמר שם, אלא תמיד יש, תמיד יש את ההבטחה החדשה. כן. צריך להאמין שבכל דור יש צדיקים, ולא חס ושלום ברכה לבטלה. כן.
ברכת “בונה ירושלים” (ברכה 14)
דובר 1: הלאה. ירושלים. “תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת”. הבטחת לנו. כן, איך הבטיח השם? הוא הבטיח לדוד, כן.
“ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו”. בנה אותה בנין עולם, שלא תחרב יותר, שהבנין השלישי יהיה כבר בנין עולם.
“ברוך אתה ה׳ בונה ירושלים”.
ברכת “את צמח דוד מהרה תצמיח” (ברכה 15)
דובר 1: וזה לא סתם ירושלים, אלא אנחנו רוצים בירושלים רוצים אנחנו מלכות דוד. “את צמח דוד מהרה תצמיח”, זה שיצמח מחדש. הוא עושה משהו כזה, הדימוי הוא דוד כמו עץ שפורח שוב.
“וקרנו תרום בישועתך”. צמח דוד, נכד דוד שיהיה המשיח, כן, יהיה קרן. קרן פירושו תמיד מלכותו, גבורתו, תרום בישועתך.
מה פירוש קרן? קרן של ספינה?
דיון: מה פירוש “קרן”?
דובר 2: קרן זה קרן. קודם זה צמח, עכשיו זה מבהמה, נכון? כמו קרני השור, כמו… זה הכל משל, אבל זה מתכוון… קרן, קרן ישועה. זה הכל לשונות של פסוקים באמת.
דובר 1: לא, קרן זה לא משהו כמו נס, משהו דבר שמרימים, סימן של ניצחון. אולי היו מביאים… אולי זה מתכוון לשופר? אולי היו מחזיקים שופר ב… מקריב ומפריש. זה הכל דברים משלים ש… כן, כי המחשבה כאן היא שיראו את הישועה. אפשר להבין את זה, אבל המשל, צריך להבין את המשל. משהו הוא עם הרמת קרן שלו, עם צמיחת קרן לדוד. כן.
“ברוך אתה ה׳ מצמיח קרן ישועה”. הוא מצמיח שוב את קרן הישועה.
ברכת “שמע קולנו” (ברכה 16) – התפילה הכללית
דובר 1: התפילה האחרונה היא… התפילה הכללית היא שכל התפילות יתקבלו. ומהי תפילה שמבקשים על כל התפילות? כאן הרמב״ם הזכיר קודם שכאן אפשר לבקש לצרכים הפרטיים, לכל מה שאדם צריך. בדרך כלל, הרמב״ם אומר, בכל תפילה, בכל ברכה, אפשר להוסיף מעין הברכה. כאן אתה יכול להוסיף כל דבר, כי זו ברכה שהשם יעזור.
כי הרמב״ם הסביר קודם שהחכמים עשו ברכות שהם סברו שזה מכסה את כל מה שאדם צריך. אבל תמיד יש אינספור סיבוכים חדשים וכן הלאה.
“שמע קולנו” – אבל לא אומרים אותו בקול
דובר 1: שם זה שמע קולנו. “שמע קולנו ה׳ אלוקינו, חוס ורחם עלינו”. זה קצת מעניין, כי לא אומרים אותו בקול. זה מתכוון, מובן מאליו, שהוא יקבל את התפילה, אבל בשמונה עשרה דווקא, הרמב״ם אומר את הלשון, לא אומרים בקול.
“חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך אתה ה׳ שומע תפילה”.
דיון: “כי אתה שומע תפילת כל פה”
דובר 1: זה מאוד טוב. קודם, כן, “ריקם” זה פירוש פשוט, כמו אני בא לבקש היום, שימלא את ידי, שלא אצא ריקם.
אחר כך הוא אומר למה, כמו כל, כל, הרבה ברכות שרואים, זה בא כמו קיום בסוף. מה הוא התכוון קיום? שהתפללתי כל כך יפה, אני צדיק כזה? לא, זה היה קודם, “לעולם ועד”. עכשיו הוא אומר למה: כי השם שומע את תפילות כולם. זו הסיבה הגדולה למה אנחנו רוצים שיקבל את תפילותינו.
דובר 2: כן, אבל אם הוא שומע בכל מקרה את כולם, לא צריך לבקש על זה. זה קצת מעניין.
דובר 1: “כי אתה שומע תפילת כל פה”, ואחר כך אתה מחליט את מי לקבל. כמו, אפשר…
דובר 2: לא, “שומע” פירושו הוא מקבל, הוא נותן, לא רק שהוא שומע.
דובר 1: כן, אבל אם אתה לוקח כמובן מאליו שזה מה שהוא עושה… אוקיי, כל הברכות הן כך, כי אתה עושה את זה. מבקשים שיהיה בגלוי או וכו׳. כן.
“ברוך אתה ה׳ שומע תפילה”. עושים שיהיה, עם הברכה עושה שיהיה.
סטייה: הבדיחה של האדמו״ר ממודז׳יץ
דובר 1: כמו שהאדמו״ר ממודז׳יץ אמר על “בורא מיני מזונות”, יודע את הבדיחה?
דובר 2: נו.
דובר 1: שילד רצה מזונות, והאבא לא רצה לתת לו. אז הוא עשה “בורא מיני מזונות”, והאבא נתן לו, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה.
יש לך “המלך החפץ בחיים”, כן. זה הולך על הכל, אבל זה עובד? לא.
ברכת “רצה” / עבודה (ברכה 17)
דובר 1: התפילה הבאה היא גם בקשה על קבלת התפילות, אבל יותר קבלת התפילות אחרי בנין ירושלים. אפשר לומר שקבלת העבודה, היום יש רק תפילה, אבל עם ביאת המשיח יש גם עבודת הקרבנות. אז על זה מזכירים קבלת התפילה, אבל גם קבלת העבודה, כשיהיה שבאמת תהיה העבודה.
