🎓 שיעורים / Shiurim
🎧 שמיעה / Listen

דער שיעור גייט דורך די ערשטע 132 מצוות לא תעשה פון רמב"ם'ס ספר המצוות, אנהייבנדיק מיט די יסודות פון אמונה - נישט גלויבן אין קיין אנדער ג-ט, און די פארשידענע איסורים פון עבודה זרה, כישוף, און פאלשע נביאים. דער שיעור באהאנדלט אויך די הלכות פון מקדש, כהנים, קרבנות, און די ספעציעלע דינים פון מסית, מיט אן אינטערעסאנטע הסברה פארוואס דער רמב"ם נוצט דעם לשון "לא תעלה על מחשבה" - ווייל מען קען נישט "וויסן" א פאלשע זאך, נאר "טראכטן" עס.

מצוות לא תעשה א - קכב

▶ וידאו / Video
📄 תמלולים / Transcripts
HE עברית
תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 …
תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור על מצוות לא תעשה של הרמב"ם (מצוות א-קלב)

נושא מרכזי

שיעור זה עובר באופן שיטתי על תחילת רשימת מצוות לא תעשה של הרמב"ם בספר המצוות, הכוללת מצוות א-קלב. הדיון מתקדם מהאיסורים היסודיים של עבודה זרה דרך הלכות בית המקדש וקרבנות, תוך הסבר לשון הרמב"ם המדויקת והטעמים העומדים בבסיס כל איסור.

הלכות עבודה זרה (מצוות א-נב)

השיעור פותח במצוה א - האיסור להאמין באלוהות כלשהי מלבד ה'. המגיד שיעור מסביר את לשון הרמב"ם המדויקת "להעלות על מחשבה" ולא "לדעת", משום שאי אפשר באמת "לדעת" דבר שקר; האיסור הוא על ההגעה למסקנה שקרית, לא על ההרהור גרידא. מצוות ב-ו מבחינות בין עשיית עבודה זרה לעצמו לבין עשייתה לאחרים, עשיית צורות שמימיות לנוי, והאיסורים הנפרדים של השתחואה ועבודה כדרכה. מצוות טו-יט מפרטות את ההלכות הייחודיות של מסית ומדיח, שבהן החיובים הרגילים של אהבת ישראל מתהפכים - חייב לשמור על שנאה, אסור ללמד עליו זכות, והמוסת חייב להעיד נגדו. מצוות כב-כה אוסרות הנאה מעבודה זרה, מתכשיטיה ומרכוש עיר הנידחת. הרמב"ם מקשר מספר איסורים למנהגי עבודה זרה: לא ילבש (לט-מ), שעטנז (מב), הקפת הראש (מג), השחתת הזקן (מד), והתגודדות (מה). מצוה מו אוסרת להתיישב בקביעות במצרים "למען הרחיק ממעשיהם הרעים."

הלכות הנוגעות לאומות ולמלחמה (מצוות מח-נח)

מספר מצוות עוסקות בשבעת עממי כנען: לא לכרות עמם ברית (מח), לא להחיותם (מט), לא לחון אותם (נ), לא להושיב עובדי עבודה זרה בארץ ישראל (נא), ולא להתחתן עמם (נב). עמון ומואב (נג) אסורים לעולם לבוא בקהל בשל תכונות אופי רעות ולא בשל עבודה זרה. מצוות נד-נה אוסרות לדחות גרים אדומיים או מצריים מעבר לשלושה דורות לעניין נישואין. מצוה נז מציגה את בל תשחית - לא להשחית עצי פרי במלחמה, ומכאן הרמב"ם מסיק עיקרון רחב יותר נגד השחתה לשווא. מצוה נח אוסרת על חיילים להיכנע לפחד מאויבים, אם כי מחשבות חולפות של פחד מותרות.

קדושת שם ה' והלכות המקדש (מצוות ס-פז)

השיעור עוסק בגידוף (ס), שבועת ביטוי (סא), שבועת שוא (סב), וחילול ה' (סג) - הכולל תלמידי חכמים המתנהגים באופן שגורם לאנשים לזלזל בתורה. איסורים הקשורים למקדש כוללים: לא להרוס את המקדש, בתי כנסיות או בתי מדרש (סה); לא להשאיר הרוג תלוי בלילה (סו); לא להפסיק משמירה (סז); והגבלות על כהנים מלהיכנס להיכל (סח). מצוות סט-עח עוסקות במי רשאי לשרת ולהיכנס: בעלי מום, כהנים שתויים (רלוונטי לפורים), זרים, וטמאים ברמות שונות. הלכות המזבח כוללות לא להשתמש באבנים גזית (עט), לא לעלות במעלות (פ), ולא לכבות את האש (פא) - האדמו"ר מצאנז פירש זאת באופן אלגורי כאיסור לכבות את האש בלב יהודי. מצוות פג-פז עוסקות בשמן המשחה, מתכוני הקטורת ושמירת הבדים בארון.

הלכות קרבנות (מצוות פט-קלב)

השיעור מסתיים בהלכות קרבנות מקיפות: לא להקריב קדשים מחוץ למקדש (פט-צ); איסורים על הקרבת בעלי מום - לא להקדיש, לשחוט, לזרוק דם או להקטיר חלבים (צא-צו), כולל לא לקבל בהמות כאלה מגויים (רלוונטי לסיפור בר קמצא). מצוה צז אוסרת לגרום מומים בקדשים. קרבנות אינם יכולים להכיל שאור או דבש (צח), חייבים לכלול מלח (צט), ואינם יכולים להיות אתנן זונה או מחיר כלב (ק). מצוה קב אוסרת תמורה (החלפה). כללים מיוחדים חלים על מנחת חוטא ומנחת סוטה - ללא שמן או לבונה (קז). איסורים רבים חלים על קרבן פסח: לא לשחוט כשחמץ נמצא, לא להשאיר אימורים בלילה, לא להשאיר בשר כנותר, ולא לשבור עצמות של הפסח הראשון או השני (קלא-קלב).


תמלול מלא 📝

מצוות לא תעשה - שיעור בהלכות עבודה זרה

הקדמה

החבר'ה אמרו שצריך לדבר יותר עם העולם, אז אני חושב על זה. אבל את מצוות לא תעשה אפשר לדון, כי כולם די מכירים את מצוות לא תעשה.

יש דבר מעניין לחשוב עליו לגבי החלוקה. הרשימה תהיה בתוך הספר, והיא לא מחולקת למצוות עשה ומצוות לא תעשה - היא הולכת לפי הקטגוריות של המצוות. אבל ברשימה, הרמב"ם בנה אותה על הגמרא, שמחלקת מצוות עשה ומצוות לא תעשה. אז זה נהיה קצת מוזר, כי הרבה מאוד קשורות לקודמות.

אולי הוא שם את הלא תעשה למה שיותר חשוב. כמו שהרמב"ם מסביר שאהבה יותר חשובה מיראה - בין אם זה חיובי או שלילי, זה הגיוני. יש כאלה שאומרים שמצוות לא תעשה יותר חשובות. יש מחלוקת כזו.

יש משהו, תורה, למה מצוות לא תעשה יותר חשובות - כי זה עניין של מחשבה? יש משהו כזה. דבר כזה שאדם לא עושה, זה קשור לתורה שהיא שותקת. אבל לא לעשות זה גדול מלעשות. כשאדם עושה, הוא מגדיל, וכשאדם לא עושה, זה נעלם.

---

מצווה א: האיסור להאמין באלוהות אחרת

הרמב"ם אומר: "שלא להעלות על מחשבה שיש שם אלוה זולתי ה'" - שלא יעלה על דעתו שיש אלוהות אחרת מלבד הבורא, שיש כוח אחר מלבד הבורא.

זה ההיפך ממצוות עשה הראשונה. להבין מה זה אומר, כבר מסרנו את זה בשבוע שעבר.

המשמעות של "להעלות על מחשבה"

כשהוא אומר "לא להעלות על מחשבה", המילה "להעלות" מתייחסת למחשבה. זה מעניין, כי "להעלות" זו המחשבה שנמצאת בשליטתו של האדם.

אני חושב שזה אומר אותו דבר. יכול להיות שכשלומדים את ההלכות, המצווה הראשונה מוסברת יותר. ננסה בשבוע הבא להבין מה הוא מתכוון, כי זו מצווה פנימית - זו מצווה במחשבה. זו לא מצווה של מעשים וכדומה; זו מצווה לא להאמין באל אחר.

זה אפילו נראה כפחות מלהאמין - לא כתוב "אפשר" כאן. "לא תעלה על מחשבה" פירושו להאמין, כך הוא מסביר.

למה "מחשבה" ולא "לדעת"

הסיבה שכתוב "לא תעלה על מחשבה" ולא "לדעת" היא כי הרמב"ם סובר שיש חילוק בין ידיעה לחשיבה. עבודה זרה הוא קורא "הילוך מחשבה" - הוא קורא לזה במקומות אחרים "דמיון" או "הרהור".

יש "הילוך מחשבה", שלא אומר במהלך פעולת החשיבה.

תן לי להסביר מה זה אומר, לפי דעתי, ולפי אמת גם כן. לרמב"ם יש כלל מפורש שאי אפשר לחשוב דבר שקר, אי אפשר לדעת דבר שקר. אי אפשר לומר למישהו, אפילו המילה "לדעת" - יש מצווה "לידע שיש מצוי ראשון" - אי אפשר לומר מצוות לא תעשה "שלא לידע שיש מצוי אחר", כי זה לא הגיוני יותר. "דעת" היא בהגדרה דבר אמיתי.

אז הדרך לבטא דבר שקר היא לומר: זה יכול לעלות על דעתך, אתה יכול לחשוב את זה, אבל זה לא אמת כלל. או שאתה יכול לחשוב, אבל אתה לא יכול לדעת, אתה לא יכול להאמין. אי אפשר לדעת או להאמין בעבודה זרה, לפי דרכו של הרמב"ם.

הוא אומר ש"לא תעלה על מחשבה" לא אומר לא לחשוב על זה, אלא זה אומר לא להגיע למסקנה כזו. הוא לא אומר את הלשון "לא תעלה על מחשבה", אבל אם היה כתוב "לדעת", זה כבר היה אומר שזה אמת, כי "לדעת" פירושו לדעת דברים כפי שהם. "להעלות על מחשבה" פירושו לחשוב על דברים שאינם אמיתיים. אבל זה לא אומר את פעולת החשיבה עצמה, כי פעולת החשיבה היא חלק מההגעה לאמת - זה דרך להתבונן במחשבה. אז כדי להגיע לאמת, אפשר לעבור דרך מחשבה. אבל כל עוד אין לך מסקנה רעה, זה לא הלאו.

תראה גם, לרמב"ם יש איסור של חשיבה - האיסור של "לא תתורו", ה"לא תפנו", שנראה בקרוב. אבל בכל מקרה, המצווה כאן היא בוודאי שהאיסור הוא לא לחשוב, אלא להאמין, להתכוון לזה.

---

מצווה ב: עשיית פסל לעצמו

מצווה ב' היא כבר מעשה - "לא תעשה פסל" - לא לעשות פסל, צלם, פסל.

"לא יעשה בידו" - האיסור הוא על מי שעושה אותו, ועל מי שמצווה על מישהו לעשות לו. "לא יעשה לאחרים, שנאמר 'לא תעשון לכם פסל.'"

זה אומר גם אם אתה עושה לגוי או ליהודי אחר אפילו, וגם המזמין וגם מי שאתה אומר לו - שניהם עוברים.

וזה אסור לעשות עבודה זרה אפילו לאחרים.

הבהרת "בידו" - לעצמו

מה החילוק בין פסל לעבודה זרה? אמרת "שלא יעשה בידו".

"יעשה בידו" פירושו לעצמו. לא אמרתי את זה אז. מצווה ב' פירושה לעצמו, ואחרים לא יעשו בשבילו. זה אומר לקחת איזה חפץ ולהעלות אותו על חפץ.

לא, לא, לא, לא, זה פשוט. מצווה ב' היא כשאדם עושה לעצמו. יש שתי דרכים לעשות לעצמו: אני יכול לעשות על ידי עצמי, ואני יכול לעשות על ידי שליח.

---

מצווה ג: עשיית פסל לאחרים

מצווה ג' היא כשאני לא עושה לעצמי כלל - אני רק עושה לגוי.

מה החילוק בין פסל לעבודה זרה? שפסל פירושו כל צורה, ועבודה זרה זה כשעובדים אותה?

לא, שוב, החילוק הוא למי עושים. מה שכתוב "לעשות בידו" לא התכוון לאחרים. הסברתי את זה עם ההקשר. זה אומר לעשות לעצמו, בין בידו בין על ידי אחרים. וכאן זה אומר לעשות לאחרים - פעולת העשייה עצמה.

שלא לעשות עבודה זרה לאחרים. אולי אתה צודק שהלשון כאן אומרת עבודה זרה, כי זה כבר לא שם. אתה עושה למישהו אחר, אתה לא יודע מה האדם האחר יעשה. אתה יודע שזה פסל. אם זה רק פסל, אז אולי לא. זה צריך להיות לשם עבודה זרה. אני חושב שאתה כותב במדויק. לא בטוח.

---

מצווה ד: עשיית צורות לנוי

שלא לעשות צורות לנוי - אפילו אם לא עובדים אותן - עשיית צורות של הבריות שנבראו לשם שמים, שנאמר "לא תעשון אתי אלהי כסף."

---

מצווה ה: איסור השתחוויה

שלא להשתחוות לעבודה זרה. האיסור הוא על השתחוויה, אפילו אם דרך עבודתה אינה בהשתחוויה. כי המצווה הבאה תהיה עשיית כל סוג של עבודה שמקובלת באותה עבודה זרה. אבל השתחוויה, אפילו אם היא לא מקובלת באותה עבודה זרה, יש איסור כללי על השתחוויה לאותה עבודה זרה.

למה דווקא השתחוויה?

אתה יודע למה? כי ה' אמר "לא תשתחוה להם." זה דין של ייחוד לה', לא דין של לא לעשות עבודה. או כמו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" - סוג כזה של בחינה. זה לא על אותו צלם. לאותו צלם לא אכפת מהשתחוויה, מה זה משנה? אבל עכשיו אתה משתחווה למישהו אחר שהוא לא ה'.

מעניין למה רק השתחוויה. ה' לא אמר את אותו דבר על תפילה או קרבנות. לא, השתחוויה לבד. יש, אני יודע. צריך לחפש אולי במצוות. קושיה טובה, אני לא יודע. צריך לחפש אולי במצוות. אנחנו הולכים לראות, אנחנו מחזיקים בלימוד הלכות עבודה זרה.

---

מצווה ו: עבודה בדרך עבודתה

שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה לעבוד בהם. מה שמנהג העבודה זרה שעובדים אותה, זה אסור אפילו אם זה לא דרך עבודה שבקדושה, שנאמר "לא תעבדם."

---

מצווה ז: העברת בנים למולך

שלא להעביר למולך. לא לעשות את האיסור של להעביר את ילדיו למולך, מה שזה היה אומר - זה גם חלק מהלכות עבודה זרה. שנאמר "ומזרעך לא תתן להעביר למולך."

---

מצווה ח: מעשה אוב

שלא לעשות מעשה אוב. זה סוג של עבודה של עבודה זרה שקשור לכישוף. זה גם עניין של עבודה זרה. הרמב"ם שם כאן את עניני עבודה זרה.

