מורה נבוכים חלק א פרק ס

משלים להכרחיות בתוארי השלילה
הקדמה
1 בפרק הזה ברצוני להמשיל לך משלים, שעל ידם תתחזק תפיסתך באשר לחיוב לרבות בתאריו (של ה') בשלילוֹת, ותתחזק רתיעתך מלהאמין שיש לו יתעלה תוארי חיוב.
משל הספינה: תיאור על ידי שלילות
2 הנח שהתברר לאדם שקיימת "ספינה", ואין הוא יודע מה מציין המונח הזה, האם עצם מסוים או מקרה (=תכונה). לאדם אחר התברר עוד שאין היא מקרה. לאחֵר התברר עוד שאין היא מחצב. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעל חיים. לאחֵר התברר עוד שאין היא צמח המחובר לאדמה. לאחֵר התברר עוד שאין היא גוף אחד המחובר חיבור טבעי. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעלת תבנית שטוחה כמו הלוחות והדלתות. לאחֵר התברר עוד שאין היא כדורית. לאחֵר התברר שאין היא בצורת חרוט, לאחֵר התברר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות, ולאחֵר התברר שאין היא אטומה.
3 אם כן ברור שהאחרון הזה כמעט הגיע לתפיסת הספינה כפי שהיא על ידי אותם תארים שוללים, וכאילו הוא דומה למי שתפס שהיא גוף עשוי מעץ, חלול, מוארך, מחובר מכמה קורות – שתפס אותה בתוארי חיוב. ואילו הקודמים שהמשלנו בהם, הרי כל אחד מהם רחוק מתפיסת הספינה מזה שאחריו, עד שהראשון במשל שלנו אינו יודע אלא את המונח בלבד.

I WILL give you in this chapter some illustrations, in order that you may better understand the propriety of forming as many negative attributes as possible, and the impropriety of ascribing to God any positive attributes. A person may know for certain that a “ship” is in existence, but he may not know to what object that name is applied, whether to a substance or to an accident: a second person then learns that the ship is not an accident; a third, that it is not a mineral; a fourth, that it is not a plant growing in the earth; a fifth, that it is not a body whose parts are joined together by nature; a sixth, that it is not a flat object like boards or doors; a seventh, that it is not a sphere; an eighth, that it is not pointed; a ninth, that it is not round-shaped; nor equilateral; a tenth, that it is not solid. It is clear that this tenth person has almost arrived at the correct notion of a “ship” by the foregoing negative attributes, as if he had exactly the same notion as those have who imagine it to be a wooden substance which is hollow, long, and composed of many pieces of wood, that is to say, who know it by positive attributes. Of the other persons in our illustration, each one is more remote from the correct notion of a ship than the next mentioned, so that the first knows nothing about it but the name.

4 הנה כך יקרבוך תוארי השלילה לידיעת ה' יתעלה והשגתו. ועליך להשתדל ככל יכולתך שכל שלילה של דבר שתוסיף תהיה בהוכחה, לא שתשלול באמירה בלבד. כי ככל שתתברר לך בהוכחה שלילת דבר שחושבים שיש לו – יתעלה מכך – תתקרב אליו בדרגה נוספת בלי ספק.

In the same manner you will come nearer to the knowledge and comprehension of God by the negative attributes. But you must be careful, in what you negative, to negative by proof, not by mere words, for each time you ascertain by proof that a certain thing, believed to exist in the Creator, must be negatived, you have undoubtedly come one step nearer to the knowledge of God.

ובאופן הזה נעשו אנשים קרובים אליו מאוד מאוד, ואחרים בתכלית הריחוק, לא שיש קרבת מקום שניתן להתקרב אליו ולהתרחק ממנו, כפי שחושבים עיוורי ההבנה. הבן זאת היטב ודעהו ושמח בכך. הרי התבארה לך הדרך שאם תלך בה תתקרב אליו יתעלה. לך בה, אם תחפוץ.