ואני יכול לומר שזה כמו יותר התפילות הפרטיות של יהודים, וזו התפילה של העם, התפילה שהיא תפילה קולקטיבית, תפילתם, תפילת עם ישראל.
“רצה ה׳ אלקינו בעמך ישראל”, תראה את רצונך בעם ישראל, “ולתפלתם שעה”, ולתפילתם, “והשב העבודה לדביר ביתך”, העבודה שהיא התפילה הכללית של עם ישראל בבית המקדש, ממילא החזר את העבודה “לדביר ביתך” – דביר פירושו ארמון, ארמון – “ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך”.
הוא מתכוון אולי לתמיד, קרבן תמיד? אני לא יודע. “ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך”.
“ותחזינה עינינו בשובך לציון”
דובר 1: “ותחזינה עינינו”, זה הרי “רצה ה׳ אלקינו”, אבל אולי כאן אנחנו גם, אני ושלי, שזה גם יהיה חלק מעם ישראל שמקבל את רצון ה׳.
“ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”, כמו שכבר היה אתנו בציון.
“ברוך אתה ה׳, המחזיר” – שחוזר לציון, “המחזיר שכינתו לציון”, שמחזיר את שכינתו לציון.
דיון: החתימה “המחזיר שכינתו לציון”
דובר 1: זה מאוד מעניין, כי סיום הברכה יכול להתאים רק אחרי מה שאומרים “ותחזינה עינינו”. הברכה כשלעצמה זה לא מתאים. בעצם, זו ברכת עבודה, זה בא להודות לריבונו של עולם או לבקש שיקבל את העבודה, זה אומר עבודת המקדש.
אז בא יהודי בגלות, והוא לא יכול לומר… יש נוסח אחר שאומר “שאותך לבדך ביראה נעבוד”. כן, אותו נוסח נמצא בראשי שאומרים מזמן הבית, כך אני חושב, אין לי ראיה, זו תיאוריה.
דובר 2: לא, בבית שני כבר יכלו לומר “המחזיר שכינתו לציון”, זה כבר היה בחזרה.
דובר 1: אבל אני אומר, אתה לא יכול לומר “אותך לבדך” כי זה כן יש. עכשיו כשאתה בא בגלות, אתה לא יכול לומר את הנוסח הרגיל, זו טעות בנוסח, אז אתה אומר “והשב”. אבל אז אתה עושה את הסיום, אתה אומר “המחזיר שכינתו לציון”, זה הולך, שהוא מחזיר, כמו כל הברכות.
דובר 2: כן כן, גם “מחיה מתים” מדברים על העתיד, כמו “מצמיח קרן ישועה”, כן.
דובר 1: לא, אני אומר שזו לא באמת ברכה על החזרת השכינה לציון, אותה ברכה כבר אמרנו ב״תשכון בתוך ירושלים”, כבר ביקשנו את זה. עכשיו, זה נכנס רק כי זה כמו התחליף, החליפו את ברכת עבודה בזה.
דובר 2: יש מי שאומרים דווקא, אני רואה, לפי מה שאמרת, הגיוני מה שאומרים “יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך”, יש מי שאומרים שכן, “תחפץ בהם ותרצנו”.
דובר 1: אבל זה מתאים, כי במיוחד אחרי התפילה על בקשות תפילה פרטיות, מבקשים מהשם, אה, אנחנו כבר מרוצים, אנחנו באים אנחנו לבתי מדרשים ומקבלים את תפילותינו, כל מנין בפני עצמו? לא, אנחנו רוצים את הגדולה יותר, אנחנו רוצים את תפילת עם ישראל בארץ ישראל, שהיא תפילה “מוגבהת”, מדרגה גבוהה יותר של תפילה.
דובר 2: אוקיי.
ברכת הודאה (מודים) — ברכה י״ח
דובר 1: י״ח, כאן שלוש האחרונות, כמו ששלוש הראשונות הן שבח ושלוש האחרונות הן הודאה. שבח פירושו, איך אומרים? שבח פירושו מדברים על גדולתו של הקדוש ברוך הוא, וכאן מודים לו, מודים על מה שהוא נתן לנו, מדברים כבר יותר אישית, זו גדולה שהוא מראה כלפינו.
כן, זו כבר השנייה משלוש האחרונות, צריך להבין מה “רצה” פירושו הודאה, “איי הב נו איידיע”. מודים אנחנו לך, המודים שלנו, זו ברכת הודאה, שאתה הוא ה׳ אלוקינו, צור חיינו מגן ישענו. הייתי אומר תרגום עברי, שאתה, כמו שהרמב״ם לימד אותנו בברכת ברית מילה, בלשון הקודש הרבה פעמים אומרים ש׳ וזה אומר על ש׳. אז, מודים אנחנו לך על שאתה הוא ה׳ אלוקינו, אנחנו מודים לריבונו של עולם שהוא הבורא שלנו.
ולא רק זה, מה פירוש בורא? שהוא נותן לנו את כל הדברים. מה פירוש אלוקינו? צור חיינו מגן ישענו, כבר היה לנו הלשון הזה בברכת קריאת שמע, “ומשגב לנו”. אתה הוא לדור ודור.
דיון: איך לחלק את המילים “אתה הוא לדור ודור”
דובר 2: אה, מעניין. כאן מדברים גם על נצחי. רואה, לפי הסדר שלך, “אתה הוא לדור ודור”, לא רק “לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך”. אפשר ללמוד את זה, הרבה פעמים חשבתי ש״צור חיינו מגן ישענו אתה הוא”, וכאן “לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך”, שכל דור יהודים יהיו מודים. אבל אפשר ללמוד “אתה הוא לדור ודור”.