---

מצווה ט: מעשה ידעוני

שלא לעשות מעשה ידעוני זה סוג אחר של עבודה זרה.

---

מצווה י: פנייה אחר עבודה זרה

שלא לפנות אחר עבודה זרה. מה זה "לפנות" הזה, אם אני זוכר נכון, פירושו ללמוד את הספרים של העבודה זרה, או להתבונן בעבודה זרה.

---

מצווה יא: הקמת מצבה

שלא להקים מצבה. לא להקים מצבה, אפילו אם לא מקימים אותה לעבודה זרה. אבל כיוון שדרך העבודה היא עבודה זרה שמקימים מצבות, לא להקים אותה אפילו אם מתכוונים לשם שמים, כך נראה. כמו שכתוב פסוק, שנאמר "ולא תקים לך מצבה."

---

מצווה יב: הנחת אבן משכית

שלא לתת אבן משכית. כמו שכתוב בפסוק "ואבן משכית לא תתנו בארצכם." אני חושב שהאיסור הוא להשתחוות - לא להשתחוות על אבן, אפילו אם זה לא לעבודה זרה.

אתה אומר אחרת ממה שהרמב"ם אמר. יכול להיות שאתה צודק הלכתית, אבל אני אומר מה שהרמב"ם אמר - שאסור לעשות. "לתת" פירושו לעשות, לתת, להניח. נו נו, נלמד בפנים, נראה.

---

מצווה יג: נטיעת עצים במקדש

שלא ליטע אילן במקדש. שנאמר "לא תטע לך אשרה כל עץ." אסור לנטוע שום עצים במקום המקדש. אצל מזבח לה' אלוקיך.

---

מצווה יד: שבועה בעבודה זרה

שלא להישבע בעבודה זרה לעובדיה. כשרוצים להישבע לעובד עבודה זרה, לא להישבע בשם של עבודה זרה. ולא משביעין אותם, שנאמר "ושם אלהים אחרים לא תזכירו."

האיסור הכפול

"משביעין אותם" - זה אומר גם שאתה לא תישבע לאותו גוי בצלם שלו, או שאתה לא תשביע אותו. זה אומר, לאדם יש סכסוך עם גוי, והגוי... אתה יודע הנאמנות של הגויים היא רק אם הוא נשבע בשם עבודה זרה - היהודי אסור לו להישבע בשם עבודה זרה, או לומר לגוי להישבע בשם עבודה זרה.

מה עושים אז אם רוצים... הרמב"ם אומר שצריך לעשות קניינים עם גוי, כי אין מוצא.

למדתי קודם שמלווים לו בריבית. מה קורה אם הוא לא רוצה לשלם ומתחילות שאלות על שבועה? לא, גוי אי אפשר לסמוך עליו בשבועה. אפשר לסמוך עליו אולי אם הוא היה נשבע באלוהיו, אבל אסור לתת לו להישבע באלוהיו. אז, זה תקוע. אני לא מבין, לא לתת לו. אסור להשביע אותו - אתה לא יכול לדרוש ממנו שבועה. נראה כשנלמד את ההלכות.

---

מצווה טו: הדחת הרבים

שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה. לא לשכנע, להסית, שנאמר "ולא ישימך פח וזאת עבודה זרה להדיח."

---

מצווה טז: הסתת יחיד

הבאה, שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה. שנאמר "מסית לא תוסיף ולא תכסה עליו."

מה החילוק בין מסית למדיח? אני לא יודע. נראה כשנלמד הלכות עבודה זרה.

---

מצוות יז-יט: הדינים המיוחדים לגבי מסית

מצווה יז: לא לאהוב את המסית

שלא לאהוב המסית. לא לאהוב את המסית. זו עבודה זרה, כך נראה. לאהוב. "לא תאבה לו." יש ארבעה איסורים על מסית.

מצווה יח: לא לעזוב את השנאה

שלא לעזוב השנאה למסית. לא להרפות. אז, מצווה יז אומרת שכל יהודי יש מצווה לאהוב, מסית יש מצווה, איסור לאהוב. ולא רק שיש איסור לא לאהוב אותו, יש אפילו איסור לשנוא אותו קצת. שלא לעזוב השנאה למסית - לא להרפות מהשנאה של המסית, שנאמר "ולא תשמע אליו."

אז, "לא תשמע אליו" נכנס לתמונה. נראה כשנלמד הלכות עבודה זרה. אז אני זוכר את המדרש שהרמב"ם מביא. ולא תספיק עליו את חמתך בכל לבבך - זה אומר, זו דרך איך אני רואה את זה: יש לך יהודי, כולם צריכים לאהוב אותו, ואני לא אוהב אותו, וכולם אסור להם לשנוא אותו, ואני דווקא לא... כן, זה הלכות, זה לא להרפות מהשנאה.

אז לפעמים אדם תופס את עצמו עם הרהור - אולי כדאי לאהוב את היהודי הזה? לא, לא צריך להיות.

מצווה יט: עמידה על דמו

יתר על כן, תשלח לו הצלה למעשה, אלא עומד על דמו - שידונו אותו, כפי שמגיע לו, כבר. אבל לפחות, אני אוהב אותו, באופן כללי כפי שרואים.

מצוות כ-כא: דיני המסית (מי שמסית לעבודה זרה)

עוד דבר: שלא לעזוב שנאה למסית - לא להרפות מהשנאה למסית, שנאמר "לא תשמע אליו". יש את ה"לא תשמע אליו" כנגד מסית.

ורואים איך לומדים אהבת ישראל, וכמו שהמדרש שהרמב"ן מביא "צריך אדם לאהוב את חברו כגופו" - מה זה אומר? כל יהודי צריך לאהוב, וכל יהודי אסור לשנוא. כן, יש הלכות לא להרפות מהשנאה. אבל נכנס כאן מסית - אולי את המסית כן צריך לאהוב? לא, לא צריך.

שלא להציל המסית אלא עומד על דמו - לשפוט אותו כפי שמגיע לו, שנאמר "ולא תחוס עינך עליו".

שלא ילמד המוסת זכות על המסית - האדם שהמסית רצה להסית לעבודה זרה לא ילמד זכות על המסית, שנאמר "ולא תחמול".

שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית אם יודע לו חובה - המוסת לא יתאפק מללמד חובה אם הוא יודע דרך ללמד חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו".

יש כאן חמש מצוות שמתכוונות לדבר אחד: ללכת בכל חומר הדין כנגד המסית. ולא רק בכל חומר הדין, אלא גם שהעולם ידע שיש את כל העניין של אהבת ישראל וכל העניינים - כל יהודי, אפילו כשהוא במשפט, אפילו בדיני נפשות, מחפשים לו זכות וכו'. אבל מסית לא. צריך רק לדעת את ההלכה אצל כל היהודים האלה שהם מסיתים לכל מיני עבודות זרות, שזו ההלכה שלהם.

---

איסורים הקשורים לעבודה זרה ולרכושה

מצווה כב: הנאה מתכשיטי עבודה זרה

שלא להנות בתכשיטי עבודה זרה - אם יש עבודה זרה שעובדים, והניחו עליה תכשיטים יפים, אסור להשתמש בהנאה, שנאמר "ולא תחמוד כסף וזהב עליהם". "עליהם" פירושו מה שמונח על העבודה זרה.

בספר חובת הלבבות למדנו בשבת שיש שם במדרש ש"ולא תחמוד" פירושו רק בלב, לא להתאוות. אבל אתה מתכוון שלהתאוות פירושו רק בלב - ההמשך של הפסוק הוא "ולקחת לך". כמו שהם למדו ש"ולא תחמוד" פירושו רק אם אתה עושה מעשה ואתה מקבל את זה.

מצווה כג: בניית עיר הנידחת מחדש

שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהיתה - מחריבים עיר הנידחת, לא לבנות אותה מחדש באותה דרך שהיתה לפני כן, שנאמר "ולא תבנה עוד". זה צריך להישאר זכר.

הולכים בארץ ישראל, מוצאים את זה - שיישאר חרב. יש הרבה תלים. מה זה תל? חלק מהם הם עיר הנידחת. זה צריך להישאר כמו יריחו - נשאר זכר שידעו. "תל עולם לא תבנה עוד" - זו לשון הפסוק. וכתוב "והיתה תל עולם לא תבנה עוד" על עיר הנידחת.

מצווה כד: הנאה מרכוש עיר הנידחת

שלא להנות בממון עיר הנידחת - כל הכסף של עיר הנידחת הוא חרם, צריך לאבד אותו. אסור להנות משום כסף של עיר הנידחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

מצווה כה: הנאה מעבודה זרה עצמה

שלא להנות בעבודה זרה ובכל משמשיה ובזבחה - לא להנות מעצם העבודה זרה, או ממשמשי עבודה זרה. מה פירוש משמשיה? זה לא מתכוון לאנשים, זה מתכוון סתם לבגד תשמישה, או לתקרובת שלה - אנשים הקריבו לה דברים, או הביאו לה אוכל, או יין שנסכו לה, או יין שניסכו לה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך".

---

נבואת שקר

מצווה כו: להתנבא בשם עבודה זרה

שלא יתנבא בשמה - אדם לא יאמר דברים בשם עבודה זרה, שהעבודה זרה אמרה לו, שנאמר "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים". מדברים בעצם מחוץ לאיסור דת, כי הוא לא בעצם נביא. או מחוץ - שגם לא יהיה בעל דמיון, ואם הוא כן היה לו דמיון כזה, שלא יאמר את זה.

מצווה כז: נבואת שקר בשם ה'

שלא להתנבא בשקר - לא להתנבא בשקר, זה אומר לומר בשם ה' משהו שהקב"ה לא אמר לו, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא ציויתיו".

מצווה כח: שמיעה לנביא שקר

והמצווה הבאה היא לא רק שהאדם שאומר דברים בשם עבודה זרה אסור, אלא אף אחד לא רשאי לשמוע למי שמתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "ולא תשמע אל דברי הנביא". זה לא אומר סתם לא לשמוע, זה אומר לא לציית - ללכת בדרכיו.

מצווה כ"ט: לא לפחד מנביא השקר

לא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו - נביא שקר כזה צריך להרוג אותו, ולא להימנע מלהרוג אותו, ולא לפחד ממנו, שנאמר "לא תגור ממנו".

הרמב"ם אומר שמכיוון שאנשים יחשבו הרבה, אולי בכל זאת הוא יודע מה הוא מדבר.

---

מנהגים הקשורים למנהגי עבודה זרה

מצווה ל': הליכה בחוקות עבודה זרה

שלא ללכת בחוקות עבודה זרה ולא במנהגותם - לא להתנהג עם החוקות והמנהגים של עבודה זרה, שנאמר "לא תלכו בחוקות הגוי". זה מאוד חשוב - עבודה זרה, ואפילו סתם מנהגים לא ללכת עם חגורת העבודה זרה.

---

כישוף וניחוש

מצווה ל"א: קוסם

שלא לקסום - לא לעשות שום סוג כישוף שנקרא קסם, שנאמר "לא ימצא בך... קוסם קסמים".

מצווה ל"ב: מעונן

שלא לעונן - לא לעשות את סוג הכישוף שאומר דברים מסוימים מתי לעשות, איזה זמן טוב או רע למה, שנאמר "לא תעוננו".

מצווה ל"ג: מנחש

שלא לנחש - גם זה סוג אחר של כישוף של סימנים, לעשות דברים לפי סימנים, שנאמר "לא תנחשו".

מצווה ל"ד: כישוף כללי

שלא לכשף - איסור כללי על כישוף, שנאמר "לא ימצא בך... מכשף".

מצווה ל"ה: חובר חבר

שלא לחבר חבר - עוד סוג כישוף. מכל הדברים האלה ראינו בהלכות עבודה זרה, שנאמר "וחובר חבר".

מצווה ל"ו: שאילה באוב

שלא לשאול באוב - לשאול שאלות דרך איזשהו סוג כישוף, שנאמר "ושואל אוב".

יש איסור לעשות אוב - עכשיו אפשר לראות שחוץ מהאיסור לעשות את האוב, את מעשה האוב, יש איסור לשאול שאלות באוב.

מצווה ל"ז: ידעוני

שלא לעשות מעשה ידעוני. מעניין למה הוא מפריד אוב וידעוני משאר הכשפים. אבל החילוק בין לשאול ולעשות ברור - לעשות זה המעשה, ואסור לשאול את בעל האוב ובעל הידעוני.

מצווה ל"ח: דורש אל המתים

שלא לשאול בחלומות המתים - אסור לשאול שאלות בחלום מהמתים, שנאמר "ודורש אל המתים". זה איסור מעניין.

---

לבישת בגדי המין השני ומנהגי עבודה זרה

מצוות ל"ט-מ': לא ילבש

שלא תעדה אשה עדי איש - אישה לא תלבש בגדים של איש, שנאמר "ולא ילבש גבר שמלת אשה". והמצווה הבאה היא להיפך - האיש לא ילבש עדי אישה, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אשה".

והרמב"ם מיד מסביר: איך זה נכנס לכאן באמצע הדיבור על כישוף ועבודה זרה? "לפי שזהו מנהג עובדי עבודה זרה", והוא מביא מפורש "בספרי עבודותם".

מעניין שכאן יש ציטוט מ"ספרי עבודותם" - יש הרבה ספרים קדושים, אבל כבר מיד במצוות לא תעשה, בתחילת הרמב"ם, מצוטט ספר של עבודה זרה. הוא מתכוון "ספרי עבודותם" - הוא מתכוון לספרים של עובדי עבודה זרה.

הנקודה היא, הרמב"ם אומר הלאה, זה היה המנהג של עבודה זרה, והאיסור הוא בגלל עבודה זרה.

מצווה מ"א: שעטנז

גם שעטנז, אומר הרמב"ם, שעטנז גם קשור לעבודה זרה: "שלא ללבוש שעטנז, כמו שלובשין כומרי עבודה זרה", שנאמר "לא תלבש שעטנז".

מצווה מ"ב: הקפת הראש

שלא להקיף פאת ראש - גם לגלח את פאות הראש זה איסור, וזה גם קשור לעבודה זרה, לא לעשות כמעשה עבודה זרה, שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכם".

לא לעשות פאה כזו, לא לעשות עיגול פאה - זה מנהג של עובדי עבודה זרה, "כומרי עבודה זרה". יש כומרים, יש עובדים - אלה חבורות אחרות.

מצווה מ"ג: השחתת הזקן

שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית את פאת זקנך".

העובדים כולם משחיתים את הזקן שלהם, אבל הקפת פאה עושים רק הכהנים, הכומרים.

מצווה מ"ד: התגודדות

שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתגודדו".

מה זה? אומר הרמב"ם, "גדידה" היא "שריטה אחת" - זה אומר להשחית את הבשר כחלק מאבלות.

מצווה מ"ה: ישיבה במצרים

שלא לשכון בארץ מצרים לעולם - המצווה שלא להתיישב ולגור בקביעות במצרים, שנאמר "לא תוסיפון".

למה? כי מצרים הם דינים על עבודה זרה. כך אומר הרמב"ם, שם את זה מיד ליד עבודה זרה. לא כתוב ליד על עבודה זרה, אבל כך זה נראה כאן.

שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העינים.

המצווה היא שלא להתיישב ולגור בקביעות במצרים, שנאמר "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".

למה הרמב"ם שם את מצרים ליד עבודה זרה? הוא ממקם את זה ממש ליד עבודה זרה. לא מובן מאליו שזה על עבודה זרה, אבל הוא רואה את זה כך - "למען להרחיק ממעשיהם הרעים".

הליכה אחר הלב והעיניים

מצווה מ"ז: שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים. הרמב"ם שם את זה אחרי עבודה זרה כי הוא לומד ש"אחרי לבבכם" פירושו מינות - כפירה. כמו שהרמב"ם גם אומר, "שלא לסור אחרי מחשבות הלב וראיית העיניים", שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" - זה אומר לא ללכת אחרי מחשבות של עבודה זרה או מחשבות של זנות. זה דומה לעבודה זרה - "אחרי עיניכם".

דינים הנוגעים לשבעה עממים

מצווה מ"ח: לא לכרות ברית עם שבעת העממים. קודם היתה לנו מצוות עשה לעשות מלחמה נגד שבעת העממים, וכאן האיסור הוא לא לכרות איתם ברית, שנאמר "לא תכרות להם ברית".

מצווה מ"ט: לא להחיות אף אחד משבעת העממים, שנאמר "לא תחיה כל נשמה". זה שוב לצורך מיגור עבודה זרה, בעצם.

באופן דומה, הבאה קשורה. מצווה נ': לא לחון - לא לרחם על עובד עבודה זרה, שנאמר "ולא תחנם".

מצווה נ"א: לא לתת לעובד עבודה זרה לגור בארצנו - לא לתת לעובד עבודה זרה לגור בארץ ישראל, שנאמר "לא ישבו בארצך".

מצווה נ"ב: לא להתחתן עם עובד עבודה זרה - לא לעשות שידוכים איתם, שנאמר "ולא תתחתן בם".

עמון ומואב

מצווה נ"ג: עמוני ומואבי לא יבואו לעולם בקהל ישראל. עמוני ומואבי לא ישאו בת ישראל, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'".

לא כתוב כאן עבודה זרה - כתוב שיש להם מידות רעות. אולי זה גם בגלל שיש להם מידות רעות, לא עושים לפנים משורת הדין, אני לא יודע.

תראו איפה אנחנו עכשיו. כן. זה לא ממש עבודה זרה - זה יותר הלכות מלחמה הנוגעות לאומות.

לגבי עמוני ומואבי - איפה זה בעצם כתוב בתורה? האם זה פשוט כסוג של נקמה כי הם התעללו ביהודים? צריך לדעת.

לא, זה לא יכול להיות נקמה. יכול להיות שלא צריך אנשים עם גנים כאלה רעים, שהם כאלה שקצים שאינם מקדימים בלחם ובמים - שלא מציעים לחם ומים.

דיני גרי אדום ומצרים

מצווה נ"ד: ההלכה היא לא להרחיק את צאצאי עשו מהקהל אלא עד שלושה דורות. לגבי עמונים אמרנו שזה לעולם, אבל זרע עשו זה להיפך - זה לאו שלא... אחרי שעברו שלושה דורות, לא להרחיק אותם, שנאמר "לא תתעב אדומי". אם אדומי אחרי כמה דורות רוצה להתגייר, צריך לקבל אותו. זה לאו נגד להימנע מלקבל אותו.

מצווה נ"ה: לא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב מצרי". אותו דבר - מצרי גם... זה איסור להרחיק אותו.

זה מעניין, כי כל גר, כל מי שבא להתגייר, אנחנו מרחיקים. לא להרחיק יותר מזה. להרחיק כאן פירושו "לבוא בקהל ה'" - לעניין נישואין.

זה גם מעניין - זה אחרי שהוא כבר נהיה גר כשר.

כן, כן, רגע. כך ההלכה.

אבל זה בעצם לא לקבל גר מהם?

מקבלים גרים.

אם מקבלים גרים, הוא לא גר? אסור להתחתן איתו?

כך ההלכה אומרת. יוצא שאם מישהו מציע שידוך ליהודי ואומר שסבא רבא שלו היה מצרי, אם הוא אומר לא, הוא רשע כי הוא אומר לא.

הכללים והדרכים איך לומדים, איך פוסקים, לאסור עליו - מה הבעיה? אף אחד לא פוסק עליו. למעשה אף אחד לא מתחתן איתו בכל מקרה.

זו לא מצווה שכולם צריכים להתחתן עם אדומי, נו.

כן, זו מצווה? נו, נו.

מה הוא? נו, מה הוא?

דיני מלחמה

מצווה נ"ו: לא להציע שלום לעמון ומואב תחילה בזמן מלחמה כמו שאר האומות. שוב, קודם למדנו שכשזו מלחמת רשות צריך להתחיל בשלום, אבל כשעושים מלחמה עם עמון ומואב לא צריך להתחיל בשלום, שנאמר "לא תדרוש שלומם וטובתם".

בל תשחית - לא להשחית עצי פרי

מצווה נ"ז: לא להשחית עצי פרי. גם, כיוון שאנחנו כבר מדברים על מלחמה, האחרונות הן עניינים הקשורים למלחמה. אבל במלחמה לא להשחית. זה נכנס להמשך ארוך. כי במלחמה כתוב שאפשר להקיף את העיר, או אפשר לעשות מה שצריך לעשות, להרוג את האנשים, אבל את העצים אסור להשחית.

וקל וחומר זה הנימוק - קל וחומר פירושו שזה לא דווקא במלחמה, אלא אסור להשחית דברים טובים, שנאמר "לא תשחית את עצה".

נכון, זו עוד אחת מההלכות. זה לא שהיתה הווה אמינא שלא היו יודעים את זה. היתה הווה אמינא להשחית את העצים של הגויים - כאן לומדים את מצוות בל תשחית, שגם את זה אסור לעשות.

לא לפחד בקרב

נו, מה שם המצווה? "שלא ייראו אנשי מלחמה ויפחדו מאויביהם בשעת מלחמה" - שחיילים לא יפחדו ויחששו מאויביהם בזמן מלחמה, שנאמר "לא תערוץ מפניהם ולא תיראום".

זה מעניין - לא כתוב שמחשבת פחד לא תעבור בראשו. אלא לא להיכנע לפחד, לא "להיכנע לפחד", לא ללכת אחרי הפחד ולתת לפחד לשלוט בך. המפרשים דנים בזה. אבל בכללי, הלילה קל - אסור לפחד. כשהולכים למלחמה, חבר'ה, הולכים למלחמה, זו מצווה ללכת למלחמה כשצריך, אסור לפחד. אם פוחדים, עוברים על לאו. לא כתוב כאן שאולי הוא לא מונה את זה - אני לא מבין.

זכירת עמלק

מצווה נ"ט: "שלא יסור מליבנו מעשה עמלק הרשע אשר עשה לנו." קודם היתה לנו מצוות עשה דומה - שמעשה עמלק הרשע שעשה לנו לא יסור מליבנו לעולם, שנאמר "לא תשכח".

קדושת שם ה'

מצוות לא תעשה השישים היא "שאנו מוזהרין מברכת ה'" - אנחנו מוזהרים נגד ברכת [לשון סגי נהור לקללת] ה'. אסור לקלל את השם. הרמב"ם מביא את הפסוק "אלהים לא תקלל". אסור אפילו לומר... "שלא ל..." "שלא לקלל"? כן, הוא כבר אומר "שאנו מוזהרין". אה, זה לשון יפה.

ולגבי העונש כתוב "ונוקב שם ה' מות יומת". הרמב"ם אומר, אבל איפה כתוב... מה הכלל שיש לרמב"ם? בואו נראה. מה הכלל? "כל שעונשו כרת או מיתת בית דין הרי זו מצוות לא תעשה, חוץ ממילה ופסח." מילה ופסח שונים - למרות שזה לא לאו, יש כרת אפילו רק על מצוות עשה. אבל כאן, אם יש לאו, למה כתוב כאן "אלהים לא תקלל"? למה צריך את הלימוד הספציפי הזה? זה לא עניין פשוט.

שבועות

מצווה ס"א: לא להפר שבועה - שלא להפר שבועת ביטוי, שנאמר "לא תשבעו בשמי לשקר". כשמישהו נשבע בשם ה' לשקר - הוא ידע שזה שקר. אחר כך כשהוא מפר את זה, אז הוא יחלל את שם ה' שאמר קודם. כן, נכון. זו כל הנקודה של שבועה - שה' יהיה מעורב. כן, כן.

מצווה ס"ב: לא להישבע לשווא, לחינם. זה אומר שבועה שהיא ברור טיפשית או שקרית, שנאמר "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".

מה שאתה אומר - כאן יש לנו שבועת ביטוי שפירושה אני אומר אני נשבע שאני הולך לעשות משהו. שבועת שווא פירושה אני נשבע שמשהו קרה, או על מציאות שאינה כך. אני נשבע שתולעת היא פיל. זה ההבדל העיקרי.

חילול השם

מצווה ס"ג: לא לחלל את השם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי". זה אומר, חוץ מהמצוות שכבר היו לנו קודם לגבי... שהוא אומר "את שם קדשי". קידוש השם, חילול השם, כן. קודם היתה לנו המצווה של "ונקדשתי" - כל אדם צריך למסור נפש, וכל אדם צריך לקדש שם שמים. וכאן איסור הלאו של לא לחלל שם שמים.

האם זה אומר לא למסור נפש כשצריך למסור נפש? איפשהו לרמב"ם יש רשימה שלמה של דברים שזה אומר. בסדר. ביסודי התורה, אני חושב שאני זוכר. יכול להיות. זה כולל גם את הנושא של מה שנקרא חילול השם - שתלמידי תורה, שאנשים לא יגידו "חבל על ששימשו שמים וארץ" - חבל שהשמים והארץ שימשו אדם כזה. כן.

לא לנסות את ה'

מצווה ס"ד: לא לנסות את דבר ה'. ניסיון. זה אומר שאם נביא הבטיח משהו, לא לנסות אותו. לא צריכה להיות נבואה כזו ואז לראות את הסימנים.

זה אחרי שכבר בדקו אותו?

לא, כלומר יש כללים איך בודקים. אחרי שכבר בדקו, אולי אי אפשר לנסות אותו אחר כך.

זו בכל זאת מידה.

זה קצת אחרי הבדיקה-כן, שהוא לא יארוז שום... [לא ברור]

לא, בדיקה לפי הכללים, כן.

איסורים הקשורים למקדש

לא להשחית מקומות קדושים

מצווה ס"ה: גם סוג של דרך לא לחלל שם שמים. כתוב "שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסיות, או בתי מדרשות" - לא להשחית את בית המקדש, או בתי כנסת, או בתי מדרש. זה כלול באיסור מחיקת שמות קדושים - שמות שהתקדשו על ידי כתיבה בקדושה, כלומר שמות ה', כתבי הקודש. כמו שכתוב בפסוק "ואבדתם את שמם" - מותר להשחית, חייבים להשחית עבודה זרה, אבל "לא תעשון כן לה' אלהיכם" - לה' לא לעשות כך. יש לך עוד דוגמה של... זה כתוב בשולחן ערוך.

בסדר, זה יותר קצת כמו... זה כתוב יותר בבירור, אבל כן.

לא להלין את הגופה

מצווה ס"ו: עוד מצווה שכבר היתה לנו - מצווה ס"ו היא "שלא להשבית שמירה סביב למקדש"... [תיקון] שכשהרגו מישהו, או תלו אותו, נתנו את עונש התלייה...

לא עונש מוות. נתנו לו את העונש של... כל הנהרגים בבית דין נתלים, כן.

לא כולם, אבל מסוימים שנתלים. ולא להשאיר אותו בלילה על העץ, שנאמר "לא תלין נבלתו על העץ".

"תלין" זה לשון מעניין, כי "תלין" פירושו "צלוב", אבל יש שאלה האם... יכול להיות פשוט תלייה, בלי הבדל. בסדר, צריך לחשוב על זה. מי יודע. "תלין" זה כמו "צלוב", זה אומר...

אני מתכוון שתלייה, כשכתוב בתורה תלייה, כמו שאני זוכר, זה לא אומר תלייה. כשהיהודים היו במצרים, זה לא אומר...

לא שזו הדרך שבה הוא נהרג, אלא זו הדרך לפרסם את ה...

וגם, תלו אותו בצווארו, שהוא נחנק, הוא לא נחנק. נותנים לו מיתה קלה יותר, לא כמו צלב, פשוט שמים אותו שם. תולה - לא נתלה, לא ככה? לא בהכרח שזה אומר...

שמירת המקדש

מצווה ס"ז: "שלא להשבית שמירה סביב למקדש" - לא להפסיק לשמור סביב המקדש. חייבים שתהיה שמירה סביב בית המקדש. והלאו הוא שלעולם לא להפסיק את זה, שנאמר "ושמרתם את משמרת הקודש". והכלל הוא ששמירה היא עשה, כן?

כהן נכנס להיכל

אה, מצוות המקדש - שכהן לא יכנס להיכל בכל עת, שנאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". מותר להיכנס לקודש הקודשים רק כשמותר - כבר כתוב, יום כיפור או...

שמירת המקדש והגבלות כניסה

מצווה ס"ז: שלא להשבית שמירה סביב המקדש - חייבים לשמור משמרת סביב בית המקדש, והלאו הוא שלא לבטל ולהפסיק את זה, שנאמר "ושמרו את משמרת הקודש." הכלל הוא שהשומרים נמצאים שם תמיד.

מצוה ס"ח: שלא יכנס כהן להיכל בכל עת - כהן לא יכנס להיכל בכל עת, כמו שנאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש." מותר להיכנס לקודש הקודשים רק כשמותר - דהיינו רק ביום הכיפורים, או כשצריך לבדוק משהו, כמו שלמדנו קודם בהקדמה, כשצריך לוודא איך עומדים הדברים בשלושה עשר ספרי התורה.

אני רוצה להעיר כאן דבר ברור: אני רואה שפחות או יותר סדר מצוות עשה ומצוות לא תעשה הולך באותו דפוס. קודם מתחיל במציאות ה' ואיסור עבודה זרה, ונראה שנושא חילול ה' קשור, כי רואים שאכן בסדר התורה זה עומד שם. והדבר הבא הוא בית המקדש - בשניהם זה הסדר הברור. המקדש וכליו. זה שונה ממשנה תורה, שם המקדש מופיע הרבה יותר מאוחר.

הגבלות על בעלי מומים

מצוה ס"ט: בעל מום - שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים מן ההיכל - בעל מום לא יכנס לחלק הפנימי של ההיכל, כמו שנאמר "אל הקודש לא יבוא ואל המזבח לא יגש." הוא יכול להיכנס לעזרה, אבל לא למחנה שכינה, או איך שזה נקרא, למקום המקדש.

מצוה ע': שלא יעבוד בעל מום - כהן שהוא בעל מום לא יעבוד את העבודה, כמו שנאמר "אשר יהיה בו מום לא יקרב." זה מתייחס למום קבוע. ובגרסה אחת נאמר שאפילו בעל מום עובר - אפילו מום שיעבור - כל זמן שיש לו את המום, לא יעבוד את העבודה, כמו שנאמר "כל איש אשר בו מום לא יקרב."

