🎓 שיעורים / Shiurim
🎧 שמיעה / Listen

רמב"ם הלכות דעות פרק ז׳ לערנט די איסורים פון לשון הרע, רכילות, נקמה און נטירה. דער רמב"ם באשרייבט די אונטערשיידן צווישן א רכיל (וואס טראגט אינפארמאציע פון איינעם צום צווייטן), לשון הרע (וואס רעדט גנות אויף אנדערע), און מוציא שם רע (וואס רעדט שקר). ביי נקמה און נטירה לערנט דער רמב"ם אז א מענטש דארף מוחל זיין און מעביר זיין אויף אלע דברי העולם, ווייל די גאנצע וועלט איז הבל ביי בעלי השכל, און נאר אזוי קען מען האבן יישוב הארץ און שלום צווישן מענטשן.

▶ וידאו / Video
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria)
א
הַמְרַגֵּל בַּחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל דָּבָר זֶה עָוֹן גָּדוֹל הוּא וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נִסְמָךְ לוֹ (ויקרא יט טז) "וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדֹמִי:
ב
אֵי זֶהוּ רָכִיל. זֶה שֶׁטּוֹעֵן דְּבָרִים וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. יֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ. אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי וְכָךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו וְכָךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי. עַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (תהילים יב ד) "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת":
ג
אָמְרוּ חֲכָמִים שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יב ה) "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ". וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת. הָאוֹמְרוֹ. וְהַמְקַבְּלוֹ. וְזֶה שֶׁאוֹמֵר עָלָיו. וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ:
ד
וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. כֵּיצַד. מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה. אוֹ שֶׁיֹּאמַר שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵרַע וּמֶה הָיָה. וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְכָל הַמְסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל זֶה הָעִנְיָן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כז יד) "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ". שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. וְכֵן הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (משלי כו יח) "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת" (משלי כו יט) "וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי". וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רַמָּאוּת וְהוּא שֶׁיְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע הוּא אֶלָּא כְּשֶׁמְּמַחִין בּוֹ אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע אוֹ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי:
ה
אֶחָד הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע. וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר:
ו
כָּל אֵלּוּ הֵם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶם וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם. וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע לְבַד:
ז
הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִקֹּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו דֵּעָה רָעָה הִיא עַד מְאֹד. אֶלָּא רָאוּי לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם שֶׁהַכּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי וְאֵינָן כְּדַאי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. כֵּיצַד הִיא הַנְּקִימָה. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ. לְמָחָר צָרִיךְ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ, הֲרֵי זֶה נוֹקֵם. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ לִשְׁאֹל יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יִגְמל לוֹ כַּאֲשֶׁר גְּמָלוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּדֵעוֹתָיו הַטּוֹבוֹת (תהילים ז ה) "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה" וְגוֹ':
ח
וְכֵן כָּל הַנּוֹטֵר לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) "וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ". כֵּיצַד הִיא הַנְּטִירָה. רְאוּבֵן שֶׁאָמַר לְשִׁמְעוֹן הַשְׂכֵּר לִי בַּיִת זֶה אוֹ הַשְׁאִילֵנִי שׁוֹר זֶה וְלֹא רָצָה שִׁמְעוֹן. לְיָמִים בָּא שִׁמְעוֹן לִרְאוּבֵן לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ אוֹ לִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן הֵא לְךָ הֲרֵינִי מַשְׁאִילְךָ וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ. הָעוֹשֶׂה כָּזֶה עוֹבֵר בְּלֹא תִטֹּר. אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וְלֹא יִטְּרֶנּוּ. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם. לְפִיכָךְ הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל הַנְּטִירָה עַד שֶׁיִּמְחֶה הֶעָוֹן מִלִּבּוֹ וְלֹא יִזְכְּרֶנּוּ כְּלָל. וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם זֶה עִם זֶה:
↗ קרא בספריה
📄 תמלולים / Transcripts
YI אידיש
📄 Download Transcript PDF סיכום השיעור 📋 סיכום פון דעם שיעור – רמב”ם הלכות דעות פרק ז׳ כללי’דיגע הקדמה די…

סיכום השיעור 📋

סיכום פון דעם שיעור – רמב”ם הלכות דעות פרק ז׳

כללי’דיגע הקדמה

די לעצטע עטלעכע פרקים פון הלכות דעות באַהאַנדלען בין אדם לחבירו – ווי אַזוי מ’דילט מיט אַנדערע מענטשן, ווי אַזוי מ’זאָל מוכיח זיין, ליב האָבן אַ צווייטן איד, זיך דרייען מיט די ריכטיגע סאָרט אידן. פרק ז׳ גייט איבער צו צוויי הויפּט-נושאים: רכילות/לשון הרע און נקמה/נטירה. דער רמב”ם באַהאַנדלט דאָ בעיקר דיבור – לשון הרע, רכילות, מוציא שם רע.

אַ וויכטיגער כללי’דיגער נקודה: דער רמב”ם, אַנדערש ווי דער חפץ חיים וואָס מאַכט שטאַרק פרטי הלכות, דיסקרייבט מער דעם טיפּ מענטש – עס באַלאַנגט ביי אים צום נושא דעות, עס איז אַ סאָרט מדה רעה.

הלכה א – דער לאו פון „לא תלך רכיל” און דער מרגל

דברי הרמב”ם: „המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תלך רכיל בעמיך. ואף על פי שאין לוקין על לאו זה… עוון גדול הוא וגורם להריגת נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך.”

פּשט

דער וואָס איז מרגל – שפּיאָנירט, זאַמלט אינפֿאָרמאַציע און טראָגט עס איבער – איז עובר אויף דעם לאו פון „לא תלך רכיל”. כאָטש מ’באַקומט נישט מלקות דערפֿאַר, איז עס אַ שווערע עבירה וואָס קען גורם זיין הריגת נפשות, און דערפֿאַר שטייט עס צוזאַמען מיט „לא תעמוד על דם רעך”.

חידושים און ביאורים

1. טייטש „מרגל”: דאָס וואָרט „מרגל” מיינט אַ שפּיאָן – ער זאַמלט אָן אינפֿאָרמאַציע און טראָגט עס ווייטער פֿאַרקויפֿן. ער איז אַן אינפֿאָרמאַציע-טרעגער. דער רמב”ם באַשרייבט אים ווי איינער וואָס „הולך ומגלה סוד” – ער איז אַ „וואַסער-טרעגער” פֿון מענטשן’ס אינפֿאָרמאַציע.

2. „גורם להריגת נפשות” – כפשוטו: דער רמב”ם מיינט ממש הריגה, נישט מעטאַפֿאָריש. דער ראיה איז פֿון דואג האדומי: דואג האָט פֿאַרציילט פֿאַר שאול המלך אַז אחימלך הכהן האָט געגעבן דוד צו עסן פֿון דער משכן. אויף דעם האָט שאול אויסגע’הרג’עט די גאַנצע עיר הכהנים – אַ גרויסע הריגה פֿון אַ ביסל רכילות.

3. חידוש פֿון דער מעשה מיט דואג: דואג האָט נישט געוואוסט די אמת’ע מעשה. אחימלך האָט בכלל נישט געמיינט צו נעמען אַ שטעלונג קעגן שאול. דוד איז געווען זייער קלוג ווי אַזוי ער האָט גערעדט צו אחימלך – אחימלך האָט געמיינט אַז דוד איז געקומען בשליחות פֿון שאול, ער האָט נישט געהאַט קיין ברירה. דואג זעט אַ האַלבע מעשה – אַז אחימלך נעמט דוד’ס זייט – און פֿאַרציילט עס איבער. דאָס איז דער יסוד פֿון רכילות: מ’פֿאַרציילט איבער האַלבע מעשיות, און מ’איז גורם נפשות רבות.

הלכה א (המשך) – „כך וכך אמר פלוני” – אפילו אמת

דברי הרמב”ם: „ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אומר אמת – הרי זה מחריב את העולם.”

פּשט

אפילו ווען דער רכיל זאָגט אמת, איז ער מחריב די וועלט.

חידושים און ביאורים

1. „מחריב את העולם” – ווי אַזוי? מענטשן האָבן אַזויפֿיל פּיר-פּרעשור. ווען מ’פֿרעגט פֿון וועם האָסטו מורא – מיינט מען פֿון דער גאַנצער וועלט. אָבער באמת, פֿון וועם האָסטו מורא? פֿון דער איין יאַכנע, דער איין טרעגער-און-ברענגער. דאָס איז וואָס מאַכט חרוב די וועלט. מענטשן וואָס טראָגן אַ „גאַנצע טאָרט” פֿון אינפֿאָרמאַציע – „איך קען דיר נישט העלפֿן, ווייל איינער האָט מיר דערציילט” – זיי זענען מחריב את העולם. אַ מענטש דאַרף רעדן פֿון „מעלות, חסדים, וחכמה” – נישט פֿון אַנדערע מענטשן.

2. רכילות איז נישט דווקא דברים של גנאי: אַ וויכטיגער חידוש אין דעם רמב”ם – רכילות מוז נישט זיין שלעכטע זאַכן. דער רכיל איז אַ „מענטשן-פֿאַרקויפֿער” – ער טראָגט אינפֿאָרמאַציע פֿון איינעם צום צווייטן, וואָס יעדער איינער האָט געטאָן, וואָס יענער האָט געזאָגט. דער עצם טראָגן פֿון אינפֿאָרמאַציע איז דער איסור, אפילו אָן גנאי.

3. דער חילוק צווישן רכילות און לשון הרע: רכילות איז געווענליך פֿון איינעם צום צווייטן – „זאָלסט וויסן אַז יענער טראַכט וועגן דיר אַזוי”, „יענער האָט געזאָגט וועגן דיר”. דער רכיל ברענגט צווישן מענטשן. ער מוז נישט זאָגן שלעכטע זאַכן – ער איז דער מישער, ער מאַכט זיכער אַז אַלע אינפֿאָרמאַציע וואָס ליגט ביי איינעם זאָל ליגן ביי דער גאַנצער שטאָט. לשון הרע דאַקעגן איז ווען ער זאָגט סתם בגנות חבירו – נישט „יענער האָט געזאָגט וועגן דיר”, נאָר „יענער איז אַן עבירה’ניק”.

4. „הולך רכיל מגלה סוד”: דער פּסוק ווערט געברויכט צו באַשרייבן דעם רכיל. אַ חידוש: ווען יענער שיקט דיך צו זאָגן עפּעס – איז דאָס איין זאַך. אָבער ווען ער שיקט דיך נישט און דו פֿאַרציילסט וועגן אים פֿאַר אַ צווייטן – דאָס איז מגלה סוד, דאָס איז רכילות.

5. דער „איש רכיל” – ווי מ’דערקענט אים: ס’איז אַ סאָרט מענטש וואָס דאָס איז זיין דזשאָב – ער איז אַן „אינפֿאָרמאַציע-טרעגער”. זיין „מעלה” איז אַז ער ווייסט אַלעמאָל וואָס יענער האָט געזאָגט אויף יענעם. ס’איז אַ סאָרט „התקבלות’דיגע חברה” – מענטשן וואָס האָבן נישט וואָס צו פֿאַרקויפֿן, נאָר אינפֿאָרמאַציע.

הלכה ב – לשון הרע און מוציא שם רע

דברי הרמב”ם: „ויש עוון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע. והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו.”

פּשט

לשון הרע איז אַ נאָך שווערערע עבירה ווי רכילות, אָבער עס איז אויך בכלל דעם זעלבן לאו. לשון הרע מיינט מ’זאָגט גנות אויף אַ חבר, אפילו אמת. ווען מ’זאָגט שקר, הייסט עס מוציא שם רע.

חידושים און ביאורים

1. דער חידוש אַז לשון הרע איז אפילו אמת: דער עיקר חידוש איז אַז אפילו ווען ס’איז אמת אַז יענער מענטש האָט אַן ענין פֿון גנאי – איז עס אַן איסור צו פֿאַרציילן עס. דאָס איז דער יסוד פֿון לשון הרע.

2. מוציא שם רע – נאָך אַ קאַטעגאָריע: דער רמב”ם זאָגט נישט אַז מוציא שם רע איז הארבער ווי לשון הרע – ער זאָגט נאָר אַז ס’האָט נאָך אַ נאָמען: מוציא שם רע. דער חידוש ליגט אין דעם אַז לשון הרע איז אפילו ווען ער זאָגט אמת – דאָס איז דער עיקר חידוש. מוציא שם רע איז ווען ער זאָגט שקר, וואָס איז אַ באַזונדערע קאַטעגאָריע.

3. „בעל לשון הרע” – דער טיפּ מענטש: דער רמב”ם רעדט פֿון אַ „בעל לשון הרע” – נישט סתם איינער וואָס האָט איין מאָל עובר געווען, נאָר איינער וואָס דאָס איז זיין שטענדיגע מדה. ער „יושב ואומר” – ער זיצט (ווייל שטייענדיג ווערט מען אָפּגעמוטשעט!) און ער דרשנ’ט: „כך וכך עשה פלוני, כך וכך אבותיו, כך שמעתי עליו”. דאָס איז שוין אַ מדרגה פֿון שלעכטיגקייט – ער איז אַ בעל לשון הרע.

4. רכילות vs. לשון הרע – צוויי נוסחאות: רכילות איז „אַביסל איידעלער” – דער רכיל גייט נישט זאָגן וואָס איז נישט אמת, ער איז דער מישער, ער מאַכט זיכער אַז אינפֿאָרמאַציע זאָל פֿליסן. לשון הרע איז „די חתיכה זאַך” – איינער וואָס זיצט און האַקט אויף יענעם, ער זאָגט דברים של גנאי.

הלכה ב (המשך) – „יכרת ה׳ כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות”

דברי הרמב”ם: „על זה הכתוב אומר: יכרת ה׳ כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות.”

חידושים און ביאורים

1. טייטש „שפתי חלקות”: געווענליך מיינט עס חנופה-ווערטער – גלאַטע רייד. עס ווערט פֿאַרבונדן מיט דעם פּסוק „שלומי דברי ישראל, שפת חלקות, בלב ולב ידברו”.

2. טייטש „לשון מדברת גדולות”: עס ווערט דיסקוטירט צי „מדברת” איז פֿון לשון מדבר (רעדן) אָדער פֿון לשון פֿאַרשניידן. דער מסקנא איז אַז „לשון מדברת גדולות” מיינט ער רעדט גרויס – ער מאַכט זיך גרויס דורך אַראָפּהאַקן אַנדערע מענטשן, אַזוי ווי „מתלאבלב להון חבריא” – ער גרעסערט זיך דורך מקטין זיין אַנדערע.

3. „נגביר” – פֿאַרבינדונג צו „גדולות”: דער פּסוק „ללשוננו נגביר” פּאַסט צוזאַמען מיט „מדברות גדולות” – דער בעל לשון הרע איז אַ „גבור” אויף זיין צונג, זיין צונג איז זיין חרב, דאָס וואָס מאַכט אים גרויס.

הלכה ג – חומרת לשון הרע: כנגד שלש עבירות חמורות

דברי הרמב”ם: „אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולן.”

פּשט

דריי עבירות זענען אַזוי חמור אַז מ’באַקומט עונש סיי אויף דער וועלט סיי לעולם הבא – עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. לשון הרע איז כנגד אַלע דריי צוזאַמען.

חידושים און ביאורים

1. דער חפץ חיים’ס באַקאַנטע זאַך: דער חפץ חיים האָט געזאָגט אַז רעדן לשון הרע איז הארבער ווי עסן חזיר – עס איז אַזוי חמור ווי די שלש חמורות. עס ווערט דיסקוטירט וואָס „כנגד כולן” מיינט – אפשר אַז לשון הרע איז גורם צו רציחה, און אפשר אויך צו די אַנדערע חמורות.

הלכה ג (המשך) – לשון הרע ווי כפירה בעיקר

דברי הרמב”ם: „ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר ‘אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו אתנו מי אדון לנו’.”

פּשט

איינער וואָס רעדט לשון הרע איז כאילו ער איז כופר בעיקר – דער פּסוק באַשרייבט מענטשן וואָס זאָגן „אונזער צונג מאַכט אונז שטאַרק, ווער איז דער בעל הבית אויף אונז?”

חידושים און ביאורים

1. רבינו יונה’ס הסבר (דורך דעם של”ה) – פֿאַרוואָס איז עס כפירה: אַ בעל לשון הרע וואָס איז זיך נוהג גוט אין אַלע אַנדערע זאַכן – ער טוט נישט קיין עבירות, ער גייט נישט שלאָגן יענעם – אָבער זיין מויל מיינט ער איז הפקר, דער אייבערשטער איז נישט שולט אויף די מויל. ער האַלט אַז הקב”ה איז שולט אויף אַלע אַנדערע איברים, אָבער די מויל איז פֿריי. דאָס איז אַ מין כפירה – „מי אדון לנו” – ווער איז דער בעל הבית אויף מיין מויל?

2. נאָך אַ הסבר – כפירה דורך מאַכט פֿון דיבור: אַ מענטש איז זייער מוגבל וואָס ער קען טון מיט זיינע הענט, אָבער מיט די מויל קען מען זייער סאַך טון – מ’קען צעשטערן מענטשן, משפחות, קהילות. איינער וואָס נוצט אויס דעם כח הדיבור פֿאַר לשון הרע, ער פֿירט זיך אין דער וועלט ווי „אין אלהים” – ס’איז נישטאָ קיין גאָט, ער קען טון וואָס ער וויל. דאָס איז ממש כפירה.

הלכה ג (המשך) – לשון הרע הורגת שלשה

דברי הרמב”ם: „אמרו חכמים, שלשה לשון הרע הורגתן: האומרו, והמקבלו, והנאמר עליו. והמקבלו יותר מהאומרו.”

פּשט

לשון הרע הרג’עט דריי מענטשן: דער וואָס זאָגט עס, דער וואָס נעמט עס אָן, און דער וועגן וועם מ’רעדט. דער מקבל איז נאָך ערגער ווי דער זאָגער.

חידושים און ביאורים

1. וואָס מיינט „הורגתן”? לשון הרע איז די סיבה פֿון מחלוקת. דער רעדער קאָזט עס, אָבער די מחלוקת מאַכט דער הערער – נאָכדעם וואָס ער הערט עס, הייבט זיך אָן דער גאַנצער צרות.

2. פֿאַרוואָס איז דער מקבל ערגער ווי דער זאָגער? עס ווערט געפֿרעגט: וואָס מיינט „יותר מהאומרו” – מיינט עס אַז ער ווערט מער געהרג’עט, אָדער אַז ער איז מער שולדיג? דער הסבר: דער זאָגער לאַכט זיך אפשר אויס, ער ווייסט אַז ס’איז נישט גאַנץ אמת. אָבער דער מקבל נעמט עס צו ווי אמת – און דערפֿון קומט דער אמת’ער שאַדן.

הלכה ד – אבק לשון הרע

דברי הרמב”ם: ביישפּילן פֿון אבק לשון הרע: „מי יאמר לפלוני שיהא כמו שהוא עתה” – „שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע לו” – „וכיוצא בדברים אלו.”

פּשט

אבק לשון הרע איז ווען מ’זאָגט גאָרנישט שלעכט בפירוש, אָבער יעדער פֿאַרשטייט די שלעכטע מסר.

חידושים און ביאורים

1. „מי יאמר לפלוני שיהא כמו שהוא עתה”: דו זאָגסט „ווער האָט געגלייבט אַז יענער גייט נאָך אָנקומען צו אַזאַ מצב?” – דו האָסט גאָרנישט שלעכטס געזאָגט, אָבער דו האָסט זייער אַסאַך געזאָגט – אַז פֿריער איז ער געווען ערגער.

2. „שתקו מפלוני”: „לאָמיר בעסער נישט רעדן צו וואָס ס’איז געשען צו יענעם” – דער רמב”ם ברענגט ממש היינטיגע שפּראַך. דו האָסט גאָרנישט שלעכטס געזאָגט, אָבער יעדער האָט פֿאַרשטאַנען.

3. אבק לשון הרע vs. ממש לשון הרע: אין דער פּראַקטיק, ווען מ’זאָגט „לאָמיר נישט רעדן וועגן יענעם נעבעך,” האָט מען ממש גערעדט לשון הרע. דער רמב”ם רופֿט עס „אבק” ווייל עס איז ווייניגער ווי ממש אויסרעדן שלעכטס, אָבער אין אמת’ן איז עס זייער נאָענט צו ממש לשון הרע.

4. משבח בפני שונאיו: „וכן המספר בטובת חבירו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שהוא גורם להם שיספרו בגנותו.” ווען מ’זאָגט גוטע זאַכן אויף אַ מענטש פֿאַר זיינע שונאים, איז עס אבק לשון הרע, ווייל דער שונא קען זיך נישט איינהאַלטן און גייט רעדן בגנותו.

5. דער פּסוק פֿון שלמה המלך: „מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו.” צוויי פּשטים:

איין פּשט: דו האָסט געגעסן סאַפּער ביי יענעם ביינאַכט, און דו באַדאַנקסט אים בקול גדול די נעקסטע צופֿרי – „קללה תחשב לו” ווייל יעדער גייט אים יעצט בעטן עסן.

דער רמב”ם’ס פּשט: ער ברענגט עס אויף דער נושא פֿון משבח בשבחו בפני שונאיו – „בבוקר השכם” מיינט אפשר אַ צייט ווען יעדער הערט, אין פּובליק, און צווישן די הערער זענען שונאים וואָס גייען אים נישט פֿאַרגינען.

6. [דיגרעסיע: אוהב שלום ורודף שלום]: מ’דאַרף וויסן וויאַזוי צו זיין אַ „אוהב שלום ורודף שלום” – אַסאַך מאָל ווען מ’מיינט מ’איז אַ רודף שלום, גייט מען זאָגן אַ קאָמפּלימענט אויף יענעם’ס שונא, וואָס איז נישט אוהב שלום – עס איז גורם אַז עס ווערט דער שמועס ווי שלעכט יענער איז. מ’דאַרף וויסן אַז יענער איז נישט גוט מיט אים, און נישט זיין אַ „צדיק וואָס פֿאַרציילט.”

הלכה ד (המשך) – לשון הרע דרך שחוק

דברי הרמב”ם: „וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה.”

פּשט

איינער וואָס מאַכט אַלעמאָל אַ דזשאָוק אויף יענעם’ס חשבון, אָבער מיינט נישט שלעכט.

חידושים און ביאורים

1. דער פּסוק פֿון שלמה: „כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, כן איש רימה את רעהו ואמר הלא משחק אני.” ווי אַ מענטש וואָס שפּילט זיך מיט אַ וואַפֿן און וואַרפֿט „חצים ומות” – אַזוי איז איינער וואָס נאַרט זיין חבר און זאָגט „עס איז אַ דזשאָוק, ס’איז אַ פּורים שפּיל.” אָבער דו ווייסט נישט – יענעם קען עס טון זייער וויי.

הלכה ד (המשך) – לשון הרע דרך רמיזות / תמימות

דברי הרמב”ם: „וכן המספר לשון הרע דרך רמיזות… והוא שיספר בתמימות כאילו אינו יודע שדבר זה לשון הרע הוא… ואומר ‘איני יודע אם אלו מעשיו של פלוני’.”

פּשט

איינער וואָס פֿאַרציילט שלעכטס בתמימות, ווי ער ווייסט נישט אַז דאָס איז לשון הרע, אָדער ער זאָגט „איך ווייס נישט אויב דאָס איז אמת וועגן יענעם” – דאָס איז אויך לשון הרע.

חידושים און ביאורים

1. דער מעכאַניזם: ער זאָגט „איך האָב געזען יענער טון דאָס און דאָס, אָבער איך ווייס נישט אויב ס’איז אמת” – דורך דעם „איך ווייס נישט” מיינט ער צו זיין פּטור, אָבער אין אמת האָט ער שוין אַריינגעלייגט דעם רעיון אין דעם הערער’ס קאָפּ.

הלכה ד (סוף) – בעלי לשון הרע: אסור לדור בשכונתם

דברי הרמב”ם: „כל אלו הן בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם.”

פּשט

אַלע סאָרטן לשון הרע וואָס זענען אויסגערעכנט געוואָרן – ממש לשון הרע, אבק לשון הרע, רמזים, אַלע קאַטעגאָריעס – ווען איינער טוט דאָס כסדר איז ער אַ „בעל לשון הרע” און מ’טאָר נישט וואוינען אין זיין שכנות, און קל וחומר נישט זיצן מיט אים און הערן זיינע רייד.

חידושים און ביאורים

1. „בעל לשון הרע” – נישט סתם איינער וואָס רעדט: דער רמב”ם זאָגט נישט סתם „מדבר לשון הרע” נאָר „בעל לשון הרע” – דאָס מיינט איינער וואָס עס איז זיין טבע, ער טוט דאָס כסדר. דאָס שליסט איין אפילו אבק לשון הרע, רמזים, אַלע סאָרטן.

2. פּראַקטישע ריאַליטעט פֿון רכילות: אפילו אויב מ’לערנט הלכות לשון הרע, אפילו אין אַ „פֿרומע שטאָט,” איז די ריאַליטעט אַז וואָס מ’דערציילט קומט אָן. מ’זאָל זיך נישט איינרעדן אַז „קיינער רעדט נישט קיין רכילות.” דאָס איז אַ פֿאַקט, צי מ’האָט גענומען דעם חפץ חיים אָדער נישט.

3. צוויי טעמים פֿאַרוואָס מ’טאָר נישט וואוינען מיט בעלי לשון הרע:

א) ווייל זיי גילן אויף יעדנ’ס רשעות: ווען אַ בעל לשון הרע איז מגלה יעדנ’ס שלעכטע זאַכן, ווערט מען געוואויר אַז דער פּלאַץ איז פֿול מיט רשעים. דאָס פֿירט דערצו אַז מ’ווערט נישט משתפר – ווייל אויב יעדער איז שלעכט, יעדער איז „קאָראַפּט,” דעמאָלט טראַכט מען „פֿאַרוואָס זאָל איך זיין דער איינציגסטער וואָס טאָר נישט גנב’ענען? יעדער גנב’עט, לאָמיך אויך.” דאָס איז ווי לשון הרע שאַפֿט אַ קאָראַפּציע וואָס איז משפיע שלעכטס אויף מענטשן.

ב) ווייל ס’איז געפֿערליך: דער בעל לשון הרע וועט דיך אַליין מזיק זיין – ער וועט רעדן אויף דיר אויך.

4. דער ראיה פֿון די מרגלים: דער רמב”ם ברענגט: „לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד, שנאמר ‘וינסו אותי זה עשר פעמים’.” צען מאָל האָבן זיי געזינדיגט און ס’איז נישט געוואָרן קיין גזר דין, אָבער ביי לשון הרע (די מרגלים) איז געוואָרן אַ גזר דין. דער חומר פֿון לשון הרע איז אַז מ’מאַכט אַ „נעראַטיוו” – מ’שאַפֿט אַ בילד אַז ס’איז שווערליך, ס’איז אַ סכנה גדולה, ביז מ’קען טאַקע נישט גיין. דאָס איז די כוח פֿון לשון הרע – עס שאַפֿט אַ ריאַליטעט דורך רייד.

הלכה ה – לשון הרע בפניו ושלא בפניו; דברים שגורמים היזק

דברי הרמב”ם: לשון הרע איז סיי בפני חבירו סיי שלא בפניו. „מספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש” – אויב עס גייט ווייטער פֿון מענטש צו מענטש און איז גורם היזק „לחבירו בגופו או בממונו” – אפילו אויב דער ערשטער הערער ווייסט שוין.

פּשט

לשון הרע איז ווען מ’איז מזיק פֿאַר יענעם דורך דיבור – סיי דירעקט, סיי אינדירעקט דורך דעם וואָס עס גייט ווייטער.

חידושים און ביאורים

1. דער מעכאַניזם פֿון היזק: דו זאָגסט עפּעס פֿאַר דיין חבר, אָבער דו ווייסט אַז ער גייט עס נעמען ווייטער – דאָס איז רכילות וואָס גייט קומען ווייטער. אויך: יעדער איינער וואָס זאָגט עס ווייטער לייגט צו אַ טראָפּעלע גוזמא, און דעמאָלטס ווערט עס דיינדזשערעס.

2. אפילו להצילו או להוכיחו: אפילו אויב מ’רעדט עס מיט אַ סוד, בלייבט עס נישט קיין סוד. אפילו אויב ס’קען נישט מזיק זיין בגופו ובממונו, נאָר אַ שרעק – איז עס נאָך אַלץ אַ גרויסער לשון הרע.

הלכה ה (המשך) – דער היתר פֿון „בפני שלשה” (אפי תלתא)

דברי הרמב”ם: „ואם נאמרו הדברים האלו בפני שלשה, כבר נשמע הדבר ונודע. ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע. ובלבד שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.”

פּשט

אַ זאַך וואָס דריי מענטשן ווייסן שוין, ווייסט שוין די גאַנצע וועלט. אויב איינער פֿון די דריי גייט עס ווייטער פֿאַרציילן, איז עס נישט לשון הרע – ווייל ס’איז שוין נישט מזיק מער, ס’איז שוין באַקאַנט. אָבער אויב ער האָט אַ כוונה צו גרעסער מאַכן דעם שמועה, איז עס יאָ לשון הרע.

חידושים און ביאורים

1. דער חפץ חיים’ס שטעלונג: דער חפץ חיים איז געווען זייער נישט צופֿרידן מיט דעם היתר – ער האָט געזוכט זייער שטאַרק מצמצם צו זיין דעם היתר פֿון „בפני שלשה.”

2. רכילות vs. לשון הרע אין דעם קאָנטעקסט: עס ווערט דיסקוטירט: אפשר וואָס מ’רופֿט דאָ לשון הרע איז אייגנטלעך רכילות – דו טראָגסט ווייטער וואָס מענטשן זאָגן אויף יענעם. דער תירוץ: לשון הרע איז ווען מ’איז מזיק דעם מענטש, און אויב ס’איז שוין באַקאַנט, איז דאָס ווייטער זאָגן נישט מזיק מער – דערפֿאַר איז עס נישט לשון הרע.