דובר 1: יש מחלוקת צדיקים איך לחלק את המילים. אני יודע מי שהחליט כך, אבל אם אתה רוצה אפשר לעשות כך. אפשר לשים ביניהם, כל אחד יעשה את שלו. כן.
המשך נוסח ברכת מודים
דובר 1: “אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך”. כמו שלמדנו גם בצפרי, מה היה הלשון? “בידך אפקיד רוחי”. מה שאנחנו אומרים במעריב כתוב גם, “על חיינו המסורים בידך”, חיינו מסורים בידו, ונשמותינו פקדונות בידו.
“ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים”. “ערב ובוקר וצהרים” חוזר על “נודה לך ונספר תהלתך”, על זה אנחנו מודים ערב ובוקר וצהרים, לא? או שהנסים והנפלאות הם… לכאורה, “שבכל עת” כבר כיסה. “ועל נסיך וטובותיך שבכל עת”, על זה אנחנו “נודה לך ונספר תהלתך ערב ובוקר וצהרים”. יכול להיות, אני לא יודע. ראיתי שהמפרשים אומרים את שני הפירושים על זה.
הלאה, “הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך”. לעולם לא נגמרים הרחמים.
סיום ברכת מודים
דובר 1: הלאה, “כל החיים יהללוך סלה ויודו”. אה, זה הסיום. “כי טוב הוא אל הטוב, ברוך אתה ה׳ הטוב שמך ולך נאה להודות”. כן. הברכה האחרונה, ברכת שלום.
אני חושב שמזה אפשר לשער, אתה יודע איך מתחיל הסיום? “כי טוב הוא אל הטוב”. כן, אבל אולי “כל החיים”. אני מרגיש שזה הולך כמו, כי מיד נראה, “על כל אלה” שמים כאן באמצע. זה הולך כמו כלל, “נודה לך על הכל”, שמים פרטים שונים, “על החיים”, “על הזה”, ואז אומרים אבל, כמו נשמעת, אי אפשר לסיים בכל הפרטים, “כלו רחמיך”, יש לך עוד רחמים כמה שאני יכול למנות כאן, אי אפשר לי להודות על כל אחת ואחת, “כל החיים”. משהו כזה.
אני חושב שגם הפירוש של “הטוב שמך ולך נאה להודות”, שלך השם ראוי להודות לך. כשאתה מודה לאדם, זה נגמר, הוא לא באמת נאה להודות, הוא עשה טובה קטנה לך. השם עושה את כל הטובות, שמו עצמו טוב, אז “לך נאה להודות”, או “טוב להודות לשמך”. זה הפירוש.
ברכת שלום — ברכה י״ט
תרגום לעברית
דובר 1: אוקיי, עכשיו ברכת שלום. “שים שלום טובה וברכה”, שלום, טובה, וברכה, חן וחסד, שש בקשות. “שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך”. אה, לא “ועל כל ישראל עמך”. “ברכנו כולנו במאור פניך”. זה קשור לברכת כהנים, “יאר ה׳ פניו”. זה הפירוש. “כי במאור פניך”, כי כאשר יש את מאור הפנים, “נתת לנו ה׳ אלקינו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ושלום”. שתמיד יהיה מאור פנים, יתן לנו עוד את הברכות האמורות. “וטוב בעיניך”, שיהיה טוב בעיניך, כן, “לברך את עמך ישראל בכל עת בשלום”. או שיהיה, או שזה שבח, ש״כי טוב בעיניך לברך את עמך ישראל בשלום”. כאן סיימו את הברכה האחרונה, זה הסוף, מסיימים בשלום.
למה מסיימים בשלום?
דובר 1: אני חושב, צריך להבין, הגמרא אומרת, דיברנו על ה… שהשלוש אחרונות הן כמו הודאה. במיוחד זה מתאים רק לברכה השמונה עשרה, ברכת מודים.
אני חושב שזה יותר כמו שזו הדרך החוצה. יוצאים, מבקשים “רצה בעבודתך”, כאילו כבר סיימו את התפילה, ומבקשים מהקב״ה שיקבל אותה. מודים לו על הכל, ואומרים כאילו כשהקב״ה היה אדם, היו אומרים “גוד ביי”, “שלום שלום”, כאילו נותנים לאדם ברכה. אבל לקב״ה אי אפשר לתת ברכה. כשאני אומר “שלום” לך, אני נותן לך ברכה, שתהיה לך שלום. זה כזה “נפרד לשלום”.
דובר 2: נכון, אבל אצל הקב״ה, הוא נותן לנו הכל, אז אומרים שהקב״ה יברך אותנו בשלום. אבל זה באמת כמו שהגמרא אומרת, “כעבד הנפטר מרבו, נותן לו שלום והולך לו”.
חילוקי נוסחאות: משיב הרוח ומוריד הגשם / ברכת השנים
דובר 1: טוב, כאן הוא נכנס לפרט את החילוקים מתי אומרים אחרת בברכת השנים, שניהם, מה שמזכירים גשמים בגבורות ואחר כך בברכת השנים.
נוסח ימות החמה — בגבורות
דובר 1: בימות החמה, שם שאמרו “משיב הרוח ומוריד הגשם” בברכה השנייה, אומרים “רב להושיע”, ובמקום “משיב הרוח ומוריד הגשם” אומרים “מוריד הטל”, כי בימות החמה אין גשם דבר טוב, אבל טל תמיד טוב. וחוזרים ל״מחיה חיים בחסד”.
נוסח ימות החמה — בברכת השנים
דובר 1: ובברכה תשיעית, ברכת השנים, אומרים את הנוסח בקיץ: “ברכנו ה׳ אלקינו בכל מעשה ידינו, וברך שנתנו בטללי רצון”, גם מאותה סיבה, לא מבקשים על טל ומטר, אלא על טללי רצון. “ברכה ונדבה כשנים הטובות, ברוך אתה ה׳ מברך השנים”.