חלוקת העבודה בין כהנים ללויים

מצוה ע"ב: שלא יעסקו הלוים בעבודת הכהנים - שכל אחד יהיה בתחומו. הכהנים יעשו מה שהכהנים צריכים לעשות, והלויים מה שהם צריכים לעשות, ולא הכהנים עבודת הלוים, כמו שנאמר "אל הקודש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם."

אולי זה גם אומר כששני אנשים לומדים שיעור ביחד, שכל אחד ישמור על מה שהוא צריך ללמוד. מה זה? הכהן לא יכנס לתפקיד הלוי, הלוי לתפקיד הכהן. מה נאמר? לא צריך לעשות כלל כזה. הכלל של הכללים - אבל ברגע שעושים את הכללים, זה שלא יעסוק אחד בתחום חברו. אולי לא צריך לעשות שום כללים, אז החשש יהיה שלא יהפכו ללאו, וצריך להחזיק את עצמו בהתאם.

איסור עבודה בשכרות

מצוה ע"ג: שלא יכנס למקדש - וכאן הרמב"ם מוסיף להורות - לא יכנס לבית המקדש, או לא יפסוק שאלות כשהוא שתויי יין, כשהוא שיכור, כמו שנאמר "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולהורות את בני ישראל."

כשפוסקים, צריך להיות פיכח כשהוא שתויי יין. זו הלכה מאוד חשובה לכם בפורים. היה מנהג של משתה פורים רב. שמעתי שהרבי מוויז'ניץ אמר שהרב שותה אחרי האחר. כי הרב שותה אחרי האחר. הפעם הרב מוביל בשתייה אחרי הבית שני. בני שיכורים זה גם דבר כזה.

הגבלות נוספות על כניסה ועבודה

מצוה ע"ד: שלא יעבוד זר במקדש - זר, לא-כהן, לא יעבוד את העבודה, כמו שנאמר "וזר לא יקרב אליכם."

מצוה ע"ה: שלא יעבוד כהן טמא - כהן שהוא טמא לא יעבוד את העבודה, כמו שנאמר "וינזרו מקדשי בני ישראל" - חז"ל למדו מכאן. יש לשון של עשה, וזה גם לשון של פרישה, כמו שמירה - שתשמור את עצמך מדברים אלה.

מצוה ע"ו: שלא יעבוד כהן טבול יום - אפילו אם הוא כבר לא ממש טמא, כי הוא כבר עבר את ימי הטומאה וכבר טבל, אבל מכיוון שיש מצוה שהוא חייב לחכות עד הערב שמש, הוא גם לא יעבוד את העבודה עד שיהיה הערב שמש, עד שיחשיך, כמו שנאמר "ולא יאכל מן הקדשים עד אשר ירחץ בשרו במים" - ממנו חז"ל למדו מה זה טבול יום.

מצוה ע"ז: שלא יכנס טמא לעזרה - אדם טמא לא יכנס לעזרה. לא כהן, אלא יהודי רגיל - בדרך כלל ישראל יכול להיכנס לעזרה, אבל לא טמא, כמו שנאמר "ולא יטמאו את מחניהם" - וזה מחנה שכינה, שהיא העזרה.

מצוה ע"ח: שלא יכנס טמא למחנה לויה - לא רק מחנה שכינה, גם למחנה לויה לא יכנס, שכן נאמר לדורות. מה ההלכה? שטמא לא יכנס להר הבית, כמו שנאמר "ולא יבואו אל תוך המחנה" - וזה מחנה לויה.

זה מלמד אותנו שיש שתי דרגות נוספות. כשנכנסים לעזרה, אוטומטית נכנסים למחנה לויה. אם רוצים לדעת דרך לימוד הלכות - יש טעמים נוספים ששייכים לזה וששייכים לזה, וכן הלאה.

דיני המזבח

מצוה ע"ט - המצוה שלמדנו השבוע בסוף פרשת יתרו: שלא לבנות את המזבח גזית - לא לעשות את המזבח מאבנים מסותתות, כמו שנאמר "לא תבנה אתהן גזית."

המצוה הבאה: שלא לפסוע על המזבח, כמו שנאמר "ולא תעלה במעלות על מזבחי." אנחנו יודעים שהכוונה שלא לדלג מדרגות, לפי האגדה.

אם מישהו מרגיש שהוא דילג מדרגות, האם הוא צריך לחזור? או שהוא צריך לעשות את זה לרמה החדשה שלו? לא, אפשר לעשות קביעות, כדי שלא יהיה עובד. כמו שקפץ דרגה, צריך לוודא שזו עכשיו הדרגה החדשה ושם נשארים. אלה שהיו לפני לא קפצו.

מצוה פ"א: שלא לכבות אש המזבח, כמו שנאמר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה." כמו שהרב הקדוש מצאנז היה אומר שלא לכבות את האש של הלב היהודי. זו סגולה - אם למישהו יש מחשבה זרה, שיאמר את הפסוק הזה.

מצוה פ"ב: שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, כמו שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה." בכלל, כל דבר להקריב - מזבח הזהב נעשה רק לקטורת מסוימת. כל קטורת אחרת או הקרבה אחרת אסור להניח על מזבח הזהב, רק במקום ששייך.

דיני שמן המשחה והקטורת

מצוה פ"ג: שלא לעשות במתכונת שמן המשחה - שמן המשחה, שממנו משתמשים למשוח את הכהן או את משיח המלחמה וכדומה, לא לעשות כמותו לדברי חולין, כמו שנאמר "במתכונתו לא תעשו."

מצוה פ"ד - ההיפך: לא להשתמש בשמן המשחה הקדוש לזר - שלא לסוך בשמן המשחה זר, כמו שנאמר "ועל בשר אדם לא ייסך."

מצוה פ"ה: שלא לעשות במתכונת הקטורת - אותה פורמולה של קטורת לחולין, כמו שנאמר "במתכונתה לא תעשו לכם."

דיני הארון ובגדי כהונה

מצוה פ"ו: לארון יש בדים שנעשו לשאת את הארון, ונאמר "לא יסורו ממנו" - הם חייבים להישאר שם תמיד.

מצוה פ"ז: שלא יזח החושן מעל האפוד - החושן והאפוד חייבים להיות מחוברים במשהו, והם חייבים להישאר מחוברים. אם הוא קורע אותם, השם הנכבד שהוא נושא - "אחריותיה עלי לא יקרעיה."

כל שלושת האיסורים - כנראה הדרך עד העומק היא שעושים את זה טוב כדי שלא יקרע, אבל שלא יצא וכדומה. הלאו הוא גם אם סתם מישהו עושה את זה במזיד, ואנחנו מאמינים שכשזה נקרע מעצמו הוא לא עובר על הלאו, כי הלאו הוא רק שצריך לעשות את זה בצורה טובה כדי שלא יוכל להיקרע.

דיני קרבנות

עכשיו נראה מצוות שונות על קרבנות. למדנו עד עכשיו על קרבנות - עד עכשיו זה היה יותר כמו, אפשר לקרוא לזה, קדושת המקדש, וכך דיני קדושת המקדש, שאליהם שייכים עניינים שונים של קדושת המקדש. אבל עכשיו נדבר על הקרבנות עצמם.

הקרבת קדשים מחוץ למקדש

מצוה פ"ט: שלא להעלות קדשים בחוץ - שלא להקריב קדשים בחוץ, מחוץ לבית המקדש, כמו שנאמר "והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם."

בחוץ - לא רק להעלות על מזבח, אלא גם לשחוט קדשים בחוץ, כמו שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' ונכרת" - והרמב"ם קובע שכאן כרת הוא לאו.

אני רוצה לומר כאן הערה: הרמב"ם - כשקוראים כאן עם הפסוקים, אני חושב שהרמב"ם נכתב לאנשים שלמדו את כל החומש, והם לומדים אחר כך גם רמב"ם. כשהרמב"ם אומר "שנאמר," הוא מצפה שכבר למדת את הפסוק, אתה עדיין יודע על איזה פסוק אני מדבר. ומי שלא למד את זה - זו בושה, הוא צריך ללכת ללמוד. אז כולם צריכים לבוא לשיעור תנ"ך כל יום.

איסורים בנוגע לבהמות בעלות מום

מצוה צ"א: שלא להקדיש בעל מום למזבח - בהמה שיש בה מום. כבר עמד קודם שכהן שיש בו מום לא יקריב. כאן נאמר שלא להקדיש בהמה שיש בה מום למזבח, כמו שנאמר "כל אשר בו מום לא תקריבו" - ו"לא תקריבו" לא מתכוון למקריב, אלא מתכוון למקדיש.

מצוה צ"ב: אם מישהו כן עשה אותה הקדש, לא לשחוט אותה כקרבן, כמו שנאמר "לא תקריבו אלה לה'."

מצוה צ"ג: הבהמה שיש בה מום - לא לזרוק את דמה על המזבח, כמו שנאמר "בעל מום לא תקריבו אלה לה'" - וזהו איסור זריקת דמו.

מצוה צ"ד: שלא להקטיר אימורי בעל מום. כן, הוא מונה כאן את כל סדר ההקרבה. קרבן בא, מקדישים את הבהמה, שוחטים אותה, אז זורקים את הדם על המזבח, אז מקטירים את האימורים. וכל אלה - אם זה בעל מום, אסור לעשות שום דבר מאלה. כל אחד מהם הוא איסור אחר.

מצוה צ"ה: אפילו אם המום אינו מום קבוע, אלא מום עובר, יש גם איסור שלא להקריב בעל מום עובר, כמו שנאמר "לא תקריבו אלה לה' כי משחתם בהם מום בם."

מצוה צ"ו: שלא להקריב בעל מום מיד הגוים, כמו שנאמר "מיד בן נכר לא תקריבו." ועל זה בר קמצא שעומד שם - מקפידים על זה לגבי זכריה בן אבקולס, שעל זה הוא הקפיד מאוד חזק, הוא עשה כל מיני תחבולות שאכן לא יקריבו בעל מום מיד גויים.

מצוה צ"ז: שלא ליתן מום בקדשים - שאסור לעשות מום בקדשים, כמו שנאמר "כל מום לא יהיה בו" - קרא כאילו אל תיתן בו מום.

הגבלות נוספות על קרבנות

מצוה צ"ח היא מצוה שאנחנו מזכירים כל יום בתפילה: שלא להקריב שאור ודבש, כמו שנאמר "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו."

ברוך ה', את רוב הלאוין אנחנו מקיימים. אלה שאוהבים את הדרשה שאומרים בשבע ברכות, שלא עושה שום שכל, כי יש יותר לאוין כאן - זה לא עושה יותר מוציא אם הם לאוין ראויים. ברוך ה', אני מרגיש כל כך טוב, אני הולך... האם אי פעם עשית מום בהקדש? לא. מצוה צ"ז - מעולם לא הייתה הזדמנות לקיים את המצוה הזו. אהה, זה קשור לגונב דעת הבריות, פרה אדומה, בעזרת ה' עם המצוה הזו קיימנו שזה לא יהיה.

מצוה צ"ט: שלא להקריב תפל - לא להקריב בהמה תפלה בלי מלח. על כל מצוה - היה גם עשה מזה, אני לא זוכר - צריך לשים מלח, אבל זה לאו עשה שלא לשבש. הקב"ה עשה איתנו ברית שצריך לשים מלח.

שאלה: האם זה אולי חלק מהברית הכללית של קיום מצוות? או שזו ברית ספציפית?

תשובה: לא, לא, צריך לקרוא את הפסוק "לא תשבית מלח ברית אלקיך" - משהו כזה.

שאלה: אבל איזו ברית זו? ברית לקיים את כל המצוות מהקב"ה - אחת מהמצוות היא שצריך לשים מלח על קרבן.

תשובה: להיפך, אתה אומר סברא טובה, אבל זה לא ברור על הפסוק.

מצוה ק': שלא להקריב אתנן ומחיר - אם לאדם יש אתנן, שהוא התשלום עבור זנות, או מחיר של מכירת כלב, אסור להקריב את זה, כמו שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב."

אז הרמב"ם הקדוש מביא את זה - הוא אפילו לא שם את המילים שהיו צריכות לבוא עם ההחלפה של ספרו הקדוש, הוא כותב "אתנן ומחיר." משה רבנו הקדוש שם את זה בצורה הזו, "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב." כן, צריך לקצר. הוא אומר שזה לשון המשנה שמספרת, שזה לשון המשנה, זה ומחיר.

מצוה ק"א: "ואותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" - שכשאדם שחט בהמה, הוא לא ישחט גם אחר כך את צאצאה.

איסורים בנוגע למנחות

מצוה ק"ז - שלא יותן זית במנחת חוטא. אסור לשים שמן זית. "זית" - כמו שבפסוק כתוב "זית." אומר הצדיק הקדוש: "אך רבותינו כתבו כאן בשפתנו ארוכה שבא זית פירושו שמן."

במנחת חוטא אסור לשים שמן, שנאמר "לא יצוק עליו שמן", וגם לא לשים לבונה, "ולא יתן עליו לבונה." זה שונה מכל קרבן. שונה מכל קרבן שצריך לשים שמן ולבונה, במנחת חוטא לא שמים שמן ולבונה.

ואותו דבר עם מנחת סוטה - שלא יותן זית במנחת סוטה, שנאמר "לא יצוק עליו שמן", ואותו דבר לא לשים לבונה, שנאמר "ולא יתן עליו לבונה."

---

איסורים נגד שינוי קדשים

מצוה ק"ב - לא לעשות תמורה על קדשים, שנאמר "לא יחליפנו ולא ימיר אותו." אני זוכר שלמדנו מצות עשה שנשארים שניהם. מצות העשה היא "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", הלא תעשה היא "לא יחליפנו."

מצוה ק"ז - שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן. אם אחד הקדיש בהמה לקרבן, הוא לא יכול אחר כך להחליף אותה לקרבן אחר, שנאמר "בכור לא יקדיש איש אותו", כלומר לא יקדישנו לקרבן אחר. ברגע שייחדו בהמה להקדש מסוים, אי אפשר להחליף אותה.

מצוה ק"ח - שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור לא תפדה."

מצוה ק"ט - שלא למכור מעשר בהמה. לא למכור מעשר בהמה, שנאמר "לא יגאל."

מצוה ק"י - שלא למכור שדה החרם. אם הקדישו שדה שיהיה חרם להקדש, אסור למכור אותו, שנאמר "כל חרם אשר יחרם לא ימכר."

כמו שראינו "לא ימיר", זה סוג מצוות דומה מאוד - שמה שהקדישו צריך להקריב כמו שהוא, ולא להשתעשע יותר מדי ולא לעשות עם זה עסקאות.

מצוה ק"י א' - שלא למכור שדה החרם, לא למכור אותו, וגם לא להחליף אותו, לפדות אותו על משהו אחר, שנאמר "לא יגאל."

---

דיני חטאת העוף

מצוה ק"י ב' - כשמביאים חטאת העוף, בדרך כלל שוחטים עוף, אבל כשמביאים חטאת העוף עושים סוג אחר של שחיטה של מליקה, ולא יבדיל - לא להפריד את הראש מהגוף של העוף לגמרי, אלא מליקה ולא יבדיל.

