סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור על ספר פרדס רמונים – שער עשר ולא תשע (דף י״ח)
היסוד: עשר ספירות בלימה ומספר עשר אצבעות
השיעור עוסק בשער עשר ולא תשע מספר פרדס רמונים של הרמ״ק, שבו הרמ״ק רוצה למעשה להגיע למשנה בספר יצירה האומרת “עשר ולא תשע”, אך הוא מתעכב על המשנה של “חמש כנגד חמש” במשך כמה פרקים. המושג “בלימה” ב״עשר ספירות בלימה” משמעו שעשר הספירות נשללות מגבול ומגשמיות — באמת הכל אחדות פשוטה. עם זאת, המילה “מספר” ב״מספר עשר אצבעות” באה לומר שאף על פי שזה “בלימה”, בכל זאת יש מספר, ולכן הן נקראות ספירות מלשון מספר. המקור למספר עשר בא מהפסוק “כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך” (תהלים ח׳) — הקב״ה ברא את השמים ב״אצבעותיו”, כינוי לספירות, עם פסוקים נוספים כמו “אצבע אלקים היא” ו״כתובים באצבע אלקים.”
חמש כנגד חמש: הקשר האופקי
הרמ״ק מקשה משני פסוקים שנראים סותרים זה את זה: “שמיך מעשה אצבעותיך” משמע שהשמים נעשו בכל עשר האצבעות, אבל “אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים” משמע ששמים נעשו רק ביד אחת (חמש אצבעות) וארץ ביד השנייה. התירוץ: “חמש כנגד חמש” פירושו שכן, זה חמש וחמש — ימין לשמים ושמאל לארץ — אבל הם עומדים יחד ועושים עשר. קושיה שנייה: אם סופרים גם את עשר אצבעות הרגליים, צריכות להיות עשרים ספירות? הרמ״ק עונה שאצבעות הרגליים הן רק צל ודמיון (העתק/לבוש) של עשר הספירות — למשל, עשר ספירות בבריאה הן לבוש לעשר ספירות באצילות. אבל בשתי הידיים אי אפשר לומר כך, כי הברית יחיד מכוונת באמצע עושה אותן ליחידה אורגנית אחת — כל צד חסר משהו וצריך את השני, וזה לא העתק אלא שותפות. הכלל “יד” סתם פירושו תמיד שמאל (יד כהה), אלא אם כתוב במפורש “ימין”, עם קשר לתפילין.
השמים כ״כתב” והמכריע כמתאם
הכוכבים מושווים לאותיות היוצרות עיצוב — “כתב” גדול בשמים שצריך לדעת איך לקרוא. האבן עזרא והרמב״ן מפרשים “כתובים באצבע אלקים” שמדובר בכתב אסטרולוגי, המתקשר למדרש של “שלשה ספרים נפתחים” — חודש תשרי הוא מזל מאזניים, ממש שלושת הספרים (כף זכות, כף חובה, מכריע). הפרק השני של ספר יצירה על שלש אמות אמ״ש (אלף, מם, שין) מראה את אותו עיקרון: אש למעלה, מים למטה, ורוח חוק מכריע בינתיים — יסוד שלישי באמצע שמתאם בין שני הקצוות. ה״מכריע” אינו רק שופט שפוסק חייב או פטור — זה רק משל. הפשט האמיתי הוא הומאוסטזיס — מה שעושה מערכת למערכת אחת, כמו המוח שמתאם בין שתי הידיים. זהו “היכל הקודש מכוון באמצע” — הברית שעושה הכל למערכת אחת של עשר ספירות.
ההבדל היסודי: העתק (אנכי) לעומת שותפות (אופקי)
שתי דרכים שונות איך דברים נעשים “אחד”: הדרך האופקית — “חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע” — כמו יד ימין ויד שמאל ששתיהן חלקים אמיתיים של אדם שלם אחד, כל צד מוסיף משהו חדש ויוצר שלמות דרך תיאום. הדרך האנכית — כשמשהו הוא רק “העתק” — כמו תירוץ הרמ״ק בשער הבי״ע שעשר ספירות דבריאה הן רק “צל ולבוש” של עשר ספירות דאצילות, העתק שאינו מוסיף צורה חדשה. הכלל: אם רואים שני דברים שהם שוב הדבר השלם, זה העתק; אם לכל צד חסר משהו והוא צריך את השני, אלו חלקים אמיתיים של שלמות אחת.
זה מביא לטענת קבלה רדיקלית: יהודים אינם העתקים של הקב״ה, אלא שותפים — כמו איש ואישה (ימין ושמאל), לא כמו אב ובן (מעלה ומטה). לנו חסר משהו, ולקב״ה גם חסר משהו, ויחד אנו יוצרים “דבר שלישי.” זהו החידוש שאף רמב״מיסט ואפילו לא הניאופלטוניסטים מסכימים לו — אבל המקובלים מחזיקים בכך. לכן ה״צלם” שלנו של אלוקים תמיד בלתי שלם, וזו דווקא המעלה — זה מראה שאנחנו שותפות חיה, לא דימוי סטטי. זהו יסוד איסור עבודה זרה: פסל אולי תמונה טובה יותר של אלוקים, אבל הוא רק העתק — “לא תעשה לך פסל ומסכה.” הפסוק “ובין שני הכרובים אדבר אליך” מראה שהקב״ה מדבר בין הכרובים, לא דרכם — הוא ה״אחד עשר” מחוץ למערכת, ה״עובר בריתם” שגורם לשני הצדדים לעבוד יחד.
מאמר חז״ל וההבדל של “כלמעלה כך למטה”
מאמר חז״ל שהקב״ה נשבע שלא יכנס בבית המקדש של מעלה עד שיכנס בבית המקדש של מטה מוכיח ש״למטה” אינו רק העתק של “למעלה”, אלא שותפות — בריאה חדשה שמוסיפה למקור. זהו ההבדל בין ההרמטי “כלמעלה כך למטה” (רק גיבוי) לבין ההבנה היהודית שלתחתון יש חידוש שחסר למעלה.
תפילין, מרכבה, והברית כתפארת
הזוהר מביא שארבע הפרשיות של תפילין של ראש מקבילות לחכמה, בינה, גדולה, גבורה (הספירות העליונות), ותפילין של יד מקבילה לנצח, הוד, יסוד (התחתונות), עם כתר ומלכות כמסגרת סביב שתיהן — אישור לחמש כנגד חמש אצל רבי שמעון. התיקונים מקשרים את ארבעת הפנים של המרכבה לספירות בשתי מרכבות: אחת שבה חכמה=אדם, בינה=נשר, חסד=אריה, גבורה=שור; ושנייה שבה תפארת=אדם, נצח-הוד-יסוד=אריה-שור-נשר, עם כתר למעלה ומלכות למטה. הרמ״ק מגיע למסקנה שהברית יחיד היא התפארת, העומדת באמצע ומחברת את שלוש הראשונות עם נצח-הוד-יסוד — כמו הגו שמחבר את כל הגוף.
ההבדל היסודי בין מערכת ספר יצירה למערכת הזוהר
נקודה מרכזית היא ההבדל היסודי בין מערכת ספר יצירה למערכת הזוהר באופן שבו מחברים ספירות לגוף האדם. ספר יצירה עובד עם י״ב פשוטות המקושרות לשנים עשר חושים (ראיה, שמיעה, ריח, שיחה, לעיטה, תשמיש, מעשה, הילוך, רוגז, שחוק, הרהור, שינה), שנים עשר גבולי אלכסון, שנים עשר מזלות, ושנים עשר איברים — מפה אחרת לגמרי מתמונת הזוהר שיד ימין=חסד, שמאל=גבורה, שלוש ספירות בראש. בספר יצירה כל העולם הוא רק עשר אצבעות של הקב״ה — ה״ראש” של הקב״ה אינו בכלל בסיפור; בזוהר רואים כבר את כל הגוף. האריז״ל גם שואל את הקושיה הזו בעץ חיים, והרמ״ק מציין לשער הנשמה (שער ל״ב) שם הוא אמור להסביר זאת — אבל כשמסתכלים שם, מוצאים שהוא הולך בשיטה אחרת לגמרי לגבי איברים, ואינו מביא את פשט עשר האצבעות של ספר יצירה. כאן טמון “סוד” שעוד צריך לגלות.
תמלול מלא 📝
שער עשר ולא תשע: מספר עשר אצבעות וחמש כנגד חמש
הקדמה: הסדר של שער עשר ולא תשע
מגיד שיעור:
אוקיי, רבותי, אנחנו לומדים קצת הלכות. מה אנחנו לומדים כאן? שער עשר ולא תשע. שער מעניין. המצלמה מגיעה, בדברים היפים טוב שיש כך. והשער הזה מדבר על כך שיש עשר ספירות ולא אחרת. ואנחנו נמצאים כאן בעמוד י״ח. כן? אנחנו נמצאים בכך שדיברנו קודם, הוא התחיל קצת לבאר את המשנה של עשר ספירות.
נכון, ההקשר הוא, כל השער עשר ולא תשע רוצה באמת להגיע למשנה הבאה, או שתיים משניות הלאה, שם כתוב עשר ולא תשע, שם הוא הולך לתת את הטעם לכך, בפרק ה׳ או ד׳. הוא לא מגיע. הוא נתקע על “חמש כנגד חמש” במשך שלושה פרקים. כן, פרק ה׳, רק בפרק ה׳ הוא סוף סוף מגיע למשנה שהוא באמת רוצה להגיע אליה. אבל אנחנו הולכים לפי הסדר, מה לעשות? זה קצת משעמם אצלנו, אני יודע. אתה יכול לתת לנו משהו יותר מהר, או שאתה רוצה לעקוב אחרי הסדר? נשמע מה יש לך למכור. כשרבי כותב ספר, הרמ״ק כותב ספר, והוא נתקע באמצע, צריך ללכת איתו, כך אני מחזיק.
ביאור הרמ״ק במשנה של עשר ספירות בלימה
והוא אמר, אז באמת, אני רוצה להגיע לנקודות, שבספר יצירה, במשנה, הוא התחיל לדבר על עשר ספירות בלימה. ונראה שהמשנה, לפי פירוש הרמ״ק, באה לומר מאיפה הוא לקח בכלל את המספר עשר, נכון? כלומר, כי אחרי הספירה כבר יהיה “עשר ולא תשע”, אז קודם, מאיפה הוא לוקח את המספר בכלל? או למה, או איך זה עובד בעצם?
אז, נכון, לכאורה, כך הוא אומר. אז, הרמ״ק כבר אמר שני דברים. הוא אומר, עשר ספירות פירושו, עשר זו בעיה, מזה כתוב בלימה. בלימה זה כמו עתיקות, זה לא עשר ספירות אמיתיות. אומרים רק עשר, אבל זה לא באמת. המונה באמת הן בלימה. אז זה הדבר הראשון. אה, מה פירוש עשר? אומר הוא, אנחנו עדיין לא הולכים, אנחנו נדבר על זה עכשיו. נכון? עכשיו הוא חוזר.
הפירוש של “מספר” ו״ספירות”
כך הוא אומר:
> ואמר מספר עשר וכו׳
אם כך, הוא בא לומר שאם זה בלימה והכל נשלל מן הגבול ומן הגשמות, אז
> פשיטא שלם פנימיות וחיצוניות ויסודו מרובה דוקא כנודע למשכיל, שאין במציאות כי אם אחד הפשוט
שיאמרו שאין ספירות, יש רק אחדות פשוט. נכון?
כך הוא אומר:
> ואמר כי המספר
לא. לספירות יש כן מספר.
> ודרש ספירות לשון מספר, שישפט בהם מספר, ואף מהן בלימה. ועל דרך זה שמם שאין ספירות לשון מספר כדפירשנו
אז, זה הפירוש של המילה “מספר”. זכרו, אמרנו השבוע שהמילה “מספר” לא מיותרת. כי “מספר עשר אצבעות” לא אומר כלום, אפשר לומר “עשר אצבעות”, אני לא יודע, “כנגד עשר אצבעות”, משהו כזה. אז, כשהוא אומר “מספר עשר אצבעות”, הוא מנסה לומר שיש מספר לזה. אפילו שזה בלימה, יש לזה כן מספר בדרך מסוימת. איזו דרך הוא לא מסביר. ולכן זה נקרא דווקא ספירות, מלשון מספר. כך הוא אומר כאן. נכון?
מספר עשר אצבעות — המקור של המספר עשר
מה הצד השני? אה, ומה זה עשר? אומר הוא כך:
> עשר כנגד האצבעות
> ואחר כך שם מספר, שנספרו עשר, אומר הוא מספר עשר אצבעות
ואיך יודעים שזה עשר אצבעות? אז, כאן הוא מביא פסוק שספר יצירה לא הביא, אז זה למה זה לא הפשט הפשוט. כי ספר יצירה כנראה, למעשה אני לא יודע, הוא הרי רצה לומר משהו שקשור לעולם הזה.
