מורה נבוכים חלק א פרק לא

מגבלות השכל האנושי
מגבלת האדם בתחום השכלי והגופני
1 דע שלשכל האנושי יש
א) מושגים שבכוחו ובטבעו להשיג; ויש במציאות
ב) נמצאים ודברים שאין בטבעו להשיג בשום פנים ואופן, אלא שערי השגתם נעולים בפניו; ויש במציאות
ג) דברים שהוא משיג מהם היבט מסוים ואינו משיג היבטים אחרים. עצם היותו משיג אינו מחייב שישיג כל דבר, כשם שיש לחושים השגות ואין להם יכולת להשיג אותן בכל מרחק שהוא. וכיוצא בזה שאר כוחות הגוף: כי גם אם יש לאדם, למשל, כוח לשאת שני קנטרים (=מידת משקל, כ-45 ק"ג), אין בו כוח לשאת עשרה. היתרונות של פרטי המין (האנושי) זה על זה בהשגות החושיות ובשאר כוחות הגוף ברורים וגלויים לכל בני האדם, אלא שיש לכך גבול, ואין הדבר נמשך לכל מרחק שהוא ובכל שיעור שהוא.

KNOW that for the human mind there are certain objects of perception which are within the scope of its nature and capacity; on the other hand, there are, amongst things which actually exist, certain objects which the mind can in no way and by no means grasp: the gates of perception are closed against it. Further, there are things of which the mind understands one part, but remains ignorant of the other; and when man is able to comprehend certain things, it does not follow that he must be able to comprehend everything. This also applies to the senses: they are able to perceive things, but not at every distance: and all other power; of the body are limited in a similar way. A man can, e.g., carry two kikkar, but he cannot carry ten kikkar. How individuals of the same species surpass each other in these sensations and in other bodily faculties is universally known, but there is a limit to them, and their power cannot extend to every distance or to every degree.

2 הוא הדין בעצמו באשר להשגות השכליות האנושיות: יש בהן הבדלים גדולים מאוד בין פרטי המין האנושי, וגם זה ברור וגלוי מאוד לאנשי החכמה; עד שאדם אחד יסיק בעצמו מעיונו עניין מסוים, בעוד אדם אחר לא יוכל להבין אותו עניין לעולם, ואפילו הסבירו לו אותו בכל ניסוח ובכל משל ובמשך זמן ארוך ביותר לא תגיע דעתו אליו בשום פנים, אלא תירתע דעתו מהבנתו. וגם ההבדלים הללו (בין בני האדם) אינם בלי סוף, אלא בלי ספק יש לשכל האנושי גבול שהוא עוצר בו.

All this is applicable to the intellectual faculties of man. There is a considerable difference between one person and another as regards these faculties, as is well known to philosophers. While one man can discover a certain thing by himself, another is never able to understand it, even if taught by means of all possible expressions and metaphors, and during a long period; his mind can in no way grasp it, his capacity is insufficient for it. This distinction is not unlimited. A boundary is undoubtedly set to the human mind which it cannot pass.

התשוקה לדעת והכרה בגבולותיה בפיזיקה ובמטפיזיקה
3 ויש דברים שברור לאדם שהשגתם אינה אפשרית, ואין הוא מוצא עצמו משתוקק לידיעתם, כיוון שהוא חש שזה בלתי אפשרי ושאין שער להיכנס דרכו להגיע אל הדבר; כגון אי ידיעתנו את מספר כוכבי השמים ואם הוא זוגי או אי זוגי, וכגון אי ידיעתנו את מספר מיני בעלי החיים והמחצבים והצמחים, וכיוצא בזה.
4 ויש דברים שהאדם מוצא שתשוקתו להשגתם גדולה, והשלטת השכל על בקשת אמיתתם והחקירה בהם קיימת בכל קבוצה בעלת עיון מבני האדם ובכל זמן. בדברים האלה רבות הדעות ונופלת בהם מחלוקת בין המעיינים, ומתעוררים בהם ספקות מפני היקשרות השכל בהשגת הדברים הללו, כוונתי לתשוקה אליהם, והעובדה שכל אחד חושב שהוא מצא דרך שעל ידה ידע את אמיתת הדבר, ואין בכוח השכל האנושי להביא לכך הוכחה. כי כל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה אין בו לא מחלוקת ולא ויכוח ולא התנצחות, מלבד אצל הבור המגלה עיקשות המכונה 'עיקשות כנגד המוכח', כפי שתמצא אנשים המתעקשים לדחות את כדוריות הארץ, ואת היותו של הגלגל (שקבועים בו כוכבי השמים) סובב, וכיוצא בזה. אותם אין מקום להזכיר בעניין הזה.