---

איסורים על עבודה וגזיזה בקדשים

מצוה ק"י ג' - שלא לעבוד בקדשים, אסור לעשות מלאכה עם קדשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך."

מצוה ק"י ד' - בדומה, שלא לגזוז את הקדשים, אסור לגזוז את הצמר מקדשים, שנאמר "לא תגוז בכור צאנך."

---

דיני קרבן פסח

מצוה ק"י ה' - זו מצוה בקרבן פסח: שלא לשחוט את הפסח בעוד שיש חמץ, "שלא תשחט על חמץ דם זבחי."

מצוה ק"י ו' - שלא להניח אימורי פסח עד שיפסלו בלינה, לא להשאיר את האימורים של קרבן הפסח מספיק זמן שייפסלו בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי עד בקר" - הכוונה עד היום השני של פסח.

מצוה ק"י ז' - שלא להותיר מבשר הפסח, לא להשאיר שייפסל כנותר, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בקר."

מצוה ק"י ח' - כמו שיש קרבן פסח, יש גם חגיגה שמביאים יחד עם קרבן הפסח, וגם ממנה לא להשאיר נותר. שלא להותיר מבשר חגיגת הארבעה עשר ביום השלישי, שנאמר "לא ילין מן הבשר אשר תזבח ביום הראשון לבקר." הפסוק מדבר על בשר חגיגת ארבעה עשר.

אתה רואה כבר ש"לא בוקר" לא מתכוון לבוקר הבא של ט"ו, אלא "לא בוקר" של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.

מה זו חגיגה? חגיגה היא שלמים, יש לה דין של שלמים רגילים שנאכלים.

---

איסורי נותר לקרבנות אחרים

מצווה קכ"ט - שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר. גם לפסח שני יש אותה הלכה שלא להשאיר עד בוקר, שנאמר "לא ישאירו ממנו עד בוקר."

מצווה ק"ל - שלא להותיר מבשר התודה. כשאדם מביא קרבן תודה, יש גם כן הלכה כזו שלא להניח שייעשה נותר עד בוקר, שנאמר "לא יותיר ממנו עד בוקר." וכן לשאר קדשים שלא יניחם נותר אחר זמן אכילתם - שבשר קדשים צריך לנצל בתוך זמן האכילה.

---

שבירת עצמות קרבן פסח

מצווה קל"א - שלא לשבור עצם בפסח. לא לשבור עצם מקרבן הפסח, שנאמר "ועצם לא תשברו בו."

מצווה קל"ב - ואותו הדבר, לא לשבור עצם מקרבן פסח שני, שנאמר "ועצם לא ישברו בו."

---

למדנו את מאה שלושים ושתיים מצוות לא תעשה הראשונות, ומחר נלמד את שאר הלאווין.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

EN English
📋 Shiur Overview Summary of Shiur on Rambam's Mitzvos Lo Sa'aseh (Negative Commandments 1-132) Main Topic This shiu…

📋 Shiur Overview

Summary of Shiur on Rambam's Mitzvos Lo Sa'aseh (Negative Commandments 1-132)

Main Topic

This shiur systematically covers the beginning of the Rambam's list of Mitzvos Lo Sa'aseh in Sefer HaMitzvos, spanning commandments 1-132. The discussion progresses from the foundational prohibitions of Avodah Zarah (idolatry) through laws of the Beis HaMikdash and Korbanos, explaining the Rambam's precise language and the underlying reasons for each prohibition.

Laws of Avodah Zarah (Mitzvos 1-52)

The shiur begins with Mitzvah 1 - the prohibition against believing in any deity other than Hashem. The speaker explains the Rambam's precise language "להעלות על מחשבה" (to entertain a thought) rather than "לדעת" (to know), because one cannot truly "know" something false; the issur is on reaching a false conclusion, not mere contemplation. Mitzvos 2-6 distinguish between making idols for oneself versus others, making decorative heavenly images, and the separate prohibitions of השתחואה (bowing) and עבודה כדרכה (serving in its customary manner). Mitzvos 15-19 detail the unique laws of מסית ומדיח (one who incites to idolatry), where normal obligations of ahavas Yisrael are reversed - one must maintain hatred, cannot advocate for his defense, and the musas must testify against him. Mitzvos 22-25 prohibit benefiting from idolatry, its ornaments, and the property of an ir hanidachas. The Rambam connects several prohibitions to idolatrous practices: lo yilbash (cross-dressing, 39-40), shaatnez (42), hakafas harosh (43), hashchasas hazakan (44), and hisgodedus (45). Mitzvah 46 prohibits settling permanently in Egypt "למען הרחיק ממעשיהם הרעים."

Laws Regarding the Nations and Warfare (Mitzvos 48-58)

Several mitzvos address the seven Canaanite nations: not making treaties (48), not allowing them to live (49), not showing mercy (50), not allowing idol worshippers in Eretz Yisrael (51), and not intermarrying (52). Ammon and Moav (53) are permanently forbidden from entering the congregation due to their bad character traits rather than idolatry. Mitzvos 54-55 prohibit rejecting Edomite or Egyptian converts beyond three generations regarding marriage. Mitzvah 57 introduces בל תשחית - not destroying fruit trees during warfare, from which the Rambam derives a broader principle against wanton destruction. Mitzvah 58 prohibits soldiers from being ruled by fear of enemies, though passing thoughts of fear are permitted.

Sanctity of Hashem's Name and Temple Laws (Mitzvos 60-87)

The shiur covers blasphemy (60), שבועת ביטוי (61), שבועת שוא (62), and chilul Hashem (63) - which includes Torah scholars behaving in ways that cause people to disparage Torah. Temple-related prohibitions include: not destroying the Temple, synagogues, or batei midrash (65); not leaving an executed person hanging overnight (66); not ceasing guard duty (67); and restrictions on Kohanim entering the Heichal (68). Mitzvos 69-78 address who may serve and enter: baalei mum, intoxicated Kohanim (relevant to Purim), non-Kohanim, and tamei individuals at various levels. Laws of the Mizbeach include not using hewn stones (79), not ascending with steps (80), and not extinguishing the fire (81) - the Tzanzer Rebbe interpreted this allegorically as not extinguishing the fire in a Jewish heart. Mitzvos 83-87 address the shemen hamishcha, ketores formulas, and keeping the badim in the Aron.

Laws of Korbanos (Mitzvos 89-132)

The shiur concludes with extensive korban laws: not offering kodshim outside the Mikdash (89-90); prohibitions against offering baal mum animals - not being makdish, slaughtering, sprinkling blood, or burning fats (91-96), including not accepting such animals from non-Jews (relevant to the Bar Kamtza story). Mitzvah 97 prohibits causing blemishes in kodshim. Offerings may not contain se'or or devash (98), must include salt (99), and cannot be an esnan zonah or mechir kelev (100). Mitzvah 102 prohibits temurah (substitution). Special rules apply to Minchas Chotet and Minchas Sotah - no oil or frankincense (107). Multiple prohibitions govern Korban Pesach: not slaughtering while chametz is present, not leaving eimurim overnight, not leaving meat as nosar, and not breaking bones of either the first or second Pesach (131-132).


📝 Full Transcript

Mitzvos Lo Sa'aseh - Shiur on Hilchos Avodah Zarah

Introduction

The chevra have said that we need to speak more with the olam, so I'm thinking about that. But the mitzvos lo sa'aseh we can discuss, because everyone is quite familiar with the mitzvos lo sa'aseh.

There's an interesting thing to think about regarding the division. The list is going to be inside the sefer, and it's not divided into mitzvos aseh and mitzvos lo sa'aseh - it goes according to the categories of the mitzvos. But by the list, the Rambam built it on the Gemara, which divides mitzvos aseh and mitzvos lo sa'aseh. So it becomes a bit funny, because many are very connected to the previous ones.

Perhaps he places the lo sa'aseh for what is more chashuv. Just like the Rambam explains that ahavah is more chashuv than yirah - whether it's positive or negative, it makes sense. There are those who say that mitzvos lo sa'aseh are more chashuv. There's such a machlokes.

There's something, a Torah, about why mitzvos lo sa'aseh are more chashuv - because it's about machshavah? There's something like this. Such a thing that one doesn't do, it has to do with the Torah being silent. But not doing is greater than doing. When one does, one is migdal, and when one doesn't do, it's einsam.

---

Mitzvah 1: The Prohibition Against Believing in Another Deity

The Rambam says: "Shelo l'ha'alos al machshavah she'yeish sham eloha zulasi Hashem" - that one should not entertain the thought that there is any deity other than the Creator, that there is another koach besides the Creator.

This is the opposite of the first mitzvas aseh. To understand what it means, we already gave it over last week.

The Significance of "L'ha'alos al Machshavah"

When he says "lo l'ha'alos al machshavah," the word "l'ha'alos" refers to machshavah. This is interesting, because "l'ha'alos" is the machshavah that is within a person's control.

I think it means the same thing. It might be that when one learns the halachos, the first mitzvah is explained more. We'll try next week to understand what he means, because it's a puni mitzvah - it's a mitzvah b'machshavah. It's not a mitzvah of actions and the like; it's a mitzvah not to believe in another god.

It even looks like less than believing - it doesn't say "efshar" here. "Lo sa'aleh al machshavah" means believing, that's how he explains it.

Why "Machshavah" and Not "Lada'as"

The reason why it says "lo sa'aleh al machshavah" and not "lada'as" is because the Rambam holds that there's a chiluk between yediah and thinking. Avodah zarah he calls "hiluch machshavah" - he calls it in other places "dimyon" or "hirhur."

There's a "hiluch machshavah," which doesn't mean during the act of thinking.

Let me explain what it means, l'fi da'ati, and l'fi emes as well. The Rambam has an explicit klal that one cannot think a false thing, one cannot know a false thing. One cannot tell someone, even the word "lada'as" - there is a mitzvah "leida she'yeish matzui rishon" - one cannot say a mitzvas lo sa'aseh "shelo leida she'yeish matzui acher," because that doesn't make sense anymore. "Da'as" is by definition a true thing.

So the way to express a false thing is to say: it can occur to you, you can think it, but it's not true at all. Or you can think, but you cannot know, you cannot believe. One cannot know or believe in avodah zarah, according to the derech of the Rambam.

He says that "lo sa'aleh al machshavah" doesn't mean not to think about it, rather it means not to make such a conclusion. He doesn't say the lashon "lo sa'aleh al machshavah," but if it had said "lada'as," it would have already meant that this is true, because "lada'as" means knowing things as they are. "L'ha'alos al machshavah" means thinking about things that are not real. But it doesn't mean the act of thinking itself, because the act of thinking is part of arriving at the truth - it's through being misbonan in machshavah. So in order to arrive at the truth, one can pass through machshavah. But as long as you don't have a bad conclusion, that's not the lav.

You'll also see, the Rambam does have an issur of thinking - the issur of "lo sasuru," the "lo sifnu," which we'll see soon. But in any case, the mitzvah here is certainly that the issur is not to think, but rather to believe, to mean it.

---

Mitzvah 2: Making an Idol for Oneself

Mitzvah 2 is already an action - "lo sa'aseh pesel" - not making an idol, a getchke, a pesel.

"Lo ya'aseh b'yado" - the issur is on the one who makes it, and on the one who orders someone to make it for him. "Lo ya'aseh l'acherim, shene'emar 'lo sa'asun lachem pesel.'"

This means both if you make it for a goy or for another Yid even, and both the orderer and the one you tell - both are over.

And this is assur to make avodah zarah even for others.

Clarifying "B'yado" - For Oneself

What's the chiluk between pesel and avodah zarah? You said "shelo ya'aseh b'yado."

"Ya'aseh b'yado" means for himself. I didn't say that then. Mitzvah 2 means for oneself, and others shouldn't make for him. That means taking some cheifetz and bringing it up on a cheifetz.

No, no, no, no, that's simple. Mitzvah 2 is when one makes for oneself. There are two ways of making for oneself: I can make al yedei atzmi, and I can make al yedei shaliach.

---

Mitzvah 3: Making an Idol for Others

Mitzvah 3 is when I don't make for myself at all - I only make for a goy.

What's the chiluk between pesel and avodah zarah? That pesel means any form, and avodah zarah is when one serves it?

No, again, the chiluk is about who one makes it for. What it said "la'asos b'yado" didn't mean for others. I explained it with the context. It means la'asos l'atzmo, whether b'yado or al yedei acherim. And here it means la'asos l'acherim - the act of making itself.

Shelo la'asos avodah zarah l'acherim. You might be right that the lashon here says avodah zarah, because it's already not there. You make for someone else, you don't know what the other person will do. You know it's a pesel. If it's just a pesel, then maybe not. It has to be l'shem avodah zarah. I think you're writing precisely. Not sure.

---

Mitzvah 4: Making Decorative Images

Shelo la'asos tzuros l'noi - even if one doesn't worship them - making forms of the creations that were made l'shem shamayim, shene'emar "lo sa'asun iti elohei kesef."

---

Mitzvah 5: The Prohibition of Bowing

Shelo l'hishtachavos l'avodah zarah. The issur is on hishtachavah, even if the way of its worship is not through hishtachavah. Because the next mitzvah will be doing any type of avodah that is accepted by that avodah zarah. But hishtachavah, even if it's not accepted by that avodah zarah, there's a general issur on hishtachavah to that avodah zarah.

Why Specifically Bowing?

You know why? Because Hashem said "lo sishtachaveh lahem." This is a din of yichud l'Hashem, not a din of not doing avodah. Or like "lo yihyeh lecha elohim acherim al panai" - such a type of bechina. This is not about that getchke. That getchke doesn't like bowing, what's the difference? But now you're bowing to someone else who is not Hashem.

Interesting why only hishtachavah. Hashem didn't say the same thing about tefillah or korbanos. No, hishtachavah alone. There is, I know. We need to look perhaps in the mitzvos. Good kasha, I don't know. We need to look perhaps in the mitzvos. We're going to see, we're holding by learning hilchos avodah zarah.

---

Mitzvah 6: Serving in Its Accepted Manner

Shelo la'avod avodah zarah b'dvarim she'darkah l'avod bahem. Whatever the avodah zarah's minhag is that one serves that avodah zarah, it's assur even if it's not the derech avodah she'b'kedushah, shene'emar "lo sa'avdem."

---

Mitzvah 7: Passing Children to Molech

Shelo l'ha'avir l'Molech. One shouldn't do the issur of passing one's children to Molech, whatever that meant - this is also part of hilchos avodah zarah. Shene'emar "u'mizaracha lo sitein l'ha'avir l'Molech."

---

Mitzvah 8: The Practice of Ov

Shelo la'asos ma'aseh ov. This is a type of avodah of avodah zarah that has to do with kishuf. This is also an inyan of avodah zarah. The Rambam puts here the inyanim of avodah zarah.

---

Mitzvah 9: The Practice of Yidoni

Shelo la'asos ma'aseh yidoni is another type of avodah zarah.

---

Mitzvah 10: Turning After Avodah Zarah

Shelo lifnos achar avodah zarah. What this "lifnos" is, if I remember correctly, means learning the sefarim of the avodah zarah, or being misbonan in the avodah zarah.

---

Mitzvah 11: Erecting a Matzevah

Shelo l'hakim matzevah. One shouldn't erect a matzevah, even if one doesn't erect it for avodah zarah. But because the derech avodah is an avodah zarah that one erects matzevos, one shouldn't erect it even if one means it l'shem shamayim, it seems. As it says a pasuk, shene'emar "v'lo sakim lecha matzevah."

