מורה נבוכים חלק א פרק נב

התארים לסוגיהם בזיקה לאל
חמש קבוצות התארים
1 כל מתואר שמייחסים לו תואר חיובי ואומרים שהוא כך וכך, התואר הזה הוא בהכרח מאחת מחמש הקבוצות כלהלן:

EVERY description of an object by an affirmative attribute, which includes the assertion that an object is of a certain kind, must be made in one of the following five ways:—

קבוצה א. תואר מגדיר מהות
2 הקבוצה הראשונה: תיאור הדבר בהגדרתו, כתיאור האדם כ"בעל חיים הוגה". וכבר ביארנו (א,נא4-3) שהתואר הזה, והוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו (=מהותו האמיתית), הוא פירוש שם ותו לא. מין זה של תואר נשלל מהאל לדעת כל אדם, משום שאין לו יתעלה סיבות קודמות שהן סיבת קיומו כדי שיוגדר על ידן. לכן מפורסם אצל כל אחד מן המעיינים, המבינים את מה שהם אומרים, שאין להגדיר את האל.

First. The object is described by its definition, as e.g., man is described as a being that lives and has reason; such a description, containing the true essence of the object, is, as we have already shown, nothing else but the explanation of a name. All agree that this kind of description cannot be given of God: for there are no previous causes to His existence, by which He could be defined: and on that account it is a well-known principle, received by all the philosophers, who are precise in their statements, that no definition can be given of God.

קבוצה ב. תואר מגדיר חלק של מהות
3 הקבוצה השנייה: תיאור הדבר בחלק מהגדרתו, כמו תיאור האדם כבעל חיים או כהוגה. משמעותו של זה היא קשר הדדי הכרחי, משום שכאשר אנחנו אומרים "כל אדם הוגה" משמעות הדבר היא רק שכל מי שיש לו אנושיות יש בו היגיון. מין זה של תארים נשלל מהאל לדעת כל אדם, כי אילו היה לו חלק של מהות – היתה מהותו מורכבת. קבוצה זו בלתי אפשרית לגביו כפי שהקבוצה הקודמת בלתי אפשרית.

Secondly. An object is described by part of its definition, as when, e.g., man is described as a living being or as a rational being. This kind of description includes the necessary connection [of the two ideas]; for when we say that every man is rational we mean by it that every being which has the characteristics of man must also have reason. All agree that this kind of description is inappropriate in reference to God; for if we were to speak of a portion of His essence, we should consider His essence to be a compound. The inappropriateness of this kind of description in reference to God is the same as that of the preceding kind.

קבוצה ג. תואר של איכות שאינה מהותית
4 הקבוצה השלישית: תיאור הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שדבר זה אינו מה שהעצמות נהיית שלמה ומוגדרת מהותית ("מועמדת") על ידיו. משמעות זו היא אם כן איכות כלשהי בו, והאיכות – שהיא קטגוריה ראשית ("סוג עליון") – היא מקרה מן המקרים. לפיכך אילו היה לו יתעלה תואר מן הקבוצה הזו היה הוא יתעלה נושא של מקרים, ודי בזה, כלומר (במחשבה) שהוא בעל איכות, כדי להתרחק מאמיתתו ומעצמותו. יש להתפלא על כך שהדוגלים בתארים שוללים ממנו יתעלה את הדימוי ואת האיוך, והרי אין משמעות דבריהם "אין לאייכו" אלא שאין לו איכות, וכל תואר המחויב לעצם כלשהו חיוב עצמי הרי הוא: או מגדיר מהותית ("מעמיד") את העצם, והוא הוא, או איכות של העצם הזה.

Thirdly. An object is described by something different from its true essence, by something that does not complement or establish the essence of the object. The description, therefore, relates to a quality; but quality, in its most general sense, is an accident. If God could be described in this way, He would be the substratum of accidents: a sufficient reason for rejecting the idea that He possesses quality, since it diverges from the true conception of His essence. It is surprising how those who admit the application of attributes to God can reject, in reference to Him, comparison and qualification. For when they say “He cannot be qualified,” they can only mean that He possesses no quality; and yet every positive essential attribute of an object either constitutes its essence,—and in that case it is identical with the essence,—or it contains a quality of the object.