למה נוסח הקיץ קצר יותר?
דובר 1: טוב, עכשיו כאן יש סתירה, למה זה נעשה הרבה יותר קצר? כלומר, כי כל הנוסח הארוך שהרמב״ם היה לו על “ברכנו” הוא הכל שהתבואה תצמח. עכשיו כבר צמחה, אין מה להוסיף. זה לא רק החילוק של טל ומטר לפי הרמב״ם, ויש היום גם מי שעושים כך. כן, זה כל העניין, כל הסדר של “ברך עלינו” הגיוני רק כשהשנה באמצע גידול הביכורים של הקיץ. זה כבר קיים, חבל להוריד, זה טוב, הכל נעשה הרבה יותר קצר הברכה.
דובר 2: לא, אני רואה שחלק חסר עדיין כן חשוב. אני יודע, משהו זה עדיין הדבר האחרון שיכול עדיין להיקלקל ברגע האחרון.
הבדלה בחונן הדעת
דובר 1: הלאה, נוסח ברכת הבדלה בחונן הדעת. אומר הרמב״ם, במוצאי שבת ומוצאי יום הכיפורים ומוצאי יום טוב, מברך ברכה רביעית בנוסח זה. בברכה הרביעית, בברכת הדעת, אומרים כך, מתחילים “אתה הבדלת בין קודש לחול”, ואומרים כך, “ואתה הבדלת בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לגויים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה”. הקב״ה מבדיל, הוא עושה את הקטגוריות בין קודש לחול. “כשם שהבדלת בין קודש לחול, כך פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם, ושמרנו מן הכל, וחננו מאתך דעה בינה והשכל, ברוך אתה ה׳ חונן הדעת”.
חילוק בין נוסח הרמב״ם לנוסח שלנו
דובר 1: הנוסח שלנו מתחיל קצת אחרת. כתוב “אתה חוננתנו”. אני מניח שהנוסח שלנו שינה את הנוסח, כי הרמב״ם מתחיל “אתה הבדלת”, ממילא צריך קודם לומר “אתה חונן” ואחר כך אומר “אתה הבדלת”. ואצלנו שכתוב “אתה חוננתנו למדע תורתך ותלמדנו”, אז כבר תרגמת, כבר אמרת “אתה חונן”, אחר כך אומר “ותבדיל”. אז לא צריך שוב לומר “אתה חונן” לפני כן.
אבל גם אצלנו שונה הבקשה שמבקשים, לא מגשמיות, אלא אומרים “והכל עלינו מחטא ועון ומדיבוק מדות רעות, ותבדילנו בין קודש לחול”. מבקשים שההבדלה, כמו שעשית הבדלה בין רע, תהיה הבדלה בינינו לבין רע. הרע שמזכירים הוא יותר בראש חודש ובחולו של מועד יש את התוספת של יעלה ויבוא בברכת רצה.
יעלה ויבוא — ראש חודש וחולו של מועד
דובר 1: הרמב״ם מביא, ראש חודש וחולו של מועד מוסיפין בברכת שבע עשרה, בברכה השבע עשרה, בין ערבית, שחרית ומנחה, ומברך אותם בנוסח זה.
נוסח יעלה ויבוא, עננו, ועל הניסים לפי הרמב״ם
נוסח יעלה ויבוא — ראש חודש וחול המועד
הרע שמזכירים הוא יותר בתחום המצוות.
הלאה, בראשי חדשים ובחולו של מועד, יש את התוספת של יעלה ויבוא בברכת רצה. הרמב״ם, בראשי חדשים ובחולו של מועד, בכל תפילה בברכה שבע, בברכה השבע עשרה, בין ערבית שחרית ומנחה, ומברך בנוסח זה, מביא שוב את ברכת רצה, ואחר כך מביא את כל הקטע של רצה. כי הרמב״ם לא היה לו סידור שכתוב בו הוראה של יעלה ויבוא, הוא צריך לומר איך הסדר. אה, הוא גם התחיל מאתה חונן.
תמיד, כל התוספות, זה מתחיל קצת קודם ומסתיים קצת אחר כך, כדי שיהיה ברור איך אומרים את הברכה, איך זה נכנס.
כן, למשל, רב להושיע מוריד הטל, הוא התחיל במילים רב להושיע. אוקיי, זה דבר קטן אחד.
נוסח ברכת רצה עם יעלה ויבוא
רצה ה׳ אלקינו בעמך ישראל, ולתפילתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך.
ואומרים כאן כך: אלקינו ואלקי אבותינו, יעלה ויבוא ויגיע. שיגיע, אבל זה… אומרים שזה הרבה לשונות. יעלה ויבוא ויגיע, יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר לפניך, זכרונינו ופקדונינו, וזכרון אבותינו, וזכרון ירושלים עירך, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון כל עמך בית ישראל. כל הזכרונות האלה יעלו ויביאו כמו פליטה, פליטה פירושה כמו הצלה. לטובה, לחן, לחסד ולרחמים, לחיים ולשלום ביום ראש החודש הזה.
ולשון ר׳ אליעזר: רחם בו עלינו והושיענו, זכרנו ה׳ אלקינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים, בדבר ישועה ורחמים, חוס וחננו ורחם עלינו, ומלטנו בו מכל צרה ויגון, ושמחנו בו שמחה שלימה. לשון יפה יותר משלנו, אולי קצת יותר ארוך.
ותחזינה עינינו בשובך לנווך לציון ברחמים, כי אתה ברחמיך הרבים תשוב אליה. ברוך אתה ה׳, המשיב שכינתו לציון.
נוסח לחול המועד
בחול המועד לא אומרים “ביום ראש החודש”, אלא אומרים “ביום”, לשון הרמב״ם היא “ביום מקרא קודש הזה, ביום מועד חג המצות הזה”, או “ביום מועד חג הסוכות הזה”, וממשיכים “הרחמן הוא ינחילנו”.
