מורה נבוכים חלק א פרק עו

ראיות ה"מדברים" לשלילת גשמות האל
על שלילת הגשמות לשיטת ה"מדברים"
חולשת הטענות והתמקדות בטיעוניהם בלבד
1 דרכי ה"מדברים" וטיעוניהם לשלילת הגשמות הן חלשות מאוד, יותר מראיותיהם על הייחוד, כי שלילת הגשמות לדעתם היא כאילו ענף היוצא מן העיקר של הייחוד. הם אמרו: הגוף אינו אחד. מי ששולל את הגשמות משום שהגוף מורכב בהכרח מחומר וצורה וזוהי מורכבות, וברור שמורכבות אינה אפשרית לגבי עצמות האלוה – הרי לדעתי אין הוא "מדבר", והראיה הזו אינה בנויה על עיקרי ה"מדברים", אלא היא הוכחה נכונה הבנויה על ההאמנה בחומר ובצורה ותפיסת משמעויותיהם. וזו שיטה פילוסופית שאזכיר ואבאר כשאביא את הוכחות הפילוסופים על כך (ב,א). מטרתנו בפרק הזה אינה אלא להזכיר את ראיות ה"מדברים" לשלילת הגשמות לפי הנחותיהם ודרכי ראיותיהם.

THE reasonings and arguments of the Mutakallemim to demonstrate the Incorporeality of God are very weak., and indeed inferior to their arguments for the Unity of God. They treat the doctrine of the Incorporeality of God as if it were the logical sequence of the theory of His Unity, and they say that the attribute “one” cannot be applied to a corporeal object. Those who maintain that God is incorporeal because a corporeal object consists of substance and form—a combination known to be impossible in the Divine Being, are not in my opinion Mutakallemim, and such an argument is not founded on the propositions of the Kalâm; on the contrary, it is a logical proof based on the theory of substance and form, and on a right conception of their properties. It has the character of a philosophical argument, and I shall fully explain it when treating of the arguments of the philosophers. Here we only propose to discuss the arguments by which the Mutakallemim desire to prove the Incorporeality of God in accordance with their propositions and the method of their reasoning.

א. גוף מורכב מחלקיקים
2 הדרך הראשונה הם אמרו: "אילו היה האלוה גוף, הרי לגבי עניין האלוהיות ואמיתתה, אחת משתיים: או שהמעמיד (=המגדיר את קיומו) יהיה כלל עצמיו של הגוף הזה, כלומר כל האטומים שלו; או שהמעמיד יהיה אחד מהאטומים של הגוף הזה. אם המעמיד הוא אטום אחד, מה התועלת בקיומם של שאר החלקיקים? הרי שאין משמעות לקיומו של אותו גוף. ואם הוא מועמד בכל אחד מהחלקיקים של הגוף הזה, הרי אלה אלוהוֹת רבים ולא אלוה אחד", וכבר הבהירו שהוא אחד (כבפרק הקודם).
3 כשתתבונן בראיה הזו תמצא שהיא בנויה על ההנחה הראשונה והחמישית מהנחותיהם. אילו נאמר להם: "גוף האלוה אינו מחובר מחלקיקים שאינם מתחלקים, כלומר שאין הוא מחובר מדברים כמו האטומים שהוא בורא כדבריכם, אלא הוא גוף אחד רציף שאינו מתחלק אלא בדמיון שווא, ואין לבחון דברים בדמיון שווא. כי בדומה לכך אפשר לדמיין שגוף השמים יוכל להתחלק ולהיחתך, והפילוסוף אומר שזו (=אפשרות חיתוך השמים) פעולת הדמיון, והיקש מן הנראה – שהם הגופים המצויים אצלנו – על החבוי".

First Argument. If God were corporeal, His true essence would necessarily either exist entirely in every part of the body, that is to say, in each of its atoms, or would be confined to one of the atoms. In the latter alternative the other atoms would be superfluous, and the existence of the corporeal being [with the exception of the one atom] would be of no purpose. If, on the other hand, each atom fully represented the Divine Being, the whole body would not be one deity, but a complex of deities, and this would be contrary to the doctrine adopted by the kalâm that God is one. An examination of this argument shows that it is based on the first and fifth propositions. But there is room for the following objection: “God does not consist of atoms, that is to say, He is not, as you assert, composed of a number of elements created by Himself, but is one continuous body, and indivisible except in man’s imagination, which affords no test; for in man’s imagination the substance of the heavens may be torn or rent asunder. The philosopher holds that such a possibility results from assuming a similarity and an analogy between the visible, i.e., the bodies which exist among us, and the invisible.”