5 כידוע לך, סוגי האיכות הם ארבעה, ואני אתן לך דוגמאות על דרך התארים מכל סוג מהם, כדי שיתבאר לך שקיום מין זה של תארים לאל יתעלה הוא בלתי אפשרי.

There are, as you know, four kinds of quality; I will give you instances of attributes of each kind, in order to show you that this class of attributes cannot possibly be applied to God.

תת־קבוצה ג1. אפיוני כישרונות
6 הדוגמה הראשונה: תיאור אדם באחת מסגולותיו העיוניות או המידותיות, או התכונות שיש לו באשר הוא בעל נפש, כגון שתאמר: "פלוני הנגר", או "ירא החטא", או "החולה". ואין הבדל בין אומרך "הנגר" לבין אומרך "הידען" או "החכם" – הכול תכונות בנפש. ואין הבדל בין אומרך "ירא החטא" לבין אומרך "הרחום", כי כל מקצוע וכל מדע וכל מידה מושרשת הן תכונה בנפש. כל זה מבואר למי שעסק בלוגיקה ולו מעט.

(a) A man is described by any of his intellectual or moral qualities, or by any of the dispositions appertaining to him as an animate being, when, e.g., we speak of a person who is a carpenter, or who shrinks from sin, or who is ill. It makes no difference whether we say. a carpenter, or a sage, or a physician: by all these we represent certain physical dispositions: nor does it make any difference whether we say “sin-fearing” or “merciful.” Every trade, every profession, and every settled habit of man are certain physical dispositions. All this is clear to those who have occupied themselves with the study of Logic.

תת־קבוצה ג2. אפיוני יכולת פיזית
7 הדוגמה השנייה: תיאור דבר בכוח טבעי בו או שאין בו כוח טבעי, כאומרך: "הרך" ו"הקשה". ואין הבדל בין אומרך "הרך" ו"הקשה" לבין אומרך "החזק" ו"החלש" – הכול נטיות טבעיות.

(b) A thing is described by some physical quality it possesses, or by the absence of the same, e.g., as being soft or hard. It makes no difference whether we say “soft or hard,” or “strong or weak”; in both cases we speak of physical conditions.

תת־קבוצה ג3. אפיוני קבלת השפעה
8 הדוגמה השלישית: תיאור אדם באיכות היפעלותית ובהיפעלויות, כאומרך: "פלוני כועס" או "רוגז" או "פוחד" או "מרחם", כשאין זו מידה מושרשת. לסוג זה שייך תיאור דבר בצבע ובטעם ובריח, ובחום ובקור, וביובש וברטיבות.

(c) A man is described by his passive qualities, or by his emotions; we speak, e.g., of a person who is passionate, irritable, timid, merciful, without implying that these conditions have become permanent. The description of a thing by its colour, taste, heat, cold, dryness, and moisture, belongs also to this class of attributes.

תת־קבוצה ג4. אפיוני מדד כמותי
9 הדוגמה הרביעית: תיאור דבר במה ששייך בו מצד הכמות באשר היא כמות, כאומרך: "ארוך" ו"קצר", ו"עקום" ו"ישר", וכיוצא בזה.

(d) A thing is described by any of its qualities resulting from quantity as such; we speak, e.g. of a thing which is long, short, curved, straight, etc.