---

Mitzvah 12: Placing a Stone for Bowing

Shelo litein even maskis. As it says in the pasuk "v'even maskis lo sitnu b'artzechem." I think the issur is to bow - one shouldn't bow on a stone, even if it's not for avodah zarah.

You're saying differently than what the Rambam said. I can be that you're right halachically, but I'm saying what the Rambam said - that one may not make. "Litein" means to make, to give, to place. Nu nu, we'll learn inside, we'll see.

---

Mitzvah 13: Planting Trees in the Mikdash

Shelo lita ailan b'Mikdash. Shene'emar "lo sita lecha asheirah kol eitz." One may not plant any trees in the makom haMikdash. Eitzah u'mizbe'ach l'Hashem Elokecha.

---

Mitzvah 14: Swearing by Avodah Zarah

Shelo l'hishava b'avodah zarah l'ovdeha. When one wants to swear to an oved avodah zarah, one shouldn't swear b'shem of avodah zarah. V'lo mashbi'in osam, shene'emar "v'shem elohim acherim lo sazkiru."

The Dual Prohibition

"Mashbi'in osam" - this means both that you shouldn't swear to that goy by his getchke, or you shouldn't make him swear. That means, a person has a sichsuch with a goy, and the goy... You know the ne'emanus of the goyim is only if he swears by the name of avodah zarah - the Yid may not swear by the name of avodah zarah, or tell the goy to swear by the name of avodah zarah.

What does one do then if one wants to... The Rambam says one should make kinyanim with a goy, because there's no way out.

I learned earlier that one lends him with ribbis. What happens if he doesn't want to pay and questions about shevuah begin? No, a goy one cannot trust with a shevuah. One could trust him perhaps if he would swear by his god, but one may not let him swear by his god. So, it's stuck. I don't understand, one shouldn't let him. One may not be mashbia him - you may not demand from him a shevuah. We'll see when we learn the halachos.

---

Mitzvah 15: Inciting the Masses

Shelo l'hadiach bnei Yisrael achar avodah zarah. Not to persuade, to be meisis, shene'emar "v'lo yasimcha pach v'zos avodah zarah l'hadiach."

---

Mitzvah 16: Inciting an Individual

The next one, shelo l'hasis adam mi'Yisrael achar avodah zarah. Shene'emar "meisis lo sosif v'lo sechaseh alav."

What's the chiluk between meisis and madiach? I don't know. We'll see when we learn hilchos avodah zarah.

---

Mitzvos 17-19: The Special Laws Regarding a Meisis

Mitzvah 17: Not to Love the Meisis

Shelo le'ehov ha'meisis. One shouldn't love the meisis. This is an avodah zarah, it seems. To love. "Lo soveh lo." There are four issurim on a meisis.

Mitzvah 18: Not to Abandon Hatred

Shelo la'azov ha'sinah la'meisis. One shouldn't let up. So, mitzvah 17 means that every Yid there's a mitzvah to love, a meisis there's a mitzvah, an issur to love. And not only is there an issur not to love him, there's even an issur to hate him a little bit. Shelo la'azov ha'sinah la'meisis - not to let up from the hatred of the meisis, shene'emar "v'lo sishma eilav."

So, "lo sishma eilav" comes into the scene. We'll see when we learn hilchos avodah zarah. So I remember the midrash that the Rambam brings. V'lo safik alav es chamascha b'chol levavcha - that means, this is a way how I consider it: one has a Yid, everyone has to love him, and I don't love him, and everyone may not hate him, and I specifically don't... Yes, it's halachos, it's not letting up from the hatred.

So sometimes one catches himself with a hirhur - maybe I should love this Yid? No, it shouldn't be.

Mitzvah 19: Standing by His Blood

Furthermore, tishlach lo hatzalah l'ma'aseh, ela omeid al damo - that one should have him judged, as it comes to him, already. But at least, I love him, in general as one sees.

Mitzvos 20-21: Laws Regarding the Meisis (One Who Incites to Idolatry)

נאך א זאך: שלא לעזוב שנאה למסית - מ'זאל נישט נאכלאזן די שנאה פאר'ן מסית, שנאמר "לא תשמע אליו". ס'איז דא די זוהר "לא תשמע אליו" קעגן א מסית.

און מ'זעט ווי מ'לערנט אהבת ישראל, און אזוי ווי דער מדרש וואס דער רמב"ן ברענגט "צריך אדם לאהוב את חבירו כגופו" - וואס הייסט דאס? יעדער איד דארף מען ליב האבן, און יעדער איד טאר מען נישט פיינט האבן. יא, ס'איז דא הלכות מ'זאל נישט נאכלאזן די שנאה. אבער ס'כאפט זיך אריין א מסית דא - אפשר זאל מען דעם מסית יא ליב האבן? ניין, מ'זאל נישט.

שלא להציל המסית אלא עומד על דמו - מ'זאל אים פארמשפט'ן אזוי ווי ס'קומט זיך אים, שנאמר "ולא תחוס עינך עליו".

שלא ילמד המוסת זכות על המסית - דער מענטש וועמען דער מסית האט געוואלט מסית זיין צו עבודה זרה זאל נישט מלמד זכות זיין אויף דעם מסית, שנאמר "ולא תחמול".

שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית אם יודע לו חובה - דער מוסת זאל זיך נישט איינהאלטן פון מלמד זיין חובה אויב ער ווייסט א וועג צו מלמד זיין חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו".

מ'האט דא פינף מצוות וואס מיינט איין זאך: גיין בכל חומר הדין אנטקעגן דעם מסית. און נישט נאר בכל חומר הדין, נאר אויך דער עולם זאל וויסן אז ס'איז אלץ דא די ענין פון אהבת ישראל און די אלע ענינים - יעדער איד, אפילו ווען ער איז א משפט, אפילו בדיני נפשות, זוכט מען אים זכות וכו'. אבער א מסית נישט. מ'דארף נאר וויסן די הלכה ביי די אלע אידן וואס זענען מסית'ס צו אלע מיני עבודה זרה'ס, אז דאס איז די הלכה פון זיי.

---

Prohibitions Related to Idolatry and Its Property

Mitzvah 22: Benefiting from Ornaments of Idolatry

שלא להנות בתכשיטי עבודה זרה - אויב מ'האט אן עבודה זרה וואס מ'דינט, און מ'האט ארויפגעלייגט דערויף שיינע תכשיטין, טאר מען נישט ניצן די הנאה, שנאמר "ולא תחמוד כסף וזהב עליהם". "עליהם" מיינט וואס ליגט אויף די עבודה זרה.

אין ספר חובת הלבבות געלערנט אין די שבת אז ס'איז דא דארט אין די מדרש אז "ולא תחמוד" מיינט נאר מיט די הארץ, נישט גלוסטן. אבער דו מיינסט אז גלוסטן מיינט נאר מיט די הארץ - די המשך פון די פסוק איז "ולקחת לך". אזוי ווי זיי האבן געלערנט אז "ולא תחמוד" מיינט נאר אויב דו טוסט א מעשה און דו באקומסט עס.

Mitzvah 23: Rebuilding an Ir HaNidachas

שלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה - מ'איז מחריב אן עיר הנדחת, זאל מען עס נישט צוריקבויען אין די זעלבע וועג ווי ס'איז געווען פארדעם, שנאמר "ולא תבנה עוד". עס דארף בלייבן א זכר.

מ'גייט אין ארץ ישראל, טרעפט מען עס - ס'זאל בלייבן חרב. ס'איז דא אסאך תל'ס. וואס איז א תל? א חלק פון זיי זענען עיר הנדחת. עס דארף בלייבן אזוי ווי יריחו - ס'איז געבליבן א זכר אז מ'זאל וויסן. "תל עולם לא תבנה עוד" - דאס איז די לשון הפסוק. און ס'שטייט "והיתה תל עולם לא תבנה עוד" אויף עיר הנדחת.

Mitzvah 24: Benefiting from Property of Ir HaNidachas

שלא להנות בממון עיר הנדחת - אלע געלט פון עיר הנדחת איז חרם, מ'דארף עס מאבד זיין. מ'טאר נישט הנאה האבן פון קיין שום געלט פון עיר הנדחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".

Mitzvah 25: Benefiting from Idolatry Itself

שלא להנות בעבודה זרה ובכל משמשיה ובזבחה - נישט הנאה האבן פון די עצם עבודה זרה, אדער פון די משמשי עבודה זרה. וואס הייסט משמשיה? ס'מיינט נישט די מענטשן, ס'מיינט סתם די קלייד תשמישו, אדער די תקרובת שלה - מענטשן האבן מקריב געווען דערויף זאכן, אדער געברענגט דערפאר עסן, אדער יין שנסכו לה, אדער יין וואס מ'האט גענסך'ט צו דעם, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך".

---

False Prophecy

Mitzvah 26: Prophesying in the Name of Idolatry

שלא יתנבא בשמה - א מענטש זאל נישט זאגן זאכן בשם עבודה זרה, אז די עבודה זרה האט אים געזאגט, שנאמר "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים". מען רעדט בעיסיקלי אויסער די איסור רעליגיע, ווייל ער איז נישט בעצם א נביא. אדער אויסער - מען זאל אויך נישט זיין קיין בעל דמיון, און אויב ער האט יא געהאט אזא דמיון, זאל ער עס נישט זאגן.

Mitzvah 27: False Prophecy in Hashem's Name

שלא להתנבא בשקר - נישט מתנבא זיין בשקר, דאס הייסט זאגן בשם השם עפעס וואס דער אייבערשטער האט אים נישט געזאגט, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו".

Mitzvah 28: Listening to a False Prophet

און די נעקסטע מצוה איז נישט נאר דער מענטש וואס זאגט זאכן בשם עבודה זרה טאר נישט, נאר קיינער טאר נישט אויסהערן דער וואס איז מתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "ולא תשמע אל דברי הנביא". ס'מיינט נישט סתם נישט הערן, ס'מיינט נישט פאלגן - גיין אין זיינע דרכים.

Mitzvah 29: Not Fearing the False Prophet

לא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו - אזא נביא שקר דארף מען אים הארגענען, און מען זאל זיך נישט צוריקהאלטן פון אים הארגענען, און מען זאל נישט מורא האבן פון אים, שנאמר "לא תגור ממנו".

דער רמב"ם זאגט אז ווייל מענטשן וועלן אסאך טראכטן, אפשר דאך ווייסט ער וואס ער רעדט.

---

Practices Connected to Idolatrous Customs

Mitzvah 30: Following Idolatrous Customs

שלא ללכת בחוקות עבודה זרה ולא במנהגותם - מען זאל זיך נישט פירן מיט די חוקות און די מנהגים פון עבודה זרה, שנאמר "לא תלכו בחוקות הגוי". ס'איז זייער וויכטיג - עבודה זרה, און אפילו סתם מנהגים זאל נישט גיין מיט די עבודה זרה גארטל.

---

Sorcery and Divination

Mitzvah 31: Kosem (Divination)

שלא לקסום - מ'זאל נישט מאכן קיין סארט כישוף וואס הייסט קסם, שנאמר "לא ימצא בך... קוסם קסמים".

Mitzvah 32: Me'onen (Auspicious Times)

שלא לעונן - נישט טון די סארט כישוף וואס זאגט געוויסע זאכן ווען צו טון, וועלכע צייט איז גוט אדער שלעכט פאר וואס, שנאמר "לא תעוננו".

Mitzvah 33: Menachesh (Omens)

שלא לנחש - אויך איז אן אנדערע סארט פון כישוף פון סימנים, טון זאכן לויט סימנים, שנאמר "לא תנחשו".

Mitzvah 34: General Sorcery

שלא לכשף - א כלליות'דיגע איסור אויף כישוף, שנאמר "לא ימצא בך... מכשף".

Mitzvah 35: Chover Chaver

שלא לחבר חבר - נאך א סארט כישוף. פון די אלע זאכן האט מען געזען אין הלכות עבודה זרה, שנאמר "וחובר חבר".

Mitzvah 36: Consulting an Ov

שלא לשאול באוב - פרעגן שאלות דורך עפעס א סארט כישוף, שנאמר "ושואל אוב".

ס'איז דא אן איסור צו מאכן אן אוב - יעצט קען מען זען אז חוץ פון די איסור פון טון די אוב, די מעשה אוב, איז דא אן איסור צו מאכן שאלות באוב.

Mitzvah 37: Yidoni

שלא לעשות מעשה ידעוני. ס'איז אינטערעסאנט פארוואס ער צעטיילט אוב וידעוני פון די אנדערע כשפים. אבער די חילוק פון לשאול און לעשות איז קלאר - לעשות איז די מעשה, און מ'טאר נישט פרעגן דעם בעל אוב און בעל ידעוני.

Mitzvah 38: Inquiring of the Dead

שלא לשאול בחלומות המתים - מ'טאר נישט פרעגן שאלות אין חלום פון די מתים, שנאמר "ודורש אל המתים". ס'איז אן אינטערעסאנטע איסור.

---

Cross-Dressing and Idolatrous Practices

Mitzvos 39-40: Lo Yilbash

שלא תעדה אשה עדי איש - א פרוי זאל נישט אנטון מלבושים פון אן איש, שנאמר "ולא ילבש גבר שמלת אשה". און די נעקסטע איז פארקערט - דער איש זאל נישט אנטון עדי אשה, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אשה".

און דער רמב"ם איז גלייך מסביר: ווי קומט עס דא אריין אינמיטן רעדן וועגן כישוף און עבודה זרה? "לפי שזהו מנהג עובדי עבודה זרה", און ער ברענגט מפורש "בספרי עבודותם".

אינטערעסאנט אז דא איז א קוואוט פון "ספרי עבודותם" - ס'איז דא אסאך הייליגע ספרים, אבער שוין גלייך אין די מצוות לא תעשה, אין די אנהייב רמב"ם, ווערט געקוואוט א ספר פון עבודה זרה. ער מיינט "ספרי עבודותם" - ער מיינט די ספרים פון די עובדי עבודה זרה.

דער פוינט איז, דער רמב"ם זאגט ווייטער, דאס איז געווען דער מנהג פון עבודה זרה, און די איסור איז וועגן עבודה זרה.

Mitzvah 41: Shaatnez

אויך שעטנז, זאגט דער רמב"ם, שעטנז איז אויך קאנעקטעד צו עבודה זרה: "שלא ללבוש שעטנז, כמו שלובשין כומרי עבודה זרה", שנאמר "לא תלבש שעטנז".

Mitzvah 42: Hakafas HaRosh

שלא להקיף פאת ראש - אויך אפשערן די פאות הראש איז אויך אן איסור, און ס'איז אויך קאנעקטעד צו עבודה זרה, מען זאל נישט טון כמעשה עבודה זרה, שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכם".

מען זאל נישט מאכן אזא פאה, נישט מאכן א רינגל פאה - איז א מנהג פון עובדי עבודה זרה, "כומרי עבודה זרה". ס'איז דא כומרים, ס'איז דא עובדים - דאס זענען אנדערע חברה.

Mitzvah 43: Hashchasas HaZakan

שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית את פאת זקנך".

די עובדים אלע זענען משחית זייער בארד, אבער די הקפת פאה מאכן נאר די פריסטס, די כומרים.