3. די גרונט-סברא: דער רמב”ם’ס שיטה איז אַז לשון הרע איז פֿונדאַמענטאַל אַ היזק-באַזירטע עבירה – דאָס וואָס מ’איז מזיק יענעם דורך דיבור. דערפֿאַר, ווען ס’איז שוין באַקאַנט, פֿאַלט אַוועק דער היזק, און דערפֿאַר פֿאַלט אַוועק דער איסור (כל זמן מ’האָט נישט אַ כוונה צו פֿאַרגרעסערן).

הלכה ו – נקמה

דברי הרמב”ם: „הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר ‘לא תקום’. ואף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאד. אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם, שהכל אצל בעלי השכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם.”

„וכיצד היא הנקמה? אמר לו ‘השאילני קרדומך’, אמר לו ‘איני משאילך’. למחר צריך לשאול ממנו, אמר לו ‘השאילני קרדומך’, אמר לו ‘איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך’ – הרי זה נוקם. אלא כשיבוא לשאול ממנו, יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו.”

פּשט

נקמה איז אַ לאו, כאָטש מ’באַקומט נישט מלקות. אַ מענטש זאָל זיין מעביר על כל דברי העולם – ביי אמת’דיגע מבינים איז אַלעס הבל.

חידושים און ביאורים

1. „מעביר על כל דברי העולם” – אַ גאַנצע נייע לעוועל: דער רמב”ם זאָגט נישט סתם „זיי מעביר על מדותיו” (ווי מ’זאָגט געווענליך), נאָר ער קומט אָן צו אַ פֿיל טיפֿערע נקודה: די גאַנצע וועלט איז נישט ווערד גאָרנישט. „שהכל אצל בעלי השכל דברי הבל והבאי” – אמת’דיגע מבינים פֿאַרשטייען אַז די עיקר איז אלוקות, דעת השם, און אַלע אַנדערע זאַכן זענען דברי הבל ורעות רוח. פֿריער (אין פרק ז׳) האָט דער רמב”ם געזאָגט אַז אויב אַ מענטש טוט דיר וויי, זאָלסטו טראַכטן אַז ער האָט אַ דעה משובשת. יעצט זאָגט ער מער: אַלע מענטשן האָבן ביי עטלעכע דעה משובשת, אַלעס וואָס האָט צו טון מיט די וועלט איז פּגום. די גאַנצע וועלט איז נישט ווערד איין קרעכץ.

2. פֿאַרוואָס דאַרף מען אָנקומען ביז דאָרט? דער רמב”ם האָט דאָ אַ פּראָבלעם: נקמה איז לכאורה אַ ראַציאָנאַלע זאַך – יענער האָט מיר אָפּגעטון, איך טו אים צוריק אָפּ. וואָס איז שלעכט דערמיט? דערפֿאַר האָט דער רמב”ם געמוזט אָנקומען ביז דעם טיפֿן הסבר – אַז מ’דאַרף בכלל נישט נפגע ווערן, ווייל די גאַנצע וועלט איז הבל. ס’איז נישט גענוג צו זאָגן „זיי נייס” – מ’דאַרף גיין צו דער שורש הענין, צום ביטול פֿון עולם הזה בכלל. עצם „לא תקום” איז אַ שווערע זאַך צו בעטן פֿון אַ מענטש, און דערפֿאַר דאַרף מען אָנקומען ביז אַזאַ טיפֿע השקפה דאָס מסביר צו זיין.

3. דער פּסוק פֿון דוד המלך: דער רמב”ם ברענגט דעם פּסוק „אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם” (תהלים ז:ה). דוד זאָגט: איך האָב קיינמאָל נישט צוריקגעגעבן רע פֿאַר די וואָס האָבן מיר געטון שלעכטס. „ואחלצה צוררי ריקם” – דער פּשט איז אַז דוד שטעלט זיך אַליין אין אַ „חלצה” (שבועה-אַרטיגע ערקלערונג): אויב איך וואָלט יאָ נוקם געווען, דעמאָלטס „ירדוף אויב נפשי” – זאָל מיר קענען געשען כך וכך. אָבער איך האָב נישט אַזוי געטון – אפילו פֿאַר מיינע שונאים, ווי מ’זעט ביי שאול, האָט דוד נישט נוקם געווען.

4. די סיטואַציע פֿון „השאילני קרדומך” – ווער באָרגט פֿאַר וועם? עס ווערט געפֿרעגט אַ חשוב’ע קשיא: ווי קען מען מקיים זיין „לא תקום”? אַ מענטש באָרגט דאָך נישט פֿאַר יעדן אין דער וועלט – ער באָרגט פֿאַר זיינע חברים, פֿאַר וועם ס’מאַכט סענס. דער תירוץ: דער פּשט אין דער סיטואַציע איז אַז ס’רעדט זיך פֿון צוויי מענטשן וואָס האָבן שוין אַ שייכות – ער וואָלט עס יאָ געבאָרגט ווייל ס’מאַכט סענס. די נקמה איז נישט דער „ניין” אַליין, נאָר דער מאָטיוו – „איני משאילך כדרך שלא השאלתני.” ווען ס’מאַכט באמת נישט קיין סענס צו באָרגן, קענסטו ווייטער זאָגן ניין. די עוולה ביי ביידע (נקמה און נטירה) איז די ווערטער וואָס מ’זאָגט – דער חשבון-האַלטן, נישט דער באָרגן אַליין.

5. פֿאַרוואָס איז נקמה „נאַרישקייט”: דער רמב”ם’ס שיטה איז אַז נקמה איז אַ סימן פֿון קלייניקייט – „דו ביסט petty, דו ביסט ביזי מיט נאַרישע חשבונות, דו האַלטסט אַ booklet פֿון ווער האָט דיר וואָס געטון.” דאָס איז אונטער דער כבוד פֿון אַ מענטש מיט שכל.

הלכה ז – נטירה

דברי הרמב”ם: „הנוטר עובר בלא תעשה, שנאמר ‘לא תקום ולא תטור את בני עמך’.”

„כיצד? ראובן אמר לשמעון ‘השאילני קרדומך’, אמר לו ‘איני משאילך’. לימים הוצרך שמעון לשאול מראובן, אמר לו ראובן ‘הא לך, איני כמותך שלא השאלתני’ – זהו נוטר.”

„אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה התורה על הנטירה עד שימחה העוון מלבו כלל ולא יזכרנו. וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.”

פּשט

נטירה איז ווען מ’טוט יאָ די טובה, אָבער מ’דערמאָנט דעם צווייטן אַז ער האָט זיך שלעכט באַנומען. „נוטר” איז אַ לשון פֿון שמירה – ער היט אָפּ דעם פֿילינג, ער לאָזט עס נישט לויפֿן. מ’דאַרף אויסמעקן דעם זאַך פֿון האַרצן לגמרי.

חידושים און ביאורים

1. נטירה איז אַן איסור אויף טראַכטן: איינס פֿון די באַדייטנדע זאַכן איז אַז נטירה איז אַן איסור אויף דעם געדאַנק אַליין – מ’דאַרף אויסמעקן דעם זאַך פֿון האַרצן. דאָס איז ענליך צו „לא תשנא את אחיך בלבבך” – אפשר ווען ס’וואָלט נישט געשטאַנען „לא תטור” וואָלט עס אויך געווען אסור מצד „לא תשנא.”

2. דער חידוש אַז נטירה איז אַן עבירה, נישט סתם אַ חסרון אין מידת חסידות: מ’וואָלט געטראַכט אַז ווען איינער טוט יאָ די טובה אָבער דערמאָנט דעם צווייטן – דאָס איז אַ שיינע זאַך, אַ מידת חסידות, ווייל ער גיט יאָ, ער איז נאָר מוחל בלב. אָבער דער רמב”ם זאָגט אַז דאָס איז אַן עבירה. אפילו דאָס דערמאָנען – „איני כמותך” – איז אסור. מ’וואָלט געמיינט אַז דאָס איז אַ לעגיטימע זאַך: דער מענטש וועט פֿילן שלעכט, ער וועט זיך באַסערן נעקסט מאָל. אָבער ניין, ס’איז אסור.

3. דער טעם: „שמא יבוא לנקום”: דער רמב”ם גיט אַ פּראַקטישן טעם – אויב מ’געדענקט דעם זאַך, וועט מען סוף כל סוף קומען צו נקמה. דערפֿאַר האָט די תורה געמאַכט אַן איסור אויף נטירה אַליין, כדי אויסצומעקן דעם שורש.

4. „ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם” – אַ פּראַקטישער טעם, נישט נאָר אַן אידעאַליסטישער: ביי נקמה האָט דער רמב”ם אָנגעקומען צו דעם אַז די גאַנצע וועלט איז הבל – אַ פֿילאָזאָפֿישער, אידעאַליסטישער טעם. אָבער ביי נטירה גייט ער צוריק צו אַ פּראַקטישן טעם: אַזוי קען מען האָבן ישוב הארץ, אַז מענטשן זאָלן קענען דילן איינער מיט’ן צווייטן. דער קאָנטראַסט איז זייער אינטערעסאַנט: אַ מינוט צוריק איז די גאַנצע וועלט נישט כדאי, און מיטאַמאָל איז עולם הזה אויך כדאי צו באַטערן. דער הסבר: ביידע טעמים זענען אמת – יאָ, אידעאַליסטיש איז אַלעס הבל, אָבער פּראַקטיש אויך: אויב אַ מענטש וועט זיך האַלטן חשבונות דריי דורות צוריק, איז דאָס נישט קיין וועג. מענטשן זענען שוואַך, מענטשן בא’עוול’ן אַמאָל איינער דעם צווייטן, און ווען מ’וועט עס אַ גאַנצע צייט געדענקען וועט נישט זיין קיין סוף.

5. אַ קשיא: אפשר נטירה איז ערגער ווי נקמה? ס’ווערט געפֿרעגט: לכאורה ביי נקמה האָט דער ר

מב”ם געדאַרפֿט אָנקומען צו „ביטול העולם הזה” – אַ גרעסערע מדרגה. ביי נטירה גיט ער נאָר אַ פּראַקטישן טעם. אפשר מיינט דאָס אַז נטירה איז ערגער? דער תירוץ: ניין, ס’קען נישט זיין ערגער, ווייל דער רמב”ם זאָגט אַז נטירה „שמא יבוא לנקום” – נטירה איז דער וועג צו נקמה, נישט ערגער ווי נקמה אַליין.

6. שייכות צו „לא תשנא את אחיך בלבבך”: ביי נטירה זעט מען דעם זעלבן יסוד ווי „לא תשנא את אחיך בלבבך” – ביידע זענען איסורים אויף דעם וואָס איז אין האַרצן. אפשר ווען ס’וואָלט נישט געשטאַנען „לא תטור” בפירוש, וואָלט עס אויך געווען אסור מצד „לא תשנא.”

7. אַ מענטש קען נישט פֿאָדערן „איידעלע זאַכן”: אַסאַך מאָל איז דער „עוולה” וואָס מ’פֿילט נישט אַ ריכטיגע עוולה – יענער איז נישט מחויב צו דיר אין „איידעלע זאַכן.” מ’קען נישט פֿאָדערן אַז יענער זאָל שמייכלען צו דיר, אַז ער זאָל זיין „נייסער.” ווען ער האָט דיר באמת בא’עוול’ט, קען מען אים פֿאַרהאַלטן. אָבער אויף סתם „ער איז נישט געווען נייס צו מיר” – דאָס איז נישט פֿעיר צו האַלטן אַ חשבון.

8. [דיגרעסיע: „הריני מוחל” יעדע נאַכט:] ס’איז אַ שיינע זאַך צו זאָגן יעדע נאַכט „הריני מוחל” – מ’זאָל זיך געדענקען אַז די גאַנצע וועלט איז גאָרנישט ווערט, ס’איז אַלעס אַ „חלום יעוף,” און מ’וואַרפֿט אַוועק אַלע „באַגאַזש.”

הלכה ז (המשך) – נקמה ונטירה: פּראַקטישע גדרים

חידושים און ביאורים

1. די עבירה ביי נקמה ונטירה איז אין די ווערטער: ביי ביידע – נקמה און נטירה – איז דער עיקר איסור אין דעם וואָס מ’זאָגט: „איך באָרג דיר נישט ווייל דו האָסט מיר נישט געבאָרגט,” אָדער „איך באָרג דיר, אָבער נישט אַזוי ווי דו האָסט מיר באַהאַנדלט.” דאָס הייסט, דער חשבון אַליין – דאָס האַלטן אַ „בוקלעט” פֿון ווער האָט מיר וואָס געטון – דאָס איז דער פּראָבלעם.

2. פּראַקטישע שאלה – חתונה-ליסטעס און משלוח מנות: עס ווערט געפֿרעגט: איינער האָט אַ ליסט ווער איז געקומען צו זיין חתונה, און ער גייט נאָר צו יענעמס חתונה אויב יענער איז געקומען צו זיינע – איז דאָס נטירה? דער חילוק: ניין, דאָס איז נישט נטירה. אַ מענטש מעג האָבן פֿאַרשידענע לעוועלס פֿון חברות. מ’האָט אַ חבר נומער איינס, אַ חבר פֿון כיתה, אַ חבר פֿון קלאַס, און אַ באַקאַנטער וואָס מ’זעט נאָר אַ מינוט אַריין-אַרויס. דאָס איז אַ לעגיטימע חילוק אין יחסים, נישט קיין נטירה. דאָס זעלבע מיט צדקה-לינקס און משלוח מנות – מ’איז נישט מחויב צו טוישן מיט יעדן, ווייל מ’איז נישט אויף דעם לעוועל פֿון חברות.

3. ווען עס איז יאָ נטירה: נטירה איז ווען מ’פֿרעגט אים דירעקט „פֿאַרוואָס ביסטו נישט געקומען צו מיין חתונה?” און ער ענטפֿערט „ווייל דו ביסט נישט געקומען צו מיין חתונה.” דאָס איז אַ פֿייט, דאָס איז נטירה – ווייל דער מאָטיוו איז נקמה, נישט אַ נאַטירלעכע חילוק אין לעוועלס פֿון חברות.

4. דער כלל: מ’דאַרף טראַכטן ביי יעדן פֿאַל ווען עס איז יאָ נטירה/נקמה און ווען נישט. דער ציל איז מרבה אהבה בעולם זיין – אָבער מ’דאַרף נישט זיין נאַאיוו, מ’מעג האָבן לעגיטימע חילוקים אין ווי נאָענט מ’איז מיט פֿאַרשידענע מענטשן.

סיום הלכות דעות – כללי’דיגע הערות

מיט דעם ענדיגט מען הלכות דעות בשלימות. אַ רעקאַפּ פֿון וואָס מ’האָט געלערנט: וואָס מ’דאַרף טון, וואָס מ’דאַרף וויסן, וואָס מ’דאַרף מיט תורה, ווי מ’באַהאַנדלט אַנדערע מענטשן.

[דיגרעסיע: קאָנעקשן צו אַנדערע הלכות] נאָך הלכות דעות קומט אהבת הגר און אהבת רעך כמוך, און הלכות תלמוד תורה איז מער קאָנעקטעד צו יסודי התורה (זאַכן וואָס מ’דאַרף וויסן). אָבער אין הלכות דעות אַליין איז אויך דאָ דער ענין פֿון כבוד לחבב תלמידי חכמים, וואָס קאָנעקט זיך מיט ביידע – סיי מיט דעות סיי מיט תלמוד תורה.


תמלול מלא 📝

רמב”ם הלכות דעות פרק ז׳ – לשון הרע, רכילות, נקמה ונטירה

הקדמה – מבנה הלכות דעות

Speaker 1: יא, פרק הלכות דעות פרק שביעי, פרק ז’. די זיבעטע פרק, די seventh פרק. זאל זיין קלאר, איך דארף נאר וויסן.

אה, איז די הלכות דעות זענען אין כלל אסאך מצוות וואס האבן צו טון מיט בין אדם לחבירו, אנגעהויבן פון דארף דארף, כדי איך האבן א מצווה נישט דארף קיין בין אדם לחבירו. אבער די לעצטע פאר פרקים זענען וועגן בין אדם לחבירו.

די לעצטע פרק האבן אים גערעדט און אסאך הלכות וועגן, וויאזוי א מענטשן וועלט חבר’ן מיט אנדערע מענטשן, וויאזוי מ’דיעלט ווען איינער באהוועלט איך, איך האב איך צו יחדות על מסכים.

דא גייט מען רעדן נאכן אין מלך אבירא, אבער וועט איז בעיקר די הלכה איז דאן צו טון מיט דיבור. עס טארט שלשון הרע, רחילת, נקמה, נצורה…

סאו בעיסיקלי צוויי, איך מין, מען קען זיך האבן ביז יעצט אויך נארגעווען זייער קלאזרדיגע מצוות. ליב האבן א צווייטע איד, זיך צו דרייען מיט די ריכטיגע סארט אידן, וויאזוי צו מחיח זיין א צווייטע איד. דאס זייער אלץ זייער בעיסיק זאכן, פייזם צו דיילן מיט די צווייטע מענטשן.

און יעצט קען מיר לערנען נאך צוויי בעיסיק זאכן. בעיסיקלי, איינס איז די נושא פון רכילת, נישט צו רעדן אויף א צווייטע איד, און די צווייטע איז די נושא פון נקמה, וואס איז זייער א בעיסיק זאכן. ס’קען זיין טאר זייער אסאך פרטים, און שפעטער און נאך דעם תואל פון ניטן, איך ווייס דארט, קענסט דיר דערנאויף אן אפן פון די זאכן, אבער דאס זענען די בעיסיק.

הלכה א – המרגל בחבירו: דער לאו פון “לא תלך רכיל”

Speaker 1: זיי גוט. ס’זאגט דער רמבין, דא הייט דער רמב”ם מיט די גלייך מיט די מצוה, “מרגל בחברה, עובד בלוסתא. שנעמאר” – עס טייטש מרגל מיינט ער… ער האט נאך נישט געזאגט וואס ער מיינט, און די נעקסטע פירא… רגל טייטשט, ער איז א שפיאן, אבער עס מיינט ער… ער גייט זאגן די נעקסטע שטיקל וואס ער מיינט.

Speaker 2: יא, אקעי.

Speaker 1: ער גייט שוין מיינט אלע זאכן? עס איז נעמאר “לא תלך רכיל בעמיך”, ער זאלסט נישט זיין קיין רחל, קיין יחנה, קיין שפיאן, “ואפי שעין לוקן עלף זע” – לכאורה אויך איז עלף שעין במעשה… “בבין גדולי” זאגט דער רמב”ם, “וגורם להריג נפשות רבות מישראל” – עס איז גורם… הריגה מיינט ער ממש גע’הרג’עט, אדער…

Speaker 2: דערציילמאר מעדר גייט זאגן, יא יא, ער מיינט כיפשיטה.

Speaker 1: ס’איז גורם און מענטשל, נאר שטייזן. “וועגן דעם שטייט עס גלייך לשיון הדם רעיך”, ווייל רכילת קען ברענגען שביכות נמים.

דער ראיה פון דואג האדומי

דער רמב”ם לערנט דאך דואג האדומי, אז ער האט פארציילט פאר שאול המלך עפעס פון דוד. ער האט פארציילט פאר שאול המלך אז דער כהן דארט, אחימלך, האט געגעבן פאר דוד צו עסן פון די משכן דארט, און לכבוד דעם האט שאול געהארגעט די גאנצע עיר הכהנים. ס’האט גורם געווען די ביסל רכילות וואס ער האט געזאגט, ער האט זיך געוואלט אליינס פראטעקטן, וואטעווער וואס, האט גורם געווען א גרויסע דזשענעסייד.

חידוש: דואג האט נישט געוואוסט די אמת’ע מעשה

איך מיין אז מ’זעט אויך פון דואג האדומי, ער האט מרגל געווען, אבער ער האט נישט געוואוסט עכט די מעשה. ווייל ווען מ’קוקט אריין אין די מעשה, זעט מען אז אחימלך האט בכלל נישט געמיינט צו נעמען א שטעלונג. אחימלך האט געהאלפן דוד. דוד איז געווען זייער קלוג די וועג וויאזוי ער האט גערעדט צו אחימלך, אחימלך האט נישט געהאט קיין ברירה. אחימלך האט געמיינט אז ער איז געקומען בשליחות פון שאול.

סאו דואג האדומי זעט א מעשה אז אחימלך נעמט די זייט פון דוד, אבער דאס איז געשען מיט א יאכנע. דו פארציילסט איבער האלבע מעשיות, און מ’איז גורם נפשות רבות מישראל.

הלכה א (המשך) – אי זה הוא רכיל: דער מרגל און די יחנה

Speaker 1: יעצט גייט דער רמב”ם זאגן אפאר אנדערע סארט זאכן וואס זענען בכלל לא תלך רכיל. דער מרגל איז דאס וואס קלאגט אלעס אן. איז דא פארשידענע סארט, די עיקר וואס הייסט רכילות, אבער ס’איז דא נאך זאכן וואס הייסט לשון הרע און מוציא שם רע, וואס זיי זענען אויך בכלל די לאו, אפילו זיי זענען נישט אפשר די עיקר לשון פון די לאו. די עיקר לשון איז לכאורה די רכילות, אבער ס’איז דא נאך זאכן וואס זענען בעייתי.

Speaker 2: אזוי ווי דו זאגסט, ער איז נישט סתם טוען דברים, ער איז א לודן מיט זאכן, יא.

Speaker 1: ער איז א מרגל, ער זאמלט אן אינפארמאציע, ער איז א יאכנע וואס זאמלט זיך אן מיט אינפארמאציע, און נאכדעם טראגט ער עס פארקויפן. “הולך ומגלה סוד”.

Speaker 2: ער איז אן אינפארמאציע טרעגער.

Speaker 1: יא, “ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אומר אמת הרי זה מחריב את העולם” – ער מאכט חרוב די וועלט.

“מחריב את העולם” – דער פּיר פּרעשור פון די יחנה

ס’איז אן אמת’דיגע זאך, ווייל מענטשן האבן אזויפיל פיר פרעשור. ווען מ’זאגט פיר פרעשור, פון וועם האסטו מורא? האסט מורא פון די גאנצע וועלט. באמת, פון וועם האסטו מורא? פון די איין יאכנע, די איין טראגער און ברענגער.

דער רמב”ם’ס שיטה: דיסקרייבן דעם טיפּ מענטש

Speaker 2: זייער גוט.

Speaker 1: ס’איז דא דער רמב”ם, אזוי ווי מיר האבן שוין גערעדט, אבער אנדערש ווי דער חפץ חיים וואס מאכט זייער שטארק פרטי הלכות, אזוי ווי ס’איז דא מצוות שבדבור, דער רמב”ם דיסקרייבט מער די טייפ מענטש. ס’איז מער ביי אים באלאנגט צו נושא דעות, ס’איז א סארט מדה רעה, לשון הרע.

דא איז א טיפ מענטש וואס ער איז דער… דו רופסט אים א יאכנע, איך ווייס נישט צו יאכנה איז די בעסטע טרענסלעישאן. יחנה איז א שלעכטע וועג, סתם יחנה פארגעט, יחנה איז שבת קודש וואס איז ביזי ווער מען דארף העלפן, ווער דארף א שידוך, און ווער מען דארף מחזק זיין. סאו אפשר יענער זוכט א… איך ווייס נישט.

אבער רייט, אפשר מיינט ער מער אזוי ווי א… אז ס’איז דא אזעלכע מענטשן וואס דאס איז זייער דזשאב. זיי זענען אן ארע טרעגער. ס’איז א זאך פאר די שיינע אידן, דער חגב, די וועלט כאפט נישט אז ער איז אן איש רכיל.

און דער רמב”ם דיסקרייבט עס אזוי, ער ברענגט די גמרא, “כך וכך שמעתי, כך וכך אמרו”. ס’איז אסאך מאל אויך אזא התקבלות’דיגע חברה, אויף מענטשן וואס האבן נישט וואס צו פארקויפן. זיין מעלה איז, ער ווייסט אלעמאל וואס יענער האט געזאגט אויף יענער. און דאס איז איין זאך, נאכדעם זענען דא נאך זאכן.

הלכה ב – לשון הרע: “עון גדול מזה עד מאד”

Speaker 1: זאגט דער רמב”ם, “ויש עון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע”. ער איז מסביר, “והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת”.

רכיל מיינט ער קומט זאגן עפעס וואס איז נוגע פאר דיר, דו זאלסט וויסן, יענער האט גערעדט וועגן דיר, ער ברענגט צווישן מענטשן. דאס איז א כלליות’דיגע זאך, ער זאגט אויף יענעם גנות.

דיסקוסיע: דער חילוק צווישן רכילות און לשון הרע

Speaker 2: יא, רכיל מוז אפילו נישט זיין דווקא שלעכטע זאכן, זעסט? רכיל איז נישט דווקא מזיק, נישט קיין מזיק. א לשון הרע איז א מזיק, ער זאגט שלעכטע זאכן, דברים של גנאי. זעט אויס פון די רמב”ם אז רכיל איז לאו דווקא דברים של גנאי. רכיל איז אזויווי די יחנה, ער איז א מענטשן פארקויפער, ער פארקויפט זיך די גאנצע צייט. ער טראגט אינפארמאציע פון איינעם צום צווייטן, וואס יעדער איינער האט געטון און וואס יענער האט געזאגט, און אזוי ווייטער.

Speaker 1: ווען איינער זאגט איבער עפעס וואס איז בכלל נישט קיין גנאי, איז ער לכאורה נישט עובר אויף די איסור רכילות. די מידה פון רכילות האט מען, ס’איז נישטא קיין איסור פון רעדן וועגן יענעם.

Speaker 2: יא, ס’איז יא דא. “טעון דברים מיותרים”, זאגט דער רמב”ם. ער מיינט נישט שלעכטע זאכן. ס’שטייט נישט שלעכטע זאכן. ס’שטייט “משיב טעון”, ווער ס’איז גורם אז יענער זאל זאגן. ס’איז נישט… א מענטש דארף רעדן פון, ווי דער רמב”ם זאגט, “מעלות חסדים וחכמה”, נישט פון אנדערע מענטשן.

Speaker 1: לכאורה איז רכילות די עצם איסור פון רעדן וועגן אנדערע מענטשן.

Speaker 2: ניין, ווען ער זאגט אז יענער האט דיך בא’עוול’ט, יענער האט געזאגט אויף דיר עפעס. ס’שטייט נישט גארנישט וועגן ער האט געזאגט א שלעכטע זאך. און לשון הרע איז ווען ער זאגט סתם בגנות חבירו, נישט יענער האט געזאגט וועגן דיר, נאר יענער איז אן עבירה’ניק, יענער איז אן עבירה’ניק.

Speaker 1: יענער איז געזאגט. ער איז נישט גארנישט מיינען שלעכט. דאס איז מחריב את העולם. די וועלט איז געמאכט אז מענטשן יעדער איינער ווייסט זיך זיין אין ביזנעס, און זיך מושן אין יענער’ס ביזנעס א גאנצע טארצייל.

Speaker 2: קענסטו זאגן אז עובד אויף א לייב יעדע מאל וועמען שמוזט דעם יענער?

Speaker 1: יא. מען קען יא זאבן. אבער וואס קען מען נישט זאבן? ווייל מענטשן זענען נישט נחמוד אויף דעם? זעסט דאך אז די וועלט איז טאקע חריב וועגן אזא זאכן? זעסט דאך? זעסט דאך אז די וועלט ווערט חריב? אויף ווי דו זאגט די אלע מענטשן וואס זאגן א גאנצע טארט, איך קען דיך נישט העלפן, ווייל איינער האט דיר רעדן בקיצור, דער דורכל, און מ’זענען מחריב את העולם.

איך האב א עס איז איבעסל איבערגעטריבן געטריבן. ווייל עס איז א חלק פון דער וועלט, איז מען נישט קיין חלק פון דער וועלט ארויפט א גריס, ווייל יענער, יענער, וואס מאכט אייל יענער האט געפינען און געקומען…

דיסקוסיע: “הולך רכיל מגלה סוד” – ווען איז עס מותר?

אזוי שטייט דיך, אויב ער דיך געשיקט, אויב ער האט דיך געשיקט, אויב ער שיקט דיך א גרית, זאט איין זאך, אבער איך שיקט דיך נישט, “כל דבר שבעל טובים ראוי שימלא ימורא”, אזוי שטייט מלמודי. ס’איז ער עקסטערע זאך פון מגלה זיין יענעם סודת, א רחל, דאת א רחל, א מגלה סוד, “הולך רחל מגלה סוד”, עגזעקטלי דאס. די אמט סארט, פארציילסט די וואס יענער האט געזאגט? יענער האט דיר געשיקט צו פארציילן? אהא, דו דעמאלטסט איז א מצוה. אויב עס וועט דיר נישט געשיקט, דו פארציילסט וועגן מיך פאר א צווייטן וואס עס איז נישט הוגע? רעד דיר נישט פאר נארמאלע אופן, אז עס איז ניגעה, עס איז נישט הוגעה? אהא, עס זעט מיר נישט ריכטיג. עס איז אפעס טייל לשון תענה. אפשר פארקערט, אפשר תענה. אמינוט, לאמיר זען. אקעי.

הלכה ב (המשך) – מוציא שם רע: ווען מ’זאגט שקר

Speaker 1: איז דרמא, און לשון דער הרע איז אפילו וועל מ’זאגט אמת. מ’זאגט א זאך פון גנאי, אפילו אויב ס’איז אמת אז יענער מענטש האט א ענין פון גנאי, אבער פארציילט עס א איסור.

איך זאגט דער רמב”ם, אז אויב מען זאגט לשון הרע וואס איז שקר, מ’זאגט דאך יענע מענדבר’ישע קניי וואס איז נישט אמת, האט נאך א קערעגאריע וואס חז”ל רופן עס “מוציא שם רע חבירו נקרא”. ער זאגט נישט אפילו אז ס’איז הארב, ער זאגט אז ס’האט נאך א נאמען מוציא שם רע, וואס איז די זעלבע הארב. ס’איז דער חידוש אז לשון הרע איז אפילו ווען ער זאגט אמת.

הלכה ב (המשך) – בעל לשון הרע: “יושב ואומר”

Speaker 1: אבל בעל לשון הרע איז אפילו ווען ס’איז נישט א בעל, נישט ער איז א מענטש וואס ער טראגט אייביג לשון הרע, ער האט עובר געווען יעצט געטון איין מאל אן איסור. אבער בעל לשון הרע איז נאך הארבער, איינער וואס איז א בעל לשון הרע, ער טראגט אייביג לשון הרע.