סיכום ביניים
10 כשתתבונן בכל התארים האלה וכיוצא בהם תמצא שמן הנמנע לייחס אותם לאלוה, כי
ג4) אין הוא בעל כמות כדי שתהיה שייכת בו איכות השייכת לכמות באשר היא כמות;
ג3) ואין הוא מושפע ונפעל כדי שתהיה שייכת בו איכות של היפעלויות;
ג2) ואין לו נטיות כדי שיהיה שייך בו כוח וכיוצא בו;
ג1) ואין הוא יתעלה בעל נפש כדי שתהיינה שייכות בו סגולות כמו מתינות וביישנות וכיוצא בהן, ולא מה ששייך בבעל הנפש באשר הוא בעל נפש כמו הבריאות והחולי. הרי התבאר לך שאין לו יתעלה אף תואר שמקורו בקטגוריה הראשית של האיכות.

Consider all these and similar attributes, and you will find that they cannot be employed in reference to God. He is not a magnitude that any quality resulting from quantity as such could be possessed by Him; He is not affected by external influences, and therefore does not possess any quality resulting from emotion. He is not subject to physical conditions, and therefore does not possess strength or similar qualities; He is not an animate being, that He should have a certain disposition of the soul, or acquire certain properties, as meekness, modesty, etc., or be in a state to which animate beings as such are subject, as, e.g., in that of health or of illness. Hence it follows that no attribute coming under the head of quality in its widest sense, can be predicated of God.

11 אם כן שלוש קבוצות התארים הללו, והן מה שמורה על מהות או על חלק מהות או על איכות כלשהי הקיימת במהות – התבאר לך שמן הנמנע לייחס אותן אליו יתעלה, משום שכולן מורות על מורכבות, שעוד נבאר בהוכחות (ב,א) שאי אפשר לייחס אותה לאלוה. ולכן אומרים שהוא אחד במוחלט.

Consequently, these three classes of attributes, describing the essence of a thing, or part of the essence, or a quality of it, are clearly inadmissible in reference to God, for they imply composition, which, as we shall prove, is out of question as regards the Creator. We say, with regard to this latter point, that He is absolutely One.

קבוצה ד. תואר של יחס
12 קבוצת התארים הרביעית היא תיאור הדבר ביחסו לזולתו, כגון ייחוסו לזמן או למקום או לפרט אחר. כגון שתתאר את ראובן שהוא אביו של פלוני, או שותפו של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני. קבוצה זו של תארים אינה מחייבת ריבוי ולא שינוי בעצם הדבר המתואר. משום שאותו ראובן שנרמז אליו הוא שותפו של שמעון ואביו של לוי ואדוניו של יהודה וחברו של ראובן (אחר), וגר בבית שהוא כזה וכזה, ונולד בשנת כך וכך. ענייני היחס האלה אינם עצמותו ולא דבר בעצמותו כמו האיכויות, ובמחשבה ראשונית נראה לכאורה שאפשר לתאר את האל יתעלה במין זה של תארים, אבל אחר חקירה ועיון מדוקדק יתברר שזה מן הנמנע.

Fourthly. A thing is described by its relation to another thing, e.g., to time, to space, or to a different individual; thus we say, Zaid, the father of A, or the partner of B, or who dwells at a certain place, or who lived at a stated time. This kind of attribute does not necessarily imply plurality or change in the essence of the object described; for the same Zaid, to whom reference is made, is the partner of Amru, the father of Becr, the master of Khalid, the friend of Zaid, dwells in a certain house, and was born in a certain year. Such relations are not the essence of a thing, nor are they so intimately connected with it as qualities. At first thought, it would seem that they may be employed in reference to God, but after careful and thorough consideration we are convinced of their inadmissibility.

בירור יחס האל לזמן ולמקום
13 ברור שאין יחס בין האל יתעלה לבין הזמן והמקום, כי הזמן הוא מקרה השייך לתנועה, כי נראה בה עניין הקדימות והאיחור, מה שהופך אותה לניתנת לספירה, כפי שהתבאר במקומות המיוחדים למקצוע הזה (כגון אריסטו, פיזיקה ד,12-10). והתנועה היא מהדברים השייכים לגופים, והאל יתעלה אינו גוף. על כן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.