אומר הרמ״ק שמביאים פסוק. כתוב פסוק:
> כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך
יוצא שהקב״ה עשה את השמים עם האצבעות. מה זה האצבעות?
> כינוי אל ספירותיו שמלך מלכי המלכים
שיחה על הפסוקים של “אצבע”
תלמיד:
בטח, זה עניין. זה הרי לעניין לקצר את הקיצור. זה נכון. זה נכון. זה נכון. אבל אני חושב, מספר עשר אצבעות. נכון, עכשיו, אבל אפשר לומר, כאילו, יש שתי דרכים. האם הוא מדבר על האצבעות שלנו, או האצבעות של הקב״ה, נכון? אז… אני מבין שהלאה זה הולך ביחד.
כאילו, איך אפשר לומר “עשר ספירות מספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש”? נכון? “וברית יחיד מכוונת באמצע”. אז זה לא נכון, לא מתאים.
ואנחנו אומרים משהו כמו… מה הפשט הפשוט שסופרים עד עשר כי יש עשר אצבעות? אומרים דבר כזה?
מגיד שיעור:
הקב״ה ברא את העולם, כן.
תלמיד:
אה, כן, דיברנו על זה בשבוע שעבר. לידיים יש עשר אצבעות, אז הדרך שבה העולם נוצר היא דרך עשר. כלומר, זה פשוט.
מגיד שיעור:
הממ. אוקיי.
אוקיי, בכל מקרה, זה החידוש שלו. וכתוב הרי פסוק דווקא “אצבע אלקים היא”, “במצרים”. כתוב גם “באצבע אלקים”, זה דווקא אצבע אחת בלבד. לכן יש לנו את ה… המדרש עושה דווקא את החשבון. זה ממש פשט. בהגדה של פסח. כן, אצבע, יוצא שכן, זה פי חמש. זה מתאים מאוד עם דרך החשיבה של ספר יצירה, לקחת מאוד ממש את האצבע הזו.
תלמיד:
כתוב גם לשון כזה, “הושיט אצבע ביניהם”, נכון? אצל המלאכים.
מגיד שיעור:
יש לשון כזה שהוא מביא.
תלמיד:
פסוק?
מגיד שיעור:
פסוק? אני לא יודע. בוא נראה, אני יכול להשתמש בפונקציית החיפוש שלי. בוא נמצא את זה. “אצבע”. “אצבע אלקים”.
נו, אבל זה קצת חידוש שספר יצירה, כשהוא אומר “מספר עשר אצבעות”, הוא מתכוון לומר, כי כתוב הרי פסוק “מעשה אצבעותיך”, יוצא ש…
תלמיד:
ספר יצירה מתייחס לכל התורה, הוא יודע את כל התורה.
מגיד שיעור:
אה, יש עוד פסוק אחד. הסתכלתי על המילה “אצבע” בתנ״ך. אז “אצבע” כמעט תמיד מתכוונת, מדברת על אצבע של אדם, חוץ משלושה אלה. כתוב לפי השלושה… 31 פעמים אצבע בתנ״ך. אבל, יש שלושה פסוקים חשובים שאנחנו צריכים לזכור.
אחד זה “אצבע אלקים” — “ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים הוא”.
יש עוד פסוק חשוב כזה, נכון? “לוחות העדות כתובים באצבע אלקים”.
תלמיד:
וואו, זה יותר חשוב. זה לכאורה יותר ישיר מ… מדברים על חקיקה, כן, כך חרוט.
מגיד שיעור:
“כתובים באצבע אלקים” זה דווקא מעשרת הדיברות, נכון? כתובים באצבע — עם אצבע אחת? לא ידוע. ואז, הכהן, רבי אלעזר, באצבעו… פעמיים כתוב “באצבע אלקים”, נכון? גם בספר דברים כתוב “שני לוחות אבנים כתובים באצבע אלקים”.
ואז, זה הפסוק שהוא מדבר עליו, “כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך” וכו׳. אלה כל הפעמים שכתוב “אצבע”.
תלמיד:
אה, אז עשרת הדיברות זה עשר הספירות, “כתובים באצבע אלקים” זה עשר האצבעות. זה ה…
מגיד שיעור:
אצבע אלקים, מעשה אלקים, זה מה שמילון BDB אומר. “אצבע אלקים” — הוא מפרש מעשה אלקים, ובסליחות יש אצבע אלקים, או כתיבת אלקים אפשר לומר, “כתובים באצבע אלקים”. זה הנושא של אצבע.
אוקיי, אז מזה נלקח המספר של עשר. אוקיי. זה “מספר עשר אצבעות”. כן, כן, כמו שאתה אומר, זה הגיוני. יש לנו “יד”, יד זה עוד יותר נפוץ, נכון? לומר “יד השם” וכדומה. אני לא יודע, אני צריך קונקורדנציה שעובדת כדי לומר מתי דבר… איזה פועל נאמר על הקב״ה. אין לי דרך לגלות את זה עדיין. אני צריך אולי להחכים את עצמי בדבר כזה. אתה מבין מה אני אומר? איך אתה מוצא, אני לא יודע, הקונקורדנציה מוצאת לי כשיש איזה פסוק עם מילה. אבל אני רוצה כשמדובר רק על הקב״ה. זה יכול אפילו להיות. כן, אבל אני לא יודע איך לשים את המילה השם ביחד. אין לזה… זה עומד כך… על מי הפועל? מי זה… היד.
חמש כנגד חמש — שתי הידיים
אז יד זה חמש כנגד חמש. אז כל יד יש חמש, אז זה כבר טוב. זה כבר טוב מהמקום הזה, חמש הספירות. כן, כן, זה מה שרצית לומר, נכון?
תלמיד:
לא, איך שלא תרצה להבין את זה, זה הרי רק אחד…
מגיד שיעור:
וזה לא הגיוני, כי אצבע אלו הן זה רק אחת. אתה לא יכול לפרש, אתה לא יכול להשתמש באצבע אחת. אתה עושה דברים עם כל היד. אתה עושה דברים… נכון, אז כשכתוב מעשה אצבעותיך, מה הפירוש? כתוב הרי חמש כנגד חמש.
יד השם, יד השם הויה, יד השם היתה בם, יד השם… כתוב את זה הרבה פעמים. יד השם עשה זאת, יד השם… אוקיי. “יד ישראל יד הגדולה אשר עשה השם”. אוקיי.
בקיצור, אלה האצבעות. די. אז זה פשט אחד. חמש כנגד חמש.
הקושיה מ״אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים”
אומר הרמ״ק צורה כזו. קשה משני דברים. כתוב הרי “אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים”. אז לפי הפסוק הזה, צריך להיות השמים ל… אני לא תופס את הטעות שלו. השמים צריך להיות יד אחת, והארץ עוד יד. יוצא שצריך רק חמש ספירות, לא עשר. אני לא מבין את הקושיה.
תלמיד:
אם אומרים חמש כנגד חמש, לא יוצא שמים מעשה ידיך אחד וארץ מעשה ידיך אחד. אלא שניהם חתוכים על הידיים. חמש כנגד חמש, חמש מימין וחמש משמאל, ימין למעשה שמים ושמאל למעשה ארץ.
מגיד שיעור:
אני לא יודע בדיוק איך זה עובד. הוא מנסה לומר משהו שלא יחשבו שרק חמש, רק עם יד אחת. כמו שכתוב “ידי וימיני”, יוצא כאילו עם יד אחת הוא בנה ולא עם ידיו. יש דבר כזה.
חמש כנגד חמש: הקושיה משתי הידיים והתירוץ של ספר יצירה
קושיית הרמ״ק: חמש ספירות או עשר?
אומר הרמ״ק טענה, נהיה קשה לצדיקי יצירה. כתוב הרי “אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים”. אז לפי הפסוק הזה, צריך להיות השמים ל… אין לי את הטענה שלו. השמים צריך להיות יד אחת, והארץ עוד יד. יוצא שיש רק חמש ספירות, לא עשר.
אני לא מבין את הקושיה.
> “חמש כנגד חמש, כי השמים מעשה יד אחת והארץ מעשה יד אחת, ורביעי כשנים ביחד הם עשר.”
זה חמש כנגד חמש, חמש מימין וחמש משמאל, ימין למעשה שמים ושמאל למעשה ארץ.
אני לא יודע בדיוק איך זה עובד. בוא ננסה לומר משהו. שלא יחשבו שזה רק חמש, כי רק עם יד אחת. כמו שכתוב “ידי וימיני”, יוצא כאילו עם יד אחת הוא עשה, לא עם “ידי”. מה זה? זו קושיה מעניינת.
בוא ננסה להבין, בוא ננסה להגיע למשהו כאן. הוא רוצה לטעון שהחמש, אז מה הם עושים עם חמש כנגד חמש? אז הפירוש של הרמ״ק הוא שחמש כנגד חמש זה עשרת הדיברות, רק כאן חמש ספירות. נשכח מהפסוק. בוא נחשוב למה מישהו היה אומר את זה? כי יד אחת יש לה רק חמש אצבעות, ויד אחת מספיקה. כמו שהקב״ה יכול לעשות דברים עם יד אחת. אנחנו יכולים לעשות רק עם שתי ידיים, אבל הקב״ה יכול לעשות עם יד אחת.
מה זה אומר? “ידי וימיני”. אז את כל השמים הוא עשה עם יד אחת. אה, אה, אה, אה, אה, אני מבולבל. הוא הרי מביא שני פסוקים. כתוב הרי “שמיך מעשה אצבעותיך”, נכון? אז הוא אומר שאצל השמים עשו עם כל עשר האצבעות. זה הדבר הראשון שלו. אבל הפסוק השני כתוב “שמים” עם יד אחת, ו״ארץ” עם יד אחרת. נראה שאפשר לקרוא ככה. אז נראה שהשמים נעשו רק עם חמש אצבעות. צריך להכריח ויוצא ש״מעשה אצבעותיך” מתכוון לחמש אצבעות ולא עשר אצבעות. מבין את הטענה?
התירוץ של ספר יצירה: חמש כנגד חמש
על זה הוא מביא את תירוץ ספר יצירה, חמש כנגד חמש. זהו. אני לא יודע מה התירוץ.
שאין הכי נמי, מה אכפת לך? בוא נגיד שדווקא, את השמים הוא עשה עם יד אחת, ואת הארץ עם יד שנייה, ועדיין הם עומדים ביחד, חמש כנגד חמש. זה הפשט שלו. זה פשט מאוד טוב. אני מאוד שמח עם הפשט הזה.
הקושיה השנייה: למה לא עשרים ספירות?
ואז בקטע הבא הוא הולך להפך. אני לא יודע למה הוא כל כך מבלבל. הקטע הבא הוא הולך להפך. הדבר השני הוא, הוא לומד כל מילה. הוא למד כל מילה במשנה. אתה יכול ללמוד את המשנה, אתה מבין? הוא מסביר מה פירוש חמש כנגד חמש. הוא מסביר ש… לא, לא, אבל אני רואה שהוא מודאג מהבעיה שצריך להיות חמש. ואז הוא אומר אולי יש עשרים. וזה העניין שלו, הדיוקים שהוא עושה. אני אגיד לך מה אני מנסה להגיע אליו.
אומר הוא, שנהיה קשה. ומה עושה ברית יחיד מכוונת באמצע? ברית יחיד מכוונת באמצע מוכיח שאין עשרים. למה? כי הוא אומר כך, נכון, יש לך הרי עשרים אצבעות, נכון? העולם הוא מסביר, שלמה יש עשרים אצבעות? התירוץ הוא, שעשר האצבעות של הרגל זה רק רמז, צל ודמיון על עשר ספירות דאצילות. זה שוב, זה כמו עותק של אותו דבר. זה לא דבר חדש, זה עותק של אותו דבר. והרמז הוא שיש עשר ספירות בבריאה, אבל זה רק לבוש לעשר הספירות באצילות. לכן עשו את זה כך.
אוקיי, אז ברגע שיש לך את התורה הזו שאפשר לומר שיש שניים, אבל זה רק שתי רמות של אותו דבר, למה אתה לא עושה את אותה תורה עם שתי הידיים? למה אתה לא אומר שחמש כנגד חמש הם רק לבוש או תמונה של החמש הראשונים?