דאס איז שוין “יושב ואומר”. איך מיין, ווען מ’שטייט קען מען נישט רעדן שטייענדיג, מ’ווערט אפגעמוטשעט. מ’זיצט רואיג און ער דארשט, און ער זיצט אויפ’ן פאון און ער זאגט “כך וכך, ופלוני כך וכך, ואבותיו כך וכך, וכך שמעתי” וכו’.

חילוק: רכילות, לשון הרע, ובעל לשון הרע

ס’איז אן אנדערע מין רכילות. דער רכילות איז אביסל איידעלער. דער רכילות גייט נישט גיין זאגן וואס איז נישט אמת. אבער רכילות איז דער מישער. רכילות איז דער וואס ער מאכט זיכער אז אלע אינפארמאציע וואס איז דא ביי איינעם זאל עס ליגן ביי די גאנצע שטאט.

לשון הרע איז די חתיכה זאך, איינער וואס ער זיצט און ער האקט אויף יענעם. צוויי אנדערע נאסחאות.

רכילות, געווענליך, איז עס פון איינעם צום צווייטן, “זאלסט וויסן אז יענער טראכט וועגן דיר אזוי”, “דער יענער האט יענער געזאגט וועגן דיר”. אזוי שטייט דא אין רמב”ם, אדער אזוי זאגסטו.

Speaker 2: אקעי, נאר אן אמת, יא.

Speaker 1: לשון הרע איז ער זאגט איבער די שלעכטע זאך. ער איז א וואסער טרעגער, א מענטשן-אינפארמאציע טרעגער. א לשון הרע איז איינער וואס ער רעדט אלעמאל, אזוי ווי דער רמב”ם זאגט מיט דברים של גנאי.

הלכה ב (המשך) – “יכרת ה’ כל שפתי חלקות”

Speaker 1: “על זה הכתוב אומר, ‘יכרת ה’ כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'”. דאס שטייט נישט אזוי קלאר, אפשר חלקות מיינט שלעכט, געלעקלעכט. “מדברת גדולות” אפשר מיינט אזוי ווי ער האקט אויף יענעם. איך ווייס נישט קלאר וואס איז די טייטש. “מדברת” איז א לשון פון מדבר אדער פון פארשניידן?

Speaker 2: “מדברת גדולות” איז פארשניידן. ניין, “מדברת גדולות”.

Speaker 1: איך מיין אז אסאך מאל, וואס הייסט “לשון מדברת גדולות”? וואס ער רעדט גרויסע זאכן, צו מיינט ער זיכער עפעס. “שפתי חלקות” איז געווענליך וואס האט מען געזאגט אז ס’מיינט חנופה ווערטער. אדער ווערט פריער געזאגט אז חלקות מיינט… אפשר טאקע דעי… איך ווייס נישט.

Speaker 2: יא, אזוי פארשטייט א פסוק פריער, “שלומי דברי ישראל שפת חלקות בלב ולב ידברו”.

Speaker 1: אבער לכאורה די לשון איז דער עיקר די “לשון מדברת גדולות”, ער רעדט גרויס. איך מיין עפעס קעגן א צווייטן מענטש, נישט?

הלכה ב (המשך) – שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה

Speaker 1: זאגט דער רמב”ם, “אמרו חכמים, שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא”. דריי עבירות זענען זייער הארב, א חוץ וואס מען באקומט אן עונש אין די וועלט…

הלכה ג – חומרת לשון הרע: כנגד שלש עבירות חמורות

איך ווייס נישט קלאר וואס איז די טייטש.

אה, מדברות איז א לשון פון מדבר אדער ווי פון פארשניידן? ניין, מדברות גדולות איז פארשניידן? ניין, מדברות גדולות… אבער איך מיין אז ס’איז אסאך מאל… וואס הייסט למשל מדברות גדולות? ער רעדט גרויסע זאכן? ס’מוז דאך מיינען עפעס. ס’איז עפעס א חלקות געווען. איך האב געהערט איינער זאגן אז ס’מיינט חנופה ווערטער. יא. יא. אפשר טאקע די… איך ווייס נישט. יא, אזוי פארשטייט ער אויף א פסוק פריער, “שפתיו דובבות שקרים, יספר חלקות בלבו ולבו ידבר”.

אבער לכאורה די לשון איז, די עיקר נקודה איז דא די לשון “מדברות גדולות”, ער רעדט גרויס. און גרויס מיינט קעגן א צווייטן. וויאזוי מיינט עס גרויס קעגן א צווייטן? ס’קען זיין ער מאכט זיך גרויס, אזוי ווי “מתלאבלב להון חבריא”. א לשון וואס מאכט זיך גרויס דורך אראפהאקן אנדערע מענטשן. ס’איז אזוי, ער האלט זיך גרעסער ווי דיר, ער האקט דיך אראפ. איך בין נישט זיכער, איך וויל נישט זאגן.

זאגט די גמרא, זאגט דער רמב”ם, “אמרו חכמים, שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא”. דריי עבירות זענען זייער הארב, אז סיי מ’באקומט עונש אויף דער וועלט, און סיי לעולם הבא. “עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולן”. לשון הרע איז נאך הארבער ווי די אלע דריי. ס’איז אזוי הארב ווי אלע דריי צוזאמען, אפשר דאס איז טייטש “כנגד כולן”.

אה, “כנגד כולן”. שוין די באקאנטע זאך אז דער חפץ חיים האט געזאגט אז רעדן לשון הרע איז אזוי ווי עסן חזיר. ס’איז הארבער ווי עסן חזיר, ס’איז אזוי ווי די שלש חמורות. לכאורה וואס איז גורם פאר די שלש חמורות? איך האב געהערט, ס’איז גורם רציחה, ס’קען גורם זיין די אנדערע זאכן אויך אפשר. איך ווייס נישט.

לשון הרע ווי כפירה בעיקר

“ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע, כאילו כופר בעיקר, שנאמר ‘אשר אמרו ללשוננו נגביר'”. מענטשן וואס זאגן פאר זייער צונג, לאמיר זיך צולאזן זיין צונג, ער רעדט אויף מענטשן… אה, אזוי זעסטו ווייטער די “גדולות”, די “נגביר”. ער איז א גבור אויף זיין צונג, זיין צונג איז שטארק. איינער וואס זיין צונג איז זיין חרב, זיין צונג איז דאס וואס מאכט אים גרויס. ער האט א… ער איז נישט א מורא’דיגער וואס האט א שטארקע צונג. “שפתינו אתנו מי אדון לנו”. אזא איינער איז אזוי ווי ער גלייבט נישט אין באשעפער. “מי אדון לנו”? ווער איז דער בעל הבית אויף מיר?

און ער איז געענדיגט. ס’איז א כפירה דאס.

וואס איז טאקע וויאזוי מען איז כופר בעיקר? דארף מען פארשטיין וואס איז די קשר. די נידויים און די עונשים, אבער וואס איז די ווארט? פארוואס טאקע? ס’איז כפירה. ער מיינט צו זאגן אז ס’איז אזא חומרא. ס’שטייט נישט אז ס’איז אזא חומרא. אזוי ווי ס’איז געשטאנען אז ס’איז חמור כנגד עבודה זרה.

ער ברענגט רבינו יונה און ער זאגט אז א בעל לשון הרע פשוט, אז ער איז זיך נוהג אין אנדערע זאכן, ער טוט נישט קיין עבירות, ער גייט נישט גיין שלאגן יענעם. אבער זיין מויל מיינט ער אז די מויל איז הפקר, דער אייבערשטער איז נישט שולט אויף די מויל, דער אייבערשטער איז שולט אויף אלע אנדערע איברים. אזוי זאגט רבינו יונה, ער ברענגט עס פון די של”ה, ס’איז אן אינטערעסאנטע זאך.

איך וואלט געמיינט אז אמונים, איך מיין ס’איז אויך כאילו, אמונים בה’ מיינט כאילו דער אייבערשטער פירט די וועלט, און ער קען נישט אלעס אליין טון. א מענטש איז זייער מוגבל וואס ער קען טון מיט זיינע הענט, אבער מיט די מויל קען מען זייער סאך טון. איינער וואס ער זאגט זיין חירות וועגן לשון הרע, ער איז טאקע זייער פאוערפול, ער איז טאקע כאילו ער פירט זיך אין די וועלט ווי ער זאגט “אין אלהים”, ס’איז נישטא קיין גאט, ער קען טון וואס ער וויל.

לשון הרע הורגת שלשה

די גמרא זאגט “אמרו חכמים, שלשה לשון הרע הורגתן: לשון הרע הרג’ט דריי מענטשן. האומרו, ס’הרג’עט דער וואס זאגט עס, ווייל ס’מאכט אים פאר א רשע, יא? ס’מאכט אים כנגד שלש עבירות חמורות. והמקבלו, דער וואס איז מקבל לשון הרע אויך, יא? ער איז דער משחית. הרג’עט מיינט ער איז א משחית, יא? ניין, הרג’עט מיינט ס’הרג’עט אים, אזוי ווי מ’זאגט “אויב זאגט ער דברים”, ס’מאכט מחטיא את הרבים, ער ווערט אויך געהרג’עט געווארן. דארף מען לאזן זיין וואס ער זאל זיך נוקם זיין אין אים.

והנאמר עליו, והמקבלו יותר מהאומרו, דער מקבל איז נאך הארבער ווי דער וואס זאגט עס. ס’איז אינטערעסאנט, פארוואס איז דער מקבל נאך הארבער ווי דער וואס זאגט עס?

כ’ווייס נישט אויב הארבער, ס’הרג’עט אים מער. דו פרעגסט א גוטע שאלה. אין ביידע זענען געווען. קען זיין אז דער מקבל איז ערגער ווי דער זאגער, ווייל דער זאגער נעבעך לאכט זיך אויס, ער ווייסט אז ס’איז נישט אמת. דער מקבל נעבעך גייט עס צונעמען ווי אמת.

זאגט דער רמב”ם, די ווארט פון “הורגתן” מיינט אז לשון הרע איז די קאז פון זייער אסאך, ס’מאכט א מחלוקת. און ווער מאכט די מחלוקת? נישט דער רעדער, רייט? ער האט עס געקאזט, אבער די מחלוקת מאכט דער זאגער, סארי, דער הערער. נאכדעם הייבט זיך עס אן מיט אים נאכדעם. בסך הכל איז יעדער איינער טויט, יא?

איז דאס איז די נושא פון לשון הרע אליינס.

הלכה ד – אבק לשון הרע

נאכדעם איז דא זאכן וואס איז ווייניגער חמור ווי לשון הרע אליין, אבער עס איז בגדר לשון הרע. עס ווערט אנגערופן אבק לשון הרע, שטויב פון לשון הרע. לשון הרע איז אזא גרויסע שטיין, און דאס איז א שטויב וואס קומט אראפ דערפון.

למשל, “מי יאמר לפלוני שיהא כמו שהוא עתה?” וואס איז דער טייטש? איינער זאגט, “ווער האט געגלייבט אז יענער גייט נאך אנקומען צו אזא מצב?” דו זאגסט גארנישט וועגן יענעם, אבער קוק ווער איז דער מענטש, ווער האט זיך געגלייבט אז ער גייט זיך נעבעך אזוי דערקייקלען? האסט גארנישט געזאגט וועגן אים, אבער דו האסט זייער אסאך געזאגט.

או שיאמר “שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע לו.” “לאמיר בעסער נישט רעדן.” דער רמב”ם ברענגט ממש אזוי ווי די היינטיגע שפראך. “לאמיר בעסער נישט רעדן צו וואס ס’איז געשען צו יענעם.” וכיוצא בדברים אלו. דאס איז אן אבק לשון הרע. דו האסט גארנישט געזאגט שלעכט, אבער יעדער איינער האט פארשטאנען.

ס’איז אן אמת, דאס איז ממש לשון הרע. מ’דארף טראכטן אז ס’איז ווייניגער ווי אזוי אונז האבן דאס געזאגט, ווייל דאס וואס אונז האבן געזאגט, “לאמיר נישט רעדן וועגן יענעם נעבעך,” האסטו ממש גערעדט לשון הרע.

משבח בפני שונאיו

ער זאגט, “וכן המספר בטובת חבירו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע.” ער רייצט אן, ער זאגט גוטע זאכן אויף יענעם בפני שונאיו, איז עס אבק לשון הרע. פארוואס? “שהוא גורם להם שיספרו בגנותו.” ווייל דער שונא גייט זיך נישט קענען איינהאלטן, ער גייט רעדן בגנותו, “הרי זה כעושה לשון הרע.”

ועל ענין זה אמר שלמה… דאס איז שלמה, ער האט זייער גוט פארשטאנען. ווען ס’קומט צו שלום בית מיט די חברה, ברענגט מען א גאנצע שלמה. שלמה המלך זאגט, “מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו.” וואס איז דער ווארט? “מברך רעהו בקול גדול” – ביינאכט, דו האסט געגעסן סאפער ביי יענעם און דו באדאנקסט אים. “בבקר השכם,” די נעקסטע צופרי, “קללה תחשב לו,” ווייל יעדער איינער גייט אים גיין יעצט בעטן עסן. איך מיין דאס איז די משל.

אבער דער רמב”ם זאגט עפעס אנדערש. איך ווייס נישט פארוואס ס’קומט אריין די פרי, וואס איז די “בבקר השכם”. דער רמב”ם רעדט כללי אז ער איז… דער רמב”ם רעדט דא, אז ער זאגט אין פובליק זאכן אויף א מענטש, און צווישן די מענטשן זאגט ער דארטן זיינע שונאים, זיינע שונאים גייען אים נישט פארגינען. “בבוקר אשכים” מיינט לכאורה אז א צייט וואס יעדער איינער הערט, אפשר איז עפעס אזאנס די זאך. ער מיינט שוין פארגינען. דער רמב”ם רעדט שוין פון די דיגמא, דער רמב”ם ברענגט עס אויף די נושא פון “משבח בשבחו בפני שונאיו”. אקעי, אפשר מיינט עס רוחץ יענץ, אבער ער ברענגט נישט יענע דיגמא.

יא, ס’איז זייער וויכטיג אז א מענטש זאל וויסן אז יענער איז נישט גוט מיט אים, זיי נישט קיין צדיק וואס פארציילט. עס איז א מין סארט רכילות אויך, אבער עס קען, ער מיינט נישט צו רעדן, ער מיינט דא אין כל חנה. אבער צווישן חברים איז א מצוה צו רעדן. רכילות מיינט וועגן וואס יענער טוט, ווי ער גייט. ער זאגט אז ער האט איילט עמד חכם און איז נישט קיין רכילות, איך האב נישט דאס וואך געמיינט צו זאגן. אזוי מען דארף וויסן וויאזוי צו זיין א “אוהב שלום ורודף שלום”. ער מיינט אז אסאך מאל ווען דו מיינסט דו ביסט א רודף שלום, גייסטו יעצט זאגן א קאמפלימענט אויף יענעם’ס שונא, וואס איז נישט א אוהב שלום, וואס איז גורם א מקלש נערה. רייט, ווייל דו ביסט גורם אז עס ווערט דער שמועס ווי שלעכט יענער איז.

לשון הרע דרך שחוק

וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה, און מאכסט אלעמאל א דזשאוק אויף יענעם’ס חשבון. וזהו ששלמה אמר, דאס איז וואס שלמה זאגט, “כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות”. עס איז ווי א מענטש שפילט זיך מיט א גאן, ער שפילט זיך, ער ווארפט “חצים ומות”. “כן איש רימה את רעהו”, וואס קומט אריין אין אין אין עדל, נאר דאס. איך האב נישט געמיינט די טשעפער. ער מאכט א פרענק. “ואמר הלא משחק אני”, עס איז א דזשאוק, ס’איז א פורים שפיל, ס’איז אלץ, אונז מיינען דזשאוקי. אבער דו ווייסט נישט, שוין יענעם קען עס טון זייער וויי.

לשון הרע דרך רמיזות / תמימות

וכן המספר לשון הרע דרך רמיזות. אה, זאגט ער, “והוא שיספר בתמימות כאילו אינו יודע שדבר זה לשון הרע הוא”. ער פארציילט, ער זאגט, “איך האב געזען יענער און יענער טון דאס און דאס.” אה, איך האב נישט געוואוסט אז מען טאר נישט. “או שיש בו מום זה, או שיש בו מום זה, ומזכירם לפניו, ואומר ‘איני יודע אם אלו מעשיו של פלוני'”. וואס הייסט איך ווייס נישט, איך ווייס נישט, יא. אה, אפשר האבן עס געזאגט, איז דא א מענטשן וואס טוען אזוי. אה, דו מיינסט יענער? אה, איך האב נישט געוואוסט אז יענער איז טאקע אזוי.

אפשר דאס? איך האב נישט געוואוסט אז דאס איז לשון הרע.

הלכה ה – לשון הרע בפניו ושלא בפניו; דברים שגורמים היזק

איך וועל דיר מסביר זיין לשון הרע בפני חבריו ושלא בפניו. לשון הרע איז סיי ווען דו זאגסט עס בפני חבריו, ס’איז טאקע דער מענטש פאר וועם דו טשעפעסט, און שלא בפניו.

ביי מספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש, אויב דו זאגסט עפעס וואס אויב ס’זאל גיין ווייטער, איז עס גורם אן היזק לחברו בגופו או בממונו, אפילו אויב פאר דעם מענטש פאר וועם דו זאגסט עס איז נאך נישט קיין…

ס’איז נישט קיין לשון הרע. אויב דו זאגסט אז לשון הרע איז טאקע א מזיק איינעם, דאס הייסט דו גייסט צו איינעם און דו מאכסט אים א חתן, דו זאגסט אים א שלעכטע אינפארמאציע וואס איז נישט אמת. דאס איז לשון הרע. אבער דו זאגסט, “ניין, איך זאג עס פאר מיין חבר,” אבער דו ווייסט אז ס’קען אנקומען, ער גייט עס נעמען ווייטער, וואס דאס איז רכילות, וואס גייט קומען ווייטער.

וואס קען זיין אז א מענטש זאגט עפעס וואס אויב יעדער איינער וואס זאגט עס איז צולייגן א טראפעלע גוזמא, און דעמאלטס איז עס דיינדזשערעס.

אפילו אויב ער רעדט עס מיט א סוד, בלייבט עס נישט קיין סוד. אפילו אויב ער טוט עס להצילו או להוכיחו, אפילו אויב ס’גייט נישט זיין א היזק, ס’קען נאר זיין א שרעק, ס’קען נישט מזיק זיין בגופו ובממונו, איז דאס זייער א גרויסער לשון הרע.

הלכה ה (המשך) – היתר דאפי תלתא (בפני שלשה)

ואם נאמרו הדברים האלו בפני שלשה, כבר נשמע הדבר ונודע. ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע.

דאס הייסט, דער רמב”ם זאגט לשון הרע איז דאס טאקע ווען מ’איז מזיק פאר יענעם. אפילו א קליינע היזק איז מזיק פאר אים דורך דעם וואס מ’פארציילט עפעס שלעכט וועגן אים. אין אנדערע ווערטער, דו פארציילט עס פאר איינעם וואס ווייסט נישט, אדער אפילו איינער וואס ווייסט שוין יא, אבער דורך דעם וואס דו פארציילט עס גייט עס צום נעקסטן מענטש. אבער אויב א זאך וואס דריי מענטשן ווייסן שוין, ווייסט שוין די גאנצע וועלט. אז דו גייסט עס ווייטער פארציילן איז נישט גארנישט אויף, ס’איז נישט מזיק מער. ובלבד שלא יתכוין, אויב האסטו יא א כוונה צו גרעסער מאכן, דעמאלטס איז עס יא לשון הרע.

דער חפץ חיים איז געווען זייער נישט העפי מיט דעם היתר, ער האט געזוכט זייער שטארק מצמצם צו זיין דעם היתר.

דיסקוסיע: רכילות vs. לשון הרע אין דעם קאנטעקסט

אבער מ’דארף טראכטן, ווייל ס’קען זיין מעגליך אז וואס דו רופסט לשון הרע הייסט רכילות. דו טראגסט, דו זאגסט ווייטער וואס מענטשן זאגן אויף יענעם, דאס איז אויך רכילות.

ניין, דאס איז אויך נישט לשון הרע. לשון הרע איז ווען מ’איז מזיק דעם מענטש, און ס’איז נישט קיין מצוה צו זיין דאס. די גאנצע ריזן פון וואס גורמים אם נשמעו איש מפי איש איז ווייל דו טוסט מרחק זיין. מ’דארף, מ’קען נישט זאגן אז וואס ברענגט די נקודה. דאס איז דא א גרויסע איסור פון רכילות, אפילו איך האב מיר ארויסגעברענגט אז עס איז זאכן וואס דער מענטש כאפט אפילו נישט אז עס איז א שלעכטע זאך. דאס מיינט נאך נישט אז מ’זאל נישט שפירן…

הלכה ד (המשך) – בעלי לשון הרע: אסור לדור בשכונתם

מען קען נישט זאגן… איך וויל נאר ארויסברענגען די נקודה. דאס אז עס איז דא א גרויסער איסור פאר רכילות, אפילו וואס איך האב ארויסגעברענגט אז עס זענען זאכן וואס מענטשן כאפן אפילו נישט אז עס איז א שלעכטע זאך, דאס מיינט נאך נישט אז מען זאל זיך פירן אין די וועלט כאילו עס איז נישטא קיין רכלנים. איינער זאגט, “אה, דא איז דאך א פרומע שטאט, קיינער זאגט נישט קיין רכילות.” די פאקט איז אז וואס מען פארציילט קומט אן. דאס איז א ריאליטי. עס איז יא דא, צי מען האט יא גענומען דעם חפץ חיים אדער מען האט נישט גענומען דעם חפץ חיים, דאס איז די פאקט. און ווייטער, א חלק פון דעם לשון הרע איז נישט צו טון זאכן וואס, וויבאלד דאס איז דער פאקט, גייט עס גורם זיין א היזק פאר א צווייטן.

זאגט דער רמב”ם ווייטער, יעצט האבן מיר געענדיגט די איסורים פון לשון הרע און רכילות. גייען מיר לערנען… איין זאך, כל אלו. זאגט דער רמב”ם, “כל אלו הן בעלי לשון הרע”, די אלע וואס מיר האבן אויסגערעכנט ווערן אנגערופן בעלי לשון הרע, “שאסור לדור בשכונתם”. דאס האט ער אנגעהויבן די הלכות, “מלמד שאסור לאדם לדור בשכונת רשעים”. וואס מיינט רשעים? רשעים מיינט בעלי לשון הרע.

דער רמב”ם זאגט נישט נאר לשון הרע, נאר “בעל לשון הרע”, וואס טוט דאס כסדר. און אנדערע ווערטער, נישט נאר, לכאורה וואס ער זאגט יעצט, איז נישט נאר איינער וואס זאגט ממש, ער זאגט “כך וכך עשה פלוני”. אפילו אבק לשון הרע, אפילו די רמזים, אפילו די אלע דברים, איינער וואס איז אזא סארט, ער טוט דאס כסדר, ער איז דער בעל לשון הרע. “וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם”.

די חומר פון לשון הרע – די מעשה פון די מרגלים

ער ענדיגט צו מיט נאך איין… ער האט אויסגערעכנט אזויפיל מאמרי חז”ל וועגן גנות לשון הרע. “לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד”. זענען דארט געשטאנען און גערעדט לשון הרע אויף הקב”ה? ניין. אויף ארץ ישראל? ניין, ער מיינט די מרגלים. אבער די משנה ברענגט דאס. “לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר ‘וינסו אותי זה עשר פעמים'”. און צום סוף, דאס איז ביי די מרגלים, ווען צען מאל האבן זיי געזינדיגט איז נישט געווארן קיין גזר דין, אבער לשון הרע איז געווארן א גזר דין.

איך מיין אז מיר האבן געענדיגט די פרק. און דער נחלתם גזלנים. איך מיין אז די ווארט איז אז מ’זעט דארט ווערט מען געוואויר אויף וועמען ס’איז געווען לשון הרע. איך ווייס נישט. די פוינט איז אז די פראבלעם איז אז דו טשעלענדזשסט צו גיין ערגעץ וואו, דאס איז יעדע איינער געוויס נישט קיין חידוש פאר די לומדים. זיי האבן געמאכט א נעראטיוו אז דאס איז שווערליך, און דאס איז א סכנה גדולה, מ’האט טאקע נישט געקענט גיין. דאס איז די חומר פון לשון הרע. מ’מאכט א נעראטיוו, הייסט עס אויף ענגליש. אויף אידיש, איך ווייס נישט וועלכע שפראך.

צוויי טעמים פארוואס מ’טאר נישט וואוינען מיט בעלי לשון הרע

סאו, עד כאן הלכות… נאך א סיבה פארוואס מ’טאר נישט וואוינען מיט בעלי לשון הרע איז ווייל זיי גייען מגלה זיין יעדן איינעם’ס רשעות. פלוצלינג גייסטו געוואויר ווערן אז די פלאץ איז א פלאץ פון רשעים וואס מ’טאר נישט דארט וואוינען. און פארוואס? ווייל דו רעדסט זיך איין אזוי, גייסטו נישט משתפר ווערן. טאקע אזוי, ווייל אויב גייסטו הערן אויף יעדן איינעם שלעכטס, גייסטו דאך טאקע נישט משתפר ווערן. יעדער איז שלעכט, יעדער איז קאראפט, איך מעג אויך זיין. עס זענען אלע רשעים, אלענפאלס וועל איך זיין דער איינציגסטער וואס טאר נישט גנב’ענען? יעדער גנב’עט, לאמיך אויך גנב’ענען. עס הייבט זיך אן מיט לשון הרע. דאס איז דאך די קאראפשן וואס איז א משפיע אויף שלעכטס אויף מענטשן. דאס איז אמת.

אקעי. זאגט דער רמב”ם ווייטער. אבער אויך ווייל ס’איז דענדזשערעס. דו ווילסט נישט וואוינען אין זיין שכנות. ער וועט דיך מזיק זיין. חתם על זה. יעצט גייען מיר לערנען וועגן די איסור פון נקמה.

הלכה ז – נקמה

זאגט דער רמב”ם, “הנוקם מחבירו, עובר בלא תעשה, שנאמר ‘לא תקום'”. זאגט דער רמב”ם, “אף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאד”. א שלעכטע מדה. “אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם”. אה, דאס קומט אויף א נייע לעוועל. א גאנצע נייע פשט.

“מעביר על כל דברי העולם” – די גאנצע וועלט איז הבל

וואס? דאס קומט אויף א גאנצע נייע פשט. נישט נאר מעביר על מדותיו זיין, נאר ווייל די גאנצע וועלט איז נישט ווערד גארנישט. ער האט פריער געזאגט אז אויב א מענטש האט דיך וויי געטון, זאלסטו טראכטן אז ער האט א דעה משובשת. זאגט ער יעצט, אלע מענטשן האבן ביי עטליכע דעה משובשת. אלעס וואס האט צו טון מיט די וועלט איז דאך פגום. און חכמים לומדים מעביר על כל דברי העולם. אלע עניני העולם זאל מען מבטל זיין ביי זיך. די גאנצע וועלט איז נישט ווערד איין קרעכץ. “שהכל אצל בעלי השכל דברי הבל והבאי”. אמת’דיגע מבינים פארשטייען אז די עיקר איז אלוקות. די עיקר איז דעת השם, אלע אנדערע זאכן איז דברי הבל ורעות רוח, די שטותים. איינעם כדי צו נוקם זיין, ס’איז נישט כדי צו ווערן ברוגז אויף זיי. יא. לכאורה דער רמב”ן האט דא געהאט א פראבלעם, ווייל נקמה איז לכאורה א וויירע ראציאנאלע זאך, האט ער געמוזט אנקומען צו די גאנצע הסבר צו מאכן פארוואס נישט ווערן נפגע בכלל. פארוואס איז נקמה שלעכט? יענער האט מיר אפגעטון, איך טו אים צוריק אפ, איך גיי אים אנהערן. יא? וואס ליינסטו? ער האט דיר עפעס אפגעטון, און דו ווילסט אים נישט בארגן זיין האמער. האמער אראפקומען, מ’מוז אזוי ווייט אראפקומען ביז די ביטול פון די גאנצע עולם הזה. יא. מ’דארף גיין צו די שורש הענין, אזוי ווי… מ’דארף גיין צו די… יא. איך זאג, אויב ס’איז א חידוש, ווייל געווענליך מ’קען זאגן, אה, ס’איז אפשר… אקעי, מ’האט אברהם המדבר העלפט פאר סאשעל. ניין, דא האט מען געדארפט אנקומען ביז דארט, ווייל עצם לא תקום, ס’זעט אויס איז א שווערע זאך צו בעטן פון א מענטש. מ’דארף אנקומען ביז דארט דאס מסביר זיין.

וכיצד היא הנקמה – דער משל פון קרדומך

וכיצד היא הנקמה? אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך. למחר צריך לשאול ממנו, אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך, הרי זה נוקם. אלא כיצד יעשה? כשבא לשאול ממנו יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו, וכן כל כיוצא באלו. וכן אמר דוד במידותיו הטובות, אם גמלתי שולמי רע, איך האב קיינמאל נישט צוריקגעגעבן… אויב איך וואלט צוריקגעגעבן פאר די… איך האב נישט, איך האב קיינמאל נישט זיך געפירט אזוי אז צוריקגעבן רע פאר די וואס האבן מיר געטון שלעכטס. ואחלצה צוררי ריקם.

און איך וואלט… ער גייט דאך די המשך, און וואס טייטשט “ואחלצה”? ער מיינט אז איך האב גמלתי שולמי רע און איך האב געגעבן פאר מיינע צוררים ריקם, ליידיגקייט? אזוי ווי רש”י טייטשט… נישט קלאר. פשוט געווען, אה, יא, איך וואלט זיי אויסגעטון נאקעט. דעמאלטס ירדוף אויב… ער זאגט, אויב… ער האט געשטעלט זיך אליין אין די חלצה, אויב איך האב געגעבן פאר דער וואס געט מיר שלעכטס, איך וואלט צוריק מנוקם געווען, דעמאלטס זאל מיר קענען געשען כך וכך. אבער איך האב נישט אזוי געטון, ווייל איך, אפילו פאר מיינע שונאים, אזוי ווי מ’זעט טאקע ביי שאול, ער האט נישט נוקם געווען זיך אפילו אין זיינע שונאים. דער מלך איז טאקע א גרויסער צדיק, ער קען זיך נישט צושטעלן צו אים, באט אקעי.