עקרון שונוּת האלוה מנבראיו
4 הדרך השנייה והיא נכבדה לדעתם: נמנעות הדומוּת. שהרי אין הוא דומה לדבר מברואיו, ואילו היה גוף – היה הוא דומה לגופים. הם מאריכים בזה מאוד ואומרים: "אילו אמרנו 'גוף שאינו כגופים' הרי סתרת את עצמך. כי כל גוף דומה לכל גוף מצד הגופניות, והגופים שונים זה מזה רק בעניינים אחרים", כלומר במקרים. והיה נובע מכך לדעתם שהוא ברא משהו כמוהו.

Second Argument. This argument, they believe, is of great importance. Its main support is the impossibility of comparison, i.e., the belief that God cannot be compared to any of His creatures; and that He would be comparable to other corporeal objects if He were corporeal. They put great stress on this argument, and say as follows: “If it were asserted that God is corporeal, but that His substance is not like that of other corporeal beings, it would be self-contradictory: for all bodies are alike as regards their substance, and are distinguished from each other by other things, viz., the accidents.” They also argue that if God were corporeal it would follow that He has created another being like Himself.

5 את הראיה הזו יש להפריך בשני אופנים.
א) האחד מהם הוא שיאמר האומר: "איני מקבל את העדר הדומוּת, ואיזו הוכחה יש לך שלא ייתכן שהאלוה ידמה לדבר מברואיו בדבר כלשהו? אלא אם כן אתה נתלה בכך בלשון ספר נבואה, כוונתי לשלילת כל דומוּת שהיא, ואם כן שלילת הגשמות מקובלת (מן הדת) ולא מושכלת". ואם תאמר: "אילו היה דומה לדבר מברואיו, הרי ברא משהו כמוהו" – יאמר החולק: "אין הוא כמוהו בכל הבחינות כולן, ואיני מכחיש שיש באלוה עניינים רבים ושיש לו אופנים"; כי מאמין הגשמות אינו נרתע מכך.

This argument is refuted in two ways. First, the objector does not admit the impossibility of comparison; he asks how it could be proved that God cannot be compared to any of His creatures. No doubt that, in support of their view, that a comparison between the Almighty and any other being is inadmissible, they would have to cite the words of the Prophets, and thus accept this doctrine by the authority of tradition, not by the authority of reason. The argument that God, if comparable to any of His creatures, would be found to have created beings like Himself, is refuted by the objector in the following way: “The created things are not like Him in every respect; for I do not deny that God has many properties and peculiarities.” For he who admits the corporeality of God does not deny the existence of properties in the divine Being.

6 ב) אופן אחר, מורכב יותר: כבר נקבע והתאמת למי שעסק בפילוסופיה והעמיק בשיטות הפילוסופים, שהגלגלים מכונים "גוף" כמו הגופים ההיוליים האלה (=הארציים) בשיתוף גמור בלבד (=במשמעויות שונות לגמרי), כי החומר הזה אינו החומר ההוא והצורות האלה אינן הצורה ההיא, אלא גם (המונחים) "חומר" ו"צורה" נאמרים על מה שכאן ועל הגלגלים בשיתוף. ואף על פי שהגלגל הוא בלי ספק בעל ממדים, הרי הממדים כשלעצמם אינם הגוף, אלא הגוף הוא הדבר המורכב מחומר וצורה. ואם אומרים זאת לגבי הגלגל, קל וחומר שיאמר זאת המגשים על האלוה. כי הוא אומר: "הוא גוף בעל ממדים, אבל עצמותו ואמיתתו ועצמו אינם דומים לדבר מגופי הברואים, והוא והם מכונים 'גוף' בשיתוף בלבד", כמו שהוא והם מכונים "מצוי" בשיתוף לפי אנשי האמת.
7 הדוגל בגשמות אינו מסכים לכך שכל הגופים מחוברים מחלקיקים זהים, אלא הוא טוען שהאל ברא את כל הגופים האלה כשהם שונים זה מזה בעצם ובמהות אמיתית. וכמו שלשיטתו גוף הצואה אינו גוף כדור השמש, כך הוא אומר שגוף האור הנברא, כלומר השכינה, אינו גוף הגלגלים והכוכבים; וגוף השכינה או עמוד הענן הנברא אינו גוף האלוה יתעלה לדעתו, אלא הוא אומר: "הגוף הזה הוא העצמות השלמה הנכבדה שאין בה שום מורכבות, ולא השתנתה ואי אפשר לשנותה, אלא כך התחייבה מציאות הגוף הזה חיוב תמידי, והוא עושה את כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו".
8 מי ייתן וידעתי כיצד הדעה המשובשת הזו (של הדוגל בגשמות) ניתנת לסתירה באמצעות דרכיהם התמוהות שהודעתיך אותן.