התירוץ: ברית יחיד מכוונת באמצע
ואז הוא אומר את התירוץ, שהדיוקים מכוונת באמצע. כמובן, במילים אחרות, אם חושבים על זה, זה לא באמת עונה על השאלה. זה מה שאני אומר, הוא מנסה להוכיח משהו, והוא מודאג לגבי משהו, וזה אפילו לא הבעיה שהוא מודאג ממנה. והוא אומר שאבל הכל יש ברית בין ידי האמות, יש ברית בין החמש והחמש של הידיים, יש ברית, וכך גם בין החמש והחמש של הרגליים. אז הברית היא מה שעושה אותם לדבר אחד, שיספרו את שניהם, לא שיאמרו שאחד הוא עותק של השני. מה שאין כן בין ידיים ורגליים אין ברית, ממילא שם אומרים, אוקיי, זה רק עותק אחר. זו התורה שלו עם הקטע הזה של ספר יצירה.
היסוד העיקרי: עשר ספירות כיחידה אורגנית
משהו אחר רוצה ספר יצירה עם זה, נכון? “חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע”. נו, אני חושב שיכול להיות כך, זה נכון שיש שאלה בסיסית, נכון? יש שאלה בסיסית. נשכח, נוציא את כל הפסוקים ואת כל המשניות עם החקירות שהוא שם כאן. יש הרי משהו בעיה. מה הבעיה?
עניין מספר שאנחנו עושים ואנחנו אומרים, אוקיי, העולם נעשה עם כך וכך אצבעות של הקב״ה, אוקיי, שיהיה כך. מה שאנחנו עושים תמיד זה כמו לחפש מספר מאוד בסיסי, כמות מאוד בסיסית, אפשר לחלק או לקטגוריזציה, אפשר לחלק הכל בכך וכך דרכים. בוא דווקא נשתמש בידיים שלנו, כמו שמשתמשים בדוגמה, או הגוף של האדם, כי אנחנו מדברים בשפה הזו. אוקיי.
עכשיו, תמיד יש שאלה, כאילו, משני הכיוונים. אחד זה, מה עושה סט לסט שהולך ביחד? אולי זה סתם דברים נוספים. יש לך שתי ידיים, מה מחבר, מה מתאם בין שתי הידיים? זו שאלה טובה סתם כך, נכון? ידיים הן לא באמת דברים. ידיים עובדות רק בתוך משהו שמתאם ביניהן, כמו השלם, נכון? אז זו כמו שאלה גדולה אחת.
כשאתה אומר עשר ספירות, אתה אומר עשר ספירות כ, אני לא יכול להשתמש במילה הזו, כיחידה אורגנית, נכון? עשר ספירות, והוא משתמש הרי בדוגמה של עשר אצבעות. לא עשר ספירות שכל אחת היא אל נפרד שעושה את הדבר שלו. אני חושב שיש משהו כזה קורה כאן. חייב הרי להיות איזה מערכת, מערכת, או אורגניזם, נכון? משהו חי. אלה כולם עשר תמונות שלו, עשר התפשטויות של ישות אחת, של אדם אחד. אז, לא יכול להיות עשר דברים נפרדים. עשר דברים נפרדים לא עושים עשר ספירות, זה עדיין לא עושה עולם. יש אמצעי בין לא, נכון?
העניין של “מכריע” — קואורדינציה, לא הכרעה
ואני חושב שהאמצעי הזה, הוא הולך להגיד תירוצים אחרים, אבל אני חושב שהאמצעי הזה מנסה להראות את זה תמיד. כמו, לספר יצירה יש את הרעיון הזה, וכמו, להרבה אנשים יש רעיונות דומים. חייב להיות משהו באמצע שמתאם ביניהם, נכון? ואם אתה אומר מכריע, מכריע פירושו שאנשים חושבים שזה אומר שיש מחלוקת. קודם כל, אני רוצה לומר, זה לא אומר מחלוקת. תיאום זו מילה יותר טובה. כמו, אה, כמו, אה, נו?
נכון, ספר יצירה עובד עם הרעיון הזה של מכריע אחר כך בהרבה דרכים שונות. והוא אומר שכמו, הטבע עובד ככה, ואנשים חושבים שמכריע פירושו שיש מחלוקת וצריך להכריע. ובעל שם טוב אומר כך, אפילו אז, כמו, מנהל, מנהל הוא המכריע, אתה מבין יותר ככה, מנהל. מה התפקיד של מנהל? התפקיד של מנהל הוא לא לעשות שלום בין מחלוקות שה… נכון, לעשות אותם לדבר אחד.
אז גם הוא מקפיד על העניין של ימין ושמאל, אולי, כמו, ולא לחשוב שיש כמו, דבר נפרד. נכון, זה כמו, לא, אז זה כמו, צד אחד.
הפסוק “ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים” — מה זה “יד” ומה זה “ימין”?
והאריז״ל, כשהתורת שמים, מה שהוא רוצה לומר שמתכוונים, הוא בעד. נכון, זה דבר אחד, דבר אחד, שזה לא לעשות שניים, שהשמים זה לא כמה דברים. בוא נניח, כנראה יש דרכים שונות לחתוך את הדברים האלה. אפשר לומר שהשמים זה עשר ספירות, והעולם זה עשר ספירות. כי אם מדברים על כל הבראשית ביחד, יהיה דבר אחד. זה באמת מה שהפסוק של ידיו ימינו אומר, והרמ״ק מפרש ידיו שמאלו, נכון? אז זה הטריק תמיד, אמרתי לכם. זה לא פשט פשוט. כי פשט פשוט, מה?
יש פסוק שמזכיר רק את הימין? ימינו ועל ידך, מה זה ידך? ידך זה יד כהה, יד שמאל. יש כלל כזה שיד תמיד פירושה שמאל, אלא אם כתוב ימין.
דיגרסיה: תפילין והיד החלשה
פעם ראיתי כתוב, זה דרש, אבל הסיבה האמיתית למה מניחים תפילין על יד שמאל היא כי זו יד כהה, תפילין צריך להיות כל היום, ואי אפשר להניח תפילין על היד שעובדים איתה, אז מניחים על היד השנייה.
וכשכותבים את התפילין? צריך לכתוב עם היד החזקה. אה, מתי אי אפשר ללכת עם תפילין? אה, אוקיי, יש לי בעיה, יש לי בעיה. אני צריך ללכת עם תפילין כשאני לומד, אבל אני לומד עם מקלדת, ואי אפשר. כשכותבים זה באמת רק יד אחת. וואו, זה ההבדל, מאוד מעניין. כשכותבים בכלל לא יחיד, כי כותבים רק עם יד אחת, והיד השנייה לא עושה כלום. היום שמקלידים אתה הרבה יותר יחיד, כי זה עם כל עשר האצבעות. כמו שרבינו הקדוש אמר, “אצבעותי”. האדם שלא יודע להקליד… כן, לא, אני מקליד ככה. זה לא עם עשר אצבעות, זה עם ארבע, לא משנה.
אה, זה הרי… לכן תמיד… אני לא יודע מה… תמיד שאלתי את עצמי איך היו הולכים עם תפילין כל היום. כבר שאלתי את האנשים שהלכו כל היום, הם אמרו לי שיש עצות שאף פעם, אני לא יודע, הם אמרו שזה עובד. בקיצור, יש לי את הבעיה הזו.
חזרה לפסוק: הקבלה מקראית והיד החלשה
נו, אני אומר את הפשט הפשוט, אני לא תופס למה אני אומר את זה, סתם. פשט פשוט, כשכתוב “ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים”, זו הקבלה מקראית רגילה עם תקבולת, נכון? וזה מחזק את זה. ימיני זו הכפלה והתגששות של ידי, אז שניהם באמת ימיני. פשט פשוט. אולי אפשר לומר שהיד החלשה היא כאילו יד שמאל. בכל מקרה, שמאל זה משל, נכון? אני לא מבין את הנקודה.
זה נכון כן. אז ידי זו היד השמאלית, כי הארץ חלשה, כמובן. מה זה כל הארץ, בוא. והשמים זה ימיני. יש חמש אצבעות.
“כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך” — הפרטים של הבריאה
תמיד חשבתי ש״כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך”, מה זה מעשה אצבעותיך כשאתה כותב? יש כל כך הרבה פרטים בעולם, לא רואים את זה. יש גם הרבה פרטים, אלה הכוכבים הפשוטים, מה זה? נקודות, כל הכוכבים. מה זה? צריך באמת לשאול, אני לא יודע, הכל פרוש. כן, זה לא כמו עשר אצבעות, זה פרוש. הרי כתוב בזוהר. כן, זה מאוד כמו… זה נראה כמו… כמו אחד מהם.
השמים ככתב של הקב״ה, ועיקר התיאום בעשר הספירות
השמים כחמש אצבעות – מעשה אצבעותיך של השמים
מגיד שיעור:
כמאן. והשמים זה ימינו, נכון? אז זה חמש אצבעות.
תמיד חשבתי ש״כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך” – מה זה מעשה אצבעותיך של השמים? יש כל כך הרבה פרטים בעולם, לא רואים את זה. הרי יש כל כך הרבה פרטים, הכוכבים. זה כל כך אצבעי, כל הכוכבים. תמיד חשבתי, תמיד תהיתי, אני לא יודע למה…
פרוש? כן, זה ככה, זה נראה כמו עשר אצבעות. זה כל כך מפוזר חבילה של חתיכות, כמו שאתה אומר. כן, זה מאוד כמו, זה נראה כמו – איזה חלק מהגוף שלך הכוכבים הכי דומים אליו? אני לא יודע, זה כמו ה…
אני לא יודע, זה אמנות, זה כמו, אני אוהב את המילה, אני לא יודע, אני אוהב את זה.
“כתב השמים” – הכתיבה בשמים
יש גם את הרעיון הזה של “כתב השמים”, כמו הכתיבה ב, נכון? זה הרי כמו כתיבה. הרי יש פסוקים על זה, נכון? השמים זה כזה… כן, זו לא ראיה טובה, פעם ראיתי פסוקים יותר טובים שאומרים את זה.
אה, אני יודע מה זה. זה הפשט של אבן עזרא ורמב״ן, ש״כתובים באצבע אלקים” פירושו באמת הכתובים באסטרולוגיה. ומה זה בכלל אומר ש… אה, זה שונה.
המדרש של “שלשה ספרים נפתחים” וספר החיים
מה זה בכלל אומר? ספר יצירה מבוסס על המדרש הזה, נכון? ש״שלשה ספרים נפתחים”. דיברנו על זה. מה זה בכלל אומר ש… פעם עשיתי רשימה של כל המקומות על הסוד של המשל.
מה זה בכלל אומר שהקב״ה פותח ספר? כתוב בפסוקים, “וכתבם בספר החיים”. התמונה של ספר חיים זה פסוקים, זה מקראי. זה לא רק המדרש של שלשה ספרים. מה זה בכלל אומר שהקב״ה כותב ספר? איזה ספר הוא כותב? מה המשל? אוקיי, מה הנמשל? על מה אתה מדבר?
התורה מקבילה לכוכבים, והכוכבים, הם מנבאים, לפי אסטרולוגיה, מה שהולך להיות.
אז כשהוא אומר שכתוב… לכן, בכלל, איך אנחנו יודעים שחודש תשרי זה שלשה ספרים נפתחים? כי תשרי זה מזל מאזניים, שזה ממש שלושת הספרים.
השמים כקוד QR גדול
אז, נכון? זו הכתיבה שהיא כמו נקודות קטנות שעושות עיצוב. זה מאוד טוב. כמו שהיום כותבים עם מחשבים, יש דרך כזו של כתיבה שהיא סוג אחר, שהיא לא דרך ליניארית. יש רוח של זה, ומכל הקודים מתחבר דפוס.
איכשהו מגלים מזה שהשמים זה קוד QR גדול. אה, כל השמים זה קוד QR גדול, וצריך לדעת איך לסרוק. זה הפרס. מוצאים את הסורק, זהו.
בקיצור, כל נקודה בכל מקום יכולה… נכון, זה כמו משהו כזה. איכשהו, זה הופך לתמונות או למשהו. כן. אז, זה היה הדבר.
עכשיו, לכן הצפונות כתובות בשמים. המעשה פשוט. לא אמרתי את המילה “מעשה פשוט”. זה לא של הכתיבה, כי צפונות פירושו משהו כמו משהו יותר עדין-מפורט, כמו שיש יותר פרטים עדינים. ולכן… כן, אז בקיצור המעשה, אה, אבל חזרה לעניין.
עיקר התיאום – מה שהופך את עשר הספירות לדבר אחד
אז, אנחנו צריכים משהו שיתאם את כולם יחד. זה הדבר החשוב.
יש גם שאלה על השמים, איך הם מתואמים יחד, נכון? יש עוד חלק של עשר ספירות, שזה אומר עשרת הגלגלים. והייתה בעיה גדולה: מה גורם להם לעבוד כדבר אחד? כי לכאורה, לכל אחד יש מחזור משלו, ואיכשהו יש להם הרבה תיאום קטן. איך רואים תיאום כזה, אני לא יודע עכשיו.
