המונח רוח
שש משמעויות. משמעויות א-ב: יסוד האוויר ומשב האוויר
1 "רוח" הוא מונח רב־משמעי.
א) הוא שם האוויר, כלומר אחד מארבעת היסודות: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת [עַל פְּנֵי הַמָּיִם]" (בראשית א,ב).

Ruaḥ is a homonym, signifying “air,” that is, one of the four elements. Comp. “And the air of God moved” (Gen. 1:2).

2 ב) הוא גם שם הרוח המנשבת: "וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה" (שמות י,יג), "רוּחַ יָם" (שם,יט). וזה נפוץ.

It denotes also, “wind.” Comp. “And the east wind (ruaḥ) brought the locusts” (Exod. 10:13); “west wind” (ruaḥ) (ib. 19). In this sense the word occurs frequently.

משמעויות ג-ד: כוח החיות הגופנית, ומהות האדם
3 ג) הוא גם שם רוח החיים: "רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהילים עח,לט), "[שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר] אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים" (בראשית ז,טו).

Next, it signifies “breath.” Comp. “A breath (ruaḥ) that passeth away, and does not come again” (Ps. 78:39); “wherein is the breath (ruaḥ) of life” (Gen. 7:15).

4 ד) הוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם אחרי המוות, אשר הכיליון אינו שולט בו: "[וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה] וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב,ז).

It signifies also that which remains of man after his death, and is not subject to destruction. Comp. “And the spirit (ruaḥ) shall return unto God who gave it” (Eccles. 12:7).

משמעויות ה-ו: הנבואה והרצון
5 ה) הוא גם שמו של השפע השכלי האלוהי השופע על הנביאים כדי שיתנבאו בו, כפי שנבאר לך בדברינו על הנבואה במה שראוי שיוזכר בחיבור זה (ב,לב; לו-לז; מה): "[וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם] וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם" (במדבר יא,יז), "וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ [וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ]" (שם,כה), "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי" (שמואל־ב כג,ב), וזה נפוץ.

Another signification of this word is “the divine inspiration of the prophets whereby they prophesy”—as we shall explain, when speaking on prophecy, as far as it is opportune to discuss this subject in a treatise like this.—Comp. “And I will take of the spirit (ruaḥ) which is upon thee, and will put it upon them” (Num. 11:17); “And it came to pass, when the spirit (ruaḥ) rested upon them” (ib. 25); “The spirit (ruaḥ) of the Lord spake by me” (2 Sam. 23:2). The term is frequently used in this sense.

6 ו) הוא גם שם הכַּוונה והרצון: "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל" (משלי כט,יא) – כוונתו ורצונו. וכמוהו "וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ" (ישעיהו יט,ג) – דהיינו: יתפזרו כוונותיו והנהגתו תסתתר. וכמוהו "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה' וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ" (ישעיהו מ,יג), דהיינו: מי הוא היודע את סדר רצונו או משיג היאך היא הנהגתו את המציאות כדי שיודיע לנו אותה, כמו שנבאר בפרקים שיעסקו בהנהגה (האלוהית) (א,נד; ג,יז-יח; כב-כג; נא).

The meaning of “intention,” “will,” is likewise contained in the word ruaḥ. Comp. “A fool uttereth all his spirit” (ruaḥ) (Prov. 29:11), i.e., his intention and will; “And the spirit (ruaḥ) of Egypt shall fail in the midst thereof, and I will destroy the counsel thereof” (Isa. 19:3), i.e., her intentions will be frustrated, and her plans will be obscured; “Who has comprehended the spirit (ruaḥ) of the Lord, or who is familiar with his counsel that he may tell us?” (Isa. 40:13), i.e., Who knows the order fixed by His will, or perceives the system of His Providence in the existing world, that he may tell us? as we shall explain in the chapters in which we shall speak on Providence.

7 כל "רוח" המיוחסת לה' היא אם כן לפי המשמעות החמישית, ומקצתן לפי המשמעות האחרונה שהיא הרצון, כמו שביארנו – ויש לפרש בכל מקום לפי ההקשר.

Thus the Hebrew ruaḥ when used in reference to God, has generally the fifth signification: sometimes, however, as explained above, the last signification, viz., “will.” The meaning of the word in each individual case is therefore to be determined by the context.