מעניין, הוא אומר כאן “ביום מקרא קודש הזה, ביום מועד”, יותר ממה שאנחנו אומרים. זה מעניין, כי לכאורה מקרא קודש זה לא חול המועד. שם כתוב “שבעת ימים, וביום השביעי מקרא קודש”. מעניין שהרמב״ם אומר גם זאת על חול המועד. על יום טוב אני מבין שצריך לומר מקרא קודש, אבל חול המועד זה קצת קשה. לכאורה היו צריכים לומר רק “מועד”, כי זה עדיין לא מקרא קודש. אהם, זה מעניין באמת.
נוסח עננו — ביום התענית
ביום התענית יש תוספת בברכה השש עשרה, ברכת שמע קולנו. במקום ברכת שומע תפילה אומר יחיד… אה, היחיד אומר כך, נראה כבר, שליח הציבור יהיה אחרת.
נוסח עננו ליחיד — בברכת שמע קולנו
אומרים “שמע קולנו ה׳ אלוקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו”, וכאן מוסיפים כך, “עננו ה׳ אלוקינו עננו ביום צום התענית הזה, כי בצרה גדולה אנחנו”. זה כנראה יותר מתאים לתענית גשמים, או שזה יום שמציינים צרה גדולה. “אל תסתיר פניך ממנו, אל תעלם אזנך משמוע תפילתנו”. זה תענית זה תמיד מה שכבר יש הסתר פנים, הפסק את הסתר הפנים, קבל את התפילות, “והיה קרוב לשועתנו, טרם נקרא ואתה תענה”. אז בעתיד יהיה “טרם נקרא ואתה תענה”, עכשיו אנחנו מבקשים שתענה עכשיו.
דיון: פשט ב״טרם נקרא ואתה תענה”
דובר 1: היה לנו פשט כשלמדנו קודם על זה, אני כבר לא זוכר מה זה היה. אהה. אתה זוכר?
דובר 2: לא, אבל אפשר לשמוע כך, עכשיו ענה לנו, ושלא יגיע עוד לכזו צרה שנצטרך לעבור כל כך הרבה טראומה עד שתענה. בפעם הבאה, בוא נעשה את זה כמו שצריך, “טרם נקרא ואתה תענה”.
דובר 1: זה גם מעניין מה הכוונה “טרם נקרא”. אומרים תמיד ברכת השנים, מבקשים תמיד על גשמים. “טרם נקרא ואתה תענה, נדבר ואתה…” ה״נדבר” כאן מתכוון גם על טרם. “טרם נדבר ואתה תשמע”. כמו שהנביא אומר, “טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע”. זה יכול גם להיות שזה אומר סתם מאוד מהר. כמעט כמו “אלי טרם”, כמעט, ממש הרגע. זה ממש עוד לפני, ליטרלי.
אני לא יודע מה זה אומר.
דובר 2: כי אתה שומע תפלת… לא, כאן נראה שלא יחסר “קריאה”. “קריאה” נראה כמו הפגנה גדולה יותר. אלא פשוט “נדבר” הלאה מה שלא לפני. כי חשבתי שה״נדבר” עולה גם על המילה “טרם”. אבל יכול להיות להיפך, “טרם נקרא”, עוד לפני שהולכים ל״קריאה”. “קריאה” פירושה משהו אסיפה, “קורא בקול רם”.
דובר 1: כן, כן.
דובר 2: אבל איפה אנחנו שם? עוד אפילו לפני שמתכננים לבקש “טרם”, כמו שכתוב בתנ״ך “בטרם יקראו”, עוד לפני שצעקו. אלא אם אנחנו צריכים אותו, שרק נתחיל לדבר, לדבר עם האבא. שיספיק ברכת “ברוך אליינו”, שלא יהיו טענות עם שום… כן.
כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך אתה ה׳ שומע תפילה.
נוסח עננו לשליח ציבור — ברכה בפני עצמה
כששליח הציבור עומד נוסח זה ברכה בפני עצמה, אומרים ברכה נוספת על זה. ויהא אחר ברכה שביעית, אחרי שם ברכת גואל ישראל, אומרים, “עננו ה׳ אלוקינו עננו ביום צום התענית הזה, כי בצרה גדולה אנחנו”, ואותו סיום, “אם אנחנו צריכים אותו, ה׳ אלהינו, כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה, פודה ומציל”.
כי “פודה ומציל” הוא מוסיף, נכון? אה, “כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה, פודה ומציל”, כי יש חתימה מיוחדת, זו ההקדמה לחתימה, “ברוך אתה ה׳ העונה בעת צרה”.
דיון: למה היחיד לא אומר ברכה בפני עצמה
דובר 1: למה תפילת יחיד אומר כאן לא היחיד? לא יודעים בדיוק, אני לא זוכר צריך…
דובר 2: אבל יחיד, הכלל הוא שיחיד לא עושה ברכות משלו. יחיד מכניס את בקשותיו לתוך הברכות של שמונה עשרה. לציבור יש צד, גאווה, תענית ציבור. כל יחיד מתפלל בתור ציבור, אבל בכלל, תפילת יחיד נקראת כך כי יחיד… אבל הציבור יכול להוסיף. כמו בכלל בתענית ציבור מוסיפים עוד ברכות אפילו.
דובר 1: אה, אמת, יש דבר כזה, אני לא זוכר בדיוק.
דובר 2: בתענית ציבור הוסיפו עוד ברכה נוספת.
נוסח ברכת בונה ירושלים בתשעה באב
בתשעה באב הוסיפו ברכה נוספת. לא ברכה, נוסח.
אה, ב… שם זה קצת אחרת, בברכת בונה ירושלים. בתשעה באב מברך ברכת ארבע עשרה בנוסח זה, משנים את ברכת ארבע עשרה, במקום ארבע עשרה הרגילה אומרים מיוחדת לתשעה באב.