אז לספר יצירה יש את הרעיון הזה. אז, אבל הנקודה היא, שהתיאום הוא מה שהופך את זה לדבר אחד. אחרת, זה בכלל לא דבר אחד. זה סתם 10 דברים אקראיים. לא יכולים להיות עשר עולמות, חייב להיות עולם אחד, לא עשר עולמות. אז, זה הדבר שיש לו את התפקיד של הספירות.
אז, אחר כך יש לנו את זה. אז, היכל הקודש מכוון באמצע, נכון? יש שש צדדים והאמצע. יש כל מיני דברים, כמו הכללות ושונה… בספר יצירה, כמו שפירושו ספר יצירה.
מחפש ספר יצירה רק עם הטקסט
עדיין לא מצאתי ספר יצירה שהוא רק הטקסט. כשבספר יצירה כתוב הרבה על זה, שיש משהו באמצע ש… גורם להכל לעבוד. ואני חושב שהאמצע הוא מה שהופך את זה לדבר אחד, נכון? אפילו כאן, עשינו, לא כתוב אדר ביחוד, לא, זה… אני צריך אחד שיש לו הרבה פחות עמודים.
הייתי צריך לקנות את זה בהרים, ולא יכולתי להדפיס את זה.
יעקב, השחור, אבל בלי כסף? אה. אני חושב שזה נקרא ספר יצירה. אני פשוט אסתכל כאן.
בספר יצירה: שלש אמות אמ״ש והחוק מכריע בינתיים
פרק ב׳ – אש, מים, ורוח
אז, כתוב… לא כתוב כאן א׳. בספר יצירה השני כתוב, למשל:
> אש למעלה, מים למטה, ורוח חוק מכריע בינתיים.
נכון? זו הכוונה, שהרוח בין השמים והארץ, והיא מחזיקה את שני הדברים.
שלש אמות אמ״ש – שלוש הקבלות
שלש אמות אמ״ש, הפרק השני מלא בזה. שלש אמות אמ״ש, מ׳ דוממת, ש׳ שורקת, א׳ חוק מכריע בינתיים. חוק מכריע, אני לא יודע מה המילה “חוק מכריע” אומרת.
שלש אמות אמ״ש, הפרק השני הוא על שלש האמות. שלוש המשניות הראשונות זה שיסודן כף זכות וכף חובה, ולשון חוק מכריע בינתיים. נכון, מאוד טוב. לשון, חוק. אבל מה פירוש “חוק מכריע”?
כתוב שם גם “לשון חוק”? לא, זה הולך ככה: הפרק השני מדבר שלוש פעמים על שלש אמות, ונותן שלוש התאמות שונות לזה, נכון?
שמים, ארץ, אויר, ואז מסביר: אש למעלה, מים למטה, ורוח היא החוק מכריע בינתיים. “חוק” זה איך הוא קורא למכריע, אני לא יודע. אולי חקיקה, אולי לא, אני לא יודע.
אותו דבר, שלש אמות אמ״ש זה, אחד שקט, אחד צועק, ואחד באמצע. א׳ לא עושה כלום. ושי״ן צועקת, ואל״ף מכריע.
אותו דבר, כ״ף זכות וכ״ף חובה, ולשו״ן מכריע. כמו שאתה אומר, זה אומר הלשון של המאזניים.
כ״ב האותיות ועוד מקומות של “מכריע”
ואז מדברים על כ״ב האותיות. זה מבולגן, משהו לא בסדר. ואז מדברים גם, יש מכריע במקום אחר, נכון? ב… בסוף. פרק ה׳.
בפרק כ״ו, מדברים על זה איכשהו. אני לא בטוח.
שלוש אמות שלוש, ואיך מכריע ביניהם. ככה הוא אומר שם.
הפשט למעשה: המכריע כמנהל הכללי
סך הכל, הפשט הוא למעשה… יש דבר שלישי באמצע שהוא כמו השישי, המנהל הכללי. זה, זה, אבל הדבר השלישי הזה, זה התפקיד שלו.
דיון: מה פירוש “מכריע”?
תלמיד:
אבל אתה אומר שאל״ף והמ״ם, האל״ף והמ״ם זו אות אחת. זה לא מעל, זה לא במובן הזה מעליהם. כלומר, אני לא יכול להבין מה אתה מתכוון.
מגיד שיעור:
אני לא יודע, כי בדיוק כמו המאזניים. קח את המאזניים, שזו הדוגמה הגדולה ביותר. זה לא באמת מכריע, נכון? מאוד טוב. מה התפקיד של… מה התמונה של מאזניים? יש כף זכות וכף חובה. מי שמכריע הוא מה שמחליט מה נכון בסך הכל, נכון? הלשון, איך אומרים, לשון מאזניים.
סך הכל, התפקיד שלו הוא לא ל… ובכן, כאן זה לא תיאום, כי זה היחיד ש… אנחנו תמיד משתמשים בתמונה הזו של… השאלה היא איזו תמונה היא העיקרית, נכון? על איזה רעיון מדברים כאן קודם?
המשל של משפט – זה רק משל
כמו שאתה חושב, ה… יש אנשים שאוהבים תמיד לדבר על משפט, מסיבה כלשהי. הכל זה או חסד או דין, רחמים. הכל זה או אתה חייב או אתה פטור, או באמצע מחליט אם אתה חייב או פטור. זה שוקל.
אבל זה רק משל.
נכון, אבל זה רק משל, נכון? אנחנו מדברים על הטבע, אנחנו לא מדברים על הטבע, זה לא כמו… שאלה, נברא העולם, ורק נברא העולם, כן.
אנחנו מדברים, או משהו כמו, לאדם יש חום וקור, אני יודע רק לומר, איזו דרך ישנה לומר רפואה, וצריך להיות לא חם מדי ולא קר מדי, זה לא מכריע. זה לא כמו, מישהו מנצח, זה לא כמו, באמת יש שני תלמידים. זה יותר ש, כמו שהיית אומר, משהו כמו, ההומאוסטזיס של המערכת הוא מה שהופך אותה למערכת.
הפשט האמיתי: תיאום שהופך את זה לדבר אחד
עדיין, יש מקרים מסוימים, אלה שיש במשפט, במאזניים, יש את הדין אומר, כף זכות, ואת כף חובה. זו כמו, מציאות. אבל לכן, במובן היותר בסיסי, עדיין שהדבר האמצעי הזה הוא מה שהופך את זה לדבר אחד. ולא זה השניים…
אני יודע לומר, שתי הידיים שלי, אני צריך תיאום כדי לשים אותן יחד. ספר יצירה מדמיין שהפה שלך הוא מה שמתאם בין שתי הידיים שלך. לא ממש. כן? לא בדיוק. אבל יש איזו מערכת. אז, צריך חלק במוח שלך, מה שעושה את זה. אתה יודע? ברמה גבוהה, אז כל מה שאתה מתכוון, תיאומים.
המשל של תיאום יד-עין
כולם, האנשים שעושים פיזיותרפיה, יודעים על זה. נכון? אתה יודע, צריך יותר תיאום יד-עין, והם מלמדים אפילו לילדים. כמו, יש רמה. אתה רואה ילד שגדל, קודם באמת לא יודע. תינוק לא יודע איך יש לו שתי ידיים ביחד. נכון? הוא יכול לעשות ככה, הוא לא יודע. אתה שם לב, הוא לא יכול לתפוס… בהתחלה, הוא לא יכול לתפוס עם יד אחת, הוא לא יכול לתפוס עם שתי ידיים.
זה לוקח חכמה מסוימת, מדרגה מסוימת במוח שלהם. אבל הריז״ל [ספר יצירה] הוא כולו על להבין את הדברים האלה. זה כמו, רגע, עכשיו אני יכול להשתמש בשתי הידיים יחד כדי לעשות… …אפילו יד אחת, צריך להבין איך להשתמש באצבע הזו ובאצבע הזו יחד כדי לעזור למשהו, וכן הלאה.
הברית שמכוון באמצע
זו הברית שמכוון באמצע. ואותו דבר, שמים וארץ, זה אולי משהו פנימי לשמים, שיש לך תיאום משלך, כי יש לך גם תיאום בין שמים וארץ, מה שגורם לזה להיות הימין והשמאל של אותו דבר, של אותה מערכת, של אותן עשר ספירות. נכון?
ואז… נכון. עכשיו, המחשבה ההפוכה, בוא נחשוב.
שתי דרכים של אחדות: אופקית ואנכית – חומש כנגד חומש לעומת צל ולבוש
קושיית הרמ״ק: איך יש רק עשר ספירות?
מגיד:
עכשיו, הטעות ההפוכה, בוא נחשוב – אני חושב עמוק מדי – הטעות ההפוכה היא, מה שהוא מודאג ממנו, היא שאחד מהמבנים הבסיסיים כאן הוא שדברים הם פשוט העתקים של זה או, נכון? דימויים של זה. זה פלטוניזם בסיסי – דברים שהם דימויים זה של זה.
עכשיו, דברים שהם דימויים זה של זה פירושו שבאמת יש רק אחד, באמת אין שניים. יש שתי דרכים שונות להפוך כמה דברים לאחד, נכון? שתי דרכים מאוד שונות. כמו, זה כמו הדרך האנכית והאופקית שאני חושב על זה.
הדרך האופקית: חומש כנגד חומש
הדרך האופקית היא חומש כנגד חומש, וברית יחיד מכוון באמצע. כמו, או, אחר כך הוא נכנס – אוקיי, אז נוכל להתחיל להבין את כל הפשטים בחומש כנגד חומש, כי יודעים על מה זה, נכון?
הדרך האופקית היא: יש לי יד ימין ויד שמאל, אני צריך את שתיהן כדי להיות דבר אחד. אבל זה במובן מסוים עדיין באמת שני הדברים, נכון? אם מסתכלים נכון, רואים את שניהם, אבל הם אחד. כמו, זה סוג של שלמות, שלם של חלקים, לא משנה, אני לא יודע מה ה – פרוקלוס זו ההגדרה. פעם נלמד פרוקלוס נבין את זה יותר טוב.
אבל יש שלמות מסוימת, אחדות מסוימת אפשר לקרוא לזה. שלמות ואחדות זה בעצם אותו דבר, נכון? זה אומר שזה עובד כדבר אחד.
הדרך האנכית: צל ולבוש – עשר ספירות דבריאה
אחר כך, יש לנו סוג אחר של אחדות, שזה כשהוא מזכיר כאן לגבי עשר ספירות דבריאה, שהוא לבוש וצל לעשר ספירות דאצילות. תשימו לב שזה באמת – הוא הולך לומר את זה – הוא מפנה לשער הבי״ע. ושער הבי״ע מדבר על אותה שאלה, הוא אומר את אותה קושיא.
כל השער כולו בנוי על הרעיון שיש רק עשר ספירות, לא פחות ולא יותר. ויש קושיות גדולות שונות על זה שהוא שואל בשער. קודם כל, צריך לבסס את זה מהמשנה, וזו הבעיה עם זה.
מה עוד יש בעיה גדולה עם זה? מה הבעיה של עשר ספירות דבריאה? הרי יש בזוהר, בתיקונים, במיוחד כתוב הרבה פעמים שיש עשר ספירות דאצילות, ועשר ספירות דבריאה, ויצירה, ועשיה, ועולם המלבוש – הרי ארבעים ספירות, לא רק עשר!
רואים את הקושיא שהוא שואל בשער הבריאה?
תירוץ הרמ״ק: העתקים ודימויים
אומר הרמ״ק תירוץ: לא, יש רק אחד, זה רק העתק, העתק פחמי, הדימויים.
אבל זו דרך מאוד שונה של… אמרתי את זה אחרת, דרך אחרת לעשות דברים לאחד. לעשות, לומר ש – למשל, תמיד יהיו משלים לא טובים – אבל משהו כמו העתק, נכון? העתק זו דוגמה טובה.
משלים מהעתקים: בבא קמא וספר יצירה
למשל, כמה ספרי יצירה יש? אוקיי. כמה גמרות בבא קמא יש? תלוי על מה אתה מדבר. אם אתה מדבר על הכרכים, יש אלפים. אבל זה לא הדבר המעניין לגבי בבא קמא. באמת יש רק בבא קמא אחת, וכולם העתקים ממנה, או כולם מופעים שלה.
אז, הפלטוניזם היה אומר: יש כמו מסכת בבא קמא האידיאלית. היא אפילו לא קיימת, כי לכל המופעים של בבא קמא יש טעויות. כל אחת – אתה לא יודע איזו הגרסה הנכונה, מה האידיאל הנכון. אבל בשמים, או בתיאוריה, יש מסכת בבא קמא אחת, שכולם רק צל ולבוש. הדרך של שי״ן בבא קמא זה פשט אחד בבבא קמא, ותוספות בבא קמא זה עוד פשט, ודפוס וילנא זה עוד פשט, וכן הלאה, נכון? אבל באמת זה רק אחד. זה הרעיון של העתקים. זו כמו הדרך מלמטה למעלה למטה לעשות דברים לאחד.
