המונח נפש
חמש משמעויות. משמעויות א-ב: בכל בעל חיים
1 "נפש" הוא מונח רב־משמעי.
א) הוא שם נפש החי המשותפת לכל בעל תחושה: "אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א,ל).
ב) הוא גם שם הדם: "[כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְ]לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב,כג).
משמעויות ג-ד: בבני האדם, בכוח ובפועל
2 ג) הוא גם שם הנפש ההוגה, כלומר צורת האדם: "חַי ה' את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת" (ירמיהו לח,טז).
ד) והוא שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל־א כה,כט).
משמעות ה: רצון בני האדם ורצון ה'
3 ה) והוא שם הרצון: "לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ" (תהילים קה,כב), כלומר ברצונו. וכמוהו: "וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ צָרָיו" (שילוב של תהילים כז,יב; מא,ג), כלומר אל תסגירהו אל רצונם. וכמוהו לדעתי: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי" (בראשית כג,ח), כלומר אם דבר זה בכוונתכם וברצונכם. וכמוהו: "[וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי] אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (ירמיהו טו,א), משמעו: אין לי רצון בהם, כלומר איני רוצה בקיומם. וכל אזכור של "נפש" שנאמר ביחס אליו יתעלה הוא במשמעות הרצון, כפי שראינו (א,לט4) באשר לדבריו "כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" (שמואל־א ב,לה), שמשמעותם: ברצוני ובכוונתי.

THE Hebrew nefesh (soul) is a homonymous noun, signifying the vitality which is common to all living, sentient beings. E.g. “wherein there is a living soul” (nefesh) (Gen. 1:30). It denotes also blood,” as in “Thou shalt not eat the blood (nefesh) with the meat” (Deut. 12:23). Another signification of the term is “reason,” that is, the distinguishing characteristic of man, as in “As the Lord liveth that made us this soul” (Jer. 38:16). It denotes also the part of man that remains after his death (nefesh, soul) comp. “But the soul (nefesh) of my lord shall be bound in the bundle of life (1 Sam. 25:29). Lastly, it denotes “will”; comp. “To bind his princes at his will” (be-nafsho) (Ps. 105:22); “Thou wilt not deliver me unto the will (be-nefesh) of my enemies” (Ps. 41:3); and according to my opinion, it has this meaning also in the following passages, “If it be your will (nafshekem) that I should bury my dead” (Gen. 23:8); “Though Moses and Samuel stood before me, yet my will (nafshi) could not be toward this people” (Jer. 15:1), that is, I had no pleasure in them, I did not wish to preserve them. When nefesh is used in reference to God, it has the meaning “will,” as we have already explained with reference to the passage, “That shall do according to that which is in my will (bi-lebabi) and in mine intention (be-nafshi)” (1 Sam. 2:35).

4 לפי המשמעות הזו יהיה פירוש "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (שופטים י,טז) – 'ופסק רצונו מלענות את ישראל'. את הפסוק הזה לא תרגם יונתן בן עזיאל כלל, כי הוא הבין אותו לפי המשמעות הראשונה, מה שמביא לייחוס היפעלות לה', ולכן נמנע מלתרגמו. אך אם יובן כמשמעות האחרונה הזו יהיה הפירוש ברור מאוד, כי מה שנאמר לפני כן הוא שהשגחתו יתעלה הסתלקה מהם עד שאבדו, והם זעקו לעזרה ולא הושיעם, וכאשר הפליגו בתשובה וגדלה עליבותם וגבר עליהם האויב, ריחם עליהם ופסק רצונו מהימשכות אומללותם ועליבותם. הבן זאת כי הדבר מופלא. והבי"ת בדבריו "בעמל ישראל" תהיה במקום "מן", וכאילו הוא "מן עמל ישראל". הבלשנים מנו דברים רבים כאלה: "וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם" (ויקרא ח,לב), "[וְאִם מְעַט] נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים [עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל]" (שם כה,נב), "[וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא...] בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות יב,יט). והוא נפוץ.

Similarly we explain the phrase, “And his will (nafsho) to trouble Israel ceased” (Judg. 10:16). Jonathan, the son of Uzziel [in the Targum of the Prophets], did not translate this passage, because he understood nafshi to have the first signification, and finding, therefore, in these words sensation ascribed to God, he omitted them from his translation. If, however, nefesh be here taken in the last signification, the sentence can well be explained. For in the passage which precedes, it is stated that Providence abandoned the Israelites, and left them on the brink of death: then they cried and prayed for help, but in vain. When, however, they had thoroughly repented, when their misery had increased, and their enemy had had power over them, He showed mercy to them, and His will to continue their trouble and misery ceased. Note it well, for it is remarkable. The preposition ba in this passage has the force of the preposition min (“from” or “of”); and ba‘amal is identical with me‘amal. Grammarians give many instances of this use of the preposition ba: “And that which remaineth of (ba) the flesh and of (ba) the bread” (Lev. 8:32); “If there remains but few of (ba) the years” (ib. 25:52); “Of (ba) the strangers and of (ba) those born in the land” (Exod. 12:19).