דיסקוסיע: ווער בארגט פאר וועם? די סיטואציע פון “השאילני קרדומך”

און דאס איז די נושא פון נקמה. יעצט קען מען רעדן נאך א זאך וואס איז ענליך צו דעם וואס הייסט נטירה. איינער, אפילו ער טוט נישט צוריק, נאר נטירה, מ’האלט, מ’געדענקט, מ’איז נפגע, מ’געדענקט עס. א נטירה, מ’האלט די שנאה. איך בין נישט נוטר. נוטר מיינט א לשון פון שמירה, ער היט אפ די פילינג, נישט אז ער לאזט עס לויפן. “עובר בלא תקום ולא תטור את בני עמך”.

קייצד? ראובן אמר לשמעון “השאלני קרדומך”. אמר לו “איני משאילך”. לימים הוצרך שמעון לשאול מראובן. אמר לו ראובן “הא לך, איני כמותך שלא השאלתני”. זהו ששנו חכמים “איזהו נטירה? כל שאמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו. למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך, אמר לו הילך, איני כמותך שלא השאלתני”. זהו נטירה.

אויסער כזה עובר בלא תטור. זייער אינטערעסאנט, ווייל איינס פון די זאכן איז דער איסור צו טראכטן. דוד המלך האט אויך געזאגט, “אם גמלתי”. ער האט נישט גערעדט פערזענליך צו א געוויסע מענטש, ער רעדט צום אייבערשטן.

Speaker 2: ס’איז זייער גוט וואס דו זאגסט. דו האסט א קשיא, איינער האט געפרעגט, איך האב דיר געזאגט אז וויאזוי קען מען מקיים זיין “לא תקום”? דו גייסט, דו בארגסט פאר יעדן איינעם אין די וועלט דיינע… פאר וועם בארגסטו? פאר דעם וואס בארגסטו… ער קומט אים ווען ער זאגט די לשון, “השם שלשה פנים”, ס’איז דא דריי מענטשן. זייער גוט. סאו, די פשט איז, מ’רעדט נישט סתם, א מענטש וועט אוודאי בארגן פאר זיינע חברים. ער איז נישט מחויב צו יעצט מסכים זיין פאר די גאנצע וועלט. ער איז מסכים פאר וועם ס’קומט אים אויס, אז ס’מאכט סענס. אבער די נקמה קומט פייטן, “אה, דו ביסט נישט געווען מיין חבר, אבער יעצט, די צווייטע מאל…” פשט איז אז ס’קומט יא, יא, די צווייטע האט שוין אייניגקייט מיט’ן ערשטן ווען ער קומט צוריק. איז פשט אין די סיטואציע נאר צוויי, איך ווייס ער האט עס צוויי. וואלסטו עס געבארגט, ווייל ס’מאכט סענס. די וועג, ווען ס’מאכט נישט קיין סענס קענסטו ווייטער זאגן ניין. סאו דו קענסט זאגן אז די עוולה ביי ביידע ווען זיי קומען אין די תורה איז די ווערטער וואס מ’זאגט. בארגן יא, בארגן נישט, די חשבונות האלטן. אויב סתם, איך האב נישט גענוג געהאט, איך האב געהאט א שלעכטע mood, אקעי. סאו לכאורה דאס איז וואס דער רמב”ם זאגט אז ס’איז נארישקייט, ווייל דו ביסט א בעיבי, דו ביסט petty, דו ביסט ביזי מיט נארישע חשבונות, דו האלטסט א booklet פון ווער…

הלכה ז (המשך) – נטירה

אלא, און דער רמב”ם זאגט ווייטער, אלא, וואס זאל מען טון? אלא, ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה התורה על הנטירה עד שימחה העוון מלבו כלל ולא יזכרנו. וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.

דער קאנטראסט צווישן די טעמים פון נקמה און נטירה

דאס איז די ריכטיגע מידה וויאזוי מ’קען האבן אז די וועלט זאל זיין א מקום יישוב, ווען א מענטש זאל קענען דילן, ווייל מענטשן זענען שוואך, מענטשן בא’עוול’ן אמאל איינער דעם צווייטן. און ווען מ’וועט עס א גאנצע צייט געדענקען, וועט נישט זיין קיין סוף.

ס’איז זייער אינטערעסאנט, ווייל א מינוט צוריק ביי נקמה האט דער רמב”ם אנגעקומען צו דעם אז די גאנצע וועלט איז נישט כדאי. מיטאמאל גייט ער צוריק אז דער עולם הזה איז אויך כדאי צו באטערן זיין. ווייל ער מיינט צו זאגן, יא, אויב א מענטש וועט זיך האלטן חשבונות דריי דורות צוריק, דאס איז נישט קיין וועג.

נטירה איז אן עבירה, נישט נאר א חסרון אין מידת חסידות

ס’איז זייער אינטערעסאנט, מ’איז מוחל זיין נטירה איז לפנים משורת הדין לכאורה. אבער אפילו נטירה, ער טוט זיך שוין יא די מחילה בלב, אונז וואלטן אלעמאל געטראכט אז דאס איז א גרויסע מידת חסידות. אבער ער זאגט אז ס’איז אן עבירה. אויב דו טראכסט, ס’איז א שיינע זאך, ווייל דער מענטש געדענקט אז דו האסט אים נעכטן נישט געדינגען, און ער ווייסט אז דו האסט אים היינט יא געדינגען. ווען דו וואלסט אים נישט געזאגט, וואלט ער נישט געוואוסט. יא, ער גייט ענדליך לכאורה פילן שלעכט, און ער וועט עפעס צוריקטון אויף א גוטע זאך נעקסט טיים, אויב איז ער א גוטער מענטש, אויב איז ער… יא. אבער דו זעסט אז דער רמב”ן זאגט אז דאס איז נישט א… מ’דארף שוין די לעגיטימציע פאר דעם… נישט נאר איינמאל, איך בין פערזענליך אהיים לאזן. די וועלט פעלט אויס אז מען זאל דיך מוחל זיין, ווייל אז נישט וועט זיין, ווי יענער האט געזאגט, די גאנצע וועלט וועט זיך האלטן חשבונות איינער פאר’ן צווייטן, איינער טראגט דעם, ביז די גאנצע וועלט וועט זיין איין בלענד. יא, ס’איז נישט קיין וועג. עט סאם פוינט דארף מען מוחל זיין. דאס איז א חיוב.

דיסקוסיע: פארוואס ביי נקמה א פילאזאפישער טעם און ביי נטירה א פראקטישער?

Speaker 2: דאס איז אפשר נישט קיין בעסערע, ווייל אויב אזוי דארף מען פארשטיין פארוואס ביי נקמה האט ער יא געזאגט “צ’אק לייטס לאמיר ווערן דיבורי אהבה”, ווייל ער וועט זאגן ווייל אזוי קען מען מוחל זיין. ווייסט, אפשר נטירה איז ערגער? ס’איז אזוי ווי לשיטתך האב איך געפרעגט, אפשר קען נישט זיין ערגער, ווייל ער זאגט אז ס’גייט ברענגען לידי קטטה. אה, רייט.

“הריני מוחל” יעדע נאכט

ס’איז א שיינע זאך די זאגן יעדע נאכט “הריני מוחל”. ס’איז א געוואלדיגע זאך. מ’זאל זיך געדענקען אז די גאנצע וועלט איז גארנישט ווערט, ס’איז אלעס א חלום יעוף, און מ’ווארפט אוועק אלע בעגידזש. איך זע אז אין די נטירה זעט מען אז די זעלבע ווי “לא תשנא את אחיך בלבבך”, אזוי ווי שבנא, אז בדובר דא, אפשר ווען ס’וואלט נישט געשטאנען “לא תטור” וואלט עס אויך געווען אסור וועגן “לא תשנא”.

א מענטש קען נישט פאדערן “איידעלע זאכן”

א שטארקע זאך וואס יעדער דארף ממש באוואוסט זיין, אז דו זאלסט אים זאגן, ער האט דאך דיר געארגערט דיך. אבער יעדער איז דאך נישט באוואוסט, יענער איז דאך נישט מחויב צו מיר אין זאכן. אה, זייער גוט. ער ברענגט זיך די חיוב. דו זאגסט ער איז אזא איידעלער, ער איז נישט געווען נייס צו מיר. ס’איז נישט אזוי אז איך מאך אים א חיוב. ס’איז דאך איידעלע זאכן. דו קענסט עפעס פאדערן, דו דארפסט זיין נייסער צו מיר. דעמאלט איז ער שוין טאקע. און דו קומסט זאגן, וואס, דו האסט נישט געשמייכלט צו מיר. ס’איז נישט זייער פעיר. ווען ער האט דיר בא’עוול’ט, קען מען אים פארהאלטן, זאגן אז מ’רעדט מער נישט מיט אים.

Speaker 2: ס’איז זייער גוט וואס דו זאגסט. דו האסט א קשיא, איינער האט געפרעגט, איך האב דיר געזאגט אז וויאזוי קען מען מקיים זיין “לא תקום”? דו גייסט, דו בארגסט פאר יעדן איינעם אין די וועלט דיינע… פאר וועם בארגסטו? פאר דעם וואס בארגסטו… ער קומט אים ווען ער זאגט די לשון, “השם שלשה פנים”, ס’איז דא דריי מענטשן. זייער גוט. סאו, די פשט איז, מ’רעדט נישט סתם, א מענטש וועט אוודאי בארגן פאר זיינע חברים. ער איז נישט מחויב צו יעצט מסכים זיין פאר די גאנצע וועלט. ער איז מסכים פאר וועם ס’קומט אים אויס, אז ס’מאכט סענס. אבער די נקמה קומט פייטן, “אה, דו ביסט נישט געווען מיין חבר, אבער יעצט, די צווייטע מאל…” פשט איז אז ס’קומט יא, יא, די צווייטע האט שוין אייניגקייט מיט’ן ערשטן ווען ער קומט צוריק. איז פשט אין די סיטואציע נאר צוויי, איך ווייס ער האט עס צוויי. וואלסטו עס געבארגט, ווייל ס’מאכט סענס. די וועג, ווען ס’מאכט נישט קיין סענס קענסטו ווייטער זאגן ניין. סאו דו קענסט זאגן אז די עוולה ביי ביידע ווען זיי קומען אין די תורה איז די ווערטער וואס מ’זאגט. בארגן יא, בארגן נישט, די חשבונות האלטן. אויב סתם, איך האב נישט גענוג געהאט, איך האב געהאט א שלעכטע mood, אקעי. סאו לכאורה דאס איז וואס דער רמב”ם זאגט אז ס’איז נארישקייט, ווייל דו ביסט א בעיבי, דו ביסט petty, דו ביסט ביזי מיט נארישע חשבונות, דו האלטסט א booklet פון ווער…

הלכה ז׳ (המשך) – די עבירה ביי נקמה ונטירה איז אין די ווערטער

דו וואלסט עס געבארגט, ווייל ס’מאכט סענס די וועג, ווען ס’מאכט נישט קיין סענס קענסטו ווייטער זאגן ניין. סאו דו קענסט זאגן אז די עבירה ביי ביידע ווען ס’קומט צו נקמה ונטירה איז די ווערטער וואס מ’זאגט. בארגן יא, בארגן נישט, חשבונות, העלפן די חשבונות. אויב סתם, מ’האט מיר נישט געגעבן, האט מיר געמאכט פון א שלעכטע מוט. אקעי.

סאו לכאורה, דאס איז וואס דער רמב”ם זאגט, אז ס’איז נארישקייט, ווייל דו ביסט א בעיבי, דו ביסט פעטי, דו ביסט ביזי מיט נארישע חשבונות, דו האלטסט א בוקלעט פון ווער האט מיר געטון אזוי, דו האסט מיר געטון אזוי. גיי, גיי אן, זיי מוחל, זיי מעביר. אויב יענער האט זיך באהאנדלט דעמאלטס איז טאקע דא אן עכטע זאך.

פראקטישע שאלה: חתונה-ליסטעס, משלוח מנות, און צדקה-לינקס

וואס איז, איינער האט א ליסט ווער ס’איז געקומען צו זיין חתונה, ער גייט צו יענעמ’ס חתונה’ס? ער האט זיך עובר געווען אויף א פסוק? ניין, מ’האט זיך געהערט, ס’איז דא א לעוועל פון חברים. א מענטש מעג וויסן, ער איז מיין חבר נאמבער וואן, ער איז מיין חבר פון כיתה, ער איז מיין חבר פון קלאס, און יענער איז אזא פון א מינוט אריין און ארויס, מ’טאנצט, חבר’ל. ס’איז נישט קיין נטירה.

וואס איז יא נטירה איז ווען דו פרעגסט אים, “פארוואס ביסטו נישט געקומען צו מיין חתונה?” “ווייל דו ביסט נישט געקומען צו מיין חתונה.” דאס איז געווען א פייט.

מענטשן האבן אייביג די לינקס. יא, ער האט א לינקס פאר א צדקה, און דער מענטש וואס האט אים געגעבן, געט ער צוריק, און יענער נישט. איך בין נישט מחויב, ווייל אונז זענען מיר נישט די חברים וואס טוישן זיך אויס משלוח מנות א גאנצע צייט.

פיין, גוט. סאו מ’דארף אוודאי טראכטן ווען איז יא און ווען איז נישט. מ’דארף מקיים זיין, מאכן מרבה זיין אהבה בעולם, אבער יא.

סיום הלכות דעות

שוין, ס’איז געווען א קורצע און פייערדיגע טאקע. שוין, האבן מיר געענדיגט הלכות דעות. יעצט ווייסן מיר שוין סיי וואס מ’דארף טון, סיי וואס מ’דארף וויסן, סיי וואס מ’דארף מיט די תורה, וואס מ’דארף מיט די תורה.

קאנעקשן צו אנדערע הלכות

נאכדעם איז דא אהבת הגר, אהבת רעך כמוך, קען מען זייער צו לערנען, דאווענען. לכאורה הלכות תלמוד תורה איז געקאנעקטעד מער צו יסודי התורה, וואס איז זאכן וואס מ’דארף וויסן. אה, ס’איז אויך דא אין דעם דעות פון כבוד לחבב תלמידי חכמים, ס’איז זייער אינטערעסאנט, ס’קאנעקט זיך מיט ביידע. אקעי, מיר זענען אנגעקומען, בעזרת השם מארגן.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

HE עברית
📄 Download Transcript PDF תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 סיכום השיעור – רמב”ם הלכו…
תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור – רמב”ם הלכות דעות פרק ז׳

הקדמה כללית

הפרקים האחרונים של הלכות דעות עוסקים בבין אדם לחבירו – כיצד מתנהגים עם אנשים אחרים, כיצד צריך להוכיח, לאהוב יהודי אחר, להתחבר עם הסוג הנכון של יהודים. פרק ז׳ עובר לשני נושאים עיקריים: רכילות/לשון הרע ונקמה/נטירה. הרמב”ם עוסק כאן בעיקר בדיבור – לשון הרע, רכילות, מוציא שם רע.

נקודה כללית חשובה: הרמב”ם, בניגוד לחפץ חיים שמפרט הרבה פרטי הלכות, מתאר יותר את סוג האדם – זה שייך אצלו לנושא דעות, זו סוג של מדה רעה.

הלכה א – הלאו של “לא תלך רכיל” והמרגל

דברי הרמב”ם: “המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תלך רכיל בעמיך. ואף על פי שאין לוקין על לאו זה… עוון גדול הוא וגורם להריגת נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך.”

פשט

מי שהוא מרגל – מרגל, אוסף מידע ומעביר אותו – עובר על הלאו של “לא תלך רכיל”. אף על פי שאין מקבלים מלקות על כך, זו עבירה חמורה שיכולה לגרום להריגת נפשות, ולכן היא עומדת יחד עם “לא תעמוד על דם רעך”.

חידושים וביאורים

1. פירוש “מרגל”: המילה “מרגל” פירושה מרגל – הוא אוסף מידע ומעביר אותו הלאה למכור. הוא מעביר מידע. הרמב”ם מתאר אותו כמי ש”הולך ומגלה סוד” – הוא “נושא מים” של מידע של אנשים.

2. “גורם להריגת נפשות” – כפשוטו: הרמב”ם מתכוון ממש להריגה, לא במטאפורה. הראיה היא מדואג האדומי: דואג סיפר לשאול המלך שאחימלך הכהן נתן לדוד לאכול מהמשכן. על כך שאול הרג את כל עיר הכהנים – הריגה גדולה מקצת רכילות.

3. חידוש מהמעשה עם דואג: דואג לא ידע את האמת. אחימלך בכלל לא התכוון לנקוט עמדה נגד שאול. דוד היה מאוד חכם באופן שבו דיבר עם אחימלך – אחימלך חשב שדוד בא בשליחות של שאול, לא הייתה לו ברירה. דואג רואה מעשה חלקי – שאחימלך לוקח את צד דוד – ומספר את זה. זה יסוד הרכילות: מספרים מעשים חלקיים, וגורמים לנפשות רבות.

הלכה א (המשך) – “כך וכך אמר פלוני” – אפילו אמת

דברי הרמב”ם: “ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אומר אמת – הרי זה מחריב את העולם.”

פשט

אפילו כשהרכיל אומר אמת, הוא מחריב את העולם.

חידושים וביאורים

1. “מחריב את העולם” – כיצד? לאנשים יש כל כך הרבה לחץ. כששואלים ממי אתה מפחד – מתכוונים מכל העולם. אבל באמת, ממי אתה מפחד? מאותה יכנה אחת, אותו נושא ומביא אחד. זה מה שמחריב את העולם. אנשים שנושאים “עוגה שלמה” של מידע – “אני לא יכול לעזור לך, כי מישהו סיפר לי” – הם מחריבים את העולם. אדם צריך לדבר על “מעלות, חסדים וחכמה” – לא על אנשים אחרים.

2. רכילות אינה דווקא דברים של גנאי: חידוש חשוב ברמב”ם – רכילות לא חייבת להיות דברים רעים. הרכיל הוא “סוחר אנשים” – הוא מעביר מידע מאחד לשני, מה כל אחד עשה, מה אמר השני. עצם העברת המידע היא האיסור, אפילו בלי גנאי.

3. החילוק בין רכילות ללשון הרע: רכילות היא בדרך כלל מאחד לשני – “תדע שהשני חושב עליך כך”, “השני אמר עליך”. הרכיל מביא בין אנשים. הוא לא חייב לומר דברים רעים – הוא המערבב, הוא מוודא שכל המידע שנמצא אצל אחד יהיה אצל כל העיר. לשון הרע לעומת זאת היא כשהוא אומר סתם בגנות חבירו – לא “השני אמר עליך”, אלא “השני הוא עבריין”.

4. “הולך רכיל מגלה סוד”: הפסוק משמש לתיאור הרכיל. חידוש: כשהשני שולח אותך לומר משהו – זה דבר אחד. אבל כשהוא לא שולח אותך ואתה מספר עליו לשני – זה מגלה סוד, זו רכילות.

5. ה”איש רכיל” – כיצד מזהים אותו: זה סוג של אדם שזו עבודתו – הוא “מעביר מידע”. ה”מעלה” שלו היא שהוא תמיד יודע מה השני אמר על השני. זו סוג של “חברה מקובלת” – אנשים שאין להם מה למכור, אלא מידע.

הלכה ב – לשון הרע ומוציא שם רע

דברי הרמב”ם: “ויש עוון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע. והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו.”

פשט

לשון הרע היא עבירה חמורה יותר מרכילות, אבל גם היא בכלל אותו לאו. לשון הרע פירושה שאומרים גנות על חבר, אפילו אמת. כשאומרים שקר, זה נקרא מוציא שם רע.

חידושים וביאורים

1. החידוש שלשון הרע היא אפילו אמת: החידוש העיקרי הוא שאפילו כשזה אמת שלאותו אדם יש ענין של גנאי – אסור לספר את זה. זה יסוד לשון הרע.

2. מוציא שם רע – קטגוריה נוספת: הרמב”ם לא אומר שמוציא שם רע חמור יותר מלשון הרע – הוא רק אומר שיש לזה שם נוסף: מוציא שם רע. החידוש טמון בכך שלשון הרע היא אפילו כשהוא אומר אמת – זה החידוש העיקרי. מוציא שם רע היא כשהוא אומר שקר, שזו קטגוריה מיוחדת.

3. “בעל לשון הרע” – סוג האדם: הרמב”ם מדבר על “בעל לשון הרע” – לא סתם מי שעבר פעם אחת, אלא מי שזו מידתו התמידית. הוא “יושב ואומר” – הוא יושב (כי בעמידה מתעייפים!) והוא דורש: “כך וכך עשה פלוני, כך וכך אבותיו, כך שמעתי עליו”. זו כבר מדרגה של רשעות – הוא בעל לשון הרע.

4. רכילות vs. לשון הרע – שתי נוסחאות: רכילות היא “קצת יותר עדינה” – הרכיל לא יגיד מה שלא אמת, הוא המערבב, הוא מוודא שהמידע יזרום. לשון הרע היא “החתיכה הגדולה” – מי שיושב ומכה על השני, הוא אומר דברים של גנאי.

הלכה ב (המשך) – “יכרת ה’ כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות”

דברי הרמב”ם: “על זה הכתוב אומר: יכרת ה’ כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות.”

חידושים וביאורים

1. פירוש “שפתי חלקות”: בדרך כלל פירושו דברי חנופה – דיבור חלק. זה מקושר לפסוק “שלומי דברי ישראל, שפת חלקות, בלב ולב ידברו”.

2. פירוש “לשון מדברת גדולות”: נדון האם “מדברת” הוא מלשון דיבור או מלשון חיתוך. המסקנה היא ש”לשון מדברת גדולות” פירושה הוא מדבר גדול – הוא מגדיל את עצמו על ידי השפלת אחרים, כמו “מתלאבלב להון חבריא” – הוא מתגדל על ידי הקטנת אחרים.

3. “נגביר” – קשר ל”גדולות”: הפסוק “ללשוננו נגביר” מתאים יחד עם “מדברות גדולות” – בעל לשון הרע הוא “גבור” על לשונו, לשונו היא חרבו, זה מה שמגדיל אותו.

הלכה ג – חומרת לשון הרע: כנגד שלש עבירות חמורות

דברי הרמב”ם: “אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולן.”

פשט

שלוש עבירות הן כל כך חמורות שמקבלים עונש גם בעולם הזה וגם לעולם הבא – עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. לשון הרע היא כנגד כל שלושתן יחד.

חידושים וביאורים

1. הדבר המפורסם של החפץ חיים: החפץ חיים אמר שלדבר לשון הרע חמור יותר מאכילת חזיר – זה חמור כמו שלוש החמורות. נדון מה פירוש “כנגד כולן” – אולי שלשון הרע גורמת לרציחה, ואולי גם לשאר החמורות.

הלכה ג (המשך) – לשון הרע ככפירה בעיקר

דברי הרמב”ם: “ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר ‘אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו אתנו מי אדון לנו’.”

פשט

מי שמדבר לשון הרע הוא כאילו כופר בעיקר – הפסוק מתאר אנשים שאומרים “לשוננו מחזקת אותנו, מי הבעל הבית עלינו?”

חידושים וביאורים

1. הסבר רבינו יונה (דרך השל”ה) – מדוע זו כפירה: בעל לשון הרע שמתנהג יפה בכל שאר הדברים – הוא לא עושה עבירות, הוא לא הולך להכות את השני – אבל את פיו הוא חושב שהוא הפקר, הקב”ה לא שולט על הפה. הוא סבור שהקב”ה שולט על כל שאר האיברים, אבל הפה חופשי. זו מין כפירה – “מי אדון לנו” – מי הבעל הבית על פי?

2. הסבר נוסף – כפירה דרך כוח הדיבור: אדם מוגבל מאוד במה שהוא יכול לעשות בידיו, אבל בפה אפשר לעשות הרבה מאוד – אפשר להרוס אנשים, משפחות, קהילות. מי שמנצל את כוח הדיבור ללשון הרע, הוא מתנהג בעולם כאילו “אין אלוקים” – אין אלוקים, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זו ממש כפירה.

הלכה ג (המשך) – לשון הרע הורגת שלושה

דברי הרמב”ם: “אמרו חכמים, שלשה לשון הרע הורגתן: האומרו, והמקבלו, והנאמר עליו. והמקבלו יותר מהאומרו.”

פשט

לשון הרע הורגת שלושה אנשים: מי שאומר אותה, מי שמקבל אותה, ומי שמדברים עליו. המקבל חמור יותר מהאומר.

חידושים וביאורים

1. מה פירוש “הורגתן”? לשון הרע היא הסיבה למחלוקת. המדבר גורם לזה, אבל המחלוקת נעשית על ידי השומע – אחרי שהוא שומע את זה, מתחילים כל הצרות.

2. מדוע המקבל חמור יותר מהאומר? נשאלת השאלה: מה פירוש “יותר מהאומרו” – האם זה אומר שהוא נהרג יותר, או שהוא יותר אשם? ההסבר: האומר אולי צוחק, הוא יודע שזה לא לúplně אמת. אבל המקבל לוקח את זה כאמת – ומזה בא הנזק האמיתי.

הלכה ד – אבק לשון הרע

דברי הרמב”ם: דוגמאות לאבק לשון הרע: “מי יאמר לפלוני שיהא כמו שהוא עתה” – “שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע לו” – “וכיוצא בדברים אלו.”

פשט

אבק לשון הרע היא כשלא אומרים משהו רע במפורש, אבל כולם מבינים את המסר הרע.

חידושים וביאורים

1. “מי יאמר לפלוני שיהא כמו שהוא עתה”: אתה אומר “מי היה מאמין שהשני יגיע למצב כזה?” – לא אמרת שום דבר רע, אבל אמרת הרבה מאוד – שבעבר הוא היה יותר גרוע.

2. “שתקו מפלוני”: “בואו לא נדבר על מה שקרה לשני” – הרמב”ם מביא ממש שפה של היום. לא אמרת שום דבר רע, אבל כולם הבינו.

3. אבק לשון הרע vs. ממש לשון הרע: בפועל, כשאומרים “בואו לא נדבר על השני נבך,” ממש דיברו לשון הרע. הרמב”ם קורא לזה “אבק” כי זה פחות מלומר ממש רע, אבל באמת זה מאוד קרוב ללשון הרע ממש.

4. משבח בפני שונאיו: “וכן המספר בטובת חבירו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שהוא גורם להם שיספרו בגנותו.” כשאומרים דברים טובים על אדם בפני שונאיו, זה אבק לשון הרע, כי השונא לא יכול להתאפק וילך לדבר בגנותו.

5. הפסוק של שלמה המלך: “מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תחשב לו.” שני פירושים:

פירוש אחד: אכלת ארוחת ערב אצל השני בלילה, ואתה מודה לו בקול גדול למחרת בבוקר – “קללה תחשב לו” כי כולם יבואו לבקש ממנו אוכל עכשיו.

פירוש הרמב”ם: הוא מביא את זה לנושא של משבח בשבחו בפני שונאיו – “בבוקר השכם” אולי פירושו זמן שבו כולם שומעים, בפומבי, ובין השומעים יש שונאים שלא יסלחו לו.

6. [דיגרסיה: אוהב שלום ורודף שלום]: צריך לדעת כיצד להיות “אוהב שלום ורודף שלום” – הרבה פעמים כשחושבים שרודפים שלום, הולכים לומר מחמאה על שונא של השני, וזה לא אוהב שלום – זה גורם לשיחה על כמה השני רע. צריך לדעת שהשני לא טוב איתו, ולא להיות “צדיק שמספר.”

הלכה ד (המשך) – לשון הרע דרך שחוק

דברי הרמב”ם: “וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה.”

פשט

מי שעושה תמיד בדיחה על חשבון השני, אבל לא מתכוון לרע.

חידושים וביאורים

1. הפסוק של שלמה: “כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, כן איש רימה את רעהו ואמר הלא משחק אני.” כמו אדם שמשחק בנשק וזורק “חצים ומות” – כך הוא מי שמרמה את חברו ואומר “זו בדיחה, זה פורים שפיל.” אבל אתה לא יודע – לשני זה יכול לכאוב מאוד.

הלכה ד (המשך) – לשון הרע דרך רמיזות / תמימות

דברי הרמב”ם: “וכן המספר לשון הרע דרך רמיזות… והוא שיספר בתמימות כאילו אינו יודע שדבר זה לשון הרע הוא… ואומר ‘איני יודע אם אלו מעשיו של פלוני’.”

פשט

מי שמספר רע בתמימות, כאילו הוא לא יודע שזו לשון הרע, או שהוא אומר “אני לא יודע אם זה אמת על השני” – גם זו לשון הרע.

חידושים וביאורים

1. המנגנון: הוא אומר “ראיתי את השני עושה את זה ואת זה, אבל אני לא יודע אם זה אמת” – דרך ה”אני לא יודע” הוא מתכוון להיות פטור, אבל באמת הוא כבר הכניס את הרעיון לראש של השומע.

הלכה ד (סוף) – בעלי לשון הרע: אסור לדור בשכונתם

דברי הרמב”ם: “כל אלו הן בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם.”

פשט

כל סוגי לשון הרע שנמנו – ממש לשון הרע, אבק לשון הרע, רמזים, כל הקטגוריות – כשמישהו עושה את זה באופן קבוע הוא “בעל לשון הרע” ואסור לגור בשכנותו, וקל וחומר לא לשבת איתו ולשמוע את דבריו.

חידושים וביאורים

1. “בעל לשון הרע” – לא סתם מי שמדבר: הרמב”ם לא אומר סתם “מדבר לשון הרע” אלא “בעל לשון הרע” – זה אומר מי שזה טבעו, הוא עושה את זה באופן קבוע. זה כולל אפילו אבק לשון הרע, רמזים, כל הסוגים.

2. המציאות המעשית של רכילות: אפילו אם לומדים הלכות לשון הרע, אפילו ב”עיר חרדית,” המציאות היא שמה שמספרים מגיע. אל תשכנע את עצמך ש”אף אחד לא מדבר רכילות.” זו עובדה, בין אם לקחת את החפץ חיים או לא.