ההבדל בין העתקים לחלקים: המשל של אצבעות
או: כמה אצבעות יש לאדם? למה אדם סופר עם עשר אצבעות, לא עם עשרים אצבעות?
תלמיד:
כי צריך להוריד את הגרביים?
מגיד:
מה הבעיה? הוא היה רגיל ללכת בלי גרביים.
תירוץ הרמ״ק הוא: למה סופרים רק עם עשר אצבעות ולא עם עשרים אצבעות? כי העשר השניות הרי לא שלי – שזה העיקר, הימנית היא העיקר, נכון? זה החלק האמיתי שלי, וזה רק חיקוי.
לא, זה לא אמיתי ומחוקה. שניהם אמיתיים, הם ביחד, על זה צריך שיהיה תיאום. הרי יש ימין ושמאל. אחד אולי יותר חשוב. יכול להיות שהאדם יותר חשוב, אבל זה לא הפשט – על כל פנים כשאנחנו מדברים כך, זה לא הפשט שזה לא ממש אותו דבר.
דיון: האם ימין ושמאל הם העתקים?
תלמיד:
זה לא ממש אותו דבר.
מגיד:
אוקיי, אצל הפנים של האדם הימנית והשמאלית לא אותו דבר, זה לא העתק?
תלמיד:
לא, אפילו אצל אדם שהוא מאוד יפה ומאוד מושלם, בדרך כלל לאדם יש אחרת הימנית והשמאלית.
מגיד:
אבל אני הייתי אומר כך: יש משהו חדש בשמאל שאין בימין. הימין הוא לא תמונת מראה, לפי זה. זה לא דימוי של השמאל. ימין ושמאל הם לא דימויים אחד של השני, הם חלקים אחד של השני. הם חלקים אחד של השני, וזה חשוב.
המעלה של שתי הצדדים: עומק ופרספקטיבה
דרך אחרת אפשר להבין כך: אתה מדבר עכשיו על המראה הפיזי, האם זה העתק פחמי, האם אפשר לעשות. אתה יודע, היום יש אנשים שעושים תמונות כך, ראיתי עם האפליקציות – ראיתי אדם עושה אמנות, אז הוא עושה פורטרט, הוא לא רוצה שיהיה לו שום זמן לעשות את שני הצדדים של הפנים, אז יש לו אפליקציה, הוא עושה חצי אחד, והחלק השני הוא עושה העתק.
תלמיד:
ואתה רואה שזה לא נכון?
מגיד:
אה, אז אי אפשר, זה לא אותו דבר. הימנית והשמאלית שונות.
אוקיי, אבל הנקודה היא, כמו, יש לך שתי עיניים, זה חשוב כי יש לך עומק, נכון? שתי עיניים – אחרת אתה יכול לראות רק בדו-ממד, בעצם. אי אפשר למדוד, נכון?
אז הנקודה היא: זה שזו ימנית וזו שמאלית, מוסיף משהו למציאות. זה מוסיף משהו. זה לא כמו סתם אותו דבר.
הכלל: העתקים לא מוסיפים, חלקים מוסיפים
כשאתה אומר שמשהו הוא העתק אחד של השני, העתק לא יכול להוסיף כלום. כל מה שיש בהעתק חייב להיות במקור. זה מוסיף שזה בחומר אחר, נאמר. עכשיו יש גם צורה שרואים את זה על מחשב ולא רק על פפירוס, אני לא יודע. אבל זה לא מוסיף כלום למבנה עצמו, לצורה.
הימין והשמאל הם צורות שונות, הם מוסיפים משהו. השמאל, אפילו זה שזו שמאלית, מוסיף משהו. עכשיו אתה יכול לתפוס משהו. זה לא עושה כלום. זה אותו דבר בלבוש אחר, בשינוי אחר, כן? סוג אחר של הופעה של אותו רעיון, נכון?
כמו שאתה עושה, אתה משחק את אותה… אותה הצגה בשתי ערים שונות. זו שבניו יורק לא שונה מזו שבלייקווד. שני האנשים של התלי, הם לא נמנעים – אולי משקפים אחד את השני, אבל הם נפרדים. הם יכולים לומר שהם משקפים אחד את השני, אבל הם עדיין כל אחד עושה משהו חדש, הם עושים משהו מעניין.
חזרה למשל של אצבעות: רגליים מול ידיים
זה מה שהוא אומר: אדם, למה לא סופרים עם עשרים אצבעות? בדיוק כי אנחנו אומרים שזה עשרים – זה הרי כל הרעיון. עשרים פירושו הרי שתי עשרות, נכון? זה לא דבר אחד. אם היית סופר בעשרים, זה לא היה נקרא מניין, זה היה נקרא משהו אחר.
תלמיד:
כן, ככה מערכת בסיס עשר באמת עובדת. תיאורטית אפשר הרי לספור בעשרים, אבל זה לא קיים.
מגיד:
זה אדם יש לו… אנחנו עדיין לא יודעים למה לאנשים יש עשר אצבעות, לא בדקנו את זה. אבל מה עושות האצבעות ברגליים, נכון? זה הרי אותן עשר. זה לא העתק?
תלמיד:
זה העתק. זה העתק.
מגיד:
ביולוגית, הדבר הוא כך, נכון? זה כבר עובד, שכשאתה עושה אצבעות, אתה עושה כבר אצבעות ברגליים גם.
תלמיד:
זה זכר. זה זכר. כל הרגליים זו גרסה מגושמת של הידיים. זה מאוד שימושי, אי אפשר ללכת על הידיים. אבל אי אפשר לעשות את הדברים העדינים עם הרגליים. אז זו האמיתית, וזו ה…
מגיד:
מאוד טוב, זו גרסה יותר גסה של אותו דבר.
המעלה של הגרסה הגסה
תלמיד:
אוקיי, מאוד טוב. והגסה טובה במובן מסוים. כמו, לפחות מה שאנחנו רואים, שעם הבריאה של הרגליים, שזה באמת יוצר דברים שהידיים שלך לא יכולות ליצור, או שהפה שלך לא יכול ליצור באותה דרך.
מגיד:
נכון, אבל בכל זאת זו דרך מאוד גסה.
תלמיד:
די גסה.
מגיד:
וכאן אתה היותר…
תלמיד:
נו, זה פחות מדויק. גס גם היה אומר פחות מדויק.
המשל של דבר תורה: דיוק והעתקים
מגיד:
כשאני אומר דבר תורה, ואני יוצר, אני לא עושה שום רישום, אני עושה בראש שלך את אותו רעיון שאני מתכוון. יש לי מילים טובות, אני יודע בדיוק מה אני מתכוון, אני צריך לדבר עם הידיים – יש לזה משהו לעשות, אני לא יודע מה, כי יש לזה משהו לעשות אחד עם השני. ולברך עם הידיים – הזוהר מאוד בעניין הזה של לברך עם הידיים.
זה, אני עושה העתק מדויק. לפחות מאוד קרוב למדויק. אולי אין לך מספיק הקשר, או הכלים שלך לא מספיק חכמים, אז זה יהיה העתק, אבל זה יכול להיות כמעט בדיוק אותו דבר.
כשאני עושה אדם, הרגליים שלי, זה לא יוצא ההעתק המדויק. כלומר, DNA מעתיק, אבל לא… יש מוטציות כל פעם. זה אף פעם לא עושה העתקים מדויקים. למה באמת לא כל כך טוב? כי זה רק העתק.
רק אני אומר לך, ה-DNA זה אגב לא החומר. הרעיון הוא לא באמת להיות מדויק.
תלמיד:
אה, כן. העתקים מאבדים נאמנות, כמו… העתקים דיגיטליים, אגב, שוב, להעתקים דיגיטליים יש מעלה, כי הם תמיד מהמקור, מבין? השלישי הוא לא העתק של העתק.
העתקים דיגיטליים והבעיה של 1 ו-0
מגיד:
כי הדיגיטלי הוא כבר… זו עוד התחלה בעולם אחר. זה לא… זה לא אותה התחלה. זו התחלה של דבר אחר.
תלמיד:
כן, זה מזויף. יש לזה התחלה. כל הדבר מזויף.
מגיד:
לא מזויף, זה אחרת. זה לא כתוב עם עשר ספירות, ולכן זה לא מחזיק מעמד.
תלמיד:
אה, זה רק 1 ו-0.
מגיד:
גם, נו, 1 ו-0 זה עשר הספירות הבסיסיות למטה למטה. זה רמה נמוכה מדי. לרמ״ק אין את הרמה הזו כאן.
תלמיד:
מה? 1 ו-0 זה 10, נכון? אני חושב על זה.
מגיד:
לא, זה כמו רק 1 ו… כן ולא. זה יותר בסיסי מ-10. כשאומרים 10, זה מבנה גדול. יש לזה חיות. יש קשר. אבל אתה לא יכול לעשות שום שימוש בזה. אתה יכול לעשות שימוש בזה רק אחרי שאתה שם את זה במבנים יותר גדולים. ככה זה נראה. זה לא חי, זו מכונה, זה רגיש, זו תשובה. הרמה של ה-1 ו-0 כוונתי היא לא התצוגה הקודמת, שם היא התצוגה הקודמת.
הכלל: איך מזהים העתק מחלק
בכל מקרה, זה… זה הגיוני? ולכן זה חסר. כמו שהרמ״ק רוצה להראות: אם יש תיאום ביניהם, אז זה דבר אחד וזה שמאל וימין. אם זה שוב אותו דבר שלם – אז זו תהיה דרך לומר את זה, מבין? – אם אתה רואה שני דברים שהם שוב כל הדבר השלם, אז אתה יודע שזה רק העתק. אם חסר קצת וזה צריך להגיע לראשון, אז זה כנראה מוסיף משהו לו.
הגיוני? זו נקודה מעניינת.
ההבדל אצל חיות: רק רגליים, לא ידיים
תלמיד:
אלא אם אנשים הולכים על ארבע רגליים. לחיות יש רגליים כאלה, זה באמת אחרת. לחיות באמת אין ידיים. אחד הדברים הגדולים של בני אדם הוא שיש להם ידיים. לחיות הרי יש רק ארבע רגליים. הן בכלל לא במדרגה של חג״ת, רק במדרגה של נה״י, בעצם, יחסית. לא באמת. יחסית לבני אדם. ככה אנחנו קוראים לזה. לכן אנחנו אוהבים, להיות אדם, לכן.
מגיד:
אה, כן.
ההבדל בין העתק לשותפות: יסוד איסור עבודה זרה
המדרגה של בני אדם וחיות
הגיוני? האם ההיוריסטיקה שלי עובדת? אלא אם אנשים הולכים על ארבע רגליים. לחיות יש רגליים כאלה. זה באמת אחרת. לחיות באמת אין ידיים. אחד הדברים הגדולים של בני אדם הוא שיש להם ידיים. חיות, אמרנו, יש להן רק ארבע רגליים, כי אין להן בכלל את המדרגה של חג״ת, רק את המדרגה של נה״י, בעצם, יחסית, לא באמת, יחסית לבני אדם. ככה אנחנו קוראים לזה. לכן, כמו, להיות אדם, לכן… אמ, כן.
אפילו אדם, נכון, מתחיל בזחילה, ואז הוא נעשה אדם, כבר יש לו הבדל בין ידיים ורגליים. האריז״ל מסביר בזה, שהקטנות פירושה שהכל כלול ברגליים, בנה״י. כשגדלות, זה פורח, זה נפתח. ואז, יש אנשים שגם מקבלים חב״ד, אבל זה רק אנשים מסוימים. לפחות… בקיצור המעשה, כן?
משל משני סוגי תלמידים: תלמיד חבר ותלמיד העתק
אז, הנקודה היא שעובדי עבודה זרה, בכל פעם… אני תמיד חושב על זה, כמו, איך עושים העתק טוב?
יש לך שני סוגי תלמידים, למשל. יש לך תלמיד שמשלים את הרבי, יש לך תלמיד שהוא העתק של הרבי, נכון?
התלמיד חבר
אז, תלמיד שהוא העתק… שמשלים את הרבי, כמו תלמיד חבר, נכון? הוא… הרבי נותן לו משהו, והוא גם נותן לרבי משהו. וחייב להיות משהו ביניהם, המערכת של בית המדרש או משהו, מה שזה האמת, הבריסקים שיש להם ביניהם, זה מה שמתאם אותם למערכת אחת. הולכים הם תלמיד שהרבי צריך אותו, והוא צריך את הרבי.
התלמיד שהוא העתק טוב יותר
אחר כך יש תלמיד שהוא העתק טוב יותר במובן מסוים, נכון? אתה רואה? מאוד מעניין. אז, התלמיד חבר, הוא לא כל כך… אין לו… הוא לא העתק בנאמנות גבוהה של הרבי, כי חסר לו משהו שיש לרבי, וחסר גם לרבי משהו שיש לו, ולכן הם חברים. זה סוג אחד של חבר.