It is in this sense that some men come very near to God, and others remain exceedingly remote from Him, not in the sense of those who are deprived of vision, and believe that God occupies a place, which man can physically approach or from which he can recede. Examine this well, know it, and be content with it. The way which will bring you nearer to God has been clearly shown to you; walk in it, if you have the desire.

הסכנה בתארים החיוביים
5 אך בתיאורו יתעלה בחיובים יש סכנה גדולה. כי כבר הוכח שכל מה שאנו עשויים לחשוב שהוא שלמות – אפילו היתה לו השלמות הזו, כשיטת המחזיקים בתארים (העצמיים) – הרי אין היא ממין השלמות שאנו מעלים בדעתנו אלא בשיתוף הלשון בלבד כפי שביארנו (א,נו4-3). אם כן בהכרח תצא לעניין השלילה. כי אם תאמר "יודע בידיעה אחת, ובידיעה הזו שאינה משתנה ואינה מתרבה הוא יודע את הדברים הרבים המשתנים המתחדשים תמיד מבלי שתתחדש לו ידיעה; וידיעתו את הדבר לפני שהיה ואחרי שבא לידי מציאות ואחרי שנעדר מן המציאות היא ידיעה אחת שאין בה שינוי" – כבר אמרת במפורש שהוא יודע לא בידיעה כידיעתנו. ובאותו אופן יתחייב שהוא מצוי ולא במשמעות המציאות אצלנו.
6 הנה כי כן הגעת בהכרח (בתיאור החיובי כלעיל) לשלילות, ולא עלתה בידך ידיעה אמיתית של תואר עצמי; אבל עלה בידך ריבוי, והאמונה שהוא עצמות מסוימת שיש לה תארים שאינם ידועים. כי אלה שאתה טוען שהם מחויבים לו, אתה שולל מהם את הדומוּת לאותם תארים הידועים אצלנו, ואם כן אין הם ממינם. הרי כאילו מה שיצא לך מחיוב התארים הוא שאתה אומר שה' יתעלה הוא נושא כלשהו הנושא עליו נשואים כלשהם, ואותו נושא אינו כמו הנושאים האלה (הידועים לנו), והנשואים ההם אינם כמו הנשואים האלה (הידועים לנו), ואם כן כל מה שהשגנו באמונה הזו הוא שיתוף ותו לא. כי כל נושא הוא בלי ספק בעל נשואים, והוא שניים בהגדרה גם אם הוא אחד במציאות, כי עניין הנושא אינו כעניין הנשוא עליו. בפרקי החיבור הזה תתבאר לך ההוכחה שלא תיתכן בו יתעלה מורכבות, אלא (יש לייחס לו) פשטות גמורה בתכלית המרבית (ב,א עיון שלישי).

On the other hand, there is a great danger in applying positive attributes to God. For it has been shown that every perfection we could imagine, even if existing in God in accordance with the opinion of those who assert the existence of attributes, would in reality not be of the same kind as that imagined by us, but would only be called by the same name, according to our explanation; it would in fact amount to a negation. Suppose, e.g., you say He has knowledge, and that knowledge, which admits of no change and of no plurality, embraces many changeable things; His knowledge remains unaltered, while new things are constantly formed, and His knowledge of a thing before it exists, while it exists, and when it has ceased to exist, is the same without the least change: you would thereby declare that His knowledge is not like ours: and similarly that His existence is not like ours. You thus necessarily arrive at some negation, without obtaining a true conception of an essential attribute: on the contrary, you are led to assume that there is a plurality in God, and to believe that He, though one essence, has several unknown attributes. For if you intend to affirm them, you cannot compare them with those attributes known by us, and they are consequently not of the same kind. You are, as it were, brought by the belief in the reality of the attributes, to say that God is one subject of which several things are predicated: though the subject is not like ordinary subjects, and the predicates are not like ordinary predicates. This belief would ultimately lead us to associate other things with God, and not to believe that He is One. For of every subject certain things can undoubtedly be predicated, and although in reality subject and predicate are combined in one thing, by the actual definition they consist of two elements, the notion contained in the subject not being the same as that contained in the predicate. In the course of this treatise it will be proved to you that God cannot be a compound, and that He is simple in the strictest sense of the word.