רחם ה׳ עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך. והירושלים היא העיר האבלה, החרבה, השוממה, הנתונה ביד זרים, היושבת כמו אלמנה, כמו שאומרים במגילת איכה “וראשה חפוי”, עם ראש מורד, כאשה עקרה שלא ילדה, כמו עקרה שלא ילדה ילדים והיא עצובה. וירשוה לגיונים, לגיונים זה “לגיון”, כן, זו איזו מילה? מילה לטינית של צבא רומי, לגיון. לגיונים, צבא כבש אותה, וירשוה עובדי פסילים, ויתנו את נבלת עבדיך. ירשוה לא פירושו גירשו, זה פירושו כבשו, כן, כמו השתלטו, כבשו. עובדי פסילים, ויתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. זה פסוק, כן. זה עניין של להזכיר את הצער של תשעה באב שקרה אז.
על כן ציון במרר תבכה, ירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם. וזה כבר מספיק, כן, מונים את זה כמו מעוררים רחמי שמים. אז ראה ה׳ והביטה ורחם שוממותיה, רחם על ירושלים החרבה, ונחמה. כי אתה ה׳ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, ככתוב ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. בתוכה פירושו בירושלים, כן, לירושלים יהיה חומת אש, ושכינת ה׳ תהיה שם לכבוד.
דיון: “באש הצתה” לעומת “באש יסדתה” — חילוק בין הרמב״ם לנוסח שלנו
יש כאן חילוק גדול בין נוסח הרמב״ם לנוסח שלנו. אנחנו אומרים “באש הצתה”, כאן כתוב “באש יסדתה”. הרמב״ם בכלל לא מחזיק את כל העניין שזה נשרף ועם זה הולכים לבנות אותו. הרמב״ם אומר “באש יסדתה”.
חשבתי אולי מתכוונים לעמוד האש כשהיהודים יצאו ממצרים. איך רואים שבית המקדש נוסד באש? שהמנורה יצאה, הוא זרק זהב ויצא אש. כשצריך לחשוב, יצאתו, מתאים כמו שנשרף באש. אולי הפסוק עצמו, “ואני אהיה לה חומת אש”. אבל שם זה לא באש יסדתה, אלא בה׳ יסדתה, האש היא דימוי. נראה שאש היא היסוד, אולי מתכוונים לומר באש, עם בית המקדש חינכו בקרבנות, עם האש של המזבח. אני לא יודע, פלא פלאות. כן, בכלל, ה׳ בונה ירושלים.
נוסח על הניסים — פורים
כן, פורים מוסיפים בשמונה עשרה, מוסיפים אחרי מודים, באמצע מודים מוסיפים את הברכה המיוחדת על פורים.
נוסח על הניסים לפורים
אומר הרמב״ם את כל ברכת מודים, מודים אנחנו לך וכו׳, וכאן אומרים על נסיך שבכל יום ויום, על נפלאותיך שבכל עת ועת, וכאן אומרים על הניסים המיוחדים, על הניסים שעשו פעם אחת. על הניסים ועל הגבורות ועל התשועות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, השנים הקודמות בימים בלוח. בימי מרדכי ואסתר, כשעמד המן הרע, כמו שכתוב במגילה “המן הרע הזה”, על עמך בית ישראל, לבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ושללם לבוז, הוא רצה לקחת את שללם. ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם, ליהודים, בעת צרתם, דנת את דינם ורבת את ריבם, נקמת את נקמתם, והפרת את עצתו של המן, וקלקלת את מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, שפרעו להמן בעונש על מעשיו, ותלו אותו ואת בניו על העץ.
פרעו לו בראשו מה שהוא, משהו כזה זה אומר, כמו שהגמרא כתובה לשון כזו, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, מה שהוא רצה לעשות עשו לו על ראשו. והנהו, זה כל העניין כאן, הסיבה, ועשית לך שם גדול בעולמך עד היום הזה. קידוש השם, ועל עם ישראל עשית פלא ונסים, ומסיימים בבקשה כזו, כשם שעשית עמנו פלא ונסים כך עשה עמנו נסים וגבורות בעונה הזאת.
וזה באמת מעניין, כי כאן מבקשים על ניסים וגבורות בברכה ליהודים,
נוסח “על הניסים” לחנוכה ופורים, קדושת שליח הציבור, ודינים של עשרת ימי תשובה
נוסח “על הניסים” — חנוכה ופורים
דובר 1: מה זה הדבר? “שעשה מופת וגבורה בעולם הזה”, הוא עשה קידוש השם בעולם הזה, “לעמך ישראל לעשות להם פלא ונסים”. ומסיימים בבקשה כזו, “כשם שעשית עמהם פלא ונסים, כך עשה עמנו נסים וגבורות בעת ובעונה הזאת”.
אה, מעניין, כי הרמב״ם היה… אוקיי. וחוזרים, “ועל הכל ה׳ אלקינו אנחנו מודים לך… טוב שמך ולך נאה להודות… הרחמן הוא יזכנו…”. מעניין, כי כאן מבקשים על ניסים וגבורות. בברכת המזון הרמב״ם הזכיר את הדבר של אם שכחו יעלה ויבוא, שיאמרו הרחמן? לא. הרמב״ם בכלל לא הזכיר את ברכת הרחמן? לא, זה לא נכנס לרמב״ם שם. כי שם יש את הדבר, למה לבקש על ניסים?
הפשט של “ניסים” — לא למעלה מדרך הטבע
כן, אבל מה זה לא קושיה, זו לא קושיה אמיתית. ניסים פירושו שהקב״ה יעזור לנו, זה לא אומר למעלה מדרך הטבע. לא כתוב שלא לעשות כלום, בהחלט לא. זה לא אומר למעלה מדרך הטבע, מה שהוא אומר שרואים בכל יום. זה לא אומר נס שהוא למעלה מדרך הטבע, זה לא אומר תפילת שווא, שהם למדו, שהקב״ה ישנה את הזכר לנקבה, לא זו המילה.