אחר כך יש תלמידים שהם העתקים טובים יותר. הוא עושה הכל מה שהרבי… אני לא יודע, נו, זו לא דוגמה טובה, כנראה. זה כנראה ההפך. הוא סוג של תלמיד שמוסיף משהו לרבי. כן, לא, התלמידים הטובים הם בדרך כלל הסוג הראשון. אני מתכוון כמו זנב שיכל.
תלמיד: כן, אבל אתה רוצה שמישהו יעתיק את התורות שלו מילה במילה, הרי אין דבר כזה.
מגיד שיעור: לא, אין. אף אחד לא עושה את זה. זה לא פתרון. לא ברוז׳ין, לא בר׳ חיים ויטאל, אף אחד מהם לא באמת עושה את זה. כולם מוסיפים. אפילו אם הם רק מוסיפים את היכולת לארגן דברים על נייר, שברור שאנשים כמו ר׳ נחמן מברסלב לא היתה לו, נכון? חסר לו משהו. אז אתה כבר מוסיף.
אפשר לומר כך, זה יותר כישרון של להוציא, אבל זה מארגן מחדש את המחשבות. זה לא העתק.
משל משולחן הרבי בימינו
העתק היה כמו ה… אמרתי למישהו שאנשים… אני לא יודע, יש לי חסידים שבאים והם הולכים לחסידויות מסוימות, ויש לי גם אנשים כאלה, זה לא חידוש. אבל, אנשים כמו ה… אתה הולך לשולחן של הרבי בימינו, מה קורה? הרבי יודע מה הוא עושה, אני לא יודע, יש לו כוונות מלהתנדנד ליד השולחן בכלל. יש משהו עניין.
אני רק רוצה לומר לך, אני בא הביתה, תדמיין לך יש לי סוג כזה… אני באמת הולך לשולחנות, אני צופה בהם ביוטיוב בימים האלה, בגלל זה. כי… תדמיין לך אני יכול להראות לך סרט של הצאנזער רב איך הוא יושב. היית צופה בסרט, אמת? יש לי בשבילך סרט, מציגים אותו כל שבוע בבורו פארק. לא ממש הצאנזער רב, רק הנכד שלו, הקלויזנבורגער רב. זה כבר סרט של סרט. בעצם, הוא משחק מחדש מה שהוא ראה אצל אביו. אז הוא סרט טוב. וככל שהוא משחק יותר, אותו דבר הוא עושה, אותן רגשות, אותן תנועות. זה מעניין. מנהג רופשיץ הוא להתנדנד בדרך הזו. זה מעניין, הוא ראה שיש דרך להתנדנד. ומה עושים דרך זה? מכניסים בזה משהו. אפילו אם זו רק דרך של הרגשה.
תשימו לב, כבר אמרתי לכם, אני הולך לבית כנסת, אני מסתכל על כל אדם איך הוא מתנדנד, ואפשר לראות לאיזו חסידות הוא שייך. זה כל כך מצחיק. אני מחפש את הבחור המקורי האחד, מישהו שמתנדנד התנדנדויות עקומות, הוא לא מחקה אף אחד. כי לחקות, אתה פשוט מתרגל לזה. אז, יש אנשים, אני מסתכל עליהם ממש כמו העתק פחמי, כל אחד עושה את הבורדה שהרבי עושה.
היסוד של איסור עבודה זרה: העתק תמיד חלש יותר
אז, בכל מקרה, אני רק אומר, הרעיון שאני מגיע אליו עם כל התורה הזו הוא: אם משהו הוא העתק מאוד טוב, אז זה אומר שהוא לא מוסיף כלום למקור. אז הוא לא מחבר בין… אין מחבר בין שני הדברים. הוא דימוי. מה?
תלמיד: אבא היה אומר בטאהש, כשהוא נטל ידיים הוא היה אומר “אלקינו שבשמים”.
מגיד שיעור: כן. אז הוא תמונה. יש מעלה בזה כביכול, זו תמונה מלאה, אבל המעלה היא באמת מעלותא חסרונא, כי זה אומר שזה תמיד יהיה חלש יותר, כי זה הטבע של תמונה, שהיא חלשה יותר מהמקור. זה תמיד יהיה עותק. כן? וזה אסור.
למה לעובדי עבודה זרה יהיו תמונות טובות יותר של הקב״ה?
עוד מחשבה למשל על עבודה זרה, מה ההבדל… למה לעובדי עבודה זרה יהיו תמונות טובות יותר של הקב״ה ממה שיש לנו? זה הרעיון הרדיקלי שלי.
תלמיד: תגיד מה?
מגיד שיעור: פסל, זו העצה של ליחדא, אני חושב, במובן מסוים. לפסל יש תמונה טובה יותר של הקב״ה ממה שיש לנו. זה “לא תעשה לך פסל ומסכה”. למה אסור לך לעשות? למה לא? כי אנחנו טוענים שאנחנו האחים של הקב״ה, אנחנו לא העותקים שלו. אנחנו סוברים שלו חסר…
הטענה הרדיקלית של הקבלה: לנו חסר משהו ולקב״ה חסר משהו
זה באמת הרדיקלי… הקבלה, כמו, הדבר האחד שאף אחד לא מסכים עם הקבלה עליו זה זה. לא הרמב״ם, לא ה… אפילו לא הניאופלטוניסטים שהמקובלים הם… הם דבר אחד שהם לא מסכימים, והמקובלים עקשנים, הם אוהבים לומר דברים כאלה, וזה מבוסס על חז״ל ומדרשים, חושבים ככה.
כמו, אנחנו טוענים, וצריך לחשוב אם זה אמת, אולי זה לא נכון, אבל הטענה של היהודים היא שלנו חסר משהו ולקב״ה חסר משהו, במובן מסוים. ולכן, אנחנו לא רק עותק. יש משהו חדש. יש משהו חדש בצדיקים, ביהודים, באנשים, בבני אדם, שאנחנו פועלים כלפי השמים, כלפי למעלה, יותר כמו ימין ושמאל מאשר כמו מעלה ומטה.
משל מבעל ואשה
יותר כמו בעל ואשה, נכון? בעל ואשה הם באמת דוגמה לימין ושמאל, נכון? הם לא… הם לא… הם לא ילדים, נכון? אשתי היא לא בת שלי, נכון? צריך לעשות איתו יחד משהו. אז, ובגלל זה, במובן מסוים זה תמיד חלש יותר.
אז אם זה היה יכול להיות שלם, וזה היה תמונה שלמה, כמו פסל. פסל הוא, כל פסל, הוא הסביר לעצמו איך העולם הוא, והוא עשה תמונה מזה. מה רע? מה הבעיה? זה יותר טוב. הוא רק שם את זה בדבר פיזי, וכל אחד מבין שזה רק התמונה, לא החלק הפיזי. זו הצורה, זה הקונספט, זה היין, לא הכוס. כן, כל אחד מבין את זה, אין ספק. אף אחד מעולם לא טען שעבודה זרה צודקת, שהחמור היה יפה וטוב יותר. צחקו עליהם.
אז, אף אחד באמת לא חשב ככה אף פעם. אבל מה הטיעון? אני חושב שאחד הטיעונים יכול להיות, יש לו תמונה טובה מדי. תמונה טובה מדי, הפשט הוא, זה רק עותק. זה רק עותק, כן, אוקיי, לא חסרים עותקים בעולם.
התמונה החלשה יותר שלנו היא המעלה
אבל אנחנו רוצים לטעון שיש לנו תמונה חלשה יותר. למה? כי תמיד חסר לנו משהו. חסר מה שהקב״ה משלים לנו, אבל חסר גם מהקב״ה. ואנחנו עובדים יחד לעשות דבר שלישי, כביכול, או לעשות את המערכת הזו שהיא דבר שלישי. אנחנו והוא זו מערכת אחת, לא שתי מערכות. זה מה שהיה החידוש.
וזו הסיבה שזה תמיד… זה אף פעם לא כל כך יפה. זה אף פעם לא כל כך יפה. בית הכנסת שלנו לעולם לא יהיה יפה כמו… אני לא יודע. למה בית המקדש לא יכול להיות יפה כמו המקדש הרומי? יכול להיות. באמת היה מזויף אותו בית המקדש. אני לא יודע. אני לא יודע מה אמרתי.
תלמיד: מה זאת אומרת אתה שם צורה רומית בבית המקדש? זה היה האל? זה לא. הכנסיות הנוצריות, כשהכל עמד, זה היה מקדש כשלא היה.
מגיד שיעור: אולי הוא לא סבר כמו השיטה שלי, אני לא יודע. במקדש לא היתה תמונה של האל, בואו נהיה כנים. היו כל מיני דברים, חסר הדבר העיקרי, נכון? והם מודים שחסר הארון, השכינה, אורים ותומים. אני לא יודע.
איכשהו אני חושב שזה עניין. תמיד חסר משהו. ויש משהו חסר כי… כמו התלמיד, מה… זה המשל שלי. את המשל אני מבין מה הוא מתכוון. כמו התלמיד שהוא קצת תלמיד, הוא נותן משהו לרבי, ולכן אין לו את כל מה שיש לרבי. אפילו לא בהעתקה שלו. יש מידות מסוימות שיש לרבי, הוא לא יודע כלום עליהן. יש דברים אחרים שהוא יודע, הרבי לא יודע כלום על העבודה שלו איתו לרגע. אני לא יודע, אולי זה טיעון מטורף, אבל אני מרגיש שזה ה…
תלמיד: תגיד את זה שוב.
הכרוב השלישי: “ובין שני הכרובים אדבר אליך”
מגיד שיעור: יכול להיות שזה כמו הכרוב השלישי שחסר, אתה יודע? כמו, זה באמצע שני הכרובים שהרי כתוב בתורה, “ובין שני הכרובים אדבר אליך”, כן? הקב״ה בין שני הכרובים.
מה שאומר… זו התיאוריה הבסיסית שיש לאנשי התנ״ך, נכון? אומרים ששני כרובים… איך יושב הקב״ה? “יושב על”… “רוכב על כרוב”. הקב״ה בא על הכרובים, נכון? וזה כמו הכיסא שלו. ובין שני הכרובים בא הקב״ה, הרי יש פסוק כך.
ההבדל בין הכרובים לעבודה זרה
אז זה אומר שהכרובים הם מזויפים, נכון? כי איך זה עובד בפסל רגיל, באליל רגיל? כן, תמונה רגילה. אליל הרי פירושו תמונה, נכון? איקון. איקון רגיל עובד, שהאיקון הופך לאל, הופך כמו הגוף של האל. זה באמת עובד. זה לא לרמב״מיסטים, זה עובד מצוין. ויותר מזה, הוא מדבר, הוא אומר, הפה של ה… של האיקון מדבר. זה במחשבה, זה עם ה… אני לא יודע. זה הרעיון, נכון?
ואז יש לנו את הכרובים, והקב״ה לא מדבר דרך הכרובים. אפילו חז״ל אומרים שהכרובים הם ממש שני אנשים. הכרובים היו צריכים לדבר. לא, לא הכרובים מדברים, אלא משהו באמצע. נכון?
האחד עשר שלא סופרים
אז כאן, הקב״ה “עובר בריתם”, שיהיה אחד עשר. מה הברית? למה אנחנו לא סופרים את האחד עשר? כי האחד עשר צריך להיות מחוץ למערכת. במילים אחרות, הוא צריך להיות הדבר שגורם לזה לעבוד ביחס לדבר האחר, ואז זה נהיה שווה.
תלמיד: מה מתאים בתורה? זה…
מגיד שיעור: כן, אני לא המצאתי את כל התורה הזו, אבל ככה לפעמים אני חושב… רגע, מה מתאים שפיץ על הטש, ודווקא.
הבעיה של אחת עשרה ספירות והמהלך של חמש כנגד חמש
למה אין ספירה אחת עשרה?
אבל פשט פשוט, אם יש עשר ספירות, יש חמש וחמש, למה צריך להיות אחת עשרה? למה יש ברית? למה אנחנו לא סופרים את האחד עשר? כי האחד עשר צריך להיות מחוץ למערכת. במילים אחרות, הוא צריך להיות הדבר שגורם לזה לעבוד ביחס לדבר האחר, ואז זה נהיה שווה.
מה מתאים עם תורה? זה… אתה יודע, אני לא המצאתי את כל התורה הזו, אבל ככה אני לפעמים חושב.