מחייב התארים אינו מאמין באלוה
7 איני אומר שמחייב התארים לה' יתעלה
א) אינו משיגו כראוי, או
ב) שהוא משתף, או
ג) שהוא משיג אותו אחרת מכפי שהוא, אלא אני אומר שהוא סילק את מציאות האלוה מהאמנתו מבלי לשים לב לכך.
8 ביאור הדבר הוא:
א) שמי שאינו משיג כראוי אמיתת דבר־מה, הוא הַמשיג חלק ממנה ואינו יודע חלק ממנה, כמו מי שמשיג מעניין האדם (המוגדר "חי הוגה") את מרכיבי החיות ואינו משיג את מרכיבי ההיגיון. וה' יתעלה – אין באמיתת מציאותו ריבוי כך שניתן יהיה להבין ממנו משהו אחד ולא לדעת משהו אחר.
ב) וכן המשתף עם דבר־מה, הוא התופס אמיתת (=מהותה האמיתית) עצמות מסוימת כפי שהיא, ומחייב אמיתות כזו לעצמות אחרת. אך התארים האלה, לדעת הסוברים אותם, אינם עצמות האלוה ואמיתתו אלא עניינים נוספים על העצמות.
ג) כמו כן מי שמשיג דבר אחרת מכפי שהוא, אין מנוס מכך שישיג ממנו בהכרח דבר־מה כפי שהוא. אך מי שתופס את הטעם ככמות, איני אומר שהוא תפס את הדבר אחרת מכפי שהוא, אלא אומר שאין הוא יודע שהטעם קיים, ואינו יודע על מה מורה המונח הזה. זהו עיון דק מאוד. הבינהו.

I do not merely declare that he who affirms attributes of God has not sufficient knowledge concerning the Creator, admits some association with God, or conceives Him to be different from what He is: but I say that he unconsciously loses his belief in God. For he whose knowledge concerning a thing is insufficient, understands one part of it while he is ignorant of the other, as, e.g., a person who knows that man possesses life, but does not know that man possesses understanding: but in reference to God, in whose real existence there is no plurality, it is impossible that one thing should be known, and another unknown. Similarly he who associates an object with [the properties of] another object, conceives a true and correct notion of the one object. and applies that notion also to the other; while those who admit the attributes of God, do not consider them as identical with His essence, but as extraneous elements. Again, he who conceives an incorrect notion of an object, must necessarily have a correct idea of the object to some extent, he, however, who says that taste belongs to the category of quantity has not, according to my opinion, an incorrect notion of taste, but is entirely ignorant of its nature, for he does not know to what object the term “taste” is to be applied.—This is a very difficult subject: consider it well.