There are things (beyond that boundary) which are acknowledged to be inaccessible to human understanding, and man does not show any desire to comprehend them, being aware that such knowledge is impossible, and that there are no means of overcoming the difficulty: e.g., we do not know the number of stars in heaven, whether the number is even or odd; we do not know the number of animals, minerals, or plants, and the like. There are other things, however, which man very much desires to know, and strenuous efforts to examine and to investigate them have been made by thinkers of all classes, and at all times. They differ and disagree, and constantly raise new doubts with regard to them, because their minds are bent on comprehending such things, that is to say, they are moved by desire and every one of them believes that he has discovered the way leading to a true knowledge of the thing, although human reason is entirely unable to demonstrate the fact by convincing evidence. For a proposition which can be proved by evidence is not subject to dispute, denial, or rejection: none but the ignorant would contradict it, and such contradiction is called “denial of a demonstrated proof.” Thus you find men who deny the spherical form of the earth, or the circular form of the line in which the stars move, and the like: such men are not considered in this treatise.

הדברים הללו שהמבוכה הזו נפלה בהם, רבים מאוד בעניינים המטפיזיים, ומועטים בעניינים הטבעיים, ונעדרים בעניינים המתמטיים.

This confusion prevails mostly in metaphysical subjects, less in problems relating to physics, and is entirely absent from the exact sciences.

גורמי המחלוקות
5 אלכסנדר מאפרודיסיאס אמר שסיבות המחלוקת בדברים הן שלוש: הראשונה, אהבת השררה והניצחון, המונעות מהאדם להשיג את האמת כפי שהיא. והשנייה, דקות הדבר המושג בפני עצמו, ועומקו וקושי השגתו. והשלישית, בורותו של המשיג וקוצר השגתו את מה שאפשר להשיג.
6 זה מה שציין אלכסנדר. אך בזמננו יש סיבה רביעית שלא ציין משום שלא היתה אצלם, והיא ההרגל והחינוך. כי האדם בטבעו אוהב את מה שהורגל בו ונוטה אליו, עד כדי כך שאתה רואה שאנשי המדבר, במצבם הפרוע וחוסר ההנאות ודוחק המזון, שונאים את הערים ואינם נהנים בהנאותיהן, ומעדיפים את התנאים הרעים שהם רגילים אליהם על פני התנאים הטובים שאינם רגילים אליהם, ונפשם אינה מוצאת מנוחה במגורים בארמונות ולא בלבישת המשי ולא בהתענגות על המרחצאות והשמנים והבשמים.

Alexander Aphrodisius said that there are three causes which prevent men from discovering the exact truth: first, arrogance and vainglory; secondly, the subtlety, depth, and difficulty of any subject which is being examined; thirdly, ignorance and want of capacity to comprehend what might be comprehended. These causes are enumerated by Alexander. At the present time there is a fourth cause not mentioned by him, because it did not then prevail, namely, habit and training. We naturally like what we have been accustomed to, and are attracted towards it. This may be observed amongst villagers; though they rarely enjoy the benefit of a douche or bath, and have few enjoyments, and pass a life of privation, they dislike town life and do not desire its pleasures, preferring the inferior things to which they are accustomed, to the better things to which they are strangers; it would give them no satisfaction to live in palaces, to be clothed in silk, and to indulge in baths, ointments, and perfumes.

כך קורה לאדם בדעות שהורגל בהן והתחנך עליהן: הוא אוהב אותן ומגן עליהן ומתרחק מזולתן.

The same is the case with those opinions of man to which he has been accustomed from his youth; he likes them, defends them, and shuns the opposite views.

7 סיבה זו היא גם הגורם לעיוורונו של האדם מהשגת האמיתוֹת ונטייתו אל הרגליו, כפי שאירע להמון העם בהגשמה ובדברים מטפיזיים רבים כפי שנבאר (א,לו; א, סוף נא; א,נג). כל זאת מחמת ההרגל וההתחנכות על כתובים שנקבעו אצלם הערצתם והאמונה בהם, שחיצוניותם מורה על הגשמות ועל דמיונות שאין בהם אמת, אלא נאמרו על דרך המשל והרמז. וזה היה בשל סיבות שאציין בהמשך (א,מו-מט).

This is likewise one of the causes which prevent men from finding truth, and which make them cling to their habitual opinions. Such is, e.g., the case with the vulgar notions with respect to the corporeality of God, and many other metaphysical questions, as we shall explain. It is the result of long familiarity with passages of the Bible, which they are accustomed to respect and to receive as true, and the literal sense of which implies the corporeality of God and other false notions; in truth, however, these words were employed as figures and metaphors for reasons to be mentioned below.

מקורות הטענה בדבר מגבלות השכל האנושי
8 אל תחשוב שמה שאמרנו לגבי קוצר השגתו של השכל האנושי והעובדה שיש לו גבול שהוא נעצר בו, הוא דבר שנאמר על פי התורה. אלא הוא דבר שאמרו אותו הפילוסופים והשיגו אותו השגה אמיתית מבלי להתחשב בשיטה או בדעה מסוימת. והוא דבר נכון, ולא יטיל בו ספק אלא מי שאינו יודע את הדברים שהוכחו.

Do not imagine that what we have said of the insufficiency of our understanding and of its limited extent is an assertion founded only on the Bible: for philosophers likewise assert the same, and perfectly understand it, without having regard to any religion or opinion. It is a fact which is only doubted by those who ignore things fully proved.

פרק זה אינו אלא הקדמה למה שייאמר אחריו.

This chapter is intended as an introduction to the next.