Another and more forcible argument is this: All who have studied philosophy, and have made themselves thoroughly acquainted with philosophical theories, assume as demonstrated facts, first that the term substance, when applied to the spheres above and to the corporeal objects here on earth is a perfect homonym, for the substance of the one is not the substance of the other: and secondly that the forms of the things on this earth are different from the forms of the spheres; the terms substance and form when applied both to things below and to the spheres above are homonyms; although there is no doubt that the spheres have [like the things below, three] dimensions, they are corporeal because they consist of substance and form, not because they have dimensions. If this explanation is admitted with reference to the spheres, how much more is he who believes that God is corporeal justified in saying that God is a corporeal being which has dimensions, but which in its substance, its true nature and properties is very different from all created bodies, and that the term “substance” is applied to Him and to His creatures homonymously, in the same manner as the true believers, who have a correct conception of the divine idea, apply the term “existence” homonymously to Him and to His creatures. The Corporealists do not admit that all bodies consist of similar atoms: they believe that God created all things, and that these differ from each other both in their substances and in their constituent properties: and just as the substance of dung differs from the substance of the sun, so does, according to this theory, the substance of the spheres and the stars differ from the substance of the created light, i.e., the Divine Glory (Shechinah), and again the substance of the Divine Glory, or the pillar of cloud created [for the purpose], differ from the substance of the Most High; for the substance of the latter is sublime, perfect, simple, constant and immutable. His absolute existence remains always the same, and He creates all things according to His will and desire. How could this argument, though it be weak, be refuted by these strange methods of the Mutakallemim, which I pointed out to you?

ג. הגוף הוא סופי ומוגדר וזקוק למגדיר
9 הדרך השלישית היא זו. הם אמרו: "אילו היה האלוה גוף, הרי היה סופי" – וזה נכון. "אך אם הוא סופי, הרי יש לו מידה ידועה ותבנית ידועה וקבועה" – וגם זו מסקנה נכונה. ואז אמרו: "כל מידה וכל תבנית, אפשרי שיהיה האלוה גדול יותר ממידה זו או קטן יותר ושונה מתבנית זו באשר הוא גוף. ואם כן כדי לייחדו במידה מסוימת ובתבנית מסוימת יש צורך במייחד".
10 גם את הראיה הזו שמעתי אותם משבחים, אך היא חלשה יותר מכל מה שלפניה. כי היא בנויה על ההנחה העשירית, שכבר הסברנו עד כמה חלים בה ספקות לגבי שאר המצויים אם מעלים על הדעת שהם שונים מטבעם, קל וחומר לגבי האלוה.
הפרכת ההוכחה
11 אין הבדל בין זה לבין דבריהם על הכרעת מציאות העולם על פני העדרו, שהדבר מורה על פועֵל שהכריע את מציאותו על פני העדרו, משום שמציאותו והעדרו אפשריים (א,עד דרך 6). ואם יאמרו להם: "מדוע אם כן אין להחיל זאת לגבי האל יתעלה ולומר שכיוון שהוא מצוי, נובע בהכרח שיש לו מכריע למציאותו על פני העדרו?" – הרי יענו בלי ספק שהדבר יוביל להשתלשלות שהכרח שתגיע בסופו של דבר אל מחויב המציאות שאין בו "אפשרות" ועל כן אין הוא נזקק ליוצר. התשובה הזו בעצמה מתחייבת לגבי התבנית והמידה. כי כל התבניות והמידות שמציאותן אפשרית, במובן זה שהדבר לא היה מצוי ואז נמצא, הוא אשר אומרים עליו: יכול היה שיהיה גדול יותר או קטן יותר ממציאותו הנוכחית, ובתבנית אחרת, ועל כן הוא נזקק בהכרח למייחד. ואילו תבנית האלוה ומידתו, יתעלה על כל חסרון ודומוּת, המגשים אומר שהוא לא היה נעדר ואז נמצא כך שהוא נזקק למייחד, אלא עצמותו במידתה ובתבניתה מחויבת המציאות כך, אינה נזקקת לא למייחד [ולא למכריע] מציאות על פני העדר, כי אין בה אפשרות העדר. כך אין היא נזקקת למייחד תבנית ומידה, כי כך התחייבה מציאותו.