Mitzvah 44: Hisgodedus

שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתגודדו".

וואס איז דאס? זאגט דער רמב"ם, "גדידה" איז "שריטה אחת" - דאס מיינט עפעס משחית זיין די בשר אלס חלק פון אבילות.

Mitzvah 45: Settling in Egypt

שלא לשכון בארץ מצרים לעולם - די מצוה אז מ'זאל זיך נישט באזעצן און וואוינען בקביעות אין מצרים, שנאמר "לא תוסיפון".

פארוואס? ווייל מצרים זענען דינים על עבודה זרה. אזוי זאגט דער רמב"ם, לייגט ער עס גלייך לעבן עבודה זרה. עס שטייט נישט ליד על עבודה זרה, אבער אזוי זעט אויס דא.

שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העינים.

The mitzvah is that one should not settle and dwell permanently in Mitzrayim, as it says "lo sosifu lashuv baderech hazeh od."

Why does the Rambam place Mitzrayim next to avodah zarah? He positions it right next to avodah zarah. It's not obvious that it's about avodah zarah, but he sees it that way - "l'ma'an l'harchik mi'ma'aseihem hara'im," to distance from their evil practices.

Following the Heart and Eyes

Mitzvah 47: Not to follow after the thoughts of the heart and the sight of the eyes. The Rambam places this after avodah zarah because he learns that "acharei l'vavchem" means minus - heresy. As the Rambam also says, "shelo lasur acharei machshavos halev u'r'iyas ha'einayim," as it says "v'lo sasuru acharei l'vavchem v'acharei eineichem" - this means not following thoughts of avodah zarah or thoughts of znus. It's similar to avodah zarah - "acharei eineichem."

Laws Regarding the Seven Nations

Mitzvah 48: Not to make a covenant with the seven nations. Earlier we had the mitzvas aseh to wage war against the shiva amamin, and here the prohibition is not to make a bris with them, as it says "lo sichros lahem bris."

Mitzvah 49: Not to allow anyone from the seven nations to live, as it says "lo s'chayeh kol neshamah." This is again for the purpose of eradicating avodah zarah, basically.

Similarly, the next one is related. Mitzvah 50: Not to show mercy - not to have rachmanus on an oved avodah zarah, as it says "v'lo s'chanem."

Mitzvah 51: Not to allow an oved avodah zarah to dwell in our land - not to let an oved avodah zarah live in Eretz Yisrael, as it says "lo yeishvu b'artzecha."

Mitzvah 52: Not to intermarry with an oved avodah zarah - not to make shidduchim with them, as it says "v'lo sischatein bam."

Ammon and Moav

Mitzvah 53: An Amoni and Moavi may never enter the congregation of Israel. An Amoni and Moavi should not marry a bas Yisrael, as it says "lo yavo Amoni u'Moavi b'kahal Hashem."

It doesn't say avodah zarah here - it says they have bad middos. Perhaps it's also because they have bad middos, not doing lifnim mishuras hadin, I don't know.

Look where we are now. Yes. It's not really avodah zarah - it's more the hilchos milchamah regarding the nations.

Regarding Amoni and Moavi - where does it actually say this in the Torah? Is it simply as a form of revenge because they mistreated the Jews? One needs to know.

No, it can't be revenge. It could be that one shouldn't have people with such bad genes, who are such shkatzim who aren't makdim b'lechem u'v'mayim - who don't offer bread and water.

Laws of Edomite and Egyptian Converts

Mitzvah 54: The halachah is not to distance the offspring of Eisav from the congregation except until three generations. For Amonim we said it's forever, but zera Eisav is the opposite - it's a lav that one should not... once three generations have passed, one should not be marchik them, as it says "lo s'sa'ev Adomi." If an Adomi after a few generations wants to convert, one should accept him. It's a lav against holding back from accepting him.

Mitzvah 55: Not to distance a Mitzri from entering the congregation except until three generations, as it says "lo s'sa'ev Mitzri." Same thing - a Mitzri also... it's an issur to be marchik him.

This is interesting, because every ger, everyone who comes to convert, we are marchik. Not to be marchik more than this. Marchik here means "lavo b'kahal Hashem" - regarding marriage.

It's also interesting - this is after he has already become a kosher ger.

Yes, yes, wait. That's how the halachah is.

But it's essentially not accepting a ger from them?

One is mekabel geirim.

If one is mekabel geirim, he's not a ger? One may not marry him?

That's how the halachah states. It comes out that if someone proposes a shidduch to a Jew saying his great-grandfather was a Mitzri, if he says no, he's a rasha because he's saying no.

The rules and the ways of how one learns, how one paskens, to forbid him - what's the problem? No one is paskening on him. L'ma'aseh no one marries him anyway.

It's not a mitzvah that everyone should marry an Adomi, nu.

Yes, is it a mitzvah? Nu, nu.

What is he? Nu, what is he?

Laws of Warfare

Mitzvah 56: Not to offer peace to Ammon and Moav first at the time of war like other nations. Again, earlier we learned that when it's a milchemes reshus one must begin with peace, but when waging war with Ammon and Moav one should not begin with peace, as it says "lo sidrosh shlomam v'tovasam."

Bal Tashchis - Not Destroying Fruit Trees

Mitzvah 57: Not to destroy fruit trees. Also, once we're already discussing milchamah, the last few are matters related to war. But in war one should not be mashchis. This goes into a long continuation. Because in war it says one may surround the city, or one may do what needs to be done, kill the people, but the trees one may not destroy.

And kal v'chomer is the reasoning - kal v'chomer means it's not specifically in war, rather one may not destroy good things, as it says "lo sashchis es eitzah."

Correct, this is another one of the halachos. It's not that there was a hava amina one wouldn't have known this. There was a hava amina to destroy the trees of the goyim - here we learn the mitzvah of bal tashchis, that even this one may not do.

Not Fearing in Battle

Nu, what is the mitzvah called? "Shelo yir'u anshei milchamah v'yifchadu mei'oyveihem b'sha'as milchamah" - that soldiers should not fear and be afraid of their enemies at the time of war, as it says "lo sa'arotz mipneihem v'lo sira'um."

This is interesting - it doesn't say that a thought of fear shouldn't pass through one's mind. Rather, one shouldn't give in to the fear, not "give in to the pachad," not follow the fear and let the fear rule over you. The mefarshim discuss this. But in general, the night is easy - one may not be afraid. When you go to war, chevra, you're going to go to war, it's a mitzvah to go to war when necessary, one may not be afraid. If one is afraid, he's over a lav. It doesn't say here that perhaps he doesn't count it - I don't understand.

Remembering Amalek

Mitzvah 59: "Shelo yasur mi'libeinu ma'aseh Amalek harasha asher asah lanu." We had earlier the similar mitzvas aseh - that the deed of Amalek the wicked that he did should never leave our hearts, as it says "lo tishkach."

Sanctity of Hashem's Name

The sixtieth mitzvas lo sa'aseh is "she'anu muzharin mi'birkas Hashem" - we are warned against blessing [euphemism for cursing] Hashem. One may not curse the Name. The Rambam brings the pasuk "Elokim lo s'kalel." One may not even say... "shloi l'..." "shloi l'kalel"? Yes, he already says "she'anu muzharin." Ah, it's a nice lashon.

And regarding the punishment it says "v'nokeiv shem Hashem mos yumas." The Rambam says, but where does it say... What is the rule the Rambam has? Let's see. What is the rule? "Kol she'onsho kareis o misas beis din harei zu mitzvas lo sa'aseh, chutz mi'milah u'Pesach." Milah and Pesach are different - even though it's not a lav, there's kareis even just on a mitzvas aseh. But here, if there's a lav, why does it say here "Elokim lo s'kalel"? Why does one need this specific limud? This is not just a simple matter.

Oaths

Mitzvah 61: Not to violate an oath - shelo l'hafeir shevuas bitui, as it says "lo sishav'u bishmi lasheker." When someone swears in Hashem's name falsely - he knew it was false. Later when he breaks it, then he will be mechalel Hashem's name that he said earlier. Yes, true. That's the whole point of swearing - that Hashem should be involved. Yes, yes.

Mitzvah 62: Not to swear in vain, l'chinam. This means a shevuah that is obviously foolish or false, as it says "lo sisa es shem Hashem Elokecha lashav."

What you're saying - here we have shevuas bitui which means I say I swear that I'm going to do something. Shevuas shav means I swear that something happened, or about a reality that isn't so. I swear that a worm is an elephant. That's the main distinction.

Chilul Hashem

Mitzvah 63: Not to desecrate the Holy Name, blessed be He, as it says "v'lo s'chalelu es shem kodshi." This means, besides the mitzvos we already had earlier regarding... that he says "es shem kodshi." Kiddush Hashem, chilul Hashem, yes. Earlier we had the mitzvah of "v'nikdashti" - every person should be moser nefesh, and every person should be mekadesh shem Shamayim. And here is the issur lav of not being mechalel shem Shamayim.

Does this mean not being moser nefesh when one needs to be moser nefesh? Somewhere the Rambam has a whole list of things it means. Okay. In Yesodei HaTorah, I think I remember. Could be. It includes also the topic of what's called chilul Hashem - that talmidei Torah, people shouldn't say "chaval al she'shimshu Shamayim va'aretz" - what a shame that heaven and earth served such a person. Yes.

Not Testing Hashem

Mitzvah 64: Not to test the word of Hashem. Testing. This means that if a navi promised something, one should not test him. There shouldn't in fact be such a nevuah and then see the signs.

This is after one has already checked him?

No, I mean there are rules for how one checks. Once one has already checked, perhaps one cannot test him afterward.

It's nevertheless a middah.

This is a bit after the yes-checking, that he shouldn't pack any... [unclear]

No, checking according to the rules, yes.

Temple-Related Prohibitions

Not Destroying Holy Places

Mitzvah 65: Also a type of way of not being mechalel shem Shamayim. It says "shelo l'abeid Beis HaMikdash, o batei kenesios, o batei midrashos" - not to destroy the Beis HaMikdash, or synagogues, or study halls. This is included in the issur of erasing sacred names - names that became sanctified through writing b'kedushah, meaning Hashem's names, kisvei hakodesh. As it says in the pasuk "v'ibadtem es shmam" - one may destroy, one must destroy avodah zarah, but "lo sa'asun kein l'Hashem Elokeichem" - for Hashem one should not do so. You have another example of... it's written in the Shulchan Aruch.

Okay, this is more a bit like... it's written out more clearly, but yes.

Not Leaving a Body Overnight

Mitzvah 66: Another mitzvah we already had - Mitzvah 66 is "shelo l'hashbis shemirah saviv la'Mikdash"... [correction] that when one has killed someone, or hanged him, given the punishment of t'liyah...

Not the death penalty. One gave him the punishment of... all those executed by beis din are hanged, yes.

Not all, but certain ones that are hanged. And one should not leave him overnight on the tree, as it says "lo salin nivlaso al ha'eitz."

"Talin" is an interesting lashon, because "talin" means "crucified," but there's a question whether... it could be simply t'liyah, no difference. Okay, one needs to think about this. Who knows. "Talin" is like "tzluv," it means...

I mean that t'liyah, when it says in the Torah t'liyah, as I remember, it doesn't mean hanging. When the Jews were in Mitzrayim, it doesn't mean...

Not that this is the way he was killed, rather this is the way of publicizing his...

And also, one hung him by his neck, that he gets choked, he doesn't get choked. One gives him a weaker death, not like a cross, one just places him there. Toleh - one isn't hanged, not like that? Not necessarily that it means...

Guarding the Temple

Mitzvah 67: "Shelo l'hashbis shemirah saviv la'Mikdash" - not to cease guarding around the Mikdash. We must have shemirah around the Beis HaMikdash. And the lav is that one should never stop this, as it says "u'shmartem es mishmeres hakodesh." And the rule is that shemirah is an aseh, yes?

Kohen Entering the Heichal

Ah, mitzvos of the Mikdash - that a Kohen should not enter the Heichal at any time, as it says "v'al yavo b'chol eis el hakodesh." One may only enter the Kodesh Hakodashim when permitted - it already says, Yom Kippur or...

Guarding the Mikdash and Entry Restrictions

Mitzvah 67: שלא להשבית שמירה סביב המקדש - one must maintain a guard around the Beis HaMikdash, and the lav is that one should not cancel and stop this, as it says "ושמרו את משמרת הקודש." The principle is that the shomrim are there constantly.

Mitzvah 68: שלא יכנס כהן להיכל בכל עת - a Kohen may not enter the Heichal at any time, as it says "ואל יבוא בכל עת אל הקודש." One may only enter the Kodesh HaKodashim when permitted - that is only on Yom Kippur, or when necessary to check something, as we learned earlier in the introduction, when one needs to verify how things stand in the thirteen Sifrei Torah.

I want to point out something clear here: I see that more or less the order of mitzvos aseh and mitzvos lo sa'aseh follows the same pattern. First it begins with metzius Hashem and issur avodah zarah, and it appears that the topic of chillul Hashem is connected, because you see indeed in the seder haTorah it stands there. And the next thing is Beis HaMikdash - by both this is the clear order. HaMikdash v'keilav. This is different from the Mishneh Torah, where Mikdash appears much later.

Restrictions on Baalei Mum

Mitzvah 69: A baal mum - שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים מן ההיכל - a baal mum may not go into the inner part of the Heichal, as it says "אל הקודש לא יבוא ואל המזבח לא יגש." He may go into the Azarah, but not into the machaneh Shechinah, or however it's called, into the makom haMikdash.

Mitzvah 70: שלא יעבוד בעל מום - a Kohen who is a baal mum should not perform the avodah, as it says "אשר יהיה בו מום לא יקרב." This refers to a permanent mum. And in one version it states that even a baal mum over - even a mum that will go away - as long as one has the mum, one should not perform the avodah, as it says "כל איש אשר בו מום לא יקרב."

Division of Service Between Kohanim and Levi'im

Mitzvah 72: שלא יעסקו הלוים בעבודת הכהנים - that each one should be in his techum. The Kohanim should do what the Kohanim have to do, and the Levi'im what they have to do, ולא הכהנים עבודת הלוים, as it says "אל הקודש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם."

Perhaps this also means when two people learn a shiur together, that each one should keep to what he needs to learn. What is this? The Kohen shouldn't go into the Levi's role, the Levi into the Kohen's. What is being said? One shouldn't make such a klal. The klal of the klalim - but once one makes the klalim, it is שלא יעסוק אחד בתחום חבירו. Perhaps one shouldn't make any klalim, then the fear will be that they shouldn't become a lav, and one should hold oneself accordingly.

Prohibition Against Serving While Intoxicated

Mitzvah 73: שלא יכנס למקדש - and here the Rambam adds להורות - one should not enter the Beis HaMikdash, or one should not pasken shailos when one is שתויי יין, when one is intoxicated, as it says "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולהורות את בני ישראל."

When one is paskening, one should be sober when one is שתויי יין. This is a very important halachah for you on Purim. There was a minhag of משתה פורים רב. I heard that the Viznitzer Rebbe said that the Rav drinks after the other one. Because the Rav drinks after the other one. This time the Rav leads drinking after the home second. Bnei shikurim is also such a thing.

Additional Entry and Service Restrictions

Mitzvah 74: שלא יעבוד זר במקדש - a zar, a non-Kohen, should not perform the avodah, as it says "וזר לא יקרב אליכם."