נוסח חנוכה
אוקיי. ואותו דבר הוא חנוכה. עכשיו הוא הולך לפרט את הנוסח של חנוכה. “בחנוכה מברך…”. במה הוא יסיים? “חנוכה…”. חנוכה גם משנים את הברכה של… בסידור שלנו כתוב שיש על הנסים, יש שניים, לחנוכה ולפורים. הרמב״ם חשב ששני דברים שונים הם, אף על פי שיש להם פתיחה וחתימה דומות כמו חנוכה ופורים.
אבל הרמב״ם כתב במפורש, “מודים אנחנו לך בזמן הזה…”. ואחר כך הוא מדבר על “דיני תפלות שבעת הרחמים”, “על הנסים ועל הגבורות ועל המלחמות…”. זו אותה התחלה, נכון? לא, זו לא אותה התחלה.
דובר 2: אה, אז בפורים הוא לא כותב מלחמות?
דובר 1: מעניין. “ועל התשועות ועל הפדות ועל הפורקן”. אה, זה שונה. “שעשית עמנו…”. מעניין, חנוכה ופורים היו רק נסים, גבורות, ותשועות. וחנוכה היה מלחמות, ופדות, ופורקן. “שעשית עמנו בימים ההם בזמן הזה”. ומספרים את המעשה, שבימי מתתיהו בן יוחנן באה מלכות יון, והם רצו לבטלם מתורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, והקב״ה עזר ברחמיך הרבים, המוסרם ביד חלשים, דנת את דינם ורבת את ריבם ונקמת את נקמתם. אז אתה נותן ניצחון בחילוקי שמות, ואותו דבר, כאן מתחילים שוב את אותו נוסח כמו פורים, רסיסים לשמך הגדול ולמלך, אני מניח שהשם הגדול מתחבר למה שאומרים אחר כך טוב שמך ולך נאה להודות. אני מניח שבשני המקרים ממש אומרים את אותו ענין, שהיה ענין של השיבות לו גמולו בראשו, שמה שהם תכננו קרה להם.
דיון: “דנת את דינם” ו״השיבות לו גמולו בראשו”
דובר 2: רב, בשניהם יש דנת את דינם.
דובר 1: לא, אלו שני דברים שונים. בשניהם קרתה הנקמה שמה שהם תכננו ליהודים קרה להם. דנת את דינם כתוב בשניהם, אבל השיבות לו גמולו בראשו הוא דבר מיוחד להמן. כן, הקב״ה לקח את צדך, וזה מה שזה אומר, נכון, הוא לקח את הצד שלנו. וכמו שנעשה להם, כך תעשה לנו בעת ובעונה הזאת, לשון מעניינת, ועל כולם אנחנו מודים, וחותמים את הברכה.
קדושה של שליח ציבור
אוקיי, עכשיו צריך ללמוד על עוד שני דברים בברכה. אחד הוא על קדושה ששליח הציבור אומר, והשני הוא על עשרת ימי תשובה שמשנים. אוקיי, אז ככה, הרמב״ם אומר כך, אנחנו גם לא חושבים על זה, אנחנו רואים שעוצרים בברכה השלישית, ואחר כך אומרים קדושה. הרמב״ם אומר ששליח הציבור אומר את הברכה השלישית בנוסח אחר, ברכת הקדושה, יש לו ברכת קדושה ארוכה יותר שכוללת בתוכה גם מה שהציבור עונה. נכון, וזה הוא הולך לומר בקטע הבא. מה אומר שליח הציבור? יש גם נוסחאות שונות לשבת ולימות החול, והרמב״ם רואה שיש נוסח אחד שהוא אומר תמיד.
נוסח קדושה של שליח ציבור
דובר 2: כן, אומר הרמב״ם, הוא אומר, אתה רוצה לקרוא?
דובר 1: אני אקרא. כן, ונקדישך ונעריצך ונשלש לך, כאן כבר היו שלושה, קדושה דנא נצח ונשלש לך, קדושה משולשת, והם גם מסבירים שקדושה משולשת היא שלוש פעמים קדוש, כמו שהנביאים אומרים שלוש פעמים קדוש. כדבר ה׳ ביד נביאך על ידי פסוק, אז וקרא זה אל זה, המלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. כבודו בגדלו מלא עולם, ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו. כבודו. ומאחר שהם לא יודעים איפה מקום כבודו, משבחים ואומרים, אומרים, כבודו מלא עולם, זה לא מיוחד למקום מסוים, ממילא אומרים לא “איה מקום כבודו”, אומרים “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”, wherever, בכל מקום שכבודו נמצא יהיה ברוך כבוד.
פירוש “ממקומו” — הקב״ה אין לו מקום
ומבקשים “ממקומו הוא יפן”, אין ממקומו ספציפי, אבל ממקומו, מהממקומו, זה גדול יותר ממקום מסוים. כשאומרים איה מקום כבודו, אבל זה הפירוש שברוך כבוד ה׳ ממקומו, לא מתכוונים לומר שיש מקום גשמי. הקב״ה אינו דבר גשמי. מתכוונים לומר, אי אפשר להשיג. זו גבהות, אי אפשר להשיג את המדרגה העליונה שהקב״ה נמצא בה, אלא הנבראים יש להם פינה, מהלך בפינתו.
דיון: “תמלוך בציון” — מקום ספציפי או לא?
אבל ממש זו המילה, שעכשיו מלא כל הארץ, אין מקום מסוים. יהיה מקום מסוים, וזה בית המקדש, שם יהיה המקום שבו הולכים לשבח את הקב״ה.
דובר 2: לא, אבל “ותמלוך עלינו”, הרי כן, “תמלוך בציון”.