Third Argument. If God were corporeal, He would be finite, and so far this argument is correct; if He were finite, He would have certain dimensions and a certain form; this is also a correct conclusion. But they continue thus: Attribute to God any magnitude or form whatever: He might be either larger or smaller, and might also have a different form. The fact that He has one special magnitude and one special form presupposes the existence of a determining agens. I have heard that they attach great importance to this argument, but in truth it is the weakest of all the arguments mentioned above. It is founded on the tenth proposition, the feebleness of which in ignoring the actual properties of things, we have clearly shown in regard to ordinary beings and must be much more evident in regard to the Creator. There is no difference between this argument and their assertion that the fact of the existence of the Universe having been preferred to its non-existence proves the existence of an agens that preferred the existence of the Universe to its non-existence at a time when both were equally possible. If it were asked why this argument should not be applied to God-viz., that His mere existence proved the existence of an agens which determined His existence and rejected His non-existence—they would undoubtedly answer that this admission would only lead to a repetition of the same argument until at length a being be found whose existence is not merely potential but necessary, and which does not require a causa efficiens. But this same answer can also be applied to dimensions and to form. It can only be said in reference to all other forms and magnitudes, the existence of which is possible, that is to say which came into existence after a state of non-existence, that they might have been larger or smaller than they actually are, or that they might have had a form different from that which they actually possess, and require for this reason some determining agens. But the forms and dimensions of God (who is above all imperfection and similitude)! did not come into existence according to the opinion of the Corporealist after a state of non-existence, and therefore no determining agens was necessary: His substance with its dimensions and forms has a necessary existence; no agens was required to decide upon His existence, and to reject His non-existence, since nonexistence is altogether inadmissible in God. In like manner there was no force required to determine His magnitude and form, they were absolutely inseparable from His existence.

ביקורת כללית על דרכי ה"מדברים"
12 התבונן אם כן, אתה המעיין, אם תבחר לבקש את האמת ותזנח את משוא הפנים וההליכה העיוורת אחר המסורת והנטייה למה שהורגלת להאדירו. ולא תטעה את עצמך כמצבם של המעיינים האלה ומה שאירע להם ומהם, שהם כמי שנמלט מן הרמץ אל האש. כי הם ביטלו את טבע המציאות ושינו את אופי השמים והארץ כיוון שחשבו שבהנחות האלה יוכח שהעולם מחודש. והנה הם לא הוכיחו את חידוש העולם, אבל הרסו לנו את ההוכחות למציאות האלוה וייחודו ושלילת הגשמות. כי ההוכחות שכל זה מתבאר בהן נלקחות דווקא מטבע המציאות היציב הנראה המושג בחושים ובשכל.

If you wish to go in search of truth, to cast aside your passions, your tradition, and your fondness of things you have been accustomed to cherish, if you wish to guard yourself against error: then consider the fate of these speculators and the result of their labours: observe how they rushed, as it were, from the ashes into the fire. They denied the nature of the existing things, misrepresented the properties of heaven and earth, and thought that they were able, by their propositions, to prove the creation of the world, but in fact they were far from proving the creatio ex nihilo, and have weakened the arguments for the existence, the unity, and the incorporeality of God. The proofs of all these doctrines must be based on the well-known nature of the existing things, as perceived by the senses and the intellect.

חתימת חלק א
13 כיוון שסיימנו את כל מה שהביאו אליו דבריהם, נתחיל גם להביא (ב,הנחות) את ההנחות הפילוסופיות ואת הוכחותיהם על
א) מציאות האלוה
ב) וייחודו
ג) ושאין הוא יכול להיות גוף (ב,א), כאשר אנו מודים להם (טקטית) בנושא קדמות העולם, אף שאיננו מאמינים בזה. לאחר מכן אראה לך את דרכנו במה שהדריך אותנו אליו העיון הנכון באשר להשלמת העיון בשלושה מושאי חקירה אלה. אחר כך (ב,יג-כד) אשוב להתעמק עם הפילוסופים בטענתם על קדמות העולם, בעזרת שדי.

Having thus discussed the arguments of the Mutakallemim, we shall now proceed to consider the propositions of the philosophers and their arguments for the existence of God, His Unity and His Incorporeality, and we shall for the present assume the Eternity of the Universe without finally accepting it. Next to this we shall develop our own method, which is the result of deep study, in demonstrating these three principles, and we shall then examine the theory of the Eternity of the Universe as assumed by the philosophers.

נשלם חלק זה הראשון, ואחריו יבוא החלק השני, בפרק שתחילתו: "ההנחות הדרושות".

FIN DE LA PREMIÈRE PARTIE
DU GUIDE DES ÉGARÉS.