נכון, שבעה ועד תשע, אני מתכוון שיש… נכון, כן. שבעה ועד אחד עשר, תשע וביסודו, זו מערכת שבורה. אחד עשר זה אומר אל תוסיף, אל תהפוך לעותק מלא, אל לעולם… אני לא יודע, אני רק חושב שזה הסימן. זה אולי רק כמו סימן. אני רק חושב שזה ה… אני לא יודע למה, לא הסברתי למה, כמו למה האדם הזה שהוא לא… למה הוא לא יכול להיות לגמרי? למה אין לו את כל המעלות של הרבי? אני לא יודע, פשוט ככה זה בדרך כלל נראה שעובד. הרבי לא רוצה שיהיה לו עותק, הוא רוצה שלא תוכל למשוך מהרבי כלום. אתה לא יכול לקבל עותק.
זה לא עותק, זה רק יצירה שלו.
נכון. כמו, אפילו לא יצירה, כמו השתקפות. זה אפילו לא יצירה.
הסתירה בין סוד לפשט: העולם כדבר אמיתי
תלמיד: לא, השאלה היא, זה כמו סתירה. הרעיון הבסיסי שהכל הוא רק תמונות של אלוקים, נכון? אז זו סתירה לרעיון.
מגיד שיעור: ובמובן מסוים, זו הדיאלקטיקה בין הפשט לסוד. הסוד הוא מאוד פלטוני תמיד, שהעולם הוא רק תמונה של אלוקים. ממילא אין עולם, באמת. אין אמיתי… בעצם, בסופו של דבר, זה לא קיים. אבל התורה הרי כן רוצה לעשות את העולם לדבר אמיתי. והעשייה הזו, ה… אפשר לומר שהקב״ה מעמיד פנים בזה, נכון?
תלמיד: ה…
מגיד שיעור: כמו שלמעלה כך למטה, זה דבר אריסטוטלי, שהעולם הוא דבר אמיתי.
תלמיד: נכון, טוב. אבל זה יותר מזה, נכון? לא… זה לא אומר כמו שההרמטיקה אומרת, “כמו למעלה, כך למטה.” כמו למשל, כמו שלמעלה כך למטה, זה רק עותק. אור למעלה, אור למטה. אוקיי, אז מה יהיה כאן? שני עותקים. אוקיי, עשה גיבוי שם, קח אחד, שים אותו בתיק, נכון?
מאמר חז״ל על בית המקדש של מעלה ומטה
סתם, חכמים אומרים משהו יותר מטורף. אמרתי את כל הדרשה על זה פעם, תשעה באב, בהשוואה ל״עיר האלוקים” של אוגוסטינוס לזה.
אבל כבר ראיתי עוד כמה אנשים אחרים שכבר תפסו את אותה תורה. הכתות, נכון? והשם, אוגוסטינוס ממש אומר את זה בספרו, “עיר האלוקים”, כולם, ברייתא קומראן, כולם אמרו שבית המקדש של מטה הוא טמא, הוא חלש, מושחת. כי בית המקדש של מעלה, אנחנו מאנשי בית המקדש של מעלה.
ענו חכמים, והם אמרו ככה, הם אמרו שהקב״ה עשה שבועה שלא יכנס בבית המקדש של מעלה עד שיכנס בבית המקדש של מטה. אתה מבין? הם אומרים, זה לא עותק. זה עותק, אבל גם, זה לא עובד מלמעלה שאנחנו נעבוד למטה. במובן מסוים, זו מערכת אחת. חסר. יש לך חידוש, יש לך דבר חדש בבריאה שאינו במקור.
אז יש שאלה, אוקיי, מאיפה זה בא? גם לזה יש מקור. אוקיי, אפשר כבר לעשות דיבייט, אם רוצים. אבל עדיין, לכן, יכול להיות שזה נכון רק במידה מסוימת. אולי במידה מסוימת, הכל הוא תמונות זה של זה. אבל בדרך מסוימת, יש דברים חדשים, ובגלל זה יש דבר חדש, יש לך שותפות. כמו, כבר יש שותף במעשה בראשית, ומילים כאלה. את כולם אפשר לקרוא גם בדרך ההפוכה, אם רוצים.
החיזוק מלהיות לא עותק מלא
בקיצור, למעשה, זה החיזוק שלי. בגלל זה אנחנו אף פעם לא בשלמות. זה החיזוק שלי. בגלל זה, אצל יהודים אף פעם לא עובד כלום כמו שצריך, כי אנחנו סוג כזה של דברים שאנחנו לא רוצים להיות עותק. התירוץ שלי להיות חסיד חלש, או מה שאני חסיד. אני רוצה לעשות את הדבר שלי. טוב, אני לא רוצה להיות הרבי. מה שהרבי כבר עשה, הוא כבר עשה. יש לי… באמת, אני רוצה לעשות עותקים? יש מספיק חומשים. הוא יכול לקנות מספיק דפים ריקים ולעשות ככה עותקים. אני לא צריך להיות הדף הריק בשבילו.
לא, אני רוצה גם לעשות את זה, אני רוצה לעזור לו. אני חושב שאני יכול להתקדם. אני חושב שאני יכול, על ידי שאני עותק, או סוג מסוים של עותק, אני יכול להוסיף משהו למקור. עותק לא מוסיף כלום למקור, אבל יד שמאל מוסיפה ליד ימין, נכון? במה הם שונים? בכל אופן, זו התורה שלו.
חזרה לספר יצירה: חמש כנגד חמש והברית
כמו שהוא אומר כאן, ככה זה יוצא. כזאת הדברים, כמשמעו חמש על חמש, מוצאים ברית שהיא באמצע. יוצא חמש ימין וחמש שמאל, זה דבר אחד. זה דבר אחד בענין אחד שכולל העשר ספירות. בין עשר הרגליים ועשר הידיים אין מכריע. מה זה? ככה אותו דבר, נכון? מבין חצי. מה שיותר טוב הוא יותר גרוע.
אז לכן יש שתי מערכות. כל אחת היא אותו לבוש לזה. טוב מאוד. והמכריע הוא בין השניים האלה. עכשיו, לכל אחת יש את המכריע שלה, נכון? ברית הלשון למעלה, וברית המילה למטה.
הבעיה: איך זה מתאים לעשר הספירות?
ואותו דבר הוא בספירות. אחר כך הוא נכנס, כאן אנחנו צריכים לדעת אם זה פשט פשוט. אנחנו צריכים לחשוב על זה בפעם הבאה. נגמר קצת הזמן. מה זה חמש כנגד חמש? איך זה עובד? כי יש בעיה בספירות. אם זה חמש כנגד חמש, אז לא יכול להיות אחד עשר, נכון? זו בעיה בסיסית. מה הברית?
אני חושב שהפתרון הבסיסי של הרמ״ק הוא שהברית היא פשוט אחת מהן. אבל זה לא נכון במשל של האצבעות, אז אני לא יודע איך לגרום לזה לעבוד. אתה מבין את השאלה הבסיסית שלי? אני שואל אותך שאלה בסיסית. ספר יצירה אומר שיש עשר אצבעות, והברית היא באמצע, אוקיי? אנחנו צריכים לומר שיש עשר ולא אחת עשרה. ואיך המקובלים מתכוונים שיש עשר ספירות? חסד, גבורה, תפארת, כתר, חכמה, בינה, עשר הספירות המפורסמות מאוד. אז איזו תהיה הברית? איפה האחת עשרה לברית? אז יש בעיה כאן.
דיון: הברית כחלק מהעשר
תלמיד: לא צריך את זה שום דבר, כמו שיש פה. באיברים של האדם, ספר יצירה מאוד מפורש שיש עשר אצבעות עם הידיים האחת עשרה, נכון? תמיד אפשר לומר משהו שהוא לא, וכדומה. אז כאן יש בעיה. כאן יש בעיה.
מגיד שיעור: זה חלק מסט אחד. כמו שמדברים עם הידיים. הפה לבד בלי הידיים לא יכול לעשות כלום, הוא אומר, הם לא יכולים לעשות כלום בלי זה. ואתה רוצה להעביר חכמה, אז הפה מדבר, והידיים כותבות את זה, את החכמה. נגיד, אוקיי.
תלמיד: מה אז? זה עוד משאלה?
מגיד שיעור: לא, זה רק העשר. כל העשר באים מאחד. זה רק ענף ממנו.
תלמיד: ואתה הרי כותב רק עם יד אחת. אבל יש עשר. חייב להיות שהקב״ה ברא את העולם עם מקלדת.
מגיד שיעור: יהיה. זה מה, זה העשר. זה עוד יותר עם מקלדת מאשר עם עט. צריך לומר למקובלים שלא לכתוב תורות עם מקלדת. זה לא דבר טוב. לא ספרי תורה. לא ספרי תורה. לא ספרי תורה. ספרי קבלה.
לגבי המקלדת זה אוקיי, אני לא רוצה להיכנס לזה. אוקיי, אני לא יודע. אני מרגיש שהמקובלים היו מדלגים על זה. אני לא יודע איך.
תלמיד: אולי דעת היא יותר מבנייה, מלשון “וידע אדם”. כשאדם בונה, אי אפשר לבנות עם פה. אפילו הפה הוא הפה או הכוח. אתה אומר למישהו אחר לבנות עם הידיים שלו. זה התפקיד של המנהל. אני אומר ואתה עושה. אבל הבנאי לא נתן כלום. הפה לא סחב כלום. רק מי סוחב? עשר הספירות.
מגיד שיעור: אז אז, אז ההכרעה היא עוד… הפשט הפשוט הוא שההכרעה היא לא אחת מהספירות. אצל המקובלים, לא הולכים ככה. הרמ״ק לא הולך ללכת ככה. הוא הולך למצוא שלם. ככה נראה לי. שחמש כנגד חמש יוצא מהפשט שלו, אני זוכר כאן, שיוצא שאחת מהעשר היא הברית, מה שלא מתאים כל כך עם האצבעות. בוא נראה. אני מתכוון שצריך להסתכל כאן.
המהלך של הרמ״ק: שתי בחינות של חמש כנגד חמש
תראה, הוא אומר שיש שתי בחינות. הפשט הראשון הוא שיש למעלה ולמטה. חמש הספירות הראשונות, כתר, חכמה, בינה, גדולה, גבורה זה חמש לשמים. השניות, נצח, הוד, יסוד, מלכות, זה לארץ. והוא אומר שהוא לא מסכים, הוא סובר ששניהם מנהלים שניהם. אבל, כך מתכוון, אבל למעשה הוא אומר שהוא מסכים שיש חילוק כזה.
מה לומר? אם הרמ״ק הולך ככה, אם הזוהר יש לו חילוק כזה, אז זה חייב להיות אמת.
הזוהר על תפילין: ארבע הפרשיות והספירות
והוא אומר שרבי שמעון אומר שהתפילין, ארבע פרשיות הראש, זה בחכמה, בינה, גדולה, גבורה.
[הפסקה משיחת טלפון]
מגיד שיעור: הלו? הלו? הלו? כן? אתה צריך משהו עכשיו? לא, אני יכול להתקשר אליך בעוד חצי שעה. אתה צריך משהו ברגע זה? אני באמצע לימוד. אוקיי, ביי.
הוא אומר שרבי שמעון אומר בתפילין, כוונה, שארבע הפרשיות של התפילין זה מאוד מעניין, כי לתפילין יש תפילין של יד ותפילין של ראש, ואתה צריך שיהיו ארבע פרשיות. ותפילין של ראש מחולקות, ותפילין של יד זה אותו דבר. אז זה מבנה נחמד לעבוד איתו.
אומר הזוהר שתפילין של ראש, אם אני זוכר נכון הוא אומר כך, שתפילין של ראש זה ארבע הספירות העליונות, חכמה, בינה, גדולה, גבורה. תפילין של יד זה השניות, נצח, הוד, יסוד. ואז הכתר והמלכות הם כמו למעלה ולמטה מכל אחת מהן, משהו כזה. ככה אתה יכול לעשות עשר.
אבל הנקודה היא שרואים שרבי שמעון גם מחזיק מהדרך של לחתוך את הספירות לחצי.
התיקונים על ארבעת הפנים של המרכבה
ובכלל אומר הזוהר גם שזה ארבע מרכבות. אה, עוד דבר, כי לתיקונים יש את הבעיה, מה הם הפנים של המרכבה? למרכבה יש כידוע אדם, נשר, אריה, שור, שזה ארבע. אז איך זה מתחבר לספירות? התיקונים חיברו את זה ואמרו שחכמה היא אדם, חכמה בגימטריא כח מ״ה, גימטריא אדם, מה שזה לא יהיה. נשר זה בינה, אריה זה חסד, שור זה גבורה. זה אחד, ואז יש שתיים.
הקושיא של עשר אצבעות והמערכות השונות של ספר יצירה וזוהר
שתי המרכבות בתיקונים
אה, עוד דבר, כי לתיקונים יש את הבעיה, כי יש ארבעה דברים במרכבה. למרכבה יש כידוע אדם, נשר, אריה, שור, שזה ארבע. אז איך זה מחובר לספירות? התיקונים חיברו ואמרו שחכמה היא אדם, נשר זה בינה, אריה זה חסד, שור זה גבורה. זה אחד. ואז יש שתיים, מרכבה אחרת, שהיתה אדם זה תפארת, נצח הוד יסוד, אריה שור נשר. ואז יש שוב את הכתר, כמו שהכתר עליון הוא למעלה והמלכות היא למטה.