3. שני טעמים מדוע אסור לגור עם בעלי לשון הרע:

א) כי הם מגלים על רשעות של כולם: כשבעל לשון הרע מגלה דברים רעים של כולם, מתוודעים לכך שהמקום מלא ברשעים. זה מוביל לכך שלא משתפרים – כי אם כולם רעים, כולם “מושחתים,” אז חושבים “למה אני אהיה היחיד שאסור לו לגנוב? כולם גונבים, גם אני.” כך לשון הרע יוצרת שחיתות שמשפיעה רע על אנשים.

ב) כי זה מסוכן: בעל לשון הרע יזיק לך בעצמך – הוא ידבר גם עליך.

4. הראיה מהמרגלים: הרמב”ם מביא: “לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד, שנאמר ‘וינסו אותי זה עשר פעמים’.” עשר פעמים הם חטאו ולא היה גזר דין, אבל בלשון הרע (המרגלים) היה גזר דין. חומר לשון הרע היא שעושים “נרטיב” – יוצרים תמונה שזה קשה, שזו סכנה גדולה, עד שבאמת לא יכולים ללכת. זה כוח לשון הרע – היא יוצרת מציאות דרך דיבור.

הלכה ה – לשון הרע בפניו ושלא בפניו; דברים שגורמים היזק

דברי הרמב”ם: לשון הרע היא בין בפני חבירו בין שלא בפניו. “מספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש” – אם זה ממשיך מאדם לאדם וגורם היזק “לחבירו בגופו או בממונו” – אפילו אם השומע הראשון כבר יודע.

פשט

לשון הרע היא כשמזיקים לשני דרך דיבור – בין ישירות, בין בעקיפין דרך כך שזה ממ

שיך הלאה.

חידושים וביאורים

1. המנגנון של היזק: אתה אומר משהו לחברך, אבל אתה יודע שהוא ילך עם זה הלאה – זו רכילות שתמשיך הלאה. גם: כל אחד שאומר את זה הלאה מוסיף טיפה של גוזמא, ואז זה נעשה מסוכן.

2. אפילו להצילו או להוכיחו: אפילו אם מדברים את זה בסוד, זה לא נשאר סוד. אפילו אם זה לא יכול להזיק בגופו ובממונו, אלא רק פחד – זו עדיין לשון הרע גדולה.

הלכה ה (המשך) – ההיתר של “בפני שלושה” (אפי תלתא)

דברי הרמב”ם: “ואם נאמרו הדברים האלו בפני שלשה, כבר נשמע הדבר ונודע. ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע. ובלבד שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.”

פשט

דבר ששלושה אנשים כבר יודעים, כבר יודע כל העולם. אם אחד מהשלושה ילך לספר את זה הלאה, זו לא לשון הרע – כי זה כבר לא מזיק יותר, זה כבר ידוע. אבל אם יש לו כוונה להגדיל את השמועה, זו כן לשון הרע.

חידושים וביאורים

1. עמדת החפץ חיים: החפץ חיים היה מאוד לא מרוצה מהיתר זה – הוא חיפש מאוד לצמצם את ההיתר של “בפני שלושה.”

2. רכילות vs. לשון הרע בהקשר זה: נדון: אולי מה שקוראים כאן לשון הרע הוא בעצם רכילות – אתה מעביר הלאה מה שאנשים אומרים על השני. התירוץ: לשון הרע היא כשמזיקים לאדם, ואם זה כבר ידוע, אז להמשיך לספר את זה לא מזיק יותר – לכן זו לא לשון הרע.

3. הסברא היסודית: שיטת הרמב”ם היא שלשון הרע היא ביסודה עבירה מבוססת היזק – מה שמזיקים לשני דרך דיבור. לכן, כשזה כבר ידוע, נופל ההיזק, ולכן נופל האיסור (כל עוד אין כוונה להגדיל).

הלכה ו – נקמה

דברי הרמב”ם: “הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר ‘לא תקום’. ואף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאד. אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם, שהכל אצל בעלי השכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם.”

“וכיצד היא הנקמה? אמר לו ‘השאילני קרדומך’, אמר לו ‘איני משאילך’. למחר צריך לשאול ממנו, אמר לו ‘השאילני קרדומך’, אמר לו ‘איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך’ – הרי זה נוקם. אלא כשיבוא לשאול ממנו, יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו.”

פשט

נקמה היא לאו, אף על פי שאין מקבלים מלקות. אדם צריך להיות מעביר על כל דברי העולם – אצל מבינים אמיתיים הכל הבל.

חידושים וביאורים

1. “מעביר על כל דברי העולם” – רמה חדשה לגמרי: הרמב”ם לא אומר סתם “היה מעביר על מידותיו” (כמו שאומרים בדרך כלל), אלא הוא מגיע לנקודה הרבה יותר עמוקה: כל העולם לא שווה כלום. “שהכל אצל בעלי השכל דברי הבל והבאי” – מבינים אמיתיים מבינים שהעיקר הוא אלוקות, דעת ה’, וכל שאר הדברים הם דברי הבל ורעות רוח. קודם (בפרק ז׳) הרמב”ם אמר שאם אדם עושה לך רע, תחשוב שיש לו דעה משובשת. עכשיו הוא אומר יותר: לכל האנשים יש במקצת דעה משובשת, כל מה שקשור לעולם הזה פגום. כל העולם לא שווה אפילו אנחה אחת.

2. מדוע צריך להגיע עד לשם? יש לרמב”ם כאן בעיה: נקמה היא לכאורה דבר רציונלי – השני עשה לי רע, אני עושה לו בחזרה. מה רע בזה? לכן הרמב”ם היה חייב להגיע להסבר העמוק הזה – שצריך בכלל לא להיפגע, כי כל העולם הוא הבל. לא מספיק לומר “היה נחמד” – צריך ללכת לשורש הענין, לביטול עולם הזה בכלל. עצם “לא תקום” הוא דבר קשה לבקש מאדם, ולכן צריך להגיע להשקפה כל כך עמוקה כדי להסביר את זה.

3. הפסוק של דוד המלך: הרמב”ם מביא את הפסוק “אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם” (תהלים ז:ה). דוד אומר: מעולם לא החזרתי רע למי שעשו לי רע. “ואחלצה צוררי ריקם” – הפשט הוא שדוד מציב את עצמו ב”חליצה” (הצהרה דמוית שבועה): אם הייתי נוקם, אז “ירדוף אויב נפשי” – יקרה לי כך וכך. אבל לא עשיתי כך – אפילו לשונאי, כמו שרואים אצל שאול, דוד לא נקם.

4. המצב של “השאילני קרדומך” – מי משאיל למי? נשאלת שאלה חשובה: כיצד אפשר לקיים “לא תקום”? אדם לא משאיל לכל אחד בעולם – הוא משאיל לחבריו, למי שזה הגיוני. התירוץ: הפשט במצב הוא שמדובר בשני אנשים שכבר יש להם קשר – הוא היה משאיל כי זה הגיוני. הנקמה אינה ה”לא” עצמו, אלא המניע – “איני משאילך כדרך שלא השאלתני.” כשבאמת לא הגיוני להשאיל, אתה יכול להמשיך לומר לא. העוולה בשניהם (נקמה ונטירה) היא המילים שאומרים – ניהול החשבונות, לא ההשאלה עצמה.

5. מדוע נקמה היא “שטות”: שיטת הרמב”ם היא שנקמה היא סימן לקטנות – “אתה קטנוני, אתה עסוק בחשבונות מטופשים, אתה מחזיק פנקס של מי עשה לך מה.” זה מתחת לכבוד של אדם עם שכל.

הלכה ז – נטירה

דברי הרמב”ם: “הנוטר עובר בלא תעשה, שנאמר ‘לא תקום ולא תטור את בני עמך’.”

“כיצד? ראובן אמר לשמעון ‘השאילני קרדומך’, אמר לו ‘איני משאילך’. לימים הוצרך שמעון לשאול מראובן, אמר לו ראובן ‘הא לך, איני כמותך שלא השאלתני’ – זהו נוטר.”

“אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה התורה על הנטירה עד שימחה העוון מלבו כלל ולא יזכרנו. וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.”

פשט

נטירה היא כשעושים כן את הטובה, אבל מזכירים לשני שהוא התנהג רע. “נוטר” הוא לשון שמירה – הוא שומר את הרגש, הוא לא נותן לו ללכת. צריך למחוק את הדבר מהלב לגמרי.

חידושים וביאורים

1. נטירה היא איסור על מחשבה: אחד הדברים המשמעותיים הוא שנטירה היא איסור על המחשבה עצמה – צריך למחוק את הדבר מהלב. זה דומה ל”לא תשנא את אחיך בלבבך” – אולי אם לא היה כתוב “לא תטור” היה גם אסור מצד “לא תשנא.”

2. החידוש שנטירה היא עבירה, לא סתם חסרון במידת חסידות: היינו חושבים שכשמישהו עושה כן את הטובה אבל מזכיר לשני – זה דבר יפה, מידת חסידות, כי הוא נותן כן, הוא רק מוחל בלב. אבל הרמב”ם אומר שזו עבירה. אפילו ההזכרה – “איני כמותך” – אסורה. היינו חושבים שזה דבר לגיטימי: האדם ירגיש רע, הוא ישתפר בפעם הבאה. אבל לא, זה אסור.

3. הטעם: “שמא יבוא לנקום”: הרמב”ם נותן טעם מעשי – אם זוכרים את הדבר, בסופו של דבר יבואו לנקמה. לכן התורה עשתה איסור על נטירה עצמה, כדי למחוק את השורש.

4. “ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם” – טעם מעשי, לא רק אידיאליסטי: בנקמה הרמב”ם הגיע לכך שכל העולם הוא הבל – טעם פילוסופי, אידיאליסטי. אבל בנטירה הוא חוזר לטעם מעשי: כך אפשר לקיים ישוב הארץ, שאנשים יוכלו להתנהל אחד עם השני. הניגוד מאוד מעניין: לפני רגע כל העולם לא שווה כלום, ופתאום עולם הזה גם כדאי לתקן. ההסבר: שני הטעמים אמת – כן, אידיאליסטית הכל הבל, אבל גם מעשית: אם אדם יחזיק חשבונות שלושה דורות אחורה, זו לא דרך. אנשים חלשים, אנשים עושים עוול אחד לשני לפעמים, וכשיזכרו את זה כל הזמן לא יהיה סוף.

5. שאלה: אולי נטירה חמורה יותר מנקמה? נשאלת השאלה: לכאורה בנקמה הרמב”ם היה צריך להגיע ל”ביטול העולם הזה” – מדרגה גבוהה יותר. בנטירה הוא נותן רק טעם מעשי. אולי זה אומר שנטירה חמורה יותר? התירוץ: לא, זה לא יכול להיות חמור יותר, כי הרמב”ם אומר שנטירה “שמא יבוא לנקום” – נטירה היא הדרך לנקמה, לא חמורה יותר מנקמה עצמה.

6. קשר ל”לא תשנא את אחיך בלבבך”: בנטירה רואים את אותו יסוד כמו “לא תשנא את אחיך בלבבך” – שניהם איסורים על מה שבלב. אולי אם לא היה כתוב “לא תטור” במפורש, היה גם אסור מצד “לא תשנא.”

7. אדם לא יכול לדרוש “דברים עדינים”: הרבה פעמים ה”עוולה” שמרגישים אינה עוולה אמיתית – השני לא חייב לך ב”דברים עדינים.” לא אפשר לדרוש שהשני יחייך אליך, שהוא יהיה “נחמד יותר.” כשהוא באמת עשה לך עוול, אפשר להחזיק לו. אבל על סתם “הוא לא היה נחמד אלי” – זה לא הוגן להחזיק חשבון.

8. [דיגרסיה: “הריני מוחל” כל לילה:] זה דבר יפה לומר כל לילה “הריני מוחל” – שנזכור שכל העולם לא שווה כלום, זה הכל “חלום יעוף,” וזורקים את כל ה”מטען.”

הלכה ז (המשך) – נקמה ונטירה: גדרים מעשיים

חידושים וביאורים

1. העבירה בנקמה ונטירה היא במילים: בשניהם – נקמה ונטירה – האיסור העיקרי הוא במה שאומרים: “אני לא משאיל לך כי אתה לא השאלת לי,” או “אני משאיל לך, אבל לא כמו שאתה התנהגת אלי.” כלומר, החשבון עצמו – החזקת “פנקס” של מי עשה לי מה – זו הבעיה.

2. שאלה מעשית – רשימות חתונה ומשלוח מנות: נשאלת השאלה: למישהו יש רשימה של מי בא לחתונה שלו, והוא הולך רק לחתונה של השני אם השני בא לשלו – האם זו נטירה? החילוק: לא, זו לא נטירה. אדם יכול להיות לו רמות שונות של חברות. יש חבר מספר אחת, חבר מכיתה, חבר מכיתה, ומכר שרואים רק רגע פה ושם. זה חילוק לגיטימי ביחסים, לא נטירה. אותו דבר עם קישורי צדקה ומשלוח מנות – לא חייבים להחליף עם כולם, כי לא נמצאים ברמה כזו של חברות.

3. מתי זו כן נטירה: נטירה היא כששואלים אותו ישירות “למה לא באת לחתונה שלי?” והוא עונה “כי אתה לא באת לחתונה שלי.” זה ריב, זו נטירה – כי המניע הוא נקמה, לא חילוק טבעי ברמות של חברות.

4. הכלל: צריך לחשוב בכל מקרה מתי זו כן נטירה/נקמה ומתי לא. המטרה היא להרבות אהבה בעולם – אבל לא צריך להיות נאיבי, מותר להיות לנו חילוקים לגיטימיים בכמה קרובים אנחנו עם אנשים שונים.

סיום הלכות דעות – הערות כלליות

בזה מסיימים את הלכות דעות בשלמות. סיכום של מה שלמדנו: מה צריך לעשות, מה צריך לדעת, מה צריך עם תורה, כיצד מתנהגים עם אנשים אחרים.

[דיגרסיה: קשר להלכות אחרות] אחרי הלכות דעות באה אהבת הגר ואהבת רעך כמוך, והלכות תלמוד תורה מחוברת יותר ליסודי התורה (דברים שצריך לדעת). אבל בהלכות דעות עצמן יש גם את הענין של כבוד לחבב תלמידי חכמים, שמתחבר לשניהם – גם לדעות וגם לתלמוד תורה.


תמלול מלא 📝

רמב”ם הלכות דעות פרק ז׳ – לשון הרע, רכילות, נקמה ונטירה

הקדמה – מבנה הלכות דעות

דובר 1: כן, פרק הלכות דעות פרק שביעי, פרק ז’. הפרק השביעי, הפרק השביעי. שיהיה ברור, אני רק צריך לדעת.

אה, הלכות דעות יש בהן בכלל הרבה מצוות שיש להן קשר לבין אדם לחבירו, מתחילים מצריך צריך, כדי שיהיה לי מצווה לא צריך שום בין אדם לחבירו. אבל הפרקים האחרונים הם על בין אדם לחבירו.

בפרק האחרון דיברנו על הרבה הלכות לגבי איך אדם מתחבר עם אנשים אחרים, איך מתנהגים כשמישהו מתנהג אלי, איך אני צריך להוכיח על מסכים.

כאן ממשיכים לדבר על מלך אבירא, אבל זה בעיקר ההלכה היא קשורה לדיבור. מתחיל בלשון הרע, רכילות, נקמה, נטירה…

אז בעצם שתיים, אני מתכוון, אפשר להבין עד עכשיו גם שהן מצוות מאוד ברורות. לאהוב יהודי אחר, להסתובב עם סוג הנכון של יהודים, איך להוכיח יהודי אחר. אלה כולן דברים מאוד בסיסיים, איך להתנהג עם אנשים אחרים.

ועכשיו נלמד עוד שני דברים בסיסיים. בעצם, אחד הוא הנושא של רכילות, לא לדבר על יהודי אחר, והשני הוא הנושא של נקמה, שהוא דבר מאוד בסיסי. יכול להיות שיש הרבה מאוד פרטים, ואחר כך ואחרי התואר של ניטן, אני יודע שם, אפשר להתעמק בכל הדברים האלה, אבל אלה הבסיס.

הלכה א – המרגל בחבירו: האיסור של “לא תלך רכיל”

דובר 1: טוב. אומר הרמב”ם, כאן מתחיל הרמב”ם מיד עם המצווה, “מרגל בחברו, עובר בלאו. שנאמר” – המילה מרגל פירושה… הוא עדיין לא אמר מה הוא מתכוון, והפסוק הבא… רגל פירושו, הוא מרגל, אבל מה הוא מתכוון… הוא הולך לומר בחלק הבא מה הוא מתכוון.

דובר 2: כן, אוקיי.

דובר 1: הוא הולך לומר כבר את כל הדברים? כי נאמר “לא תלך רכיל בעמך”, שלא תהיה רכיל, לא יחנה, לא מרגל, “ואף על פי שאין לוקין עליו” – לכאורה גם אין לוקין עליו במעשה… “בדין גדול” אומר הרמב”ם, “וגורם להריגת נפשות רבות מישראל” – זה גורם… הריגה פירושו ממש נהרג, או…

דובר 2: תספר לי מה הוא הולך לומר, כן כן, הוא מתכוון כפשוטו.

דובר 1: זה גורם שאדם, שימות. “ולפיכך סמוך לו לא תעמוד על דם רעך”, כי רכילות יכולה להביא שפיכות דמים.

הראיה מדואג האדומי

הרמב”ם לומד מדואג האדומי, שהוא סיפר לשאול המלך משהו על דוד. הוא סיפר לשאול המלך שהכהן שם, אחימלך, נתן לדוד לאכול מהמשכן שם, ובגלל זה שאול הרג את כל עיר הכהנים. זה גרם הרכילות הקטנה שהוא אמר, הוא רצה להגן על עצמו, מה שלא יהיה, זה גרם לרצח עם גדול.

חידוש: דואג לא ידע את המעשה האמיתי

אני חושב שרואים גם מדואג האדומי, הוא היה מרגל, אבל הוא לא ידע באמת את המעשה. כי כשמסתכלים על המעשה, רואים שאחימלך בכלל לא התכוון לקחת עמדה. אחימלך עזר לדוד. דוד היה מאוד חכם באופן שהוא דיבר עם אחימלך, לאחימלך לא הייתה ברירה. אחימלך חשב שהוא בא בשליחות של שאול.

אז דואג האדומי רואה מעשה שאחימלך לוקח את הצד של דוד, אבל זה קרה עם רמאות. אתה מספר חצי מעשיות, וזה גורם להריגת נפשות רבות מישראל.

הלכה א (המשך) – איזהו רכיל: המרגל והיחנה

דובר 1: עכשיו הולך הרמב”ם לומר עוד כמה סוגים של דברים שנכללים בלא תלך רכיל. המרגל הוא זה שמלשין על הכל. יש סוגים שונים, העיקר שנקרא רכילות, אבל יש עוד דברים שנקראים לשון הרע ומוציא שם רע, שגם הם בכלל האיסור, אפילו שהם אולי לא העיקר של לשון האיסור. העיקר של הלשון הוא לכאורה הרכילות, אבל יש עוד דברים שהם בעייתיים.

דובר 2: כמו שאתה אומר, הוא לא סתם עושה דברים, הוא עמוס בדברים, כן.

דובר 1: הוא מרגל, הוא אוסף מידע, הוא יחנה שאוסף מידע, ואחר כך הולך למכור אותו. “הולך ומגלה סוד”.

דובר 2: הוא סוחר מידע.

דובר 1: כן, “ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אומר אמת הרי זה מחריב את העולם” – הוא הורס את העולם.

“מחריב את העולם” – הלחץ של היחנה

זה דבר אמיתי, כי לאנשים יש כל כך הרבה לחץ. כשאומרים לחץ, ממי אתה מפחד? אתה מפחד מכל העולם. באמת, ממי אתה מפחד? מהיחנה האחת, הסוחר והמביא האחד.

שיטת הרמב”ם: לתאר את סוג האדם

דובר 2: יפה מאוד.

דובר 1: יש את הרמב”ם, כמו שכבר דיברנו, אבל אחרת מהחפץ חיים שעושה מאוד הלכות מפורטות, כמו שיש מצוות שבדיבור, הרמב”ם מתאר יותר את סוג האדם. זה יותר אצלו שייך לנושא דעות, זו מידה רעה, לשון הרע.

כאן יש סוג אדם שהוא… אתה קורא לו יחנה, אני לא יודע אם יחנה היא התרגום הטוב ביותר. יחנה זה דרך רעה, סתם יחנה עוברת, יחנה זו שבת קודש שעסוקה במי צריך עזרה, למי צריך שידוך, ואת מי צריך לחזק. אז אולי היא מחפשת… אני לא יודע.

אבל נכון, אולי הוא מתכוון יותר כמו… שיש אנשים כאלה שזו העבודה שלהם. הם סוחרי מידע. זה דבר של יהודים יפים, החבר, העולם לא תופס שהוא איש רכיל.

והרמב”ם מתאר את זה כך, הוא מביא את הגמרא, “כך וכך שמעתי, כך וכך אמרו”. זה הרבה פעמים גם חברה כזו מקבלת, על אנשים שאין להם מה למכור. המעלה שלו היא, הוא תמיד יודע מה מישהו אמר על מישהו. וזה דבר אחד, אחר כך יש עוד דברים.

הלכה ב – לשון הרע: “עון גדול מזה עד מאד”

דובר 1: אומר הרמב”ם, “ויש עון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע”. הוא מסביר, “והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת”.

רכיל פירושו בא לומר משהו שנוגע לך, שתדע, מישהו דיבר עליך, הוא מביא בין אנשים. זה דבר כללי, הוא אומר על מישהו גנאי.

דיון: ההבדל בין רכילות ללשון הרע

דובר 2: כן, רכיל לא חייב להיות דווקא דברים רעים, רואה? רכיל זה לא דווקא מזיק, לא מזיק. לשון הרע זה מזיק, הוא אומר דברים רעים, דברים של גנאי. נראה מהרמב”ם שרכיל זה לאו דווקא דברים של גנאי. רכיל זה כמו היחנה, הוא סוחר אנשים, הוא סוחר כל הזמן. הוא נושא מידע מאחד לשני, מה כל אחד עשה ומה מישהו אמר, וכן הלאה.

דובר 1: כשמישהו מספר משהו שבכלל אינו גנאי, הוא לכאורה לא עובר על איסור רכילות. המידה של רכילות יש לו, אין איסור לדבר על מישהו.

דובר 2: כן, יש. “טעון דברים מיותרים”, אומר הרמב”ם. הוא לא מתכוון לדברים רעים. לא כתוב דברים רעים. כתוב “משיב טעון”, מי שגורם שמישהו יאמר. זה לא… אדם צריך לדבר על, כמו שהרמב”ם אומר, “מעלות חסדים וחכמה”, לא על אנשים אחרים.

דובר 1: לכאורה רכילות היא עצם האיסור לדבר על אנשים אחרים.

דובר 2: לא, כשהוא אומר שמישהו עשה לך עוול, מישהו אמר עליך משהו. לא כתוב כלום על שהוא אמר דבר רע. ולשון הרע זה כשהוא אומר סתם בגנות חבירו, לא שמישהו אמר עליך, אלא שמישהו הוא עבריין, מישהו הוא עבריין.

דובר 1: מישהו אמר. הוא לא מתכוון לרע. זה הורס את העולם. העולם נעשה שכל אחד יודע את העסק שלו, ולא להתערב בעסק של מישהו אחר כל הזמן.

דובר 2: אתה יכול לומר שעובר על איסור כל פעם שמדבר על מישהו?

דובר 1: כן. אפשר כן לומר. אבל מה אי אפשר לומר? כי אנשים לא נזהרים בזה? רואה שהעולם באמת נהרס בגלל דברים כאלה? רואה? רואה שהעולם נהרס? כמו שאתה אומר כל האנשים שאומרים כל הזמן, אני לא יכול לעזור לך, כי מישהו דיבר עליך בקיצור, הדורך, והורסים את העולם.

אני קצת מגזים. כי זה חלק מהעולם, אם לא חלק מהעולם עולה גדול, כי מישהו, מישהו, מה עושה כל מישהו מצא ובא…

דיון: “הולך רכיל מגלה סוד” – מתי זה מותר?

אז עומד לך, אם הוא שלח אותך, אם הוא שלח אותך, אם הוא שולח אותך ברכה, זה דבר אחד, אבל אם הוא לא שולח אותך, “כל דבר שבעל טובים ראוי שימלא יימורא”, כך כתוב במדרש. זה דבר קיצוני של לגלות למישהו סוד, רכיל, זה רכיל, מגלה סוד, “הולך רכיל מגלה סוד”, בדיוק זה. הסוג האמיתי, מספר מה שמישהו אמר? מישהו שלח אותך לספר? אהא, אז זו מצווה. אם לא שלח אותך, אתה מספר עלי למישהו אחר שזה לא נוגע? לא לדבר באופן נורמלי, אם זה נוגע, זה לא נוגע? אהא, זה לא נראה לי נכון. זה איזה סוג של לשון הרע. אולי להיפך, אולי הרע. רגע, בוא נראה. אוקיי.

הלכה ב (המשך) – מוציא שם רע: כשאומרים שקר

דובר 1: והנה, ולשון הרע זה אפילו כשאומרים אמת. אומרים דבר של גנאי, אפילו אם זה אמת שלמישהו יש עניין של גנאי, אבל לספר את זה זה איסור.

אומר הרמב”ם, שאם אומרים לשון הרע שהוא שקר, אומרים על מישהו דברים שזה לא אמת, יש עוד קטגוריה שחז”ל קוראים לה “מוציא שם רע על חבירו נקרא”. הוא לא אומר אפילו שזה חמור, הוא אומר שיש לזה עוד שם מוציא שם רע, שזה אותו חומר. זה החידוש שלשון הרע זה אפילו כשאומר אמת.

הלכה ב (המשך) – בעל לשון הרע: “יושב ואומר”

דובר 1: אבל בעל לשון הרע זה אפילו כשזה לא בעל, לא הוא אדם שהוא נושא תמיד לשון הרע, הוא עבר עכשיו פעם אחת על איסור. אבל בעל לשון הרע זה יותר חמור, מי שהוא בעל לשון הרע, הוא נושא תמיד לשון הרע.

זה כבר “יושב ואומר”. אני מתכוון, כשעומדים אי אפשר לדבר בעמידה, מתעייפים. יושבים בנחת והוא דורש, והוא יושב על הטלפון והוא אומר “כך וכך, ופלוני כך וכך, ואבותיו כך וכך, וכך שמעתי” וכו’.

הבדל: רכילות, לשון הרע, ובעל לשון הרע

זה סוג אחר של רכילות. הרכילות קצת יותר עדין. הרכיל לא הולך לומר מה שלא אמת. אבל רכילות זה המערבב. רכילות זה מי שמוודא שכל המידע שיש אצל אחד יהיה אצל כל העיר.

לשון הרע זה הדבר החמור, מי שיושב והוא מכה על מישהו. שני סוגים אחרים.

רכילות, בדרך כלל, זה מאחד לשני, “שתדע שמישהו חושב עליך כך”, “מישהו אמר עליך”. כך כתוב כאן ברמב”ם, או כך אתה אומר.

דובר 2: אוקיי, אבל אמת, כן.

דובר 1: לשון הרע זה הוא מספר את הדבר הרע. הוא נושא מים, נושא מידע על אנשים. לשון הרע זה מי שהוא מדבר תמיד, כמו שהרמב”ם אומר עם דברים של גנאי.

הלכה ב (המשך) – “יכרת ה’ כל שפתי חלקות”

דובר 1: “על זה הכתוב אומר, ‘יכרת ה’ כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'”. זה לא כתוב כל כך ברור, אולי חלקות פירושו רע, חלק. “מדברת גדולות” אולי פירושו כמו שהוא מכה על מישהו. אני לא יודע בדיוק מה הפירוש. “מדברת” זה לשון של מדבר או של חיתוך?

דובר 2: “מדברת גדולות” זה חיתוך. לא, “מדברת גדולות”.

דובר 1: אני חושב שהרבה פעמים, מה פירוש “לשון מדברת גדולות”? שהוא מדבר דברים גדולים, או שהוא מתכוון למשהו. “שפתי חלקות” זה בדרך כלל מה שאמרו שפירושו דברי חנופה. או נאמר קודם שחלקות פירושו… אולי באמת זה… אני לא יודע.

דובר 2: כן, כך מבין פסוק קודם, “שלומי דברי ישראל שפת חלקות בלב ולב ידברו”.

דובר 1: אבל לכאורה הלשון היא העיקר “לשון מדברת גדולות”, הוא מדבר גדול. אני מתכוון משהו נגד אדם אחר, לא?

הלכה ב (המשך) – שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה

דובר 1: אומר הרמב”ם, “אמרו חכמים, שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא”. שלוש עבירות הן חמורות מאוד, מלבד שמקבלים עונש בעולם הזה…

הלכה ג – חומרת לשון הרע: כנגד שלש עבירות חמורות

אני לא יודע בדיוק מה הפירוש.

אה, מדברות זה לשון של מדבר או של חיתוך? לא, מדברות גדולות זה חיתוך? לא, מדברות גדולות… אבל אני חושב שזה הרבה פעמים… מה פירוש למשל מדברות גדולות? הוא מדבר דברים גדולים? זה בטח מתכוון למשהו. זה משהו חלקות. שמעתי מישהו אומר שפירושו דברי חנופה. כן. כן. אולי באמת זה… אני לא יודע. כן, כך הוא מבין על פסוק קודם, “שפתיו דובבות שקרים, ישפר חלקות בלבו ולבו ידבר”.

אבל לכאורה הלשון היא, הנקודה העיקרית כאן היא הלשון “מדברת גדולות”, הוא מדבר גדול. וגדול פירושו נגד אחר. איך פירושו גדול נגד אחר? יכול להיות שהוא מגדיל את עצמו, כמו “מתלאבלב להון חבריא”. לשון שמגדילה את עצמה על ידי הורדת אנשים אחרים. זה כך, הוא מחשיב את עצמו גדול ממך, הוא מוריד אותך. אני לא בטוח, אני לא רוצה לומר.

אומרת הגמרא, אומר הרמב”ם, “אמרו חכמים, שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא”. שלוש עבירות הן חמורות מאוד, שגם מקבלים עונש בעולם הזה, וגם לעולם הבא. “עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולן”. לשון הרע חמור יותר מכל אלה השלושה. זה חמור כמו כל השלושה ביחד, אולי זה פירוש “כנגד כולן”.