דובר 1: במקום המקום שהוא עכשיו, שאי אפשר לציין אותו, שכבודו מלא עולם, אבל הוא לא מיוחד למקום מסוים, יקרה ש“ותמלוך עלינו”, עכשיו תהיה המלוכה בירושלים, “כי מחכים אנחנו לך”, כי אנחנו מחכים כבר לגאולה. “מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון, ויתגדל ויתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים. ועינינו תראינה במלכות עוזך”, נראה את המלכות בירושלים, “כדבר האמור בשירי עוזך על ידי דוד משיח צדקך”, כמו שכתוב בשירה הקדושה של דוד, “ימלוך ה׳ לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה”. ה׳ ימלוך בציון לדור ודור.
וחותמים ב“ולדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש”, “ושבחך אלקינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה, ברוך אתה ה׳ האל הקדוש”.
דובר 2: אז זה הנוסח ששליח הציבור אומר. אני לא מסכים איתך שזה יהיה במקום.
דובר 1: הכוונה, אנחנו נמצאים במקום, זה נכון, אבל הקב״ה בא, יבוא לירושלים, למלכות עוזך. ציון, מכבודו וגדלו מלא עולם. אבל זה תמיד מדגיש לי שהקב״ה אינו גשמי, אבל עכשיו אפילו אין מקום שאומרים “הנה, זה שמים”.
דובר 2: אתה גם לא רואה מה “מקום כבודו” אומר. “איה מקום כבודו” אומר בכלל, “איה מקום כבודו” זה לא עוד דבר שמלאכים אומרים. “איה מקום כבודו” הוא הרחבה של “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”. למה אומרים “ממקומו”? למה אומרים “מירושלים”? כי הם לא יודעים, לקב״ה אין מקום. הקב״ה למעלה מהמקום, או למעלה מההשגה, שנקרא “מקום”. מקום כבודו של עולם, however you want to say it.
מה הציבור עונה
עכשיו הוא אומר, כששליח הציבור עומד בברכה זו, וקורא זה אל זה ואומר, הוא אומר את המילים “וקרא זה אל זה ואומר”, כל העם עונים “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו”. יש לך בזה שאנחנו מדגימים כמו שהמלאכים אומרים את זה ביחד, כי אם הם לבד הם רק רבי, איך זה נראה? וכשאומר “איה מקום כבודו”, כל העם עונים ומשבחים ואומרים “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”.
מעניין שלא אומרים רק את “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”, אומרים גם את “משבחים ואומרים”. ובקדוש לא אומרים “וקרא זה אל זה ואומר”, אלא אומרים ממש את הקדוש עצמו. מה? סתם כך הייתי אומר רק “ברוך כבוד ה׳ ממקומו” לבד.
אוקיי, וכשאומר “בחיינו ובימינו”, מה אומר העולם? “אמן”. וכשאומר “כששליח הציבור אומר את זה”, כל העם עונים “ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה”.
ביקורת על המנהג הנוכחי שכולם אומרים הכל
המנהג שלנו, חוץ מזה שיש נוסחאות שונות קצת, אנחנו אומרים בכל הקדושה, כל אחד אומר הכל. אין יהדות בזה, במחילה מגדולי הצדיקים שאומרים שצריך לעשות כך. קדושה נעשתה שהחזן קורא, והעולם אומר “קדוש”. אבל אתה אומר הכל, כל אחד אומר הכל, מי החזן? מי הציבור? זה כבר לא הגיוני, לדעתי.
וזה דבר שנמצא בכל מקום, אנחנו הסרנו את הענין של שליח ציבור באמת, שרק שליח הציבור אומר. כולם אומרים הכל ביחד, כי הרבה פעמים זה לא מתאים כל כך טוב. אבל אני אומר, הציבור הרי בשביל זה. דיברנו שצריך ללכת ללמוד הלכות תפילה. וכל אלו הדברים שאומרים הציבור, הוי קורא עמהם ויהיה הוא השליח ציבור. אומר גם עמם, ולא יגביה קולו והם אינם עונים אחריו, הוא לא יאמר בקול רם יחד איתם, אבל הוא יאמר עמם.
יש מחלוקת שליח ציבור, כלומר אומרים לפני שבת או אפילו בימות החול, יש אנשים שכשהעולם מסיים לומר, העולם חוזר גם כן. זה מאוד מצחיק, ראית פעם בבית כנסת בשבת? כל העולם חוזר. הלו, למה העמדנו חזן? בכל אופן, ואחר כך הוא מתחיל “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”. לא צריך, צריך רק להכניס “ממקומו” או מה שאומרים “כבודו מלא עולם”. כן, כי “ברוך כבוד ה׳ ממקומו” הוא אמר עם העולם, כמו שהרמ״א אומר כאן.
עשרת ימי תשובה — שינויים בברכת קדושה
אוקיי. דבר קטן אחד. יחיד המתפלל עם הציבור בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אומר בסוף ברכה זו, הוא אומר בסוף ברכת קדושה, “כאמור ‘ונגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה׳, ברוך אתה ה׳ המלך הקדוש”. אנחנו רגילים לומר רק את המילה “המלך הקדוש”. כן, בראש השנה, ביום כיפור אנחנו אומרים את הפסוק, אבל לא כל השבוע.
יש עוד הרבה מאוד דברים קטנים בשמונה עשרה, כמו שאומרים “המלך המשפט” בעשרת ימי תשובה, או שאומרים “זכרנו לחיים” בעשרת ימי תשובה, שהרמ״א כבר אמר בהלכות תפילה לפני חזרת הש״ץ כאן, כאן הוא חוזר רק על הדבר שעדיין לא אמר.
סיום
עד כאן איך קוראים לזה, זה השיעור השלישי שלמדנו בסדר התפילה, וזה ההלכות של שמונה עשרה.