אז אלה שני המקומות שבהם אנחנו רואים שהזוהר אומר דבר כזה. והרמ״ק אומר כאן דבר כזה, ואז הוא אומר דבר כזה. תראה, הוא אומר שאחרי שהוא תקוע, כאילו לפי הפשט יוצא שהברית יחיד זה התפארת. רואה? אז צדקתי. אז הוא אומר כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, או מה שהוא קורא לזה גדולה גבורה, זה השניים הראשונים. ואז תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות זה השניים השניים. ואז הוא קורא לברית יחיד, התפארת, אחד מהחמש. כן, וזה מאוד מוזר, כי זה לא פשט פשוט. אני לא יודע למה הוא לא מדבר על הבעיה הזו.
התפארת כמכריע ומחבר
כי התפארת, הוא עולה מלמעלה, הוא מחובר לשלוש ראשונות, והוא מכריע בשתי הזרועות, והוא משפיע בנצח הוד יסוד. ובקיצור, הוא מחובר, הוא הדבר שמשלב. זה הגיוני אם אתה חושב על התפארת כגוף, כגו, שמביא משהו יחד את כל הגוף. זה נכון. אבל זה לא עשר האצבעות. דילגת על כל הסיפור של עשר האצבעות. זכרתי את כל הקטע, ואתה התחלת לדלג, וזה מאוד מעצבן אותי. אני לא יודע מה הפשט. מבין את הבעיה שלי?
כי הזוהר, המקובלים, או הרמ״ק, בדרך כלל עובדים עם המבנה של עשר הספירות בתור העשר, כאילו כל אחת, כמו שכתוב בפתח אליהו, נכון? לראש יש שלוש, ואז שבעה חלקים של הגוף, בעצם שבע. וזה מה שהמקובלים, הזוהר, בעיקר עובדים איתו. ומה הפשט? מבין, בזוהר, הרמ״ק צריך בוודאי לדבר על הקושיא, למה הוא לא אומר את זה. אז, בעיה בסיסית.
ההבדל היסודי בין ספר יצירה וזוהר
אבל ספר יצירה לא נכנס לזה, כי לספר יצירה יש דרך אחרת לגמרי לארגן את הגוף, שבאמת מחוברת עם הי״ב אותיות, לא עם עשר הספירות. והוא עושה… אולי יש לו משהו, צריך לבדוק יותר טוב. אז, עשר אצבעות זה אז עשר האצבעות שלו, עשר ספירות. אבל אז היד, הכל… כל האיברים האחרים יש לו פשט משלו איתם, נכון? אתה זוכר, כן? יד ימין היא פשוטה, ויד שמאל היא פשוטה, דברים כאלה.
הי״ב פשוטות והי״ב חושים בספר יצירה
כן, בספר יצירה, ו… תראה, ספר יצירה, ב… ב… איפה הסיכום שלי? לא כתוב בסיכום שלי עדיין, לא זה? התבלבלתי. בספר יצירה כתוב, ה… ספר יצירה מדבר על י״ב פשוטות, אוקיי? י״ב פשוטות הוא מחבר עם י״ב חושים, אוקיי? יש לו רשימה מאוד מוזרה של… משהו כמו חושים, הראשון הוא ראיה, שמיעה, ריח, שיחה, לעיטה, תשמיש, מעשה, הילוך, רוגז, שחוק, הרהור, שינה. אוקיי? זה… הוא חשב שאלה שנים עשר הדברים שבני אדם עושים.
אז אני חושב, זו בעיה אחרת לגמרי שיש לי, שהוא צריך לספור דברים בכל כך הרבה דרכים שונות, והוא תקוע עם דרכים מסוימות. הגיוני הרשימה? תחשוב, מה עושה אדם? הוא רואה, הוא שומע, הוא מריח, הוא מדבר, הוא אוכל, הוא עושה תשמיש, הוא עושה דברים, הוא הולך, הוא כועס, הוא שמח, הוא חושב, והוא ישן. נשמע סביר.
השאלה היא למה הרשימה הזו? לא הצלחתי להבין. מעשה? מעשה זה האחד שהוא הכי גנרי. אני לא יודע. ככה הוא עשה רשימה. אני לא יכול לומר לך. ספר יצירה עשה רשימה כזו. לא מצאתי אף אחד שמצדיק את הרשימה. אולי יש, צריך לחפש. צריך באמת להיות שיעור על ספר יצירה עכשיו, צריך לברר.
הי״ב גבולי אלכסון, מזלות, ואיברים
והוא מקשר את שנים עשר הדברים האלה עם המון דברים. עם משהו שנקרא י״ב גבולי אלכסון, שזה שנים עשר הקווים שמרכיבים קוביה. ואז עם שנים עשר המזלות. ואז, עם שנים עשר חלקי הגוף. שתי ידיים, שתי רגליים, שתי כליות, כבד, מרה, מסס, קיבה, קרקבן, טחול. זה לא נושא קונצים, זה שנים עשר. שוב, זה שנים עשר, אבל למה הוא החליט לספור את שנים עשר החלקים בדרך הזו? אני לא יודע. אבל זו התיאוריה של ספר יצירה. בדיוק כמו שאני לא מבין למה הוא החליט לעשות את שנים עשר החושים, כמו שהוא אומר שם. כנראה יש פשט. זה כמו תיאוריה עתיקה של חלוקת דברים.
שבעה שערים בנפש
אז הנקודה היא, לספר יצירה אין את המחשבה של הזוהר שיד ימין היא החסד שלך ויד שמאל היא גבורה וכן הלאה. בשום מקום. ביד ימין זה ה׳, ויד שמאל זה ו׳, ורגל ימין זה ז׳, וכן הלאה, לאורך כל הדרך.
יש לו דבר אחד של שבע בנפש. יש לו שבע… נכון? יש לו שבעה שערים בנפש, שמחובר לבג״ד כפר״ת, שזה שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נחירי האף, ופה, שזה שבעת החורים שיש לאדם. זה קישור עתיק מאוד בין שבעת כוכבי הלכת ושבעת… שבעת החורים שיש בראש של אדם. כלומר, זו דרך סטנדרטית של השבע. שבעה רועים. שבעה רועים. כן, אבל בקיצור, בוודאי אין לו את הרעיון שלזוהר… אני לא רואה שום רמז בספר יצירה לרעיון שיש לזוהר, שאתה עושה עשר ספירות ואתה מקשר את זה עם הרעיונות, שיש לך חכמה בינה דעת בראש, ואז שלוש ושלוש, נכון?
דיון: שיטת הרמ״ק והקושיא של האצבעות
תלמיד: אתה צריך להבין בחכמה שה…
מגיד שיעור: אה, הרמ״ק בעצם לא החזיק מזוהר, הוא למד ספר יצירה.
תלמיד: כמובן, הוא הכיר זוהר.
מגיד שיעור: הוא לומד ספר יצירה, והוא אמר שכל עשר הספירות זה רק משל כאילו…
תלמיד: אבל הוא אומר כן, אבל אצלו עשר הספירות זה רק כמו הראיה, כי כתוב פסוק “עשר”, אז זה חייב להיות ספציפי.
מגיד שיעור: אבל יש לך פשט. האריז״ל מדבר על זה. זוכר? האריז״ל שואל את הקושיא. אני זוכר שלאריז״ל יש תירוץ על הקושיא. ובוודאי שיש להם תירוץ איפשהו. צריך לחפש, או ללמוד, או לדמיין לבד. חייב להיות תשובה, אפילו לפי הזוהר, מה הפשט שעשר הספירות לאריז״ל יש קושיא בעץ חיים הזה. מה הפשט שכל אחד יודע שכל האדם הוא החכמה העליונה, הכל מרומז לספירות. מה בדיוק המספר עשר, שזה המספר הכי חשוב במובן מסוים למקובלים? למה זה דווקא אצלך באצבעות שייכות? הוא אומר כמה פשטים על זה במערכת שלו. והרמ״ק גם שואל את הקושיא. אני מדמיין שהרמ״ק שואל את הקושיא, מבין? כי בכל מקרה, כאן משהו יש לזה עם האצבעות, והוא אומר שבשער הנשמה הוא הולך להסביר את זה. אולי שם הוא מדבר על זה. הוא אומר שם, וכשהוא במקום שהוא מצביע עליו, שם בשער הנשמה, שער הנשמה שזה שער ל״ב אני חושב. אני חושב שיש להם תיאוריה שונה מאוד של איך החיבור של הגוף עובד. נראה, אני לא יודע.
הנפקא מינה בין שתי המערכות
חייב להיות שאתה צודק שכמובן הוא עובד עם המערכת שלו. יכול להיות שהוא קיבל תירוץ טוב למה הזוהר הקדוש לא הלך עם המערכת, ומשהו קורה כאן. זה משהו מסתורי. זה עושה נפקא מינה גדולה, כי עם הראייה של הזוהר הקדוש, נגיד הטענה היא מה הן עשר האצבעות של אלוקים, אז אלוקים עדיין מאחורי כל המערכת, נכון? אדם, אתה רואה שיש לו את זה בידיים שלו. אצל הזוהר הקדוש אתה כבר רואה את כל הגוף. זה מאוד שונה, זה נותן לך תמונה מאוד שונה. כל העולם הוא עשר האצבעות של הקב״ה, ומה הראש של הקב״ה? הוא כבר לא בכלל חלק מהסיפור.
זה בהחלט שתי תמונות שונות. ומשהו שייכות יש להם. אי אפשר? אפשר הכל. הלו? למה יש קבלה אם אי אפשר לשלב? כאן, אני צריך להבין את זה, אבל משהו קורה כאן. אני רואה שכאן יש שאלה.
חיפוש התירוץ בשער הנשמה ובמקומות אחרים
מזה אני לומד שהרמ״ק הולך להעלות את כל השאלות. הוא מעלה כאן שאלות מאוד מעניינות על עשר האצבעות, גם על המכריעים, וגם על מה קרה שעזבו את עשר האצבעות. אני חושב שהרמב״ן גם מדבר על עשר האצבעות. הוא לא מדבר על הדרך של הזוהר, הוא מדבר על הידיים. ושהיד מכוונת לחסד. זה הרי מוסבר בספר יצירה.
תלמיד: למעשה, הוא לא אומר דברים כאלה. הרמב״ן, הרמב״ן אומר דברים כאלה? שהיד מכוונת…
מגיד שיעור: כן, הרמב״ן אומר שהיד היא גדולה. נו, למעשה, הרמב״ן אומר שהיד היא המלכות. הרמב״ן גם לא אומר דברים כאלה. אני צריך לחשוב. כאן יש משהו מעניין. אני לא יודע. אני בטוח שאנשים דיברו על זה. אני אסתכל בספרים מה הם אומרים על זה.
מסתכל בשער הנשמה
אני לא רואה שהוא מסביר כאן בשער הנשמה על… אה, איברים. כן, הוא הולך לגמרי עם הצד ש… אה, בידיים. בוא נראה. “ועוד יש זרועות”. אה, הלב. נו. “חמש אצבעות היד”. יש לו פשט אחר לגמרי. תראה. הוא לא הולך בכלל עם הפשט של ספר יצירה כאן. פרק ח׳ תתתי״א. כן, הוא עובר על כל האיברים, והוא אומר כל מיני תורות על הזרועות, והיד, “חמש אצבעות היד”, שם הוי״ה מרומז, ובקיצור, והזרוע יש לה שלושה חלקים, שזה זה וזה וזה, וזרוע היא גדולה. בקיצור, הוא לא מביא בכלל. בכלל עשר אצבעות זה עשר ספירות, זה הכל. זה המקסימום שמקבלים.
מאוד מצחיק. בספר יצירה יש מאוד בסיסי. גם יש לו אותו בפרק הראשון. הוא לא אומר כלום על זה, למרות שיש לו הרבה רמזים יפים אחרים. ו… לא, זה משהו… חשבתי שכאן הוא הולך לשאול את הקושיא. שכחתי אחד… יש כאן משהו סוד, ואני צריך להבין מה הסוד הזה. אני אנסה להבין את התשובה. זה כלום, זו רק השאלה. בסדר.
סיום השיעור – שיחה על ההקלטה
מגיד שיעור: בסדר.
תלמיד: אתה רוצה לעשות את הווידאו שלי? אתה לא יודע מה אתה עושה? יש לך כפתור אדום שם באוזניים, אתה יודע שאתה נשר לא מאומן.
מגיד שיעור: אני רק לוחץ.
—
*[סוף השיעור]*