אה, “כנגד כולן”. כבר הדבר המפורסם שהחפץ חיים אמר שלדבר לשון הרע זה כמו לאכול חזיר. זה יותר חמור מלאכול חזיר, זה כמו שלוש החמורות. לכאורה מה גורם לשלוש החמורות? שמעתי, זה גורם רציחה, זה יכול לגרום גם לדברים האחרים אולי. אני לא יודע.

לשון הרע ככפירה בעיקר

“ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע, כאילו כופר בעיקר, שנאמר ‘אשר אמרו ללשוננו נגביר'”. אנשים שאומרים על לשונם, בואו נשחרר את לשוננו, הוא מדבר על אנשים… אה, אז אתה רואה עוד את “גדולות”, את “נגביר”. הוא גיבור על לשונו, לשונו חזקה. מי שלשונו היא חרבו, לשונו היא מה שמגדיל אותו. יש לו… הוא לא מפחיד שיש לו לשון חזקה. “שפתינו אתנו מי אדון לנו”. אדם כזה הוא כאילו לא מאמין בבורא. “מי אדון לנו”? מי הבעל הבית עלינו?

והוא מסיים. זו כפירה.

מה זה בדיוק איך כופרים בעיקר? צריך להבין מה הקשר. העונשים והעונשים, אבל מה השורש? למה בדיוק? זו כפירה. הוא מתכוון לומר שזו חומרה כזו. לא כתוב שזו חומרה כזו. כמו שכתוב שזה חמור כנגד עבודה זרה.

הוא מביא את רבינו יונה והוא אומר שבעל לשון הרע פשוט, שהוא מתנהג בדברים אחרים, הוא לא עושה עבירות, הוא לא הולך להכות מישהו. אבל הפה שלו הוא חושב שהפה הוא הפקר, הקב”ה לא שולט על הפה, הקב”ה שולט על כל האיברים האחרים. כך אומר רבינו יונה, הוא מביא את זה מהשל”ה, זה דבר מעניין.

הייתי חושב שאמונה, אני מתכוון זה גם כאילו, אמונה בה’ פירושה כאילו הקב”ה מנהל את העולם, והוא לא יכול לעשות הכל בעצמו. אדם מוגבל מאוד במה שהוא יכול לעשות בידיו, אבל בפה אפשר לעשות הרבה מאוד. מי שאומר את חירותו לגבי לשון הרע, הוא באמת מאוד חזק, הוא באמת כאילו מנהל את עצמו בעולם כאילו הוא אומר “אין אלוהים”, אין אלוהים, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

לשון הרע הורגת שלושה

הגמרא אומרת “אמרו חכמים, שלושה לשון הרע הורגתן”: לשון הרע הורג שלושה אנשים. האומרו, זה הורג את מי שאומר אותו, כי זה הופך אותו לרשע, כן? זה הופך אותו לכנגד שלוש עבירות חמורות. והמקבלו, מי שמקבל לשון הרע גם, כן? הוא המשחית. הורג פירושו הוא משחית, כן? לא, הורג פירושו זה הורג אותו, כמו שאומרים “אם הוא אומר דברים”, זה מחטיא את הרבים, הוא גם נהרג. צריך לתת שהוא ינקום בו.

והנאמר עליו, והמקבלו יותר מהאומרו, המקבל חמור יותר ממי שאומר את זה. זה מעניין, למה המקבל חמור יותר ממי שאומר את זה?

תרגום לעברית

אני לא יודע אם קשה יותר, זה הורג אותו יותר. אתה שואל שאלה טובה. בשניהם היו. יכול להיות שהמקבל גרוע יותר מהאומר, כי האומר נבך צוחק, הוא יודע שזה לא אמת. המקבל נבך הולך לקבל את זה כאמת.

אומר הרמב”ם, המילה “הורגתן” מתכוונת שלשון הרע היא הגורם להרבה מאוד, זה עושה מחלוקת. ומי עושה את המחלוקת? לא הדובר, נכון? הוא גרם לזה, אבל את המחלוקת עושה האומר, סליחה, השומע. אחר כך זה מתחיל איתו אחר כך. בסך הכל כולם מתים, כן?

אז זה הנושא של לשון הרע עצמו.

הלכה ד – אבק לשון הרע

אחר כך יש דברים שהם פחות חמורים מלשון הרע עצמו, אבל זה בגדר לשון הרע. זה נקרא אבק לשון הרע, אבק של לשון הרע. לשון הרע הוא אבן כזו גדולה, וזה אבק שיורד ממנו.

למשל, “מי יאמר לפלוני שיהא כמו שהוא עתה?” מה הפירוש? אחד אומר, “מי היה מאמין שפלוני עוד יגיע למצב כזה?” אתה לא אומר כלום על פלוני, אבל תראה מי האדם הזה, מי היה מאמין שהוא נבך ירד כל כך? לא אמרת כלום עליו, אבל אמרת הרבה מאוד.

או שיאמר “שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע לו.” “בוא לא נדבר.” הרמב”ם מביא ממש כמו השפה של היום. “בוא לא נדבר על מה שקרה לפלוני.” וכיוצא בדברים אלו. זה אבק לשון הרע. לא אמרת כלום רע, אבל כולם הבינו.

זה אמת, זה ממש לשון הרע. צריך לחשוב שזה פחות ממה שאמרנו, כי מה שאמרנו, “בוא לא נדבר על פלוני נבך,” אמרת ממש לשון הרע.

משבח בפני שונאיו

הוא אומר, “וכן המספר בטובת חבירו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע.” הוא מעורר, הוא אומר דברים טובים על פלוני בפני שונאיו, זה אבק לשון הרע. למה? “שהוא גורם להם שיספרו בגנותו.” כי השונא לא יוכל להתאפק, הוא ידבר בגנותו, “הרי זה כעושה לשון הרע.”

ועל ענין זה אמר שלמה… זה שלמה, הוא הבין מאוד טוב. כשמדובר בשלום בית עם החברה, מביאים שלמה שלם. שלמה המלך אומר, “מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו.” מה הפסוק? “מברך רעהו בקול גדול” – בלילה, אכלת ארוחת ערב אצל פלוני ואתה מודה לו. “בבקר השכם,” למחרת בבוקר, “קללה תחשב לו,” כי כולם ילכו עכשיו לבקש ממנו אוכל. אני מתכוון שזה המשל.

אבל הרמב”ם אומר משהו אחר. אני לא יודע למה נכנס הפרי, מה זה “בבקר השכם”. הרמב”ם מדבר בכלליות שהוא… הרמב”ם מדבר כאן, שהוא אומר בפומבי דברים על אדם, ובין האנשים יש שם את שונאיו, שונאיו לא יקנאו לו. “בבוקר אשכים” מתכוון לכאורה לזמן שכולם שומעים, אולי זה משהו כזה. הוא מתכוון כבר לקנאה. הרמב”ם מדבר כבר מהדוגמה, הרמב”ם מביא את זה לנושא של “משבח בשבחו בפני שונאיו”. אוקיי, אולי מתכוון לרחוץ פלוני, אבל הוא לא מביא את אותה דוגמה.

כן, זה מאוד חשוב שאדם ידע שפלוני לא טוב איתו, אל תהיה צדיק שמספר. זה סוג של רכילות גם, אבל זה יכול, הוא לא מתכוון לדבר, הוא מתכוון כאן בכל חנה. אבל בין חברים זו מצוה לדבר. רכילות מתכוונת על מה פלוני עושה, איך הוא הולך. הוא אומר שהוא עמד חכם ואין זו רכילות, לא התכוונתי לומר את זה השבוע. כך צריך לדעת איך להיות “אוהב שלום ורודף שלום”. הוא מתכוון שהרבה פעמים כשאתה חושב שאתה רודף שלום, אתה הולך עכשיו לומר מחמאה על שונאו של פלוני, וזה לא אוהב שלום, זה גורם למחלוקת. נכון, כי אתה גורם לכך שהשיחה תהיה כמה רע פלוני.

לשון הרע דרך שחוק

וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה, ועושה כל הזמן בדיחה על חשבונו של פלוני. וזהו ששלמה אמר, זה מה ששלמה אומר, “כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות”. זה כמו אדם שמשחק עם אקדח, הוא משחק, הוא זורק “חצים ומות”. “כן איש רימה את רעהו”, מה נכנס כאן בעניין, רק זה. לא התכוונתי לצ’אפר. הוא עושה מתיחה. “ואמר הלא משחק אני”, זו בדיחה, זה פורים שפיל, זה הכל, אנחנו מתכוונים לבדיחה. אבל אתה לא יודע, כבר לפלוני זה יכול לעשות מאוד כואב.

לשון הרע דרך רמיזות / תמימות

וכן המספר לשון הרע דרך רמיזות. אה, הוא אומר, “והוא שיספר בתמימות כאילו אינו יודע שדבר זה לשון הרע הוא”. הוא מספר, הוא אומר, “ראיתי את פלוני עושה את זה ואת זה.” אה, לא ידעתי שאסור. “או שיש בו מום זה, או שיש בו מום זה, ומזכירם לפניו, ואומר ‘איני יודע אם אלו מעשיו של פלוני'”. מה זאת אומרת אני לא יודע, אני לא יודע, כן. אה, אולי אמרו, יש אנשים שעושים כך. אה, אתה מתכוון לפלוני? אה, לא ידעתי שפלוני באמת כזה.

אולי זה? לא ידעתי שזה לשון הרע.

הלכה ה – לשון הרע בפניו ושלא בפניו; דברים שגורמים היזק

אסביר לך לשון הרע בפני חבירו ושלא בפניו. לשון הרע זה גם כשאתה אומר את זה בפני חבירו, זה באמת האדם שעליו אתה מדבר, וגם שלא בפניו.

המספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש, אם אתה אומר משהו שאם זה ימשיך, זה גורם היזק לחבירו בגופו או בממונו, אפילו אם לאדם שעליו אתה אומר את זה עדיין אין…

זה לא לשון הרע. אם אתה אומר שלשון הרע זה באמת מזיק למישהו, זה אומר שאתה הולך למישהו ואתה עושה לו חתן, אתה אומר לו מידע רע שהוא לא אמת. זה לשון הרע. אבל אתה אומר, “לא, אני אומר את זה לחבר שלי,” אבל אתה יודע שזה יכול להגיע, הוא ייקח את זה הלאה, וזו רכילות, שתמשיך הלאה.

יכול להיות שאדם אומר משהו שאם כולם יאמרו את זה יוסיפו טיפה גוזמא, ואז זה מסוכן.

אפילו אם הוא מדבר את זה בסוד, זה לא נשאר סוד. אפילו אם הוא עושה את זה להצילו או להוכיחו, אפילו אם לא יהיה היזק, זה יכול רק להיות פחד, זה לא יכול להזיק בגופו ובממונו, זה מאוד לשון הרע גדול.

הלכה ה (המשך) – היתר דאפי תלתא (בפני שלשה)

ואם נאמרו הדברים האלו בפני שלשה, כבר נשמע הדבר ונודע. ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע.

זאת אומרת, הרמב”ם אומר לשון הרע זה באמת כשמזיקים לפלוני. אפילו היזק קטן זה מזיק לו דרך זה שמספרים משהו רע עליו. במילים אחרות, אתה מספר את זה למישהו שלא יודע, או אפילו למישהו שכבר יודע, אבל דרך זה שאתה מספר את זה זה עובר לאדם הבא. אבל אם דבר ששלושה אנשים כבר יודעים, כבר כל העולם יודע. אם אתה הולך לספר את זה הלאה אין בזה כלום, זה לא מזיק יותר. ובלבד שלא יתכוין, אם יש לך כן כוונה להגדיל, אז זה כן לשון הרע.

החפץ חיים לא היה מאוד שמח עם ההיתר הזה, הוא חיפש מאוד לצמצם את ההיתר הזה.

דיון: רכילות מול לשון הרע בהקשר הזה

אבל צריך לחשוב, כי יכול להיות שמה שאתה קורא לשון הרע זה רכילות. אתה נושא, אתה אומר הלאה מה אנשים אומרים על פלוני, זה גם רכילות.

לא, זה גם לא לשון הרע. לשון הרע זה כשמזיקים לאדם, וזו לא מצוה להיות כזה. כל הסיבה של מה שגורמים אם נשמעו איש מפי איש זה כי אתה עושה ריחוק. צריך, אי אפשר לומר שמה שמביא את הנקודה. יש כאן איסור גדול של רכילות, אפילו הוצאתי שיש דברים שהאדם אפילו לא תופס שזה דבר רע. זה עדיין לא אומר שצריך להרגיש…

הלכה ד (המשך) – בעלי לשון הרע: אסור לדור בשכונתם

אי אפשר לומר… אני רק רוצה להוציא את הנקודה. זה שיש איסור גדול על רכילות, אפילו מה שהוצאתי שיש דברים שאנשים אפילו לא תופסים שזה דבר רע, זה עדיין לא אומר שצריך להתנהג בעולם כאילו אין רכלנים. אחד אומר, “אה, זו עיר חרדית, אף אחד לא אומר רכילות.” העובדה היא שמה שמספרים מגיע. זו מציאות. זה כן קיים, בין אם לקחו את החפץ חיים או לא לקחו את החפץ חיים, זו העובדה. ועוד, חלק מהלשון הרע הוא לא לעשות דברים ש, מכיוון שזו העובדה, זה יגרום היזק לשני.

אומר הרמב”ם הלאה, עכשיו סיימנו את האיסורים של לשון הרע ורכילות. בואו נלמד… דבר אחד, כל אלו. אומר הרמב”ם, “כל אלו הן בעלי לשון הרע”, כל אלה שמנינו נקראים בעלי לשון הרע, “שאסור לדור בשכונתם”. בזה הוא התחיל את ההלכות, “מלמד שאסור לאדם לדור בשכונת רשעים”. מה זה רשעים? רשעים זה בעלי לשון הרע.

הרמב”ם לא אומר רק לשון הרע, אלא “בעל לשון הרע”, שעושה את זה כסדר. במילים אחרות, לא רק, לכאורה מה שהוא אומר עכשיו, זה לא רק מי שאומר ממש, הוא אומר “כך וכך עשה פלוני”. אפילו אבק לשון הרע, אפילו הרמזים, אפילו כל הדברים האלה, מי שהוא כזה סוג, הוא עושה את זה כסדר, הוא בעל לשון הרע. “וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם”.

החומר של לשון הרע – מעשה המרגלים

הוא מסיים עם עוד אחד… הוא מנה כל כך הרבה מאמרי חז”ל על גנות לשון הרע. “לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד”. הם עמדו שם ודיברו לשון הרע על הקב”ה? לא. על ארץ ישראל? לא, הוא מתכוון למרגלים. אבל המשנה מביאה את זה. “לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר ‘וינסו אותי זה עשר פעמים'”. ובסוף, זה אצל המרגלים, כשעשר פעמים חטאו לא היה גזר דין, אבל לשון הרע היה גזר דין.

אני חושב שסיימנו את הפרק. והנחלתם גזלנים. אני חושב שהמילה היא שרואים שם מתעוררים על מי היה לשון הרע. אני לא יודע. הנקודה היא שהבעיה היא שאתה מאתגר ללכת לאיזשהו מקום, זה כל אחד בוודאי לא חידוש ללומדים. הם עשו נרטיב שזה קשה, וזו סכנה גדולה, באמת לא יכלו ללכת. זה החומר של לשון הרע. עושים נרטיב, זה נקרא באנגלית. ביידיש, אני לא יודע באיזו שפה.

שתי סיבות למה אסור לגור עם בעלי לשון הרע

אז, עד כאן הלכות… עוד סיבה למה אסור לגור עם בעלי לשון הרע זה כי הם יגלו את רשעות של כולם. פתאום תתעורר שהמקום הזה הוא מקום של רשעים שאסור לגור שם. ולמה? כי אתה משכנע את עצמך כך, לא תשתפר. ממש כך, כי אם תשמע על כולם רע, באמת לא תשתפר. כולם רעים, כולם מושחתים, גם אני רשאי להיות. כולם רשעים, למה אני אהיה היחיד שאסור לו לגנוב? כולם גונבים, גם אני אגנוב. זה מתחיל עם לשון הרע. זה השחיתות שמשפיעה לרעה על אנשים. זו אמת.

אוקיי. אומר הרמב”ם הלאה. אבל גם כי זה מסוכן. אתה לא רוצה לגור בשכנותו. הוא יזיק לך. חתם על זה. עכשיו נלמד על איסור נקמה.

הלכה ז – נקמה

אומר הרמב”ם, “הנוקם מחבירו, עובר בלא תעשה, שנאמר ‘לא תקום'”. אומר הרמב”ם, “אף על פי שאינו לוקה עליו, דעה רעה היא עד מאד”. מידה רעה. “אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם”. אה, זה עולה לרמה חדשה. פשט חדש לגמרי.

“מעביר על כל דברי העולם” – כל העולם הוא הבל

מה? זה עולה לפשט חדש לגמרי. לא רק להיות מעביר על מדותיו, אלא כי כל העולם לא שווה כלום. הוא אמר קודם שאם אדם עשה לך כואב, תחשוב שיש לו דעה משובשת. הוא אומר עכשיו, כל האנשים יש להם קצת דעה משובשת. כל מה שקשור לעולם הוא פגום. וחכמים לומדים מעביר על כל דברי העולם. כל ענייני העולם צריך לבטל אצל עצמו. כל העולם לא שווה אנחה אחת. “שהכל אצל בעלי השכל דברי הבל והבאי”. מבינים אמיתיים מבינים שהעיקר הוא אלוקות. העיקר הוא דעת ה’, כל שאר הדברים זה דברי הבל ורעות רוח, השטויות. כדי לנקום, לא כדאי להתרגז עליהם. כן. לכאורה הרמב”ן היה לו כאן בעיה, כי נקמה היא לכאורה דבר רציונלי מאוד, הוא היה צריך להגיע להסבר השלם למה לא להיפגע בכלל. למה נקמה רעה? פלוני עשה לי, אני עושה לו בחזרה, אני הולך להקשיב לו. כן? מה אתה קורא? הוא עשה לך משהו, ואתה לא רוצה להשאיל לו את הפטיש שלו. הפטיש ירד, צריך לרדת כל כך רחוק עד לביטול של כל העולם הזה. כן. צריך ללכת לשורש העניין, כמו… צריך ללכת ל… כן. אני אומר, אם זה חידוש, כי בדרך כלל אפשר לומר, אה, זה אולי… אוקיי, אברהם עזר לסושל. לא, כאן היה צריך להגיע עד שם, כי עצם לא תקום, נראה שזה דבר קשה לבקש מאדם. צריך להגיע עד שם כדי להסביר את זה.

וכיצד היא הנקמה – המשל של הפטיש שלך

וכיצד היא הנקמה? אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך. למחר צריך לשאול ממנו, אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך, הרי זה נוקם. אלא כיצד יעשה? כשבא לשאול ממנו יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו, וכן כל כיוצא באלו. וכן אמר דוד במידותיו הטובות, אם גמלתי שולמי רע, אני מעולם לא החזרתי… אם הייתי מחזיר על ה… לא, אני מעולם לא התנהגתי כך להחזיר רע למי שעשו לי רע. ואחלצה צוררי ריקם.

ואני הייתי… הוא הולך בהמשך, ומה זה “ואחלצה”? הוא מתכוון שאני גמלתי שולמי רע ונתתי לצוררי ריקם, ריקנות? כמו שרש”י מפרש… לא ברור. פשוט היה, אה, כן, הייתי מוציא אותם עירומים. אז ירדוף אם… הוא אומר, אם… הוא שם את עצמו בחלצה, אם נתתי למי שעושה לי רע, הייתי נוקם בחזרה, אז יכול לקרות לי כך וכך. אבל לא עשיתי כך, כי אני, אפילו לשונאי, כמו שרואים באמת אצל שאול, הוא לא נקם אפילו בשונאיו. המלך הוא באמת צדיק גדול, אי אפשר להשוות אליו, אבל אוקיי.

דיון: מי משאיל למי? המצב של “השאילני קרדומך”

וזה הנושא של נקמה. עכשיו אפשר לדבר על עוד דבר שדומה לזה שנקרא נטירה. אחד, אפילו הוא לא עושה בחזרה, אלא נטירה, שומרים, זוכרים, נפגעים, זוכרים את זה. נטירה, שומרים את השנאה. אני לא נוטר. נוטר זה לשון שמירה, הוא שומר את הרגש, לא שהוא נותן לזה לעבור. “עובר בלא תקום ולא תטור את בני עמך”.

כיצד? ראובן אמר לשמעון “השאלני קרדומך”. אמר לו “איני משאילך”. לימים הוצרך שמעון לשאול מראובן. אמר לו ראובן “הא לך, איני כמותך שלא השאלתני”. זהו ששנו חכמים “איזהו נטירה? כל שאמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו. למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך, אמר לו הילך, איני כמותך שלא השאלתני”. זהו נטירה.

מלבד זה עובר בלא תטור. מאוד מעניין, כי אחד הדברים הוא האיסור לחשוב. דוד המלך גם אמר, “אם גמלתי”. הוא לא דיבר באופן אישי לאדם מסוים, הוא מדבר לקב”ה.

המשך תרגום – חלק 3

דובר 2: זה מאוד טוב מה שאתה אומר. יש לך קושיה, מישהו שאל, אמרתי לך איך אפשר לקיים “לא תקום”? אתה הולך, אתה משאיל לכל אחד בעולם את שלך… למי אתה משאיל? למי שאתה משאיל… זה מתאים לו כשהוא אומר את הלשון, “השם שלשה פנים”, יש שלושה אנשים. מאוד טוב. אז, הפשט הוא, לא מדברים סתם, אדם בוודאי ישאיל לחבריו. הוא לא מחויב עכשיו להסכים לכל העולם. הוא מסכים למי שמתאים לו, שזה הגיוני. אבל הנקמה באה לומר, “אה, לא היית חבר שלי, אבל עכשיו, הפעם השנייה…” הפשט הוא שכן, כן, השנייה כבר יש לה זהות עם הראשונה כשהוא חוזר. אז הפשט בסיטואציה רק שניים, אני יודע שיש לו שניים. היית משאיל, כי זה הגיוני. בדרך זו, כשזה לא הגיוני אתה יכול להמשיך לומר לא. אז אתה יכול לומר שהעוולה אצל שניהם כשהם באים בתורה היא המילים שאומרים. להשאיל כן, להשאיל לא, החשבונות מחזיקים. אם סתם, לא היה לי מספיק, היה לי מצב רוח רע, אוקיי. אז לכאורה זה מה שהרמב”ם אומר שזה שטות, כי אתה תינוק, אתה קטנוני, אתה עסוק בחשבונות מטופשים, אתה מחזיק פנקס של מי…

הלכה ז (המשך) – נטירה

אלא, והרמב”ם אומר הלאה, אלא, מה צריך לעשות? אלא, ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה התורה על הנטירה עד שימחה העוון מלבו כלל ולא יזכרנו. וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.

הניגוד בין הטעמים של נקמה ונטירה

זו המידה הנכונה איך אפשר שהעולם יהיה מקום יישוב, כשאדם יוכל להתמודד, כי אנשים חלשים, אנשים עושים עוול לפעמים אחד לשני. וכשיזכרו את זה כל הזמן, לא יהיה סוף.

זה מאוד מעניין, כי לפני רגע אצל נקמה הרמב”ם הגיע לכך שכל העולם לא שווה. פתאום הוא חוזר שהעולם הזה גם כדאי לתקן אותו. כי הוא מתכוון לומר, כן, אם אדם יחזיק חשבונות שלושה דורות אחורה, זו לא דרך.

נטירה היא עבירה, לא רק חסרון במידת חסידות

זה מאוד מעניין, למחול נטירה היא לכאורה לפנים משורת הדין. אבל אפילו נטירה, הוא כבר עושה כן את המחילה בלב, אנחנו תמיד היינו חושבים שזו מידת חסידות גדולה. אבל הוא אומר שזו עבירה. אם אתה חושב, זה דבר יפה, כי האדם זוכר שלא שכרת אותו אתמול, והוא יודע ששכרת אותו היום. אם לא היית אומר לו, הוא לא היה יודע. כן, הוא הולך סוף סוף לכאורה להרגיש רע, והוא יעשה משהו בחזרה על דבר טוב בפעם הבאה, אם הוא אדם טוב, אם הוא… כן. אבל אתה רואה שהרמב”ם אומר שזה לא… צריך כבר את הלגיטימציה לזה… לא רק פעם אחת, אני אישית משאיר הביתה. העולם נופל אם לא ימחלו לך, כי אם לא יהיה, כמו שאותו אמר, כל העולם יחזיק חשבונות אחד לשני, אחד נושא את זה, עד שכל העולם יהיה בלגן אחד. כן, זו לא דרך. בשלב מסוים צריך למחול. זו חובה.

דיון: מדוע אצל נקמה טעם פילוסופי ואצל נטירה טעם מעשי?

דובר 2: זה אולי לא יותר טוב, כי אם כך צריך להבין מדוע אצל נקמה הוא כן אמר “בואו נהיה דיבורי אהבה”, כי הוא יאמר כי כך אפשר למחול. יודע, אולי נטירה יותר חמורה? זה כמו לשיטתך שאלתי, אולי לא יכול להיות יותר חמור, כי הוא אומר שזה הולך להביא לידי קטטה. אה, נכון.

“הריני מוחל” כל לילה

זה דבר יפה לומר כל לילה “הריני מוחל”. זה דבר נפלא. שיזכרו שכל העולם לא שווה כלום, הכל חלום יעוף, וזורקים את כל המטען. אני רואה שבנטירה רואים שאותו דבר כמו “לא תשנא את אחיך בלבבך”, כמו שנאה, שמדובר כאן, אולי אם לא היה כתוב “לא תטור” היה גם אסור בגלל “לא תשנא”.

אדם לא יכול לדרוש “דברים עדינים”

דבר חזק שכל אחד צריך ממש להיות מודע, שתאמר לו, הוא הרי הרגיז אותך. אבל כל אחד הרי לא מודע, אותו הרי לא מחויב לי בדברים. אה, מאוד טוב. הוא מביא לעצמו את החיוב. אתה אומר הוא כל כך עדין, הוא לא היה נחמד אלי. זה לא שאני עושה לו חיוב. זה הרי דברים עדינים. אתה יכול לדרוש משהו, אתה צריך להיות נחמד אלי. אז הוא כבר באמת. ואתה בא לומר, מה, לא החמיאת לי. זה לא מאוד הוגן. כשהוא עשה לך עוול, אפשר להחזיק לו, לומר שלא מדברים איתו יותר.

דובר 2: זה מאוד טוב מה שאתה אומר. יש לך קושיה, מישהו שאל, אמרתי לך איך אפשר לקיים “לא תקום”? אתה הולך, אתה משאיל לכל אחד בעולם את שלך… למי אתה משאיל? למי שאתה משאיל… זה מתאים לו כשהוא אומר את הלשון, “השם שלשה פנים”, יש שלושה אנשים. מאוד טוב. אז, הפשט הוא, לא מדברים סתם, אדם בוודאי ישאיל לחבריו. הוא לא מחויב עכשיו להסכים לכל העולם. הוא מסכים למי שמתאים לו, שזה הגיוני. אבל הנקמה באה לומר, “אה, לא היית חבר שלי, אבל עכשיו, הפעם השנייה…” הפשט הוא שכן, כן, השנייה כבר יש לה זהות עם הראשונה כשהוא חוזר. אז הפשט בסיטואציה רק שניים, אני יודע שיש לו שניים. היית משאיל, כי זה הגיוני. בדרך זו, כשזה לא הגיוני אתה יכול להמשיך לומר לא. אז אתה יכול לומר שהעוולה אצל שניהם כשהם באים בתורה היא המילים שאומרים. להשאיל כן, להשאיל לא, החשבונות מחזיקים. אם סתם, לא היה לי מספיק, היה לי מצב רוח רע, אוקיי. אז לכאורה זה מה שהרמב”ם אומר שזה שטות, כי אתה תינוק, אתה קטנוני, אתה עסוק בחשבונות מטופשים, אתה מחזיק פנקס של מי…

הלכה ז’ (המשך) – העבירה אצל נקמה ונטירה היא במילים

היית משאיל, כי זה הגיוני בדרך זו, כשזה לא הגיוני אתה יכול להמשיך לומר לא. אז אתה יכול לומר שהעבירה אצל שניהם כשמדובר בנקמה ונטירה היא המילים שאומרים. להשאיל כן, להשאיל לא, חשבונות, לעזור החשבונות. אם סתם, לא נתנו לי, עשו לי ממצב רוח רע. אוקיי.

אז לכאורה, זה מה שהרמב”ם אומר, שזה שטות, כי אתה תינוק, אתה קטנוני, אתה עסוק בחשבונות מטופשים, אתה מחזיק חוברת של מי עשה לי כך, עשית לי כך. לך, לך הלאה, תמחל, תעבור. אם אותו התנהג אז באמת יש דבר אמיתי.

שאלה מעשית: רשימות חתונה, משלוח מנות, וקישורי צדקה

מה זה, למישהו יש רשימה מי בא לחתונה שלו, הוא הולך לחתונה של אותו? הוא עבר על פסוק? לא, שמענו, יש רמה של חברים. אדם רשאי לדעת, הוא חבר שלי מספר אחת, הוא חבר שלי מהכיתה, הוא חבר שלי מהכיתה, ואותו הוא כזה מרגע נכנס ויצא, רוקדים, חברים. זו לא נטירה.

מה שכן נטירה זה כשאתה שואל אותו, “למה לא באת לחתונה שלי?” “כי לא באת לחתונה שלי.” זה היה ויכוח.

לאנשים תמיד יש את הקישורים. כן, יש לו קישור לצדקה, והאדם שנתן לו, הוא נותן בחזרה, ואותו לא. אני לא מחויב, כי אנחנו לא החברים שמחליפים משלוח מנות כל הזמן.

בסדר, טוב. אז צריך בוודאי לחשוב מתי כן ומתי לא. צריך לקיים, להרבות אהבה בעולם, אבל כן.

סיום הלכות דעות

נו, היה קצר ומלהיב באמת. נו, סיימנו הלכות דעות. עכשיו אנחנו יודעים גם מה צריך לעשות, גם מה צריך לדעת, גם מה צריך עם התורה, מה צריך עם התורה.