It is quite clear that there is no relation between God and time or space. For time is an accident connected with motion, in so far as the latter includes the relation of anteriority and posteriority, and is expressed by number, as is explained in books devoted to this subject; and since motion is one of the conditions to which only material bodies are subject, and God is immaterial, there can be no relation between Him and time. Similarly there is no relation between Him and space.

בירור יחס האל לנבראים
14 אכן מקום החקירה והעיון הוא האם יש בינו יתעלה ובין דבר מן העצמים שברא יחס אמיתי כלשהו שניתן לתאר אותו באמצעותו. ברור בעיון ראשוני שאין יחס הדדי בינו לבין דבר מברואיו: כי אחת מן התכונות המיוחדות של בעלי יחס הדדי היא (אפשרות) ההיפוך תוך שקילות הדדית, והוא יתעלה מחויב המציאות, ומה שזולתו הוא אפשרי המציאות כפי שנבאר (א,נז; ב,א11), ואם כן אין יחס הדדי.
15 אך האם יש ביניהם יחס כלשהו, הרי זה דבר שחושבים שהוא אפשרי, ואין הדבר כן. הרי אין להעלות על הדעת יחס בין השכל לבין הצבע, אף שאת שניהם כוללת מציאות אחת לשיטתנו; איך אם כן יעלה על הדעת יחס בין מה שאין בינו לבין מה שזולתו שום דבר הכולל אותם? כי "מציאות" נאמרת לדעתנו עליו יתעלה ועל מה שזולתו רק בשיתוף (השם) גרידא.
16 נמצא שאין שום יחס אמיתי בינו לבין דבר מברואיו. כי היחס נמצא תמיד בהכרח רק בין שני דברים הכלולים באותה תת־קטגוריה ("מין קרוב"), אבל אם הם כלולים בסוג אחד (בתת־קטגוריות שונות) אין יחס ביניהם. לכן אין אומרים: "האדמימות הזו עזה יותר מן הירקרקות הזו" או "חלשה ממנה" או "שווה לה", אף על פי ששתיהן כלולות בסוג אחד, והוא הצבע. ואילו שני דברים הכלולים בשני סוגים – הרי אין שום יחס ביניהם, אפילו בהיגיון הפשוט הראשוני, גם אם (שני הסוגים) היו כלולים בסוג אחד (כללי יותר). דוגמה לכך: אין יחס בין מאה אמות לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. אין גם יחס בין הידע לבין המתיקות, או בין המתינות לבין המרירות, אף על פי שכל אלה כלולים בקטגוריה הראשית של האיכות. אם כן כיצד יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו, כשיש הבדל כה גדול ביניהם באמיתת המציאות, שלא יכול להיות הבדל גדול יותר ממנו? ואילו היה ביניהם יחס, היה מתחייב שיהיה שייך בו מקרה היחס. ואף שאין הוא מקרה בעצמותו יתעלה, הרי הוא בכל אופן מקרה כלשהו.
17 על כן מצד האמת לא תימלט מייחוס תואר חיובי לו, אפילו מצד היחס. מכל מקום הוא התואר הראוי לתאר בו את האלוה בחוסר הקפדה, כי אין הוא מחייב ריבוי דברים קדומים, ואינו מחייב שינוי בעצמותו יתעלה כאשר ישתנו המיוחסים.