9 לפי הביאור הזה תדע שמי שאינו משיג כראוי את האלוה, והרחוק מידיעתו, הוא זה שלא התבררה לו שלילת עניין מן העניינים שלאדם אחר הוכחה שלילתם ממנו. נמצא שכל מי ששלילותיו מועטות – השגתו דלה יותר, כפי שביארנו בראש הפרק. אך מי שמייחס לו תואר חיובי – אין הוא יודע דבר מלבד עצם המונח, אך הדבר שהוא מדמיין שהמונח הזה מורה עליו הוא עניין שאינו קיים אלא המצאה כוזבת, וכאילו המונח הזה חל על לא־כלום, כי אין במציאות דבר שכזה.
משל הפיל: שגיאה בתיאור חיובי היא כפירה
10 משל למה הדבר דומה? אם שמע אדם את המונח "פיל" וידע שהוא בעל חיים וביקש לדעת את צורתו החיצונית ואמיתתו, ואמר לו הטועה או המטעה: "הוא בעל חיים בעל רגל אחת ושלוש כנפיים, החי במעמקי הים, גופו שקוף ויש לו פנים רחבות כפני האדם ותבניתם ותארם, והוא מדבר כמו האדם, ולעתים הוא עף באוויר ולעתים שוחה כדג". הרי לא אומַר
ג) שהוא תפס את הפיל אחרת מכפי שהוא, ולא
א) שהוא אינו משיג את הפיל כראוי, אלא אומר שהדבר הזה שהוא דמיין בתואר הזה הוא המצאה כוזבת, ואין במציאות דבר כזה, אלא זהו דבר שאינו קיים שניתן לו שם של דבר מצוי, כמו "העזנייה המופלאה" ו"סוס האדם" וכיוצא בזה מיצירי הדמיון שניתן להם שם של דבר מן המצויים, בין אם שם אחד או שם מורכב.
11 כך בדיוק בענייננו. כי ה', יתגדל שבחו, הוא מצוי שהוכח שמציאותו מחויבת, כשמחיוב המציאות נובעת הפשטות הגמורה, כפי שאוכיח (ב,א). ואילו שהעצמות הפשוטה מחויבת המציאות הזו, כפי שנֶאמר, תהיה בעלת תארים ועניינים אחרים החלים עליה – הרי זה דבר שאינו קיים כלל, כפי שהוכח (א,נא-נז). אם כן אם נאמר שאותה העצמות הנקראת "אלוה", למשל, היא עצמות שיש בה עניינים רבים שהיא מתוארת על ידם – הרי החלנו את השם הזה על העדר גמור.

According to this explanation you will understand, that those who do not recognize, in reference to God, the negation of things., which others negative by clear proof, are deficient in the knowledge of God, and are remote from comprehending Him. Consequently, the smaller the number of things is which a person can negative in relation to God, the less he knows of Him as has been explained in the beginning of this chapter; but the man who affirms an attribute of God, knows nothing but the same: for the object to which, in his imagination, he applies that name, does not exist; it is a mere fiction and invention, as if he applied that name to a non-existing being, for there is, in reality, no such object. E.g., some one has heard of the elephant, and knows that it is an animal, and wishes to know its form and nature. A person, who is either misled or misleading, tells him it is an animal with one leg, three wings, lives in the depth of the sea, has a transparent body: its face is wide like that of a man, has the same form and shape, speaks like a man, flies sometimes in the air, and sometimes swims like a fish. I should not say, that he described the elephant incorrectly, or that he has an insufficient knowledge of the elephant, but I would say that the thing thus described is an invention and fiction, and that in reality there exists nothing like it: it is a non-existing being, called by the name of a really existing being, and like the griffin, the centaur, and similar imaginary combinations for which simple and compound names have been borrowed from real things. The present case is analogous: namely, God, praised be His name, exists, and His existence has been proved to be absolute and perfectly simple, as I shall explain. If such a simple, absolutely existing essence were said to have attributes, as has been contended, and were combined with extraneous elements, it would in no way be an existing thing, as has been proved by us; and when we say that that essence, which is called “God,” is a substance with many properties by which it can be described, we apply that name to an object which does not at all exist.

סיכום
12 התבונן אם כן, מה רבה הסכנה בכך שמייחסים לו תארים חיוביים. על כן מה שראוי להאמין בתארים שנאמרו בספר ההתגלות (=התורה) או בספרי הנביאים, הוא שכולם נועדו להנחות (את הדעת) לשלמותו יתעלה ותו לא, או שהם תארים של פעולות היוצאות ממנו, כמו שביארנו (א:מו4,נד5,נב19).

Consider, therefore, what are the consequences of affirming attributes to God! As to those attributes of God which occur in the Pentateuch, or in the books of the Prophets, we must assume that they are exclusively employed, as has been stated by us, to convey to us some notion of the perfections of the Creator, or to express qualities of actions emanating from Him.