קשר להלכות אחרות

אחר כך יש אהבת הגר, ואהבת לרעך כמוך, אפשר מאוד ללמוד, להתפלל. לכאורה הלכות תלמוד תורה מחוברות יותר ליסודי התורה, שהם דברים שצריך לדעת. אה, יש גם בדעות של כבוד לחבב תלמידי חכמים, זה מאוד מעניין, זה מתחבר לשניהם. אוקיי, הגענו, בעזרת השם מחר.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English
📄 Download Transcript PDF Auto Translated 📋 Shiur Overview Summary of the Shiur – Ramba…
Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of the Shiur – Rambam Hilchos De’os Chapter 7

General Introduction

The last several chapters of Hilchos De’os deal with bein adam lachaveiro – how one conducts oneself with other people, how one should rebuke, love another Jew, associate with the right kind of Jews. Chapter 7 transitions to two main topics: rechilus/lashon hara and nekama/netira. The Rambam deals here primarily with speech – lashon hara, rechilus, motzi shem ra.

An important general point: the Rambam, unlike the Chofetz Chaim who makes detailed halachos, describes more the type of person – for him it belongs to the topic of de’os, it is a kind of bad character trait.

Halacha 1 – The Prohibition of “Lo Seilech Rachil” and the Meragel

Words of the Rambam: “One who spies on his fellow transgresses a negative commandment, as it says ‘lo seilech rachil be’amecha’. And even though one does not receive lashes for this prohibition… it is a great sin and causes the killing of many souls from Israel, therefore it is juxtaposed to ‘lo sa’amod al dam rei’echa’.”

Plain Meaning

One who is a meragel – spies, gathers information and carries it over – transgresses the prohibition of “lo seilech rachil”. Although one does not receive lashes for it, it is a severe transgression that can cause the killing of souls, and therefore it stands together with “lo sa’amod al dam rei’echa”.

Insights and Explanations

1. Meaning of “meragel”: The word “meragel” means a spy – he gathers information and carries it further to sell. He is an information-carrier. The Rambam describes him as one who “holech umegaleh sod” – he is a “water-carrier” of people’s information.

2. “Gorem leharigat nefashos” – literally: The Rambam means actual killing, not metaphorically. The proof is from Doeg HaAdomi: Doeg told Shaul HaMelech that Achimelech HaKohen gave David to eat from the Mishkan. Because of this, Shaul killed the entire city of Kohanim – a great killing from a bit of rechilus.

3. Innovation from the story with Doeg: Doeg did not know the true story. Achimelech did not at all intend to take a position against Shaul. David was very clever in how he spoke to Achimelech – Achimelech thought that David came on a mission from Shaul, he had no choice. Doeg sees a half-story – that Achimelech takes David’s side – and tells it over. This is the foundation of rechilus: one tells over half-stories, and causes many souls.

Halacha 1 (continued) – “Kach vekach amar ploni” – even truth

Words of the Rambam: “And he says ‘so-and-so said such-and-such’, ‘such-and-such I heard about so-and-so’, even though he speaks truth – behold this destroys the world.”

Plain Meaning

Even when the rachil speaks truth, he destroys the world.

Insights and Explanations

1. “Machariv es ha’olam” – how? People have so much peer pressure. When one asks whom do you fear – one means from the whole world. But in truth, whom do you fear? From that one yenta, that one carrier-and-bringer. This is what destroys the world. People who carry a “whole cake” of information – “I can’t help you, because someone told me” – they are machariv es ha’olam. A person must speak of “virtues, kindnesses, and wisdom” – not of other people.

2. Rechilus is not necessarily devarim shel genai: An important innovation in this Rambam – rechilus need not be bad things. The rachil is a “people-seller” – he carries information from one to another, what each one did, what that one said. The very carrying of information is the prohibition, even without genai.

3. The distinction between rechilus and lashon hara: Rechilus is usually from one to another – “you should know that so-and-so thinks about you this way”, “so-and-so said about you”. The rachil brings between people. He need not say bad things – he is the mixer, he makes sure that all information that lies with one should lie with the whole city. Lashon hara on the other hand is when he says simply bigenus chaveiro – not “so-and-so said about you”, but “so-and-so is a sinner”.

4. “Holech rachil megaleh sod”: The verse is used to describe the rachil. An innovation: when that person sends you to say something – that is one thing. But when he does not send you and you tell about him to another – that is megaleh sod, that is rechilus.

5. The “ish rachil” – how one recognizes him: It is a type of person for whom this is his job – he is an “information-carrier”. His “virtue” is that he always knows what that one said about that one. It is a kind of “social acceptance” – people who have nothing to sell, only information.

Halacha 2 – Lashon Hara and Motzi Shem Ra

Words of the Rambam: “And there is a sin much greater than this, and it is included in this prohibition, and it is lashon hara. And it is one who speaks disparagingly of his fellow, even though he speaks truth. But one who speaks falsehood is called motzi shem ra on his fellow.”

Plain Meaning

Lashon hara is an even more severe transgression than rechilus, but it is also included in the same prohibition. Lashon hara means one speaks genai about a friend, even truth. When one speaks falsehood, it is called motzi shem ra.

Insights and Explanations

1. The innovation that lashon hara is even truth: The main innovation is that even when it is true that that person has a matter of genai – it is forbidden to tell it. This is the foundation of lashon hara.

2. Motzi shem ra – another category: The Rambam does not say that motzi shem ra is worse than lashon hara – he only says that it has another name: motzi shem ra. The innovation lies in that lashon hara is even when he speaks truth – this is the main innovation. Motzi shem ra is when he speaks falsehood, which is a separate category.

3. “Ba’al lashon hara” – the type of person: The Rambam speaks of a “ba’al lashon hara” – not just someone who transgressed once, but one for whom this is his constant character trait. He “yoshev ve’omer” – he sits (because standing one gets tired!) and he preaches: “such-and-such did so-and-so, such-and-such his fathers, thus I heard about him”. This is already a level of wickedness – he is a ba’al lashon hara.

4. Rechilus vs. lashon hara – two formulations: Rechilus is “a bit more refined” – the rachil will not say what is not true, he is the mixer, he makes sure that information should flow. Lashon hara is “the real thing” – someone who sits and chops away at that person, he says devarim shel genai.

Halacha 2 (continued) – “Yachres Hashem kol sifsei chalakos, lashon medaberes gedolos”

Words of the Rambam: “About this the verse says: ‘Yachres Hashem kol sifsei chalakos, lashon medaberes gedolos’.”

Insights and Explanations

1. Meaning of “sifsei chalakos”: Usually it means flattering words – smooth talk. It is connected with the verse “shlumei divrei Yisrael, sefas chalakos, belev valev yedaberu”.

2. Meaning of “lashon medaberes gedolos”: It is discussed whether “medaberes” is from the language of medaber (speaking) or from the language of cutting. The conclusion is that “lashon medaberes gedolos” means he speaks big – he makes himself big by chopping down other people, like “mislabev lehon chavraya” – he enlarges himself by diminishing others.

3. “Nagbir” – connection to “gedolos”: The verse “lilshoneinu nagbir” fits together with “medaberos gedolos” – the ba’al lashon hara is a “gibor” on his tongue, his tongue is his sword, that which makes him big.

Halacha 3 – The Severity of Lashon Hara: Equivalent to Three Severe Transgressions

Words of the Rambam: “The Sages said: Three transgressions are punished in this world and one has no portion in the World to Come: idolatry, forbidden relations, and bloodshed. And lashon hara is equivalent to all of them.”

Plain Meaning

Three transgressions are so severe that one receives punishment both in this world and in the World to Come – idolatry, forbidden relations, bloodshed. Lashon hara is equivalent to all three together.

Insights and Explanations

1. The Chofetz Chaim’s famous point: The Chofetz Chaim said that speaking lashon hara is worse than eating pork – it is as severe as the three severe transgressions. It is discussed what “keneged kulan” means – perhaps that lashon hara causes murder, and perhaps also the other severe transgressions.

Halacha 3 (continued) – Lashon Hara as Heresy in Principle

Words of the Rambam: “And furthermore the Sages said, whoever speaks lashon hara is as if he denies the fundamental principle, as it says ‘asher amru lilshoneinu nagbir, sefaseinu itanu mi adon lanu’.”

Plain Meaning

One who speaks lashon hara is as if he is a heretic in principle – the verse describes people who say “our tongue makes us strong, who is the master over us?”

Insights and Explanations

1. Rabbeinu Yonah’s explanation (through the Shelah) – why is it heresy: A ba’al lashon hara who conducts himself well in all other matters – he does not do any transgressions, he does not go hit that person – but his mouth he thinks is ownerless, the Almighty is not in charge of the mouth. He holds that HaKadosh Baruch Hu is in charge of all other limbs, but the mouth is free. This is a kind of heresy – “mi adon lanu” – who is the master over my mouth?

2. Another explanation – heresy through the power of speech: A person is very limited in what he can do with his hands, but with the mouth one can do very much – one can destroy people, families, communities. One who uses the power of speech for lashon hara, he conducts himself in the world as if “ein Elokim” – there is no God, he can do what he wants. This is actual heresy.

Halacha 3 (continued) – Lashon Hara Kills Three

Words of the Rambam: “The Sages said, three does lashon hara kill: the one who says it, the one who accepts it, and the one about whom it is said. And the one who accepts it more than the one who says it.”

Plain Meaning

Lashon hara kills three people: the one who says it, the one who accepts it, and the one about whom it is spoken. The mekabel is even worse than the speaker.

Insights and Explanations

1. What does “horegesan” mean? Lashon hara is the cause of dispute. The speaker causes it, but the dispute is made by the listener – after he hears it, the whole trouble begins.

2. Why is the mekabel worse than the speaker? It is asked: what does “yoser meha’omro” mean – does it mean that he is killed more, or that he is more guilty? The explanation: The speaker perhaps laughs it off, he knows that it is not entirely true. But the mekabel takes it as truth – and from that comes the real damage.

Halacha 4 – Avak Lashon Hara

Words of the Rambam: Examples of avak lashon hara: “Who would say about so-and-so that he would be as he is now” – “Be quiet about so-and-so, I do not want to reveal what happened to him” – “and similar statements.”

Plain Meaning

Avak lashon hara is when one says nothing explicitly bad, but everyone understands the bad message.

Insights and Explanations

1. “Mi yomar liploni she’yiheh kemo she’hu atah”: You say “who would have believed that so-and-so would still come to such a state?” – you have said nothing bad, but you have said very much – that previously he was worse.

2. “Shiseku miploni”: “Let’s better not speak about what happened to that person” – the Rambam brings actual contemporary language. You have said nothing bad, but everyone understood.

3. Avak lashon hara vs. actual lashon hara: In practice, when one says “let’s not speak about that person, poor thing,” one has actually spoken lashon hara. The Rambam calls it “avak” because it is less than actually speaking out bad things, but in truth it is very close to actual lashon hara.

4. Meshabeach bifnei son’av: “And likewise one who speaks of the good of his fellow before his enemies, behold this is avak lashon hara, for he causes them to speak disparagingly of him.” When one says good things about a person before his enemies, it is avak lashon hara, because the enemy cannot restrain himself and will speak disparagingly of him.

5. The verse from Shlomo HaMelech: “Mevarech rei’eihu bekol gadol baboker hashkeim, kelalah techashev lo.” Two interpretations:

One interpretation: You ate supper at that person’s house last night, and you thank him bekol gadol the next morning – “kelalah techashev lo” because everyone will now ask him for food.

The Rambam’s interpretation: He brings it on the topic of meshabeach beshivcho bifnei son’av – “baboker hashkeim” perhaps means a time when everyone hears, in public, and among the listeners are enemies who will not wish him well.

6. [Digression: ohev shalom verodef shalom]: One must know how to be an “ohev shalom verodef shalom” – often when one thinks one is a rodef shalom, one will say a compliment about that person’s enemy, which is not ohev shalom – it causes the conversation to turn to how bad that person is. One must know that that person is not good with him, and not be a “tzaddik who tells over.”

Halacha 4 (continued) – Lashon Hara Derech Sechok

Words of the Rambam: “And likewise one who speaks lashon hara derech sechok and derech kalus rosh, meaning that he does not speak in hatred.”

Plain Meaning

One who always makes a joke at that person’s expense, but does not mean badly.

Insights and Explanations

1. The verse from Shlomo: “Kemislahaleha yoreh zikim chitzim umaves, ken ish rimah es rei’eihu ve’amar halo mesachek ani.” Like a person who plays with a weapon and throws “chitzim umaves” – so is one who deceives his friend and says “it’s a joke, it’s a Purim shpiel.” But you don’t know – it can hurt that person very much.

Halacha 4 (continued) – Lashon Hara Derech Remizos / Temimus

Words of the Rambam: “And likewise one who speaks lashon hara derech remizos… and he speaks in innocence as if he does not know that this thing is lashon hara… and says ‘I do not know if these are the deeds of so-and-so’.”

Plain Meaning

One who tells bad things in innocence, as if he does not know that this is lashon hara, or he says “I don’t know if this is true about that person” – this is also lashon hara.

Insights and Explanations

1. The mechanism: He says “I saw that person do this and that, but I don’t know if it’s true” – through the “I don’t know” he intends to be exempt, but in truth he has already planted the idea in the listener’s head.

Halacha 4 (end) – Ba’alei Lashon Hara: Forbidden to Dwell in Their Neighborhood

Words of the Rambam: “All these are ba’alei lashon hara whom it is forbidden to dwell in their neighborhood, and certainly to sit with them and hear their words.”

Plain Meaning

All types of lashon hara that have been enumerated – actual lashon hara, avak lashon hara, hints, all categories – when one does this regularly he is a “ba’al lashon hara” and one may not live in his neighborhood, and kal vachomer not sit with him and hear his words.

Insights and Explanations

1. “Ba’al lashon hara” – not just someone who speaks: The Rambam does not say simply “medaber lashon hara” but “ba’al lashon hara” – this means one for whom it is his nature, he does this regularly. This includes even avak lashon hara, hints, all types.

2. Practical reality of rechilus: Even if one learns hilchos lashon hara, even in a “frum city,” the reality is that what one tells over gets around. One should not delude oneself that “no one speaks any rechilus.” This is a fact, whether one has taken the Chofetz Chaim or not.

3. Two reasons why one may not live with ba’alei lashon hara:

a) Because they reveal everyone’s wickedness: When a ba’al lashon hara reveals everyone’s bad things, one becomes aware that the place is full of wicked people. This leads to one not improving – because if everyone is bad, everyone is “corrupt,” then one thinks “why should I be the only one who may not steal? Everyone steals, let me also.” This is how lashon hara creates a corruption that influences people badly.

b) Because it is dangerous: The ba’al lashon hara will harm you yourself – he will speak about you too.

4. The proof from the spies: The Rambam brings: “No decree was sealed on our forefathers in the desert except for lashon hara alone, as it says ‘vayenasu osi zeh eser pe’amim’.” Ten times they sinned and there was no decree, but with lashon hara (the spies) there was a decree. The severity of lashon hara is that one makes a “narrative” – one creates an image that it is difficult, it is a great danger, until one actually cannot go. This is the power of lashon hara – it creates a reality through speech.

Halacha 5 – Lashon Hara Befanav and Shelo Befanav; Devarim Shegoremim Heizek

Words of the Rambam: Lashon hara is both bifnei chaveiro and shelo befanav. “One who speaks things that cause, if they are heard from person to person” – if it goes further from person to person and causes damage “lechaveiro begufo o bemamono” – even if the first listener already knows.

Plain Meaning

Lashon hara is when one harms that person through speech – either directly, or indirectly through it going further.

Insights and Explanations

1. The mechanism of damage: You say something to your friend, but you know that he will take it further – this is rechilus that will go further. Also: each person who says it further adds a drop of exaggeration, and then it becomes dangerous.

2. Even lehatzilo o lehochecho: Even if one speaks it in secret, it does not remain a secret. Even if it cannot harm him begufo uvemamono, only a fright – it is still a great lashon hara.

Halacha 5 (continued) – The Heter of “Bifnei Shelosha” (Api Telasa)

Words of the Rambam: “And if these things were said before three, the matter has already been heard and known. And if one of the three tells the matter another time, there is no lashon hara in it. Provided that he does not intend to spread the report and reveal it more.”

Plain Meaning

A thing that three people already know, the whole world already knows. If one of the three goes to tell it further, it is not lashon hara – because it is no longer harmful, it is already known. But if he has an intention to enlarge the rumor, it is indeed lashon hara.

Insights and Explanations

1. The Chofetz Chaim’s position: The Chofetz Chaim was very unhappy with this heter – he sought very strongly to limit the heter of “bifnei shelosha.”

2. Rechilus vs. lashon hara in this context: It is discussed: perhaps what is called lashon hara here is actually rechilus – you carry further what people say about that person. The answer: Lashon hara is when one harms the person, and if it is already known, that further telling is no longer harmful – therefore it is not lashon hara.

3. The basic reasoning: The Rambam’s approach is that lashon hara is fundamentally a damage-based transgression – that one harms that person through speech. Therefore, when it is already known, the damage falls away, and therefore the prohibition falls away (as long as one does not have an intention to enlarge).

Halacha 6 – Nekama

Words of the Rambam: “One who takes revenge on his fellow transgresses a negative commandment, as it says ‘lo tikom’. And even though he does not receive lashes for it, it is a very bad character trait. Rather, it is proper for a person to be ma’avir on all worldly matters, for everything to people of understanding is matters of vanity and emptiness, and they are not worth taking revenge over.”

“And what is nekama? He said to him ‘lend me your axe’, he said to him ‘I will not lend you’. Tomorrow he needs to borrow from him, he said to him ‘lend me your axe’, he said to him ‘I will not lend you just as you did not lend me when I asked from you’ – behold this is nokem. Rather when he comes to borrow from him, he should give with a full heart and not repay him as he repaid him.”

Plain Meaning

Nekama is a prohibition, although one does not receive lashes. A person should be ma’avir on all worldly matters – to true understanding people everything is vanity.

Insights and Explanations

1. “Ma’avir al kol divrei ha’olam” – a whole new level: The Rambam does not say simply “be ma’avir al midosav” (as one usually says), but he comes to a much deeper point: the whole world is not worth anything. “Shehakol etzel ba’alei hasechel divrei hevel vehavai” – true understanding people understand that the essence is Godliness, knowledge of Hashem, and all other things are divrei hevel ure’us ruach. Earlier (in chapter 7) the Rambam said that if a person hurts you, you should think that he has a distorted view. Now he says more: all people have some distorted view, everything that has to do with the world is flawed. The whole world is not worth one sigh.

2. Why must one reach that far? The Rambam has a problem here: nekama is seemingly a rational thing – that person refused me, I refuse him back. What is wrong with that? Therefore the Rambam had to come to this deep explanation – that one should not be hurt at all, because the whole world is vanity. It is not enough to say “be nice” – one must go to the root of the matter, to the nullification of olam hazeh in general. The very “lo tikom” is a difficult thing to ask of a person, and therefore one must come to such a deep worldview to explain it.

3. The verse from David HaMelech: The Rambam brings the verse “im gamalti sholemi ra va’achaltzah tzoreri reikam” (Tehillim 7:5). David says: I have never repaid evil to those who did me bad. “Va’achaltzah tzoreri reikam” – the plain meaning is that David places himself in a “chalitza” (oath-like declaration): if I would indeed have taken revenge, then “yirdof oyev nafshi” – may such-and-such happen to me. But I did not do so – even to my enemies, as we see with Shaul, David did not take revenge.

4. The situation of “hash’ileini kardumcha” – who lends to whom? An important question is asked: how can one fulfill “lo tikom”? A person does not lend to everyone in the world – he lends to his friends, to whom it makes sense. The answer: The plain meaning in the situation is that it speaks of two people who already have a relationship – he would indeed lend it because it makes sense. The nekama is not the “no” itself, but the motive – “I will not lend you because you did not lend me.” When it truly does not make sense to lend, you can continue to say no. The wrong in both (nekama and netira) is the words that one says – the accounting, not the lending itself.

5. Why nekama is “foolishness”: The Rambam’s approach is that nekama is a sign of pettiness – “you are petty, you are busy with foolish accounts, you keep a booklet of who did what to you.” This is beneath the dignity of a person with understanding.

Halacha 7 – Netira

Words of the Rambam: “One who bears a grudge transgresses a negative commandment, as it says ‘lo tikom velo titor es bnei amecha’.”

“How so? Reuven said to Shimon ‘lend me your axe’, he said to him ‘I will not lend you’. Days later Shimon needed to borrow from Reuven, Reuven said to him ‘here it is for you, I am not like you who did not lend me’ – this is noter.”

“Rather he should erase the matter from his heart and not bear it, for as long as he bears the matter and remembers it perhaps he will come to take revenge. Therefore the Torah was strict about bearing grudges until he erases the wrong from his heart completely and does not remember it. And this is the correct view by which settlement of the land and the dealings and transactions of people with each other can be sustained.”

Plain Meaning

Netira is when one does indeed do the favor, but reminds the other that he behaved badly. “Noter” is a language of guarding – he guards the feeling, he does not let it go. One must erase the thing from the heart completely.

Insights and Explanations

1. Netira is a prohibition on thought: One of the significant things is that netira is a prohibition on the thought itself – one must erase the thing from the heart. This is similar to “lo sisna es achicha bilvavecha” – perhaps if “lo titor” had not been stated, it would also have been forbidden from “lo sisna.”

2. The innovation that netira is a transgression, not just a lack of pious conduct: One would have thought that when someone does indeed do the favor but reminds the other – this is a nice thing, a pious trait, because he does give, he is only forgiving with a heart. But the Rambam says that this is a transgression. Even the reminding – “I am not like you” – is forbidden. One would have thought that this is a legitimate thing: the person will feel bad, he will improve next time. But no, it is forbidden.

3. The reason: “shema yavo linkom”: The Rambam gives a practical reason – if one remembers the thing, one will eventually come to revenge. Therefore the Torah made a prohibition on netira itself, in order to erase the root.

4. “Yishuv ha’aretz umasa umatan shel bnei adam” – a practical reason, not only an idealistic one: By nekama the Rambam came to that the whole world is vanity – a philosophical, idealistic reason. But by netira he goes back to a practical reason: this is how one can have yishuv ha’aretz, that people should be able to deal with each other. The contrast is very interesting: a minute ago the whole world is not worthwhile, and suddenly olam hazeh is also worthwhile to improve. The explanation: both reasons are true – yes, idealistically everything is vanity, but also practically: if a person will keep accounts three generations back, this is no way. People are weak, people sometimes wrong each other, and if one will remember it the whole time there will be no end.

5. A question: perhaps netira is worse than nekama? It is asked: seemingly by nekama the Rambam had to come to “bitul olam hazeh” – a greater level. By netira he only gives a practical reason. Perhaps this means that netira is worse? The answer: no, it cannot be worse, because the Rambam says that netira “shema yavo linkom” – netira is the path to nekama, not worse than nekama itself.

6. Connection to “lo sisna es achicha bilvavecha”: By netira one sees the same foundation as “lo sisna es achicha bilvavecha” – both are prohibitions on what is in the heart. Perhaps if “lo titor” had not been stated explicitly, it would also have been forbidden from “lo sisna.”

7. A person cannot demand “refined things”: Often the “wrong” that one feels is not a real wrong – that person is not obligated to you in “refined things.” One cannot demand that that person should smile at you, that he should be “nicer.” When he truly wronged you, one can hold him accountable. But for simply “he was not nice to me” – that is not fair to keep an account.

8. [Digression: “hareini mochel” every night:] It is a nice thing to say every night “hareini mochel” – one should remember that the whole world is worth nothing, it is all a “dream that flies,” and one throws away all “baggage.”

Halacha 7 (continued) – Nekama and Netira: Practical Parameters

Insights and Explanations

1. The transgression in nekama and netira is in the words: In both – nekama and netira – the main prohibition is in what one says: “I will not lend you because you did not lend me,” or “I will lend you, but not like you treated me.” That is, the accounting itself – the keeping of a “booklet” of who did what to me – that is the problem.

2. Practical question – wedding lists and mishloach manos: It is asked: someone has a list of who came to his wedding, and he only goes to that

wedding if that person came to his – is this netira? The distinction: No, this is not netira. A person may have different levels of friendship. One has a friend number one, a friend from class, a friend from school, and an acquaintance whom one sees only a minute in and out. This is a legitimate distinction in relationships, not any netira. The same with charity links and mishloach manos – one is not obligated to exchange with everyone, because one is not on that level of friendship.

3. When it is indeed netira: Netira is when one asks him directly “why didn’t you come to my wedding?” and he answers “because you didn’t come to my wedding.” This is a fight, this is netira – because the motive is revenge, not a natural distinction in levels of friendship.

4. The principle: One must think in each case when it is indeed netira/nekama and when not. The goal is to increase love in the world – but one need not be naive, one may have legitimate distinctions in how close one is with different people.

Conclusion of Hilchos De’os – General Comments

With this one completes Hilchos De’os in its entirety. A recap of what was learned: what one must do, what one must know, what one must with Torah, how one treats other people.

[Digression: connection to other halachos] After Hilchos De’os comes ahavas hager and ahavas rei’acha kamocha, and Hilchos Talmud Torah is more connected to Yesodei HaTorah (things that one must know). But in Hilchos De’os itself there is also the topic of kavod lechavev talmidei chachamim, which connects with both – both with de’os and with Talmud Torah.


📝 Full Transcript

Rambam Hilchos Deios Chapter 7 – Lashon Hara, Rechilus, Nekama and Netira

Introduction – Structure of Hilchos Deios

Speaker 1: Yes, chapter of Hilchos Deios chapter seven, chapter 7. The seventh chapter, the seventh chapter. It should be clear, I just need to know.

Uh, so Hilchos Deios generally contains many mitzvos that have to do with bein adam l’chaveiro, starting from… I don’t need any bein adam l’chaveiro for a mitzvah. But the last few chapters are about bein adam l’chaveiro.

The last chapter we spoke about many halachos regarding how a person should associate with other people, how one behaves when someone insults me, I have to be mochel.

Here we’re going to speak further about speech matters, but it’s primarily the halacha that has to do with speech. It speaks about lashon hara, rechilus, nekama, netira…

So basically two, I mean, one can divide until now also very clear mitzvos. To love another Jew, to associate with the right kind of Jews, how to rebuke another Jew. These are all very basic things, how to deal with other people.

And now we’re going to learn two more basic things. Basically, one is the topic of rechilus, not to speak about another Jew, and the second is the topic of nekama, which is a very basic thing. There can be very many details, and later in the Chofetz Chaim, I know there, you can delve into an ocean of these things, but these are the basics.

Halacha 1 – Hamaragel B’chaveiro: The Prohibition of “Lo Seilech Rachil”

Speaker 1: Very good. The Rambam says, here the Rambam begins with the mitzvah, “Maragel b’chaveiro, over b’lo sa’aseh. Shene’emar” – maragel means… He hasn’t yet said what he means, and the next word… Ragel means, he’s a spy, but it means… He’s going to say in the next piece what he means.

Speaker 2: Yes, okay.

Speaker 1: He’s going to mean all things? It says “Lo seilech rachil b’amecha”, you should not be a rachil, a yachna, a spy, “V’af al pi she’ein lokin alav” – apparently even though there’s no malkos for it… “B’dinei adam” says the Rambam, “V’gorem l’hareig nefashos rabos mi’Yisrael” – it causes… Hareiga means actually killed, or…

Speaker 2: He’ll tell us more, he’s going to say, yes yes, he means literally.

Speaker 1: It causes people to die. “V’al zeh kasuv l’tzido ‘Lo sa’amod al dam rei’echa'”, because rechilus can bring bloodshed.

The Proof from Doeg HaAdomi

The Rambam learns from Doeg HaAdomi, that he told Shaul HaMelech something about David. He told Shaul HaMelech that the kohen there, Achimelech, gave David to eat from the Mishkan there, and because of this Shaul killed the entire city of kohanim. The bit of rechilus that he said caused, he wanted to protect himself, whatever it was, caused a great genocide.

A Novel Point: Doeg Didn’t Know the True Story

I think we also see from Doeg HaAdomi, he was a spy, but he didn’t really know the story. Because when you look into the story, you see that Achimelech didn’t mean to take a position at all. Achimelech helped David. David was very clever in the way he spoke to Achimelech, Achimelech had no choice. Achimelech thought that he came on a mission from Shaul.

So Doeg HaAdomi sees a story that Achimelech takes David’s side, but this happened with a yachna. You tell over half-stories, and it causes many Jewish souls to die.

Halacha 1 (continued) – Eizehu Rachil: The Spy and the Yachna

Speaker 1: Now the Rambam is going to say a few other types of things that are included in lo seilech rachil. The spy is one who reports everything. There are different types, the main thing called rechilus, but there are also other things called lashon hara and motzi shem ra, which are also included in the prohibition, even if they’re not perhaps the main language of the prohibition. The main language is apparently the rechilus, but there are other things that are problematic.

Speaker 2: As you say, he’s not just doing things, he’s loaded with things, yes.

Speaker 1: He’s a spy, he collects information, he’s a yachna who collects information, and then he goes to sell it. “Holech u’megaleh sod”.

Speaker 2: He’s an information carrier.

Speaker 1: Yes, “V’omer kach v’chach amar ploni, kach v’chach shamati al ploni, af al pi she’hu omer emes harei zeh machariv es ha’olam” – he destroys the world.

“Machariv Es Ha’olam” – The Peer Pressure of the Yachna

It’s a true thing, because people have so much peer pressure. When we say peer pressure, who are you afraid of? You’re afraid of the whole world. Actually, who are you afraid of? Of the one yachna, the one carrier and bringer.

The Rambam’s Approach: Describing the Type of Person

Speaker 2: Very good.

Speaker 1: There’s the Rambam, as we’ve already discussed, but different from the Chofetz Chaim who makes very detailed halachos, like there are mitzvos she’b’dibur, the Rambam describes more the type of person. For him it belongs more to the topic of deios, it’s a kind of bad character trait, lashon hara.

Here is a type of person who is the… You call him a yachna, I don’t know if yachna is the best translation. Yachna is a bad way, just a yachna goes around, a yachna is busy on Shabbos Kodesh with who needs help, who needs a shidduch, and who needs to be strengthened. So perhaps that one is looking for a… I don’t know.

But right, perhaps he means more like a… that there are such people whose job this is. They are an information carrier. It’s a thing for the fine Jews, the clever one, the world doesn’t catch that he’s an ish rachil.

And the Rambam describes it this way, he brings the Gemara, “Kach v’chach shamati, kach v’chach amru”. It’s often also such an acceptable society, for people who have nothing to sell. His virtue is, he always knows what that one said about that one. And that’s one thing, then there are other things.

