מורה נבוכים חלק א פרק ט

המונח כיסא
שלוש משמעויות. משמעות א: כפשוטה
1 "כסא".
א) קביעתו העיקרית בלשון היא שמו של הכיסא.
משמעות ב: כיסא ה' במשמעות מקדש ושמים
2 ב) וכיוון שעל הכיסא היו יושבים רק בעלי הרוממות והגדולה כמו המלכים, והכיסא נעשה לדבר־מה מצוי המורה על גדולתו של מי שהוא ראוי לו ועל רוממותו וגודל מעלתו, נקרא המקדש "כסא", כיוון שהוא מורה על גדולתו של מי שהתגלה בו והשרה עליו את אורו ואת כבודו, ולפיכך אמר: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן [מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ]" (ירמיהו יז,יב).
3 בשל המשמעות הזו נקראו השמים "כסא", משום שהם מורים למי שמכיר אותם ומתבונן בהם על גדולתו של מי שיצרם ומניעם ומנהיג את העולם השפל (=כדור הארץ) בשפע טובם, ולפיכך אמר: "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי" (ישעיהו סו,א), כלומר: הם מורים על מציאותי וגדולתי ויכולתי כשם שהכסא מורה על גדולתו של מי שהוא ראוי לו.

THE original meaning of the word kisse, “throne,” requires no comment. Since men of greatness and authority, as, e.g., kings, use the throne as a seat, and “the throne” thus indicates the rank, dignity, and position of the person for whom it is made, the Sanctuary has been styled “the throne,” inasmuch as it likewise indicates the superiority of Him who manifests Himself, and causes His light and glory to dwell therein. Comp. “A glorious throne on high from the beginning is the place of our sanctuary” (Jer. 17:12). For the same reason the heavens are called “throne,” for to the mind of him who observes them with intelligence they suggest the Omnipotence of the Being which has called them into existence, regulates their motions, and governs the sublunary world by their beneficial influence: as we read, “Thus saith the Lord, The heavens are my throne and the earth my footstool” (Isa. 66:1); i.e., they testify to my Existence, my Essence, and my Omnipotence, as the throne testifies to the greatness of him who is worthy to occupy it.

4 זה מה שראוי שיאמינו בו אנשי האמת, ולא שיש גוף שהאלוה שוכן עליו, יתעלה עילוי רב. כי עוד יוכח לך (ב,א-ב) שהוא יתעלה אינו גוף, ואיך יהיה לו מקום, או מקום־מושב על גוף? אין הדבר כי אם כפי מה שהערנו לך עליו, שכל מקום שה' כיבד אותו וייחד אותו באורו ובזהרו, כמו המקדש או השמים, נקרא "כסא".

This is the idea which true believers should entertain; not, however, that the Omnipotent, Supreme God is supported by any material object; for God is incorporeal, as we shall prove further on; how, then, can He be said to occupy any space, or rest on a body? The fact which I wish to point out is this: every place distinguished by the Almighty, and chosen to receive His light and splendour, as, for instance, the Sanctuary or the Heavens, is termed “throne”; and, taken in a wider sense, as in the passage “For my hand is upon the throne of God” (Exod. 17:16), “the throne” denotes here the Essence and Greatness of God.

משמעות ג: כיסא ה' משמעו ה'
5 ג) מה שהלשון הרחיבה בו בדבריו "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז,טז), הרי הוא תיאור גדולתו ורוממותו שאין ראוי לדמיין שהם דבר מחוץ לעצמוּתו ולא נברא מנבראיו, כך שיהיה יתעלה נמצא בלי כסא ונמצא עם כסא. זו כפירה בלי ספק. וכבר נאמר במפורש: "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר" (איכה ה,יט), מה שמורה שהוא דבר שאינו נבדל ממנו. לפיכך הכוונה ב"כסא" כאן ובכל מקום דומה לו – תפארתו וגדולתו שאינן דבר מחוץ לעצמותו, כפי שיבואר בכמה מפרקי חיבור זה (על התארים להלן א:נג,נז,נח).

These, however (the Essence and Greatness of God) need not be considered as something separate from the God Himself or as part of the Creation, so that God would appear to have existed both without the throne, and with the throne: such a belief would be undoubtedly heretical. It is distinctly stated, “Thou, O Lord, remainest for ever; Thy throne from generation to generation” (Lam. 5:19). By “Thy throne” we must, therefore, understand something inseparable from God. On that account, both here and in all similar passages. the word “throne” denotes God’s Greatness and Essence, which are inseparable from His Being. Our opinion will be further elucidated in the course of this Treatise.