Mitzvah 75: שלא יעבוד כהן טמא - a Kohen who is tamei may not perform the avodah, as it says "וינזרו מקדשי בני ישראל" - Chazal derived this from there. There is a lashon of aseh, and this is also a lashon of separation, like shmirah - that you should guard yourself from these things.

Mitzvah 76: שלא יעבוד כהן טבול יום - even if he is no longer actually tamei, because he has already gone through the days of tumah and has already immersed, but since there is a mitzvah that he must wait until הערב שמש, he also may not perform the avodah until there has been הערב שמש, until it has become night, as it says "ולא יאכל מן הקדשים עד אשר ירחץ בשרו במים" - from which Chazal derive what טבול יום means.

Mitzvah 77: שלא יכנס טמא לעזרה - a tamei person may not enter the Azarah. Not a Kohen, but a regular Yid - normally a Yisrael may enter the Azarah, but not a tamei, as it says "ולא יטמאו את מחניהם" - וזה מחנה שכינה, which is the Azarah.

Mitzvah 78: שלא יכנס טמא למחנה לויה - not only machaneh Shechinah, also into machaneh Leviyah he may not enter, שכן נאמר לדורות. What is the halachah? That a tamei should not enter Har HaBayis, as it says "ולא יבואו אל תוך המחנה" - וזה מחנה לויה.

This tells us there are two extra levels. When one enters the Azarah, one automatically enters machaneh Leviyah. If one wants to know through learning halachos - there are extra reasons that belong to this one and belong to that one, and so forth.

Laws of the Mizbeach

Mitzvah 79 - the mitzvah we learned this week at the end of Parshas Yisro: שלא לבנות את המזבח גזית - one should not make the Mizbeach with hewn stones, as it says "לא תבנה אתהן גזית."

The next mitzvah: שלא לפסוע על המזבח, as it says "ולא תעלה במעלות על מזבחי." We know that it means one shouldn't skip steps, according to Aggadah.

If someone feels that he has skipped steps, should he go back? Or should he make this his new level? No, one can make a kevius, so that one shouldn't be oved. Just as one has jumped a level, one should make sure that this is now the new level and there you stay. Those who were before didn't jump.

Mitzvah 81: שלא לכבות אש המזבח, as it says "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה." Just as the heilige Tzanzer Rav used to say that one shouldn't extinguish the fire of the Jewish heart. It's a segulah - if someone has a machshavah zarah, he should say this pasuk.

Mitzvah 82: שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, as it says "לא תעלו עליו קטורת זרה." In general, anything to be makriv - the Mizbeach HaZahav was made only for a certain ketores. All other ketores or hakravah one may not place on the Mizbeach HaZahav, only where it belongs.

Laws of the Shemen HaMishchah and Ketores

Mitzvah 83: שלא לעשות במתכונת שמן המשחה - the shemen hamishchah, from which one uses to anoint the Kohen or the Mashiach Milchamah and so forth, one should not make like it for mundane things, as it says "במתכונתו לא תעשו."

Mitzvah 84 - the opposite: one should not use the holy shemen hamishchah for a zar - שלא לסוך בשמן המשחה זר, as it says "ועל בשר אדם לא ייסך."

Mitzvah 85: that one should not make במתכונת הקטורת - the same formula of ketores for chullin, as it says "במתכונתה לא תעשו לכם."

Laws of the Aron and Bigdei Kehunah

Mitzvah 86: The Aron has badim that were made to carry the Aron, and it says "לא יסורו ממנו" - they must always remain there.

Mitzvah 87: שלא יזח החושן מעל האפוד - the Choshen and the Ephod must be connected with something, and they must remain connected. If he tears it apart, the ehrliche name that he carries - "אחריותיה עלי לא יקרעיה."

All three issurim - apparently the way until the depths is that one makes it well so that it shouldn't tear, but it shouldn't come out and so forth. The lav is also if just someone does it b'meizid, and we believe that when it tore by itself he is not oveir on the lav, because the lav is only that one should make it in a good way so that it shouldn't be able to tear.

Laws of Korbanos

Now we will see various mitzvos about korbanos. We have until now learned about korbanos - until now it was more like, you can call it, the kedushas haMikdash, and so the dinim of kedushas haMikdash, to which belong various inyanim of kedushas haMikdash. But now we will speak about the korbanos themselves.

Offering Kodshim Outside the Mikdash

Mitzvah 89: שלא להעלות קדשים בחוץ - that one should not be makriv kodshim outside, outside of the Beis HaMikdash, as it says "והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם."

Outside - not only bringing up on a Mizbeach, but also to shecht kodshim outside, as it says "אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' ונכרת" - and the Rambam states that here kareis is a lav.

I want to say a he'arah here: The Rambam - when we read here with the pesukim, I think that the Rambam was written for people who have learned the entire Chumash, and they learn afterward also a Rambam. When the Rambam says "שנאמר," he expects that you have already learned the pasuk, you still know which pasuk I'm talking about. And someone who hasn't learned it - it's a bushah, he needs to go learn. So everyone should come to the shiur Tanach every day.

Prohibitions Regarding Baalei Mum Animals

Mitzvah 91: שלא להקדיש בעל מום למזבח - a beheimah that has a mum. It already stood earlier that a Kohen who has a mum may not be makriv. Here it says that one should not be makdish a beheimah that has a mum for the Mizbeach, as it says "כל אשר בו מום לא תקריבו" - and "לא תקריבו" doesn't mean the makriv, rather it means the makdish.

Mitzvah 92: If someone did make it hekdesh, one should not shecht it as a korban, as it says "לא תקריבו אלה לה'."

Mitzvah 93: The beheimah that has a mum - one should not sprinkle its blood on the Mizbeach, as it says "בעל מום לא תקריבו אלה לה'" - וזהו איסור זריקת דמו.

Mitzvah 94: שלא להקטיר אימורי בעל מום. Yes, he counts here all the seder hakravah. A korban comes, one is makdish the beheimah, one shechts it, then one sprinkles the blood on the Mizbeach, then one is maktir the eimurim. And all of these - if it is a baal mum, one may not do any of these things. Each one of them is another issur.

Mitzvah 95: Even if the mum is not a permanent mum, but a mum over, there is also the issur שלא להקריב בעל מום עובר, as it says "לא תקריבו אלה לה' כי משחתם בהם מום בם."

Mitzvah 96: שלא להקריב בעל מום מיד הגוים, as it says "מיד בן נכר לא תקריבו." And on this the Bar Kamtza that stands there - one is makpid on this regarding Zecharyah ben Avkulas, that on this he was very strongly makpid, he did all kinds of tachbulos that one should indeed not be makriv a baal mum from the hand of non-Jews.

Mitzvah 97: שלא ליתן מום בקדשים - that one may not make a mum in kodshim, as it says "כל מום לא יהיה בו" - read as אל תיתן בו מום.

Additional Korban Restrictions

Mitzvah 98 is a mitzvah that we mention every day during davening: שלא להקריב שאור ודבש, as it says "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו."

Baruch Hashem, most of the lavin we are mekayem. Those who like the derashah that one says at the sheva brachos, which doesn't make any sense, because there are more lavin here - it doesn't make more motzi if they are worthy lavin. Baruch Hashem, I feel so good, I'm going... Have you ever made a mum in hekdesh? No. Mitzvah 97 - one never had an opportunity to keep this mitzvah. Aha, this has to do with being goneiv da'as habriyos, parah adumah, b'ezras Hashem with this mitzvah we were mekayem that it won't be.

Mitzvah 99: שלא להקריב תפל - one should not be makriv a beheimah tafel without salt. On every mitzvah - there was also an aseh from this, I don't remember - one should put salt, but this is a lav aseh that one shouldn't be meshabesh. The Ribbono Shel Olam made with us a bris that one should put salt.

Question: Is this perhaps part of the general bris of following mitzvos? Or is this a specific bris?

Answer: No, no, one needs to read the pasuk "לא תשבית מלח ברית אלקיך" - something like that.

Question: But what kind of bris is this? A bris to follow all the mitzvos from the Ribbono Shel Olam - one of the mitzvos is that one should put salt on a korban.

Answer: On the contrary, you're saying a good sevara, but it's not clear on the pasuk.

Mitzvah 100: שלא להקריב אתנן ומחיר - if a person has an esnan, which is the payment for znus, or the mechir of selling a dog, one may not be makriv this, as it says "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב."

So the heilige Rambam brings it - he didn't even put in the words that should have come to be with the exchange of his holy sefer, he writes "אתנן ומחיר." The heilige Moshe Rabbeinu put it in this way, "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב." Yes, one needs to be mekatzar. He says it's a lashon haMishnah telling over, that it's a lashon haMishnah, it's an umchir.

Mitzvah 101: "ואותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" - that when a person has shechted a beheimah, he may not shecht also afterward its offspring.

Prohibitions Regarding Meal Offerings

Mitzvah 107 - שלא יותן זית במנחת חוטא. מ'טאר נישט לייגן שמן זית. "זית" - אזוי ווי אין פסוק שטייט "זית." זאגט דער הייליגער צדיק: "אך רבותינו כתבו כאן בשפתנו ארוכה שבא זית פירושו שמן."

א מנחת חוטא טאר מען נישט לייגן קיין שמן, שנאמר "לא יצוק עליו שמן", און אויך נישט לייגן קיין לבונה, "ולא יתן עליו לבונה." דאס איז אנדערש ווי יעדע קרבן. אנדערש ווי יעדע קרבן וואס מ'דארף לייגן שמן און לבונה, א מנחת חוטא לייגט מען נישט שמן און לבונה.

און די זעלבע זאך מיט מנחת סוטה - שלא יותן זית במנחת סוטה, שנאמר "לא יצוק עליו שמן", און די זעלבע זאך נישט לייגן לבונה, שנאמר "ולא יתן עליו לבונה."

---

Prohibitions Against Altering Kodshim

מצוה ק"ב - מ'זאל נישט מאכן תמורה אויף קדשים, שנאמר "לא יחליפנו ולא ימיר אותו." דאס געדענק איך אז מ'האט געלערנט א מצות עשה אז ס'בלייבט ביידע. די מצות עשה איז "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", די לא תעשה איז "לא יחליפנו."

מצוה ק"ז - שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן. אויב איינער האט מקדיש געווען א בהמה פאר א קרבן, קען ער עס נישט נאכדעם טוישן פאר אן אנדער קרבן, שנאמר "בכור לא יקדיש איש אותו", כלומר לא יקדישנו לקרבן אחר. איינמאל מ'האט מייחד געווען א בהמה פאר א געוויסע הקדש, קען מען עס נישט טוישן.

מצוה ק"ח - שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור לא תפדה."

מצוה ק"ט - שלא למכור מעשר בהמה. מ'זאל נישט פארקויפן קיין מעשר בהמה, שנאמר "לא יגאל."

מצוה ק"י - שלא למכור שדה החרם. אויב מען האט מקדש געווען א פעלד אז עס זאל ווערן חרם להקדש, טאר מען עס נישט פארקויפן, שנאמר "כל חרם אשר יחרם לא ימכר."

אזוי ווי מיר האבן געזען "לא ימיר", איז זייער ענליכע סארט מצוות - אז דאס וואס מען האט מקדש געווען זאל מען מקריב זיין אזוי ווי עס איז, און מען זאל זיך נישט צופיל ארומשפילן און נישט מאכן דערמיט קיין טראנזאקציעס.

מצוה ק"י א' - שלא למכור שדה החרם, נישט פארקויפן אים, און מען זאל עס אויך נישט אויפטוישן, פודה זיין אויף עפעס אנדערש, שנאמר "לא יגאל."

---

Laws of Chatas Ha'of

מצוה ק"י ב' - ווען מען ברענגט א חטאת העוף, געווענליך שעכט מען אן עוף, אבער ווען מען ברענגט א חטאת העוף טוט מען אן אנדערע סארט מין שחיטה פון מולק זיין, ולא יבדיל - נישט אפטיילן די קאפ פון די גוף פון די עוף אינגאנצן, נאר מליקה ולא יבדיל.

---

Prohibitions on Working with and Shearing Kodshim

מצוה ק"י ג' - שלא לעבוד בקדשים, מען טאר נישט טון קיין מלאכה מיט קדשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך."

מצוה ק"י ד' - ענליך, שלא לגזוז את הקדשים, מען טאר נישט אפשערן די וואל פון קדשים, שנאמר "לא תגוז בכור צאנך."

---

Laws of Korban Pesach

מצוה ק"י ה' - איז א מצוה אין קרבן פסח: שלא לשחוט את הפסח בעוד שיש חמץ, "שלא תשחט על חמץ דם זבחי."

מצוה ק"י ו' - שלא להניח אימורי פסח עד שיפסלו בלינה, זאל נישט איבערלאזן די אימורים פון די קרבן פסח גענוג לאנג אז ס'זאל ווערן פסול בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי עד בקר" - ס'טייטש ביז די צווייטע טאג פסח.

מצוה ק"י ז' - שלא להותיר מבשר הפסח, זאל נישט לאזן אז ס'זאל ווערן פסול אלס נותר, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בקר."

מצוה ק"י ח' - אזוי ווי ס'איז דא א קרבן פסח, איז אויך דא א חגיגה וואס מען ברענגט צוזאמען מיט די קרבן פסח, און אויך פון יענעם זאל מען נישט לאזן קיין נותר. שלא להותיר מבשר חגיגת הארבעה עשר ביום השלישי, שנאמר "לא ילין מן הבשר אשר תזבח ביום הראשון לבקר." דער פסוק רעדט פון בשר חגיגת ארבעה עשר.

דו זעהסט שוין אז "לא בוקר" מיינט נישט די נעקסטע צופרי פון ט"ו, נאר "לא בוקר" של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.

וואס איז א חגיגה? חגיגה איז א שלמים, ס'האט די דין פון א נארמאלע שלמים וואס איז נאכל.

---

Nosar Prohibitions for Other Korbanos

מצוה קכ"ט - שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר. אויך פסח שני האט די זעלבע הלכה אז מ'זאל נישט איבערלאזן עד בוקר, שנאמר "לא ישאירו ממנו עד בוקר."

מצוה ק"ל - שלא להותיר מבשר התודה. ווען א מענטש ברענגט א קרבן תודה, איז אויך דא אזא הלכה אז מ'זאל נישט לאזן ס'זאל ווערן נותר עד בוקר, שנאמר "לא יותיר ממנו עד בוקר." וכן לשאר קדשים שלא יניחם נותר אחר זמן אכילתם - אז בשר קדשים דארף מען נוצן אינערהאלב די זמן אכילה.

---

Breaking Bones of Korban Pesach

מצוה קל"א - שלא לשבר עצם בפסח. מ'זאל נישט צוברעכן א ביין פון די קרבן פסח, שנאמר "ועצם לא תשברו בו."

מצוה קל"ב - און די זעלבע זאך, מ'זאל נישט צוברעכן א ביין פון די קרבן פסח שני, שנאמר "ועצם לא ישברו בו."

---

האבן מיר געלערנט די ערשטע הונדערט און צוויי און דרייסיג מצוות לא תעשה, און מארגן וועלן מיר לערנען די איבריגע לא תעשה'ס.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4, Summary by Claude Opus 4

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.