Halacha 2 – Lashon Hara: “Avon Gadol Mizeh Ad Me’od”

Speaker 1: The Rambam says, “V’yesh avon gadol mizeh ad me’od, v’hu bichlal lav zeh, v’hu lashon hara”. He explains, “V’hu hamesaper bignos chaveiro, af al pi she’omer emes”.

Rachil means he comes to say something that’s relevant to you, you should know, that one spoke about you, he brings between people. This is a general thing, he says gnai about that one.

Discussion: The Difference Between Rechilus and Lashon Hara

Speaker 2: Yes, rachil doesn’t even have to be specifically bad things, you see? Rachil isn’t specifically harmful, not harmful. Lashon hara is harmful, he says bad things, dvarim shel gnai. It appears from the Rambam that rachil is not necessarily dvarim shel gnai. Rachil is like the yachna, he’s a people seller, he sells himself all the time. He carries information from one to the other, what each one did and what that one said, and so on.

Speaker 1: When someone tells over something that’s not gnai at all, he’s apparently not transgressing the prohibition of rechilus. The character trait of rechilus one has, there’s no prohibition of speaking about that one.

Speaker 2: Yes, there is. “To’en dvarim meyusarim”, says the Rambam. He doesn’t mean bad things. It doesn’t say bad things. It says “meshiv to’en”, whoever causes that one to say. It’s not… A person should speak about, as the Rambam says, “ma’alos chasadim v’chochma”, not about other people.

Speaker 1: Apparently rechilus is the essential prohibition of speaking about other people.

Speaker 2: No, when he says that one wronged you, that one said something about you. It doesn’t say anything about him saying a bad thing. And lashon hara is when he says simply bignos chaveiro, not that one said about you, but that one is a sinner, that one is a sinner.

Speaker 1: That one said. He doesn’t mean anything bad. This destroys the world. The world is made that people each one should know his own business, and not get involved in that one’s business all the time.

Speaker 2: Can you say that one transgresses a prohibition every time one talks about that one?

Speaker 1: Yes. One can say yes. But what can’t one say? Because people aren’t careful about this? Don’t you see that the world is actually destroyed because of such things? Don’t you see? Don’t you see that the world gets destroyed? As you say all the people who say all the time, I can’t help you, because someone spoke about you briefly, the whole thing, and they destroy the world.

I have… it’s a bit exaggerated. Because it’s part of the world, if you’re not part of the world you grow a lot, because that one, that one, what does that one do, that one found and came…

Discussion: “Holech Rachil Megaleh Sod” – When Is It Permitted?

So it says, if he sent you, if he sent you, if he sends you a greeting, that’s one thing, but if he doesn’t send you, “Kol davar sheb’al tovim ra’ui sheyimalei yimora”, so it says in the Midrash. It’s an extreme thing of revealing that one’s secret, a rachil, that’s a rachil, a megaleh sod, “Holech rachil megaleh sod”, exactly that. The same type, you tell what that one said? Did that one send you to tell? Aha, then it’s a mitzvah. If you weren’t sent, you tell about me to a second person when it’s not relevant? Don’t speak in a normal way, if it’s relevant, it’s not relevant? Aha, it doesn’t seem right to me. It’s somewhat part of lashon hara. Perhaps the opposite, perhaps hara. Wait, let me see. Okay.

Halacha 2 (continued) – Motzi Shem Ra: When One Speaks Falsehood

Speaker 1: So drama, and lashon hara is even when one speaks truth. One says something of gnai, even if it’s true that that person has a matter of gnai, but to tell it is a prohibition.

The Rambam says, that if one speaks lashon hara that is false, one says about that person something that isn’t true, there’s another category that Chazal call “Motzi shem ra al chaveiro nikra”. He doesn’t even say that it’s bad, he says that it has another name motzi shem ra, which is the same bad. The novelty is that lashon hara is even when he speaks truth.

Halacha 2 (continued) – Ba’al Lashon Hara: “Yoshev V’omer”

Speaker 1: But ba’al lashon hara is even when it’s not a ba’al, not he’s a person who always carries lashon hara, he has transgressed now done once a prohibition. But ba’al lashon hara is even worse, one who is a ba’al lashon hara, he always carries lashon hara.

This is already “Yoshev v’omer”. I mean, when standing one can’t speak standing, one gets tired. One sits calmly and he expounds, and he sits on the phone and he says “Kach v’chach, u’ploni kach v’chach, v’avosav kach v’chach, v’chach shamati” etc.

Distinction: Rechilus, Lashon Hara, and Ba’al Lashon Hara

It’s a different kind of rechilus. The rechilus is a bit more refined. The rachil won’t go say what isn’t true. But rechilus is the mixer. Rechilus is the one who makes sure that all information that exists by one should lie by the whole city.

Lashon hara is the piece thing, one who sits and chops at that one. Two different versions.

Rechilus, usually, is from one to the other, “you should know that that one thinks about you this way”, “that one said about you this”. So it says here in the Rambam, or so you say.

Speaker 2: Okay, but truth, yes.

Speaker 1: Lashon hara is he tells over the bad thing. He’s a water carrier, a people-information carrier. A lashon hara is one who speaks always, as the Rambam says with dvarim shel gnai.

Halacha 2 (continued) – “Yachres Hashem Kol Sifsei Chalakos”

Speaker 1: “Al zeh hakasuv omer, ‘Yachres Hashem kol sifsei chalakos, lashon medaberes gedolos'”. This isn’t so clear, perhaps chalakos means bad, smooth. “Medaberes gedolos” perhaps means like he chops at that one. I don’t know clearly what the translation is. “Medaberes” is a language of speaking or of cutting?

Speaker 2: “Medaberes gedolos” is cutting. No, “medaberes gedolos”.

Speaker 1: I mean that often, what does “lashon medaberes gedolos” mean? That he speaks great things, or does it mean something else. “Sifsei chalakos” is usually what we’ve said means flattering words. Or was it said earlier that chalakos means… Perhaps indeed the… I don’t know.

Speaker 2: Yes, so he understands a verse earlier, “shalomi divrei Yisrael sefas chalakos b’lev v’lev yedaberu”.

Speaker 1: But apparently the language is the main point here is the “lashon medaberes gedolos”, he speaks big. I mean something against another person, no?

Halacha 2 (continued) – Shalosh Aveiros Nifra’in Min Ha’adam Ba’olam Hazeh

Speaker 1: The Rambam says, “Amru chachamim, shalosh aveiros nifra’in min ha’adam ba’olam hazeh v’ein lo chelek l’olam haba”. Three sins are very bad, that both one receives punishment in this world, and also in the world to come. “Avodah zarah, v’gilui arayos, u’shfichas damim. V’lashon hara k’neged kulan”. Lashon hara is even worse than all these three. It’s as bad as all three together, perhaps that’s what “k’neged kulan” means.

Ah, “k’neged kulan”. Already the well-known thing that the Chofetz Chaim said that speaking lashon hara is like eating pig. It’s worse than eating pig, it’s like the three severe sins. Apparently what causes the three severe sins? I’ve heard, it causes murder, it can cause the other things too perhaps. I don’t know.

Lashon Hara as Heresy

“V’od amru chachamim, kol hamesaper b’lashon hara, k’ilu kofer ba’ikar, shene’emar ‘asher amru lilshoneinu nagbir'”. People who say for their tongue, let’s let our tongue loose, he speaks about people… Ah, so you see further the “gedolos”, the “nagbir”. He’s a hero with his tongue, his tongue is strong. One whose tongue is his sword, his tongue is what makes him great. He has a… he’s not fearful who has a strong tongue. “Sfaseinu itanu mi adon lanu”. Such a person is like he doesn’t believe in the Creator. “Mi adon lanu”? Who is the master over us?

And he’s finished. It’s heresy.

What is actually how one is kofer ba’ikar? One must understand what the connection is. The punishments and the penalties, but what is the point? Why actually? It’s heresy. He means to say that it’s such a severity. It doesn’t say that it’s such a severity. Just as it said that it’s severe k’neged avodah zarah.

He brings Rabbeinu Yonah and he says that a ba’al lashon hara simply, that he conducts himself in other things, he doesn’t do any sins, he doesn’t go hit that one. But his mouth he thinks that the mouth is hefker, the Almighty isn’t in charge of the mouth, the Almighty is in charge of all other limbs. So says Rabbeinu Yonah, he brings it from the Shelah, it’s an interesting thing.

I would have thought that emunah, I mean it’s also as if, emunah in Hashem means as if the Almighty runs the world, and he can’t do everything himself. A person is very limited in what he can do with his hands, but with the mouth one can do very much. One who says his freedom regarding lashon hara, he’s actually very powerful, he’s actually as if he conducts himself in the world as he says “ein Elokim”, there’s no God, he can do what he wants.

Lashon Hara Kills Three

The Gemara says “Amru chachamim, shelosha lashon hara horegesan”: Lashon hara kills three people. “Ha’omro”, it kills the one who says it, because it makes him a wicked person, yes? It makes him k’neged three severe sins. “V’hamekabelo”, the one who receives lashon hara also, yes? He’s the destroyer. Kills means he’s a destroyer, yes? No, kills means it kills him, like we say “if he says things”, it makes the masses sin, he also gets killed. One must let what he should take revenge on him.

“V’hane’emar alav, v’hamekabelo yoser meha’omro”, the receiver is even worse than the one who says it. It’s interesting, why is the receiver even worse than the one who says it?

I don’t know if Harbor, it kills him more. You’re asking a good question. Both were present. It could be that the receiver (mekabel) is worse than the speaker, because the speaker, poor thing, is laughing it off, he knows it’s not true. The receiver, poor thing, goes and takes it as truth.

The Rambam says, the word “horgetan” (kills them) means that lashon hara is the cause of very much, it creates a dispute (machloket). And who creates the dispute? Not the speaker, right? He caused it, but the dispute is made by the speaker, sorry, the listener. Afterwards it begins with him afterwards. In total, everyone is dead, yes?

So this is the topic of lashon hara itself.

Halacha 4 – Avak Lashon Hara (The Dust of Lashon Hara)

Afterwards there are things that are less severe than lashon hara itself, but they are in the category of lashon hara. It’s called avak lashon hara, the dust of lashon hara. Lashon hara is such a big stone, and this is dust that comes down from it.

For example, “Who would say about so-and-so that he should be as he is now?” What does this mean? Someone says, “Who would have believed that that person would still come to such a state?” You’re not saying anything about that person, but look who the person is, who would have believed that he would, poor thing, deteriorate so much? You didn’t say anything about him, but you said very much.

Or he should say “Be quiet about so-and-so, I don’t want to reveal what happened to him.” “Let’s better not talk.” The Rambam brings it exactly like today’s language. “Let’s better not talk about what happened to that person.” And similar to these words. This is avak lashon hara. You didn’t say anything bad, but everyone understood.

It’s true, this is actual lashon hara. One must think that it’s less than what we said, because what we said, “Let’s not talk about that person, poor thing,” you actually spoke lashon hara.

Praising in the Presence of His Enemies

He says, “And so one who speaks about the good qualities of his friend in the presence of his enemies, this is avak lashon hara.” He incites, he says good things about that person in the presence of his enemies, it’s avak lashon hara. Why? “Because he causes them to speak negatively about him.” Because the enemy won’t be able to restrain himself, he’ll speak negatively about him, “this is like one who speaks lashon hara.”

And about this matter Solomon said… This is Solomon, he understood very well. When it comes to domestic peace (shalom bayit) with the community, they bring in a whole Solomon. King Solomon says, “One who blesses his friend with a loud voice early in the morning, it will be considered a curse to him.” What is the word? “One who blesses his friend with a loud voice” – at night, you ate supper at that person’s house and you thank him. “Early in the morning,” the next morning, “it will be considered a curse to him,” because everyone will now go ask him for food. I mean, that’s the parable.

But the Rambam says something else. I don’t know why the explanation comes in, what is the “early in the morning.” The Rambam speaks generally that he is… The Rambam speaks here, that he says things about a person in public, and among the people he says there are his enemies, his enemies won’t begrudge him. “Early in the morning” apparently means a time when everyone hears, perhaps that’s something like that. He already means to begrudge. The Rambam already speaks from the example, the Rambam brings it to the topic of “praising in the presence of his enemies.” Okay, perhaps it means something else, but he doesn’t bring that example.

Yes, it’s very important that a person should know that the other person is not good with him, don’t be a tzaddik who tells. It’s a kind of tale-bearing (rechilut) also, but it can be, he doesn’t mean to speak, he means here in any case. But among friends it’s a mitzvah to speak. Rechilut means about what the other person does, how he goes. He says that he stood wise and it’s not rechilut, I didn’t mean to say that this week. So one must know how to be “one who loves peace and pursues peace.” He means that many times when you think you’re a pursuer of peace, you’ll now go say a compliment about that person’s enemy, which is not a lover of peace, which causes a quarrel. Right, because you’re causing the conversation about how bad that person is.

Lashon Hara Through Joking

And so one who speaks lashon hara through joking and lightheadedness, meaning that he doesn’t speak out of hatred, and you always make a joke at that person’s expense. And this is what Solomon said, this is what Solomon says, “Like one who makes himself weary shooting firebrands, arrows and death”. It’s like a person playing with a gun, he’s playing, he throws “arrows and death.” “So is a man who deceives his friend”, what comes in, in, in noble, only that. I didn’t mean the tricks. He makes a prank. “And says ‘Am I not joking?'”, it’s a joke, it’s a Purim play, it’s everything, we mean jokingly. But you don’t know, already that person can be very hurt.

Lashon Hara Through Hints / Innocence

And so one who speaks lashon hara through hints. Ah, he says, “And he speaks innocently as if he doesn’t know that this thing is lashon hara”. He tells, he says, “I saw so-and-so do this and that.” Ah, I didn’t know that one may not. “Or that he has this flaw, or that he has that flaw, and mentions them before him, and says ‘I don’t know if these are the deeds of so-and-so'”. What does it mean I don’t know, I don’t know, yes. Ah, perhaps they said it, there are people who do so. Ah, you mean that person? Ah, I didn’t know that that person is actually like that.

Perhaps that? I didn’t know that this is lashon hara.

Halacha 5 – Lashon Hara in His Presence and Not in His Presence; Words That Cause Damage

I will explain to you lashon hara in the presence of one’s friend and not in his presence. Lashon hara is both when you say it in the presence of one’s friend, it’s actually the person about whom you’re talking, and not in his presence.

Or speaking words that cause, if they are heard from person to person, if you say something that if it should go further, it causes damage to one’s friend in his body or in his property, even if for the person about whom you’re saying it there’s still no…

It’s not lashon hara. If you say that lashon hara is actually harming someone, that means you go to someone and you make him a groom, you tell him bad information that isn’t true. That’s lashon hara. But you say, “No, I’m saying it to my friend,” but you know that it can arrive, he’ll take it further, which is tale-bearing (rechilut), which will go further.

What can be that a person says something that if everyone who says it adds a drop of exaggeration, and then it’s dangerous.

Even if he speaks it as a secret, it doesn’t remain a secret. Even if he does it to save him or to rebuke him, even if there won’t be damage, it can only be a fright, it can’t be harmful to his body or property, this is very great lashon hara.

Halacha 5 (Continued) – The Permission of “In the Presence of Three” (D’apei Telata)

And if these words were said in the presence of three, the matter has already been heard and is known. And if one of the three tells the matter another time, there is no lashon hara in it.

That means, the Rambam says lashon hara is actually when one harms that person. Even a small harm is harmful to him through telling something bad about him. In other words, you tell it to someone who doesn’t know, or even someone who already knows, but through your telling it goes to the next person. But if something that three people already know, the whole world already knows. If you go tell it further there’s nothing more, it’s not more harmful. And provided that he doesn’t intend, if you do have an intention to make it greater, then it is lashon hara.

The Chafetz Chaim was very unhappy with this permission, he sought very strongly to limit this permission.

Discussion: Rechilut vs. Lashon Hara in This Context

But one must think, because it can be possible that what you call lashon hara means rechilut. You carry, you say further what people say about that person, that’s also rechilut.

No, that’s also not lashon hara. Lashon hara is when one harms the person, and it’s not a mitzvah to be that. The whole reason for what causes if heard from person to person is because you do distance. One must, one can’t say that what brings the point. There is a great prohibition of rechilut, even I brought out that there are things that the person doesn’t even grasp that it’s a bad thing. That still doesn’t mean that one shouldn’t feel…

Halacha 4 (Continued) – Those Who Speak Lashon Hara: It’s Forbidden to Live in Their Neighborhood

One can’t say… I just want to bring out the point. That there is a great prohibition for rechilut, even what I brought out that there are things that people don’t even grasp that it’s a bad thing, that still doesn’t mean that one should conduct oneself in the world as if there are no tale-bearers. Someone says, “Ah, here is a pious city, no one says any rechilut.” The fact is that what one tells arrives. That’s a reality. It is there, whether one has taken the Chafetz Chaim or one hasn’t taken the Chafetz Chaim, that’s the fact. And further, a part of lashon hara is not to do things that, since that’s the fact, will cause harm to another.

The Rambam says further, now we’ve finished the prohibitions of lashon hara and rechilut. Let’s learn… One thing, all these. The Rambam says, “All these are masters of lashon hara”, all these that we’ve enumerated are called masters of lashon hara, “that it’s forbidden to live in their neighborhood”. This is how he began the laws, “teaching that it’s forbidden for a person to live in the neighborhood of wicked people.” What does wicked people mean? Wicked people means masters of lashon hara.

The Rambam doesn’t just say lashon hara, but “master of lashon hara,” who does this regularly. In other words, not just, apparently what he says now, is not just someone who says actually, he says “such and such did so-and-so.” Even avak lashon hara, even the hints, even all these things, someone who is such a type, he does this regularly, he is the master of lashon hara. “And all the more so to sit with them and hear their words”.

The Severity of Lashon Hara – The Story of the Spies

He finishes with another… He enumerated so many statements of the Sages about the condemnation of lashon hara. “The decree was not sealed on our forefathers in the desert except for lashon hara alone”. Did they stand there and speak lashon hara about the Holy One, Blessed be He? No. About the Land of Israel? No, he means the spies. But the Mishna brings this. “The decree was not sealed on our forefathers in the desert except for lashon hara, as it says ‘and they have tested me these ten times'”. And in the end, this is by the spies, when ten times they sinned there was no decree, but lashon hara became a decree.

I mean we’ve finished the chapter. And the inheritance of robbers. I mean the word is that there one becomes aware about whom the lashon hara was. I don’t know. The point is that the problem is that you challenge going somewhere, this is certainly no novelty for the learners. They made a narrative that this is difficult, and this is a great danger, one really couldn’t go. This is the severity of lashon hara. One makes a narrative, it’s called in English. In Yiddish, I don’t know what language.

Two Reasons Why One May Not Live With Masters of Lashon Hara

So, until here the laws of… Another reason why one may not live with masters of lashon hara is because they will reveal everyone’s wickedness. Suddenly you’ll become aware that the place is a place of wicked people where one may not live there. And why? Because you convince yourself so, you won’t improve. Actually so, because if you’ll hear about everyone bad things, you won’t actually improve. Everyone is bad, everyone is corrupt, I may also be. They’re all wicked, at least will I be the only one who may not steal? Everyone steals, let me also steal. It begins with lashon hara. This is the corruption that influences people badly. That’s true.

Okay. The Rambam says further. But also because it’s dangerous. You don’t want to live in his neighborhood. He’ll harm you. Sealed on this. Now we’ll learn about the prohibition of revenge.

Halacha 7 – Revenge (Nekama)

The Rambam says, “One who takes revenge from his friend, transgresses a negative commandment, as it says ‘Do not take revenge'”. The Rambam says, “Even though he is not lashed for it, it is a very bad trait”. A bad character trait. “Rather, it is fitting for a person to overlook all worldly matters”. Ah, this comes to a new level. A whole new explanation.

“Overlook All Worldly Matters” – The Whole World is Vanity

What? This comes to a whole new explanation. Not just to overlook one’s character traits, but because the whole world isn’t worth anything. He said earlier that if a person hurt you, you should think that he has a confused opinion. He now says, all people have somewhat confused opinions. Everything that has to do with the world is flawed. And the wise learn to overlook all worldly matters. All worldly matters should be nullified by oneself. The whole world isn’t worth one groan. “Because everything to those with understanding are matters of vanity and futility”. True understanders understand that the essence is Godliness. The essence is knowledge of God, all other things are matters of vanity and chasing wind, foolishness. To take revenge on someone, it’s not worth getting angry at them. Yes. Apparently the Rambam had a problem here, because revenge is apparently a very rational thing, he had to come to this whole explanation to explain why not to be affected at all. Why is revenge bad? That person did something to me, I do it back to him, I’ll listen to him. Yes? What are you reading? He did something to you, and you don’t want to lend him your hammer. Come down with the hammer, one must come down so far until the nullification of this entire world. Yes. One must go to the root of the matter, like… One must go to the… Yes. I say, if it’s a novelty, because usually one can say, ah, it’s perhaps… Okay, one helped Abraham in the desert for social reasons. No, here one had to come until there, because the very “Do not take revenge,” it seems is a difficult thing to ask of a person. One must come until there to explain this.

And What is Revenge – The Parable of Your Axe

And what is revenge? He said to him lend me your axe, he said to him I won’t lend you. The next day he needs to borrow from him, he said to him lend me your axe, he said to him I won’t lend you just as you didn’t lend me when I asked from you, this is one who takes revenge. Rather what should he do? When he comes to borrow from him he should give with a full heart and not repay him as he repaid him, and so all similar to these. And so David said in his good traits, if I have repaid those at peace with me with evil, I have never given back… If I would have given back for the… I haven’t, I have never conducted myself to give back evil for those who did bad things to me. And I would release my oppressor empty-handed.

And I would… He goes with the continuation, and what does “and I would release” mean? He means that I have repaid those at peace with me with evil and I gave to my oppressors emptiness, nothingness? As Rashi explains… Not clear. Simply been, ah, yes, I would have stripped them naked. Then if he pursues… He says, if… He put himself in the situation, if I gave to the one who treats me badly, I would have been avenged back, then such and such could happen to me. But I didn’t do so, because I, even for my enemies, as one actually sees by Saul, he didn’t take revenge even on his enemies. The king is actually a great tzaddik, he can’t compare to him, but okay.

Discussion: Who Lends to Whom? The Situation of “Lend Me Your Axe”

And this is the topic of revenge. Now one can speak about another thing that is similar to this which is called bearing a grudge (netira). Someone, even if he doesn’t do it back, but netira, one holds, one remembers, one is affected, one remembers it. A netira, one holds the hatred. I’m not a grudge-bearer. Grudge-bearer means a language of guarding, he guards the feeling, not that he lets it run. “One transgresses ‘Do not take revenge and do not bear a grudge against the children of your people'”.

How so? Reuven said to Shimon “Lend me your axe.” He said to him “I won’t lend you.” Days later Shimon needed to borrow from Reuven. Reuven said to him “Here it is for you, I’m not like you who didn’t lend me”. This is what the Sages taught “What is bearing a grudge? Anyone who said to him lend me your sickle, he said to him no. The next day he said to him lend me your axe, he said to him here it is, I’m not like you who didn’t lend me.” This is bearing a grudge.

Besides this one transgresses “Do not bear a grudge.” Very interesting, because one of the things is the prohibition to think. King David also said, “If I have repaid.” He didn’t speak personally to a certain person, he speaks to the Almighty.

Speaker 2: It’s very good what you’re saying. You have a question, someone asked, I told you how can one fulfill “lo tikom”? You go, you lend to everyone in the world your… to whom do you lend? To the one that you lend… It occurs to him when he says the language, “hashem shlosha panim,” there are three people. Very good. So, the simple meaning is, we’re not talking about just anyone, a person will certainly lend to his friends. He’s not obligated now to agree for the whole world. He agrees for whom it makes sense to him, that it makes sense. But the revenge comes fighting, “Ah, you weren’t my friend, but now, the second time…” The simple meaning is that it comes yes, yes, the second one already has unity with the first when he comes back. So the simple meaning in the situation is only two, I know he has it twice. You would have lent it, because it makes sense. This way, when it doesn’t make sense you can continue to say no. So you can say that the wrong by both when they come in the Torah is the words that are said. Lend yes, lend no, keeping accounts. If just, I didn’t have enough, I had a bad mood, okay. So apparently this is what the Rambam says that it’s foolishness, because you’re a baby, you’re petty, you’re busy with foolish accounts, you keep a booklet of who…

Halacha 7 (Continued) – Netira

Rather, and the Rambam says further, rather, what should one do? Rather, he should erase the matter from his heart and not bear a grudge, for as long as he bears a grudge about the matter and remembers it, he may come to take revenge. Therefore the Torah was strict about bearing a grudge until he erases the wrong from his heart completely and doesn’t remember it. And this is the proper approach by which settlement of the land and the business and trade of people with one another can be maintained.

The Contrast Between the Reasons for Nekama and Netira

This is the proper measure how one can have that the world should be a place of settlement, when a person should be able to deal, because people are weak, people sometimes wrong one another. And when one will remember it the whole time, there will be no end.

It’s very interesting, because a minute ago by nekama the Rambam arrived at the conclusion that the whole world is not worthwhile. Suddenly he goes back that this world is also worthwhile to preserve. Because he means to say, yes, if a person will keep accounts three generations back, that’s not a way.

Netira is a Sin, Not Just a Deficiency in the Trait of Piety

It’s very interesting, to forgive netira is lifnim mishurat hadin apparently. But even netira, he does indeed do the forgiveness in his heart, we would always think that this is a great trait of piety. But he says that it’s a sin. If you think, it’s a nice thing, because the person remembers that you didn’t serve him yesterday, and he knows that you did serve him today. If you wouldn’t have told him, he wouldn’t have known. Yes, he will finally apparently feel bad, and he will do something back for a good thing next time, if he’s a good person, if he’s… yes. But you see that the Rambam says that this is not a… one needs already the legitimacy for this… not just once, I’m personally letting go. The world requires that one should forgive you, because if not, as that one said, the whole world will keep accounts one for the other, one carries this, until the whole world will be one blend. Yes, it’s not a way. At some point one must forgive. This is an obligation.

Discussion: Why by Nekama a Philosophical Reason and by Netira a Practical One?

Speaker 2: This is perhaps not better, because if so one must understand why by nekama he did say “chuck, let’s become words of love,” because he will say because this way one can forgive. You know, perhaps netira is worse? It’s like according to your approach I asked, perhaps it can’t be worse, because he says that it will bring to a fight. Ah, right.

“Hareini Mochel” Every Night

It’s a beautiful thing to say every night “hareini mochel.” It’s a tremendous thing. One should remember that the whole world is worth nothing, it’s all a fleeting dream, and one throws away all baggage. I see that in netira one sees that the same as “lo tisna et achicha bilvavecha,” like hatred, that we’re speaking here, perhaps if “lo titor” wouldn’t have been written it would also have been forbidden because of “lo tisna.”

A Person Cannot Demand “Refined Things”

A strong thing that everyone must truly be aware of, that you should tell him, he did anger you. But everyone is not aware, that one is not obligated to me in things. Ah, very good. He brings himself the obligation. You say he’s so refined, he wasn’t nice to me. It’s not that I make him an obligation. These are refined things. You can demand something, you must be nicer to me. Then he’s indeed. And you come to say, what, you didn’t smile at me. It’s not very fair. When he wronged you, one can hold it against him, say that one doesn’t speak with him anymore.

Speaker 2: It’s very good what you’re saying. You have a question, someone asked, I told you how can one fulfill “lo tikom”? You go, you lend to everyone in the world your… to whom do you lend? To the one that you lend… It occurs to him when he says the language, “hashem shlosha panim,” there are three people. Very good. So, the simple meaning is, we’re not talking about just anyone, a person will certainly lend to his friends. He’s not obligated now to agree for the whole world. He agrees for whom it makes sense to him, that it makes sense. But the revenge comes fighting, “Ah, you weren’t my friend, but now, the second time…” The simple meaning is that it comes yes, yes, the second one already has unity with the first when he comes back. So the simple meaning in the situation is only two, I know he has it twice. You would have lent it, because it makes sense. This way, when it doesn’t make sense you can continue to say no. So you can say that the wrong by both when they come in the Torah is the words that are said. Lend yes, lend no, keeping accounts. If just, I didn’t have enough, I had a bad mood, okay. So apparently this is what the Rambam says that it’s foolishness, because you’re a baby, you’re petty, you’re busy with foolish accounts, you keep a booklet of who…

Halacha 7 (Continued) – The Sin by Nekama and Netira is in the Words

You would have lent it, because it makes sense this way, when it doesn’t make sense you can continue to say no. So you can say that the sin by both when it comes to nekama and netira is the words that are said. Lend yes, lend no, accounts, the accounts help. If just, one didn’t give me, made me from a bad mood. Okay.

So apparently, this is what the Rambam says, that it’s foolishness, because you’re a baby, you’re petty, you’re busy with foolish accounts, you keep a booklet of who did this to me, you did this to me. Go, go on, forgive, be forgiving. If that one behaved then there is indeed a real thing.

Practical Question: Wedding Lists, Mishloach Manot, and Charity Links

What is, someone has a list of who came to his wedding, he goes to that one’s wedding? Did he transgress a verse? No, it was heard, there is a level of friends. A person may know, he’s my friend number one, he’s my friend from class, he’s my friend from class, and that one is such from a minute in and out, one dances, buddy. It’s not netira.

What is indeed netira is when you ask him, “Why didn’t you come to my wedding?” “Because you didn’t come to my wedding.” That was a fight.

People always have the links. Yes, he has a link for charity, and the person who gave him, he gives back, and that one not. I’m not obligated, because we are not the friends who exchange mishloach manot all the time.

Fine, good. So one must certainly think when is yes and when is not. One must fulfill, increase love in the world, but yes.

Conclusion of Hilchot Deot

Already, it was a short and fiery one indeed. Already, we have finished Hilchot Deot. Now we already know both what one must do, both what one must know, both what one must with the Torah, what one must with the Torah.

Connection to Other Halachot

Afterwards there is ahavat hager, ahavat re’acha kamocha, one can very much learn, pray. Apparently Hilchot Talmud Torah is connected more to Yesodei HaTorah, which is things that one must know. Ah, there is also in this Deot of honor to cherish Torah scholars, it’s very interesting, it connects with both. Okay, we have arrived, with God’s help tomorrow.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.