But what we have to investigate and to examine is this: whether some real relation exists between God and any of the substances created by Him, by which He could be described? That there is no correlation between Him and any of His creatures can easily be seen; for the characteristic of two objects correlative to each other is the equality of their reciprocal relation. Now, as God has absolute existence, while all other beings have only possible existence, as we shall show, there consequently cannot be any correlation [between God and His creatures]. That a certain kind of relation does exist between them is by some considered possible, but wrongly. It is impossible to imagine a relation between intellect and sight, although, as we believe, the same kind of existence is common to both; how, then, could a relation be imagined between any creature and God, who has nothing in common with any other being; for even the term existence is applied to Him and other things, according to our opinion, only by way of pure homonymity. Consequently there is no relation whatever between Him and any other being. For whenever we speak of a relation between two things, these belong to the same kind; but when two things belong to different kinds though of the same class, there is no relation between them. We therefore do not say, this red compared with that green, is more, or less, or equally intense, although both belong to the same class—colour; when they belong to two different classes, there does not appear to exist any relation between them, not even to a man of ordinary Intellect, although the two things belong to the same category: e.g., between a hundred cubits and the heat of pepper there is no relation, the one being a quality, the other a quantity; or between wisdom and sweetness, between meekness and bitterness, although all these come under the head of quality in its more general signification. How, then, could there be any relation between God and His creatures, considering the important difference between them in respect to true existence, the greatest of all differences. Besides, if any relation existed between them, God would be subject to the accident of relation; and although that would not be an accident to the essence of God, it would still be, to some extent, a kind of accident. You would, therefore, be wrong if you applied affirmative attributes in their literal sense to God, though they contained only relations: these, however, are the most appropriate of all attributes, to be employed, in a less strict sense, in reference to God, because they do not imply that a plurality of eternal things exists, or that any change takes place in the essence of God, when those things change to which God is in relation.

קבוצה ה. תואר של פעולה
18 הקבוצה החמישית של תוארי החיוב היא כשהדבר מתואר על ידי פועֳלו. ב"פועלו" איני מתכוון למיומנותו המקצועית, כפי שתאמר "הנגר" או "הנפח", כי אלה ממין האיכות כפי שציינו. אלא כוונתי ב"פועלו" – הפעולה שהוא פועל, כפי שתאמר: "ראובן הוא שסיתת את השער הזה ובנה את החומה ההיא וארג את הבגד הזה". מין זה של תארים רחוק מעצם הדבר המיוחס, ולכן ניתן לתאר בו את האל יתעלה, לאחר שתדע שהפעולות השונות אינן מחייבות שתיעשינה על ידי עניינים שונים בעצמו של הפועל כפי שיבואר (בפרק הבא), אלא כל הפעולות השונות שלו יתעלה הן על ידי עצמו ולא על ידי עניין נוסף על עצמו כפי שביארנו (א,מו).

Fifthly. A thing is described by its actions; I do not mean by “its actions” the inherent capacity for a certain work, as is expressed in “carpenter,” “painter,” or “smith”—for these belong to the class of qualities which have been mentioned above-but I mean the action the latter has performed—we speak, e.g., of Zaid, who made this door, built that wall, wove that garment. This kind of attributes is separate from the essences of the thing described, and, therefore, appropriate to be employed in describing the Creator, especially since we know that these different actions do not imply that different elements must be contained in the substance of the agent, by which the different actions are produced, as will be explained. On the contrary, all the actions of God emanate from His essence, not from any extraneous thing superadded to His essence, as we have shown.

סיכום והתייחסות לתארים המקראיים
19 סיכום הפרק הוא שהוא יתעלה אחד מכל האופנים: אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושהתארים הרבים בעלי המשמעויות השונות המצויים בכתבי הקודש, שמורים באמצעותם עליו יתעלה, הם מצד ריבוי פעולותיו, לא מפני ריבוי בעצמותו. וחלקם נועדו להורות על שלמותו לפי מה שאנחנו חושבים לשלמות, כפי שביארנו (א:כו,מו,מז).
20 באשר לשאלה האם אפשר שהעצמות האחת הפשוטה שאין בה ריבוי תפעל פעולות שונות – דבר זה יבואר (בפרק הבא) על ידי דוגמאות.

What we have explained in the present chapter is this: that God is one in every respect, containing no plurality or any element superadded to His essence: and that the many attributes of different significations applied in Scripture to God, originate in the multitude of His actions, not in a plurality existing in His essence, and are partly employed with the object of conveying to us some notion of His perfection, in accordance with what we consider perfection, as has been explained by us. The possibility of one simple substance excluding plurality, though accomplishing different actions, will be illustrated by examples in the next chapter.